https://chabadpedia.co.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=%D7%9E%D7%9E%D7%92חב"דפדיה - תרומות המשתמש [he]2026-04-15T09:21:24Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.43.1https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%92%D7%95%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7_(%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8)&diff=731468ראשית גוים עמלק (מאמר)2025-01-09T10:29:26Z<p>ממג: יצירת דף עם התוכן "{{תבנית:מאמרי רבותינו נשיאינו}} המאמר דיבור המתחיל '''ראשית גוים עמלק''' נאמר על ידי אדמו"ר הריי"צ בשבת פרשת צו בשנת תר"פ. זהו המאמר הראשון שנאמר לאחר הסתלקות הרבי הרש"ב, ונחשב בקרב חסידי חב"ד כ'מאמר קבלת הנשיאות' של האדמו"ר הריי"צ. == רקע היסטורי == המאמר נא..."</p>
<hr />
<div>{{תבנית:מאמרי רבותינו נשיאינו}}<br />
המאמר דיבור המתחיל '''ראשית גוים עמלק''' נאמר על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]] בשבת פרשת צו בשנת [[תר"פ]]. <br />
<br />
זהו המאמר הראשון שנאמר לאחר הסתלקות הרבי הרש"ב, ונחשב בקרב חסידי חב"ד כ'מאמר קבלת הנשיאות' של האדמו"ר הריי"צ.<br />
<br />
== רקע היסטורי ==<br />
המאמר נאמר על ידי כ"ק אדמו"ר הריי"צ שבוע לאחר הסתלקות אביו הרבי הרש"ב בב' ניסן תר"פ, בפני קבוצה מצומצמת של יחידי סגולה. ואף שבאותה תקופה טרם קיבל הריי"צ את הנשיאות באופן רשמי, אמירת המאמר סימנה את תחילת הנהגתו ונשיאותו ומקובלת בקרב חסידי חב"ד כפעולה שמשמעותה היא - קבלת נשיאות חסידות חב"ד.<br />
<br />
== תוכן המאמר ==<br />
במאמר מבואר אופן הקיום של מציאות הקליפה לעומת אופן הקיום של מציאות הקדושה - והיינו, שכל דבר שנמשך מצד הקדושה נמצא באופן של 'קיום עצמי' (וגם הכלים - אף שהם דברים בפני עצמם, מכול מקום גם הם בבחינת קיום עצמי, כי הם בדבקות למקורם). לעומת זאת דברים שנמשכים מצד הקליפה, אינם קיימים בקיום עצמי אלא הם 'העדר המציאות'.<br />
<br />
ואף על פי שגם דברים שבאים מצד הקדושה מתהווים על ידי הגבלת האורות, מכול מקום ההגבלה והמדידה שבקדושה היא באמצעות 'קו המידה', שהוא עניין מדידת והגבלת הרצון עצמו. מה שאין כן צד הקליפה מתהווה על ידי הגבלת האורות באמצעות 'קנה המידה', שהוא עניין הגבלה שבאה מהעדר הרצון. ולכן אין לקליפה קיום אמיתי ונצחי.<br />
<br />
ודבר זה מתבטא בעיקר בקליפת עמלק, שכל עניינה זה רק עזות וחוצפה, ואין לה מציאות אמיתית.<br />
<br />
== דברי הרבי ב"פתח דבר" למאמר ==<br />
בשנת תשמ"ג נדפס המאמר על פי הוראת הרבי. בפתח דבר להדפסה זו ציין הרבי כי המאמר אמנם מבוסס על מאמרו האחרון של הרבי הרש"ב, שנאמר בסעודת פורים של אותה שנה, אך בכל זאת הוא כולל תוספות ושינויים משמעותיים. הרבי הדגיש כי "יש ללמוד גם משינויים אלה", והוסיף ש"לימוד מיוחד ועמוק – בעיון דביאור אותו העניין שבמאמר הראשון על ידי ההוספה שבמאמר השני".<br />
<br />
הרבי גם מציין למדרש הידוע לפיו כל צדיק פותח במקום שבו סיים הצדיק הקודם, כדוגמת משה רבינו, שסיים את התורה במילים "אשריכם ישראל", ודוד המלך פתח את ספר תהילים ב"אשרי האיש". מדרש זה מצביע על הקשר ההמשכי בין הצדיקים, כל אחד מהם ממשיך את הדרך שהניח קודמו. וכך גם במאמר זה, הרבי הריי"צ פותח במקום שבו סיים אביו הרבי הרש"ב, מה שמרמז על המשכיות ההנהגה של שלשלת הנשיאות.<br />
<br />
== נושאים נוספים שמתבארים במאמר ==<br />
* מהות קליפת עמלק. <br />
* סוגי אנשים (בעלי רצון, בעלי שכל ובעלי הנאה). <br />
* תוקף הרצון. <br />
* הגבלת הכוחות והספירות. <br />
* שרש כח הגבול. <br />
* תהו ותיקון. <br />
* שור, חמור וכלב (בקדושה ובקליפה).<br />
<br />
== פסוקים ומאמרי רז"ל שמתבארים במאמר ==<br />
* "ראשית גוים עמלק" (במדבר כד כ). <br />
* "קץ שם לחושך" (איוב כח ג). <br />
* "הוא קיים ושמו קיים וכסאו נכון" (נוסח התפילה). <br />
<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:מאמרי רבותינו נשיאינו]]<br />
[[קטגוריה:ספרי אדמו"ר הריי"צ]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=575170ישראל ברוך מליאזנא2022-12-19T10:04:23Z<p>ממג: /* מנהגים ואמרות המיוחסים אליו */</p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך (פוזנר) מווייסקוואליק{{הערה|כן נקרא ע"י הרבי הריי"צ (סה"ש תש"ב עמ' 150), ע"ש מקום מגוריו. ולהעיר שבשיחת י' כסלו תש"ב מכונה בשם "ר' ברוך ר' משה'ס" ע"ש סביו ר' משה מפוזנא.}}''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששהה לפני חתונתו בויטבסק, ושלשת שנותיו בנדודים, שאליהם יצא בגיל 14 וחצי.}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר מחסידי [[הבעש"ט]].<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מסופר על שנות ילדותו, ועל נדודיו כבחור בעיירות שונות עד נישואיו. "ספר הזכרונות" מתמקד בדרכו של ר' ברוך בחיפוש אחר הדרך הנכונה בעבודת ה', בסיפורים השונים ששמע, ובמאורעות שארעו לו, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו, וקירבוהו לבעש"ט ולתנועת החסידות.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}}, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]] לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. הוריו גרו בתחילה בפוזנא, ושם נולדה בתם הגדולה דבורה לאה. אמנם בעקבות התגברות תנועת המשכילים עברו הוריו לעיר ויטבסק, וכשלוש שנים לאחר מכן נולד בנם ברוך.<br />
<br />
ברוך ניחן בכישרונות ברוכים, וכבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. אביו ר' שניאור זלמן היה מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. ברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. בספר הזכרונות מסופרים על כמה מעשים שאירעו באותה תקופה, שנחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==התייתמותו נדודיו==<br />
בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות, התייתם ברוך גם מאביו וגם מאימו. בויטבסק היתה לו דודה בשם פריידא, שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. אמנם מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם. ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופר בארוכה על תקופת נדודיו של ברוך, המקומות בהם היה, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. מאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו. במהלך נדודיו ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, מי שלימים נעשה לחותנו. <br />
<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק משריי, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר בויטבסק וללמוד בישיבת דודו.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. ברוך הציג לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך. שאר הפרטים מכאן ואילך , ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים).<br />
<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151. סה"ש תש"ה עמ 117}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך באחוזת הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
לאחר שבשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות, והעריץ אותם מאד, יצרו הנהגות הצדיקים הנסתרים, הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151}}. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול{{הערה|וראה סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 98, שמספר שם שפעם אחת ביקר כ"ק האדמו"ר הצ"צ בעיירה דוברומיסל, ופגש שם זקנים שזכרו את ר' ברוך, ואת חברו ר' יצחק שאול.}}, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. שניהם היו נוסעים אל הבעל שם טוב בסוד, והעלימו את הדבר אחד מהשני. פעם אחת בשנת תק"ז הם נפגשו יחד אצל הבעל שם טוב, והגיס התפעל מאד, כי הר"ב היה נחשב לבעל מדות, וכיצד היה יכול להעלים את הדבר כל הזמן, שהוא נוסע אל הבעל שם טוב{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. <br />
<br />
בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, ונחשב למכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות{{הערה|ראה סה"ש קיץ ת"ש עמ' 124-125. ועוד}}.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו==<br />
כשעברה שנה לאחר נישואיו, ואשתו הרבנית רבקה לא נפקדה, היה ר' ברוך בצער, ולאחר התייעצות עם חברו ר' יצחק שאול, החליט ללכת אל הבעל שם טוב, ובהסכמת אשתו הרבנית מרת רבקה נסעו הוא וזוגתו{{הערה|ראה הערות וציונים לסה"ש תש"ג, עמ' 237}} בחודש מנחם אב תק"ד, למזיבוז אל הבעל שם טוב. <br />
<br />
הבעל שם טוב היה עורך סעודה בכל שנה בח"י אלול ואומר תורה, כך היה גם בח"י אלול תק"ד, שקביעותו היתה ביום רביעי. בברכת הלחיים שברך הבעל שם סרב את ר' ברוך אמר "למועד הזה ממש אתם חובקים בן"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}. עוד לפני זה התבטא הבעש"ט אשר ישנה נשמה חדשה שצריכה לרדת לעולם. באותו זמן היה ר' ברוך אצל הבעש"ט, אך גם הוא לא הבין במה מדובר{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 120}}. וגם מהבעש"ט העלימו את הדבר (שמדובר בנשמת רבינו הזקן){{הערה|שם עמ' 127}}.<br />
<br />
לפני נסיעתם חזרה של ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה ממזיבוז, נכנסו אל הבעל שם טוב לקבל את ברכת הפרידה. הרבנית רבקה שהיתה במצב רוח של התעוררות גדולה, אמרה למורנו הבעל שם טוב "כשהשי"ת ימלא ברכתו הקדושה של מורנו הבעל שם טוב בבן זכר חי וקיים, תקדישו לתורה ועבודה בדרכו של מורנו הבעל שם טוב". ר' ברוך שאל את הבעש"ט האם לעבור לגור במקום אחר, והבעש"ט ענה לו שלנשמה של הילד טוב יותר לגור במקום שיש אנשים מועטים, כלומר חוטאים מועטים{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. מורנו הבעל שם טוב ראה התעוררותם הגדולה של ר' ברוך והרבנית רבקה, וברכם, ונסעו שמחים וטובי לב. <br />
<br />
כידוע, היתה הרבנית רבקה למדנית, ובכל יום היו לה שיעורי לימוד בסדר קבוע, אך היה זה בהצנע לכת, וחוץ מבעלה ר' ברוך לא ידע מזה אף אחד. כשהרבנית רבקה חזרה לביתה מביקורה אצל מורנו הבעל שם טוב, נסעה אל גיסתה הרבנית דבורה לאה בויטבסק, למסור לה מה שמורנו הבעל שם טוב אמר להם, מה ששמעה ומה שראתה בדרכי ההנהגה של מורנו הבעל שם טוב, ומה ששמעה שתלמידיו הקדושים התפלאו מאד מסדר עבודתו והנהגתו של מורנו הבעל שם טוב באותו חודש תשרי, שהיה שונה מכל השנים. הרבנית רבקה ביקשה את גיסתה הרבנית לתת לה סדר מה ללמוד בשיעוריה הקבועים, והיות והיא בטוחה שברכתו של הבעל שם טוב תתממש, היא רוצה שתתן לה סדר הנהגה בתפילה ולימוד בימי העיבור. בטוחה היתה הרבנית רבקה בברכתו והבטחתו של מורנו הבעל שם טוב, ומה מאושרת היתה להודיע לבעלה ר' ברוך שברכת מורנו הבעל שם טוב מתמלאת למזל טוב.<br />
<br />
ואף שבטוחים היו שמורנו הבעל שם טוב יודע ממילוי ברכתו, החליטו ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה להודיעו על כך, ובתחילת חודש אדר שני נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שברכתו הצליחה, וזוגתו הרבנית נפקדה. מורנו הבעל שם טוב שמח מאד לשמוע בשורה זו, והתענין במיוחד על זמן התחלת העיבור. וכשר' ברוך אמר לו, הורה לו מורנו הבעל שם טוב לברך ברכת שהחיינו בלי שם ומלכות, שיסע מיד חזרה לביתו למסור בשמו ברכת מזל טוב לרבנית, והזהירו בכמה אזהרות. ר' ברוך שב לביתו שמח וטוב לב.<br />
<br />
ביום רביעי ח"י אלול שנת תק"ה, נולד רבנו הזקן{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}, באחוזת אביו{{הערה|סה"ש תש"ד עמ' 118}}.<br />
<br />
ליום הכיפורים שנת תק"ו, נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. כשנכנס אליו הזהירו מורנו הבעל שם טוב שלא יספר לאף אחד שנולד לו בן, ואת השם שנתנו לו. כשעמד ר' ברוך לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה איך להתנהג עם הילד, לשמור עליו בדרך כלל, ובזמני הקיץ להיות אתו בשדות. מורנו הבעל שם טוב הזהירו מאד לשמור את הילד מעין רואים בכלל, ומנשים דברניות בפרט.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ז, שאלוהו מורנו הבעל שם טוב בפרטיות על ההנהגה עם הילד, וחזר והזהירו שלא לספר לאף אחד מילדו זה. אחרי חג הסוכות כשר' ברוך היה מוכן לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה לשנה שלימה בשביל הילד, והזהירו מאד על שמירת הילד מעין רואים, ושלא יספר על חכמותיו כמנהגם של הורים מסויימים.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ח, התענין שוב על סדר ההנהגה עם הילד. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שכשהגיע לביתו אמרה לו אשתו הרבנית שביום ההולדת של הילד בח"י אלול התחיל לדבר יותר טוב, ובמשך שנת תק"ז הרגישו ההורים שיש לילד זכרון מופלא ותפיסא בלתי רגילה, מה שהילד שומע פעם אחת הרי זה כמונח בקופסא אצלו. מורנו הבעל שם טוב הזהיר שוב את ר' ברוך באזהרה חמורה שיעלים שהשי"ת ברכם בבן זכר, וכשישאלוהו יענה בקצרה שמקווים הם להשי"ת שבטח יהיה בהצלחה. <br />
<br />
כשר' ברוך נכנס אל מורנו הבעל שם טוב לקבל רשות לנסוע הביתה ולקבל ברכת הפרידה, סיפר למורנו הבעל שם טוב על החלטתם להביא את הילד אל מורנו הבעל שם טוב בח"י אלול הבא, כשיצטרכו לגזוז שערות ראשו ולהניח לו פיאות הראש. מורנו הבעל שם טוב הסכים, והזהיר עוד הפעם לשמור את הילד מעין רואים, ושהאם והדודה דבורה לאה יסעו עם הילד, שיבואו בח"י אלול אחרי התפילה, ואחרי שהוא יגזוז את שערות ראשו ויניח לו פיאות, יסעו מיד חזרה. ושיזהרו שאף אחד לא ידע מכך. <br />
<br />
כשר' ברוך הגיע לביתו מצא שבמשך שני החדשים שהוא לא היה בבית, נהיה הילד בקי בהרבה פרקי תהלים, הוא הרגיש שלילד יש תפיסא בלתי רגילה וזכרון מופלא, ומה ששומע פעם אחת הוא זוכר תמיד. <br />
<br />
ביום הרביעי ח"י באלול תק"ח, באו הרבנית רבקה וגיסתה הרבנית דבורה לאה עם הילד למזיבוז, אל מורנו הבעל שם טוב. ומיד אחרי שמורנו הבעל שם טוב חינך את הילד בפיאות הראש וברכו, הזהירן לנסוע מיד חזרה לביתן, ושלא ידברו ביניהן על מקום היותן וברכן בשנה טובה ובנסיעה כשורה.<br />
<br />
שהיה רבינו בגיל שש שנים, למד עם אחיו ר' מרדכי בגן הפירות, את הפסוקת "אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ" עם פירוש רש"י. ר' מרדכי לא יכל להבין כיצד אפשר לדעת איזו קרקע טובה יותר לזריעתם של פירות מסויימים, הסביר לו אחיו הרבי את הדבר, והמחיש לו בראיה ניצחת, שכן אפשר לשמוע איך מעיינות המים זורמים באדמה, ומתחת לתל האבנים הלבן, אמר לו הרבי הזקן, עובר מעיין מים חזק. במשך הזמן פרץ המעיין דרך תל האבנים הלבן, ונתהווה בריכת מים גדולה, שכעבור מספר שנים בשעה שפרצה מגיפת הבהמות, הביאה בריכה זו ברכה וטובה רבה לכל העיירות בסביבה, וקראו לבריכה בשם המעיין הלבן (ביעלי רוטשעס){{הערה|סה"ש תש"ב עמ' 150.}}. <br />
<br />
כשהגיע בנו לגיל 10, התחיל אביו ר' ברוך ללמוד עימו שו"ע חושן משפט. ר' ברוך עצמו היה גאון גדול ובקי גדול בסדר נזיקין, וכפי שסיפר בעצמו, קיבל את ידיעותיו הרבות בזה מחמיו ר' אברהם הגנן, שהיה גם הוא גאון ובקי בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 57. וראה שם שאדה"ז היה נוהג לשאול אצל הרי"ב מה שלמד מסבו ר"א הגנן}}. והודות לביקאותו של ר' ברוך בתחום זה, גם רבינו הזקן וגם אחיו של ר' משה, נהיו למדנים ובקיאים גדולים בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש תש"א שיחת חג השבועות.}}. אדה"ז פעם אמר שאת התענוג בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך, ואת גילוי אליהו ורוה"ק קיבל מאמו הרבנית רבקה (וגם הרבי הרש"ב התבטא פעם, שמה שנדפס על דף השער של שו"ע אדה"ז בהוצאת קאפוסט הפסוק "יהי מקורך ברוך", זה רמז לכך שאת ידיעותיו של רבינו הזקן בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך{{הערה|שם.}}).<br />
<br />
בביתו רבינו הזקן היה רואה כיצד אביו מייקר ומכבד את האנשים הפשוטים, והדבר השפיע עליו עמוקות{{הערה|סה"ש תש"ז עמ' 149}}. לימים היה רבינו הזקן היה אומר, שמאביו ר' ברוך הוא למד מהי אהבת ישראל, מדוד ר' יוסף יצחק למד מהי אהבת התורה, ואצל המגיד ממעזריטש למד מהי אהבת ה'{{הערה|סה"ש תש"ח עמ' 219}}. <br />
<br />
מזמן לזמן היו החסידים המבקרים את ר' ברוך, משוחחים אף עם רבינו הזקן, שהיה אז ילד כבן עשר, והתפלאו מאד מגאונותו הרבה וכישרונותיו{{הערה|ראה גם סה"ש תש"ד עמ' 133}}, אך אביו ר' ברוך מאד לא היה שבע רצון מזה, אשר כפי הנזכר קיבל הוראה מהבעש"ט שלא ידעו ולא יפרסם על בנו. פעם אחת בעת ששהה אצלם הרב ר' מאיר אייזיק מהרקי, שהיה אחד מתלמידי הבעש"ט והה"מ, למדן מפורסם ועוסק בדרכי החסידות, ושוחח עם רבינו הזקן, והתפעל מאד מעומק ידיעותיו. כשהגיע חג הפסח אמר לו ר' ברוך שיחזור לעירו, ולא יסמוך על הרב הממלא מקום שנשאר שם. כשחזר ר' אייזק לעירו גילה שאכן הממלא מקום טעה בדבר הלכה, ובזכות חזרתו העירה נצלו כולם מדבר מכשול{{הערה|סה"ש תש"א שיחת שביעי של פסח}}.<br />
<br />
לקראת הבר מצוה של בנו שניאור זלמן, התאספו לאחוזת ר' ברוך הרבה גאונים, מויטבסק, ממינסק ומפלוצק. הגאונים שתפסו מקום מרכזי ביותר בחגיגה, והם: ר' ברוך, אבי רבינו הזקן. ר' יוסף יצחק משריי, גיסו של ר' ברוך. ור' משה ראובן, בנו של הגאון ר' אברהם זאת מבשינקאוויטש, שמילא את מקומו בראשות הישיבה שם. ור' אברהם מאיר, תלמידו של בעל סדר הדורות. גם ר' משה מפוזנא, סביו של ר' ברוך, הגיע, ויחד ערכו חגיגה גדולה שנמשכה שבעה ימים, אשר בכל יום היה סעודת מצוה עם הרבה חידושי תורה. כפי המסופר חידושיו של בעל הבר מצוה עצמו התעלו על חידושי כולם, ואז הסמיכו הגאונים את רבינו הזקן לרבנות, ורב המקום כתב זאת בפנקס החברא קדישא לזכרון לדורות{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 59}}.<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==מנהגים ואמרות המיוחסים אליו==<br />
בספר השיחות תש"ב (שיחת ליל ב דר"ה) כותב הרבי הריי"צ: "מנהגי רבותינו הם בקבלה מהוד כ"ק רבנו הזקן, כבר בימי נערותו היה כ"ק רבנו הזקן נוהג בכל היממה הראשונה של ראש השנה, מאחרי מנחת ערב ראש השנה עד תפלת ערבית של הלילה השני של ראש השנה, לעסוק באמירת תהלים. כפי שראה את אביו הרב ר' ברוך נוהג כך ובהנהגה זו נהג הוד כ"ק רבנו הזקן גם כשגדל".<br />
<br />
בסה"ש תש"ג עמ'153, כותב הרבי הריי"צ: "רוב זמני קביעות זמן הנישואין אצל אדמור"י חב"ד נקבעו ליום שישי, וזאת זכרון לחתונת ר' ברוך והרבנית רבקה, שהייתה ביום שישי ח"י אלול".<br />
<br />
בסה"ש תרצ"ט עמ' 356, מספר הרבי הריי"צ, בשם הרבי המהר"ש: "שמעתי מדודי זקני ר' חיים אברהם, שסיפר לו החסיד ר' יצחק אייזיק מויטבסק, שבנערותו שימש את הזקנים שהיו אצל הבעש"ט, וזכר את ר' ברוך אבי רבינו הזקן, ואת גיסו ר' יוסף יצחק, ומהם קיבל את התורה הזאת, שמסרו בשם הבעש"ט: הוי' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. בשעת בריאת העולם כשהקב"ה אמר להמלאכים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" שאלו המלאכים מה יהי' מהותו של האדם שאתה רוצה לברוא, ומה יהי' מעשהו? השיבם הקב"ה כי יהי' בעל גוף חומרי ובעל שכל ומדות בענינים חומרי'. אמרו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו"? השיב להם הקב"ה דרק האדם שהנני בורא הוא יקבל עליו עומ"ש ועול מצות בארץ החומרית, ואשר בתורתו ועבודתו בעולם החמרי יתעלו כל העולמות בעילוי אחר עילוי אין סוף".<br />
<br />
בסה"ש תש"ט עמ' 336: "הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק היה שואל אצלפי לפעמים "מה אתה זוכר", והיה מסביר לי ענינים שארעו בעבר הזכורים לי. המשפט "מה אתה זוכר" מקובל מהצדיק ר' ברוך, אבי רבינו הזקן, שהבעש"ט שאל אותו. וכך היה שואל הבעש"ט את שאר התלמידים...".<br />
<br />
בסה"ש תש"ז עמ' 102: "כשהייתי ילד שמעתי מאבי את הסיפור, שאדה"ז שמע מאביו ר' ברוך, שכשהיה אצל הבעש"ט בליל הסדר בפסח, שאלו התלמידים את כ"ק מורנו הבעש"ט מה נשתנה, עם הנוסח "טאטע איך וועל דיר פרעגן פיר קושיות" ועם הניגון הידוע לזה".<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=575169ישראל ברוך מליאזנא2022-12-19T09:56:04Z<p>ממג: /* לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו */</p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך (פוזנר) מווייסקוואליק{{הערה|כן נקרא ע"י הרבי הריי"צ (סה"ש תש"ב עמ' 150), ע"ש מקום מגוריו. ולהעיר שבשיחת י' כסלו תש"ב מכונה בשם "ר' ברוך ר' משה'ס" ע"ש סביו ר' משה מפוזנא.}}''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששהה לפני חתונתו בויטבסק, ושלשת שנותיו בנדודים, שאליהם יצא בגיל 14 וחצי.}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר מחסידי [[הבעש"ט]].<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מסופר על שנות ילדותו, ועל נדודיו כבחור בעיירות שונות עד נישואיו. "ספר הזכרונות" מתמקד בדרכו של ר' ברוך בחיפוש אחר הדרך הנכונה בעבודת ה', בסיפורים השונים ששמע, ובמאורעות שארעו לו, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו, וקירבוהו לבעש"ט ולתנועת החסידות.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}}, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]] לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. הוריו גרו בתחילה בפוזנא, ושם נולדה בתם הגדולה דבורה לאה. אמנם בעקבות התגברות תנועת המשכילים עברו הוריו לעיר ויטבסק, וכשלוש שנים לאחר מכן נולד בנם ברוך.<br />
<br />
ברוך ניחן בכישרונות ברוכים, וכבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. אביו ר' שניאור זלמן היה מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. ברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. בספר הזכרונות מסופרים על כמה מעשים שאירעו באותה תקופה, שנחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==התייתמותו נדודיו==<br />
בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות, התייתם ברוך גם מאביו וגם מאימו. בויטבסק היתה לו דודה בשם פריידא, שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. אמנם מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם. ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופר בארוכה על תקופת נדודיו של ברוך, המקומות בהם היה, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. מאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו. במהלך נדודיו ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, מי שלימים נעשה לחותנו. <br />
<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק משריי, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר בויטבסק וללמוד בישיבת דודו.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. ברוך הציג לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך. שאר הפרטים מכאן ואילך , ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים).<br />
<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151. סה"ש תש"ה עמ 117}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך באחוזת הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
לאחר שבשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות, והעריץ אותם מאד, יצרו הנהגות הצדיקים הנסתרים, הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151}}. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול{{הערה|וראה סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 98, שמספר שם שפעם אחת ביקר כ"ק האדמו"ר הצ"צ בעיירה דוברומיסל, ופגש שם זקנים שזכרו את ר' ברוך, ואת חברו ר' יצחק שאול.}}, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. שניהם היו נוסעים אל הבעל שם טוב בסוד, והעלימו את הדבר אחד מהשני. פעם אחת בשנת תק"ז הם נפגשו יחד אצל הבעל שם טוב, והגיס התפעל מאד, כי הר"ב היה נחשב לבעל מדות, וכיצד היה יכול להעלים את הדבר כל הזמן, שהוא נוסע אל הבעל שם טוב{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. <br />
<br />
בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, ונחשב למכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות{{הערה|ראה סה"ש קיץ ת"ש עמ' 124-125. ועוד}}.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו==<br />
כשעברה שנה לאחר נישואיו, ואשתו הרבנית רבקה לא נפקדה, היה ר' ברוך בצער, ולאחר התייעצות עם חברו ר' יצחק שאול, החליט ללכת אל הבעל שם טוב, ובהסכמת אשתו הרבנית מרת רבקה נסעו הוא וזוגתו{{הערה|ראה הערות וציונים לסה"ש תש"ג, עמ' 237}} בחודש מנחם אב תק"ד, למזיבוז אל הבעל שם טוב. <br />
<br />
הבעל שם טוב היה עורך סעודה בכל שנה בח"י אלול ואומר תורה, כך היה גם בח"י אלול תק"ד, שקביעותו היתה ביום רביעי. בברכת הלחיים שברך הבעל שם סרב את ר' ברוך אמר "למועד הזה ממש אתם חובקים בן"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}. עוד לפני זה התבטא הבעש"ט אשר ישנה נשמה חדשה שצריכה לרדת לעולם. באותו זמן היה ר' ברוך אצל הבעש"ט, אך גם הוא לא הבין במה מדובר{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 120}}. וגם מהבעש"ט העלימו את הדבר (שמדובר בנשמת רבינו הזקן){{הערה|שם עמ' 127}}.<br />
<br />
לפני נסיעתם חזרה של ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה ממזיבוז, נכנסו אל הבעל שם טוב לקבל את ברכת הפרידה. הרבנית רבקה שהיתה במצב רוח של התעוררות גדולה, אמרה למורנו הבעל שם טוב "כשהשי"ת ימלא ברכתו הקדושה של מורנו הבעל שם טוב בבן זכר חי וקיים, תקדישו לתורה ועבודה בדרכו של מורנו הבעל שם טוב". ר' ברוך שאל את הבעש"ט האם לעבור לגור במקום אחר, והבעש"ט ענה לו שלנשמה של הילד טוב יותר לגור במקום שיש אנשים מועטים, כלומר חוטאים מועטים{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. מורנו הבעל שם טוב ראה התעוררותם הגדולה של ר' ברוך והרבנית רבקה, וברכם, ונסעו שמחים וטובי לב. <br />
<br />
כידוע, היתה הרבנית רבקה למדנית, ובכל יום היו לה שיעורי לימוד בסדר קבוע, אך היה זה בהצנע לכת, וחוץ מבעלה ר' ברוך לא ידע מזה אף אחד. כשהרבנית רבקה חזרה לביתה מביקורה אצל מורנו הבעל שם טוב, נסעה אל גיסתה הרבנית דבורה לאה בויטבסק, למסור לה מה שמורנו הבעל שם טוב אמר להם, מה ששמעה ומה שראתה בדרכי ההנהגה של מורנו הבעל שם טוב, ומה ששמעה שתלמידיו הקדושים התפלאו מאד מסדר עבודתו והנהגתו של מורנו הבעל שם טוב באותו חודש תשרי, שהיה שונה מכל השנים. הרבנית רבקה ביקשה את גיסתה הרבנית לתת לה סדר מה ללמוד בשיעוריה הקבועים, והיות והיא בטוחה שברכתו של הבעל שם טוב תתממש, היא רוצה שתתן לה סדר הנהגה בתפילה ולימוד בימי העיבור. בטוחה היתה הרבנית רבקה בברכתו והבטחתו של מורנו הבעל שם טוב, ומה מאושרת היתה להודיע לבעלה ר' ברוך שברכת מורנו הבעל שם טוב מתמלאת למזל טוב.<br />
<br />
ואף שבטוחים היו שמורנו הבעל שם טוב יודע ממילוי ברכתו, החליטו ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה להודיעו על כך, ובתחילת חודש אדר שני נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שברכתו הצליחה, וזוגתו הרבנית נפקדה. מורנו הבעל שם טוב שמח מאד לשמוע בשורה זו, והתענין במיוחד על זמן התחלת העיבור. וכשר' ברוך אמר לו, הורה לו מורנו הבעל שם טוב לברך ברכת שהחיינו בלי שם ומלכות, שיסע מיד חזרה לביתו למסור בשמו ברכת מזל טוב לרבנית, והזהירו בכמה אזהרות. ר' ברוך שב לביתו שמח וטוב לב.<br />
<br />
ביום רביעי ח"י אלול שנת תק"ה, נולד רבנו הזקן{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}, באחוזת אביו{{הערה|סה"ש תש"ד עמ' 118}}.<br />
<br />
ליום הכיפורים שנת תק"ו, נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. כשנכנס אליו הזהירו מורנו הבעל שם טוב שלא יספר לאף אחד שנולד לו בן, ואת השם שנתנו לו. כשעמד ר' ברוך לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה איך להתנהג עם הילד, לשמור עליו בדרך כלל, ובזמני הקיץ להיות אתו בשדות. מורנו הבעל שם טוב הזהירו מאד לשמור את הילד מעין רואים בכלל, ומנשים דברניות בפרט.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ז, שאלוהו מורנו הבעל שם טוב בפרטיות על ההנהגה עם הילד, וחזר והזהירו שלא לספר לאף אחד מילדו זה. אחרי חג הסוכות כשר' ברוך היה מוכן לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה לשנה שלימה בשביל הילד, והזהירו מאד על שמירת הילד מעין רואים, ושלא יספר על חכמותיו כמנהגם של הורים מסויימים.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ח, התענין שוב על סדר ההנהגה עם הילד. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שכשהגיע לביתו אמרה לו אשתו הרבנית שביום ההולדת של הילד בח"י אלול התחיל לדבר יותר טוב, ובמשך שנת תק"ז הרגישו ההורים שיש לילד זכרון מופלא ותפיסא בלתי רגילה, מה שהילד שומע פעם אחת הרי זה כמונח בקופסא אצלו. מורנו הבעל שם טוב הזהיר שוב את ר' ברוך באזהרה חמורה שיעלים שהשי"ת ברכם בבן זכר, וכשישאלוהו יענה בקצרה שמקווים הם להשי"ת שבטח יהיה בהצלחה. <br />
<br />
כשר' ברוך נכנס אל מורנו הבעל שם טוב לקבל רשות לנסוע הביתה ולקבל ברכת הפרידה, סיפר למורנו הבעל שם טוב על החלטתם להביא את הילד אל מורנו הבעל שם טוב בח"י אלול הבא, כשיצטרכו לגזוז שערות ראשו ולהניח לו פיאות הראש. מורנו הבעל שם טוב הסכים, והזהיר עוד הפעם לשמור את הילד מעין רואים, ושהאם והדודה דבורה לאה יסעו עם הילד, שיבואו בח"י אלול אחרי התפילה, ואחרי שהוא יגזוז את שערות ראשו ויניח לו פיאות, יסעו מיד חזרה. ושיזהרו שאף אחד לא ידע מכך. <br />
<br />
כשר' ברוך הגיע לביתו מצא שבמשך שני החדשים שהוא לא היה בבית, נהיה הילד בקי בהרבה פרקי תהלים, הוא הרגיש שלילד יש תפיסא בלתי רגילה וזכרון מופלא, ומה ששומע פעם אחת הוא זוכר תמיד. <br />
<br />
ביום הרביעי ח"י באלול תק"ח, באו הרבנית רבקה וגיסתה הרבנית דבורה לאה עם הילד למזיבוז, אל מורנו הבעל שם טוב. ומיד אחרי שמורנו הבעל שם טוב חינך את הילד בפיאות הראש וברכו, הזהירן לנסוע מיד חזרה לביתן, ושלא ידברו ביניהן על מקום היותן וברכן בשנה טובה ובנסיעה כשורה.<br />
<br />
שהיה רבינו בגיל שש שנים, למד עם אחיו ר' מרדכי בגן הפירות, את הפסוקת "אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ" עם פירוש רש"י. ר' מרדכי לא יכל להבין כיצד אפשר לדעת איזו קרקע טובה יותר לזריעתם של פירות מסויימים, הסביר לו אחיו הרבי את הדבר, והמחיש לו בראיה ניצחת, שכן אפשר לשמוע איך מעיינות המים זורמים באדמה, ומתחת לתל האבנים הלבן, אמר לו הרבי הזקן, עובר מעיין מים חזק. במשך הזמן פרץ המעיין דרך תל האבנים הלבן, ונתהווה בריכת מים גדולה, שכעבור מספר שנים בשעה שפרצה מגיפת הבהמות, הביאה בריכה זו ברכה וטובה רבה לכל העיירות בסביבה, וקראו לבריכה בשם המעיין הלבן (ביעלי רוטשעס){{הערה|סה"ש תש"ב עמ' 150.}}. <br />
<br />
כשהגיע בנו לגיל 10, התחיל אביו ר' ברוך ללמוד עימו שו"ע חושן משפט. ר' ברוך עצמו היה גאון גדול ובקי גדול בסדר נזיקין, וכפי שסיפר בעצמו, קיבל את ידיעותיו הרבות בזה מחמיו ר' אברהם הגנן, שהיה גם הוא גאון ובקי בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 57. וראה שם שאדה"ז היה נוהג לשאול אצל הרי"ב מה שלמד מסבו ר"א הגנן}}. והודות לביקאותו של ר' ברוך בתחום זה, גם רבינו הזקן וגם אחיו של ר' משה, נהיו למדנים ובקיאים גדולים בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש תש"א שיחת חג השבועות.}}. אדה"ז פעם אמר שאת התענוג בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך, ואת גילוי אליהו ורוה"ק קיבל מאמו הרבנית רבקה (וגם הרבי הרש"ב התבטא פעם, שמה שנדפס על דף השער של שו"ע אדה"ז בהוצאת קאפוסט הפסוק "יהי מקורך ברוך", זה רמז לכך שאת ידיעותיו של רבינו הזקן בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך{{הערה|שם.}}).<br />
<br />
בביתו רבינו הזקן היה רואה כיצד אביו מייקר ומכבד את האנשים הפשוטים, והדבר השפיע עליו עמוקות{{הערה|סה"ש תש"ז עמ' 149}}. לימים היה רבינו הזקן היה אומר, שמאביו ר' ברוך הוא למד מהי אהבת ישראל, מדוד ר' יוסף יצחק למד מהי אהבת התורה, ואצל המגיד ממעזריטש למד מהי אהבת ה'{{הערה|סה"ש תש"ח עמ' 219}}. <br />
<br />
מזמן לזמן היו החסידים המבקרים את ר' ברוך, משוחחים אף עם רבינו הזקן, שהיה אז ילד כבן עשר, והתפלאו מאד מגאונותו הרבה וכישרונותיו{{הערה|ראה גם סה"ש תש"ד עמ' 133}}, אך אביו ר' ברוך מאד לא היה שבע רצון מזה, אשר כפי הנזכר קיבל הוראה מהבעש"ט שלא ידעו ולא יפרסם על בנו. פעם אחת בעת ששהה אצלם הרב ר' מאיר אייזיק מהרקי, שהיה אחד מתלמידי הבעש"ט והה"מ, למדן מפורסם ועוסק בדרכי החסידות, ושוחח עם רבינו הזקן, והתפעל מאד מעומק ידיעותיו. כשהגיע חג הפסח אמר לו ר' ברוך שיחזור לעירו, ולא יסמוך על הרב הממלא מקום שנשאר שם. כשחזר ר' אייזק לעירו גילה שאכן הממלא מקום טעה בדבר הלכה, ובזכות חזרתו העירה נצלו כולם מדבר מכשול{{הערה|סה"ש תש"א שיחת שביעי של פסח}}.<br />
<br />
לקראת הבר מצוה של בנו שניאור זלמן, התאספו לאחוזת ר' ברוך הרבה גאונים, מויטבסק, ממינסק ומפלוצק. הגאונים שתפסו מקום מרכזי ביותר בחגיגה, והם: ר' ברוך, אבי רבינו הזקן. ר' יוסף יצחק משריי, גיסו של ר' ברוך. ור' משה ראובן, בנו של הגאון ר' אברהם זאת מבשינקאוויטש, שמילא את מקומו בראשות הישיבה שם. ור' אברהם מאיר, תלמידו של בעל סדר הדורות. גם ר' משה מפוזנא, סביו של ר' ברוך, הגיע, ויחד ערכו חגיגה גדולה שנמשכה שבעה ימים, אשר בכל יום היה סעודת מצוה עם הרבה חידושי תורה. כפי המסופר חידושיו של בעל הבר מצוה עצמו התעלו על חידושי כולם, ואז הסמיכו הגאונים את רבינו הזקן לרבנות, ורב המקום כתב זאת בפנקס החברא קדישא לזכרון לדורות{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 59}}.<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==מנהגים ואמרות המיוחסים אליו==<br />
בספר השיחות תש"ב (שיחת ליל ב דר"ה) כותב הרבי הריי"צ: "מנהגי רבותינו הם בקבלה מהוד כ"ק רבנו הזקן, כבר בימי נערותו היה כ"ק רבנו הזקן נוהג בכל היממה הראשונה של ראש השנה, מאחרי מנחת ערב ראש השנה עד תפלת ערבית של הלילה השני של ראש השנה, לעסוק באמירת תהלים. כפי שראה את אביו הרב ר' ברוך נוהג כך ובהנהגה זו נהג הוד כ"ק רבנו הזקן גם כשגדל".<br />
<br />
בסה"ש תש"ג עמ'153, כותב הרבי הריי"צ: "רוב זמני קביעות זמן הנישואין אצל אדמור"י חב"ד נקבעו ליום שישי, וזאת זכרון לחתונת ר' ברוך והרבנית רבקה, שהייתה ביום שישי ח"י אלול".<br />
<br />
בסה"ש תרצ"ט עמ' 356, מספר הרבי הריי"צ, בשם הרבי המהר"ש: "שמעתי מדודי זקני ר' חיים אברהם, שסיפר לו החסיד ר' יצחק אייזיק מויטבסק, שבנערותו שימש את הזקנים שהיו אצל הבעש"ט, וזכר את ר' ברוך אבי רבינו הזקן, ואת גיסו ר' יוסף יצחק, ומהם קיבל את התורה הזאת, שמסרו בשם הבעש"ט: הוי' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. בשעת בריאת העולם כשהקב"ה אמר להמלאכים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" שאלו המלאכים מה יהי' מהותו של האדם שאתה רוצה לברוא, ומה יהי' מעשהו? השיבם הקב"ה כי יהי' בעל גוף חומרי ובעל שכל ומדות בענינים חומרי'. אמרו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו"? השיב להם הקב"ה דרק האדם שהנני בורא הוא יקבל עליו עומ"ש ועול מצות בארץ החומרית, ואשר בתורתו ועבודתו בעולם החמרי יתעלו כל העולמות בעילוי אחר עילוי אין סוף".<br />
<br />
בסה"ש תש"ט עמ' 336: "הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק היה שואל אצלפי לפעמים "מה אתה זוכר", והיה מסביר לי ענינים שארעו בעבר הזכורים לי. המשפט "מה אתה זוכר" מקובל מהצדיק ר' ברוך, אבי רבינו הזקן, שהבעש"ט שאל אותו. וכך היה שואל הבעש"ט את שאר התלמידים...".<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=575168ישראל ברוך מליאזנא2022-12-19T09:52:10Z<p>ממג: /* לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו */</p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך (פוזנר) מווייסקוואליק{{הערה|כן נקרא ע"י הרבי הריי"צ (סה"ש תש"ב עמ' 150), ע"ש מקום מגוריו. ולהעיר שבשיחת י' כסלו תש"ב מכונה בשם "ר' ברוך ר' משה'ס" ע"ש סביו ר' משה מפוזנא.}}''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששהה לפני חתונתו בויטבסק, ושלשת שנותיו בנדודים, שאליהם יצא בגיל 14 וחצי.}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר מחסידי [[הבעש"ט]].<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מסופר על שנות ילדותו, ועל נדודיו כבחור בעיירות שונות עד נישואיו. "ספר הזכרונות" מתמקד בדרכו של ר' ברוך בחיפוש אחר הדרך הנכונה בעבודת ה', בסיפורים השונים ששמע, ובמאורעות שארעו לו, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו, וקירבוהו לבעש"ט ולתנועת החסידות.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}}, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]] לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. הוריו גרו בתחילה בפוזנא, ושם נולדה בתם הגדולה דבורה לאה. אמנם בעקבות התגברות תנועת המשכילים עברו הוריו לעיר ויטבסק, וכשלוש שנים לאחר מכן נולד בנם ברוך.<br />
<br />
ברוך ניחן בכישרונות ברוכים, וכבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. אביו ר' שניאור זלמן היה מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. ברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. בספר הזכרונות מסופרים על כמה מעשים שאירעו באותה תקופה, שנחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==התייתמותו נדודיו==<br />
בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות, התייתם ברוך גם מאביו וגם מאימו. בויטבסק היתה לו דודה בשם פריידא, שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. אמנם מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם. ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופר בארוכה על תקופת נדודיו של ברוך, המקומות בהם היה, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. מאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו. במהלך נדודיו ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, מי שלימים נעשה לחותנו. <br />
<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק משריי, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר בויטבסק וללמוד בישיבת דודו.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. ברוך הציג לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך. שאר הפרטים מכאן ואילך , ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים).<br />
<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151. סה"ש תש"ה עמ 117}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך באחוזת הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
לאחר שבשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות, והעריץ אותם מאד, יצרו הנהגות הצדיקים הנסתרים, הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151}}. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול{{הערה|וראה סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 98, שמספר שם שפעם אחת ביקר כ"ק האדמו"ר הצ"צ בעיירה דוברומיסל, ופגש שם זקנים שזכרו את ר' ברוך, ואת חברו ר' יצחק שאול.}}, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. שניהם היו נוסעים אל הבעל שם טוב בסוד, והעלימו את הדבר אחד מהשני. פעם אחת בשנת תק"ז הם נפגשו יחד אצל הבעל שם טוב, והגיס התפעל מאד, כי הר"ב היה נחשב לבעל מדות, וכיצד היה יכול להעלים את הדבר כל הזמן, שהוא נוסע אל הבעל שם טוב{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. <br />
<br />
בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, ונחשב למכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות{{הערה|ראה סה"ש קיץ ת"ש עמ' 124-125. ועוד}}.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו==<br />
כשעברה שנה לאחר נישואיו, ואשתו הרבנית רבקה לא נפקדה, היה ר' ברוך בצער, ולאחר התייעצות עם חברו ר' יצחק שאול, החליט ללכת אל הבעל שם טוב, ובהסכמת אשתו הרבנית מרת רבקה נסעו הוא וזוגתו{{הערה|ראה הערות וציונים לסה"ש תש"ג, עמ' 237}} בחודש מנחם אב תק"ד, למזיבוז אל הבעל שם טוב. <br />
<br />
הבעל שם טוב היה עורך סעודה בכל שנה בח"י אלול ואומר תורה, כך היה גם בח"י אלול תק"ד, שקביעותו היתה ביום רביעי. בברכת הלחיים שברך הבעל שם סרב את ר' ברוך אמר "למועד הזה ממש אתם חובקים בן"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}. עוד לפני זה התבטא הבעש"ט אשר ישנה נשמה חדשה שצריכה לרדת לעולם. באותו זמן היה ר' ברוך אצל הבעש"ט, אך גם הוא לא הבין במה מדובר{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 120}}. וגם מהבעש"ט העלימו את הדבר (שמדובר בנשמת רבינו הזקן){{הערה|שם עמ' 127}}.<br />
<br />
לפני נסיעתם חזרה של ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה ממזיבוז, נכנסו אל הבעל שם טוב לקבל את ברכת הפרידה. הרבנית רבקה שהיתה במצב רוח של התעוררות גדולה, אמרה למורנו הבעל שם טוב "כשהשי"ת ימלא ברכתו הקדושה של מורנו הבעל שם טוב בבן זכר חי וקיים, תקדישו לתורה ועבודה בדרכו של מורנו הבעל שם טוב". ר' ברוך שאל את הבעש"ט האם לעבור לגור במקום אחר, והבעש"ט ענה לו שלנשמה של הילד טוב יותר לגור במקום שיש אנשים מועטים, כלומר חוטאים מועטים{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. מורנו הבעל שם טוב ראה התעוררותם הגדולה של ר' ברוך והרבנית רבקה, וברכם, ונסעו שמחים וטובי לב. <br />
<br />
כידוע, היתה הרבנית רבקה למדנית, ובכל יום היו לה שיעורי לימוד בסדר קבוע, אך היה זה בהצנע לכת, וחוץ מבעלה ר' ברוך לא ידע מזה אף אחד. כשהרבנית רבקה חזרה לביתה מביקורה אצל מורנו הבעל שם טוב, נסעה אל גיסתה הרבנית דבורה לאה בויטבסק, למסור לה מה שמורנו הבעל שם טוב אמר להם, מה ששמעה ומה שראתה בדרכי ההנהגה של מורנו הבעל שם טוב, ומה ששמעה שתלמידיו הקדושים התפלאו מאד מסדר עבודתו והנהגתו של מורנו הבעל שם טוב באותו חודש תשרי, שהיה שונה מכל השנים. הרבנית רבקה ביקשה את גיסתה הרבנית לתת לה סדר מה ללמוד בשיעוריה הקבועים, והיות והיא בטוחה שברכתו של הבעל שם טוב תתממש, היא רוצה שתתן לה סדר הנהגה בתפילה ולימוד בימי העיבור. בטוחה היתה הרבנית רבקה בברכתו והבטחתו של מורנו הבעל שם טוב, ומה מאושרת היתה להודיע לבעלה ר' ברוך שברכת מורנו הבעל שם טוב מתמלאת למזל טוב.<br />
<br />
ואף שבטוחים היו שמורנו הבעל שם טוב יודע ממילוי ברכתו, החליטו ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה להודיעו על כך, ובתחילת חודש אדר שני נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שברכתו הצליחה, וזוגתו הרבנית נפקדה. מורנו הבעל שם טוב שמח מאד לשמוע בשורה זו, והתענין במיוחד על זמן התחלת העיבור. וכשר' ברוך אמר לו, הורה לו מורנו הבעל שם טוב לברך ברכת שהחיינו בלי שם ומלכות, שיסע מיד חזרה לביתו למסור בשמו ברכת מזל טוב לרבנית, והזהירו בכמה אזהרות. ר' ברוך שב לביתו שמח וטוב לב.<br />
<br />
ביום רביעי ח"י אלול שנת תק"ה, נולד רבנו הזקן{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}, באחוזת אביו{{הערה|סה"ש תש"ד עמ' 118}}.<br />
<br />
ליום הכיפורים שנת תק"ו, נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. כשנכנס אליו הזהירו מורנו הבעל שם טוב שלא יספר לאף אחד שנולד לו בן, ואת השם שנתנו לו. כשעמד ר' ברוך לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה איך להתנהג עם הילד, לשמור עליו בדרך כלל, ובזמני הקיץ להיות אתו בשדות. מורנו הבעל שם טוב הזהירו מאד לשמור את הילד מעין רואים בכלל, ומנשים דברניות בפרט.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ז, שאלוהו מורנו הבעל שם טוב בפרטיות על ההנהגה עם הילד, וחזר והזהירו שלא לספר לאף אחד מילדו זה. אחרי חג הסוכות כשר' ברוך היה מוכן לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה לשנה שלימה בשביל הילד, והזהירו מאד על שמירת הילד מעין רואים, ושלא יספר על חכמותיו כמנהגם של הורים מסויימים.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ח, התענין שוב על סדר ההנהגה עם הילד. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שכשהגיע לביתו אמרה לו אשתו הרבנית שביום ההולדת של הילד בח"י אלול התחיל לדבר יותר טוב, ובמשך שנת תק"ז הרגישו ההורים שיש לילד זכרון מופלא ותפיסא בלתי רגילה, מה שהילד שומע פעם אחת הרי זה כמונח בקופסא אצלו. מורנו הבעל שם טוב הזהיר שוב את ר' ברוך באזהרה חמורה שיעלים שהשי"ת ברכם בבן זכר, וכשישאלוהו יענה בקצרה שמקווים הם להשי"ת שבטח יהיה בהצלחה. <br />
<br />
כשר' ברוך נכנס אל מורנו הבעל שם טוב לקבל רשות לנסוע הביתה ולקבל ברכת הפרידה, סיפר למורנו הבעל שם טוב על החלטתם להביא את הילד אל מורנו הבעל שם טוב בח"י אלול הבא, כשיצטרכו לגזוז שערות ראשו ולהניח לו פיאות הראש. מורנו הבעל שם טוב הסכים, והזהיר עוד הפעם לשמור את הילד מעין רואים, ושהאם והדודה דבורה לאה יסעו עם הילד, שיבואו בח"י אלול אחרי התפילה, ואחרי שהוא יגזוז את שערות ראשו ויניח לו פיאות, יסעו מיד חזרה. ושיזהרו שאף אחד לא ידע מכך. <br />
<br />
כשר' ברוך הגיע לביתו מצא שבמשך שני החדשים שהוא לא היה בבית, נהיה הילד בקי בהרבה פרקי תהלים, הוא הרגיש שלילד יש תפיסא בלתי רגילה וזכרון מופלא, ומה ששומע פעם אחת הוא זוכר תמיד. <br />
<br />
ביום הרביעי ח"י באלול תק"ח, באו הרבנית רבקה וגיסתה הרבנית דבורה לאה עם הילד למזיבוז, אל מורנו הבעל שם טוב. ומיד אחרי שמורנו הבעל שם טוב חינך את הילד בפיאות הראש וברכו, הזהירן לנסוע מיד חזרה לביתן, ושלא ידברו ביניהן על מקום היותן וברכן בשנה טובה ובנסיעה כשורה.<br />
<br />
שהיה רבינו בגיל שש שנים, למד עם אחיו ר' מרדכי בגן הפירות, את הפסוקת "אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ" עם פירוש רש"י. ר' מרדכי לא יכל להבין כיצד אפשר לדעת איזו קרקע טובה יותר לזריעתם של פירות מסויימים, הסביר לו אחיו הרבי את הדבר, והמחיש לו בראיה ניצחת, שכן אפשר לשמוע איך מעיינות המים זורמים באדמה, ומתחת לתל האבנים הלבן, אמר לו הרבי הזקן, עובר מעיין מים חזק. במשך הזמן פרץ המעיין דרך תל האבנים הלבן, ונתהווה בריכת מים גדולה, שכעבור מספר שנים בשעה שפרצה מגיפת הבהמות, הביאה בריכה זו ברכה וטובה רבה לכל העיירות בסביבה, וקראו לבריכה בשם המעיין הלבן (ביעלי רוטשעס){{הערה|סה"ש תש"ב עמ' 150.}}. <br />
<br />
כשהגיע בנו לגיל 10, התחיל אביו ר' ברוך ללמוד עימו שו"ע חושן משפט. ר' ברוך עצמו היה גאון גדול ובקי גדול בסדר נזיקין, וכפי שסיפר בעצמו, קיבל את ידיעותיו הרבות בזה מחמיו ר' אברהם הגנן, שהיה גם הוא גאון ובקי בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 57. וראה שם שאדה"ז היה נוהג לשאול אצל הרי"ב מה שלמד מסבו ר"א הגנן}}. והודות לביקאותו של ר' ברוך בתחום זה, גם רבינו הזקן וגם אחיו של ר' משה, נהיו למדנים ובקיאים גדולים בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש תש"א שיחת חג השבועות.}}. אדה"ז פעם אמר שאת התענוג בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך, ואת גילוי אליהו ורוה"ק קיבל מאמו הרבנית רבקה (וגם הרבי הרש"ב התבטא פעם, שמה שנדפס על דף השער של שו"ע אדה"ז בהוצאת קאפוסט הפסוק "יהי מקורך ברוך", זה רמז לכך שאת ידיעותיו של רבינו הזקן בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך{{הערה|שם.}}).<br />
<br />
לימים היה רבינו הזקן היה אומר, שמאביו ר' ברוך הוא למד מהי אהבת ישראל, מדוד ר' יוסף יצחק למד מהי אהבת התורה, ואצל המגיד ממעזריטש למד מהי אהבת ה'{{הערה|סה"ש תש"ח עמ' 219}}. <br />
<br />
מזמן לזמן היו החסידים המבקרים את ר' ברוך, משוחחים אף עם רבינו הזקן, שהיה אז ילד כבן עשר, והתפלאו מאד מגאונותו הרבה וכישרונותיו{{הערה|ראה גם סה"ש תש"ד עמ' 133}}, אך אביו ר' ברוך מאד לא היה שבע רצון מזה, אשר כפי הנזכר קיבל הוראה מהבעש"ט שלא ידעו ולא יפרסם על בנו. פעם אחת בעת ששהה אצלם הרב ר' מאיר אייזיק מהרקי, שהיה אחד מתלמידי הבעש"ט והה"מ, למדן מפורסם ועוסק בדרכי החסידות, ושוחח עם רבינו הזקן, והתפעל מאד מעומק ידיעותיו. כשהגיע חג הפסח אמר לו ר' ברוך שיחזור לעירו, ולא יסמוך על הרב הממלא מקום שנשאר שם. כשחזר ר' אייזק לעירו גילה שאכן הממלא מקום טעה בדבר הלכה, ובזכות חזרתו העירה נצלו כולם מדבר מכשול{{הערה|סה"ש תש"א שיחת שביעי של פסח}}.<br />
<br />
לקראת הבר מצוה של בנו שניאור זלמן, התאספו לאחוזת ר' ברוך הרבה גאונים, מויטבסק, ממינסק ומפלוצק. הגאונים שתפסו מקום מרכזי ביותר בחגיגה, והם: ר' ברוך, אבי רבינו הזקן. ר' יוסף יצחק משריי, גיסו של ר' ברוך. ור' משה ראובן, בנו של הגאון ר' אברהם זאת מבשינקאוויטש, שמילא את מקומו בראשות הישיבה שם. ור' אברהם מאיר, תלמידו של בעל סדר הדורות. גם ר' משה מפוזנא, סביו של ר' ברוך, הגיע, ויחד ערכו חגיגה גדולה שנמשכה שבעה ימים, אשר בכל יום היה סעודת מצוה עם הרבה חידושי תורה. כפי המסופר חידושיו של בעל הבר מצוה עצמו התעלו על חידושי כולם, ואז הסמיכו הגאונים את רבינו הזקן לרבנות, ורב המקום כתב זאת בפנקס החברא קדישא לזכרון לדורות{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 59}}.<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==מנהגים ואמרות המיוחסים אליו==<br />
בספר השיחות תש"ב (שיחת ליל ב דר"ה) כותב הרבי הריי"צ: "מנהגי רבותינו הם בקבלה מהוד כ"ק רבנו הזקן, כבר בימי נערותו היה כ"ק רבנו הזקן נוהג בכל היממה הראשונה של ראש השנה, מאחרי מנחת ערב ראש השנה עד תפלת ערבית של הלילה השני של ראש השנה, לעסוק באמירת תהלים. כפי שראה את אביו הרב ר' ברוך נוהג כך ובהנהגה זו נהג הוד כ"ק רבנו הזקן גם כשגדל".<br />
<br />
בסה"ש תש"ג עמ'153, כותב הרבי הריי"צ: "רוב זמני קביעות זמן הנישואין אצל אדמור"י חב"ד נקבעו ליום שישי, וזאת זכרון לחתונת ר' ברוך והרבנית רבקה, שהייתה ביום שישי ח"י אלול".<br />
<br />
בסה"ש תרצ"ט עמ' 356, מספר הרבי הריי"צ, בשם הרבי המהר"ש: "שמעתי מדודי זקני ר' חיים אברהם, שסיפר לו החסיד ר' יצחק אייזיק מויטבסק, שבנערותו שימש את הזקנים שהיו אצל הבעש"ט, וזכר את ר' ברוך אבי רבינו הזקן, ואת גיסו ר' יוסף יצחק, ומהם קיבל את התורה הזאת, שמסרו בשם הבעש"ט: הוי' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. בשעת בריאת העולם כשהקב"ה אמר להמלאכים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" שאלו המלאכים מה יהי' מהותו של האדם שאתה רוצה לברוא, ומה יהי' מעשהו? השיבם הקב"ה כי יהי' בעל גוף חומרי ובעל שכל ומדות בענינים חומרי'. אמרו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו"? השיב להם הקב"ה דרק האדם שהנני בורא הוא יקבל עליו עומ"ש ועול מצות בארץ החומרית, ואשר בתורתו ועבודתו בעולם החמרי יתעלו כל העולמות בעילוי אחר עילוי אין סוף".<br />
<br />
בסה"ש תש"ט עמ' 336: "הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק היה שואל אצלפי לפעמים "מה אתה זוכר", והיה מסביר לי ענינים שארעו בעבר הזכורים לי. המשפט "מה אתה זוכר" מקובל מהצדיק ר' ברוך, אבי רבינו הזקן, שהבעש"ט שאל אותו. וכך היה שואל הבעש"ט את שאר התלמידים...".<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=575167ישראל ברוך מליאזנא2022-12-19T09:45:00Z<p>ממג: /* מנהגים ואמרות המיוחסים אליו */</p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך (פוזנר) מווייסקוואליק{{הערה|כן נקרא ע"י הרבי הריי"צ (סה"ש תש"ב עמ' 150), ע"ש מקום מגוריו. ולהעיר שבשיחת י' כסלו תש"ב מכונה בשם "ר' ברוך ר' משה'ס" ע"ש סביו ר' משה מפוזנא.}}''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששהה לפני חתונתו בויטבסק, ושלשת שנותיו בנדודים, שאליהם יצא בגיל 14 וחצי.}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר מחסידי [[הבעש"ט]].<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מסופר על שנות ילדותו, ועל נדודיו כבחור בעיירות שונות עד נישואיו. "ספר הזכרונות" מתמקד בדרכו של ר' ברוך בחיפוש אחר הדרך הנכונה בעבודת ה', בסיפורים השונים ששמע, ובמאורעות שארעו לו, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו, וקירבוהו לבעש"ט ולתנועת החסידות.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}}, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]] לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. הוריו גרו בתחילה בפוזנא, ושם נולדה בתם הגדולה דבורה לאה. אמנם בעקבות התגברות תנועת המשכילים עברו הוריו לעיר ויטבסק, וכשלוש שנים לאחר מכן נולד בנם ברוך.<br />
<br />
ברוך ניחן בכישרונות ברוכים, וכבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. אביו ר' שניאור זלמן היה מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. ברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. בספר הזכרונות מסופרים על כמה מעשים שאירעו באותה תקופה, שנחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==התייתמותו נדודיו==<br />
בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות, התייתם ברוך גם מאביו וגם מאימו. בויטבסק היתה לו דודה בשם פריידא, שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. אמנם מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם. ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופר בארוכה על תקופת נדודיו של ברוך, המקומות בהם היה, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. מאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו. במהלך נדודיו ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, מי שלימים נעשה לחותנו. <br />
<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק משריי, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר בויטבסק וללמוד בישיבת דודו.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. ברוך הציג לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך. שאר הפרטים מכאן ואילך , ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים).<br />
<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151. סה"ש תש"ה עמ 117}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך באחוזת הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
לאחר שבשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות, והעריץ אותם מאד, יצרו הנהגות הצדיקים הנסתרים, הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151}}. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול{{הערה|וראה סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 98, שמספר שם שפעם אחת ביקר כ"ק האדמו"ר הצ"צ בעיירה דוברומיסל, ופגש שם זקנים שזכרו את ר' ברוך, ואת חברו ר' יצחק שאול.}}, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. שניהם היו נוסעים אל הבעל שם טוב בסוד, והעלימו את הדבר אחד מהשני. פעם אחת בשנת תק"ז הם נפגשו יחד אצל הבעל שם טוב, והגיס התפעל מאד, כי הר"ב היה נחשב לבעל מדות, וכיצד היה יכול להעלים את הדבר כל הזמן, שהוא נוסע אל הבעל שם טוב{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. <br />
<br />
בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, ונחשב למכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות{{הערה|ראה סה"ש קיץ ת"ש עמ' 124-125. ועוד}}.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו==<br />
כשעברה שנה לאחר נישואיו, ואשתו הרבנית רבקה לא נפקדה, היה ר' ברוך בצער, ולאחר התייעצות עם חברו ר' יצחק שאול, החליט ללכת אל הבעל שם טוב, ובהסכמת אשתו הרבנית מרת רבקה נסעו הוא וזוגתו{{הערה|ראה הערות וציונים לסה"ש תש"ג, עמ' 237}} בחודש מנחם אב תק"ד, למזיבוז אל הבעל שם טוב. <br />
<br />
הבעל שם טוב היה עורך סעודה בכל שנה בח"י אלול ואומר תורה, כך היה גם בח"י אלול תק"ד, שקביעותו היתה ביום רביעי. בברכת הלחיים שברך הבעל שם סרב את ר' ברוך אמר "למועד הזה ממש אתם חובקים בן"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}. עוד לפני זה התבטא הבעש"ט אשר ישנה נשמה חדשה שצריכה לרדת לעולם. באותו זמן היה ר' ברוך אצל הבעש"ט, אך גם הוא לא הבין במה מדובר{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 120}}. וגם מהבעש"ט העלימו את הדבר (שמדובר בנשמת רבינו הזקן){{הערה|שם עמ' 127}}.<br />
<br />
לפני נסיעתם חזרה של ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה ממזיבוז, נכנסו אל הבעל שם טוב לקבל את ברכת הפרידה. הרבנית רבקה שהיתה במצב רוח של התעוררות גדולה, אמרה למורנו הבעל שם טוב "כשהשי"ת ימלא ברכתו הקדושה של מורנו הבעל שם טוב בבן זכר חי וקיים, תקדישו לתורה ועבודה בדרכו של מורנו הבעל שם טוב". ר' ברוך שאל את הבעש"ט האם לעבור לגור במקום אחר, והבעש"ט ענה לו שלנשמה של הילד טוב יותר לגור במקום שיש אנשים מועטים, כלומר חוטאים מועטים{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. מורנו הבעל שם טוב ראה התעוררותם הגדולה של ר' ברוך והרבנית רבקה, וברכם, ונסעו שמחים וטובי לב. <br />
<br />
כידוע, היתה הרבנית רבקה למדנית, ובכל יום היו לה שיעורי לימוד בסדר קבוע, אך היה זה בהצנע לכת, וחוץ מבעלה ר' ברוך לא ידע מזה אף אחד. כשהרבנית רבקה חזרה לביתה מביקורה אצל מורנו הבעל שם טוב, נסעה אל גיסתה הרבנית דבורה לאה בויטבסק, למסור לה מה שמורנו הבעל שם טוב אמר להם, מה ששמעה ומה שראתה בדרכי ההנהגה של מורנו הבעל שם טוב, ומה ששמעה שתלמידיו הקדושים התפלאו מאד מסדר עבודתו והנהגתו של מורנו הבעל שם טוב באותו חודש תשרי, שהיה שונה מכל השנים. הרבנית רבקה ביקשה את גיסתה הרבנית לתת לה סדר מה ללמוד בשיעוריה הקבועים, והיות והיא בטוחה שברכתו של הבעל שם טוב תתממש, היא רוצה שתתן לה סדר הנהגה בתפילה ולימוד בימי העיבור. בטוחה היתה הרבנית רבקה בברכתו והבטחתו של מורנו הבעל שם טוב, ומה מאושרת היתה להודיע לבעלה ר' ברוך שברכת מורנו הבעל שם טוב מתמלאת למזל טוב.<br />
<br />
ואף שבטוחים היו שמורנו הבעל שם טוב יודע ממילוי ברכתו, החליטו ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה להודיעו על כך, ובתחילת חודש אדר שני נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שברכתו הצליחה, וזוגתו הרבנית נפקדה. מורנו הבעל שם טוב שמח מאד לשמוע בשורה זו, והתענין במיוחד על זמן התחלת העיבור. וכשר' ברוך אמר לו, הורה לו מורנו הבעל שם טוב לברך ברכת שהחיינו בלי שם ומלכות, שיסע מיד חזרה לביתו למסור בשמו ברכת מזל טוב לרבנית, והזהירו בכמה אזהרות. ר' ברוך שב לביתו שמח וטוב לב.<br />
<br />
ביום רביעי ח"י אלול שנת תק"ה, נולד רבנו הזקן{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}, באחוזת אביו{{הערה|סה"ש תש"ד עמ' 118}}.<br />
<br />
ליום הכיפורים שנת תק"ו, נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. כשנכנס אליו הזהירו מורנו הבעל שם טוב שלא יספר לאף אחד שנולד לו בן, ואת השם שנתנו לו. כשעמד ר' ברוך לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה איך להתנהג עם הילד, לשמור עליו בדרך כלל, ובזמני הקיץ להיות אתו בשדות. מורנו הבעל שם טוב הזהירו מאד לשמור את הילד מעין רואים בכלל, ומנשים דברניות בפרט.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ז, שאלוהו מורנו הבעל שם טוב בפרטיות על ההנהגה עם הילד, וחזר והזהירו שלא לספר לאף אחד מילדו זה. אחרי חג הסוכות כשר' ברוך היה מוכן לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה לשנה שלימה בשביל הילד, והזהירו מאד על שמירת הילד מעין רואים, ושלא יספר על חכמותיו כמנהגם של הורים מסויימים.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ח, התענין שוב על סדר ההנהגה עם הילד. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שכשהגיע לביתו אמרה לו אשתו הרבנית שביום ההולדת של הילד בח"י אלול התחיל לדבר יותר טוב, ובמשך שנת תק"ז הרגישו ההורים שיש לילד זכרון מופלא ותפיסא בלתי רגילה, מה שהילד שומע פעם אחת הרי זה כמונח בקופסא אצלו. מורנו הבעל שם טוב הזהיר שוב את ר' ברוך באזהרה חמורה שיעלים שהשי"ת ברכם בבן זכר, וכשישאלוהו יענה בקצרה שמקווים הם להשי"ת שבטח יהיה בהצלחה. <br />
<br />
כשר' ברוך נכנס אל מורנו הבעל שם טוב לקבל רשות לנסוע הביתה ולקבל ברכת הפרידה, סיפר למורנו הבעל שם טוב על החלטתם להביא את הילד אל מורנו הבעל שם טוב בח"י אלול הבא, כשיצטרכו לגזוז שערות ראשו ולהניח לו פיאות הראש. מורנו הבעל שם טוב הסכים, והזהיר עוד הפעם לשמור את הילד מעין רואים, ושהאם והדודה דבורה לאה יסעו עם הילד, שיבואו בח"י אלול אחרי התפילה, ואחרי שהוא יגזוז את שערות ראשו ויניח לו פיאות, יסעו מיד חזרה. ושיזהרו שאף אחד לא ידע מכך. <br />
<br />
כשר' ברוך הגיע לביתו מצא שבמשך שני החדשים שהוא לא היה בבית, נהיה הילד בקי בהרבה פרקי תהלים, הוא הרגיש שלילד יש תפיסא בלתי רגילה וזכרון מופלא, ומה ששומע פעם אחת הוא זוכר תמיד. <br />
<br />
ביום הרביעי ח"י באלול תק"ח, באו הרבנית רבקה וגיסתה הרבנית דבורה לאה עם הילד למזיבוז, אל מורנו הבעל שם טוב. ומיד אחרי שמורנו הבעל שם טוב חינך את הילד בפיאות הראש וברכו, הזהירן לנסוע מיד חזרה לביתן, ושלא ידברו ביניהן על מקום היותן וברכן בשנה טובה ובנסיעה כשורה.<br />
<br />
שהיה רבינו בגיל שש שנים, למד עם אחיו ר' מרדכי בגן הפירות, את הפסוקת "אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ" עם פירוש רש"י. ר' מרדכי לא יכל להבין כיצד אפשר לדעת איזו קרקע טובה יותר לזריעתם של פירות מסויימים, הסביר לו אחיו הרבי את הדבר, והמחיש לו בראיה ניצחת, שכן אפשר לשמוע איך מעיינות המים זורמים באדמה, ומתחת לתל האבנים הלבן, אמר לו הרבי הזקן, עובר מעיין מים חזק. במשך הזמן פרץ המעיין דרך תל האבנים הלבן, ונתהווה בריכת מים גדולה, שכעבור מספר שנים בשעה שפרצה מגיפת הבהמות, הביאה בריכה זו ברכה וטובה רבה לכל העיירות בסביבה, וקראו לבריכה בשם המעיין הלבן (ביעלי רוטשעס){{הערה|סה"ש תש"ב עמ' 150.}}. <br />
<br />
כשהגיע בנו לגיל 10, התחיל אביו ר' ברוך ללמוד עימו שו"ע חושן משפט. ר' ברוך עצמו היה גאון גדול ובקי גדול בסדר נזיקין, וכפי שסיפר בעצמו, קיבל את ידיעותיו הרבות בזה מחמיו ר' אברהם הגנן, שהיה גם הוא גאון ובקי בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 57. וראה שם שאדה"ז היה נוהג לשאול אצל הרי"ב מה שלמד מסבו ר"א הגנן}}. והודות לביקאותו של ר' ברוך בתחום זה, גם רבינו הזקן וגם אחיו של ר' משה, נהיו למדנים ובקיאים גדולים בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש תש"א שיחת חג השבועות.}}. אדה"ז פעם אמר שאת התענוג בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך, ואת גילוי אליהו ורוה"ק קיבל מאמו הרבנית רבקה (וגם הרבי הרש"ב התבטא פעם, שמה שנדפס על דף השער של שו"ע אדה"ז בהוצאת קאפוסט הפסוק "יהי מקורך ברוך", זה רמז לכך שאת ידיעותיו של רבינו הזקן בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך{{הערה|שם.}}).<br />
<br />
מזמן לזמן היו החסידים המבקרים את ר' ברוך, משוחחים אף עם רבינו הזקן, שהיה אז ילד כבן עשר, והתפלאו מאד מגאונותו הרבה וכישרונותיו{{הערה|ראה גם סה"ש תש"ד עמ' 133}}, אך אביו ר' ברוך מאד לא היה שבע רצון מזה, אשר כפי הנזכר קיבל הוראה מהבעש"ט שלא ידעו ולא יפרסם על בנו. פעם אחת בעת ששהה אצלם הרב ר' מאיר אייזיק מהרקי, שהיה אחד מתלמידי הבעש"ט והה"מ, למדן מפורסם ועוסק בדרכי החסידות, ושוחח עם רבינו הזקן, והתפעל מאד מעומק ידיעותיו. כשהגיע חג הפסח אמר לו ר' ברוך שיחזור לעירו, ולא יסמוך על הרב הממלא מקום שנשאר שם. כשחזר ר' אייזק לעירו גילה שאכן הממלא מקום טעה בדבר הלכה, ובזכות חזרתו העירה נצלו כולם מדבר מכשול{{הערה|סה"ש תש"א שיחת שביעי של פסח}}.<br />
<br />
לקראת הבר מצוה של בנו שניאור זלמן, התאספו לאחוזת ר' ברוך הרבה גאונים, מויטבסק, ממינסק ומפלוצק. הגאונים שתפסו מקום מרכזי ביותר בחגיגה, והם: ר' ברוך, אבי רבינו הזקן. ר' יוסף יצחק משריי, גיסו של ר' ברוך. ור' משה ראובן, בנו של הגאון ר' אברהם זאת מבשינקאוויטש, שמילא את מקומו בראשות הישיבה שם. ור' אברהם מאיר, תלמידו של בעל סדר הדורות. גם ר' משה מפוזנא, סביו של ר' ברוך, הגיע, ויחד ערכו חגיגה גדולה שנמשכה שבעה ימים, אשר בכל יום היה סעודת מצוה עם הרבה חידושי תורה. כפי המסופר חידושיו של בעל הבר מצוה עצמו התעלו על חידושי כולם, ואז הסמיכו הגאונים את רבינו הזקן לרבנות, ורב המקום כתב זאת בפנקס החברא קדישא לזכרון לדורות{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 59}}.<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==מנהגים ואמרות המיוחסים אליו==<br />
בספר השיחות תש"ב (שיחת ליל ב דר"ה) כותב הרבי הריי"צ: "מנהגי רבותינו הם בקבלה מהוד כ"ק רבנו הזקן, כבר בימי נערותו היה כ"ק רבנו הזקן נוהג בכל היממה הראשונה של ראש השנה, מאחרי מנחת ערב ראש השנה עד תפלת ערבית של הלילה השני של ראש השנה, לעסוק באמירת תהלים. כפי שראה את אביו הרב ר' ברוך נוהג כך ובהנהגה זו נהג הוד כ"ק רבנו הזקן גם כשגדל".<br />
<br />
בסה"ש תש"ג עמ'153, כותב הרבי הריי"צ: "רוב זמני קביעות זמן הנישואין אצל אדמור"י חב"ד נקבעו ליום שישי, וזאת זכרון לחתונת ר' ברוך והרבנית רבקה, שהייתה ביום שישי ח"י אלול".<br />
<br />
בסה"ש תרצ"ט עמ' 356, מספר הרבי הריי"צ, בשם הרבי המהר"ש: "שמעתי מדודי זקני ר' חיים אברהם, שסיפר לו החסיד ר' יצחק אייזיק מויטבסק, שבנערותו שימש את הזקנים שהיו אצל הבעש"ט, וזכר את ר' ברוך אבי רבינו הזקן, ואת גיסו ר' יוסף יצחק, ומהם קיבל את התורה הזאת, שמסרו בשם הבעש"ט: הוי' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. בשעת בריאת העולם כשהקב"ה אמר להמלאכים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" שאלו המלאכים מה יהי' מהותו של האדם שאתה רוצה לברוא, ומה יהי' מעשהו? השיבם הקב"ה כי יהי' בעל גוף חומרי ובעל שכל ומדות בענינים חומרי'. אמרו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו"? השיב להם הקב"ה דרק האדם שהנני בורא הוא יקבל עליו עומ"ש ועול מצות בארץ החומרית, ואשר בתורתו ועבודתו בעולם החמרי יתעלו כל העולמות בעילוי אחר עילוי אין סוף".<br />
<br />
בסה"ש תש"ט עמ' 336: "הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק היה שואל אצלפי לפעמים "מה אתה זוכר", והיה מסביר לי ענינים שארעו בעבר הזכורים לי. המשפט "מה אתה זוכר" מקובל מהצדיק ר' ברוך, אבי רבינו הזקן, שהבעש"ט שאל אותו. וכך היה שואל הבעש"ט את שאר התלמידים...".<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574934ישראל ברוך מליאזנא2022-12-15T11:58:20Z<p>ממג: /* לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו */</p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך (פוזנר) מווייסקוואליק{{הערה|כן נקרא ע"י הרבי הריי"צ (סה"ש תש"ב עמ' 150), ע"ש מקום מגוריו. ולהעיר שבשיחת י' כסלו תש"ב מכונה בשם "ר' ברוך ר' משה'ס" ע"ש סביו ר' משה מפוזנא.}}''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששהה לפני חתונתו בויטבסק, ושלשת שנותיו בנדודים, שאליהם יצא בגיל 14 וחצי.}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר מחסידי [[הבעש"ט]].<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מסופר על שנות ילדותו, ועל נדודיו כבחור בעיירות שונות עד נישואיו. "ספר הזכרונות" מתמקד בדרכו של ר' ברוך בחיפוש אחר הדרך הנכונה בעבודת ה', בסיפורים השונים ששמע, ובמאורעות שארעו לו, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו, וקירבוהו לבעש"ט ולתנועת החסידות.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}}, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]] לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. הוריו גרו בתחילה בפוזנא, ושם נולדה בתם הגדולה דבורה לאה. אמנם בעקבות התגברות תנועת המשכילים עברו הוריו לעיר ויטבסק, וכשלוש שנים לאחר מכן נולד בנם ברוך.<br />
<br />
ברוך ניחן בכישרונות ברוכים, וכבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. אביו ר' שניאור זלמן היה מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. ברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. בספר הזכרונות מסופרים על כמה מעשים שאירעו באותה תקופה, שנחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==התייתמותו נדודיו==<br />
בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות, התייתם ברוך גם מאביו וגם מאימו. בויטבסק היתה לו דודה בשם פריידא, שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. אמנם מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם. ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופר בארוכה על תקופת נדודיו של ברוך, המקומות בהם היה, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. מאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו. במהלך נדודיו ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, מי שלימים נעשה לחותנו. <br />
<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק משריי, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר בויטבסק וללמוד בישיבת דודו.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. ברוך הציג לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך. שאר הפרטים מכאן ואילך , ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים).<br />
<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151. סה"ש תש"ה עמ 117}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך באחוזת הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
לאחר שבשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות, והעריץ אותם מאד, יצרו הנהגות הצדיקים הנסתרים, הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151}}. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול{{הערה|וראה סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 98, שמספר שם שפעם אחת ביקר כ"ק האדמו"ר הצ"צ בעיירה דוברומיסל, ופגש שם זקנים שזכרו את ר' ברוך, ואת חברו ר' יצחק שאול.}}, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. שניהם היו נוסעים אל הבעל שם טוב בסוד, והעלימו את הדבר אחד מהשני. פעם אחת בשנת תק"ז הם נפגשו יחד אצל הבעל שם טוב, והגיס התפעל מאד, כי הר"ב היה נחשב לבעל מדות, וכיצד היה יכול להעלים את הדבר כל הזמן, שהוא נוסע אל הבעל שם טוב{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. <br />
<br />
בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, ונחשב למכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות{{הערה|ראה סה"ש קיץ ת"ש עמ' 124-125. ועוד}}.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו==<br />
כשעברה שנה לאחר נישואיו, ואשתו הרבנית רבקה לא נפקדה, היה ר' ברוך בצער, ולאחר התייעצות עם חברו ר' יצחק שאול, החליט ללכת אל הבעל שם טוב, ובהסכמת אשתו הרבנית מרת רבקה נסעו הוא וזוגתו{{הערה|ראה הערות וציונים לסה"ש תש"ג, עמ' 237}} בחודש מנחם אב תק"ד, למזיבוז אל הבעל שם טוב. <br />
<br />
הבעל שם טוב היה עורך סעודה בכל שנה בח"י אלול ואומר תורה, כך היה גם בח"י אלול תק"ד, שקביעותו היתה ביום רביעי. בברכת הלחיים שברך הבעל שם סרב את ר' ברוך אמר "למועד הזה ממש אתם חובקים בן"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}. עוד לפני זה התבטא הבעש"ט אשר ישנה נשמה חדשה שצריכה לרדת לעולם. באותו זמן היה ר' ברוך אצל הבעש"ט, אך גם הוא לא הבין במה מדובר{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 120}}. וגם מהבעש"ט העלימו את הדבר (שמדובר בנשמת רבינו הזקן){{הערה|שם עמ' 127}}.<br />
<br />
לפני נסיעתם חזרה של ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה ממזיבוז, נכנסו אל הבעל שם טוב לקבל את ברכת הפרידה. הרבנית רבקה שהיתה במצב רוח של התעוררות גדולה, אמרה למורנו הבעל שם טוב "כשהשי"ת ימלא ברכתו הקדושה של מורנו הבעל שם טוב בבן זכר חי וקיים, תקדישו לתורה ועבודה בדרכו של מורנו הבעל שם טוב". ר' ברוך שאל את הבעש"ט האם לעבור לגור במקום אחר, והבעש"ט ענה לו שלנשמה של הילד טוב יותר לגור במקום שיש אנשים מועטים, כלומר חוטאים מועטים{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. מורנו הבעל שם טוב ראה התעוררותם הגדולה של ר' ברוך והרבנית רבקה, וברכם, ונסעו שמחים וטובי לב. <br />
<br />
כידוע, היתה הרבנית רבקה למדנית, ובכל יום היו לה שיעורי לימוד בסדר קבוע, אך היה זה בהצנע לכת, וחוץ מבעלה ר' ברוך לא ידע מזה אף אחד. כשהרבנית רבקה חזרה לביתה מביקורה אצל מורנו הבעל שם טוב, נסעה אל גיסתה הרבנית דבורה לאה בויטבסק, למסור לה מה שמורנו הבעל שם טוב אמר להם, מה ששמעה ומה שראתה בדרכי ההנהגה של מורנו הבעל שם טוב, ומה ששמעה שתלמידיו הקדושים התפלאו מאד מסדר עבודתו והנהגתו של מורנו הבעל שם טוב באותו חודש תשרי, שהיה שונה מכל השנים. הרבנית רבקה ביקשה את גיסתה הרבנית לתת לה סדר מה ללמוד בשיעוריה הקבועים, והיות והיא בטוחה שברכתו של הבעל שם טוב תתממש, היא רוצה שתתן לה סדר הנהגה בתפילה ולימוד בימי העיבור. בטוחה היתה הרבנית רבקה בברכתו והבטחתו של מורנו הבעל שם טוב, ומה מאושרת היתה להודיע לבעלה ר' ברוך שברכת מורנו הבעל שם טוב מתמלאת למזל טוב.<br />
<br />
ואף שבטוחים היו שמורנו הבעל שם טוב יודע ממילוי ברכתו, החליטו ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה להודיעו על כך, ובתחילת חודש אדר שני נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שברכתו הצליחה, וזוגתו הרבנית נפקדה. מורנו הבעל שם טוב שמח מאד לשמוע בשורה זו, והתענין במיוחד על זמן התחלת העיבור. וכשר' ברוך אמר לו, הורה לו מורנו הבעל שם טוב לברך ברכת שהחיינו בלי שם ומלכות, שיסע מיד חזרה לביתו למסור בשמו ברכת מזל טוב לרבנית, והזהירו בכמה אזהרות. ר' ברוך שב לביתו שמח וטוב לב.<br />
<br />
ביום רביעי ח"י אלול שנת תק"ה, נולד רבנו הזקן{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}, באחוזת אביו{{הערה|סה"ש תש"ד עמ' 118}}.<br />
<br />
ליום הכיפורים שנת תק"ו, נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. כשנכנס אליו הזהירו מורנו הבעל שם טוב שלא יספר לאף אחד שנולד לו בן, ואת השם שנתנו לו. כשעמד ר' ברוך לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה איך להתנהג עם הילד, לשמור עליו בדרך כלל, ובזמני הקיץ להיות אתו בשדות. מורנו הבעל שם טוב הזהירו מאד לשמור את הילד מעין רואים בכלל, ומנשים דברניות בפרט.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ז, שאלוהו מורנו הבעל שם טוב בפרטיות על ההנהגה עם הילד, וחזר והזהירו שלא לספר לאף אחד מילדו זה. אחרי חג הסוכות כשר' ברוך היה מוכן לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה לשנה שלימה בשביל הילד, והזהירו מאד על שמירת הילד מעין רואים, ושלא יספר על חכמותיו כמנהגם של הורים מסויימים.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ח, התענין שוב על סדר ההנהגה עם הילד. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שכשהגיע לביתו אמרה לו אשתו הרבנית שביום ההולדת של הילד בח"י אלול התחיל לדבר יותר טוב, ובמשך שנת תק"ז הרגישו ההורים שיש לילד זכרון מופלא ותפיסא בלתי רגילה, מה שהילד שומע פעם אחת הרי זה כמונח בקופסא אצלו. מורנו הבעל שם טוב הזהיר שוב את ר' ברוך באזהרה חמורה שיעלים שהשי"ת ברכם בבן זכר, וכשישאלוהו יענה בקצרה שמקווים הם להשי"ת שבטח יהיה בהצלחה. <br />
<br />
כשר' ברוך נכנס אל מורנו הבעל שם טוב לקבל רשות לנסוע הביתה ולקבל ברכת הפרידה, סיפר למורנו הבעל שם טוב על החלטתם להביא את הילד אל מורנו הבעל שם טוב בח"י אלול הבא, כשיצטרכו לגזוז שערות ראשו ולהניח לו פיאות הראש. מורנו הבעל שם טוב הסכים, והזהיר עוד הפעם לשמור את הילד מעין רואים, ושהאם והדודה דבורה לאה יסעו עם הילד, שיבואו בח"י אלול אחרי התפילה, ואחרי שהוא יגזוז את שערות ראשו ויניח לו פיאות, יסעו מיד חזרה. ושיזהרו שאף אחד לא ידע מכך. <br />
<br />
כשר' ברוך הגיע לביתו מצא שבמשך שני החדשים שהוא לא היה בבית, נהיה הילד בקי בהרבה פרקי תהלים, הוא הרגיש שלילד יש תפיסא בלתי רגילה וזכרון מופלא, ומה ששומע פעם אחת הוא זוכר תמיד. <br />
<br />
ביום הרביעי ח"י באלול תק"ח, באו הרבנית רבקה וגיסתה הרבנית דבורה לאה עם הילד למזיבוז, אל מורנו הבעל שם טוב. ומיד אחרי שמורנו הבעל שם טוב חינך את הילד בפיאות הראש וברכו, הזהירן לנסוע מיד חזרה לביתן, ושלא ידברו ביניהן על מקום היותן וברכן בשנה טובה ובנסיעה כשורה.<br />
<br />
שהיה רבינו בגיל שש שנים, למד עם אחיו ר' מרדכי בגן הפירות, את הפסוקת "אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ" עם פירוש רש"י. ר' מרדכי לא יכל להבין כיצד אפשר לדעת איזו קרקע טובה יותר לזריעתם של פירות מסויימים, הסביר לו אחיו הרבי את הדבר, והמחיש לו בראיה ניצחת, שכן אפשר לשמוע איך מעיינות המים זורמים באדמה, ומתחת לתל האבנים הלבן, אמר לו הרבי הזקן, עובר מעיין מים חזק. במשך הזמן פרץ המעיין דרך תל האבנים הלבן, ונתהווה בריכת מים גדולה, שכעבור מספר שנים בשעה שפרצה מגיפת הבהמות, הביאה בריכה זו ברכה וטובה רבה לכל העיירות בסביבה, וקראו לבריכה בשם המעיין הלבן (ביעלי רוטשעס){{הערה|סה"ש תש"ב עמ' 150.}}. <br />
<br />
כשהגיע בנו לגיל 10, התחיל אביו ר' ברוך ללמוד עימו שו"ע חושן משפט. ר' ברוך עצמו היה גאון גדול ובקי גדול בסדר נזיקין, וכפי שסיפר בעצמו, קיבל את ידיעותיו הרבות בזה מחמיו ר' אברהם הגנן, שהיה גם הוא גאון ובקי בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 57. וראה שם שאדה"ז היה נוהג לשאול אצל הרי"ב מה שלמד מסבו ר"א הגנן}}. והודות לביקאותו של ר' ברוך בתחום זה, גם רבינו הזקן וגם אחיו של ר' משה, נהיו למדנים ובקיאים גדולים בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש תש"א שיחת חג השבועות.}}. אדה"ז פעם אמר שאת התענוג בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך, ואת גילוי אליהו ורוה"ק קיבל מאמו הרבנית רבקה (וגם הרבי הרש"ב התבטא פעם, שמה שנדפס על דף השער של שו"ע אדה"ז בהוצאת קאפוסט הפסוק "יהי מקורך ברוך", זה רמז לכך שאת ידיעותיו של רבינו הזקן בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך{{הערה|שם.}}).<br />
<br />
מזמן לזמן היו החסידים המבקרים את ר' ברוך, משוחחים אף עם רבינו הזקן, שהיה אז ילד כבן עשר, והתפלאו מאד מגאונותו הרבה וכישרונותיו{{הערה|ראה גם סה"ש תש"ד עמ' 133}}, אך אביו ר' ברוך מאד לא היה שבע רצון מזה, אשר כפי הנזכר קיבל הוראה מהבעש"ט שלא ידעו ולא יפרסם על בנו. פעם אחת בעת ששהה אצלם הרב ר' מאיר אייזיק מהרקי, שהיה אחד מתלמידי הבעש"ט והה"מ, למדן מפורסם ועוסק בדרכי החסידות, ושוחח עם רבינו הזקן, והתפעל מאד מעומק ידיעותיו. כשהגיע חג הפסח אמר לו ר' ברוך שיחזור לעירו, ולא יסמוך על הרב הממלא מקום שנשאר שם. כשחזר ר' אייזק לעירו גילה שאכן הממלא מקום טעה בדבר הלכה, ובזכות חזרתו העירה נצלו כולם מדבר מכשול{{הערה|סה"ש תש"א שיחת שביעי של פסח}}.<br />
<br />
לקראת הבר מצוה של בנו שניאור זלמן, התאספו לאחוזת ר' ברוך הרבה גאונים, מויטבסק, ממינסק ומפלוצק. הגאונים שתפסו מקום מרכזי ביותר בחגיגה, והם: ר' ברוך, אבי רבינו הזקן. ר' יוסף יצחק משריי, גיסו של ר' ברוך. ור' משה ראובן, בנו של הגאון ר' אברהם זאת מבשינקאוויטש, שמילא את מקומו בראשות הישיבה שם. ור' אברהם מאיר, תלמידו של בעל סדר הדורות. גם ר' משה מפוזנא, סביו של ר' ברוך, הגיע, ויחד ערכו חגיגה גדולה שנמשכה שבעה ימים, אשר בכל יום היה סעודת מצוה עם הרבה חידושי תורה. כפי המסופר חידושיו של בעל הבר מצוה עצמו התעלו על חידושי כולם, ואז הסמיכו הגאונים את רבינו הזקן לרבנות, ורב המקום כתב זאת בפנקס החברא קדישא לזכרון לדורות{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 59}}.<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==מנהגים ואמרות המיוחסים אליו==<br />
בספר השיחות תש"ב (שיחת ליל ב דר"ה) כותב הרבי הריי"צ: "מנהגי רבותינו הם בקבלה מהוד כ"ק רבנו הזקן, כבר בימי נערותו היה כ"ק רבנו הזקן נוהג בכל היממה הראשונה של ראש השנה, מאחרי מנחת ערב ראש השנה עד תפלת ערבית של הלילה השני של ראש השנה, לעסוק באמירת תהלים. כפי שראה את אביו הרב ר' ברוך נוהג כך ובהנהגה זו נהג הוד כ"ק רבנו הזקן גם כשגדל".<br />
<br />
בסה"ש תש"ג עמ'153, כותב הרבי הריי"צ: "רוב זמני קביעות זמן הנישואין אצל אדמור"י חב"ד נקבעו ליום שישי, וזאת זכרון לחתונת ר' ברוך והרבנית רבקה, שהייתה ביום שישי ח"י אלול".<br />
<br />
בסה"ש תרצ"ט עמ' 356, מספר הרבי הריי"צ, בשם הרבי המהר"ש: "שמעתי מדודי זקני ר' חיים אברהם, שסיפר לו החסיד ר' יצחק אייזיק מויטבסק, שבנערותו שימש את הזקנים שהיו אצל הבעש"ט, וזכר את ר' ברוך אבי רבינו הזקן, ואת גיסו ר' יוסף יצחק, ומהם קיבל את התורה הזאת, שמסרו בשם הבעש"ט: הוי' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. בשעת בריאת העולם כשהקב"ה אמר להמלאכים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" שאלו המלאכים מה יהי' מהותו של האדם שאתה רוצה לברוא, ומה יהי' מעשהו? השיבם הקב"ה כי יהי' בעל גוף חומרי ובעל שכל ומדות בענינים חומרי'. אמרו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו"? השיב להם הקב"ה דרק האדם שהנני בורא הוא יקבל עליו עומ"ש ועול מצות בארץ החומרית, ואשר בתורתו ועבודתו בעולם החמרי יתעלו כל העולמות בעילוי אחר עילוי אין סוף".<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574930ישראל ברוך מליאזנא2022-12-15T11:54:14Z<p>ממג: /* התקרבותו לבעש"ט */</p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך (פוזנר) מווייסקוואליק{{הערה|כן נקרא ע"י הרבי הריי"צ (סה"ש תש"ב עמ' 150), ע"ש מקום מגוריו. ולהעיר שבשיחת י' כסלו תש"ב מכונה בשם "ר' ברוך ר' משה'ס" ע"ש סביו ר' משה מפוזנא.}}''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששהה לפני חתונתו בויטבסק, ושלשת שנותיו בנדודים, שאליהם יצא בגיל 14 וחצי.}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר מחסידי [[הבעש"ט]].<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מסופר על שנות ילדותו, ועל נדודיו כבחור בעיירות שונות עד נישואיו. "ספר הזכרונות" מתמקד בדרכו של ר' ברוך בחיפוש אחר הדרך הנכונה בעבודת ה', בסיפורים השונים ששמע, ובמאורעות שארעו לו, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו, וקירבוהו לבעש"ט ולתנועת החסידות.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}}, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]] לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. הוריו גרו בתחילה בפוזנא, ושם נולדה בתם הגדולה דבורה לאה. אמנם בעקבות התגברות תנועת המשכילים עברו הוריו לעיר ויטבסק, וכשלוש שנים לאחר מכן נולד בנם ברוך.<br />
<br />
ברוך ניחן בכישרונות ברוכים, וכבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. אביו ר' שניאור זלמן היה מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. ברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. בספר הזכרונות מסופרים על כמה מעשים שאירעו באותה תקופה, שנחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==התייתמותו נדודיו==<br />
בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות, התייתם ברוך גם מאביו וגם מאימו. בויטבסק היתה לו דודה בשם פריידא, שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. אמנם מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם. ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופר בארוכה על תקופת נדודיו של ברוך, המקומות בהם היה, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. מאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו. במהלך נדודיו ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, מי שלימים נעשה לחותנו. <br />
<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק משריי, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר בויטבסק וללמוד בישיבת דודו.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. ברוך הציג לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך. שאר הפרטים מכאן ואילך , ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים).<br />
<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151. סה"ש תש"ה עמ 117}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך באחוזת הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
לאחר שבשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות, והעריץ אותם מאד, יצרו הנהגות הצדיקים הנסתרים, הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151}}. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול{{הערה|וראה סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 98, שמספר שם שפעם אחת ביקר כ"ק האדמו"ר הצ"צ בעיירה דוברומיסל, ופגש שם זקנים שזכרו את ר' ברוך, ואת חברו ר' יצחק שאול.}}, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. שניהם היו נוסעים אל הבעל שם טוב בסוד, והעלימו את הדבר אחד מהשני. פעם אחת בשנת תק"ז הם נפגשו יחד אצל הבעל שם טוב, והגיס התפעל מאד, כי הר"ב היה נחשב לבעל מדות, וכיצד היה יכול להעלים את הדבר כל הזמן, שהוא נוסע אל הבעל שם טוב{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. <br />
<br />
בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, ונחשב למכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות{{הערה|ראה סה"ש קיץ ת"ש עמ' 124-125. ועוד}}.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו==<br />
כשעברה שנה לאחר נישואיו, ואשתו הרבנית רבקה לא נפקדה, היה ר' ברוך בצער, ולאחר התייעצות עם חברו ר' יצחק שאול, החליט ללכת אל הבעל שם טוב, ובהסכמת אשתו הרבנית מרת רבקה נסעו הוא וזוגתו{{הערה|ראה הערות וציונים לסה"ש תש"ג, עמ' 237}} בחודש מנחם אב תק"ד, למזיבוז אל הבעל שם טוב. <br />
<br />
הבעל שם טוב היה עורך סעודה בכל שנה בח"י אלול ואומר תורה, כך היה גם בח"י אלול תק"ד, שקביעותו היתה ביום רביעי. בברכת הלחיים שברך הבעל שם סרב את ר' ברוך אמר "למועד הזה ממש אתם חובקים בן"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}.<br />
<br />
לפני נסיעתם חזרה של ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה ממזיבוז, נכנסו אל הבעל שם טוב לקבל את ברכת הפרידה. הרבנית רבקה שהיתה במצב רוח של התעוררות גדולה, אמרה למורנו הבעל שם טוב "כשהשי"ת ימלא ברכתו הקדושה של מורנו הבעל שם טוב בבן זכר חי וקיים, תקדישו לתורה ועבודה בדרכו של מורנו הבעל שם טוב". ר' ברוך שאל את הבעש"ט האם לעבור לגור במקום אחר, והבעש"ט ענה לו שלנשמה של הילד טוב יותר לגור במקום שיש אנשים מועטים, כלומר חוטאים מועטים{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. מורנו הבעל שם טוב ראה התעוררותם הגדולה של ר' ברוך והרבנית רבקה, וברכם, ונסעו שמחים וטובי לב. <br />
<br />
כידוע, היתה הרבנית רבקה למדנית, ובכל יום היו לה שיעורי לימוד בסדר קבוע, אך היה זה בהצנע לכת, וחוץ מבעלה ר' ברוך לא ידע מזה אף אחד. כשהרבנית רבקה חזרה לביתה מביקורה אצל מורנו הבעל שם טוב, נסעה אל גיסתה הרבנית דבורה לאה בויטבסק, למסור לה מה שמורנו הבעל שם טוב אמר להם, מה ששמעה ומה שראתה בדרכי ההנהגה של מורנו הבעל שם טוב, ומה ששמעה שתלמידיו הקדושים התפלאו מאד מסדר עבודתו והנהגתו של מורנו הבעל שם טוב באותו חודש תשרי, שהיה שונה מכל השנים. הרבנית רבקה ביקשה את גיסתה הרבנית לתת לה סדר מה ללמוד בשיעוריה הקבועים, והיות והיא בטוחה שברכתו של הבעל שם טוב תתממש, היא רוצה שתתן לה סדר הנהגה בתפילה ולימוד בימי העיבור. בטוחה היתה הרבנית רבקה בברכתו והבטחתו של מורנו הבעל שם טוב, ומה מאושרת היתה להודיע לבעלה ר' ברוך שברכת מורנו הבעל שם טוב מתמלאת למזל טוב.<br />
<br />
ואף שבטוחים היו שמורנו הבעל שם טוב יודע ממילוי ברכתו, החליטו ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה להודיעו על כך, ובתחילת חודש אדר שני נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שברכתו הצליחה, וזוגתו הרבנית נפקדה. מורנו הבעל שם טוב שמח מאד לשמוע בשורה זו, והתענין במיוחד על זמן התחלת העיבור. וכשר' ברוך אמר לו, הורה לו מורנו הבעל שם טוב לברך ברכת שהחיינו בלי שם ומלכות, שיסע מיד חזרה לביתו למסור בשמו ברכת מזל טוב לרבנית, והזהירו בכמה אזהרות. ר' ברוך שב לביתו שמח וטוב לב.<br />
<br />
ביום רביעי ח"י אלול שנת תק"ה, נולד רבנו הזקן{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}, באחוזת אביו{{הערה|סה"ש תש"ד עמ' 118}}.<br />
<br />
ליום הכיפורים שנת תק"ו, נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. כשנכנס אליו הזהירו מורנו הבעל שם טוב שלא יספר לאף אחד שנולד לו בן, ואת השם שנתנו לו. כשעמד ר' ברוך לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה איך להתנהג עם הילד, לשמור עליו בדרך כלל, ובזמני הקיץ להיות אתו בשדות. מורנו הבעל שם טוב הזהירו מאד לשמור את הילד מעין רואים בכלל, ומנשים דברניות בפרט.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ז, שאלוהו מורנו הבעל שם טוב בפרטיות על ההנהגה עם הילד, וחזר והזהירו שלא לספר לאף אחד מילדו זה. אחרי חג הסוכות כשר' ברוך היה מוכן לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה לשנה שלימה בשביל הילד, והזהירו מאד על שמירת הילד מעין רואים, ושלא יספר על חכמותיו כמנהגם של הורים מסויימים.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ח, התענין שוב על סדר ההנהגה עם הילד. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שכשהגיע לביתו אמרה לו אשתו הרבנית שביום ההולדת של הילד בח"י אלול התחיל לדבר יותר טוב, ובמשך שנת תק"ז הרגישו ההורים שיש לילד זכרון מופלא ותפיסא בלתי רגילה, מה שהילד שומע פעם אחת הרי זה כמונח בקופסא אצלו. מורנו הבעל שם טוב הזהיר שוב את ר' ברוך באזהרה חמורה שיעלים שהשי"ת ברכם בבן זכר, וכשישאלוהו יענה בקצרה שמקווים הם להשי"ת שבטח יהיה בהצלחה. <br />
<br />
כשר' ברוך נכנס אל מורנו הבעל שם טוב לקבל רשות לנסוע הביתה ולקבל ברכת הפרידה, סיפר למורנו הבעל שם טוב על החלטתם להביא את הילד אל מורנו הבעל שם טוב בח"י אלול הבא, כשיצטרכו לגזוז שערות ראשו ולהניח לו פיאות הראש. מורנו הבעל שם טוב הסכים, והזהיר עוד הפעם לשמור את הילד מעין רואים, ושהאם והדודה דבורה לאה יסעו עם הילד, שיבואו בח"י אלול אחרי התפילה, ואחרי שהוא יגזוז את שערות ראשו ויניח לו פיאות, יסעו מיד חזרה. ושיזהרו שאף אחד לא ידע מכך. <br />
<br />
כשר' ברוך הגיע לביתו מצא שבמשך שני החדשים שהוא לא היה בבית, נהיה הילד בקי בהרבה פרקי תהלים, הוא הרגיש שלילד יש תפיסא בלתי רגילה וזכרון מופלא, ומה ששומע פעם אחת הוא זוכר תמיד. <br />
<br />
ביום הרביעי ח"י באלול תק"ח, באו הרבנית רבקה וגיסתה הרבנית דבורה לאה עם הילד למזיבוז, אל מורנו הבעל שם טוב. ומיד אחרי שמורנו הבעל שם טוב חינך את הילד בפיאות הראש וברכו, הזהירן לנסוע מיד חזרה לביתן, ושלא ידברו ביניהן על מקום היותן וברכן בשנה טובה ובנסיעה כשורה.<br />
<br />
שהיה רבינו בגיל שש שנים, למד עם אחיו ר' מרדכי בגן הפירות, את הפסוקת "אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ" עם פירוש רש"י. ר' מרדכי לא יכל להבין כיצד אפשר לדעת איזו קרקע טובה יותר לזריעתם של פירות מסויימים, הסביר לו אחיו הרבי את הדבר, והמחיש לו בראיה ניצחת, שכן אפשר לשמוע איך מעיינות המים זורמים באדמה, ומתחת לתל האבנים הלבן, אמר לו הרבי הזקן, עובר מעיין מים חזק. במשך הזמן פרץ המעיין דרך תל האבנים הלבן, ונתהווה בריכת מים גדולה, שכעבור מספר שנים בשעה שפרצה מגיפת הבהמות, הביאה בריכה זו ברכה וטובה רבה לכל העיירות בסביבה, וקראו לבריכה בשם המעיין הלבן (ביעלי רוטשעס){{הערה|סה"ש תש"ב עמ' 150.}}. <br />
<br />
כשהגיע בנו לגיל 10, התחיל אביו ר' ברוך ללמוד עימו שו"ע חושן משפט. ר' ברוך עצמו היה גאון גדול ובקי גדול בסדר נזיקין, וכפי שסיפר בעצמו, קיבל את ידיעותיו הרבות בזה מחמיו ר' אברהם הגנן, שהיה גם הוא גאון ובקי בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 57. וראה שם שאדה"ז היה נוהג לשאול אצל הרי"ב מה שלמד מסבו ר"א הגנן}}. והודות לביקאותו של ר' ברוך בתחום זה, גם רבינו הזקן וגם אחיו של ר' משה, נהיו למדנים ובקיאים גדולים בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש תש"א שיחת חג השבועות.}}. אדה"ז פעם אמר שאת התענוג בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך, ואת גילוי אליהו ורוה"ק קיבל מאמו הרבנית רבקה (וגם הרבי הרש"ב התבטא פעם, שמה שנדפס על דף השער של שו"ע אדה"ז בהוצאת קאפוסט הפסוק "יהי מקורך ברוך", זה רמז לכך שאת ידיעותיו של רבינו הזקן בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך{{הערה|שם.}}).<br />
<br />
מזמן לזמן היו החסידים המבקרים את ר' ברוך, משוחחים אף עם רבינו הזקן, שהיה אז ילד כבן עשר, והתפלאו מאד מגאונותו הרבה וכישרונותיו{{הערה|ראה גם סה"ש תש"ד עמ' 133}}, אך אביו ר' ברוך מאד לא היה שבע רצון מזה, אשר כפי הנזכר קיבל הוראה מהבעש"ט שלא ידעו ולא יפרסם על בנו. פעם אחת בעת ששהה אצלם הרב ר' מאיר אייזיק מהרקי, שהיה אחד מתלמידי הבעש"ט והה"מ, למדן מפורסם ועוסק בדרכי החסידות, ושוחח עם רבינו הזקן, והתפעל מאד מעומק ידיעותיו. כשהגיע חג הפסח אמר לו ר' ברוך שיחזור לעירו, ולא יסמוך על הרב הממלא מקום שנשאר שם. כשחזר ר' אייזק לעירו גילה שאכן הממלא מקום טעה בדבר הלכה, ובזכות חזרתו העירה נצלו כולם מדבר מכשול{{הערה|סה"ש תש"א שיחת שביעי של פסח}}.<br />
<br />
לקראת הבר מצוה של בנו שניאור זלמן, התאספו לאחוזת ר' ברוך הרבה גאונים, מויטבסק, ממינסק ומפלוצק. הגאונים שתפסו מקום מרכזי ביותר בחגיגה, והם: ר' ברוך, אבי רבינו הזקן. ר' יוסף יצחק משריי, גיסו של ר' ברוך. ור' משה ראובן, בנו של הגאון ר' אברהם זאת מבשינקאוויטש, שמילא את מקומו בראשות הישיבה שם. ור' אברהם מאיר, תלמידו של בעל סדר הדורות. גם ר' משה מפוזנא, סביו של ר' ברוך, הגיע, ויחד ערכו חגיגה גדולה שנמשכה שבעה ימים, אשר בכל יום היה סעודת מצוה עם הרבה חידושי תורה. כפי המסופר חידושיו של בעל הבר מצוה עצמו התעלו על חידושי כולם, ואז הסמיכו הגאונים את רבינו הזקן לרבנות, ורב המקום כתב זאת בפנקס החברא קדישא לזכרון לדורות{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 59}}. <br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==מנהגים ואמרות המיוחסים אליו==<br />
בספר השיחות תש"ב (שיחת ליל ב דר"ה) כותב הרבי הריי"צ: "מנהגי רבותינו הם בקבלה מהוד כ"ק רבנו הזקן, כבר בימי נערותו היה כ"ק רבנו הזקן נוהג בכל היממה הראשונה של ראש השנה, מאחרי מנחת ערב ראש השנה עד תפלת ערבית של הלילה השני של ראש השנה, לעסוק באמירת תהלים. כפי שראה את אביו הרב ר' ברוך נוהג כך ובהנהגה זו נהג הוד כ"ק רבנו הזקן גם כשגדל".<br />
<br />
בסה"ש תש"ג עמ'153, כותב הרבי הריי"צ: "רוב זמני קביעות זמן הנישואין אצל אדמור"י חב"ד נקבעו ליום שישי, וזאת זכרון לחתונת ר' ברוך והרבנית רבקה, שהייתה ביום שישי ח"י אלול".<br />
<br />
בסה"ש תרצ"ט עמ' 356, מספר הרבי הריי"צ, בשם הרבי המהר"ש: "שמעתי מדודי זקני ר' חיים אברהם, שסיפר לו החסיד ר' יצחק אייזיק מויטבסק, שבנערותו שימש את הזקנים שהיו אצל הבעש"ט, וזכר את ר' ברוך אבי רבינו הזקן, ואת גיסו ר' יוסף יצחק, ומהם קיבל את התורה הזאת, שמסרו בשם הבעש"ט: הוי' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. בשעת בריאת העולם כשהקב"ה אמר להמלאכים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" שאלו המלאכים מה יהי' מהותו של האדם שאתה רוצה לברוא, ומה יהי' מעשהו? השיבם הקב"ה כי יהי' בעל גוף חומרי ובעל שכל ומדות בענינים חומרי'. אמרו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו"? השיב להם הקב"ה דרק האדם שהנני בורא הוא יקבל עליו עומ"ש ועול מצות בארץ החומרית, ואשר בתורתו ועבודתו בעולם החמרי יתעלו כל העולמות בעילוי אחר עילוי אין סוף".<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574929ישראל ברוך מליאזנא2022-12-15T11:43:56Z<p>ממג: /* נישואיו */</p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך (פוזנר) מווייסקוואליק{{הערה|כן נקרא ע"י הרבי הריי"צ (סה"ש תש"ב עמ' 150), ע"ש מקום מגוריו. ולהעיר שבשיחת י' כסלו תש"ב מכונה בשם "ר' ברוך ר' משה'ס" ע"ש סביו ר' משה מפוזנא.}}''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששהה לפני חתונתו בויטבסק, ושלשת שנותיו בנדודים, שאליהם יצא בגיל 14 וחצי.}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר מחסידי [[הבעש"ט]].<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מסופר על שנות ילדותו, ועל נדודיו כבחור בעיירות שונות עד נישואיו. "ספר הזכרונות" מתמקד בדרכו של ר' ברוך בחיפוש אחר הדרך הנכונה בעבודת ה', בסיפורים השונים ששמע, ובמאורעות שארעו לו, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו, וקירבוהו לבעש"ט ולתנועת החסידות.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}}, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]] לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. הוריו גרו בתחילה בפוזנא, ושם נולדה בתם הגדולה דבורה לאה. אמנם בעקבות התגברות תנועת המשכילים עברו הוריו לעיר ויטבסק, וכשלוש שנים לאחר מכן נולד בנם ברוך.<br />
<br />
ברוך ניחן בכישרונות ברוכים, וכבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. אביו ר' שניאור זלמן היה מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. ברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. בספר הזכרונות מסופרים על כמה מעשים שאירעו באותה תקופה, שנחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==התייתמותו נדודיו==<br />
בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות, התייתם ברוך גם מאביו וגם מאימו. בויטבסק היתה לו דודה בשם פריידא, שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. אמנם מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם. ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופר בארוכה על תקופת נדודיו של ברוך, המקומות בהם היה, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. מאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו. במהלך נדודיו ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, מי שלימים נעשה לחותנו. <br />
<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק משריי, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר בויטבסק וללמוד בישיבת דודו.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. ברוך הציג לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך. שאר הפרטים מכאן ואילך , ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים).<br />
<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151. סה"ש תש"ה עמ 117}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך באחוזת הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
לאחר שבשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות, והעריץ אותם מאד, יצרו הנהגות הצדיקים הנסתרים, הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151}}. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול{{הערה|וראה סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 98, שמספר שם שפעם אחת ביקר כ"ק האדמו"ר הצ"צ בעיירה דוברומיסל, ופגש שם זקנים שזכרו את ר' ברוך, ואת חברו ר' יצחק שאול.}}, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. שניהם היו נוסעים אל הבעל שם טוב בסוד, והעלימו את הדבר אחד מהשני. פעם אחת בשנת תק"ז הם נפגשו יחד אצל הבעל שם טוב, והגיס התפעל מאד, כי הר"ב היה נחשב לבעל מדות, וכיצד היה יכול להעלים את הדבר כל הזמן, שהוא נוסע אל הבעל שם טוב. <br />
<br />
בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, ונחשב למכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות{{הערה|ראה סה"ש קיץ ת"ש עמ' 124-125. ועוד}}.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו==<br />
כשעברה שנה לאחר נישואיו, ואשתו הרבנית רבקה לא נפקדה, היה ר' ברוך בצער, ולאחר התייעצות עם חברו ר' יצחק שאול, החליט ללכת אל הבעל שם טוב, ובהסכמת אשתו הרבנית מרת רבקה נסעו הוא וזוגתו{{הערה|ראה הערות וציונים לסה"ש תש"ג, עמ' 237}} בחודש מנחם אב תק"ד, למזיבוז אל הבעל שם טוב. <br />
<br />
הבעל שם טוב היה עורך סעודה בכל שנה בח"י אלול ואומר תורה, כך היה גם בח"י אלול תק"ד, שקביעותו היתה ביום רביעי. בברכת הלחיים שברך הבעל שם סרב את ר' ברוך אמר "למועד הזה ממש אתם חובקים בן"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}.<br />
<br />
לפני נסיעתם חזרה של ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה ממזיבוז, נכנסו אל הבעל שם טוב לקבל את ברכת הפרידה. הרבנית רבקה שהיתה במצב רוח של התעוררות גדולה, אמרה למורנו הבעל שם טוב "כשהשי"ת ימלא ברכתו הקדושה של מורנו הבעל שם טוב בבן זכר חי וקיים, תקדישו לתורה ועבודה בדרכו של מורנו הבעל שם טוב". ר' ברוך שאל את הבעש"ט האם לעבור לגור במקום אחר, והבעש"ט ענה לו שלנשמה של הילד טוב יותר לגור במקום שיש אנשים מועטים, כלומר חוטאים מועטים{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. מורנו הבעל שם טוב ראה התעוררותם הגדולה של ר' ברוך והרבנית רבקה, וברכם, ונסעו שמחים וטובי לב. <br />
<br />
כידוע, היתה הרבנית רבקה למדנית, ובכל יום היו לה שיעורי לימוד בסדר קבוע, אך היה זה בהצנע לכת, וחוץ מבעלה ר' ברוך לא ידע מזה אף אחד. כשהרבנית רבקה חזרה לביתה מביקורה אצל מורנו הבעל שם טוב, נסעה אל גיסתה הרבנית דבורה לאה בויטבסק, למסור לה מה שמורנו הבעל שם טוב אמר להם, מה ששמעה ומה שראתה בדרכי ההנהגה של מורנו הבעל שם טוב, ומה ששמעה שתלמידיו הקדושים התפלאו מאד מסדר עבודתו והנהגתו של מורנו הבעל שם טוב באותו חודש תשרי, שהיה שונה מכל השנים. הרבנית רבקה ביקשה את גיסתה הרבנית לתת לה סדר מה ללמוד בשיעוריה הקבועים, והיות והיא בטוחה שברכתו של הבעל שם טוב תתממש, היא רוצה שתתן לה סדר הנהגה בתפילה ולימוד בימי העיבור. בטוחה היתה הרבנית רבקה בברכתו והבטחתו של מורנו הבעל שם טוב, ומה מאושרת היתה להודיע לבעלה ר' ברוך שברכת מורנו הבעל שם טוב מתמלאת למזל טוב.<br />
<br />
ואף שבטוחים היו שמורנו הבעל שם טוב יודע ממילוי ברכתו, החליטו ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה להודיעו על כך, ובתחילת חודש אדר שני נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שברכתו הצליחה, וזוגתו הרבנית נפקדה. מורנו הבעל שם טוב שמח מאד לשמוע בשורה זו, והתענין במיוחד על זמן התחלת העיבור. וכשר' ברוך אמר לו, הורה לו מורנו הבעל שם טוב לברך ברכת שהחיינו בלי שם ומלכות, שיסע מיד חזרה לביתו למסור בשמו ברכת מזל טוב לרבנית, והזהירו בכמה אזהרות. ר' ברוך שב לביתו שמח וטוב לב.<br />
<br />
ביום רביעי ח"י אלול שנת תק"ה, נולד רבנו הזקן{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}, באחוזת אביו{{הערה|סה"ש תש"ד עמ' 118}}.<br />
<br />
ליום הכיפורים שנת תק"ו, נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. כשנכנס אליו הזהירו מורנו הבעל שם טוב שלא יספר לאף אחד שנולד לו בן, ואת השם שנתנו לו. כשעמד ר' ברוך לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה איך להתנהג עם הילד, לשמור עליו בדרך כלל, ובזמני הקיץ להיות אתו בשדות. מורנו הבעל שם טוב הזהירו מאד לשמור את הילד מעין רואים בכלל, ומנשים דברניות בפרט.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ז, שאלוהו מורנו הבעל שם טוב בפרטיות על ההנהגה עם הילד, וחזר והזהירו שלא לספר לאף אחד מילדו זה. אחרי חג הסוכות כשר' ברוך היה מוכן לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה לשנה שלימה בשביל הילד, והזהירו מאד על שמירת הילד מעין רואים, ושלא יספר על חכמותיו כמנהגם של הורים מסויימים.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ח, התענין שוב על סדר ההנהגה עם הילד. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שכשהגיע לביתו אמרה לו אשתו הרבנית שביום ההולדת של הילד בח"י אלול התחיל לדבר יותר טוב, ובמשך שנת תק"ז הרגישו ההורים שיש לילד זכרון מופלא ותפיסא בלתי רגילה, מה שהילד שומע פעם אחת הרי זה כמונח בקופסא אצלו. מורנו הבעל שם טוב הזהיר שוב את ר' ברוך באזהרה חמורה שיעלים שהשי"ת ברכם בבן זכר, וכשישאלוהו יענה בקצרה שמקווים הם להשי"ת שבטח יהיה בהצלחה. <br />
<br />
כשר' ברוך נכנס אל מורנו הבעל שם טוב לקבל רשות לנסוע הביתה ולקבל ברכת הפרידה, סיפר למורנו הבעל שם טוב על החלטתם להביא את הילד אל מורנו הבעל שם טוב בח"י אלול הבא, כשיצטרכו לגזוז שערות ראשו ולהניח לו פיאות הראש. מורנו הבעל שם טוב הסכים, והזהיר עוד הפעם לשמור את הילד מעין רואים, ושהאם והדודה דבורה לאה יסעו עם הילד, שיבואו בח"י אלול אחרי התפילה, ואחרי שהוא יגזוז את שערות ראשו ויניח לו פיאות, יסעו מיד חזרה. ושיזהרו שאף אחד לא ידע מכך. <br />
<br />
כשר' ברוך הגיע לביתו מצא שבמשך שני החדשים שהוא לא היה בבית, נהיה הילד בקי בהרבה פרקי תהלים, הוא הרגיש שלילד יש תפיסא בלתי רגילה וזכרון מופלא, ומה ששומע פעם אחת הוא זוכר תמיד. <br />
<br />
ביום הרביעי ח"י באלול תק"ח, באו הרבנית רבקה וגיסתה הרבנית דבורה לאה עם הילד למזיבוז, אל מורנו הבעל שם טוב. ומיד אחרי שמורנו הבעל שם טוב חינך את הילד בפיאות הראש וברכו, הזהירן לנסוע מיד חזרה לביתן, ושלא ידברו ביניהן על מקום היותן וברכן בשנה טובה ובנסיעה כשורה.<br />
<br />
שהיה רבינו בגיל שש שנים, למד עם אחיו ר' מרדכי בגן הפירות, את הפסוקת "אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ" עם פירוש רש"י. ר' מרדכי לא יכל להבין כיצד אפשר לדעת איזו קרקע טובה יותר לזריעתם של פירות מסויימים, הסביר לו אחיו הרבי את הדבר, והמחיש לו בראיה ניצחת, שכן אפשר לשמוע איך מעיינות המים זורמים באדמה, ומתחת לתל האבנים הלבן, אמר לו הרבי הזקן, עובר מעיין מים חזק. במשך הזמן פרץ המעיין דרך תל האבנים הלבן, ונתהווה בריכת מים גדולה, שכעבור מספר שנים בשעה שפרצה מגיפת הבהמות, הביאה בריכה זו ברכה וטובה רבה לכל העיירות בסביבה, וקראו לבריכה בשם המעיין הלבן (ביעלי רוטשעס){{הערה|סה"ש תש"ב עמ' 150.}}. <br />
<br />
כשהגיע בנו לגיל 10, התחיל אביו ר' ברוך ללמוד עימו שו"ע חושן משפט. ר' ברוך עצמו היה גאון גדול ובקי גדול בסדר נזיקין, וכפי שסיפר בעצמו, קיבל את ידיעותיו הרבות בזה מחמיו ר' אברהם הגנן, שהיה גם הוא גאון ובקי בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 57. וראה שם שאדה"ז היה נוהג לשאול אצל הרי"ב מה שלמד מסבו ר"א הגנן}}. והודות לביקאותו של ר' ברוך בתחום זה, גם רבינו הזקן וגם אחיו של ר' משה, נהיו למדנים ובקיאים גדולים בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש תש"א שיחת חג השבועות.}}. אדה"ז פעם אמר שאת התענוג בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך, ואת גילוי אליהו ורוה"ק קיבל מאמו הרבנית רבקה (וגם הרבי הרש"ב התבטא פעם, שמה שנדפס על דף השער של שו"ע אדה"ז בהוצאת קאפוסט הפסוק "יהי מקורך ברוך", זה רמז לכך שאת ידיעותיו של רבינו הזקן בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך{{הערה|שם.}}).<br />
<br />
מזמן לזמן היו החסידים המבקרים את ר' ברוך, משוחחים אף עם רבינו הזקן, שהיה אז ילד כבן עשר, והתפלאו מאד מגאונותו הרבה וכישרונותיו{{הערה|ראה גם סה"ש תש"ד עמ' 133}}, אך אביו ר' ברוך מאד לא היה שבע רצון מזה, אשר כפי הנזכר קיבל הוראה מהבעש"ט שלא ידעו ולא יפרסם על בנו. פעם אחת בעת ששהה אצלם הרב ר' מאיר אייזיק מהרקי, שהיה אחד מתלמידי הבעש"ט והה"מ, למדן מפורסם ועוסק בדרכי החסידות, ושוחח עם רבינו הזקן, והתפעל מאד מעומק ידיעותיו. כשהגיע חג הפסח אמר לו ר' ברוך שיחזור לעירו, ולא יסמוך על הרב הממלא מקום שנשאר שם. כשחזר ר' אייזק לעירו גילה שאכן הממלא מקום טעה בדבר הלכה, ובזכות חזרתו העירה נצלו כולם מדבר מכשול{{הערה|סה"ש תש"א שיחת שביעי של פסח}}.<br />
<br />
לקראת הבר מצוה של בנו שניאור זלמן, התאספו לאחוזת ר' ברוך הרבה גאונים, מויטבסק, ממינסק ומפלוצק. הגאונים שתפסו מקום מרכזי ביותר בחגיגה, והם: ר' ברוך, אבי רבינו הזקן. ר' יוסף יצחק משריי, גיסו של ר' ברוך. ור' משה ראובן, בנו של הגאון ר' אברהם זאת מבשינקאוויטש, שמילא את מקומו בראשות הישיבה שם. ור' אברהם מאיר, תלמידו של בעל סדר הדורות. גם ר' משה מפוזנא, סביו של ר' ברוך, הגיע, ויחד ערכו חגיגה גדולה שנמשכה שבעה ימים, אשר בכל יום היה סעודת מצוה עם הרבה חידושי תורה. כפי המסופר חידושיו של בעל הבר מצוה עצמו התעלו על חידושי כולם, ואז הסמיכו הגאונים את רבינו הזקן לרבנות, ורב המקום כתב זאת בפנקס החברא קדישא לזכרון לדורות{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 59}}. <br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==מנהגים ואמרות המיוחסים אליו==<br />
בספר השיחות תש"ב (שיחת ליל ב דר"ה) כותב הרבי הריי"צ: "מנהגי רבותינו הם בקבלה מהוד כ"ק רבנו הזקן, כבר בימי נערותו היה כ"ק רבנו הזקן נוהג בכל היממה הראשונה של ראש השנה, מאחרי מנחת ערב ראש השנה עד תפלת ערבית של הלילה השני של ראש השנה, לעסוק באמירת תהלים. כפי שראה את אביו הרב ר' ברוך נוהג כך ובהנהגה זו נהג הוד כ"ק רבנו הזקן גם כשגדל".<br />
<br />
בסה"ש תש"ג עמ'153, כותב הרבי הריי"צ: "רוב זמני קביעות זמן הנישואין אצל אדמור"י חב"ד נקבעו ליום שישי, וזאת זכרון לחתונת ר' ברוך והרבנית רבקה, שהייתה ביום שישי ח"י אלול".<br />
<br />
בסה"ש תרצ"ט עמ' 356, מספר הרבי הריי"צ, בשם הרבי המהר"ש: "שמעתי מדודי זקני ר' חיים אברהם, שסיפר לו החסיד ר' יצחק אייזיק מויטבסק, שבנערותו שימש את הזקנים שהיו אצל הבעש"ט, וזכר את ר' ברוך אבי רבינו הזקן, ואת גיסו ר' יוסף יצחק, ומהם קיבל את התורה הזאת, שמסרו בשם הבעש"ט: הוי' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. בשעת בריאת העולם כשהקב"ה אמר להמלאכים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" שאלו המלאכים מה יהי' מהותו של האדם שאתה רוצה לברוא, ומה יהי' מעשהו? השיבם הקב"ה כי יהי' בעל גוף חומרי ובעל שכל ומדות בענינים חומרי'. אמרו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו"? השיב להם הקב"ה דרק האדם שהנני בורא הוא יקבל עליו עומ"ש ועול מצות בארץ החומרית, ואשר בתורתו ועבודתו בעולם החמרי יתעלו כל העולמות בעילוי אחר עילוי אין סוף".<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574928ישראל ברוך מליאזנא2022-12-15T11:43:27Z<p>ממג: /* נישואיו */</p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך (פוזנר) מווייסקוואליק{{הערה|כן נקרא ע"י הרבי הריי"צ (סה"ש תש"ב עמ' 150), ע"ש מקום מגוריו. ולהעיר שבשיחת י' כסלו תש"ב מכונה בשם "ר' ברוך ר' משה'ס" ע"ש סביו ר' משה מפוזנא.}}''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששהה לפני חתונתו בויטבסק, ושלשת שנותיו בנדודים, שאליהם יצא בגיל 14 וחצי.}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר מחסידי [[הבעש"ט]].<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מסופר על שנות ילדותו, ועל נדודיו כבחור בעיירות שונות עד נישואיו. "ספר הזכרונות" מתמקד בדרכו של ר' ברוך בחיפוש אחר הדרך הנכונה בעבודת ה', בסיפורים השונים ששמע, ובמאורעות שארעו לו, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו, וקירבוהו לבעש"ט ולתנועת החסידות.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}}, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]] לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. הוריו גרו בתחילה בפוזנא, ושם נולדה בתם הגדולה דבורה לאה. אמנם בעקבות התגברות תנועת המשכילים עברו הוריו לעיר ויטבסק, וכשלוש שנים לאחר מכן נולד בנם ברוך.<br />
<br />
ברוך ניחן בכישרונות ברוכים, וכבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. אביו ר' שניאור זלמן היה מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. ברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. בספר הזכרונות מסופרים על כמה מעשים שאירעו באותה תקופה, שנחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==התייתמותו נדודיו==<br />
בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות, התייתם ברוך גם מאביו וגם מאימו. בויטבסק היתה לו דודה בשם פריידא, שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. אמנם מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם. ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופר בארוכה על תקופת נדודיו של ברוך, המקומות בהם היה, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. מאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו. במהלך נדודיו ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, מי שלימים נעשה לחותנו. <br />
<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק משריי, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר בויטבסק וללמוד בישיבת דודו.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. ברוך הציג לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך. שאר הפרטים מכאן ואילך , ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים).<br />
<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151. סה"ש תש"ה עמ 117}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך באחוזת הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
לאחר שבשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות, והעריץ אותם מאד, יצרו הנהגות הצדיקים הנסתרים, הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151}}. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול{{הערה|וראה סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 98, שמספר שם שפעם אחת ביקר כ"ק האדמו"ר הצ"צ בעיירה דוברומיסל, ופגש שם זקנים שזכרו את ר' ברוך, ואת חברו ר' יצחק שאול.}}, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. שניהם היו נוסעים אל הבעל שם טוב בסוד, והעלימו את הדבר אחד מהשני. פעם אחת בשנת תק"ז הם נפגשו יחד אצל הבעל שם טוב, והגיס התפעל מאד, כי הר"ב היה נחשב לבעל מדות, וכיצד היה יכול להעלים את הדבר כל הזמן, שהוא נוסע אל הבעל שם טוב. <br />
<br />
בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, ונחשב למכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות{{הערה|ראה סה"ש קיץ ת"ש עמ' 124-125. ועוד}}.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו==<br />
כשעברה שנה לאחר נישואיו, ואשתו הרבנית רבקה לא נפקדה, היה ר' ברוך בצער, ולאחר התייעצות עם חברו ר' יצחק שאול, החליט ללכת אל הבעל שם טוב, ובהסכמת אשתו הרבנית מרת רבקה נסעו הוא וזוגתו{{הערה|ראה הערות וציונים לסה"ש תש"ג, עמ' 237}} בחודש מנחם אב תק"ד, למזיבוז אל הבעל שם טוב. <br />
<br />
הבעל שם טוב היה עורך סעודה בכל שנה בח"י אלול ואומר תורה, כך היה גם בח"י אלול תק"ד, שקביעותו היתה ביום רביעי. בברכת הלחיים שברך הבעל שם סרב את ר' ברוך אמר "למועד הזה ממש אתם חובקים בן"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}.<br />
<br />
לפני נסיעתם חזרה של ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה ממזיבוז, נכנסו אל הבעל שם טוב לקבל את ברכת הפרידה. הרבנית רבקה שהיתה במצב רוח של התעוררות גדולה, אמרה למורנו הבעל שם טוב "כשהשי"ת ימלא ברכתו הקדושה של מורנו הבעל שם טוב בבן זכר חי וקיים, תקדישו לתורה ועבודה בדרכו של מורנו הבעל שם טוב". ר' ברוך שאל את הבעש"ט האם לעבור לגור במקום אחר, והבעש"ט ענה לו שלנשמה של הילד טוב יותר לגור במקום שיש אנשים מועטים, כלומר חוטאים מועטים{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. מורנו הבעל שם טוב ראה התעוררותם הגדולה של ר' ברוך והרבנית רבקה, וברכם, ונסעו שמחים וטובי לב. <br />
<br />
כידוע, היתה הרבנית רבקה למדנית, ובכל יום היו לה שיעורי לימוד בסדר קבוע, אך היה זה בהצנע לכת, וחוץ מבעלה ר' ברוך לא ידע מזה אף אחד. כשהרבנית רבקה חזרה לביתה מביקורה אצל מורנו הבעל שם טוב, נסעה אל גיסתה הרבנית דבורה לאה בויטבסק, למסור לה מה שמורנו הבעל שם טוב אמר להם, מה ששמעה ומה שראתה בדרכי ההנהגה של מורנו הבעל שם טוב, ומה ששמעה שתלמידיו הקדושים התפלאו מאד מסדר עבודתו והנהגתו של מורנו הבעל שם טוב באותו חודש תשרי, שהיה שונה מכל השנים. הרבנית רבקה ביקשה את גיסתה הרבנית לתת לה סדר מה ללמוד בשיעוריה הקבועים, והיות והיא בטוחה שברכתו של הבעל שם טוב תתממש, היא רוצה שתתן לה סדר הנהגה בתפילה ולימוד בימי העיבור. בטוחה היתה הרבנית רבקה בברכתו והבטחתו של מורנו הבעל שם טוב, ומה מאושרת היתה להודיע לבעלה ר' ברוך שברכת מורנו הבעל שם טוב מתמלאת למזל טוב.<br />
<br />
ואף שבטוחים היו שמורנו הבעל שם טוב יודע ממילוי ברכתו, החליטו ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה להודיעו על כך, ובתחילת חודש אדר שני נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שברכתו הצליחה, וזוגתו הרבנית נפקדה. מורנו הבעל שם טוב שמח מאד לשמוע בשורה זו, והתענין במיוחד על זמן התחלת העיבור. וכשר' ברוך אמר לו, הורה לו מורנו הבעל שם טוב לברך ברכת שהחיינו בלי שם ומלכות, שיסע מיד חזרה לביתו למסור בשמו ברכת מזל טוב לרבנית, והזהירו בכמה אזהרות. ר' ברוך שב לביתו שמח וטוב לב.<br />
<br />
ביום רביעי ח"י אלול שנת תק"ה, נולד רבנו הזקן{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}, באחוזת אביו{{הערה|סה"ש תש"ד עמ' 118}}.<br />
<br />
ליום הכיפורים שנת תק"ו, נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. כשנכנס אליו הזהירו מורנו הבעל שם טוב שלא יספר לאף אחד שנולד לו בן, ואת השם שנתנו לו. כשעמד ר' ברוך לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה איך להתנהג עם הילד, לשמור עליו בדרך כלל, ובזמני הקיץ להיות אתו בשדות. מורנו הבעל שם טוב הזהירו מאד לשמור את הילד מעין רואים בכלל, ומנשים דברניות בפרט.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ז, שאלוהו מורנו הבעל שם טוב בפרטיות על ההנהגה עם הילד, וחזר והזהירו שלא לספר לאף אחד מילדו זה. אחרי חג הסוכות כשר' ברוך היה מוכן לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה לשנה שלימה בשביל הילד, והזהירו מאד על שמירת הילד מעין רואים, ושלא יספר על חכמותיו כמנהגם של הורים מסויימים.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ח, התענין שוב על סדר ההנהגה עם הילד. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שכשהגיע לביתו אמרה לו אשתו הרבנית שביום ההולדת של הילד בח"י אלול התחיל לדבר יותר טוב, ובמשך שנת תק"ז הרגישו ההורים שיש לילד זכרון מופלא ותפיסא בלתי רגילה, מה שהילד שומע פעם אחת הרי זה כמונח בקופסא אצלו. מורנו הבעל שם טוב הזהיר שוב את ר' ברוך באזהרה חמורה שיעלים שהשי"ת ברכם בבן זכר, וכשישאלוהו יענה בקצרה שמקווים הם להשי"ת שבטח יהיה בהצלחה. <br />
<br />
כשר' ברוך נכנס אל מורנו הבעל שם טוב לקבל רשות לנסוע הביתה ולקבל ברכת הפרידה, סיפר למורנו הבעל שם טוב על החלטתם להביא את הילד אל מורנו הבעל שם טוב בח"י אלול הבא, כשיצטרכו לגזוז שערות ראשו ולהניח לו פיאות הראש. מורנו הבעל שם טוב הסכים, והזהיר עוד הפעם לשמור את הילד מעין רואים, ושהאם והדודה דבורה לאה יסעו עם הילד, שיבואו בח"י אלול אחרי התפילה, ואחרי שהוא יגזוז את שערות ראשו ויניח לו פיאות, יסעו מיד חזרה. ושיזהרו שאף אחד לא ידע מכך. <br />
<br />
כשר' ברוך הגיע לביתו מצא שבמשך שני החדשים שהוא לא היה בבית, נהיה הילד בקי בהרבה פרקי תהלים, הוא הרגיש שלילד יש תפיסא בלתי רגילה וזכרון מופלא, ומה ששומע פעם אחת הוא זוכר תמיד. <br />
<br />
ביום הרביעי ח"י באלול תק"ח, באו הרבנית רבקה וגיסתה הרבנית דבורה לאה עם הילד למזיבוז, אל מורנו הבעל שם טוב. ומיד אחרי שמורנו הבעל שם טוב חינך את הילד בפיאות הראש וברכו, הזהירן לנסוע מיד חזרה לביתן, ושלא ידברו ביניהן על מקום היותן וברכן בשנה טובה ובנסיעה כשורה.<br />
<br />
שהיה רבינו בגיל שש שנים, למד עם אחיו ר' מרדכי בגן הפירות, את הפסוקת "אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ" עם פירוש רש"י. ר' מרדכי לא יכל להבין כיצד אפשר לדעת איזו קרקע טובה יותר לזריעתם של פירות מסויימים, הסביר לו אחיו הרבי את הדבר, והמחיש לו בראיה ניצחת, שכן אפשר לשמוע איך מעיינות המים זורמים באדמה, ומתחת לתל האבנים הלבן, אמר לו הרבי הזקן, עובר מעיין מים חזק. במשך הזמן פרץ המעיין דרך תל האבנים הלבן, ונתהווה בריכת מים גדולה, שכעבור מספר שנים בשעה שפרצה מגיפת הבהמות, הביאה בריכה זו ברכה וטובה רבה לכל העיירות בסביבה, וקראו לבריכה בשם המעיין הלבן (ביעלי רוטשעס){{הערה|סה"ש תש"ב עמ' 150.}}. <br />
<br />
כשהגיע בנו לגיל 10, התחיל אביו ר' ברוך ללמוד עימו שו"ע חושן משפט. ר' ברוך עצמו היה גאון גדול ובקי גדול בסדר נזיקין, וכפי שסיפר בעצמו, קיבל את ידיעותיו הרבות בזה מחמיו ר' אברהם הגנן, שהיה גם הוא גאון ובקי בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 57. וראה שם שאדה"ז היה נוהג לשאול אצל הרי"ב מה שלמד מסבו ר"א הגנן}}. והודות לביקאותו של ר' ברוך בתחום זה, גם רבינו הזקן וגם אחיו של ר' משה, נהיו למדנים ובקיאים גדולים בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש תש"א שיחת חג השבועות.}}. אדה"ז פעם אמר שאת התענוג בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך, ואת גילוי אליהו ורוה"ק קיבל מאמו הרבנית רבקה (וגם הרבי הרש"ב התבטא פעם, שמה שנדפס על דף השער של שו"ע אדה"ז בהוצאת קאפוסט הפסוק "יהי מקורך ברוך", זה רמז לכך שאת ידיעותיו של רבינו הזקן בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך{{הערה|שם.}}).<br />
<br />
מזמן לזמן היו החסידים המבקרים את ר' ברוך, משוחחים אף עם רבינו הזקן, שהיה אז ילד כבן עשר, והתפלאו מאד מגאונותו הרבה וכישרונותיו{{הערה|ראה גם סה"ש תש"ד עמ' 133}}, אך אביו ר' ברוך מאד לא היה שבע רצון מזה, אשר כפי הנזכר קיבל הוראה מהבעש"ט שלא ידעו ולא יפרסם על בנו. פעם אחת בעת ששהה אצלם הרב ר' מאיר אייזיק מהרקי, שהיה אחד מתלמידי הבעש"ט והה"מ, למדן מפורסם ועוסק בדרכי החסידות, ושוחח עם רבינו הזקן, והתפעל מאד מעומק ידיעותיו. כשהגיע חג הפסח אמר לו ר' ברוך שיחזור לעירו, ולא יסמוך על הרב הממלא מקום שנשאר שם. כשחזר ר' אייזק לעירו גילה שאכן הממלא מקום טעה בדבר הלכה, ובזכות חזרתו העירה נצלו כולם מדבר מכשול{{הערה|סה"ש תש"א שיחת שביעי של פסח}}.<br />
<br />
לקראת הבר מצוה של בנו שניאור זלמן, התאספו לאחוזת ר' ברוך הרבה גאונים, מויטבסק, ממינסק ומפלוצק. הגאונים שתפסו מקום מרכזי ביותר בחגיגה, והם: ר' ברוך, אבי רבינו הזקן. ר' יוסף יצחק משריי, גיסו של ר' ברוך. ור' משה ראובן, בנו של הגאון ר' אברהם זאת מבשינקאוויטש, שמילא את מקומו בראשות הישיבה שם. ור' אברהם מאיר, תלמידו של בעל סדר הדורות. גם ר' משה מפוזנא, סביו של ר' ברוך, הגיע, ויחד ערכו חגיגה גדולה שנמשכה שבעה ימים, אשר בכל יום היה סעודת מצוה עם הרבה חידושי תורה. כפי המסופר חידושיו של בעל הבר מצוה עצמו התעלו על חידושי כולם, ואז הסמיכו הגאונים את רבינו הזקן לרבנות, ורב המקום כתב זאת בפנקס החברא קדישא לזכרון לדורות{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 59}}. <br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==מנהגים ואמרות המיוחסים אליו==<br />
בספר השיחות תש"ב (שיחת ליל ב דר"ה) כותב הרבי הריי"צ: "מנהגי רבותינו הם בקבלה מהוד כ"ק רבנו הזקן, כבר בימי נערותו היה כ"ק רבנו הזקן נוהג בכל היממה הראשונה של ראש השנה, מאחרי מנחת ערב ראש השנה עד תפלת ערבית של הלילה השני של ראש השנה, לעסוק באמירת תהלים. כפי שראה את אביו הרב ר' ברוך נוהג כך ובהנהגה זו נהג הוד כ"ק רבנו הזקן גם כשגדל".<br />
<br />
בסה"ש תש"ג עמ'153, כותב הרבי הריי"צ: "רוב זמני קביעות זמן הנישואין אצל אדמור"י חב"ד נקבעו ליום שישי, וזאת זכרון לחתונת ר' ברוך והרבנית רבקה, שהייתה ביום שישי ח"י אלול".<br />
<br />
בסה"ש תרצ"ט עמ' 356, מספר הרבי הריי"צ, בשם הרבי המהר"ש: "שמעתי מדודי זקני ר' חיים אברהם, שסיפר לו החסיד ר' יצחק אייזיק מויטבסק, שבנערותו שימש את הזקנים שהיו אצל הבעש"ט, וזכר את ר' ברוך אבי רבינו הזקן, ואת גיסו ר' יוסף יצחק, ומהם קיבל את התורה הזאת, שמסרו בשם הבעש"ט: הוי' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. בשעת בריאת העולם כשהקב"ה אמר להמלאכים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" שאלו המלאכים מה יהי' מהותו של האדם שאתה רוצה לברוא, ומה יהי' מעשהו? השיבם הקב"ה כי יהי' בעל גוף חומרי ובעל שכל ומדות בענינים חומרי'. אמרו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו"? השיב להם הקב"ה דרק האדם שהנני בורא הוא יקבל עליו עומ"ש ועול מצות בארץ החומרית, ואשר בתורתו ועבודתו בעולם החמרי יתעלו כל העולמות בעילוי אחר עילוי אין סוף".<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574927ישראל ברוך מליאזנא2022-12-15T11:41:40Z<p>ממג: /* נדודיו */</p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך (פוזנר) מווייסקוואליק{{הערה|כן נקרא ע"י הרבי הריי"צ (סה"ש תש"ב עמ' 150), ע"ש מקום מגוריו. ולהעיר שבשיחת י' כסלו תש"ב מכונה בשם "ר' ברוך ר' משה'ס" ע"ש סביו ר' משה מפוזנא.}}''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששהה לפני חתונתו בויטבסק, ושלשת שנותיו בנדודים, שאליהם יצא בגיל 14 וחצי.}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר מחסידי [[הבעש"ט]].<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מסופר על שנות ילדותו, ועל נדודיו כבחור בעיירות שונות עד נישואיו. "ספר הזכרונות" מתמקד בדרכו של ר' ברוך בחיפוש אחר הדרך הנכונה בעבודת ה', בסיפורים השונים ששמע, ובמאורעות שארעו לו, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו, וקירבוהו לבעש"ט ולתנועת החסידות.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}}, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]] לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. הוריו גרו בתחילה בפוזנא, ושם נולדה בתם הגדולה דבורה לאה. אמנם בעקבות התגברות תנועת המשכילים עברו הוריו לעיר ויטבסק, וכשלוש שנים לאחר מכן נולד בנם ברוך.<br />
<br />
ברוך ניחן בכישרונות ברוכים, וכבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. אביו ר' שניאור זלמן היה מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. ברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. בספר הזכרונות מסופרים על כמה מעשים שאירעו באותה תקופה, שנחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==התייתמותו נדודיו==<br />
בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות, התייתם ברוך גם מאביו וגם מאימו. בויטבסק היתה לו דודה בשם פריידא, שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. אמנם מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם. ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופר בארוכה על תקופת נדודיו של ברוך, המקומות בהם היה, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. מאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו. במהלך נדודיו ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, מי שלימים נעשה לחותנו. <br />
<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק משריי, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר בויטבסק וללמוד בישיבת דודו.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך. שאר הפרטים מכאן ואילך , ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים).<br />
<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151. סה"ש תש"ה עמ 117}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך באחוזת הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
לאחר שבשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות, והעריץ אותם מאד, יצרו הנהגות הצדיקים הנסתרים, הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151}}. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול{{הערה|וראה סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 98, שמספר שם שפעם אחת ביקר כ"ק האדמו"ר הצ"צ בעיירה דוברומיסל, ופגש שם זקנים שזכרו את ר' ברוך, ואת חברו ר' יצחק שאול.}}, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. שניהם היו נוסעים אל הבעל שם טוב בסוד, והעלימו את הדבר אחד מהשני. פעם אחת בשנת תק"ז הם נפגשו יחד אצל הבעל שם טוב, והגיס התפעל מאד, כי הר"ב היה נחשב לבעל מדות, וכיצד היה יכול להעלים את הדבר כל הזמן, שהוא נוסע אל הבעל שם טוב. <br />
<br />
בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, ונחשב למכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות{{הערה|ראה סה"ש קיץ ת"ש עמ' 124-125. ועוד}}.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו==<br />
כשעברה שנה לאחר נישואיו, ואשתו הרבנית רבקה לא נפקדה, היה ר' ברוך בצער, ולאחר התייעצות עם חברו ר' יצחק שאול, החליט ללכת אל הבעל שם טוב, ובהסכמת אשתו הרבנית מרת רבקה נסעו הוא וזוגתו{{הערה|ראה הערות וציונים לסה"ש תש"ג, עמ' 237}} בחודש מנחם אב תק"ד, למזיבוז אל הבעל שם טוב. <br />
<br />
הבעל שם טוב היה עורך סעודה בכל שנה בח"י אלול ואומר תורה, כך היה גם בח"י אלול תק"ד, שקביעותו היתה ביום רביעי. בברכת הלחיים שברך הבעל שם סרב את ר' ברוך אמר "למועד הזה ממש אתם חובקים בן"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}.<br />
<br />
לפני נסיעתם חזרה של ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה ממזיבוז, נכנסו אל הבעל שם טוב לקבל את ברכת הפרידה. הרבנית רבקה שהיתה במצב רוח של התעוררות גדולה, אמרה למורנו הבעל שם טוב "כשהשי"ת ימלא ברכתו הקדושה של מורנו הבעל שם טוב בבן זכר חי וקיים, תקדישו לתורה ועבודה בדרכו של מורנו הבעל שם טוב". ר' ברוך שאל את הבעש"ט האם לעבור לגור במקום אחר, והבעש"ט ענה לו שלנשמה של הילד טוב יותר לגור במקום שיש אנשים מועטים, כלומר חוטאים מועטים{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. מורנו הבעל שם טוב ראה התעוררותם הגדולה של ר' ברוך והרבנית רבקה, וברכם, ונסעו שמחים וטובי לב. <br />
<br />
כידוע, היתה הרבנית רבקה למדנית, ובכל יום היו לה שיעורי לימוד בסדר קבוע, אך היה זה בהצנע לכת, וחוץ מבעלה ר' ברוך לא ידע מזה אף אחד. כשהרבנית רבקה חזרה לביתה מביקורה אצל מורנו הבעל שם טוב, נסעה אל גיסתה הרבנית דבורה לאה בויטבסק, למסור לה מה שמורנו הבעל שם טוב אמר להם, מה ששמעה ומה שראתה בדרכי ההנהגה של מורנו הבעל שם טוב, ומה ששמעה שתלמידיו הקדושים התפלאו מאד מסדר עבודתו והנהגתו של מורנו הבעל שם טוב באותו חודש תשרי, שהיה שונה מכל השנים. הרבנית רבקה ביקשה את גיסתה הרבנית לתת לה סדר מה ללמוד בשיעוריה הקבועים, והיות והיא בטוחה שברכתו של הבעל שם טוב תתממש, היא רוצה שתתן לה סדר הנהגה בתפילה ולימוד בימי העיבור. בטוחה היתה הרבנית רבקה בברכתו והבטחתו של מורנו הבעל שם טוב, ומה מאושרת היתה להודיע לבעלה ר' ברוך שברכת מורנו הבעל שם טוב מתמלאת למזל טוב.<br />
<br />
ואף שבטוחים היו שמורנו הבעל שם טוב יודע ממילוי ברכתו, החליטו ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה להודיעו על כך, ובתחילת חודש אדר שני נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שברכתו הצליחה, וזוגתו הרבנית נפקדה. מורנו הבעל שם טוב שמח מאד לשמוע בשורה זו, והתענין במיוחד על זמן התחלת העיבור. וכשר' ברוך אמר לו, הורה לו מורנו הבעל שם טוב לברך ברכת שהחיינו בלי שם ומלכות, שיסע מיד חזרה לביתו למסור בשמו ברכת מזל טוב לרבנית, והזהירו בכמה אזהרות. ר' ברוך שב לביתו שמח וטוב לב.<br />
<br />
ביום רביעי ח"י אלול שנת תק"ה, נולד רבנו הזקן{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}, באחוזת אביו{{הערה|סה"ש תש"ד עמ' 118}}.<br />
<br />
ליום הכיפורים שנת תק"ו, נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. כשנכנס אליו הזהירו מורנו הבעל שם טוב שלא יספר לאף אחד שנולד לו בן, ואת השם שנתנו לו. כשעמד ר' ברוך לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה איך להתנהג עם הילד, לשמור עליו בדרך כלל, ובזמני הקיץ להיות אתו בשדות. מורנו הבעל שם טוב הזהירו מאד לשמור את הילד מעין רואים בכלל, ומנשים דברניות בפרט.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ז, שאלוהו מורנו הבעל שם טוב בפרטיות על ההנהגה עם הילד, וחזר והזהירו שלא לספר לאף אחד מילדו זה. אחרי חג הסוכות כשר' ברוך היה מוכן לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה לשנה שלימה בשביל הילד, והזהירו מאד על שמירת הילד מעין רואים, ושלא יספר על חכמותיו כמנהגם של הורים מסויימים.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ח, התענין שוב על סדר ההנהגה עם הילד. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שכשהגיע לביתו אמרה לו אשתו הרבנית שביום ההולדת של הילד בח"י אלול התחיל לדבר יותר טוב, ובמשך שנת תק"ז הרגישו ההורים שיש לילד זכרון מופלא ותפיסא בלתי רגילה, מה שהילד שומע פעם אחת הרי זה כמונח בקופסא אצלו. מורנו הבעל שם טוב הזהיר שוב את ר' ברוך באזהרה חמורה שיעלים שהשי"ת ברכם בבן זכר, וכשישאלוהו יענה בקצרה שמקווים הם להשי"ת שבטח יהיה בהצלחה. <br />
<br />
כשר' ברוך נכנס אל מורנו הבעל שם טוב לקבל רשות לנסוע הביתה ולקבל ברכת הפרידה, סיפר למורנו הבעל שם טוב על החלטתם להביא את הילד אל מורנו הבעל שם טוב בח"י אלול הבא, כשיצטרכו לגזוז שערות ראשו ולהניח לו פיאות הראש. מורנו הבעל שם טוב הסכים, והזהיר עוד הפעם לשמור את הילד מעין רואים, ושהאם והדודה דבורה לאה יסעו עם הילד, שיבואו בח"י אלול אחרי התפילה, ואחרי שהוא יגזוז את שערות ראשו ויניח לו פיאות, יסעו מיד חזרה. ושיזהרו שאף אחד לא ידע מכך. <br />
<br />
כשר' ברוך הגיע לביתו מצא שבמשך שני החדשים שהוא לא היה בבית, נהיה הילד בקי בהרבה פרקי תהלים, הוא הרגיש שלילד יש תפיסא בלתי רגילה וזכרון מופלא, ומה ששומע פעם אחת הוא זוכר תמיד. <br />
<br />
ביום הרביעי ח"י באלול תק"ח, באו הרבנית רבקה וגיסתה הרבנית דבורה לאה עם הילד למזיבוז, אל מורנו הבעל שם טוב. ומיד אחרי שמורנו הבעל שם טוב חינך את הילד בפיאות הראש וברכו, הזהירן לנסוע מיד חזרה לביתן, ושלא ידברו ביניהן על מקום היותן וברכן בשנה טובה ובנסיעה כשורה.<br />
<br />
שהיה רבינו בגיל שש שנים, למד עם אחיו ר' מרדכי בגן הפירות, את הפסוקת "אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ" עם פירוש רש"י. ר' מרדכי לא יכל להבין כיצד אפשר לדעת איזו קרקע טובה יותר לזריעתם של פירות מסויימים, הסביר לו אחיו הרבי את הדבר, והמחיש לו בראיה ניצחת, שכן אפשר לשמוע איך מעיינות המים זורמים באדמה, ומתחת לתל האבנים הלבן, אמר לו הרבי הזקן, עובר מעיין מים חזק. במשך הזמן פרץ המעיין דרך תל האבנים הלבן, ונתהווה בריכת מים גדולה, שכעבור מספר שנים בשעה שפרצה מגיפת הבהמות, הביאה בריכה זו ברכה וטובה רבה לכל העיירות בסביבה, וקראו לבריכה בשם המעיין הלבן (ביעלי רוטשעס){{הערה|סה"ש תש"ב עמ' 150.}}. <br />
<br />
כשהגיע בנו לגיל 10, התחיל אביו ר' ברוך ללמוד עימו שו"ע חושן משפט. ר' ברוך עצמו היה גאון גדול ובקי גדול בסדר נזיקין, וכפי שסיפר בעצמו, קיבל את ידיעותיו הרבות בזה מחמיו ר' אברהם הגנן, שהיה גם הוא גאון ובקי בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 57. וראה שם שאדה"ז היה נוהג לשאול אצל הרי"ב מה שלמד מסבו ר"א הגנן}}. והודות לביקאותו של ר' ברוך בתחום זה, גם רבינו הזקן וגם אחיו של ר' משה, נהיו למדנים ובקיאים גדולים בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש תש"א שיחת חג השבועות.}}. אדה"ז פעם אמר שאת התענוג בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך, ואת גילוי אליהו ורוה"ק קיבל מאמו הרבנית רבקה (וגם הרבי הרש"ב התבטא פעם, שמה שנדפס על דף השער של שו"ע אדה"ז בהוצאת קאפוסט הפסוק "יהי מקורך ברוך", זה רמז לכך שאת ידיעותיו של רבינו הזקן בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך{{הערה|שם.}}).<br />
<br />
מזמן לזמן היו החסידים המבקרים את ר' ברוך, משוחחים אף עם רבינו הזקן, שהיה אז ילד כבן עשר, והתפלאו מאד מגאונותו הרבה וכישרונותיו{{הערה|ראה גם סה"ש תש"ד עמ' 133}}, אך אביו ר' ברוך מאד לא היה שבע רצון מזה, אשר כפי הנזכר קיבל הוראה מהבעש"ט שלא ידעו ולא יפרסם על בנו. פעם אחת בעת ששהה אצלם הרב ר' מאיר אייזיק מהרקי, שהיה אחד מתלמידי הבעש"ט והה"מ, למדן מפורסם ועוסק בדרכי החסידות, ושוחח עם רבינו הזקן, והתפעל מאד מעומק ידיעותיו. כשהגיע חג הפסח אמר לו ר' ברוך שיחזור לעירו, ולא יסמוך על הרב הממלא מקום שנשאר שם. כשחזר ר' אייזק לעירו גילה שאכן הממלא מקום טעה בדבר הלכה, ובזכות חזרתו העירה נצלו כולם מדבר מכשול{{הערה|סה"ש תש"א שיחת שביעי של פסח}}.<br />
<br />
לקראת הבר מצוה של בנו שניאור זלמן, התאספו לאחוזת ר' ברוך הרבה גאונים, מויטבסק, ממינסק ומפלוצק. הגאונים שתפסו מקום מרכזי ביותר בחגיגה, והם: ר' ברוך, אבי רבינו הזקן. ר' יוסף יצחק משריי, גיסו של ר' ברוך. ור' משה ראובן, בנו של הגאון ר' אברהם זאת מבשינקאוויטש, שמילא את מקומו בראשות הישיבה שם. ור' אברהם מאיר, תלמידו של בעל סדר הדורות. גם ר' משה מפוזנא, סביו של ר' ברוך, הגיע, ויחד ערכו חגיגה גדולה שנמשכה שבעה ימים, אשר בכל יום היה סעודת מצוה עם הרבה חידושי תורה. כפי המסופר חידושיו של בעל הבר מצוה עצמו התעלו על חידושי כולם, ואז הסמיכו הגאונים את רבינו הזקן לרבנות, ורב המקום כתב זאת בפנקס החברא קדישא לזכרון לדורות{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 59}}. <br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==מנהגים ואמרות המיוחסים אליו==<br />
בספר השיחות תש"ב (שיחת ליל ב דר"ה) כותב הרבי הריי"צ: "מנהגי רבותינו הם בקבלה מהוד כ"ק רבנו הזקן, כבר בימי נערותו היה כ"ק רבנו הזקן נוהג בכל היממה הראשונה של ראש השנה, מאחרי מנחת ערב ראש השנה עד תפלת ערבית של הלילה השני של ראש השנה, לעסוק באמירת תהלים. כפי שראה את אביו הרב ר' ברוך נוהג כך ובהנהגה זו נהג הוד כ"ק רבנו הזקן גם כשגדל".<br />
<br />
בסה"ש תש"ג עמ'153, כותב הרבי הריי"צ: "רוב זמני קביעות זמן הנישואין אצל אדמור"י חב"ד נקבעו ליום שישי, וזאת זכרון לחתונת ר' ברוך והרבנית רבקה, שהייתה ביום שישי ח"י אלול".<br />
<br />
בסה"ש תרצ"ט עמ' 356, מספר הרבי הריי"צ, בשם הרבי המהר"ש: "שמעתי מדודי זקני ר' חיים אברהם, שסיפר לו החסיד ר' יצחק אייזיק מויטבסק, שבנערותו שימש את הזקנים שהיו אצל הבעש"ט, וזכר את ר' ברוך אבי רבינו הזקן, ואת גיסו ר' יוסף יצחק, ומהם קיבל את התורה הזאת, שמסרו בשם הבעש"ט: הוי' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. בשעת בריאת העולם כשהקב"ה אמר להמלאכים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" שאלו המלאכים מה יהי' מהותו של האדם שאתה רוצה לברוא, ומה יהי' מעשהו? השיבם הקב"ה כי יהי' בעל גוף חומרי ובעל שכל ומדות בענינים חומרי'. אמרו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו"? השיב להם הקב"ה דרק האדם שהנני בורא הוא יקבל עליו עומ"ש ועול מצות בארץ החומרית, ואשר בתורתו ועבודתו בעולם החמרי יתעלו כל העולמות בעילוי אחר עילוי אין סוף".<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574926ישראל ברוך מליאזנא2022-12-15T11:36:24Z<p>ממג: /* ילדותו */</p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך (פוזנר) מווייסקוואליק{{הערה|כן נקרא ע"י הרבי הריי"צ (סה"ש תש"ב עמ' 150), ע"ש מקום מגוריו. ולהעיר שבשיחת י' כסלו תש"ב מכונה בשם "ר' ברוך ר' משה'ס" ע"ש סביו ר' משה מפוזנא.}}''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששהה לפני חתונתו בויטבסק, ושלשת שנותיו בנדודים, שאליהם יצא בגיל 14 וחצי.}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר מחסידי [[הבעש"ט]].<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מסופר על שנות ילדותו, ועל נדודיו כבחור בעיירות שונות עד נישואיו. "ספר הזכרונות" מתמקד בדרכו של ר' ברוך בחיפוש אחר הדרך הנכונה בעבודת ה', בסיפורים השונים ששמע, ובמאורעות שארעו לו, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו, וקירבוהו לבעש"ט ולתנועת החסידות.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}}, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]] לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. הוריו גרו בתחילה בפוזנא, ושם נולדה בתם הגדולה דבורה לאה. אמנם בעקבות התגברות תנועת המשכילים עברו הוריו לעיר ויטבסק, וכשלוש שנים לאחר מכן נולד בנם ברוך.<br />
<br />
ברוך ניחן בכישרונות ברוכים, וכבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. אביו ר' שניאור זלמן היה מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. ברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. בספר הזכרונות מסופרים על כמה מעשים שאירעו באותה תקופה, שנחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד. בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך. שאר הפרטים מכאן ואילך , ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים).<br />
<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151. סה"ש תש"ה עמ 117}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך באחוזת הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
לאחר שבשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות, והעריץ אותם מאד, יצרו הנהגות הצדיקים הנסתרים, הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151}}. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול{{הערה|וראה סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 98, שמספר שם שפעם אחת ביקר כ"ק האדמו"ר הצ"צ בעיירה דוברומיסל, ופגש שם זקנים שזכרו את ר' ברוך, ואת חברו ר' יצחק שאול.}}, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. שניהם היו נוסעים אל הבעל שם טוב בסוד, והעלימו את הדבר אחד מהשני. פעם אחת בשנת תק"ז הם נפגשו יחד אצל הבעל שם טוב, והגיס התפעל מאד, כי הר"ב היה נחשב לבעל מדות, וכיצד היה יכול להעלים את הדבר כל הזמן, שהוא נוסע אל הבעל שם טוב. <br />
<br />
בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, ונחשב למכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות{{הערה|ראה סה"ש קיץ ת"ש עמ' 124-125. ועוד}}.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו==<br />
כשעברה שנה לאחר נישואיו, ואשתו הרבנית רבקה לא נפקדה, היה ר' ברוך בצער, ולאחר התייעצות עם חברו ר' יצחק שאול, החליט ללכת אל הבעל שם טוב, ובהסכמת אשתו הרבנית מרת רבקה נסעו הוא וזוגתו{{הערה|ראה הערות וציונים לסה"ש תש"ג, עמ' 237}} בחודש מנחם אב תק"ד, למזיבוז אל הבעל שם טוב. <br />
<br />
הבעל שם טוב היה עורך סעודה בכל שנה בח"י אלול ואומר תורה, כך היה גם בח"י אלול תק"ד, שקביעותו היתה ביום רביעי. בברכת הלחיים שברך הבעל שם סרב את ר' ברוך אמר "למועד הזה ממש אתם חובקים בן"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}.<br />
<br />
לפני נסיעתם חזרה של ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה ממזיבוז, נכנסו אל הבעל שם טוב לקבל את ברכת הפרידה. הרבנית רבקה שהיתה במצב רוח של התעוררות גדולה, אמרה למורנו הבעל שם טוב "כשהשי"ת ימלא ברכתו הקדושה של מורנו הבעל שם טוב בבן זכר חי וקיים, תקדישו לתורה ועבודה בדרכו של מורנו הבעל שם טוב". ר' ברוך שאל את הבעש"ט האם לעבור לגור במקום אחר, והבעש"ט ענה לו שלנשמה של הילד טוב יותר לגור במקום שיש אנשים מועטים, כלומר חוטאים מועטים{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. מורנו הבעל שם טוב ראה התעוררותם הגדולה של ר' ברוך והרבנית רבקה, וברכם, ונסעו שמחים וטובי לב. <br />
<br />
כידוע, היתה הרבנית רבקה למדנית, ובכל יום היו לה שיעורי לימוד בסדר קבוע, אך היה זה בהצנע לכת, וחוץ מבעלה ר' ברוך לא ידע מזה אף אחד. כשהרבנית רבקה חזרה לביתה מביקורה אצל מורנו הבעל שם טוב, נסעה אל גיסתה הרבנית דבורה לאה בויטבסק, למסור לה מה שמורנו הבעל שם טוב אמר להם, מה ששמעה ומה שראתה בדרכי ההנהגה של מורנו הבעל שם טוב, ומה ששמעה שתלמידיו הקדושים התפלאו מאד מסדר עבודתו והנהגתו של מורנו הבעל שם טוב באותו חודש תשרי, שהיה שונה מכל השנים. הרבנית רבקה ביקשה את גיסתה הרבנית לתת לה סדר מה ללמוד בשיעוריה הקבועים, והיות והיא בטוחה שברכתו של הבעל שם טוב תתממש, היא רוצה שתתן לה סדר הנהגה בתפילה ולימוד בימי העיבור. בטוחה היתה הרבנית רבקה בברכתו והבטחתו של מורנו הבעל שם טוב, ומה מאושרת היתה להודיע לבעלה ר' ברוך שברכת מורנו הבעל שם טוב מתמלאת למזל טוב.<br />
<br />
ואף שבטוחים היו שמורנו הבעל שם טוב יודע ממילוי ברכתו, החליטו ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה להודיעו על כך, ובתחילת חודש אדר שני נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שברכתו הצליחה, וזוגתו הרבנית נפקדה. מורנו הבעל שם טוב שמח מאד לשמוע בשורה זו, והתענין במיוחד על זמן התחלת העיבור. וכשר' ברוך אמר לו, הורה לו מורנו הבעל שם טוב לברך ברכת שהחיינו בלי שם ומלכות, שיסע מיד חזרה לביתו למסור בשמו ברכת מזל טוב לרבנית, והזהירו בכמה אזהרות. ר' ברוך שב לביתו שמח וטוב לב.<br />
<br />
ביום רביעי ח"י אלול שנת תק"ה, נולד רבנו הזקן{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}, באחוזת אביו{{הערה|סה"ש תש"ד עמ' 118}}.<br />
<br />
ליום הכיפורים שנת תק"ו, נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. כשנכנס אליו הזהירו מורנו הבעל שם טוב שלא יספר לאף אחד שנולד לו בן, ואת השם שנתנו לו. כשעמד ר' ברוך לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה איך להתנהג עם הילד, לשמור עליו בדרך כלל, ובזמני הקיץ להיות אתו בשדות. מורנו הבעל שם טוב הזהירו מאד לשמור את הילד מעין רואים בכלל, ומנשים דברניות בפרט.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ז, שאלוהו מורנו הבעל שם טוב בפרטיות על ההנהגה עם הילד, וחזר והזהירו שלא לספר לאף אחד מילדו זה. אחרי חג הסוכות כשר' ברוך היה מוכן לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה לשנה שלימה בשביל הילד, והזהירו מאד על שמירת הילד מעין רואים, ושלא יספר על חכמותיו כמנהגם של הורים מסויימים.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ח, התענין שוב על סדר ההנהגה עם הילד. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שכשהגיע לביתו אמרה לו אשתו הרבנית שביום ההולדת של הילד בח"י אלול התחיל לדבר יותר טוב, ובמשך שנת תק"ז הרגישו ההורים שיש לילד זכרון מופלא ותפיסא בלתי רגילה, מה שהילד שומע פעם אחת הרי זה כמונח בקופסא אצלו. מורנו הבעל שם טוב הזהיר שוב את ר' ברוך באזהרה חמורה שיעלים שהשי"ת ברכם בבן זכר, וכשישאלוהו יענה בקצרה שמקווים הם להשי"ת שבטח יהיה בהצלחה. <br />
<br />
כשר' ברוך נכנס אל מורנו הבעל שם טוב לקבל רשות לנסוע הביתה ולקבל ברכת הפרידה, סיפר למורנו הבעל שם טוב על החלטתם להביא את הילד אל מורנו הבעל שם טוב בח"י אלול הבא, כשיצטרכו לגזוז שערות ראשו ולהניח לו פיאות הראש. מורנו הבעל שם טוב הסכים, והזהיר עוד הפעם לשמור את הילד מעין רואים, ושהאם והדודה דבורה לאה יסעו עם הילד, שיבואו בח"י אלול אחרי התפילה, ואחרי שהוא יגזוז את שערות ראשו ויניח לו פיאות, יסעו מיד חזרה. ושיזהרו שאף אחד לא ידע מכך. <br />
<br />
כשר' ברוך הגיע לביתו מצא שבמשך שני החדשים שהוא לא היה בבית, נהיה הילד בקי בהרבה פרקי תהלים, הוא הרגיש שלילד יש תפיסא בלתי רגילה וזכרון מופלא, ומה ששומע פעם אחת הוא זוכר תמיד. <br />
<br />
ביום הרביעי ח"י באלול תק"ח, באו הרבנית רבקה וגיסתה הרבנית דבורה לאה עם הילד למזיבוז, אל מורנו הבעל שם טוב. ומיד אחרי שמורנו הבעל שם טוב חינך את הילד בפיאות הראש וברכו, הזהירן לנסוע מיד חזרה לביתן, ושלא ידברו ביניהן על מקום היותן וברכן בשנה טובה ובנסיעה כשורה.<br />
<br />
שהיה רבינו בגיל שש שנים, למד עם אחיו ר' מרדכי בגן הפירות, את הפסוקת "אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ" עם פירוש רש"י. ר' מרדכי לא יכל להבין כיצד אפשר לדעת איזו קרקע טובה יותר לזריעתם של פירות מסויימים, הסביר לו אחיו הרבי את הדבר, והמחיש לו בראיה ניצחת, שכן אפשר לשמוע איך מעיינות המים זורמים באדמה, ומתחת לתל האבנים הלבן, אמר לו הרבי הזקן, עובר מעיין מים חזק. במשך הזמן פרץ המעיין דרך תל האבנים הלבן, ונתהווה בריכת מים גדולה, שכעבור מספר שנים בשעה שפרצה מגיפת הבהמות, הביאה בריכה זו ברכה וטובה רבה לכל העיירות בסביבה, וקראו לבריכה בשם המעיין הלבן (ביעלי רוטשעס){{הערה|סה"ש תש"ב עמ' 150.}}. <br />
<br />
כשהגיע בנו לגיל 10, התחיל אביו ר' ברוך ללמוד עימו שו"ע חושן משפט. ר' ברוך עצמו היה גאון גדול ובקי גדול בסדר נזיקין, וכפי שסיפר בעצמו, קיבל את ידיעותיו הרבות בזה מחמיו ר' אברהם הגנן, שהיה גם הוא גאון ובקי בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 57. וראה שם שאדה"ז היה נוהג לשאול אצל הרי"ב מה שלמד מסבו ר"א הגנן}}. והודות לביקאותו של ר' ברוך בתחום זה, גם רבינו הזקן וגם אחיו של ר' משה, נהיו למדנים ובקיאים גדולים בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש תש"א שיחת חג השבועות.}}. אדה"ז פעם אמר שאת התענוג בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך, ואת גילוי אליהו ורוה"ק קיבל מאמו הרבנית רבקה (וגם הרבי הרש"ב התבטא פעם, שמה שנדפס על דף השער של שו"ע אדה"ז בהוצאת קאפוסט הפסוק "יהי מקורך ברוך", זה רמז לכך שאת ידיעותיו של רבינו הזקן בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך{{הערה|שם.}}).<br />
<br />
מזמן לזמן היו החסידים המבקרים את ר' ברוך, משוחחים אף עם רבינו הזקן, שהיה אז ילד כבן עשר, והתפלאו מאד מגאונותו הרבה וכישרונותיו{{הערה|ראה גם סה"ש תש"ד עמ' 133}}, אך אביו ר' ברוך מאד לא היה שבע רצון מזה, אשר כפי הנזכר קיבל הוראה מהבעש"ט שלא ידעו ולא יפרסם על בנו. פעם אחת בעת ששהה אצלם הרב ר' מאיר אייזיק מהרקי, שהיה אחד מתלמידי הבעש"ט והה"מ, למדן מפורסם ועוסק בדרכי החסידות, ושוחח עם רבינו הזקן, והתפעל מאד מעומק ידיעותיו. כשהגיע חג הפסח אמר לו ר' ברוך שיחזור לעירו, ולא יסמוך על הרב הממלא מקום שנשאר שם. כשחזר ר' אייזק לעירו גילה שאכן הממלא מקום טעה בדבר הלכה, ובזכות חזרתו העירה נצלו כולם מדבר מכשול{{הערה|סה"ש תש"א שיחת שביעי של פסח}}.<br />
<br />
לקראת הבר מצוה של בנו שניאור זלמן, התאספו לאחוזת ר' ברוך הרבה גאונים, מויטבסק, ממינסק ומפלוצק. הגאונים שתפסו מקום מרכזי ביותר בחגיגה, והם: ר' ברוך, אבי רבינו הזקן. ר' יוסף יצחק משריי, גיסו של ר' ברוך. ור' משה ראובן, בנו של הגאון ר' אברהם זאת מבשינקאוויטש, שמילא את מקומו בראשות הישיבה שם. ור' אברהם מאיר, תלמידו של בעל סדר הדורות. גם ר' משה מפוזנא, סביו של ר' ברוך, הגיע, ויחד ערכו חגיגה גדולה שנמשכה שבעה ימים, אשר בכל יום היה סעודת מצוה עם הרבה חידושי תורה. כפי המסופר חידושיו של בעל הבר מצוה עצמו התעלו על חידושי כולם, ואז הסמיכו הגאונים את רבינו הזקן לרבנות, ורב המקום כתב זאת בפנקס החברא קדישא לזכרון לדורות{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 59}}. <br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==מנהגים ואמרות המיוחסים אליו==<br />
בספר השיחות תש"ב (שיחת ליל ב דר"ה) כותב הרבי הריי"צ: "מנהגי רבותינו הם בקבלה מהוד כ"ק רבנו הזקן, כבר בימי נערותו היה כ"ק רבנו הזקן נוהג בכל היממה הראשונה של ראש השנה, מאחרי מנחת ערב ראש השנה עד תפלת ערבית של הלילה השני של ראש השנה, לעסוק באמירת תהלים. כפי שראה את אביו הרב ר' ברוך נוהג כך ובהנהגה זו נהג הוד כ"ק רבנו הזקן גם כשגדל".<br />
<br />
בסה"ש תש"ג עמ'153, כותב הרבי הריי"צ: "רוב זמני קביעות זמן הנישואין אצל אדמור"י חב"ד נקבעו ליום שישי, וזאת זכרון לחתונת ר' ברוך והרבנית רבקה, שהייתה ביום שישי ח"י אלול".<br />
<br />
בסה"ש תרצ"ט עמ' 356, מספר הרבי הריי"צ, בשם הרבי המהר"ש: "שמעתי מדודי זקני ר' חיים אברהם, שסיפר לו החסיד ר' יצחק אייזיק מויטבסק, שבנערותו שימש את הזקנים שהיו אצל הבעש"ט, וזכר את ר' ברוך אבי רבינו הזקן, ואת גיסו ר' יוסף יצחק, ומהם קיבל את התורה הזאת, שמסרו בשם הבעש"ט: הוי' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. בשעת בריאת העולם כשהקב"ה אמר להמלאכים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" שאלו המלאכים מה יהי' מהותו של האדם שאתה רוצה לברוא, ומה יהי' מעשהו? השיבם הקב"ה כי יהי' בעל גוף חומרי ובעל שכל ומדות בענינים חומרי'. אמרו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו"? השיב להם הקב"ה דרק האדם שהנני בורא הוא יקבל עליו עומ"ש ועול מצות בארץ החומרית, ואשר בתורתו ועבודתו בעולם החמרי יתעלו כל העולמות בעילוי אחר עילוי אין סוף".<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574791ישראל ברוך מליאזנא2022-12-14T12:03:42Z<p>ממג: /* מנהגים ואמרות המיוחסים אליו */</p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך (פוזנר) מווייסקוואליק{{הערה|כן נקרא ע"י הרבי הריי"צ (סה"ש תש"ב עמ' 150), ע"ש מקום מגוריו. ולהעיר שבשיחת י' כסלו תש"ב מכונה בשם "ר' ברוך ר' משה'ס" ע"ש סביו ר' משה מפוזנא.}}''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששהה לפני חתונתו בויטבסק, ושלשת שנותיו בנדודים, שאליהם יצא בגיל 14 וחצי.}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מסופר על שנות ילדותו, ועל נדודיו כבחור בעיירות שונות עד נישואיו. "ספר הזכרונות" מתמקד בדרכו של ר' ברוך בחיפוש אחר הדרך הנכונה בעבודת ה', בסיפורים השונים ששמע, ובמאורעות שארעו לו, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד. בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך. שאר הפרטים מכאן ואילך , ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים).<br />
<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151. סה"ש תש"ה עמ 117}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך באחוזת הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
לאחר שבשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות, והעריץ אותם מאד, יצרו הנהגות הצדיקים הנסתרים, הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151}}. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול{{הערה|וראה סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 98, שמספר שם שפעם אחת ביקר כ"ק האדמו"ר הצ"צ בעיירה דוברומיסל, ופגש שם זקנים שזכרו את ר' ברוך, ואת חברו ר' יצחק שאול.}}, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. שניהם היו נוסעים אל הבעל שם טוב בסוד, והעלימו את הדבר אחד מהשני. פעם אחת בשנת תק"ז הם נפגשו יחד אצל הבעל שם טוב, והגיס התפעל מאד, כי הר"ב היה נחשב לבעל מדות, וכיצד היה יכול להעלים את הדבר כל הזמן, שהוא נוסע אל הבעל שם טוב. <br />
<br />
בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, ונחשב למכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות{{הערה|ראה סה"ש קיץ ת"ש עמ' 124-125. ועוד}}.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו==<br />
כשעברה שנה לאחר נישואיו, ואשתו הרבנית רבקה לא נפקדה, היה ר' ברוך בצער, ולאחר התייעצות עם חברו ר' יצחק שאול, החליט ללכת אל הבעל שם טוב, ובהסכמת אשתו הרבנית מרת רבקה נסעו הוא וזוגתו{{הערה|ראה הערות וציונים לסה"ש תש"ג, עמ' 237}} בחודש מנחם אב תק"ד, למזיבוז אל הבעל שם טוב. <br />
<br />
הבעל שם טוב היה עורך סעודה בכל שנה בח"י אלול ואומר תורה, כך היה גם בח"י אלול תק"ד, שקביעותו היתה ביום רביעי. בברכת הלחיים שברך הבעל שם סרב את ר' ברוך אמר "למועד הזה ממש אתם חובקים בן"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}.<br />
<br />
לפני נסיעתם חזרה של ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה ממזיבוז, נכנסו אל הבעל שם טוב לקבל את ברכת הפרידה. הרבנית רבקה שהיתה במצב רוח של התעוררות גדולה, אמרה למורנו הבעל שם טוב "כשהשי"ת ימלא ברכתו הקדושה של מורנו הבעל שם טוב בבן זכר חי וקיים, תקדישו לתורה ועבודה בדרכו של מורנו הבעל שם טוב". ר' ברוך שאל את הבעש"ט האם לעבור לגור במקום אחר, והבעש"ט ענה לו שלנשמה של הילד טוב יותר לגור במקום שיש אנשים מועטים, כלומר חוטאים מועטים{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. מורנו הבעל שם טוב ראה התעוררותם הגדולה של ר' ברוך והרבנית רבקה, וברכם, ונסעו שמחים וטובי לב. <br />
<br />
כידוע, היתה הרבנית רבקה למדנית, ובכל יום היו לה שיעורי לימוד בסדר קבוע, אך היה זה בהצנע לכת, וחוץ מבעלה ר' ברוך לא ידע מזה אף אחד. כשהרבנית רבקה חזרה לביתה מביקורה אצל מורנו הבעל שם טוב, נסעה אל גיסתה הרבנית דבורה לאה בויטבסק, למסור לה מה שמורנו הבעל שם טוב אמר להם, מה ששמעה ומה שראתה בדרכי ההנהגה של מורנו הבעל שם טוב, ומה ששמעה שתלמידיו הקדושים התפלאו מאד מסדר עבודתו והנהגתו של מורנו הבעל שם טוב באותו חודש תשרי, שהיה שונה מכל השנים. הרבנית רבקה ביקשה את גיסתה הרבנית לתת לה סדר מה ללמוד בשיעוריה הקבועים, והיות והיא בטוחה שברכתו של הבעל שם טוב תתממש, היא רוצה שתתן לה סדר הנהגה בתפילה ולימוד בימי העיבור. בטוחה היתה הרבנית רבקה בברכתו והבטחתו של מורנו הבעל שם טוב, ומה מאושרת היתה להודיע לבעלה ר' ברוך שברכת מורנו הבעל שם טוב מתמלאת למזל טוב.<br />
<br />
ואף שבטוחים היו שמורנו הבעל שם טוב יודע ממילוי ברכתו, החליטו ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה להודיעו על כך, ובתחילת חודש אדר שני נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שברכתו הצליחה, וזוגתו הרבנית נפקדה. מורנו הבעל שם טוב שמח מאד לשמוע בשורה זו, והתענין במיוחד על זמן התחלת העיבור. וכשר' ברוך אמר לו, הורה לו מורנו הבעל שם טוב לברך ברכת שהחיינו בלי שם ומלכות, שיסע מיד חזרה לביתו למסור בשמו ברכת מזל טוב לרבנית, והזהירו בכמה אזהרות. ר' ברוך שב לביתו שמח וטוב לב.<br />
<br />
ביום רביעי ח"י אלול שנת תק"ה, נולד רבנו הזקן{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}, באחוזת אביו{{הערה|סה"ש תש"ד עמ' 118}}.<br />
<br />
ליום הכיפורים שנת תק"ו, נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. כשנכנס אליו הזהירו מורנו הבעל שם טוב שלא יספר לאף אחד שנולד לו בן, ואת השם שנתנו לו. כשעמד ר' ברוך לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה איך להתנהג עם הילד, לשמור עליו בדרך כלל, ובזמני הקיץ להיות אתו בשדות. מורנו הבעל שם טוב הזהירו מאד לשמור את הילד מעין רואים בכלל, ומנשים דברניות בפרט.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ז, שאלוהו מורנו הבעל שם טוב בפרטיות על ההנהגה עם הילד, וחזר והזהירו שלא לספר לאף אחד מילדו זה. אחרי חג הסוכות כשר' ברוך היה מוכן לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה לשנה שלימה בשביל הילד, והזהירו מאד על שמירת הילד מעין רואים, ושלא יספר על חכמותיו כמנהגם של הורים מסויימים.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ח, התענין שוב על סדר ההנהגה עם הילד. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שכשהגיע לביתו אמרה לו אשתו הרבנית שביום ההולדת של הילד בח"י אלול התחיל לדבר יותר טוב, ובמשך שנת תק"ז הרגישו ההורים שיש לילד זכרון מופלא ותפיסא בלתי רגילה, מה שהילד שומע פעם אחת הרי זה כמונח בקופסא אצלו. מורנו הבעל שם טוב הזהיר שוב את ר' ברוך באזהרה חמורה שיעלים שהשי"ת ברכם בבן זכר, וכשישאלוהו יענה בקצרה שמקווים הם להשי"ת שבטח יהיה בהצלחה. <br />
<br />
כשר' ברוך נכנס אל מורנו הבעל שם טוב לקבל רשות לנסוע הביתה ולקבל ברכת הפרידה, סיפר למורנו הבעל שם טוב על החלטתם להביא את הילד אל מורנו הבעל שם טוב בח"י אלול הבא, כשיצטרכו לגזוז שערות ראשו ולהניח לו פיאות הראש. מורנו הבעל שם טוב הסכים, והזהיר עוד הפעם לשמור את הילד מעין רואים, ושהאם והדודה דבורה לאה יסעו עם הילד, שיבואו בח"י אלול אחרי התפילה, ואחרי שהוא יגזוז את שערות ראשו ויניח לו פיאות, יסעו מיד חזרה. ושיזהרו שאף אחד לא ידע מכך. <br />
<br />
כשר' ברוך הגיע לביתו מצא שבמשך שני החדשים שהוא לא היה בבית, נהיה הילד בקי בהרבה פרקי תהלים, הוא הרגיש שלילד יש תפיסא בלתי רגילה וזכרון מופלא, ומה ששומע פעם אחת הוא זוכר תמיד. <br />
<br />
ביום הרביעי ח"י באלול תק"ח, באו הרבנית רבקה וגיסתה הרבנית דבורה לאה עם הילד למזיבוז, אל מורנו הבעל שם טוב. ומיד אחרי שמורנו הבעל שם טוב חינך את הילד בפיאות הראש וברכו, הזהירן לנסוע מיד חזרה לביתן, ושלא ידברו ביניהן על מקום היותן וברכן בשנה טובה ובנסיעה כשורה.<br />
<br />
שהיה רבינו בגיל שש שנים, למד עם אחיו ר' מרדכי בגן הפירות, את הפסוקת "אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ" עם פירוש רש"י. ר' מרדכי לא יכל להבין כיצד אפשר לדעת איזו קרקע טובה יותר לזריעתם של פירות מסויימים, הסביר לו אחיו הרבי את הדבר, והמחיש לו בראיה ניצחת, שכן אפשר לשמוע איך מעיינות המים זורמים באדמה, ומתחת לתל האבנים הלבן, אמר לו הרבי הזקן, עובר מעיין מים חזק. במשך הזמן פרץ המעיין דרך תל האבנים הלבן, ונתהווה בריכת מים גדולה, שכעבור מספר שנים בשעה שפרצה מגיפת הבהמות, הביאה בריכה זו ברכה וטובה רבה לכל העיירות בסביבה, וקראו לבריכה בשם המעיין הלבן (ביעלי רוטשעס){{הערה|סה"ש תש"ב עמ' 150.}}. <br />
<br />
כשהגיע בנו לגיל 10, התחיל אביו ר' ברוך ללמוד עימו שו"ע חושן משפט. ר' ברוך עצמו היה גאון גדול ובקי גדול בסדר נזיקין, וכפי שסיפר בעצמו, קיבל את ידיעותיו הרבות בזה מחמיו ר' אברהם הגנן, שהיה גם הוא גאון ובקי בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 57. וראה שם שאדה"ז היה נוהג לשאול אצל הרי"ב מה שלמד מסבו ר"א הגנן}}. והודות לביקאותו של ר' ברוך בתחום זה, גם רבינו הזקן וגם אחיו של ר' משה, נהיו למדנים ובקיאים גדולים בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש תש"א שיחת חג השבועות.}}. אדה"ז פעם אמר שאת התענוג בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך, ואת גילוי אליהו ורוה"ק קיבל מאמו הרבנית רבקה (וגם הרבי הרש"ב התבטא פעם, שמה שנדפס על דף השער של שו"ע אדה"ז בהוצאת קאפוסט הפסוק "יהי מקורך ברוך", זה רמז לכך שאת ידיעותיו של רבינו הזקן בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך{{הערה|שם.}}).<br />
<br />
מזמן לזמן היו החסידים המבקרים את ר' ברוך, משוחחים אף עם רבינו הזקן, שהיה אז ילד כבן עשר, והתפלאו מאד מגאונותו הרבה וכישרונותיו{{הערה|ראה גם סה"ש תש"ד עמ' 133}}, אך אביו ר' ברוך מאד לא היה שבע רצון מזה, אשר כפי הנזכר קיבל הוראה מהבעש"ט שלא ידעו ולא יפרסם על בנו. פעם אחת בעת ששהה אצלם הרב ר' מאיר אייזיק מהרקי, שהיה אחד מתלמידי הבעש"ט והה"מ, למדן מפורסם ועוסק בדרכי החסידות, ושוחח עם רבינו הזקן, והתפעל מאד מעומק ידיעותיו. כשהגיע חג הפסח אמר לו ר' ברוך שיחזור לעירו, ולא יסמוך על הרב הממלא מקום שנשאר שם. כשחזר ר' אייזק לעירו גילה שאכן הממלא מקום טעה בדבר הלכה, ובזכות חזרתו העירה נצלו כולם מדבר מכשול{{הערה|סה"ש תש"א שיחת שביעי של פסח}}.<br />
<br />
לקראת הבר מצוה של בנו שניאור זלמן, התאספו לאחוזת ר' ברוך הרבה גאונים, מויטבסק, ממינסק ומפלוצק. הגאונים שתפסו מקום מרכזי ביותר בחגיגה, והם: ר' ברוך, אבי רבינו הזקן. ר' יוסף יצחק משריי, גיסו של ר' ברוך. ור' משה ראובן, בנו של הגאון ר' אברהם זאת מבשינקאוויטש, שמילא את מקומו בראשות הישיבה שם. ור' אברהם מאיר, תלמידו של בעל סדר הדורות. גם ר' משה מפוזנא, סביו של ר' ברוך, הגיע, ויחד ערכו חגיגה גדולה שנמשכה שבעה ימים, אשר בכל יום היה סעודת מצוה עם הרבה חידושי תורה. כפי המסופר חידושיו של בעל הבר מצוה עצמו התעלו על חידושי כולם, ואז הסמיכו הגאונים את רבינו הזקן לרבנות, ורב המקום כתב זאת בפנקס החברא קדישא לזכרון לדורות{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 59}}. <br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==מנהגים ואמרות המיוחסים אליו==<br />
בספר השיחות תש"ב (שיחת ליל ב דר"ה) כותב הרבי הריי"צ: "מנהגי רבותינו הם בקבלה מהוד כ"ק רבנו הזקן, כבר בימי נערותו היה כ"ק רבנו הזקן נוהג בכל היממה הראשונה של ראש השנה, מאחרי מנחת ערב ראש השנה עד תפלת ערבית של הלילה השני של ראש השנה, לעסוק באמירת תהלים. כפי שראה את אביו הרב ר' ברוך נוהג כך ובהנהגה זו נהג הוד כ"ק רבנו הזקן גם כשגדל".<br />
<br />
בסה"ש תש"ג עמ'153, כותב הרבי הריי"צ: "רוב זמני קביעות זמן הנישואין אצל אדמור"י חב"ד נקבעו ליום שישי, וזאת זכרון לחתונת ר' ברוך והרבנית רבקה, שהייתה ביום שישי ח"י אלול".<br />
<br />
בסה"ש תרצ"ט עמ' 356, מספר הרבי הריי"צ, בשם הרבי המהר"ש: "שמעתי מדודי זקני ר' חיים אברהם, שסיפר לו החסיד ר' יצחק אייזיק מויטבסק, שבנערותו שימש את הזקנים שהיו אצל הבעש"ט, וזכר את ר' ברוך אבי רבינו הזקן, ואת גיסו ר' יוסף יצחק, ומהם קיבל את התורה הזאת, שמסרו בשם הבעש"ט: הוי' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. בשעת בריאת העולם כשהקב"ה אמר להמלאכים "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" שאלו המלאכים מה יהי' מהותו של האדם שאתה רוצה לברוא, ומה יהי' מעשהו? השיבם הקב"ה כי יהי' בעל גוף חומרי ובעל שכל ומדות בענינים חומרי'. אמרו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו"? השיב להם הקב"ה דרק האדם שהנני בורא הוא יקבל עליו עומ"ש ועול מצות בארץ החומרית, ואשר בתורתו ועבודתו בעולם החמרי יתעלו כל העולמות בעילוי אחר עילוי אין סוף".<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574770ישראל ברוך מליאזנא2022-12-14T04:58:20Z<p>ממג: </p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך (פוזנר) מווייסקוואליק{{הערה|כן נקרא ע"י הרבי הריי"צ (סה"ש תש"ב עמ' 150), ע"ש מקום מגוריו. ולהעיר שבשיחת י' כסלו תש"ב מכונה בשם "ר' ברוך ר' משה'ס" ע"ש סביו ר' משה מפוזנא.}}''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששהה לפני חתונתו בויטבסק, ושלשת שנותיו בנדודים, שאליהם יצא בגיל 14 וחצי.}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מסופר על שנות ילדותו, ועל נדודיו כבחור בעיירות שונות עד נישואיו. "ספר הזכרונות" מתמקד בדרכו של ר' ברוך בחיפוש אחר הדרך הנכונה בעבודת ה', בסיפורים השונים ששמע, ובמאורעות שארעו לו, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד. בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך. שאר הפרטים מכאן ואילך , ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים).<br />
<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151. סה"ש תש"ה עמ 117}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך באחוזת הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
לאחר שבשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות, והעריץ אותם מאד, יצרו הנהגות הצדיקים הנסתרים, הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 151}}. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול{{הערה|וראה סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 98, שמספר שם שפעם אחת ביקר כ"ק האדמו"ר הצ"צ בעיירה דוברומיסל, ופגש שם זקנים שזכרו את ר' ברוך, ואת חברו ר' יצחק שאול.}}, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. שניהם היו נוסעים אל הבעל שם טוב בסוד, והעלימו את הדבר אחד מהשני. פעם אחת בשנת תק"ז הם נפגשו יחד אצל הבעל שם טוב, והגיס התפעל מאד, כי הר"ב היה נחשב לבעל מדות, וכיצד היה יכול להעלים את הדבר כל הזמן, שהוא נוסע אל הבעל שם טוב. <br />
<br />
בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, ונחשב למכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות{{הערה|ראה סה"ש קיץ ת"ש עמ' 124-125. ועוד}}.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו==<br />
כשעברה שנה לאחר נישואיו, ואשתו הרבנית רבקה לא נפקדה, היה ר' ברוך בצער, ולאחר התייעצות עם חברו ר' יצחק שאול, החליט ללכת אל הבעל שם טוב, ובהסכמת אשתו הרבנית מרת רבקה נסעו הוא וזוגתו{{הערה|ראה הערות וציונים לסה"ש תש"ג, עמ' 237}} בחודש מנחם אב תק"ד, למזיבוז אל הבעל שם טוב. <br />
<br />
הבעל שם טוב היה עורך סעודה בכל שנה בח"י אלול ואומר תורה, כך היה גם בח"י אלול תק"ד, שקביעותו היתה ביום רביעי. בברכת הלחיים שברך הבעל שם סרב את ר' ברוך אמר "למועד הזה ממש אתם חובקים בן"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}.<br />
<br />
לפני נסיעתם חזרה של ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה ממזיבוז, נכנסו אל הבעל שם טוב לקבל את ברכת הפרידה. הרבנית רבקה שהיתה במצב רוח של התעוררות גדולה, אמרה למורנו הבעל שם טוב "כשהשי"ת ימלא ברכתו הקדושה של מורנו הבעל שם טוב בבן זכר חי וקיים, תקדישו לתורה ועבודה בדרכו של מורנו הבעל שם טוב". ר' ברוך שאל את הבעש"ט האם לעבור לגור במקום אחר, והבעש"ט ענה לו שלנשמה של הילד טוב יותר לגור במקום שיש אנשים מועטים, כלומר חוטאים מועטים{{הערה|סה"ש תש"ה עמ' 117}}. מורנו הבעל שם טוב ראה התעוררותם הגדולה של ר' ברוך והרבנית רבקה, וברכם, ונסעו שמחים וטובי לב. <br />
<br />
כידוע, היתה הרבנית רבקה למדנית, ובכל יום היו לה שיעורי לימוד בסדר קבוע, אך היה זה בהצנע לכת, וחוץ מבעלה ר' ברוך לא ידע מזה אף אחד. כשהרבנית רבקה חזרה לביתה מביקורה אצל מורנו הבעל שם טוב, נסעה אל גיסתה הרבנית דבורה לאה בויטבסק, למסור לה מה שמורנו הבעל שם טוב אמר להם, מה ששמעה ומה שראתה בדרכי ההנהגה של מורנו הבעל שם טוב, ומה ששמעה שתלמידיו הקדושים התפלאו מאד מסדר עבודתו והנהגתו של מורנו הבעל שם טוב באותו חודש תשרי, שהיה שונה מכל השנים. הרבנית רבקה ביקשה את גיסתה הרבנית לתת לה סדר מה ללמוד בשיעוריה הקבועים, והיות והיא בטוחה שברכתו של הבעל שם טוב תתממש, היא רוצה שתתן לה סדר הנהגה בתפילה ולימוד בימי העיבור. בטוחה היתה הרבנית רבקה בברכתו והבטחתו של מורנו הבעל שם טוב, ומה מאושרת היתה להודיע לבעלה ר' ברוך שברכת מורנו הבעל שם טוב מתמלאת למזל טוב.<br />
<br />
ואף שבטוחים היו שמורנו הבעל שם טוב יודע ממילוי ברכתו, החליטו ר' ברוך ואשתו הרבנית רבקה להודיעו על כך, ובתחילת חודש אדר שני נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שברכתו הצליחה, וזוגתו הרבנית נפקדה. מורנו הבעל שם טוב שמח מאד לשמוע בשורה זו, והתענין במיוחד על זמן התחלת העיבור. וכשר' ברוך אמר לו, הורה לו מורנו הבעל שם טוב לברך ברכת שהחיינו בלי שם ומלכות, שיסע מיד חזרה לביתו למסור בשמו ברכת מזל טוב לרבנית, והזהירו בכמה אזהרות. ר' ברוך שב לביתו שמח וטוב לב.<br />
<br />
ביום רביעי ח"י אלול שנת תק"ה, נולד רבנו הזקן{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' 153}}, באחוזת אביו{{הערה|סה"ש תש"ד עמ' 118}}.<br />
<br />
ליום הכיפורים שנת תק"ו, נסע ר' ברוך אל מורנו הבעל שם טוב. כשנכנס אליו הזהירו מורנו הבעל שם טוב שלא יספר לאף אחד שנולד לו בן, ואת השם שנתנו לו. כשעמד ר' ברוך לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה איך להתנהג עם הילד, לשמור עליו בדרך כלל, ובזמני הקיץ להיות אתו בשדות. מורנו הבעל שם טוב הזהירו מאד לשמור את הילד מעין רואים בכלל, ומנשים דברניות בפרט.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ז, שאלוהו מורנו הבעל שם טוב בפרטיות על ההנהגה עם הילד, וחזר והזהירו שלא לספר לאף אחד מילדו זה. אחרי חג הסוכות כשר' ברוך היה מוכן לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל שם טוב סדר הנהגה לשנה שלימה בשביל הילד, והזהירו מאד על שמירת הילד מעין רואים, ושלא יספר על חכמותיו כמנהגם של הורים מסויימים.<br />
<br />
כשר' ברוך בא אל מורנו הבעל שם טוב לראש השנה תק"ח, התענין שוב על סדר ההנהגה עם הילד. ר' ברוך סיפר למורנו הבעל שם טוב שכשהגיע לביתו אמרה לו אשתו הרבנית שביום ההולדת של הילד בח"י אלול התחיל לדבר יותר טוב, ובמשך שנת תק"ז הרגישו ההורים שיש לילד זכרון מופלא ותפיסא בלתי רגילה, מה שהילד שומע פעם אחת הרי זה כמונח בקופסא אצלו. מורנו הבעל שם טוב הזהיר שוב את ר' ברוך באזהרה חמורה שיעלים שהשי"ת ברכם בבן זכר, וכשישאלוהו יענה בקצרה שמקווים הם להשי"ת שבטח יהיה בהצלחה. <br />
<br />
כשר' ברוך נכנס אל מורנו הבעל שם טוב לקבל רשות לנסוע הביתה ולקבל ברכת הפרידה, סיפר למורנו הבעל שם טוב על החלטתם להביא את הילד אל מורנו הבעל שם טוב בח"י אלול הבא, כשיצטרכו לגזוז שערות ראשו ולהניח לו פיאות הראש. מורנו הבעל שם טוב הסכים, והזהיר עוד הפעם לשמור את הילד מעין רואים, ושהאם והדודה דבורה לאה יסעו עם הילד, שיבואו בח"י אלול אחרי התפילה, ואחרי שהוא יגזוז את שערות ראשו ויניח לו פיאות, יסעו מיד חזרה. ושיזהרו שאף אחד לא ידע מכך. <br />
<br />
כשר' ברוך הגיע לביתו מצא שבמשך שני החדשים שהוא לא היה בבית, נהיה הילד בקי בהרבה פרקי תהלים, הוא הרגיש שלילד יש תפיסא בלתי רגילה וזכרון מופלא, ומה ששומע פעם אחת הוא זוכר תמיד. <br />
<br />
ביום הרביעי ח"י באלול תק"ח, באו הרבנית רבקה וגיסתה הרבנית דבורה לאה עם הילד למזיבוז, אל מורנו הבעל שם טוב. ומיד אחרי שמורנו הבעל שם טוב חינך את הילד בפיאות הראש וברכו, הזהירן לנסוע מיד חזרה לביתן, ושלא ידברו ביניהן על מקום היותן וברכן בשנה טובה ובנסיעה כשורה.<br />
<br />
שהיה רבינו בגיל שש שנים, למד עם אחיו ר' מרדכי בגן הפירות, את הפסוקת "אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ" עם פירוש רש"י. ר' מרדכי לא יכל להבין כיצד אפשר לדעת איזו קרקע טובה יותר לזריעתם של פירות מסויימים, הסביר לו אחיו הרבי את הדבר, והמחיש לו בראיה ניצחת, שכן אפשר לשמוע איך מעיינות המים זורמים באדמה, ומתחת לתל האבנים הלבן, אמר לו הרבי הזקן, עובר מעיין מים חזק. במשך הזמן פרץ המעיין דרך תל האבנים הלבן, ונתהווה בריכת מים גדולה, שכעבור מספר שנים בשעה שפרצה מגיפת הבהמות, הביאה בריכה זו ברכה וטובה רבה לכל העיירות בסביבה, וקראו לבריכה בשם המעיין הלבן (ביעלי רוטשעס){{הערה|סה"ש תש"ב עמ' 150.}}. <br />
<br />
כשהגיע בנו לגיל 10, התחיל אביו ר' ברוך ללמוד עימו שו"ע חושן משפט. ר' ברוך עצמו היה גאון גדול ובקי גדול בסדר נזיקין, וכפי שסיפר בעצמו, קיבל את ידיעותיו הרבות בזה מחמיו ר' אברהם הגנן, שהיה גם הוא גאון ובקי בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 57. וראה שם שאדה"ז היה נוהג לשאול אצל הרי"ב מה שלמד מסבו ר"א הגנן}}. והודות לביקאותו של ר' ברוך בתחום זה, גם רבינו הזקן וגם אחיו של ר' משה, נהיו למדנים ובקיאים גדולים בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש תש"א שיחת חג השבועות.}}. אדה"ז פעם אמר שאת התענוג בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך, ואת גילוי אליהו ורוה"ק קיבל מאמו הרבנית רבקה (וגם הרבי הרש"ב התבטא פעם, שמה שנדפס על דף השער של שו"ע אדה"ז בהוצאת קאפוסט הפסוק "יהי מקורך ברוך", זה רמז לכך שאת ידיעותיו של רבינו הזקן בחו"מ, קיבל מאביו ר' ברוך{{הערה|שם.}}).<br />
<br />
מזמן לזמן היו החסידים המבקרים את ר' ברוך, משוחחים אף עם רבינו הזקן, שהיה אז ילד כבן עשר, והתפלאו מאד מגאונותו הרבה וכישרונותיו{{הערה|ראה גם סה"ש תש"ד עמ' 133}}, אך אביו ר' ברוך מאד לא היה שבע רצון מזה, אשר כפי הנזכר קיבל הוראה מהבעש"ט שלא ידעו ולא יפרסם על בנו. פעם אחת בעת ששהה אצלם הרב ר' מאיר אייזיק מהרקי, שהיה אחד מתלמידי הבעש"ט והה"מ, למדן מפורסם ועוסק בדרכי החסידות, ושוחח עם רבינו הזקן, והתפעל מאד מעומק ידיעותיו. כשהגיע חג הפסח אמר לו ר' ברוך שיחזור לעירו, ולא יסמוך על הרב הממלא מקום שנשאר שם. כשחזר ר' אייזק לעירו גילה שאכן הממלא מקום טעה בדבר הלכה, ובזכות חזרתו העירה נצלו כולם מדבר מכשול{{הערה|סה"ש תש"א שיחת שביעי של פסח}}.<br />
<br />
לקראת הבר מצוה של בנו שניאור זלמן, התאספו לאחוזת ר' ברוך הרבה גאונים, מויטבסק, ממינסק ומפלוצק. הגאונים שתפסו מקום מרכזי ביותר בחגיגה, והם: ר' ברוך, אבי רבינו הזקן. ר' יוסף יצחק משריי, גיסו של ר' ברוך. ור' משה ראובן, בנו של הגאון ר' אברהם זאת מבשינקאוויטש, שמילא את מקומו בראשות הישיבה שם. ור' אברהם מאיר, תלמידו של בעל סדר הדורות. גם ר' משה מפוזנא, סביו של ר' ברוך, הגיע, ויחד ערכו חגיגה גדולה שנמשכה שבעה ימים, אשר בכל יום היה סעודת מצוה עם הרבה חידושי תורה. כפי המסופר חידושיו של בעל הבר מצוה עצמו התעלו על חידושי כולם, ואז הסמיכו הגאונים את רבינו הזקן לרבנות, ורב המקום כתב זאת בפנקס החברא קדישא לזכרון לדורות{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 59}}. <br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==מנהגים ואמרות המיוחסים אליו==<br />
בספר השיחות תש"ב (שיחת ליל ב דר"ה): "מנהגי רבותינו הם בקבלה מהוד כ"ק רבנו הזקן, כבר בימי נערותו היה כ"ק רבנו הזקן נוהג בכל היממה הראשונה של ראש השנה, מאחרי מנחת ערב ראש השנה עד תפלת ערבית של הלילה השני של ראש השנה, לעסוק באמירת תהלים. כפי שראה את אביו הרב ר' ברוך נוהג כך ובהנהגה זו נהג הוד כ"ק רבנו הזקן גם כשגדל".<br />
<br />
בסה"ש תש"ג עמ'153: "רוב זמני קביעות זמן הנישואין אצל אדמור"י חב"ד נקבעו ליום שישי, וזאת זכרון לחתונת ר' ברוך והרבנית רבקה, שהייתה ביום שישי ח"י אלול".<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574766ישראל ברוך מליאזנא2022-12-14T03:17:07Z<p>ממג: </p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך פוזנר''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששהה לפני חתונתו בויטבסק, ושלשת שנותיו בנדודים, שאליהם יצא בגיל 14 וחצי.}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מסופר על שנות ילדותו, ועל נדודיו כבחור בעיירות שונות עד נישואיו. "ספר הזכרונות" מתמקד בדרכו של ר' ברוך בחיפוש הדרך הנכונה בעבודת ה', בסיפורים השונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד. בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך. שאר הפרטים מכאן ואילך , ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים).<br />
<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' קנג}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך חוות הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
לאחר שבשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות, והעריץ אותם מאד, יצרו הנהגות הצדיקים הנסתרים, הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול{{הערה|וראה סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 98, שמספר שם שפעם אחת ביקר כ"ק האדמו"ר הצ"צ בעיירה דוברומיסל, ופגש שם זקנים שזכרו את ר' ברוך, ואת חברו ר' יצחק שאול.}}, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, והיה מאד מכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות{{הערה|ראה סה"ש קיץ ת"ש עמ' 124-125.}}.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו==<br />
<br />
כשהגיע בנו לגיל 10, התחיל אביו ר' ברוך ללמוד עימו שו"ע חושן משפט. ר' ברוך עצמו היה גאון גדול ובקי גדול בסדר נזיקין, וכפי שסיפר בעצמו, קיבל את ידיעותיו הרבות בזה מחמיו ר' אברהם הגנן, שהיה גם הוא גאון ובקי בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 57. וראה שם שאדה"ז היה נוהג לשאול אצל הרי"ב מה שלמד מסבו ר"א הגנן}}. <br />
<br />
לקראת הבר מצוה של בנו שניאור זלמן, התאספו לאחוזת ר' ברוך הרבה גאונים, מויטבסק, ממינסק ומפלוצק. הגאונים שתפסו מקום מרכזי ביותר בחגיגה, והם: ר' ברוך, אבי רבינו הזקן. ר' יוסף יצחק משריי, גיסו של ר' ברוך. ור' משה ראובן, בנו של הגאון ר' אברהם זאת מבשינקאוויטש, שמילא את מקומו בראשות הישיבה שם. ור' אברהם מאיר, תלמידו של בעל סדר הדורות. גם ר' משה מפוזנא, סביו של ר' ברוך, הגיע, ויחד ערכו חגיגה גדולה שנמשכה שבעה ימים, אשר בכל יום היה סעודת מצוה עם הרבה חידושי תורה. כפי המסופר חידושיו של בעל הבר מצוה עצמו התעלו על חידושי כולם, ואז הסמיכו הגאונים את רבינו הזקן לרבנות, ורב המקום כתב זאת בפנקס החברא קדישא לזכרון לדורות{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 59}}. <br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574701ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T14:49:07Z<p>ממג: </p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך פוזנר''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששה בויטבסק, ושלש שנים בנדודים, אליהם יצא בגיל 14 וחצי}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" מתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', ובסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, ושהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד. בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך. שאר הפרטים מכאן ואילך , ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים).<br />
<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' קנג}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך חוות הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
לאחר שבשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות, והעריץ אותם מאד, יצרו הנהגות הצדיקים הנסתרים, הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול{{הערה|וראה סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 98, שמספר שם שפעם אחת ביקר כ"ק האדמו"ר הצ"צ בעיירה דוברומיסל, ופגש שם זקנים שזכרו את ר' ברוך, ואת חברו ר' יצחק שאול.}}, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, והיה מאד מכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות{{הערה|ראה סה"ש קיץ ת"ש עמ' 124-125.}}.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן ושנות ילדותו==<br />
<br />
כשהגיע בנו לגיל 10, התחיל אביו ר' ברוך ללמוד עימו שו"ע חושן משפט. ר' ברוך עצמו היה גאון גדול ובקי גדול בסדר נזיקין, וכפי שסיפר בעצמו, קיבל את ידיעותיו הרבות בזה מחמיו ר' אברהם הגנן, שהיה גם הוא גאון ובקי בסדר נזיקין{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 57. וראה שם שאדה"ז היה נוהג לשאול אצל הרי"ב מה שלמד מסבו ר"א הגנן}}. <br />
<br />
לקראת הבר מצוה של בנו שניאור זלמן, התאספו לאחוזת ר' ברוך הרבה גאונים, מויטבסק, ממינסק ומפלוצק. הגאונים שתפסו מקום מרכזי ביותר בחגיגה, והם: ר' ברוך, אבי רבינו הזקן. ר' יוסף יצחק משריי, גיסו של ר' ברוך. ור' משה ראובן, בנו של הגאון ר' אברהם זאת מבשינקאוויטש, שמילא את מקומו בראשות הישיבה שם. ור' אברהם מאיר, תלמידו של בעל סדר הדורות. גם ר' משה מפוזנא, סביו של ר' ברוך, הגיע, ויחד ערכו חגיגה גדולה שנמשכה שבעה ימים, אשר בכל יום היה סעודת מצוה עם הרבה חידושי תורה. כפי המסופר חידושיו של בעל הבר מצוה עצמו התעלו על חידושי כולם, ואז הסמיכו הגאונים את רבינו הזקן לרבנות, ורב המקום כתב זאת בפנקס החברא קדישא לזכרון לדורות{{הערה|סה"ש קיץ ת"ש, עמ' 59}}. <br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574686ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T12:01:00Z<p>ממג: </p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך פוזנר''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששה בויטבסק, ושלש שנים בנדודים, אליהם יצא בגיל 14 וחצי}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא כסיפור שמתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו (ולפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר). שאר הפרטים אודות ר' ברוך, ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך).<br />
<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' קנג}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך חוות הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
לאחר שבשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות, והעריץ אותם מאד, יצרו הנהגות הצדיקים הנסתרים, הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, והיה מאד מכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן וגידולו==<br />
<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574685ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T11:58:50Z<p>ממג: /* נישאיו */</p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך פוזנר''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששה בויטבסק, ושלש שנים בנדודים, אליהם יצא בגיל 14 וחצי}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא כסיפור שמתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו (ולפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר). שאר הפרטים אודות ר' ברוך, ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך).<br />
<br />
==נישואיו==<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' קנג}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך חוות הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
בשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות והעריץ אותם מאד. הנהגות הצדיקים הנסתרים הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, יצרו בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, והיה מאד מכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן וגידולו==<br />
<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574684ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T11:57:39Z<p>ממג: /* נדודיו */</p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך פוזנר''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששה בויטבסק, ושלש שנים בנדודים, אליהם יצא בגיל 14 וחצי}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא כסיפור שמתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו (ולפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר). שאר הפרטים אודות ר' ברוך, ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישאיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך).<br />
<br />
==נישואיו==<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' קנג}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך חוות הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
בשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות והעריץ אותם מאד. הנהגות הצדיקים הנסתרים הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, יצרו בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, והיה מאד מכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן וגידולו==<br />
<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574683ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T11:56:21Z<p>ממג: /* ילדותו */</p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך פוזנר''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששה בויטבסק, ושלש שנים בנדודים, אליהם יצא בגיל 14 וחצי}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא כסיפור שמתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו (ולפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר). שאר הפרטים אודות ר' ברוך, ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו{{הערה|1=ברשימת היומן, עמוד שי"א משמע שאימו נפטרה כשאדמו"ר הזקן היה בן 5. ומה שכתוב בפנים על פי ספר הזכרונות.}}, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישאיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך).<br />
<br />
==נישואיו==<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' קנג}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך חוות הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
בשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות והעריץ אותם מאד. הנהגות הצדיקים הנסתרים הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, יצרו בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, והיה מאד מכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן וגידולו==<br />
<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574681ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T11:43:31Z<p>ממג: </p>
<hr />
<div>רבי '''(ישראל{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}) ברוך פוזנר''' (תפ"ד{{הערה|כך משמע משיחת הרבי הריי"צ סה"ש תש"ג עמ' קנ"ג, שכותב שם שר' ברוך התחתן בשנת תק"ג, וזאת (כפי שמסופר בסה"ז) לאחר שנה ששה בויטבסק, ושלש שנים בנדודים, אליהם יצא בגיל 14 וחצי}} - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא כסיפור שמתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו (ולפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר). שאר הפרטים אודות ר' ברוך, ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר{{הערה|לפי [[ספר הזכרונות]] משמע שנולד בשנת תפ"ג לערך אבל לפי מקורות בקובץ אור ישראל-33 לאו דווקא משמע כן}}. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו{{הערה|1=ברשימת היומן, עמוד שי"א משמע שאימו נפטרה כשאדמו"ר הזקן היה בן 5. ומה שכתוב בפנים על פי ספר הזכרונות.}}, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישאיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך).<br />
<br />
==נישואיו==<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' קנג}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך חוות הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
בשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות והעריץ אותם מאד. הנהגות הצדיקים הנסתרים הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, יצרו בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, והיה מאד מכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן וגידולו==<br />
<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574679ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T11:33:51Z<p>ממג: /* השתדכותו עם הרבנית רבקה */</p>
<hr />
<div>רבי '''ישראל ברוך פוזנר'''{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}(? - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא כסיפור שמתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו (ולפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר). שאר הפרטים אודות ר' ברוך, ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר{{הערה|לפי [[ספר הזכרונות]] משמע שנולד בשנת תפ"ג לערך אבל לפי מקורות בקובץ אור ישראל-33 לאו דווקא משמע כן}}. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו{{הערה|1=ברשימת היומן, עמוד שי"א משמע שאימו נפטרה כשאדמו"ר הזקן היה בן 5. ומה שכתוב בפנים על פי ספר הזכרונות.}}, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישאיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך).<br />
<br />
==נישואיו==<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' קנג}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך חוות הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
בשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות והעריץ אותם מאד. הנהגות הצדיקים הנסתרים הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, יצרו בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, והיה מאד מכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן וגידולו==<br />
<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574678ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T11:28:55Z<p>ממג: </p>
<hr />
<div>רבי '''ישראל ברוך פוזנר'''{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}(? - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ ב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא כסיפור שמתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו (ולפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר). שאר הפרטים אודות ר' ברוך, ידועים משיחות הרבי הריי"צ, וממקורות שונים.<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר{{הערה|לפי [[ספר הזכרונות]] משמע שנולד בשנת תפ"ג לערך אבל לפי מקורות בקובץ אור ישראל-33 לאו דווקא משמע כן}}. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו{{הערה|1=ברשימת היומן, עמוד שי"א משמע שאימו נפטרה כשאדמו"ר הזקן היה בן 5. ומה שכתוב בפנים על פי ספר הזכרונות.}}, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==השתדכותו עם הרבנית רבקה==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך).<br />
<br />
==נישואיו==<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' קנג}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך חוות הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
בשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות והעריץ אותם מאד. הנהגות הצדיקים הנסתרים הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, יצרו בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, והיה מאד מכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן וגידולו==<br />
<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574677ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T11:23:46Z<p>ממג: /* התקרבותו לבעש"ט */</p>
<hr />
<div>רבי '''ישראל ברוך פוזנר'''{{הערה|על פי מצבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}(? - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ שב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא כסיפור שמתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו (ולפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר).<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. <br />
אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר{{הערה|לפי [[ספר הזכרונות]] משמע שנולד בשנת תפ"ג לערך אבל לפי מקורות בקובץ אור ישראל-33 לאו דווקא משמע כן}}. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו{{הערה|1=ברשימת היומן, עמוד שי"א משמע שאימו נפטרה כשאדמו"ר הזקן היה בן 5. ומה שכתוב בפנים על פי ספר הזכרונות.}}, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==השתדכותו עם הרבנית רבקה==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך).<br />
<br />
==נישואיו==<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' קנג}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך חוות הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
בשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות והעריץ אותם מאד. הנהגות הצדיקים הנסתרים הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת, יצרו בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, והיה מאד מכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות.<br />
<br />
==לידת רבינו הזקן וגידולו==<br />
<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574664ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T06:07:42Z<p>ממג: /* השתדכותו עם הרבנית רבקה */</p>
<hr />
<div>רבי '''ישראל ברוך פוזנר'''{{הערה|על פי מציבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}(? - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ שב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא כסיפור שמתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו (ולפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר).<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. <br />
אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר{{הערה|לפי [[ספר הזכרונות]] משמע שנולד בשנת תפג לערך אבל לפי מקורות בקובץ אור ישראל-33 לאו דווקא משמע כן}}. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו{{הערה|1=ברשימת היומן, עמוד שי"א משמע שאימו נפטרה כשאדמו"ר הזקן היה בן 5. ומה שכתוב בפנים על פי ספר הזכרונות.}}, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==השתדכותו עם הרבנית רבקה==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך).<br />
<br />
==נישואיו==<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' קנג}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך חוות הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
בשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות והעריץ אותם מאד. הנהגות הצדיקים הנסתרים הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת יצרו בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, והיה מאד מכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות. <br />
<br />
==לידת רבינו הזקן וגידולו==<br />
<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574663ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T06:07:19Z<p>ממג: /* השתדכותו עם הרבנית רבקה */</p>
<hr />
<div>רבי '''ישראל ברוך פוזנר'''{{הערה|על פי מציבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}(? - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ שב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא כסיפור שמתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו (ולפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר).<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. <br />
אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר{{הערה|לפי [[ספר הזכרונות]] משמע שנולד בשנת תפג לערך אבל לפי מקורות בקובץ אור ישראל-33 לאו דווקא משמע כן}}. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו{{הערה|1=ברשימת היומן, עמוד שי"א משמע שאימו נפטרה כשאדמו"ר הזקן היה בן 5. ומה שכתוב בפנים על פי ספר הזכרונות.}}, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==השתדכותו עם הרבנית רבקה==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
(בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך, אבי כ"ק רבינו הזקן).<br />
<br />
==נישואיו==<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' קנג}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך חוות הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
בשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות והעריץ אותם מאד. הנהגות הצדיקים הנסתרים הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת יצרו בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, והיה מאד מכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות. <br />
<br />
==לידת רבינו הזקן וגידולו==<br />
<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574662ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T06:06:25Z<p>ממג: </p>
<hr />
<div>רבי '''ישראל ברוך פוזנר'''{{הערה|על פי מציבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}(? - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ שב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא כסיפור שמתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו (ולפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר).<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. <br />
אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר{{הערה|לפי [[ספר הזכרונות]] משמע שנולד בשנת תפג לערך אבל לפי מקורות בקובץ אור ישראל-33 לאו דווקא משמע כן}}. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו{{הערה|1=ברשימת היומן, עמוד שי"א משמע שאימו נפטרה כשאדמו"ר הזקן היה בן 5. ומה שכתוב בפנים על פי ספר הזכרונות.}}, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==השתדכותו עם הרבנית רבקה==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך, אבי כ"ק רבינו הזקן.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
בתחילה קבע ר' ברוך (כחלק מתנאיו עם חותנו ר' אברהם) את זמן הנישואין ליום ח"י אלול תק"ג. קביעות ח"י אלול באותה שנה היתה בשבת, ור' ברוך קבע את זמן החופה למוצאי שבת קודש. אך כמה שבועות לפני החתונה הודיע ר' ברוך למחותנו ר' אברהם על הסכמתו שיום החופה יהיה ביום ששי, שבעה עשר באלול. וכן היה, נישואי ר' ברוך עם הרבנית רבקה התקיימו ביום י"ז אלול תק"ג, ערב שבת קודש "כי תבא"{{הערה|סה"ש תש"ג עמ' קנג}}.<br />
<br />
לאחר נישואיו התגורר ר' ברוך חוות הנידוניה שלו בקרבת מקום לליאזנא, שנקראה בשם "מעין לבן" (באידיש "וייסקוואליק". כיום: Veleshkovichi){{הערה|שה"ש תש"ב עמ' קמ. שיחת חג השבועות תש"ב}}. הרבה פליטים מפראג ופוזנא הסתדרו משפחות רבות בעבודת האדמה באחוזתו הגדולה של ר' ברוך.<br />
<br />
==התקרבותו לבעש"ט==<br />
בשנות נידודיו נפגש ר' ברוך עם הצדיקים הנסתרים, למד מהם רבות והעריץ אותם מאד. הנהגות הצדיקים הנסתרים הן לגבי עצמם והן בנוגע לזולת יצרו בגאון הצדיק ר' ברוך חשק גדול להימנות על חברותם. במשך שמונת השנים תצ"ד-תק"ב מאז התגלות הבעל שם טוב, עד לשנה בה נפגש הגאון הצדיק ר' ברוך עם תלמידי הבעל שם טוב, נתפרסמה כבר שיטת הבעל שם טוב פחות או יותר. <br />
<br />
באותו קיץ של שנת תק"ג, שבו שהה ר' ברוך משך זמן בדוברומיסלא, למד בחברותא עם האברך החסיד ר' יצחק שאול, בן הגאון החסיד ר' ניסן מלמד, וכן למד במשך זמן בחברותא עם הגאון הצדיק ר' יששכר דוב מקאבילניק, וכמה פעמים למדו הכתבים של תורת הבעל שם טוב, שהגאון הצדיק ר' יוסף חותנו של ר' ישכר דוב המגיד מליובאוויטש רשם, ואז נעשה ר' ברוך למקושר של הבעל שם טוב{{הערה|שיחת ח"י אלול תש"ג}}. <br />
<br />
ר' ברוך נהיה אחד מהצדיקים הנסתרים. היתה תקופה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה, הזהירם מורנו הבעל שם טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות. תלמידי הבעל שם טוב ידעו שהגאון ר' יוסף יצחק הוא מחסידי הבעש"ט, אבל מר' ברוך לא ידע אף אחד, רק אשתו הרבנית רבקה ידעה{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 151}}.<br />
<br />
ר' ברוך וגיסו ר' יוסף יצחק היו שניהם תלמידים מובהקים של מורנו הבעל שם טוב{{הערה|תורת שלום-ספר השיחות עמ' 26}}. בשלב מאוחר יותר התפרסם ר' ברוך בין תלמידי הבעש"ט, והיה מאד מכובד בקרב שאר תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש. מזמן לזמן היו באים רבנים וחסידים לליאזנא, כדי להתוועד עם ר' ברוך בדברי תורה וחסידות. <br />
<br />
==לידת רבינו הזקן וגידולו==<br />
<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574661ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T05:34:41Z<p>ממג: /* ילדותו */</p>
<hr />
<div>רבי '''ישראל ברוך פוזנר'''{{הערה|על פי מציבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}(? - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ שב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא כסיפור שמתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו (ולפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר).<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. <br />
<br />
אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. ואולי מדובר בגרסאות שונות שקיבל הרבי הריי"צ בנוגע לתולדות חייו של ר' ברוך. וצ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר{{הערה|לפי [[ספר הזכרונות]] משמע שנולד בשנת תפג לערך אבל לפי מקורות בקובץ אור ישראל-33 לאו דווקא משמע כן}}. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו{{הערה|1=ברשימת היומן, עמוד שי"א משמע שאימו נפטרה כשאדמו"ר הזקן היה בן 5. ומה שכתוב בפנים על פי ספר הזכרונות.}}, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך, אבי כ"ק רבינו הזקן.<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574659ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T05:31:32Z<p>ממג: </p>
<hr />
<div>רבי '''ישראל ברוך פוזנר'''{{הערה|על פי מציבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}(? - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ שב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא כסיפור שמתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו (ולפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר).<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. <br />
<br />
אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. והדבר צ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר{{הערה|לפי [[ספר הזכרונות]] משמע שנולד בשנת תפג לערך אבל לפי מקורות בקובץ אור ישראל-33 לאו דווקא משמע כן}}. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו{{הערה|1=ברשימת היומן, עמוד שי"א משמע שאימו נפטרה כשאדמו"ר הזקן היה בן 5. ומה שכתוב בפנים על פי ספר הזכרונות.}}, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך, אבי כ"ק רבינו הזקן.<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574658ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T05:30:27Z<p>ממג: /* ילדותו */</p>
<hr />
<div>רבי '''ישראל ברוך פוזנר'''{{הערה|על פי מציבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}(? - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ שב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא כסיפור שמתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו (ולפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר).<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימה המיוחסת לנכד הרבי המהר"ש (נדפסה ב"כרם חב"ד" 4, עמ 7), נכתב: "השתלשלות יחוסו: אין אתנו יודע עד מה מפרטיות משפחת הוריו ואבותיו. כמה פעמים חקרתי ודרשתי בזה, ולא מצאתי מענה מפורט לדעת סדר מסודר. רק ידענו אשר אבי רבינו הגדול הרב ר' ברוך זצ"ל גר בעיר פראג, ובד"כ היה איש פלאי, והיה נכבא מן הבריות ואין איש שידע מה מעשהו. ומשנולד רבינו הגדול שהוא היה הבן זקונים, בהיותו בן שלש הביא אותו למדינתנו...". אולם העיר שם ר"י מונדשיין (הערה 4) שבעדותו של רבינו הזקן במאסרו הראשון כתב (סעיף י"ד) "נולדתי בלאזנע", וכן בריבוי סיפורים שסיפר הרבי הריי"צ על הולדתו של רבינו הזקן (והקשר בין זה לבעש"ט), שברור שהיה זה בליאזנא. וא"כ אין הדברים שברשימה זו מדוייקים, וכפי הנראה נפלה בידו טעות, ואולי מפני שהיה ידוע שמקור המשפחה בפראג, והכוונה באמת לאבי סבו של רבינו הזקן, ר' משה מפוזנא, שהיה גר בתחילה בפראג, כמסופר בארוכה בספר הזכרונות. <br />
אך יש להעיר מרשימות חו' קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) ששם כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. והדבר צ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר{{הערה|לפי [[ספר הזכרונות]] משמע שנולד בשנת תפג לערך אבל לפי מקורות בקובץ אור ישראל-33 לאו דווקא משמע כן}}. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו{{הערה|1=ברשימת היומן, עמוד שי"א משמע שאימו נפטרה כשאדמו"ר הזקן היה בן 5. ומה שכתוב בפנים על פי ספר הזכרונות.}}, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך, אבי כ"ק רבינו הזקן.<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574656ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T05:25:43Z<p>ממג: </p>
<hr />
<div>רבי '''ישראל ברוך פוזנר'''{{הערה|על פי מציבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}(? - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ שב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא כסיפור שמתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו (ולפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר).<br />
<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימות חו' חוברת קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. והדבר צ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר{{הערה|לפי [[ספר הזכרונות]] משמע שנולד בשנת תפג לערך אבל לפי מקורות בקובץ אור ישראל-33 לאו דווקא משמע כן}}. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו{{הערה|1=ברשימת היומן, עמוד שי"א משמע שאימו נפטרה כשאדמו"ר הזקן היה בן 5. ומה שכתוב בפנים על פי ספר הזכרונות.}}, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך, אבי כ"ק רבינו הזקן.<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574655ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T05:25:22Z<p>ממג: </p>
<hr />
<div>רבי '''ישראל ברוך פוזנר'''{{הערה|על פי מציבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}(? - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ שב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא כסיפור שמתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו (ולפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר).<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימות חו' חוברת קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. והדבר צ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר{{הערה|לפי [[ספר הזכרונות]] משמע שנולד בשנת תפג לערך אבל לפי מקורות בקובץ אור ישראל-33 לאו דווקא משמע כן}}. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו{{הערה|1=ברשימת היומן, עמוד שי"א משמע שאימו נפטרה כשאדמו"ר הזקן היה בן 5. ומה שכתוב בפנים על פי ספר הזכרונות.}}, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך, אבי כ"ק רבינו הזקן.<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574654ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T05:24:54Z<p>ממג: </p>
<hr />
<div>רבי '''ישראל ברוך פוזנר'''{{הערה|על פי מציבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}(? - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, הוא הדמות המרכזית בסיפורי הרבי הריי"צ שב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא כסיפור שמתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו.כסיפור עלילתי (ולפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר).<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימות חו' חוברת קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. והדבר צ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר{{הערה|לפי [[ספר הזכרונות]] משמע שנולד בשנת תפג לערך אבל לפי מקורות בקובץ אור ישראל-33 לאו דווקא משמע כן}}. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו{{הערה|1=ברשימת היומן, עמוד שי"א משמע שאימו נפטרה כשאדמו"ר הזקן היה בן 5. ומה שכתוב בפנים על פי ספר הזכרונות.}}, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך, אבי כ"ק רבינו הזקן.<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574652ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T05:22:30Z<p>ממג: /* ילדותו */</p>
<hr />
<div>רבי '''ישראל ברוך פוזנר'''{{הערה|על פי מציבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}(? - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, משמש כדמות ראשית בסיפורי הרבי הריי"צ שב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא באופן של סיפור עלילתי (שלפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר). הספר מתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו.<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימות חו' חוברת קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. והדבר צ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר{{הערה|לפי [[ספר הזכרונות]] משמע שנולד בשנת תפג לערך אבל לפי מקורות בקובץ אור ישראל-33 לאו דווקא משמע כן}}. ברוך נולד לאחר אחותו הגדולה דבורה לאה, כשלוש שנים לאחר שעזבו הוריו את פוזנא ועברו להתגורר בויטבסק.<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. וכן מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו{{הערה|1=ברשימת היומן, עמוד שי"א משמע שאימו נפטרה כשאדמו"ר הזקן היה בן 5. ומה שכתוב בפנים על פי ספר הזכרונות.}}, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך, אבי כ"ק רבינו הזקן.<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574651ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T05:20:32Z<p>ממג: /* ילדותו */</p>
<hr />
<div>רבי '''ישראל ברוך פוזנר'''{{הערה|על פי מציבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}(? - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, משמש כדמות ראשית בסיפורי הרבי הריי"צ שב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא באופן של סיפור עלילתי (שלפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר). הספר מתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו.<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]]{{הערה|ברשימות חו' חוברת קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. והדבר צ"ע.}} לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר{{הערה|לפי [[ספר הזכרונות]] משמע שנולד בשנת תפג לערך אבל לפי מקורות בקובץ אור ישראל-33 לאו דווקא משמע כן}}. והייתה לו אחות בשם דבורה לאה.<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. וכן מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו{{הערה|1=ברשימת היומן, עמוד שי"א משמע שאימו נפטרה כשאדמו"ר הזקן היה בן 5. ומה שכתוב בפנים על פי ספר הזכרונות.}}, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך, אבי כ"ק רבינו הזקן.<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%9E%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%96%D7%A0%D7%90&diff=574650ישראל ברוך מליאזנא2022-12-13T05:20:01Z<p>ממג: /* ילדותו */</p>
<hr />
<div>רבי '''ישראל ברוך פוזנר'''{{הערה|על פי מציבתו, מבוא ל[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עדן ציון (לרב [[ישעיהו הורביץ]]) ו[[המלך במסיבו]] וקובץ ימות עולם. יש האומרים (כך נכתב בספר עדן ציון) כי נמנע מלהיקרא ישראל משום קריאה בשם רבו - [[הבעש"ט]] - ששמו היה ישראל.}}(? - [[ח' חשוון]] [[תקנ"ב]]) אביו של [[אדמו"ר הזקן]], היה צדיק נסתר.<br />
<br />
ר' ברוך, משמש כדמות ראשית בסיפורי הרבי הריי"צ שב"ספר הזכרונות". שם מספר הרבי על שנות ילדותו של ר' ברוך, נדודיו כבחור בעיירות שונות, ועד נישואיו. "ספר הזכרונות" לא מתאר את ההתרחשויות בסדר כרונולוגי, אלא באופן של סיפור עלילתי (שלפעמים התרחשויות שארעו עימו בגיל צעיר, מובאות לאחרי סיפורים עליו בגיל מבוגר יותר). הספר מתמקד בחיפושיו של ר' ברוך אודות הדרך הנכונה בעבודת ה', וכן בסיפורים שונים שארעו לו, או ששמע, שהשפיעו עליו בדרכו ובעיצוב אישיותו.<br />
<br />
==ילדותו==<br />
כפי המסופר בספר הזכורנות, ברוך נולד בעיר [[ויטבסק]] ב[[בלארוס]][[הערה|ברשימות חו' חוברת קסב (נדפס גם בספר השיחות תרצ"ב, תרצ"ה. שיחת סעודת הצהרים י"ט כסלו תרצ"ג, בתוספת הערות ומ"מ) כותב הרבי "ר' ברוך, אביו של אדה"ז גר אצל הריין. נולד במדינות ההם. נגזרה שם גזירה ללמוד ע"ד צוואנגשולע (לימודי חובה). וברח למדינת פויזען. הגיעה הגזירה גם לשם. וברח לכפר עטליכע וויארסט ("ויארסט": יחידת מידה לאורך) מליאזנע". ולא כמו בספר הזכרונות שנולד בויטבסק. והדבר צ"ע.]] לאביו רבי [[שניאור זלמן פוזנר|שניאור זלמן]] שהיה [[מלמד תינוקות|מלמד דרדקי]] ומרת [[רחל (זקנת אדמו"ר הזקן)|רחל]] פוזנר{{הערה|לפי [[ספר הזכרונות]] משמע שנולד בשנת תפג לערך אבל לפי מקורות בקובץ אור ישראל-33 לאו דווקא משמע כן}}. והייתה לו אחות בשם דבורה לאה.<br />
בזכות כשרונותיו הברוכים, כבר בגיל צעיר נכנס ללמוד אצל אביו, עם בחורים בני גיל מבוגר ממנו, ועלה עליהם ברמת הבנתו וידיעותיו. שלוש שנים למד ברוך בכתת אביו, שבנוסף ללימודים אלו בילה אתו ר' שניאור זלמן זמן רב, בשיחות מאלפות. הוא לקחו לטיולים על גדות הנהר, וכל משך זמן הטיולים על פני השדות המוריקים שוחח עם בנו בדברי תורה ובנפלאות הבורא. הטיולים תחת כפת השמים כשנגד העינים משתרע עולמו הנאה של הבורא, הגבירו את אהבתו של ברוך לטבע, ואת תשוקתו להתבודד עם עצמו הרחק מחברת בני אדם, כשהוא שקוע ברעיונותיו.<br />
בהגיעו לגיל בר מצווה היה כבר בקי במספר סדרי משנה, וידע בעל פה מספר מסכתות מן התלמוד. בשלב זה היה כבר מסוגל ללמוד ולהבין בעצמו ולהתעמק בסוגיית גמרא, ללא עזרה של מלמד. לכן היה אביו ר' שניאור זלמן מאפשר לו ללמוד לבד, והסתפק רק בהנחיות כלליות וקביעת סדרי הלימוד. וברוך, שכבר משחר ילדותו גילה ברוך נטיה להתבודדות עם הבריאה, היה נוהג לקחת את ספריו וללכת לשפת הנהר, שם להתיישב על סלע או משתטח על העשב הרך, ולתעמק בלמודו. וכן מעשים שאירעו באותה תקופה, נחקקו בזכרונו של ברוך והשפיע עליו.<br />
<br />
==נדודיו==<br />
ברוך התייתם גם מאביו וגם מאימו{{הערה|1=ברשימת היומן, עמוד שי"א משמע שאימו נפטרה כשאדמו"ר הזקן היה בן 5. ומה שכתוב בפנים על פי ספר הזכרונות.}}, בערך כשנה וחצי לאחר כניסתו לגיל המצוות. בויטבסק היתה לו דודה, בשם פריידא. שהיא ובעלה, ששמו היה קדיש, הכניסו את ברוך ואת אחותו דבורה לאה לביתם כדי לגדלם. כפי המסופר שם, מות הוריו השפיע על ברוך עמוקות, ובעקבות כך תוך זמן קצר החליט לעזוב את ויטבסק (למרות התנגדות דודיו). אחותו דבורה לאה נשארה לגור בבית דודיה עד נישואיה.<br />
במשך שלש שנים נדד בערים ועיירות שבסביבת ויטבסק. לכל אשר הגיע נכנס תחלה לבית המדרש וישב ללמוד. ובשום מקום לא נשאר זמן רב. בכל מקום ניסה ברוך להתפרנס מיגיע כפיו, וסירב בתוקף לקבל צדקה וסיוע בחינם.<br />
ברוך היה נוהג ללמוד ימים ולילות בבית המדרש, ולהתפרנס בצמצום מיגיע כפיו מכל עבודה שתזדמן, ותמורת כל תשלום שהוא. ברוך שמר על אורח חייו בתקיפות ובהחלטיות רבה, מבלי להתחשב בדעות הסובבבים אותו. מיד עם התקלו במקום כלשהו בהפרעה קלה ביותר לאורח חייו המקורי, היה עוזב את המקום ונודד לישוב אחר, שם היה ממשיך בדרכו.<br />
ב"ספר הזכרונות" מסופרים התרחשיות שונות שארעו עם ברוך בתקופת נדודיו, וסיפורים אשר שמע או ראה בתקופה זו. הרבי כותב שמאורעתיו וחוויותיו של ברוך הצעיר, השפיעו רבות על עיצוב דמותו, אשר כאביו של מייסדה לעתיד של שיטת חב"ד, תרם לא מעט בצדקתו ובאורח חייו, לעיצובה של שיטה זו.<br />
כפי המסופר שם, ביקר ברוך בערים: דוברומיסל, ינובישט וליאזנא. בעיר ליאזנא התיידד עם ר' אברהם הגנן, חותנו לעתיד.<br />
בסוף נדודיו, חזר ברוך לויטבסק. אחותו היתה אז כבר נשואה לבן ישיבה מסמארגון, בשם יוסף יצחק, שנעשה אחר כך לאחד הרמי"ם בישיבת ויטבסק. ודירתה הייתה בקצה העיר. גם אחותו וגם דודיו רצו שברוך יתארח בביתם, אך ברוך העדיף להתפרנס מיגיע כפיו ולא להזדקק לאיש. ברוך החליט להשאר וללמוד בישיבת דודו בויטבסק.<br />
<br />
==נישואיו==<br />
זמן קצר לאחר בואו לויטבסק, בא ברוך בקשרי שידוכין עם רבקה, בת רבי אברהם הגנן מליאזנא. כפי המסופר, הציג ברוך לחתנו מספר תנאים:<br />
א. שלא יהיה סמוך על שולחן חותנו (כנהוג באותם ימים), אלא ר' אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנשואין בית מיוחד. מטרתו של ברוך הייתה ליצור בית אירוח לצדיקים הנסתרים הנודדים מעיר לעיר, שאותם יצא לו לפגוש מספר פעמים במהלך נדודיו.<br />
ב. שלא יקבל מר' אברהם נדוניה כלשהי ודורונות נשואין.<br />
ג. שמיד לאחר שבעת ימי המשתה, ירדו הוא ורעייתו מעל שולחן חותנו, ויתפרנסו מיגיע כפיו בלבד. על רעייתו להסכים מראש להסתפק במועט, במדה שיזמן לו ה' את פרנסתו, ולא להיזקק לעזרת בשר ודם.<br />
לאחר הסכמת חותנו ר' אברהם, נסגר השידוך. דודתו ואחותו של ברוך רצו שר' אברהם יתחייב גם להקצות לברוך אדמה מתאימה על מנת לקיים עליה גינה, וזאת מחמת שברוך סיפר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך עם בתו של ר' אברהם, היתה העובדה שר' אברהם מתפרנס מגננות, וגם הוא רצה כחותנו להתפרנס כגנן, ולעסוק במקצוע שלמד ממנו עצמו. גם לזה הסכים ר' אברהם, והקצה לו שטח אדמה במרחק של מספר ויורסטים מליאזנא.<br />
אמנם ברוך התנה עם חותנו, שיידחה את נישואיו לזמן מאוחר יותר, ככל הניתן. זאת משום שהיה מעוניין בפסק זמן של שנה אחת לפחות כדי להמשיך בנידודיון ולהשלים את חיפושיו אחר הדרך הנכונה בעבודת הבורא. מסיבה זו זירז את קיום מסיבת השידוכין.<br />
לאחר מכן נשאר ללמוד בישיבה בויטבסק למשך שנה שלמה. במשך שנה זו המשיך ברוך להתנהג בדרכו שמכבר, להקדיש שעות מסויימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס, ואת שאר הזמן להקדיש ללימוד תורה. במשך כל החורף, למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק קבע עבורו, התכנית כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, ופירושים שונים, יחד עם ספרי המוסר, עליהם המשיך לשקוד ברוב חשק. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את וויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם קרוביו הזמינוהו לחוג את הפסח אתם, אך הוא השיב שיש לו תכנית משלו ובכוונתו לחוג את הפסח במקום אחר. וזאת מתוך ידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר שוב את ידידיו הישנים, שאתם עמד במגעים קרובים ושהטביעו עליו רישומם במשך ימי נדודיו בשנים עברו. וכך לקראת פסח יצא ברוך שוב פעם לדרכו, וביקר בעיירות ינוביטש ודוברומיסל. לאחר חג הפסח ההוא, החליט ברוך להשאר לתקופה קצרה בדוברומיסל.<br />
<br />
בנקודה זו מסתיימים הסיפורים שב"ספר הזכרונות" אודות ר' ברוך, אבי כ"ק רבינו הזקן.<br />
<br />
==המשך תולדות חייו עד פטירתו==<br />
אודות המשך תולדות חייו עד פטירתו, לא ידועים פרטים רבים. [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב ברשימותיו: "הרב ר' ברוך אביו של אאזמו"ר הזקן היה צדיק נסתר, והי' למדן מופלא ועסקן בעניני [[צדקה]] והתנהג בפשטות כאחד מבעלי היישוב".<br />
<br />
בספר [[בית רבי (ספר)|בית רבי]]{{הערה|פכ"ד.}} מסופר כי רבי ברוך היה גר בעיר [[ליאזנא]]. הוא לא יכל לסבול שבנו [[אדמו"ר הזקן]] חולק לו כבוד, עזב את העיר והחל לערוך גלות לנדוד מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר סוליש, שם ביקשו אחד העשירים להתארח בביתו. באותו יום הצליח ה[[עשירות|עשיר]] בעסקיו - עשיית יי"ש - והבין שההצלחה באה לו בעקבות האורח, לכן ביקש מרבי ברוך שישאר אצלו באופן קבע. רבי ברוך הסכים והעשיר לקח על עצמו את הדאגה לכל ענייניו של רבי ברוך.<br />
<br />
בעיר זו נפטר בתאריך [[ח תשרי]] [[תקנ"ב]]. לאחר פטירתו קברו אותו בכבוד גדול וטמנו אותו במקום חשוב, והחברה קדישא הקימה מצבה על קברו.<br />
<br />
בשנים האחרונות שופץ הציון והוקם עליו [[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]]{{הערה|יש לציין שיש [מיעוט] חוקרים המסתפקים בכך שזה אכן ציונו ותאריך פטירתו, וראה מה שכתב על כך הרב שלום דובער לוין, בספר תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד ד-ה.}}.<br />
<br />
== מצבת רבי ברוך ==<br />
[[קובץ:מצבת רבי ברוך.jpg|ממוזער|מצבה המיוחסת לרבי ברוך אביו של אדמו"ר הזקן.]]<br />
על המצבה{{הערה|בעת כתיבת המבוא לאגרות קודש אדמו"ר הזקן, מהדורה ראשונה , הורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, להתאמץ להשיג את תצלום, ולהדפיסה בספר, יחד עם פיענוח נוסח המצבה, וכן נדפס, כמסופר ב"עבודת הקודש" ע' לה. הדבר נסקר גם ב"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק ב.}}<br />
:'''פ"נ<br />
:'''איש תם וישר הרבני<br />
:'''המ' והמופלג מ' ישראל ברוך ב"מ<br />
:'''אברהם ז"ל,<br />
:'''נפ' ח' לחדש תשרי שנ'תקנ"ב לפ"ק<br />
:'''תנצב"ה'''<br />
<br />
הרבי קיבל את המצבה הזאת, אף ששם אביו של רבי ישראל ברוך כתוב בה, מ' אברהם, [[אדמו"ר הריי"צ]] מספר{{הערה|[[ספר הזכרונות]].}} ששם אביו היה שניאור זלמן, ושם חותנו היה אברהם{{הערה|1=[[שם ושארית]] עמ' 45.}}{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31632&st=&pgnum=8 אגרות קודש אדמו"ר הזקן במבוא].}}. רבים עמדו על-כך במהלך השנים וניסו לפתור את הסתירה, ובראשם [[הרבי]]{{מקור}}.<br />
<br />
==משפחתו==<br />
ילדיו:<br />
*[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|רבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]]<br />
*[[יהודה לייב מינוביץ'|רבי יהודה לייב - מהרי"ל מיאנאוויטש]]<br />
*[[מרדכי פוזנר|רבי מרדכי פויזנער]]<br />
*[[משה (אח אדמו"ר הזקן)|רבי משה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*'''[[ספר הזכרונות]]''' - זכרונותיו של אדמו"ר הריי"צ המגוללות את סיפור חייו של ר' ברוך.<br />
*'''[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]''' [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15863&st=&pgnum=12 ח' תשרי].<br />
*'''כך גיליתי את המצבה''', הרב מנחם מענדל וילהלם מספר על גילוי המצבה הסמוכה של 'בן המזוג' המאששת את המסורת אודות שיוך המצבה הסמוכה לאביו של אדמו"ר הזקן, בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] 1938 עמוד 30<br />
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2022/09/16-09-2022-02-06-21-פנימיות-118-NET.pdf גם ברוך יהיה]''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 209–214<br />
<br />
<br />
{{ניווט<br />
|הסתרה=כן<br />
|מוסתר=לא<br />
|כותרת=עץ משפחת פוזנר<br />
|יישור טקסט=ימין<br />
|תוכן={{עץ משפחת פבזנר}}<br />
}}<br />
{{בית רבי/אדמו"ר הזקן}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הזקן]]<br />
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9&diff=571101ליובאוויטש2022-10-31T19:07:42Z<p>ממג: /* חצר רבותינו נשיאינו */</p>
<hr />
<div>{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[פורטל:ליובאוויטש]]}}<br />
{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[פורטל:ליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:העיירה_ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור מפת ה[[עיירה]] ליובאוויטש]]<br />
'''לְיוּבַּאווִיטְש''' (בעברית: לוּבַּבִיץ. באנגלית: Lyubavichi. ברוסית: Люба́вич. בפולנית: Lubawicze) היא [[עיירה]] קטנה ב[[רוסיה]] במחוז סמולנסק סמוך לגבול [[בלארוס]].<br />
<br />
העיירה ליובאוויטש הייתה מקום מושבם של רוב נשיאי [[חסידות חב"ד]], ושימשה כמרכז פעילות חסידות חב"ד במשך 102 שנה (תקע"ג - תרע"ו). גם כיום, שנים רבות אחרי עזיבת העיירה, ממשיכה חסידות חב"ד להקרא "חסידות חב"ד ליובאוויטש".<br />
<br />
בבית העלמין בליובאוויטש נמצאים אהלי כ"ק אדמו"ר הצ"צ, ובנו כ"ק אדמו"ר המהר"ש. והשטח בו גרו בעבר [[רבותינו נשיאינו]], משמש כיום כמוזאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
<br />
==השם==<br />
לא ידוע מה היה שם העיירה שניתן לה ע"י מייסדה, ולא ידוע אם בכלל נתנו לה שם. רק לאחר תקופה ניתן לה השם "ליובא" (שפירושו ברוסית ובפולנית: "אהבה"). ובמשך הזמן צורפה גם הסיומת "וויטש", וכך נוצר השם המלא "ליובאוויטש"{{הערה|"ספר הזכרונות" פ"א. אך ראה בספר "ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" עמ' ו שכתבו, שמצינו מסמך משנת ה'רנ"ד, שכבר בו נקראת ליובאוויטש בשם זה ("ליובאוויטש"). ובעמ' יא כתבו : "ברשימה אחרת של הרבי, מובאת הערכה באשר לתקופה שבה החלה העיירה להיקרא בשם זה: "הגאון שלום שלמה, זקן הרבנית של הרה"צ ד' יששכר דוב, בהיותו ילד שמע מפי זקנים וישישים שהם היו רגילים לקרוא שם היישוב "ליובא" כמו שהיו קוראים אותה בילדותם". ומזה יש לשער אשר בשנות ה'ש"נ - ה'ש"ס (1560 - 1590) לערך נקראה שם העיר "ליובאוויטש".}}. <br />
<br />
הרבי הריי"צ כותב{{הערה|שם}}, שהשם "ליובא" ניתן לעיירה על שם ה[[אהבת ישראל]] שאפיינה את דמותו של מייסד העיירה, יהודי בשם [[ר' מאיר]], שהתפרסם באהבתו לכל אחד. ר' מאיר הרבה לגמול חסד עם כולם, ושמו נודע לתהלה בכל הסביבה והתפרסם למרחקים. על שמו נקראה העיירה אותה הקים בשם "ליובא" (אהבה). <br />
<br />
ו[[המהרי"ל]] (אח רבינו הזקן) כותב{{הערה|שארית יהודה למהרי"ל (אחי רבינו הזקן), אבן העזר סי' נב (בתשובה ששלח לכ"ק אדמו"ר הצ"צ בעניין כתיבת שם "ליובאוויטש" בגט)}}, שהשם ניתן על שמו של השר הראשון שהקים את העיירה, ששמו היה "לובייעצקי".<br />
<br />
==מיקום==<br />
העיירה ליובאוויטש נמצאת במרכז היישוב החקלאי "ליובאביצ'י" (Любавичское сельское поселение) בחבל רודניאנסקי שבמחוז סמולנסק (סמוך לגבול בלארוס). סמוכה לעיירות: בבינוביטש, דוברומיסלא, רודניא, ליאזנא, לאדי, והרדישטש.<br />
<br />
בעבר, בעקבות מלחמות בין [[רוסיה]] ו[[פולין]], הייתה העיירה עוברת לעיתים קרובות בין המדינות{{הערה|אמנם למרות זאת, תושביה הגויים תמיד היו פולנים, ולא רוסים (ספר הזכרונות).}}. בשנת ה'רפ"א (1521) חתם וואסילי השלישי מלך רוסיה על הסכם מסירת כמה עיירות באיזור סמולנסק לפולין, ביניהם גם העיירה ליובאוויטש. הסכם דומה חתם איוואן האיום בשנת ה'שט"ז (1556){{הערה|"ליובאוויטש - תולדות העיירה" מאת הרב שלום בער לוין}}. במהלך השנים עברה העיירה גם בין המחוזות אורשה, סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.<br />
<br />
==תיאור כללי==<br />
ליובאוויטש מעולם לא היתה עיר גדולה, למרות שבתקופות מסוימות היו זורמים אליה מאות [[חסידים]] מכל רחבי רוסיה. שטח העיירה הוא כקילומטר וחצי על קילומטר וחצי. בצפון העיירה זורם נהר גדול שנקרא "נהר ברזינה"{{הערה|מקור נהר "בריזנה" היה בכפר הנושא אותו שם. כפר זה עצמו נקרא כן בגלל יער עצי הליבנה המקיפו. 'עצי ליבנה' ברוסית: בריוזה Березы (ספר הזכרונות).}} (reka berezina), ובמערב העיירה זורם עוד נהר, קטן יותר (reka khuditsa), שנקרא "נהר המצבה"{{הערה|משום שהוא נובע מתוך אחת המצבות בבית העלמין העתיק. האותיות שעל גבי המצבה היו מחוקות, ולכן אי אפשר לדעת של מי היה הקבר שנמצא שם. מדור לדור נמסרה האזהרה שלא להשתמש במי "נהר המצבה" לשתיה או לרחצה (ספר הזכרונות).}}.<br />
<br />
העיירה מוקפת בייערות גדולים, שמשווים לה מראה של מקום מבודד. וכפי שכותב [[הרבי הריי"צ]] ב[[ספר הזכרונות]]:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש, הנמצאת בפלך מוהילוב (במחוז בבינוביץ, ואחר-כך במחוז אורשה) ושוכנת על נהר דנייפר שברוסיה הלבנה, היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד, והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתיחד לנפשם ולהתקרב אל ה' ובריאתו. זו הסיבה לעובדה שצדיקים נסתרים רבים קשרו את גורלם עם ליובאוויטש והטביעו עליה את חותמם, עד שאנשים המתוודעים אל תולדותיה של ליובאוויטש, מראשית ייסודה, מתרשמים ממנה כעיר אגדית, הקשורה בפרק מרתק ומותח של חיים יהודים".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מרכז העיירה שימש בעבר כמקום השוק מרכזי, שבו התרכזו החנויות{{הערה|כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מזכיר את רחבת השוק (חידושים לג, ד): "שהשער של המטלה ההולכת לעיר דובראוונא והשער של המטלה ההולכת לוויטעפסק או לרודניא אינן מכוונות כלל זה נגד זה... שכולם מפולשים לפלטיא הוא הרחוב שבאמצע העיר ששם החנויות כולם".}}. כל יום ראשון היה שוק של הגוים מכפרי הסביבה, שהיו מביאים התוצרת שלהם למכור, וקונים בחנויות את מה שהם צריכים{{הערה|"ליובאוויטש וחיילה" מאת הרב רפאל כהן.}}. בעיירה היה מתקיים גם יריד, במשך חודש אחד בשנה (ינואר), ואליו היו באים אנשים משקלאב, וויטעבסק, מוהילוב, ומעוד מקומות{{הערה|שו"ת הצ"צ או"ח סי' כד. אמנם בעיר ווילנא היה נדפס לוח שנה, ובסופו רשימת הירידים האמורים להתקיים במשך השנה. בעיירה ליובאוויטש רשומים כל שנה שני ירידים, האחד בחודש טבת (ינואר) והשני בחודש תמוז (יוני). וכן באתר של העיירה "ירידים - עם יבוא סחורות עד 1.5 מיליון רובל. היו 2 ירידים: 29 ביוני. ומ-6 בינואר עד 6 בפברואר".}}.<br />
<br />
בעבר היה בעיירה מספר [[בתי כנסת]] (בנוסף לבית הכנסת בחצר הרבי): בנימינ"ס שטיבל, הבית מדרש (כך שמו), גולדעס מנין, טומסקער מנין, בית הכנסת על יד האהל, ומנין חחלוקא. בנוסף לכך היה בעיירה טחנת קמח של מים (על יד גשר הנהר). בית מרחץ ומקוה. אורוות סוסים, מחסן עצים ובית מרקחת. ברחוב חחלוקא היה בית הדואר (עם טלגרף). תחנות הרכבת הקרובות לליובאוויטש נמצאות ברודניה ובקרסנה. בעבר הדרכים היו בלי כביש, והיו עגלונים שהיו נוסעים עד תחנת הרכבת{{הערה|ראה "ליובאוויטש וחיילה"}}.<br />
<br />
שמות רחובות העיירה השתנו מספר פעמים במהלך השנים. בספר הזכרונות כותב הרבי הריי"צ, שממרכז העיירה (השוק) היו יוצאים שלשה רחובות מרכזיים: רחוב "ברום" שהוליך אל דוברומיסל (Dobromysl). רחוב "שילבה" שהוליך אל רודניה, ורחוב "חכלוקה" שהוליך אל רססנה (Rossasno) . ונוסף על רחובות אלה, היו מספר סימטאות: "סיריצה", "הסימטא הקרה", "ויגאן" ו"סימטת הנהר". <br />
<br />
ב[[ליובאוויטש וחייליה]] כותב את שמות הרחובות: "שילעווע, חחלוקא, פטרבורג. שייער גאס, ונקרא די קאלטע גאס (בו גרו הגוים), ברוקגאס, הרחוב שלפני ככר השוק, ככר השוק".<br />
<br />
==אוכלוסיה==<br />
במהלך רוב שנותיה, העיירה הייתה מאוכלסת ברובה ביהודים, שחיו בשלום עם שכניהם הגוים. <br />
<br />
בשנים תקט"ז - תקי"ז (1755 - 1756) היה בליובאוויטש 75 - 80 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת תקמ"ד (1784) היה בליובאוויטש כ50 משפחות יהודיות{{הערה|הרב לוין שם}}. <br />
<br />
בשנת תקע"ג (1813) היה בליובאוויטש כ110 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת ה'תר"כ (1860): היה בליובאוויטש 1516 נפשות, מתוכן 978 יהודים. <br />
<br />
בשנים שלאחרי זה התרבתה האוכלוסיה עד שמנתה כ300 משפחות יהודיות וכ100 משפחות נכריות. <br />
<br />
לאחר עזיבת רבותינו נשיאינו, עזבו יהודים רבים את העיירה, וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, נשארו בליובאוויטש רק כ110 משפחות יהודיות. <br />
<br />
העיירה כיום (1998) מונה 545 תושבים נכרים. ואין יהודים שגרים בעיירה.<br />
<br />
==היסטוריה==<br />
העיירה ליובאוויטש מוזכרת (לראשונה) במסמך משנת ה'רנ"ד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" (עמ' ו). אך הרב לוין כתב שלראשונה נמצאת במסמך משנת ה'רפ"א.}}. יש שמשערים שהעיירה הוקמה לאחר גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב{{הערה|לוין שם}}, כשהיהודים החלו להתיישב בפולין. אמנם יש שמקדימים את זמן הקמתה לפני גירוש ספרד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" שם}}.<br />
<br />
הרבי הריי"צ מספר על הקמת העיר:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"פרשת ייסודה של ליובאוויטש, בעבר הרחוק רחוק, קשורה באישיות יהודית מענינת, שזכרה לא נשכח במשך הדורות עד לזמננו. שם האיש היה רבי מאיר, ונמנה על אותם צדיקים שרצו לחיות רק על יגיע כפיהם. כיון שלא רצה להשאר במקום מגוריו הישן, כי אם להניח בסיס חדש לקיומו וקיום יהודים נוספים - עזב, יחד עם שלש משפחות נוספות, את עירו והלך לחפש איזו שהיא פנה נדחת כדי להתנחל שם ולהתפרנס מעמל כפים. נראה שחלומו היה להקים כפר יהודי... השטח שנבחר, עליו קמה ליובאוויטש, התאים מאוד להגשמת הרעיון, שכן היה מוקף יערות ונמצא לחופו של נהר. רבי מאיר והמשפחות שהלכו אתוהתמסרו מיד לעבודה: חטבו עצים ביער ובנו להם בתים.<br />
<br />
לפי המסופר הצטיין רבי מאיר במיוחד באהבתו הגדולה ליהודים, ואף לאינם יהודים. אהבת ישראל שלו היתה בלתי מוגבלת, וגם כלפי אחרים גילה אהבה. בפיו היה שגור הפתגם: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו", וברור שרוח הבריות נוחה ממי שמתייחס בידידות ובחסד לכל אחד. ולא רק את האדם, בחיר היצורים, בלבד הוקיר רבי מאיר - כי אם גם את כל נברא, ואף אם זה בעלי־חי ההולך על ארבע או מעופף בשמים. מובן שרבי מאיר זה הרבה לגמול חסד עם יהודים ועם אינם יהודים. כך נודע מיד שמו לתהלה בכל הסביבה ואף התפרסם למרחקים... כך היתה "ליובאוויטש" סמל לאהבת ישראל, אהבת הבריות, ועל הכל, כמובן, אהבת ה׳, בורא הכל. <br />
<br />
רבי מאיר היה הראשון לשורת צדיקים נסתרים במשך מאות שנים אשר ראו בליובאוויטש את ביתם. לפיכך זכתה ליובאוויטש, מאוחר יותר, להיות "עיר ואם בישראל", שממנה באו סמכות והנהגה שהוכרו בכל העולם היהודי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
בליובאוויטש הייתה קהילה של יהודים, עוד הרבה לפני שחסידות חב"ד קבעה בה מושבה. וכבר בסביבות שנת ה'ת"מ "היתה ליובאוויטש עיירה שמאחוריה עבר עשיר".<br />
<br />
בספר הזכרונות מסופר על שני צדיקים נסתרים שחיו בעיירה ליובאוויטש, בשנת ה'ת"מ או ה'ת"נ, ר' בנימין ור' וולף. ר' בנימין זה הקים את בית הכנסת העתיק ביותר בליובאוויטש שנקרא "בנימינ'ס שטיבל" (אם כי לאמתו של דבר נבנה ביתכנסת זה מספר פעמים מחדש במשך ימי תולדותיו, לאחר שנחרב בשריפות שעברו עליו).<br />
<br />
וכן מסופר שם על עוד צדיקים נסתרים שחיו בה, בדור שלאחריהם: ר' יוסף (רב העיירה), ר' זבולון הסופר, ר' בנימין ור' וולף (דור ב) ור' ישכר בער. כל אלו היו מתלמידי הבעש"ט (ולאחרי זה מתלמידי המגיד ממעזריטש). <br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הזקן===<br />
בשנים: תקט"ז - תקי"ז, היה <br />
כ"ק רבינו הזקן, בהיותו ילד כבן 11-12, נשלח ע"י אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד אצל הגאון ר' יוסף. ר' יוסף מסרו לחתנו ר' יששכר בער מקאבילניק שילמד אותו. במשך שתי שנים (תקט"ז - תקי"ז) למד רבינו בליובאוויטש. בתקופה זו התאכסן בדירתו של ר' נפתלי 'בטלן' ושצערע-דוואשע החנוונית. קביעת מקום לימודו היה בחדר השני של בית המדרש "פועלי צדק משכימי קום"{{הערה|ראה "ליובאוויטש ערש חסידות חב"ד. אך בספר בית רבי פ"א כתב: "בהיותו בן י"ב שנה לקח לו אביו לרב, את הרה"ק רבי ישכר בער זלה"ה מגיד מישרים דליובאוויטש. וכאשר התחיל הרב ללמוד עמו נבהל משמוע גודל חריפותו ובקיאותו, ואמר לאביו שבנו אינו צריך לרב, ופסק מללמוד עמו. ומאז היה לומד בפני עצמו בשקידה נפלאה יומם ולילה ושמו הטוב יצא למרחוק".}}. על המקום בו למד רבינו הזקן, הוקמה לימים חצר רבותינו נשיאינו.<br />
<br />
וכותב ע"ז הרבי הריי"צ{{הערה|ספר הזכרונות}}:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש היתה גם מקום התורה אליו נדד אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן, בילדותו, ללמוד תורה. ומפי מי? - מפי אותו רבי יששכר דב! רבי שניאור זלמן, מורה ומייסד חב"ד, לא ידע אז אפילו על החסידות בכלל ואף לא שמע אז, יש להניח, את שמע הבעש"ט - הוא היה אז נער בן שתים עשרה שנה. ודאי שמע אז את יסודות החסידות כפי שהוסברו בדרשות רבי יוסף המגיד. רבי שניאור זלמן למד תורה לא רק מפי יששכר דב, אלא אף מפי חותן רבו, רבי יוסף המגיד, וכנראה גם מפי רבי זבולון הסופר, שכן שלשה אלו היו שרויים תמיד ביחד. רוח החסידות הורגשה בכל דבריהם, בכל פרטי התנהגותם, וביחסם לאנשים, ובמיוחד לאנשים פשוטים..."<br />
<br />
"...מאוחר יותר כשעבר רבי דוב בער למזריטש והנהיג משם את התנועה החסידית, במשכו אליו מגדולי וטובי העם באותה תקופה, נקשר גם רבי שניאור זלמן אליו. בכך היה רבי שניאור זלמן ל"נכד" כפול של הבעש"ט, הן כתלמידו של רבי יששכר דב מליובאוויטש והן כתלמידו של רבי דוב בער ממעזריטש ממלא־מקומר של הבעש"ט. בקשר כפול זה שנקשר אל הבעש׳׳ט חוזק הקשר שלו גם עם ליובאוויטש, העיירה בה למד בשנות נעוריו אצל רבי יששכר דוב. כך הונח היסוד להתקשרותה של חסידות חב"ד עם העיירה ליובאוויטש, למרות שאדמו"ר הזקן עצמו קבע חצרו בליאזנא ולאחר מכן בליאדי, ורק בדור השני לחסידות חב"ד נקבעה בירתה בליובאוויטש ע"י אדמו"ר האמצעי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מאוחר יותר, בעת שהיה רבינו אצל רבי מנחם מענדל מהורודוק, נפגש שם שוב עם ר' ישכר בער{{הערה|בית רבי שם}}. וברבות השנים אחרי שיסד רבינו הזקן את חסידות חב"ד, נהפכו היוצרות נעשה ר' יששכר בער חסיד של רבינו הזקן{{הערה|שם}}. <br />
<br />
גם בנו של ר' ישכר דוב, ר' יוסף מליובאוויטש, היה מגדולי תלמידי רבינו{{הערה|שם}}. וכן החסיד ר' צבי הירש זרחי, מתלמידי רבינו הזקן, גר בליובאוויטש{{הערה|ראה אהלי ליובאוויטש (ג. עמ' 32).}}. ובשו"ת רבינו הזקן (סימן יז) מובאת שאלה הלכתית שנשלחה לרבינו מאת "ר' בנימין מ"צ (מורה צדק) דליובאוויטש".<br />
<br />
בשנת תקע"ב (1812) חיל של נפוליאון הוצב בליובאוויטש, למשך שבועיים.<br />
<br />
===תקופת כ"ק אדמו"ר האמצעי===<br />
בעת הסתלקות אביו אדמו"ר הזקן, ביום כ"ד בטבת שנת תקע"ג (1812), שהה אדמו"ר האמצעי בעיירה קרמנצ'וג ושם קיבל על עצמו את הנשיאות. ולאחר מסע (שכונה "מסע ההכתרה") בין עיירות רוסיה, בחר אדמו"ר האמצעי למקום מגוריו את העיירה ליובאוויטש, ואליה הגיע (עם כל משפחתו) יחד עם אלפי חסידים, ביום ח"י באלול תקע"ג. בעת הגעתו סיפר אדמו"ר האמצעי לחסידים על כך שאדמו"ר הזקן בילדותו, למד בעיירה ליובאוויטש אצל רבי ישכר בער מליובאוויטש. והוסיף וסיפר שאדמו"ר הזקן התגלה אליו וביקש ממנו לקבוע את מושבו בליובאוויטש. <br />
<br />
הנסיך צ'חווסקי, ששלט על העיירה, צווה על עובדיו לכרות מהיערות שלו כדי להקים בתים עבור הרבי והחסידים{{הערה|1=[https://col.org.il/news/133150 כלי הכסף שקיבל הרבי האמצעי מהנסיך, כשהתיישב בליובאוויטש] {{COL}}}}. ומיד כשהתיישבו החסידים בליובאוויטש בנו שם גם מקוה. אחר כך בנו את המקוה על שפת הנהר, לא רחוק מהחצר של רבותינו.<br />
<br />
לאחר התיישבות אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, התחילו לשם לנהור אנ"ש מכל המדינה. מליובאוויטש החלה תורת חסידות חב"ד, להתפשט בכל רוסיה הלבנה וליטא, ומספר הנוסעים לליובאוויטש הלך וגדל. כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הצמח צדק===<br />
אדמו"ר הצמח צדק התיישב בליובאוויטש, יחד עם דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד (1813). ואחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827) קיבל את נשיאות חב"ד, ונהג את נשיאותו בליובאוויטש, קרוב לארבעים שנה. במשך התקופה הזאת יסד ישיבה בליובאוויטש.<br />
<br />
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הצמח צדק: משנת תקצ"ב (1832) ואילך, היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן.<br />
<br />
אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהיה בליובאוויטש עד יומו האחרון - בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), ושם מנוחתו כבוד. בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהגוים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר המהר"ש===<br />
אדמו"ר המהר"ש גר כל ימיו בליובאוויטש. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר מוהר"ש, היה הרב אברהם ב"ר יוסף זעליגסון. אדמו"ר המהר"ש נסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ג (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור אביו אדמו"ר הצמח צדק.<br />
<br />
===חורבן ליובאוויטש=== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[חורבן ליובאוויטש]]}}<br />
"חורבן ליובאוויטש" הוא כינוי לתקופה של אחת-עשרה שנים בין [[הסתלקות]] [[הרבי המהר"ש]] עד לקבלת הנשיאות של בנו [[הרבי הרש"ב]] ([[י"ג תשרי]] [[תרמ"ג]] - [[ראש השנה]] [[תרנ"ד]]), בהם סרבו שני בני הרבי המהר"ש הרבי הרש"ב ואחיו הבכור [[הרז"א]] לקבל את הנשיאות, ו[[חסידות חב"ד]] נשארה ללא נשיא רשמי{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31619&st=&pgnum=428&hilite= חלק ג' עמ' שפח].}}. תקופה זו מכונה חורבן היות ובה הצטמצמו משמעותית ממדי חסידות חב"ד.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הרש"ב===<br />
בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד אדמו"ר הרש"ב את ישיבת תומכי תמימים. וגם התחיל לבנות מקוה אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה הקודם במקום. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הרש"ב היה הרב דוד יעקובסון.<br />
<br />
בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת תרע"ו (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש, ובט"ז חשוון תרע"ו עזבו הרבי ומשפחתו את ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי אדמו"ר האמצעי התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
אחרי נסיעת הרבי מליובאוויטש, נשארה ישיבת תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה בקרמנטשוג, בשלהי קיץ תרע"ח (1918).<br />
<br />
לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים. לאחר נסיעתם של האחרונים הרסו הגויים המקומיים את ה'אוהל' (הוא נבנה מחדש רק בשנת תשכ"ו). <br />
<br />
אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר הרבי. בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות אדמו"ר מוהרש"ב, נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, וכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר על ידי הגוים.<br />
<br />
בעקבות עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה, שכן מרבית מן התושבים התפרנסו מאכסניות ועבודות דומות התלויות במבקרים הרבים שפקדו את העיירה. השלטון הקומוניסטי ששלט באותה עת הוסיף על הקשיים הכלכליים, ומרבית מיהודי העיירה עזבו לערים הגדולות.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הריי"צ===<br />
אדמו"ר הריי"צ נולד בי"ב תמוז תר"מ (1880) בליובאוויטש. בקיץ תרנ"ג (1893) התקיימה הבר מצווה שלו בחצר הרבי בליובאוויטש, ובשלהי שנת תרנ"ז (1897) התקיימה חתונתו שם. כשנפתחה ישיבת תומכי תמימים מונה להיות מנהל הישיבה.<br />
אחרי חתונתו, בנו בבית אביו עוד חדר אחד עבור דירתו. אחר כך עבר לגור בבית אחר בחצר הרבי.<br />
<br />
בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), לאחר עזיבת הרבי ותלמידי הישיבה את ליובאווטיש, כמה מאנ"ש שעדיין גרו בליובאוויטש, העבירו את בית הכנסת לבית החומה. בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת תרפ"ב (1921) שלח להם אדמו"ר הריי"צ סכום כסף לתיקון המקוה.<br />
<br />
בערב ר"ח אלול של אותה שנה (תרפ"ב) נסע אדמו"ר הריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. הייתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת הנשיאות. בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והגוים גנבו את כתלי הגדר. בשנת תרפ"ד (1924) השתדל אדמו"ר הריי"צ לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים. <br />
<br />
בית הכנסת בכפר נסגר על ידי הקומוניסטים באמצע החורף של שנת ה'תרצ"ו.<br />
<br />
===בשואה===<br />
בזמן שפרצה המלחמה נותרו בעיירה רק כמאה עשרים משפחות יהודיות, שהיוו כמחצית מתושבי העיירה.<br />
<br />
מפאת קרבתה לגבול, היה קל לנאצים לכבוש אותה, ושנתיים אחרי פרוץ המלחמה, בחודש סיוון ה'תש"א נפתח "מבצע ברברוסה" של הכוחות הנאציים לכיבוש ברית המועצות, ובזמן קצר הצליחה לכבוש שטחים ניכרים. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. בכ"ו בתמוז ה'תש"א נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.<br />
<br />
בסיום חודש מנחם אב (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה, מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול). לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לדבר עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים. בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ל וכדומה, כשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.<br />
<br />
בשבת שובה, ו' בתשרי ה'תש"ב, נצטוו כל הנותרים להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ומותר היה לקחת את החפצים האישיים בלבד. עם הגיעם לכיכר נלקחו מהם בכוח חפציהם האישיים, 17 מהיהודים נאסרו והוצאו להורג, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים מקומיים ואנשי פלוגת אס.אס שהגיעה מרודניה. הגטו היה ברחוב אחד קטן וצפוף עם 19 בתים, שבו נדחסו כ-500 יהודים, לערך 25 יהודים בכל בית. בגטו לא הייתה אספקה סדירה של מזון וחומרי הסקה והיהודים סבלו מחרפת רעב ותשישות מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך כיבוש רוסיה. <br />
<br />
חיסול הגטו נערך בי"ד חשוון ה'תש"ב, אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה. הנאצים רצחו במבצע החיסול על הגטו 483 יהודים, ה' יקום דמם. יהודים אלו נקברו בקבר אחים גדול בליובאוויטש.<br />
[[קובץ:שמות הנספים בליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר 483 הנרצחים בעיירה]]<br />
[[קובץ:קבר האחים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר האחים בליובאוויטש כיום, בו נקברו 483 היהודים שנרצחו [האנדרטה (⬆) ניצבת עליו] pg]]<br />
היו מקומיים שסייעו לנאצים. אך באזור היערות שסביב ליובאוויטש ועד סמולנסק, היו פרטיזנים רבים שביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים (אחת הפעולות: שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר). ואזרחים סובייטים לא-יהודיים רבים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי, הוצאו להורג בחשד סיוע לפרטיזנים. <br />
<br />
בשנת ה'תש"ב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ונרצחו בה בידי הנאצים. בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו לרודניא יהודים מליובאוויטש ומליוזנה ומעוד עיירות, וחוסלו שם. סך הכל נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש (יהודים ולא-יהודים) .<br />
<br />
כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים, נערכו קרבות עזים בתוככי העיירה ורובה נחרבה, ומצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ניזוקו ונפלו. עקב הדיכוי הקומוניסטי לא היה שייך לשפץ את המקום. רק בערב ראש השנה ה'תש"ד (29 בספטמבר 1943), שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונשארו בה עשרה בתים בלבד בקצה העיירה.<br />
<br />
===כיום===<br />
בשנים האחרונות נבנו בעיירה בתי אירוח, ושוחזר המקוה והזאל. רבים מאנ"ש נוסעים לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו. שליח הרבי הרב [[גבריאל גורדון]] פועל לשמירת החצר ותיפקוד המקום.<br />
<br />
==בתי העלמין בליובאוויטש== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית העלמין בליובאוויטש]]}}<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש]]}}<br />
[[בית העלמין]] היהודי בליובאוויטש ממוקם בקצה המערבי של העיירה, סמוך לנהר הקטן. בית הקברות משתרע על חלקה של כ-70 על 150 מטר. בבית עלמין זה נמצאים אוהלי כ"ק [[אדמו"ר הצ"צ]] וכ"ק [[אדמו"ר המהר"ש]]. <br />
<br />
בסמוך אליהם טמונות גם: הרבנית [[סטערנא]] (אשת אדמו"ר הזקן), הרבנית [[שיינה]] (אשת אדמו"ר האמצעי), הרבנית [[חיה מושקא]] (אשת אדמו"ר הצמח צדק), הרבנית [[רבקה]] (אשת אדמו"ר המהר"ש). ועוד נשי ובנות משפחת רבותינו נשיאינו שאין ידוע לנו שמותם. וגם טמונים בבית העלמין: רבי [[ברוך שלום שניאורסון]] (בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק וסב סבו של הרבי), [[אברהם סנדר שניאורסון]] (בן אדמו"ר המהר"ש. נפטר בהיותו בן שמונה שנים בלבד). הרב [[יששכר בער]] ("המגיד מליובאוויטש" ומורו של אדמו"ר הזקן בילדותו).<br />
<br />
בעקבות מלחמת העולם השנייה, נחרב בית העלמין. ובשנת תשכ"ו הגיע הרב אבא דוד גורביץ לעיירה ליובאוויטש, תיקן את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש ההרוסות והקים סביבן גדר. את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב. בשנת תשע"ה נוקה בית העלמין, והשיחים נכרתו ונשרפו. חלק מהמצבות הונחו על יציקת בטון. בסך הכול השתמרו בבית העלמין כ200 מצבות, וכל הכתובות עליהם הם בעברית. בשנים האחרונות ממשיכים לשפץ את בית העלמין, ומידי פעם מתגלים מצבות חדשות.<br />
<br />
בליובאוויטש היה בית העלמין נוסף, עתיק יותר, שעל פי המסורה קבורים בו הרבה קדושים. אולם מרוב יושנו, לא נותרה בו אפילו מצבה אחת עומדת. כיום מוצב במקום שלט לזכרון בית העלמין הישן.<br />
<br />
==חצר רבותינו נשיאינו==<br />
{{להשלים}}<br />
[[קובץ:חצר רבותינו נשיאינו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת חצר רבותינו נשיאינו]]<br />
בצפון העיירה נמצא חצר רבותינו נשיאינו, שם התגוררו הם ומשפחותיהם, ושם היה בית הכנסת ובית המדרש שלהם. בשטח חצר זו הוקמה ג"כ ישיבת [[תומכי תמימים]]. כיום משמש המקום כמוזיאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
==בית שניאורסון==<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית שניאורסון בליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:בית שניאורסון בליובאוויטש.jpeg|ממוזער|שמאל|בית שניאורסאהן בליובאוויטש בימינו]]<br />
בית שניאורסאהן שבליובאוויטש הינו מבנה הממוקם על שטח גדול בעיירה ליובאוויטש, המשמש כיום כבית הכנסת אורחים, וכמוזיאון למורשת חסידות חב"ד ותולדות העיירה. הבית נקנה בשנת תשמ"ט ורשום על שמו של הרבי.<br />
בעיירה הוצבה אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.<br />
<br />
==ציטוטים מדברי רבותינו נשיאינו אודות העיירה== <br />
<br />
*'''מספר הזכרונות:''' "בהזדמנות מסוימת אמר אדמו"ר בעל ה"צמח צדק": "ליובאוויטש" מבוססת על אהבה. בגמרא ישנה מחלוקת: "שמא - מילתא היא, או לאו מילתא היא" (השם מהווה דבר לעצמו או לא). רבי מאיר סובר: "שמא מילתא היא", הוא היה מדייק בשם (כפי שהגמרא מספרת על איש ששמו היה בידור, ורבי מאיר אמר ששם זה רומז להתנהגות בלתי ראויה, ככתוב: כי דור תהפוכות המה). מייסד הישוב "ליובאוויטש" נקרא בשם רבי מאיר בעל צדקה וחסד , ובהתנהגותו השרה על המקום רוח אהבה, "שמא - מילתא היא". נאמר גם:"וכל אשר יקרא לו האדם, נפש חיה, הוא שמו", כי חיותו של הנברא באה באמצעות ה"צינור" של השם הנכון. "ליובאוויטש" היא "צנור" לאהבה חסידית ולידידות. על האדם לרחם על עצמו ועל הזולת, ואיש את רעהו יעזור לשפר את המדות הטובות ואת דרכי עבודת ה׳ עפ"י תורת החסידות. עד כאן דברי בעל ה"צמח צדק". אין, איפוא, פלא בכך ש"חב"ד" ו"ליובאוויטש" נעשו שמות נרדפים, שהפרו זה את זה והשפיעו זה על זה".<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* [[אלישיב קפלון]], "'''ליובאוויטש''' העיירה של חב"ד" תשע"ז, 566 עמודים.<br />
*[http://chabadlibrarybooks.com/23886 ליובאוויטש תולדות העיירה] מאת הרב שלום בער לוין.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
*[http://www.mylubavitch.org/ ליובאוויטש שלי] אתר המתעד את תולדות חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש ברוסיה ומידע למבקר<br />
*[https://chabad.info/tag/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9/ תגית "ליובאוויטש" באתר {{אינפו}}]<br />
<br />
<br />
{{תבנית:עיירות ברוסיה}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:ליובאוויטש|*]]<br />
[[קטגוריה:קהילות חב"ד שנכחדו]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9&diff=570995ליובאוויטש2022-10-30T12:01:22Z<p>ממג: /* תיאור כללי */</p>
<hr />
<div>{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[פורטל:ליובאוויטש]]}}<br />
{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[פורטל:ליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:העיירה_ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור מפת ה[[עיירה]] ליובאוויטש]]<br />
'''לְיוּבַּאווִיטְש''' (בעברית: לוּבַּבִיץ. באנגלית: Lyubavichi. ברוסית: Люба́вич. בפולנית: Lubawicze) היא [[עיירה]] קטנה ב[[רוסיה]] במחוז סמולנסק סמוך לגבול [[בלארוס]].<br />
<br />
העיירה ליובאוויטש הייתה מקום מושבם של רוב נשיאי [[חסידות חב"ד]], ושימשה כמרכז פעילות חסידות חב"ד במשך 102 שנה (תקע"ג - תרע"ו). גם כיום, שנים רבות אחרי עזיבת העיירה, ממשיכה חסידות חב"ד להקרא "חסידות חב"ד ליובאוויטש".<br />
<br />
בבית העלמין בליובאוויטש נמצאים אהלי כ"ק אדמו"ר הצ"צ, ובנו כ"ק אדמו"ר המהר"ש. והשטח בו גרו בעבר [[רבותינו נשיאינו]], משמש כיום כמוזאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
<br />
==השם==<br />
לא ידוע מה היה שם העיירה שניתן לה ע"י מייסדה, ולא ידוע אם בכלל נתנו לה שם. רק לאחר תקופה ניתן לה השם "ליובא" (שפירושו ברוסית ובפולנית: "אהבה"). ובמשך הזמן צורפה גם הסיומת "וויטש", וכך נוצר השם המלא "ליובאוויטש"{{הערה|"ספר הזכרונות" פ"א. אך ראה בספר "ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" עמ' ו שכתבו, שמצינו מסמך משנת ה'רנ"ד, שכבר בו נקראת ליובאוויטש בשם זה ("ליובאוויטש"). ובעמ' יא כתבו : "ברשימה אחרת של הרבי, מובאת הערכה באשר לתקופה שבה החלה העיירה להיקרא בשם זה: "הגאון שלום שלמה, זקן הרבנית של הרה"צ ד' יששכר דוב, בהיותו ילד שמע מפי זקנים וישישים שהם היו רגילים לקרוא שם היישוב "ליובא" כמו שהיו קוראים אותה בילדותם". ומזה יש לשער אשר בשנות ה'ש"נ - ה'ש"ס (1560 - 1590) לערך נקראה שם העיר "ליובאוויטש".}}. <br />
<br />
הרבי הריי"צ כותב{{הערה|שם}}, שהשם "ליובא" ניתן לעיירה על שם ה[[אהבת ישראל]] שאפיינה את דמותו של מייסד העיירה, יהודי בשם [[ר' מאיר]], שהתפרסם באהבתו לכל אחד. ר' מאיר הרבה לגמול חסד עם כולם, ושמו נודע לתהלה בכל הסביבה והתפרסם למרחקים. על שמו נקראה העיירה אותה הקים בשם "ליובא" (אהבה). <br />
<br />
ו[[המהרי"ל]] (אח רבינו הזקן) כותב{{הערה|שארית יהודה למהרי"ל (אחי רבינו הזקן), אבן העזר סי' נב (בתשובה ששלח לכ"ק אדמו"ר הצ"צ בעניין כתיבת שם "ליובאוויטש" בגט)}}, שהשם ניתן על שמו של השר הראשון שהקים את העיירה, ששמו היה "לובייעצקי".<br />
<br />
==מיקום==<br />
העיירה ליובאוויטש נמצאת במרכז היישוב החקלאי "ליובאביצ'י" (Любавичское сельское поселение) בחבל רודניאנסקי שבמחוז סמולנסק (סמוך לגבול בלארוס). סמוכה לעיירות: בבינוביטש, דוברומיסלא, רודניא, ליאזנא, לאדי, והרדישטש.<br />
<br />
בעבר, בעקבות מלחמות בין [[רוסיה]] ו[[פולין]], הייתה העיירה עוברת לעיתים קרובות בין המדינות{{הערה|אמנם למרות זאת, תושביה הגויים תמיד היו פולנים, ולא רוסים (ספר הזכרונות).}}. בשנת ה'רפ"א (1521) חתם וואסילי השלישי מלך רוסיה על הסכם מסירת כמה עיירות באיזור סמולנסק לפולין, ביניהם גם העיירה ליובאוויטש. הסכם דומה חתם איוואן האיום בשנת ה'שט"ז (1556){{הערה|"ליובאוויטש - תולדות העיירה" מאת הרב שלום בער לוין}}. במהלך השנים עברה העיירה גם בין המחוזות אורשה, סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.<br />
<br />
==תיאור כללי==<br />
ליובאוויטש מעולם לא היתה עיר גדולה, למרות שבתקופות מסוימות היו זורמים אליה מאות [[חסידים]] מכל רחבי רוסיה. שטח העיירה הוא כקילומטר וחצי על קילומטר וחצי. בצפון העיירה זורם נהר גדול שנקרא "נהר ברזינה"{{הערה|מקור נהר "בריזנה" היה בכפר הנושא אותו שם. כפר זה עצמו נקרא כן בגלל יער עצי הליבנה המקיפו. 'עצי ליבנה' ברוסית: בריוזה Березы (ספר הזכרונות).}} (reka berezina), ובמערב העיירה זורם עוד נהר, קטן יותר (reka khuditsa), שנקרא "נהר המצבה"{{הערה|משום שהוא נובע מתוך אחת המצבות בבית העלמין העתיק. האותיות שעל גבי המצבה היו מחוקות, ולכן אי אפשר לדעת של מי היה הקבר שנמצא שם. מדור לדור נמסרה האזהרה שלא להשתמש במי "נהר המצבה" לשתיה או לרחצה (ספר הזכרונות).}}.<br />
<br />
העיירה מוקפת בייערות גדולים, שמשווים לה מראה של מקום מבודד. וכפי שכותב [[הרבי הריי"צ]] ב[[ספר הזכרונות]]:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש, הנמצאת בפלך מוהילוב (במחוז בבינוביץ, ואחר-כך במחוז אורשה) ושוכנת על נהר דנייפר שברוסיה הלבנה, היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד, והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתיחד לנפשם ולהתקרב אל ה' ובריאתו. זו הסיבה לעובדה שצדיקים נסתרים רבים קשרו את גורלם עם ליובאוויטש והטביעו עליה את חותמם, עד שאנשים המתוודעים אל תולדותיה של ליובאוויטש, מראשית ייסודה, מתרשמים ממנה כעיר אגדית, הקשורה בפרק מרתק ומותח של חיים יהודים".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מרכז העיירה שימש בעבר כמקום השוק מרכזי, שבו התרכזו החנויות{{הערה|כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מזכיר את רחבת השוק (חידושים לג, ד): "שהשער של המטלה ההולכת לעיר דובראוונא והשער של המטלה ההולכת לוויטעפסק או לרודניא אינן מכוונות כלל זה נגד זה... שכולם מפולשים לפלטיא הוא הרחוב שבאמצע העיר ששם החנויות כולם".}}. כל יום ראשון היה שוק של הגוים מכפרי הסביבה, שהיו מביאים התוצרת שלהם למכור, וקונים בחנויות את מה שהם צריכים{{הערה|"ליובאוויטש וחיילה" מאת הרב רפאל כהן.}}. בעיירה היה מתקיים גם יריד, במשך חודש אחד בשנה (ינואר), ואליו היו באים אנשים משקלאב, וויטעבסק, מוהילוב, ומעוד מקומות{{הערה|שו"ת הצ"צ או"ח סי' כד. אמנם בעיר ווילנא היה נדפס לוח שנה, ובסופו רשימת הירידים האמורים להתקיים במשך השנה. בעיירה ליובאוויטש רשומים כל שנה שני ירידים, האחד בחודש טבת (ינואר) והשני בחודש תמוז (יוני). וכן באתר של העיירה "ירידים - עם יבוא סחורות עד 1.5 מיליון רובל. היו 2 ירידים: 29 ביוני. ומ-6 בינואר עד 6 בפברואר".}}.<br />
<br />
בעבר היה בעיירה מספר [[בתי כנסת]] (בנוסף לבית הכנסת בחצר הרבי): בנימינ"ס שטיבל, הבית מדרש (כך שמו), גולדעס מנין, טומסקער מנין, בית הכנסת על יד האהל, ומנין חחלוקא. בנוסף לכך היה בעיירה טחנת קמח של מים (על יד גשר הנהר). בית מרחץ ומקוה. אורוות סוסים, מחסן עצים ובית מרקחת. ברחוב חחלוקא היה בית הדואר (עם טלגרף). תחנות הרכבת הקרובות לליובאוויטש נמצאות ברודניה ובקרסנה. בעבר הדרכים היו בלי כביש, והיו עגלונים שהיו נוסעים עד תחנת הרכבת{{הערה|ראה "ליובאוויטש וחיילה"}}.<br />
<br />
שמות רחובות העיירה השתנו מספר פעמים במהלך השנים. בספר הזכרונות כותב הרבי הריי"צ, שממרכז העיירה (השוק) היו יוצאים שלשה רחובות מרכזיים: רחוב "ברום" שהוליך אל דוברומיסל (Dobromysl). רחוב "שילבה" שהוליך אל רודניה, ורחוב "חכלוקה" שהוליך אל רססנה (Rossasno) . ונוסף על רחובות אלה, היו מספר סימטאות: "סיריצה", "הסימטא הקרה", "ויגאן" ו"סימטת הנהר". <br />
<br />
ב[[ליובאוויטש וחייליה]] כותב את שמות הרחובות: "שילעווע, חחלוקא, פטרבורג. שייער גאס, ונקרא די קאלטע גאס (בו גרו הגוים), ברוקגאס, הרחוב שלפני ככר השוק, ככר השוק".<br />
<br />
==אוכלוסיה==<br />
במהלך רוב שנותיה, העיירה הייתה מאוכלסת ברובה ביהודים, שחיו בשלום עם שכניהם הגוים. <br />
<br />
בשנים תקט"ז - תקי"ז (1755 - 1756) היה בליובאוויטש 75 - 80 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת תקמ"ד (1784) היה בליובאוויטש כ50 משפחות יהודיות{{הערה|הרב לוין שם}}. <br />
<br />
בשנת תקע"ג (1813) היה בליובאוויטש כ110 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת ה'תר"כ (1860): היה בליובאוויטש 1516 נפשות, מתוכן 978 יהודים. <br />
<br />
בשנים שלאחרי זה התרבתה האוכלוסיה עד שמנתה כ300 משפחות יהודיות וכ100 משפחות נכריות. <br />
<br />
לאחר עזיבת רבותינו נשיאינו, עזבו יהודים רבים את העיירה, וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, נשארו בליובאוויטש רק כ110 משפחות יהודיות. <br />
<br />
העיירה כיום (1998) מונה 545 תושבים נכרים. ואין יהודים שגרים בעיירה.<br />
<br />
==היסטוריה==<br />
העיירה ליובאוויטש מוזכרת (לראשונה) במסמך משנת ה'רנ"ד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" (עמ' ו). אך הרב לוין כתב שלראשונה נמצאת במסמך משנת ה'רפ"א.}}. יש שמשערים שהעיירה הוקמה לאחר גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב{{הערה|לוין שם}}, כשהיהודים החלו להתיישב בפולין. אמנם יש שמקדימים את זמן הקמתה לפני גירוש ספרד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" שם}}.<br />
<br />
הרבי הריי"צ מספר על הקמת העיר:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"פרשת ייסודה של ליובאוויטש, בעבר הרחוק רחוק, קשורה באישיות יהודית מענינת, שזכרה לא נשכח במשך הדורות עד לזמננו. שם האיש היה רבי מאיר, ונמנה על אותם צדיקים שרצו לחיות רק על יגיע כפיהם. כיון שלא רצה להשאר במקום מגוריו הישן, כי אם להניח בסיס חדש לקיומו וקיום יהודים נוספים - עזב, יחד עם שלש משפחות נוספות, את עירו והלך לחפש איזו שהיא פנה נדחת כדי להתנחל שם ולהתפרנס מעמל כפים. נראה שחלומו היה להקים כפר יהודי... השטח שנבחר, עליו קמה ליובאוויטש, התאים מאוד להגשמת הרעיון, שכן היה מוקף יערות ונמצא לחופו של נהר. רבי מאיר והמשפחות שהלכו אתוהתמסרו מיד לעבודה: חטבו עצים ביער ובנו להם בתים.<br />
<br />
לפי המסופר הצטיין רבי מאיר במיוחד באהבתו הגדולה ליהודים, ואף לאינם יהודים. אהבת ישראל שלו היתה בלתי מוגבלת, וגם כלפי אחרים גילה אהבה. בפיו היה שגור הפתגם: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו", וברור שרוח הבריות נוחה ממי שמתייחס בידידות ובחסד לכל אחד. ולא רק את האדם, בחיר היצורים, בלבד הוקיר רבי מאיר - כי אם גם את כל נברא, ואף אם זה בעלי־חי ההולך על ארבע או מעופף בשמים. מובן שרבי מאיר זה הרבה לגמול חסד עם יהודים ועם אינם יהודים. כך נודע מיד שמו לתהלה בכל הסביבה ואף התפרסם למרחקים... כך היתה "ליובאוויטש" סמל לאהבת ישראל, אהבת הבריות, ועל הכל, כמובן, אהבת ה׳, בורא הכל. <br />
<br />
רבי מאיר היה הראשון לשורת צדיקים נסתרים במשך מאות שנים אשר ראו בליובאוויטש את ביתם. לפיכך זכתה ליובאוויטש, מאוחר יותר, להיות "עיר ואם בישראל", שממנה באו סמכות והנהגה שהוכרו בכל העולם היהודי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
בליובאוויטש הייתה קהילה של יהודים, עוד הרבה לפני שחסידות חב"ד קבעה בה מושבה. וכבר בסביבות שנת ה'ת"מ "היתה ליובאוויטש עיירה שמאחוריה עבר עשיר".<br />
<br />
בספר הזכרונות מסופר על שני צדיקים נסתרים שחיו בעיירה ליובאוויטש, בשנת ה'ת"מ או ה'ת"נ, ר' בנימין ור' וולף. ר' בנימין זה הקים את בית הכנסת העתיק ביותר בליובאוויטש שנקרא "בנימינ'ס שטיבל" (אם כי לאמתו של דבר נבנה ביתכנסת זה מספר פעמים מחדש במשך ימי תולדותיו, לאחר שנחרב בשריפות שעברו עליו).<br />
<br />
וכן מסופר שם על עוד צדיקים נסתרים שחיו בה, בדור שלאחריהם: ר' יוסף (רב העיירה), ר' זבולון הסופר, ר' בנימין ור' וולף (דור ב) ור' ישכר בער. כל אלו היו מתלמידי הבעש"ט (ולאחרי זה מתלמידי המגיד ממעזריטש). <br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הזקן===<br />
בשנים: תקט"ז - תקי"ז, היה <br />
כ"ק רבינו הזקן, בהיותו ילד כבן 11-12, נשלח ע"י אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד אצל הגאון ר' יוסף. ר' יוסף מסרו לחתנו ר' יששכר בער מקאבילניק שילמד אותו. במשך שתי שנים (תקט"ז - תקי"ז) למד רבינו בליובאוויטש. בתקופה זו התאכסן בדירתו של ר' נפתלי 'בטלן' ושצערע-דוואשע החנוונית. קביעת מקום לימודו היה בחדר השני של בית המדרש "פועלי צדק משכימי קום"{{הערה|ראה "ליובאוויטש ערש חסידות חב"ד. אך בספר בית רבי פ"א כתב: "בהיותו בן י"ב שנה לקח לו אביו לרב, את הרה"ק רבי ישכר בער זלה"ה מגיד מישרים דליובאוויטש. וכאשר התחיל הרב ללמוד עמו נבהל משמוע גודל חריפותו ובקיאותו, ואמר לאביו שבנו אינו צריך לרב, ופסק מללמוד עמו. ומאז היה לומד בפני עצמו בשקידה נפלאה יומם ולילה ושמו הטוב יצא למרחוק".}}. על המקום בו למד רבינו הזקן, הוקמה לימים חצר רבותינו נשיאינו.<br />
<br />
וכותב ע"ז הרבי הריי"צ{{הערה|ספר הזכרונות}}:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש היתה גם מקום התורה אליו נדד אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן, בילדותו, ללמוד תורה. ומפי מי? - מפי אותו רבי יששכר דב! רבי שניאור זלמן, מורה ומייסד חב"ד, לא ידע אז אפילו על החסידות בכלל ואף לא שמע אז, יש להניח, את שמע הבעש"ט - הוא היה אז נער בן שתים עשרה שנה. ודאי שמע אז את יסודות החסידות כפי שהוסברו בדרשות רבי יוסף המגיד. רבי שניאור זלמן למד תורה לא רק מפי יששכר דב, אלא אף מפי חותן רבו, רבי יוסף המגיד, וכנראה גם מפי רבי זבולון הסופר, שכן שלשה אלו היו שרויים תמיד ביחד. רוח החסידות הורגשה בכל דבריהם, בכל פרטי התנהגותם, וביחסם לאנשים, ובמיוחד לאנשים פשוטים..."<br />
<br />
"...מאוחר יותר כשעבר רבי דוב בער למזריטש והנהיג משם את התנועה החסידית, במשכו אליו מגדולי וטובי העם באותה תקופה, נקשר גם רבי שניאור זלמן אליו. בכך היה רבי שניאור זלמן ל"נכד" כפול של הבעש"ט, הן כתלמידו של רבי יששכר דב מליובאוויטש והן כתלמידו של רבי דוב בער ממעזריטש ממלא־מקומר של הבעש"ט. בקשר כפול זה שנקשר אל הבעש׳׳ט חוזק הקשר שלו גם עם ליובאוויטש, העיירה בה למד בשנות נעוריו אצל רבי יששכר דוב. כך הונח היסוד להתקשרותה של חסידות חב"ד עם העיירה ליובאוויטש, למרות שאדמו"ר הזקן עצמו קבע חצרו בליאזנא ולאחר מכן בליאדי, ורק בדור השני לחסידות חב"ד נקבעה בירתה בליובאוויטש ע"י אדמו"ר האמצעי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מאוחר יותר, בעת שהיה רבינו אצל רבי מנחם מענדל מהורודוק, נפגש שם שוב עם ר' ישכר בער{{הערה|בית רבי שם}}. וברבות השנים אחרי שיסד רבינו הזקן את חסידות חב"ד, נהפכו היוצרות נעשה ר' יששכר בער חסיד של רבינו הזקן{{הערה|שם}}. <br />
<br />
גם בנו של ר' ישכר דוב, ר' יוסף מליובאוויטש, היה מגדולי תלמידי רבינו{{הערה|שם}}. וכן החסיד ר' צבי הירש זרחי, מתלמידי רבינו הזקן, גר בליובאוויטש{{הערה|ראה אהלי ליובאוויטש (ג. עמ' 32).}}. ובשו"ת רבינו הזקן (סימן יז) מובאת שאלה הלכתית שנשלחה לרבינו מאת "ר' בנימין מ"צ (מורה צדק) דליובאוויטש".<br />
<br />
בשנת תקע"ב (1812) חיל של נפוליאון הוצב בליובאוויטש, למשך שבועיים.<br />
<br />
===תקופת כ"ק אדמו"ר האמצעי===<br />
בעת הסתלקות אביו אדמו"ר הזקן, ביום כ"ד בטבת שנת תקע"ג (1812), שהה אדמו"ר האמצעי בעיירה קרמנצ'וג ושם קיבל על עצמו את הנשיאות. ולאחר מסע (שכונה "מסע ההכתרה") בין עיירות רוסיה, בחר אדמו"ר האמצעי למקום מגוריו את העיירה ליובאוויטש, ואליה הגיע (עם כל משפחתו) יחד עם אלפי חסידים, ביום ח"י באלול תקע"ג. בעת הגעתו סיפר אדמו"ר האמצעי לחסידים על כך שאדמו"ר הזקן בילדותו, למד בעיירה ליובאוויטש אצל רבי ישכר בער מליובאוויטש. והוסיף וסיפר שאדמו"ר הזקן התגלה אליו וביקש ממנו לקבוע את מושבו בליובאוויטש. <br />
<br />
הנסיך צ'חווסקי, ששלט על העיירה, צווה על עובדיו לכרות מהיערות שלו כדי להקים בתים עבור הרבי והחסידים{{הערה|1=[https://col.org.il/news/133150 כלי הכסף שקיבל הרבי האמצעי מהנסיך, כשהתיישב בליובאוויטש] {{COL}}}}. ומיד כשהתיישבו החסידים בליובאוויטש בנו שם גם מקוה. אחר כך בנו את המקוה על שפת הנהר, לא רחוק מהחצר של רבותינו.<br />
<br />
לאחר התיישבות אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, התחילו לשם לנהור אנ"ש מכל המדינה. מליובאוויטש החלה תורת חסידות חב"ד, להתפשט בכל רוסיה הלבנה וליטא, ומספר הנוסעים לליובאוויטש הלך וגדל. כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הצמח צדק===<br />
אדמו"ר הצמח צדק התיישב בליובאוויטש, יחד עם דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד (1813). ואחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827) קיבל את נשיאות חב"ד, ונהג את נשיאותו בליובאוויטש, קרוב לארבעים שנה. במשך התקופה הזאת יסד ישיבה בליובאוויטש.<br />
<br />
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הצמח צדק: משנת תקצ"ב (1832) ואילך, היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן.<br />
<br />
אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהיה בליובאוויטש עד יומו האחרון - בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), ושם מנוחתו כבוד. בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהגוים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר המהר"ש===<br />
אדמו"ר המהר"ש גר כל ימיו בליובאוויטש. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר מוהר"ש, היה הרב אברהם ב"ר יוסף זעליגסון. אדמו"ר המהר"ש נסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ג (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור אביו אדמו"ר הצמח צדק.<br />
<br />
===חורבן ליובאוויטש=== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[חורבן ליובאוויטש]]}}<br />
"חורבן ליובאוויטש" הוא כינוי לתקופה של אחת-עשרה שנים בין [[הסתלקות]] [[הרבי המהר"ש]] עד לקבלת הנשיאות של בנו [[הרבי הרש"ב]] ([[י"ג תשרי]] [[תרמ"ג]] - [[ראש השנה]] [[תרנ"ד]]), בהם סרבו שני בני הרבי המהר"ש הרבי הרש"ב ואחיו הבכור [[הרז"א]] לקבל את הנשיאות, ו[[חסידות חב"ד]] נשארה ללא נשיא רשמי{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31619&st=&pgnum=428&hilite= חלק ג' עמ' שפח].}}. תקופה זו מכונה חורבן היות ובה הצטמצמו משמעותית ממדי חסידות חב"ד.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הרש"ב===<br />
בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד אדמו"ר הרש"ב את ישיבת תומכי תמימים. וגם התחיל לבנות מקוה אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה הקודם במקום. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הרש"ב היה הרב דוד יעקובסון.<br />
<br />
בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת תרע"ו (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש, ובט"ז חשוון תרע"ו עזבו הרבי ומשפחתו את ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי אדמו"ר האמצעי התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
אחרי נסיעת הרבי מליובאוויטש, נשארה ישיבת תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה בקרמנטשוג, בשלהי קיץ תרע"ח (1918).<br />
<br />
לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים. לאחר נסיעתם של האחרונים הרסו הגויים המקומיים את ה'אוהל' (הוא נבנה מחדש רק בשנת תשכ"ו). <br />
<br />
אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר הרבי. בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות אדמו"ר מוהרש"ב, נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, וכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר על ידי הגוים.<br />
<br />
בעקבות עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה, שכן מרבית מן התושבים התפרנסו מאכסניות ועבודות דומות התלויות במבקרים הרבים שפקדו את העיירה. השלטון הקומוניסטי ששלט באותה עת הוסיף על הקשיים הכלכליים, ומרבית מיהודי העיירה עזבו לערים הגדולות.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הריי"צ===<br />
אדמו"ר הריי"צ נולד בי"ב תמוז תר"מ (1880) בליובאוויטש. בקיץ תרנ"ג (1893) התקיימה הבר מצווה שלו בחצר הרבי בליובאוויטש, ובשלהי שנת תרנ"ז (1897) התקיימה חתונתו שם. כשנפתחה ישיבת תומכי תמימים מונה להיות מנהל הישיבה.<br />
אחרי חתונתו, בנו בבית אביו עוד חדר אחד עבור דירתו. אחר כך עבר לגור בבית אחר בחצר הרבי.<br />
<br />
בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), לאחר עזיבת הרבי ותלמידי הישיבה את ליובאווטיש, כמה מאנ"ש שעדיין גרו בליובאוויטש, העבירו את בית הכנסת לבית החומה. בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת תרפ"ב (1921) שלח להם אדמו"ר הריי"צ סכום כסף לתיקון המקוה.<br />
<br />
בערב ר"ח אלול של אותה שנה (תרפ"ב) נסע אדמו"ר הריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. הייתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת הנשיאות. בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והגוים גנבו את כתלי הגדר. בשנת תרפ"ד (1924) השתדל אדמו"ר הריי"צ לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים. <br />
<br />
בית הכנסת בכפר נסגר על ידי הקומוניסטים באמצע החורף של שנת ה'תרצ"ו.<br />
<br />
===בשואה===<br />
בזמן שפרצה המלחמה נותרו בעיירה רק כמאה עשרים משפחות יהודיות, שהיוו כמחצית מתושבי העיירה.<br />
<br />
מפאת קרבתה לגבול, היה קל לנאצים לכבוש אותה, ושנתיים אחרי פרוץ המלחמה, בחודש סיוון ה'תש"א נפתח "מבצע ברברוסה" של הכוחות הנאציים לכיבוש ברית המועצות, ובזמן קצר הצליחה לכבוש שטחים ניכרים. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. בכ"ו בתמוז ה'תש"א נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.<br />
<br />
בסיום חודש מנחם אב (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה, מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול). לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לדבר עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים. בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ל וכדומה, כשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.<br />
<br />
בשבת שובה, ו' בתשרי ה'תש"ב, נצטוו כל הנותרים להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ומותר היה לקחת את החפצים האישיים בלבד. עם הגיעם לכיכר נלקחו מהם בכוח חפציהם האישיים, 17 מהיהודים נאסרו והוצאו להורג, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים מקומיים ואנשי פלוגת אס.אס שהגיעה מרודניה. הגטו היה ברחוב אחד קטן וצפוף עם 19 בתים, שבו נדחסו כ-500 יהודים, לערך 25 יהודים בכל בית. בגטו לא הייתה אספקה סדירה של מזון וחומרי הסקה והיהודים סבלו מחרפת רעב ותשישות מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך כיבוש רוסיה. <br />
<br />
חיסול הגטו נערך בי"ד חשוון ה'תש"ב, אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה. הנאצים רצחו במבצע החיסול על הגטו 483 יהודים, ה' יקום דמם. יהודים אלו נקברו בקבר אחים גדול בליובאוויטש.<br />
[[קובץ:שמות הנספים בליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר 483 הנרצחים בעיירה]]<br />
[[קובץ:קבר האחים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר האחים בליובאוויטש כיום, בו נקברו 483 היהודים שנרצחו [האנדרטה (⬆) ניצבת עליו] pg]]<br />
היו מקומיים שסייעו לנאצים. אך באזור היערות שסביב ליובאוויטש ועד סמולנסק, היו פרטיזנים רבים שביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים (אחת הפעולות: שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר). ואזרחים סובייטים לא-יהודיים רבים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי, הוצאו להורג בחשד סיוע לפרטיזנים. <br />
<br />
בשנת ה'תש"ב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ונרצחו בה בידי הנאצים. בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו לרודניא יהודים מליובאוויטש ומליוזנה ומעוד עיירות, וחוסלו שם. סך הכל נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש (יהודים ולא-יהודים) .<br />
<br />
כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים, נערכו קרבות עזים בתוככי העיירה ורובה נחרבה, ומצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ניזוקו ונפלו. עקב הדיכוי הקומוניסטי לא היה שייך לשפץ את המקום. רק בערב ראש השנה ה'תש"ד (29 בספטמבר 1943), שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונשארו בה עשרה בתים בלבד בקצה העיירה.<br />
<br />
===כיום===<br />
בשנים האחרונות נבנו בעיירה בתי אירוח, ושוחזר המקוה והזאל. רבים מאנ"ש נוסעים לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו. שליח הרבי הרב [[גבריאל גורדון]] פועל לשמירת החצר ותיפקוד המקום.<br />
<br />
==בתי העלמין בליובאוויטש== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית העלמין בליובאוויטש]]}}<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש]]}}<br />
[[בית העלמין]] היהודי בליובאוויטש ממוקם בקצה המערבי של העיירה, סמוך לנהר הקטן. בית הקברות משתרע על חלקה של כ-70 על 150 מטר. בבית עלמין זה נמצאים אוהלי כ"ק [[אדמו"ר הצ"צ]] וכ"ק [[אדמו"ר המהר"ש]]. <br />
<br />
בסמוך אליהם טמונות גם: הרבנית [[סטערנא]] (אשת אדמו"ר הזקן), הרבנית [[שיינה]] (אשת אדמו"ר האמצעי), הרבנית [[חיה מושקא]] (אשת אדמו"ר הצמח צדק), הרבנית [[רבקה]] (אשת אדמו"ר המהר"ש). ועוד נשי ובנות משפחת רבותינו נשיאינו שאין ידוע לנו שמותם. וגם טמונים בבית העלמין: רבי [[ברוך שלום שניאורסון]] (בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק וסב סבו של הרבי), [[אברהם סנדר שניאורסון]] (בן אדמו"ר המהר"ש. נפטר בהיותו בן שמונה שנים בלבד). הרב [[יששכר בער]] ("המגיד מליובאוויטש" ומורו של אדמו"ר הזקן בילדותו).<br />
<br />
בעקבות מלחמת העולם השנייה, נחרב בית העלמין. ובשנת תשכ"ו הגיע הרב אבא דוד גורביץ לעיירה ליובאוויטש, תיקן את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש ההרוסות והקים סביבן גדר. את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב. בשנת תשע"ה נוקה בית העלמין, והשיחים נכרתו ונשרפו. חלק מהמצבות הונחו על יציקת בטון. בסך הכול השתמרו בבית העלמין כ200 מצבות, וכל הכתובות עליהם הם בעברית. בשנים האחרונות ממשיכים לשפץ את בית העלמין, ומידי פעם מתגלים מצבות חדשות.<br />
<br />
בליובאוויטש היה בית העלמין נוסף, עתיק יותר, שעל פי המסורה קבורים בו הרבה קדושים. אולם מרוב יושנו, לא נותרה בו אפילו מצבה אחת עומדת. כיום מוצב במקום שלט לזכרון בית העלמין הישן.<br />
<br />
==חצר רבותינו נשיאינו==<br />
[[קובץ:חצר רבותינו נשיאינו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת חצר רבותינו נשיאינו]]<br />
בצפון העיירה נמצא חצר רבותינו נשיאינו, שם התגוררו הם ומשפחותיהם, ושם היה בית הכנסת ובית המדרש שלהם. בשטח חצר זו הוקמה ג"כ ישיבת [[תומכי תמימים]]. כיום משמש המקום כמוזיאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
==בית שניאורסון==<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית שניאורסון בליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:בית שניאורסון בליובאוויטש.jpeg|ממוזער|שמאל|בית שניאורסאהן בליובאוויטש בימינו]]<br />
בית שניאורסאהן שבליובאוויטש הינו מבנה הממוקם על שטח גדול בעיירה ליובאוויטש, המשמש כיום כבית הכנסת אורחים, וכמוזיאון למורשת חסידות חב"ד ותולדות העיירה. הבית נקנה בשנת תשמ"ט ורשום על שמו של הרבי.<br />
בעיירה הוצבה אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.<br />
<br />
==ציטוטים מדברי רבותינו נשיאינו אודות העיירה== <br />
<br />
*'''מספר הזכרונות:''' "בהזדמנות מסוימת אמר אדמו"ר בעל ה"צמח צדק": "ליובאוויטש" מבוססת על אהבה. בגמרא ישנה מחלוקת: "שמא - מילתא היא, או לאו מילתא היא" (השם מהווה דבר לעצמו או לא). רבי מאיר סובר: "שמא מילתא היא", הוא היה מדייק בשם (כפי שהגמרא מספרת על איש ששמו היה בידור, ורבי מאיר אמר ששם זה רומז להתנהגות בלתי ראויה, ככתוב: כי דור תהפוכות המה). מייסד הישוב "ליובאוויטש" נקרא בשם רבי מאיר בעל צדקה וחסד , ובהתנהגותו השרה על המקום רוח אהבה, "שמא - מילתא היא". נאמר גם:"וכל אשר יקרא לו האדם, נפש חיה, הוא שמו", כי חיותו של הנברא באה באמצעות ה"צינור" של השם הנכון. "ליובאוויטש" היא "צנור" לאהבה חסידית ולידידות. על האדם לרחם על עצמו ועל הזולת, ואיש את רעהו יעזור לשפר את המדות הטובות ואת דרכי עבודת ה׳ עפ"י תורת החסידות. עד כאן דברי בעל ה"צמח צדק". אין, איפוא, פלא בכך ש"חב"ד" ו"ליובאוויטש" נעשו שמות נרדפים, שהפרו זה את זה והשפיעו זה על זה".<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* [[אלישיב קפלון]], "'''ליובאוויטש''' העיירה של חב"ד" תשע"ז, 566 עמודים.<br />
*[http://chabadlibrarybooks.com/23886 ליובאוויטש תולדות העיירה] מאת הרב שלום בער לוין.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
*[http://www.mylubavitch.org/ ליובאוויטש שלי] אתר המתעד את תולדות חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש ברוסיה ומידע למבקר<br />
*[https://chabad.info/tag/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9/ תגית "ליובאוויטש" באתר {{אינפו}}]<br />
<br />
<br />
{{תבנית:עיירות ברוסיה}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:ליובאוויטש|*]]<br />
[[קטגוריה:קהילות חב"ד שנכחדו]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9&diff=570994ליובאוויטש2022-10-30T12:00:50Z<p>ממג: /* תיאור כללי */</p>
<hr />
<div>{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[פורטל:ליובאוויטש]]}}<br />
{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[פורטל:ליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:העיירה_ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור מפת ה[[עיירה]] ליובאוויטש]]<br />
'''לְיוּבַּאווִיטְש''' (בעברית: לוּבַּבִיץ. באנגלית: Lyubavichi. ברוסית: Люба́вич. בפולנית: Lubawicze) היא [[עיירה]] קטנה ב[[רוסיה]] במחוז סמולנסק סמוך לגבול [[בלארוס]].<br />
<br />
העיירה ליובאוויטש הייתה מקום מושבם של רוב נשיאי [[חסידות חב"ד]], ושימשה כמרכז פעילות חסידות חב"ד במשך 102 שנה (תקע"ג - תרע"ו). גם כיום, שנים רבות אחרי עזיבת העיירה, ממשיכה חסידות חב"ד להקרא "חסידות חב"ד ליובאוויטש".<br />
<br />
בבית העלמין בליובאוויטש נמצאים אהלי כ"ק אדמו"ר הצ"צ, ובנו כ"ק אדמו"ר המהר"ש. והשטח בו גרו בעבר [[רבותינו נשיאינו]], משמש כיום כמוזאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
<br />
==השם==<br />
לא ידוע מה היה שם העיירה שניתן לה ע"י מייסדה, ולא ידוע אם בכלל נתנו לה שם. רק לאחר תקופה ניתן לה השם "ליובא" (שפירושו ברוסית ובפולנית: "אהבה"). ובמשך הזמן צורפה גם הסיומת "וויטש", וכך נוצר השם המלא "ליובאוויטש"{{הערה|"ספר הזכרונות" פ"א. אך ראה בספר "ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" עמ' ו שכתבו, שמצינו מסמך משנת ה'רנ"ד, שכבר בו נקראת ליובאוויטש בשם זה ("ליובאוויטש"). ובעמ' יא כתבו : "ברשימה אחרת של הרבי, מובאת הערכה באשר לתקופה שבה החלה העיירה להיקרא בשם זה: "הגאון שלום שלמה, זקן הרבנית של הרה"צ ד' יששכר דוב, בהיותו ילד שמע מפי זקנים וישישים שהם היו רגילים לקרוא שם היישוב "ליובא" כמו שהיו קוראים אותה בילדותם". ומזה יש לשער אשר בשנות ה'ש"נ - ה'ש"ס (1560 - 1590) לערך נקראה שם העיר "ליובאוויטש".}}. <br />
<br />
הרבי הריי"צ כותב{{הערה|שם}}, שהשם "ליובא" ניתן לעיירה על שם ה[[אהבת ישראל]] שאפיינה את דמותו של מייסד העיירה, יהודי בשם [[ר' מאיר]], שהתפרסם באהבתו לכל אחד. ר' מאיר הרבה לגמול חסד עם כולם, ושמו נודע לתהלה בכל הסביבה והתפרסם למרחקים. על שמו נקראה העיירה אותה הקים בשם "ליובא" (אהבה). <br />
<br />
ו[[המהרי"ל]] (אח רבינו הזקן) כותב{{הערה|שארית יהודה למהרי"ל (אחי רבינו הזקן), אבן העזר סי' נב (בתשובה ששלח לכ"ק אדמו"ר הצ"צ בעניין כתיבת שם "ליובאוויטש" בגט)}}, שהשם ניתן על שמו של השר הראשון שהקים את העיירה, ששמו היה "לובייעצקי".<br />
<br />
==מיקום==<br />
העיירה ליובאוויטש נמצאת במרכז היישוב החקלאי "ליובאביצ'י" (Любавичское сельское поселение) בחבל רודניאנסקי שבמחוז סמולנסק (סמוך לגבול בלארוס). סמוכה לעיירות: בבינוביטש, דוברומיסלא, רודניא, ליאזנא, לאדי, והרדישטש.<br />
<br />
בעבר, בעקבות מלחמות בין [[רוסיה]] ו[[פולין]], הייתה העיירה עוברת לעיתים קרובות בין המדינות{{הערה|אמנם למרות זאת, תושביה הגויים תמיד היו פולנים, ולא רוסים (ספר הזכרונות).}}. בשנת ה'רפ"א (1521) חתם וואסילי השלישי מלך רוסיה על הסכם מסירת כמה עיירות באיזור סמולנסק לפולין, ביניהם גם העיירה ליובאוויטש. הסכם דומה חתם איוואן האיום בשנת ה'שט"ז (1556){{הערה|"ליובאוויטש - תולדות העיירה" מאת הרב שלום בער לוין}}. במהלך השנים עברה העיירה גם בין המחוזות אורשה, סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.<br />
<br />
==תיאור כללי==<br />
ליובאוויטש מעולם לא היתה עיר גדולה, למרות שבתקופות מסוימות היו זורמים אליה מאות [[חסידים]] מכל רחבי רוסיה. שטח העיירה הוא כקילומטר וחצי על קילומטר וחצי. בצפון העיירה זורם נהר גדול שנקרא "נהר ברזינה"{{הערה|מקור נהר "בריזנה" היה בכפר הנושא אותו שם. כפר זה עצמו נקרא כן בגלל יער עצי הליבנה המקיפו. 'עצי ליבנה' ברוסית: בריוזה Березы (ספר הזכרונות).}} (reka berezina), ובמערב העיירה זורם עוד נהר, קטן יותר (reka khuditsa), שנקרא "נהר המצבה"{{הערה|משום שהוא נובע מתוך אחת המצבות בבית העלמין העתיק. האותיות שעל גבי המצבה היו מחוקות, ולכן אי אפשר לדעת של מי היה הקבר שנמצא שם. מדור לדור נמסרה האזהרה שלא להשתמש במי "נהר המצבה" לשתיה או לרחצה (ספר הזכרונות).}}.<br />
<br />
העיירה מוקפת בייערות גדולים, שמשווים לה מראה של מקום מבודד. וכפי שכותב [[הרבי הריי"צ]] ב[[ספר הזכרונות]]:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש, הנמצאת בפלך מוהילוב (במחוז בבינוביץ, ואחר-כך במחוז אורשה) ושוכנת על נהר דנייפר שברוסיה הלבנה, היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד, והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתיחד לנפשם ולהתקרב אל ה' ובריאתו. זו הסיבה לעובדה שצדיקים נסתרים רבים קשרו את גורלם עם ליובאוויטש והטביעו עליה את חותמם, עד שאנשים המתוודעים אל תולדותיה של ליובאוויטש, מראשית ייסודה, מתרשמים ממנה כעיר אגדית, הקשורה בפרק מרתק ומותח של חיים יהודים".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מרכז העיירה שימש בעבר כמקום השוק מרכזי, שבו התרכזו החנויות{{הערה|כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מזכיר את רחבת השוק (חידושים לג, ד): "שהשער של המטלה ההולכת לעיר דובראוונא והשער של המטלה ההולכת לוויטעפסק או לרודניא אינן מכוונות כלל זה נגד זה... שכולם מפולשים לפלטיא הוא הרחוב שבאמצע העיר ששם החנויות כולם".}}. כל יום ראשון היה שוק של הגוים מכפרי הסביבה, שהיו מביאים התוצרת שלהם למכור, וקונים בחנויות את מה שהם צריכים{{הערה|"ליובאוויטש וחיילה" מאת הרב רפאל כהן.}}. בעיירה היה מתקיים גם יריד, במשך חודש אחד בשנה (ינואר), ואליו היו באים אנשים משקלאב, וויטעבסק, מוהילוב, ומעוד מקומות{{הערה|שו"ת הצ"צ או"ח סי' כד. אמנם בעיר ווילנא היה נדפס לוח שנה, ובסופו רשימת הירידים האמורים להתקיים במשך השנה. בעיירה ליובאוויטש רשומים כל שנה שני ירידים, האחד בחודש טבת (ינואר) והשני בחודש תמוז (יוני). וכן באתר של העיירה "ירידים - עם יבוא סחורות עד 1.5 מיליון רובל. היו 2 ירידים: 29 ביוני. ומ-6 בינואר עד 6 בפברואר".}}.<br />
<br />
בעבר היה בעיירה מספר [[בתי כנסת]] (בנוסף לבית הכנסת בחצר הרבי): בנימינ"ס שטיבל, הבית מדרש (כך שמו), גולדעס מנין, טומסקער מנין, בית הכנסת על יד האהל, ומנין חחלוקא. בנוסף לכך היה בעיירה טחנת קמח של מים (על יד גשר הנהר). בית מרחץ ומקוה. אורוות סוסים, מחסן עצים ובית מרקחת. ברחוב חחלוקא היה בית הדואר (עם טלגרף). תחנות הרכבת הקרובות לליובאוויטש נמצאות ברודניה ובקרסנה. בעבר הדרכים היו בלי כביש, והיו עגלונים שהיו נוסעים עד תחנת הרכבת{{הערה|ראה "ליובאוויטש וחיילה"}}.<br />
<br />
[[קובץ:ציור רחובות העיירה מספר "ליובאוויטש וחיילה".pdf]|שמאל|ממוזער|250px|ציור רחובות העיירה מספר "ליובאוויטש וחיילה"]]<br />
שמות רחובות העיירה השתנו מספר פעמים במהלך השנים. בספר הזכרונות כותב הרבי הריי"צ, שממרכז העיירה (השוק) היו יוצאים שלשה רחובות מרכזיים: רחוב "ברום" שהוליך אל דוברומיסל (Dobromysl). רחוב "שילבה" שהוליך אל רודניה, ורחוב "חכלוקה" שהוליך אל רססנה (Rossasno) . ונוסף על רחובות אלה, היו מספר סימטאות: "סיריצה", "הסימטא הקרה", "ויגאן" ו"סימטת הנהר". <br />
<br />
ב[[ליובאוויטש וחייליה]] כותב את שמות הרחובות: "שילעווע, חחלוקא, פטרבורג. שייער גאס, ונקרא די קאלטע גאס (בו גרו הגוים), ברוקגאס, הרחוב שלפני ככר השוק, ככר השוק".<br />
<br />
==אוכלוסיה==<br />
במהלך רוב שנותיה, העיירה הייתה מאוכלסת ברובה ביהודים, שחיו בשלום עם שכניהם הגוים. <br />
<br />
בשנים תקט"ז - תקי"ז (1755 - 1756) היה בליובאוויטש 75 - 80 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת תקמ"ד (1784) היה בליובאוויטש כ50 משפחות יהודיות{{הערה|הרב לוין שם}}. <br />
<br />
בשנת תקע"ג (1813) היה בליובאוויטש כ110 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת ה'תר"כ (1860): היה בליובאוויטש 1516 נפשות, מתוכן 978 יהודים. <br />
<br />
בשנים שלאחרי זה התרבתה האוכלוסיה עד שמנתה כ300 משפחות יהודיות וכ100 משפחות נכריות. <br />
<br />
לאחר עזיבת רבותינו נשיאינו, עזבו יהודים רבים את העיירה, וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, נשארו בליובאוויטש רק כ110 משפחות יהודיות. <br />
<br />
העיירה כיום (1998) מונה 545 תושבים נכרים. ואין יהודים שגרים בעיירה.<br />
<br />
==היסטוריה==<br />
העיירה ליובאוויטש מוזכרת (לראשונה) במסמך משנת ה'רנ"ד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" (עמ' ו). אך הרב לוין כתב שלראשונה נמצאת במסמך משנת ה'רפ"א.}}. יש שמשערים שהעיירה הוקמה לאחר גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב{{הערה|לוין שם}}, כשהיהודים החלו להתיישב בפולין. אמנם יש שמקדימים את זמן הקמתה לפני גירוש ספרד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" שם}}.<br />
<br />
הרבי הריי"צ מספר על הקמת העיר:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"פרשת ייסודה של ליובאוויטש, בעבר הרחוק רחוק, קשורה באישיות יהודית מענינת, שזכרה לא נשכח במשך הדורות עד לזמננו. שם האיש היה רבי מאיר, ונמנה על אותם צדיקים שרצו לחיות רק על יגיע כפיהם. כיון שלא רצה להשאר במקום מגוריו הישן, כי אם להניח בסיס חדש לקיומו וקיום יהודים נוספים - עזב, יחד עם שלש משפחות נוספות, את עירו והלך לחפש איזו שהיא פנה נדחת כדי להתנחל שם ולהתפרנס מעמל כפים. נראה שחלומו היה להקים כפר יהודי... השטח שנבחר, עליו קמה ליובאוויטש, התאים מאוד להגשמת הרעיון, שכן היה מוקף יערות ונמצא לחופו של נהר. רבי מאיר והמשפחות שהלכו אתוהתמסרו מיד לעבודה: חטבו עצים ביער ובנו להם בתים.<br />
<br />
לפי המסופר הצטיין רבי מאיר במיוחד באהבתו הגדולה ליהודים, ואף לאינם יהודים. אהבת ישראל שלו היתה בלתי מוגבלת, וגם כלפי אחרים גילה אהבה. בפיו היה שגור הפתגם: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו", וברור שרוח הבריות נוחה ממי שמתייחס בידידות ובחסד לכל אחד. ולא רק את האדם, בחיר היצורים, בלבד הוקיר רבי מאיר - כי אם גם את כל נברא, ואף אם זה בעלי־חי ההולך על ארבע או מעופף בשמים. מובן שרבי מאיר זה הרבה לגמול חסד עם יהודים ועם אינם יהודים. כך נודע מיד שמו לתהלה בכל הסביבה ואף התפרסם למרחקים... כך היתה "ליובאוויטש" סמל לאהבת ישראל, אהבת הבריות, ועל הכל, כמובן, אהבת ה׳, בורא הכל. <br />
<br />
רבי מאיר היה הראשון לשורת צדיקים נסתרים במשך מאות שנים אשר ראו בליובאוויטש את ביתם. לפיכך זכתה ליובאוויטש, מאוחר יותר, להיות "עיר ואם בישראל", שממנה באו סמכות והנהגה שהוכרו בכל העולם היהודי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
בליובאוויטש הייתה קהילה של יהודים, עוד הרבה לפני שחסידות חב"ד קבעה בה מושבה. וכבר בסביבות שנת ה'ת"מ "היתה ליובאוויטש עיירה שמאחוריה עבר עשיר".<br />
<br />
בספר הזכרונות מסופר על שני צדיקים נסתרים שחיו בעיירה ליובאוויטש, בשנת ה'ת"מ או ה'ת"נ, ר' בנימין ור' וולף. ר' בנימין זה הקים את בית הכנסת העתיק ביותר בליובאוויטש שנקרא "בנימינ'ס שטיבל" (אם כי לאמתו של דבר נבנה ביתכנסת זה מספר פעמים מחדש במשך ימי תולדותיו, לאחר שנחרב בשריפות שעברו עליו).<br />
<br />
וכן מסופר שם על עוד צדיקים נסתרים שחיו בה, בדור שלאחריהם: ר' יוסף (רב העיירה), ר' זבולון הסופר, ר' בנימין ור' וולף (דור ב) ור' ישכר בער. כל אלו היו מתלמידי הבעש"ט (ולאחרי זה מתלמידי המגיד ממעזריטש). <br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הזקן===<br />
בשנים: תקט"ז - תקי"ז, היה <br />
כ"ק רבינו הזקן, בהיותו ילד כבן 11-12, נשלח ע"י אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד אצל הגאון ר' יוסף. ר' יוסף מסרו לחתנו ר' יששכר בער מקאבילניק שילמד אותו. במשך שתי שנים (תקט"ז - תקי"ז) למד רבינו בליובאוויטש. בתקופה זו התאכסן בדירתו של ר' נפתלי 'בטלן' ושצערע-דוואשע החנוונית. קביעת מקום לימודו היה בחדר השני של בית המדרש "פועלי צדק משכימי קום"{{הערה|ראה "ליובאוויטש ערש חסידות חב"ד. אך בספר בית רבי פ"א כתב: "בהיותו בן י"ב שנה לקח לו אביו לרב, את הרה"ק רבי ישכר בער זלה"ה מגיד מישרים דליובאוויטש. וכאשר התחיל הרב ללמוד עמו נבהל משמוע גודל חריפותו ובקיאותו, ואמר לאביו שבנו אינו צריך לרב, ופסק מללמוד עמו. ומאז היה לומד בפני עצמו בשקידה נפלאה יומם ולילה ושמו הטוב יצא למרחוק".}}. על המקום בו למד רבינו הזקן, הוקמה לימים חצר רבותינו נשיאינו.<br />
<br />
וכותב ע"ז הרבי הריי"צ{{הערה|ספר הזכרונות}}:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש היתה גם מקום התורה אליו נדד אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן, בילדותו, ללמוד תורה. ומפי מי? - מפי אותו רבי יששכר דב! רבי שניאור זלמן, מורה ומייסד חב"ד, לא ידע אז אפילו על החסידות בכלל ואף לא שמע אז, יש להניח, את שמע הבעש"ט - הוא היה אז נער בן שתים עשרה שנה. ודאי שמע אז את יסודות החסידות כפי שהוסברו בדרשות רבי יוסף המגיד. רבי שניאור זלמן למד תורה לא רק מפי יששכר דב, אלא אף מפי חותן רבו, רבי יוסף המגיד, וכנראה גם מפי רבי זבולון הסופר, שכן שלשה אלו היו שרויים תמיד ביחד. רוח החסידות הורגשה בכל דבריהם, בכל פרטי התנהגותם, וביחסם לאנשים, ובמיוחד לאנשים פשוטים..."<br />
<br />
"...מאוחר יותר כשעבר רבי דוב בער למזריטש והנהיג משם את התנועה החסידית, במשכו אליו מגדולי וטובי העם באותה תקופה, נקשר גם רבי שניאור זלמן אליו. בכך היה רבי שניאור זלמן ל"נכד" כפול של הבעש"ט, הן כתלמידו של רבי יששכר דב מליובאוויטש והן כתלמידו של רבי דוב בער ממעזריטש ממלא־מקומר של הבעש"ט. בקשר כפול זה שנקשר אל הבעש׳׳ט חוזק הקשר שלו גם עם ליובאוויטש, העיירה בה למד בשנות נעוריו אצל רבי יששכר דוב. כך הונח היסוד להתקשרותה של חסידות חב"ד עם העיירה ליובאוויטש, למרות שאדמו"ר הזקן עצמו קבע חצרו בליאזנא ולאחר מכן בליאדי, ורק בדור השני לחסידות חב"ד נקבעה בירתה בליובאוויטש ע"י אדמו"ר האמצעי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מאוחר יותר, בעת שהיה רבינו אצל רבי מנחם מענדל מהורודוק, נפגש שם שוב עם ר' ישכר בער{{הערה|בית רבי שם}}. וברבות השנים אחרי שיסד רבינו הזקן את חסידות חב"ד, נהפכו היוצרות נעשה ר' יששכר בער חסיד של רבינו הזקן{{הערה|שם}}. <br />
<br />
גם בנו של ר' ישכר דוב, ר' יוסף מליובאוויטש, היה מגדולי תלמידי רבינו{{הערה|שם}}. וכן החסיד ר' צבי הירש זרחי, מתלמידי רבינו הזקן, גר בליובאוויטש{{הערה|ראה אהלי ליובאוויטש (ג. עמ' 32).}}. ובשו"ת רבינו הזקן (סימן יז) מובאת שאלה הלכתית שנשלחה לרבינו מאת "ר' בנימין מ"צ (מורה צדק) דליובאוויטש".<br />
<br />
בשנת תקע"ב (1812) חיל של נפוליאון הוצב בליובאוויטש, למשך שבועיים.<br />
<br />
===תקופת כ"ק אדמו"ר האמצעי===<br />
בעת הסתלקות אביו אדמו"ר הזקן, ביום כ"ד בטבת שנת תקע"ג (1812), שהה אדמו"ר האמצעי בעיירה קרמנצ'וג ושם קיבל על עצמו את הנשיאות. ולאחר מסע (שכונה "מסע ההכתרה") בין עיירות רוסיה, בחר אדמו"ר האמצעי למקום מגוריו את העיירה ליובאוויטש, ואליה הגיע (עם כל משפחתו) יחד עם אלפי חסידים, ביום ח"י באלול תקע"ג. בעת הגעתו סיפר אדמו"ר האמצעי לחסידים על כך שאדמו"ר הזקן בילדותו, למד בעיירה ליובאוויטש אצל רבי ישכר בער מליובאוויטש. והוסיף וסיפר שאדמו"ר הזקן התגלה אליו וביקש ממנו לקבוע את מושבו בליובאוויטש. <br />
<br />
הנסיך צ'חווסקי, ששלט על העיירה, צווה על עובדיו לכרות מהיערות שלו כדי להקים בתים עבור הרבי והחסידים{{הערה|1=[https://col.org.il/news/133150 כלי הכסף שקיבל הרבי האמצעי מהנסיך, כשהתיישב בליובאוויטש] {{COL}}}}. ומיד כשהתיישבו החסידים בליובאוויטש בנו שם גם מקוה. אחר כך בנו את המקוה על שפת הנהר, לא רחוק מהחצר של רבותינו.<br />
<br />
לאחר התיישבות אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, התחילו לשם לנהור אנ"ש מכל המדינה. מליובאוויטש החלה תורת חסידות חב"ד, להתפשט בכל רוסיה הלבנה וליטא, ומספר הנוסעים לליובאוויטש הלך וגדל. כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הצמח צדק===<br />
אדמו"ר הצמח צדק התיישב בליובאוויטש, יחד עם דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד (1813). ואחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827) קיבל את נשיאות חב"ד, ונהג את נשיאותו בליובאוויטש, קרוב לארבעים שנה. במשך התקופה הזאת יסד ישיבה בליובאוויטש.<br />
<br />
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הצמח צדק: משנת תקצ"ב (1832) ואילך, היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן.<br />
<br />
אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהיה בליובאוויטש עד יומו האחרון - בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), ושם מנוחתו כבוד. בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהגוים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר המהר"ש===<br />
אדמו"ר המהר"ש גר כל ימיו בליובאוויטש. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר מוהר"ש, היה הרב אברהם ב"ר יוסף זעליגסון. אדמו"ר המהר"ש נסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ג (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור אביו אדמו"ר הצמח צדק.<br />
<br />
===חורבן ליובאוויטש=== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[חורבן ליובאוויטש]]}}<br />
"חורבן ליובאוויטש" הוא כינוי לתקופה של אחת-עשרה שנים בין [[הסתלקות]] [[הרבי המהר"ש]] עד לקבלת הנשיאות של בנו [[הרבי הרש"ב]] ([[י"ג תשרי]] [[תרמ"ג]] - [[ראש השנה]] [[תרנ"ד]]), בהם סרבו שני בני הרבי המהר"ש הרבי הרש"ב ואחיו הבכור [[הרז"א]] לקבל את הנשיאות, ו[[חסידות חב"ד]] נשארה ללא נשיא רשמי{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31619&st=&pgnum=428&hilite= חלק ג' עמ' שפח].}}. תקופה זו מכונה חורבן היות ובה הצטמצמו משמעותית ממדי חסידות חב"ד.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הרש"ב===<br />
בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד אדמו"ר הרש"ב את ישיבת תומכי תמימים. וגם התחיל לבנות מקוה אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה הקודם במקום. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הרש"ב היה הרב דוד יעקובסון.<br />
<br />
בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת תרע"ו (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש, ובט"ז חשוון תרע"ו עזבו הרבי ומשפחתו את ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי אדמו"ר האמצעי התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
אחרי נסיעת הרבי מליובאוויטש, נשארה ישיבת תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה בקרמנטשוג, בשלהי קיץ תרע"ח (1918).<br />
<br />
לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים. לאחר נסיעתם של האחרונים הרסו הגויים המקומיים את ה'אוהל' (הוא נבנה מחדש רק בשנת תשכ"ו). <br />
<br />
אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר הרבי. בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות אדמו"ר מוהרש"ב, נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, וכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר על ידי הגוים.<br />
<br />
בעקבות עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה, שכן מרבית מן התושבים התפרנסו מאכסניות ועבודות דומות התלויות במבקרים הרבים שפקדו את העיירה. השלטון הקומוניסטי ששלט באותה עת הוסיף על הקשיים הכלכליים, ומרבית מיהודי העיירה עזבו לערים הגדולות.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הריי"צ===<br />
אדמו"ר הריי"צ נולד בי"ב תמוז תר"מ (1880) בליובאוויטש. בקיץ תרנ"ג (1893) התקיימה הבר מצווה שלו בחצר הרבי בליובאוויטש, ובשלהי שנת תרנ"ז (1897) התקיימה חתונתו שם. כשנפתחה ישיבת תומכי תמימים מונה להיות מנהל הישיבה.<br />
אחרי חתונתו, בנו בבית אביו עוד חדר אחד עבור דירתו. אחר כך עבר לגור בבית אחר בחצר הרבי.<br />
<br />
בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), לאחר עזיבת הרבי ותלמידי הישיבה את ליובאווטיש, כמה מאנ"ש שעדיין גרו בליובאוויטש, העבירו את בית הכנסת לבית החומה. בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת תרפ"ב (1921) שלח להם אדמו"ר הריי"צ סכום כסף לתיקון המקוה.<br />
<br />
בערב ר"ח אלול של אותה שנה (תרפ"ב) נסע אדמו"ר הריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. הייתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת הנשיאות. בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והגוים גנבו את כתלי הגדר. בשנת תרפ"ד (1924) השתדל אדמו"ר הריי"צ לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים. <br />
<br />
בית הכנסת בכפר נסגר על ידי הקומוניסטים באמצע החורף של שנת ה'תרצ"ו.<br />
<br />
===בשואה===<br />
בזמן שפרצה המלחמה נותרו בעיירה רק כמאה עשרים משפחות יהודיות, שהיוו כמחצית מתושבי העיירה.<br />
<br />
מפאת קרבתה לגבול, היה קל לנאצים לכבוש אותה, ושנתיים אחרי פרוץ המלחמה, בחודש סיוון ה'תש"א נפתח "מבצע ברברוסה" של הכוחות הנאציים לכיבוש ברית המועצות, ובזמן קצר הצליחה לכבוש שטחים ניכרים. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. בכ"ו בתמוז ה'תש"א נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.<br />
<br />
בסיום חודש מנחם אב (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה, מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול). לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לדבר עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים. בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ל וכדומה, כשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.<br />
<br />
בשבת שובה, ו' בתשרי ה'תש"ב, נצטוו כל הנותרים להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ומותר היה לקחת את החפצים האישיים בלבד. עם הגיעם לכיכר נלקחו מהם בכוח חפציהם האישיים, 17 מהיהודים נאסרו והוצאו להורג, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים מקומיים ואנשי פלוגת אס.אס שהגיעה מרודניה. הגטו היה ברחוב אחד קטן וצפוף עם 19 בתים, שבו נדחסו כ-500 יהודים, לערך 25 יהודים בכל בית. בגטו לא הייתה אספקה סדירה של מזון וחומרי הסקה והיהודים סבלו מחרפת רעב ותשישות מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך כיבוש רוסיה. <br />
<br />
חיסול הגטו נערך בי"ד חשוון ה'תש"ב, אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה. הנאצים רצחו במבצע החיסול על הגטו 483 יהודים, ה' יקום דמם. יהודים אלו נקברו בקבר אחים גדול בליובאוויטש.<br />
[[קובץ:שמות הנספים בליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר 483 הנרצחים בעיירה]]<br />
[[קובץ:קבר האחים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר האחים בליובאוויטש כיום, בו נקברו 483 היהודים שנרצחו [האנדרטה (⬆) ניצבת עליו] pg]]<br />
היו מקומיים שסייעו לנאצים. אך באזור היערות שסביב ליובאוויטש ועד סמולנסק, היו פרטיזנים רבים שביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים (אחת הפעולות: שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר). ואזרחים סובייטים לא-יהודיים רבים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי, הוצאו להורג בחשד סיוע לפרטיזנים. <br />
<br />
בשנת ה'תש"ב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ונרצחו בה בידי הנאצים. בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו לרודניא יהודים מליובאוויטש ומליוזנה ומעוד עיירות, וחוסלו שם. סך הכל נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש (יהודים ולא-יהודים) .<br />
<br />
כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים, נערכו קרבות עזים בתוככי העיירה ורובה נחרבה, ומצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ניזוקו ונפלו. עקב הדיכוי הקומוניסטי לא היה שייך לשפץ את המקום. רק בערב ראש השנה ה'תש"ד (29 בספטמבר 1943), שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונשארו בה עשרה בתים בלבד בקצה העיירה.<br />
<br />
===כיום===<br />
בשנים האחרונות נבנו בעיירה בתי אירוח, ושוחזר המקוה והזאל. רבים מאנ"ש נוסעים לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו. שליח הרבי הרב [[גבריאל גורדון]] פועל לשמירת החצר ותיפקוד המקום.<br />
<br />
==בתי העלמין בליובאוויטש== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית העלמין בליובאוויטש]]}}<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש]]}}<br />
[[בית העלמין]] היהודי בליובאוויטש ממוקם בקצה המערבי של העיירה, סמוך לנהר הקטן. בית הקברות משתרע על חלקה של כ-70 על 150 מטר. בבית עלמין זה נמצאים אוהלי כ"ק [[אדמו"ר הצ"צ]] וכ"ק [[אדמו"ר המהר"ש]]. <br />
<br />
בסמוך אליהם טמונות גם: הרבנית [[סטערנא]] (אשת אדמו"ר הזקן), הרבנית [[שיינה]] (אשת אדמו"ר האמצעי), הרבנית [[חיה מושקא]] (אשת אדמו"ר הצמח צדק), הרבנית [[רבקה]] (אשת אדמו"ר המהר"ש). ועוד נשי ובנות משפחת רבותינו נשיאינו שאין ידוע לנו שמותם. וגם טמונים בבית העלמין: רבי [[ברוך שלום שניאורסון]] (בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק וסב סבו של הרבי), [[אברהם סנדר שניאורסון]] (בן אדמו"ר המהר"ש. נפטר בהיותו בן שמונה שנים בלבד). הרב [[יששכר בער]] ("המגיד מליובאוויטש" ומורו של אדמו"ר הזקן בילדותו).<br />
<br />
בעקבות מלחמת העולם השנייה, נחרב בית העלמין. ובשנת תשכ"ו הגיע הרב אבא דוד גורביץ לעיירה ליובאוויטש, תיקן את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש ההרוסות והקים סביבן גדר. את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב. בשנת תשע"ה נוקה בית העלמין, והשיחים נכרתו ונשרפו. חלק מהמצבות הונחו על יציקת בטון. בסך הכול השתמרו בבית העלמין כ200 מצבות, וכל הכתובות עליהם הם בעברית. בשנים האחרונות ממשיכים לשפץ את בית העלמין, ומידי פעם מתגלים מצבות חדשות.<br />
<br />
בליובאוויטש היה בית העלמין נוסף, עתיק יותר, שעל פי המסורה קבורים בו הרבה קדושים. אולם מרוב יושנו, לא נותרה בו אפילו מצבה אחת עומדת. כיום מוצב במקום שלט לזכרון בית העלמין הישן.<br />
<br />
==חצר רבותינו נשיאינו==<br />
[[קובץ:חצר רבותינו נשיאינו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת חצר רבותינו נשיאינו]]<br />
בצפון העיירה נמצא חצר רבותינו נשיאינו, שם התגוררו הם ומשפחותיהם, ושם היה בית הכנסת ובית המדרש שלהם. בשטח חצר זו הוקמה ג"כ ישיבת [[תומכי תמימים]]. כיום משמש המקום כמוזיאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
==בית שניאורסון==<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית שניאורסון בליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:בית שניאורסון בליובאוויטש.jpeg|ממוזער|שמאל|בית שניאורסאהן בליובאוויטש בימינו]]<br />
בית שניאורסאהן שבליובאוויטש הינו מבנה הממוקם על שטח גדול בעיירה ליובאוויטש, המשמש כיום כבית הכנסת אורחים, וכמוזיאון למורשת חסידות חב"ד ותולדות העיירה. הבית נקנה בשנת תשמ"ט ורשום על שמו של הרבי.<br />
בעיירה הוצבה אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.<br />
<br />
==ציטוטים מדברי רבותינו נשיאינו אודות העיירה== <br />
<br />
*'''מספר הזכרונות:''' "בהזדמנות מסוימת אמר אדמו"ר בעל ה"צמח צדק": "ליובאוויטש" מבוססת על אהבה. בגמרא ישנה מחלוקת: "שמא - מילתא היא, או לאו מילתא היא" (השם מהווה דבר לעצמו או לא). רבי מאיר סובר: "שמא מילתא היא", הוא היה מדייק בשם (כפי שהגמרא מספרת על איש ששמו היה בידור, ורבי מאיר אמר ששם זה רומז להתנהגות בלתי ראויה, ככתוב: כי דור תהפוכות המה). מייסד הישוב "ליובאוויטש" נקרא בשם רבי מאיר בעל צדקה וחסד , ובהתנהגותו השרה על המקום רוח אהבה, "שמא - מילתא היא". נאמר גם:"וכל אשר יקרא לו האדם, נפש חיה, הוא שמו", כי חיותו של הנברא באה באמצעות ה"צינור" של השם הנכון. "ליובאוויטש" היא "צנור" לאהבה חסידית ולידידות. על האדם לרחם על עצמו ועל הזולת, ואיש את רעהו יעזור לשפר את המדות הטובות ואת דרכי עבודת ה׳ עפ"י תורת החסידות. עד כאן דברי בעל ה"צמח צדק". אין, איפוא, פלא בכך ש"חב"ד" ו"ליובאוויטש" נעשו שמות נרדפים, שהפרו זה את זה והשפיעו זה על זה".<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* [[אלישיב קפלון]], "'''ליובאוויטש''' העיירה של חב"ד" תשע"ז, 566 עמודים.<br />
*[http://chabadlibrarybooks.com/23886 ליובאוויטש תולדות העיירה] מאת הרב שלום בער לוין.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
*[http://www.mylubavitch.org/ ליובאוויטש שלי] אתר המתעד את תולדות חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש ברוסיה ומידע למבקר<br />
*[https://chabad.info/tag/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9/ תגית "ליובאוויטש" באתר {{אינפו}}]<br />
<br />
<br />
{{תבנית:עיירות ברוסיה}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:ליובאוויטש|*]]<br />
[[קטגוריה:קהילות חב"ד שנכחדו]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9&diff=570993ליובאוויטש2022-10-30T12:00:14Z<p>ממג: /* תיאור כללי */</p>
<hr />
<div>{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[פורטל:ליובאוויטש]]}}<br />
{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[פורטל:ליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:העיירה_ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור מפת ה[[עיירה]] ליובאוויטש]]<br />
'''לְיוּבַּאווִיטְש''' (בעברית: לוּבַּבִיץ. באנגלית: Lyubavichi. ברוסית: Люба́вич. בפולנית: Lubawicze) היא [[עיירה]] קטנה ב[[רוסיה]] במחוז סמולנסק סמוך לגבול [[בלארוס]].<br />
<br />
העיירה ליובאוויטש הייתה מקום מושבם של רוב נשיאי [[חסידות חב"ד]], ושימשה כמרכז פעילות חסידות חב"ד במשך 102 שנה (תקע"ג - תרע"ו). גם כיום, שנים רבות אחרי עזיבת העיירה, ממשיכה חסידות חב"ד להקרא "חסידות חב"ד ליובאוויטש".<br />
<br />
בבית העלמין בליובאוויטש נמצאים אהלי כ"ק אדמו"ר הצ"צ, ובנו כ"ק אדמו"ר המהר"ש. והשטח בו גרו בעבר [[רבותינו נשיאינו]], משמש כיום כמוזאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
<br />
==השם==<br />
לא ידוע מה היה שם העיירה שניתן לה ע"י מייסדה, ולא ידוע אם בכלל נתנו לה שם. רק לאחר תקופה ניתן לה השם "ליובא" (שפירושו ברוסית ובפולנית: "אהבה"). ובמשך הזמן צורפה גם הסיומת "וויטש", וכך נוצר השם המלא "ליובאוויטש"{{הערה|"ספר הזכרונות" פ"א. אך ראה בספר "ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" עמ' ו שכתבו, שמצינו מסמך משנת ה'רנ"ד, שכבר בו נקראת ליובאוויטש בשם זה ("ליובאוויטש"). ובעמ' יא כתבו : "ברשימה אחרת של הרבי, מובאת הערכה באשר לתקופה שבה החלה העיירה להיקרא בשם זה: "הגאון שלום שלמה, זקן הרבנית של הרה"צ ד' יששכר דוב, בהיותו ילד שמע מפי זקנים וישישים שהם היו רגילים לקרוא שם היישוב "ליובא" כמו שהיו קוראים אותה בילדותם". ומזה יש לשער אשר בשנות ה'ש"נ - ה'ש"ס (1560 - 1590) לערך נקראה שם העיר "ליובאוויטש".}}. <br />
<br />
הרבי הריי"צ כותב{{הערה|שם}}, שהשם "ליובא" ניתן לעיירה על שם ה[[אהבת ישראל]] שאפיינה את דמותו של מייסד העיירה, יהודי בשם [[ר' מאיר]], שהתפרסם באהבתו לכל אחד. ר' מאיר הרבה לגמול חסד עם כולם, ושמו נודע לתהלה בכל הסביבה והתפרסם למרחקים. על שמו נקראה העיירה אותה הקים בשם "ליובא" (אהבה). <br />
<br />
ו[[המהרי"ל]] (אח רבינו הזקן) כותב{{הערה|שארית יהודה למהרי"ל (אחי רבינו הזקן), אבן העזר סי' נב (בתשובה ששלח לכ"ק אדמו"ר הצ"צ בעניין כתיבת שם "ליובאוויטש" בגט)}}, שהשם ניתן על שמו של השר הראשון שהקים את העיירה, ששמו היה "לובייעצקי".<br />
<br />
==מיקום==<br />
העיירה ליובאוויטש נמצאת במרכז היישוב החקלאי "ליובאביצ'י" (Любавичское сельское поселение) בחבל רודניאנסקי שבמחוז סמולנסק (סמוך לגבול בלארוס). סמוכה לעיירות: בבינוביטש, דוברומיסלא, רודניא, ליאזנא, לאדי, והרדישטש.<br />
<br />
בעבר, בעקבות מלחמות בין [[רוסיה]] ו[[פולין]], הייתה העיירה עוברת לעיתים קרובות בין המדינות{{הערה|אמנם למרות זאת, תושביה הגויים תמיד היו פולנים, ולא רוסים (ספר הזכרונות).}}. בשנת ה'רפ"א (1521) חתם וואסילי השלישי מלך רוסיה על הסכם מסירת כמה עיירות באיזור סמולנסק לפולין, ביניהם גם העיירה ליובאוויטש. הסכם דומה חתם איוואן האיום בשנת ה'שט"ז (1556){{הערה|"ליובאוויטש - תולדות העיירה" מאת הרב שלום בער לוין}}. במהלך השנים עברה העיירה גם בין המחוזות אורשה, סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.<br />
<br />
==תיאור כללי==<br />
ליובאוויטש מעולם לא היתה עיר גדולה, למרות שבתקופות מסוימות היו זורמים אליה מאות [[חסידים]] מכל רחבי רוסיה. שטח העיירה הוא כקילומטר וחצי על קילומטר וחצי. בצפון העיירה זורם נהר גדול שנקרא "נהר ברזינה"{{הערה|מקור נהר "בריזנה" היה בכפר הנושא אותו שם. כפר זה עצמו נקרא כן בגלל יער עצי הליבנה המקיפו. 'עצי ליבנה' ברוסית: בריוזה Березы (ספר הזכרונות).}} (reka berezina), ובמערב העיירה זורם עוד נהר, קטן יותר (reka khuditsa), שנקרא "נהר המצבה"{{הערה|משום שהוא נובע מתוך אחת המצבות בבית העלמין העתיק. האותיות שעל גבי המצבה היו מחוקות, ולכן אי אפשר לדעת של מי היה הקבר שנמצא שם. מדור לדור נמסרה האזהרה שלא להשתמש במי "נהר המצבה" לשתיה או לרחצה (ספר הזכרונות).}}.<br />
<br />
העיירה מוקפת בייערות גדולים, שמשווים לה מראה של מקום מבודד. וכפי שכותב [[הרבי הריי"צ]] ב[[ספר הזכרונות]]:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש, הנמצאת בפלך מוהילוב (במחוז בבינוביץ, ואחר-כך במחוז אורשה) ושוכנת על נהר דנייפר שברוסיה הלבנה, היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד, והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתיחד לנפשם ולהתקרב אל ה' ובריאתו. זו הסיבה לעובדה שצדיקים נסתרים רבים קשרו את גורלם עם ליובאוויטש והטביעו עליה את חותמם, עד שאנשים המתוודעים אל תולדותיה של ליובאוויטש, מראשית ייסודה, מתרשמים ממנה כעיר אגדית, הקשורה בפרק מרתק ומותח של חיים יהודים".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מרכז העיירה שימש בעבר כמקום השוק מרכזי, שבו התרכזו החנויות{{הערה|כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מזכיר את רחבת השוק (חידושים לג, ד): "שהשער של המטלה ההולכת לעיר דובראוונא והשער של המטלה ההולכת לוויטעפסק או לרודניא אינן מכוונות כלל זה נגד זה... שכולם מפולשים לפלטיא הוא הרחוב שבאמצע העיר ששם החנויות כולם".}}. כל יום ראשון היה שוק של הגוים מכפרי הסביבה, שהיו מביאים התוצרת שלהם למכור, וקונים בחנויות את מה שהם צריכים{{הערה|"ליובאוויטש וחיילה" מאת הרב רפאל כהן.}}. בעיירה היה מתקיים גם יריד, במשך חודש אחד בשנה (ינואר), ואליו היו באים אנשים משקלאב, וויטעבסק, מוהילוב, ומעוד מקומות{{הערה|שו"ת הצ"צ או"ח סי' כד. אמנם בעיר ווילנא היה נדפס לוח שנה, ובסופו רשימת הירידים האמורים להתקיים במשך השנה. בעיירה ליובאוויטש רשומים כל שנה שני ירידים, האחד בחודש טבת (ינואר) והשני בחודש תמוז (יוני). וכן באתר של העיירה "ירידים - עם יבוא סחורות עד 1.5 מיליון רובל. היו 2 ירידים: 29 ביוני. ומ-6 בינואר עד 6 בפברואר".}}.<br />
<br />
בעבר היה בעיירה מספר [[בתי כנסת]] (בנוסף לבית הכנסת בחצר הרבי): בנימינ"ס שטיבל, הבית מדרש (כך שמו), גולדעס מנין, טומסקער מנין, בית הכנסת על יד האהל, ומנין חחלוקא. בנוסף לכך היה בעיירה טחנת קמח של מים (על יד גשר הנהר). בית מרחץ ומקוה. אורוות סוסים, מחסן עצים ובית מרקחת. ברחוב חחלוקא היה בית הדואר (עם טלגרף). תחנות הרכבת הקרובות לליובאוויטש נמצאות ברודניה ובקרסנה. בעבר הדרכים היו בלי כביש, והיו עגלונים שהיו נוסעים עד תחנת הרכבת{{הערה|ראה "ליובאוויטש וחיילה"}}.<br />
<br />
[[קובץ:שמות הנספים בליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור רחובות העיירה מספר "ליובאוויטש וחיילה".pdf]]<br />
שמות רחובות העיירה השתנו מספר פעמים במהלך השנים. בספר הזכרונות כותב הרבי הריי"צ, שממרכז העיירה (השוק) היו יוצאים שלשה רחובות מרכזיים: רחוב "ברום" שהוליך אל דוברומיסל (Dobromysl). רחוב "שילבה" שהוליך אל רודניה, ורחוב "חכלוקה" שהוליך אל רססנה (Rossasno) . ונוסף על רחובות אלה, היו מספר סימטאות: "סיריצה", "הסימטא הקרה", "ויגאן" ו"סימטת הנהר". <br />
<br />
ב[[ליובאוויטש וחייליה]] כותב את שמות הרחובות: "שילעווע, חחלוקא, פטרבורג. שייער גאס, ונקרא די קאלטע גאס (בו גרו הגוים), ברוקגאס, הרחוב שלפני ככר השוק, ככר השוק".<br />
<br />
==אוכלוסיה==<br />
במהלך רוב שנותיה, העיירה הייתה מאוכלסת ברובה ביהודים, שחיו בשלום עם שכניהם הגוים. <br />
<br />
בשנים תקט"ז - תקי"ז (1755 - 1756) היה בליובאוויטש 75 - 80 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת תקמ"ד (1784) היה בליובאוויטש כ50 משפחות יהודיות{{הערה|הרב לוין שם}}. <br />
<br />
בשנת תקע"ג (1813) היה בליובאוויטש כ110 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת ה'תר"כ (1860): היה בליובאוויטש 1516 נפשות, מתוכן 978 יהודים. <br />
<br />
בשנים שלאחרי זה התרבתה האוכלוסיה עד שמנתה כ300 משפחות יהודיות וכ100 משפחות נכריות. <br />
<br />
לאחר עזיבת רבותינו נשיאינו, עזבו יהודים רבים את העיירה, וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, נשארו בליובאוויטש רק כ110 משפחות יהודיות. <br />
<br />
העיירה כיום (1998) מונה 545 תושבים נכרים. ואין יהודים שגרים בעיירה.<br />
<br />
==היסטוריה==<br />
העיירה ליובאוויטש מוזכרת (לראשונה) במסמך משנת ה'רנ"ד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" (עמ' ו). אך הרב לוין כתב שלראשונה נמצאת במסמך משנת ה'רפ"א.}}. יש שמשערים שהעיירה הוקמה לאחר גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב{{הערה|לוין שם}}, כשהיהודים החלו להתיישב בפולין. אמנם יש שמקדימים את זמן הקמתה לפני גירוש ספרד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" שם}}.<br />
<br />
הרבי הריי"צ מספר על הקמת העיר:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"פרשת ייסודה של ליובאוויטש, בעבר הרחוק רחוק, קשורה באישיות יהודית מענינת, שזכרה לא נשכח במשך הדורות עד לזמננו. שם האיש היה רבי מאיר, ונמנה על אותם צדיקים שרצו לחיות רק על יגיע כפיהם. כיון שלא רצה להשאר במקום מגוריו הישן, כי אם להניח בסיס חדש לקיומו וקיום יהודים נוספים - עזב, יחד עם שלש משפחות נוספות, את עירו והלך לחפש איזו שהיא פנה נדחת כדי להתנחל שם ולהתפרנס מעמל כפים. נראה שחלומו היה להקים כפר יהודי... השטח שנבחר, עליו קמה ליובאוויטש, התאים מאוד להגשמת הרעיון, שכן היה מוקף יערות ונמצא לחופו של נהר. רבי מאיר והמשפחות שהלכו אתוהתמסרו מיד לעבודה: חטבו עצים ביער ובנו להם בתים.<br />
<br />
לפי המסופר הצטיין רבי מאיר במיוחד באהבתו הגדולה ליהודים, ואף לאינם יהודים. אהבת ישראל שלו היתה בלתי מוגבלת, וגם כלפי אחרים גילה אהבה. בפיו היה שגור הפתגם: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו", וברור שרוח הבריות נוחה ממי שמתייחס בידידות ובחסד לכל אחד. ולא רק את האדם, בחיר היצורים, בלבד הוקיר רבי מאיר - כי אם גם את כל נברא, ואף אם זה בעלי־חי ההולך על ארבע או מעופף בשמים. מובן שרבי מאיר זה הרבה לגמול חסד עם יהודים ועם אינם יהודים. כך נודע מיד שמו לתהלה בכל הסביבה ואף התפרסם למרחקים... כך היתה "ליובאוויטש" סמל לאהבת ישראל, אהבת הבריות, ועל הכל, כמובן, אהבת ה׳, בורא הכל. <br />
<br />
רבי מאיר היה הראשון לשורת צדיקים נסתרים במשך מאות שנים אשר ראו בליובאוויטש את ביתם. לפיכך זכתה ליובאוויטש, מאוחר יותר, להיות "עיר ואם בישראל", שממנה באו סמכות והנהגה שהוכרו בכל העולם היהודי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
בליובאוויטש הייתה קהילה של יהודים, עוד הרבה לפני שחסידות חב"ד קבעה בה מושבה. וכבר בסביבות שנת ה'ת"מ "היתה ליובאוויטש עיירה שמאחוריה עבר עשיר".<br />
<br />
בספר הזכרונות מסופר על שני צדיקים נסתרים שחיו בעיירה ליובאוויטש, בשנת ה'ת"מ או ה'ת"נ, ר' בנימין ור' וולף. ר' בנימין זה הקים את בית הכנסת העתיק ביותר בליובאוויטש שנקרא "בנימינ'ס שטיבל" (אם כי לאמתו של דבר נבנה ביתכנסת זה מספר פעמים מחדש במשך ימי תולדותיו, לאחר שנחרב בשריפות שעברו עליו).<br />
<br />
וכן מסופר שם על עוד צדיקים נסתרים שחיו בה, בדור שלאחריהם: ר' יוסף (רב העיירה), ר' זבולון הסופר, ר' בנימין ור' וולף (דור ב) ור' ישכר בער. כל אלו היו מתלמידי הבעש"ט (ולאחרי זה מתלמידי המגיד ממעזריטש). <br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הזקן===<br />
בשנים: תקט"ז - תקי"ז, היה <br />
כ"ק רבינו הזקן, בהיותו ילד כבן 11-12, נשלח ע"י אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד אצל הגאון ר' יוסף. ר' יוסף מסרו לחתנו ר' יששכר בער מקאבילניק שילמד אותו. במשך שתי שנים (תקט"ז - תקי"ז) למד רבינו בליובאוויטש. בתקופה זו התאכסן בדירתו של ר' נפתלי 'בטלן' ושצערע-דוואשע החנוונית. קביעת מקום לימודו היה בחדר השני של בית המדרש "פועלי צדק משכימי קום"{{הערה|ראה "ליובאוויטש ערש חסידות חב"ד. אך בספר בית רבי פ"א כתב: "בהיותו בן י"ב שנה לקח לו אביו לרב, את הרה"ק רבי ישכר בער זלה"ה מגיד מישרים דליובאוויטש. וכאשר התחיל הרב ללמוד עמו נבהל משמוע גודל חריפותו ובקיאותו, ואמר לאביו שבנו אינו צריך לרב, ופסק מללמוד עמו. ומאז היה לומד בפני עצמו בשקידה נפלאה יומם ולילה ושמו הטוב יצא למרחוק".}}. על המקום בו למד רבינו הזקן, הוקמה לימים חצר רבותינו נשיאינו.<br />
<br />
וכותב ע"ז הרבי הריי"צ{{הערה|ספר הזכרונות}}:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש היתה גם מקום התורה אליו נדד אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן, בילדותו, ללמוד תורה. ומפי מי? - מפי אותו רבי יששכר דב! רבי שניאור זלמן, מורה ומייסד חב"ד, לא ידע אז אפילו על החסידות בכלל ואף לא שמע אז, יש להניח, את שמע הבעש"ט - הוא היה אז נער בן שתים עשרה שנה. ודאי שמע אז את יסודות החסידות כפי שהוסברו בדרשות רבי יוסף המגיד. רבי שניאור זלמן למד תורה לא רק מפי יששכר דב, אלא אף מפי חותן רבו, רבי יוסף המגיד, וכנראה גם מפי רבי זבולון הסופר, שכן שלשה אלו היו שרויים תמיד ביחד. רוח החסידות הורגשה בכל דבריהם, בכל פרטי התנהגותם, וביחסם לאנשים, ובמיוחד לאנשים פשוטים..."<br />
<br />
"...מאוחר יותר כשעבר רבי דוב בער למזריטש והנהיג משם את התנועה החסידית, במשכו אליו מגדולי וטובי העם באותה תקופה, נקשר גם רבי שניאור זלמן אליו. בכך היה רבי שניאור זלמן ל"נכד" כפול של הבעש"ט, הן כתלמידו של רבי יששכר דב מליובאוויטש והן כתלמידו של רבי דוב בער ממעזריטש ממלא־מקומר של הבעש"ט. בקשר כפול זה שנקשר אל הבעש׳׳ט חוזק הקשר שלו גם עם ליובאוויטש, העיירה בה למד בשנות נעוריו אצל רבי יששכר דוב. כך הונח היסוד להתקשרותה של חסידות חב"ד עם העיירה ליובאוויטש, למרות שאדמו"ר הזקן עצמו קבע חצרו בליאזנא ולאחר מכן בליאדי, ורק בדור השני לחסידות חב"ד נקבעה בירתה בליובאוויטש ע"י אדמו"ר האמצעי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מאוחר יותר, בעת שהיה רבינו אצל רבי מנחם מענדל מהורודוק, נפגש שם שוב עם ר' ישכר בער{{הערה|בית רבי שם}}. וברבות השנים אחרי שיסד רבינו הזקן את חסידות חב"ד, נהפכו היוצרות נעשה ר' יששכר בער חסיד של רבינו הזקן{{הערה|שם}}. <br />
<br />
גם בנו של ר' ישכר דוב, ר' יוסף מליובאוויטש, היה מגדולי תלמידי רבינו{{הערה|שם}}. וכן החסיד ר' צבי הירש זרחי, מתלמידי רבינו הזקן, גר בליובאוויטש{{הערה|ראה אהלי ליובאוויטש (ג. עמ' 32).}}. ובשו"ת רבינו הזקן (סימן יז) מובאת שאלה הלכתית שנשלחה לרבינו מאת "ר' בנימין מ"צ (מורה צדק) דליובאוויטש".<br />
<br />
בשנת תקע"ב (1812) חיל של נפוליאון הוצב בליובאוויטש, למשך שבועיים.<br />
<br />
===תקופת כ"ק אדמו"ר האמצעי===<br />
בעת הסתלקות אביו אדמו"ר הזקן, ביום כ"ד בטבת שנת תקע"ג (1812), שהה אדמו"ר האמצעי בעיירה קרמנצ'וג ושם קיבל על עצמו את הנשיאות. ולאחר מסע (שכונה "מסע ההכתרה") בין עיירות רוסיה, בחר אדמו"ר האמצעי למקום מגוריו את העיירה ליובאוויטש, ואליה הגיע (עם כל משפחתו) יחד עם אלפי חסידים, ביום ח"י באלול תקע"ג. בעת הגעתו סיפר אדמו"ר האמצעי לחסידים על כך שאדמו"ר הזקן בילדותו, למד בעיירה ליובאוויטש אצל רבי ישכר בער מליובאוויטש. והוסיף וסיפר שאדמו"ר הזקן התגלה אליו וביקש ממנו לקבוע את מושבו בליובאוויטש. <br />
<br />
הנסיך צ'חווסקי, ששלט על העיירה, צווה על עובדיו לכרות מהיערות שלו כדי להקים בתים עבור הרבי והחסידים{{הערה|1=[https://col.org.il/news/133150 כלי הכסף שקיבל הרבי האמצעי מהנסיך, כשהתיישב בליובאוויטש] {{COL}}}}. ומיד כשהתיישבו החסידים בליובאוויטש בנו שם גם מקוה. אחר כך בנו את המקוה על שפת הנהר, לא רחוק מהחצר של רבותינו.<br />
<br />
לאחר התיישבות אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, התחילו לשם לנהור אנ"ש מכל המדינה. מליובאוויטש החלה תורת חסידות חב"ד, להתפשט בכל רוסיה הלבנה וליטא, ומספר הנוסעים לליובאוויטש הלך וגדל. כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הצמח צדק===<br />
אדמו"ר הצמח צדק התיישב בליובאוויטש, יחד עם דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד (1813). ואחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827) קיבל את נשיאות חב"ד, ונהג את נשיאותו בליובאוויטש, קרוב לארבעים שנה. במשך התקופה הזאת יסד ישיבה בליובאוויטש.<br />
<br />
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הצמח צדק: משנת תקצ"ב (1832) ואילך, היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן.<br />
<br />
אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהיה בליובאוויטש עד יומו האחרון - בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), ושם מנוחתו כבוד. בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהגוים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר המהר"ש===<br />
אדמו"ר המהר"ש גר כל ימיו בליובאוויטש. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר מוהר"ש, היה הרב אברהם ב"ר יוסף זעליגסון. אדמו"ר המהר"ש נסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ג (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור אביו אדמו"ר הצמח צדק.<br />
<br />
===חורבן ליובאוויטש=== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[חורבן ליובאוויטש]]}}<br />
"חורבן ליובאוויטש" הוא כינוי לתקופה של אחת-עשרה שנים בין [[הסתלקות]] [[הרבי המהר"ש]] עד לקבלת הנשיאות של בנו [[הרבי הרש"ב]] ([[י"ג תשרי]] [[תרמ"ג]] - [[ראש השנה]] [[תרנ"ד]]), בהם סרבו שני בני הרבי המהר"ש הרבי הרש"ב ואחיו הבכור [[הרז"א]] לקבל את הנשיאות, ו[[חסידות חב"ד]] נשארה ללא נשיא רשמי{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31619&st=&pgnum=428&hilite= חלק ג' עמ' שפח].}}. תקופה זו מכונה חורבן היות ובה הצטמצמו משמעותית ממדי חסידות חב"ד.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הרש"ב===<br />
בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד אדמו"ר הרש"ב את ישיבת תומכי תמימים. וגם התחיל לבנות מקוה אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה הקודם במקום. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הרש"ב היה הרב דוד יעקובסון.<br />
<br />
בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת תרע"ו (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש, ובט"ז חשוון תרע"ו עזבו הרבי ומשפחתו את ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי אדמו"ר האמצעי התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
אחרי נסיעת הרבי מליובאוויטש, נשארה ישיבת תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה בקרמנטשוג, בשלהי קיץ תרע"ח (1918).<br />
<br />
לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים. לאחר נסיעתם של האחרונים הרסו הגויים המקומיים את ה'אוהל' (הוא נבנה מחדש רק בשנת תשכ"ו). <br />
<br />
אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר הרבי. בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות אדמו"ר מוהרש"ב, נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, וכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר על ידי הגוים.<br />
<br />
בעקבות עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה, שכן מרבית מן התושבים התפרנסו מאכסניות ועבודות דומות התלויות במבקרים הרבים שפקדו את העיירה. השלטון הקומוניסטי ששלט באותה עת הוסיף על הקשיים הכלכליים, ומרבית מיהודי העיירה עזבו לערים הגדולות.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הריי"צ===<br />
אדמו"ר הריי"צ נולד בי"ב תמוז תר"מ (1880) בליובאוויטש. בקיץ תרנ"ג (1893) התקיימה הבר מצווה שלו בחצר הרבי בליובאוויטש, ובשלהי שנת תרנ"ז (1897) התקיימה חתונתו שם. כשנפתחה ישיבת תומכי תמימים מונה להיות מנהל הישיבה.<br />
אחרי חתונתו, בנו בבית אביו עוד חדר אחד עבור דירתו. אחר כך עבר לגור בבית אחר בחצר הרבי.<br />
<br />
בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), לאחר עזיבת הרבי ותלמידי הישיבה את ליובאווטיש, כמה מאנ"ש שעדיין גרו בליובאוויטש, העבירו את בית הכנסת לבית החומה. בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת תרפ"ב (1921) שלח להם אדמו"ר הריי"צ סכום כסף לתיקון המקוה.<br />
<br />
בערב ר"ח אלול של אותה שנה (תרפ"ב) נסע אדמו"ר הריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. הייתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת הנשיאות. בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והגוים גנבו את כתלי הגדר. בשנת תרפ"ד (1924) השתדל אדמו"ר הריי"צ לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים. <br />
<br />
בית הכנסת בכפר נסגר על ידי הקומוניסטים באמצע החורף של שנת ה'תרצ"ו.<br />
<br />
===בשואה===<br />
בזמן שפרצה המלחמה נותרו בעיירה רק כמאה עשרים משפחות יהודיות, שהיוו כמחצית מתושבי העיירה.<br />
<br />
מפאת קרבתה לגבול, היה קל לנאצים לכבוש אותה, ושנתיים אחרי פרוץ המלחמה, בחודש סיוון ה'תש"א נפתח "מבצע ברברוסה" של הכוחות הנאציים לכיבוש ברית המועצות, ובזמן קצר הצליחה לכבוש שטחים ניכרים. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. בכ"ו בתמוז ה'תש"א נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.<br />
<br />
בסיום חודש מנחם אב (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה, מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול). לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לדבר עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים. בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ל וכדומה, כשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.<br />
<br />
בשבת שובה, ו' בתשרי ה'תש"ב, נצטוו כל הנותרים להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ומותר היה לקחת את החפצים האישיים בלבד. עם הגיעם לכיכר נלקחו מהם בכוח חפציהם האישיים, 17 מהיהודים נאסרו והוצאו להורג, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים מקומיים ואנשי פלוגת אס.אס שהגיעה מרודניה. הגטו היה ברחוב אחד קטן וצפוף עם 19 בתים, שבו נדחסו כ-500 יהודים, לערך 25 יהודים בכל בית. בגטו לא הייתה אספקה סדירה של מזון וחומרי הסקה והיהודים סבלו מחרפת רעב ותשישות מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך כיבוש רוסיה. <br />
<br />
חיסול הגטו נערך בי"ד חשוון ה'תש"ב, אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה. הנאצים רצחו במבצע החיסול על הגטו 483 יהודים, ה' יקום דמם. יהודים אלו נקברו בקבר אחים גדול בליובאוויטש.<br />
[[קובץ:שמות הנספים בליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר 483 הנרצחים בעיירה]]<br />
[[קובץ:קבר האחים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר האחים בליובאוויטש כיום, בו נקברו 483 היהודים שנרצחו [האנדרטה (⬆) ניצבת עליו] pg]]<br />
היו מקומיים שסייעו לנאצים. אך באזור היערות שסביב ליובאוויטש ועד סמולנסק, היו פרטיזנים רבים שביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים (אחת הפעולות: שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר). ואזרחים סובייטים לא-יהודיים רבים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי, הוצאו להורג בחשד סיוע לפרטיזנים. <br />
<br />
בשנת ה'תש"ב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ונרצחו בה בידי הנאצים. בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו לרודניא יהודים מליובאוויטש ומליוזנה ומעוד עיירות, וחוסלו שם. סך הכל נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש (יהודים ולא-יהודים) .<br />
<br />
כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים, נערכו קרבות עזים בתוככי העיירה ורובה נחרבה, ומצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ניזוקו ונפלו. עקב הדיכוי הקומוניסטי לא היה שייך לשפץ את המקום. רק בערב ראש השנה ה'תש"ד (29 בספטמבר 1943), שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונשארו בה עשרה בתים בלבד בקצה העיירה.<br />
<br />
===כיום===<br />
בשנים האחרונות נבנו בעיירה בתי אירוח, ושוחזר המקוה והזאל. רבים מאנ"ש נוסעים לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו. שליח הרבי הרב [[גבריאל גורדון]] פועל לשמירת החצר ותיפקוד המקום.<br />
<br />
==בתי העלמין בליובאוויטש== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית העלמין בליובאוויטש]]}}<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש]]}}<br />
[[בית העלמין]] היהודי בליובאוויטש ממוקם בקצה המערבי של העיירה, סמוך לנהר הקטן. בית הקברות משתרע על חלקה של כ-70 על 150 מטר. בבית עלמין זה נמצאים אוהלי כ"ק [[אדמו"ר הצ"צ]] וכ"ק [[אדמו"ר המהר"ש]]. <br />
<br />
בסמוך אליהם טמונות גם: הרבנית [[סטערנא]] (אשת אדמו"ר הזקן), הרבנית [[שיינה]] (אשת אדמו"ר האמצעי), הרבנית [[חיה מושקא]] (אשת אדמו"ר הצמח צדק), הרבנית [[רבקה]] (אשת אדמו"ר המהר"ש). ועוד נשי ובנות משפחת רבותינו נשיאינו שאין ידוע לנו שמותם. וגם טמונים בבית העלמין: רבי [[ברוך שלום שניאורסון]] (בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק וסב סבו של הרבי), [[אברהם סנדר שניאורסון]] (בן אדמו"ר המהר"ש. נפטר בהיותו בן שמונה שנים בלבד). הרב [[יששכר בער]] ("המגיד מליובאוויטש" ומורו של אדמו"ר הזקן בילדותו).<br />
<br />
בעקבות מלחמת העולם השנייה, נחרב בית העלמין. ובשנת תשכ"ו הגיע הרב אבא דוד גורביץ לעיירה ליובאוויטש, תיקן את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש ההרוסות והקים סביבן גדר. את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב. בשנת תשע"ה נוקה בית העלמין, והשיחים נכרתו ונשרפו. חלק מהמצבות הונחו על יציקת בטון. בסך הכול השתמרו בבית העלמין כ200 מצבות, וכל הכתובות עליהם הם בעברית. בשנים האחרונות ממשיכים לשפץ את בית העלמין, ומידי פעם מתגלים מצבות חדשות.<br />
<br />
בליובאוויטש היה בית העלמין נוסף, עתיק יותר, שעל פי המסורה קבורים בו הרבה קדושים. אולם מרוב יושנו, לא נותרה בו אפילו מצבה אחת עומדת. כיום מוצב במקום שלט לזכרון בית העלמין הישן.<br />
<br />
==חצר רבותינו נשיאינו==<br />
[[קובץ:חצר רבותינו נשיאינו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת חצר רבותינו נשיאינו]]<br />
בצפון העיירה נמצא חצר רבותינו נשיאינו, שם התגוררו הם ומשפחותיהם, ושם היה בית הכנסת ובית המדרש שלהם. בשטח חצר זו הוקמה ג"כ ישיבת [[תומכי תמימים]]. כיום משמש המקום כמוזיאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
==בית שניאורסון==<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית שניאורסון בליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:בית שניאורסון בליובאוויטש.jpeg|ממוזער|שמאל|בית שניאורסאהן בליובאוויטש בימינו]]<br />
בית שניאורסאהן שבליובאוויטש הינו מבנה הממוקם על שטח גדול בעיירה ליובאוויטש, המשמש כיום כבית הכנסת אורחים, וכמוזיאון למורשת חסידות חב"ד ותולדות העיירה. הבית נקנה בשנת תשמ"ט ורשום על שמו של הרבי.<br />
בעיירה הוצבה אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.<br />
<br />
==ציטוטים מדברי רבותינו נשיאינו אודות העיירה== <br />
<br />
*'''מספר הזכרונות:''' "בהזדמנות מסוימת אמר אדמו"ר בעל ה"צמח צדק": "ליובאוויטש" מבוססת על אהבה. בגמרא ישנה מחלוקת: "שמא - מילתא היא, או לאו מילתא היא" (השם מהווה דבר לעצמו או לא). רבי מאיר סובר: "שמא מילתא היא", הוא היה מדייק בשם (כפי שהגמרא מספרת על איש ששמו היה בידור, ורבי מאיר אמר ששם זה רומז להתנהגות בלתי ראויה, ככתוב: כי דור תהפוכות המה). מייסד הישוב "ליובאוויטש" נקרא בשם רבי מאיר בעל צדקה וחסד , ובהתנהגותו השרה על המקום רוח אהבה, "שמא - מילתא היא". נאמר גם:"וכל אשר יקרא לו האדם, נפש חיה, הוא שמו", כי חיותו של הנברא באה באמצעות ה"צינור" של השם הנכון. "ליובאוויטש" היא "צנור" לאהבה חסידית ולידידות. על האדם לרחם על עצמו ועל הזולת, ואיש את רעהו יעזור לשפר את המדות הטובות ואת דרכי עבודת ה׳ עפ"י תורת החסידות. עד כאן דברי בעל ה"צמח צדק". אין, איפוא, פלא בכך ש"חב"ד" ו"ליובאוויטש" נעשו שמות נרדפים, שהפרו זה את זה והשפיעו זה על זה".<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* [[אלישיב קפלון]], "'''ליובאוויטש''' העיירה של חב"ד" תשע"ז, 566 עמודים.<br />
*[http://chabadlibrarybooks.com/23886 ליובאוויטש תולדות העיירה] מאת הרב שלום בער לוין.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
*[http://www.mylubavitch.org/ ליובאוויטש שלי] אתר המתעד את תולדות חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש ברוסיה ומידע למבקר<br />
*[https://chabad.info/tag/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9/ תגית "ליובאוויטש" באתר {{אינפו}}]<br />
<br />
<br />
{{תבנית:עיירות ברוסיה}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:ליובאוויטש|*]]<br />
[[קטגוריה:קהילות חב"ד שנכחדו]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9&diff=570992ליובאוויטש2022-10-30T11:58:20Z<p>ממג: /* תיאור כללי */</p>
<hr />
<div>{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[פורטל:ליובאוויטש]]}}<br />
{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[פורטל:ליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:העיירה_ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור מפת ה[[עיירה]] ליובאוויטש]]<br />
'''לְיוּבַּאווִיטְש''' (בעברית: לוּבַּבִיץ. באנגלית: Lyubavichi. ברוסית: Люба́вич. בפולנית: Lubawicze) היא [[עיירה]] קטנה ב[[רוסיה]] במחוז סמולנסק סמוך לגבול [[בלארוס]].<br />
<br />
העיירה ליובאוויטש הייתה מקום מושבם של רוב נשיאי [[חסידות חב"ד]], ושימשה כמרכז פעילות חסידות חב"ד במשך 102 שנה (תקע"ג - תרע"ו). גם כיום, שנים רבות אחרי עזיבת העיירה, ממשיכה חסידות חב"ד להקרא "חסידות חב"ד ליובאוויטש".<br />
<br />
בבית העלמין בליובאוויטש נמצאים אהלי כ"ק אדמו"ר הצ"צ, ובנו כ"ק אדמו"ר המהר"ש. והשטח בו גרו בעבר [[רבותינו נשיאינו]], משמש כיום כמוזאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
<br />
==השם==<br />
לא ידוע מה היה שם העיירה שניתן לה ע"י מייסדה, ולא ידוע אם בכלל נתנו לה שם. רק לאחר תקופה ניתן לה השם "ליובא" (שפירושו ברוסית ובפולנית: "אהבה"). ובמשך הזמן צורפה גם הסיומת "וויטש", וכך נוצר השם המלא "ליובאוויטש"{{הערה|"ספר הזכרונות" פ"א. אך ראה בספר "ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" עמ' ו שכתבו, שמצינו מסמך משנת ה'רנ"ד, שכבר בו נקראת ליובאוויטש בשם זה ("ליובאוויטש"). ובעמ' יא כתבו : "ברשימה אחרת של הרבי, מובאת הערכה באשר לתקופה שבה החלה העיירה להיקרא בשם זה: "הגאון שלום שלמה, זקן הרבנית של הרה"צ ד' יששכר דוב, בהיותו ילד שמע מפי זקנים וישישים שהם היו רגילים לקרוא שם היישוב "ליובא" כמו שהיו קוראים אותה בילדותם". ומזה יש לשער אשר בשנות ה'ש"נ - ה'ש"ס (1560 - 1590) לערך נקראה שם העיר "ליובאוויטש".}}. <br />
<br />
הרבי הריי"צ כותב{{הערה|שם}}, שהשם "ליובא" ניתן לעיירה על שם ה[[אהבת ישראל]] שאפיינה את דמותו של מייסד העיירה, יהודי בשם [[ר' מאיר]], שהתפרסם באהבתו לכל אחד. ר' מאיר הרבה לגמול חסד עם כולם, ושמו נודע לתהלה בכל הסביבה והתפרסם למרחקים. על שמו נקראה העיירה אותה הקים בשם "ליובא" (אהבה). <br />
<br />
ו[[המהרי"ל]] (אח רבינו הזקן) כותב{{הערה|שארית יהודה למהרי"ל (אחי רבינו הזקן), אבן העזר סי' נב (בתשובה ששלח לכ"ק אדמו"ר הצ"צ בעניין כתיבת שם "ליובאוויטש" בגט)}}, שהשם ניתן על שמו של השר הראשון שהקים את העיירה, ששמו היה "לובייעצקי".<br />
<br />
==מיקום==<br />
העיירה ליובאוויטש נמצאת במרכז היישוב החקלאי "ליובאביצ'י" (Любавичское сельское поселение) בחבל רודניאנסקי שבמחוז סמולנסק (סמוך לגבול בלארוס). סמוכה לעיירות: בבינוביטש, דוברומיסלא, רודניא, ליאזנא, לאדי, והרדישטש.<br />
<br />
בעבר, בעקבות מלחמות בין [[רוסיה]] ו[[פולין]], הייתה העיירה עוברת לעיתים קרובות בין המדינות{{הערה|אמנם למרות זאת, תושביה הגויים תמיד היו פולנים, ולא רוסים (ספר הזכרונות).}}. בשנת ה'רפ"א (1521) חתם וואסילי השלישי מלך רוסיה על הסכם מסירת כמה עיירות באיזור סמולנסק לפולין, ביניהם גם העיירה ליובאוויטש. הסכם דומה חתם איוואן האיום בשנת ה'שט"ז (1556){{הערה|"ליובאוויטש - תולדות העיירה" מאת הרב שלום בער לוין}}. במהלך השנים עברה העיירה גם בין המחוזות אורשה, סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.<br />
<br />
==תיאור כללי==<br />
ליובאוויטש מעולם לא היתה עיר גדולה, למרות שבתקופות מסוימות היו זורמים אליה מאות [[חסידים]] מכל רחבי רוסיה. שטח העיירה הוא כקילומטר וחצי על קילומטר וחצי. בצפון העיירה זורם נהר גדול שנקרא "נהר ברזינה"{{הערה|מקור נהר "בריזנה" היה בכפר הנושא אותו שם. כפר זה עצמו נקרא כן בגלל יער עצי הליבנה המקיפו. 'עצי ליבנה' ברוסית: בריוזה Березы (ספר הזכרונות).}} (reka berezina), ובמערב העיירה זורם עוד נהר, קטן יותר (reka khuditsa), שנקרא "נהר המצבה"{{הערה|משום שהוא נובע מתוך אחת המצבות בבית העלמין העתיק. האותיות שעל גבי המצבה היו מחוקות, ולכן אי אפשר לדעת של מי היה הקבר שנמצא שם. מדור לדור נמסרה האזהרה שלא להשתמש במי "נהר המצבה" לשתיה או לרחצה (ספר הזכרונות).}}.<br />
<br />
העיירה מוקפת בייערות גדולים, שמשווים לה מראה של מקום מבודד. וכפי שכותב [[הרבי הריי"צ]] ב[[ספר הזכרונות]]:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש, הנמצאת בפלך מוהילוב (במחוז בבינוביץ, ואחר-כך במחוז אורשה) ושוכנת על נהר דנייפר שברוסיה הלבנה, היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד, והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתיחד לנפשם ולהתקרב אל ה' ובריאתו. זו הסיבה לעובדה שצדיקים נסתרים רבים קשרו את גורלם עם ליובאוויטש והטביעו עליה את חותמם, עד שאנשים המתוודעים אל תולדותיה של ליובאוויטש, מראשית ייסודה, מתרשמים ממנה כעיר אגדית, הקשורה בפרק מרתק ומותח של חיים יהודים".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מרכז העיירה שימש בעבר כמקום השוק מרכזי, שבו התרכזו החנויות{{הערה|כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מזכיר את רחבת השוק (חידושים לג, ד): "שהשער של המטלה ההולכת לעיר דובראוונא והשער של המטלה ההולכת לוויטעפסק או לרודניא אינן מכוונות כלל זה נגד זה... שכולם מפולשים לפלטיא הוא הרחוב שבאמצע העיר ששם החנויות כולם".}}. כל יום ראשון היה שוק של הגוים מכפרי הסביבה, שהיו מביאים התוצרת שלהם למכור, וקונים בחנויות את מה שהם צריכים{{הערה|"ליובאוויטש וחיילה" מאת הרב רפאל כהן.}}. בעיירה היה מתקיים גם יריד, במשך חודש אחד בשנה (ינואר), ואליו היו באים אנשים משקלאב, וויטעבסק, מוהילוב, ומעוד מקומות{{הערה|שו"ת הצ"צ או"ח סי' כד. אמנם בעיר ווילנא היה נדפס לוח שנה, ובסופו רשימת הירידים האמורים להתקיים במשך השנה. בעיירה ליובאוויטש רשומים כל שנה שני ירידים, האחד בחודש טבת (ינואר) והשני בחודש תמוז (יוני). וכן באתר של העיירה "ירידים - עם יבוא סחורות עד 1.5 מיליון רובל. היו 2 ירידים: 29 ביוני. ומ-6 בינואר עד 6 בפברואר".}}.<br />
<br />
בעבר היה בעיירה מספר [[בתי כנסת]] (בנוסף לבית הכנסת בחצר הרבי): בנימינ"ס שטיבל, הבית מדרש (כך שמו), גולדעס מנין, טומסקער מנין, בית הכנסת על יד האהל, ומנין חחלוקא. בנוסף לכך היה בעיירה טחנת קמח של מים (על יד גשר הנהר). בית מרחץ ומקוה. אורוות סוסים, מחסן עצים ובית מרקחת. ברחוב חחלוקא היה בית הדואר (עם טלגרף). תחנות הרכבת הקרובות לליובאוויטש נמצאות ברודניה ובקרסנה. בעבר הדרכים היו בלי כביש, והיו עגלונים שהיו נוסעים עד תחנת הרכבת{{הערה|ראה "ליובאוויטש וחיילה"}}.<br />
<br />
[[קובץ:ציור רחובות העיירה מספר "ליובאוויטש וחיילה".pdf|ממוזער]]<br />
[[קובץ:ציור חדש של העיירה.jpg|ממוזער]]<br />
[[קובץ:צילום העיירה מגוגל ארץ.jpg|ממוזער]]<br />
שמות רחובות העיירה השתנו מספר פעמים במהלך השנים. בספר הזכרונות כותב הרבי הריי"צ, שממרכז העיירה (השוק) היו יוצאים שלשה רחובות מרכזיים: רחוב "ברום" שהוליך אל דוברומיסל (Dobromysl). רחוב "שילבה" שהוליך אל רודניה, ורחוב "חכלוקה" שהוליך אל רססנה (Rossasno) . ונוסף על רחובות אלה, היו מספר סימטאות: "סיריצה", "הסימטא הקרה", "ויגאן" ו"סימטת הנהר". <br />
<br />
ב[[ליובאוויטש וחייליה]] כותב את שמות הרחובות: "שילעווע, חחלוקא, פטרבורג. שייער גאס, ונקרא די קאלטע גאס (בו גרו הגוים), ברוקגאס, הרחוב שלפני ככר השוק, ככר השוק".<br />
<br />
==אוכלוסיה==<br />
במהלך רוב שנותיה, העיירה הייתה מאוכלסת ברובה ביהודים, שחיו בשלום עם שכניהם הגוים. <br />
<br />
בשנים תקט"ז - תקי"ז (1755 - 1756) היה בליובאוויטש 75 - 80 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת תקמ"ד (1784) היה בליובאוויטש כ50 משפחות יהודיות{{הערה|הרב לוין שם}}. <br />
<br />
בשנת תקע"ג (1813) היה בליובאוויטש כ110 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת ה'תר"כ (1860): היה בליובאוויטש 1516 נפשות, מתוכן 978 יהודים. <br />
<br />
בשנים שלאחרי זה התרבתה האוכלוסיה עד שמנתה כ300 משפחות יהודיות וכ100 משפחות נכריות. <br />
<br />
לאחר עזיבת רבותינו נשיאינו, עזבו יהודים רבים את העיירה, וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, נשארו בליובאוויטש רק כ110 משפחות יהודיות. <br />
<br />
העיירה כיום (1998) מונה 545 תושבים נכרים. ואין יהודים שגרים בעיירה.<br />
<br />
==היסטוריה==<br />
העיירה ליובאוויטש מוזכרת (לראשונה) במסמך משנת ה'רנ"ד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" (עמ' ו). אך הרב לוין כתב שלראשונה נמצאת במסמך משנת ה'רפ"א.}}. יש שמשערים שהעיירה הוקמה לאחר גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב{{הערה|לוין שם}}, כשהיהודים החלו להתיישב בפולין. אמנם יש שמקדימים את זמן הקמתה לפני גירוש ספרד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" שם}}.<br />
<br />
הרבי הריי"צ מספר על הקמת העיר:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"פרשת ייסודה של ליובאוויטש, בעבר הרחוק רחוק, קשורה באישיות יהודית מענינת, שזכרה לא נשכח במשך הדורות עד לזמננו. שם האיש היה רבי מאיר, ונמנה על אותם צדיקים שרצו לחיות רק על יגיע כפיהם. כיון שלא רצה להשאר במקום מגוריו הישן, כי אם להניח בסיס חדש לקיומו וקיום יהודים נוספים - עזב, יחד עם שלש משפחות נוספות, את עירו והלך לחפש איזו שהיא פנה נדחת כדי להתנחל שם ולהתפרנס מעמל כפים. נראה שחלומו היה להקים כפר יהודי... השטח שנבחר, עליו קמה ליובאוויטש, התאים מאוד להגשמת הרעיון, שכן היה מוקף יערות ונמצא לחופו של נהר. רבי מאיר והמשפחות שהלכו אתוהתמסרו מיד לעבודה: חטבו עצים ביער ובנו להם בתים.<br />
<br />
לפי המסופר הצטיין רבי מאיר במיוחד באהבתו הגדולה ליהודים, ואף לאינם יהודים. אהבת ישראל שלו היתה בלתי מוגבלת, וגם כלפי אחרים גילה אהבה. בפיו היה שגור הפתגם: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו", וברור שרוח הבריות נוחה ממי שמתייחס בידידות ובחסד לכל אחד. ולא רק את האדם, בחיר היצורים, בלבד הוקיר רבי מאיר - כי אם גם את כל נברא, ואף אם זה בעלי־חי ההולך על ארבע או מעופף בשמים. מובן שרבי מאיר זה הרבה לגמול חסד עם יהודים ועם אינם יהודים. כך נודע מיד שמו לתהלה בכל הסביבה ואף התפרסם למרחקים... כך היתה "ליובאוויטש" סמל לאהבת ישראל, אהבת הבריות, ועל הכל, כמובן, אהבת ה׳, בורא הכל. <br />
<br />
רבי מאיר היה הראשון לשורת צדיקים נסתרים במשך מאות שנים אשר ראו בליובאוויטש את ביתם. לפיכך זכתה ליובאוויטש, מאוחר יותר, להיות "עיר ואם בישראל", שממנה באו סמכות והנהגה שהוכרו בכל העולם היהודי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
בליובאוויטש הייתה קהילה של יהודים, עוד הרבה לפני שחסידות חב"ד קבעה בה מושבה. וכבר בסביבות שנת ה'ת"מ "היתה ליובאוויטש עיירה שמאחוריה עבר עשיר".<br />
<br />
בספר הזכרונות מסופר על שני צדיקים נסתרים שחיו בעיירה ליובאוויטש, בשנת ה'ת"מ או ה'ת"נ, ר' בנימין ור' וולף. ר' בנימין זה הקים את בית הכנסת העתיק ביותר בליובאוויטש שנקרא "בנימינ'ס שטיבל" (אם כי לאמתו של דבר נבנה ביתכנסת זה מספר פעמים מחדש במשך ימי תולדותיו, לאחר שנחרב בשריפות שעברו עליו).<br />
<br />
וכן מסופר שם על עוד צדיקים נסתרים שחיו בה, בדור שלאחריהם: ר' יוסף (רב העיירה), ר' זבולון הסופר, ר' בנימין ור' וולף (דור ב) ור' ישכר בער. כל אלו היו מתלמידי הבעש"ט (ולאחרי זה מתלמידי המגיד ממעזריטש). <br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הזקן===<br />
בשנים: תקט"ז - תקי"ז, היה <br />
כ"ק רבינו הזקן, בהיותו ילד כבן 11-12, נשלח ע"י אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד אצל הגאון ר' יוסף. ר' יוסף מסרו לחתנו ר' יששכר בער מקאבילניק שילמד אותו. במשך שתי שנים (תקט"ז - תקי"ז) למד רבינו בליובאוויטש. בתקופה זו התאכסן בדירתו של ר' נפתלי 'בטלן' ושצערע-דוואשע החנוונית. קביעת מקום לימודו היה בחדר השני של בית המדרש "פועלי צדק משכימי קום"{{הערה|ראה "ליובאוויטש ערש חסידות חב"ד. אך בספר בית רבי פ"א כתב: "בהיותו בן י"ב שנה לקח לו אביו לרב, את הרה"ק רבי ישכר בער זלה"ה מגיד מישרים דליובאוויטש. וכאשר התחיל הרב ללמוד עמו נבהל משמוע גודל חריפותו ובקיאותו, ואמר לאביו שבנו אינו צריך לרב, ופסק מללמוד עמו. ומאז היה לומד בפני עצמו בשקידה נפלאה יומם ולילה ושמו הטוב יצא למרחוק".}}. על המקום בו למד רבינו הזקן, הוקמה לימים חצר רבותינו נשיאינו.<br />
<br />
וכותב ע"ז הרבי הריי"צ{{הערה|ספר הזכרונות}}:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש היתה גם מקום התורה אליו נדד אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן, בילדותו, ללמוד תורה. ומפי מי? - מפי אותו רבי יששכר דב! רבי שניאור זלמן, מורה ומייסד חב"ד, לא ידע אז אפילו על החסידות בכלל ואף לא שמע אז, יש להניח, את שמע הבעש"ט - הוא היה אז נער בן שתים עשרה שנה. ודאי שמע אז את יסודות החסידות כפי שהוסברו בדרשות רבי יוסף המגיד. רבי שניאור זלמן למד תורה לא רק מפי יששכר דב, אלא אף מפי חותן רבו, רבי יוסף המגיד, וכנראה גם מפי רבי זבולון הסופר, שכן שלשה אלו היו שרויים תמיד ביחד. רוח החסידות הורגשה בכל דבריהם, בכל פרטי התנהגותם, וביחסם לאנשים, ובמיוחד לאנשים פשוטים..."<br />
<br />
"...מאוחר יותר כשעבר רבי דוב בער למזריטש והנהיג משם את התנועה החסידית, במשכו אליו מגדולי וטובי העם באותה תקופה, נקשר גם רבי שניאור זלמן אליו. בכך היה רבי שניאור זלמן ל"נכד" כפול של הבעש"ט, הן כתלמידו של רבי יששכר דב מליובאוויטש והן כתלמידו של רבי דוב בער ממעזריטש ממלא־מקומר של הבעש"ט. בקשר כפול זה שנקשר אל הבעש׳׳ט חוזק הקשר שלו גם עם ליובאוויטש, העיירה בה למד בשנות נעוריו אצל רבי יששכר דוב. כך הונח היסוד להתקשרותה של חסידות חב"ד עם העיירה ליובאוויטש, למרות שאדמו"ר הזקן עצמו קבע חצרו בליאזנא ולאחר מכן בליאדי, ורק בדור השני לחסידות חב"ד נקבעה בירתה בליובאוויטש ע"י אדמו"ר האמצעי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מאוחר יותר, בעת שהיה רבינו אצל רבי מנחם מענדל מהורודוק, נפגש שם שוב עם ר' ישכר בער{{הערה|בית רבי שם}}. וברבות השנים אחרי שיסד רבינו הזקן את חסידות חב"ד, נהפכו היוצרות נעשה ר' יששכר בער חסיד של רבינו הזקן{{הערה|שם}}. <br />
<br />
גם בנו של ר' ישכר דוב, ר' יוסף מליובאוויטש, היה מגדולי תלמידי רבינו{{הערה|שם}}. וכן החסיד ר' צבי הירש זרחי, מתלמידי רבינו הזקן, גר בליובאוויטש{{הערה|ראה אהלי ליובאוויטש (ג. עמ' 32).}}. ובשו"ת רבינו הזקן (סימן יז) מובאת שאלה הלכתית שנשלחה לרבינו מאת "ר' בנימין מ"צ (מורה צדק) דליובאוויטש".<br />
<br />
בשנת תקע"ב (1812) חיל של נפוליאון הוצב בליובאוויטש, למשך שבועיים.<br />
<br />
===תקופת כ"ק אדמו"ר האמצעי===<br />
בעת הסתלקות אביו אדמו"ר הזקן, ביום כ"ד בטבת שנת תקע"ג (1812), שהה אדמו"ר האמצעי בעיירה קרמנצ'וג ושם קיבל על עצמו את הנשיאות. ולאחר מסע (שכונה "מסע ההכתרה") בין עיירות רוסיה, בחר אדמו"ר האמצעי למקום מגוריו את העיירה ליובאוויטש, ואליה הגיע (עם כל משפחתו) יחד עם אלפי חסידים, ביום ח"י באלול תקע"ג. בעת הגעתו סיפר אדמו"ר האמצעי לחסידים על כך שאדמו"ר הזקן בילדותו, למד בעיירה ליובאוויטש אצל רבי ישכר בער מליובאוויטש. והוסיף וסיפר שאדמו"ר הזקן התגלה אליו וביקש ממנו לקבוע את מושבו בליובאוויטש. <br />
<br />
הנסיך צ'חווסקי, ששלט על העיירה, צווה על עובדיו לכרות מהיערות שלו כדי להקים בתים עבור הרבי והחסידים{{הערה|1=[https://col.org.il/news/133150 כלי הכסף שקיבל הרבי האמצעי מהנסיך, כשהתיישב בליובאוויטש] {{COL}}}}. ומיד כשהתיישבו החסידים בליובאוויטש בנו שם גם מקוה. אחר כך בנו את המקוה על שפת הנהר, לא רחוק מהחצר של רבותינו.<br />
<br />
לאחר התיישבות אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, התחילו לשם לנהור אנ"ש מכל המדינה. מליובאוויטש החלה תורת חסידות חב"ד, להתפשט בכל רוסיה הלבנה וליטא, ומספר הנוסעים לליובאוויטש הלך וגדל. כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הצמח צדק===<br />
אדמו"ר הצמח צדק התיישב בליובאוויטש, יחד עם דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד (1813). ואחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827) קיבל את נשיאות חב"ד, ונהג את נשיאותו בליובאוויטש, קרוב לארבעים שנה. במשך התקופה הזאת יסד ישיבה בליובאוויטש.<br />
<br />
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הצמח צדק: משנת תקצ"ב (1832) ואילך, היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן.<br />
<br />
אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהיה בליובאוויטש עד יומו האחרון - בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), ושם מנוחתו כבוד. בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהגוים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר המהר"ש===<br />
אדמו"ר המהר"ש גר כל ימיו בליובאוויטש. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר מוהר"ש, היה הרב אברהם ב"ר יוסף זעליגסון. אדמו"ר המהר"ש נסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ג (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור אביו אדמו"ר הצמח צדק.<br />
<br />
===חורבן ליובאוויטש=== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[חורבן ליובאוויטש]]}}<br />
"חורבן ליובאוויטש" הוא כינוי לתקופה של אחת-עשרה שנים בין [[הסתלקות]] [[הרבי המהר"ש]] עד לקבלת הנשיאות של בנו [[הרבי הרש"ב]] ([[י"ג תשרי]] [[תרמ"ג]] - [[ראש השנה]] [[תרנ"ד]]), בהם סרבו שני בני הרבי המהר"ש הרבי הרש"ב ואחיו הבכור [[הרז"א]] לקבל את הנשיאות, ו[[חסידות חב"ד]] נשארה ללא נשיא רשמי{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31619&st=&pgnum=428&hilite= חלק ג' עמ' שפח].}}. תקופה זו מכונה חורבן היות ובה הצטמצמו משמעותית ממדי חסידות חב"ד.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הרש"ב===<br />
בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד אדמו"ר הרש"ב את ישיבת תומכי תמימים. וגם התחיל לבנות מקוה אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה הקודם במקום. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הרש"ב היה הרב דוד יעקובסון.<br />
<br />
בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת תרע"ו (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש, ובט"ז חשוון תרע"ו עזבו הרבי ומשפחתו את ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי אדמו"ר האמצעי התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
אחרי נסיעת הרבי מליובאוויטש, נשארה ישיבת תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה בקרמנטשוג, בשלהי קיץ תרע"ח (1918).<br />
<br />
לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים. לאחר נסיעתם של האחרונים הרסו הגויים המקומיים את ה'אוהל' (הוא נבנה מחדש רק בשנת תשכ"ו). <br />
<br />
אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר הרבי. בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות אדמו"ר מוהרש"ב, נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, וכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר על ידי הגוים.<br />
<br />
בעקבות עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה, שכן מרבית מן התושבים התפרנסו מאכסניות ועבודות דומות התלויות במבקרים הרבים שפקדו את העיירה. השלטון הקומוניסטי ששלט באותה עת הוסיף על הקשיים הכלכליים, ומרבית מיהודי העיירה עזבו לערים הגדולות.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הריי"צ===<br />
אדמו"ר הריי"צ נולד בי"ב תמוז תר"מ (1880) בליובאוויטש. בקיץ תרנ"ג (1893) התקיימה הבר מצווה שלו בחצר הרבי בליובאוויטש, ובשלהי שנת תרנ"ז (1897) התקיימה חתונתו שם. כשנפתחה ישיבת תומכי תמימים מונה להיות מנהל הישיבה.<br />
אחרי חתונתו, בנו בבית אביו עוד חדר אחד עבור דירתו. אחר כך עבר לגור בבית אחר בחצר הרבי.<br />
<br />
בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), לאחר עזיבת הרבי ותלמידי הישיבה את ליובאווטיש, כמה מאנ"ש שעדיין גרו בליובאוויטש, העבירו את בית הכנסת לבית החומה. בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת תרפ"ב (1921) שלח להם אדמו"ר הריי"צ סכום כסף לתיקון המקוה.<br />
<br />
בערב ר"ח אלול של אותה שנה (תרפ"ב) נסע אדמו"ר הריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. הייתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת הנשיאות. בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והגוים גנבו את כתלי הגדר. בשנת תרפ"ד (1924) השתדל אדמו"ר הריי"צ לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים. <br />
<br />
בית הכנסת בכפר נסגר על ידי הקומוניסטים באמצע החורף של שנת ה'תרצ"ו.<br />
<br />
===בשואה===<br />
בזמן שפרצה המלחמה נותרו בעיירה רק כמאה עשרים משפחות יהודיות, שהיוו כמחצית מתושבי העיירה.<br />
<br />
מפאת קרבתה לגבול, היה קל לנאצים לכבוש אותה, ושנתיים אחרי פרוץ המלחמה, בחודש סיוון ה'תש"א נפתח "מבצע ברברוסה" של הכוחות הנאציים לכיבוש ברית המועצות, ובזמן קצר הצליחה לכבוש שטחים ניכרים. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. בכ"ו בתמוז ה'תש"א נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.<br />
<br />
בסיום חודש מנחם אב (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה, מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול). לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לדבר עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים. בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ל וכדומה, כשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.<br />
<br />
בשבת שובה, ו' בתשרי ה'תש"ב, נצטוו כל הנותרים להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ומותר היה לקחת את החפצים האישיים בלבד. עם הגיעם לכיכר נלקחו מהם בכוח חפציהם האישיים, 17 מהיהודים נאסרו והוצאו להורג, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים מקומיים ואנשי פלוגת אס.אס שהגיעה מרודניה. הגטו היה ברחוב אחד קטן וצפוף עם 19 בתים, שבו נדחסו כ-500 יהודים, לערך 25 יהודים בכל בית. בגטו לא הייתה אספקה סדירה של מזון וחומרי הסקה והיהודים סבלו מחרפת רעב ותשישות מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך כיבוש רוסיה. <br />
<br />
חיסול הגטו נערך בי"ד חשוון ה'תש"ב, אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה. הנאצים רצחו במבצע החיסול על הגטו 483 יהודים, ה' יקום דמם. יהודים אלו נקברו בקבר אחים גדול בליובאוויטש.<br />
[[קובץ:שמות הנספים בליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר 483 הנרצחים בעיירה]]<br />
[[קובץ:קבר האחים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר האחים בליובאוויטש כיום, בו נקברו 483 היהודים שנרצחו [האנדרטה (⬆) ניצבת עליו] pg]]<br />
היו מקומיים שסייעו לנאצים. אך באזור היערות שסביב ליובאוויטש ועד סמולנסק, היו פרטיזנים רבים שביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים (אחת הפעולות: שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר). ואזרחים סובייטים לא-יהודיים רבים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי, הוצאו להורג בחשד סיוע לפרטיזנים. <br />
<br />
בשנת ה'תש"ב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ונרצחו בה בידי הנאצים. בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו לרודניא יהודים מליובאוויטש ומליוזנה ומעוד עיירות, וחוסלו שם. סך הכל נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש (יהודים ולא-יהודים) .<br />
<br />
כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים, נערכו קרבות עזים בתוככי העיירה ורובה נחרבה, ומצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ניזוקו ונפלו. עקב הדיכוי הקומוניסטי לא היה שייך לשפץ את המקום. רק בערב ראש השנה ה'תש"ד (29 בספטמבר 1943), שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונשארו בה עשרה בתים בלבד בקצה העיירה.<br />
<br />
===כיום===<br />
בשנים האחרונות נבנו בעיירה בתי אירוח, ושוחזר המקוה והזאל. רבים מאנ"ש נוסעים לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו. שליח הרבי הרב [[גבריאל גורדון]] פועל לשמירת החצר ותיפקוד המקום.<br />
<br />
==בתי העלמין בליובאוויטש== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית העלמין בליובאוויטש]]}}<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש]]}}<br />
[[בית העלמין]] היהודי בליובאוויטש ממוקם בקצה המערבי של העיירה, סמוך לנהר הקטן. בית הקברות משתרע על חלקה של כ-70 על 150 מטר. בבית עלמין זה נמצאים אוהלי כ"ק [[אדמו"ר הצ"צ]] וכ"ק [[אדמו"ר המהר"ש]]. <br />
<br />
בסמוך אליהם טמונות גם: הרבנית [[סטערנא]] (אשת אדמו"ר הזקן), הרבנית [[שיינה]] (אשת אדמו"ר האמצעי), הרבנית [[חיה מושקא]] (אשת אדמו"ר הצמח צדק), הרבנית [[רבקה]] (אשת אדמו"ר המהר"ש). ועוד נשי ובנות משפחת רבותינו נשיאינו שאין ידוע לנו שמותם. וגם טמונים בבית העלמין: רבי [[ברוך שלום שניאורסון]] (בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק וסב סבו של הרבי), [[אברהם סנדר שניאורסון]] (בן אדמו"ר המהר"ש. נפטר בהיותו בן שמונה שנים בלבד). הרב [[יששכר בער]] ("המגיד מליובאוויטש" ומורו של אדמו"ר הזקן בילדותו).<br />
<br />
בעקבות מלחמת העולם השנייה, נחרב בית העלמין. ובשנת תשכ"ו הגיע הרב אבא דוד גורביץ לעיירה ליובאוויטש, תיקן את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש ההרוסות והקים סביבן גדר. את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב. בשנת תשע"ה נוקה בית העלמין, והשיחים נכרתו ונשרפו. חלק מהמצבות הונחו על יציקת בטון. בסך הכול השתמרו בבית העלמין כ200 מצבות, וכל הכתובות עליהם הם בעברית. בשנים האחרונות ממשיכים לשפץ את בית העלמין, ומידי פעם מתגלים מצבות חדשות.<br />
<br />
בליובאוויטש היה בית העלמין נוסף, עתיק יותר, שעל פי המסורה קבורים בו הרבה קדושים. אולם מרוב יושנו, לא נותרה בו אפילו מצבה אחת עומדת. כיום מוצב במקום שלט לזכרון בית העלמין הישן.<br />
<br />
==חצר רבותינו נשיאינו==<br />
[[קובץ:חצר רבותינו נשיאינו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת חצר רבותינו נשיאינו]]<br />
בצפון העיירה נמצא חצר רבותינו נשיאינו, שם התגוררו הם ומשפחותיהם, ושם היה בית הכנסת ובית המדרש שלהם. בשטח חצר זו הוקמה ג"כ ישיבת [[תומכי תמימים]]. כיום משמש המקום כמוזיאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
==בית שניאורסון==<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית שניאורסון בליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:בית שניאורסון בליובאוויטש.jpeg|ממוזער|שמאל|בית שניאורסאהן בליובאוויטש בימינו]]<br />
בית שניאורסאהן שבליובאוויטש הינו מבנה הממוקם על שטח גדול בעיירה ליובאוויטש, המשמש כיום כבית הכנסת אורחים, וכמוזיאון למורשת חסידות חב"ד ותולדות העיירה. הבית נקנה בשנת תשמ"ט ורשום על שמו של הרבי.<br />
בעיירה הוצבה אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.<br />
<br />
==ציטוטים מדברי רבותינו נשיאינו אודות העיירה== <br />
<br />
*'''מספר הזכרונות:''' "בהזדמנות מסוימת אמר אדמו"ר בעל ה"צמח צדק": "ליובאוויטש" מבוססת על אהבה. בגמרא ישנה מחלוקת: "שמא - מילתא היא, או לאו מילתא היא" (השם מהווה דבר לעצמו או לא). רבי מאיר סובר: "שמא מילתא היא", הוא היה מדייק בשם (כפי שהגמרא מספרת על איש ששמו היה בידור, ורבי מאיר אמר ששם זה רומז להתנהגות בלתי ראויה, ככתוב: כי דור תהפוכות המה). מייסד הישוב "ליובאוויטש" נקרא בשם רבי מאיר בעל צדקה וחסד , ובהתנהגותו השרה על המקום רוח אהבה, "שמא - מילתא היא". נאמר גם:"וכל אשר יקרא לו האדם, נפש חיה, הוא שמו", כי חיותו של הנברא באה באמצעות ה"צינור" של השם הנכון. "ליובאוויטש" היא "צנור" לאהבה חסידית ולידידות. על האדם לרחם על עצמו ועל הזולת, ואיש את רעהו יעזור לשפר את המדות הטובות ואת דרכי עבודת ה׳ עפ"י תורת החסידות. עד כאן דברי בעל ה"צמח צדק". אין, איפוא, פלא בכך ש"חב"ד" ו"ליובאוויטש" נעשו שמות נרדפים, שהפרו זה את זה והשפיעו זה על זה".<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* [[אלישיב קפלון]], "'''ליובאוויטש''' העיירה של חב"ד" תשע"ז, 566 עמודים.<br />
*[http://chabadlibrarybooks.com/23886 ליובאוויטש תולדות העיירה] מאת הרב שלום בער לוין.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
*[http://www.mylubavitch.org/ ליובאוויטש שלי] אתר המתעד את תולדות חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש ברוסיה ומידע למבקר<br />
*[https://chabad.info/tag/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9/ תגית "ליובאוויטש" באתר {{אינפו}}]<br />
<br />
<br />
{{תבנית:עיירות ברוסיה}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:ליובאוויטש|*]]<br />
[[קטגוריה:קהילות חב"ד שנכחדו]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A8_%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94_%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%22%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9_%D7%95%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%94%22.pdf&diff=570991קובץ:ציור רחובות העיירה מספר "ליובאוויטש וחיילה".pdf2022-10-30T11:56:31Z<p>ממג: </p>
<hr />
<div></div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9&diff=570989שיחה:ליובאוויטש2022-10-30T11:44:49Z<p>ממג: /* חומר בנושא */</p>
<hr />
<div>מדוע אין שום תזכורת למיקומה של העיירה. איפה? באיזה ארץ? ליד איזה עיר?<br />
:הוספתי. תודה. --בהצלחה! [[משתמש:חיים נהר|<span style="color: #004DFF;">'''חיים נהר'''</span>]]<span style="color: Maroon;"> ¤ </span> [[שיחת משתמש:חיים נהר|<span style="color:#80BFFF;">('''שׂיג ושׂיח''')</span>]] 18:22, 15 בפברואר 2010 (UTC)<br />
אולי צריך ערך נפרד על הפיסקה שהוספתי - '''האוהל בליובאויטש'''/ [[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש]] --[[משתמש:ll|לל]] ([[שיחת משתמש:Ll|מדברים]]) 03:17, 22 ביוני 2010 (UTC)<br />
:לדעתי כן. יש לגזור את החומר ולפתוח ערך מורחב. --מחכים ל'''ביאת משיח, היום י' בתמוז ה'תש"ע''' [[משתמש:שלום|שָׁלוֹם]] - [[שיחת משתמש:שלום|יהודים משוחחים]] 04:15, 22 ביוני 2010 (UTC)<br />
<br />
== עריכה דחופה ==<br />
<br />
הערך זקוק לעריכה דחופה. אני לא רוצה להציב תבנית כדי לא לכער את הערך... • [[משתמש:שנוזל|שנוזעל]] - [[שיחת משתמש:שנוזל|שיחה]] • כ"ז בתמוז ה'תשע"ג 03:26, 5 ביולי 2013 (UTC)<br />
<br />
== ערך חשוב ==<br />
<br />
חבל מאןד שלא עובדים על הערך הזה...<br />
זה ערך חשוב מאוד...!!! כמעט כמו [[770]]<br />
<br />
[[משתמש:ב. א. א.|ב. א. א.]] - [[שיחת משתמש:ב. א. א.|שיחה]], 01:47, י"ט בניסן, ה'תשפ"א 01:47, 1 באפריל 2021 (UTC)<br />
<br />
== שיפוץ ושיחזור העיירה ==<br />
<br />
אולי בגלל שלא נגעו בערך הזה כמעט 8 שנים לא מוזכר פה כלל הננושא של שיפוץ ושיחזור העיירה [[משתמש:ב. א. א.|ב. א. א.]] - [[שיחת משתמש:ב. א. א.|שיחה]], 01:51, י"ט בניסן, ה'תשפ"א 01:51, 1 באפריל 2021 (UTC)<br />
<br />
== חומר בנושא ==<br />
<br />
אני מתחיל לעבוד על הערך. למי שיש חומר בנושא בבקשה לשלוח לי למייל mmgreen292@gmail.con<br />
<br />
סיימתי לערוך. באופן כללי. אני אמשיך לשפץ זאת. <br />
<br />
הפרדתי בין כל מה שקשור לעיירה עצמה, לבין החצר של רבותינו נשיאינו ושל ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, שלהם אני מתכנן לעשות ערך בפני עצמו.<br />
<br />
עקרונית יש בערך זה את כל מה שנמצא בערך "שואת ליובאוויטש". כך שניתן למחוק אותו. --[[משתמש:ממג|ממג]] - [[שיחת משתמש:ממג|שיחה]], 11:44, ה' בחשוון, ה'תשפ"ג 11:44, 30 באוקטובר 2022 (UTC)</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9&diff=570988ליובאוויטש2022-10-30T11:38:38Z<p>ממג: </p>
<hr />
<div>{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[פורטל:ליובאוויטש]]}}<br />
{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[פורטל:ליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:העיירה_ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור מפת ה[[עיירה]] ליובאוויטש]]<br />
'''לְיוּבַּאווִיטְש''' (בעברית: לוּבַּבִיץ. באנגלית: Lyubavichi. ברוסית: Люба́вич. בפולנית: Lubawicze) היא [[עיירה]] קטנה ב[[רוסיה]] במחוז סמולנסק סמוך לגבול [[בלארוס]].<br />
<br />
העיירה ליובאוויטש הייתה מקום מושבם של רוב נשיאי [[חסידות חב"ד]], ושימשה כמרכז פעילות חסידות חב"ד במשך 102 שנה (תקע"ג - תרע"ו). גם כיום, שנים רבות אחרי עזיבת העיירה, ממשיכה חסידות חב"ד להקרא "חסידות חב"ד ליובאוויטש".<br />
<br />
בבית העלמין בליובאוויטש נמצאים אהלי כ"ק אדמו"ר הצ"צ, ובנו כ"ק אדמו"ר המהר"ש. והשטח בו גרו בעבר [[רבותינו נשיאינו]], משמש כיום כמוזאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
<br />
==השם==<br />
לא ידוע מה היה שם העיירה שניתן לה ע"י מייסדה, ולא ידוע אם בכלל נתנו לה שם. רק לאחר תקופה ניתן לה השם "ליובא" (שפירושו ברוסית ובפולנית: "אהבה"). ובמשך הזמן צורפה גם הסיומת "וויטש", וכך נוצר השם המלא "ליובאוויטש"{{הערה|"ספר הזכרונות" פ"א. אך ראה בספר "ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" עמ' ו שכתבו, שמצינו מסמך משנת ה'רנ"ד, שכבר בו נקראת ליובאוויטש בשם זה ("ליובאוויטש"). ובעמ' יא כתבו : "ברשימה אחרת של הרבי, מובאת הערכה באשר לתקופה שבה החלה העיירה להיקרא בשם זה: "הגאון שלום שלמה, זקן הרבנית של הרה"צ ד' יששכר דוב, בהיותו ילד שמע מפי זקנים וישישים שהם היו רגילים לקרוא שם היישוב "ליובא" כמו שהיו קוראים אותה בילדותם". ומזה יש לשער אשר בשנות ה'ש"נ - ה'ש"ס (1560 - 1590) לערך נקראה שם העיר "ליובאוויטש".}}. <br />
<br />
הרבי הריי"צ כותב{{הערה|שם}}, שהשם "ליובא" ניתן לעיירה על שם ה[[אהבת ישראל]] שאפיינה את דמותו של מייסד העיירה, יהודי בשם [[ר' מאיר]], שהתפרסם באהבתו לכל אחד. ר' מאיר הרבה לגמול חסד עם כולם, ושמו נודע לתהלה בכל הסביבה והתפרסם למרחקים. על שמו נקראה העיירה אותה הקים בשם "ליובא" (אהבה). <br />
<br />
ו[[המהרי"ל]] (אח רבינו הזקן) כותב{{הערה|שארית יהודה למהרי"ל (אחי רבינו הזקן), אבן העזר סי' נב (בתשובה ששלח לכ"ק אדמו"ר הצ"צ בעניין כתיבת שם "ליובאוויטש" בגט)}}, שהשם ניתן על שמו של השר הראשון שהקים את העיירה, ששמו היה "לובייעצקי".<br />
<br />
==מיקום==<br />
העיירה ליובאוויטש נמצאת במרכז היישוב החקלאי "ליובאביצ'י" (Любавичское сельское поселение) בחבל רודניאנסקי שבמחוז סמולנסק (סמוך לגבול בלארוס). סמוכה לעיירות: בבינוביטש, דוברומיסלא, רודניא, ליאזנא, לאדי, והרדישטש.<br />
<br />
בעבר, בעקבות מלחמות בין [[רוסיה]] ו[[פולין]], הייתה העיירה עוברת לעיתים קרובות בין המדינות{{הערה|אמנם למרות זאת, תושביה הגויים תמיד היו פולנים, ולא רוסים (ספר הזכרונות).}}. בשנת ה'רפ"א (1521) חתם וואסילי השלישי מלך רוסיה על הסכם מסירת כמה עיירות באיזור סמולנסק לפולין, ביניהם גם העיירה ליובאוויטש. הסכם דומה חתם איוואן האיום בשנת ה'שט"ז (1556){{הערה|"ליובאוויטש - תולדות העיירה" מאת הרב שלום בער לוין}}. במהלך השנים עברה העיירה גם בין המחוזות אורשה, סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.<br />
<br />
==תיאור כללי==<br />
ליובאוויטש מעולם לא היתה עיר גדולה, למרות שבתקופות מסוימות היו זורמים אליה מאות [[חסידים]] מכל רחבי רוסיה. שטח העיירה הוא כקילומטר וחצי על קילומטר וחצי. בצפון העיירה זורם נהר גדול שנקרא "נהר ברזינה"{{הערה|מקור נהר "בריזנה" היה בכפר הנושא אותו שם. כפר זה עצמו נקרא כן בגלל יער עצי הליבנה המקיפו. 'עצי ליבנה' ברוסית: בריוזה Березы (ספר הזכרונות).}} (reka berezina), ובמערב העיירה זורם עוד נהר, קטן יותר (reka khuditsa), שנקרא "נהר המצבה"{{הערה|משום שהוא נובע מתוך אחת המצבות בבית העלמין העתיק. האותיות שעל גבי המצבה היו מחוקות, ולכן אי אפשר לדעת של מי היה הקבר שנמצא שם. מדור לדור נמסרה האזהרה שלא להשתמש במי "נהר המצבה" לשתיה או לרחצה (ספר הזכרונות).}}.<br />
<br />
העיירה מוקפת בייערות גדולים, שמשווים לה מראה של מקום מבודד. וכפי שכותב [[הרבי הריי"צ]] ב[[ספר הזכרונות]]:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש, הנמצאת בפלך מוהילוב (במחוז בבינוביץ, ואחר-כך במחוז אורשה) ושוכנת על נהר דנייפר שברוסיה הלבנה, היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד, והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתיחד לנפשם ולהתקרב אל ה' ובריאתו. זו הסיבה לעובדה שצדיקים נסתרים רבים קשרו את גורלם עם ליובאוויטש והטביעו עליה את חותמם, עד שאנשים המתוודעים אל תולדותיה של ליובאוויטש, מראשית ייסודה, מתרשמים ממנה כעיר אגדית, הקשורה בפרק מרתק ומותח של חיים יהודים".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מרכז העיירה שימש בעבר כמקום השוק מרכזי, שבו התרכזו החנויות{{הערה|כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מזכיר את רחבת השוק (חידושים לג, ד): "שהשער של המטלה ההולכת לעיר דובראוונא והשער של המטלה ההולכת לוויטעפסק או לרודניא אינן מכוונות כלל זה נגד זה... שכולם מפולשים לפלטיא הוא הרחוב שבאמצע העיר ששם החנויות כולם".}}. כל יום ראשון היה שוק של הגוים מכפרי הסביבה, שהיו מביאים התוצרת שלהם למכור, וקונים בחנויות את מה שהם צריכים{{הערה|"ליובאוויטש וחיילה" מאת הרב רפאל כהן.}}. בעיירה היה מתקיים גם יריד, במשך חודש אחד בשנה (ינואר), ואליו היו באים אנשים משקלאב, וויטעבסק, מוהילוב, ומעוד מקומות{{הערה|שו"ת הצ"צ או"ח סי' כד. אמנם בעיר ווילנא היה נדפס לוח שנה, ובסופו רשימת הירידים האמורים להתקיים במשך השנה. בעיירה ליובאוויטש רשומים כל שנה שני ירידים, האחד בחודש טבת (ינואר) והשני בחודש תמוז (יוני). וכן באתר של העיירה "ירידים - עם יבוא סחורות עד 1.5 מיליון רובל. היו 2 ירידים: 29 ביוני. ומ-6 בינואר עד 6 בפברואר".}}.<br />
<br />
בעבר היה בעיירה מספר [[בתי כנסת]] (בנוסף לבית הכנסת בחצר הרבי): בנימינ"ס שטיבל, הבית מדרש (כך שמו), גולדעס מנין, טומסקער מנין, בית הכנסת על יד האהל, ומנין חחלוקא. בנוסף לכך היה בעיירה טחנת קמח של מים (על יד גשר הנהר). בית מרחץ ומקוה. אורוות סוסים, מחסן עצים ובית מרקחת. ברחוב חחלוקא היה בית הדואר (עם טלגרף). תחנות הרכבת הקרובות לליובאוויטש נמצאות ברודניה ובקרסנה. בעבר הדרכים היו בלי כביש, והיו עגלונים שהיו נוסעים עד תחנת הרכבת{{הערה|ראה "ליובאוויטש וחיילה"}}.<br />
<br />
[[קובץ:ציור רחובות העיירה מספר "ליובאוויטש וחיילה".jpg|ממוזער]]<br />
[[קובץ:ציור חדש של העיירה.jpg|ממוזער]]<br />
[[קובץ:צילום העיירה מגוגל ארץ.jpg|ממוזער]]<br />
שמות רחובות העיירה השתנו מספר פעמים במהלך השנים. בספר הזכרונות כותב הרבי הריי"צ, שממרכז העיירה (השוק) היו יוצאים שלשה רחובות מרכזיים: רחוב "ברום" שהוליך אל דוברומיסל (Dobromysl). רחוב "שילבה" שהוליך אל רודניה, ורחוב "חכלוקה" שהוליך אל רססנה (Rossasno) . ונוסף על רחובות אלה, היו מספר סימטאות: "סיריצה", "הסימטא הקרה", "ויגאן" ו"סימטת הנהר". <br />
<br />
ב[[ליובאוויטש וחייליה]] כותב את שמות הרחובות: "שילעווע, חחלוקא, פטרבורג. שייער גאס, ונקרא די קאלטע גאס (בו גרו הגוים), ברוקגאס, הרחוב שלפני ככר השוק, ככר השוק".<br />
<br />
==אוכלוסיה==<br />
במהלך רוב שנותיה, העיירה הייתה מאוכלסת ברובה ביהודים, שחיו בשלום עם שכניהם הגוים. <br />
<br />
בשנים תקט"ז - תקי"ז (1755 - 1756) היה בליובאוויטש 75 - 80 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת תקמ"ד (1784) היה בליובאוויטש כ50 משפחות יהודיות{{הערה|הרב לוין שם}}. <br />
<br />
בשנת תקע"ג (1813) היה בליובאוויטש כ110 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת ה'תר"כ (1860): היה בליובאוויטש 1516 נפשות, מתוכן 978 יהודים. <br />
<br />
בשנים שלאחרי זה התרבתה האוכלוסיה עד שמנתה כ300 משפחות יהודיות וכ100 משפחות נכריות. <br />
<br />
לאחר עזיבת רבותינו נשיאינו, עזבו יהודים רבים את העיירה, וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, נשארו בליובאוויטש רק כ110 משפחות יהודיות. <br />
<br />
העיירה כיום (1998) מונה 545 תושבים נכרים. ואין יהודים שגרים בעיירה.<br />
<br />
==היסטוריה==<br />
העיירה ליובאוויטש מוזכרת (לראשונה) במסמך משנת ה'רנ"ד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" (עמ' ו). אך הרב לוין כתב שלראשונה נמצאת במסמך משנת ה'רפ"א.}}. יש שמשערים שהעיירה הוקמה לאחר גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב{{הערה|לוין שם}}, כשהיהודים החלו להתיישב בפולין. אמנם יש שמקדימים את זמן הקמתה לפני גירוש ספרד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" שם}}.<br />
<br />
הרבי הריי"צ מספר על הקמת העיר:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"פרשת ייסודה של ליובאוויטש, בעבר הרחוק רחוק, קשורה באישיות יהודית מענינת, שזכרה לא נשכח במשך הדורות עד לזמננו. שם האיש היה רבי מאיר, ונמנה על אותם צדיקים שרצו לחיות רק על יגיע כפיהם. כיון שלא רצה להשאר במקום מגוריו הישן, כי אם להניח בסיס חדש לקיומו וקיום יהודים נוספים - עזב, יחד עם שלש משפחות נוספות, את עירו והלך לחפש איזו שהיא פנה נדחת כדי להתנחל שם ולהתפרנס מעמל כפים. נראה שחלומו היה להקים כפר יהודי... השטח שנבחר, עליו קמה ליובאוויטש, התאים מאוד להגשמת הרעיון, שכן היה מוקף יערות ונמצא לחופו של נהר. רבי מאיר והמשפחות שהלכו אתוהתמסרו מיד לעבודה: חטבו עצים ביער ובנו להם בתים.<br />
<br />
לפי המסופר הצטיין רבי מאיר במיוחד באהבתו הגדולה ליהודים, ואף לאינם יהודים. אהבת ישראל שלו היתה בלתי מוגבלת, וגם כלפי אחרים גילה אהבה. בפיו היה שגור הפתגם: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו", וברור שרוח הבריות נוחה ממי שמתייחס בידידות ובחסד לכל אחד. ולא רק את האדם, בחיר היצורים, בלבד הוקיר רבי מאיר - כי אם גם את כל נברא, ואף אם זה בעלי־חי ההולך על ארבע או מעופף בשמים. מובן שרבי מאיר זה הרבה לגמול חסד עם יהודים ועם אינם יהודים. כך נודע מיד שמו לתהלה בכל הסביבה ואף התפרסם למרחקים... כך היתה "ליובאוויטש" סמל לאהבת ישראל, אהבת הבריות, ועל הכל, כמובן, אהבת ה׳, בורא הכל. <br />
<br />
רבי מאיר היה הראשון לשורת צדיקים נסתרים במשך מאות שנים אשר ראו בליובאוויטש את ביתם. לפיכך זכתה ליובאוויטש, מאוחר יותר, להיות "עיר ואם בישראל", שממנה באו סמכות והנהגה שהוכרו בכל העולם היהודי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
בליובאוויטש הייתה קהילה של יהודים, עוד הרבה לפני שחסידות חב"ד קבעה בה מושבה. וכבר בסביבות שנת ה'ת"מ "היתה ליובאוויטש עיירה שמאחוריה עבר עשיר".<br />
<br />
בספר הזכרונות מסופר על שני צדיקים נסתרים שחיו בעיירה ליובאוויטש, בשנת ה'ת"מ או ה'ת"נ, ר' בנימין ור' וולף. ר' בנימין זה הקים את בית הכנסת העתיק ביותר בליובאוויטש שנקרא "בנימינ'ס שטיבל" (אם כי לאמתו של דבר נבנה ביתכנסת זה מספר פעמים מחדש במשך ימי תולדותיו, לאחר שנחרב בשריפות שעברו עליו).<br />
<br />
וכן מסופר שם על עוד צדיקים נסתרים שחיו בה, בדור שלאחריהם: ר' יוסף (רב העיירה), ר' זבולון הסופר, ר' בנימין ור' וולף (דור ב) ור' ישכר בער. כל אלו היו מתלמידי הבעש"ט (ולאחרי זה מתלמידי המגיד ממעזריטש). <br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הזקן===<br />
בשנים: תקט"ז - תקי"ז, היה <br />
כ"ק רבינו הזקן, בהיותו ילד כבן 11-12, נשלח ע"י אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד אצל הגאון ר' יוסף. ר' יוסף מסרו לחתנו ר' יששכר בער מקאבילניק שילמד אותו. במשך שתי שנים (תקט"ז - תקי"ז) למד רבינו בליובאוויטש. בתקופה זו התאכסן בדירתו של ר' נפתלי 'בטלן' ושצערע-דוואשע החנוונית. קביעת מקום לימודו היה בחדר השני של בית המדרש "פועלי צדק משכימי קום"{{הערה|ראה "ליובאוויטש ערש חסידות חב"ד. אך בספר בית רבי פ"א כתב: "בהיותו בן י"ב שנה לקח לו אביו לרב, את הרה"ק רבי ישכר בער זלה"ה מגיד מישרים דליובאוויטש. וכאשר התחיל הרב ללמוד עמו נבהל משמוע גודל חריפותו ובקיאותו, ואמר לאביו שבנו אינו צריך לרב, ופסק מללמוד עמו. ומאז היה לומד בפני עצמו בשקידה נפלאה יומם ולילה ושמו הטוב יצא למרחוק".}}. על המקום בו למד רבינו הזקן, הוקמה לימים חצר רבותינו נשיאינו.<br />
<br />
וכותב ע"ז הרבי הריי"צ{{הערה|ספר הזכרונות}}:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש היתה גם מקום התורה אליו נדד אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן, בילדותו, ללמוד תורה. ומפי מי? - מפי אותו רבי יששכר דב! רבי שניאור זלמן, מורה ומייסד חב"ד, לא ידע אז אפילו על החסידות בכלל ואף לא שמע אז, יש להניח, את שמע הבעש"ט - הוא היה אז נער בן שתים עשרה שנה. ודאי שמע אז את יסודות החסידות כפי שהוסברו בדרשות רבי יוסף המגיד. רבי שניאור זלמן למד תורה לא רק מפי יששכר דב, אלא אף מפי חותן רבו, רבי יוסף המגיד, וכנראה גם מפי רבי זבולון הסופר, שכן שלשה אלו היו שרויים תמיד ביחד. רוח החסידות הורגשה בכל דבריהם, בכל פרטי התנהגותם, וביחסם לאנשים, ובמיוחד לאנשים פשוטים..."<br />
<br />
"...מאוחר יותר כשעבר רבי דוב בער למזריטש והנהיג משם את התנועה החסידית, במשכו אליו מגדולי וטובי העם באותה תקופה, נקשר גם רבי שניאור זלמן אליו. בכך היה רבי שניאור זלמן ל"נכד" כפול של הבעש"ט, הן כתלמידו של רבי יששכר דב מליובאוויטש והן כתלמידו של רבי דוב בער ממעזריטש ממלא־מקומר של הבעש"ט. בקשר כפול זה שנקשר אל הבעש׳׳ט חוזק הקשר שלו גם עם ליובאוויטש, העיירה בה למד בשנות נעוריו אצל רבי יששכר דוב. כך הונח היסוד להתקשרותה של חסידות חב"ד עם העיירה ליובאוויטש, למרות שאדמו"ר הזקן עצמו קבע חצרו בליאזנא ולאחר מכן בליאדי, ורק בדור השני לחסידות חב"ד נקבעה בירתה בליובאוויטש ע"י אדמו"ר האמצעי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מאוחר יותר, בעת שהיה רבינו אצל רבי מנחם מענדל מהורודוק, נפגש שם שוב עם ר' ישכר בער{{הערה|בית רבי שם}}. וברבות השנים אחרי שיסד רבינו הזקן את חסידות חב"ד, נהפכו היוצרות נעשה ר' יששכר בער חסיד של רבינו הזקן{{הערה|שם}}. <br />
<br />
גם בנו של ר' ישכר דוב, ר' יוסף מליובאוויטש, היה מגדולי תלמידי רבינו{{הערה|שם}}. וכן החסיד ר' צבי הירש זרחי, מתלמידי רבינו הזקן, גר בליובאוויטש{{הערה|ראה אהלי ליובאוויטש (ג. עמ' 32).}}. ובשו"ת רבינו הזקן (סימן יז) מובאת שאלה הלכתית שנשלחה לרבינו מאת "ר' בנימין מ"צ (מורה צדק) דליובאוויטש".<br />
<br />
בשנת תקע"ב (1812) חיל של נפוליאון הוצב בליובאוויטש, למשך שבועיים.<br />
<br />
===תקופת כ"ק אדמו"ר האמצעי===<br />
בעת הסתלקות אביו אדמו"ר הזקן, ביום כ"ד בטבת שנת תקע"ג (1812), שהה אדמו"ר האמצעי בעיירה קרמנצ'וג ושם קיבל על עצמו את הנשיאות. ולאחר מסע (שכונה "מסע ההכתרה") בין עיירות רוסיה, בחר אדמו"ר האמצעי למקום מגוריו את העיירה ליובאוויטש, ואליה הגיע (עם כל משפחתו) יחד עם אלפי חסידים, ביום ח"י באלול תקע"ג. בעת הגעתו סיפר אדמו"ר האמצעי לחסידים על כך שאדמו"ר הזקן בילדותו, למד בעיירה ליובאוויטש אצל רבי ישכר בער מליובאוויטש. והוסיף וסיפר שאדמו"ר הזקן התגלה אליו וביקש ממנו לקבוע את מושבו בליובאוויטש. <br />
<br />
הנסיך צ'חווסקי, ששלט על העיירה, צווה על עובדיו לכרות מהיערות שלו כדי להקים בתים עבור הרבי והחסידים{{הערה|1=[https://col.org.il/news/133150 כלי הכסף שקיבל הרבי האמצעי מהנסיך, כשהתיישב בליובאוויטש] {{COL}}}}. ומיד כשהתיישבו החסידים בליובאוויטש בנו שם גם מקוה. אחר כך בנו את המקוה על שפת הנהר, לא רחוק מהחצר של רבותינו.<br />
<br />
לאחר התיישבות אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, התחילו לשם לנהור אנ"ש מכל המדינה. מליובאוויטש החלה תורת חסידות חב"ד, להתפשט בכל רוסיה הלבנה וליטא, ומספר הנוסעים לליובאוויטש הלך וגדל. כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הצמח צדק===<br />
אדמו"ר הצמח צדק התיישב בליובאוויטש, יחד עם דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד (1813). ואחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827) קיבל את נשיאות חב"ד, ונהג את נשיאותו בליובאוויטש, קרוב לארבעים שנה. במשך התקופה הזאת יסד ישיבה בליובאוויטש.<br />
<br />
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הצמח צדק: משנת תקצ"ב (1832) ואילך, היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן.<br />
<br />
אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהיה בליובאוויטש עד יומו האחרון - בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), ושם מנוחתו כבוד. בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהגוים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר המהר"ש===<br />
אדמו"ר המהר"ש גר כל ימיו בליובאוויטש. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר מוהר"ש, היה הרב אברהם ב"ר יוסף זעליגסון. אדמו"ר המהר"ש נסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ג (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור אביו אדמו"ר הצמח צדק.<br />
<br />
===חורבן ליובאוויטש=== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[חורבן ליובאוויטש]]}}<br />
"חורבן ליובאוויטש" הוא כינוי לתקופה של אחת-עשרה שנים בין [[הסתלקות]] [[הרבי המהר"ש]] עד לקבלת הנשיאות של בנו [[הרבי הרש"ב]] ([[י"ג תשרי]] [[תרמ"ג]] - [[ראש השנה]] [[תרנ"ד]]), בהם סרבו שני בני הרבי המהר"ש הרבי הרש"ב ואחיו הבכור [[הרז"א]] לקבל את הנשיאות, ו[[חסידות חב"ד]] נשארה ללא נשיא רשמי{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31619&st=&pgnum=428&hilite= חלק ג' עמ' שפח].}}. תקופה זו מכונה חורבן היות ובה הצטמצמו משמעותית ממדי חסידות חב"ד.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הרש"ב===<br />
בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד אדמו"ר הרש"ב את ישיבת תומכי תמימים. וגם התחיל לבנות מקוה אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה הקודם במקום. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הרש"ב היה הרב דוד יעקובסון.<br />
<br />
בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת תרע"ו (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש, ובט"ז חשוון תרע"ו עזבו הרבי ומשפחתו את ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי אדמו"ר האמצעי התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
אחרי נסיעת הרבי מליובאוויטש, נשארה ישיבת תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה בקרמנטשוג, בשלהי קיץ תרע"ח (1918).<br />
<br />
לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים. לאחר נסיעתם של האחרונים הרסו הגויים המקומיים את ה'אוהל' (הוא נבנה מחדש רק בשנת תשכ"ו). <br />
<br />
אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר הרבי. בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות אדמו"ר מוהרש"ב, נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, וכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר על ידי הגוים.<br />
<br />
בעקבות עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה, שכן מרבית מן התושבים התפרנסו מאכסניות ועבודות דומות התלויות במבקרים הרבים שפקדו את העיירה. השלטון הקומוניסטי ששלט באותה עת הוסיף על הקשיים הכלכליים, ומרבית מיהודי העיירה עזבו לערים הגדולות.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הריי"צ===<br />
אדמו"ר הריי"צ נולד בי"ב תמוז תר"מ (1880) בליובאוויטש. בקיץ תרנ"ג (1893) התקיימה הבר מצווה שלו בחצר הרבי בליובאוויטש, ובשלהי שנת תרנ"ז (1897) התקיימה חתונתו שם. כשנפתחה ישיבת תומכי תמימים מונה להיות מנהל הישיבה.<br />
אחרי חתונתו, בנו בבית אביו עוד חדר אחד עבור דירתו. אחר כך עבר לגור בבית אחר בחצר הרבי.<br />
<br />
בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), לאחר עזיבת הרבי ותלמידי הישיבה את ליובאווטיש, כמה מאנ"ש שעדיין גרו בליובאוויטש, העבירו את בית הכנסת לבית החומה. בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת תרפ"ב (1921) שלח להם אדמו"ר הריי"צ סכום כסף לתיקון המקוה.<br />
<br />
בערב ר"ח אלול של אותה שנה (תרפ"ב) נסע אדמו"ר הריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. הייתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת הנשיאות. בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והגוים גנבו את כתלי הגדר. בשנת תרפ"ד (1924) השתדל אדמו"ר הריי"צ לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים. <br />
<br />
בית הכנסת בכפר נסגר על ידי הקומוניסטים באמצע החורף של שנת ה'תרצ"ו.<br />
<br />
===בשואה===<br />
בזמן שפרצה המלחמה נותרו בעיירה רק כמאה עשרים משפחות יהודיות, שהיוו כמחצית מתושבי העיירה.<br />
<br />
מפאת קרבתה לגבול, היה קל לנאצים לכבוש אותה, ושנתיים אחרי פרוץ המלחמה, בחודש סיוון ה'תש"א נפתח "מבצע ברברוסה" של הכוחות הנאציים לכיבוש ברית המועצות, ובזמן קצר הצליחה לכבוש שטחים ניכרים. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. בכ"ו בתמוז ה'תש"א נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.<br />
<br />
בסיום חודש מנחם אב (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה, מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול). לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לדבר עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים. בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ל וכדומה, כשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.<br />
<br />
בשבת שובה, ו' בתשרי ה'תש"ב, נצטוו כל הנותרים להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ומותר היה לקחת את החפצים האישיים בלבד. עם הגיעם לכיכר נלקחו מהם בכוח חפציהם האישיים, 17 מהיהודים נאסרו והוצאו להורג, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים מקומיים ואנשי פלוגת אס.אס שהגיעה מרודניה. הגטו היה ברחוב אחד קטן וצפוף עם 19 בתים, שבו נדחסו כ-500 יהודים, לערך 25 יהודים בכל בית. בגטו לא הייתה אספקה סדירה של מזון וחומרי הסקה והיהודים סבלו מחרפת רעב ותשישות מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך כיבוש רוסיה. <br />
<br />
חיסול הגטו נערך בי"ד חשוון ה'תש"ב, אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה. הנאצים רצחו במבצע החיסול על הגטו 483 יהודים, ה' יקום דמם. יהודים אלו נקברו בקבר אחים גדול בליובאוויטש.<br />
[[קובץ:שמות הנספים בליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר 483 הנרצחים בעיירה]]<br />
[[קובץ:קבר האחים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר האחים בליובאוויטש כיום, בו נקברו 483 היהודים שנרצחו [האנדרטה (⬆) ניצבת עליו] pg]]<br />
היו מקומיים שסייעו לנאצים. אך באזור היערות שסביב ליובאוויטש ועד סמולנסק, היו פרטיזנים רבים שביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים (אחת הפעולות: שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר). ואזרחים סובייטים לא-יהודיים רבים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי, הוצאו להורג בחשד סיוע לפרטיזנים. <br />
<br />
בשנת ה'תש"ב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ונרצחו בה בידי הנאצים. בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו לרודניא יהודים מליובאוויטש ומליוזנה ומעוד עיירות, וחוסלו שם. סך הכל נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש (יהודים ולא-יהודים) .<br />
<br />
כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים, נערכו קרבות עזים בתוככי העיירה ורובה נחרבה, ומצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ניזוקו ונפלו. עקב הדיכוי הקומוניסטי לא היה שייך לשפץ את המקום. רק בערב ראש השנה ה'תש"ד (29 בספטמבר 1943), שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונשארו בה עשרה בתים בלבד בקצה העיירה.<br />
<br />
===כיום===<br />
בשנים האחרונות נבנו בעיירה בתי אירוח, ושוחזר המקוה והזאל. רבים מאנ"ש נוסעים לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו. שליח הרבי הרב [[גבריאל גורדון]] פועל לשמירת החצר ותיפקוד המקום.<br />
<br />
==בתי העלמין בליובאוויטש== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית העלמין בליובאוויטש]]}}<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש]]}}<br />
[[בית העלמין]] היהודי בליובאוויטש ממוקם בקצה המערבי של העיירה, סמוך לנהר הקטן. בית הקברות משתרע על חלקה של כ-70 על 150 מטר. בבית עלמין זה נמצאים אוהלי כ"ק [[אדמו"ר הצ"צ]] וכ"ק [[אדמו"ר המהר"ש]]. <br />
<br />
בסמוך אליהם טמונות גם: הרבנית [[סטערנא]] (אשת אדמו"ר הזקן), הרבנית [[שיינה]] (אשת אדמו"ר האמצעי), הרבנית [[חיה מושקא]] (אשת אדמו"ר הצמח צדק), הרבנית [[רבקה]] (אשת אדמו"ר המהר"ש). ועוד נשי ובנות משפחת רבותינו נשיאינו שאין ידוע לנו שמותם. וגם טמונים בבית העלמין: רבי [[ברוך שלום שניאורסון]] (בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק וסב סבו של הרבי), [[אברהם סנדר שניאורסון]] (בן אדמו"ר המהר"ש. נפטר בהיותו בן שמונה שנים בלבד). הרב [[יששכר בער]] ("המגיד מליובאוויטש" ומורו של אדמו"ר הזקן בילדותו).<br />
<br />
בעקבות מלחמת העולם השנייה, נחרב בית העלמין. ובשנת תשכ"ו הגיע הרב אבא דוד גורביץ לעיירה ליובאוויטש, תיקן את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש ההרוסות והקים סביבן גדר. את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב. בשנת תשע"ה נוקה בית העלמין, והשיחים נכרתו ונשרפו. חלק מהמצבות הונחו על יציקת בטון. בסך הכול השתמרו בבית העלמין כ200 מצבות, וכל הכתובות עליהם הם בעברית. בשנים האחרונות ממשיכים לשפץ את בית העלמין, ומידי פעם מתגלים מצבות חדשות.<br />
<br />
בליובאוויטש היה בית העלמין נוסף, עתיק יותר, שעל פי המסורה קבורים בו הרבה קדושים. אולם מרוב יושנו, לא נותרה בו אפילו מצבה אחת עומדת. כיום מוצב במקום שלט לזכרון בית העלמין הישן.<br />
<br />
==חצר רבותינו נשיאינו==<br />
[[קובץ:חצר רבותינו נשיאינו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת חצר רבותינו נשיאינו]]<br />
בצפון העיירה נמצא חצר רבותינו נשיאינו, שם התגוררו הם ומשפחותיהם, ושם היה בית הכנסת ובית המדרש שלהם. בשטח חצר זו הוקמה ג"כ ישיבת [[תומכי תמימים]]. כיום משמש המקום כמוזיאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
==בית שניאורסון==<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית שניאורסון בליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:בית שניאורסון בליובאוויטש.jpeg|ממוזער|שמאל|בית שניאורסאהן בליובאוויטש בימינו]]<br />
בית שניאורסאהן שבליובאוויטש הינו מבנה הממוקם על שטח גדול בעיירה ליובאוויטש, המשמש כיום כבית הכנסת אורחים, וכמוזיאון למורשת חסידות חב"ד ותולדות העיירה. הבית נקנה בשנת תשמ"ט ורשום על שמו של הרבי.<br />
בעיירה הוצבה אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.<br />
<br />
==ציטוטים מדברי רבותינו נשיאינו אודות העיירה== <br />
<br />
*'''מספר הזכרונות:''' "בהזדמנות מסוימת אמר אדמו"ר בעל ה"צמח צדק": "ליובאוויטש" מבוססת על אהבה. בגמרא ישנה מחלוקת: "שמא - מילתא היא, או לאו מילתא היא" (השם מהווה דבר לעצמו או לא). רבי מאיר סובר: "שמא מילתא היא", הוא היה מדייק בשם (כפי שהגמרא מספרת על איש ששמו היה בידור, ורבי מאיר אמר ששם זה רומז להתנהגות בלתי ראויה, ככתוב: כי דור תהפוכות המה). מייסד הישוב "ליובאוויטש" נקרא בשם רבי מאיר בעל צדקה וחסד , ובהתנהגותו השרה על המקום רוח אהבה, "שמא - מילתא היא". נאמר גם:"וכל אשר יקרא לו האדם, נפש חיה, הוא שמו", כי חיותו של הנברא באה באמצעות ה"צינור" של השם הנכון. "ליובאוויטש" היא "צנור" לאהבה חסידית ולידידות. על האדם לרחם על עצמו ועל הזולת, ואיש את רעהו יעזור לשפר את המדות הטובות ואת דרכי עבודת ה׳ עפ"י תורת החסידות. עד כאן דברי בעל ה"צמח צדק". אין, איפוא, פלא בכך ש"חב"ד" ו"ליובאוויטש" נעשו שמות נרדפים, שהפרו זה את זה והשפיעו זה על זה".<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* [[אלישיב קפלון]], "'''ליובאוויטש''' העיירה של חב"ד" תשע"ז, 566 עמודים.<br />
*[http://chabadlibrarybooks.com/23886 ליובאוויטש תולדות העיירה] מאת הרב שלום בער לוין.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
*[http://www.mylubavitch.org/ ליובאוויטש שלי] אתר המתעד את תולדות חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש ברוסיה ומידע למבקר<br />
*[https://chabad.info/tag/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9/ תגית "ליובאוויטש" באתר {{אינפו}}]<br />
<br />
<br />
{{תבנית:עיירות ברוסיה}}<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:ליובאוויטש|*]]<br />
[[קטגוריה:קהילות חב"ד שנכחדו]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9E%D7%9E%D7%92/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94&diff=570974משתמש:ממג/טיוטה2022-10-30T01:42:14Z<p>ממג: /* תקופת כ"ק אדמו"ר האמצעי */</p>
<hr />
<div>{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[פורטל:ליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:העיירה_ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור מפת ה[[עיירה]] ליובאוויטש]]<br />
'''לְיוּבַּאווִיטְש''' (בעברית: לוּבַּבִיץ. באנגלית: Lyubavichi. ברוסית: Люба́вич. בפולנית: Lubawicze) היא [[עיירה]] קטנה ב[[רוסיה]] במחוז סמולנסק סמוך לגבול [[בלארוס]].<br />
<br />
העיירה ליובאוויטש הייתה מקום מושבם של רוב נשיאי [[חסידות חב"ד]], ושימשה כמרכז פעילות חסידות חב"ד במשך 102 שנה (תקע"ג - תרע"ו). גם כיום, שנים רבות אחרי עזיבת העיירה, ממשיכה חסידות חב"ד להקרא "חסידות חב"ד ליובאוויטש".<br />
<br />
בבית העלמין בליובאוויטש נמצאים אהלי כ"ק אדמו"ר הצ"צ, ובנו כ"ק אדמו"ר המהר"ש. והשטח בו גרו בעבר [[רבותינו נשיאינו]], משמש כיום כמוזאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
<br />
==השם==<br />
לא ידוע מה היה שם העיירה שניתן לה ע"י מייסדה, ולא ידוע אם בכלל נתנו לה שם. רק לאחר תקופה ניתן לה השם "ליובא" (שפירושו ברוסית ובפולנית: "אהבה"). ובמשך הזמן צורפה גם הסיומת "וויטש", וכך נוצר השם המלא "ליובאוויטש"{{הערה|"ספר הזכרונות" פ"א. אך ראה בספר "ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" עמ' ו שכתבו, שמצינו מסמך משנת ה'רנ"ד, שכבר בו נקראת ליובאוויטש בשם זה ("ליובאוויטש"). ובעמ' יא כתבו : "ברשימה אחרת של הרבי, מובאת הערכה באשר לתקופה שבה החלה העיירה להיקרא בשם זה: "הגאון שלום שלמה, זקן הרבנית של הרה"צ ד' יששכר דוב, בהיותו ילד שמע מפי זקנים וישישים שהם היו רגילים לקרוא שם היישוב "ליובא" כמו שהיו קוראים אותה בילדותם". ומזה יש לשער אשר בשנות ה'ש"נ - ה'ש"ס (1560 - 1590) לערך נקראה שם העיר "ליובאוויטש".}}. <br />
<br />
הרבי הריי"צ כותב{{הערה|שם}}, שהשם "ליובא" ניתן לעיירה על שם ה[[אהבת ישראל]] שאפיינה את דמותו של מייסד העיירה, יהודי בשם [[ר' מאיר]], שהתפרסם באהבתו לכל אחד. ר' מאיר הרבה לגמול חסד עם כולם, ושמו נודע לתהלה בכל הסביבה והתפרסם למרחקים. על שמו נקראה העיירה אותה הקים בשם "ליובא" (אהבה). <br />
<br />
ו[[המהרי"ל]] (אח רבינו הזקן) כותב{{הערה|שארית יהודה למהרי"ל (אחי רבינו הזקן), אבן העזר סי' נב (בתשובה ששלח לכ"ק אדמו"ר הצ"צ בעניין כתיבת שם "ליובאוויטש" בגט)}}, שהשם ניתן על שמו של השר הראשון שהקים את העיירה, ששמו היה "לובייעצקי".<br />
<br />
==מיקום==<br />
העיירה ליובאוויטש נמצאת במרכז היישוב החקלאי "ליובאביצ'י" (Любавичское сельское поселение) בחבל רודניאנסקי שבמחוז סמולנסק (סמוך לגבול בלארוס). סמוכה לעיירות: בבינוביטש, דוברומיסלא, רודניא, ליאזנא, לאדי, והרדישטש.<br />
<br />
בעבר, בעקבות מלחמות בין [[רוסיה]] ו[[פולין]], הייתה העיירה עוברת לעיתים קרובות בין המדינות{{הערה|אמנם למרות זאת, תושביה הגויים תמיד היו פולנים, ולא רוסים (ספר הזכרונות).}}. בשנת ה'רפ"א (1521) חתם וואסילי השלישי מלך רוסיה על הסכם מסירת כמה עיירות באיזור סמולנסק לפולין, ביניהם גם העיירה ליובאוויטש. הסכם דומה חתם איוואן האיום בשנת ה'שט"ז (1556){{הערה|"ליובאוויטש - תולדות העיירה" מאת הרב שלום בער לוין}}. במהלך השנים עברה העיירה גם בין המחוזות אורשה, סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.<br />
<br />
==תיאור כללי==<br />
ליובאוויטש מעולם לא היתה עיר גדולה, למרות שבתקופות מסוימות היו זורמים אליה מאות [[חסידים]] מכל רחבי רוסיה. שטח העיירה הוא כקילומטר וחצי על קילומטר וחצי. בצפון העיירה זורם נהר גדול שנקרא "נהר ברזינה"{{הערה|מקור נהר "בריזנה" היה בכפר הנושא אותו שם. כפר זה עצמו נקרא כן בגלל יער עצי הליבנה המקיפו. 'עצי ליבנה' ברוסית: בריוזה Березы (ספר הזכרונות).}} (reka berezina), ובמערב העיירה זורם עוד נהר, קטן יותר (reka khuditsa), שנקרא "נהר המצבה"{{הערה|משום שהוא נובע מתוך אחת המצבות בבית העלמין העתיק. האותיות שעל גבי המצבה היו מחוקות, ולכן אי אפשר לדעת של מי היה הקבר שנמצא שם. מדור לדור נמסרה האזהרה שלא להשתמש במי "נהר המצבה" לשתיה או לרחצה (ספר הזכרונות).}}.<br />
<br />
העיירה מוקפת בייערות גדולים, שמשווים לה מראה של מקום מבודד. וכפי שכותב [[הרבי הריי"צ]] ב[[ספר הזכרונות]]:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש, הנמצאת בפלך מוהילוב (במחוז בבינוביץ, ואחר-כך במחוז אורשה) ושוכנת על נהר דנייפר שברוסיה הלבנה, היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד, והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתיחד לנפשם ולהתקרב אל ה' ובריאתו. זו הסיבה לעובדה שצדיקים נסתרים רבים קשרו את גורלם עם ליובאוויטש והטביעו עליה את חותמם, עד שאנשים המתוודעים אל תולדותיה של ליובאוויטש, מראשית ייסודה, מתרשמים ממנה כעיר אגדית, הקשורה בפרק מרתק ומותח של חיים יהודים".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מרכז העיירה שימש בעבר כמקום השוק מרכזי, שבו התרכזו החנויות{{הערה|כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מזכיר את רחבת השוק (חידושים לג, ד): "שהשער של המטלה ההולכת לעיר דובראוונא והשער של המטלה ההולכת לוויטעפסק או לרודניא אינן מכוונות כלל זה נגד זה... שכולם מפולשים לפלטיא הוא הרחוב שבאמצע העיר ששם החנויות כולם".}}. כל יום ראשון היה שוק של הגוים מכפרי הסביבה, שהיו מביאים התוצרת שלהם למכור, וקונים בחנויות את מה שהם צריכים{{הערה|"ליובאוויטש וחיילה" מאת הרב רפאל כהן.}}. בעיירה היה מתקיים גם יריד, במשך חודש אחד בשנה (ינואר), ואליו היו באים אנשים משקלאב, וויטעבסק, מוהילוב, ומעוד מקומות{{הערה|שו"ת הצ"צ או"ח סי' כד. אמנם בעיר ווילנא היה נדפס לוח שנה, ובסופו רשימת הירידים האמורים להתקיים במשך השנה. בעיירה ליובאוויטש רשומים כל שנה שני ירידים, האחד בחודש טבת (ינואר) והשני בחודש תמוז (יוני). וכן באתר של העיירה "ירידים - עם יבוא סחורות עד 1.5 מיליון רובל. היו 2 ירידים: 29 ביוני. ומ-6 בינואר עד 6 בפברואר".}}.<br />
<br />
בעבר היה בעיירה מספר [[בתי כנסת]] (בנוסף לבית הכנסת בחצר הרבי): בנימינ"ס שטיבל, הבית מדרש (כך שמו), גולדעס מנין, טומסקער מנין, בית הכנסת על יד האהל, ומנין חחלוקא. בנוסף לכך היה בעיירה טחנת קמח של מים (על יד גשר הנהר). בית מרחץ ומקוה. אורוות סוסים, מחסן עצים ובית מרקחת. ברחוב חחלוקא היה בית הדואר (עם טלגרף). תחנות הרכבת הקרובות לליובאוויטש נמצאות ברודניה ובקרסנה. בעבר הדרכים היו בלי כביש, והיו עגלונים שהיו נוסעים עד תחנת הרכבת{{הערה|ראה "ליובאוויטש וחיילה"}}.<br />
<br />
[[קובץ:ציור רחובות העיירה מספר "ליובאוויטש וחיילה".jpg|ממוזער]]<br />
[[קובץ:ציור חדש של העיירה.jpg|ממוזער]]<br />
[[קובץ:צילום העיירה מגוגל ארץ.jpg|ממוזער]]<br />
שמות רחובות העיירה השתנו מספר פעמים במהלך השנים. בספר הזכרונות כותב הרבי הריי"צ, שממרכז העיירה (השוק) היו יוצאים שלשה רחובות מרכזיים: רחוב "ברום" שהוליך אל דוברומיסל (Dobromysl). רחוב "שילבה" שהוליך אל רודניה, ורחוב "חכלוקה" שהוליך אל רססנה (Rossasno) . ונוסף על רחובות אלה, היו מספר סימטאות: "סיריצה", "הסימטא הקרה", "ויגאן" ו"סימטת הנהר". <br />
<br />
ב[[ליובאוויטש וחייליה]] כותב את שמות הרחובות: "שילעווע, חחלוקא, פטרבורג. שייער גאס, ונקרא די קאלטע גאס (בו גרו הגוים), ברוקגאס, הרחוב שלפני ככר השוק, ככר השוק".<br />
<br />
==אוכלוסיה==<br />
במהלך רוב שנותיה, העיירה הייתה מאוכלסת ברובה ביהודים, שחיו בשלום עם שכניהם הגוים. <br />
<br />
בשנים תקט"ז - תקי"ז (1755 - 1756) היה בליובאוויטש 75 - 80 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת תקמ"ד (1784) היה בליובאוויטש כ50 משפחות יהודיות{{הערה|הרב לוין שם}}. <br />
<br />
בשנת תקע"ג (1813) היה בליובאוויטש כ110 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת ה'תר"כ (1860): היה בליובאוויטש 1516 נפשות, מתוכן 978 יהודים. <br />
<br />
בשנים שלאחרי זה התרבתה האוכלוסיה עד שמנתה כ300 משפחות יהודיות וכ100 משפחות נכריות. <br />
<br />
לאחר עזיבת רבותינו נשיאינו, עזבו יהודים רבים את העיירה, וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, נשארו בליובאוויטש רק כ110 משפחות יהודיות. <br />
<br />
העיירה כיום (1998) מונה 545 תושבים נכרים. ואין יהודים שגרים בעיירה.<br />
<br />
==היסטוריה==<br />
העיירה ליובאוויטש מוזכרת (לראשונה) במסמך משנת ה'רנ"ד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" (עמ' ו). אך הרב לוין כתב שלראשונה נמצאת במסמך משנת ה'רפ"א.}}. יש שמשערים שהעיירה הוקמה לאחר גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב{{הערה|לוין שם}}, כשהיהודים החלו להתיישב בפולין. אמנם יש שמקדימים את זמן הקמתה לפני גירוש ספרד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" שם}}.<br />
<br />
הרבי הריי"צ מספר על הקמת העיר:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"פרשת ייסודה של ליובאוויטש, בעבר הרחוק רחוק, קשורה באישיות יהודית מענינת, שזכרה לא נשכח במשך הדורות עד לזמננו. שם האיש היה רבי מאיר, ונמנה על אותם צדיקים שרצו לחיות רק על יגיע כפיהם. כיון שלא רצה להשאר במקום מגוריו הישן, כי אם להניח בסיס חדש לקיומו וקיום יהודים נוספים - עזב, יחד עם שלש משפחות נוספות, את עירו והלך לחפש איזו שהיא פנה נדחת כדי להתנחל שם ולהתפרנס מעמל כפים. נראה שחלומו היה להקים כפר יהודי... השטח שנבחר, עליו קמה ליובאוויטש, התאים מאוד להגשמת הרעיון, שכן היה מוקף יערות ונמצא לחופו של נהר. רבי מאיר והמשפחות שהלכו אתוהתמסרו מיד לעבודה: חטבו עצים ביער ובנו להם בתים.<br />
<br />
לפי המסופר הצטיין רבי מאיר במיוחד באהבתו הגדולה ליהודים, ואף לאינם יהודים. אהבת ישראל שלו היתה בלתי מוגבלת, וגם כלפי אחרים גילה אהבה. בפיו היה שגור הפתגם: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו", וברור שרוח הבריות נוחה ממי שמתייחס בידידות ובחסד לכל אחד. ולא רק את האדם, בחיר היצורים, בלבד הוקיר רבי מאיר - כי אם גם את כל נברא, ואף אם זה בעלי־חי ההולך על ארבע או מעופף בשמים. מובן שרבי מאיר זה הרבה לגמול חסד עם יהודים ועם אינם יהודים. כך נודע מיד שמו לתהלה בכל הסביבה ואף התפרסם למרחקים... כך היתה "ליובאוויטש" סמל לאהבת ישראל, אהבת הבריות, ועל הכל, כמובן, אהבת ה׳, בורא הכל. <br />
<br />
רבי מאיר היה הראשון לשורת צדיקים נסתרים במשך מאות שנים אשר ראו בליובאוויטש את ביתם. לפיכך זכתה ליובאוויטש, מאוחר יותר, להיות "עיר ואם בישראל", שממנה באו סמכות והנהגה שהוכרו בכל העולם היהודי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
בליובאוויטש הייתה קהילה של יהודים, עוד הרבה לפני שחסידות חב"ד קבעה בה מושבה. וכבר בסביבות שנת ה'ת"מ "היתה ליובאוויטש עיירה שמאחוריה עבר עשיר".<br />
<br />
בספר הזכרונות מסופר על שני צדיקים נסתרים שחיו בעיירה ליובאוויטש, בשנת ה'ת"מ או ה'ת"נ, ר' בנימין ור' וולף. ר' בנימין זה הקים את בית הכנסת העתיק ביותר בליובאוויטש שנקרא "בנימינ'ס שטיבל" (אם כי לאמתו של דבר נבנה ביתכנסת זה מספר פעמים מחדש במשך ימי תולדותיו, לאחר שנחרב בשריפות שעברו עליו).<br />
<br />
וכן מסופר שם על עוד צדיקים נסתרים שחיו בה, בדור שלאחריהם: ר' יוסף (רב העיירה), ר' זבולון הסופר, ר' בנימין ור' וולף (דור ב) ור' ישכר בער. כל אלו היו מתלמידי הבעש"ט (ולאחרי זה מתלמידי המגיד ממעזריטש). <br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הזקן===<br />
בשנים: תקט"ז - תקי"ז, היה <br />
כ"ק רבינו הזקן, בהיותו ילד כבן 11-12, נשלח ע"י אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד אצל הגאון ר' יוסף. ר' יוסף מסרו לחתנו ר' יששכר בער מקאבילניק שילמד אותו. במשך שתי שנים (תקט"ז - תקי"ז) למד רבינו בליובאוויטש. בתקופה זו התאכסן בדירתו של ר' נפתלי 'בטלן' ושצערע-דוואשע החנוונית. קביעת מקום לימודו היה בחדר השני של בית המדרש "פועלי צדק משכימי קום"{{הערה|ראה "ליובאוויטש ערש חסידות חב"ד. אך בספר בית רבי פ"א כתב: "בהיותו בן י"ב שנה לקח לו אביו לרב, את הרה"ק רבי ישכר בער זלה"ה מגיד מישרים דליובאוויטש. וכאשר התחיל הרב ללמוד עמו נבהל משמוע גודל חריפותו ובקיאותו, ואמר לאביו שבנו אינו צריך לרב, ופסק מללמוד עמו. ומאז היה לומד בפני עצמו בשקידה נפלאה יומם ולילה ושמו הטוב יצא למרחוק".}}. על המקום בו למד רבינו הזקן, הוקמה לימים חצר רבותינו נשיאינו.<br />
<br />
וכותב ע"ז הרבי הריי"צ{{הערה|ספר הזכרונות}}:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש היתה גם מקום התורה אליו נדד אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן, בילדותו, ללמוד תורה. ומפי מי? - מפי אותו רבי יששכר דב! רבי שניאור זלמן, מורה ומייסד חב"ד, לא ידע אז אפילו על החסידות בכלל ואף לא שמע אז, יש להניח, את שמע הבעש"ט - הוא היה אז נער בן שתים עשרה שנה. ודאי שמע אז את יסודות החסידות כפי שהוסברו בדרשות רבי יוסף המגיד. רבי שניאור זלמן למד תורה לא רק מפי יששכר דב, אלא אף מפי חותן רבו, רבי יוסף המגיד, וכנראה גם מפי רבי זבולון הסופר, שכן שלשה אלו היו שרויים תמיד ביחד. רוח החסידות הורגשה בכל דבריהם, בכל פרטי התנהגותם, וביחסם לאנשים, ובמיוחד לאנשים פשוטים..."<br />
<br />
"...מאוחר יותר כשעבר רבי דוב בער למזריטש והנהיג משם את התנועה החסידית, במשכו אליו מגדולי וטובי העם באותה תקופה, נקשר גם רבי שניאור זלמן אליו. בכך היה רבי שניאור זלמן ל"נכד" כפול של הבעש"ט, הן כתלמידו של רבי יששכר דב מליובאוויטש והן כתלמידו של רבי דוב בער ממעזריטש ממלא־מקומר של הבעש"ט. בקשר כפול זה שנקשר אל הבעש׳׳ט חוזק הקשר שלו גם עם ליובאוויטש, העיירה בה למד בשנות נעוריו אצל רבי יששכר דוב. כך הונח היסוד להתקשרותה של חסידות חב"ד עם העיירה ליובאוויטש, למרות שאדמו"ר הזקן עצמו קבע חצרו בליאזנא ולאחר מכן בליאדי, ורק בדור השני לחסידות חב"ד נקבעה בירתה בליובאוויטש ע"י אדמו"ר האמצעי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מאוחר יותר, בעת שהיה רבינו אצל רבי מנחם מענדל מהורודוק, נפגש שם שוב עם ר' ישכר בער{{הערה|בית רבי שם}}. וברבות השנים אחרי שיסד רבינו הזקן את חסידות חב"ד, נהפכו היוצרות נעשה ר' יששכר בער חסיד של רבינו הזקן{{הערה|שם}}. <br />
<br />
גם בנו של ר' ישכר דוב, ר' יוסף מליובאוויטש, היה מגדולי תלמידי רבינו{{הערה|שם}}. וכן החסיד ר' צבי הירש זרחי, מתלמידי רבינו הזקן, גר בליובאוויטש{{הערה|ראה אהלי ליובאוויטש (ג. עמ' 32).}}. ובשו"ת רבינו הזקן (סימן יז) מובאת שאלה הלכתית שנשלחה לרבינו מאת "ר' בנימין מ"צ (מורה צדק) דליובאוויטש".<br />
<br />
בשנת תקע"ב (1812) חיל של נפוליאון הוצב בליובאוויטש, למשך שבועיים.<br />
<br />
===תקופת כ"ק אדמו"ר האמצעי===<br />
בעת הסתלקות אביו אדמו"ר הזקן, ביום כ"ד בטבת שנת תקע"ג (1812), שהה אדמו"ר האמצעי בעיירה קרמנצ'וג ושם קיבל על עצמו את הנשיאות. ולאחר מסע (שכונה "מסע ההכתרה") בין עיירות רוסיה, בחר אדמו"ר האמצעי למקום מגוריו את העיירה ליובאוויטש, ואליה הגיע (עם כל משפחתו) יחד עם אלפי חסידים, ביום ח"י באלול תקע"ג. בעת הגעתו סיפר אדמו"ר האמצעי לחסידים על כך שאדמו"ר הזקן בילדותו, למד בעיירה ליובאוויטש אצל רבי ישכר בער מליובאוויטש. והוסיף וסיפר שאדמו"ר הזקן התגלה אליו וביקש ממנו לקבוע את מושבו בליובאוויטש. <br />
<br />
הנסיך צ'חווסקי, ששלט על העיירה, צווה על עובדיו לכרות מהיערות שלו כדי להקים בתים עבור הרבי והחסידים{{הערה|1=[https://col.org.il/news/133150 כלי הכסף שקיבל הרבי האמצעי מהנסיך, כשהתיישב בליובאוויטש] {{COL}}}}. ומיד כשהתיישבו החסידים בליובאוויטש בנו שם גם מקוה. אחר כך בנו את המקוה על שפת הנהר, לא רחוק מהחצר של רבותינו.<br />
<br />
לאחר התיישבות אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, התחילו לשם לנהור אנ"ש מכל המדינה. מליובאוויטש החלה תורת חסידות חב"ד, להתפשט בכל רוסיה הלבנה וליטא, ומספר הנוסעים לליובאוויטש הלך וגדל. כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הצמח צדק===<br />
אדמו"ר הצמח צדק התיישב בליובאוויטש, יחד עם דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד (1813). ואחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827) קיבל את נשיאות חב"ד, ונהג את נשיאותו בליובאוויטש, קרוב לארבעים שנה. במשך התקופה הזאת יסד ישיבה בליובאוויטש.<br />
<br />
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הצמח צדק: משנת תקצ"ב (1832) ואילך, היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן.<br />
<br />
אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהיה בליובאוויטש עד יומו האחרון - בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), ושם מנוחתו כבוד. בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהגוים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר המהר"ש===<br />
אדמו"ר המהר"ש גר כל ימיו בליובאוויטש. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר מוהר"ש, היה הרב אברהם ב"ר יוסף זעליגסון. אדמו"ר המהר"ש נסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ג (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור אביו אדמו"ר הצמח צדק.<br />
<br />
===חורבן ליובאוויטש=== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[חורבן ליובאוויטש]]}}<br />
"חורבן ליובאוויטש" הוא כינוי לתקופה של אחת-עשרה שנים בין [[הסתלקות]] [[הרבי המהר"ש]] עד לקבלת הנשיאות של בנו [[הרבי הרש"ב]] ([[י"ג תשרי]] [[תרמ"ג]] - [[ראש השנה]] [[תרנ"ד]]), בהם סרבו שני בני הרבי המהר"ש הרבי הרש"ב ואחיו הבכור [[הרז"א]] לקבל את הנשיאות, ו[[חסידות חב"ד]] נשארה ללא נשיא רשמי{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31619&st=&pgnum=428&hilite= חלק ג' עמ' שפח].}}. תקופה זו מכונה חורבן היות ובה הצטמצמו משמעותית ממדי חסידות חב"ד.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הרש"ב===<br />
בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד אדמו"ר הרש"ב את ישיבת תומכי תמימים. וגם התחיל לבנות מקוה אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה הקודם במקום. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הרש"ב היה הרב דוד יעקובסון.<br />
<br />
בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת תרע"ו (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש, ובט"ז חשוון תרע"ו עזבו הרבי ומשפחתו את ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי אדמו"ר האמצעי התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
אחרי נסיעת הרבי מליובאוויטש, נשארה ישיבת תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה בקרמנטשוג, בשלהי קיץ תרע"ח (1918).<br />
<br />
לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים. לאחר נסיעתם של האחרונים הרסו הגויים המקומיים את ה'אוהל' (הוא נבנה מחדש רק בשנת תשכ"ו). <br />
<br />
אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר הרבי. בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות אדמו"ר מוהרש"ב, נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, וכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר על ידי הגוים.<br />
<br />
בעקבות עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה, שכן מרבית מן התושבים התפרנסו מאכסניות ועבודות דומות התלויות במבקרים הרבים שפקדו את העיירה. השלטון הקומוניסטי ששלט באותה עת הוסיף על הקשיים הכלכליים, ומרבית מיהודי העיירה עזבו לערים הגדולות.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הריי"צ===<br />
אדמו"ר הריי"צ נולד בי"ב תמוז תר"מ (1880) בליובאוויטש. בקיץ תרנ"ג (1893) התקיימה הבר מצווה שלו בחצר הרבי בליובאוויטש, ובשלהי שנת תרנ"ז (1897) התקיימה חתונתו שם. כשנפתחה ישיבת תומכי תמימים מונה להיות מנהל הישיבה.<br />
אחרי חתונתו, בנו בבית אביו עוד חדר אחד עבור דירתו. אחר כך עבר לגור בבית אחר בחצר הרבי.<br />
<br />
בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), לאחר עזיבת הרבי ותלמידי הישיבה את ליובאווטיש, כמה מאנ"ש שעדיין גרו בליובאוויטש, העבירו את בית הכנסת לבית החומה. בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת תרפ"ב (1921) שלח להם אדמו"ר הריי"צ סכום כסף לתיקון המקוה.<br />
<br />
בערב ר"ח אלול של אותה שנה (תרפ"ב) נסע אדמו"ר הריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. הייתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת הנשיאות. בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והגוים גנבו את כתלי הגדר. בשנת תרפ"ד (1924) השתדל אדמו"ר הריי"צ לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים. <br />
<br />
בית הכנסת בכפר נסגר על ידי הקומוניסטים באמצע החורף של שנת ה'תרצ"ו.<br />
<br />
===בשואה===<br />
בזמן שפרצה המלחמה נותרו בעיירה רק כמאה עשרים משפחות יהודיות, שהיוו כמחצית מתושבי העיירה.<br />
<br />
מפאת קרבתה לגבול, היה קל לנאצים לכבוש אותה, ושנתיים אחרי פרוץ המלחמה, בחודש סיוון ה'תש"א נפתח "מבצע ברברוסה" של הכוחות הנאציים לכיבוש ברית המועצות, ובזמן קצר הצליחה לכבוש שטחים ניכרים. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. בכ"ו בתמוז ה'תש"א נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.<br />
<br />
בסיום חודש מנחם אב (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה, מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול). לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לדבר עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים. בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ל וכדומה, כשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.<br />
<br />
בשבת שובה, ו' בתשרי ה'תש"ב, נצטוו כל הנותרים להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ומותר היה לקחת את החפצים האישיים בלבד. עם הגיעם לכיכר נלקחו מהם בכוח חפציהם האישיים, 17 מהיהודים נאסרו והוצאו להורג, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים מקומיים ואנשי פלוגת אס.אס שהגיעה מרודניה. הגטו היה ברחוב אחד קטן וצפוף עם 19 בתים, שבו נדחסו כ-500 יהודים, לערך 25 יהודים בכל בית. בגטו לא הייתה אספקה סדירה של מזון וחומרי הסקה והיהודים סבלו מחרפת רעב ותשישות מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך כיבוש רוסיה. <br />
<br />
חיסול הגטו נערך בי"ד חשוון ה'תש"ב, אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה. הנאצים רצחו במבצע החיסול על הגטו 483 יהודים, ה' יקום דמם. יהודים אלו נקברו בקבר אחים גדול בליובאוויטש.<br />
[[קובץ:שמות הנספים בליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר 483 הנרצחים בעיירה]]<br />
[[קובץ:קבר האחים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר האחים בליובאוויטש כיום, בו נקברו 483 היהודים שנרצחו [האנדרטה (⬆) ניצבת עליו] pg]]<br />
היו מקומיים שסייעו לנאצים. אך באזור היערות שסביב ליובאוויטש ועד סמולנסק, היו פרטיזנים רבים שביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים (אחת הפעולות: שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר). ואזרחים סובייטים לא-יהודיים רבים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי, הוצאו להורג בחשד סיוע לפרטיזנים. <br />
<br />
בשנת ה'תש"ב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ונרצחו בה בידי הנאצים. בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו לרודניא יהודים מליובאוויטש ומליוזנה ומעוד עיירות, וחוסלו שם. סך הכל נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש (יהודים ולא-יהודים) .<br />
<br />
כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים, נערכו קרבות עזים בתוככי העיירה ורובה נחרבה, ומצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ניזוקו ונפלו. עקב הדיכוי הקומוניסטי לא היה שייך לשפץ את המקום. רק בערב ראש השנה ה'תש"ד (29 בספטמבר 1943), שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונשארו בה עשרה בתים בלבד בקצה העיירה.<br />
<br />
===כיום===<br />
בשנים האחרונות נבנו בעיירה בתי אירוח, ושוחזר המקוה והזאל. רבים מאנ"ש נוסעים לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו. שליח הרבי הרב [[גבריאל גורדון]] פועל לשמירת החצר ותיפקוד המקום.<br />
<br />
==בתי העלמין בליובאוויטש== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית העלמין בליובאוויטש]]}}<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש]]}}<br />
[[בית העלמין]] היהודי בליובאוויטש ממוקם בקצה המערבי של העיירה, סמוך לנהר הקטן. בית הקברות משתרע על חלקה של כ-70 על 150 מטר. בבית עלמין זה נמצאים אוהלי כ"ק [[אדמו"ר הצ"צ]] וכ"ק [[אדמו"ר המהר"ש]]. <br />
<br />
בסמוך אליהם טמונות גם: הרבנית [[סטערנא]] (אשת אדמו"ר הזקן), הרבנית [[שיינה]] (אשת אדמו"ר האמצעי), הרבנית [[חיה מושקא]] (אשת אדמו"ר הצמח צדק), הרבנית [[רבקה]] (אשת אדמו"ר המהר"ש). ועוד נשי ובנות משפחת רבותינו נשיאינו שאין ידוע לנו שמותם. וגם טמונים בבית העלמין: רבי [[ברוך שלום שניאורסון]] (בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק וסב סבו של הרבי), [[אברהם סנדר שניאורסון]] (בן אדמו"ר המהר"ש. נפטר בהיותו בן שמונה שנים בלבד). הרב [[יששכר בער]] ("המגיד מליובאוויטש" ומורו של אדמו"ר הזקן בילדותו).<br />
<br />
בעקבות מלחמת העולם השנייה, נחרב בית העלמין. ובשנת תשכ"ו הגיע הרב אבא דוד גורביץ לעיירה ליובאוויטש, תיקן את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש ההרוסות והקים סביבן גדר. את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב. בשנת תשע"ה נוקה בית העלמין, והשיחים נכרתו ונשרפו. חלק מהמצבות הונחו על יציקת בטון. בסך הכול השתמרו בבית העלמין כ200 מצבות, וכל הכתובות עליהם הם בעברית. בשנים האחרונות ממשיכים לשפץ את בית העלמין, ומידי פעם מתגלים מצבות חדשות.<br />
<br />
בליובאוויטש היה בית העלמין נוסף, עתיק יותר, שעל פי המסורה קבורים בו הרבה קדושים. אולם מרוב יושנו, לא נותרה בו אפילו מצבה אחת עומדת. כיום מוצב במקום שלט לזכרון בית העלמין הישן.<br />
<br />
==חצר רבותינו נשיאינו==<br />
[[קובץ:חצר רבותינו נשיאינו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת חצר רבותינו נשיאינו]]<br />
בצפון העיירה נמצא חצר רבותינו נשיאינו, שם התגוררו הם ומשפחותיהם, ושם היה בית הכנסת ובית המדרש שלהם. בשטח חצר זו הוקמה ג"כ ישיבת [[תומכי תמימים]]. כיום משמש המקום כמוזיאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
==בית שניאורסון==<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית שניאורסון בליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:בית שניאורסון בליובאוויטש.jpeg|ממוזער|שמאל|בית שניאורסאהן בליובאוויטש בימינו]]<br />
בית שניאורסאהן שבליובאוויטש הינו מבנה הממוקם על שטח גדול בעיירה ליובאוויטש, המשמש כיום כבית הכנסת אורחים, וכמוזיאון למורשת חסידות חב"ד ותולדות העיירה. הבית נקנה בשנת תשמ"ט ורשום על שמו של הרבי.<br />
בעיירה הוצבה אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.<br />
<br />
==ציטוטים מדברי רבותינו נשיאינו אודות העיירה== <br />
<br />
*'''מספר הזכרונות:''' "בהזדמנות מסוימת אמר אדמו"ר בעל ה"צמח צדק": "ליובאוויטש" מבוססת על אהבה. בגמרא ישנה מחלוקת: "שמא - מילתא היא, או לאו מילתא היא" (השם מהווה דבר לעצמו או לא). רבי מאיר סובר: "שמא מילתא היא", הוא היה מדייק בשם (כפי שהגמרא מספרת על איש ששמו היה בידור, ורבי מאיר אמר ששם זה רומז להתנהגות בלתי ראויה, ככתוב: כי דור תהפוכות המה). מייסד הישוב "ליובאוויטש" נקרא בשם רבי מאיר בעל צדקה וחסד , ובהתנהגותו השרה על המקום רוח אהבה, "שמא - מילתא היא". נאמר גם:"וכל אשר יקרא לו האדם, נפש חיה, הוא שמו", כי חיותו של הנברא באה באמצעות ה"צינור" של השם הנכון. "ליובאוויטש" היא "צנור" לאהבה חסידית ולידידות. על האדם לרחם על עצמו ועל הזולת, ואיש את רעהו יעזור לשפר את המדות הטובות ואת דרכי עבודת ה׳ עפ"י תורת החסידות. עד כאן דברי בעל ה"צמח צדק". אין, איפוא, פלא בכך ש"חב"ד" ו"ליובאוויטש" נעשו שמות נרדפים, שהפרו זה את זה והשפיעו זה על זה".<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* [[אלישיב קפלון]], "'''ליובאוויטש''' העיירה של חב"ד" תשע"ז, 566 עמודים.<br />
*[http://chabadlibrarybooks.com/23886 ליובאוויטש תולדות העיירה] מאת הרב שלום בער לוין.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
*[http://www.mylubavitch.org/ ליובאוויטש שלי] אתר המתעד את תולדות חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש ברוסיה ומידע למבקר<br />
*[https://chabad.info/tag/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9/ תגית "ליובאוויטש" באתר {{אינפו}}]<br />
<br />
<br />
{{תבנית:עיירות ברוסיה}}<br />
{{הערות שוליים}}</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9E%D7%9E%D7%92/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94&diff=570973משתמש:ממג/טיוטה2022-10-30T01:39:52Z<p>ממג: </p>
<hr />
<div>{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[פורטל:ליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:העיירה_ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור מפת ה[[עיירה]] ליובאוויטש]]<br />
'''לְיוּבַּאווִיטְש''' (בעברית: לוּבַּבִיץ. באנגלית: Lyubavichi. ברוסית: Люба́вич. בפולנית: Lubawicze) היא [[עיירה]] קטנה ב[[רוסיה]] במחוז סמולנסק סמוך לגבול [[בלארוס]].<br />
<br />
העיירה ליובאוויטש הייתה מקום מושבם של רוב נשיאי [[חסידות חב"ד]], ושימשה כמרכז פעילות חסידות חב"ד במשך 102 שנה (תקע"ג - תרע"ו). גם כיום, שנים רבות אחרי עזיבת העיירה, ממשיכה חסידות חב"ד להקרא "חסידות חב"ד ליובאוויטש".<br />
<br />
בבית העלמין בליובאוויטש נמצאים אהלי כ"ק אדמו"ר הצ"צ, ובנו כ"ק אדמו"ר המהר"ש. והשטח בו גרו בעבר [[רבותינו נשיאינו]], משמש כיום כמוזאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
<br />
==השם==<br />
לא ידוע מה היה שם העיירה שניתן לה ע"י מייסדה, ולא ידוע אם בכלל נתנו לה שם. רק לאחר תקופה ניתן לה השם "ליובא" (שפירושו ברוסית ובפולנית: "אהבה"). ובמשך הזמן צורפה גם הסיומת "וויטש", וכך נוצר השם המלא "ליובאוויטש"{{הערה|"ספר הזכרונות" פ"א. אך ראה בספר "ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" עמ' ו שכתבו, שמצינו מסמך משנת ה'רנ"ד, שכבר בו נקראת ליובאוויטש בשם זה ("ליובאוויטש"). ובעמ' יא כתבו : "ברשימה אחרת של הרבי, מובאת הערכה באשר לתקופה שבה החלה העיירה להיקרא בשם זה: "הגאון שלום שלמה, זקן הרבנית של הרה"צ ד' יששכר דוב, בהיותו ילד שמע מפי זקנים וישישים שהם היו רגילים לקרוא שם היישוב "ליובא" כמו שהיו קוראים אותה בילדותם". ומזה יש לשער אשר בשנות ה'ש"נ - ה'ש"ס (1560 - 1590) לערך נקראה שם העיר "ליובאוויטש".}}. <br />
<br />
הרבי הריי"צ כותב{{הערה|שם}}, שהשם "ליובא" ניתן לעיירה על שם ה[[אהבת ישראל]] שאפיינה את דמותו של מייסד העיירה, יהודי בשם [[ר' מאיר]], שהתפרסם באהבתו לכל אחד. ר' מאיר הרבה לגמול חסד עם כולם, ושמו נודע לתהלה בכל הסביבה והתפרסם למרחקים. על שמו נקראה העיירה אותה הקים בשם "ליובא" (אהבה). <br />
<br />
ו[[המהרי"ל]] (אח רבינו הזקן) כותב{{הערה|שארית יהודה למהרי"ל (אחי רבינו הזקן), אבן העזר סי' נב (בתשובה ששלח לכ"ק אדמו"ר הצ"צ בעניין כתיבת שם "ליובאוויטש" בגט)}}, שהשם ניתן על שמו של השר הראשון שהקים את העיירה, ששמו היה "לובייעצקי".<br />
<br />
==מיקום==<br />
העיירה ליובאוויטש נמצאת במרכז היישוב החקלאי "ליובאביצ'י" (Любавичское сельское поселение) בחבל רודניאנסקי שבמחוז סמולנסק (סמוך לגבול בלארוס). סמוכה לעיירות: בבינוביטש, דוברומיסלא, רודניא, ליאזנא, לאדי, והרדישטש.<br />
<br />
בעבר, בעקבות מלחמות בין [[רוסיה]] ו[[פולין]], הייתה העיירה עוברת לעיתים קרובות בין המדינות{{הערה|אמנם למרות זאת, תושביה הגויים תמיד היו פולנים, ולא רוסים (ספר הזכרונות).}}. בשנת ה'רפ"א (1521) חתם וואסילי השלישי מלך רוסיה על הסכם מסירת כמה עיירות באיזור סמולנסק לפולין, ביניהם גם העיירה ליובאוויטש. הסכם דומה חתם איוואן האיום בשנת ה'שט"ז (1556){{הערה|"ליובאוויטש - תולדות העיירה" מאת הרב שלום בער לוין}}. במהלך השנים עברה העיירה גם בין המחוזות אורשה, סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.<br />
<br />
==תיאור כללי==<br />
ליובאוויטש מעולם לא היתה עיר גדולה, למרות שבתקופות מסוימות היו זורמים אליה מאות [[חסידים]] מכל רחבי רוסיה. שטח העיירה הוא כקילומטר וחצי על קילומטר וחצי. בצפון העיירה זורם נהר גדול שנקרא "נהר ברזינה"{{הערה|מקור נהר "בריזנה" היה בכפר הנושא אותו שם. כפר זה עצמו נקרא כן בגלל יער עצי הליבנה המקיפו. 'עצי ליבנה' ברוסית: בריוזה Березы (ספר הזכרונות).}} (reka berezina), ובמערב העיירה זורם עוד נהר, קטן יותר (reka khuditsa), שנקרא "נהר המצבה"{{הערה|משום שהוא נובע מתוך אחת המצבות בבית העלמין העתיק. האותיות שעל גבי המצבה היו מחוקות, ולכן אי אפשר לדעת של מי היה הקבר שנמצא שם. מדור לדור נמסרה האזהרה שלא להשתמש במי "נהר המצבה" לשתיה או לרחצה (ספר הזכרונות).}}.<br />
<br />
העיירה מוקפת בייערות גדולים, שמשווים לה מראה של מקום מבודד. וכפי שכותב [[הרבי הריי"צ]] ב[[ספר הזכרונות]]:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש, הנמצאת בפלך מוהילוב (במחוז בבינוביץ, ואחר-כך במחוז אורשה) ושוכנת על נהר דנייפר שברוסיה הלבנה, היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד, והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתיחד לנפשם ולהתקרב אל ה' ובריאתו. זו הסיבה לעובדה שצדיקים נסתרים רבים קשרו את גורלם עם ליובאוויטש והטביעו עליה את חותמם, עד שאנשים המתוודעים אל תולדותיה של ליובאוויטש, מראשית ייסודה, מתרשמים ממנה כעיר אגדית, הקשורה בפרק מרתק ומותח של חיים יהודים".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מרכז העיירה שימש בעבר כמקום השוק מרכזי, שבו התרכזו החנויות{{הערה|כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מזכיר את רחבת השוק (חידושים לג, ד): "שהשער של המטלה ההולכת לעיר דובראוונא והשער של המטלה ההולכת לוויטעפסק או לרודניא אינן מכוונות כלל זה נגד זה... שכולם מפולשים לפלטיא הוא הרחוב שבאמצע העיר ששם החנויות כולם".}}. כל יום ראשון היה שוק של הגוים מכפרי הסביבה, שהיו מביאים התוצרת שלהם למכור, וקונים בחנויות את מה שהם צריכים{{הערה|"ליובאוויטש וחיילה" מאת הרב רפאל כהן.}}. בעיירה היה מתקיים גם יריד, במשך חודש אחד בשנה (ינואר), ואליו היו באים אנשים משקלאב, וויטעבסק, מוהילוב, ומעוד מקומות{{הערה|שו"ת הצ"צ או"ח סי' כד. אמנם בעיר ווילנא היה נדפס לוח שנה, ובסופו רשימת הירידים האמורים להתקיים במשך השנה. בעיירה ליובאוויטש רשומים כל שנה שני ירידים, האחד בחודש טבת (ינואר) והשני בחודש תמוז (יוני). וכן באתר של העיירה "ירידים - עם יבוא סחורות עד 1.5 מיליון רובל. היו 2 ירידים: 29 ביוני. ומ-6 בינואר עד 6 בפברואר".}}.<br />
<br />
בעבר היה בעיירה מספר [[בתי כנסת]] (בנוסף לבית הכנסת בחצר הרבי): בנימינ"ס שטיבל, הבית מדרש (כך שמו), גולדעס מנין, טומסקער מנין, בית הכנסת על יד האהל, ומנין חחלוקא. בנוסף לכך היה בעיירה טחנת קמח של מים (על יד גשר הנהר). בית מרחץ ומקוה. אורוות סוסים, מחסן עצים ובית מרקחת. ברחוב חחלוקא היה בית הדואר (עם טלגרף). תחנות הרכבת הקרובות לליובאוויטש נמצאות ברודניה ובקרסנה. בעבר הדרכים היו בלי כביש, והיו עגלונים שהיו נוסעים עד תחנת הרכבת{{הערה|ראה "ליובאוויטש וחיילה"}}.<br />
<br />
[[קובץ:ציור רחובות העיירה מספר "ליובאוויטש וחיילה".jpg|ממוזער]]<br />
[[קובץ:ציור חדש של העיירה.jpg|ממוזער]]<br />
[[קובץ:צילום העיירה מגוגל ארץ.jpg|ממוזער]]<br />
שמות רחובות העיירה השתנו מספר פעמים במהלך השנים. בספר הזכרונות כותב הרבי הריי"צ, שממרכז העיירה (השוק) היו יוצאים שלשה רחובות מרכזיים: רחוב "ברום" שהוליך אל דוברומיסל (Dobromysl). רחוב "שילבה" שהוליך אל רודניה, ורחוב "חכלוקה" שהוליך אל רססנה (Rossasno) . ונוסף על רחובות אלה, היו מספר סימטאות: "סיריצה", "הסימטא הקרה", "ויגאן" ו"סימטת הנהר". <br />
<br />
ב[[ליובאוויטש וחייליה]] כותב את שמות הרחובות: "שילעווע, חחלוקא, פטרבורג. שייער גאס, ונקרא די קאלטע גאס (בו גרו הגוים), ברוקגאס, הרחוב שלפני ככר השוק, ככר השוק".<br />
<br />
==אוכלוסיה==<br />
במהלך רוב שנותיה, העיירה הייתה מאוכלסת ברובה ביהודים, שחיו בשלום עם שכניהם הגוים. <br />
<br />
בשנים תקט"ז - תקי"ז (1755 - 1756) היה בליובאוויטש 75 - 80 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת תקמ"ד (1784) היה בליובאוויטש כ50 משפחות יהודיות{{הערה|הרב לוין שם}}. <br />
<br />
בשנת תקע"ג (1813) היה בליובאוויטש כ110 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת ה'תר"כ (1860): היה בליובאוויטש 1516 נפשות, מתוכן 978 יהודים. <br />
<br />
בשנים שלאחרי זה התרבתה האוכלוסיה עד שמנתה כ300 משפחות יהודיות וכ100 משפחות נכריות. <br />
<br />
לאחר עזיבת רבותינו נשיאינו, עזבו יהודים רבים את העיירה, וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, נשארו בליובאוויטש רק כ110 משפחות יהודיות. <br />
<br />
העיירה כיום (1998) מונה 545 תושבים נכרים. ואין יהודים שגרים בעיירה.<br />
<br />
==היסטוריה==<br />
העיירה ליובאוויטש מוזכרת (לראשונה) במסמך משנת ה'רנ"ד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" (עמ' ו). אך הרב לוין כתב שלראשונה נמצאת במסמך משנת ה'רפ"א.}}. יש שמשערים שהעיירה הוקמה לאחר גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב{{הערה|לוין שם}}, כשהיהודים החלו להתיישב בפולין. אמנם יש שמקדימים את זמן הקמתה לפני גירוש ספרד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" שם}}.<br />
<br />
הרבי הריי"צ מספר על הקמת העיר:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"פרשת ייסודה של ליובאוויטש, בעבר הרחוק רחוק, קשורה באישיות יהודית מענינת, שזכרה לא נשכח במשך הדורות עד לזמננו. שם האיש היה רבי מאיר, ונמנה על אותם צדיקים שרצו לחיות רק על יגיע כפיהם. כיון שלא רצה להשאר במקום מגוריו הישן, כי אם להניח בסיס חדש לקיומו וקיום יהודים נוספים - עזב, יחד עם שלש משפחות נוספות, את עירו והלך לחפש איזו שהיא פנה נדחת כדי להתנחל שם ולהתפרנס מעמל כפים. נראה שחלומו היה להקים כפר יהודי... השטח שנבחר, עליו קמה ליובאוויטש, התאים מאוד להגשמת הרעיון, שכן היה מוקף יערות ונמצא לחופו של נהר. רבי מאיר והמשפחות שהלכו אתוהתמסרו מיד לעבודה: חטבו עצים ביער ובנו להם בתים.<br />
<br />
לפי המסופר הצטיין רבי מאיר במיוחד באהבתו הגדולה ליהודים, ואף לאינם יהודים. אהבת ישראל שלו היתה בלתי מוגבלת, וגם כלפי אחרים גילה אהבה. בפיו היה שגור הפתגם: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו", וברור שרוח הבריות נוחה ממי שמתייחס בידידות ובחסד לכל אחד. ולא רק את האדם, בחיר היצורים, בלבד הוקיר רבי מאיר - כי אם גם את כל נברא, ואף אם זה בעלי־חי ההולך על ארבע או מעופף בשמים. מובן שרבי מאיר זה הרבה לגמול חסד עם יהודים ועם אינם יהודים. כך נודע מיד שמו לתהלה בכל הסביבה ואף התפרסם למרחקים... כך היתה "ליובאוויטש" סמל לאהבת ישראל, אהבת הבריות, ועל הכל, כמובן, אהבת ה׳, בורא הכל. <br />
<br />
רבי מאיר היה הראשון לשורת צדיקים נסתרים במשך מאות שנים אשר ראו בליובאוויטש את ביתם. לפיכך זכתה ליובאוויטש, מאוחר יותר, להיות "עיר ואם בישראל", שממנה באו סמכות והנהגה שהוכרו בכל העולם היהודי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
בליובאוויטש הייתה קהילה של יהודים, עוד הרבה לפני שחסידות חב"ד קבעה בה מושבה. וכבר בסביבות שנת ה'ת"מ "היתה ליובאוויטש עיירה שמאחוריה עבר עשיר".<br />
<br />
בספר הזכרונות מסופר על שני צדיקים נסתרים שחיו בעיירה ליובאוויטש, בשנת ה'ת"מ או ה'ת"נ, ר' בנימין ור' וולף. ר' בנימין זה הקים את בית הכנסת העתיק ביותר בליובאוויטש שנקרא "בנימינ'ס שטיבל" (אם כי לאמתו של דבר נבנה ביתכנסת זה מספר פעמים מחדש במשך ימי תולדותיו, לאחר שנחרב בשריפות שעברו עליו).<br />
<br />
וכן מסופר שם על עוד צדיקים נסתרים שחיו בה, בדור שלאחריהם: ר' יוסף (רב העיירה), ר' זבולון הסופר, ר' בנימין ור' וולף (דור ב) ור' ישכר בער. כל אלו היו מתלמידי הבעש"ט (ולאחרי זה מתלמידי המגיד ממעזריטש). <br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הזקן===<br />
בשנים: תקט"ז - תקי"ז, היה <br />
כ"ק רבינו הזקן, בהיותו ילד כבן 11-12, נשלח ע"י אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד אצל הגאון ר' יוסף. ר' יוסף מסרו לחתנו ר' יששכר בער מקאבילניק שילמד אותו. במשך שתי שנים (תקט"ז - תקי"ז) למד רבינו בליובאוויטש. בתקופה זו התאכסן בדירתו של ר' נפתלי 'בטלן' ושצערע-דוואשע החנוונית. קביעת מקום לימודו היה בחדר השני של בית המדרש "פועלי צדק משכימי קום"{{הערה|ראה "ליובאוויטש ערש חסידות חב"ד. אך בספר בית רבי פ"א כתב: "בהיותו בן י"ב שנה לקח לו אביו לרב, את הרה"ק רבי ישכר בער זלה"ה מגיד מישרים דליובאוויטש. וכאשר התחיל הרב ללמוד עמו נבהל משמוע גודל חריפותו ובקיאותו, ואמר לאביו שבנו אינו צריך לרב, ופסק מללמוד עמו. ומאז היה לומד בפני עצמו בשקידה נפלאה יומם ולילה ושמו הטוב יצא למרחוק".}}. על המקום בו למד רבינו הזקן, הוקמה לימים חצר רבותינו נשיאינו.<br />
<br />
וכותב ע"ז הרבי הריי"צ{{הערה|ספר הזכרונות}}:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש היתה גם מקום התורה אליו נדד אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן, בילדותו, ללמוד תורה. ומפי מי? - מפי אותו רבי יששכר דב! רבי שניאור זלמן, מורה ומייסד חב"ד, לא ידע אז אפילו על החסידות בכלל ואף לא שמע אז, יש להניח, את שמע הבעש"ט - הוא היה אז נער בן שתים עשרה שנה. ודאי שמע אז את יסודות החסידות כפי שהוסברו בדרשות רבי יוסף המגיד. רבי שניאור זלמן למד תורה לא רק מפי יששכר דב, אלא אף מפי חותן רבו, רבי יוסף המגיד, וכנראה גם מפי רבי זבולון הסופר, שכן שלשה אלו היו שרויים תמיד ביחד. רוח החסידות הורגשה בכל דבריהם, בכל פרטי התנהגותם, וביחסם לאנשים, ובמיוחד לאנשים פשוטים..."<br />
<br />
"...מאוחר יותר כשעבר רבי דוב בער למזריטש והנהיג משם את התנועה החסידית, במשכו אליו מגדולי וטובי העם באותה תקופה, נקשר גם רבי שניאור זלמן אליו. בכך היה רבי שניאור זלמן ל"נכד" כפול של הבעש"ט, הן כתלמידו של רבי יששכר דב מליובאוויטש והן כתלמידו של רבי דוב בער ממעזריטש ממלא־מקומר של הבעש"ט. בקשר כפול זה שנקשר אל הבעש׳׳ט חוזק הקשר שלו גם עם ליובאוויטש, העיירה בה למד בשנות נעוריו אצל רבי יששכר דוב. כך הונח היסוד להתקשרותה של חסידות חב"ד עם העיירה ליובאוויטש, למרות שאדמו"ר הזקן עצמו קבע חצרו בליאזנא ולאחר מכן בליאדי, ורק בדור השני לחסידות חב"ד נקבעה בירתה בליובאוויטש ע"י אדמו"ר האמצעי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מאוחר יותר, בעת שהיה רבינו אצל רבי מנחם מענדל מהורודוק, נפגש שם שוב עם ר' ישכר בער{{הערה|בית רבי שם}}. וברבות השנים אחרי שיסד רבינו הזקן את חסידות חב"ד, נהפכו היוצרות נעשה ר' יששכר בער חסיד של רבינו הזקן{{הערה|שם}}. <br />
<br />
גם בנו של ר' ישכר דוב, ר' יוסף מליובאוויטש, היה מגדולי תלמידי רבינו{{הערה|שם}}. וכן החסיד ר' צבי הירש זרחי, מתלמידי רבינו הזקן, גר בליובאוויטש{{הערה|ראה אהלי ליובאוויטש (ג. עמ' 32).}}. ובשו"ת רבינו הזקן (סימן יז) מובאת שאלה הלכתית שנשלחה לרבינו מאת "ר' בנימין מ"צ (מורה צדק) דליובאוויטש".<br />
<br />
בשנת תקע"ב (1812) חיל של נפוליאון הוצב בליובאוויטש, למשך שבועיים.<br />
<br />
===תקופת כ"ק אדמו"ר האמצעי===<br />
בעת הסתלקות אביו אדמו"ר הזקן, ביום כ"ד בטבת שנת תקע"ג (1812), שהה אדמו"ר האמצעי בעיירה קרמנצ'וג ושם קיבל על עצמו את הנשיאות. ולאחר מסע (שכונה "מסע ההכתרה") בין עיירות רוסיה, בחר אדמו"ר האמצעי למקום מגוריו את העיירה ליובאוויטש, ואליה הגיע (עם כל משפחתו) יחד עם אלפי חסידים, ביום ח"י באלול תקע"ג. בעת הגעתו סיפר אדמו"ר האמצעי לחסידים על כך שאדמו"ר הזקן בילדותו, למד בעיירה ליובאוויטש אצל רבי ישכר בער מליובאוויטש. והוסיף וסיפר שאדמו"ר הזקן התגלה אליו וביקש ממנו לקבוע את מושבו בליובאוויטש. <br />
<br />
הנסיך צ'חווסקי, ששלט על העיירה, צווה על עובדיו לכרות מהיערות שלו כדי להקים בתים עבור הרבי והחסידים. ומיד כשהתיישבו החסידים בליובאוויטש בנו שם גם מקוה. אחר כך בנו את המקוה על שפת הנהר, לא רחוק מהחצר של רבותינו.<br />
<br />
לאחר התיישבות אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, התחילו לשם לנהור אנ"ש מכל המדינה. מליובאוויטש החלה תורת חסידות חב"ד, להתפשט בכל רוסיה הלבנה וליטא, ומספר הנוסעים לליובאוויטש הלך וגדל. כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הצמח צדק===<br />
אדמו"ר הצמח צדק התיישב בליובאוויטש, יחד עם דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד (1813). ואחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827) קיבל את נשיאות חב"ד, ונהג את נשיאותו בליובאוויטש, קרוב לארבעים שנה. במשך התקופה הזאת יסד ישיבה בליובאוויטש.<br />
<br />
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הצמח צדק: משנת תקצ"ב (1832) ואילך, היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן.<br />
<br />
אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהיה בליובאוויטש עד יומו האחרון - בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), ושם מנוחתו כבוד. בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהגוים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר המהר"ש===<br />
אדמו"ר המהר"ש גר כל ימיו בליובאוויטש. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר מוהר"ש, היה הרב אברהם ב"ר יוסף זעליגסון. אדמו"ר המהר"ש נסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ג (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור אביו אדמו"ר הצמח צדק.<br />
<br />
===חורבן ליובאוויטש=== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[חורבן ליובאוויטש]]}}<br />
"חורבן ליובאוויטש" הוא כינוי לתקופה של אחת-עשרה שנים בין [[הסתלקות]] [[הרבי המהר"ש]] עד לקבלת הנשיאות של בנו [[הרבי הרש"ב]] ([[י"ג תשרי]] [[תרמ"ג]] - [[ראש השנה]] [[תרנ"ד]]), בהם סרבו שני בני הרבי המהר"ש הרבי הרש"ב ואחיו הבכור [[הרז"א]] לקבל את הנשיאות, ו[[חסידות חב"ד]] נשארה ללא נשיא רשמי{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31619&st=&pgnum=428&hilite= חלק ג' עמ' שפח].}}. תקופה זו מכונה חורבן היות ובה הצטמצמו משמעותית ממדי חסידות חב"ד.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הרש"ב===<br />
בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד אדמו"ר הרש"ב את ישיבת תומכי תמימים. וגם התחיל לבנות מקוה אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה הקודם במקום. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הרש"ב היה הרב דוד יעקובסון.<br />
<br />
בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת תרע"ו (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש, ובט"ז חשוון תרע"ו עזבו הרבי ומשפחתו את ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי אדמו"ר האמצעי התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
אחרי נסיעת הרבי מליובאוויטש, נשארה ישיבת תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה בקרמנטשוג, בשלהי קיץ תרע"ח (1918).<br />
<br />
לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים. לאחר נסיעתם של האחרונים הרסו הגויים המקומיים את ה'אוהל' (הוא נבנה מחדש רק בשנת תשכ"ו). <br />
<br />
אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר הרבי. בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות אדמו"ר מוהרש"ב, נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, וכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר על ידי הגוים.<br />
<br />
בעקבות עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה, שכן מרבית מן התושבים התפרנסו מאכסניות ועבודות דומות התלויות במבקרים הרבים שפקדו את העיירה. השלטון הקומוניסטי ששלט באותה עת הוסיף על הקשיים הכלכליים, ומרבית מיהודי העיירה עזבו לערים הגדולות.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הריי"צ===<br />
אדמו"ר הריי"צ נולד בי"ב תמוז תר"מ (1880) בליובאוויטש. בקיץ תרנ"ג (1893) התקיימה הבר מצווה שלו בחצר הרבי בליובאוויטש, ובשלהי שנת תרנ"ז (1897) התקיימה חתונתו שם. כשנפתחה ישיבת תומכי תמימים מונה להיות מנהל הישיבה.<br />
אחרי חתונתו, בנו בבית אביו עוד חדר אחד עבור דירתו. אחר כך עבר לגור בבית אחר בחצר הרבי.<br />
<br />
בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), לאחר עזיבת הרבי ותלמידי הישיבה את ליובאווטיש, כמה מאנ"ש שעדיין גרו בליובאוויטש, העבירו את בית הכנסת לבית החומה. בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת תרפ"ב (1921) שלח להם אדמו"ר הריי"צ סכום כסף לתיקון המקוה.<br />
<br />
בערב ר"ח אלול של אותה שנה (תרפ"ב) נסע אדמו"ר הריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. הייתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת הנשיאות. בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והגוים גנבו את כתלי הגדר. בשנת תרפ"ד (1924) השתדל אדמו"ר הריי"צ לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים. <br />
<br />
בית הכנסת בכפר נסגר על ידי הקומוניסטים באמצע החורף של שנת ה'תרצ"ו.<br />
<br />
===בשואה===<br />
בזמן שפרצה המלחמה נותרו בעיירה רק כמאה עשרים משפחות יהודיות, שהיוו כמחצית מתושבי העיירה.<br />
<br />
מפאת קרבתה לגבול, היה קל לנאצים לכבוש אותה, ושנתיים אחרי פרוץ המלחמה, בחודש סיוון ה'תש"א נפתח "מבצע ברברוסה" של הכוחות הנאציים לכיבוש ברית המועצות, ובזמן קצר הצליחה לכבוש שטחים ניכרים. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. בכ"ו בתמוז ה'תש"א נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.<br />
<br />
בסיום חודש מנחם אב (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה, מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול). לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לדבר עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים. בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ל וכדומה, כשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.<br />
<br />
בשבת שובה, ו' בתשרי ה'תש"ב, נצטוו כל הנותרים להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ומותר היה לקחת את החפצים האישיים בלבד. עם הגיעם לכיכר נלקחו מהם בכוח חפציהם האישיים, 17 מהיהודים נאסרו והוצאו להורג, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים מקומיים ואנשי פלוגת אס.אס שהגיעה מרודניה. הגטו היה ברחוב אחד קטן וצפוף עם 19 בתים, שבו נדחסו כ-500 יהודים, לערך 25 יהודים בכל בית. בגטו לא הייתה אספקה סדירה של מזון וחומרי הסקה והיהודים סבלו מחרפת רעב ותשישות מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך כיבוש רוסיה. <br />
<br />
חיסול הגטו נערך בי"ד חשוון ה'תש"ב, אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה. הנאצים רצחו במבצע החיסול על הגטו 483 יהודים, ה' יקום דמם. יהודים אלו נקברו בקבר אחים גדול בליובאוויטש.<br />
[[קובץ:שמות הנספים בליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר 483 הנרצחים בעיירה]]<br />
[[קובץ:קבר האחים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר האחים בליובאוויטש כיום, בו נקברו 483 היהודים שנרצחו [האנדרטה (⬆) ניצבת עליו] pg]]<br />
היו מקומיים שסייעו לנאצים. אך באזור היערות שסביב ליובאוויטש ועד סמולנסק, היו פרטיזנים רבים שביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים (אחת הפעולות: שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר). ואזרחים סובייטים לא-יהודיים רבים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי, הוצאו להורג בחשד סיוע לפרטיזנים. <br />
<br />
בשנת ה'תש"ב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ונרצחו בה בידי הנאצים. בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו לרודניא יהודים מליובאוויטש ומליוזנה ומעוד עיירות, וחוסלו שם. סך הכל נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש (יהודים ולא-יהודים) .<br />
<br />
כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים, נערכו קרבות עזים בתוככי העיירה ורובה נחרבה, ומצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ניזוקו ונפלו. עקב הדיכוי הקומוניסטי לא היה שייך לשפץ את המקום. רק בערב ראש השנה ה'תש"ד (29 בספטמבר 1943), שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונשארו בה עשרה בתים בלבד בקצה העיירה.<br />
<br />
===כיום===<br />
בשנים האחרונות נבנו בעיירה בתי אירוח, ושוחזר המקוה והזאל. רבים מאנ"ש נוסעים לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו. שליח הרבי הרב [[גבריאל גורדון]] פועל לשמירת החצר ותיפקוד המקום.<br />
<br />
==בתי העלמין בליובאוויטש== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית העלמין בליובאוויטש]]}}<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש]]}}<br />
[[בית העלמין]] היהודי בליובאוויטש ממוקם בקצה המערבי של העיירה, סמוך לנהר הקטן. בית הקברות משתרע על חלקה של כ-70 על 150 מטר. בבית עלמין זה נמצאים אוהלי כ"ק [[אדמו"ר הצ"צ]] וכ"ק [[אדמו"ר המהר"ש]]. <br />
<br />
בסמוך אליהם טמונות גם: הרבנית [[סטערנא]] (אשת אדמו"ר הזקן), הרבנית [[שיינה]] (אשת אדמו"ר האמצעי), הרבנית [[חיה מושקא]] (אשת אדמו"ר הצמח צדק), הרבנית [[רבקה]] (אשת אדמו"ר המהר"ש). ועוד נשי ובנות משפחת רבותינו נשיאינו שאין ידוע לנו שמותם. וגם טמונים בבית העלמין: רבי [[ברוך שלום שניאורסון]] (בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק וסב סבו של הרבי), [[אברהם סנדר שניאורסון]] (בן אדמו"ר המהר"ש. נפטר בהיותו בן שמונה שנים בלבד). הרב [[יששכר בער]] ("המגיד מליובאוויטש" ומורו של אדמו"ר הזקן בילדותו).<br />
<br />
בעקבות מלחמת העולם השנייה, נחרב בית העלמין. ובשנת תשכ"ו הגיע הרב אבא דוד גורביץ לעיירה ליובאוויטש, תיקן את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש ההרוסות והקים סביבן גדר. את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב. בשנת תשע"ה נוקה בית העלמין, והשיחים נכרתו ונשרפו. חלק מהמצבות הונחו על יציקת בטון. בסך הכול השתמרו בבית העלמין כ200 מצבות, וכל הכתובות עליהם הם בעברית. בשנים האחרונות ממשיכים לשפץ את בית העלמין, ומידי פעם מתגלים מצבות חדשות.<br />
<br />
בליובאוויטש היה בית העלמין נוסף, עתיק יותר, שעל פי המסורה קבורים בו הרבה קדושים. אולם מרוב יושנו, לא נותרה בו אפילו מצבה אחת עומדת. כיום מוצב במקום שלט לזכרון בית העלמין הישן.<br />
<br />
==חצר רבותינו נשיאינו==<br />
[[קובץ:חצר רבותינו נשיאינו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת חצר רבותינו נשיאינו]]<br />
בצפון העיירה נמצא חצר רבותינו נשיאינו, שם התגוררו הם ומשפחותיהם, ושם היה בית הכנסת ובית המדרש שלהם. בשטח חצר זו הוקמה ג"כ ישיבת [[תומכי תמימים]]. כיום משמש המקום כמוזיאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
==בית שניאורסון==<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית שניאורסון בליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:בית שניאורסון בליובאוויטש.jpeg|ממוזער|שמאל|בית שניאורסאהן בליובאוויטש בימינו]]<br />
בית שניאורסאהן שבליובאוויטש הינו מבנה הממוקם על שטח גדול בעיירה ליובאוויטש, המשמש כיום כבית הכנסת אורחים, וכמוזיאון למורשת חסידות חב"ד ותולדות העיירה. הבית נקנה בשנת תשמ"ט ורשום על שמו של הרבי.<br />
בעיירה הוצבה אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.<br />
<br />
==ציטוטים מדברי רבותינו נשיאינו אודות העיירה== <br />
<br />
*'''מספר הזכרונות:''' "בהזדמנות מסוימת אמר אדמו"ר בעל ה"צמח צדק": "ליובאוויטש" מבוססת על אהבה. בגמרא ישנה מחלוקת: "שמא - מילתא היא, או לאו מילתא היא" (השם מהווה דבר לעצמו או לא). רבי מאיר סובר: "שמא מילתא היא", הוא היה מדייק בשם (כפי שהגמרא מספרת על איש ששמו היה בידור, ורבי מאיר אמר ששם זה רומז להתנהגות בלתי ראויה, ככתוב: כי דור תהפוכות המה). מייסד הישוב "ליובאוויטש" נקרא בשם רבי מאיר בעל צדקה וחסד , ובהתנהגותו השרה על המקום רוח אהבה, "שמא - מילתא היא". נאמר גם:"וכל אשר יקרא לו האדם, נפש חיה, הוא שמו", כי חיותו של הנברא באה באמצעות ה"צינור" של השם הנכון. "ליובאוויטש" היא "צנור" לאהבה חסידית ולידידות. על האדם לרחם על עצמו ועל הזולת, ואיש את רעהו יעזור לשפר את המדות הטובות ואת דרכי עבודת ה׳ עפ"י תורת החסידות. עד כאן דברי בעל ה"צמח צדק". אין, איפוא, פלא בכך ש"חב"ד" ו"ליובאוויטש" נעשו שמות נרדפים, שהפרו זה את זה והשפיעו זה על זה".<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* [[אלישיב קפלון]], "'''ליובאוויטש''' העיירה של חב"ד" תשע"ז, 566 עמודים.<br />
*[http://chabadlibrarybooks.com/23886 ליובאוויטש תולדות העיירה] מאת הרב שלום בער לוין.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
*[http://www.mylubavitch.org/ ליובאוויטש שלי] אתר המתעד את תולדות חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש ברוסיה ומידע למבקר<br />
*[https://chabad.info/tag/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9/ תגית "ליובאוויטש" באתר {{אינפו}}]<br />
<br />
<br />
{{תבנית:עיירות ברוסיה}}<br />
{{הערות שוליים}}</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9E%D7%9E%D7%92/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94&diff=570972משתמש:ממג/טיוטה2022-10-30T01:37:36Z<p>ממג: </p>
<hr />
<div>{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[פורטל:ליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:העיירה_ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור מפת ה[[עיירה]] ליובאוויטש]]<br />
'''לְיוּבַּאווִיטְש''' (בעברית: לוּבַּבִיץ. באנגלית: Lyubavichi. ברוסית: Люба́вич. בפולנית: Lubawicze) היא [[עיירה]] קטנה ב[[רוסיה]] במחוז סמולנסק סמוך לגבול [[בלארוס]].<br />
<br />
העיירה ליובאוויטש הייתה מקום מושבם של רוב נשיאי [[חסידות חב"ד]], ושימשה כמרכז פעילות חסידות חב"ד במשך 102 שנה (תקע"ג - תרע"ו). גם כיום, שנים רבות אחרי עזיבת העיירה, ממשיכה חסידות חב"ד להקרא "חסידות חב"ד ליובאוויטש".<br />
<br />
בבית העלמין בליובאוויטש נמצאים אהלי כ"ק אדמו"ר הצ"צ, ובנו כ"ק אדמו"ר המהר"ש. והשטח בו גרו בעבר [[רבותינו נשיאינו]], משמש כיום כמוזאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
<br />
==השם==<br />
לא ידוע מה היה שם העיירה שניתן לה ע"י מייסדה, ולא ידוע אם בכלל נתנו לה שם. רק לאחר תקופה ניתן לה השם "ליובא" (שפירושו ברוסית ובפולנית: "אהבה"). ובמשך הזמן צורפה גם הסיומת "וויטש", וכך נוצר השם המלא "ליובאוויטש"{{הערה|"ספר הזכרונות" פ"א. אך ראה בספר "ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" עמ' ו שכתבו, שמצינו מסמך משנת ה'רנ"ד, שכבר בו נקראת ליובאוויטש בשם זה ("ליובאוויטש"). ובעמ' יא כתבו : "ברשימה אחרת של הרבי, מובאת הערכה באשר לתקופה שבה החלה העיירה להיקרא בשם זה: "הגאון שלום שלמה, זקן הרבנית של הרה"צ ד' יששכר דוב, בהיותו ילד שמע מפי זקנים וישישים שהם היו רגילים לקרוא שם היישוב "ליובא" כמו שהיו קוראים אותה בילדותם". ומזה יש לשער אשר בשנות ה'ש"נ - ה'ש"ס (1560 - 1590) לערך נקראה שם העיר "ליובאוויטש".}}. <br />
<br />
הרבי הריי"צ כותב{{הערה|שם}}, שהשם "ליובא" ניתן לעיירה על שם ה[[אהבת ישראל]] שאפיינה את דמותו של מייסד העיירה, יהודי בשם [[ר' מאיר]], שהתפרסם באהבתו לכל אחד. ר' מאיר הרבה לגמול חסד עם כולם, ושמו נודע לתהלה בכל הסביבה והתפרסם למרחקים. על שמו נקראה העיירה אותה הקים בשם "ליובא" (אהבה). <br />
<br />
ו[[המהרי"ל]] (אח רבינו הזקן) כותב{{הערה|שארית יהודה למהרי"ל (אחי רבינו הזקן), אבן העזר סי' נב (בתשובה ששלח לכ"ק אדמו"ר הצ"צ בעניין כתיבת שם "ליובאוויטש" בגט)}}, שהשם ניתן על שמו של השר הראשון שהקים את העיירה, ששמו היה "לובייעצקי".<br />
<br />
==מיקום==<br />
העיירה ליובאוויטש נמצאת במרכז היישוב החקלאי "ליובאביצ'י" (Любавичское сельское поселение) בחבל רודניאנסקי שבמחוז סמולנסק (סמוך לגבול בלארוס). סמוכה לעיירות: בבינוביטש, דוברומיסלא, רודניא, ליאזנא, לאדי, והרדישטש.<br />
<br />
בעבר, בעקבות מלחמות בין [[רוסיה]] ו[[פולין]], הייתה העיירה עוברת לעיתים קרובות בין המדינות{{הערה|אמנם למרות זאת, תושביה הגויים תמיד היו פולנים, ולא רוסים (ספר הזכרונות).}}. בשנת ה'רפ"א (1521) חתם וואסילי השלישי מלך רוסיה על הסכם מסירת כמה עיירות באיזור סמולנסק לפולין, ביניהם גם העיירה ליובאוויטש. הסכם דומה חתם איוואן האיום בשנת ה'שט"ז (1556){{הערה|"ליובאוויטש - תולדות העיירה" מאת הרב שלום בער לוין}}. במהלך השנים עברה העיירה גם בין המחוזות אורשה, סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.<br />
<br />
==תיאור כללי==<br />
ליובאוויטש מעולם לא היתה עיר גדולה, למרות שבתקופות מסוימות היו זורמים אליה מאות [[חסידים]] מכל רחבי רוסיה. שטח העיירה הוא כקילומטר וחצי על קילומטר וחצי. בצפון העיירה זורם נהר גדול שנקרא "נהר ברזינה"{{הערה|מקור נהר "בריזנה" היה בכפר הנושא אותו שם. כפר זה עצמו נקרא כן בגלל יער עצי הליבנה המקיפו. 'עצי ליבנה' ברוסית: בריוזה Березы (ספר הזכרונות).}} (reka berezina), ובמערב העיירה זורם עוד נהר, קטן יותר (reka khuditsa), שנקרא "נהר המצבה"{{הערה|משום שהוא נובע מתוך אחת המצבות בבית העלמין העתיק. האותיות שעל גבי המצבה היו מחוקות, ולכן אי אפשר לדעת של מי היה הקבר שנמצא שם. מדור לדור נמסרה האזהרה שלא להשתמש במי "נהר המצבה" לשתיה או לרחצה (ספר הזכרונות).}}.<br />
<br />
העיירה מוקפת בייערות גדולים, שמשווים לה מראה של מקום מבודד. וכפי שכותב [[הרבי הריי"צ]] ב[[ספר הזכרונות]]:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש, הנמצאת בפלך מוהילוב (במחוז בבינוביץ, ואחר-כך במחוז אורשה) ושוכנת על נהר דנייפר שברוסיה הלבנה, היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד, והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתיחד לנפשם ולהתקרב אל ה' ובריאתו. זו הסיבה לעובדה שצדיקים נסתרים רבים קשרו את גורלם עם ליובאוויטש והטביעו עליה את חותמם, עד שאנשים המתוודעים אל תולדותיה של ליובאוויטש, מראשית ייסודה, מתרשמים ממנה כעיר אגדית, הקשורה בפרק מרתק ומותח של חיים יהודים".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מרכז העיירה שימש בעבר כמקום השוק מרכזי, שבו התרכזו החנויות{{הערה|כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מזכיר את רחבת השוק (חידושים לג, ד): "שהשער של המטלה ההולכת לעיר דובראוונא והשער של המטלה ההולכת לוויטעפסק או לרודניא אינן מכוונות כלל זה נגד זה... שכולם מפולשים לפלטיא הוא הרחוב שבאמצע העיר ששם החנויות כולם".}}. כל יום ראשון היה שוק של הגוים מכפרי הסביבה, שהיו מביאים התוצרת שלהם למכור, וקונים בחנויות את מה שהם צריכים{{הערה|"ליובאוויטש וחיילה" מאת הרב רפאל כהן.}}. בעיירה היה מתקיים גם יריד, במשך חודש אחד בשנה (ינואר), ואליו היו באים אנשים משקלאב, וויטעבסק, מוהילוב, ומעוד מקומות{{הערה|שו"ת הצ"צ או"ח סי' כד. אמנם בעיר ווילנא היה נדפס לוח שנה, ובסופו רשימת הירידים האמורים להתקיים במשך השנה. בעיירה ליובאוויטש רשומים כל שנה שני ירידים, האחד בחודש טבת (ינואר) והשני בחודש תמוז (יוני). וכן באתר של העיירה "ירידים - עם יבוא סחורות עד 1.5 מיליון רובל. היו 2 ירידים: 29 ביוני. ומ-6 בינואר עד 6 בפברואר".}}.<br />
<br />
בעבר היה בעיירה מספר [[בתי כנסת]] (בנוסף לבית הכנסת בחצר הרבי): בנימינ"ס שטיבל, הבית מדרש (כך שמו), גולדעס מנין, טומסקער מנין, בית הכנסת על יד האהל, ומנין חחלוקא. בנוסף לכך היה בעיירה טחנת קמח של מים (על יד גשר הנהר). בית מרחץ ומקוה. אורוות סוסים, מחסן עצים ובית מרקחת. ברחוב חחלוקא היה בית הדואר (עם טלגרף). תחנות הרכבת הקרובות לליובאוויטש נמצאות ברודניה ובקרסנה. בעבר הדרכים היו בלי כביש, והיו עגלונים שהיו נוסעים עד תחנת הרכבת{{הערה|ראה "ליובאוויטש וחיילה"}}.<br />
<br />
[[קובץ:ציור רחובות העיירה מספר "ליובאוויטש וחיילה".jpg|ממוזער]]<br />
[[קובץ:ציור חדש של העיירה.jpg|ממוזער]]<br />
[[קובץ:צילום העיירה מגוגל ארץ.jpg|ממוזער]]<br />
שמות רחובות העיירה השתנו מספר פעמים במהלך השנים. בספר הזכרונות כותב הרבי הריי"צ, שממרכז העיירה (השוק) היו יוצאים שלשה רחובות מרכזיים: רחוב "ברום" שהוליך אל דוברומיסל (Dobromysl). רחוב "שילבה" שהוליך אל רודניה, ורחוב "חכלוקה" שהוליך אל רססנה (Rossasno) . ונוסף על רחובות אלה, היו מספר סימטאות: "סיריצה", "הסימטא הקרה", "ויגאן" ו"סימטת הנהר". <br />
<br />
ב[[ליובאוויטש וחייליה]] כותב את שמות הרחובות: "שילעווע, חחלוקא, פטרבורג. שייער גאס, ונקרא די קאלטע גאס (בו גרו הגוים), ברוקגאס, הרחוב שלפני ככר השוק, ככר השוק".<br />
<br />
==אוכלוסיה==<br />
במהלך רוב שנותיה, העיירה הייתה מאוכלסת ברובה ביהודים, שחיו בשלום עם שכניהם הגוים. <br />
<br />
בשנים תקט"ז - תקי"ז (1755 - 1756) היה בליובאוויטש 75 - 80 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת תקמ"ד (1784) היה בליובאוויטש כ50 משפחות יהודיות{{הערה|הרב לוין שם}}. <br />
<br />
בשנת תקע"ג (1813) היה בליובאוויטש כ110 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת ה'תר"כ (1860): היה בליובאוויטש 1516 נפשות, מתוכן 978 יהודים. <br />
<br />
בשנים שלאחרי זה התרבתה האוכלוסיה עד שמנתה כ300 משפחות יהודיות וכ100 משפחות נכריות. <br />
<br />
לאחר עזיבת רבותינו נשיאינו, עזבו יהודים רבים את העיירה, וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, נשארו בליובאוויטש רק כ110 משפחות יהודיות. <br />
<br />
העיירה כיום (1998) מונה 545 תושבים נכרים. ואין יהודים שגרים בעיירה.<br />
<br />
==בתי העלמין בליובאוויטש== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית העלמין בליובאוויטש]]}}<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש]]}}<br />
[[בית העלמין]] היהודי בליובאוויטש ממוקם בקצה המערבי של העיירה, סמוך לנהר הקטן. בית הקברות משתרע על חלקה של כ-70 על 150 מטר. בבית עלמין זה נמצאים אוהלי כ"ק [[אדמו"ר הצ"צ]] וכ"ק [[אדמו"ר המהר"ש]]. <br />
<br />
בסמוך אליהם טמונות גם: הרבנית [[סטערנא]] (אשת אדמו"ר הזקן), הרבנית [[שיינה]] (אשת אדמו"ר האמצעי), הרבנית [[חיה מושקא]] (אשת אדמו"ר הצמח צדק), הרבנית [[רבקה]] (אשת אדמו"ר המהר"ש). ועוד נשי ובנות משפחת רבותינו נשיאינו שאין ידוע לנו שמותם. וגם טמונים בבית העלמין: רבי [[ברוך שלום שניאורסון]] (בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק וסב סבו של הרבי), [[אברהם סנדר שניאורסון]] (בן אדמו"ר המהר"ש. נפטר בהיותו בן שמונה שנים בלבד). הרב [[יששכר בער]] ("המגיד מליובאוויטש" ומורו של אדמו"ר הזקן בילדותו).<br />
<br />
בעקבות מלחמת העולם השנייה, נחרב בית העלמין. ובשנת תשכ"ו הגיע הרב אבא דוד גורביץ לעיירה ליובאוויטש, תיקן את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש ההרוסות והקים סביבן גדר. את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב. בשנת תשע"ה נוקה בית העלמין, והשיחים נכרתו ונשרפו. חלק מהמצבות הונחו על יציקת בטון. בסך הכול השתמרו בבית העלמין כ200 מצבות, וכל הכתובות עליהם הם בעברית. בשנים האחרונות ממשיכים לשפץ את בית העלמין, ומידי פעם מתגלים מצבות חדשות.<br />
<br />
בליובאוויטש היה בית העלמין נוסף, עתיק יותר, שעל פי המסורה קבורים בו הרבה קדושים. אולם מרוב יושנו, לא נותרה בו אפילו מצבה אחת עומדת. כיום מוצב במקום שלט לזכרון בית העלמין הישן.<br />
<br />
==חצר רבותינו נשיאינו==<br />
[[קובץ:חצר רבותינו נשיאינו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת חצר רבותינו נשיאינו]]<br />
בצפון העיירה נמצא חצר רבותינו נשיאינו, שם התגוררו הם ומשפחותיהם, ושם היה בית הכנסת ובית המדרש שלהם. בשטח חצר זו הוקמה ג"כ ישיבת [[תומכי תמימים]]. כיום משמש המקום כמוזיאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
==בית שניאורסון==<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית שניאורסון בליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:בית שניאורסון בליובאוויטש.jpeg|ממוזער|שמאל|בית שניאורסאהן בליובאוויטש בימינו]]<br />
בית שניאורסאהן שבליובאוויטש הינו מבנה הממוקם על שטח גדול בעיירה ליובאוויטש, המשמש כיום כבית הכנסת אורחים, וכמוזיאון למורשת חסידות חב"ד ותולדות העיירה. הבית נקנה בשנת תשמ"ט ורשום על שמו של הרבי.<br />
<br />
==היסטוריה==<br />
העיירה ליובאוויטש מוזכרת (לראשונה) במסמך משנת ה'רנ"ד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" (עמ' ו). אך הרב לוין כתב שלראשונה נמצאת במסמך משנת ה'רפ"א.}}. יש שמשערים שהעיירה הוקמה לאחר גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב{{הערה|לוין שם}}, כשהיהודים החלו להתיישב בפולין. אמנם יש שמקדימים את זמן הקמתה לפני גירוש ספרד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" שם}}.<br />
<br />
הרבי הריי"צ מספר על הקמת העיר:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"פרשת ייסודה של ליובאוויטש, בעבר הרחוק רחוק, קשורה באישיות יהודית מענינת, שזכרה לא נשכח במשך הדורות עד לזמננו. שם האיש היה רבי מאיר, ונמנה על אותם צדיקים שרצו לחיות רק על יגיע כפיהם. כיון שלא רצה להשאר במקום מגוריו הישן, כי אם להניח בסיס חדש לקיומו וקיום יהודים נוספים - עזב, יחד עם שלש משפחות נוספות, את עירו והלך לחפש איזו שהיא פנה נדחת כדי להתנחל שם ולהתפרנס מעמל כפים. נראה שחלומו היה להקים כפר יהודי... השטח שנבחר, עליו קמה ליובאוויטש, התאים מאוד להגשמת הרעיון, שכן היה מוקף יערות ונמצא לחופו של נהר. רבי מאיר והמשפחות שהלכו אתוהתמסרו מיד לעבודה: חטבו עצים ביער ובנו להם בתים.<br />
<br />
לפי המסופר הצטיין רבי מאיר במיוחד באהבתו הגדולה ליהודים, ואף לאינם יהודים. אהבת ישראל שלו היתה בלתי מוגבלת, וגם כלפי אחרים גילה אהבה. בפיו היה שגור הפתגם: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו", וברור שרוח הבריות נוחה ממי שמתייחס בידידות ובחסד לכל אחד. ולא רק את האדם, בחיר היצורים, בלבד הוקיר רבי מאיר - כי אם גם את כל נברא, ואף אם זה בעלי־חי ההולך על ארבע או מעופף בשמים. מובן שרבי מאיר זה הרבה לגמול חסד עם יהודים ועם אינם יהודים. כך נודע מיד שמו לתהלה בכל הסביבה ואף התפרסם למרחקים... כך היתה "ליובאוויטש" סמל לאהבת ישראל, אהבת הבריות, ועל הכל, כמובן, אהבת ה׳, בורא הכל. <br />
<br />
רבי מאיר היה הראשון לשורת צדיקים נסתרים במשך מאות שנים אשר ראו בליובאוויטש את ביתם. לפיכך זכתה ליובאוויטש, מאוחר יותר, להיות "עיר ואם בישראל", שממנה באו סמכות והנהגה שהוכרו בכל העולם היהודי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
בליובאוויטש הייתה קהילה של יהודים, עוד הרבה לפני שחסידות חב"ד קבעה בה מושבה. וכבר בסביבות שנת ה'ת"מ "היתה ליובאוויטש עיירה שמאחוריה עבר עשיר".<br />
<br />
בספר הזכרונות מסופר על שני צדיקים נסתרים שחיו בעיירה ליובאוויטש, בשנת ה'ת"מ או ה'ת"נ, ר' בנימין ור' וולף. ר' בנימין זה הקים את בית הכנסת העתיק ביותר בליובאוויטש שנקרא "בנימינ'ס שטיבל" (אם כי לאמתו של דבר נבנה ביתכנסת זה מספר פעמים מחדש במשך ימי תולדותיו, לאחר שנחרב בשריפות שעברו עליו).<br />
<br />
וכן מסופר שם על עוד צדיקים נסתרים שחיו בה, בדור שלאחריהם: ר' יוסף (רב העיירה), ר' זבולון הסופר, ר' בנימין ור' וולף (דור ב) ור' ישכר בער. כל אלו היו מתלמידי הבעש"ט (ולאחרי זה מתלמידי המגיד ממעזריטש). <br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הזקן===<br />
בשנים: תקט"ז - תקי"ז, היה <br />
כ"ק רבינו הזקן, בהיותו ילד כבן 11-12, נשלח ע"י אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד אצל הגאון ר' יוסף. ר' יוסף מסרו לחתנו ר' יששכר בער מקאבילניק שילמד אותו. במשך שתי שנים (תקט"ז - תקי"ז) למד רבינו בליובאוויטש. בתקופה זו התאכסן בדירתו של ר' נפתלי 'בטלן' ושצערע-דוואשע החנוונית. קביעת מקום לימודו היה בחדר השני של בית המדרש "פועלי צדק משכימי קום"{{הערה|ראה "ליובאוויטש ערש חסידות חב"ד. אך בספר בית רבי פ"א כתב: "בהיותו בן י"ב שנה לקח לו אביו לרב, את הרה"ק רבי ישכר בער זלה"ה מגיד מישרים דליובאוויטש. וכאשר התחיל הרב ללמוד עמו נבהל משמוע גודל חריפותו ובקיאותו, ואמר לאביו שבנו אינו צריך לרב, ופסק מללמוד עמו. ומאז היה לומד בפני עצמו בשקידה נפלאה יומם ולילה ושמו הטוב יצא למרחוק".}}. על המקום בו למד רבינו הזקן, הוקמה לימים חצר רבותינו נשיאינו.<br />
<br />
וכותב ע"ז הרבי הריי"צ{{הערה|ספר הזכרונות}}:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש היתה גם מקום התורה אליו נדד אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן, בילדותו, ללמוד תורה. ומפי מי? - מפי אותו רבי יששכר דב! רבי שניאור זלמן, מורה ומייסד חב"ד, לא ידע אז אפילו על החסידות בכלל ואף לא שמע אז, יש להניח, את שמע הבעש"ט - הוא היה אז נער בן שתים עשרה שנה. ודאי שמע אז את יסודות החסידות כפי שהוסברו בדרשות רבי יוסף המגיד. רבי שניאור זלמן למד תורה לא רק מפי יששכר דב, אלא אף מפי חותן רבו, רבי יוסף המגיד, וכנראה גם מפי רבי זבולון הסופר, שכן שלשה אלו היו שרויים תמיד ביחד. רוח החסידות הורגשה בכל דבריהם, בכל פרטי התנהגותם, וביחסם לאנשים, ובמיוחד לאנשים פשוטים..."<br />
<br />
"...מאוחר יותר כשעבר רבי דוב בער למזריטש והנהיג משם את התנועה החסידית, במשכו אליו מגדולי וטובי העם באותה תקופה, נקשר גם רבי שניאור זלמן אליו. בכך היה רבי שניאור זלמן ל"נכד" כפול של הבעש"ט, הן כתלמידו של רבי יששכר דב מליובאוויטש והן כתלמידו של רבי דוב בער ממעזריטש ממלא־מקומר של הבעש"ט. בקשר כפול זה שנקשר אל הבעש׳׳ט חוזק הקשר שלו גם עם ליובאוויטש, העיירה בה למד בשנות נעוריו אצל רבי יששכר דוב. כך הונח היסוד להתקשרותה של חסידות חב"ד עם העיירה ליובאוויטש, למרות שאדמו"ר הזקן עצמו קבע חצרו בליאזנא ולאחר מכן בליאדי, ורק בדור השני לחסידות חב"ד נקבעה בירתה בליובאוויטש ע"י אדמו"ר האמצעי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מאוחר יותר, בעת שהיה רבינו אצל רבי מנחם מענדל מהורודוק, נפגש שם שוב עם ר' ישכר בער{{הערה|בית רבי שם}}. וברבות השנים אחרי שיסד רבינו הזקן את חסידות חב"ד, נהפכו היוצרות נעשה ר' יששכר בער חסיד של רבינו הזקן{{הערה|שם}}. <br />
<br />
גם בנו של ר' ישכר דוב, ר' יוסף מליובאוויטש, היה מגדולי תלמידי רבינו{{הערה|שם}}. וכן החסיד ר' צבי הירש זרחי, מתלמידי רבינו הזקן, גר בליובאוויטש{{הערה|ראה אהלי ליובאוויטש (ג. עמ' 32).}}. ובשו"ת רבינו הזקן (סימן יז) מובאת שאלה הלכתית שנשלחה לרבינו מאת "ר' בנימין מ"צ (מורה צדק) דליובאוויטש".<br />
<br />
בשנת תקע"ב (1812) חיל של נפוליאון הוצב בליובאוויטש, למשך שבועיים.<br />
<br />
===תקופת כ"ק אדמו"ר האמצעי===<br />
בעת הסתלקות אביו אדמו"ר הזקן, ביום כ"ד בטבת שנת תקע"ג (1812), שהה אדמו"ר האמצעי בעיירה קרמנצ'וג ושם קיבל על עצמו את הנשיאות. ולאחר מסע (שכונה "מסע ההכתרה") בין עיירות רוסיה, בחר אדמו"ר האמצעי למקום מגוריו את העיירה ליובאוויטש, ואליה הגיע (עם כל משפחתו) יחד עם אלפי חסידים, ביום ח"י באלול תקע"ג. בעת הגעתו סיפר אדמו"ר האמצעי לחסידים על כך שאדמו"ר הזקן בילדותו, למד בעיירה ליובאוויטש אצל רבי ישכר בער מליובאוויטש. והוסיף וסיפר שאדמו"ר הזקן התגלה אליו וביקש ממנו לקבוע את מושבו בליובאוויטש. <br />
<br />
הנסיך צ'חווסקי, ששלט על העיירה, צווה על עובדיו לכרות מהיערות שלו כדי להקים בתים עבור הרבי והחסידים. ומיד כשהתיישבו החסידים בליובאוויטש בנו שם גם מקוה. אחר כך בנו את המקוה על שפת הנהר, לא רחוק מהחצר של רבותינו.<br />
<br />
לאחר התיישבות אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, התחילו לשם לנהור אנ"ש מכל המדינה. מליובאוויטש החלה תורת חסידות חב"ד, להתפשט בכל רוסיה הלבנה וליטא, ומספר הנוסעים לליובאוויטש הלך וגדל. כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הצמח צדק===<br />
אדמו"ר הצמח צדק התיישב בליובאוויטש, יחד עם דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד (1813). ואחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827) קיבל את נשיאות חב"ד, ונהג את נשיאותו בליובאוויטש, קרוב לארבעים שנה. במשך התקופה הזאת יסד ישיבה בליובאוויטש.<br />
<br />
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הצמח צדק: משנת תקצ"ב (1832) ואילך, היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן.<br />
<br />
אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהיה בליובאוויטש עד יומו האחרון - בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), ושם מנוחתו כבוד. בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהגוים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר המהר"ש===<br />
אדמו"ר המהר"ש גר כל ימיו בליובאוויטש. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר מוהר"ש, היה הרב אברהם ב"ר יוסף זעליגסון. אדמו"ר המהר"ש נסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ג (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור אביו אדמו"ר הצמח צדק.<br />
<br />
===חורבן ליובאוויטש=== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[חורבן ליובאוויטש]]}}<br />
"חורבן ליובאוויטש" הוא כינוי לתקופה של אחת-עשרה שנים בין [[הסתלקות]] [[הרבי המהר"ש]] עד לקבלת הנשיאות של בנו [[הרבי הרש"ב]] ([[י"ג תשרי]] [[תרמ"ג]] - [[ראש השנה]] [[תרנ"ד]]), בהם סרבו שני בני הרבי המהר"ש הרבי הרש"ב ואחיו הבכור [[הרז"א]] לקבל את הנשיאות, ו[[חסידות חב"ד]] נשארה ללא נשיא רשמי{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31619&st=&pgnum=428&hilite= חלק ג' עמ' שפח].}}. תקופה זו מכונה חורבן היות ובה הצטמצמו משמעותית ממדי חסידות חב"ד.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הרש"ב===<br />
בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד אדמו"ר הרש"ב את ישיבת תומכי תמימים. וגם התחיל לבנות מקוה אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה הקודם במקום. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הרש"ב היה הרב דוד יעקובסון.<br />
<br />
בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת תרע"ו (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש, ובט"ז חשוון תרע"ו עזבו הרבי ומשפחתו את ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי אדמו"ר האמצעי התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
אחרי נסיעת הרבי מליובאוויטש, נשארה ישיבת תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה בקרמנטשוג, בשלהי קיץ תרע"ח (1918).<br />
<br />
לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים. לאחר נסיעתם של האחרונים הרסו הגויים המקומיים את ה'אוהל' (הוא נבנה מחדש רק בשנת תשכ"ו). <br />
<br />
אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר הרבי. בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות אדמו"ר מוהרש"ב, נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, וכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר על ידי הגוים.<br />
<br />
בעקבות עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה, שכן מרבית מן התושבים התפרנסו מאכסניות ועבודות דומות התלויות במבקרים הרבים שפקדו את העיירה. השלטון הקומוניסטי ששלט באותה עת הוסיף על הקשיים הכלכליים, ומרבית מיהודי העיירה עזבו לערים הגדולות.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הריי"צ===<br />
אדמו"ר הריי"צ נולד בי"ב תמוז תר"מ (1880) בליובאוויטש. בקיץ תרנ"ג (1893) התקיימה הבר מצווה שלו בחצר הרבי בליובאוויטש, ובשלהי שנת תרנ"ז (1897) התקיימה חתונתו שם. כשנפתחה ישיבת תומכי תמימים מונה להיות מנהל הישיבה.<br />
אחרי חתונתו, בנו בבית אביו עוד חדר אחד עבור דירתו. אחר כך עבר לגור בבית אחר בחצר הרבי.<br />
<br />
בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), לאחר עזיבת הרבי ותלמידי הישיבה את ליובאווטיש, כמה מאנ"ש שעדיין גרו בליובאוויטש, העבירו את בית הכנסת לבית החומה. בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת תרפ"ב (1921) שלח להם אדמו"ר הריי"צ סכום כסף לתיקון המקוה.<br />
<br />
בערב ר"ח אלול של אותה שנה (תרפ"ב) נסע אדמו"ר הריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. הייתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת הנשיאות. בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והגוים גנבו את כתלי הגדר. בשנת תרפ"ד (1924) השתדל אדמו"ר הריי"צ לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים. <br />
<br />
בית הכנסת בכפר נסגר על ידי הקומוניסטים באמצע החורף של שנת ה'תרצ"ו.<br />
<br />
===בשואה===<br />
בזמן שפרצה המלחמה נותרו בעיירה רק כמאה עשרים משפחות יהודיות, שהיוו כמחצית מתושבי העיירה.<br />
<br />
מפאת קרבתה לגבול, היה קל לנאצים לכבוש אותה, ושנתיים אחרי פרוץ המלחמה, בחודש סיוון ה'תש"א נפתח "מבצע ברברוסה" של הכוחות הנאציים לכיבוש ברית המועצות, ובזמן קצר הצליחה לכבוש שטחים ניכרים. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. בכ"ו בתמוז ה'תש"א נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.<br />
<br />
בסיום חודש מנחם אב (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה, מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול). לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לדבר עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים. בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ל וכדומה, כשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.<br />
<br />
בשבת שובה, ו' בתשרי ה'תש"ב, נצטוו כל הנותרים להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ומותר היה לקחת את החפצים האישיים בלבד. עם הגיעם לכיכר נלקחו מהם בכוח חפציהם האישיים, 17 מהיהודים נאסרו והוצאו להורג, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים מקומיים ואנשי פלוגת אס.אס שהגיעה מרודניה. הגטו היה ברחוב אחד קטן וצפוף עם 19 בתים, שבו נדחסו כ-500 יהודים, לערך 25 יהודים בכל בית. בגטו לא הייתה אספקה סדירה של מזון וחומרי הסקה והיהודים סבלו מחרפת רעב ותשישות מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך כיבוש רוסיה. <br />
<br />
חיסול הגטו נערך בי"ד חשוון ה'תש"ב, אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה. הנאצים רצחו במבצע החיסול על הגטו 483 יהודים, ה' יקום דמם. יהודים אלו נקברו בקבר אחים גדול בליובאוויטש.<br />
[[קובץ:שמות הנספים בליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר 483 הנרצחים בעיירה]]<br />
[[קובץ:קבר האחים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר האחים בליובאוויטש כיום, בו נקברו 483 היהודים שנרצחו [האנדרטה (⬆) ניצבת עליו] pg]]<br />
היו מקומיים שסייעו לנאצים. אך באזור היערות שסביב ליובאוויטש ועד סמולנסק, היו פרטיזנים רבים שביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים (אחת הפעולות: שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר). ואזרחים סובייטים לא-יהודיים רבים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי, הוצאו להורג בחשד סיוע לפרטיזנים. <br />
<br />
בשנת ה'תש"ב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ונרצחו בה בידי הנאצים. בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו לרודניא יהודים מליובאוויטש ומליוזנה ומעוד עיירות, וחוסלו שם. סך הכל נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש (יהודים ולא-יהודים) .<br />
<br />
כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים, נערכו קרבות עזים בתוככי העיירה ורובה נחרבה, ומצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ניזוקו ונפלו. עקב הדיכוי הקומוניסטי לא היה שייך לשפץ את המקום. רק בערב ראש השנה ה'תש"ד (29 בספטמבר 1943), שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונשארו בה עשרה בתים בלבד בקצה העיירה.<br />
<br />
===כיום===<br />
בשנים האחרונות נבנו בעיירה בתי אירוח, ושוחזר המקוה והזאל. רבים מאנ"ש נוסעים לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו. שליח הרבי הרב [[גבריאל גורדון]] פועל לשמירת החצר ותיפקוד המקום.<br />
<br />
בעיירה הוצבה אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.<br />
<br />
==ליקוט מדברי רבותינו נשיאינו אודות העיירה ליובאוויטש== <br />
<br />
*'''מספר הזכרונות:''' "בהזדמנות מסוימת אמר אדמו"ר בעל ה"צמח צדק": "ליובאוויטש" מבוססת על אהבה. בגמרא ישנה מחלוקת: "שמא - מילתא היא, או לאו מילתא היא" (השם מהווה דבר לעצמו או לא). רבי מאיר סובר: "שמא מילתא היא", הוא היה מדייק בשם (כפי שהגמרא מספרת על איש ששמו היה בידור, ורבי מאיר אמר ששם זה רומז להתנהגות בלתי ראויה, ככתוב: כי דור תהפוכות המה). מייסד הישוב "ליובאוויטש" נקרא בשם רבי מאיר בעל צדקה וחסד , ובהתנהגותו השרה על המקום רוח אהבה, "שמא - מילתא היא". נאמר גם:"וכל אשר יקרא לו האדם, נפש חיה, הוא שמו", כי חיותו של הנברא באה באמצעות ה"צינור" של השם הנכון. "ליובאוויטש" היא "צנור" לאהבה חסידית ולידידות. על האדם לרחם על עצמו ועל הזולת, ואיש את רעהו יעזור לשפר את המדות הטובות ואת דרכי עבודת ה׳ עפ"י תורת החסידות. עד כאן דברי בעל ה"צמח צדק". אין, איפוא, פלא בכך ש"חב"ד" ו"ליובאוויטש" נעשו שמות נרדפים, שהפרו זה את זה והשפיעו זה על זה".<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* [[אלישיב קפלון]], "'''ליובאוויטש''' העיירה של חב"ד" תשע"ז, 566 עמודים.<br />
*[http://chabadlibrarybooks.com/23886 ליובאוויטש תולדות העיירה] מאת הרב שלום בער לוין.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
*[http://www.mylubavitch.org/ ליובאוויטש שלי] אתר המתעד את תולדות חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש ברוסיה ומידע למבקר<br />
*[https://chabad.info/tag/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9/ תגית "ליובאוויטש" באתר {{אינפו}}]<br />
<br />
<br />
{{תבנית:עיירות ברוסיה}}<br />
{{הערות שוליים}}</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%94%D7%A8%22%D7%9C_%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%92&diff=570971מהר"ל מפראג2022-10-30T01:29:26Z<p>ממג: </p>
<hr />
<div>{{דמות<br />
|שם=מהר"ל מפראג<br />
|תמונה=[[קובץ:ציון המהרל.jpg|250px]]<br />
|תיאור=קבר המהר"ל<br />
|תאריך לידה=[[ט"ו ניסן]] ה'רע"ב<br />
|תאריך פטירה=[[ח"י אלול]] ה'שס"ט<br />
}}<br />
רבי '''יהודה ליווא בן בצלאל''', המוכר בכינויו '''מהר"ל''' ('''מורנו הגדול רבי ליווא''') '''מפראג''' (בספרות הגרמנית כונה "רבי לעוו הגבוה") [[רב]], פוסק [[הלכה]], [[מקובל]] והוגה דעות דתי יהודי, מגדולי ישראל הבולטים מתחילת תקופת האחרונים (ה'רע"ב - ה'שס"ט). שמו השני נכתב בצורות שונות בגרמנית: Levai, Loewe, Löwe, Loew וגם בעברית: ליווא, ליוואי, ועוד.<br />
<br />
==תולדות חיים==<br />
[[קובץ:אלטנוי שול.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ה'אלטנוי שול' - בית הכנסת של המהר"ל]]<br />
המהר"ל מפראג, רבי יהודה ליואי, נולד בליל [[ט"ו בניסן]] ה'רע"ב, בעירה פוזנא שב[[פולין]] לאביו רבי בצלאל שהגיע מ[[גרמניה]].המהר"ל היה הצעיר במשפחתו , אחיו היו גם הם תלמידי חכמים מובהקים: הראשון רבי חיים, תלמיד המהרש"ל, וחברו ובר הפלוגתא של הרמ"א. השני רבי סיני, אב בית דין ניקלשבורג, שהיה גם רבו של תלמיד המהר"ל, רבי דוד גאנץ, והשלישי רבי שמשון אב"ד קרמניץ.<br />
<br />
בגיל שתים-עשרה נשלח המהר"ל לישיבתו של ר' יעקב פולק בפרמשילא. בשנת רפ"ח עזב ר' יעקב את פרמשילא והתמנה לרב בפראג, והמהר"ל יצא לערוך גלות. במשך שנתיים הסתובב המהר"ל בגלותו ולבסוף חזר ל[[פראג]].<br />
<br />
אביו של המהר"ל ר' בצלאל, היה אדם חסר אמצעים ולכן חיפש להשיא את בניו לאנשים אמידים שיואילו לשלם את הוצאות הלימוד של בניו. ולכן השתדך המהר"ל עם מרת פערל בתו של ה[[עשירות|עשיר]] ר' שמואל רייך שהיה מקורב לבית המלכות.{{הערה|[[ספר הזכרונות]]}}<br />
<br />
ר' שמואל רייך הביע רצונו לערוך החתונה לאלתר, אך המהר"ל סירב בשל גילה הצעיר של הכלה שהייתה רק בת 14. המהר"ל ביקש רשות לשוב וללמוד במשך עוד 4-5 שנים שלאחריהם ישוב להינשא. הרשות נתנה והמהר"ל יצא ללמוד אצל ר' יצחק קלובר בפוזנא. בתום השנים הקצובות, ביקש המהר"ל הארכה נוספת, ואמר שאם הכלה לא מעוניינת להמשיך ולחכות, הרי היא משוחררת להינשא לכל אדם. האישור ניתן, והמהר"ל המשיל ללמוד אצל ר' יצחק במשך מספר שנים נוספות.<br />
<br />
בגיל שלושים ושתים נשא המהר"ל את מרת פערל, ויחד נולדו להם שלוש בנות ובן, הבן נקרא על שם סבו, [[בצלאל]]. <br />
<br />
כעבור 9 שנים התמנה המהר"ל כאב בית דין בניקלשבורג וכרבן של כל קהילות מוראביה. הוא כיהן שם כרב 20 שנה ותיקן בהן תקנות רבות שחלק גדול מהן עוסק בהגבלת השימוש במותרות.<br />
<br />
בשנת ה'של"ג עזב את הרבנות בניקלשבורג ועבר להתגורר בפראג, כא כעבור זמן קצר ייסד ב"קלויז", אחד משני בתי הכנסת המרכזיים של פראג, בית מדרש גדול שבמכוון לא קרא לו ישיבה, כדי להדגיש את שיטתו השונה בלימוד, שדחתה בחריפות את שיטת ה[[פלפול]] ששלטה בישיבות אשכנז.<br />
<br />
עוד בטרם נתמנה לרב או לדיין בפראג ייסד חברה קדישא וכתב את תקנותיה, . ספרו הראשון של המהר"ל "גור אריה", על פירוש [[רש"י]] למקרא, נדפס בשנת ה'של"ח, בבית דפוס הגרשוני בפראג. בשנת ה'שד"מ נפטר רבה של פראג, המהר"ל שהיה מעומד להחלפה, הוזמן לדרוש בבית הכנסת המרכזי שבעיר, ה"אלטנוישול", אולם בעקבות דרשתו שתקפה את ראשי הקהילה וההתנגדות לו בקרב חסידי ה[[פלפול]] נתמנה לרב העיר רבי יצחק חיות, אחיה החורג של אשתו, שתמך בשיטת הפלפול.<br />
<br />
לנוכח אי מינויו חזר המהר"ל לעירו פוזנן וכיהן בה כרב ארבע שנים. במהלך שנים אלו גברו הסכסוכים הפנימיים בקהילה בפראג עד שאילצו את רבי יצחק חיות לעזוב את העיר. לאחר שעזב את העיר, חזר המהר"ל לפראג ועורר בדרשתו בבית הכנסת המרכזי שהמחלוקת נובעת מהניכור שבין המעמדות הכלכליים והחברתיים השונים. הוא דרש שהעשירים יתמכו בעניי הקהילה. באותה דרשה גם תקף את מוסד "ראש הקהל" וטען שיש לבטלו. בשלוש השנים הבאות חי המהר"ל בפראג ללא תואר רשמי, אך נחשב למעשה למנהיגם של יהודי פראג.<br />
<br />
בשנת ה'תמ"ט פרצה שריפה בביתו שכילתה את המקום ואבדו בה ספרים רבים שכתב וטרם נדפסו.<br />
<br />
נפטר ב[[ח"י באלול]] ה'שס"ט בגיל 97 ומקום קבורתו בפראג{{הערה|[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33676&st=&pgnum=20 מגילת יוחסין של המהר"ל] באתר היברו בוקס}}.<br />
<br />
==הגולם מפראג==<br />
{{ערך מורחב|הגולם מפראג}}<br />
בעקבות [[עלילת דם|עלילות דם]] שהיו באותו עת על היהודים, הקים המהר"ל גולם שנועד להגן עליהם.<br />
<br />
במשך השנים היו כאילו שפקפקו באמינות סיפור הגולם, [[הרבי]] כתב במכתב ש{{ציטוטון|"ובנוגע לעיקר העניין שהמהר"ל עשה את הגולם בעצמי שמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר שראה הנשאר ממנו בעליית ביהכנ"ס דמהר"ל בפראג ודיבר עד"ז עם אביו כ"ק אדנ"ע וכו'"}}{{הערה|לקוטי שיחות - ב (במדבר, דברים), וכן בספר מאוצר המלך, ניו-יורק, תשס"ה, עמ 207}}<br />
<br />
==ייחוסו לדוד המלך==<br />
המהר"ל מפראג מיוסח לדוד המלך ע"ה, ייחוס זה מובא ע"י רבותינו נשיאינו{{הערה|"שלשלת היחס" בתחילתו, בזה"ל: "הגאון מרנא ורבנא יהודה ליואי זצ"ל - מהר"ל מפראג - מגזע הגאונים המיוחסים לדוד בן ישי: א) בנו הר' בצלאל. ב) בנו הר' שמואל. ג) בנו הר' יהודה ליב. ד) בנו הר' משה. ה) בנו הר' שניאור זלמן. ו) בנו הר' ברוך. ז) בנו הוד כ"ק אדמו"ר הר' שניאור זלמן". "ספר הזיכרונות" - אידיש - עמ' 343, בזה"ל: "שלשלת היחס פון דעם אלטען רבין ביז דעם מהר"ל - יהודא ליוואי - מפראג: א) דעם אלטען רבינ'ס פאטער, ר' ברוך בן ב) ר' שניאור זלמן, בן ג) ר' משה מפויזען, בן ד) ר' יהודה לייב, בן ה) ר' שמואל, בן ו) ר' בצלאל, בן - מהר"ל מפראג "מגזע הגאונים המיוחסים לאדוננו דוד בן ישי". [וגם בסה"ש תשמ"ט ח"ב, עמ' 650: "דער יחוס פון דעם בעל ההילולא איז פון זרע דוד, כידוע אז ער איז דור השביעי פון דעם אלטען רבין, וועלכער איז דור השביעי פון מהר"ל פראג, און דער מהר"ל שטשמט פון זרע דוד". סה"ש תשנ"ב, עמ' 256: "פון רבותינו נשיאינו וועלכע זיינען מיוחסים לבית דוד משבט יהודה". "תורת שלום" (סוף שיחת י"ט כסלו תער"ג): "וואס מיר זיינען דאך פון דוד'ן, וועט דאס שטענדיק זיין ביז משיח'ן"].}}, וכן ע"י רבים מגדולי ישראל{{הערה|"מגילת יוחסין" (מאיר פערליש. נדפס לראשונה כהוספה לספר "מטה משה" לר' משה כץ). "מוצל מהאש" (אהרן הלברשטאם, עמ' כו). "נפלאות היהודי" (פשיסחא. עמ' נב, ב). "נזיר ה'" (ר שמואל שמלקה הורוויץ מניקלשבורג, עמ קע). "רשפי אש השלם" (ר מרדכי שפירא מנסכיז. חלק שבחי מוהר"מ, עמ 3). "דעת לנבונים" (שוורדשארף. עמ 57). "בית טוביה" (רפאפורט. עמ 9). "אמרות טהורות" (ר יעקב יצחק לאנדוי. עמ 8): "החסידות" (ר אהרן מרכוס. עמ 38): "עץ אפרים" (אפרים הלוי רעגנשבורג. בפתיחת הספר). "מאמר מרדכי" (ווינוגורה. עמ ב, ב). "תולדות אנשי שם" (אפרתי. עמ 28). "ספר היחס לבית היילפרין" (אלפסי. עמ 40). "אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל" (מרגליות. חג, עמ 4). "משפחות עתיקות בישראל" (שפירא. עמ 248). ועוד}}. רוב המקורות מביאים זאת כמסורת שמקובלת איש מפי איש, אך חלק מהמקורות מבססים את הייחוס על נוסח המצבה של ר' יהודה ליווא הזקן (סב סבו של המהר"ל מפראג), שהיה כתוב שם "והוא מזרע הגאונים המיוחסים לאדוננו דוד בן ישי"{{הערה|כמה מהמקורות שצויינו בהערה הקודמת.וראה גם ב"ספר הזיכרונות" (שם, הערת הרבי בשולי הגיליון): "פון דעם אויפשריפט אויף דער מצבה פון ר' יודא ליוואי הזקן, דער עלטער עלטער זיידע פון מהר"ל מפראג (מגילת יוחסין)". וראה גם ב"שלשלת היחס" (שם, הערת הרבי בכתי"ק בשולי הגיליון): "ל' מצבת מהר"ל מפראג". [ואין הכוונה לנוסח מצבתו של המהר"ל מפראג (שדבר זה לא נזכר שם כלל), אלא הכוונה למצבת ר' יהודה ליוואי הזקן ("בית משיח" גליון 690, עמ' 117. "הערות התמימים ואנ"ש - אשען פארקווי" גליון פו', עמ' 21. וב"היום יום" בהדפסות החדשות (בהערה שם). אך צע"ק מה שהשמיט שם (בשלשלת היחס) את המילה "לאדוננו"]}}. <br />
<br />
כיום בעקבות זיהוי אחת מהמצבות בבית העלמין הישן בפראג, כמצבת ר' יהודה ליווא הזקן, ישנם חוקרים {{הערה|"כתובות מבית העלמין היהודי העתיק בפראג" (אוטו מונלש. נדפס בירושלים, תשמ"ח). ר' שלמה אלנגרד בקובץ "צפונות" (חוברת יב', עמוד ס"ט). מנחם קראוס בקובץ "דעת" (חוברת 60, עמ' 113). ר' נפתלי רובין בספר "נצר משרשים" (עמוד תצ"ד). ר' נפתלי אהרן ווקשטיין בקובץ "ויתיילדו" (חוברות 69, 118). "בית אהרן וישראל" (קד, קע). ועוד}} שמערערים על אמינות הייחוס. אך למעשה זיהוי מצבה זו כמצבת ר' יהודה ליווא הזקן, אינו וודאי{{הערה|ראה מאמר [https://chabadpedia.co.il/images/5/55/%D7%9E%D7%A6%D7%91%D7%AA_%D7%A8%27_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%95%D7%90_%D7%94%D7%96%D7%A7%D7%9F%2C_%D7%9B%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%97%D7%95%D7%A1_%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%A8%27%27%D7%9C_%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%92_%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%93_%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A.pdf אמינות מצבת ר' יהודה ליווא הזקן, כמקור לייחוס המהר"ל לדוד המלך]}}.<br />
==צאצאיו==<br />
[[אדמו"ר הזקן]] הינו בן אחר בן למהר"ל מפראג. באופן זה: א. המהר"ל מפראג. ב. [[בצלאל חריף|הרה"ג ר' בצלאל חריף]]. ג. [[שמואל (נכד המהר"ל)|הרה"ג ר' שמואל]]. ד. [[יהודה לייב (נין המהר"ל)|הרה"ג ר' יהודה לייב]]. ה. [[משה מפוזנא|הרה"ג ר' משה מפוזנא]]. ו. [[שניאור זלמן פוזנר|הרה"ג ר' שניאור זלמן]]. ז. [[ישראל ברוך פוזנר|הרה"ג ר' ברוך]]. <br />
<br />
==בתורת חב"ד==<br />
כתביו של המהר"ל מהווים מקור לשיטת [[חב"ד]], בשער [[ספר התניא]] כותב [[אדמו"ר הזקן]] כי הספר נלקט "מפי ספרים וסופרים". אצל חסידים היה מקובל כי "ספרים" הכוונה לספרי המהר"ל והשל"ה, ו"סופרים" הכוונה ל[[בעל שם טוב]] וה[[מגיד ממזריטש]].[[הרבי]] כתב על כך במכתב: "לא שמעתי על כך מ[[מו"ח אדמו"ר]]... אף שבכלל מסורת חסידים בעלת סמכא היא"<br />
<br />
בשנת [[תש"ל]] נחטף הרב[[יצחק הוטנר]], ב[[י"ח אלול]] של אותו שנה נשא [[הרבי]] שיחה אודות המהר"ל (שפטירתו חלה באותו יום), בהמשך הזכיר [[הרבי]] את הרב הוטנר שהיה מתעסק רבות בכתבי המהר"ל, ואמר:{{ציטוטון|שיהיה כמו שהיה אצל המהר"ל, שאם היו זקוקים לנס הרי התרחש נס, כשהיו צריכים לנס גלוי – הרי היה נס גלוי, כשהיו זקוקים נס שלמעלה מדרך הטבע – היה נס למעלה מדרך הטבע}}, ואכן כשבוע לאחר מכן השתחרר הרב הוטנר{{הערה|שיחת קודש,פרשת כי תבא [[י"ח אלול]], [[תש"ל]]}}.<br />
<br />
==ספריו==<br />
*'''אור חדש'''.<br />
*'''באר הגולה'''.<br />
*'''גבורות ה''''.<br />
*'''גור אריה על התורה''' (ה' חלקים).<br />
*'''דרוש דרש'''.<br />
*'''דרוש נאה'''.<br />
*'''דרוש על התורה והמצוה'''.<br />
*'''דרך החיים'''.<br />
*'''דרשות מהר"ל מפראג'''.<br />
*'''הגדה של פסח'''.<br />
*'''חידושי אגדות''' על אגדות הש"ס (ד' חלקים).<br />
*'''גור אריה חידושי גפ"ת על הש"ס'''.<br />
*'''נצח ישראל'''<br />
*'''נתיבות עולם'''<br />
<br />
==ראו גם==<br />
*[[הגולם מפראג]]<br />
<br />
== קישורים חיצונים ==<br />
*'''אדמו"ר הצמח צדק''', [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=15733&hilite=8787a7b9-2bc6-41dc-ba48-e8b879906aff&st=%D7%9E%D7%94%D7%A8%D7%A9%22%D7%9C&pgnum=60 קונטרס ביקור בשיקגו] מנהגי המהר"ל ב[[פרשת בשלח]]. <br />
*הרב דוד מאיר דרוקמן, [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=48494 400 שנה ל[[הסתלקות]] המהר"ל], מאמר לזכרו, י"ז [[אלול]] התשס"ט (06.09.2009) - {{אינפו}}<br />
* יהושע קעניג, '''[http://www.beismoshiach.org/Lashon_HaKodesh/pdf/690.pdf גאון מבית דוד]''', [[שבועון בית משיח]], י"א [[ניסן]] תשס"ט, עמוד 112 {{PDF}} - {{אינפו}}<br />
* הרב שמעון ויצהנדלר [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=73623 'גולה וגאולה במשנת המהר"ל'], שיעור פתיחה לקורס 'בית הספר לתורת הגאולה' קיץ תשע"ב, {{וידאו}} - {{אינפו}}<br />
*'''[http://www.teshura.com/teshurapdf/Taib-Mimun%20-%20Sivan%2010%2C%205779.pdf סיפורי המהר"ל מפראג והגולם]''' {{PDF}} מתוך כתבי רבותינו נשיאינו<br />
*מאיר בן אלעזר פרלס, [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33676&st=&pgnum=20 מגילת יוחסין] של המהר"ל<br />
<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:רבנים]]<br />
[[קטגוריה:מקובלים]]<br />
[[קטגוריה:אחרונים]]<br />
[[קטגוריה:פראג]]<br />
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:%D7%9E%D7%A6%D7%91%D7%AA_%D7%A8%27_%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%95%D7%90_%D7%94%D7%96%D7%A7%D7%9F,_%D7%9B%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%97%D7%95%D7%A1_%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%A8%27%27%D7%9C_%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%92_%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%93_%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A.pdf&diff=570969קובץ:מצבת ר' יהודה ליווא הזקן, כמקור לייחוס המהר''ל מפראג לדוד המלך.pdf2022-10-30T01:26:58Z<p>ממג: מחקר אודות המקור לייחוס המהר"ל מפראג לדוד המלך</p>
<hr />
<div>== תקציר ==<br />
מחקר אודות המקור לייחוס המהר"ל מפראג לדוד המלך</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9E%D7%9E%D7%92/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94&diff=570968משתמש:ממג/טיוטה2022-10-30T01:24:03Z<p>ממג: /* בשואה */</p>
<hr />
<div>{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[פורטל:ליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:העיירה_ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור מפת ה[[עיירה]] ליובאוויטש]]<br />
'''לְיוּבַּאווִיטְש''' (בעברית: לוּבַּבִיץ. באנגלית: Lyubavichi. ברוסית: Люба́вич. בפולנית: Lubawicze) היא [[עיירה]] קטנה ב[[רוסיה]] במחוז סמולנסק סמוך לגבול [[בלארוס]].<br />
<br />
העיירה ליובאוויטש הייתה מקום מושבם של רוב נשיאי [[חסידות חב"ד]], ושימשה כמרכז פעילות חסידות חב"ד במשך 102 שנה (תקע"ג - תרע"ו). גם כיום, שנים רבות אחרי עזיבת העיירה, ממשיכה חסידות חב"ד להקרא "חסידות חב"ד ליובאוויטש".<br />
<br />
בבית העלמין בליובאוויטש נמצאים אהלי כ"ק אדמו"ר הצ"צ, ובנו כ"ק אדמו"ר המהר"ש. והשטח בו גרו בעבר [[רבותינו נשיאינו]], משמש כיום כמוזאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
<br />
==השם==<br />
לא ידוע מה היה שם העיירה שניתן לה ע"י מייסדה, ולא ידוע אם בכלל נתנו לה שם. רק לאחר תקופה ניתן לה השם "ליובא" (שפירושו ברוסית ובפולנית: "אהבה"). ובמשך הזמן צורפה גם הסיומת "וויטש", וכך נוצר השם המלא "ליובאוויטש"{{הערה|"ספר הזכרונות" פ"א. אך ראה בספר "ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" עמ' ו שכתבו, שמצינו מסמך משנת ה'רנ"ד, שכבר בו נקראת ליובאוויטש בשם זה ("ליובאוויטש"). ובעמ' יא כתבו : "ברשימה אחרת של הרבי, מובאת הערכה באשר לתקופה שבה החלה העיירה להיקרא בשם זה: "הגאון שלום שלמה, זקן הרבנית של הרה"צ ד' יששכר דוב, בהיותו ילד שמע מפי זקנים וישישים שהם היו רגילים לקרוא שם היישוב "ליובא" כמו שהיו קוראים אותה בילדותם". ומזה יש לשער אשר בשנות ה'ש"נ - ה'ש"ס (1560 - 1590) לערך נקראה שם העיר "ליובאוויטש".}}. <br />
<br />
הרבי הריי"צ כותב{{הערה|שם}}, שהשם "ליובא" ניתן לעיירה על שם ה[[אהבת ישראל]] שאפיינה את דמותו של מייסד העיירה, יהודי בשם [[ר' מאיר]], שהתפרסם באהבתו לכל אחד. ר' מאיר הרבה לגמול חסד עם כולם, ושמו נודע לתהלה בכל הסביבה והתפרסם למרחקים. על שמו נקראה העיירה אותה הקים בשם "ליובא" (אהבה). <br />
<br />
ו[[המהרי"ל]] (אח רבינו הזקן) כותב{{הערה|שארית יהודה למהרי"ל (אחי רבינו הזקן), אבן העזר סי' נב (בתשובה ששלח לכ"ק אדמו"ר הצ"צ בעניין כתיבת שם "ליובאוויטש" בגט)}}, שהשם ניתן על שמו של השר הראשון שהקים את העיירה, ששמו היה "לובייעצקי".<br />
<br />
==מיקום==<br />
העיירה ליובאוויטש נמצאת במרכז היישוב החקלאי "ליובאביצ'י" (Любавичское сельское поселение) בחבל רודניאנסקי שבמחוז סמולנסק (סמוך לגבול בלארוס). סמוכה לעיירות: בבינוביטש, דוברומיסלא, רודניא, ליאזנא, לאדי, והרדישטש.<br />
<br />
בעבר, בעקבות מלחמות בין [[רוסיה]] ו[[פולין]], הייתה העיירה עוברת לעיתים קרובות בין המדינות{{הערה|אמנם למרות זאת, תושביה הגויים תמיד היו פולנים, ולא רוסים (ספר הזכרונות).}}. בשנת ה'רפ"א (1521) חתם וואסילי השלישי מלך רוסיה על הסכם מסירת כמה עיירות באיזור סמולנסק לפולין, ביניהם גם העיירה ליובאוויטש. הסכם דומה חתם איוואן האיום בשנת ה'שט"ז (1556){{הערה|"ליובאוויטש - תולדות העיירה" מאת הרב שלום בער לוין}}. במהלך השנים עברה העיירה גם בין המחוזות אורשה, סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.<br />
<br />
==תיאור כללי==<br />
ליובאוויטש מעולם לא היתה עיר גדולה, למרות שבתקופות מסוימות היו זורמים אליה מאות [[חסידים]] מכל רחבי רוסיה. שטח העיירה הוא כקילומטר וחצי על קילומטר וחצי. בצפון העיירה זורם נהר גדול שנקרא "נהר ברזינה"{{הערה|מקור נהר "בריזנה" היה בכפר הנושא אותו שם. כפר זה עצמו נקרא כן בגלל יער עצי הליבנה המקיפו. 'עצי ליבנה' ברוסית: בריוזה Березы (ספר הזכרונות).}} (reka berezina), ובמערב העיירה זורם עוד נהר, קטן יותר (reka khuditsa), שנקרא "נהר המצבה"{{הערה|משום שהוא נובע מתוך אחת המצבות בבית העלמין העתיק. האותיות שעל גבי המצבה היו מחוקות, ולכן אי אפשר לדעת של מי היה הקבר שנמצא שם. מדור לדור נמסרה האזהרה שלא להשתמש במי "נהר המצבה" לשתיה או לרחצה (ספר הזכרונות).}}.<br />
<br />
העיירה מוקפת בייערות גדולים, שמשווים לה מראה של מקום מבודד. וכפי שכותב [[הרבי הריי"צ]] ב[[ספר הזכרונות]]:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש, הנמצאת בפלך מוהילוב (במחוז בבינוביץ, ואחר-כך במחוז אורשה) ושוכנת על נהר דנייפר שברוסיה הלבנה, היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד, והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתיחד לנפשם ולהתקרב אל ה' ובריאתו. זו הסיבה לעובדה שצדיקים נסתרים רבים קשרו את גורלם עם ליובאוויטש והטביעו עליה את חותמם, עד שאנשים המתוודעים אל תולדותיה של ליובאוויטש, מראשית ייסודה, מתרשמים ממנה כעיר אגדית, הקשורה בפרק מרתק ומותח של חיים יהודים".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מרכז העיירה שימש בעבר כמקום השוק מרכזי, שבו התרכזו החנויות{{הערה|כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מזכיר את רחבת השוק (חידושים לג, ד): "שהשער של המטלה ההולכת לעיר דובראוונא והשער של המטלה ההולכת לוויטעפסק או לרודניא אינן מכוונות כלל זה נגד זה... שכולם מפולשים לפלטיא הוא הרחוב שבאמצע העיר ששם החנויות כולם".}}. כל יום ראשון היה שוק של הגוים מכפרי הסביבה, שהיו מביאים התוצרת שלהם למכור, וקונים בחנויות את מה שהם צריכים{{הערה|"ליובאוויטש וחיילה" מאת הרב רפאל כהן.}}. בעיירה היה מתקיים גם יריד, במשך חודש אחד בשנה (ינואר), ואליו היו באים אנשים משקלאב, וויטעבסק, מוהילוב, ומעוד מקומות{{הערה|שו"ת הצ"צ או"ח סי' כד. אמנם בעיר ווילנא היה נדפס לוח שנה, ובסופו רשימת הירידים האמורים להתקיים במשך השנה. בעיירה ליובאוויטש רשומים כל שנה שני ירידים, האחד בחודש טבת (ינואר) והשני בחודש תמוז (יוני). וכן באתר של העיירה "ירידים - עם יבוא סחורות עד 1.5 מיליון רובל. היו 2 ירידים: 29 ביוני. ומ-6 בינואר עד 6 בפברואר".}}.<br />
<br />
בעבר היה בעיירה מספר [[בתי כנסת]] (בנוסף לבית הכנסת בחצר הרבי): בנימינ"ס שטיבל, הבית מדרש (כך שמו), גולדעס מנין, טומסקער מנין, בית הכנסת על יד האהל, ומנין חחלוקא. בנוסף לכך היה בעיירה טחנת קמח של מים (על יד גשר הנהר). בית מרחץ ומקוה. אורוות סוסים, מחסן עצים ובית מרקחת. ברחוב חחלוקא היה בית הדואר (עם טלגרף). תחנות הרכבת הקרובות לליובאוויטש נמצאות ברודניה ובקרסנה. בעבר הדרכים היו בלי כביש, והיו עגלונים שהיו נוסעים עד תחנת הרכבת{{הערה|ראה "ליובאוויטש וחיילה"}}.<br />
<br />
[[קובץ:ציור רחובות העיירה מספר "ליובאוויטש וחיילה".jpg|ממוזער]]<br />
[[קובץ:ציור חדש של העיירה.jpg|ממוזער]]<br />
[[קובץ:צילום העיירה מגוגל ארץ.jpg|ממוזער]]<br />
שמות רחובות העיירה השתנו מספר פעמים במהלך השנים. בספר הזכרונות כותב הרבי הריי"צ, שממרכז העיירה (השוק) היו יוצאים שלשה רחובות מרכזיים: רחוב "ברום" שהוליך אל דוברומיסל (Dobromysl). רחוב "שילבה" שהוליך אל רודניה, ורחוב "חכלוקה" שהוליך אל רססנה (Rossasno) . ונוסף על רחובות אלה, היו מספר סימטאות: "סיריצה", "הסימטא הקרה", "ויגאן" ו"סימטת הנהר". <br />
<br />
ב[[ליובאוויטש וחייליה]] כותב את שמות הרחובות: "שילעווע, חחלוקא, פטרבורג. שייער גאס, ונקרא די קאלטע גאס (בו גרו הגוים), ברוקגאס, הרחוב שלפני ככר השוק, ככר השוק".<br />
<br />
==אוכלוסיה==<br />
במהלך רוב שנותיה, העיירה הייתה מאוכלסת ברובה ביהודים, שחיו בשלום עם שכניהם הגוים. <br />
<br />
בשנים תקט"ז - תקי"ז (1755 - 1756) היה בליובאוויטש 75 - 80 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת תקמ"ד (1784) היה בליובאוויטש כ50 משפחות יהודיות{{הערה|הרב לוין שם}}. <br />
<br />
בשנת תקע"ג (1813) היה בליובאוויטש כ110 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת ה'תר"כ (1860): היה בליובאוויטש 1516 נפשות, מתוכן 978 יהודים. <br />
<br />
בשנים שלאחרי זה התרבתה האוכלוסיה עד שמנתה כ300 משפחות יהודיות וכ100 משפחות נכריות. <br />
<br />
לאחר עזיבת רבותינו נשיאינו, עזבו יהודים רבים את העיירה, וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, נשארו בליובאוויטש רק כ110 משפחות יהודיות. <br />
<br />
העיירה כיום (1998) מונה 545 תושבים נכרים. ואין יהודים שגרים בעיירה.<br />
<br />
==בתי העלמין בליובאוויטש== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית העלמין בליובאוויטש]]}}<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש]]}}<br />
[[בית העלמין]] היהודי בליובאוויטש ממוקם בקצה המערבי של העיירה, סמוך לנהר הקטן. בית הקברות משתרע על חלקה של כ-70 על 150 מטר. בבית עלמין זה נמצאים אוהלי כ"ק [[אדמו"ר הצ"צ]] וכ"ק [[אדמו"ר המהר"ש]]. <br />
<br />
בסמוך אליהם טמונות גם: הרבנית [[סטערנא]] (אשת אדמו"ר הזקן), הרבנית [[שיינה]] (אשת אדמו"ר האמצעי), הרבנית [[חיה מושקא]] (אשת אדמו"ר הצמח צדק), הרבנית [[רבקה]] (אשת אדמו"ר המהר"ש). ועוד נשי ובנות משפחת רבותינו נשיאינו שאין ידוע לנו שמותם. וגם טמונים בבית העלמין: רבי [[ברוך שלום שניאורסון]] (בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק וסב סבו של הרבי), [[אברהם סנדר שניאורסון]] (בן אדמו"ר המהר"ש. נפטר בהיותו בן שמונה שנים בלבד). הרב [[יששכר בער]] ("המגיד מליובאוויטש" ומורו של אדמו"ר הזקן בילדותו).<br />
<br />
בעקבות מלחמת העולם השנייה, נחרב בית העלמין. ובשנת תשכ"ו הגיע הרב אבא דוד גורביץ לעיירה ליובאוויטש, תיקן את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש ההרוסות והקים סביבן גדר. את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב. בשנת תשע"ה נוקה בית העלמין, והשיחים נכרתו ונשרפו. חלק מהמצבות הונחו על יציקת בטון. בסך הכול השתמרו בבית העלמין כ200 מצבות, וכל הכתובות עליהם הם בעברית. בשנים האחרונות ממשיכים לשפץ את בית העלמין, ומידי פעם מתגלים מצבות חדשות.<br />
<br />
בליובאוויטש היה בית העלמין נוסף, עתיק יותר, שעל פי המסורה קבורים בו הרבה קדושים. אולם מרוב יושנו, לא נותרה בו אפילו מצבה אחת עומדת. כיום מוצב במקום שלט לזכרון בית העלמין הישן.<br />
<br />
==חצר רבותינו נשיאינו==<br />
[[קובץ:חצר רבותינו נשיאינו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת חצר רבותינו נשיאינו]]<br />
בצפון העיירה נמצא חצר רבותינו נשיאינו, שם התגוררו הם ומשפחותיהם, ושם היה בית הכנסת ובית המדרש שלהם. בשטח חצר זו הוקמה ג"כ ישיבת [[תומכי תמימים]]. כיום משמש המקום כמוזיאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
==בית שניאורסון==<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית שניאורסון בליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:בית שניאורסון בליובאוויטש.jpeg|ממוזער|שמאל|בית שניאורסאהן בליובאוויטש בימינו]]<br />
בית שניאורסאהן שבליובאוויטש הינו מבנה הממוקם על שטח גדול בעיירה ליובאוויטש, המשמש כיום כבית הכנסת אורחים, וכמוזיאון למורשת חסידות חב"ד ותולדות העיירה. הבית נקנה בשנת תשמ"ט ורשום על שמו של הרבי.<br />
<br />
==היסטוריה==<br />
העיירה ליובאוויטש מוזכרת (לראשונה) במסמך משנת ה'רנ"ד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" (עמ' ו). אך הרב לוין כתב שלראשונה נמצאת במסמך משנת ה'רפ"א.}}. יש שמשערים שהעיירה הוקמה לאחר גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב{{הערה|לוין שם}}, כשהיהודים החלו להתיישב בפולין. אמנם יש שמקדימים את זמן הקמתה לפני גירוש ספרד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" שם}}.<br />
<br />
הרבי הריי"צ מספר על הקמת העיר:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"פרשת ייסודה של ליובאוויטש, בעבר הרחוק רחוק, קשורה באישיות יהודית מענינת, שזכרה לא נשכח במשך הדורות עד לזמננו. שם האיש היה רבי מאיר, ונמנה על אותם צדיקים שרצו לחיות רק על יגיע כפיהם. כיון שלא רצה להשאר במקום מגוריו הישן, כי אם להניח בסיס חדש לקיומו וקיום יהודים נוספים - עזב, יחד עם שלש משפחות נוספות, את עירו והלך לחפש איזו שהיא פנה נדחת כדי להתנחל שם ולהתפרנס מעמל כפים. נראה שחלומו היה להקים כפר יהודי... השטח שנבחר, עליו קמה ליובאוויטש, התאים מאוד להגשמת הרעיון, שכן היה מוקף יערות ונמצא לחופו של נהר. רבי מאיר והמשפחות שהלכו אתוהתמסרו מיד לעבודה: חטבו עצים ביער ובנו להם בתים.<br />
<br />
לפי המסופר הצטיין רבי מאיר במיוחד באהבתו הגדולה ליהודים, ואף לאינם יהודים. אהבת ישראל שלו היתה בלתי מוגבלת, וגם כלפי אחרים גילה אהבה. בפיו היה שגור הפתגם: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו", וברור שרוח הבריות נוחה ממי שמתייחס בידידות ובחסד לכל אחד. ולא רק את האדם, בחיר היצורים, בלבד הוקיר רבי מאיר - כי אם גם את כל נברא, ואף אם זה בעלי־חי ההולך על ארבע או מעופף בשמים. מובן שרבי מאיר זה הרבה לגמול חסד עם יהודים ועם אינם יהודים. כך נודע מיד שמו לתהלה בכל הסביבה ואף התפרסם למרחקים... כך היתה "ליובאוויטש" סמל לאהבת ישראל, אהבת הבריות, ועל הכל, כמובן, אהבת ה׳, בורא הכל. <br />
<br />
רבי מאיר היה הראשון לשורת צדיקים נסתרים במשך מאות שנים אשר ראו בליובאוויטש את ביתם. לפיכך זכתה ליובאוויטש, מאוחר יותר, להיות "עיר ואם בישראל", שממנה באו סמכות והנהגה שהוכרו בכל העולם היהודי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
בליובאוויטש הייתה קהילה של יהודים, עוד הרבה לפני שחסידות חב"ד קבעה בה מושבה. וכבר בסביבות שנת ה'ת"מ "היתה ליובאוויטש עיירה שמאחוריה עבר עשיר".<br />
<br />
בספר הזכרונות מסופר על שני צדיקים נסתרים שחיו בעיירה ליובאוויטש, בשנת ה'ת"מ או ה'ת"נ, ר' בנימין ור' וולף. ר' בנימין זה הקים את בית הכנסת העתיק ביותר בליובאוויטש שנקרא "בנימינ'ס שטיבל" (אם כי לאמתו של דבר נבנה ביתכנסת זה מספר פעמים מחדש במשך ימי תולדותיו, לאחר שנחרב בשריפות שעברו עליו).<br />
<br />
וכן מסופר שם על עוד צדיקים נסתרים שחיו בה, בדור שלאחריהם: ר' יוסף (רב העיירה), ר' זבולון הסופר, ר' בנימין ור' וולף (דור ב) ור' ישכר בער. כל אלו היו מתלמידי הבעש"ט (ולאחרי זה מתלמידי המגיד ממעזריטש). <br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הזקן===<br />
בשנים: תקט"ז - תקי"ז, היה <br />
כ"ק רבינו הזקן, בהיותו ילד כבן 11-12, נשלח ע"י אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד אצל הגאון ר' יוסף. ר' יוסף מסרו לחתנו ר' יששכר בער מקאבילניק שילמד אותו. במשך שתי שנים (תקט"ז - תקי"ז) למד רבינו בליובאוויטש. בתקופה זו התאכסן בדירתו של ר' נפתלי 'בטלן' ושצערע-דוואשע החנוונית. קביעת מקום לימודו היה בחדר השני של בית המדרש "פועלי צדק משכימי קום"{{הערה|ראה "ליובאוויטש ערש חסידות חב"ד. אך בספר בית רבי פ"א כתב: "בהיותו בן י"ב שנה לקח לו אביו לרב, את הרה"ק רבי ישכר בער זלה"ה מגיד מישרים דליובאוויטש. וכאשר התחיל הרב ללמוד עמו נבהל משמוע גודל חריפותו ובקיאותו, ואמר לאביו שבנו אינו צריך לרב, ופסק מללמוד עמו. ומאז היה לומד בפני עצמו בשקידה נפלאה יומם ולילה ושמו הטוב יצא למרחוק".}}. על המקום בו למד רבינו הזקן, הוקמה לימים חצר רבותינו נשיאינו.<br />
<br />
וכותב ע"ז הרבי הריי"צ{{הערה|ספר הזכרונות}}:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש היתה גם מקום התורה אליו נדד אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן, בילדותו, ללמוד תורה. ומפי מי? - מפי אותו רבי יששכר דב! רבי שניאור זלמן, מורה ומייסד חב"ד, לא ידע אז אפילו על החסידות בכלל ואף לא שמע אז, יש להניח, את שמע הבעש"ט - הוא היה אז נער בן שתים עשרה שנה. ודאי שמע אז את יסודות החסידות כפי שהוסברו בדרשות רבי יוסף המגיד. רבי שניאור זלמן למד תורה לא רק מפי יששכר דב, אלא אף מפי חותן רבו, רבי יוסף המגיד, וכנראה גם מפי רבי זבולון הסופר, שכן שלשה אלו היו שרויים תמיד ביחד. רוח החסידות הורגשה בכל דבריהם, בכל פרטי התנהגותם, וביחסם לאנשים, ובמיוחד לאנשים פשוטים..."<br />
<br />
"...מאוחר יותר כשעבר רבי דוב בער למזריטש והנהיג משם את התנועה החסידית, במשכו אליו מגדולי וטובי העם באותה תקופה, נקשר גם רבי שניאור זלמן אליו. בכך היה רבי שניאור זלמן ל"נכד" כפול של הבעש"ט, הן כתלמידו של רבי יששכר דב מליובאוויטש והן כתלמידו של רבי דוב בער ממעזריטש ממלא־מקומר של הבעש"ט. בקשר כפול זה שנקשר אל הבעש׳׳ט חוזק הקשר שלו גם עם ליובאוויטש, העיירה בה למד בשנות נעוריו אצל רבי יששכר דוב. כך הונח היסוד להתקשרותה של חסידות חב"ד עם העיירה ליובאוויטש, למרות שאדמו"ר הזקן עצמו קבע חצרו בליאזנא ולאחר מכן בליאדי, ורק בדור השני לחסידות חב"ד נקבעה בירתה בליובאוויטש ע"י אדמו"ר האמצעי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מאוחר יותר, בעת שהיה רבינו אצל רבי מנחם מענדל מהורודוק, נפגש שם שוב עם ר' ישכר בער{{הערה|בית רבי שם}}. וברבות השנים אחרי שיסד רבינו הזקן את חסידות חב"ד, נהפכו היוצרות נעשה ר' יששכר בער חסיד של רבינו הזקן{{הערה|שם}}. <br />
<br />
גם בנו של ר' ישכר דוב, ר' יוסף מליובאוויטש, היה מגדולי תלמידי רבינו{{הערה|שם}}. וכן החסיד ר' צבי הירש זרחי, מתלמידי רבינו הזקן, גר בליובאוויטש{{הערה|ראה אהלי ליובאוויטש (ג. עמ' 32).}}. ובשו"ת רבינו הזקן (סימן יז) מובאת שאלה הלכתית שנשלחה לרבינו מאת "ר' בנימין מ"צ (מורה צדק) דליובאוויטש".<br />
<br />
בשנת תקע"ב (1812) חיל של נפוליאון הוצב בליובאוויטש, למשך שבועיים.<br />
<br />
===תקופת כ"ק אדמו"ר האמצעי===<br />
בעת הסתלקות אביו אדמו"ר הזקן, ביום כ"ד בטבת שנת תקע"ג (1812), שהה אדמו"ר האמצעי בעיירה קרמנצ'וג ושם קיבל על עצמו את הנשיאות. ולאחר מסע (שכונה "מסע ההכתרה") בין עיירות רוסיה, בחר אדמו"ר האמצעי למקום מגוריו את העיירה ליובאוויטש, ואליה הגיע (עם כל משפחתו) יחד עם אלפי חסידים, ביום ח"י באלול תקע"ג. בעת הגעתו סיפר אדמו"ר האמצעי לחסידים על כך שאדמו"ר הזקן בילדותו, למד בעיירה ליובאוויטש אצל רבי ישכר בער מליובאוויטש. והוסיף וסיפר שאדמו"ר הזקן התגלה אליו וביקש ממנו לקבוע את מושבו בליובאוויטש. <br />
<br />
הנסיך צ'חווסקי, ששלט על העיירה, צווה על עובדיו לכרות מהיערות שלו כדי להקים בתים עבור הרבי והחסידים. ומיד כשהתיישבו החסידים בליובאוויטש בנו שם גם מקוה. אחר כך בנו את המקוה על שפת הנהר, לא רחוק מהחצר של רבותינו.<br />
<br />
לאחר התיישבות אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, התחילו לשם לנהור אנ"ש מכל המדינה. מליובאוויטש החלה תורת חסידות חב"ד, להתפשט בכל רוסיה הלבנה וליטא, ומספר הנוסעים לליובאוויטש הלך וגדל. כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הצמח צדק===<br />
אדמו"ר הצמח צדק התיישב בליובאוויטש, יחד עם דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד (1813). ואחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827) קיבל את נשיאות חב"ד, ונהג את נשיאותו בליובאוויטש, קרוב לארבעים שנה. במשך התקופה הזאת יסד ישיבה בליובאוויטש.<br />
<br />
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הצמח צדק: משנת תקצ"ב (1832) ואילך, היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן.<br />
<br />
אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהיה בליובאוויטש עד יומו האחרון - בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), ושם מנוחתו כבוד. בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהגוים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר המהר"ש===<br />
אדמו"ר המהר"ש גר כל ימיו בליובאוויטש. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר מוהר"ש, היה הרב אברהם ב"ר יוסף זעליגסון. אדמו"ר המהר"ש נסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ג (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור אביו אדמו"ר הצמח צדק.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הרש"ב===<br />
בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד אדמו"ר הרש"ב את ישיבת תומכי תמימים. וגם התחיל לבנות מקוה אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה הקודם במקום. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הרש"ב היה הרב דוד יעקובסון.<br />
<br />
בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת תרע"ו (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש, ובט"ז חשוון תרע"ו עזבו הרבי ומשפחתו את ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי אדמו"ר האמצעי התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
אחרי נסיעת הרבי מליובאוויטש, נשארה ישיבת תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה בקרמנטשוג, בשלהי קיץ תרע"ח (1918).<br />
<br />
לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים. לאחר נסיעתם של האחרונים הרסו הגויים המקומיים את ה'אוהל' (הוא נבנה מחדש רק בשנת תשכ"ו). <br />
<br />
אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר הרבי. בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות אדמו"ר מוהרש"ב, נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, וכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר על ידי הגוים.<br />
<br />
בעקבות עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה, שכן מרבית מן התושבים התפרנסו מאכסניות ועבודות דומות התלויות במבקרים הרבים שפקדו את העיירה. השלטון הקומוניסטי ששלט באותה עת הוסיף על הקשיים הכלכליים, ומרבית מיהודי העיירה עזבו לערים הגדולות.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הריי"צ===<br />
אדמו"ר הריי"צ נולד בי"ב תמוז תר"מ (1880) בליובאוויטש. בקיץ תרנ"ג (1893) התקיימה הבר מצווה שלו בחצר הרבי בליובאוויטש, ובשלהי שנת תרנ"ז (1897) התקיימה חתונתו שם. כשנפתחה ישיבת תומכי תמימים מונה להיות מנהל הישיבה.<br />
אחרי חתונתו, בנו בבית אביו עוד חדר אחד עבור דירתו. אחר כך עבר לגור בבית אחר בחצר הרבי.<br />
<br />
בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), לאחר עזיבת הרבי ותלמידי הישיבה את ליובאווטיש, כמה מאנ"ש שעדיין גרו בליובאוויטש, העבירו את בית הכנסת לבית החומה. בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת תרפ"ב (1921) שלח להם אדמו"ר הריי"צ סכום כסף לתיקון המקוה.<br />
<br />
בערב ר"ח אלול של אותה שנה (תרפ"ב) נסע אדמו"ר הריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. הייתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת הנשיאות. בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והגוים גנבו את כתלי הגדר. בשנת תרפ"ד (1924) השתדל אדמו"ר הריי"צ לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים. <br />
<br />
בית הכנסת בכפר נסגר על ידי הקומוניסטים באמצע החורף של שנת ה'תרצ"ו.<br />
<br />
===בשואה===<br />
בזמן שפרצה המלחמה נותרו בעיירה רק כמאה עשרים משפחות יהודיות, שהיוו כמחצית מתושבי העיירה.<br />
<br />
מפאת קרבתה לגבול, היה קל לנאצים לכבוש אותה, ושנתיים אחרי פרוץ המלחמה, בחודש סיוון ה'תש"א נפתח "מבצע ברברוסה" של הכוחות הנאציים לכיבוש ברית המועצות, ובזמן קצר הצליחה לכבוש שטחים ניכרים. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. בכ"ו בתמוז ה'תש"א נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.<br />
<br />
בסיום חודש מנחם אב (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה, מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול). לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לדבר עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים. בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ל וכדומה, כשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.<br />
<br />
בשבת שובה, ו' בתשרי ה'תש"ב, נצטוו כל הנותרים להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ומותר היה לקחת את החפצים האישיים בלבד. עם הגיעם לכיכר נלקחו מהם בכוח חפציהם האישיים, 17 מהיהודים נאסרו והוצאו להורג, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים מקומיים ואנשי פלוגת אס.אס שהגיעה מרודניה. הגטו היה ברחוב אחד קטן וצפוף עם 19 בתים, שבו נדחסו כ-500 יהודים, לערך 25 יהודים בכל בית. בגטו לא הייתה אספקה סדירה של מזון וחומרי הסקה והיהודים סבלו מחרפת רעב ותשישות מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך כיבוש רוסיה. <br />
<br />
חיסול הגטו נערך בי"ד חשוון ה'תש"ב, אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה. הנאצים רצחו במבצע החיסול על הגטו 483 יהודים, ה' יקום דמם. יהודים אלו נקברו בקבר אחים גדול בליובאוויטש.<br />
[[קובץ:שמות הנספים בליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אנדרטה לזכר 483 הנרצחים בעיירה]]<br />
[[קובץ:קבר האחים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר האחים בליובאוויטש כיום, בו נקברו 483 היהודים שנרצחו [האנדרטה (⬆) ניצבת עליו] pg]]<br />
היו מקומיים שסייעו לנאצים. אך באזור היערות שסביב ליובאוויטש ועד סמולנסק, היו פרטיזנים רבים שביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים (אחת הפעולות: שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר). ואזרחים סובייטים לא-יהודיים רבים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי, הוצאו להורג בחשד סיוע לפרטיזנים. <br />
<br />
בשנת ה'תש"ב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ונרצחו בה בידי הנאצים. בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו לרודניא יהודים מליובאוויטש ומליוזנה ומעוד עיירות, וחוסלו שם. סך הכל נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש (יהודים ולא-יהודים) .<br />
<br />
כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים, נערכו קרבות עזים בתוככי העיירה ורובה נחרבה, ומצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ניזוקו ונפלו. עקב הדיכוי הקומוניסטי לא היה שייך לשפץ את המקום. רק בערב ראש השנה ה'תש"ד (29 בספטמבר 1943), שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונשארו בה עשרה בתים בלבד בקצה העיירה.<br />
<br />
===כיום===<br />
בשנים האחרונות נבנו בעיירה בתי אירוח, ושוחזר המקוה והזאל. רבים מאנ"ש נוסעים לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו. שליח הרבי הרב [[גבריאל גורדון]] פועל לשמירת החצר ותיפקוד המקום.<br />
<br />
בעיירה הוצבה אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.<br />
<br />
==ליקוט מדברי רבותינו נשיאינו אודות העיירה ליובאוויטש== <br />
<br />
*'''מספר הזכרונות:''' "בהזדמנות מסוימת אמר אדמו"ר בעל ה"צמח צדק": "ליובאוויטש" מבוססת על אהבה. בגמרא ישנה מחלוקת: "שמא - מילתא היא, או לאו מילתא היא" (השם מהווה דבר לעצמו או לא). רבי מאיר סובר: "שמא מילתא היא", הוא היה מדייק בשם (כפי שהגמרא מספרת על איש ששמו היה בידור, ורבי מאיר אמר ששם זה רומז להתנהגות בלתי ראויה, ככתוב: כי דור תהפוכות המה). מייסד הישוב "ליובאוויטש" נקרא בשם רבי מאיר בעל צדקה וחסד , ובהתנהגותו השרה על המקום רוח אהבה, "שמא - מילתא היא". נאמר גם:"וכל אשר יקרא לו האדם, נפש חיה, הוא שמו", כי חיותו של הנברא באה באמצעות ה"צינור" של השם הנכון. "ליובאוויטש" היא "צנור" לאהבה חסידית ולידידות. על האדם לרחם על עצמו ועל הזולת, ואיש את רעהו יעזור לשפר את המדות הטובות ואת דרכי עבודת ה׳ עפ"י תורת החסידות. עד כאן דברי בעל ה"צמח צדק". אין, איפוא, פלא בכך ש"חב"ד" ו"ליובאוויטש" נעשו שמות נרדפים, שהפרו זה את זה והשפיעו זה על זה".<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* [[אלישיב קפלון]], "'''ליובאוויטש''' העיירה של חב"ד" תשע"ז, 566 עמודים.<br />
*[http://chabadlibrarybooks.com/23886 ליובאוויטש תולדות העיירה] מאת הרב שלום בער לוין.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
*[http://www.mylubavitch.org/ ליובאוויטש שלי] אתר המתעד את תולדות חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש ברוסיה ומידע למבקר<br />
*[https://chabad.info/tag/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9/ תגית "ליובאוויטש" באתר {{אינפו}}]<br />
<br />
<br />
{{תבנית:עיירות ברוסיה}}<br />
{{הערות שוליים}}</div>ממגhttps://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9E%D7%9E%D7%92/%D7%98%D7%99%D7%95%D7%98%D7%94&diff=570967משתמש:ממג/טיוטה2022-10-30T01:23:44Z<p>ממג: /* כיום */</p>
<hr />
<div>{{פירוש נוסף|נוכחי=עיירה ליובאוויטש|אחר=חסידות חב"ד - ליובאוויטש, לפורטל ליובאוויטש או לגיליון ליובאוויטש|ראו=[[חסידות חב"ד]] [[ליובאוויטש (פירושונים)]] ו[[פורטל:ליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:העיירה_ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור מפת ה[[עיירה]] ליובאוויטש]]<br />
'''לְיוּבַּאווִיטְש''' (בעברית: לוּבַּבִיץ. באנגלית: Lyubavichi. ברוסית: Люба́вич. בפולנית: Lubawicze) היא [[עיירה]] קטנה ב[[רוסיה]] במחוז סמולנסק סמוך לגבול [[בלארוס]].<br />
<br />
העיירה ליובאוויטש הייתה מקום מושבם של רוב נשיאי [[חסידות חב"ד]], ושימשה כמרכז פעילות חסידות חב"ד במשך 102 שנה (תקע"ג - תרע"ו). גם כיום, שנים רבות אחרי עזיבת העיירה, ממשיכה חסידות חב"ד להקרא "חסידות חב"ד ליובאוויטש".<br />
<br />
בבית העלמין בליובאוויטש נמצאים אהלי כ"ק אדמו"ר הצ"צ, ובנו כ"ק אדמו"ר המהר"ש. והשטח בו גרו בעבר [[רבותינו נשיאינו]], משמש כיום כמוזאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
<br />
==השם==<br />
לא ידוע מה היה שם העיירה שניתן לה ע"י מייסדה, ולא ידוע אם בכלל נתנו לה שם. רק לאחר תקופה ניתן לה השם "ליובא" (שפירושו ברוסית ובפולנית: "אהבה"). ובמשך הזמן צורפה גם הסיומת "וויטש", וכך נוצר השם המלא "ליובאוויטש"{{הערה|"ספר הזכרונות" פ"א. אך ראה בספר "ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" עמ' ו שכתבו, שמצינו מסמך משנת ה'רנ"ד, שכבר בו נקראת ליובאוויטש בשם זה ("ליובאוויטש"). ובעמ' יא כתבו : "ברשימה אחרת של הרבי, מובאת הערכה באשר לתקופה שבה החלה העיירה להיקרא בשם זה: "הגאון שלום שלמה, זקן הרבנית של הרה"צ ד' יששכר דוב, בהיותו ילד שמע מפי זקנים וישישים שהם היו רגילים לקרוא שם היישוב "ליובא" כמו שהיו קוראים אותה בילדותם". ומזה יש לשער אשר בשנות ה'ש"נ - ה'ש"ס (1560 - 1590) לערך נקראה שם העיר "ליובאוויטש".}}. <br />
<br />
הרבי הריי"צ כותב{{הערה|שם}}, שהשם "ליובא" ניתן לעיירה על שם ה[[אהבת ישראל]] שאפיינה את דמותו של מייסד העיירה, יהודי בשם [[ר' מאיר]], שהתפרסם באהבתו לכל אחד. ר' מאיר הרבה לגמול חסד עם כולם, ושמו נודע לתהלה בכל הסביבה והתפרסם למרחקים. על שמו נקראה העיירה אותה הקים בשם "ליובא" (אהבה). <br />
<br />
ו[[המהרי"ל]] (אח רבינו הזקן) כותב{{הערה|שארית יהודה למהרי"ל (אחי רבינו הזקן), אבן העזר סי' נב (בתשובה ששלח לכ"ק אדמו"ר הצ"צ בעניין כתיבת שם "ליובאוויטש" בגט)}}, שהשם ניתן על שמו של השר הראשון שהקים את העיירה, ששמו היה "לובייעצקי".<br />
<br />
==מיקום==<br />
העיירה ליובאוויטש נמצאת במרכז היישוב החקלאי "ליובאביצ'י" (Любавичское сельское поселение) בחבל רודניאנסקי שבמחוז סמולנסק (סמוך לגבול בלארוס). סמוכה לעיירות: בבינוביטש, דוברומיסלא, רודניא, ליאזנא, לאדי, והרדישטש.<br />
<br />
בעבר, בעקבות מלחמות בין [[רוסיה]] ו[[פולין]], הייתה העיירה עוברת לעיתים קרובות בין המדינות{{הערה|אמנם למרות זאת, תושביה הגויים תמיד היו פולנים, ולא רוסים (ספר הזכרונות).}}. בשנת ה'רפ"א (1521) חתם וואסילי השלישי מלך רוסיה על הסכם מסירת כמה עיירות באיזור סמולנסק לפולין, ביניהם גם העיירה ליובאוויטש. הסכם דומה חתם איוואן האיום בשנת ה'שט"ז (1556){{הערה|"ליובאוויטש - תולדות העיירה" מאת הרב שלום בער לוין}}. במהלך השנים עברה העיירה גם בין המחוזות אורשה, סמולנסק, ויטבסק ומוהילב.<br />
<br />
==תיאור כללי==<br />
ליובאוויטש מעולם לא היתה עיר גדולה, למרות שבתקופות מסוימות היו זורמים אליה מאות [[חסידים]] מכל רחבי רוסיה. שטח העיירה הוא כקילומטר וחצי על קילומטר וחצי. בצפון העיירה זורם נהר גדול שנקרא "נהר ברזינה"{{הערה|מקור נהר "בריזנה" היה בכפר הנושא אותו שם. כפר זה עצמו נקרא כן בגלל יער עצי הליבנה המקיפו. 'עצי ליבנה' ברוסית: בריוזה Березы (ספר הזכרונות).}} (reka berezina), ובמערב העיירה זורם עוד נהר, קטן יותר (reka khuditsa), שנקרא "נהר המצבה"{{הערה|משום שהוא נובע מתוך אחת המצבות בבית העלמין העתיק. האותיות שעל גבי המצבה היו מחוקות, ולכן אי אפשר לדעת של מי היה הקבר שנמצא שם. מדור לדור נמסרה האזהרה שלא להשתמש במי "נהר המצבה" לשתיה או לרחצה (ספר הזכרונות).}}.<br />
<br />
העיירה מוקפת בייערות גדולים, שמשווים לה מראה של מקום מבודד. וכפי שכותב [[הרבי הריי"צ]] ב[[ספר הזכרונות]]:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש, הנמצאת בפלך מוהילוב (במחוז בבינוביץ, ואחר-כך במחוז אורשה) ושוכנת על נהר דנייפר שברוסיה הלבנה, היתה מוקפת מאז ומתמיד יערות גדולים ששיוו לה מראה של מקום מבודד, והעניקו לתושביה תחושת התבודדות. כך נעשתה ליובאוויטש נקודת משיכה לאנשים שרצו להתיחד לנפשם ולהתקרב אל ה' ובריאתו. זו הסיבה לעובדה שצדיקים נסתרים רבים קשרו את גורלם עם ליובאוויטש והטביעו עליה את חותמם, עד שאנשים המתוודעים אל תולדותיה של ליובאוויטש, מראשית ייסודה, מתרשמים ממנה כעיר אגדית, הקשורה בפרק מרתק ומותח של חיים יהודים".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מרכז העיירה שימש בעבר כמקום השוק מרכזי, שבו התרכזו החנויות{{הערה|כ"ק אדמו"ר הצמח צדק מזכיר את רחבת השוק (חידושים לג, ד): "שהשער של המטלה ההולכת לעיר דובראוונא והשער של המטלה ההולכת לוויטעפסק או לרודניא אינן מכוונות כלל זה נגד זה... שכולם מפולשים לפלטיא הוא הרחוב שבאמצע העיר ששם החנויות כולם".}}. כל יום ראשון היה שוק של הגוים מכפרי הסביבה, שהיו מביאים התוצרת שלהם למכור, וקונים בחנויות את מה שהם צריכים{{הערה|"ליובאוויטש וחיילה" מאת הרב רפאל כהן.}}. בעיירה היה מתקיים גם יריד, במשך חודש אחד בשנה (ינואר), ואליו היו באים אנשים משקלאב, וויטעבסק, מוהילוב, ומעוד מקומות{{הערה|שו"ת הצ"צ או"ח סי' כד. אמנם בעיר ווילנא היה נדפס לוח שנה, ובסופו רשימת הירידים האמורים להתקיים במשך השנה. בעיירה ליובאוויטש רשומים כל שנה שני ירידים, האחד בחודש טבת (ינואר) והשני בחודש תמוז (יוני). וכן באתר של העיירה "ירידים - עם יבוא סחורות עד 1.5 מיליון רובל. היו 2 ירידים: 29 ביוני. ומ-6 בינואר עד 6 בפברואר".}}.<br />
<br />
בעבר היה בעיירה מספר [[בתי כנסת]] (בנוסף לבית הכנסת בחצר הרבי): בנימינ"ס שטיבל, הבית מדרש (כך שמו), גולדעס מנין, טומסקער מנין, בית הכנסת על יד האהל, ומנין חחלוקא. בנוסף לכך היה בעיירה טחנת קמח של מים (על יד גשר הנהר). בית מרחץ ומקוה. אורוות סוסים, מחסן עצים ובית מרקחת. ברחוב חחלוקא היה בית הדואר (עם טלגרף). תחנות הרכבת הקרובות לליובאוויטש נמצאות ברודניה ובקרסנה. בעבר הדרכים היו בלי כביש, והיו עגלונים שהיו נוסעים עד תחנת הרכבת{{הערה|ראה "ליובאוויטש וחיילה"}}.<br />
<br />
[[קובץ:ציור רחובות העיירה מספר "ליובאוויטש וחיילה".jpg|ממוזער]]<br />
[[קובץ:ציור חדש של העיירה.jpg|ממוזער]]<br />
[[קובץ:צילום העיירה מגוגל ארץ.jpg|ממוזער]]<br />
שמות רחובות העיירה השתנו מספר פעמים במהלך השנים. בספר הזכרונות כותב הרבי הריי"צ, שממרכז העיירה (השוק) היו יוצאים שלשה רחובות מרכזיים: רחוב "ברום" שהוליך אל דוברומיסל (Dobromysl). רחוב "שילבה" שהוליך אל רודניה, ורחוב "חכלוקה" שהוליך אל רססנה (Rossasno) . ונוסף על רחובות אלה, היו מספר סימטאות: "סיריצה", "הסימטא הקרה", "ויגאן" ו"סימטת הנהר". <br />
<br />
ב[[ליובאוויטש וחייליה]] כותב את שמות הרחובות: "שילעווע, חחלוקא, פטרבורג. שייער גאס, ונקרא די קאלטע גאס (בו גרו הגוים), ברוקגאס, הרחוב שלפני ככר השוק, ככר השוק".<br />
<br />
==אוכלוסיה==<br />
במהלך רוב שנותיה, העיירה הייתה מאוכלסת ברובה ביהודים, שחיו בשלום עם שכניהם הגוים. <br />
<br />
בשנים תקט"ז - תקי"ז (1755 - 1756) היה בליובאוויטש 75 - 80 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת תקמ"ד (1784) היה בליובאוויטש כ50 משפחות יהודיות{{הערה|הרב לוין שם}}. <br />
<br />
בשנת תקע"ג (1813) היה בליובאוויטש כ110 משפחות יהודיות{{הערה|ספר הזכרונות}}. <br />
<br />
בשנת ה'תר"כ (1860): היה בליובאוויטש 1516 נפשות, מתוכן 978 יהודים. <br />
<br />
בשנים שלאחרי זה התרבתה האוכלוסיה עד שמנתה כ300 משפחות יהודיות וכ100 משפחות נכריות. <br />
<br />
לאחר עזיבת רבותינו נשיאינו, עזבו יהודים רבים את העיירה, וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, נשארו בליובאוויטש רק כ110 משפחות יהודיות. <br />
<br />
העיירה כיום (1998) מונה 545 תושבים נכרים. ואין יהודים שגרים בעיירה.<br />
<br />
==בתי העלמין בליובאוויטש== <br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית העלמין בליובאוויטש]]}}<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש]]}}<br />
[[בית העלמין]] היהודי בליובאוויטש ממוקם בקצה המערבי של העיירה, סמוך לנהר הקטן. בית הקברות משתרע על חלקה של כ-70 על 150 מטר. בבית עלמין זה נמצאים אוהלי כ"ק [[אדמו"ר הצ"צ]] וכ"ק [[אדמו"ר המהר"ש]]. <br />
<br />
בסמוך אליהם טמונות גם: הרבנית [[סטערנא]] (אשת אדמו"ר הזקן), הרבנית [[שיינה]] (אשת אדמו"ר האמצעי), הרבנית [[חיה מושקא]] (אשת אדמו"ר הצמח צדק), הרבנית [[רבקה]] (אשת אדמו"ר המהר"ש). ועוד נשי ובנות משפחת רבותינו נשיאינו שאין ידוע לנו שמותם. וגם טמונים בבית העלמין: רבי [[ברוך שלום שניאורסון]] (בנו בכורו של אדמו"ר הצמח צדק וסב סבו של הרבי), [[אברהם סנדר שניאורסון]] (בן אדמו"ר המהר"ש. נפטר בהיותו בן שמונה שנים בלבד). הרב [[יששכר בער]] ("המגיד מליובאוויטש" ומורו של אדמו"ר הזקן בילדותו).<br />
<br />
בעקבות מלחמת העולם השנייה, נחרב בית העלמין. ובשנת תשכ"ו הגיע הרב אבא דוד גורביץ לעיירה ליובאוויטש, תיקן את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מוהר"ש ההרוסות והקים סביבן גדר. את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב. בשנת תשע"ה נוקה בית העלמין, והשיחים נכרתו ונשרפו. חלק מהמצבות הונחו על יציקת בטון. בסך הכול השתמרו בבית העלמין כ200 מצבות, וכל הכתובות עליהם הם בעברית. בשנים האחרונות ממשיכים לשפץ את בית העלמין, ומידי פעם מתגלים מצבות חדשות.<br />
<br />
בליובאוויטש היה בית העלמין נוסף, עתיק יותר, שעל פי המסורה קבורים בו הרבה קדושים. אולם מרוב יושנו, לא נותרה בו אפילו מצבה אחת עומדת. כיום מוצב במקום שלט לזכרון בית העלמין הישן.<br />
<br />
==חצר רבותינו נשיאינו==<br />
[[קובץ:חצר רבותינו נשיאינו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת חצר רבותינו נשיאינו]]<br />
בצפון העיירה נמצא חצר רבותינו נשיאינו, שם התגוררו הם ומשפחותיהם, ושם היה בית הכנסת ובית המדרש שלהם. בשטח חצר זו הוקמה ג"כ ישיבת [[תומכי תמימים]]. כיום משמש המקום כמוזיאון לתולדות רבותינו נשיאינו בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
==בית שניאורסון==<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[בית שניאורסון בליובאוויטש]]}}<br />
[[קובץ:בית שניאורסון בליובאוויטש.jpeg|ממוזער|שמאל|בית שניאורסאהן בליובאוויטש בימינו]]<br />
בית שניאורסאהן שבליובאוויטש הינו מבנה הממוקם על שטח גדול בעיירה ליובאוויטש, המשמש כיום כבית הכנסת אורחים, וכמוזיאון למורשת חסידות חב"ד ותולדות העיירה. הבית נקנה בשנת תשמ"ט ורשום על שמו של הרבי.<br />
<br />
==היסטוריה==<br />
העיירה ליובאוויטש מוזכרת (לראשונה) במסמך משנת ה'רנ"ד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" (עמ' ו). אך הרב לוין כתב שלראשונה נמצאת במסמך משנת ה'רפ"א.}}. יש שמשערים שהעיירה הוקמה לאחר גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב{{הערה|לוין שם}}, כשהיהודים החלו להתיישב בפולין. אמנם יש שמקדימים את זמן הקמתה לפני גירוש ספרד{{הערה|"ליובאוויטש - ערש חסידות חב"ד" שם}}.<br />
<br />
הרבי הריי"צ מספר על הקמת העיר:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"פרשת ייסודה של ליובאוויטש, בעבר הרחוק רחוק, קשורה באישיות יהודית מענינת, שזכרה לא נשכח במשך הדורות עד לזמננו. שם האיש היה רבי מאיר, ונמנה על אותם צדיקים שרצו לחיות רק על יגיע כפיהם. כיון שלא רצה להשאר במקום מגוריו הישן, כי אם להניח בסיס חדש לקיומו וקיום יהודים נוספים - עזב, יחד עם שלש משפחות נוספות, את עירו והלך לחפש איזו שהיא פנה נדחת כדי להתנחל שם ולהתפרנס מעמל כפים. נראה שחלומו היה להקים כפר יהודי... השטח שנבחר, עליו קמה ליובאוויטש, התאים מאוד להגשמת הרעיון, שכן היה מוקף יערות ונמצא לחופו של נהר. רבי מאיר והמשפחות שהלכו אתוהתמסרו מיד לעבודה: חטבו עצים ביער ובנו להם בתים.<br />
<br />
לפי המסופר הצטיין רבי מאיר במיוחד באהבתו הגדולה ליהודים, ואף לאינם יהודים. אהבת ישראל שלו היתה בלתי מוגבלת, וגם כלפי אחרים גילה אהבה. בפיו היה שגור הפתגם: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו", וברור שרוח הבריות נוחה ממי שמתייחס בידידות ובחסד לכל אחד. ולא רק את האדם, בחיר היצורים, בלבד הוקיר רבי מאיר - כי אם גם את כל נברא, ואף אם זה בעלי־חי ההולך על ארבע או מעופף בשמים. מובן שרבי מאיר זה הרבה לגמול חסד עם יהודים ועם אינם יהודים. כך נודע מיד שמו לתהלה בכל הסביבה ואף התפרסם למרחקים... כך היתה "ליובאוויטש" סמל לאהבת ישראל, אהבת הבריות, ועל הכל, כמובן, אהבת ה׳, בורא הכל. <br />
<br />
רבי מאיר היה הראשון לשורת צדיקים נסתרים במשך מאות שנים אשר ראו בליובאוויטש את ביתם. לפיכך זכתה ליובאוויטש, מאוחר יותר, להיות "עיר ואם בישראל", שממנה באו סמכות והנהגה שהוכרו בכל העולם היהודי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
בליובאוויטש הייתה קהילה של יהודים, עוד הרבה לפני שחסידות חב"ד קבעה בה מושבה. וכבר בסביבות שנת ה'ת"מ "היתה ליובאוויטש עיירה שמאחוריה עבר עשיר".<br />
<br />
בספר הזכרונות מסופר על שני צדיקים נסתרים שחיו בעיירה ליובאוויטש, בשנת ה'ת"מ או ה'ת"נ, ר' בנימין ור' וולף. ר' בנימין זה הקים את בית הכנסת העתיק ביותר בליובאוויטש שנקרא "בנימינ'ס שטיבל" (אם כי לאמתו של דבר נבנה ביתכנסת זה מספר פעמים מחדש במשך ימי תולדותיו, לאחר שנחרב בשריפות שעברו עליו).<br />
<br />
וכן מסופר שם על עוד צדיקים נסתרים שחיו בה, בדור שלאחריהם: ר' יוסף (רב העיירה), ר' זבולון הסופר, ר' בנימין ור' וולף (דור ב) ור' ישכר בער. כל אלו היו מתלמידי הבעש"ט (ולאחרי זה מתלמידי המגיד ממעזריטש). <br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הזקן===<br />
בשנים: תקט"ז - תקי"ז, היה <br />
כ"ק רבינו הזקן, בהיותו ילד כבן 11-12, נשלח ע"י אביו לעיירה ליובאוויטש ללמוד אצל הגאון ר' יוסף. ר' יוסף מסרו לחתנו ר' יששכר בער מקאבילניק שילמד אותו. במשך שתי שנים (תקט"ז - תקי"ז) למד רבינו בליובאוויטש. בתקופה זו התאכסן בדירתו של ר' נפתלי 'בטלן' ושצערע-דוואשע החנוונית. קביעת מקום לימודו היה בחדר השני של בית המדרש "פועלי צדק משכימי קום"{{הערה|ראה "ליובאוויטש ערש חסידות חב"ד. אך בספר בית רבי פ"א כתב: "בהיותו בן י"ב שנה לקח לו אביו לרב, את הרה"ק רבי ישכר בער זלה"ה מגיד מישרים דליובאוויטש. וכאשר התחיל הרב ללמוד עמו נבהל משמוע גודל חריפותו ובקיאותו, ואמר לאביו שבנו אינו צריך לרב, ופסק מללמוד עמו. ומאז היה לומד בפני עצמו בשקידה נפלאה יומם ולילה ושמו הטוב יצא למרחוק".}}. על המקום בו למד רבינו הזקן, הוקמה לימים חצר רבותינו נשיאינו.<br />
<br />
וכותב ע"ז הרבי הריי"צ{{הערה|ספר הזכרונות}}:<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=<br />
"ליובאוויטש היתה גם מקום התורה אליו נדד אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן, בילדותו, ללמוד תורה. ומפי מי? - מפי אותו רבי יששכר דב! רבי שניאור זלמן, מורה ומייסד חב"ד, לא ידע אז אפילו על החסידות בכלל ואף לא שמע אז, יש להניח, את שמע הבעש"ט - הוא היה אז נער בן שתים עשרה שנה. ודאי שמע אז את יסודות החסידות כפי שהוסברו בדרשות רבי יוסף המגיד. רבי שניאור זלמן למד תורה לא רק מפי יששכר דב, אלא אף מפי חותן רבו, רבי יוסף המגיד, וכנראה גם מפי רבי זבולון הסופר, שכן שלשה אלו היו שרויים תמיד ביחד. רוח החסידות הורגשה בכל דבריהם, בכל פרטי התנהגותם, וביחסם לאנשים, ובמיוחד לאנשים פשוטים..."<br />
<br />
"...מאוחר יותר כשעבר רבי דוב בער למזריטש והנהיג משם את התנועה החסידית, במשכו אליו מגדולי וטובי העם באותה תקופה, נקשר גם רבי שניאור זלמן אליו. בכך היה רבי שניאור זלמן ל"נכד" כפול של הבעש"ט, הן כתלמידו של רבי יששכר דב מליובאוויטש והן כתלמידו של רבי דוב בער ממעזריטש ממלא־מקומר של הבעש"ט. בקשר כפול זה שנקשר אל הבעש׳׳ט חוזק הקשר שלו גם עם ליובאוויטש, העיירה בה למד בשנות נעוריו אצל רבי יששכר דוב. כך הונח היסוד להתקשרותה של חסידות חב"ד עם העיירה ליובאוויטש, למרות שאדמו"ר הזקן עצמו קבע חצרו בליאזנא ולאחר מכן בליאדי, ורק בדור השני לחסידות חב"ד נקבעה בירתה בליובאוויטש ע"י אדמו"ר האמצעי".|מרכאות=כן}}<br />
<br />
מאוחר יותר, בעת שהיה רבינו אצל רבי מנחם מענדל מהורודוק, נפגש שם שוב עם ר' ישכר בער{{הערה|בית רבי שם}}. וברבות השנים אחרי שיסד רבינו הזקן את חסידות חב"ד, נהפכו היוצרות נעשה ר' יששכר בער חסיד של רבינו הזקן{{הערה|שם}}. <br />
<br />
גם בנו של ר' ישכר דוב, ר' יוסף מליובאוויטש, היה מגדולי תלמידי רבינו{{הערה|שם}}. וכן החסיד ר' צבי הירש זרחי, מתלמידי רבינו הזקן, גר בליובאוויטש{{הערה|ראה אהלי ליובאוויטש (ג. עמ' 32).}}. ובשו"ת רבינו הזקן (סימן יז) מובאת שאלה הלכתית שנשלחה לרבינו מאת "ר' בנימין מ"צ (מורה צדק) דליובאוויטש".<br />
<br />
בשנת תקע"ב (1812) חיל של נפוליאון הוצב בליובאוויטש, למשך שבועיים.<br />
<br />
===תקופת כ"ק אדמו"ר האמצעי===<br />
בעת הסתלקות אביו אדמו"ר הזקן, ביום כ"ד בטבת שנת תקע"ג (1812), שהה אדמו"ר האמצעי בעיירה קרמנצ'וג ושם קיבל על עצמו את הנשיאות. ולאחר מסע (שכונה "מסע ההכתרה") בין עיירות רוסיה, בחר אדמו"ר האמצעי למקום מגוריו את העיירה ליובאוויטש, ואליה הגיע (עם כל משפחתו) יחד עם אלפי חסידים, ביום ח"י באלול תקע"ג. בעת הגעתו סיפר אדמו"ר האמצעי לחסידים על כך שאדמו"ר הזקן בילדותו, למד בעיירה ליובאוויטש אצל רבי ישכר בער מליובאוויטש. והוסיף וסיפר שאדמו"ר הזקן התגלה אליו וביקש ממנו לקבוע את מושבו בליובאוויטש. <br />
<br />
הנסיך צ'חווסקי, ששלט על העיירה, צווה על עובדיו לכרות מהיערות שלו כדי להקים בתים עבור הרבי והחסידים. ומיד כשהתיישבו החסידים בליובאוויטש בנו שם גם מקוה. אחר כך בנו את המקוה על שפת הנהר, לא רחוק מהחצר של רבותינו.<br />
<br />
לאחר התיישבות אדמו"ר האמצעי בליובאוויטש, התחילו לשם לנהור אנ"ש מכל המדינה. מליובאוויטש החלה תורת חסידות חב"ד, להתפשט בכל רוסיה הלבנה וליטא, ומספר הנוסעים לליובאוויטש הלך וגדל. כשהתרבה מאד מספר האורחים המגיעים לליובאוויטש הוכרח רבינו לתקן תקנות מיוחדות המגבילות את רשיון הנסיעות האלו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הצמח צדק===<br />
אדמו"ר הצמח צדק התיישב בליובאוויטש, יחד עם דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשלהי שנת תקע"ג - תחלת שנת תקע"ד (1813). ואחרי הסתלקות אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827) קיבל את נשיאות חב"ד, ונהג את נשיאותו בליובאוויטש, קרוב לארבעים שנה. במשך התקופה הזאת יסד ישיבה בליובאוויטש.<br />
<br />
רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הצמח צדק: משנת תקצ"ב (1832) ואילך, היה הרב יששכר בער הלוי הורביץ, ואחריו - הרב אברהם ב"ר אביגדור הכהן.<br />
<br />
אדמו"ר הצמח צדק היה הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שהיה בליובאוויטש עד יומו האחרון - בי"ג ניסן תרכ"ו (1866), ושם מנוחתו כבוד. בצוואתו כתב שלא לבנות בנין על קברו לא מלבנים ולא מעצים. אמנם למעשה חששו שהגוים יחפרו בקבר לחפש שם זהב, שאולי הוטמן בו, ולכן הוכרחו לבנות אהל של קירות גבוהים מסביב לקברו, בלי גג. ואחר כך הוסיפו ובנו עוד חדר לצד הדרומי של האהל, להיות בית המדרש סמוך לקברו.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר המהר"ש===<br />
אדמו"ר המהר"ש גר כל ימיו בליובאוויטש. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר מוהר"ש, היה הרב אברהם ב"ר יוסף זעליגסון. אדמו"ר המהר"ש נסתלק בליובאוויטש בי"ג תשרי תרמ"ג (1882), ושם מנוחתו כבוד, באהל שבנו עבור אביו אדמו"ר הצמח צדק.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הרש"ב===<br />
בקיץ תרנ"ז (1897) ייסד אדמו"ר הרש"ב את ישיבת תומכי תמימים. וגם התחיל לבנות מקוה אלא שהיו בזה מניעות עצומות, והוחלט לשפץ את המקוה הקודם במקום. רב העיירה ליובאוויטש בתקופת אדמו"ר הרש"ב היה הרב דוד יעקובסון.<br />
<br />
בימי מלחמת העולם הראשונה, בתחילת שנת תרע"ו (1915), כשהתקרב הצבא הגרמני לאיזור ליובאוויטש, החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש, ובט"ז חשוון תרע"ו עזבו הרבי ומשפחתו את ליובאוויטש. בהיותם בדרך, התבטא הרבי הרש"ב באזני בנו, אדמו"ר הריי"צ, כי אדמו"ר האמצעי התיישב בליובאוויטש בחודש מרחשוון, וכעת - מאה ושתיים שנה לאחר מכן, בחודש מרחשוון תרע"ו, הם עוזבים את ליובאוויטש, וביאר באזניו ביאור על משקל המספר ק"ב - מספר השנים בה שכנה מרכז חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש.<br />
<br />
אחרי נסיעת הרבי מליובאוויטש, נשארה ישיבת תומכי תמימים ללמוד בישיבה עוד שנתיים וחצי. אחרוני התלמידים עזבו את העיירה ליובאוויטש, בדרכם לישיבה בקרמנטשוג, בשלהי קיץ תרע"ח (1918).<br />
<br />
לפני נסיעת הקבוצה האחרונה של תלמידי הישיבה מליובאוויטש, סידרו את כל החפצים שנשארו, לחלקם ולהצניעם כמה שאפשר. חפרו בעומק, במרתף של בית הרבי, והצניעו שם את החפצים. לאחר נסיעתם של האחרונים הרסו הגויים המקומיים את ה'אוהל' (הוא נבנה מחדש רק בשנת תשכ"ו). <br />
<br />
אחרי נסיעת אחרוני תלמידי הישיבה מליובאוויטש, בשלהי תרע"ח (1918), התנחלה העירייה בחצר הרבי. בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), ככלות שנה ראשונה להסתלקות אדמו"ר מוהרש"ב, נשרפו כל הבתים שבחצר רבותינו בחצי שעה, וכל מה שהיה במרתפים נשדד ונשבר על ידי הגוים.<br />
<br />
בעקבות עזיבת הרבי הרש"ב וישיבת תומכי תמימים את העיירה, חוו התושבים נפילה כלכלית קשה, שכן מרבית מן התושבים התפרנסו מאכסניות ועבודות דומות התלויות במבקרים הרבים שפקדו את העיירה. השלטון הקומוניסטי ששלט באותה עת הוסיף על הקשיים הכלכליים, ומרבית מיהודי העיירה עזבו לערים הגדולות.<br />
<br />
===תקופת אדמו"ר הריי"צ===<br />
אדמו"ר הריי"צ נולד בי"ב תמוז תר"מ (1880) בליובאוויטש. בקיץ תרנ"ג (1893) התקיימה הבר מצווה שלו בחצר הרבי בליובאוויטש, ובשלהי שנת תרנ"ז (1897) התקיימה חתונתו שם. כשנפתחה ישיבת תומכי תמימים מונה להיות מנהל הישיבה.<br />
אחרי חתונתו, בנו בבית אביו עוד חדר אחד עבור דירתו. אחר כך עבר לגור בבית אחר בחצר הרבי.<br />
<br />
בתחילת חודש ניסן תרפ"א (1921), לאחר עזיבת הרבי ותלמידי הישיבה את ליובאווטיש, כמה מאנ"ש שעדיין גרו בליובאוויטש, העבירו את בית הכנסת לבית החומה. בנין המקוה נחרב, ובתחלת שנת תרפ"ב (1921) שלח להם אדמו"ר הריי"צ סכום כסף לתיקון המקוה.<br />
<br />
בערב ר"ח אלול של אותה שנה (תרפ"ב) נסע אדמו"ר הריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. הייתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת הנשיאות. בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והגוים גנבו את כתלי הגדר. בשנת תרפ"ד (1924) השתדל אדמו"ר הריי"צ לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים. <br />
<br />
בית הכנסת בכפר נסגר על ידי הקומוניסטים באמצע החורף של שנת ה'תרצ"ו.<br />
<br />
===בשואה===<br />
בזמן שפרצה המלחמה נותרו בעיירה רק כמאה עשרים משפחות יהודיות, שהיוו כמחצית מתושבי העיירה.<br />
<br />
מפאת קרבתה לגבול, היה קל לנאצים לכבוש אותה, ושנתיים אחרי פרוץ המלחמה, בחודש סיוון ה'תש"א נפתח "מבצע ברברוסה" של הכוחות הנאציים לכיבוש ברית המועצות, ובזמן קצר הצליחה לכבוש שטחים ניכרים. הגרמנים הגיעו מכיוון העיר סמולנסק והרסו וכבשו כל מה שנקרא בדרכם. בכ"ו בתמוז ה'תש"א נכבשה ליובאוויטש וסופחה לשטח הגרמני.<br />
<br />
בסיום חודש מנחם אב (כחודש אחרי כיבוש העיר), יצאה ההוראה שעל כל יהודי העיירה, מוטלת חובה לשאת על דש הבגד העליון הנראה כלפי חוץ - טלאי צהוב (עגול). לאחר תקופה יצאה הוראה חדשה, ובא נצטוו היהודים לשאת סרט צהוב. ליהודים היה אסור לבקר במקומות ציבוריים, וכן לא לדבר עם האוכלסייה הנכרית. מי שהיה מפר את הגזירות - דינו מוות. אולם בפועל הוציאו להורג, גם כאלו שלא עברו על הגזירות, ביניהם קבוצה של נערים צעירים. בתקופה שלאחר מכן היו מספר פעמים של ביזוי התורה והיהודים הקשישים, כגון שאולצו לרקוד על ספרי תורה רח"ל וכדומה, כשלאחר מכן נורו למוות בידי הנאצים.<br />
<br />
בשבת שובה, ו' בתשרי ה'תש"ב, נצטוו כל הנותרים להתייצב בכיכר המרכזית של העיירה ומותר היה לקחת את החפצים האישיים בלבד. עם הגיעם לכיכר נלקחו מהם בכוח חפציהם האישיים, 17 מהיהודים נאסרו והוצאו להורג, והיתר הועברו לגטו תחת משמר של שוטרים מקומיים ואנשי פלוגת אס.אס שהגיעה מרודניה. הגטו היה ברחוב אחד קטן וצפוף עם 19 בתים, שבו נדחסו כ-500 יהודים, לערך 25 יהודים בכל בית. בגטו לא הייתה אספקה סדירה של מזון וחומרי הסקה והיהודים סבלו מחרפת רעב ותשישות מהעבודה הממושכת. במשך היום היו נשלחים לעבודות תשתיות עבור הגרמנים, שיוכלו לעבור להמשך כיבוש רוסיה. <br />
<br />
חיסול הגטו נערך בי"ד חשוון ה'תש"ב, אנשי אס-אס ושוטרים מקומיים גררו יהודים לעבר הכנסייה המקומית, משם נלקחו בקבוצות, ונורו בתעלת ביוב בפאתי העיירה. הנאצים רצחו במבצע החיסול על הגטו 483 יהודים, ה' יקום דמם. יהודים אלו נקברו בקבר אחים גדול בליובאוויטש.<br />
<br />
היו מקומיים שסייעו לנאצים. אך באזור היערות שסביב ליובאוויטש ועד סמולנסק, היו פרטיזנים רבים שביצעו, בהכוונת השלטונות הסובייטים, פעולות תגמול נגד הנאצים (אחת הפעולות: שריפת הגשר שעבר בתוך העיירה מעל הנהר). ואזרחים סובייטים לא-יהודיים רבים, ביניהם כמה ממורי בית הספר המקומי, הוצאו להורג בחשד סיוע לפרטיזנים. <br />
<br />
בשנת ה'תש"ב הובאו לליובאוויטש תושביה היהודיים של קראסנאיע, ונרצחו בה בידי הנאצים. בז' אדר תש"ב (24 בפברואר 1942) הובאו לרודניא יהודים מליובאוויטש ומליוזנה ומעוד עיירות, וחוסלו שם. סך הכל נרצחו בליובאוויטש כ-700 איש (יהודים ולא-יהודים) .<br />
<br />
כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים, נערכו קרבות עזים בתוככי העיירה ורובה נחרבה, ומצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ניזוקו ונפלו. עקב הדיכוי הקומוניסטי לא היה שייך לשפץ את המקום. רק בערב ראש השנה ה'תש"ד (29 בספטמבר 1943), שוחררה העיירה, לאחר סדרת נצחונות סובייטים ברחבי בריה"מ. ליובאוויטש הייתה חרבה, ונשארו בה עשרה בתים בלבד בקצה העיירה. <br />
<br />
===כיום===<br />
בשנים האחרונות נבנו בעיירה בתי אירוח, ושוחזר המקוה והזאל. רבים מאנ"ש נוסעים לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו. שליח הרבי הרב [[גבריאל גורדון]] פועל לשמירת החצר ותיפקוד המקום.<br />
<br />
בעיירה הוצבה אנדרטה גדולה לזכר תושביה היהודיים של העיירה שנרצחו בעת הכיבוש הנאצי.<br />
<br />
==ליקוט מדברי רבותינו נשיאינו אודות העיירה ליובאוויטש== <br />
<br />
*'''מספר הזכרונות:''' "בהזדמנות מסוימת אמר אדמו"ר בעל ה"צמח צדק": "ליובאוויטש" מבוססת על אהבה. בגמרא ישנה מחלוקת: "שמא - מילתא היא, או לאו מילתא היא" (השם מהווה דבר לעצמו או לא). רבי מאיר סובר: "שמא מילתא היא", הוא היה מדייק בשם (כפי שהגמרא מספרת על איש ששמו היה בידור, ורבי מאיר אמר ששם זה רומז להתנהגות בלתי ראויה, ככתוב: כי דור תהפוכות המה). מייסד הישוב "ליובאוויטש" נקרא בשם רבי מאיר בעל צדקה וחסד , ובהתנהגותו השרה על המקום רוח אהבה, "שמא - מילתא היא". נאמר גם:"וכל אשר יקרא לו האדם, נפש חיה, הוא שמו", כי חיותו של הנברא באה באמצעות ה"צינור" של השם הנכון. "ליובאוויטש" היא "צנור" לאהבה חסידית ולידידות. על האדם לרחם על עצמו ועל הזולת, ואיש את רעהו יעזור לשפר את המדות הטובות ואת דרכי עבודת ה׳ עפ"י תורת החסידות. עד כאן דברי בעל ה"צמח צדק". אין, איפוא, פלא בכך ש"חב"ד" ו"ליובאוויטש" נעשו שמות נרדפים, שהפרו זה את זה והשפיעו זה על זה".<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* [[אלישיב קפלון]], "'''ליובאוויטש''' העיירה של חב"ד" תשע"ז, 566 עמודים.<br />
*[http://chabadlibrarybooks.com/23886 ליובאוויטש תולדות העיירה] מאת הרב שלום בער לוין.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
*[http://www.mylubavitch.org/ ליובאוויטש שלי] אתר המתעד את תולדות חסידות חב"ד בעיירה ליובאוויטש ברוסיה ומידע למבקר<br />
*[https://chabad.info/tag/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9/ תגית "ליובאוויטש" באתר {{אינפו}}]<br />
<br />
<br />
{{תבנית:עיירות ברוסיה}}<br />
{{הערות שוליים}}</div>ממג