חב"דפדיה - תרומות המשתמש [he]

שיחה:מנחם מרדכי קעניג

2025-07-06T15:55:31Z

חשיבות: /* ביקורת. */

ביקורת? בברכה, [[משתמש:מענדל סופר|מענדל סופר]] • [[שיחת משתמש:מענדל סופר|ספר וסיפור]] 13:44, 9 ביוני 2025 (IDT)
: [[משתמש:מענדל סופר|מענדל סופר]] הוספת ביקורת ללא מקור. בשונה מהנכתב ב[[חב"דפדיה:עקרונות וקווים מנחים לכתיבת ביקורת]]. --[[משתמש:ברכת הגאולה|ברכת הגאולה]] [[שיחת משתמש:ברכת הגאולה|שיחה]] 22:57, ד' בתמוז, ה'תשפ"ה 22:57, 30 ביוני 2025 (IDT)
::יטופל בעז"ה. בברכה, [[משתמש:מענדל סופר|מענדל סופר]] • [[שיחת משתמש:מענדל סופר|ספר וסיפור]] 22:56, 1 ביולי 2025 (IDT)
:::איזה מקור תביא הרי לא מפרסמים כזה דבר באינפו/col. [[משתמש:מ. רובין|מ. רובין]] - [[שיחת משתמש:מ. רובין|שיחה]] 09:10, 2 ביולי 2025 (IDT)
::::פרסמו ועוד איך. בברכה, [[משתמש:מענדל סופר|מענדל סופר]] • [[שיחת משתמש:מענדל סופר|ספר וסיפור]] 13:44, 2 ביולי 2025 (IDT)
:::::מעניין, חיפוש גוגל לא מניב תוצאות. [[משתמש:מ. רובין|מ. רובין]] - [[שיחת משתמש:מ. רובין|שיחה]] 16:13, 2 ביולי 2025 (IDT)
::::::לא רק שהביקורת ללא כל מקור, דבר המנוגד בתכלית לכל כלל אנציקלופדי, אלא שהיא נכתבה בצורה בלתי אנציקלופדית בעליל (עפ"ל... ועוד.). אני מוריד אותה מיידית. חשוב להבין שחב"דפדיה היא קודם כל אנציקלופדיה, והביקורת (הידועה בלאו הכי למי שמתעניין בנושא), אינה מועילה במאום לכתיבת אנציקלופדיה. [[משתמש:שלום עליכם|שלום עליכם]] - [[שיחת משתמש:שלום עליכם|שיחה]], 19:48, ו' בתמוז, ה'תשפ"ה 19:48, 2 ביולי 2025 (IDT)
:::::::על אלה אני בוכי'. רק מזכיר שיש אישים שעליהם מותר ואף מחוייב לכתוב 'עפ"ל' (והמוריד ביטוי זה נענה באזהרה חמורה בדף שיחתו). בברכה, [[משתמש:מענדל סופר|מענדל סופר]] • [[שיחת משתמש:מענדל סופר|ספר וסיפור]] 23:26, 2 ביולי 2025 (IDT)
::::::::על מי למשל? --[[משתמש:שי מלך|יחי המלך המשיח!]] - [[שיחת משתמש:שי מלך|שיחה]], 00:06, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 00:06, 6 ביולי 2025 (IDT)
== בהמשך שימש כמחנך בתלמוד תורה חב"ד לוד ==

באיזה שנה?--[[משתמש:Z770|Z770]] - [[שיחת משתמש:Z770|שיחה]], 13:53, כ"א בסיוון, ה'תשפ"ה 13:53, 17 ביוני 2025 (IDT)

== ביקורת. ==

{{א|מענדל סופר}} אין מקום לביקורת, כי אתר COL לא מבקר את מר קעניג. {{אנונימי}}
:ברור שלא יבקר את קעניג ספציפית, אבל הדבר מובן מאליו, ובדיוק כמו שמכתב הרבנים בנוגע לישיבה בצפת לא מזכיר את שמו של קפלן, אבל ברור לכל בר דעת מי הוא בעה"ב דבירה זו, וה"ה לכאן, שמייד עם החלתו לנהל הישיבה - אירעו העניינים והשינויים הנ"ל באופן מיידי. בברכה, [[משתמש:מענדל סופר|מענדל סופר]] • [[שיחת משתמש:מענדל סופר|ספר וסיפור]] 22:38, 5 ביולי 2025 (IDT)
אני לא מבין אותך,אתה לפעמים מחליט שצריך לבקר אנטים ולפעמים לא. מה העניין? --[[משתמש:מוישי גורליק|מוישי גורליק]] - [[שיחת משתמש:מוישי גורליק|שיחה]], 22:42, ט' בתמוז, ה'תשפ"ה 22:42, 5 ביולי 2025 (IDT)
:אותי (בשונה ממך?), לא מעניין מגזר או דעת המבוקר, אלא האמת והצדק (בהתאם לדעת האתר) גרידא. בברכה, [[משתמש:מענדל סופר|מענדל סופר]] • [[שיחת משתמש:מענדל סופר|ספר וסיפור]] 22:48, 5 ביולי 2025 (IDT)
::COL מבקר את קעניג או לא? COL מציג עובדות, לא מבקר אף אחד. בניגוד למה שדרוש ב[[חב"דפדיה:עקרונות וקווים מנחים לכתיבת ביקורת|כללי כתיבת ביקורת]].--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 23:24, ט' בתמוז, ה'תשפ"ה 23:24, 5 ביולי 2025 (IDT)
::: הביקורת לא עניינית בעליל: '''הוביל שינוי נחרץ במדיניות הישיבה בעניין פרסום בשורת הגאולה ו"האמונה בנצחיות חייו של הרבי"''', בחב"ד קיימים שתי סוגי אידאולוגיות וזכותו של כ"א לאמין ולחנך את תלמידיו במה שהוא דוגל, בכל הישיבות בסגנון זה עוסקים בפרסום בשורת הגאולה בקו מסויים ולא מאמינים בנצחיות חייו של הרבי (אם הביקורת היא על הקו שהוביל - ה"ה גם על הרב [[יואל כהן]], ר' [[מנחם ברוד]] ר' [[זלמן רודרמן]] וכו', כל אלו שפרסמו את הבנתם בגדר דנצחיות חייו של הרבי) רק לשם דוגמה משאר הישיבות: הרב [[יעקב זכריה קטן]] הסיר את שלט היחי ושינה את קו האמונה ב[[ישיבת תומכי תמימים אלעד|אלעד]], הרב [[אברהם יואל לפידות]] הסיר את שלט היחי ושינה את קו האמונה בישיבת [[תורת אמת (ירושלים)|תורת אמת]], הרב [[יצחק גולדברג]] שינה את קו האמונה בישיבה (בנוגע להדפסת התארים ובהכרזת היחי) לאחר פטירתו של ר '[[רמי אנטיאן]] שתרם לשם כך לישיבה.

::: '''נאסרה הכרזת 'יחי' לאחר התפילה שהייתה נהוגה בישיבה עד אז''' - עד לזמן האחרון - כל זמן שהרב [[מנחם יעקב רייניץ]] התפלל בישיבה הכריז יחי לאחר התפילה. (ושוב, גם רבני שאר הישיבת אסרו בישיבותיהם הנ"ל). '''כמו כן נאסרה על התלמידים לבישת כיפת יחי ו'דגלון'''', לבישת כיפת יחי ו'דגלון' הינם הרגש חסידי נעלה אך כל רב ומשפיע יכול לצאת כנגדו באם יחפוץ (בדיוק כפי שאם קבוצה מחסידי חב"ד תחל ללבוש משקפי פלסטיק יוכלו לאסור עליהם בישיבות). ביקורת שכזו רק מורידה את רמתה של חב"דפדיה. --[[משתמש:ברכת הגאולה|ברכת הגאולה]] [[שיחת משתמש:ברכת הגאולה|שיחה]] 23:28, ט' בתמוז, ה'תשפ"ה 23:28, 5 ביולי 2025 (IDT)
::::הביקורת הוסרה ע"פ הכללים.--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 23:35, ט' בתמוז, ה'תשפ"ה 23:35, 5 ביולי 2025 (IDT)
:::::העובדות מבקרות את עצמן. הישיבה בלוד, בשונה מישיבות אחרות, נחשבה לישיבה הגדולה והמרכזית של חב"ד בכל המובנים. השינוי אירע שנים רבות אחר ג' תמוז, ובשונה מהדוגמאות האחרות - לווה באלימות, כגון פיטורים המוניים של אנשי צוות וסילוק בחורים בשל שירת 'יחי'. {{א|חשיבות}} להבא, אין לשחזר גרסאות לפני הגעה להסכמה ושמיעת דברי הצד השני עד תומם. עריכות שכאלה נחשבות להשחתה ויובילו לחסימתך. בברכה, [[משתמש:מענדל סופר|מענדל סופר]] • [[שיחת משתמש:מענדל סופר|ספר וסיפור]] 00:04, 6 ביולי 2025 (IDT)
::::::לגבי הרב רייניץ, לא סותר את העובדה שעל תלמידי הישיבה נאסרה ההכרזה (והנהגתו עצמה לא נגעה כ"כ למדיניות הישיבה, כיון שהשפעתו על הישיבה, הוויה ותלמידיה, כמדריך - הייתה שולית, בניגוד לאנשי צוות אחרים שהושתקו או סולקו). בברכה, [[משתמש:מענדל סופר|מענדל סופר]] • [[שיחת משתמש:מענדל סופר|ספר וסיפור]] 00:08, 6 ביולי 2025 (IDT)
ומה עם הרב [[יוסף יצחק בוטמן]]? ומה לגבי ההתנגדות לחיילי אדונינו מהשנה האחרונה? --[[משתמש:מוישי גורליק|מוישי גורליק]] - [[שיחת משתמש:מוישי גורליק|שיחה]], 00:13, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 00:13, 6 ביולי 2025 (IDT)
:הייתי מוסיף בשמחה, אבל יעשו לי בעיות עם המקור... בברכה, [[משתמש:מענדל סופר|מענדל סופר]] • [[שיחת משתמש:מענדל סופר|ספר וסיפור]] 00:15, 6 ביולי 2025 (IDT)
::"לישיבה הגדולה והמרכזית של חב"ד בכל המובנים" - אי"ז נוגע לביקורת עליו בדוקא. באם הביקורת מצד טעמים מוצדקים - כ"ה בשאר הדוגמאות ולהפך. "השינוי אירע שנים רבות אחר ג' תמוז" - ומה בכך לענייננו? וכ"ה בשאר הדוגמאות. "ובשונה מהדוגמאות האחרות - לווה באלימות, כגון פיטורים המוניים של אנשי צוות וסילוק בחורים בשל שירת 'יחי'" - אלימות? פיטורים המוניים? פיטור שני אנשי צוות שעברו לישיבה אחרת (לשם דוגמה: כשישיב"ג בי"ש ניסתה להביא את הרב [[משה הלל]] שיעבוד אצלם בשעות הבוקר סרב לכך הרב [[שלום בער הנדל]] ובתגובה הוסיף לרב הלל שעות בישי"ג אור יהודה). "סילוק בחורים בשל שירת יחי" - זה לא הופיע בערך אלא הוספה של כת"ר (וממילא לא נוגע למה שכן כתוב). "לגבי הרב רייניץ" - בפועל ההכרזה המשיכה מה שלא משתמע מקריאת הערך. --[[משתמש:ברכת הגאולה|ברכת הגאולה]] [[שיחת משתמש:ברכת הגאולה|שיחה]] 01:22, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 01:22, 6 ביולי 2025 (IDT)
::: מישיבת תורת אמת (יחד עם שינוי הקו) (פוטר? עכ"פ סבל התנכלות) הרב [[זלמן נוטיק]], ודעתו של המשפיע ראשי הגר"י אופן לא נחשבת כלל בנושא. --[[משתמש:ברכת הגאולה|ברכת הגאולה]] [[שיחת משתמש:ברכת הגאולה|שיחה]] 01:24, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 01:24, 6 ביולי 2025 (IDT)
::::יתכן. בנדו"ד, שהשינוי בהנ"ל מיוחס ומשוייך בבירור לאדם יחיד (שמייד עם כניסתו כו') כמפורסם, איני מבין המניעה לשים ביקורת (אף את"ל שבמ"א אינו נהוג - מ"מ טעמא בעי). בברכה, [[משתמש:מענדל סופר|מענדל סופר]] • [[שיחת משתמש:מענדל סופר|ספר וסיפור]] 07:38, 6 ביולי 2025 (IDT)
:::::"מייד עם כניסתו לתפקידו בישיבה בלוד, הוביל שינוי נחרץ במדיניות הישיבה בעניין פרסום בשורת הגאולה והאמונה בנצחיות חייו של הרבי. הוסרו שלטי ה'יחי' שהיו תלויים בזאל הישיבה, נאסרה הכרזת 'יחי' לאחר התפילה שהייתה נהוגה בישיבה עד אז, כמו כן נאסרה על התלמידים לבישת כיפת יחי ו'דגלון' ועוד, בחורים שלא קיבלו את השינוי במדיניות הישיבה סולקו." כתבה על פיטורים של עובדים מהישיבה (שאגב, שמו של קעניג לא מוזכר שם אפי' פעם אחת) לא קשורה לשום דבר מהביקורת הנ"ל--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 07:59, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 07:59, 6 ביולי 2025 (IDT)
::::::כמו שכתב [[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - אכן הרב קעניג כלל לא מוזכר שם, ולפי מה שידוע לי הי' סכסוך בין ההנהלה הרוחנית לגשמית והפיטורין נעשו ע"י ההנהלה הגשמית. אני מוחק את הביקורת. ואין שום סיבה להעלות אותה שוב כל עוד לא יוכח שהיא אכן נכונה.--[[משתמש: יוסף יצחק קעניג|יוסף יצחק קעניג]] 08:48, 6 ביולי 2025 (IDT)
:::::::תביא מקור לדבריך. כל עוד שכזה לא ימצא, מובן בפשטות לכל בר דעת, כי הפיטורין (הנז' בכתבה) וכלל שינוי המדיניות נעשו ע"י מי שאחראי בעניינים אלו - המנהל הרוחני של הישיבה, ולא ההנהלה הגשמית או כל איש צוות אחר, וממילא אין סיבה למחיקת הביקורת. בברכה, [[משתמש:מענדל סופר|מענדל סופר]] • [[שיחת משתמש:מענדל סופר|ספר וסיפור]] 09:16, 6 ביולי 2025 (IDT)
::::::::כעת נכנסתי לראשונה לאתר שהובא כמקור לביקורת, (לאחר שמסיבה טכנית לא יכולתי להכנס אליו), ואני רואה שאין מקור לרוב הדברים שכתובים כאן בשמו, וגם מה שכתוב כתוב בצורה אחרת ולא בשמו המפורש. צריך להבין שכתיבת ביקורת על בן אדם, היא הטחת רפש בפניו, ללא כל אפשרות שלו להגיב, והיא כרוכה באיסורים רבים מהתורה (בכוונה בחרתי לא להכנס לפן המשפטי דערכאות, שכן אין לה משמעות כלל מול חוקי התורה). לכן אני מצטרף לדעת כל העורכים בדף השיחה מלבד כותב הביקורת עצמה, ומוחק את הביקורת. עם זאת, אני מודיע כי אם שיע.ק יבחר להחזיר אותה, לא אתנגד. [[משתמש:שלום עליכם|שלום עליכם]] - [[שיחת משתמש:שלום עליכם|שיחה]], 13:13, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 13:13, 6 ביולי 2025 (IDT)
:::::::::לא צריך אזכורים מפורשים, אלא קצת שכל ישר. מדוע להכניס את הביקורת על הישיבה לערך ר' חיים קפלן? הרי לא הוזכר שמו.. ברור כי ביקורת על הישיבה מוטלת בעצם על מקימה, וכך ברור שביקורת על שינויים ופיטורים בישיבה קשורים בהכרח לאדם האחראי על נושאים אלו - מנהלה הרוחני (ובייחוד שאירע '''מייד''' עם כניסתו לתפקיד). וכל זה פשוט ומפורסם, ובחינם נדחקים כאן על ראי' זו או אחרת (ושאל אביך ויגדך, או - רעיך). בברכה, [[משתמש:מענדל סופר|מענדל סופר]] • [[שיחת משתמש:מענדל סופר|ספר וסיפור]] 18:41, 6 ביולי 2025 (IDT)
::::::::::הכל יכול להי' פשוט ומפורסם ואביך ורעיך יגידו לך בדיוק את כל המעשה מא' ועד ת', אבל כל עוד אין מקור אין מקום לביקורת. ואין מקור.--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 18:55, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 18:55, 6 ביולי 2025 (IDT)

לוי יצחק שמרלינג

2025-07-06T15:41:26Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}
[[קובץ:שמרלינג.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לוי יצחק שמרלינג]]
[[קובץ:שמרלינג אצל הרבי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שמרלינג אצל הרבי]]
הרב '''לוי יצחק שמרלינג''' ([[י"ג כסלו]] [[תש"ח]] - [[ח' מנחם אב]] [[תשס"א]]) היה עסקן חב"די בשוויץ ומנהל המפעל הידוע שמרלינג.

==תולדות חיים==
נולד ביום [[י"ג כסלו]] [[ה'תש"ח]] לר' ברוך בענדיט שמרלינג ולישראלית (ליטה){{הערה|נפטרה ב[[ה' אדר]] [[תשס"ד]]}}.

הקים בציריך מרכז לוגיסטי, שעזר לארגון [[סדר ציבורי|סדרי פסח]] ב[[ברית המועצות]] לצד אנשי עזרת אחים ב[[ניו יורק]].

היה בעל מפעל שוקולד (שמרלינג'ס) בציריך מהם אכל הרבי{{מקור}}. היה מקושר ומסור ל[[הרבי|רבי]].

היה ממייסדי [[בית חב"ד]] וגבאי [[כולל חב"ד]] לצדקת [[רבי מאיר בעל הנס]] בציריך שב[[שווייץ]].

נפטר בדמי ימיו ב[[ח' מנחם אב]] [[תשס"א]] ונטמן בהר הזיתים.

==משפחתו==
*אחיו,הרב [[עקיבא שמרלינג]] - שוויץ.
*חתנו, הרב דוד לייב חייקין - [[טורונטו]], [[קנדה]].
*חתנו, הרב [[אפרים הלל הלר|הלל העלער]] - ראש ישיבת [[תומכי תמימים ווסצ'סטר]].

{{קצרמר|אישים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל: שמרלינג, לוי יצחק}}
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בהר הזיתים]]
[[קטגוריה:משפחת שמרלינג]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תש"ח]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשס"א]]
[[קטגוריה:אישים בשווייץ]]

אוירא דארץ ישראל מחכים

2025-07-06T15:39:07Z

חשיבות: ביטול גרסה 782206 של חשיבות (שיחה)

אמרו חז"ל: "אוירא דארץ ישראל מחכים"{{הערה|בבא בתרא קנח ב.}} (האויר של [[ארץ ישראל]] מסוגל לחכמה).

ה[[חכמה]] היא למעלה מה[[בינה]] - שענינה הבנת השכל והשגתו, אבל החכמה היא למעלה מהשכל, וענינה אמונה - ביטול וענוה, וזהו לשון [[חכמה]] - [[אותיות]] כח-מה, שהוא כח הביטול שבנשמה,

וזוהי סגולת האויר הטהור של ארץ ישראל, לגלות את כח החכמה שבנפש, ובא לידי ביטוי וגילוי באלו אשר משתדלים ביראה ועבודת ה'.

וזה שכתוב: "תמיד עיני ה' אלקיך בה"{{הערה|דברים יא, יב.}}, שהעיניים הם כינוים להמשכת והארת אור החכמה דאצילות, שלכן נקראו חכמים - "עיני העדה".

וחכמה ד[[אצילות]] ענינה ביטול - "כח מה", וכמו שכתוב ב[[תניא]]: "ש[[אור אין סוף|אין סוף]] ברוך הוא הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו, וזו היא מדריגת החכמה"{{הערה|פל"ה בהגהה.}}.

נמצא שבארץ ישראל מאירה [[חכמה]] דאצילות שענינה ביטול לה', וכנ"ל - שגילוי זה נראה ומורגש באלו העובדים את ה' ביראה.

==ראו גם==
*[[תניא - פרק ל"ה]]
*[[אגרת הקודש - י"ד]]
{{הערות שוליים}}
{{סגל}}
[[קטגוריה:מאמרי חז"ל במבט החסידות]]

אוירא דארץ ישראל מחכים

2025-07-06T15:38:51Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}
אמרו חז"ל: "אוירא דארץ ישראל מחכים"{{הערה|בבא בתרא קנח ב.}} (האויר של [[ארץ ישראל]] מסוגל לחכמה).

ה[[חכמה]] היא למעלה מה[[בינה]] - שענינה הבנת השכל והשגתו, אבל החכמה היא למעלה מהשכל, וענינה אמונה - ביטול וענוה, וזהו לשון [[חכמה]] - [[אותיות]] כח-מה, שהוא כח הביטול שבנשמה,

וזוהי סגולת האויר הטהור של ארץ ישראל, לגלות את כח החכמה שבנפש, ובא לידי ביטוי וגילוי באלו אשר משתדלים ביראה ועבודת ה'.

וזה שכתוב: "תמיד עיני ה' אלקיך בה"{{הערה|דברים יא, יב.}}, שהעיניים הם כינוים להמשכת והארת אור החכמה דאצילות, שלכן נקראו חכמים - "עיני העדה".

וחכמה ד[[אצילות]] ענינה ביטול - "כח מה", וכמו שכתוב ב[[תניא]]: "ש[[אור אין סוף|אין סוף]] ברוך הוא הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו, וזו היא מדריגת החכמה"{{הערה|פל"ה בהגהה.}}.

נמצא שבארץ ישראל מאירה [[חכמה]] דאצילות שענינה ביטול לה', וכנ"ל - שגילוי זה נראה ומורגש באלו העובדים את ה' ביראה.

==ראו גם==
*[[תניא - פרק ל"ה]]
*[[אגרת הקודש - י"ד]]
{{הערות שוליים}}
{{סגל}}
[[קטגוריה:מאמרי חז"ל במבט החסידות]]

רפאל מרדכי שניאורסון

2025-07-06T15:35:28Z

חשיבות:

הרב '''רפאל מרדכי שניאורסון''', היה נינו של [[אדמו"ר הזקן]] וחתנו של החסיד ר' [[הלל מפאריטש]].

==תולדות חיים==
נולד לרבי [[ברוך שמואל שניאורסון]] בנו של רבי [[חיים אברהם שניאורי]] כנין ל[[אדמו"ר הזקן]].

עסק בהדפסת רבים מספרי רבותינו נשיאינו, בהם [[סידור עם דא"ח]] (זיטאמיר תרכ"ג-ד) [[דרך חיים]] (זיטאמיר תרכ"ג), [[תורת חיים]] (ווארשא תרכ"ו), ו[[סידור עם פירוש המילות]] (ווארשא תרכ"ז), וכן בהדפסת ומכירת ספרי [[שו"ת צמח צדק]]{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/arum/mbhg/6/5.htm#_ftn810 מבית הגנזים, הדפסת ספרי הצמח צדק].}}.

בשנת [[תרמ"ז]] הדפיס בוילנה את קובץ הדרושים וביאורים בחסידות על ספר בראשית, מאת אדמו"ר האמצעי וה"צמח צדק", עם תוספת ביאורים - מכתבי חמיו ר' הלל מפאריטש. ההדפסה נעשתה בשותפות עם אחיינו ר' פנחס, והן אלו שהעניקו לספר את השם 'פלח הרימון', בו נדפסו בהמשך גם שאר ספריו של ר' הלל.
{{קצרמר|אישים}}
{{הערות שוליים}}
{{עץ|[[פורטל:בית רבי|פורטל בית רבי]]|{{עץ אדמו"רי חב"ד}}}}

ישראל בייזר

2025-07-06T15:26:05Z

חשיבות: ביטול גרסה 782197 של חב"דפדי גאולתי (שיחה)

{{חשיבות|י' בתמוז ה'תשפ"ה}}
הרב '''ישראל שמחה בייזר''' (יליד שנת [[תשל"ט]], 1979) הוא משלוחי הרבי בעיר בית שמש, ממייסדי ומנהלי קהילת חב"ד לצעירים ברמה ג'1 בעיר. בעבר שימש שנים ארוכות כמנהל רשת גני חב"ד בעיר.

==תולדות חיים==
נולד ב[[כ"ג טבת]] [[ה'תשל"ט]] ב[[כפר חב"ד]] לרב [[יואל יוסף בייזר]] ולגולדה.

לקראת שנת הלימודים [[תשנ"ט]] נסע ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] בחצר הרבי ב-[[770]] במסגרת שנת ה'[[קבוצה]]'.

לאחר שנת שליחות, בא בקשרי הנישואין עם רעייתו מרת חיה מושקא, בת ר' יצחק ועדנה אורגד מ[[צפת]].

זמן קצר לאחר החתונה קבעו בני הזוג את מגוריהם בקהילת חב"ד המתפתחת ב[[בית שמש]], והוא התמנה לשמש בתפקיד מנהל רשת גני חב"ד בעיר, ובמשך שנים ארוכות פעל לפיתוחם ושגשוגם, כשבכל שנתיים בממוצע הצליח לפתוח גן נוסף.

לצד פעילותו בגני חב"ד, נמנה על עסקני הקהילה, שימש כחבר הועד, ופעל רבות להתפחותה של הקהילה כולה.

בשנת [[תשפ"ב]], הצטרף לרב אלון סרוסי והרב אלימלך קובלקין לפתיחת בית חב"ד לצעירים ברמה ג'1, ומשמש כאחד מעמודי התווך של המקום.

החל משנת הלימודים תשפ"ד, העביר את שרביט הניהול של גני חב"ד בעיר לרב [[יעקב קליין (בית שמש)|יעקב קליין]].

{{מיון רגיל:בייזר, ישראל שמחה}}
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תשל"ט]]
[[קטגוריה:קבוצה תשנ"ט]]
[[קטגוריה:אישים בבית שמש]]
[[קטגוריה:מנהלי מוסדות חב"ד]]
[[קטגוריה:שלוחים בארץ ישראל]]

שמואל ארגמן

2025-07-06T15:20:12Z

חשיבות:

[[קובץ:שמואל ארגמן.jpg|ממוזער|שמואל ארגמן]]
'''שמואל רוט (ארגמן)''' ([[ד' באדר]] [[תש"ד]], 28 בפברואר 1944 – [[ג' אב]] [[תשפ"א]], 12 ביולי 2021) היה יהודי שומר תורה ומצוות שהיה מחלוצי [[סופר]]י הילדים והנוער של הציבור החרדי.

==תולדות חיים==
נולד ב[[תל אביב]] לאביו ר' מיכאל רוט שהיה מוותיקי העיר ומראשי 'משטרת השבת', ולאמו מרת יהודית שהייתה ממייסדות בתי החינוך 'בית יעקב' בארץ ישראל.

בבחרותו למד בישיבת פוניבז'.

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם רעייתו מרת רחל למשפחת פרדס.

התגורר בשכונת [[בית וגן]] ב[[ירושלים]], ועסק לפרנסתו כמחנך.

כבר בגיל צעיר החל לעסוק בכתיבת סיפורת, והיה מחלוצי הכותבים לציבור שומרי התורה ומצוות.

את ספרו הראשון 'הילדה שברחה מהמנזר' החל לכתוב בהפוגות שבמהלך [[מלחמת יום הכיפורים]] במהלכה שירת ב[[צה"ל]], והוא יצא לאור כשהוא היה בתחילת שנות השלושים לחייו, והספר זכה להצלחה מסחרית עצומה ולביקוש רב.

זכה למספר הוראות והנחיות מהרבי בקשר לכתיבת ספריו. בין השאר כתב לו הרבי שהמעלה בספרים הוא שאפשר לפעול על ידם ב[[הפצת היהדות]], שיש לדייק גם בפרטים הקטנים. והאופן הנכון כיצד לשלב את המוטיבים היהודיים והחינוכיים שבספר בתוך עלילת המתח, שהם צריכים להיות בספר בהדגשה (ע"י כותרות או ציורים) על מנת לעורר את תשומת לב הילד.

[[קובץ:588 (1).jpg|200px|ממוזער|המכתב של [[הרבי]] לשמואל ארגמן בו מדריך אותו בנוגע לכתיבת סיפורים לנוער]]

בהתאם לרוח מכתבו של הרבי, הקפיד ארגמן להכניס בספריו אמונה ובטחון לחיזוק הדור הצעיר.

כתב בעיקר תחת שם העט 'שמואל ארגמן' שהקנה לו את עיקר פרסומו והפך לשם לוואי שלו, וכן כתב גם תחת שם העט '''שמואל רותם'''.

בין השאר, כתב בקביעות במשך שנים ארוכות בכתב העת 'זרקור', כשרבים מהסיפורים שפרסם בו בהמשכים יצאו לאור לאחר מכן כספרי קריאה.

הוציא לאור את סדרת הספרים לנוער "עולמנו", העוסקת בענייני מדע וטכנולוגיה ומותאמת לנוער שומר תורה ומצוות.

לצד ספרי ילדים ונוער שהיו עיקר עיסוקו, פרסם גם כמה ספרים למבוגרים, הבולט שבהם הוא "השותפים", שפורסם תחילה בהמשכים בעיתון 'יתד נאמן'.

ספרו "הצניחה הגורלית" נבחר מבין 24 ספרים נבחרים על ידי ועדת "פרס מפעל הפיס לספרות". וכן, זכה בפרס זקס על מפעלו הספרותי.

נפטר ב[[ג' באב]] [[תשפ"א]] בגיל 78.

==ספריו==
{{טורים
|תוכן=
;לילדים
* אבא גיבור הרוח
* אי המסתורין
* אל גוב האריות
* אל מול פני הסכנה
* בדבקות ובגבורה
* בודדים בלב ים
* בין חומות המבצר
* בלוע הארי
* במשברי הים
* בעקבות ראשי האינקוויזיציה
* הילדה שברחה מהמנזר
* הנועזים בעלטה
* הנחיתה על הקרח
* הצוללת הפליגה בחצות
* הצניחה הגורלית
* זהות עלומה
* למרות הכל
* מבצע חידקל
* מסתורין בסהרה
* נס במבצר
* עולמנו (2 כרכים)
* עקבות באי
* תעלומה בנמל התעופה
;למבוגרים
* החשיפה
* המרדף
* הנחיתה על הקרח
* השותפים
* חזרה לאירן
* משימה בלתי אפשרית
* צופן מסתורי
* תקלה בחלל
* מאבק עיקש
* זהות עלומה
* בלתי צפוי
* אחים לעד
;חידושי תורה
* שלמי שמואל: עיונים בפרשיות השבוע
}}

==לקריאה נוספת==
*'''הסופר שזכה להדרכת הרבי''', {{שבועון כפר חב"ד}} 1917 עמוד 52.
*'''והיו מספרים''' מוסף [[בית משיח (שבועון)|בית משיח]] לחג הפסח תשפ"ד, עמ' 74-75.

{{מיון רגיל:ארגמן, שמואל}}
[[קטגוריה:סופרים]]
[[קטגוריה:אישים בירושלים]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשפ"א]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תש"ד]]

שמואל ארגמן

2025-07-06T15:19:49Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}
[[קובץ:שמואל ארגמן.jpg|ממוזער|שמואל ארגמן]]
'''שמואל רוט (ארגמן)''' ([[ד' באדר]] [[תש"ד]], 28 בפברואר 1944 – [[ג' אב]] [[תשפ"א]], 12 ביולי 2021) היה יהודי שומר תורה ומצוות שהיה מחלוצי [[סופר]]י הילדים והנוער של הציבור החרדי.

==תולדות חיים==
נולד ב[[תל אביב]] לאביו ר' מיכאל רוט שהיה מוותיקי העיר ומראשי 'משטרת השבת', ולאמו מרת יהודית שהייתה ממייסדות בתי החינוך 'בית יעקב' בארץ ישראל.

בבחרותו למד בישיבת פוניבז'.

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם רעייתו מרת רחל למשפחת פרדס.

התגורר בשכונת [[בית וגן]] ב[[ירושלים]], ועסק לפרנסתו כמחנך.

כבר בגיל צעיר החל לעסוק בכתיבת סיפורת, והיה מחלוצי הכותבים לציבור שומרי התורה ומצוות.

את ספרו הראשון 'הילדה שברחה מהמנזר' החל לכתוב בהפוגות שבמהלך [[מלחמת יום הכיפורים]] במהלכה שירת ב[[צה"ל]], והוא יצא לאור כשהוא היה בתחילת שנות השלושים לחייו, והספר זכה להצלחה מסחרית עצומה ולביקוש רב.

זכה למספר הוראות והנחיות מהרבי בקשר לכתיבת ספריו. בין השאר כתב לו הרבי שהמעלה בספרים הוא שאפשר לפעול על ידם ב[[הפצת היהדות]], שיש לדייק גם בפרטים הקטנים. והאופן הנכון כיצד לשלב את המוטיבים היהודיים והחינוכיים שבספר בתוך עלילת המתח, שהם צריכים להיות בספר בהדגשה (ע"י כותרות או ציורים) על מנת לעורר את תשומת לב הילד.

[[קובץ:588 (1).jpg|200px|ממוזער|המכתב של [[הרבי]] לשמואל ארגמן בו מדריך אותו בנוגע לכתיבת סיפורים לנוער]]

בהתאם לרוח מכתבו של הרבי, הקפיד ארגמן להכניס בספריו אמונה ובטחון לחיזוק הדור הצעיר.

כתב בעיקר תחת שם העט 'שמואל ארגמן' שהקנה לו את עיקר פרסומו והפך לשם לוואי שלו, וכן כתב גם תחת שם העט '''שמואל רותם'''.

בין השאר, כתב בקביעות במשך שנים ארוכות בכתב העת 'זרקור', כשרבים מהסיפורים שפרסם בו בהמשכים יצאו לאור לאחר מכן כספרי קריאה.

הוציא לאור את סדרת הספרים לנוער "עולמנו", העוסקת בענייני מדע וטכנולוגיה ומותאמת לנוער שומר תורה ומצוות.

לצד ספרי ילדים ונוער שהיו עיקר עיסוקו, פרסם גם כמה ספרים למבוגרים, הבולט שבהם הוא "השותפים", שפורסם תחילה בהמשכים בעיתון 'יתד נאמן'.

ספרו "הצניחה הגורלית" נבחר מבין 24 ספרים נבחרים על ידי ועדת "פרס מפעל הפיס לספרות". וכן, זכה בפרס זקס על מפעלו הספרותי.

נפטר ב[[ג' באב]] [[תשפ"א]] בגיל 78.

==ספריו==
{{טורים
|תוכן=
;לילדים
* אבא גיבור הרוח
* אי המסתורין
* אל גוב האריות
* אל מול פני הסכנה
* בדבקות ובגבורה
* בודדים בלב ים
* בין חומות המבצר
* בלוע הארי
* במשברי הים
* בעקבות ראשי האינקוויזיציה
* הילדה שברחה מהמנזר
* הנועזים בעלטה
* הנחיתה על הקרח
* הצוללת הפליגה בחצות
* הצניחה הגורלית
* זהות עלומה
* למרות הכל
* מבצע חידקל
* מסתורין בסהרה
* נס במבצר
* עולמנו (2 כרכים)
* עקבות באי
* תעלומה בנמל התעופה
;למבוגרים
* החשיפה
* המרדף
* הנחיתה על הקרח
* השותפים
* חזרה לאירן
* משימה בלתי אפשרית
* צופן מסתורי
* תקלה בחלל
* מאבק עיקש
* זהות עלומה
* בלתי צפוי
* אחים לעד
;חידושי תורה
* שלמי שמואל: עיונים בפרשיות השבוע
}}

==לקריאה נוספת==
*'''הסופר שזכה להדרכת הרבי''', {{שבועון כפר חב"ד}} 1917 עמוד 52.
*'''והיו מספרים''' מוסף [[בית משיח (שבועון)|בית משיח]] לחג הפסח תשפ"ד, עמ' 74-75.

{{מיון רגיל:ארגמן, שמואל}}
[[קטגוריה:סופרים]]
[[קטגוריה:אישים בירושלים]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשפ"א]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תש"ד]]

שיחה:דפנות

2025-07-06T15:11:01Z

חשיבות: /* דיון חשיבות */

אשמח שכל מי שיוכל להוסיף ולתקן שיוסף

== דיון חשיבות ==

{{א|מ. רובין}} אבקש שתבהיר מדוע יש חשיבות לערך זה (בניגוד ל[[חב"דפדיה:עקרונות וקווים מנחים לכתיבת ערכים/מוסדות וארגונים|מדיניות הברורה של חב"דפדיה]]).--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 17:29, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 17:29, 6 ביולי 2025 (IDT)
:כי זה השחתה, עדיף שתנצל את זמן המיותר שלך לדברים יותר טובים חוץ מלשחזר עריכות. [[משתמש:מ. רובין|מ. רובין]] - [[שיחת משתמש:מ. רובין|שיחה]] 17:48, 6 ביולי 2025 (IDT)
::אז [[חב"דפדיה:עקרונות וקווים מנחים לכתיבת ערכים/מוסדות וארגונים|מה שכתוב כאן]] זה שטויות? עידוד השחתות?--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 17:49, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 17:49, 6 ביולי 2025 (IDT)
:::{{א|מ. רובין}} אבקש את תגובתך.--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 17:57, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 17:57, 6 ביולי 2025 (IDT)
::::אני לא הולך להתווכח אתך אבל מה שבטוח שחסימתך קרובה מאד. [[משתמש:מ. רובין|מ. רובין]] - [[שיחת משתמש:מ. רובין|שיחה]] 18:00, 6 ביולי 2025 (IDT)
:::::להתווכח איתי? כותב הדף הוא המשתמש שיע.ק, שלפי הבנתי הוא מנהל האתר. הלא כן?.--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 18:02, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 18:02, 6 ביולי 2025 (IDT)
::::::יש דרך שיחזור עריכות לא יעזור. [[משתמש:מ. רובין|מ. רובין]] - [[שיחת משתמש:מ. רובין|שיחה]] 18:05, 6 ביולי 2025 (IDT)
:::::::בהחלט. לכן הי' כדאי שתנמק כאן את דעתך, במקום לשחזר את עריכתי של הצבת התבנית.--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 18:07, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 18:07, 6 ביולי 2025 (IDT)
::::::::תפתח דיון כללי באולם דיונים. [[משתמש:מ. רובין|מ. רובין]] - [[שיחת משתמש:מ. רובין|שיחה]] 18:09, 6 ביולי 2025 (IDT)
:::::::::מדוע? אני מצפה לתגובתך ונימוק הסרת תבנית החשיבות בדף זה.--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 18:10, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 18:10, 6 ביולי 2025 (IDT)

שיחה:דפנות

2025-07-06T15:10:21Z

חשיבות: /* דיון חשיבות */

אשמח שכל מי שיוכל להוסיף ולתקן שיוסף

== דיון חשיבות ==

{{א|מ. רובין}} אבקש שתבהיר מדוע יש חשיבות לערך זה (בניגוד ל[[חב"דפדיה:עקרונות וקווים מנחים לכתיבת ערכים/מוסדות וארגונים|מדיניות הברורה של חב"דפדיה]]).--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 17:29, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 17:29, 6 ביולי 2025 (IDT)
:כי זה השחתה, עדיף שתנצל את זמן המיותר שלך לדברים יותר טובים חוץ מלשחזר עריכות. [[משתמש:מ. רובין|מ. רובין]] - [[שיחת משתמש:מ. רובין|שיחה]] 17:48, 6 ביולי 2025 (IDT)
::אז [[חב"דפדיה:עקרונות וקווים מנחים לכתיבת ערכים/מוסדות וארגונים|מה שכתוב כאן]] זה שטויות? עידוד השחתות?--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 17:49, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 17:49, 6 ביולי 2025 (IDT)
:::{{א|מ. רובין}} אבקש את תגובתך.--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 17:57, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 17:57, 6 ביולי 2025 (IDT)
::::אני לא הולך להתווכח אתך אבל מה שבטוח שחסימתך קרובה מאד. [[משתמש:מ. רובין|מ. רובין]] - [[שיחת משתמש:מ. רובין|שיחה]] 18:00, 6 ביולי 2025 (IDT)
:::::להתווכח איתי? כותב הדף הוא המשתמש שיע.ק, שלפי הבנתי הוא מנהל האתר. הלא כן?.--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 18:02, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 18:02, 6 ביולי 2025 (IDT)
::::::יש דרך שיחזור עריכות לא יעזור. [[משתמש:מ. רובין|מ. רובין]] - [[שיחת משתמש:מ. רובין|שיחה]] 18:05, 6 ביולי 2025 (IDT)
:::::::בהחלט. לכן הי' כדאי שתנמק כאן את דעתך, במקום לשחזר את עריכתי של הצבת התבנית.--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 18:07, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 18:07, 6 ביולי 2025 (IDT)
::::::::תפתח דיון כללי באולם דיונים. [[משתמש:מ. רובין|מ. רובין]] - [[שיחת משתמש:מ. רובין|שיחה]] 18:09, 6 ביולי 2025 (IDT)
:::::::::מדוע? אני מצפה לתגובתך בנושא הספציפי הזה.--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 18:10, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 18:10, 6 ביולי 2025 (IDT)

שיחה:דפנות

2025-07-06T15:07:44Z

חשיבות: /* דיון חשיבות */

שיחה:דפנות

2025-07-06T15:02:06Z

חשיבות: /* דיון חשיבות */

שיחה:דפנות

2025-07-06T14:57:37Z

חשיבות: /* דיון חשיבות */

שיחה:דפנות

2025-07-06T14:49:18Z

חשיבות: /* דיון חשיבות */

שיחה:מעמד הברכות והקללות

2025-07-06T14:48:32Z

חשיבות: יצירת דף עם התוכן "==דיון חשיבות== {{א|חב"דפדי גאולתי}} נא לנמק את שחזור עריכתי בניגוד למדיניות הברורה של חב"דפדיה.--~~~~"

==דיון חשיבות==
{{א|חב"דפדי גאולתי}} נא לנמק את שחזור עריכתי בניגוד למדיניות הברורה של חב"דפדיה.--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 17:48, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 17:48, 6 ביולי 2025 (IDT)

מעמד הברכות והקללות

2025-07-06T14:47:59Z

חשיבות: ביטול גרסה 782149 של חב"דפדי גאולתי (שיחה)

{{חשיבות|י' בתמוז}}

'''מעמד הברכות והקללות''' הוא מעמד שהתקיים בהוראת [[הקב"ה]] ל[[משה רבינו]] על ידי יהושע בין ההרים גריזים ועיבל. במעמד התחייבו בני ישראל לקיים את מצוות התורה, והוקראו ברכות וקללות על ידי יהושע וכל העם קיבל אותן על עצמו בעניית אמן.

==המיקום==
משה רבינו אמר לבני ישראל שבהגיעם לארץ, יתנו את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל. והוסיף ופירט את המיקום:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה:|מקור=[[פרשת ראה]] יא, ל}}
חז"ל{{הערה|שם=אא|[[מסכת סוטה]] לב, א.}} אומרים, שהמקום הוא בשומרון. והם זיהו את 'אלוני מורה' כ'[[שכם]]' - על פי הפסוק{{הערה|[[פרשת לך לך]] יב, ו.}} "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה".

והדרך לשם עוברת מ'ירדן יריחו' - המקום בו בני ישראל חצו את הירדן, לכיוון 'מבוא השמש' - מערב, הכיוון אליו היא שוקעת.

הגמרא{{הערה|[[מסכת סוטה]] לג, ב.}} מקשה בנוגע לאמירת התורה "בארץ הכנעני היושב בערבה": שהכנעניים לא ישבו באיזור, וכן האיזור כולו הררי, וכלל אינו על יד הגלגל? [[רבי אליעזר בן יעקב]] הסביר שכמו שב[[יציאת מצרים]] הקב"ה הדריך את בני ישראל בלכתם, כך גם כאן: שילכו ב'דרך' סלולה במקום 'ישוב' ודרך הבקעה (שהיא מושב הכנעניים) ולא בהרים.

==הציווי==
משה רבינו המשיך והורה לבני ישראל גם מה יהיה הסדר שיעשו בהגיעם למקום{{הערה|[[פרשת כי תבוא]] פרק כז.}}.

בהגיעם למקום, הם צריכים לקחת אבנים גדולות, ולסוד אותם בסיד ולכתוב עליהם את כל התורה הזאת באופן של "באר היטב" - מתורגם ל-70 לשון. וכן צריכים לבנות מזבח מאבנים שלימות, ולהקריב עליו [[קרבן שלמים]], ולאכול ולשמוח שם.

מלבד זאת, צריך לקיים את מעמד הברכות והקללות. כהקדמה לכך אמר משה שיאמרו לבני ישראל: "הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹקֶיךָ. וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָיו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם"{{הערה|[[פרשת כי תבוא]] כז, ט-י.}}. הקדמה זו נועדה לפייס את בני ישראל בטרם יפתחו עליהם בקללות{{הערה|ה[[אלשיך]].}}.

לאחר מכן צריכה להתבצע חלוקה של העם, חציו על הר גריזים וחציו על הר עיבל:
{{ציטוט|תוכן=אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִּים .. שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשׂכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן:

:וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי:}}
הכהנים יעמדו באמצע מסביב לארון, ומסביבם הלווים. והם יַפנו את פניהם להר גריזים ויחלו לברך, ואחר כך יִפנו להר עיבל ויקללו.

הנוסח כולל 11 דברים, בתורה נאמר רק החלק של ה'ארור', אך הם אמרו את אותו הדבר ב'ברוך' (לדוגמא: ארור אשר לא יקים, וברוך אשר יקים).

אופן האמירה היה: 'ברוך' אחד, ואחר כך 'ארור' אחד, וכן על הסדר{{הערה|[[מסכת סוטה]] לז, ב.}}.

===מקום העמידה===
בתורה נאמר לגבי עמידתם שששה שבטים יעמדו על כל הר. וכאשר הם עמדו שם בפועל, אומר הכתוב{{הערה|[[ספר יהושע]] ח, לג.}} "חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל".

הגמרא אומרת{{הערה|[[מסכת סוטה]] לו, ב.}} שהכתוב אמר דווקא "והחציו", מכיוון שאין זה ממש חצי, כי בני לוי עמדו למטה. אך מכיוון ששבט יוסף שהיה מרובה באוכלוסין היה עמהם זה השתווה.

אמנם בהמשך הגמרא מביאה ברייתא{{הערה|שם לז, א.}}:
{{ציטוט|תוכן=רבי אליעזר בן יעקב אומר: אי אפשר לומר שלוי למטה, שכבר נאמר למעלה, ואי אפשר לומר למעלה, שכבר נאמר למטה. אלא כיצד? זקני כהונה ולויה למטה, והשאר למעלה.
:רבי יאשיה אומר: כל הראוי לשרת - למטה, והשאר למעלה.
::רבי אומר: אלו ואלו (כל בני ישראל) למטה הן עומדים (ומה שכתוב שיעמדו על ההרים, הכוונה היא ב'סמוך'). הפכו פניהם כלפי הר גריזים - ופתחו בברכה; כלפי הר עיבל - ופתחו בקללה.}}

===הנוסח===
פרשני המקרא מסבירים, ש-11 דברים אלו, הם דברים שנעשים בסתר, והינם רק בין האדם למקום. ולכן דווקא עליהם באה האזהרה. כן, כל אחד מה'ארורים' הוא כנגד אחד השבטים{{הערה|1=הביאור דלקמן בנוגע לקשר בין הארורים לשבטים הוא [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4608&st=&pgnum=401 משיחת ש"פ תבוא תשל"ג ס"ה (שיחות קודש ח"ב עמ' 371 ואילך]).}}, לא לגבי דבר שבפועל נעשה רע בהם, אלא שיכל לקרות או שקרה לאחרים שקדמו ולא לנשארים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4609&st=&pgnum=32 שיחת ש"פ האזינו תשל"ד ס"ה (שיחות קודש עמ' 13 ואילך)].}}.

הגמרא ב[[מסכת סוטה]]{{הערה|דף לז, ב.}} מסבירה, שכל האזהרות הן על מי שבא על הערווה ומוליד ממזר, שזה גורם לשאר הדברים לבוא כתוצאה מזה.
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת ה' מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר. וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן:}}
האזהרה היא בפשטות בנוגע לעשיית [[עבודה זרה]] לעצמו. אך ב[[זהר]]{{הערה|חלק ג קכז, ב ואילך.}} מובאת אזהרה זו לגבי הלומד עניינים של [[מעשה מרכבה]], והוא 'מגשם' את הדברים (מציירם באופן גשמי, כאילו לקב"ה יש צורת הגוף וכיוצא בזה).

ארור זה הוא כנגד שבט דן, שקשור עם עבודה זרה, כמו שכתוב בנוגע ל[[אברהם אבינו]] שרדף אחרי המלכים "עד דן", כי "שם תשש כחו, שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל"{{הערה|[[פרשת לך לך]] יד, יד וברש"י.}}.
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
אזהרה זו היא שלא יזלזל באביו ואימו. עניין זה הוא הדין של "[[בן סורר ומורה]]" ש"איננו שומע בקולנו"{{הערה|[[פרשת תצא]] כא, כ.}}.

ארור זה הוא כנגד שבט אשר, כיוון שבן סורר ומורה יכול לבוא רק מתוך שבט שיש לו הרחבה גדולה בגשמיות, כי אילו היה דחוק לא היה יכול להיות "זולל וסובא"; ושבט כזה היה אשר ש"שמנה לחמו"{{הערה|[[פרשת ויחי]] מט, כ.}}.
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
האזהרה היא על השגת - הזזת - הגבול שנמצא בין שדהו ל[[שדה]] חברו, כך שהשטח שלו יגדל. חז"ל{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43034&st=&pgnum=129 שו"ת מהרש"ל, תשובה פט].}} השתמשו באזהרה זו גם כלפי אדם שפותח עסק שגורם למשיכת קונים מהעסק של חבירו, וגורם לו להפסדים.

ארור זה הוא כנגד שבט יששכר, כיוון שהוא "רובץ בין המשפתים" - שהוא נמצא בגבולים, לכן אצלו צריך לברר שלא ישיג את הגבול.
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
אזהרה זו היא על הכשלת "הסומא בדבר, ומשיאו עצה רעה", דהיינו, לא לתת למישהו עצה שאינה ראויה בשבילו.

ארור זה הוא כנגד שבט בנימין, כיוון שאנו מוצאים שאחר [[הסתלקות]] אהרון הייתה עצה רעה לשוב למצרים, וכתוצאה מכך נהרגו 7 משפחות שחזרו. וחמש מתוכן היו משבט בנימין{{הערה|[[פרשת פנחס]] כו, יג; כד.}}, לומר לך שעיקר העניין של העצה הרעה הוא בשבט זה. ולכן גם מודגש בפסוק "בדרך".
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
ארור זה הוא כנגד שבט יהודה, כיוון שמשבט יהודה היו בפועל שופטים במשך כל הדורות. (ואפילו שנאמר בלוי "יורו משפטיך ליעקב"{{הערה|[[פרשת וזאת הברכה]] לג, י.}}, אך זה לגבי לימוד משפטי התורה ולא לדון).
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
ארור זה הוא כנגד שבט ראובן, כיוון שאנו מוצאים אזכור בתורה על כך שראובן "שכב את בלהה פלגש אביו"{{הערה|[[פרשת וישלח]] לה, כב.}}.
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
אף שבפשטות האזהרה היא על שוכב עם [[בהמה]] (והסיבה שאומרים אותה היא, כי היא לא תמחה בידו), חכמים למדו מזה גם בנוגע לנישואין עם אישה במקום שבו אין [[מקווה]], ובכדי לטבול צריך ללכת למקום רחוק, והן לא הולכות לשם לבד, וזה יכול לגרום לזנות{{הערה|[[מסכת עירובין]] נה, ב.}}. וכן למדו מזה שאסור לישא בת עם הארץ{{הערה|[[מסכת פסחים]] מט, ב.}}.

ארור זה הוא כנגד שבט גד, מכיוון שאיסור זה עלול לעבור מי שיש לו ריבוי בהמות, ודבר זה נאמר על השבטים ראובן וגד{{הערה|[[פרשת מטות]] לב, א.}}
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
ארור זה הוא כנגד שבט נפתלי, כיוון ששמו נקרא על שם ש"נפתולי אלקים נפתלתי עם אחותי"{{הערה|[[פרשת וישב]] ל, ח.}}, דהיינו, שאצלו היה קירוב לאחות.
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר שֹׁכֵב עִם חֹתַנְתּוֹ. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
ארור זה הוא כנגד שבט יוסף, וכמו שרואים שהוא עמד בנסיון עם אשת פוטיפר, שהיה חמיו. ועמידתו בנסיון נותן כח לבני ישראל לעמוד בניסיון זהה.
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
בפשטות אזהרה זו היא בנוגע לרציחה, אבל חז"ל למדו מכאן אזהרה לאמירת [[לשון הרע]]{{הערה|פרשני המקרא כאן.}}. [[הרבי]]

ארור זה הוא כנגד שבט לוי, כיוון שעליו ועל שמעון אמר [[יעקב אבינו]] "כלי חמס מכרותיהם"{{הערה|[[פרשת ויחי]] מט, ה.}} - שהם החליפו את "קול יעקב" ב"ידי עשיו"; אך רש"י שולל את שמעון, ועל כן זה לוי.
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
ארור זה הוא כנגד שבט זבולון, כיוון שנתינת שוחד בכדי "להכות נפש" הוא דבר השייך בסוחר, וזבולון הוא זה שהיה סוחר.
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם. וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן:}}
אזהרה זו היא כוללת "את כל התורה כולה. וקבלוה עליהם באלה ובשבועה". מכיוון שהיא אזהרה כללית היא אינה כנגד שבט מסויים.

;שבט שמעון
רש"י כותב ששבט שמעון לא היה בכלל ה'ארור', מכיוון שמשה רבינו לא רצה לברכו לפני [[הסתלקות]]ו, לכן הוא גם לא קיללו.

==כתיבת התורה==
חלק מהציווי היה לכתוב על האבנים "אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" באופן של "בַּאֵר הֵיטֵב", דהיינו "בשבעים לשון".

וכתב רבינו סעדיה גאון{{הערה|והובא במפרשים על התורה ועל ספר יהושע.}}: שלא נראה שכתב ממש את כל התורה, אלא שכתבו עליהם את מנין המצות כמו שהן כתובות בספר הלכות גדולות, דהיינו, כעין אזהרות.

ו[[הרמב"ן]] הביא{{הערה|[[פרשת כי תבוא]] כז, ג.}}, שמצינו ב'ספר תאגי', שכל התורה הייתה כתובה בהן מ'בראשית' עד 'לעיני כל ישראל' "{{מונחון|בתאגיה וזיוניה|עם התגים שעושים על האותיות}}", ומשם נעתקו התגין בכל התורה. ואומר, שאף שזה לא הגיוני, ייתכן שהאבנים היו גדולות מאוד, או שהיה ממעשה הנסים.

אולם המצודות כותב על פשטות הפסוק - שהוא כתב רק את ספר דברים הכולל את כל התורה כולה.

בתורה נאמר שצריך לסוד את האבנים בסיד, ולכתוב את התורה, ונחלקו ה[[תנאים]]{{הערה|[[מסכת סוטה]] לה, ב.}}, מתי הם סדו:
{{ציטוט|תוכן=רבי יהודה אומר: הם כתבו את התורה על גבי אבנים ואחר כך סדו אותן בסיד.
:אמר לו רבי שמעון: לדבריך, היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה?
::אמר לו: בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא, ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת, שהיה להן ללמד ולא למדו;
ר' שמעון אומר: על גבי סיד כתבוה, וכתבו להן למטה: למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל וגו', הא למדת, שאם היו חוזרין בתשובה היו מקבלין אותן.}}

==הקיום==
{{ערך מורחב|ערך=[[הכניסה הראשונה לארץ]]}}
לאחר שבני ישראל נכנסו לארץ ועברו את הירדן, והוציאו משם על פי הוראת ה' ליהושע 12 אבנים גדולות, אשר חכמים שראו אותן אמרו שגודלה של כל אחת היה 40 סאה, הם התקדמו במסעם ועברו מרחק של יותר מ-60 מיל עד שהגיעו למקום.

בהגיעם להר עיבל, יהושע בנה מזבח לה', כמו שציווה אותו משה בשם ה', וכתב בתורה – אבנים שלימות שלא הונף עליהן ברזל. והקריבו עליו [[קרבן עולה|עולות]] לה', וזבחו {{קח|קרבן|שלמים}}. והוא כתב "שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת משֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

לאחר מכן המשיך יהושע בביצוע המצווה{{הערה|[[ספר יהושע]] ח, לג-לה.}}:
{{ציטוט|תוכן=וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' כַּגֵּר כָּאֶזְרָח,
:חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל, כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה עֶבֶד ה' לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה:
::וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה:
לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם:}}

לאחר מכן בני ישראל לקחו את האבנים, ועשו את הדרך בחזרה עד שהגיעו לגלגל הסמוך ליריחו, שם הם הניחו את האבנים ולנו באותו הלילה.

==לקריאה נוספת==
*[[מסכת סוטה]] לב, א - לז, ב.
*[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4608&st=&pgnum=401 שיחת ש"פ תבוא תשל"ג ס"ה (שיחות קודש ח"ב עמ' 371 ואילך)].

{{הערות שוליים}}
{{יהושע}}
[[קטגוריה:חומש דברים]]
[[קטגוריה:ספר יהושע]]

שיחה:הכניסה הראשונה לארץ

2025-07-06T14:47:48Z

חשיבות: /* חשיבות */ פסקה חדשה

== חשיבות ==

{{א|חלוקת קונטרסים}} גם כאן, ראה את מה שכתבתי ב[[שיחה:מלחמת מלכי הדרום]]. • '''[[משתמש:כתית למאור|כתית למאור]] • [[שיחת משתמש:כתית למאור|בית הבד]]''' 11:05, כ"ז באב, ה'תש"ף ''(17 באוג' למניינם)'', [[בשורת הגאולה|ימות המשיח]] 11:05, 17 באוגוסט 2020 (UTC)
:גם כאן זה אותו אחד ● [[משתמש: חלוקת קונטרסים|חלוקת קונטרסים]] • [[שיחת משתמש: חלוקת קונטרסים|שיחה]] • [[יחי|יחי המלך המשיח שליט"א]] • 14:41 • כ"ז באב תש"פ

== חשיבות ==

{{א|חב"דפדי גאולתי}} נא לנמק את שחזור עריכתי בניגוד למדיניות הברורה של חב"דפדיה.--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 17:47, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 17:47, 6 ביולי 2025 (IDT)

הכניסה הראשונה לארץ

2025-07-06T14:46:58Z

חשיבות: ביטול גרסה 782151 של חב"דפדי גאולתי (שיחה)

{{חשיבות|י' בתמוז}}

בימי [[יהושע בן נון]] בני ישראל '''נכנסו לארץ בפעם הראשונה''' לאחר שהסתובבו במדבר במשך 40 שנה. הכניסה לארץ הייתה מלווה בניסים רבים, כשהראשון שבהם היה בקיעת הירדן.

==רקע==
הקב"ה הבטיח ל[[אברהם אבינו]] ב[[ברית בין הבתרים]] שזרעו יירש את [[ארץ כנען]] לגבולותיה. אך זה היה כרוך בשהייה ב[[שעבוד מצרים|גלות במצרים]]. לאחר 430 שנה מאז הברית, הקב"ה שלח את [[משה רבינו]] להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, ולהביאם אל הארץ המובטחת.

לאחר [[מתן תורה]], ולאחר שבני ישראל בנו את [[המשכן]] וחנכו אותו, הם קיבלו הוראה לנוע לכיוון הארץ, ב[[כ' באייר]] בשנת ב'תמ"ט. בני ישראל החלו לנוע, אך הם התעכבו 30 יום בקברות התאוה ועוד 7 ימים בשביל [[מרים הנביאה]] שנצטרעה, ולבסוף הגיעו למדבר פראן – בגבול הארץ.

בני ישראל החליטו שהם רוצים [[מרגלים]] שיבדקו את דרכי הכיבוש לארץ, הקב"ה אומר למשה שהוא יכול לשלוח, והוא אכן שולחם עם הוראה לספר לבני ישראל על טיב הארץ. הם חוזרים כעבור 40 יום, ומוציאים את דיבת הארץ רעה, ואומרים שאי אפשר לכבוש. בני ישראל בוכים בליל [[תשעה באב]], ונענשים במיתה, משה מתפלל שזה יעשה [[חילול ה']] אם כולם ימותו בבת אחת; ונענה שהם יתעכבו כנגד כל יום - שנה, ולבינתיים כולם ימותו. לאחר שהסתובבו במדבר 40 שנה, הם מקבלים הוראה להכנס לארץ, והם נאלצים להסתובב סביב ארץ אדום, עמון ומואב.

לאחר פטירת מרים, הפסיקה להופיע באר המים, בני ישראל מתלוננים למשה, והוא פונה לה', ה' אומר לו לדבר לסלע והוא יוציא מים. משה מדבר לסלע הלא נכון, והוא לא מוציא מים. אז הוא הכה במטהו, אותו סלע שהוכה אכן היה הבאר, והוא הוציא מים. ה' גזר אז על משה ו[[אהרן]] שלא יכנסו לארץ. ואהרן אכן [[הסתלק]] במהלך הקפת ארץ אדום, והעביר את משרתו לבנו אלעזר הכהן.

לאחר שעברו את ארץ מואב, משה שלח אגרות לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן, לבקשם שיתנו לו לעבור לארץ, אך הם יצאו אליו למלחמה. משה רבינו ובני ישראל נצחו אותם וכבשו את ארצם. בני ראובן וגד ביקשו לקבל את נחלתם בארץ זו, והם מקבלים אותה יחד עם חצי שבט מנשה בתנאי כפול שהם יעברו חלוצים לפני בני ישראל, ובאם לאו נחלתם תתבטל.

אז הורה ה' למשה להכין את [[יהושע בן נון]] משרתו, לתפקידו הבא – להיות המנהיג שיכניס את בני ישראל לארץ כנען, ולכובשה. לאחר שהוא סמך עליו את ידיו, וציווה את בני ישראל לשמור את התורה, ולהשמע ליהושע, משה רבינו [[הסתלק]] ב[[ז' אדר]] בשנת ב'תפ"ח.

==הכנות לכניסה==
עוד קודם לסיום 30 ימי האבל על משה רבינו, שלח יהושע שני אנשים (אשר אינם מזוהים בשמותם בנביא, אך חז"ל{{הערה|רש"י כאן (ב, ד) בשם מדרש אגדת תנחומא.}} אומרים כי היו אלו פנחס בן אלעזר וכלב בן יפונה), לרגל את יריחו.

ה[[מרגלים]] הגיעו ליריחו, אך מלך יריחו שלח לחפשם, והם התחבאו בעליית ביתה של [[רחב]]. אשר אמרה להם לאחר מכן, שכולם מפחדים מהם, וש"לא קמה עוד רוח באיש" להלחם בכם. היא מוציאה אותם דרך החלון ושולחת אותם לכיוון ההרים, עם המלצה להמתין 3 ימים, עד שיפסיקו לחפשם. כעבור 3 ימים, הם הגיעו ליהושע ובישרו לו את ששמעו.

ב[[ח' בניסן]], הקב"ה התגלה ליהושע ואמר לו שיכין את העם, כי בעוד שלושה ימים הם הולכים להכנס לארץ. באותו היום ה[[מרגלים]] חזרו, ולמחרת ב[[ט' בניסן]] יהושע אסף את העם, והתחיל להתקדם לכיוון הירדן. וכן הזכיר לבני השבטים ראובן, גד וחצי שבט מנשה את התחייבותם לעבור חלוצים לפני בני ישראל.

בנוסף לכך הוא הורה לכל שבט להעמיד אדם אחד שיעמוד לצידו בשעה שעוברים את הירדן.

==בקיעת הירדן==
לאחר כל ההכנות, ב[[י' בניסן]] בני ישראל עמדו לצד הירדן, וארבעה כהנים נשאו את [[ארון הברית]] על כתפיהם והחלו ללכת לכיוון הנהר. כל העם שמר על מרחק של אלפיים אמה מהארון על פי הוראת ה'.

הקב"ה התגלה ליהושע, ואמר לו: "הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם משֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ".

על פי הוראת ה', הכהנים רק נעמדו בתחילת שפתו של הירדן, וברגע שרגליהם נגעו במים, אזי הירדן שהיה מלא על גדותיו (שהרי היה זה בימי חודש ניסן) נעצר על יד העיר 'אָדָם' שעל יד 'צָרְתָן', ובמקום להמשיך לכיוון ים המלח, המים החלו להערם כ'{{מונחון|נד|עמוד}}' לגובה רב; בגמרא{{הערה|[[מסכת סוטה]] לד, ב.}} מופיעה מחלוקת לאיזה גובה הגיעו המים: רבי יהודה אומר: שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, כנגד גודלו של מחנה ישראל. רבי אלעזר ברבי שמעון חלק עליו, ואמר: לא מסתבר לומר שהמים זרמו כל כך לאט, אלא "שהיו [[מים]] נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין יתר משלש מאות מיל, עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב".

לאחר שיבש הנהר, כל בני ישראל נעמדו בתוך המקום שבו עבר הירדן, ויהושע בן נון הודיע להם:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=דעו, על מה אתם עוברים את הירדן?
:על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם" וגו'.
::אם אתם עושין כן מוטב; ואם לאו - באין [[מים]] ושוטפין אותי ואתכם|מקור=[[מסכת סוטה]] לד, א}}

לאחר מכן הוא קרא ל-12 אנשים שנקבצו אליו עוד קודם, והורה להם על פי הוראת ה', שכל אחד מהם יקח אבן אחת, ויעמידו אותם במקום שבו עמדו הכהנים עם הארון לזכרון הנס. וכן הורה לכל אחד מהם לקחת אבן אחת מהמקום שבו עמדו הכהנים. הגמרא מספרת{{הערה|[[מסכת סוטה]] לד, א.}} שהיו [[תנאים]] שראו את האבנים האלו, והם שיערו את גודלם במשקל של 40 סאה.

לאחר שכולם סיימו לעבור, הורה יהושע לכהנים שיעלו חזרה לשפת הירדן מצידו המזרחי, ולאחר שהם עלו - המים חזרו חזרה למהלכם. ואז הארון "נשא את נושאיו", והעבירם את הירדן{{הערה|שם לה, א.}}.

==המשך המסע==
{{ערך מורחב|ערך=[[מעמד הברכות והקללות]]}}
לאחר שבני ישראל עברו את הירדן, הם המשיכו במסעם ועברו מרחק של יותר מ-60 מיל, וכל מי שעמד לפניהם מיד "{{מונחון|נתרז|מת}}", כשהם באו להר גריזים והר עיבל, יהושע כתב את התורה על האבנים שהם לקחו מהירדן. ולאחר מכן בנו מזבח על הר עיבל, והקריבו שם קרבנות {{קח|קרבן|שלמים}}. ולבסוף בני ישראל התחלקו - חצי על הר גריזים וחצי על הר עיבל, והכהנים והלויים והארון עמדו באמצע, וקראו את הברכות והקללות.

לאחר מכן הם נסעו ל'גלגל', וקבעו שם את חנייתם באותו לילה. והם הביאו איתם, על פי ציווי ה', את האבנים שהוציאו מהירדן והביאו להר עיבל; וקבעו אותם שם לזכרון הנס שהיה להם בחצייתם את הירדן - שחצו אותו בהיותו יבשה.

==השפעת הנס==
בעקבות הנס שארע, הושפעו בני ישראל והעמים האחרים שהיו בארץ:

בני ישראל ראו שה' נמצא עם יהושע כמו שהוא היה עם משה רבינו, והחלו ליירא אותו.

על שאר העמים נפל פחד גדול, ולבבם נמס מפני בני ישראל.

==לקריאה נוספת==
*[[ספר יהושע]] פרקים א - ה; ח.
*[[מסכת סוטה]] דפים לג, ב - לו, א.

==ראו גם==
*[[ספר יהושע]]
*[[קריעת ים סוף]]

{{הערות שוליים}}
{{יהושע|}}
[[קטגוריה:ספר יהושע]]

ספר דניאל

2025-07-06T14:45:59Z

חשיבות: ביטול גרסה 782154 של חב"דפדי גאולתי (שיחה)

{{חשיבות|י' בתמוז}}

ספר '''דָּנִיֵּאל''' הוא אחד מהספרים בסדר [[כתובים]]{{הערה|[[בבא בתרא]] יד, ב}} ב[[תנ"ך]], וכולל את נבואותיו של [[דניאל]]. הספר כתוב ב[[לשון הקודש]] וב[[ארמית]].

==תקופת הספר==
ספר דניאל עוסק בתקופה שבין גלות יהויכין מלך יהודה בידי נבוכדנצר, שמונה עשרה שנים מכיבוש יהויקים לפני חורבן [[בית המקדש הראשון]], ועד לימי דריווש השני מלך פרס ומדי, כלומר - תחילת ימי הבית השני. את הספר חיברו [[אנשי כנסת הגדולה]] בתחילת תקופת [[בית המקדש השני]].

הספר מכיל התייחסות למאורעות היסטוריים הן מתקופתו של [[דניאל]] עצמו (בעיקר ביחס לנבוכדנצר) והן לנבואות העוסקות בשקיעת האימפריה הפרסית ועליית הממלכות היווניות.

==מבנה הספר==
ספר דניאל כולל 12 פרקים, והוא מחולק בכללות לשניים:

*'''פרקים א-ו''' - מספר על חיי דניאל ושלושת חבריו (חנניה, מישאל ועזריה) בממלכות [[בבל]] ופרס.
*'''פרקים ז-יב''' - נבואות דניאל.

==איהו לא חזי מזלייהו חזי==
על הפסוק בדניאל{{הערה|יב, ד.}}: {{ציטוטון|וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא}}, נאמר בגמרא{{הערה|סנהדרין צד.}}: "וכי מאחר דלא חזו, מאי טעמא איבעות"? (מאחר שלא ראו - מדוע פחדו?) והתשובה בגמרא: "אף על גב דאינהו לא חזו מדי, מזלייהו חזי" (אף על פי שהם לא ראו אבל מזלם ראה). ופ[[רש"י]]: מזלייהו - שר של כל אדם למעלה. והענין בזה, שכל אדם וכן כל [[נברא]] יש לו שורש רוחני למעלה הנקרא "[[מזל]]" שמשם "נוזל" ויורד כח וחיות אלקית לקיימו ולהחיותו. והמזל הוא גורם משפיע על תיפקודו.

==ענני שמיא==
{{ערך מורחב|וארו עם ענני שמיא}}
בפרק ז{{הערה|פסוק יג.}} מובא הפסוק הנבואי על ימות המשיח: {{ציטוטון|וחזה הוית בחזוי ליליא וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוה ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי}}.

==הקץ בדניאל==
{{ערך מורחב|קץ הגלות}}
בפרק יב{{הערה|פסוק יב.}} נזכר קץ הגלות{{הערה|ובגמרא [[מסכת מגילה|מגילה]] ג, א: "יונתן בן עוזיאל .. ביקש לגלות תרגום של [[כתובים]] יצתה [[בת קול]] ואמרה לו דייך מאי טעמא משום דאית ביה קץ [[משיח]]".}}, וישנה מחלוקת בראשונים מהו זמן הקץ בפירוש הפסוק. אך כל הזמנים המצוינים שם כבר עברו.

==ראו גם==
*[[דניאל]]
*[[מזל]]

{{תנך}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תנ"ך]]

מגילת קהלת

2025-07-06T14:44:47Z

חשיבות: ביטול גרסה 782156 של חב"דפדי גאולתי (שיחה)

{{חשיבות|י' בתמוז}}

'''מגילת קֹהֶלֶת''' היא אחת מחמש המגילות הנכללות בחלק הכתובים שב[[תנ"ך]]. המגילה חוברה על ידי [[שלמה המלך]] ב[[רוח הקודש]].

המגילה עוסקת בתכלית ובמטרת האדם, בשלילת עניני [[העולם הזה]] ומסיימת במסקנה: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם"{{הערה|1=קהלת יב, יג. וראה [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/20/7447&search=+%D7%A7%D7%94%D7%9C%D7%AA+ אגרות קודש חלק כ' אגרת ז'תמז].}}.

==שמה==
שם המגילה, "קהלת", הוא אחד משמותיו של [[שלמה המלך]] שחיבר את המגילה. ישנן שתי סיבות לקריאתו בשם זה: על שם שקיהל ואסף חכמות הרבה{{הערה|1=רש"י קהלת א, א. וראה גם מצודת ציון שם: "על שהקהיל הדעות המנגדות לצרף וללבן הצודק מהבלתי צודק".{{ש}}וב[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/magid/ot/46/371 אור תורה להרב המגיד]: "רצונו לומר: שקיבץ כל החכמות אלוהו"ת והקדושה מה[[שבירת הכלים|שבירה]]".}}, ועל שם שאמר את מגילה זו ב"[[הקהל]]"{{הערה|קהלת רבה א, א. וראה לקוטי שיחות חלק ל' ע' 24 בשולי הגליון.}}.

==כתיבתה==
מגילת קהלת נאמרה על ידי שלמה המלך, במעמד כל ישראל{{הערה|כדלעיל בפסקה [[#שמה]]}}, והיא נכתבה בזקנותו{{הערה|שיר השירים רבה א, א.}}. אך המגילה נכתבה רק כמה דורות אחר כך, על ידי [[חזקיהו המלך]]{{הערה|בבא בתרא טו, א.}}.

===ביקשו לגנזה===
בדורות מאוחרים יותר ביקשו [[חז"ל]] לגנוז את קהלת, כמסופר בגמרא:
{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שבת ל, ב|תוכן=
בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת, מפני שדבריו סותרין זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו? מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה.
{{ש}}תחילתו דברי תורה, דכתיב: מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש . .
{{ש}}סופו דברי תורה, דכתיב: סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם.}}

בהמשך, מפרטת הגמרא כמה סתירות שישנן בספר קהלת, שבגללן ביקשו החכמים לגונזו, ומיישבת אותן.

במדרש נאמרים דברים חריפים יותר: "בקשו לגנוז ספר קהלת שמצאו בו דברים שהם נוטין לצד מינות". המדרש מפרט את הפסוקים שהוקשו לחכמים בספר, לדוגמה: "שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך", "והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך" - שמהם השתמע כביכול שאין דין ואין דיין; אלא שלאחר מכן ממשיך ואומר "ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט", וכשראו זאת אמרו "יפה אמר שלמה"{{הערה|ויקרא רבה כח, א.}}. רבינו בחיי מסביר שהסיבה ששלמה אמר את דבריו כך, הוא כיון שרצה להדגיש את [[בחירה חופשית|בחירתו החופשית]] של האדם שיכול גם לבחור ברע, ולכן צריך להתחזק יותר כדי לבחור בטוב{{הערה|1=ראה א, א. הובא ב[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/zz/oht/otb2/2/29/606 אור התורה פרשת שלח].}}.

==קריאתה==
נהגו בקהילות התימנים והאשכנזים לקרוא מגילה זו ב[[חג הסוכות]] - בשבת [[חול המועד]], או ב[[שמיני עצרת]] אם חל בשבת (ויש שנהגו לקראה בשמיני עצרת תמיד, בכל קביעות){{הערה|רמ"א - אורח חיים סימן תצ סעיף ט, סימן תרסג סעיף ב. ומקורו בראשונים: ב[[מחזור ויטרי]] (סימן שיב), ב[[אבודרהם]] (תפילות הפסח) וב[[יעקב הלוי בן משה מולין|מהרי"ל]]{{מקור}}.}}. יסוד המנהג מופיע במסכת סופרים, בה נכתב "בקהלת . . צריך לברך ולומר על מקרא מגילה"{{הערה|פרק יד, א.}} - אך לא מפורש מתי יש לקרוא במגילת קהלת.

[[הרבי]] כותב על המנהג: "מעולם לא נהגו כן בחב"ד"{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=46987 "מעולם לא נהגו כן בחב"ד"] {{אינפו}}}}.

==קישורים חיצוניים==
*'''[http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/perekT.asp?sefer=34&perek=1 מגילת קהלת בטקסט]''' באתר דעת

{{תנך}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תנ"ך]]

מגילת איכה

2025-07-06T14:44:27Z

חשיבות: ביטול גרסה 782158 של חב"דפדי גאולתי (שיחה)

{{חשיבות|י' בתמוז}}

[[קובץ:מגילת איכה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|העמוד הראשון במגילת איכה שנכתבה בכשרות על קלף ובדיו]]

'''מגילת איכה''' היא מגילה שנכתבה על ידי [[ירמיהו]] ה[[נביא]]{{הערה|ראה גיטין נח, א. תענית כב, ב. תוספתא תענית ב, י. איכה רבתי א, נג. ועוד}} עוד לפני החורבן בנבואה על [[חורבן בית המקדש]] וה[[גלות]]. נהוג לקרוא מגילה זו בליל [[תשעה באב]] וביומו{{הערה|כך הוא מנהג חב"ד}}. המקור הראשון לקריאת המגילה בתשעה באב מופיע במסכת סופרים{{הערה|יד, ג; יח, ד}}, ובתלמוד ירושלמי{{הערה|שבת עט, א}} מובא על אמוראים שנהגו לקרוא בה בתשעה באב.

הספר מכיל שירות קינה, ומקונן על מצבה הנורא של [[ירושלים]] בשעת המצור ערב החורבן, על מצבה העגום והקשה של ירושלים ושל עם ישראל כולו לאחר החורבן, ועל הסתר הפנים האלוקי בעקבותיו. הוא אף מצדיק את גזר הדין הקשה שנגזר על ישראל בשל חטאותיו ופשעיו הרבים.

==פירוש פסוקי מגילת איכה==
בחסידות מוסבר{{הערה|1=רשימות ה[[צמח צדק]] לאיכה ([http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=31665&st=&pgnum=305&hilite= אור התורה נ"ך ח"ב, א' לד ואילך.]). [https://drive.google.com/file/d/1C-_CN7-shqCcnuBYGnpHzYgmWkq3aGqd/view סה"מ מלוקט א' ע' קיט]}} שהקללות באיכה יהפכו לברכות, רבים מן קללות אלו מבואר עניינם הפנימי בתורת החסידות כולל הפירוש הפנימי שלהם{{הערה|1=[[שיחות קודש]] [[תשמ"א]] [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=4629&hilite=d4209898-4019-4f13-b2bd-9f975f478b51&st=%D7%AA%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%95%D7%9F&pgnum=378 ח"ד].}} ובניהם:

*'''"איכה ישבה בדד העיר רבתי עם הייתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות הייתה למס{{הערה|א, א}}"''' - עם ישראל ירד לגלות שאז הקב"ה אינו בגילוי וזהו מצב של "כאלמנה". ולכן נקראים אז בני ישראל בלשון "עם" - אשר לשון זה מורה על הפירוד מהקב"ה, ויש ריבוי והתחלקות, ובאופן ש[[דעת עליון]] ו[[דעת תחתון]] מחולקים אחד מהשני - "רבתי" (מלשון ריבוי),ובגלות זה מתעסקים בני ישראל עם שבעים אומות - "בגויים", וגם כח ההתנשאות והתוקף "שרתי" הוא "המדינות". וכך גם בספירת המלכות הנקראת "עיר", שעל ידי ירידתה לעולמות [[בי"ע]] (שהם ה"מדינות"), היא "בדד", כלומר שאינה מתייחדת עם הספירות שלמעלה ממנה, והיא "הייתה כאלמנה", שהנשמות אינם עולים להתכלל בה, והיא יורדת לשלוט על ע' שרים ("רבתי בגויים").{{ש}}אמנם, התכלית של כל זה הוא להגיע לעליה: דווקא על ידי הירידה בגלות מגיעים לעבודה של: "הייתה למס" - שהיא העבודה של [[קבלת עול]], ולעבודת ה[[תשובה]], וזהו עניין "רבתי" - עם יו"ד בסוף - כלומר שלמרות שעם ישראל רבים ובהתחלקות, יש להם את היו"ד שזהו ה[[ביטול]] לה', ואז נעשה [[בנין המלכות]] "שרתי" אותיות [[תשרי]] - שבחודש זה נעשה בניין המלכות, ועל ידי זה "הייתה כאלמנה" המורה על גילוי שורש [[ב"ן]] - ה[[מקבל]], ששרשו למעלה משרש [[מ"ה]] - משפיע, ואז יתגלה בחינת "בדד" המורה על גילוי נעלה של הקב"ה שלמעלה מ[[סדר ההשתלשלות]] ולמעלה אף מ[[עשר ספירות הגנוזות]], שזהו הגילוי של בחינת [[יחיד]]. וגילוי שמתבטא באות א' של "איכה", נמשך באופן של התיישבות "ישבה" על ידי שמתגלה בעשר ספירות של עולם האצילות המתבטאים באות י' של המילה "איכה", ולאחר מכן ב"כה" המורה על ספירת המלכות כפי שיורדת לבי"ע.{{ש}}דבר זה, שמירידה כל כך גדולה מגיעים לעליה גדולה הוא דבר שלמעלה מטעם ודעת ולכן אומר זאת הנביא בלשון של תמיהה: "איכה?". ולכן כתוב: "'''כ'''אלמנה", שאין הכוונה לאלמנה ממש, אלא להסתר פנים חיצוני שכל מטרתו העלייה שבאה לאחר מכן{{הערה|אור התורה שם. ושם ע' א'מ ואילך. סה"מ מלוקט שם}}.

עוד מוסבר, שראשי התיבות: "'''א'''יכה '''י'''שבה '''ב'''דד '''ה'''עיר" הוא איבה, לרמז על סיבת חורבן בית שני - שנאת חינם{{הערה|אוה"ת שם ע' א'מ}}.

*'''בכה תבכה בלילה דמעתה על לחייה אין מנחם לה'''{{הערה|א, ב}}: בכיה מרוב עוצם הגילוי שמאיר אפילו בלילה, על ידי זה שבחינת 'אין' מנחם לה.
*'''גלתה יהודה מעני ומרב עבדה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח כל רדפיה השיגוה בין המצרים'''{{הערה|א, ג}}: 'גלתה יהודה' - מלשון גילוי, שלעתיד לבוא תתגלה [[מעשה|מעלת]] [[יהודה]] שדרגתו למעלה מ[[יוסף הצדיק|יוסף]], וזהו על ידי 'מעוני' עבודת ה[[אתכפייא]], ועל ידי ההתבוננות בכך שכל העולמות הם כטיפה מן הים לגבי הקב"ה - שזהו העניין של "בין המצרים", על ידי זה מגיעים אל הדרגא העליונה של "מן המיצר"{{הערה|תהלים קיח, ה}} שזוהי הדרגה ש[[לית מחשבה תפיסא ביה|אין בה תפיסה והבנה]], הקשורה עם המרחב האמיתי "מרחב י-ה"{{הערה|תהלים שם}}, והכוונה ב"כל רודפיה" היא לאמת של ה' שהקב"ה רוף אחר עם ישראל, ש"יותר מעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק"{{הערה|אור התורה שם ע' א, לו. [[לקוטי שיחות]] [https://drive.google.com/file/d/1LY4uZIhDJ5zKsZjorcx1xF6BWgrAm-GX/view חלק ל"ח ע' 124 ואילך]}}.
*'''"לוא עליכם כל עוברי דרך, הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי אשר הוגה ה' ביום חרון אפו{{הערה|א, יב}}"''' - יש שני פירושים מיהם העוברי דרך: א. הרשעים שבגיהנום שהעבירו דרכי ה', אך צער השכינה גדול מצערם. ב. הצדיקים שעולים מ[[גן עדן]] התחתון לגן עדן העליון ואין הם מצטערים בצער הגלות, היות שהשגתם מבחינת [[אריך אנפין]] ו[[זעיר אנפין]] שלמעלה מה[[שכינה]] שהיא ספירת המלכות של עולם האצילות - כפי שיורדת לעולמות [[בי"ע]], ואומרים להם שלמרות זאת ישתתפו בצער השכינה{{הערה|אור התורה שם א'לט ואילך}}.

==קישורים חיצוניים==
*'''[https://77012.blogspot.com/2023/07/blog-post_90.html מגילת 'איכה': ביאור מרתק של 'רשימות' הרבי ה'צמח צדק']''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}}
*'''[https://77012.blogspot.com/2024/07/blog-post_6.html איכה ישבה בדד: מאמר חסידות של הרבי לתשעה באב]''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}}

{{בין המיצרים}}
{{תנך}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תנ"ך]]
[[קטגוריה:בין המצרים]]

שיחה:מגילת איכה

2025-07-06T14:44:05Z

חשיבות: /* דיון חשיבות */

"מקובל בחסידות" - איפה? וכן יש להוסיף מביאורי הרבי מלך המשיח שליט"א למגילה. ---בואו לעזרת ולהרחבת ה[[משיח]]! '''[[משתמש:חסיד|חסיד חב"ד]] - [[שיחת משתמש:חסיד|חדר אורחים]]'''
:1. מחקתי. 2. נכון. אם תרצה תוכל להוסיף, אם לא, אני אוסיף אולי. --בברכה, '''[[משתמש:שלום|שָׁלוֹם]] - [[שיחת משתמש:שלום|יְהוּדִים מְשׂוֹחֲחִים]]''' י"ד באייר ה'תשע"א, למניינם 12:52, 18 במאי 2011 (UTC)

== דיון חשיבות ==

נא לנמק את שחזור עריכתי, שוב - בניגוד למדיניות הברורה.--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 17:43, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 17:43, 6 ביולי 2025 (IDT)
:{{א|חב"דפדי גאולתי}}.--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 17:43, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 17:43, 6 ביולי 2025 (IDT)

שיחה:מגילת איכה

2025-07-06T14:43:58Z

חשיבות:

"מקובל בחסידות" - איפה? וכן יש להוסיף מביאורי הרבי מלך המשיח שליט"א למגילה. ---בואו לעזרת ולהרחבת ה[[משיח]]! '''[[משתמש:חסיד|חסיד חב"ד]] - [[שיחת משתמש:חסיד|חדר אורחים]]'''
:1. מחקתי. 2. נכון. אם תרצה תוכל להוסיף, אם לא, אני אוסיף אולי. --בברכה, '''[[משתמש:שלום|שָׁלוֹם]] - [[שיחת משתמש:שלום|יְהוּדִים מְשׂוֹחֲחִים]]''' י"ד באייר ה'תשע"א, למניינם 12:52, 18 במאי 2011 (UTC)

== דיון חשיבות ==

נא לנמק את שחזור עריכתי, שוב - בניגוד למדיניות הברורה.--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 17:43, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 17:43, 6 ביולי 2025 (IDT)
:{{א|חב"דפדי גאולתי}}ץ--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 17:43, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 17:43, 6 ביולי 2025 (IDT)

שיחה:מגילת איכה

2025-07-06T14:43:24Z

חשיבות: /* דיון חשיבות */ פסקה חדשה

"מקובל בחסידות" - איפה? וכן יש להוסיף מביאורי הרבי מלך המשיח שליט"א למגילה. ---בואו לעזרת ולהרחבת ה[[משיח]]! '''[[משתמש:חסיד|חסיד חב"ד]] - [[שיחת משתמש:חסיד|חדר אורחים]]'''
:1. מחקתי. 2. נכון. אם תרצה תוכל להוסיף, אם לא, אני אוסיף אולי. --בברכה, '''[[משתמש:שלום|שָׁלוֹם]] - [[שיחת משתמש:שלום|יְהוּדִים מְשׂוֹחֲחִים]]''' י"ד באייר ה'תשע"א, למניינם 12:52, 18 במאי 2011 (UTC)

== דיון חשיבות ==

{{א|מ. רובין}} נא לנמק את שחזור עריכתי, שוב - בניגוד למדיניות הברורה.--[[משתמש:חשיבות|חשיבות]] - [[שיחת משתמש:חשיבות|שיחה]], 17:43, י' בתמוז, ה'תשפ"ה 17:43, 6 ביולי 2025 (IDT)

שמש בגבעון דום

2025-07-06T14:42:07Z

חשיבות:

{{מפנה|שמש בגבעון דום|שמש (פירושונים)}}
{{חשיבות|י' בתמוז}}

'''שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון''' הוא כינוי למאורע תנכ"י שבו [[יהושע בן נון]] עוצר את השמש והירח במהלך קרב מול מלכי האמורי שבאו להלחם בגבעונים על מנת שלא ירד הלילה.

==רקע==
פרק י' שב[[ספר יהושע]] כולל תיאור של כיבוש דרום הארץ. לפי תיאור המפה נראה כי ישראל שולטים על כיס הכולל את המחצית הדרומית של הירדן, בין ים כינרת לים המלח, ובצד מערב הם הצליחו להגיע עד גב ההר, כמחצית הדרך שבין הירדן לים התיכון. כיס זה מפריד בין מלכי הצפון למלכי הדרום ומאפשר ליהושע לכבוש תחילה את הדרום ואחר כך את מלכי הצפון.

הגבעונים, הנמצאים קצת דרומה לבית אל ולעי, קרובים לקו הכיבוש הישראלי, והם נכנעים ומבקשים לכרות אתם ברית. פעולה זו מפחידה מאוד את יושבי הארץ, שכן ברית נפרדת של ערים עם ישראל תחליש את יכולת הלחימה של יושבי כנען. מסיבה זו נוצרת קואליציה של ערים היוצאות למלחמה - לא על יהושע, אלא על יושבי גבעון.

בפרק י' שבספר יהושע מתוארת המלחמה שהכריזו מלכי ירושלים, חברון, ירמות, לכיש ועגלון על העיר גבעון. ערים אלה נמצאות מדרום לשטח הכיבוש הישראלי.

===תיאור הקרב===

בספר יהושע{{הערה|פרק י, יב-יג}} מתואר הקרב:
{{ציטוט|תוכן=(יב) אָז יְדַבֵּר יְהושֻׁעַ לה' בְּיּום תֵּת ה' אֶת הָאֱמרִי לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וַיּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבעון דּום וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלון:
(יג) וַיִּדּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד עַד יִקּם גּוי איְבָיו הֲלא הִיא כְתוּבָה

עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר וַיַּעֲמד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלא אָץ לָבוא כְּיום תָּמִים: |מרכאות=כן}}

יהושע רדף אחרי מלכי האמורי, ואז שראה שהשקיעה מגיעה, הוא חשש שלא יוכל למצווא אותם מפני החושך, בחושך יוכלו חיילי האמורי לברוח, ומכיוון שהם מכירים את השטח טוב יותר מבני ישראל, לא יוכל יהושע לנצל את הניצחון ולהשמיד את צבא האמורי. ולכן הוא אמר:

שֶׁמֶשׁ בְּגִבעון דּום וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלון:

ואז נעצר השמש וניצחו
===הדיון בתלמוד===
שלושה אמוראים בתלמוד הבבלי פירשו פסוקים אלה במסכת עבודה זרה, דף כה. וכך מפרשים האמוראים את הפסוקים:

רבי יהושע בן לוי מפרש, כי בסך הכול השמש עמד במקומו "יום תמים" - 12 שעות.

וכך הוא מפרש את הפסוק: "ויעמד בחצי השמים":

השמש נע 6 שעות, מזריחה ועד לחצי השמים, ונעצר. בחצי השמים נעצר השמש ל־6 שעות. אחרי 6 שעות המשיך השמש לנוע למערב. מסלול זה נמשך כרגיל, 6 שעות. ושוב, בהגיע השמש לצד מערב, נעצר ל־6 שעות נוספות, בהתאם לפסוק "ולא אץ לבוא", לא מיהר לשקוע, ואחר כך שקע. לפי הפירוש הזה של רבי יהושע בן לוי, נמשך היום הזה 24 שעות במקום 12 שעות של יום רגיל.

פירוש שני לפסוקים נותן רבי אלעזר. הוא מפרש, כי היום התארך והיה בן 36 שעות. העיקרון שהוא מפרש בו את הפסוק זהה לזה של רבי יהושע בן לוי, אלא שהוא מפרש אחרת את הביטוי "יום תמים". רבי יהושע בן לוי מפרש "יום תמים" 12 שעות, ואילו רבי אלעזר מפרש 24 שעות. לפי פירושו השמש נע מהזריחה ועד חצות היום 6 שעות, נעצר ל־12 שעות, המשיך 6 שעות עד למערב, ושם נעצר ל־12 שעות נוספות. בסך הכול נעצר השמש "כיום תמים" - 24 שעות. היום הזה ארך, לפי רבי אלעזר, 36 שעות.

ופירוש שלישי הוא של רבי שמואל בר נחמני. לפי פירושו ארך היום 48 שעות. וכך הוא מפרש: "ויעמד השמש בחצי השמים": וכמה עמד? 12 שעות. "ולא אץ לבוא כיום תמים": השמש לא מיהר לשקוע, והשתהה לפני השקיעה כיום תמים - 24 שעות. לפי זה אורך היום היה 6 שעות עד הצהריים, 12 שעות שהשמש עמדה בחצי השמים, 6 שעות מהצהרים ועד הערב ועוד 24 שעות שהשמש עמדה עד ששקעה.

שלושת הפירושים האלה עוסקים בפירוש פסוק קשה. שלושת החכמים מסבירים את הפסוק שניסוחו אינו ברור: "ויעמד השמש בחצי השמים, ולא אץ לבוא כיום תמים." כל אחד מהמפרשים מבין כי השמש נעצר בשעה 12, וכל אחד מהם מבין כי השמש נעצר שוב לפני השקיעה. הם חלוקים בשאלה כמה שעות בדיוק ארכה העצירה: 12 ,6, או 24 שעות.

==ראו גם==
*[[ספר יהושע]]
*[[דבר מלכות ג' תמוז]]

==קישורים חיצוניים==
*מנחם כהנא, '''[https://media.chabad.info/chabadinfoheb/wp-content/uploads/2025/06/29-06-2025-15-50-10-DOC-20250626-WA0398._compressed.pdf גרמי השמיים נעצרו כליל]''', [[גליון התמים (בית משיח)|גליון התמים]] נ"ז עמ' 14

{{הערות שוליים}}

{{יהושע|}}
[[קטגוריה:ספר יהושע]]

מלחמת מלכי הדרום

2025-07-06T14:41:49Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}
'''מלחמת מלכי הדרום''' הייתה מלחמה ממלחמות יהושע ובני ישראל בכיבוש הארץ, שפרצה לאחר שמלכי דרום ארץ ישראל שמעו על כך ש[[הברית עם הגבעונים|הגבעונים כרתו ברית]] עם [[יהושע בן נון]] ובני ישראל. במלחמה השתתפו חמשה מלכים שרצו לנקום ביושבי גבעון אך בני ישראל באו לעזרתם. בסיומה של המלחמה כבשו בני ישראל את כל הערים שבדרום.

במלחמה זו ארע הנס המפורסם של '[[שמש בגבעון דום]]' בה יהושע העמיד את החמה ושאר הכוכבים במקומם עד לנצחון בני ישראל.

==רקע==
לאחר שבני ישראל [[הכניסה הראשונה לארץ|נכנסו לארץ]] [[כיבוש יריחו|וכבשו את יריחו]] [[כיבוש העי|ואת העי]], הגיעו תושבי גבעון למסקנה שאל להם להלחם עם בני ישראל, ולכן הם ניסו לכרות ברית עם בני ישראל. ברית זו התבצעה בעקבות כך שהגבעונים הערימו על בני ישראל וכך הם [[הברית עם הגבעונים|כרתו איתם ברית]].

בעקבות ברית זאת, אדוני-צדק שהיה מלך [[ירושלים]] מצא את עצמו מוקף בישראל ובני בריתם - הגבעונים, ועל כן הוא חשש מאוד מכיבוש, ובפרט שגבעון הייתה אחת מהערים הגדולות והחזקות (אף יותר מהעי), וכל אנשיה היו גיבורים. והוא פחד שמלכים אחרים ילכו בעקבותם, ולכן הוא החליט לצאת למלחמה.

אדוני-צדק שלח שלוחים אל ארבעה מלכים נוספים: הוֹהָם מלך חברון, פִּרְאָם מלך ירמות, יָפִיעַ מלך לכיש ודְּבִיר מלך עגלון, בקריאה להכות את יושבי גבעון על כך שהעזו להשלים עם בני ישראל. ארבעתם הסכימו והגיעו לירושלים עם צבאם, וכך יצאו חמשת המלכים יחד להלחם בגבעון.

תושבי גבעון מיהרו לשלוח אל יהושע שישב בגלגל: שלא יעזוב אותם ויעלה במהירות בכדי להושיע אותם, כי כל מלכי האמרי ישבי ההר באו לתוקפם.

יהושע אכן הסכים ונחלץ לעזרתם יחד עם אנשי צבאו שמנו 60,000 איש{{הערה|שיר השירים רבה פרשה ד, ד.}}. [[הקב"ה]] התגלה ליהושע ואמר לו שלא יירא מהם, אפילו שהוא עשה את הברית הזו בלי רשותו{{הערה|פירוש חומת אנך יהושע י, ח.}}. וכן שהוא ייתן אותם בידו ואף אחד לא יעמוד בפניו.

==המלחמה==
בליל שישי [[ג' בתמוז]]{{הערה|1=[[סדר עולם רבא]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46769&st=&pgnum=52 פרק יא].}} יהושע ואנשי הצבא יצאו במהירות לכיוון גבעון והלכו כל הלילה, ובכך הפתיעו את צבא חמשת המלכים אשר החל לנוס ב'מעלה בית חורון', בני ישראל רדפו אחריהם עד לערים עזקה ומקדה.

במהלך המנוסה ארע נס, ו[[הקב"ה]] השליך על הנסים בדרך לעזקה אבנים גדלות מן השמים. המתים מאבני הברד היו רבים יותר מאשר אלו שהרגו בני ישראל בחרב. המדרש מספר שאבנים אלו היו האבנים שנותרו תלויות מאז מכת ברד ולא ירדו ארצה{{הערה|שמות רבה, פרשה יב, ז.}}.

מכיוון שהמלחמה ארעה ביום שישי, ובכדי שבני ישראל לא יצטרכו לחלל את השבת, יהושע העמיד את החמה והלבנה במקומם באומרו "[[שמש בגבעון דום]] וירח בעמק אילון". משך הזמן בו השמש זרחה באותו יום הוא שלשים ושש שעות (12 שעות של יום שישי, ו-24 שעות של שבת). בני ישראל שבו בסיום המלחמה לגלגל קודם שקיעת החמה של יום שישי.

===תפיסת חמשת המלכים===
חמשת המלכים שחזו בתבוסתם, נסו והתחבאו במערה בסביבות מקדה. כשסיפרו על כך ליהושע, הוא הורה לסתום את פי המערה באבנים גדולות ולהציב עליה שומרים. יהושע הורה להמשיך לרדוף אחרי האויבים ולהורגם ולא לתת להם להיכנס חזרה לעריהם. ואכן רק בודדים ניצלו והצליחו להגיע אל ערי המבצר.

לאחר הכנעת צבא המלכים, שבו יהושע וצבאו לחוצות העיר מקדה בשלום ללא שאף אחד מהם נפגע. יהושע הורה לפתוח את המערה; וכשהוציאו את המלכים, יהושע הורה לקציני צבאו לשים את רגליהם על צווארי המלכים כסימן שכך יעשה ה' לכל שאר האויבים שילחמו בהם.

יהושע הרגם והורה לתלותם על חמישה עצים, וקודם שקיעת החמה ציווה להורידם ולהשליכם אל תוך המערה ששם הם התחבאו, ולסותמה באבנים גדולות.

===כיבוש ערי המבצר===
לאחר מכן עברו יהושע וצבאו לכבוש את ערי המבצר שאליהם ברחו שיירי צבא המלכים: תחילה לכד את מקדה והשמידה יחד עם מלכה (ולא הרגו באופן מיוחד{{הערה|רד"ק.}}), והמשיך וכבש את לבנה והשמידה ואת מלכה. לאחר מכן בזמן בו החל היום השני (כלומר, לאחר 12 שעות בהן היה אמור להיות ליל שבת) הוא כבש את לכיש והשמידה.

לאחר שכבשו את לכיש בא הֹרָם מלך גזר{{הערה|כי הכיבושים היו מידי קרובים אל עירו.}} לעזור ללכיש, אך יהושע השמידו יחד עם צבאו (אך לא כבש את עירו).

אחר כך המשיך יהושע וכבש את עגלון והשמידה, ואת חברון והשמידה יחד עם מלכה החדש, ואת דביר והשמידה.

במהלך זה כבש יהושע את הערים המערביות, ולאחר מכן המשיך והכה את שאר מלכי האיזור "מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעַד עַזָּה" - מהמזרח למערב, "וְאֵת כָּל אֶרֶץ גֹּשֶׁן{{הערה|זו אינה גושן של מצרים.}} וְעַד גִּבְעוֹן" - מצפון לדרום.

לאחר שסיים את הכיבוש בפעם אחת שב יהושע וכל צבא ישראל אל המחנה שבגלגל.

==ראו גם==
*[[שמש בגבעון דום]]

==לקריאה נוספת==
*[[ספר יהושע]] פרק י.

{{הערות שוליים}}
{{יהושע}}
[[קטגוריה:ספר יהושע]]
[[קטגוריה:מלחמות]]

הברית עם הגבעונים

2025-07-06T14:41:34Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}
'''הברית עם הגבעונים''' היא ההסכם שלום היחידי שעשו בני ישראל עם קבוצה מתושבי הארץ בימי יהושע בן נון. ההסכם נעשה במרמה מצדם של הגבעונים, ובלא שבני ישראל שאלו את ה'.

==רקע==
משה רבינו הזהיר את בני ישראל שלא להותיר מתושבי הארץ אף אחד בחיים{{הערה|{{קח|פרשת|ואתחנן}} ז, ב.}}.

קודם שיהושע נכנס לארץ הוא שלח אגרות לכל יושבי הארץ:
{{ציטוט|תוכן=הרוצה לפנות - יפנה,
:להשלים - ישלים,
::לעשות מלחמה - יעשה.}}
כתוצאה מאגרות אלו בני הגרגשי נדדו לארץ אחרת, אולם שאר תושבי הארץ לא עזבוה{{הערה|{{קח|תלמוד|ירושלמי}} [[מסכת שביעית]] פרק ו, הלכה א.}}.

במדרש מובא: שהגבעונים באו גם בימי משה, והוא לא קיבלם{{הערה|[[מדרש תנחומא]] (בובר) [[פרשת נצבים]] ה.}}, והוא אף ציווה את יהושע שלא יקבלם{{הערה|[[ספרי]] {{קח|פרשת|פנחס}} פסקה קלו.}}.

לאחר שבני ישראל כבשו את {{קח|כיבוש|יריחו}} ו{{קח|כיבוש|העי}}, כל מלכי הארץ נכנסו ללחץ, והחליטו לצאת למלחמה נגד בני ישראל.

==ההכנות==
תושבי העיר גבעון ששמעו גם כן על המאורעות האחרונים, לא ידעו את דיניהם של בני ישראל, והאם יקבלו את בקשתם לשלום, ועל כן הם החליטו להערים על בני ישראל. כיוון שבני ישראל כבר הכירום, שהרי באו בימי משה - הם הוצרכו להתחפש.

במדרש מובא טעם נוסף למעשם: מכיוון שידעו שאסור לבני ישראל לכרות ברית עם יושבי הארץ, הם היו בטוחים שאם הם יצליחו להערים עליהם והם ישבעו; אזי אם הם יהרגו אותם - הם יעברו על השבועה, ואם לאו - הם ישארו בחיים, ובין כך הם יענשו על שעברו על ציווי ה', והם לא ירשו את הארץ{{הערה|ילקוט שמעוני יהושע רמז יט.}}.

הם בחרו בכמה אנשים, והלבישו אותם ב[[בגד|בגדים]] בלים, נעלים בלות ומטולאות, וכן נתנו להם שקים בלים לחמוריהם, ונודות יין בלים ומבוקעים, ולחם יבש שהחל להעלות עובש; בכדי לגרום להם להראות כאילו הם מגיעים ממקום רחוק ביותר.

==כריתת הברית==
כאשר הם הגיעו אל בני ישראל לגלגל, הם פנו אל בני ישראל ואמרו - שהם באו מארץ רחוקה על מנת לכרות עם בני ישראל ברית. בני ישראל הפגינו חוסר אמון בהם, ואמרו שמי אמר שאינכם מתושבי הארץ?

יהושע שאל אותם מי הם, ומאין הם באים? השלוחים השיבו לו, שהם באו מארץ רחוקה, לכבוד ה', כיוון שהם שמעו את [[יציאת מצרים|כל מה שהוא עשה למצרים]], וכן את הנס בנצחון ב[[מלחמת סיחון ועוג]], ועל כן הזקנים ושאר התושבים במקומם הורו להם לצאת לדרך ולכרות ברית עם בני ישראל. השלוחים הצביעו על בגדיהם הבלים ועל צידתם המעופשת כראיה לכך שהם יצאו לדרך לפני זמן רב.

יהושע וזקני ישראל קיבלו את דבריהם, ולא שאלו את פי ה'. והם כרתו להם ברית שלום בשבועה.

==העונש==
לאחר שלושה ימים, נודע לבני ישראל שבאמת היו אלו תושבי גבעון, אשר נמצאים בקרבת מקום.

הם נסעו לעריהם של הגבעונים - גבעון, הכפירה, בארות וקריית יערים, אך הם לא הרגום, בגלל שהם נשבעו להם בה'.

כל בני ישראל התלוננו אצל הנשיאים על כך שהם לא הורגים את תושבי הארץ כהוראת ה'. והם ענו להם, שהם לא יכולים להורגם מפני שהם נשבעו בשם ה', אך בשביל שה' לא יכעס על שבועתם, הם יגזרו עליהם עבדות: שהם יהיו חוטבי עצים ושואבי מים לכל העדה.

יהושע קרא לבני גבעון, ושאלם מדוע הם רימו אותו ואת בני ישראל? והוסיף שכעת הם ארורים, והם יהיו עבדים - והם ישמשו (לאחר שוך המלחמות) כחוטבי עצים ושואבי מים לבית ה'.

הם הצטדקו בכך שהם פחדו מאוד, כיוון שהם שמעו שהוא צוּוָה להרוג את כל תושבי הארץ. וכעת הם מקבלים על עצמם את גזירתו.

==השפעת הברית==
===מלחמה===
{{ערך מורחב|ערך=[[מלחמת מלכי הדרום]]}}
כתוצאה מהסכם שלום זה, מלכי הדרום בראשות אדוני-צדק מלך ירושלים יצאו למלחמה בבני ישראל, במלחמה זו גם אירע הנס המפורסם של "[[שמש בגבעון דום]]".

===נתינים===
אנשי גבעון נכנסו למעמד נחות של נתינים, מעמד בו הם פסולי חיתון עם שאר בני ישראל. גזירת יהושע הייתה רק לזמן שבית המקדש קיים.

==בפנימיות העניינים==
בתורת החסידות מבואר, שעניינה של [[כריתת ברית]] היא נוגעת [[לא אדם|בדרגות שלמעלה מהשכל]], ותוקף הברית נוגעת דווקא ברגל (יותר מהראש).

ועל פי זה מבאר [[הרבי]] את הסיבה שדווקא הגבעונים זכו לשהות במקום המקדש, בשונה משאר בני ישראל, שרק אנשי המעמד היו שם באופן קבוע; מכיוון שהם בחינת הרגל, לכן בהם ניכרת המעלה של החיבור לה'.

ובזה גם מבואר מדוע בני ישראל נשבעו להם, מכיוון ששבועה מגיעה עד [[עצם הנפש]]{{הערה|[[קיצורים והערות לתניא]] עמ' מח ואילך.}}, ועצם הנפש מתבטא דווקא ברגל.

==לקריאה נוספת==
*[[ספר יהושע]] פרק ט.
*[http://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/2938113 שיחת שבת פרשת נצבים תש"י].
{{הערות שוליים}}
{{יהושע}}
[[קטגוריה:ספר יהושע]]

כיבוש העי

2025-07-06T14:41:24Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}

'''כיבוש העי''' היא המלחמה השנייה של יהושע בשלבי כיבוש ארץ ישראל. בפעם הראשונה [[בני ישראל]] נסו, אך לאחר שתיקנו את העבירה על [[כיבוש יריחו#החרם|החרם]], הם ניצחו ושרפו את העיר.

==מערכה ראשונה==
לאחר [[כיבוש יריחו|הניצחון הניסי על יריחו]], יהושע פנה אל 'העי' ששכנה בסמוך למקום, ושלח אליה מרגלים על מנת לדעת את מצבה הצבאי. המרגלים חזרו ואמרו שזוהי עיר קטנה, ואין צורך שכל העם ילך לשם, אלא די שילכו לשם 2,000-3,000 איש, והם ינצחו.

יהושע שמע לדבריהם, ושלח לשם כ-3,000 איש. אך כאשר הם הגיעו לעיר, אנשי העי יצאו עליהם והם נסו מפניהם, ועד שהם הרגו כ-36 איש מבני ישראל (חז"ל אומרים שהיה זה יאיר בן מנשה שהיה שקול כרוב ה[[סנהדרין]]{{הערה|{{קח|מסכת|בבא בתרא}} קכא, ב.}}).

בני ישראל קיבלו זאת בצורה קשה, ופחדו מאוד מהמשך המלחמות. יהושע קרע את בגדיו ונפל על פניו לפני [[ארון ה']] עד הערב יחד עם זקני ישראל, ושמו [[עפר]] על ראשם. יהושע קרא לה' ואמר:
{{ציטוט|תוכן=:אֲהָהּ, ה' אלקים לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר אֶת־הָעָם הַזֶּה אֶת־הַיַּרְדֵּן לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַאֲבִידֵנוּ, וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:
:בִּי ה' מָה אֹמַר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף לִפְנֵי אֹיְבָיו:
:וְיִשְׁמְעוּ הַֽכְּנַעֲנִי וְכֹל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְנָסַבּוּ עָלֵינוּ וְהִכְרִיתוּ אֶת־שְׁמֵנוּ מִן־הָאָרֶץ וּמַה־תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:}}
הקב"ה השיב ליהושע: "קום לך", מדוע אתה נופל על הארץ? הסיבה שבני ישראל לא יכולים לעמוד לפני האויבים היא בגלל שיש מי שעבר על החרם שעשו על יריחו, וכל זמן שלא יתקנו זאת, לא יצליחו לנצח. והמשיך ונתן לו הוראות כיצד למצוא אותו ומה לעשות לו.

חז"ל מבארים בכמה אופנים את זה שה' אמר ליהושע "קום לך": 1. מלשון 'קם', שעמדה [[תפילה|תפילתך]] לפני. 2. זה קרה מכיוון שאני אמרתי ל[[משה]] "אשר יוציאם ואשר יביאם"{{הערה|{{קח|פרשת|פנחס}} כז, יז.}}, ואתה נשארת במחנה ולא יצאת. 3. זה בגללך, כיוון שאני לא אמרתי לך להקדיש את שלל יריחו.

==עכן==
בבוקר, יהושע אסף את כל העם, וסיפר להם את דברי ה', והחל לעשות [[גורל]] בכדי למצוא את מי שעבר על החרם. בתחילה עשה בין ה[[שבטים]], ונלכד שבט יהודה; בשבט יהודה נלכדה משפחת הזרחי; ובתוכה בית זבדי; ובין אנשי בית זבדי נלכד עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה.

שבט יהודה שהתביישו בדבר, החלו להתכונן להלחם בשאר העם. יהושע פנה אל עכן, ואמר לו: "בְּנִי, שִׂים־נָא כָבוֹד לַֽה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן־לוֹ תוֹדָה; וְהַגֶּד־נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ, אַל־תְּכַחֵד מִמֶּנִּי".

עכן שראה את בני שבטו עומדים להלחם, אמר בלבו{{הערה|שם=במ|במדבר רבה [[פרשת מסעי]] פרשה כג, ו.}}: "כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ואני על ידי נהרגו כמה אנשים מישראל; אני חוטא ומחטיא, מוטב שאני אודה לפני הקדוש ברוך הוא ולפני יהושע, ואל תבא תקלה על ידי". מיד עמד והשמיע את קולו לכל הקהל, וכולם שתקו מפניו ואמר ליהושע - אכן לא יכלתי לעמוד בפיתוי, ומעלתי בחרם שלך, וכן בחרמות שהיו בימי משה. וכעת ראיתי "אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה, וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף, וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים מִשְׁקָלוֹ", וחמדתים ולקחתי אותם ושמתי אותם באוהל שלי באדמה, והכסף מלמטה.

יהושע שלח מיד אנשים לקחת את הדברים (על מנת שלא יקדימום אחרים שיעלימו זאת משם), והם מצאו זאת "ויציקום לפני ה'". חז"ל אומרים{{הערה|{{קח|מסכת|סנהדרין}} מד, א. הובא ברש"י.}} "בא וחבטן לפני המקום, אמר לפניו: רבונו של עולם, על אלו יפלו רובן של [[סנהדרין]]?!"

הוא לקח את עכן ואת השלל, ואת כל חפציו - בהמותיו, אוהלו וכל מה ששייך לו, ויחד עמו הגיעו לשם בני ביתו של עכן וכל בני ישראל והלכו ל"עמק עכור", ואז אמר לו יהושע: {{הדגשה|מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכֳּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה}}- "[[בעולם הזה|ביום הזה]] אתה עכור, ואי אתה עכור ל[[עולם הבא]]"{{הערה|{{קח|מסכת|סנהדרין}} מג, ב.}}, כיוון שהודת והתוודת, אתה בן [[עולם הבא]].

בני ישראל [[סקילה|סקלו]] אותו ב[[אבן (גשמית)|אבנים]] - על ש[[חילול שבת|חילל שבת]]{{הערה|שם=במ}} (הוציא את השלל ו[[העברה ברשות הרבים|העבירו ברשות הרבים]]), ו[[שריפה|שרפו]] אותו ב[[אש]] עם כל אשר לו - על שמעל בחרם{{הערה|שם=במ}}. לאחר מכן כיסו אותו בגל אבנים. חרון אף ה' סר מעם ישראל, והם קראו למקום ההוא "עמק עכור".

==מערכה שנייה==
לאחר מכן, התגלה ה' אל יהושע ואמר לו:
{{ציטוט|תוכן=וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת, קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה וְקוּם עֲלֵה הָעָי; רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ. וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ, רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם. שִׂים לְךָ אֹרֵב לָעִיר מֵאַחֲרֶיהָ.}}
הקב"ה הורה ליהושע שני דברים חשובים: 1. שלא יעשה עוד חרמות על ערים, בכדי שלא יכשלו עוד הפעם. 2. שאופן התפיסה של העיר תהיה באמצעות מארב.

===הכנות לקרב===
יהושע לקח את "עם המלחמה" אשר מנו 60,000 איש{{הערה|שיר השירים רבה פרשה ד, ד.}}, והדריך אותם על הבאות:

30 אלף יעשו מארב, והשאר יבואו איתו. כאשר הוא יתחיל להתקרב לעיר, אנשיה יתחילו לרדוף אחריהם, והם יברחו מהם. כאשר הם יהיו מספיק רחוקים מהעיר, האנשים שבמארב יכנסו לעיר ויציתו בה אש בכדי להטיל פחד באנשי העיר הרודפים, ואחר כך גם לאגפם ולהכניע אותם בתנועת מלקחיים.

הוא שלח את המארב בעוד לילה להתיישב בין בית אל ובין העי, בצידה המערבי של העיר.

הוא בעצמו לן בתוך המחנה אשר מוקם בצידה הצפוני של העיר, באותו הלילה. לבינתיים הוא גם שלח קבוצה נוספת בת חמשת אלפי איש מהקבוצה שנשארה עמו לעמוד בצידה המערבי של העיר במיקום קרוב יותר מאשר הקבוצה הראשונה.

הגמרא אומרת, שהלשון בפסוק "וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק", מורה על כך שהלך בעומקה של [[הלכה]]{{הערה|{{קח|מסכת|עירובין}} סג, ב.}}.

==הקרב==
מלך העי ראה את התכונה בקרב מחנה יהושע, והוא הודיע לעמו שהם הולכים לתקוף אותם בשעה מסויימת במישור שלפני העיר. יהושע והעם שעמו החלו לנוס מפניהם; עבור המרדף הם קראו לכל האנשים שהיו בעיר על מנת לצאת לרדוף. וכך הם התנתקו מהעיר.

כאשר הם היו במרחק בטוח מהעיר, הקב"ה הורה ליהושע להטות את כידונו לכיוון העיר, להורות ש"בידך אתננה".

יהושע הטה בכידונו, דבר זה היווה סימן לאנשים שהיו במארב להיכנס לעיר על מנת לתופסה ולהצית בה אש. כאשר הם הציתו את האש, הסתובבו אנשי יהושע אליהם, והם שלבינתיים הפנו את מבטם אל העיר נחרדו ממראה השריפה, ולא יכלו להמשיך להילחם. אנשי יהושע ואנשי המארב כיתרו את אנשי העי והרגו את כולם; מלבד מלך העי, שאותו תפסו חי והביאו אל יהושע.

כאשר סיימו להרוג את אנשי העי, הם עברו לעיר עצמה והרגו את כל מי שהיה בה. ובסך הכל נהרגו 12,000 אנשים – שהיו כל תושבי העי. יהושע המשיך להחזיק את כידונו נטוי עד שסיימו להחרים את אנשי העיר.

לאחר מכן בני ישראל לקחו את שלל העיר ואת בהמתה. יהושע שרף את העיר באש, והותירה לתל עולם (שלא יבנוה שוב).

את מלך העי ציווה יהושע לתלות על עץ. ולאחר מכן לפני שקיעת החמה, הוא הורה להוריד את נבלתו משם, ולהשליכה במקום בו היה פתח העיר, והורה להקים עליה גל אבנים.
== בתורת החסידות ==
{{להשלים}}

==לקריאה נוספת==
*[[ספר יהושע]] פרק ז.

==קישורים חיצוניים==
*[http://www.chabadlibrary.org/books/zz/oht/otb4/1/2/1064.htm מאמר הצ"צ על דברי יהושע לעכן]

{{יהושע}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ספר יהושע]]

כיבוש יריחו

2025-07-06T14:41:05Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}

'''כיבוש יריחו''' הוא הנצחון הראשון שהיה לבני ישראל בכניסתם הראשונה לארץ. הנצחון ארע באופן ניסי באמצעות הקפת העיר ותקיעה בשופרות. שלל העיר הוקדש, והעיר נשרפה.

==רקע==
{{ערך מורחב|ערך=[[הכניסה הראשונה לארץ]]}}
לפני שבני ישראל עברו את הירדן, יהושע בן נון שלח שני מרגלים, ששמותיהם היו{{הערה|רש"י כאן (ב, ד) בשם מדרש אגדת תנחומא.}} פנחס בן אלעזר הכהן וכלב בן יפונה, בכדי לרגל את יריחו, ולבדוק כיצד ניתן לכובשה.

הסיבה לבחירת יריחו היא, מכיוון שהיא הייתה "מנעולה של ארץ ישראל"{{הערה|שם=יר|ראה במדב"ר פט"ו, טו. תנחומא בהעלותך יו"ד.}}, ולאחר הכיבוש שלה, כל הארץ הייתה פתוחה לפניהם. בשל סיבה זו, כל מלכי הארץ קנו להם אחוזה בתוך העיר.

בהגיעם, הם שמעו מרחב שכל יושבי הארץ מפחדים מהם לאחר הנצחון המהיר שלהם ב[[מלחמת סיחון ועוג]], הודעה זו מילאה את מבוקשם - האנשים לא ילחמו בהם בביטחון, והם ינצחו בקלות.

לאחר ששבו ליהושע ובישרו לו זאת, בני ישראל עברו את הירדן, והגיעו לגלגל אשר על יד יריחו וחגגו שם את חג הפסח.

בינתיים מלך יריחו הורה על הסגר מפני פחדו מבני ישראל, ואף אחד לא היה יכול להכנס ולצאת מהעיר.

==שר צבא ה'==
כאשר יהושע הסתובב על יד העיר יריחו, הוא נשא את עיניו וראה איש עומד מולו עם חרב שלופה בידו. הוא הלך אליו ושאלו "הלנו אתה אם לצרינו" - האם באת לסייע לנו או לאויב?

הוא ענה לו שהוא "שר צבא ה'" (או שרם של ישראל - שהם צבא ה'{{הערה|מצודות דוד כאן ה, יד.}}), והוא בא גם בימי משה רבינו, אך הוא לא רצה לקבלו{{הערה|באומרו לה': "אם אין פניך (אלא מלאך) הולכות עמנו, אל תעלנו מזה" - [[פרשת כי תשא]] לג, טו.}}, והוא בא כעת שוב, כיוון שבלא עזרתו זה לא יהיה שייך לכבוש את יריחו.

יהושע נפל על פניו, ושאל אותו מה הם דבריו. הוא ענה ליהושע שהמקום שעליו הוא עומד הוא קדוש, ועל כן עליו לחלוץ את נעליו מרגליו.

==אופן הכיבוש==
לאחר חג הפסח, ביום ראשון [[כ"ב ניסן]], החלו בני ישראל להקיף על פי ציווי ה' את העיר יריחו כששבעה כהנים הולכים בראש עם שופרות, ולאחריהם הולכים ארבעה נוספים נושאים את [[ארון הברית]], ולאחריהם צועדים "כל אנשי המלחמה" אשר מנו 60,000 איש{{הערה|שיר השירים רבה פרשה ד, ד.}}, והחלוץ - מבני ראובן וגד הולך בראש אנשי המלחמה.

ביום הראשון הם הקיפו את העיר פעם אחת, והכהנים תקעו פעם אחת, וכל העם שתק כל הזמן. וכן הם עשו במשך ששת הימים.

ביום השביעי - ב[[שבת קודש]] [[כ"ח ניסן]] הם הקיפו את העיר שבע פעמים, ובכל פעם הכהנים תקעו פעם אחת. לאחר הסיבוב השביעי, יהושע הורה לעם שלאחר התקיעה, שיריעו כולם בקול. בהריעם החומה נפלה תחתיה. ואנשי הצבא נכנסו כל אחד ממקום עמידתו אל תוך העיר.

מכיוון שרוחבה של החומה היה כגובהה, לא היה שייך שהיא תיפול לצידה, ולכן היא נבלעה תחתיה{{הערה|[[מסכת ברכות]] נד, ב.}}.

==החרם==
קודם שנכנסו לעיר, יהושע הודיע לעם:
{{ציטוט|תוכן=וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל־אֲשֶׁר־בָּהּ לַֽה' רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּֽחְיֶה הִיא וְכָל־אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת־הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ:
:וְרַק־אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן־הַחֵרֶם פֶּן־תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן־הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת־מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ:
::וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא לַֽה' אוֹצַר ה' יָבוֹא:|מקור=[[ספר יהושע]] ו, יז-יט}}
מיד כאשר החומות נפלו, הזדרזו שני המרגלים, (אשר כאן נקראים נערים, על שם הזריזות שהפגינו{{הערה|רש"י כאן ו, כג.}}), והוציאו את רחב ואת כל אנשי ביתה ומשפחתה והוציאו אותם מחוץ למחנה ישראל.

שאר הלוחמים הרגו את כל מי שהיה בעיר - אנשים, נשים וטף וכן את כל הבהמות. לאחר מכן הם אספו את הכסף וה[[זהב]] ה[[נחושת]] וה[[ברזל]] ונתנוהו ל"אוצר בית ה'". ולבסוף שרפו את העיר באש.

===הסיבה לחרם===
במדרש{{הערה|ילקוט שמעוני יהושע רמז טו.}} מובאים כמה טעמים על סיבת החרם:
*רבי שמעון בן חלפתא: כיון שכבשה בשבת, אמר יהושע שבת קדש, וכל מה שכבשנו בשבת יהיה קדש.
*רבי ברכיה: כ[[עיר הנדחת]] עשאה, והרי עיר הנדחת אסורה בהנאה.
*ר' יהודה הלוי בר שלום, בשם רבי יהושע: כתוב "ראשית עריסותיכם תתנו לה'", הואיל וכבשנו אותה תחלה - נעשה אותה חלה להקב"ה.
*רבי שמעון בן לקיש: הסיבה לחרם הייתה בכדי לעורר רחמי שמים, וכמו שהפסוק אומר "ברוגז רחם תזכור"; ו"חרם" ו"רחם" הם אותה [[גימטריה]] (248).

===מעילה בחרם===
{{ערך מורחב|ערך=[[כיבוש העי]]}}
אף שכל העם נזהר מלשלוח יד בחרם, עכן בן זבדי משבט יהודה לא יכל להתאפק, ולקח כמה חפצים מהשלל. כתוצאה מכך, מאוחר יותר במלחמת העי הייתה תבוסה לבני ישראל.

הקב"ה הורה ליהושע לעשות [[גורל]] ולמצוא אותו, ושרפו את כל אשר היה לו, ואותו רגמו באבנים והקימו עליו גל אבנים.

==הקללה==
לאחר שסיימו להחריב את העיר, יהושע הורה להותיר את העיר הזאת חריבה לנצח, וקילל את מי שיבנה את העיר{{הערה|{{קח|ספר|יהושע}} ו, כו.}}:
{{ציטוט|תוכן=אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת־הָעִיר הַזֹּאת אֶת־יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ:}}
רבי יוסי ורבי יהושע בן קרחה אמרו: שפירוש לשונו של יהושע "את העיר הזאת את יריחו", הכוונה היא – לא רק שלא לבנות את העיר הזאת, אלא גם שלא יבנה עיר אחרת ויקראו לה יריחו, או את העיר יריחו ויקראו את שמה בשם אחר{{הערה|שם=תי|[[תלמוד ירושלמי]] [[מסכת סנהדרין]] פרק י, הלכה ח.}}.

כן אמרו חז"ל, שאם בנו אותה, אין איסור לשבת בה{{הערה|שם=תי}}.

===טעם הקללה===
הרמב"ם הסביר, שטעם הקללה הוא בכדי שהנס קיים - שנפלה חומת עיר יריחו תחתיה, כי כל מי שיראה את החומה שוקעת בארץ יבין מיד, שלא מדובר פה בסתם הרס של בניין אלא שהיה פה נס שהוא נשתקע בארץ{{הערה|הובא ברד"ק על הפסוק.}}.

הרד"ק הסביר, כי מכיוון שזוהי העיר הראשונה שכבשו, יש להשאירה כך כתרומה.

הרלב"ג{{הערה|ו, יז.}} כותב, שתי אפשרויות: 1. שמעשיהם ואמונתם של יושבי יריחו היו יותר מגונות משאר יושבי הארץ. 2. זה היה במטרה להפחיד את שאר תושבי הארץ.

===בניית העיר===
ב[[ספר מלכים]]{{הערה|מלכים-א' טז, לד.}} מסופר, שחיאל מבית אל בנה את יריחו בימי אחאב, והתקיימה בו קללת יהושע: כשהתחיל לבנותה מת בכורו אבירם, וכאשר הוא הציב את דלתותיה מת בנו הצעיר שְׂגוּב.

==לקריאה נוספת==
*[[ספר יהושע]] פרקים ב. ו.

{{הערות שוליים}}
{{יהושע}}
[[קטגוריה:ספר יהושע]]

פסח גלגל

2025-07-06T14:40:48Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}

'''פסח גלגל''' הוא כינוי ל[[חג הפסח]] הראשון שבני ישראל קיימו בארץ ישראל. לאחר שבני ישראל [[הכניסה הראשונה לארץ|נכנסו לארץ]], הקב"ה הורה ל[[יהושע בן נון]] למול את בני ישראל, ואחר כך הקריבו את [[קרבן פסח|קרבן הפסח]] בגלגל.

==מילה==
בני ישראל עברו את הירדן לאחר שהות של 40 שנה במדבר, והגיעו לגלגל שעל יד יריחו ב[[י' בניסן]] בערב.

ב[[י"א בניסן]]{{הערה|סדר עולם רבה פרק יא.}} [[הקב"ה]] הורה ליהושע "עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים, וְשׁוּב [[ברית מילה|מֹל]] אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית". הסיבה להוראה זו הייתה, מכיוון שבהיותם במדבר בני ישראל לא נמולו. בגמרא{{הערה|שם=יב|[[מסכת יבמות]] עא, א-ב.}} מובאות שתי דעות מה הפירוש שהם לא נימולו:
#בני ישראל לא יכלו למול את עצמם. הגמרא מציעה שזה היה מפאת חולשת הדרך, או מפני שלא נשבה רוח צפונית (שהיא לא חמה ולא קרה, והשמש זורחת); וזה שלא נשבה הרוח היה או מפני שהם היו "נזופים", או בכדי שלא יתפזרו [[ענני הכבוד]]. וההוראה הייתה למול בשנית, כיוון שהפעם הקודמת שכולם מלו היה לפני [[פסח מצרים]].
#בני ישראל כן נימולו גם בהיותם במדבר, אך מכיוון שהמצווה שניתנה ל[[אברהם אבינו]] הייתה רק 'מילה' (חתיכת הערלה) ולא פריעה, הם היו צריכים לשוב ו'לפרוע' את המילה. ולכן ההוראה הייתה למול "שנית", כי הם כבר נימולו פעם אחת.

יהושע הכין "חרבות צורים" (סכינים למילה), ומל את כל בני ישראל, במקום נוצרה גבעה של עורלות. ובני ישראל נשארו במחנה למשך הימים הבאים.

לאחר מכן התגלה ה' ליהושע ואמר לו: "הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם", ולכן נקרא המקום בשם "גלגל".

==פסח==
מאז שבני ישראל יצאו מ[[מצרים]], הם הקריבו [[קרבן פסח]] פעם אחת בלבד - לאחר הקמת [[המשכן]] בשנה השנייה לצאתם ממצרים. כעת כאשר הם הגיעו לארץ, הגיע הזמן להתחלת קיום המצווה זו באופן סדיר.

הגמרא{{הערה|שם=יב}}אומרת, שבני ישראל הקריבו את הפסח בטהרה, דהיינו, שהם קיבלו את ההזאה הראשונה (שביום השלישי) בהיותם 'ערלים'. ישנה מחלוקת בין ה'סדר עולם' שסובר שערב פסח יצא בשבת, לבין 'סדר הדורות' שסובר שיצא ביום שני (הנפקא מינה ממחלוקת זו, הוא האם אפשרי להזות בשבת){{הערה|1=ראה [[לקוטי שיחות]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14941&pgnum=115 חלק י"ח [[פרשת בהעלותך]] שיחה ב הערה 26 (עמ' 106)].}}.

וראה לקמן בנוגע לאכילת מצות בפסח זה.

==הבאת העומר==
לאחר שהפסוק מתאר את עשיית הפסח, הוא ממשיך ואומר:
{{ציטוט|תוכן=וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:
:וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא:}}
בגמרא{{הערה|[[מסכת קידושין]] לז, א ואילך.}} ישנו דיון האם בני ישראל הביאו את העומר מיד בכניסה לארץ, או שהחלו רק לאחר ירושה וישיבה. ומסכמת הגמרא, שלפי [[רבי אליעזר]] שהחדש נוהג בכל מקום, מובן שהוא נהג מיד בכניסה. אך לפי תנא קמא שהוא נוהג רק בארץ, מדוע היו צריכים לחכות לט"ז בניסן בכדי לאכול את התבואה החדשה? ומתרצת שלא היה צורך, כיוון שהיה להם את המן שפסק לירד ב[[ז' אדר]] ונשאר להם למשך 40 יום, עד ט"ז בניסן.

ישנה קושייה של האבן עזרא שמביא תוספות{{הערה|על אתר ד"ה ממחרת.}} בנוגע לגמרא זו: הפסוק אומר שבני ישראל יצאו ממצרים "ממחרת הפסח"{{הערה|[[פרשת מסעי]] לג, ג.}}, דהיינו בט"'''ו'''. ולפי זה גם את הפסוק שאצלנו (בספר יהושע) צריך לפרש כך, ולא שהיה זה בט"'''ז'''? [[רבינו תם]] מתרץ שהם אכלו בט"ו מהתבואה הישנה (שהביאו עמהם מעבר הירדן), כיוון שהם הוצרכו לאכול [[מצה|מצות]]. ו"קלוי" שהוא מהחדש, הם אכלו רק למחרת - בט"ז, שגם הוא נקרא "עצם היום הזה"{{הערה|[[פרשת אמור]] כג, יד.}}; אולם ר"י מפרש שלשון התורה ולשון הנביאים אינן שוות, ולכן, אף שבתורה "מחרת הפסח" הוא ט"ו, אצל יהושע הוא ט"ז. ומה שאמר "(מחרת) הפסח", ביהושע הכוונה היא לאכילת הפסח, ובתורה - לשחיטתו.

בתוספות אחר{{הערה|מסכת [[ראש השנה]] יג, א ד"ה הקריבו.}} מוסברת שיטתו של [[רבינו תם]] (שהמקרא בא לומר שאכלו ישן, אף שמובן בפשטות) - מכיוון שהם חיבבו את המן, הם לא רצו לאכול דבר אחר, ולכן אף שהם אכלו מן הישן, הם לא אכלוהו. ואכילת המצה בליל הסדר אינה כלולה בחשבון זה, כיוון שהם היו "מוכרחים" לאוכלה, אין זה נחשב לאכילה בעניין זה.

בהמשך תוספות מביאים מחלוקת בין אמוראים ב{{קח|תלמוד|ירושלמי}}{{הערה|[[מסכת חלה]] פרק ב הלכה א.}}, ואומרים שהיא אותה המחלוקת כמו בין ר"ת ור"י:

ר' יונה שאל את ר' ירמיה: האם כאשר בני ישראל נכנסו לארץ ל{{מונחון|קמה|תבואה שלא נקצרה}} היה דין של "[[חדש]]"? החזיר לו ר' ירמיה: מדוע שלא יהיה דין של חדש? ענה ר' יונה: שהוא שואל לא (רק) על לחה, (אלא) גם אם היא יבשה - האם יש איסור בזה? ושאל אותו חזרה, ר' ירמיה: ולדבריך שיש 'חדש' בתבואה של נכרי, אפילו אם ימצא 'חיטים בעליה' גם כן אסור? אם כן איזה [[מצה|מצות]] אכלו בני ישראל ב[[ליל הסדר]]?! לאחר מכן אמר ר' יונה, שמתחרט על שלא ענה לו - שזוהי מצוות עשה (אכילת מצה), והיא דוחה את הלא תעשה (לא לקצור מה'חדש').
וממשיך בירושלמי ומבאר, שלפי ר' יונה, עשה דוחה לא תעשה גם אם הוא לא כתוב לידו בתורה, וזה בסדר; אך לפי ר' יוסי שכן צריך, ממה בני ישראל אכלו מצות? ממה שתגרי אומות העולם היו מוכרים להם.

ומסיים, שכל הסוגיא הזאת היא רק לפי [[רבי ישמעאל]] - שהמצווה של 'חדש' היא רק לאחר 14 השנים של ירושה וישיבה. והקשה ר' בון בר כהנא: והרי נאמר שבני ישראל אכלו "מעבור הארץ ממחרת הפסח", היינו שכן הקריבו את [[קרבן העומר]]? והקשה על כך ר' אלעזר בר יוסי לפני רבי דוסא: כתוב שבני ישראל יצאו ממחרת הפסח, ואילו על פי מה שכתוב כאן חסר יום.

==לקריאה נוספת==
*[[ספר יהושע]] פרק ה.

==ראו גם==
*[[קרבן פסח]]
*[[ברית מילה]]

{{יהושע}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:פסח]]
[[קטגוריה:ספר יהושע]]

מעמד הברכות והקללות

2025-07-06T14:40:35Z

חשיבות:

הכניסה הראשונה לארץ

2025-07-06T14:40:15Z

חשיבות:

ספר דניאל

2025-07-06T14:39:38Z

חשיבות:

מגילת קהלת

2025-07-06T14:39:30Z

חשיבות:

מגילת איכה

2025-07-06T14:39:18Z

חשיבות:

מגילת רות

2025-07-06T14:39:04Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}

[[קובץ:רות.jpg|שמאל|ממוזער|250px|איור - רות מלקטת שיבולים]]'''מְגִילַּתּ רוּתּ''' היא אחת מחמשת המגילות שבתורה שבכתב.

==שם המגילה==
מגילת רות נקראת על שמה של רות, ולא על שמה של גואלה וייבמה - בועז, למרות שהוא היה אדם חשוב יותר לכאורה, נשיא העם היהודי בעת ההיא. בכך מודגשת חשיבותה הנפלאה של [[אשה]], כאשר היא מנצלת ומתווה את כוחותיה לנאמנות למשפחתה ולעם היהודי, היא בונה בזאת את יסודות הבית היהודי "כ[[רחל]] ו[[לאה]]", ובכך היא מניחה את היסוד ל[[גאולה]] השלימה{{הערה|1= [[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)]] כרך יז אסרו חג השבועות, ה'תשי"ח [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/17/6299a&search=%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%AA+%D7%A8%D7%95%D7%AA ו'רצט]}}.

==המנהג לקרוא את המגילה בשבועות==
נוהגין לקרות מגילת רות ב[[חג השבועות]] שהוא זמן [[מתן תורה]], כדי ללמוד שלא ניתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני, כמו שהיה לרות כשנתגיירה, ואין מברכין על קריאת מגילה זו{{הערה|כמו שנתבאר בסי' תצ [סעיף יז] - [[שו"ע אדמו"ר הזקן]] תצד, יג.}}. מהטעמים לכך ש"נוהגין לקרות מגילת רות בשבועות" - "לפי ש[[דוד המלך]] מת בעצרת{{הערה|ירושלמי ביצה פ"ב ה"ד. ועוד.}} ו[[הקב"ה]] ממלא שנותיהם כו'{{הערה|ר"ה יא, א. וש"נ ("[[הקב"ה]] יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום כו'".}}, ובוודאי בעצרת נולד, ומגילת רות נכתב לייחס דוד"{{הערה|[[תורת מנחם]] - ה - שנת [[תשי"ב]] - חלק שני, שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] ה'תשי"ב. עמ' רנב.}}. אף שאין [[מנהג חב"ד]] לאומרה{{הערה|1=יש לציין, כי באחד השנים שאל את [[הרבי]] עורך עיתון ה"אמריקן ג'ואיש יירבוק" מר מילטאן הימלפרב, האם נכון ש[[חב"ד]] הפסיקו את המנהג לקרוא מגילת [[שיר השירים]] ב[[חג הפסח]], מגילת רות ב[[חג השבועות]] ומגילת קהלת ב[[חג הסוכות]], ושואל הטעם. על המילה ש"הפסיקו" כתב הרבי ב[[כתב יד]]: "?! מעולם לא נהגו כן בחב"ד ובעוד כמה וכמה (הפרטים אצל רבני אנ"ש שי')" - [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=46987 התפרסם בתשורה מחתונת פרידמן-גרוסבאום] {{אינפו}}}}, הרי זה רק בנוגע לקריאת מגילת רות בגשמיות, אבל בוודאי שישנו הענין עצמו כו'{{הערה|תורת מנחם - ה - שנת [[תשי"ב]] - חלק שני, שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] ה'תשי"ב. עמ' רנב.}}.

==הקשר בין מגילת רות לעצרת==
מובא במדרש רות{{הערה|מדרש זוטא רות בתחלתו. יל"ש רות רמז תקצו. הובא בשו"ע [[אדמו"ר הזקן]] שם.}}: {{ציטוטון|ומה ענין רות אצל עצרת.. ללמדך שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני}}.

וכן מובן מלשון ה[[משנה]]{{הערה|אבות פ"ד מ"ט.}} "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מ[[עושר]], וכל המבטל את התורה מ[[עושר]] סופו לבטלה מעוני". מכך שלא נאמר מה סופו של "המקיים את התורה מ[[עושר]]"?, משמע שעל-פי רוב אין מציאות כזו, וכלשון המדרש: "לא נתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני". הגישה ללימוד התורה צריכה להיות מתוך ביטול. צריך לידע שהתורה היא חכמתו של הקב"ה, ואילו הוא בשכלו - מצד עצמו אין לו שום שייכות לזה. ועד שמצינו אפילו בנוגע למשה רבינו, ש"בתחילה היה למד תורה ומשכחה, עד שניתנה לו במתנה"{{הערה|נדרים לח, א.}}.

כאשר לומד תורה ואינו מבין - אין לו להתפלא על כך, שכן, למה יוכל להבין את התורה? איזו שייכות יש לשכל אנושי להשיג חכמתו של הקב"ה?! אדרבה: החידוש הוא בכך שלמרות זאת נתן [[הקב"ה]] את התורה במתנה למטה. ולכן, כדי שיוכל לקבל ולהשיג את התורה - צריך להתפלל להקב"ה.

על דרך זה מצינו בזהר{{הערה|ח"א קצט, ב. חלק ב' סב, ב. וראה [[לקוטי שיחות]] חכ"ו ע' 99. וש"נ.}}, ש[[רב המנונא סבא]], למרות שהיה לו [[לחם]] לאכול, לא היה אוכל עד שהתפלל על מזונו. ולכאורה, בשעה שהאוכל ערוך ומוכן לפניו על השולחן - מה שייך לבקש ש[[הקב"ה]] יתן לו, הרי כבר יש לו? והביאור בזה - שקודם שמתפלל ל[[הקב"ה]] אין האוכל שייך אליו, כך, שאין לו אוכל, וכדי שהאוכל יהיה שייך אליו - הרי זה רק על ידי התפילה.

ואם ב[[מזון]] גשמי כך - על אחת כמה וכמה שכן הוא בתורה, שמצד עצמו אין לו שייכות לתורה. זהו "שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני": הכוונה ב"עוני" - אינה לעוני בגשמיות, שהרי ר"א בן חרסום זכה לתורה אף שהי' [[עשירות|עשיר]] גדול (כנ"ל סי"ח), אלא הכוונה היא לענין העוני ברוחניות, דהיינו, שמצד עצמו אין לו שייכות לתורה, ואין זה אלא שנותנים לו מלמעלה, ועל ידי ידיעה והכרה זו - התורה מתקיימת אצלו.

כך גם בענין ה"יסורין" - שהכוונה היא ברוחניות, יסורין מצד העדר ההשגה: עליו לדעת שהתורה היא בלי-גבול, וכל מה שיודע - אינו משיג אלא את חיצוניות הענין, ואילו בפנימיות הענין לא נגע כלל, כיון שהתורה היא בלי גבול. ולכן גם [[משה רבינו]] לומד תורה תמיד, אף שקיבל הכל מפי [[הקב"ה]] - כיון שבתורה יש עומק ועומק לפנים מעומק עד אין-סוף. ובידעו זאת, אינו מתנשא בעצמו מצד ידיעת ה[[תורה]], ואדרבה - הוא שפל בעיני עצמו, ויש לו [[יסורים]] מהעדר השגתו, ו"לבו דואג בקרבו"{{הערה|חגיגה יג, א., ואז - התורה מתקיימת.}}.
{{הערות שוליים}}
{{תנך}}
[[קטגוריה:תנ"ך]]

מגילת שיר השירים

2025-07-06T14:38:44Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}

מגילת '''שיר השירים''', היא אחת מחמש המגילות שב[[תנ"ך]] אותה כתב [[שלמה המלך]], ונאמר עליה שהיא בדרגת "קודש קדשים".

במשך כמה דורות הייתה מחלוקת האם המגילה נאמרה ב[[נבואה]], או מלבו של שלמה המלך. ה[[משנה]] מספרת שביום בו הושיבו את [[רבי אלעזר בן עזריה]], הועלה נושא קדושת המגילה, ולאחר בדיקה גמרו ופסקו שהיא ו[[מגילת קהלת]] אכן נאמרו בנבואה{{הערה|[[משנה]] [[מסכת ידים]] סוף פרק ג'.}}.

תכנה הפנימי של המגילה הוא [[אהבה|אהבת ה']] ל[[כנסת ישראל]]{{הערה|ראה [[רש"י]] ו[[מצודת דוד]] ריש שיר השירים.}}, והוא תכליתו של שיר השירים. נמצא כי האותיות של שיר השירים, הם הם עצמם ה"[[כלים]]" לאהבת ה', והשכל המתגלה על ידי [[אותיות]] אלו ומצרף את האותיות למילים, הם התגלות אור ה[[אהבה]] עצמה{{הערה|[[המגיד ממעזריטש]], [[אור תורה]], פסוקים מלוקטים, עמ' שכג.}}.

שיר השירים הוא בבחינת שטר ה[[קידושין]], ושם נמנו פרטי היופי, בנוגע לענין החביבות שבין [[חתן]] ל[[כלה]], שזהו [[משל]] על [[הקב"ה]] ו[[כנסת ישראל]]{{הערה|1=[[תורת מנחם]] חלק כו, [[תשי"ט]] חלק שלישי, שבת פרשת מטות-מסעי, מבה"ח [[מנחם אב]].}}.

במדרש תנחומא{{הערה|תנחומא בשלח י. זאת בשונה מהמכילתא (שמות ט"ו) ומילקוט שמעוני (יהושוע רמז כ.) שם לא נמנית מגילת שיר השירים בין עשר השירות.}} מגילת שיר השירים כולה נחשבת כאחת מן השירות ששרו בדברי ימי ישראל, כש[[השירה העשירית]] תהיה לעתיד לבוא בגאולה. בחסידות מוסבר ששירה זו של שיר השירים היא הממוצע המחבר בין השירות של זמן הגלות לשיר חדש שיאמר לעתיד{{הערה|ראה [[אור התורה]] שיר השירים ח"א עמוד א. שיחת שבת פרשת [[בשלח]] [[ה'תשנ"ב]] סעיף ו' (ספר השיחות חלק א' עמוד 316}}.

==אמירתו==
בקהילות רבות נוהגים לומר מגילה זו בערב או ליל שבת. [[אדמו"ר הזקן]] אמר: "לו יישר חיילי הייתי מנהיג לאמרו קודם לכו נרננה"{{הערה|לקוטי סיפורים עמוד עג.}}. אך בפועל מנהג חב"ד שלא אומרים מגילה זו בשבת כלל ויוצאים ידי עניין זה בלימוד של כל השנה{{הערה|ספר השיחות ה'תש"נ ח"ב ע' 664 בשולי הגיליון להערה 48}}. למרות זאת, הרבי הרש"ב נהג לפרקים לומר את המגילה בערב שבת{{הערה|מכתב הרבי שנדפס בצדיק למלך ח"א ע' 51}}, והרבי הריי"צ נהג בכך בכל חודשי הקיץ{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/5402050371 אוצר מנהגי חב"ד, חג הפסח], המלך-במסיבו, א, עמ' פו. קלד. רצ. רצו.}}.

מנהג נוסף המצוי בקהילות רבות הוא אמירת שיר השירים בליל הסדר. הרבי העיד שלא ראה את הרבי הריי"צ נוהג במנהג זה, אך אביו של הרבי (רבי [[לוי יצחק שניאורסון]]) נהג לאומרו{{הערה|המלך במסיבו ח"א עמוד פו}}, ובשיחה נוספת אמר הרבי שבמנהג חב"ד "יש שנוהגין לומר שיר השירים בליל הסדר"{{הערה|ספר השיחות ה'תש"נ שם. התוועדויות תש"נ ח"ד עמוד 230.}}.

==משל לאהבה בין הקב"ה וכנסת ישראל==
באחת ההזדמנויות הזכיר הרבי את ה[[פתגם חסידי|פתגם החסידי]] שאמר אדמו"ר הריי"צ בשם ר' אייזיק מהומיל, שאם שלמה המלך היה מתבונן באהבה שבין רבי לחסיד, הוא לא היה מביא את המשל לאהבה מחתן וכלה ומאיש ואישה, אלא מהאהבה וההתקשרות שבין רבי וחסיד{{הערה|שיחת יום שמחת תורה תשט"ז (תורת מנחם חלק ט"ו עמוד 14).}}.

==לקריאה נוספת==
מנחם מענדל אדלר, '''שיר השירים''', בתוך [[גיליון היכל ליובאוויטש]] ב' עמוד 169.
{{תנך}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מנהגים שאינם מנהגי חב"ד]]

איוב

2025-07-06T14:38:32Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}

'''איוב''' הינו דמות הצדיק הנדונה ב'''ספר איוב''', החלק השלישי מה"[[כתובים]]" שב[[תנ"ך]], שהועמד בנסיון קשה - ב[[יסורים]] שהפכו להיות סמל לשיא של סבל ויסורים - "יסורי איוב".

==תולדות חיים==
בתחילת ספר איוב מתואר איוב כאיש "תָּם וְיָשָׁר וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע.", היו לו עשרה ילדים וכן עשירות מופלגה "וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי-צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת, וַעֲבֻדָּה, רַבָּה מְאֹד; וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא, גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם."

בשלב הבא מתקיים דיון שמימי בו מביע הקב"ה את רמת צדיקותו של איוב והשטן טוען כי זאת רק עקב השפע הרב שניתן לו. ה' נותן רשות לשטן לפגוע ברכושו של איוב אך מזהירו שישמור את נפשו של איוב.
ואכן כל רכושו של איוב נפגע, נשדד וכן בניו נספו בבית אחיהם הבכור. איוב קורע את בגדיו נופל ארצה משתחווה ואומר: "עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי, וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה. ה' נָתַן, וַה' לָקָח; יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ."

ויהי היום ושוב מתקים דיון בשמים בו אומר ה' לשטן הנה עשית לו כל זאת "וְעֹדֶנּוּ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ, וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם." והשטן טוען כי זאת כי ה' נתן לשטן רשות לפגוע רק ברכושו של איוב אך אם יפגע בגופו לא יחזיק איוב בצדיקותו. ואכן נותן ה' לשטן רשות לגפוע בגופו של איוב אך מתרה בו לשמור את נפשו. איוב מקבל צרעת קשה המורכבת משני סוגי צרעת שמה שעוזר לאחד פוגע בשני.

אשתו של איוב אומרת לו "מה אתה עדיין מחזיק בצדיקותך, "בָּרֵךְ אלוקים, וָמֻת" (= כלומר, תגדף (חס ושלום) את ה', ובעוון זה תמות, וכך לא תסבול עוד ייסורים כאלו)! ויען איוב "כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי, גַּם אֶת-הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱ-לֹהִים, וְאֶת-הָרָע לֹא נְקַבֵּל?"

==הויכוח==
בשלב הבא (המהוה את עיקר הספר) שומעים שלושת רעיו של איוב - אליפז התימני, בלדד השוחי וצופר הנעמתי על מה שקרה לו ובאים לנחמו. וכאשר הם שוהים אצלו, ניטש ביניהם ויכוח, המהווה את עיקרו של הספר: הרעים טוענים כי יש שכר ועונש, והעולם מתנהל על פי הצדק, ואיוב טוען שאין צדק, וה' לא מנהיג את העולם, אלא נותן זאת למזלות - או שהוא מנהיג אותו בחוסר צדק. לאחר שלושה מערכות בהם כל אחד מהרעים משמיע את טענתו ואיוב עונה רואים הרעים כי לא יצליחו לשכנע את איוב, ובשלב הזה מתערב אליהוא בן ברכאל הבוזי, אדם נוסף שהקשיב לדיוניהם ומשמיע את טענתו המותירה את איוב חסר תשובה. בסופו של דבר, נגלה ה' בכבודו ובעצמו אל איוב, ומסביר לו שהוא אכן מנהיג את העולם בצדק, אך אדם לא יכול להבין זאת, כי מדרגתו פחותה.

לאחר שאיוב מתחרט על דבריו הראשונים, משיב ה' את עושרו, ואף מכפיל אותו ממה שהיה בהתחלה. בנוסף, נולדים לו ילדים כמספר שהיה לו בהתחלה, ואיוב חי עוד מאה וארבעים שנה.

==דרגתו הרוחנית==
חז"ל דנים בדבר, ראשית האם איוב אכן היה בעולם הזה, או שמא אינו אלא [[משל]] בלבד כדי ללמוד ממנו מוסר השכל. שנית, אם היה - מתי היה, ושלישית, מהי מדת צדקותו.

בכל מקרה, הריהו דמות הכתובה בתורת ה', והוא וכן כל הכתוב אודותו, הרי אלו דברי אלקים חיים - תורת אמת, ואין מקרא יוצא מדי פשוטו, הרי בוודאי שקיומו של איוב וכל המסופר אודותו - אינה עובדה המוטלת בספק, והדיון אינו אלא, האם איוב הוא מציאות בעלת ערך בפני עצמו, או שמא לא נברא אלא לשמש כ[[משל]] וכהוראה לבני ישראל בעבודתם את ה'. כך או כך, מכיון שמסופר עליו ב[[תורה]] - תורה מלשון הוראה, הרי זה בא ללמדנו לעבוד את ה'.

צדקותו של איוב הייתה גדולה ביותר, וחז"ל הפליגו בשבחו ואמרו: ש{{ציטוטון|הטעימו [[הקב"ה]] לאיוב מעין [[עולם הבא]]}}, ועוד שבכמה ענינים נאמר בתורה שבחים באיוב יותר מב[[אברהם אבינו]], ועד כדי כך שהדבר התבטא גם בהצלחה מופלגת בגשמיות. ולא זו בלבד, אלא שגם {{ציטוטון|כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך}}, כי "היה איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע". ודייקו רז"ל בלשונם - פרוטה, שבזה אין הכמות קובעת, כי אם ממי באה הפרוטה.

אלא שבענין ההטעמה [[מעין עולם הבא]], לא הגיע למעלת ה[[אבות]], כמבואר בתוספות{{הערה|1=[[ד"ה]] שלושה, מס' [[בבא בתרא]] יז א.}} מגודל צידקותו, הנה בכל פעם שבניו סיימו לעשות משתה, היה מקדשם ומקריב [[קרבנות]] בשביל כל אחד מהם, באומרו: "אולי חטאו בני וגו' בלבבם" בעת משתה היין. ומזה נלמדה ההלכה בדבר [[תענית בה"ב]] לאחר כל חג.

כגודל צדקתו כך גודל [[ייסורים|יסוריו]] ב[[נסיון]] שהועמד בו, ויסוריו שהיו גדולים ביותר, היו לשם דבר - יסורי איוב, ואף על פי כן מכיון שהיו אלה רק ב[[גשמיות]], כתב הרמב"ן{{הערה|1בהקדמה לפירוש [[איוב]].}} שאפילו [[יסורים]] של איוב ע' שנה אין להן ערך כלל ליסורי הנפש שעה אחת בגהינום.

מפורסמת אימרתו בתפילתו: "רבונו של עולם בראת צדיקים בראת רשעים כו'", ומבואר ב[[תניא]] שאין הכונה בזה שבבריאתם נבראו [[צדיקים]] או [[רשעים]], כי הרי אז לא מגיע לצדיקים שכר על צדקתם, ולרשעים עונש על עוונם, שהרי נבראו כאלה. אלא הכונה היא, "בראת צדיקים" - שברא ה' אנשים בעלי [[נשמה|נשמות]] גבוהות, המסוגלים לעמוד במדריגות הרוחניות וה[[אהבה]] הגדולה לה' - של הצדיקים, ולעומתם "בראת רשעים" - שברא ה' אנשים עם [[נשמה|נשמות]] נמוכות, שאינם מסוגלים למאוס ברע בתכלית ולבוא לידי [[אהבה בתענוגים|אהבת ה' בתענוגים]] - להתענג על ה' מעין עולם הבא, אלא שיגיע אליהם כמעשה הרשעים, דהיינו, - במחשבתם והרהורם לבד, כאשר ינסה יצרם לפתותם לדבר עבירה ח"ו, אבל הם מתגברים על יצרם וידחוהו בשתי ידים.

ולא שיהיו רשעים באמת ח"ו, אלא שיש בהם יצר הרע כמו אצל הרשעים, אבל יהיו נלחמים תמיד ברע, להסיח דעתם מהם כדי לאכפיא ל[[סטרא אחרא]]. ולזאת נתן בהם כוחות להתגבר על היצר ולא לחטוא במעשיהם.

==מקורות לעיון:==
*[[תניא]] פ"א פי"ד פכ"ז.
*[[לקוטי שיחות]] חלק ד' 1184 חי"ט 512.

{{תנך}}
{{הערות שוליים}}
{{סגל}}
[[קטגוריה:אישים בתנ"ך]]
[[קטגוריה:ספר איוב]]

ספר משלי

2025-07-06T14:38:20Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}

'''ספר משלי''' הוא ספר בו כתובים [[שלמה]] המלך, שנכתבו ב[[רוח הקודש]].

==חלקי הספר==
הספר נחלק למספר חלקים השונים זה מזה בתוכן, בסגנון ובמבנה החרוזים:
*הקובץ הראשון, שכותרתו "משלי שלמה בן [[דוד]] [[מלך]] ישראל", הוא הפרקים א - ט. הוא כולל משלים ארוכים וסיפוריים, רובם של כמה פסוקים ואף של פרקים שלמים.
*הקובץ השני, שכותרתו "משלי שלמה", הוא הפרקים י - כב פסוק טז. הוא כולל משלים קצרים, רובם של פסוק אחד.
*הקובץ השלישי, שכותרתו "הט אזנך ושמע דברי חכמים", הוא פרק כב פסוק יז, עד פרק כד. הוא כולל משלים של חכמים אחרים, ששלמה שילב בספרו מסיבות שונות. יש אומרים שהקטע האחרון של פרק כד (הפסוקים כג - לד) מהווה קובץ בפני עצמו, שכותרתו "גם אלה לחכמים", וגם הוא כולל משלים של חכמים אחרים. הקובץ כולל משלים באורך בינוני, בממוצע 2-3 פסוקים כל אחד.
*הקובץ הרביעי, שכותרתו - "גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה", הוא הפרקים כה - כט. הוא כולל משלים של 1 - 2 פסוקים, המקובצים לפי נושאים.
*הקובץ החמישי, שכותרתו "ּדברי אגור בן יקה המשא", הוא פרק ל, והוא כולל כמה משלים ארוכים יחסית על טבע העולם וטבע האדם.
*הקובץ השישי, שכותרתו "דברי למואל מלך משא", הוא פרק לא, והוא כולל שני משלים ארוכים על מלכים, [[יין]], ונשים.

==בתורת החסידות==
מבואר בתורת החסידות, כי שלמה המלך, שהעלים עמקות [[חכמה]] במשלים. השומע את המשל בלבד אינו מבין מה שנרמז בתוכו, ואין המשל אצלו רק דברים בטלים בעלמא, וגם מי שמבין השכל הנרמז בו גם כן איננו משיגו כמו שהוא רק אפס קצהו ממה שמובן מתוך דברי המשל, והרי זה כמי שרואה את האור הגדול דרך המסך המבדיל בינו לבין האור, שאיננו רואה מהות האור ממש רק הארתו דרך המסך כנ"ל{{הערה|1=[[מאמרי אדמו"ר הזקן]], [[תקס"ו]] ח"א, ד"ה להבין בתוספת ביאור שרש ענין הנ"ל עמ' פ.}}.

== קישורים חיצוניים ==
* [https://hebrewbooks.org/14259 ספר משלי באתר היברו-בוקס] {{PDF}} {{הב}}

{{הערות שוליים}}
{{תנך}}
[[קטגוריה:תנ"ך]]

יחזקאל הנביא

2025-07-06T14:37:37Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}

{{להשלים}}
{{מקורות}}
'''יְחֶזְקֵאל בן בוזי הכהן''' (או '''יחזקאל הנביא'''), היה [[נביא]] בתקופת [[בית ראשון]] ולאחר חורבן הבית.

==ייחוסו==
יחזקאל היה "בן בוזי הכהן"{{הערה|לפי ספר יחזקאל א' ג'}}. הפירוש המקובל הוא, שהיה בנו של [[כהן]] בשם בוזי, אשר ישנם אלו המייחסים אותו ל[[ירמיהו]]{{הערה|פירוש [[רד"ק]] ליחזקאל א' ג'}}. דעה אחרת אומרת שיחזקאל היה צאצא ממשפחת [[אלעזר]] בנו של [[אהרון הכהן]], לעומת [[ירמיהו]] שהיה צאצא ממשפחת [[איתמר הכהן]].

==נבואותיו==
מנבואתיו המפורסמות של יחזקאל הן, מראה "[[מעשה מרכבה]]" שמתאר על דרך הסוד את המתרחש בשמיים ואת דרכי ההנהגה של ה'. חזון ידוע אחר הוא [[חזון העצמות היבשות]], המתאר את גאולת [[עם ישראל]]. בנוסף, התנבא יחזקאל בפרקים רבים בספרו, על מבנה [[בית המקדש השלישי]] לעתיד לבוא.

אזכור נוסף למראות הנבואה של יחזקאל ניתן למצוא על דרך השלילה כאשר המדרש מתאר את [[קריעת ים סוף]]: "ראתה שפחה על הים את מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי".
== יחזקאל בחסידות ==
הרב [[המגיד ממעזריטש]] כתב{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/magid/ot/1/8.htm ספר אור תורה בראשית ח]}}: {{ציטוטון|ויברא אלקים את האדם בצלמו, פי' על דרך [[משל]] האב שאוהב את בנו, אף שהוא רחוק ממנו הרבה מצמצם את שכלו ומצייר כאלו דמות דיוקנו עומד לפניו. כך כביכול [[הקב"ה]] מצמצם את עצמו. לפיכך ראה זה הנביא (יחזקאל) בדמות אריה וזה בדמות אדם, כי היה משרש אריה, ונתמצמם [[הקב"ה]] כביכול באותו דמות}}.

{{יחזקאל}}
{{תנך}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:נביאים]]
[[קטגוריה:ספר יחזקאל|*]]

ספר ירמיהו

2025-07-06T14:37:22Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}

'''ספר ירמיהו''' הוא מארבעת הספרים של 'נביאים אחרונים' שבתנ"ך, וכולל את נבואותיו של [[ירמיה הנביא]] שניבא ערב [[חורבן בית המקדש]] הראשון.

נבואותיו של ירמיהו החלו כבר בהיותו נער, בשנת י"ג למלכות [[המלך יאשיהו]] (ג"א רצ"ח), ובמשך ארבעים שנה עד לגלות ירושלים (ג"א של"ח). אף שניבא גם בענתות{{הערה|ירמיהו יב, כא.}}, רוב נבואותיו היו בירושלים{{הערה|ירמיהו ז, ב. כו, ב. יז, יט. לב, ב. כב, א. יח, ב. יט, ב.}}.

בשונה מהרבה מהנביאים, נבואותיו של ירמיהו לא מיועדות לעם ישראל בלבד, אלא גם לכל הגויים.

(ספר זה הוא בנוסף ל[[ספר מלכים]] שנערך ונחתם אף הוא על ידי ירמיהו, וכן [[מגילת איכה]]{{הערה|ראה גיטין נח, א. תענית כב, ב. תוספתא תענית ב, י. איכה רבתי א, נג. ועוד}}).

==הנבואות שבספר==
ספר ירמיהו כולל 52 פרקים, והוא כולל אזהרות לבני ישראל ודברי מוסר לעוררם לחזור ב[[תשובה]].

*'''פרק א'''' - מהווה כעין הקדמה על תולדותיו של ירמיהו, זמן נבואתו, ואופן התמנותו לנביא.
*'''פרקים ב'-ל"ו''' – תוכחות לישראל ודברי מוסר על הפורענויות העלולות לבוא על בני ישראל באם לא יחזרו בתשובה וייטיבו את דרכיהם.
*'''פרקים ל"ז-מ"ה''' - סיפורים על ירמיהו עצמו והתלאות שמצאו את עמו בימי החורבן ואחריו, ודבר ה' אשר חזה אחר הגלות.
*'''פרקים מ"ו-נ"ב''' - תוכחות לגויים שהרעו לישראל ולארצו.

ספר ירמיהו כולל דימויים ומשלים רבים, אף ביחס לנביאים אחרים, ובשל כך נחשב לאחד מספרי הנבואות הקשים יותר ללימוד{{הערה|וראו באברבנאל בהקדמתו לפירוש ירמיה: "אמנם בשלמות המליצה, אחשוב אני שלא היה ירמיה שלם בסדור הדברים ויפוי המליצה כישעיה ונביאים אחרים, מפני זה תמצא פסוקים רבים יחסרו להם מילה או מילות... והייתה הסיבה בזה, היות ירמיה נער בשנים בתחילת הנבואה, ולא היה עדיין שלם בדרכי הלשון ובסדריו וביופי המליצה, כאמרו לא ידעתי דבר כי נער אנכי... ואמנם בשלמות יושר הכתיבה ודקדוקו אחשוב ג"כ שלא נשלם בו, מהסיבה אשר זכרתי. והנה על זה יורה הקרי והכתיב שנמצא בספרו יותר מבשאר הנביאים" (אך ראו דברי המלבי"ם שחלק עליו).}}.

==בתורת החסידות==
בחסידות מוסבר ששליחותו של ירמיהו מקבילה לשליחות המוטלת על כל נשמה יהודית, הירידה של הנשמה ממקורה האלוקי העליון אל העולם הזה התחתון היא ירידה ל'תלתא דפורענותא', לעבודה קשה בתוך מציאות של גלות{{הערה|ראה [[לקוטי שיחות]] כרך ח"י, ע' 342.}}.

{{תנך}}
{{בין המיצרים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תנ"ך]]
[[קטגוריה:גלות]]
[[קטגוריה:בין המצרים]]

ספר מלכים

2025-07-06T14:37:12Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}

'''ספר מלכים''' הוא הספר הרביעי בסדרת ספרי ה[[נביא]]ים, בו מתואר את תקופת מלכי יהודה וישראל, החל מ[[שלמה]] המלך עד ל[[חורבן בית המקדש הראשון]]. הספר מחולק לשני חלקים.

==תוכן הספר==
=== מלכים א' ===
הספר נפתח בתיאור של [[דוד המלך]] הזקוק לחימום גופו, לפי ה[[גמרא]]{{הערה|ברכות ס"ב ב'.}} בגלל שקרע את כנף [[שאול]] לכן נענש שלא יהנה מבגדים. לפי האגדה{{הערה|פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ג.}} מפחד המלאך שראה בשנות הרעב בישראל. הספר ממשיך בתיאור ניסיון המרד הכושל של אדוניהו והמלכת [[שלמה למלך]], עעל ידי השתדלותו של אמו ו[[נתן הנביא]]. לפני הסתלקות [[דוד]] הוא מצווה לבנו להרוג את [[יואב בן צוריה]] ואת [[שמעי בן גרא]].

לאחר ניסיון נוסף של אדוניהו להשיג את המלוכה על ידי חתונה עם אבישג השונמית הוא מוצא להורג בפקודת המלך.

לאחר מכן מתוארת חכמת [[שלמה]] ובניית [[בית המקדש הראשון]] וארמונו וחנוכת הבית (ומחילת החטא של אכילה ב[[יום כיפור]] בחגיגת בניית בית המוקד{{הערה|מועד קטן ט' א'.}}), ביקורה של [[מלכת שבא]], אהבת שלמה נשים נוכריות, והתחלת ערעור שלטונו על ידי רזון בן אלידע ו[[ירבעם בן נבט]].

לאחר הסתלקותו של שלמה, בנו רחבעם, בניגוד לעצת הזקנים, לא מקבל את בקשת עם ישראל להקל במיסים שאביו הנהיג ומאבד את מלכותו על רוב שבטי ישראל לטובת ירבעם בן נבט ונשאר רק עם שבט [[יהודה]] ו[[בנימין]]. המלחמה ביניהם נעצרה על ידי [[שמעיה הנביא]]{{הערה|מלכים א', פרק י"ב פסוק כ"ב.}}.

ירבעם פחד ממרד מבני עמו, מאחר שכאשר יעלו לרגל, ויראו שרק מלך יהודה יושב בעזרה ימרדו בו, ולכן עשה שני עגלי זהב וייסד [[חג]] ב[[חודש חשוון]]. [[עדו הנביא]]{{הערה|רש"י על מלכים א', י"ג, א'.}} הוכיח אותו וידו של המלך ירבעם מתייבשת וחוזרת רק לאחר בקשת נביא. לאחר מכן הנביא נטרף על ידי [[אריה]] לאחר שעבר על דברי ה' לא לאכול בבית אל בגלל נבואת שקר של נביא אחר.

הספר ממשיך במות אביה בן ירבעם בנבואת אחיהו, והבשורה על השמדת כל משפחת המלוכה. במקביל גם ביהודה עובדים [[עובדה זרה]], וכעונש על כך שישק המלך עולה ושודד את אוצרות המלך והמקדש.

אסא מולך אחר אביו אבים, עובד את ה' ומצליח לצאת ממצור על ידי שנתן לשישק מלך מצרים מכלי המקדש. אסא מת מחולי ברגליו. נדב מולך שנתיים על ישראל תחת אביו ונרצח על ידי בעשא בן אחיה שמחסל את כל משפחת מלכות ישראל. יהוא בן חנני הנביא מתנבא על חיסול כל משפחת בעשא בשל עוזבם את דרך ה', ובמלוך בנו אלה חוסל על ידי [[זמרי]] שר חצי רכבו שהמשיך וחיסל את כל משפחת בעשא. לאחר שבוע זמרי נשרף על ידי עמרי בבית המלך, ועמרי לאחר תקופה קצרה של מלחמה עם תבני בן גינת, מולך על ישראל.

עמרי ממשיך בדרך ירבעם בן נבט ולאחר מותו אחאב בנו ממשיך בדרכו.

לאחר מות בני חיאל בית האלי כעונש על כך שבנה את [[יריחו]], [[אליהו הנביא]] מגיע לנחם את המשפחה, ועוצר את ה[[גשם]] בשל כך שהעם לא חוזר ב[[תשובה]]. [[אליהו]] נאלץ לברוח לנחל כרית וניזון מהעורבים, וממשיך משם לצידון, שם הוא עושה נס לאשה שמארחת אותו עם הקמח והשמן, שלאחר מות בנה, אליהו מוותר על הבצורת על מנת להחזיר את בנה לחיים{{הערה|סנהדרין קי"ג, א'.}}.

בפגישתו עם אחאב אליהו עושה מבחן עם מזבחות בהר הכרמל בו מציע שהבעל יקים [[מזבח]] והוא יקים מזבח, והמזבח שאליו ירד [[אש]] משמים, סימן שמקימו הוא צודק. אליהו מתפלל לה', והאש יורדת על המזבח שלו, אליהו הורג את נביאי הבעל ומוריד גשמים לישראל. בבריחתו מאיזבל אוכל והולך 40 יום מקבל גילוי אלוקי וממנה את חזאל למלך ארם ואת יהוא בן נמשי למלך ישראל ואת [[אלישע|אלישע בן שפט]] לנביא אחריו.

אחאב במצור של בן הדד מלך ארם מסרב להביא לו את ספרי התורה{{הערה|תנחומא שמות כט, סנהדרין קב' ב'.}} ומיכיהו בן ימלה{{הערה|רש"י מלכים א' פרק כ' יג'}} מנצח ע"י שרי המדינות כהוראת הנביא ומתכונן למערכה הבאה כדברי מיכיהו ומנצח, אך לאחר שמרחם על בן הדד מקבל נבואה על אובדן חייו בעבור שחס של חיי מלך ארם.

לאחר רציחת נבות על ידי שליחי איזבל וירושת הכרם על ידי אחאב [[אליהו|אליהו הנביא]] מנבא שוב על מותו וכל משפחתו ולאחר חזרתו בתשובה העונש נדחה לבנו.

נעמן מחסל את אחאב בקרב{{הערה|רש"י כב' לד'.}} ואחזיהו בנו מולך תחתיו. יהושפט מלך לאחר אסא אביו, וחוץ משימוש בבמות (לאחר בניית [[בית המקדש]] אסור לזבוח לה' בבמות רק במקדש) מלכות יהודה לא עובדים [[עבודה זרה]].

=== מלכים ב' ===
אחזיהו נופל מהארובה ומקבל נבואה מאליהו שימות מהנפילה וכך קורה. אליהו הנביא עולה השמימה ואלישע מקבל פי שניים מרוחו.

אלישע עושה את הניסים הבאים: 1) חוצה את הירדן לבד. 2) מרפא את מימי יריחו. 3) מביא מים ליהורם בן אחאב מלך יהודה, מלך ישראל ומלך אדום וצבאותם בדרכם למלחמה עם מלך מואב. 4) נס השמן לאשת עובדיה. 5) ברכת השונמית בבן והחיאתו. 6) ריפוי סם המוות מהסיר על ידי קמח. 7) ריפוי נעמן מצרעתו. 8) הוצאת הברזל מהמים על ידי חתיכת עץ. 9) אזהרת מלך ישראל ממארבים של ארם ושבית חילו. 10) קיום נבואתו לשליש ש"סאה סולת בשקל וסאתים שעורים בשקל" "הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל". (אלישע ממליך את חזאל למלך על ארם.)

יהורם מולך אחר אביו, לאחר מותו אחזיהו בנו מולך על יהודה ועקב נישואיו למשפחת אחאב הולך בדרכם ונפצע בקרב מול ארם.

יהוא בן נמשי נמשך למלך על ידי נער של אלישע ובהוראתו מחסל את י(ה)ורם מלך ישראל, את איזבל, את כל משפחת אחאב, את אחזיהו מלך יהודה ואת עובדי הבעל, ומקבל הבטחה מיונה בן אמיתי{{הערה|רד"ק מלכים ב' פרק י' פסוק ל'.}} שארבעה דורות ישבו תחתיו מלכים.

יהוא ממשיך בחטאות [[ירבעם בן נבט]] וחזאל מתחיל להכות ביושבי הגבול. לאחר מותו יהואחז מולך תחתיו.

בממלכת יהודה, עתליה מחסלת את כל זרע המלוכה ורק יואש ניצל ומוחבא בבית ה' ב[[קודש הקודשים]]{{הערה|רש"י מלכים ב' פרק ב' ב'.}}. יהוידע הכהן מארגן את חיסול עתליה והמלכת יואש. יו(ה)אש מחזק את בדק הבית עם יהוידע הכהן. חזאל עולה להלחם איתו והוא נותן לו את כל אוצרותיו ואוצרות המקדש ויואש נרצח על ידי עבדיו.

יהואחז בן יהוא מולך אחריו על ישראל ולאחר חזרתו בתשובה יוצא מתחת יד ארם ויואש בנו מולך לאחר מותו (ובגלל צערו על חוליו של אלישע ניצל חלקית את ההזדמנות לחסל את ארם ומקבל נבואה שיכה אותם 3 פעמים) ולאחר פטירתו ירבעם בנו מולך תחתיו.

(חזאל לאחר ריבוי הצקות לעם ישראל מת ובן הדד בנו מולך תחתיו.)

ביהודה מולך עזריה בן אמציה עד שקיבל [[צרעת]] ויותם בנו מולך בחייו וגם לאחר מות אביו. בישראל מולך זכריהו בן ירבעם ונרצח על ידי שלום בן יבש וכך נגמר הדור הרביעי מיהוא. שלום בן יבש נרצח לאחר חודש על ידי מנחם בן גדי והוא נתן שוחד לפול מלך אשור שעלה להילחם בו, לאחר מותו, בנו פקחיה מולך שנתיים ונרצח על ידי פקח בן רמליהו גם הוא ממשיך לעבוד עבודה זרה ונרצח על ידי הושע בן אלה.

אחז מולך אחר יותם על יהודה ועובד עבודה זרה. הושע בן אלה נכלא על ידי מלך אשור והעם בשומרון גולה. (מלך אשור מביא גויים ומפחד האריות האוכלים בהם יראים מה' אך ממשיכים לעבוד עבודה זרה.)

חזקיהו מולך אחרי אביו אחז ועובד את ה' ומצליח, סנחריב צר על ירושלים ולאחר האמונה החזקה של חזקיהו בה' מלאך מכה את מחנה אשור וסנחריב מחוסל בארצו על ידי בניו.

חזקיהו מתרפא מחוליו ומראה את אוצרותיו לשליחי מלך בבל ומקבל נבואה שאוצרותיו ירדו לבבל. לאחר פטירתו מנשה המלך בנו מולך תחתיו ועושה הפך רצון ה', לאחר מותו אמון בנו מולך תחתיו וגם הוא עובד עבודה זרה ונרצח על ידי עבדיו, עם הארץ הורג את הרוצחים וממליך את יאשיהו בנו תחתיו, יאשיהו הולך בדרך ה' ומשפץ את בית המקדש ומוציאים ס"ת פתוח במקום של פורענות על ישראל המתקיימת לאחר מותו והוא מטהר את יהודה מעבודה זרה ונהרג על ידי פרעה נכה.

עם הארץ ממליכים את יהואחז ולאחר שלשה חודשים נאסר על ידי פרעה נכה. פרעה ממליך את אליקים בן יאשיהו ומשנה את שמו ליהויקים וקנס את התושבים. כשגם יהויקים עובר על רצון ה' [[נבוכדנצר]] עולה עליו ומכניעו ל-3 שנים, לאחר פטירתו בנו יהויכין מולך שלושה חודשים וכשנבוכדנצר עולה יהויכין יוצא אליו עם כל משפחתו ואנשיו ומגלה אותם ו-7,000 חיילים ו-1,000 חרשים ומסגרים.

נבוכדנצר ממליך את בן דודו של יהויכין מתניה ומשנה את שמו לצדקיהו שגם ממשיך לעשות הרע בעיני ה', לאחר 9 שנות מלוכה בעשרה בטבת מתחיל המצור ובשנה ה-12 למולכו רעב בעיר, העיר נבקעת, צדקיהו נמלט ונתפס רואה איך בניו נרצחים ואז מעוורים את עיניו. נבוזרדן שורף את בית המקדש ב[[תשעה באב]] ומגלה מהעם ומשאיר מעט אנשים תחת מלכות גדליהו בן אחיקם שנרצח על ידי ישמעאל בן נתניה. ויהויכין יוצא מבית הכלא על ידי אויל מרדך מלך בבל ומקבל ארוחה מלכותית ועוד תנאים מהמלך.

==קישורים חיצוניים==
* [https://www.mechon-mamre.org/i/t/t09a01.htm ספר מלכים בטקסט].

{{תנך}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תנ"ך]]

ספר שמואל

2025-07-06T14:37:01Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}

'''ספר שמואל''' הוא הספר השלישי ב[[תנ"ך|נ"ך]], ומתאר את ימי [[עם ישראל]] מימי שפוט השופטים, הכתרתו והדחתו של [[שאול המלך]] על ידי [[שמואל הנביא]] בציווי ה', והכתרתו של [[דוד המלך]] על ידי נבואת שמואל - למלך על ישראל עולמית לו ולבניו עד עולם, עד [[מלך המשיח]] שעתיד מדי יום לבוא ו[[גאולה|לגאול]] את עם ישראל.

הספר גם מתאר את אהבתם ההדדית המופלאה של [[דוד המלך]] ויהונתן - בנו של שאול המלך, [[אהבה]] שמוזכרת ב[[מסכת אבות]] כ"אהבה שאינה תלויה בדבר", (שהרי לא הייתה סיבה פוליטית או רווחית לאהבה שביניהם, אלא ההפך: מלכותו של דוד המלך הייתה בסתירה גמורה למלכותו ועתידו של יהונתן בן שאול המלך, כממשיך מלכותו של אביו). יהונתן ודוד אף כרתו ברית ביניהם, והחל מאז השתנה שמו של "יונתן" ל"יהונתן", בדומה לה"א שנתווספה ל[[אברהם אבינו]] על ידי ברית המילה{{הערה|תרומת הדשן סימן ל"ג.}}.

==ביאורי רבותינו נשיאנו==
במאמרי [[אדמו"ר מהר"ש]] מבואר בהרחבה עניין זה{{הערה|1=[[תורת שמואל]] תרל"א חלק א' מאמרים מאמר כמראה הקשת [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharash/tsh/631a/1/47/344&search=ספר+שמואל עמ' שדמ].}}.

{{תנך}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תנ"ך]]

ספר שופטים

2025-07-06T14:36:52Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}

'''סֵפֶר שׁוֹפְטִים''' הוא הספר השני בסדרת ספרי ה[[נביאים]] שב[[תנ"ך]], אחרי [[ספר יהושע]] ולפני [[ספר שמואל]]. הספר מתאר את קורותיה מלכות ה' על [[עם ישראל|ישראל]] בתקופת השופטים, היא התקופה שאחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה ועד ימיו של [[שמואל הנביא]] וראשית המלוכה.

שם הספר, שופטים, נמצא כבר ב[[ברייתא]] במסכת [[בבא בתרא]], בה מנויים ומסודרים ספרי התנ"ך. השם נובע מהשופטים - מנהיגי העם בעת ההיא, עליהם נסב חלקו העיקרי של ספר שופטים. בשם זה נקרא הספר גם בתרגום השבעים.

השם שופט, במובנו הרחב, מבטא לא רק את הדנים בין אנשים בעסקי ממונות, אלא גם מושלים ומצביאים, ההולכים בראש צבא עמם כדי להושיעו ולשפוט בינו לבין אויבו. שימוש כזה נמצא במספר מקומות במקרא, למשל בפרק ג': {{ציטוטון|וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' וַיָּקֶם ה' מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ. וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה' וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה.}}. גם תרגום יונתן מתרגם את המילה "שופטים" כ"נגידין" - כלומר מנהיגים.
==תוכן הספר==
את ספר שופטים ניתן לחלק על פי תוכנו לשלושה חלקים עיקריים.

חלק ראשון, המסתיים בפרק ב' פסוק ה', עוסק בנושא התנחלות בני ישראל בארץ, כהמשך למסופר ב[[ספר יהושע]]. הכתוב מתאר את כיבוש נחלות יהודה ושמעון על ידי שני השבטים ואת חלוקת האדמות. בהנגדה לסיפור זה, מופיע פירוט של שבטים שלא סיימו ליישב את שטחי ארצם ולגרש מהם את השבטים הכנעניים, תושביה הקודמים של הארץ. בסופו של החלק, מופיע קטע תוכחה על ההזנחה של כיבוש הארץ, הנאמר על ידי מלאך ה', העולה אל העם מן הגלגל אל הבוכים.

בחלק השני, המסתיים בפרק ט"ז, מתוארת בצורה כרונולוגית ומסודרת תקופת השופטים. מובאים בה מעשיהם של השופטים - עתניאל בן קנז, אהוד בן גרא, שמגר בן ענת, דבורה הנביאה וברק בן אבינועם, (ושל יעל אשת חבר הקיני שלא הייתה שופטת), גדעון, אבימלך, תולע בן פואה, יאיר הגלעדי, יפתח הגלעדי, אבצן מבית לחם, אילון הזבולוני, עבדון בן הלל הפרעתוני ו[[שמשון הגיבור]]. בראש חלק זה מופיעה סקירה קצרה על הדפוס ההיסטורי המרכזי של התקופה: עם ישראל עובד עבודה זרה, כעס ה' על עמו ושעבודם בידי עמים זרים, שוב העם אל ה', שליחת שופט ביד ה' שמושיע את העם, וחוזר חלילה.

החלק השלישי, הכולל את הפרקים י"ז-כ"א, כולל שני סיפורים מתחילת תקופת השופטים המשקפים את מצבו הרוחני של העם בתקופה זו, שבה "אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה" (כ"א, כה). הסיפור הראשון, סיפור [[פסל מיכה]], הוא מעשה של [[גזל]] ו[[עבודה זרה]], השם ללעג את עובדי העבודה הזרה, ההופכים כסף גנוב לאליל, תוך כדי הונאה נוספת, ולבסוף ה"אליל" עצמו נגנב מהם בכוח הזרוע. הסיפור השני, מעשה [[פילגש בגבעה]], הוא תיאור של ירידה מוסרית, שראשיתה בגילוי עריות וברצח, וסיומה במלחמת אחים, ובהיכחדו כמעט של שבט מישראל. שני סיפורים אלו, מצורפים לספר כנספח, בהקשר לתקופה ולנסיבות.

===השופטים===
*עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז משבט יהודה.
*אֵהוּד בֶּן גֵּרָא משבט בנימין.
*שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת [[כהן]] מ[[שבט לוי]].
*פרק ד' פסוק ד'-פרק ו' -דבורה הנביאה ובעלה בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם משבט נפתלי.
*פרק ו' פסוק י"א-פרק ח' פסוק ל"ב - גִּדְעוֹן (יְרֻבַּעַל) בֶּן יוֹאָשׁ משבט מנשה.
*פרק י' פסוק א'-ב' - תּוֹלַע בֶּן פּוּאָה משבט יששכר.
*פרק י' פסוק ג'-ה' - יָאִיר הַגִּלְעָדִי משבט מנשה.
*פרק י"א-י"ב פסוק ז' - יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי משבט מנשה.
*פרק י"ב פסוק ח'-י' - אִבְצָן מִבֵּית לֶחֶם משבט יהודה.
*פרק י"ב פסוק י"א-י"ב - אֵילוֹן הַזְּבוּלֹנִי.
*פרק י"ב פסוק י"ג-פרק י"ג - עִבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל הַפִּרְעָתוֹנִי משבט אפרים.
*פרק י"ג פסוק כ"ד-פרק ט"ז - [[שמשון הגיבור|שִׁמְשׁוֹן בן מנוח]] משבט דן.
לפי מניין זה היו 12 שופטים כמניין השבטים. וישנה מימרה בחז"ל{{הערה|[[מסכת סוכה|סוכה]] כ"ז:}} שבתקופת השופטים עמדו לישראל שופטים מכל אחד מהשבטים.

==="שופטים מושיעים" ו"שופטים קטנים"===
מקובל לסווג בין השופטים לפי היקף סיפורם:

"השופטים הגדולים" הם המושיעים, אנשי החיל שהצילו את עמם מהאויבים: עתניאל בן קנז, אהוד בן גרא, דבורה, גדעון, יפתח הגלעדי, שמשון, ועל פעולותיהם מסופר בהרחבה. תקופות השלום שבאו בעקבות מעשי ישועתם הן במספרים עגולים (40, 20, 80 שנה).

"שופטים קטנים" (או שופטים רצופים). מכונים השופטים שיש לגביהם הערה ביוגרפית קצרה בלבד (משך כהונתם, משפחתם ומקום קבורתם), ללא סיפור מעשי הישועה שעשו: תולע בן פואה (שופטים י' א-ב), יאיר הגלעדי (י' ג-ה), איבצן מבית לחם (י"ב ח-י), אילון הזבולוני (י"ב יא-יב), עבדון בן הלל הפִּרְעתוני (י"ב יג-טו).

נחלקו המפרשים אם שמגר בן ענת, ברק בן אבינועם, ואבימלך בנו של גדעון נחשבו גם כן לשופטים.

==חיבור הספר==
בספר שופטים נמצאים כמה מוטיבים עתיקים בתולדות עם ישראל. השאלה אותה שואל העם הוא {{ציטוטון|וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת}}, שייכת לתקופה בה עוד לא ידע העם סבל רב, והיא סמוכה ככל הנראה לתקופת ההתנחלות והניצחונות על עמי הארץ. עם זאת, מהפסוק החוזר על עצמו בחלקו השלישי של הספר {{ציטוטון|בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה}} נראה כי המחבר היה כבר בתקופה בה היה מלך, ככל הנראה בתקופתם של [[שאול]], [[דוד]] או [[שלמה]] - מלכים שהקב"ה היה מרוצה משלטונם.

אמרו [[חז"ל]]{{ציטוטון|...שמואל כתב ספרו ושופטים ורות...}}{{הערה|תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יד, ב}}, נכתב ספר שופטים על ידי [[שמואל הנביא]], חותמה של תקופה זו. לדעתם של חלק מהמפרשים, כוונת חז"ל בעניין זה כי הספר נכתב על ידי שמואל ותלמידיו, ולאו דווקא על ידי איש אחד.

==הכרונולוגיה של הספר==
בספר שופטים מתוארים שופטי ישראל בסדר עוקב, כשמפורטות שנות שפיטתם ושנות השעבוד שביניהן. מחיבור זה, אפשר לקבוע את מספר השנים המדויק של התקופה. להלן יפורט החישוב:
{|
|-
|שעבוד לכושן רשעתיים|| 8 שנים
|-
|שפיטת עתניאל בן קנז || 40
|-
|שעבוד לעמון ועמלק || 18
|-
|השקט שלאחר מעשה אהוד בן גרא || 80
|-
|שעבוד לכנענים || 20
|-
|דבורה הנביאה וברק בן אבינעם || 40
|-
|שעבוד למדין || 7
|-
|שפיטת גדעון || 40
|-
|אבימלך || 3
|-
|תולע בן פואה || 23
|-
|יאיר הגלעדי ||22
|-
|שעבוד לפלשתים ועמון || 18
|-
|שפיטת יפתח || 6
|-
|אבצן || 7
|-
|אילון הזבולוני || 10
|-
|עבדון בן הלל הפרעתוני || 8
|-
|שעבוד לפלשתים ושפיטת שמשון ||40
|}
לפי חישוב זה, אורכה הכולל של תקופת השופטים הוא כ-390 שנה.

לעומת זאת בנאומו של יפתח למלך בני עמון, מציין יפתח כי ארץ בני עמון כבר אינה בידיהם שלש מאות שנה. לפי החשבון לעיל, יוצא שמראשית תקופת השופטים עד לאותו מעמד עברו כ-319 שנה, ואם להוסיף זאת לכ-28 שנה של תקופת יהושע, עולה החשבון ל-347 שנה, ולא לשלוש מאות. לשאלה זו ניתנים מספר תירוצים. ספר סדר עולם וכן רוב הראשונים מבארים כי שנות השעבוד לארם נהריים, לעמון ולכנענים, מובלעות בתוך שנות השפיטה של השופטים הקודמים להן וכי תולע בן פואה ויאיר שפטו יחד רק 44 שנה, ושנותיהם - 22 ו-23 מעוגלות כלפי מעלה. מפרשים אחרים{{הערה|אברבנאל, מצודת דוד ועוד.}} מסבירים זאת בכך שדברי יפתח עגולים בלבד ולא מדויקים.

==מעגל ספר שופטים==
מעגל ספר שופטים הוא סדר קבוע של חטא, עונש, זעקה וישועה.
מעגל ספר שופטים מתרחש כך: ראשית, בני ישראל מבצעים חטא (בדרך כלל כאשר בני ישראל חטאו הם עבדו אלוקים אחרים). שנית, לאחר שבני ישראל ביצעו את החטא, ה' מענישם (כאשר בני ישראל חוטאים, העונש שלרוב ה' נותן הוא שיעבוד. שלישית, זעקה: לאחר שבני ישראל נענשו הם זועקים (מבקשים עזרה) אל ה' ומבקשים ישועה (כלומר, אדם שיושיעם). לבסוף, לאחר שבני ישראל זועקים אל ה', ה' שולח לבני ישראל ישועה, כלומר אדם שיושיעם.

===דוגמאות===

====פרק ד'====
'''חטא''': '''"'''ויסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ואהוד מת'''"'''. בני ישראל עשו מעשה רע בעיני אלוקים, ככל הנראה בני ישראל עבדו אלוקים אחרים.

'''עונש''': '''"'''וימכרם ה' ביד יבין מלך כנען אשר מלך בחצור ושר צבאו - סיסרא והוא יושב בחרושת הגויים'''"'''. ה' משעבד את בני ישראל לכנענים.

'''זעקה''': '''"'''ויצעקו בני - ישראל אל ה' כי תשע מאות רכב ברזל לו והוא לחץ את בני ישראל בחזקה עשרים שנה'''"'''. בני ישראל זועקים ומבקשים עזרה מה'.

'''ישועה''': '''"'''ודברה אשה נביאה אשת לפידות היא שפטה את ישראל בעת ההיא'''"'''. ה' שולח ישועה (במקרה זה מושיעה) לבני ישראל כדי שתושיעם.

====פרק ו'====
'''חטא + עונש''': '''"'''ויעשו בני - ישראל הרע בעיני ה' ויתנם ה' ביד - מדין שבע שנים'''"'''. בפסוק זה, ניתן לראות שבני ישראל מבצעים חטא וה' מענישם. בני ישראל עשו מעשה רע בעיני ה', ככל הנראה בני ישראל עבדו אלוקים אחרים. בשל המעשה הרע של בני ישראל ה' הענישם בכך ששיעבדם למדין במשך שבע שנים.

'''זעקה''': '''"''' וידל ישראל מאד מפני מדין ויזעקו בני - ישראל אל - ה' '''"'''. בני ישראל מבקשים עזרה מה' ושישלח להם ישועה.

'''ישועה''': '''"'''וישלח ה' איש נביא אל בני ישראל ויאמר להם כה אמר ה' אלוקי ישראל אנכי העליתי אתכם ממצרים ואוציא אתכם מבית עבדים'''"'''. ה' משיב לישראל ואומר כי ישלח מושיע והוא יושיעם.

==הרקע ההיסטורי של תקופת השופטים==
עם תחילת תקופת השופטים, מעט לאחר תום תקופת הכיבוש וההתנחלות, החלו תהליכים שונים שגרמו לשינויים אזוריים. שארית הכנעני יושב הארץ החלה מתחזקת בעמקים ודוחקת את בני ישראל לכיוון הר אפרים - אזור שלא נתיישב בתקופה הקודמת. אף־על־פי שהיישוב בהר אפרים ובהרי הצפון התחזק, נותרו שבטים רבים כשהם יושבים בעמקים, לעיתים כמעט מעורבים עם תושבי הארץ הכנענים. הקשיים אותם עבר כל שבט לבדו - בין אם בבעיות של הקמת יישובים חדשים או בבעיות ביטחון - גרמו להפחתת הקשר בין השבטים, דבר שמנע התארגנות לשליט מסודר ואף הפחית את הסולידריות בין השבטים, כפי שהתגלה למשל במלחמת סיסרא. באזורים מסוימים נוצרה מתיחות בין ישראל לכנעני, ואילו באזורים אחרים נוצרה התקרבות מסוימת שכללה דו קיום ולימוד מערכיהם ותרבותם של העמים השכנים. חולשה זו של עם ישראל ככלל, הביאה את העמים שממזרח לישראל כעמון, עמלק ומדין לבוא לארץ ישראל לשם ביזה ומלחמה.

בשלב מאוחר יותר, נכנסו לארץ ה[[פלשתים]] - שהיו לוחמים מאומנים בעלי צבאות סדירים שבאו מכיוון הים, לחצו את שבטי ישראל והדפום הרחק משפלת יהודה אל ההר. לעומת הכנעני שהובס פעם אחת ולא חזר יותר, ולעומת עמי המזרח שהיו באים רק לעיתים, היוו הפלשתים איום קבוע על העם, והם הפכו להיות הגורם הצבאי המשמעותי ביותר במאות השנים הבאות. למעשה, עד ימי דוד לא ירד עולם של הפלשתים מצוואר בני ישראל. כנראה, היה האיום הפלישתי אחד הגורמים העיקריים לבקשת העם למנות להם מלך - ובכך גם לבוא תקופת השופטים אל קיצה.

== בתורת החסידות ==
{{להשלים|}}
{{תנך}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תנ"ך]]

ספר יהושע

2025-07-06T14:36:04Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}
'''ספר יהושע''' הוא הספר הראשון בסדרת ספרי ה[[נביאים]], שבו מתוארים תולדות בני ישראל מיום [[הסתלקות]]ו של [[משה רבינו]], כניסתם לארץ וכיבושה, אשר נעשו על ידי [[יהושע בן נון]] - אשר על שמו נקרא הספר, עד ל[[הסתלקות]]ו.

ה[[גמרא]] אומרת ב[[מסכת בבא בתרא]]{{הערה|דף טו, עמוד א.}} ש"יהושע כתב ספרו" - עד "ויהי אחרי הדברים האלה וימת יהושוע בן נון וגו'"{{הערה|יהושע כד, כט}}, ומשם עד הפסוק ל"ג כתב אלעזר בן אהרון הכהן. את הפסוק האחרון "ואלעזר בן אהרון מת וגו'", כתב פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן.

==תוכן הספר==
ספר יהושע הינו המשך ישיר של סיום [[ספר דברים]], שם מספרת התורה ש[[משה רבינו]] [[הסתלק]] (ב[[ז' אדר]]), ולאחר מכן בני ישראל התאבלו עליו שלושים יום. ו[[יהושע בן נון]] נעמד תחת משה. וכאן פותח הספר את דבריו:

===הכניסה לארץ===
חז"ל מספרים{{הערה|[[מסכת תמורה]] טז, א.}}: בתוך ימי הבכי על משה, נשתכחו 3,000 הלכות, וכאשר יהושע שאל את הקב"ה עליהן, אמר לו: שרק למשה יכלה להתגלות כך התורה, ובנוגע לבני ישראל "צא טורדן במלחמה". הקב"ה הורה לו להיכנס לארץ, ולכבוש את כולה, והבטיח לו שהוא יהיה עמו, ואף אחד לא יתייצב לפניו. רק שיתחזק ב[[לימוד התורה]] ו[[קיום המצוות|קיומה]].

יהושע הורה לשוטרים להודיע לעם שבעוד שלושה ימים יעברו את הירדן לכיוון הארץ היעודה. וכן שולח לקרוא לשבט ראובן, גד וחצי שבט מנשה שקיבלו את נחלתם מעבר הירדן, ומזכיר להם על התחייבותם למשה רבינו שהם יעברו חלוצים במלחמה עד שבני ישראל ינוחו במקום נחלתם בארץ {{כתב קטן|(פרק א)}}.

עוד קודם סיומם של שלושים היום, שלח יהושע שני מרגלים חרש{{הערה|[[רש"י]] מביא שתי אפשרויות לפרש תיבה זו: 1. שיעשו עצמם כחרשים. 2. שיתחפשו למוכרי קדרות חרס. וזאת בנוסף לפירוש הפשוט (ראה [[רד"ק]]) ש-3. ילכו בחשאי (בכדי שלא ירגישו בזה בני ישראל ואנשי יריחו).}} (חז"ל אומרים כי היו אלו [[כלב בן יפונה]] ו[[פנחס בן אלעזר]]{{הערה|מדרש אגדת תנחומא, הובא בפירוש רש"י.}}) ליריחו שהייתה כתיאור חז"ל{{הערה|[[במדבר רבה]] בהעלותך פרשה טו, טו.}}: "מנעולה של ארץ ישראל" - על מנת לבדוק כיצד לכובשה. בהגיעם ליריחו הלכו לשכב בלילה בביתה של [[רחב]], בעוד מלך יריחו שלח לחפש אחריהם עשתה רחב עמהם חסד והחביאה אותם בעליית גגה, במפגש זה סיפרה להם שכל יושבי הארץ פוחדים מהמלחמה בבני ישראל מאז שמעו אודות מאורעות [[קריעת ים סוף]] ו[[מלחמת סיחון ועוג]]. כגמול על מעשיה ביקשה שיבטיחו לה שלא יהרגו אותה ואת משפחתה, הם מסכימים אולם מציבים לכך תנאים 1. תקשור את חוט השני באותו חלון שבו היא תוריד אותם, 2. שכל משפחתה יהיו בתוך הבית, ו-3. שהיא לא תספר על כך לאיש. מיד לאחר מכן נמלטו המרגלים דרך חלון ביתה ועפ"י עצתה המתינו שלושה ימים עד שפסקו החיפושים אחריהם, בהגיעם חזרה בישרו לעם על פחדם של האויבים מהם וכי הדרך פתוחה לפניהם {{כתב קטן|(פרק ב)}}.

למחרת חזרת השלוחים ב[[ט' ניסן]], יהושע השכים בבוקר וקידם את בני ישראל לכיוון הירדן. והורה לשוטרים להודיע לעם את סדר המסע: הכהנים נושאים את הארון, וכולם מאחור, ושיקפידו להיות במרחק של 2,000 אמה מהארון. הקב"ה אמר ליהושע שביום זה הוא יגדל אותו בעיני ישראל, והם ידעו שהוא עמו כפי שהיה עם משה; וכן שהכהנים רק ידרכו בקצה מי הירדן ויעמדו בתוכו.

ב[[י' בניסן]] יהושע קרא לכל העם והודיע להם שהקב"ה הולך לבקוע עבורם את הירדן על ידי הארון, ושזה יהיה להם סימן שהקב"ה נמצא עמהם והוא יוריש את שבעת האומות מפניהם. וביקש מכל שבט להקצות לו אדם אחד שיהיה מוכן על ידו. וכן אמר להם שכאשר הארון יעמוד בתוך הירדן כל מימיו יעמדו ל{{מונחון|נד|עמוד}} אחד.

מיד כולם החלו להתנייד לכיוון הנהר כשבראשם הולך הארון, וכאשר הגיעו הכהנים לנהר וטבלו את רגליהם בו - מיד החלו המים להערם וליצור נד של מים, ושטח הירדן מהעיר אָדָם שעל יד צָרְתָן עד ים המלח יבש. בני ישראל עברו את הירדן מול העיר יריחו, והכהנים עמדו בירדן כל אותו הזמן {{כתב קטן|(פרק ג)}}.

כאשר כולם עברו את הירדן, הורה הקב"ה ליהושע לקחת י"ב אנשים מכל השבטים, ולקחת י"ב אבנים כנגד י"ב השבטים מתוך הירדן ושיקחו אותם למקום לינתם בלילה ההוא. יהושע קרא לי"ב האנשים שהכין קודם לכן, והורה להם ליטול את האבנים מהירדן, בכדי שיהיו סימן לילדים שלהם - שהאבנים הללו נלקחו כאשר יבש הירדן מפניהם, וכך הן תהיינה זכרון לבני ישראל. הם לקחו את האבנים. ויהושע העמיד באותו מקום י"ב אבנים אחרות לזכרון מקום הנס.

כאשר בני ישראל עמדו בתוך הירדן, אמר להם יהושע שהם עוברים על תנאי שיורישו את כל יושבי הארץ; ובאם לא, מי הירדן ישתפום. לאחר מכן כל בני ישראל עברו במהירות, יחד עם 40,000 מבני ראובן, גד ומנשה שהגיעו להיות חלוצים. לאחר מכן אמר יהושע לכהנים לעלות מהירדן - בצידו המזרחי. וכאשר הם עלו - מי הירדן שבו למקומם, ואז נשא הארון את נושאיו, ועבר את הירדן{{הערה|ראה {{קח|מסכת|סוטה}} לה, א. הובא ב[[רש"י]].}}. בני ישראל חנו ב
גִּלְגָּל, ושם הוא הקים את י"ב האבנים - והודיע לבני ישראל שהן תהיינה זכרון לנס שארע, ושהוא יזכיר להם ליראה מה' {{כתב קטן|(פרק ד)}}. כל המלכים שהיו בארץ ישראל שמעו על שארע ולבבם נמס מפני בני ישראל.

ב[[י"א בניסן]]{{הערה|סדר עולם רבא פרק י"א}} אמר הקב"ה ליהושע שימול את בני ישראל שנית, כי כל היוצאים ממצרים שנמולו בימי משה מתו, ואלו שנולדו במדבר לא נימולו. חז"ל הצביעו על שתי אפשרויות לכך{{הערה|{{קח|מסכת|יבמות}} עא, ב.}}: 1. במדבר לא נשבה עליהם רוח צפונית ולכן הייתה סכנה למול. 2. מדובר על [[פריעה]] שלא ניתנה ל[[אברהם אבינו]]. הוא מל אותם והמקום נקרא בשם 'גבעת הערלות' על שם המאורע. לאחר מכן הקב"ה התגלה ליהושע ואמר לו שהיום "גלותי את חרפת מצרים מעליכם", ולכן נקרא המקום בשם "גלגל". לאחר מכן בני ישראל שחטו ב[[י"ד ניסן]] את הפסח, ולמחרת הקריבו לראשונה את [[קרבן העומר]], ולאחר מכן החלו לאכול [[חדש|מהתבואה החדשה]], ואז נגמרו שאריות המן שנותרו להם.

באותו זמן יהושע הסתובב על יד יריחו, וראה שם איש מלחמה עם חרב בידו, ושאלו: "הלנו אתה, אם לצרינו"? והוא השיב שהוא שר צבא ה', אשר בא עתה{{הערה|חז"ל אומרים שהוא אמר לו "עתה", כיוון שהוא בא גם בימי משה, אך הוא לא רצה לקבלו, כי רצה שדווקא הקב"ה ישרה בתוך בני ישראל ולא באמצעות מלאך - רש"י כאן (ה, יד).}} לעזור לו לכבוש את יריחו. יהושע השתחווה לו, והוא הורה לו להוריד את נעליו כיוון שהוא עומד במקום קדוש {{כתב קטן|(פרק ה)}}.

===כיבוש יריחו===
מאז שבני ישראל עברו את הירדן, מלך יריחו הורה על הסגר, ואף אחד לא הורשה להכנס ולצאת מהעיר. הקב"ה הורה ליהושע את סדר המצור: בכל יום מתחיל מיום ראשון יעשו כל יום סיבוב אחד מסביב לעיר, כששבעה כהנים עם שבעה שופרות בראש, ואחריהם הכהנים שנושאים את הארון, וכל העם מאחוריהם. בכל יום יתקעו פעם אחת, וביום השביעי - בשבת, יקיפו את העיר 7 פעמים, ולאחר מכן יתקעו 7 פעמים, ולבסוף כל העם יריעו - והחומה תיפול תחתיה, וכל אחד יכנס לעיר ממקומו. יהושע הורה זאת לעם, ואכן הם החלו להקיף את העיר, בכל יום פעם אחת כשהחלוץ (בני ראובן וגד) הולכים בראש. את העם הזהיר יהושע להיות בשקט כל הזמן. ביום השביעי, בעלות השחר הם יצאו לכיוון יריחו, יהושע אמר לעם, שיריעו בקול, כי ה' נתן להם את העיר; ושכל העיר הינה חרם ושללה לה', ושישאירו בחיים רק את רחב ומשפחתה (כי היא הצילה את המרגלים). ואת כל הכסף, הזהב, ה[[נחושת]] וה[[ברזל]] יביאו לאוצר ה' (למשכן). כאשר הכהנים תקעו בפעם השביעית, העם הריע והחומה נפלה תחתיה, והם לכדו את העיר, והרגו את כולם כולל אנשים, נשים וטף וכן את בעלי החיים שהיו שם. שני המרגלים הלכו לחלץ את משפחת רחב, ולאחר שהוציאום מהעיר הם שרפו את העיר באש, ואת המתכות הביאו לאוצר בית ה'.

אז השביע יהושע את בני ישראל שלא לבנות את יריחו שוב, ואמר: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ, בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" {{כתב קטן|(פרק ו)}}.

===כיבוש העי===
עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח משבט יהודה מעל בחרם, וה' כעס על בני ישראל בשלו. וכאשר יהושע שלח אנשים לבדוק את העיר 'העי', לדעת כיצד אפשר לכובשה, הם אמרו לו, שעיר כל כך קטנה, די ב-2,000 או 3,000 איש בכדי לכובשה, ואין צורך בכל העם. בפועל יצאו לשם 3,000 איש, אך הם נסו מפני אנשי העי, והם הרגו בהם כ-36 איש (חז"ל אומרים{{הערה|[[מסכת בבא בתרא]] קכא, ב.}} שהיה זה יאיר בן מנשה שהיה שקול כנגד רובה של סנהדרין). העם החל לפחד מפני כשלונות בקרבות, ויהושע והזקנים התאבלו לפני ארון ה' עד הערב. יהושע פנה לה', וטען לפניו, שלאחר שנפלנו ונסנו מפניהם, זה שאלה של זמן עד שכולם יבואו ויכריתו אותנו "ומה תעשה לשמך הגדול"? ה' ענה לו, שמדוע את נופל על פניך? בני ישראל חטאו ועברו על החרם, ולקחו משלל יריחו והטמינו בכליהם, ולכן הם לא יכולים לנצח את אויביהם. מחר תאסוף את בני ישראל, ותאמר להם שזה קרה כי מישהו מעל בחרם, ולא תוכלו לנצח עד שתסירו את החרם מקרבכם. ותעשו גורל, בין השבטים והמשפחות, עד שתמצאו מיהו החוטא. ותשרפו את החוטא ואת כל מה ששיך לו, כי הוא "עשה נבלה בישראל". בבוקר הוא אסף את כולם, ונלכד שבט יהודה, ובה משפחת הזרחי, ובה בית זבדי, ובו נלכד עכן. לאחר שהוא התחיל להכחיש את המעשה, אמר לו יהושע
"בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל, וְתֶן לוֹ תוֹדָה; וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ, אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי". כאשר הוא ראה שבני שבטו נאספים למלחמה, הוא הודה ואמר שהוא אכן מעל בחרם, ולא רק ביריחו, אלא גם בחרמות שהיו בימי משה הוא מעל, ונטל מהשלל 'אדרת שנער', 200 שקלי כסף ולשון [[זהב]] של 50 שקלים, והטמין באוהלו. יהושע שלח להביא את מה שהטמין, וכשהביאום לפניו ולפני העם הוא "הציקם" לפני ה' (כאומר: על אלה יפלו רובם של סנהדרין?!{{הערה|[[מסכת סנהדרין]] מד, א.}}). יהושע לקח את עכן וכל חפציו ולקחם ל'עמק עכור', ושם הוא אמר לו: על שעכרת את ישראל, ה' יעכרך ביום הזה (ולא לעולם הבא{{הערה|[[מסכת סנהדרין]] מג, ב.}}). וכל העם רגמו אותו באבנים, הוא שרפו באש, ולאחר מכן כיסו אותו בגל אבנים גדול. ולכן קראו למקום 'עמק עכור' {{כתב קטן|(פרק ז)}}.

לאחר מכן ה' הורה ליהושע לקחת את כל העם ולצאת למלחמה בהעי, אבל שהפעם השלל יהיה לעם ולא הקדש. ודרך הלכידה תהיה על ידי שישים מארב לעיר. יהושע לקח 30,000 איש ושלחם בלילה להסתתר בקרבת העיר, וכאשר הוא, יחד עם העם שאיתו יגיעו ליד העיר, הם יצאו לרדוף אחריהם (כמו שהם עשו בפעם הקודמת), וכאשר הם יהיו במרחק, אתם תיכנסו ותעלו בה אש. הם הלכו וישבו בין בית-אל ובין העי מצד מערב, ויהושע לן בלילה ההוא בתוך העם. בבוקר הוא לקח עוד 5,000 איש{{הערה|מתוך ה-30,000 - רלב"ג.}}, ונתנם מארב במיקום קרוב יותר לעיר, והוא הגיע מצדה הצפוני של העי. כאשר ראה זאת מלך העי, הוא מיהר והשכים ויצא עם אנשי עירו לרדוף אחרי יהושע, והם החלו לברוח. כאשר כל אנשי העי יצאו מהעיר, ה' אמר ליהושע להטות בכידונו לכיוון העיר. הוא הטה, והאורב שראה את הסימן רץ לעיר והעלו אש, וכאשר אנשי העי הסתובבו וראו זאת, יצא להם האומץ להלחם, ויהושע והעם שאיתו מצד אחד, והאורבים מצד שני כיתרו אותם והרגו את כולם, ואת המלך תפשו חי, והביאו אותו אל יהושע. כאשר סיימו להרוג את כל האנשים, העם חזרו לעיר והרגו את כל מי שנשאר בה, ומספר ההרוגים באותו יום הגיע ל-12,000. ויהושע החזיק בכידון הנטוי עד שהם סיימו להרוג את כל אנשי העי. את הבהמות והשלל בני ישראל לקחו לעצמם. יהושע שרף את העיר ותלה את המלך על עץ עד הערב, אז הורידוהו והשליכו בפתח העיר, וכיסו אותו בגל אבנים.

כאן חוזר הנביא לתאר את יום כניסתם לארץ{{הערה|ראה מפרשים.}}, שיהושע הגיע להר עיבל ובנה שם מזבח לה', כמו שציווה משה רבינו - לבנות באבנים שלימות, והקריבו {{קח|קרבן|שלמים}}. ולאחר מכן הוא כתב על האבנים את [[ספר דברים]], ולאחר מכן עשו את הטקס שציווה משה שיעמדו חצי העם על הר גריזים וחציו על הר עיבל, ולומר את הברכות והקללות לפי הסדר האמור שם {{כתב קטן|(פרק ח)}}.

===הגבעונים===
כל המלכים שהיו בארץ התאספו להלחם עם ישראל. אך אנשי גבעון ששמעו את הנעשה ליריחו והעי, פחדו, ועל כן הם באו בתחבולה ליהושע: הם שלחו שלוחים שלבשו [[בגד|בגדים]] מרופטים, ולקחו שקים בלים לחמורים, וכל חפציהם נראו כאילו הם באו מדרך רחוקה; והם באו ליהושע לגלגל, ואמרו אליו ואל כל ישראל שהם באים ממקום רחוק, והם רוצים לכרות עם בני ישראל ברית. בני ישראל חשדו בהם בתחילה שאולי הם מיושבי הארץ, אך הם חזרו ליהושע וסיפרו שהם באו מארץ רחוקה, והם שמעו את מה שנעשה למצרים, לסיחון ולעוג, וראשי עמם שלחום עם צידה לדרך להגיע אל בני ישראל ולכרות עמהם ברית, והם גם הראו את הלחם היבש שהתעפש ושאר חפציהם שבלו בדרך. הם קיבלו את דברים, ולא שאלו את פי ה', ויהושע עשה להם שלום, וכרת עמהם ברית, ונשיאי העדה נשבעו להם. לאחר שלוש ימים, התברר כי אלו היו הגבעונים, כאשר הם הגיעו למקומם והעם רצה להלחם בהם, הנשיאים אמרו להם שאי אפשר, כיוון שהם כרתו להם ברית. ולתלונת העם, השיבו שעל השבועה הם לא יכולים לעבור, אך הם ישימו אותם לחוטבי עצים ושואבי [[מים]] לכל העדה. יהושע קרא לגבעונים ואמר להם: שמכיוון שרימתם אותנו, אתם ארורים, ותהיו חוטבי עצים ושואבי [[מים]] לבית ה' לעולם{{הערה|מה שאמרו הנשיאים "לכל העדה", היה זה רק בזמן המלחמה - מפרשים.}}. הגבעונים התנצלו, ואמרו שהם פחדו על חייהם, כי הם שמעו על ציווי ה' להכרית את כל יושבי כנען, וכעת הם מקבלים על עצמם עבדות זו, ובלבד שלא יהרגם {{כתב קטן|(פרק ט)}}.

==החידוש בספר זה==
על כך אמרו חז"ל: {{ציטוטון|אלמלא לא חטאו ישראל לא היו נותנים להם כי אם [[חמשה חומשי תורה]] וספר יהושע בלבד, אבל על ידי שחטאו ניתן להם הלכה מדרש ואגדה שנאמר כי ברוב ח[[כמה]] רוב כעס}}.

על מאמר זה, מקשה [[אדמו"ר המהר"ש]]{{הערה|1=[[תורת שמואל]] [[תרל"ב]] חלק א' הנחות - ויאמר גו' פסל לך עמ' [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharash/tsh/632a/2/16/245&search=%D7%A1%D7%A4%D7%A8+%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%A2 רמה]}}, כי לכאורה קשה, שלפי זה מצינו חוטא נשכר, ובנוסף מקשה על פירוש [[רש"י]] שפירש: {{ציטוטון|על ידי שהכעיסו הרבה ניתנו להם ריבוי תורה כדי להטריחם יותר מדאי}}, וגם זה אינו מובן דאיך שייך לומר על תורתינו הקדושה שהוא טרחא חלילה.

המהר"ש מבאר את הענין, על פי האמור בפסוק {{ציטוטון|ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה}}, ומסביר כי מעלתו של היין הוא גילוי כוחות הנפש הפנימיים - {{ציטוטון|נכנס [[יין]] יצא סוד}}, והסוד הגנוז ב[[נפש]] הוא ה[[אהבה]] המוסתרת, ועל ידי שיכנס בנפשו בחינת [[יינה של תורה]], שהוא בחינת קיום התורה וה[[מצוות]] כראוי, על ידי זה נמשך התגלות האהבה מוסתרת שתצא האהבה אל הגילוי בלב [[כנסת ישראל]] שיהיו בוערים באהבה פשוטה "למהוי אחד באחד" - ולהבטל אליו יתברך.

עניין הדבר הוא, שדקדוקי הסופרים ותקנות חז"ל מבוססים על העניין של {{ציטוטון|אהבתי אתכם אמר ה'}} כ[[משל]] אהבת האב אל הבן שמדקדק אחריו שיהיה הולך בדרך הטוב כי רוצה שיהיה ישר בעיני אלקים ואדם, לכן מדקדק ומחמיר עליו כל מה שאפשר לדקדק, וכל זה גורם האהבה התקועה בלב האב אל הבן, או כמו למשל מרגליות טובה עושים לה שמירה מעולה דאם החפץ אינו יקר אינו מדקדק בשמירתו אבל כל מה שהחפץ יקר יותר מדקדקים יותר בשמירתו, וכן יובן בנמשל למעלה דמפני עוצם אהבתו לישראל מדקדק עליהם לכן נתן להם [[תורה שבעל פה]] שהוא עניין דקדוקים.

אך בזמן [[בית המקדש]] לא היו צריכים לכל זה כי מצד גילוי העצום שהיה ב[[בית המקדש]] היה גם כן גילוי על הנפש כמאמרם כדרך שבא ליראות כך בא לראות לכן לא היה בתוקף כל כך תאוות ומיצרי ה[[גוף]] ו[[נפש הבהמית]], והיה קל לבוא לידי אהבה, ולא היו צריכים ל[[התבוננות]] באריכות כל כך, כמו שלא נצטווה [[אברהם אבינו]] על מצות פריעה, אלא היה די לו במצות מילה בלבד, אבל אחר [[חורבן בית המקדש]] דור אחר דור שנתמעטו הלבבות ונפסק אור האהבה מוסתרת שיש בלב כל אחד מישראל ונתחזקה כח ה[[סטרא אחרא]] המושלת ושולטת, וממילא צריכים יגיעה רבה ועצומה לבוא לידי אהבה, ולכן תיקנו רבותינו כל הגדרים וסייגים ומוסר דמילי דאבות וכל הנמצא בדרשות רז"ל ששרשם מ[[אהבה רבה]] עליונה, ועל ידי שמירת גדרי וסייגי רז"ל נותן כח בנפש לבוא לידי אהבה.

{{יהושע}}
{{תנך}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תנ"ך]]
[[קטגוריה:ספר יהושע|*]]

נביאים

2025-07-06T14:35:26Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=חלק הנביאים שבתנ"ך|אחר=תקופת הנביאים|ראו=[[תקופת הנביאים]]}}
'''נביאים''' הוא החלק השני והאמצעי בתנ"ך, ובו שבעה עשרה ספרים.

==ספרי נביאים==
ספרי הנביאים נחלקים בכללות לשלושה חלקים מבחינה תוכנית:

===נביאים ראשונים===
ספרים אלו מכילים בעיקר את קורות עם ישראל לאחר הכניסה לארץ ישראל.
*[[ספר יהושע]] - מתאר את תולדות בני ישראל מיום [[הסתלקות]]ו של [[משה רבינו]], כניסתם לארץ וכיבושה, אשר נעשו על ידי [[יהושע בן נון]] - אשר על שמו נקרא הספר, עד ל[[הסתלקות]]ו.
*[[ספר שופטים]] - מתאר את המתרחש עם בני [[עם ישראל|ישראל]] בתקופת השופטים - התקופה שאחרי כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה, עד ימיו של [[שמואל הנביא]] וראשית המלוכה. הספר נערך בידי שמואל הנביא.
*[[ספר שמואל]] - מתאר את ימי [[עם ישראל]] מימי השופטים, הכתרתו והדחתו של [[שאול המלך]] על ידי [[שמואל הנביא]] בציווי ה', והכתרתו של [[דוד המלך]] למלך על ישראל עולמית לו ולבניו עד עולם. הספר מחולק לשני חלקים, ונערך בידי שמואל הנביא.
*[[ספר מלכים]] - מתאר את תקופת מלכי יהודה וישראל, החל מ[[שלמה]] המלך עד ל[[חורבן בית המקדש הראשון]]. הספר מחולק לשני חלקים, ונערך בידי ירמיהו הנביא.

===נביאים אחרונים===
ספרים אלו מכילים בעיקר לקט נבואות שניבאו הנביאים על שמם הספרים קרואים.
*[[ספר ישעיה]] -
*[[ספר ירמיה]] - כולל את אזהרות-נבואותיו של [[ירמיה הנביא]] לבני ישראל ודברי מוסר לעוררם לחזור ב[[תשובה]], ערב [[חורבן בית המקדש הראשון]].
*[[ספר יחזקאל]] - מתאר את התנבאויותיו של הקדוש ברוך הוא ליחזקאל, ובין השאר את [[מעשה מרכבה]] ו[[חזון העצמות היבשות]].

=== תרי עשר ===
*[[ספר הושע]] - מתאר את חייו של הנביא [[הושע]].
*[[ספר יואל]] -
*[[ספר עמוס]] -
*[[ספר עובדיה]] -
*[[ספר יונה]] -
*[[ספר מיכה]] -
*[[ספר נחום]] -
*[[ספר חבקוק]] -
*[[ספר צפניה]] -
*[[ספר חגי]] -
*[[ספר זכריה]] -
*[[ספר מלאכי]] -

==בהלכה==
ב[[שולחן ערוך המחבר|שולחן ערוך]] יורה דעה{{הערה|סי' רפב סי"ז}} נפסק{{הערה|מברייתא מגילה כז, א}}: "ומניחים חומשים על-גבי נביאים וכתובים, אבל אין מניחים נביאים וכתובים על גבי חומשים". ה[[רמ"א]] מוסיף ע"כ: "אבל כתובים על-גבי נביאים או איפכא, שרי". ה[[ש"ך]] מציין{{הערה|ס"ק יד}} שמקורו מדברי ה[[ר"ן]]{{הערה| בדפי הרי"ף ח, ב ד"ה מניחין}} ו[[התוספות]]{{הערה|בבא בתרא יג, ב ד"ה רבי יהודה. אם כי משיטה מקובצת מגילה כו, ב מובא שסוברים שיש חילוק בין נביאים לכתובים}}.

ה[[מגן אברהם]] מבאר{{הערה|באו"ח סי' כח ס"ק ד}}, שאף שאין אותה קדושה לכולם{{הערה|כמו שהביא בסי' קנג ס"ק ב מדברי הר"ן, שדברי הנביאים נקראים "דברי קבלה" שקיבלו מפי הגבורה על ידי נבואה, וכתובים מיקרי "דברי קדושה" הואיל ונאמרו ברוח הקודש. וכן ברור בשו"ת הר"י מגאש}}, לא הקפידו בכך אלא בתורה שקדושתה חמורה יותר. אך ב[[רמ"א]] בסעיף אחר{{הערה|שם ס"א (וציינו שכבר כתב כן בתוס' רבי יהודה החסיד לברכות כה, ב). ובערוך השלחן (שם סכ"ב) ובס' צדקה ומשפט (תש"ס) פט"ז ס"ל הבינו, שזה נוגע גם לדין שלנו}} כתוב, שחומש שעשוי בכריכה כפי שנהוג שווה קדושתו לספרי נביאים, אך יש להיזהר בכך.

==לעתיד לבוא==
[[הרמב"ם]] כותב{{הערה|הלכות מגילה וחנוכה ב יח.}} שכל ספרי הנביאים וכל ה[[כתובים]] עתידים ליבטל ל[[ימות המשיח]] (חוץ מ[[מגילת אסתר]]).

{{תנך}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תנ"ך]]

ספר דברים

2025-07-06T14:34:43Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=ספר דברים|אחר=[[פרשה]] בשם 'דברים'|ראו=[[פרשת דברים]]}}
'''ספר דברים''' הוא הספר החמישי ב[[חמשת חומשי תורה]] ונקרא '''דברים''' על שם תחילת הספר {{ציטוטון|אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת-וְדִי זָהָב}}. ב[[חז"ל]] נקרא הספר גם בשם '''משנה תורה''' על שם שהוא מעין חזרה של [[משה רבינו]] על ארבעת הספרים הקודמים. כך גם הוא מכונה בתורה עצמה{{הערה|ספר דברים, פרק י"ז פסוק י"ח.}}:{{ציטוטון|וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת}}.

ספר דברים נאמר בין [[ראש חודש]] [[שבט]] ל[[ז' אדר]] בשנת הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים, בערבות מואב.

==פרשיות הספר==
בספר דברים אחד עשר [[פרשה|פרשות]]:

#[[פרשת דברים|דברים]]
#[[ואתחנן]]
#[[עקב]]
#[[ראה]]
#[[שופטים]]
#[[כי תצא]]
#[[כי תבוא]]
#[[ניצבים]]
#[[וילך]]
#[[האזינו]]
#[[וזאת הברכה]]

==קישורים חיצונים==
*[http://www.mechon-mamre.org/i/t/t05.htm טקסט ספר דברים מנוקד] - אתר מכון ממרא
*[http://www.ateret4u.com/online/d_root__001_torh__05_dbrym.html ספר דברים עם מפרשים] - אתר תורת אמת
*[http://www.chabad.co.il/?template=topic&topic=147 רעיונות לפרשות ספר דברים] - {{חב"ד בישראל}}

{{פרשות השבוע}}
{{תנך}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:פרשות השבוע|*ה]]
[[קטגוריה:חומש דברים|*]]

ספר במדבר

2025-07-06T14:34:35Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=ספר במדבר|אחר=[[פרשה]] בשם 'במדבר'|ראו=[[פרשת במדבר]]}}
'''ספר במדבר''' הוא הספר הרביעי ב[[חמשת חומשי התורה]] ונקרא '''במדבר''' על שם המילה המופיעה בפסוק הפותח את הספר {{ציטוטון|וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד: בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.}} ב[[חז"ל]]{{הערה|[[מסכת יומא]], [[מסכת סוטה]] ועוד.}} נקרא ספר זה גם בשם "חומש הפקודים" על שם מיפקד עם ישראל, עליו מסופר בראשית הספר.

==חלוקת הספר==
בספר במדבר עשרים פרקים המחולקים לנושאים הבאים:

*פרקים א'-י': תיאור מאורעות עם ישראל לרגלי הר סיני.
*פרקים י"א-י"ח: מאורעות עם ישראל במדבר.
*פרק י"ט - פרטי מצוות [[פרה אדומה]].
*פרק כ': מאורעות השנה שלפני כניסת עם ישראל ל[[ארץ ישראל]].

==פרשות הספר==
בספר במדבר עשרה [[פרשה|פרשות]]:
#[[פרשת במדבר|במדבר]]
#[[נשא]]
#[[בהעלותך]]
#[[שלח לך]]
#[[קורח]]
#[[חוקת]]
#[[בלק]]
#[[פינחס]]
#[[מטות]]
#[[מסעי]]

==קישורים חיצונים==
*[http://www.mechon-mamre.org/i/t/t04.htm טקסט ספר במדבר מנוקד] - אתר מכון ממרא
*[http://www.ateret4u.com/online/d_root__001_torh__04_bmdbr.html ספר במדבר עם מפרשים] - אתר תורת אמת
*[http://www.chabad.co.il/?template=topic&topic=144 רעיונות לפרשות ספר במדבר] - {{חב"ד בישראל}}
{{הערות שוליים}}

{{תנך}}
{{פרשות השבוע}}
[[קטגוריה:פרשות השבוע|*ד]]
[[קטגוריה:חומש במדבר]]

ספר ויקרא

2025-07-06T14:34:26Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=ספר ויקרא|אחר=[[פרשה]] בשם 'ויקרא'|ראו=[[פרשת ויקרא]]}}
'''ספר ויקרא''' הוא הספר השלישי ב[[חמשת חומשי תורה]] ונקרא '''ויקרא''' על שם המילה הראשונה בו פותח הספר: {{ציטוטון|וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.}} ב[[חז"ל]]{{הערה|[[תלמוד בבלי]] [[מסכת מנחות]] דף מ"ה עמוד א'.}} מכונה הספר "תורת כהנים" על שם שרוב הספר עוסק בהלכות [[קורבנות]] וענייני [[בית המקדש]].

==חלוקת הספר==
בספר ויקרא עשרים ושישה פרקים המחולקים לעשר [[פרשת השבוע|פרשות]]:
{| class="wikitable" border="1"
!הפרשה
!תחילת הפרשה ופסוקיה
!מספר
הפסוקים
וסימנו
!לפי [[ספר סדר הדורות|סדר הדורות]]
לבריאת העולם
!התקופה
בשנים
!אירועי הפרשה
!ההפטרה
!הפסוק הפותח בהפטרה
|-
|[[ויקרא]]
|"וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"
|111
|
|
|
|[[ישעיה]] מג, כא
|"עם זו יצרתי לי"
|-
|[[צו]]
|"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר"
|97
|
|
|
|[[ירמיה]] ז, כא
|"כה אמר ה'... עלותיכם ספו"
|-
|[[שמיני]]
|"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"
|91
|
|
|
|[[שמואל]] ב ו, א
|"ויוסף עוד דוד"
|-
|[[תזריע]]
|"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר"
|67
|
|
|
|[[מלכים]] ב ד, מב
|"ואיש בא מבעל שלשה"
|-
|[[מצורע]]
|"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר"
|90
|
|
|
|[[מלכים]] ב ז, ג
|"וארבעה אנשים"
|-
|[[אחרי מות]]
|"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהוָה וַיָּמֻתוּ"
|80
|
|
|
|[[עמוס]] ט, ז
|"הלוא כבני כשיים"
|-
|[[קדושים]]
|"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר"
|64
|
|
|
|[[יחזקאל]] כב, א
|"ויהי דבר ה'... התשפט"
|-
|[[אמור]]
|"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו"
|124
|
|
|
|
|
|-
|[[בהר]]
|"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר"
|57
|
|
|
|
|
|-
|[[בחוקותי]]
|"אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם"
|78
|
|
|
|
|
|}
*פרקים א-ה: פרקי ה[[קרבנות]] - חובת העם.
*פרקים ו-ז: פרקי הקרבנות - חובת ה[[כהנים]].
*פרקים ח-י: חזרה לחנוכת ה[[משכן]].
*פרקים יא-טז: טהרת ישראל.
*פרקים יח-כג: חיי קדושה.
*פרקים כה-כז: קדושת הארץ, ברכות וקללות, הקדשת רכוש.

==קישורים חיצונים==
*[http://www.mechon-mamre.org/i/t/t03.htm טקסט ספר ויקרא מנוקד] - אתר מכון ממרא
*[http://www.ateret4u.com/online/d_root__001_torh__03_oykra.html ספר ויקרא עם מפרשים] - אתר תורת אמת
*[http://www.chabad.co.il/?template=topic&topic=143 רעיונות לפרשות ספר ויקרא] - {{חב"ד בישראל}}
{{הערות שוליים}}
{{תנך}}
{{פרשות השבוע}}
[[קטגוריה:פרשות השבוע|*ג]]
[[קטגוריה:חומש ויקרא|*]]

ספר שמות

2025-07-06T14:34:16Z

חשיבות:

{{חשיבות|י' בתמוז}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=ספר שמות|אחר=[[פרשה]] בשם 'שמות'|ראו=[[פרשת שמות]]}}
'''ספר שמות''' הוא הספר השני של [[חמשת חומשי התורה]] ונקרא '''שמות''' על שם המילה השניה המופיעה בפסוק הפותח את הספר {{ציטוטון|וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.}}

==חלוקת הספר==
בספר שמות ארבעים פרקים המחולקים לאחד עשר [[פרשת שבוע|פרשות]]:

{| class="wikitable" border="1"
! הפרשה !! תחילת הפרשה ופסוקיה !! מספר הפסוקים וסימנו !! לפי [[ספר סדר הדורות|סדר הדורות]] לבריאת העולם!!התקופה בשנים !! אירועי הפרשה !! ההפטרה !! הפסוק הפותח בהפטרה
|-
| [[פרשת שמות|שמות]] ||"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ"{{הערה|א', א'- ו', א'}}|| קכ"ד -ויק"ח ||2,238 ||209|| גזירות המלך החדש, הולדת משה וחייו עד 80 שנה, שעבוד מצרים ובשורת הגאולה || הגאולה העתידה:[[ספר ישעיה]],{{הערה|כ"ז, כ"ח}} - [[ספר ירמיהו]]{{הערה|א', ב'}} -[[ספר יחזקאל]], ט"ז||"הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי-תֵבֵל תְּנוּבָה"
|-
| [[פרשת וארא|וארא]]||"וָאֵרָא אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם"{{הערה|ו', ג'-. ו', א'}} || קכ"א - גיבעו"ל || 2,347|| כ-ארבע חודשים|| הבשורה לגאולה, יחוסם של המנהיגים, בבית פרעה, המכות: דם, צפרדע, כנים, ערוב, שחין וברד|| קיבוץ גלויות - ספר יחזקאל{{הערה|כ"ח-כ"ה, כ"ח-כ"ד}}||"כֹּה-אָמַר אֲד' ה' בְּקַבְּצִי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן-הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם וְיָשְׁבוּ עַל-אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב"
|-
| [[פרשת בא|בא]]||"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה בֹּא אֶל-פַּרְעֹה כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ"{{הערה|י', א'- י"ג-ט"ז}} || ק"ה - ימנ"ה|| 2,348||חודש וחצי או שלושה ||לקראת יציאת מצרים, המכות האחרונות:ארבה, חושך ומכת בכורות, [[קידוש החודש]], [[פסח מצרים]], [[פסח דורות]], [[יציאת מצרים]] ומצוות ראשונות לעם|| גורלה של מצרים - ספר ירמיהו{{הערה|מ"ו, י"ג-מ"ו-כ"ח}}||הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לָבֹוא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְהַכֹּות אֶת-אֶרֶץ מִצְרָיִם"
|-
| [[פרשת בשלח|בשלח]]||"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם"{{הערה|י"ג, י"ז-י"ז-ט"ז}} ||קי"ו - סנא"ה|| 2,348||שבועות|| ההכנות למסע, רדיפת המצריים, [[קריעת ים סוף]], [[שירת הים]], [[מרים הנביאה]], [[מן|פרשת המן]], מתקפת העמלק||שירת דבורה - [[ספר שופטים]]{{הערה|ד', ד'-ה', ל"א}} ||"וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא"
|-
| [[פרשת יתרו|יתרו]]||"וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה..."{{הערה|י"ח, א' - כ'-כ"ג}}||ע"ב - יונד"ב||2348||שבוע||יתרו הביא למדבר סיני את משפחת [[משה]], הציע לו את ארגון מערכת השפיטה, חנייה מול הר-סיני, [[מעמד הר סיני]], קבלת [[עשרת הדברות]] ואופן בניית מזבח האדמה|| חזיון הנביא - ספר ישעיהו{{הערה|ו'א'-ז'-ו'}} ||"בִּשְׁנַת-מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת-אֲדֹ ישֵׁב עַל-כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת-הַהֵיכָל".
|-
|[[פרשת משפטים|משפטים]]|| "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם"{{הערה|כ"א, א'-כ"ד, י"ח}}||קי"ח - עזיא"ל||2348|| לא ידוע||דיני: עבד עברי, אמה עבריה, רוצח, חובל, [[אבות נזיקין]], דיני [[שומרים]], [[פיתוי (הלכה)|מפתה בתולה]], ציעור אלמנה ויתומים, [[מלווה על המשכון|דיני הלוואה ומשכון]], אונאת [[גר תושב|הגר]], [[שלושת הרגלים]] - מ"ג מצוות || ספר ירמיהו - שחרור העבדים בימי ירמיהו הנביא{{הערה|ל"ד, ח'-כ"ב}} || "הַדָּבָר אֲשֶׁר-הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' אַחֲרֵי כְּרֹת- הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַם לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר"
|-
| [[פרשת תרומה|תרומה]]||"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה.."{{הערה|כ"ה, א'- כ"ז-י"ט}}||צ"ו -יעל ידי זה||2348||לא ידוע||מרכיבי התרומה, עשית כלי המשכן: ארון העדות, שלחן הפנים ומעשה המנורה - בניית אוהל המשכן: בניית קרשי המשכן ואדניו הפרוכת וחצר המשכן||בניית בית המקדש על ידי [[שלמה המלך]] [[ספר מלכים]]{{הערה|א', ה', כ"ו- ו', י"ג}}||"וַה', נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לוֹ"
|-
|[[פרשת תצוה|תצוה]]||"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"{{הערה|כ"ז, כ'-ל', י'}}||ק"ח - מיכא"ל||2348||לא ידוע||שמן למאור, [[בגד|בגדי]] כהונה:האפוד, ה[[חושן|חשן משפט]], המעיל, הציץ ושאר ה[[בגד|בגדים]], קידוש המשכן, קרבנות המילואים, קידוש הכהנים, אכילת [[בשר בהמה|בשר]] הקדשים, קידוש המזבח, קרבן התמיד והשראת השכינה||חנוכת כהני בית המקדש לעתיד לבוא ספר יחזקאל,{{הערה|מ"ג, י'-כ"ז}} || "אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם"
|-
|[[פרשת כי תשא|כי תשא]]|| "כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם..."{{הערה|ל', י"א-ל"ה, א'}}|| קל"ט - חננא"ל||2348||לא ידוע||[[מחצית השקל]], [[כיור|הכיור]], משיחת המשכן, הכנת [[קטורת]], בוני המשכן, [[שבת|השבת]], [[חטא העגל]], שבירת [[לוחות הברית]], כבוד ה', לוחות שניות, כריתת ברית, שלש רגלים||[[אליהו הנביא]] נשלח ל[[הר סיני]] - ספר מלכים{{הערה|י"ח, א'- מ"ה}}||"וַיְהִי יָמִים רַבִּים וּדְבַר ה' הָיָה אֶל-אֵלִיָּהוּ..."
|-
| [[פרשת ויקהל|ויקהל]]|| "וַיַּקְהֵל משֶׁה אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל..."{{הערה|ל"ה, א'-ל"ח, כ'}}||קכ"ב - סנוא"ה||2349||חודשים אחדים|| אזהרה על השבת, איסוף התרומות למשכן, עשיית: יריעות המשכן, הכיסוי, העמודים, הפרוכות, הארון, השלחן, המנורה והמזבחות||בניית כלי בית המקדש בימי שלמה המלך ספר מלכים א',{{הערה|ז', מ' - נ' מנהג הספרדים והאיליאני ז', י"ג- כ"ו}} ||"וַיַּעַשׂ חִירוֹם אֶת-הַכִּיֹּרוֹת וְאֶת-הַיָּעִים וְאֶת-הַמִּזְרָקוֹת..."
|-
| [[פרשת פקודי|פקודי]]||"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת..."{{הערה|ל"ח, כ"א - מ', ל"ח}}|| צ"ב||2349|| סיום א' בניסן||סיכום השימוש בתרומות, עשיית: האפוד, החשן ושאר [[בגד|בגדי]] הכוהנים, סיום הצבת המשכן, משיחתו, הכהנים נערכים לעבודה, הכלים הוצבו, החצר נבנתה וכבוד ה' ירד על משכן אוהל מועד||השלמת מלאכת בנית [[בית המקדש הראשון]] ספר מלכים{{הערה|א', ז', נ"א-ח', כ"א}} ||"וַתִּשְׁלַם כָּל-הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית ה'..."
|}

==קישורים חיצונים==
*[http://www.mechon-mamre.org/i/t/t02.htm טקסט ספר שמות מנוקד] - אתר מכון ממרא
*[http://www.ateret4u.com/online/d_root__001_torh__02_shmot.html ספר שמות עם מפרשים] - אתר תורת אמת
*[http://www.chabad.co.il/?template=topic&topic=229 רעיונות לפרשיות ספר שמות] - אתר {{חב"ד בישראל}}

{{הערות שוליים}}
{{תנך}}
{{פרשות השבוע}}
[[קטגוריה:פרשות השבוע|*ב]]
[[קטגוריה:חומש שמות|*]]