חב"דפדיה - תרומות המשתמש [he]

אברהם דוד מיידנצ'יק

2020-12-23T11:42:36Z

מן ההר: הגהה

[[קובץ:אברמי מיידנצ'יק.jpeg|שמאל|ממוזער|250dx|ר' אברהם מיידנצ'יק (משמאל) עם שר החינוך מר יואב גלנט]]
הרב '''אברהם (אברמי) מיידנצ'יק''' הינו שליח הרבי ליישובי גן רווה{{הערה|[https://chabad.info/news/184771/ הכתבה בחב"ד אינפו]}} חבר פעיל ב[[אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש]], וחבר הנהלה ב[[התאחדות החסידים]]. לרב מיידנצ'יק קשרים ענפים עם צמרת השלטון בישראל, והוא רואה בעצמו כממשיך דרכו של סבו - ר' [[שלמה מיידנצ'יק]], דבר שמתבטא בעיקר במסגרת פעילותו ב[[בית חב"ד לאישי ציבור]].

==תולדות חיים==
ר' אברהם מיידנצ'יק נולד ב[[כפר חב"ד]] בשנת [[תש"מ]] להוריו ר' צבי הירש ובלה מיידנצ'יק, בבחרותו למד ב[[תומכי תמימים לוד|ישיבת תות"ל לוד]] [[ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת (גדולה)|ובישיבה גדולה בצפת]], בשנת [[תשס"א]] לאחר שגמר את לימודיו בישיבת תות"ל ב[[צפת]] נסע לשנת ה'קבוצה' שלו

לאחר שגמר את שנת הקבוצה חזר לארה"ק ועזר ביחד עם בני משפחתו לסבו - ר' [[שלמה מיידנצ'יק]] בניהול העניינים ב[[אגו"ח]], וכתוצאה ישירה מכך נלווה אל סבו למקצת מפגישותיו עם ראשי צמרת המדינה, וכך קנה לו ידידים בצמרת השלטון בישראל. לאחר פטירתו של ר' [[שלמה מיידנצ'יק]] ב[[ט"ו בניסן]] [[תשס"ד]] מונה לכהן כחבר פעיל ב[[אגו"ח]]{{מקור}}, ובמסגרת זו הקים ביחד עם דודו ר' [[ישראל מיידנצ'יק]] ובן דודו ר' [[מנחם מענדל בליניצקי (אגו"ח)|מנחם מענדל בליניצקי]] את [[בית חב"ד לאישי ציבור]] הפועל אצל חברי כנסת ואישי ציבור בישראל מכל גווני הקשת הפוליטית.

בשנת [[תשס"ח]] [[נישואין|נשא]] את רעייתו מרת סימה לבית משפחת ברינסון, וקבע את מגוריו ב[[כפר חב"ד]]. בשנת [[תשע"ו]] עבר להתגורר ביישובי גן נווה, ולאחר מכן קבע את מגוריו ב[[ראשון לציון]], ומשם ממשיך את הפעילות ביישובי גן נווה.

{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:מיידנצ'יק, אברהם}}
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:משפחת מיידנצ'יק]]
[[קטגוריה:בוגרי תומכי תמימים לוד]]
[[קטגוריה:בוגרי ישיבת חח"ל צפת]]
[[קטגוריה:עסקנים חב"דיים]]
[[קטגוריה:קבוצה תשס"א]]
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]
[[קטגוריה:שלוחים בארץ ישראל]]
[[קטגוריה:חברי אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש]]

שיחת משתמש:מן ההר

2020-12-17T23:54:30Z

מן ההר: /* תגים */

{{בה}} {{חממה}} ¤ '''[[משתמש:חבר|חבר]]''' ([[שיחת משתמש:חבר|שיחה]]) נכתב בשעה 06:15 - היום, [[י"ז בכסלו]] [[תשפ"א]] מגיע משיח.

== תגים ==

אין להשתמש כלל ב<nowiki><br>
</nowiki> אם רוצים לרדת שורה משתמשים באנטר בלבד. כמו כן בשיל הערה משתמשים ב{{תב|הערה}}, בהצלחה! ¤ '''[[משתמש:חבר|חבר]]''' ([[שיחת משתמש:חבר|שיחה]]) נכתב בשעה 14:15 - היום, [[י"ז בכסלו]] [[תשפ"א]] מגיע משיח.
:תודה [[משתמש:מן ההר|מן ההר]] - [[שיחת משתמש:מן ההר|שיחה]], 18:11, י"ז בכסלו, ה'תשפ"א 18:11, 3 בדצמבר 2020 (UTC)
:: אנטר לא עושה לי הורדת שורה. מה לעשות?

יוסף רוזין

2020-12-12T22:20:26Z

מן ההר: /* הרבי ושיטת הרגצ'ובר */

{{פירוש נוסף|נוכחי=גאון הרוגוצ'ובי|אחר=נציג ה[[ג'וינט]] ברוסיה|ראו=[[יוסף רוזין (ד"ר)]]}}
{{דמות
|שם=רבי יוסף רוזין
|תמונה=[[קובץ:יוסף רוזין.jpg|ללא מסגרת|250px]]
|כינוי=הגאון מרוגוצ'וב (הרוגוצ'ובר. בלשון הרבי: הרוגוצו'בי)
|תיאור=
|תאריך לידה=שנת [[תרי"ח]]
|מקום לידה=רגצ'וב, בלארוס
|תאריך פטירה=[[י"א באדר]] [[תרצ"ו]]
|מקום פטירה=[[וינה]]
|מקום פעילות=דווינסק
|תפקידים נוספים=רב ומשיב
|רבותיו=הרב [[יוסף דוב סולובייצ'יק]] והרב יהושע לייב דיסקין
|תלמידיו=
|חיבוריו="צפנת פענח", "מכתבי תורה" [[יוסף רוזין#חיבוריו|ועוד]]
|השתייכות=[[חסידות חב"ד]]
}}
הרב '''יוסף'''{{הערה|השם חיים נוסף לו ככל הנראה כשחלה.}}''' רוזין''' (מכונה '''הגאון מרוגוצ'וב''', '''הרוגוצ'ובֶר''') היה נצר למשפחת חסידי חב"ד, ידיד [[אדמו"רי חב"ד]] ומחבר הספר "[[צפנת פענח (ספר)|צפנת פענח]]". נולד בשנת [[תרי"ח]] בעיר רוגצ'וב בבלארוס ונפטר ביום [[י"א באדר]] שנת [[תרצ"ו]] בהיותו ב[[וינה]]. מנוחתו כבוד בעיר רבנותו - דווינסק.

==תולדות חיים==
[[קובץ:הרב יוסף רוזין בצעירותו.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הרב רוזין בתקופת היותו [[רב]] בעיר דווינסק]]
הרב רוזין נולד בשנת [[תרי"ח]] בעיר רוגצ'וב שבבלארוס (פלך מוהליב) לר' אפרים פישל ושרה רוזין. אביו היה [[תלמיד חכם]] ו[[חסיד חב"ד]]. אימו הייתה נכדה של ר' גרשון, מראשוני חסידי [[אדמו"ר הזקן]] ברוגצ'וב. בילדותו לקחו אביו ל[[אדמו"ר הצמח צדק]] ב[[ליובאוויטש]] שבירכו שיהיה למדן, תוך כדי שבנו של אדמו"ר הצמח צדק, ר' [[יהודה לייב שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|יהודה לייב שניאורסון]], שלימים היה האדמו"ר הראשון מ[[קאפוסט]], מניח עליו את ידיו.
כאשר היה אצל אדמו"ר הצ"צ הורה לו הרבי ללמוד מסכת נזיר, ומזה הבין שעליו לנהוג בנזירות, וכן נהג כל חייו.
(אף כי בענינים מסויימים לא נהג בנזירות, כגון שהיה אוכל ענבים).
כבר בילדותו נודע כחריף ובעל זכרון לא שגרתי. בהיותו בן שמונה שנים כבר ידע את כל [[סדר נזיקין]] בעל פה. בגיל שלוש עשרה הביאו אביו לסלוצק אל הגאון רבי יוסף דוב הלוי (רבי יושע בער) סולובייצ'יק "הבית לוי", ושם למד בחברותא עם בנו ר' [[חיים סולובייצ'יק]]. אחר כך נסע ללמוד אצל ר' יהושע לייב דיסקין בשקלוב. באותה תקופה היה מבקר גם אצל ר' [[שלמה שניאור זלמן שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)|שלמה שניאור זלמן שניאורסון]], ה[[אדמו"ר]] מ[[קפוסט]]. לפני חתונתו נסע אל רבי [[שניאור זלמן מלובלין]] ושם נהיה לחסיד [[חסידות חב"ד]].

בגיל שמונה עשרה התחתן עם בתו של הרב משה גורפינקל מ[[ורשה]], זמן קצר לאחר נישואיהם נפטרה אשתו ולבקשת חמיו [[נישואין|נשא]] את בתו השניה. במשך שמונה שנים עסק רק ב[[תורה]] כשחמיו דואג לכלכלו. בשנת [[תרמ"ט]] התמנה על ידי [[שלמה זלמן שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)|רבי שלמה זלמן שניאורסון]] ל[[רב]] בעיר דווינסק, שהייתה מאוכלסת ברובה בחסידי [[חב"ד - קפוסט]]. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] נתקע ב[[פטרבורג]] ובמשך עשר שנים שימש כרב עדת החסידים בעיר. לאחר מכן חזר לדווינסק.

הרב יוסף רוזי'ן היה יוצא דופן בהתמדתו ב[[תורה]]. חריפותו וגאונותו הם נדירים ביותר ובודדים שמשתווים לו{{הערה|[[הרב]] [[אליעזר ננס]] ביקר פעם אצל הרב רוזין ושאל אותו "אומרים שאינך לומד [[אחרונים]]". ענהו הרב רוזין: "שקר וכזב. אתה יכול לבחון אותי על כל הנושאי כלים של ה[[שולחן ערוך]] ונספחיהם ואומר לך אותם מילה במילה" (מגדל עוז פענח רזא).}}. ספריו "צפנת פענח" על התורה, ה[[ש"ס]] וה[[רמב"ם]], עמוקים מאוד ורק יחידי סגולה יכולים לרדת לסוף דעתו. למען פענוח ספריו הוקם ב[[ארצות הברית]] על ידי ישיבת יצחק אלחנן, מכון "צפנת פענח" המביא את כל המקורות אליו הוא מפנה.

וכך כתב עליו הרב [[שלמה יוסף זווין]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן|
|מקור='''אישים ושיטות''', הרב [[שלמה יוסף זווין]]
|תוכן=הרוגצ'ובי היה "חד בדרא" לא במליצה ולא בשגרה. לא נמצא שני לו בדורנו, וגם בדורות הרבה לפניו ולאחריו, בבחינת ידיעה בקיאותית מופלאה של כל התורה כולה, לכלליה ולפרטיה ולפרטי פרטיה, לחדרי חדריה ולעמקי סתריה.. יודע הגאון הרוגאצ'ובי את ערכו, לא נכחד עצמו ממנו. אין הוא מחשיב כלל.. אפילו את ראשוני האחרונים. לא מזכירם ולא מביאם כלל. ואפילו את הראשונים ([[רש"י]], [[תוספות]], [[הרא"ש]] וכו') שהוא מצטט אותם לפי דרכו, ומראה לנו פנינים נפלאות בדבריהם, אפילו את הראשונים האלה אין הוא מקבל את מרותם באופן מוחלט.}}

פעם, בעת הולכו עם בתו ברחוב, ראו שלט הכתוב בשפה זרה, ואז אמר לבתו שהוא יכול ללמוד כל שפה ב-8 שעות.

ביום [[י"א באדר]] בשנת [[תרצ"ו]] נפטר בוינה ומנוחתו כבוד בעיר רבנותו, דווינסק. לאחר פטירתו הוקם סניף של ישיבת תומכי תמימים על שמו "זכרון יוסף" בדווינסק.

==קשריו עם חב"ד==
===על אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי===
[[קובץ:הלוויית הרב יוסף רוזין.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הלווית הרב רוזין בעיר דווינסק]]
הרב רוזין העריך מאוד את [[אדמו"ר הזקן]]. בספרו צפנת פענח הוא מכנה אותו "הגאון האמיתי{{הערה|"צפנח פענח" דפוס דווינסק שנת [[ת"ש]], חלק א' סימן נ"ח.}}. על "קונטרס אחרון" של [[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך (אדמו"ר הזקן)|שולחן ערוך]] אמר פעם: {{ציטוטון|יש צורך ב[[גידים]] כאלה{{הערה|כשאמר זאת הראה על אצבעו.}} במוח לומר סברות של הקונטרס אחרון}}{{הערה|מופיע ב[[לקוטי סיפורים]] מהרב [[חיים מרדכי פרלוב]]. התבטאויות נוספות של הרב רוזין על אדמו"ר הזקן, ראה ספר [[תורת מנחם - התוועדויות]] שנת [[תשמ"ה]], חלק ד' ע' 2282.}}. כשלמד את ה"קונטרס אחרון" על הלכות תלמוד תורה{{הערה|פרק ג' סק"א ד"ה וסמ"ק.}} הוא רץ בהתפעלות אנה ואנה ואמר: "הוא כאחד הראשונים הוא כאחד הראשונים"{{הערה|בשם ר' [[אלטר שימחוביץ]], [[משפיע]] בישיבת [[תורת אמת ירושלים]].}}. פעם תיאר הרב רוזין את גדלותו התורנית של [[הגאון מווילנא]] ובסיום דבריו אמר: "אבל לדעת ללמוד - זאת ידע אדמו"ר הזקן"!{{הערה|במקור ב[[אידיש]] "אבער קענען לערנען?! דאס האט גיקענט דער אלטער רבי"!. הרב [[יהושע מונדשיין]] בספרו "מגדל עוז" ע' צ"ב, בשם הרב יעקב ברמן ששמע זאת מהרב רוזין.}}

באחד ההזדמנויות אמר על אדמו"ר הזקן:

{{ציטוט|מרכאות=כן|
|מקור=ר' [[אליעזר ננס]] שמע מהרב רוזין.
|תוכן=מאז חתימת ה[[ש"ס]] היו אלפי גאונים ויראים, ברם רק שנים הם שירדו לסוף דעתם של חכמי הש"ס, והם [[הרמב"ם]] ו[[אדמו"ר הזקן]]
}}

בתקופה שטרם הודפסו כתביו של ה[[אדמו"ר האמצעי]], אמר, שמעיון בספרי החסידות שלו ובמיוחד בספר "[[אמרי בינה]]" אפשר לראות שהוא היה "גאון הגאונים" גם ב[[נגלה]].

===עם אדמו"ר הצמח צדק===
ביקר אותו בילדותו וקיבל ברכה, ראו לעיל בפסקה [[#קורות חייו]].

===עם אדמו"ר הרש"ב===
[[קובץ:מכתב מהרבי אל הרב רוזין.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מכתב מהרבי אל הרב רוזין]]

הרב רוזין היה בקשרי ידידות עם [[אדמו"רי חב"ד]] שהיו בתקופתו ([[אדמו"ר הרש"ב]], אדמו"ר הריי"צ ו[[הרבי]]){{הערה|ראו [[שיחה|שיחת]] [[הרבי]] מיום [[י"ט בכסלו]] שנת [[תשמ"ב]].}}. התכתב גם עם אדמו"ר הרש"ב. הרב [[יעקב לנדא]], מבאי ביתו של אדמו"ר הרש"ב, סיפר, שכאשר היה מתקבל מכתב מהרב רוזין, הייתה התרגשות גדולה ו"נתמלא הבית כולו אורה". בשנת [[תרע"ז]] ביקר [[אדמו"ר הרש"ב]] ב[[לנינגרד]] והיה במצב רוח טוב. כשנשאל מה גרם למצב רוחו, השיב: "היום קיבלתי ברכה מהגאון הרוגאצ'ובי שאמר לי: "אני מברך אתכם בכח התורה שלי, שתהיה לכם הצלחה בכל ענייניכם"".

באחד ממכתביו כותב עליו אדמו"ר הרש"ב:
{{ציטוט|מרכאות=כן|
|מקור=
|תוכן=ידיד עליון וידיד נפשי, הרב הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי תבל, יראת ה' אוצרו
}}

לעומתו השיב הרב רוזין:

{{ציטוט|מרכאות=כן|
|מקור="מגדל עוז"
|תוכן=כאשר כבוד-קדושתו שליט"א עומד תמיד בפרץ ומחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור וכאשר ברוך השם דבריו נשמעים בכל מקום, באתי לעורר את כבוד קדושתו לעיין בזה..
}}

הרב רוזין גם נפגש עם [[אדמו"ר הרש"ב]] ובפגישתם שוחחו בנושא "אויר של [[ארץ ישראל]]" ו"קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא", כשהוא מתנצל על שאינו מדבר ב[[חסידות]] ו[[קבלה]], כיוון שאדמו"ר הצמח צדק בירך אותו שידע ללמוד [[נגלה]]. אדמו"ר הריי"צ תיאר אחר כך את הפגישה ואמר שבמקום הפגישה היה "אויר של [[גן עדן]]"{{הערה|[[ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ)|ספר השיחות]] ע' 107-108.}}. לאחר תקופה הסביר [[אדמו"ר הרש"ב]] עניין בתורת [[הקבלה]] בהתבסס על דברי הרב רוזין בפגישתם.

כשהרב רוזין היה ב[[פטרבורג]] הציע לו [[אדמו"ר הרש"ב]] עזרה כלכלית, אך הרב רוזין דחה את ההצעה והשיב שגם עתה מונחת צנצנת המן ב[[קודש הקודשים]]{{הערה|בכך רצה לרמוז, שכמו המן שהיה [[לחם]] מן השמים, כך הוא - בקודש הקודשים - ניזון מספיק ואינו צריך עזרה.}}.

בשכנות לרב רוזין בדווינסק התגורר זוג שלא היה להם ילדים במשך עשר שנים מחתונתם. הם נכנסו אצל הרב רוזין לשאול האם להתגרש, כפי שההלכה דורשת. הוא הפנה אותם לאדמו"ר הרש"ב, שאמר להם שלא יתגרשו ו"משנה מקום משנה מזל" ושיעברו לגור באמריקה וברכם שיזכו שם לילדים ולאריכות ימים{{הערה|הרב דניאל כהן מספר על סבתו, מרת דבורה מרים קווין שחיית עד מאה ועשר שנים - [[שבועון כפר חב"ד]] גיליון 1179 ע' 48.}}.

בשנת [[תר"פ]], לאחר [[הסתלקות]] אדמו"ר הרש"ב, שלח הרב [[יהושע נימוטין]] מכתב אל הרב רוזין בו הוא מספר לו על פטירת אדמו"ר הרש"ב. למשמע הבשורה הגיב הרב רוזין: {{ציטוטון|שקולה מיתת צדיקים כשרפת בית אלקינו.. כל זמן שהוא חרב הוה בכל רגע חורבן חדש.. וכל רגע ורגע הוה חורבן}}{{הערה|מכתב מיום [[ד' בסיוון]] שנת [[תר"פ]]. מודפס בשלמות בקובץ "לב לדעת" - [[י' בשבט]] [[תש"נ]] ע' כ"ז, כ"ח.}}.

ב[[חג השבועות]] שנת [[תרפ"ג]] ביקרו הרב [[שמחה גורודצקי]] והרב [[שמואל מיכל טריינין]] אצל הרב רוזין והועלתה שאלה לגבי [[עישון]] ב[[יום טוב]]. העיר ר' שמואל מיכל טריינין ש[[אדמו"ר הרש"ב]] נהג לעשן ביום טוב בצנעה. השיב לו הרב רוזין: {{ציטוטון|הרי הוא [[צדיק]] עליון והעישון שלו הוא ענין אחר לגמרי}}.

בהזדמנות ביאר הרב רוזין לתלמידי [[ישיבת תומכי תמימים]], מהו רבי: {{ציטוטון|כל ערב סוקר הרבי את העולם כולו, ובאם רואה שבקצוי ארץ נמצא אברך במצוקה גשמית, פונה הוא בתביעה אל הרבש"ע שיוריד ממנו את דאגותיו הגשמיות, ומבטיח "ובחנוני נא" שעל ידי זה בוודאי יתעלה גם ברוחניות, ולכן נקרא הצדיק "עיני העדה", בגלל ראיתו בכל עניני עדתו}}. באותה הזדמנות גם הביע הערצתו לתלמידי תומכי תמימים, ש[[אדמו"ר הרש"ב]] גידלם להיות בעלי מסירות נפש.

===עם אדמו"ר הריי"צ===
[[קובץ:רוזין, יוסף (הרגאצ'ובער) (3).jpg|ממוזער|הרגאצ'ובער]]
הרב רוזין ואדמו"ר הריי"צ היו בקשרי ידידות והערצה הדדיים. בשנת [[תר"פ]], מיד לאחר [[הסתלקות]] אדמו"ר הרש"ב, חלה אדמו"ר הריי"צ במחלת הטיפוס והוא ביקש שישלחו בקשת רפואה ("[[פדיון נפש]]") אל הרב רוזין שהשיב במכתב הפותח במילים: {{ציטוטון|נשיא בישראל, אלוף ביהודה גזע תרשישים}}. בגוף המכתב הוא מבאר של[[אדמו"ר הזקן]] היה גם כתר תורה וגם כתר נשיאות ואת שניהם הוריש לבניו. כדי לעבור מכתר תורה לכתר נשיאות צריך "ליבון" וזה הסבר לסיבת המחלה. את המכתב הוא מסיים: {{ציטוטון|הנני גוזר בכוח התורה שיבריא}}{{הערה|הרב [[שמחה גורודצקי]] העיד שראה בעצמו את המכתב.}}. בהזדמנויות נוספות ביקש אדמו"ר הריי"צ מהרב רוזין שיברכו "ברכת התורה".

באחד ממכתביו כותב אדמו"ר הריי"צ אל הרב רוזין: {{ציטוטון|הוד כבוד שר התורה, הנאמן בבית אלקים, נשיא ישראל, נרו הדרתו ותפארתו, הנודע בכל קצוי תבל, גאוני עם אלקי אברהם באצילות הודו יתהללו, יראת ה' אוצרו, כבוד שם תפארתו מרנא ורבנא יוסף שליט"א}}{{הערה|מכתב מיום [[י"ז בשבט]] שנת [[תרפ"ב]]. מובא ב[[שבועון בית משיח]] גיליון 270 ע' 30 ואילך.}}. אדמו"ר הריי"צ גם סייע לו כלכלית באופן אישי, כפי שעולה מכותבו: {{ציטוטון|לצרכי רום מעלת גאונו הפרטי}}{{הערה|מופיע ב[[שבועון בית משיח]] גיליון 219 ע' 18-19. ראה שם מכתבים נוספים.}}.

בשנת [[תרפ"ד]] התגברו הרדיפות נגד הפצת התורה והיהדות ב[[רוסטוב]] ואדמו"ר הריי"צ רצה לעבור ללנינגרד. לפני כן שלח שלושה חסידים שיביקשו את רשותו של הרב רוזין, שהיה רב בללנינגרד באותה תקופה, האם הוא יכול להגיע לעיר. החסידים הלכו לרב רוזין ובחוצפתם הציעו לו שיחזור לדווינסק. הרב רוזין חייך ולא ענה להם. כשנודע לאדמו"ר הריי"צ מה שהם אמרו לרב רוזין, הוא שלח להודיע להם שהם משחקים באש ושילכו מיד אל הגאון ויבקשו ממנו מחילה. אחד מהם ניגש ואמר לרב רוזין שהרבי צוה עליו לבקש מחילה. הגיב הרב רוזין: "זהו [[חסיד]] אמיתי.. הוא מבקש מחילה רק מפני שהרבי ציווהו.. הנהגה כזו כה יקרה לי, עד כי רק בזכותה הנני מוחל בלב שלם". השניים האחרים לא ביקשו מחילה ואחד מהם נהרג על ידי הקומוניסטים והשני יצא מדעתו{{הערה|ראו באריכות ב[[שבועון בית משיח]], גיליון 520 ע' 48-49, מרשימתו של הרב [[שניאור זלמן חנין]].}}.

ב[[חודש סיון]] [[תרפ"ד]] הגיע אדמו"ר הריי"צ ללנינגרד והלך עם הרב [[שמואל נימוטין]] לבקר את הרב רוזין. הרב נימוטין תיאר אחר כך שאדמו"ר הריי"צ התכונן לפגישה כמו לפגישה עם מלך. ר' שמואל נכנס אל הרב רוזין והודיע שהרבי הגיע והוא יצא לקבל את פניו. הפגישה נמשכה כשעתיים. בהזדמנות אחרת נשלח הרב נימוטין על ידי אדמו"ר הריי"צ לקרוא לרב רוזין שהתבטא כששמע את הקריאה: "הנשיא קורא!" מיד ביקש את מעילו ורצה לצאת לנסיעה. כששמעה זאת אשתו, אמרה שהוא עדיין לא אכל היום כלום והניחה לפניו סרדינים קטנים, עוגיה וכוס [[חלב]]. הגאון טעם משהו מהדג, לגם לגימה מהחלב, ואמר: "צריך להזדרז, הנשיא מחכה".

כשחלה הרב רוזין כתב אליו אדמו"ר הריי"צ שהוא בצער ממצב בריאותו וכל חסידי חב"ד מתפללים לרפואתו. הוא בירך אותו ברפואה שלמה וביקשו שיעדכן את בשורות הטובות{{הערה|ממכתב ליום [[ב' בשבט]] שנת [[תרצ"ו]].}}.

בשנת [[תרפ"ה]] הגיע שוב ר' שמחה גורדוצקי לפטרבורג והרב רוזין שאל אותו "הגעת לרבי ללנינגרד?", ענה הרב שמחה "כן הגעתי ללנינגרד לרבי". שאל הרב רוזין שוב: "הגעת ללנינגרד לרבי או לרבי ללנינגרד"? ומיד ציין שישנן שבע עשרה השלכות הלכתיות בין שני האופנים{{הערה|את אחד מהם הוא פירט: אם באת לרבי הרי אתה פטור מן ה[[סוכה]] ואם באת ללנינגרד, אתה חייב בסוכה. "ולגבי יתר השש עשרה - אמר - תשבור את הראש בעצמך.}}. בעת שהותו של הרב רוזין ב[[לנינגרד]] הוא למד ב'חברותא' עם הרב [[מנחם מנדל גולומבוביץ]] שהיה [[חסיד]] של [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]].

כאשר הרב רוזין יעץ שהיהודים יעזבו את רוסיה{{הערה|בהתבסס על דברי ה[[רמב"ם]] שאומר שאסור לאדם לשהות במדינה שמעשיה מקולקלים.}}, שאלו אותו, והרי אדמו"ר הריי"צ נמצא ברוסיה, על-כך הוא ענה: {{ציטוטון|הרי הוא [[צדיק]] עליון ומה לנו להשתוות אליו}}.

===עם הרבי===
[[קובץ:גלויית הרב יוסף רוזין אל הרבי.JPG|שמאל|ממוזער|250px|גלויה ששלח הרב רוזין אל [[הרבי]]]]
ע"פ עדותה של הרבנית חנה מתחילים קשריו של הרבי עם הרוגוצ'ובר כבר בהיות הרבי כבן 16.

בשנת [[תרפ"ב]] כש[[הרבי]] היה כבן עשרים שנה, היה מבקר רבות אצל הרב רוזין והם היו משוחחים בדברי תורה. בהמשך אף נתן הרב רוזין לרבי [[סמיכה|הסמכה לרבנות]]. במקביל הם היו גם בקשרי מכתבים{{הערה|[[חנה שניאורסון (אם אדמו"ר שליט"א)|אמו של הרבי]] העידה שהתכתבות זו החלה כשהרבי היה בגיל שש עשרה או שבע עשרה. בחוברת "לב לדעת", גליון 1 ([[ניסן]] [[תש"נ]]) ע' 4; מסופר שתקופה ארוכה הסתיר הרבי את עובדת ההתכתבות ולשם כך היה מוציא את הדואר בעצמו, עד שפעם לא חש בטוב ונודע הדבר. לעומת זאת, בקונטרס "[[עבודת הקודש אצל הרבי מליובאוויטש]]" ע' קס"ה, מאת הרב [[שלום דובער לוין]], הוא כותב, שבאחד ממכתבי הרבי אל הרב רוזין חתם הרבי בשם "מ. גוראריה" והוא כתב לרבי "לא נתברר אצלנו טעם העלמת השם והכתובת, אם הוא כדי להעלים מעין הצנזורה, או שהוא כדי להעלים מבני הבית את דבר ההתכתבות עם הגאון מרוגאצ'וב". בתשובה על כך אישר הרבי את האפשרות הראשונה (העלמה מהצנזורה) ועל ההאפשרות השניה (העלמה מהמשפחה) כתב: "?! אין לזה שחר כלל - כפשוט".}}. באגרת מיום [[ט"ו בטבת]] [[תרפ"ה]]{{הערה|הודפסה ב[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]], אגרת ז'תשנט.}} עונה הרבי למכתב של הרב רוזין ובין היתר דנים בעניין 'נקב בבהמה' שנרפאה על ידי רופא שהרב רוזין טען שאינה כשרה. הרבי מביא במכתב יותר מארבעים מקורות מה[[ש"ס]] וה[[רמב"ם]], להוכיח שהטריפה חוזרת להכשירה. במכתב מיום [[כ"ב בשבט]] [[תרפ"ח]] כותב הרבי מכתב תורני נוסף הפותח במילים: {{ציטוטון|כבוד הרה"ג המפורסם לשם ולתהלה, איש האשכולות טוביינא דחכימי תל תלפיות, מרי דחטי סיני ואוצר בלום סודרן ופלפלן וכו' וכו' מוהרר"י ראזין שליט"א}}. יומיים לאחר מכן, ביום [[כ"ד בשבט]] התקבלה תשובה ארוכה מהרב רוזין{{הערה|מכתבים נוספים מהרבי אל הרב רוזין, ראה: מכתב מיום [[כ"א באדר]] שנת [[תרפ"ח]] בעניין חכמת התכונה (המכתב הודפס ב[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]], חלק א' אגרת א'. תשובת הרב רוזין הודפסה עם פיענוח ב[[שבועון כפר חב"ד]] גליון 704). מכתב נוסף מיום [[ז' באב]] [[תרצ"ב]] בענין דין הפקר ביובל, אם יוצאת מיד הזוכה מן ההפקר וחוזרת ליד המפקיר וביאור בפירוש ה[[משניות]] לרמב"ם ב[[מסכת נדה]] (דף מ"ה עמוד ב') בטעם הדין ששנות הנקבה לענין הנדרים הם פחות משני הזכר. ביום [[כ"ז באב]] שואל הרבי שוב בענין דין הפקר ביובל. במכתבו הוא מאשר את מכתבו של הגאון אליו, אולם מציין שבנקודה זו עדיין לא קיבל תשובה ולכן שואל שוב.}}.

חלק ממכתבי הרבי אל הרב רוזין נמצאו בין דפי שלוש מסכתות של הרב רוזין, בהם גם נהג לציין את חידושיו בשולי הגמרא{{הערה|מפי הרב [[יהודה לייב גרונר]].}}.

המכתב הראשון ב[[אגרות קודש]] של הרבי הוא אל הרב רוזין.

ב[[התוועדות עם הרבי|התוועדות]] הרבי ביקש לברר את מנהג הרב רוזין בקשר עם שתיית ד' כוסות בחג הפסח, מחמת היותו נזיר{{מקור}}.

==הרבי ושיטת הרגצ'ובר==
הרב [[מנחם מענדל כשר]] שיחד עם בנו ר' משה עסק בההדרת כתבי הרב רוזין, אמר ש"הרבי הוא המבין הגדול ביותר והמפיץ הגדול ביותר של תורת הרוגאצ'ובי"{{הערה|ההתבטאות נאמרה לר' מנחם מענדל טננבוים המתעסק עם תורתו ומורשתו של הרב רוזין.}}. דברים דומים אמר גם הרב [[שלמה יוסף זוין]] אל הרב [[מיכאל הלפרין]]: "אין כמו הרבי בהבנת דברי הרוגאצ'ובער". בקובץ "מבית הגנזים" מודפס מכתבו של הרב כשר בו הוא מודה לרבי על שדאג שהג'וינט יתמוך בעבודתו על תורת הרב רוזין.

בשנת [[תש"כ]] הוציא הרב משה חיים אפרים בלוך ספר בשם "דובב שפתי ישנים" ובו מכתבים נגד ה[[ציונות]] שצוין עליהם שהם מהרב רוזין. הוא שלח עותק מהספר לרבי שהשיב לו: {{ציטוטון|לאחרי בקשת סליחתו, נצטערתי על שצוין על כמה מכתבים שהם להגאון הרוגאצ'ובי - וכל הרגיל בסגנונו יראה תיכף שאינו}}{{הערה|מכתב מ[[חודש כסלו]] [[תש"כ]], אגרת ז'צו.}}. כשניסה להתווכח על קביעה זו, כתב לו הרבי שוב: {{ציטוטון|אלפי מכתבים שאלות ותשובות ועמודים בחידושי תורה נמצאים מהגאון הרוגאצ'ובי, ומשתרעים הם על משך תקופה של כמה וכמה שנים, עשיריות בשנים. והצד השוה בכל המכתבים, שו"ת, חידושי תורה אלו, מבלי יוצא מן הכלל בהחלט, הוא סגנון המיוחד לו, שכל אחד יכירו, ויכיר גם כן את מה שאינו שייך לו בהחלט. ומכתבים הנדפסים בספר "דובב שפתי ישנים" הם בסגנון הפכי בתכלית הכי החלטית מסגנון הרוגאצ'ובי.. (ולא עוד אלא שבאם היתה מציאות שיבוא הרוגאצ'ובי ויעיד שהוא כתב המכתבים, לא יאמינו לו ולא ישמעו לקולו)}}{{הערה|מכתב מיום [[כ"ו בטבת]], אגרת ז' קעא.}}.

הרב רוזין התנגד רבות ל[[ציונות]], הוא כתב על כך מכתב בספר [[אור למישרים]] וחתם על מכתבים שונים נגד תנועת [[המזרחי]]. מסופר לאחר ששמע שבגלל התנגדותו לציונות מאיימים על בתו שגרה בארץ, הפסיק לפרסם את דעתו באומרו: "הם [הציונים] חשודים על 3 העברות של יהרג ובל יעבור" - וממילא עלולים לרצוח את בתו{{מקור}}.

הסופר ר' [[חיים בלוך]] פרסם בספר "דובב שפתי ישנים" ארבעה מכתבים משמו של הרב רוזין נגד תנועת המרחי אך [[הרבי]] כתב{{הערה|באגרות קודש, חלק י"ט איגרת ז'קעא.}} שמכתבים אלו מזויפים משום שאינם כתובים בסגנון שלו.

את שיטתו של הרב רוזין בתורה הגדיר הרבי כאירוע מיוחד ש[[הקב"ה]] גילה בתקופה שלפני ביאת המשיח{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16075&st=&pgnum=624&hilite= שיחת חג הפורים תשמ"ז. התוועדויות ח"ב ע' 627].}}. במכתב לרב שלמה טרשנסקי, שהוציא לאור את חידושיו של הרב רוזין במורה נבוכים של [[הרמב"ם]] כותב הרבי {{ציטוטון|ובאמת אין התואר "חידושים" הולמם ומכילם, כי חידושיו הם שלא בערך למעלה ממובן הרגיל של מלת "חידוש". ובסגנון המונחים בתורת החסידות, מלאים הם אור הממלא את הכלי, ועוד כהנה וכהנה אשר לא יכילנו הכלי ומקיף עליו מלמעלה}}{{הערה|מכתב מיום [[ד' בשבט]] [[תשכ"ה]]. אגרת ח'תתקכ"ט. וראה גם במכתב מיום [[י"א באדר]] [[תשל"ז]] אל מהדירי ספרי "צפנת פענח". מודפס ב[[קובץ יגדיל תורה ירושלים]], חוברת י"ד ע' 36.}}. למרות שהעולם מתפעל מהזכרון הנדיר שלו - אומר הרבי - שלא היה כמותו מאות שנים, הרי שמעלתו היותר גדולה היא היכולת למצוא את המכנה המשותף לריבוי נושאים בתורה{{הערה|מודפס ב[[שיחות קודש]] שנת [[תשל"ו]], כרך א' ע' 140.}}.

שיטתו של הרב רוזין בתורה הייתה למצוא בכל הנושאים והמחלוקות שבכל חלקי התורה, את הנקודה המשותפת להם. וכפי שכותב הרבי: {{ציטוטון|היתה לו דרך נפלאה בלימוד התורה, בקיאים היו הרבה, אך שיטתו היא למצוא לכל ענין בתורה - כלל, או שמגלה ענין כללי "לשיטתיה", שמאה וחמישים - מאתיים שנה לא היה דבר כזה". בחסידות - מצאנו כך אצל אדמו"ר ה"צמח צדק}}{{הערה|בסעודת ליל א' של [[חג הסוכות]] [[תשכ"ט]]}}. וכן: {{ציטוטון|על דרך שהבליט והדגיש הגאון הרוגאצ'ובי, למצוא המשותף שבענין פרטי זה שבתורה, עם עוד פרטים, הכלל והגדר המאחדים. ומובנת העמקות, ועל אחת כמה וכמה הרחבות, הבאות על ידי זה.}} הרבי גם אמר ששיטת הלימוד שלו עצמו היא כמו של הרב רוזין{{הערה|מופיע בספר "תשובות וביאורים" [[תשמ"ז]] ע' 273.}}.

הרב משה גרוסברג, מחבר הספר "העמק עיון" על ה"צפנת פענח" של הרב רוזין, מספר שכאשר היה ב[[יחידות]] אצל הרבי, ביטא את התפעלותו מהשילוב הנדיר בין [[נגלה]] ופנימיות אצל הרב רוזין. בהקשר לכך הזכיר הרבי את הספר [[דרך מצוותיך]] של [[אדמו"ר הצמח צדק]] והוסיף שהוא נקרא על שמו (מנחם מענדל) ולכן הוא משתדל לנהוג גם בדרכיו{{הערה|[[המלך במסיבו (ספר)|המלך במסיבו]] חלק ב' ע' רנ"ט.}}.

הרבי סיפר ששמע מיהודי שהיה נוכח בשעת הדפסת אחד מספרי הרב רוזין בחייו והמדפיס צילצל ואמר לו כי נשארו שני עמודים ריקים. אמר הרב רוזין: "חכה חכה, הנה הנה אני מביא עוד"{{הערה|סופר בליל א' של [[חג הסוכות]] [[תשכ"ט]].}}.

{{פסקה חסרה}}

==חיבוריו==
[[קובץ:הרוגוצ'ובי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כריכת הספר 'הרוגוצ'ובי' על הרב רוזין]]
*הרוגוצ'ובר התכתב עם אנשים רבים, חלופות מכתבים ניתן למצוא בקובץ תלמידי ישיבת חכמי לובלין (כוכבי אור) ובקובץ מאמרים לרב אלחנן וסרמן.
*צפנת פענח - שני כרכים של פירוש על הרמב"ם.
*חיבור על מורה נבוכים.
*צפנת פענח - פירוש על התורה (שלשה כרכים).
*צפנח פענח על הש"ס (בבלי, ירושלמי, תוספתא, רי"ף ורא"ש) בבא קמא, בבא מציעא, סנהדרין, הוריות, עדויות ומסכתות קטנות.
*שלמת יוסף -(יצא לאור בשנת [[תשט"ז]]) התכתבות של הרוגוצ'ובר עם רבי שלמה סובול.
*מכתבי תורה -(יצא לאור בשנת [[תרצ"ז]]) התכתבות של הרוגוצ'ובר עם רבי מרדכי קלינא.
*צפנת פענח - שאלות ותשובות בנושאים שונים (הספר המפורסם ביותר שלו) נערך סמוך למלחמת העולם השניה. השו"ת יצא בשתי מהדורות:
מהדורת דוינסק - יצא לאור על ידי בתו (מרת רחל אשת רבי ישראל אבא ציטרן).

#חלק ראשון - יצא לאור בשנת [[ת"ש]]
#חלק שני - יצא לאור בשנת [[תש"א]]

מהדורת ורשה (שלשה חלקים) יצא לאור בשנת [[תרצ"ה]]. ב[[תשנ"ט]] יצא לאור בספר אחד הנקרא ספרי שאלות ותשובות צפנת פענח כל חמשת החלקים (היינו מהדורת דוינסק ורשה) יחד עם שלמת יוסף ומכתבי תורה.

*שו"ת הרוגצ'ובר החדשות - שלש חלקים, הכולל תשובות חדשות, מענות ומכתבים, הגהות על הטור והערות על שירי ריה"ל. יצא לאור על ידי מכון הרוגצ'ובר החדש ב[[מודיעין עילית]] בשנת [[תשס"ט]].
* ליקוטים מפירושי הרגצ'ובר כולל פענוח והסבר דבריו על ידי הרב אברהם בן שמעון ממוטנריאול, בהוצאת מוסד הרב קוק
#ספר צפנת פענח על גרושין (תשס"ט).
#ספר צפנת פענח על שבת (תש"ע).
#ספר צפנת פענח על אישות ח"א הלכות קדושין (תשע"ב).
#ספר צפנת פענח על אישות ח"ב הלכות כתובות (תשע"ג).

===חיבורים על חיבוריו===
*מפענח צפונות - הסברת סוגיות יסודיות בתורת הרוגוצ'ובי. הרב מ. כשר.
*רזין דאורייתא - 200 ערכים בתורת הרוגוצ'ובי עם ביאורי [[הרבי]]. מכון להוראה ודיינות ביתר עילית (תשס"ח).

==משפחתו==
*חתנו, הרב אבא דוד גולדפיין
*חתנו, רבי ישראל אבא ציטרון

==לקריאה נוספת==
*הרב [[שלמה יוסף זוין]], '''אישים ושיטות''', עמודים 71-132.
*הרב [[שלום דובער וולפא]], '''[[שמן ששון מחבריך (ספר)|שמן ששון מחבריך]]''', חלק ד' עמודים 169-187.
*הרב [[יהושע מונדשיין]], '''פענח רזא''', דמותו החסידית של הרוגצובי (מאמר בספר [[מגדל עז]], [[ירושלים]] [[תש"מ]]).
*הרב [[אברהם חנוך גליצנשטיין]], '''[[אוצר סיפורי חב"ד]]''', [[כפר חב"ד]] [[תשנ"ד]], חלק י' עמ' 136.
*[[יאיר בורוכוב]], '''הרוגוצ'ובי''', ביוגרפיית הרב יוסף רוזין, הוצאת המחבר, [[רחובות]] [[תשס"ד]] (מהדורה שנייה עם הוספות - תשע"ד).
*יהושע מנחם נויהויזר, '''הצפנת פענח במשנת הרבי''', [[ועד להפצת שיחות]], [[תשס"ג]].
*'''[http://www.teshura.com/teshurapdf/Tenenbaum-Shatz%20-%20Tammuz%201,%205774.pdf רב החובל החב"די בים התלמוד]''', סקירת הפן החב"די באישיותו של הרוגוצ'ובר, בתוך [[תשורה]] לנישואי משפחת טננבוים (כפר חב"ד תמוז תשע"ד)

==קישורים חיצוניים==
* [http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=59851 פלא הדורות: הרוגצ'ובי והתבטלותו לאדמו"רי חב"ד] - מאמר שפורסם ב[[עיתון]] "שעה טובה" מאת הרב [[דוד מאיר דרוקמן]] {{אינפו}}
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=59704 בנו העלום של הרוגצ'ובער] - יעקב ב. פרידמן, עיתון בקהילה {{אינפו}}
*ישראל אורי מייטליס, '''[http://asif.co.il/?wpfb_dl=2360 הלמדנות הפילוסופית של רבי יוסף רוזין בדרשותיו של הרבי מליובאוויטש]''', בהוצאת אוניברסיטת בר אילן, באתר אסיף {{PDF|}}
*ישראל אורי מייטליס, '''[http://www.teshura.com/teshurapdf/Mathless-Landau%20-%20RC%20Adar%20Beis%2C%205776.pdf חקירות והתבוננויות חסידיות בחידושים של הגאון הרוגוצ'ובי בסוגיות קידושין ונישואין]''', תשורה מחתונתו, תשע"ו
{{אחרונים}}
{{הערות שוליים|טורים=כן}}
{{מיון רגיל:רוזין, יוסף}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר המהר"ש]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:חסידי קאפוסט]]
[[קטגוריה:רבני חב"ד מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:אחרונים]]

תנועת המוסר

2020-12-08T08:47:46Z

מן ההר: /* המוסר כיום */ עריכה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}
'''תנועת המוסר''' הייתה תנועה שייסד ר' [[ישראל מסלנט]] במזרח-אירופה במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל להקים תנועה שתתמודד מצד אחד עם הסחף האדיר במזרח אירופה לחסידות ומן הצד השני עם ההידרדרות הנוראה למשכילות ואפיקורסיות.

ר' ישראל סלנטר היה מתלמידיו של רבי יוסף זונדל מסלנט שהיה מגדולי תלמידיו של רבי [[חיים מוולוז'ין]]. רבי יוסף זונדל, היה דמות נחבאת אל הכלים, שרבים לא הכירוהו אך תלמידיו העידו כי היה דמות מוסרית משכמה ומעלה, והוא היה מקורב עם גדולי ישראל - ובראשם [[אדמו"ר המהר"ש]]. סביבו בישיבת וולוז'ין התקבץ חוג מוסרי שניתן לראות בו גלגול ראשוני של תנועת המוסר.

כמו אנשי מוסר שקדמו לו, האמין גם הרב ישראל בלימוד ספרי מוסר מסוגים שונים. אולם הוא טען שלא די בכך כדי להניע את האדם לקיים את כל המצוות כראוי, כולל [[מצוות]] שישנה נטייה לזלזל בהן, כמו מצוות שבין אדם לחברו למשל; מסיבה זו - הוא טען - על האדם לחדור אל מעבר לצד השכלי, אל תוך "הכוחות הכהים" שבנפשו. והדרך לכך היא "לימוד מוסר בהתפעלות", תוך חזרה על משפטי מפתח ובניגון מתאים, עד שיחדרו הדברים לתוך טבעו של האדם. פרקטיקה נוספת שפיתח הרב ישראל היא הקמת "בתי מוסר" המיועדים למטרה זו של לימוד מוסר בהתפעלות.
==תלמידיו==
תלמידיו נחלקו בדרך הנחלת המוסר:

*שיטת "הסבא מקלם", ר' שמחה זיסל זיו, שהתייחדה בשיטת [[חינוך]] קפדנית, ובתביעה למנוחת הנפש, לסדר וניקיון ולמשמעת עצמית חמורה.

*שיטת "הסבא מסלובודקה", ר' נתן צבי פינקל. אסכולת סלובודקה הדגישה את החדרת המוסר דרך ה[[שכל]] וההכרה דווקא. במסגרת זו הדגיש הסבא את עקרון "גדלות האדם" - שהוא גדול יותר אפילו מן המלאכים, וממילא עליו להתנהג בהתאם. עיקרון זה התבטא גם בהקפדה על חזות חיצונית אירופאית מכובדת.

*שיטת "הסבא מנובהרדוק", ר' יוסף יוזל הורוביץ, שהחזיק בשיטה הפוכה מן הקודמת, שהדגישה את שפלות האדם. בספרו "מדרגת האדם" מדגים הסבא עד כמה האדם שפל ומלא "נגיעות", כלומר אינטרסים פרטיים המעכבים בעדו להגיע ל[[אמת]]. לכן דגלה שיטה זו בשבירת המידות ובהשפלת האדם, כולל על ידי פעולות קיצוניות ולעיתים גם מוזרות. אסכולה זו הדגישה מאוד גם את מידת ה"[[ביטחון]]" כלומר ביטחון בקב"ה שיספק את כל צורכי האדם ללא כל השתדלות מצדו.

תלמידים בולטים נוספים שהנחילו את תורת המוסר אך לא יצרו אסכולות משלהם:
*רבי יצחק (איצל'ה) בלאזר, שהוציא את כתבי רבו בספר ″אור ישראל″, מחבר ספר ″כוכבי אור″ במוסר ושו″ת פרי יצחק הלמדני.
*רבי נפתלי אמסטרדם.
*רבי אליעזר שולביץ, ראש ישיבת לומז'א הישיבה המוסרית הראשונה באזורי פולין החסידית.

==ההתנגדות לתנועת המוסר==

השינוי של תנועת המוסר, ובפרט המהלך של הכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי.

בעקבות הפולמוס, התפצלה ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה המוסרית, כשהפורשים הקימו את ישיבת כנסת בית יצחק.

הפולמוס תואר בספר קצר בשם פולמוס המוסר שיצא לאור כנספח לספר תנועת המוסר, מאת הרב דב כץ.

== המוסר כיום ==
כיום מקובל כמעט בכל הישיבות הליטאיות סדר מוסר בן 30 דקות ואמירת שיחות מוסריות וועדים על ידי רבני הישיבה ובפרט המשגיח. זאת גם בישיבות שלומדות בדרך הלימוד של ה[[חזון איש]] שלא היה מזוהה עם תנועת המוסר, כישיבות סלבודקה וזיכרון מיכאל.

בחלק מכוללי האברכים גם כן מקובל סדר מוסר, אם כי קצר יותר ומעת לעת מתקיימת שיחת מוסר.

את שיטתה היחודית של קלם ישנו מכון שמפיץ בספרים ערוכים בלשון דורינו, בשלב זה יצאו שני כרכים בשם '''להתעלות'''.

==ייחס החסידות ורבותינו נשיאנו למוסר==
{{ערך מורחב|תורת המוסר}}

==לקריאה נוספת==
תנועת המוסר לרב דב כץ, חמשה כרכים.

[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

דוד משה ליברמן

2020-12-08T08:45:38Z

מן ההר: /* במחיצת כ"ק אדמו"ר שליט"א */

[[קובץ:דוד משה ליברמן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב דוד משה ליברמן (במרכז) באסיפה במשרדי "[[מרכז רבני אירופה]]" ב[[בריסל]]]]
הרב '''דוד משה ליברמן''' הוא [[רב]] ואב"ד של קהילת 'שומרי הדת' ב[[אנטוורפן]] שבבלגיה, וממייסדי [[מרכז רבני אירופה]].

==תולדות חיים==
הרב דוד משה ליברמן נולד בשנת ביום שביעי של פסח כ"א ניסן [[תרפ"ה]] בקלן שב[[גרמניה]]. הוריו היו ילידי גליציה, ולאחר מלחמת עולם הראשונה עברו לגרמניה.

הוריו היו "גאליציאנער חסידים" (רופשיץ וכד').{{הערה|הרב ליברמן בשבת שבע-ברכות של מענדי ואסתי מרינובסקי.}}

כשהיה בן שנה זמן קצר לאחר שנולדו עברו המשפחה ל[[אנטוורפן]] שבבלגיה, שם למד הרב דוד משה בבית ספר 'יסודי התורה'. בשנת [[תרצ"ה]] בהיותו בגיל 10 עבר ללמוד בישיבה ב'היידע' שעל יד העיר [[אנטוורפן]]{{הערה|יסודה של ישיבת היידע הייתה על ידי שני יהודים שבאו מארגנטינה שחיפשו חינוך תורני. הישיבה משכה אליה תלמידים רבים מהולנד, צרפת, שוויץ וגרמניה. סדרי הלימוד והחינוך היו קפדניים מאד ובין היתר למדו גם מלאכה. בוגריה נסעו להמשיך את לימודיהם בישיבות טעלז ומיר. הישיבה התקיימה 21 שנים עד שעלה עליה הכורת ב[[שואה]].}}, בהנהלתו של ר' פייבל שפירא (שם הכיר את ידידיו לעתיד, הרב נחום אברהם יעקובוביץ רב ומשפיע קהילת חב"ד באנטוורפן, והרב [[אהרן מרדכי זילברשטרום]] והרב [[אפרים וולף]] ואביו הרב בנימין).

ב[[אדר]] [[תש"ו]] הגיע ל[[ארצות הברית]] שם התקבל בישיבה בלייקווד אצל ר' [[אהרן קוטלר]] של התיידד עם ר' [[שלמה קרליבך]]. ששמר איתו קשר כל השנים.

באותה תקופה היה בקשר גם עם הרב [[יצחק הוטנר]]{{הערה|בפסח תש"ז התארח יחד עם אחי אצל הרב [[יצחק הוטנר]].}}.

וכן עם אחיו הרב [[אליהו חיים קרליבך]], שהיה תלמיד ב-770{{הערה|הרב ליברמאן אמר, ר' שלימה מעולם לא היה תלמיד ב 770, ור' אליהו חיים מעולם לא למד בלייקווד.}}.

ומאוחר יותר עבר ללמוד ב[[תומכי תמימים המרכזית 770]].

בטבת תשי"א [[נישואין|נשא]] את הרבנית חיה חיטריק, בתו של הרב [[יהודה חיטריק]].

===במהלך השואה===
עם פריצתה של [[מלחמת העולם השניה]] ברח, יחד עם אימו, שני אחיו ואחותו ל[[צרפת]]. אביו אביו היה באנגליה בתקופת המלחמה.

שני אחיו ואחותו הצליחו לעלות על האוניה ולברוח ל[[ארצות הברית]].

בשלב מסויים נשלח למחנה ריכוז צרפתי (שהיה לא כמו המחנות בגרמניה, יותר קל).

בשנת [[תש"ב]] לאחר תקופה קצרה נשלח יחד עם אימו למחנה הריכוז צרפתי (שהיה קל יותר ממחנות הריכוז הגרמנים), לאחר תקופה קצרה שלחו את אימו למחנה השמדה (– כל זמן שצרפת לא נכבשה לגמרי תחת הנאצים, [[שלטון וושי]] שתף פעולה ושלח יהודים למחנות ההשמדה. אחרי שהגרמנים כבשו את צרפת לחלוטין, הפסיקו המשולחים למחנות ההשמדה..

אחרי חצי שנה במחנה ריכוז, הצליח לברוח מהמנחה לדוד שלו, אח אמו שגר בצרפת.

כשברח שמע שיש ישיבה במרסיי וכך הכיר את הרב [[שניאור זלמן שניאורסון (פריז)|שניאור זלמן שניאורסון]]. היה מאד קרוב אליו יותר מהאחרים.

הרב שניאורסאהן הוא חייב את הבחורים ללמוד חסידות למרות שלא רצו, זה בשביל הבחורים בישיבה דבר חדש.

היינו שוהים בחדר שאכסנו בו חביות יין והיה לו פתח רק לחדר של הרב שניאורסאהן. פעם הגיעו הגרמנים לבית ושמענו כיצד הם מנסים לפתוח את החדר שלנו והרב מסיח את דעתם מאתנו.

הוא ממש פעל ועשה רבות לשמור עלינו ולהציל אותנו.

לילה אחד הנאצים נכנסו לחדר ותפסו שמה 20 בחורים ו3 מבוגרים ושלחו את כולם למחנות ההשמדה, ובנס ניצל כאשר רק לילה קודם לכן שהה איתם אך בלילה הגורלי בחסדי ה' לא שהה שם (אחד הנרצחים שמו רובינסקי, מצרפת, מאוד מוכשר שלמד חזק חסידות).

לאן שהרב שניאורסאהן הלך הוא לקח את הספרייה הגדולה שלו, כך היה לבחורים ספרים ללמוד. הרבה פעמים נאלצו לבחור ממקום למקום. פעמים רבות בדרך עצרו אותם צרפתים, אך כאמור בסיום המלחמה כבר לא שלחו יהודים למחנות השמדה.

כמה פעמים עבר ליד חיילים גרמנים ובנסי ניסים, לא נעצר. ושרד את ימי האימה.

==במחיצת אדמו"ר הריי"צ==
הגיע לניו יורק בתש"ו לפני פסח. וזכה להיכנס ליחידות אצל הרבי הריי"צ ומסר דרישת שלום מר' זלמן שניאורסאהן, הרבי אמר אמר שכבר קיבל דרישת שלום... ("ר' זלמן היה חסיד של הרבי הקודם").

ר' משה דוד סיפר לרבי הקודם שהוא נוסע ללמוד בלייקווד, והרבי וחייך... הרבי התעניין אצלנו האם יש לנו מקום להתאכסן{{הערה|למעשה שהיה בפסח עם אחי אצל הרב [[יצחק הוטנר]]..}} וכו'.

זלמן שניאורסאהן סיפר שהרבי הקודם אמר לו על הרב ליברמן, "שהפנים שלו חקוקות אצלי".

כתב לרבי הריי"צ שברצונו ללמוד אנגלית, ושלשם כך זקוקים ל"מסירה ונתינה". הרבי ענה, שיכול ללמוד "בשביל לקרב את הנוער".

פעם בפורים, ביקש רשות לנוסע להתוועדות של הרבי הקודם, והראש ישיבה של לייקוד. לא הרשה, על כן נסע בלי רשות. הרב ליברמאן סיפר, שבאותה תקופה היו בלייקווד, כ 35 בחורים וב-770 קצת יותר.

חמש פעמים היה ביחידות אצל הרבי הקודם.

בתש"ז נכנס ליחידות אצל הרבי הקודם וואמר שרוצה לעבור ללמוד ב-770 "כי הלימוד שלי לא מתאים לשם". הרבי שאל: ומי יודע אם הלימוד כאן מתאים?.

בפועל עבר ללמוד בישיבה ב-770{{הערה|הרב ליברמן הודיע במכתב לר' אהרן קוטלר שהוא עוזב את הישיבה בלייקוד. המכתב לא נענה.}}.

בתש"ט נקרא להיכנס ליחידות אצל הרבי הריי"צ שהורה לו לנסוע לשיקגו לקהילת "בני ראובן" (היו שם כמה בתי כנסת נוסח האר"י){{הערה|הרב ליברמן אומר שכנראה מהסיבות שנבחר לנסוע לשיקגו: כי באותה תקופה הרב זלמן שניאורסאהן שהה שם, וכל מי שהגיע לשם היה "בולע אותו" (היינו לא נותן לו להתפתח). לי, בגלל קרבתי לרב שניאורסאהן, לא יכול היה לעשות זאת.}}.

היחידות האחרונה הייתה למחרת י"ט כסלו תש"י. הרבי דיבר עמו מוסר והיה מעין רוח הקודש, ובסוף התאמץ לומר ברכה.

במוצש"ק יו"ד שבט תש"י כאשר קיבל הבשורה המרה שהה בשיקגו, מייד לקח מטוס{{הערה|פעם ראשונה שנסע במטוס.}} והספיק להגיע ללוי'ה של הרבי הקודם.

==במחיצת כ"ק אדמו"ר שליט"א==
בתקופה שלמד ב-770 כמה פעמים הרבי שליט"א נכנס ל'זאל' ודיבר בלימוד עם הבחורים ובניהם הרב לבירמן.

הרב ליברמן מספר שזוכר שפעם אחת הרבי דיבר על הקטעים בהשמטת הצנזור בסוף פרק י"א בהל' מלכים ברמב"ם על כך שהנוצרים והמוסלמים מיישרם דרך למלך המשיח. והביע ספק על ייחוס הדברים לרמב"ם. אולם הרבי אמר בתוקף שזה מהרמב"ם.

בתקופת שליחות בשיקגו עוד כבחור בשנת תש"ט היה נוהג לכתוב מכתבים לרבי שתמיד החזיר תשובה, (אם לא החזיר, הייתה סיבה...){{הערה|הרב ליברמן סיפר: כתבתי גם לחברים ב 770, אך היחידי שכמעט תמיד ענה, היה הרבי.}}.

מיד לאחר יו"ד שבט, נכנס לכ"ק אדמו"ר שליט"א, ושאל אצלו מספר שאלות, והרבי ענה, ומכאן ואילך התקשר לרבי בכל מיני נפשו.

הרבי ביקש ממנו שיקבל הסמכה ל"ידין ידין" מהרב פיינשטיין, אבל לא עלה בידו פעם אמר לו הרבי על זה: "איך זע אז ס'איז שווער צו פאלגן" (אני רואה שקשה לציית). וזה אמת. לבסוף נבחן ל"ידין ידין" מהרב [[ישראל גוטסמן]].

על הרבנות באנטוורפן. קיבל הסכמה וברכה.

הרב ליברמן סיפר ששמע מאחד מהתלמדים הקרובים של הרב [[שרגא פייבל מנדלוביץ]], שהרב מנדלבויץ מאוד התרשם מהבחורים השלוחים של הרבי ברחבי ארצות הברית, ואמר: "אם חב"ד יכולים, אנחנו יכולים". התרשמות זאת היא השפיעה על פתיחת "[[תורה ומסורה]]".

==רבנותו==

ב[[תש"ט]] קיבל [[סמיכה]]. מהרב [[משה פיינשטיין]] הרבי ביקש שיבחן אצלו גם ידין ידין, אך בפועל נבחן ידין ידין אחר מספר שנים אצל הרב [[ישראל גוסטמן]].

לאחר מכן נשלח על ידי [[כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ]] לשיקגו לשמש כרב בקהילת 'בני ראובן'.

משנת [[תשט"ו]] שימש כרב בקהילת 'אור חדש' בשיקגו, עד ל[[תשכ"ו]],

אז עבר עם משפחתו לדיטרויט, שם שימש כרב בקהילת 'בני יהודה'.

בשנת תשט"ו התחיל לשמש רב בקהילת "אור חדש" בשיקגו.

בשנת תשכ"ז עבר לעיר דיטרויט, שם החל לשמש כרב קהילת "בני יהודה" ומנהל של הבית ספר היהודי במקום.

בשנת [[תש"מ]], לאחר פטירתו של הרב [[הלל מדליה]], אב"ד של קהילת 'שומרי הדת' ב[[אנטוורפן]] (מ[[כ"ז בטבת]] [[תשכ"ה]] עד לפטירתו ב[[יום כיפור]] [[תשל"ח]]), הכתירו את הרב דוד משה לכהן במקומו. הרב ליברמן התקבל ב[[אהבה]] לא רק על ידי חברי קהילת 'שומרי הדת', אלא גם על ידי חברי קהילת 'מחזיקי הדת'.

בשנת [[תש"ס]] ייסדו, הרב ליברמן יחד עם הרב [[גרשון מענדל גרליק]], הרב [[שלמה דובער פנחס לאזאר]] והרב [[עזריאל חייקין]], את '[[מרכז רבני אירופה]]'.

ב[[ט"ו באייר]] [[תשע"א]] קיבל הרב ליברמן, במעמד שנערך במשרדי העיר בהשתתפות אישי ציבור מטעם ממשלת בלגיה, מדליית כבוד על פעלו למען הכלל במתן עזרה וסיוע לכלל רבדי ותושבי העיר, יהודים וגוים ביחד ללא הפליה.{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=61569 בלגיה: הרב החב"דניק קיבל מדליית כבוד] - תמונות מהמעמד}}.

==משפחתו==
* רעייתו הרבנית חיה בת - הרב החסיד [[יהודה חיטריק]]. נפטרה בכ"ה שבט תשע"ג{{הערה| ראה גם https://col.org.il/news/73936 https://www.bhol.co.il/news/745101}}.

* בנו - הרב מנחם מענדל ליברמן, רב קהילת חב"ד ו[[שליח|השליח]] ראשי של [[הרבי]] ל[[אשקלון]].
* חתנו - הרב [[יוסף יצחק חיטריק]], מ[[שליח|שלוחי]] [[הרבי]] ל[[ארץ הקודש]], מנהל סמינר [[בית חנה (צפת)|בית חנה בצפת]].
* חתנו - הרב [[אריה לייב קפלן]], מ[[שלוחי הרבי לארץ הקודש]] ומייסד קהילת חב"ד בצפת.
* בנו - הרב צבי ליברמן, רב בעיידז'יער (ליד [[לונדון]]), [[אנגליה]].
* חתנו - הרב [[שלמה וילהלם]], [[שליח]] [[הרבי]] ו[[רב|רב ראשי]] ל[[ז'יטומיר]] ומערב [[אוקראינה]].
* חתנו - הרב מרדכי צבי קראזניאנסקי, מלבורן, אוסטראליע
* חתנו - הרב שמואל פינסאן, בריסל

==קישורים חיצוניים==
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=59147 ר' דוד משה כובד בברית לנכד גדולי רבני אירופה] {{אינפו}}
* [http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=58596 בפגישה עם ראש ממשלת אלבניה מר סאלי בארישה במשרדי "מרכז רבני אירופה" ב[[בריסל]]]] {{אינפו}}
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א|ליברמן דוד משה]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:רבני חב"ד בהווה]]
[[קטגוריה:משפחת חיטריק]]

תנועת המוסר

2020-12-08T08:21:03Z

מן ההר: עריכה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}
'''תנועת המוסר''' הייתה תנועה שייסד ר' [[ישראל מסלנט]] במזרח-אירופה במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל להקים תנועה שתתמודד מצד אחד עם הסחף האדיר במזרח אירופה לחסידות ומן הצד השני עם ההידרדרות הנוראה למשכילות ואפיקורסיות.

ר' ישראל סלנטר היה מתלמידיו של רבי יוסף זונדל מסלנט שהיה מגדולי תלמידיו של רבי [[חיים מוולוז'ין]]. רבי יוסף זונדל, היה דמות נחבאת אל הכלים, שרבים לא הכירוהו אך תלמידיו העידו כי היה דמות מוסרית משכמה ומעלה, והוא היה מקורב עם גדולי ישראל - ובראשם [[אדמו"ר המהר"ש]]. סביבו בישיבת וולוז'ין התקבץ חוג מוסרי שניתן לראות בו גלגול ראשוני של תנועת המוסר.

כמו אנשי מוסר שקדמו לו, האמין גם הרב ישראל בלימוד ספרי מוסר מסוגים שונים. אולם הוא טען שלא די בכך כדי להניע את האדם לקיים את כל המצוות כראוי, כולל [[מצוות]] שישנה נטייה לזלזל בהן, כמו מצוות שבין אדם לחברו למשל; מסיבה זו - הוא טען - על האדם לחדור אל מעבר לצד השכלי, אל תוך "הכוחות הכהים" שבנפשו. והדרך לכך היא "לימוד מוסר בהתפעלות", תוך חזרה על משפטי מפתח ובניגון מתאים, עד שיחדרו הדברים לתוך טבעו של האדם. פרקטיקה נוספת שפיתח הרב ישראל היא הקמת "בתי מוסר" המיועדים למטרה זו של לימוד מוסר בהתפעלות.
==תלמידיו==
תלמידיו נחלקו בדרך הנחלת המוסר:

*שיטת "הסבא מקלם", ר' שמחה זיסל זיו, שהתייחדה בשיטת [[חינוך]] קפדנית, ובתביעה למנוחת הנפש, לסדר וניקיון ולמשמעת עצמית חמורה.

*שיטת "הסבא מסלובודקה", ר' נתן צבי פינקל. אסכולת סלובודקה הדגישה את החדרת המוסר דרך ה[[שכל]] וההכרה דווקא. במסגרת זו הדגיש הסבא את עקרון "גדלות האדם" - שהוא גדול יותר אפילו מן המלאכים, וממילא עליו להתנהג בהתאם. עיקרון זה התבטא גם בהקפדה על חזות חיצונית אירופאית מכובדת.

*שיטת "הסבא מנובהרדוק", ר' יוסף יוזל הורוביץ, שהחזיק בשיטה הפוכה מן הקודמת, שהדגישה את שפלות האדם. בספרו "מדרגת האדם" מדגים הסבא עד כמה האדם שפל ומלא "נגיעות", כלומר אינטרסים פרטיים המעכבים בעדו להגיע ל[[אמת]]. לכן דגלה שיטה זו בשבירת המידות ובהשפלת האדם, כולל על ידי פעולות קיצוניות ולעיתים גם מוזרות. אסכולה זו הדגישה מאוד גם את מידת ה"[[ביטחון]]" כלומר ביטחון בקב"ה שיספק את כל צורכי האדם ללא כל השתדלות מצדו.

תלמידים בולטים נוספים שהנחילו את תורת המוסר אך לא יצרו אסכולות משלהם:
*רבי יצחק (איצל'ה) בלאזר, שהוציא את כתבי רבו בספר ″אור ישראל″, מחבר ספר ″כוכבי אור″ במוסר ושו″ת פרי יצחק הלמדני.
*רבי נפתלי אמסטרדם.
*רבי אליעזר שולביץ, ראש ישיבת לומז'א הישיבה המוסרית הראשונה באזורי פולין החסידית.

==ההתנגדות לתנועת המוסר==

השינוי של תנועת המוסר, ובפרט המהלך של הכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי.

בעקבות הפולמוס, התפצלה ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה המוסרית, כשהפורשים הקימו את ישיבת כנסת בית יצחק.

הפולמוס תואר בספר קצר בשם פולמוס המוסר שיצא לאור כנספח לספר תנועת המוסר, מאת הרב דב כץ.

== המוסר כיום ==
כיום מקובל כמעט בכל הישיבות הליטאיות סדר מוסר בן 30 דקות ואמירת שיחות מוסריות וועדים על ידי רבני הישיבה ובפרט המשגיח. זאת גם בישיבות שלומדות בדרך הלימוד של ה[[חזון איש]] שלא היה מזוהה עם תנועת המוסר, כישיבות סלבודקה וזיכרון מיכאל.

בחלק מכוללי האברכים גם כן מקובל סדר מוסר, אם כי קצר יותר ומעת לעת שיחת מוסר.

את שיטתה היחודית של קלם ישנו מכון שמפיץ בספרים ערוכים בלשון דורינו, בשלב זה יצאו שני כרכים בשם '''להתעלות'''.

==ייחס החסידות ורבותינו נשיאנו למוסר==
{{ערך מורחב|תורת המוסר}}

==לקריאה נוספת==
תנועת המוסר לרב דב כץ, חמשה כרכים.

[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תורת המוסר

2020-12-08T00:46:05Z

מן ההר: /* לקריאה נוספת */ תקלדה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}

'''[[תורת המוסר]]''' היא חכמת [[ביטול החומר]], על ידי הוראת שקוץ ותיעוב כל הענינים [[גוף|הגופניים]] וה[[חומר]]יים{{הערה|היום יום ז' כסלו}}.
==תורת המוסר והקמת תנועת המוסר==
ספרי מוסר היו קיימים ביהדות יותר מאלף שנה, ואליהם מדברים התייחסויות הרביים שלהלן.

[[קובץ:גלינסקי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב יעקב גלינסקי, מדרשני תורת המוסר, זכה לקבל הוראות והדרכות מהרבי]]
בדור האחרון מקימי [[תנועת המוסר]] הם גדולי ליטא רבי ישראל סלנטר, תלמידו הסבא מסלבודקא ועוד.

ראה אודות זה בערך מורחב: [[תנועת המוסר]].

יסוד שיטה זו מיוסדת על "סור מרע", עקירת המידות הרעות מנפש האדם, ויחוד זמן מסויים מדי יום על עבודת המידות. זאת, בשונה מתורת החסידות שעיקרה התבוננות בגדלות ה', והפיכת הרע לטוב על ידי "עשה טוב".

לא כל גדולי ליטא הסכימו עם שיטה זאת, ורבים אחרים מגדולי ליטא (כמו [[שושלת בריסק]] דהיינו רבי [[חיים מבריסק]] ורבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]]) התנגדו לשיטה זאת בטענה שהמוסר כלול בתורה עצמה.

גם בדורינו היו וישנם רבנים ליטאים ההלכים בשיטת בעלי ה[[מוסר]], ביניהם נמנו רבי [[בנימין יהושע זילבר]], רבי [[אביגדור מילר]], רבי [[אריה לייב פרידמן]], רבי [[יעקב גלינסקי]], ועוד.

==ספרי מוסר מפורסמים==
מהדורות הראשונים:

*[[חובות הלבבות]] לרבנו בחיי אבן פקודה
*[[שערי תשובה]] לרבינו יונה מגרונדי
*[[אורחות צדיקים]]
*מנורת המאור - לרבי יצחק אבוהב
*ספר חרדים - לרבי אליעזר אזכרי
* ראשית חכמה - לרבי אליהו די ווידאש
* שני לוחות הברית
*[[מסילת ישרים]], לרמח"ל
*שבט מוסר - לרבי אליהו מאיזמיר

מכתבי תנועת המוסר:
*אור ישראל - לרבי ישראל מסלנט
*מכתבי רבי ישראל סלנטר
*כוכבי אור - לרבי איצלה בלאזר
*דעת חכמה ומוסר - לסבא מקלם
*בית קלם
*מדריגת האדם - לסבא מנובהרדוק
*חכמה ומוסר - לרבי ירוחם ליבוביץ' ממיר
*אהבת מישרים ויסודי הדעת - לרבי משה רוזנשטיין מלומז'א
*אור יהל - לרבי לייב חסמן
*תורת אברהם - לרבי אברהם גרודז'ינסקי משגיח בישיבת סלבודקה
*מכתב מאליהו - לרבי אליהו אליעזר דסלר מפוניבז'
*אור יחזקאל - לרבי יחזקאל לווינשטיין מפוניבז'
*לב אליהו - לרבי אליהו לופיאן
*שפתי חיים - לרבי חיים פרידלנדר מפוניבז'
*ועוד

מחלקה בפני עצמה חולקים ספרי המוסר של החזון איש, שלא היה מזוהה עם תנועת המוסר ואף ביקר חלק מרעיונותיהם, וכתבי תלמידיו.
*אמונה ובטחון - ל[[חזון איש]].
*אגרות חזון איש
*התעוררות - ליקוט מכתבי החזון איש
*מכתבי התעוררות - לקט מכתבי רבי חיים גריינמן, אחיינו ותלמידו של החזון איש
*אורחות יושר - לרבי חיים קניבסקי, אחיינו ותלמידו של החזון איש

==שיטת המוסר לעומת תורת החסידות==
תורת החסידות כוללת בתוכה את תורת המוסר באופן של עשה טוב, אך מעלה יתירה יש בה, בהיות תורת המוסר עוסקת בסור מרע, והמידות הרעות משתנות מזמן לזמן, גם [[היצר הרע]] מתגבר בכל זמן מסויים על ענין מסויים בדווקא, אבל תורת החסידות עוסקת בהתבוננות בגדלות ה', וזו כמובן לא משתנית כלל.

שיטת המוסר לעומת-זאת, מתעסקת בתיקון המידות.

[[אדמו"ר הריי"צ]] מסביר את עניינה של שיטת המוסר בשיחה שאמר, ונדפסה ב[[קונטרס תורת החסידות]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=.. והאדם כשהוא מתנהג כבעל חי, הנה הוא גרוע יותר מבעל חי. דהבעל חי אין לו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת ה[[גוף]] ותאוותיו. אבל האדם שיש בו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת הגוף, כמו במעלת המדות טובות, ובמעלת המושכלות, ובוחר בתאוות גופניות הוא גרוע ומזוהם יותר מכמו, להבדיל, הבעל חי.

וחכמת ביטול החומר הבא על ידי הוראת מיאוסם שקוצם ותיעובם של תענוגות ותאוות גופניות, וגודל העונש ביסורי [[גיהנום]] והדומה, אשר יענש האדם בגלל המשכתו אחר תאוות הגוף, היא חכמת המוסר}}

תורת המוסר אם-כן, עוסקת ב"חבישת הפצעים החיצוניים", בתיקון מידת הגאוה, העצלות, הכעס וכדומה. דוגמא מצוינת לקו הזה נמצא בספר "מסילת-ישרים" להרמח"ל, למשל.

תורת החסידות לא באה לבטל את עניינם של שתי השיטות האחרות, שיטת המוסר ו[[שיטת החקירה]], אלא להוסיף עליהן.

תורת החסידות טוענת שאין להסתפק בפניה אל השכל האנושי והתעסקות איתו בלבד, כמו גם אין להתעסק ב"חבישת הפצעים החיצוניים" לבד.
תורת החב"ד אמנם פונה אל השכל האנושי ודורשת שהוא יקבל בשכלו בהבנה ברורה ועיונית את המושכלות שתורת החסידות מציעה לפניו, אך המושכלות עצמן אין מקורן בשכל אנושי, כי אם אלוקי.

בתורת החסידות מבוארים דרגות אלוקיות כפי שהם משתלשלים מהעולמות העליונים עד למטה, בסדר מסודר ובהיר, עם משלים שמקפידים שהאדם לא יְגַשֵּׁם ח"ו את הדברים והדרגות האלוקיות עליהן הוא לומד לדברים גשמיים, ועם-זה ירגיש שייכות לחומר הנלמד עד שזה יפעל עליו את פעולתו.

וכפי שממשיך וכותב אדמו"ר הריי"צ:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= אמנם יתרון לתורת החסידות בזה, אשר מעוררת גם רגשי הלב להתפעל באותה המידה שבלב המחויבת מידיעתה והשכלתה של ההשכלה ההיא, אשר למד בתורת החסידות}}

==שבירת הגוף==
בניגוד לתורת המוסר שדוגלת בשבירת הגוף על ידי סיגופים ותעניות, הרי [[תורת החסידות]] מסבירה שיש לרתום את הגוף לצרכי עבודת ה', וכלשון [[הרמב"ם]] "היות הגוף בריא ושלם מדרכי ד' הוא"{{הערה|1=הל' דעות ד, א.}}. וכביאור [[הבעש"ט]] על הפסוק "כי תראה [[חמור]] שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו"{{הערה|1=שמות כג, ה.}}, שפירושו: כי תראה את חומריות ה[[גוף]] - שהוא שונא שלך, ותחשוב שצריך אתה לשוברו, עליך לדעת שצריך לעזב עימו, דווקא עם הגוף.

אמנם, ב[[תורת החסידות]] מבואר היטב שה[[גוף]] הוא [[משכא דחויא]], וחיותו היא מ[[נפש הבהמית]] שבגוף (אצל ה[[בינוני]], מה שאין כן אצל הצדיקים, שאצלם ה[[גוף]] הוא בבחינת זר אצלו, וכמאמר הלל כשהיה הולך לבית המרחץ היה נוהג לומר שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה), ויתרה מזו שהוא מפריע בעבודת ה' מצד גסותו וחומריותו. אולם דרכי שבירת ה[[גוף]] בדרך [[חסידות חב"ד]], היא דוקא ב[[התבוננות]] רוחנית בשפלות האדם ורוע מעשיו ולא בשבירה גשמית של הגוף.

==לקריאה נוספת==
המאורות הגדולים, ממעשי גדולי בעלי המוסר ומאמרותיהם, לרבי חיים אפרים זייטשיק (זייצ'יק)

תנועת המוסר לרב דב כץ, חמשה כרכים.

החזק במוסר מאת הרב דורון דוד גולד.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ספרי חקירה ומוסר]]
[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

בעלי התוספות

2020-12-08T00:29:11Z

מן ההר: /* מבעלי התוספות */ עריכה

{{לעריכה|ללא מקורות, אי דיוקים, חסר הרבה בכלל ובפרט קשר חב"די}}
'''בעלי התוספות''' הוא הכינוי לקבוצת [[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]] שחיו ופעלו במשך כמאתיים שנה בתקופת ה[[ראשונים]], בעיקר ב[[צרפת]] ו[[אשכנז]]. בעלי התוספות מוכרים כיום בעיקר בעקבות פירושיהם על ה[[תלמוד בבלי]] שמתוכם נדפס פירוש ה"תוספות" בצמוד לדף ה[[גמרא]].

==שיטתם==
שיטת התוספות היא שיטה עיונית ופלפולית{{הערה|עיין בהקדמת המהרש"ל ל"ים של שלמה" על מסכת בבא קמא}}. שלא כשיטת [[רש"י]] בפירושו שדרכו להתמקד אך ורק בנושא הסוגיה הנלמדת ולא לערב בה נושאים ממקורות אחרים, פירושי התוספות בנויים בעיקר על קושיות ותירוצים, חלקם הגדול מתוך השוואה לסוגיות אחרות בתלמוד, בירור הנוסח וניתוח הסוגיה.

==פירושם על הגמרא==
בדפוסים הראשונים של התלמוד שהודפסו באיטליה, נדפסו התוספות לצד [[פירוש רש"י]], ומאז נשמרה צורת הדפסה זו בכל הדפוסים. פירוש התוספות נדפס בצד החיצוני של עמוד הגמרא, בעוד פירוש רש"י נדפס בצד הפנימי של העמוד{{הערה|ראה בדפי הגמרא}}.

בפועל בעלי התוספות כלל לא כתבו את חידושיהם בגמרא כדי לפרש אותה. פירושם על הגמרא נבע בעקבות דרך לימודם הייחודית, דרך לימודם היה כדרך הלימוד של ה[[אמוראים]] בישיבות [[ישיבת נהרדעא|נהרדעא]] ו[[ישיבת סורא|סורא]]. לדרך לימוד זו יש שני מאפיינים עיקריים: המאפיין הראשון היה שיעורים כלליים של ראש הישיבה שבה משתתפים קבוצות קבוצות כל קבוצה עם הרב שלו, והמאפיין השני היה לימוד ה[[חברותא|חברותות]] שבהם הם חזרו על השיעורים בדרך עיונית ופלפולית{{הערה|ראה פסקה [[בעלי התוספות#שיטתם|שיטתם]]}}.

בסוף כל שיעור היו התלמידים כותבים מעין סיכום מהשיעור ואת מהלך הדברים והסוגיות של ראש הישיבה, וכך גם במהלך לימוד החברותות בבית המדרש, בבית המדרש היו התלמידים מתפלפלים ביניהם, מקשים קושיות ומתרצים תירוצים ואת כל מהלך הסוגיות היו רושמים לפניהם.

עיקר לימודם היה על פי פירושי הגמרא שנכתבו לפניהם, כדוגמת [[פירוש רש"י]] (לכן יש הרבה קושיות של בעלי התוספות עליו), וכך כל פעם שהם גמרו סוגיה הם כתבו עוד סיכום של מהלך הסוגיות והפלפולים שהם התדיינו ביניהם, וכך נוצר פירוש התוספות.

פירוש התוספות מלכתחילה לא היה פירוש על הגמרא כנ"ל, אלא היה סיכום הדיונים והשיעורים של התלמידים, זה היה השלב הראשון שבו נכתבו פירושי התוספות.

==פירושם על התורה==
{{להשלים|פיסקא=כן}}

==הפצת פירושם==
כשהחלו להדפיס את התלמוד במהדורת דפוס שונצינו, מצאו חלק נכבד מסיכומי השיעורים והדיונים של בעלי התוספות בכתבי יד, כאשר מצא זאת אחד מעורכי ה[[תלמוד]] הוא צירף את סיכומיהם לגמרא במחשבה שדבר זה יטיב עם לומדי הגמרא{{הערה|שם=עוז והדר|ראה הקדמה לגמרות "עוז והדר"}}. ומאז עוד ועוד מהדורות של התלמוד הוסיפו את פירוש התוספות למהדורות שלהם{{הערה|שם=עוז והדר}}. כך נפוץ פירוש התוספות בכל מהדורות ה[[תלמוד]].

==מהדורות==
מכיון שהיו הרבה מבעלי התוספות שכתבו לעצמם סיכומים ממהלך הדיונים בבית המדרש, יש היום הרבה מאוד מהדורות של התוספות.

פירושי התוספות הנדפסים כיום במסכתות הש"ס הם בעיקר תוספות מתלמידי [[רבינו פרץ]], רבי אליעזר מטוך, חכמי איוורא ועוד.

בין פירושי התוספות שמצויים בידינו חוץ מאלה שנוספו ל[[גמרא]] ניתן למנות את תוספות ה[[רא"ש]], תוספות [[רבינו פרץ]], [[תוספות שאנץ]], ועוד.

על רבות מן המסכתות ידוע מי סידר את התוספות לאותה המסכת, למשל ידוע כי
תוספות למסכת ברכות הוא לרבי יהודה שריליאון.

==לימוד התוספות ב[[חב"ד]]==
[[אדמו"ר האמצעי]] בהקדמתו ל[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] מורה בתוך סדר הלימוד ל"למי שיש לו שעת הכושר לעסוק בעיון", שילמד {{ציטוטון|המסכת עם התוספות {{מונחון|אשר לדינא|אלו השייכים להלכה}}}}.

[[אדמו"ר הריי"צ]] הורה לכמה מבוגרי ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]]{{הערה|לדוגמה, הרב [[ברוך פריז]].}} שלימוד הגמרא שלהם צריך לכלול בנוסף ל[[פירוש רש"י]], גם {{ציטוטון|איזה תוס' מלוקטים}}{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31683&st=&pgnum=237 כרך ח עמוד קצט]. וראו עוד ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31625&st=&pgnum=95 כרך יא עמוד סב]. לאידך ראו [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31602&st=&pgnum=417 כרך ב עמוד שנ"א].}}.

הרב [[יואל כהן]] נכנס בבחרותו ל[[יחידות]] אל [[אדמו"ר שליט"א]]{{הערה|בקיץ [[תש"י]], קודם [[קבלת הנשיאות]].}} והרבי הורה לו סדר בלימוד. בין הדברים אמר לו הרבי כי לימוד גמרא ללא פירוש התוספות אינו נחשב לימוד כלל{{הערה|[[ימי מלך]] כרך ג עמוד 1103}}.

פעם הורה הרבי שכחלק מלימוד בעיון צריך לעיין בכל סוגיא ממסכתות אחרות המצוינת בתוספות{{הערה|'[[היכל מנחם (ספר)|היכל מנחם]]' כרך א}}.

ב[[תומכי תמימים|ישיבות חב"ד]] נוהגים ללמוד ברוב שעות הנגלה{{הערה|סדר היום שקבע [[אדמו"ר הרש"ב]] לישיבות הוא חצי יום לימוד נגלה, וחצי יום לימוד [[חסידות]], בחצי היום של הנגלה זה מתחלק ללימוד גמרא לעיון (עם תוס' ופירושים אחרים), וללימוד גמרא {{מונחון|לגירסא|לרכישת בקיאות}} (בדרך-כלל גמרא ו[[רש"י]] בלבד).}} [[גמרא]] לעיון, (מכונה 'עיונא'). הלימוד העיוני כולל תמיד את לימוד התוספות, לעומת הלימוד לגירסא שפעמים רבות הינו ללא תוספות{{הערה|ראה לבוש מרדכי על מסכת [[בבא קמא]] בהקדמה}}{{הערה|אם כי יש ישיבות בודדות בהם לומדים גם ב'גירסא' תוספות.}}.
{{להשלים|פיסקא=כן}}

==מבעלי התוספות==
(רשימה חלקית)
*[[ר"י הזקן]]
*[[רבינו תם]]
*[[רבינו פרץ]]
*[[מהר"ם מרוטנבורג]]
*[[רשב"ם]]
*רבי שמשון מקוצי
*רבי אליעזר מטוך

==ראו גם==
*[[פירוש רש"י]]

==קישורים חיצוניים==
*[https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=26724#p=8&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr= בעלי התוספות הראשונים], [[שיחות לנוער]] [[חשוון]] [[תשי"ט]]
*[[מנחם ברונפמן]], [https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3180687 הכירו את עולמם של תוספות, והרשב"ם - מהראשונים שבהם]
*[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3206280/jewish/-.htm היצירה התוספותית] באתר בית חב"ד {{בית חבד (אתר)|}}

{{הערות שוליים}}
{{ראשונים}}
[[קטגוריה:ראשונים]]

תורת המוסר

2020-12-08T00:27:23Z

מן ההר: עריכה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}

'''[[תורת המוסר]]''' היא חכמת [[ביטול החומר]], על ידי הוראת שקוץ ותיעוב כל הענינים [[גוף|הגופניים]] וה[[חומר]]יים{{הערה|היום יום ז' כסלו}}.
==תורת המוסר והקמת תנועת המוסר==
ספרי מוסר היו קיימים ביהדות יותר מאלף שנה, ואליהם מדברים התייחסויות הרביים שלהלן.

[[קובץ:גלינסקי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב יעקב גלינסקי, מדרשני תורת המוסר, זכה לקבל הוראות והדרכות מהרבי]]
בדור האחרון מקימי [[תנועת המוסר]] הם גדולי ליטא רבי ישראל סלנטר, תלמידו הסבא מסלבודקא ועוד.

ראה אודות זה בערך מורחב: [[תנועת המוסר]].

יסוד שיטה זו מיוסדת על "סור מרע", עקירת המידות הרעות מנפש האדם, ויחוד זמן מסויים מדי יום על עבודת המידות. זאת, בשונה מתורת החסידות שעיקרה התבוננות בגדלות ה', והפיכת הרע לטוב על ידי "עשה טוב".

לא כל גדולי ליטא הסכימו עם שיטה זאת, ורבים אחרים מגדולי ליטא (כמו [[שושלת בריסק]] דהיינו רבי [[חיים מבריסק]] ורבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]]) התנגדו לשיטה זאת בטענה שהמוסר כלול בתורה עצמה.

גם בדורינו היו וישנם רבנים ליטאים ההלכים בשיטת בעלי ה[[מוסר]], ביניהם נמנו רבי [[בנימין יהושע זילבר]], רבי [[אביגדור מילר]], רבי [[אריה לייב פרידמן]], רבי [[יעקב גלינסקי]], ועוד.

==ספרי מוסר מפורסמים==
מהדורות הראשונים:

*[[חובות הלבבות]] לרבנו בחיי אבן פקודה
*[[שערי תשובה]] לרבינו יונה מגרונדי
*[[אורחות צדיקים]]
*מנורת המאור - לרבי יצחק אבוהב
*ספר חרדים - לרבי אליעזר אזכרי
* ראשית חכמה - לרבי אליהו די ווידאש
* שני לוחות הברית
*[[מסילת ישרים]], לרמח"ל
*שבט מוסר - לרבי אליהו מאיזמיר

מכתבי תנועת המוסר:
*אור ישראל - לרבי ישראל מסלנט
*מכתבי רבי ישראל סלנטר
*כוכבי אור - לרבי איצלה בלאזר
*דעת חכמה ומוסר - לסבא מקלם
*בית קלם
*מדריגת האדם - לסבא מנובהרדוק
*חכמה ומוסר - לרבי ירוחם ליבוביץ' ממיר
*אהבת מישרים ויסודי הדעת - לרבי משה רוזנשטיין מלומז'א
*אור יהל - לרבי לייב חסמן
*תורת אברהם - לרבי אברהם גרודז'ינסקי משגיח בישיבת סלבודקה
*מכתב מאליהו - לרבי אליהו אליעזר דסלר מפוניבז'
*אור יחזקאל - לרבי יחזקאל לווינשטיין מפוניבז'
*לב אליהו - לרבי אליהו לופיאן
*שפתי חיים - לרבי חיים פרידלנדר מפוניבז'
*ועוד

מחלקה בפני עצמה חולקים ספרי המוסר של החזון איש, שלא היה מזוהה עם תנועת המוסר ואף ביקר חלק מרעיונותיהם, וכתבי תלמידיו.
*אמונה ובטחון - ל[[חזון איש]].
*אגרות חזון איש
*התעוררות - ליקוט מכתבי החזון איש
*מכתבי התעוררות - לקט מכתבי רבי חיים גריינמן, אחיינו ותלמידו של החזון איש
*אורחות יושר - לרבי חיים קניבסקי, אחיינו ותלמידו של החזון איש

==שיטת המוסר לעומת תורת החסידות==
תורת החסידות כוללת בתוכה את תורת המוסר באופן של עשה טוב, אך מעלה יתירה יש בה, בהיות תורת המוסר עוסקת בסור מרע, והמידות הרעות משתנות מזמן לזמן, גם [[היצר הרע]] מתגבר בכל זמן מסויים על ענין מסויים בדווקא, אבל תורת החסידות עוסקת בהתבוננות בגדלות ה', וזו כמובן לא משתנית כלל.

שיטת המוסר לעומת-זאת, מתעסקת בתיקון המידות.

[[אדמו"ר הריי"צ]] מסביר את עניינה של שיטת המוסר בשיחה שאמר, ונדפסה ב[[קונטרס תורת החסידות]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=.. והאדם כשהוא מתנהג כבעל חי, הנה הוא גרוע יותר מבעל חי. דהבעל חי אין לו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת ה[[גוף]] ותאוותיו. אבל האדם שיש בו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת הגוף, כמו במעלת המדות טובות, ובמעלת המושכלות, ובוחר בתאוות גופניות הוא גרוע ומזוהם יותר מכמו, להבדיל, הבעל חי.

וחכמת ביטול החומר הבא על ידי הוראת מיאוסם שקוצם ותיעובם של תענוגות ותאוות גופניות, וגודל העונש ביסורי [[גיהנום]] והדומה, אשר יענש האדם בגלל המשכתו אחר תאוות הגוף, היא חכמת המוסר}}

תורת המוסר אם-כן, עוסקת ב"חבישת הפצעים החיצוניים", בתיקון מידת הגאוה, העצלות, הכעס וכדומה. דוגמא מצוינת לקו הזה נמצא בספר "מסילת-ישרים" להרמח"ל, למשל.

תורת החסידות לא באה לבטל את עניינם של שתי השיטות האחרות, שיטת המוסר ו[[שיטת החקירה]], אלא להוסיף עליהן.

תורת החסידות טוענת שאין להסתפק בפניה אל השכל האנושי והתעסקות איתו בלבד, כמו גם אין להתעסק ב"חבישת הפצעים החיצוניים" לבד.
תורת החב"ד אמנם פונה אל השכל האנושי ודורשת שהוא יקבל בשכלו בהבנה ברורה ועיונית את המושכלות שתורת החסידות מציעה לפניו, אך המושכלות עצמן אין מקורן בשכל אנושי, כי אם אלוקי.

בתורת החסידות מבוארים דרגות אלוקיות כפי שהם משתלשלים מהעולמות העליונים עד למטה, בסדר מסודר ובהיר, עם משלים שמקפידים שהאדם לא יְגַשֵּׁם ח"ו את הדברים והדרגות האלוקיות עליהן הוא לומד לדברים גשמיים, ועם-זה ירגיש שייכות לחומר הנלמד עד שזה יפעל עליו את פעולתו.

וכפי שממשיך וכותב אדמו"ר הריי"צ:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= אמנם יתרון לתורת החסידות בזה, אשר מעוררת גם רגשי הלב להתפעל באותה המידה שבלב המחויבת מידיעתה והשכלתה של ההשכלה ההיא, אשר למד בתורת החסידות}}

==שבירת הגוף==
בניגוד לתורת המוסר שדוגלת בשבירת הגוף על ידי סיגופים ותעניות, הרי [[תורת החסידות]] מסבירה שיש לרתום את הגוף לצרכי עבודת ה', וכלשון [[הרמב"ם]] "היות הגוף בריא ושלם מדרכי ד' הוא"{{הערה|1=הל' דעות ד, א.}}. וכביאור [[הבעש"ט]] על הפסוק "כי תראה [[חמור]] שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו"{{הערה|1=שמות כג, ה.}}, שפירושו: כי תראה את חומריות ה[[גוף]] - שהוא שונא שלך, ותחשוב שצריך אתה לשוברו, עליך לדעת שצריך לעזב עימו, דווקא עם הגוף.

אמנם, ב[[תורת החסידות]] מבואר היטב שה[[גוף]] הוא [[משכא דחויא]], וחיותו היא מ[[נפש הבהמית]] שבגוף (אצל ה[[בינוני]], מה שאין כן אצל הצדיקים, שאצלם ה[[גוף]] הוא בבחינת זר אצלו, וכמאמר הלל כשהיה הולך לבית המרחץ היה נוהג לומר שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה), ויתרה מזו שהוא מפריע בעבודת ה' מצד גסותו וחומריותו. אולם דרכי שבירת ה[[גוף]] בדרך [[חסידות חב"ד]], היא דוקא ב[[התבוננות]] רוחנית בשפלות האדם ורוע מעשיו ולא בשבירה גשמית של הגוף.

==לקריאה נוספת==
המאורות הגדולים, ממעשי גדולי בעלי המוסר ומאמרותיהם, לרבי חיים אפרים זייטשיק (זייצ'יק)
תנועת המוסר לרב דב כץ, חמשה כרכים.
החזק במוסר מאת הרב דורון דוד גולד.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ספרי חקירה ומוסר]]
[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תנועת המוסר

2020-12-08T00:24:19Z

מן ההר: עריכה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}
'''תנועת המוסר''' הייתה תנועה שייסד ר' [[ישראל מסלנט]] במזרח-אירופה במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל להקים תנועה שתתמודד מצד אחד עם הסחף האדיר במזרח אירופה לחסידות ומן הצד השני עם ההידרדרות הנוראה למשכילות ואפיקורסיות.

ר' ישראל סלנטר היה מתלמידיו של רבי יוסף זונדל מסלנט שהיה מגדולי תלמידיו של רבי [[חיים מוולוז'ין]]. רבי יוסף זונדל, היה דמות נחבאת אל הכלים, שרבים לא הכירוהו אך תלמידיו העידו כי היה דמות מוסרית משכמה ומעלה, והוא היה מקורב עם גדולי ישראל - ובראשם [[אדמו"ר המהר"ש]]. סביבו בישיבת וולוז'ין התקבץ חוג מוסרי שניתן לראות בו גלגול ראשוני של תנועת המוסר.

כמו אנשי מוסר שקדמו לו, האמין גם הרב ישראל בלימוד ספרי מוסר מסוגים שונים. אולם הוא טען שלא די בכך כדי להניע את האדם לקיים את כל המצוות כראוי, כולל [[מצוות]] שישנה נטייה לזלזל בהן, כמו מצוות שבין אדם לחברו למשל; מסיבה זו - הוא טען - על האדם לחדור אל מעבר לצד השכלי, אל תוך "הכוחות הכהים" שבנפשו. והדרך לכך היא "לימוד מוסר בהתפעלות", תוך חזרה על משפטי מפתח ובניגון מתאים, עד שיחדרו הדברים לתוך טבעו של האדם. פרקטיקה נוספת שפיתח הרב ישראל היא הקמת "בתי מוסר" המיועדים למטרה זו של לימוד מוסר בהתפעלות.
==תלמידיו==
תלמידיו נחלקו בדרך הנחלת המוסר:

*שיטת "הסבא מקלם", ר' שמחה זיסל זיו, שהתייחדה בשיטת [[חינוך]] קפדנית, ובתביעה למנוחת הנפש, לסדר וניקיון ולמשמעת עצמית חמורה.

*שיטת "הסבא מסלובודקה", ר' נתן צבי פינקל. אסכולת סלובודקה הדגישה את החדרת המוסר דרך ה[[שכל]] וההכרה דווקא. במסגרת זו הדגיש הסבא את עקרון "גדלות האדם" - שהוא גדול יותר אפילו מן המלאכים, וממילא עליו להתנהג בהתאם. עיקרון זה התבטא גם בהקפדה על חזות חיצונית אירופאית מכובדת.

*שיטת "הסבא מנובהרדוק", ר' יוסף יוזל הורוביץ, שהחזיק בשיטה הפוכה מן הקודמת, שהדגישה את שפלות האדם. בספרו "מדרגת האדם" מדגים הסבא עד כמה האדם שפל ומלא "נגיעות", כלומר אינטרסים פרטיים המעכבים בעדו להגיע ל[[אמת]]. לכן דגלה שיטה זו בשבירת המידות ובהשפלת האדם, כולל על ידי פעולות קיצוניות ולעיתים גם מוזרות. אסכולה זו הדגישה מאוד גם את מידת ה"[[ביטחון]]" כלומר ביטחון בקב"ה שיספק את כל צורכי האדם ללא כל השתדלות מצדו.

תלמידים בולטים נוספים שהנחילו את תורת המוסר אך לא יצרו אסכולות משלהם:
*רבי יצחק (איצל'ה) בלאזר, שהוציא את כתבי רבו בספר ″אור ישראל″, מחבר ספר ″כוכבי אור″ במוסר ושו″ת פרי יצחק הלמדני.
*רבי נפתלי אמסטרדם.
*רבי אליעזר שולביץ, ראש ישיבת לומז'א הישיבה המוסרית הראשונה באזורי פולין החסידית.

==ההתנגדות לתנועת המוסר==

השינוי של תנועת המוסר, ובפרט המהלך של הכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי.

בעקבות הפולמוס, התפצלה ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה המוסרית, כשהפורשים הקימו את ישיבת כנסת בית יצחק.

הפולמוס תואר בספר קצר בשם פולמוס המוסר שיצא לאור כנספח לספר תנועת המוסר, מאת הרב דב כץ.

== המוסר כיום ==
כיום מקובל כמעט בכל הישיבות הליטאיות סדר מוסר בן 30 דקות ואמירת שיחות מוסריות וועדים על ידי רבני הישיבה ובפרט המשגיח. זאת גם בישיבות שלומדות בדרך הלימוד של ה[[חזון איש]] שלא היה מזוהה עם תנועת המוסר, כישיבות סלבודקה וזיכרון מיכאל.

בחלק מכוללי האברכים גם כן מקובל סדר מוסר, אם כי קצר יותר ומעת לעת שיחת מוסר.

את שיטתה היחודית של קלם ישנו מכון שמפיץ בספרים ערוכים בלשון דורינו, בשלב זה יצאו שני כרכים בשם '''להתעלות'''.

==ייחס החסידות ורבותינו נשיאנו למוסר==
{{ערך מורחב|תורת המוסר}}

[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תנועת המוסר

2020-12-07T12:18:51Z

מן ההר: /* ההתנגדות לתנועת המוסר */ עריכה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}
'''תנועת המוסר''' הייתה תנועה שייסד ר' [[ישראל מסלנט]] במזרח-אירופה במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל להקים תנועה שתתמודד מצד אחד עם הסחף האדיר במזרח אירופה לחסידות ומן הצד השני עם ההידרדרות הנוראה למשכילות ואפיקורסיות.

ר' ישראל סלנטר היה מתלמידיו של רבי יוסף זונדל מסלנט שהיה מגדולי תלמידיו של רבי [[חיים מוולוז'ין]]. רבי יוסף זונדל, היה דמות נחבאת אל הכלים, שרבים לא הכירוהו אך לפי דברי תלמידיו היה דמות מוסרית משכמה ומעלה, והוא היה מקורב עם גדולי ישראל - ובראשם [[אדמו"ר המהר"ש]]. סביבו בישיבת וולוז'ין התקבץ חוג מוסרי שניתן לראות בו גלגול ראשוני של תנועת המוסר.

כמו אנשי מוסר שקדמו לו, האמין גם הרב ישראל בלימוד ספרי מוסר מסוגים שונים. אולם הוא טען שלא די בכך כדי להניע את האדם לקיים את כל המצוות כראוי, כולל [[מצוות]] שישנה נטייה לזלזל בהן, כמו מצוות שבין אדם לחברו למשל; מסיבה זו - הוא טען - על האדם לחדור אל מעבר לצד השכלי, אל תוך "הכוחות הכהים" שבנפשו. והדרך לכך היא "לימוד מוסר בהתפעלות", תוך חזרה על משפטי מפתח ובניגון מתאים, עד שיחדרו הדברים לתוך טבעו של האדם. פרקטיקה נוספת שפיתח הרב ישראל היא הקמת "בתי מוסר" המיועדים למטרה זו של לימוד מוסר בהתפעלות.
==תלמידיו==
תלמידיו נחלקו בדרך הנחלת המוסר:

*שיטת "הסבא מקלם", ר' שמחה זיסל זיו, שהתייחדה בשיטת [[חינוך]] קפדנית, ובתביעה למנוחת הנפש, לסדר וניקיון ולמשמעת עצמית חמורה.

*שיטת "הסבא מסלובודקה", ר' נתן צבי פינקל. אסכולת סלובודקה הדגישה את החדרת המוסר דרך ה[[שכל]] וההכרה דווקא. במסגרת זו הדגיש הסבא את עקרון "גדלות האדם" - שהוא גדול יותר אפילו מן המלאכים, וממילא עליו להתנהג בהתאם. עיקרון זה התבטא גם בהקפדה על חזות חיצונית אירופאית מכובדת.

*שיטת "הסבא מנובהרדוק", ר' יוסף יוזל הורוביץ, שהחזיק בשיטה הפוכה מן הקודמת, שהדגישה את שפלות האדם. בספרו "מדרגת האדם" מדגים הסבא עד כמה האדם שפל ומלא "נגיעות", כלומר אינטרסים פרטיים המעכבים בעדו להגיע ל[[אמת]]. לכן דגלה שיטה זו בשבירת המידות ובהשפלת האדם, כולל על ידי פעולות קיצוניות ולעיתים גם מוזרות. אסכולה זו הדגישה מאוד גם את מידת ה"[[ביטחון]]" כלומר ביטחון בקב"ה שיספק את כל צורכי האדם ללא כל השתדלות מצדו.

תלמידים בולטים נוספים שהנחילו את תורת המוסר אך לא יצרו אסכולות משלהם:
*רבי יצחק (איצל'ה) בלאזר, שהוציא את כתבי רבו בספר ″אור ישראל″, מחבר ספר ″כוכבי אור″ במוסר ושו″ת פרי יצחק הלמדני.
*רבי נפתלי אמסטרדם.
*רבי אליעזר שולביץ, ראש ישיבת לומז'א הישיבה המוסרית הראשונה באזורי פולין החסידית.

==ההתנגדות לתנועת המוסר==

השינוי של תנועת המוסר, ובפרט המהלך של הכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי.

בעקבות הפולמוס, התפצלה ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה המוסרית, כשהפורשים הקימו את ישיבת כנסת בית יצחק.

הפולמוס תואר בספר קצר בשם פולמוס המוסר שיצא לאור כנספח לספר תנועת המוסר, מאת הרב דב כץ.

== המוסר כיום ==
כיום מקובל כמעט בכל הישיבות הליטאיות סדר מוסר בן 30 דקות ואמירת שיחות מוסריות וועדים על ידי רבני הישיבה ובפרט המשגיח. זאת גם בישיבות שלומדות בדרך הלימוד של ה[[חזון איש]] שלא היה מזוהה עם תנועת המוסר, כישיבות סלבודקה וזיכרון מיכאל.

בחלק מכוללי האברכים גם כן מקובל סדר מוסר, אם כי קצר יותר ומעת לעת שיחת מוסר.

את שיטתה היחודית של קלם ישנו מכון שמפיץ בספרים ערוכים בלשון דורינו, בשלב זה יצאו שני כרכים בשם '''להתעלות'''.

==ייחס החסידות ורבותינו נשיאנו למוסר==
{{ערך מורחב|תורת המוסר}}

[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

בעלי התוספות

2020-12-06T22:22:46Z

מן ההר: /* מהדורות */ הגהה

{{לעריכה|ללא מקורות, אי דיוקים, חסר הרבה בכלל ובפרט קשר חב"די}}
'''בעלי התוספות''' הוא הכינוי לקבוצת [[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]] שחיו ופעלו במשך כמאתיים שנה בתקופת ה[[ראשונים]], בעיקר ב[[צרפת]] ו[[אשכנז]]. בעלי התוספות מוכרים כיום בעיקר בעקבות פירושיהם על ה[[תלמוד בבלי]] שמתוכם נדפס פירוש ה"תוספות" בצמוד לדף ה[[גמרא]].

==שיטתם==
שיטת התוספות היא שיטה עיונית ופלפולית{{הערה|עיין בהקדמת המהרש"ל ל"ים של שלמה" על מסכת בבא קמא}}. שלא כשיטת [[רש"י]] בפירושו שדרכו להתמקד אך ורק בנושא הסוגיה הנלמדת ולא לערב בה נושאים ממקורות אחרים, פירושי התוספות בנויים בעיקר על קושיות ותירוצים, חלקם הגדול מתוך השוואה לסוגיות אחרות בתלמוד, בירור הנוסח וניתוח הסוגיה.

==פירושם על הגמרא==
בדפוסים הראשונים של התלמוד שהודפסו באיטליה, נדפסו התוספות לצד [[פירוש רש"י]], ומאז נשמרה צורת הדפסה זו בכל הדפוסים. פירוש התוספות נדפס בצד החיצוני של עמוד הגמרא, בעוד פירוש רש"י נדפס בצד הפנימי של העמוד{{הערה|ראה בדפי הגמרא}}.

בפועל בעלי התוספות כלל לא כתבו את חידושיהם בגמרא כדי לפרש אותה. פירושם על הגמרא נבע בעקבות דרך לימודם הייחודית, דרך לימודם היה כדרך הלימוד של ה[[אמוראים]] בישיבות [[ישיבת נהרדעא|נהרדעא]] ו[[ישיבת סורא|סורא]]. לדרך לימוד זו יש שני מאפיינים עיקריים: המאפיין הראשון היה שיעורים כלליים של ראש הישיבה שבה משתתפים קבוצות קבוצות כל קבוצה עם הרב שלו, והמאפיין השני היה לימוד ה[[חברותא|חברותות]] שבהם הם חזרו על השיעורים בדרך עיונית ופלפולית{{הערה|ראה פסקה [[בעלי התוספות#שיטתם|שיטתם]]}}.

בסוף כל שיעור היו התלמידים כותבים מעין סיכום מהשיעור ואת מהלך הדברים והסוגיות של ראש הישיבה, וכך גם במהלך לימוד החברותות בבית המדרש, בבית המדרש היו התלמידים מתפלפלים ביניהם, מקשים קושיות ומתרצים תירוצים ואת כל מהלך הסוגיות היו רושמים לפניהם.

עיקר לימודם היה על פי פירושי הגמרא שנכתבו לפניהם, כדוגמת [[פירוש רש"י]] (לכן יש הרבה קושיות של בעלי התוספות עליו), וכך כל פעם שהם גמרו סוגיה הם כתבו עוד סיכום של מהלך הסוגיות והפלפולים שהם התדיינו ביניהם, וכך נוצר פירוש התוספות.

פירוש התוספות מלכתחילה לא היה פירוש על הגמרא כנ"ל, אלא היה סיכום הדיונים והשיעורים של התלמידים, זה היה השלב הראשון שבו נכתבו פירושי התוספות.

==פירושם על התורה==
{{להשלים|פיסקא=כן}}

==הפצת פירושם==
כשהחלו להדפיס את התלמוד במהדורת דפוס שונצינו, מצאו חלק נכבד מסיכומי השיעורים והדיונים של בעלי התוספות בכתבי יד, כאשר מצא זאת אחד מעורכי ה[[תלמוד]] הוא צירף את סיכומיהם לגמרא במחשבה שדבר זה יטיב עם לומדי הגמרא{{הערה|שם=עוז והדר|ראה הקדמה לגמרות "עוז והדר"}}. ומאז עוד ועוד מהדורות של התלמוד הוסיפו את פירוש התוספות למהדורות שלהם{{הערה|שם=עוז והדר}}. כך נפוץ פירוש התוספות בכל מהדורות ה[[תלמוד]].

==מהדורות==
מכיון שהיו הרבה מבעלי התוספות שכתבו לעצמם סיכומים ממהלך הדיונים בבית המדרש, יש היום הרבה מאוד מהדורות של התוספות.

פירושי התוספות הנדפסים כיום במסכתות הש"ס הם בעיקר תוספות מתלמידי [[רבינו פרץ]], רבי אליעזר מטוך, חכמי איוורא ועוד.

בין פירושי התוספות שמצויים בידינו חוץ מאלה שנוספו ל[[גמרא]] ניתן למנות את תוספות ה[[רא"ש]], תוספות [[רבינו פרץ]], [[תוספות שאנץ]], ועוד.

על רבות מן המסכתות ידוע מי סידר את התוספות לאותה המסכת, למשל ידוע כי
תוספות למסכת ברכות הוא לרבי יהודה שריליאון.

==לימוד התוספות ב[[חב"ד]]==
[[אדמו"ר האמצעי]] בהקדמתו ל[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] מורה בתוך סדר הלימוד ל"למי שיש לו שעת הכושר לעסוק בעיון", שילמד {{ציטוטון|המסכת עם התוספות {{מונחון|אשר לדינא|אלו השייכים להלכה}}}}.

[[אדמו"ר הריי"צ]] הורה לכמה מבוגרי ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]]{{הערה|לדוגמה, הרב [[ברוך פריז]].}} שלימוד הגמרא שלהם צריך לכלול בנוסף ל[[פירוש רש"י]], גם {{ציטוטון|איזה תוס' מלוקטים}}{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31683&st=&pgnum=237 כרך ח עמוד קצט]. וראו עוד ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31625&st=&pgnum=95 כרך יא עמוד סב]. לאידך ראו [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31602&st=&pgnum=417 כרך ב עמוד שנ"א].}}.

הרב [[יואל כהן]] נכנס בבחרותו ל[[יחידות]] אל [[אדמו"ר שליט"א]]{{הערה|בקיץ [[תש"י]], קודם [[קבלת הנשיאות]].}} והרבי הורה לו סדר בלימוד. בין הדברים אמר לו הרבי כי לימוד גמרא ללא פירוש התוספות אינו נחשב לימוד כלל{{הערה|[[ימי מלך]] כרך ג עמוד 1103}}.

פעם הורה הרבי שכחלק מלימוד בעיון צריך לעיין בכל סוגיא ממסכתות אחרות המצוינת בתוספות{{הערה|'[[היכל מנחם (ספר)|היכל מנחם]]' כרך א}}.

ב[[תומכי תמימים|ישיבות חב"ד]] נוהגים ללמוד ברוב שעות הנגלה{{הערה|סדר היום שקבע [[אדמו"ר הרש"ב]] לישיבות הוא חצי יום לימוד נגלה, וחצי יום לימוד [[חסידות]], בחצי היום של הנגלה זה מתחלק ללימוד גמרא לעיון (עם תוס' ופירושים אחרים), וללימוד גמרא {{מונחון|לגירסא|לרכישת בקיאות}} (בדרך-כלל גמרא ו[[רש"י]] בלבד).}} [[גמרא]] לעיון, (מכונה 'עיונא'). הלימוד העיוני כולל תמיד את לימוד התוספות, לעומת הלימוד לגירסא שפעמים רבות הינו ללא תוספות{{הערה|ראה לבוש מרדכי על מסכת [[בבא קמא]] בהקדמה}}{{הערה|אם כי יש ישיבות בודדות בהם לומדים גם ב'גירסא' תוספות.}}.
{{להשלים|פיסקא=כן}}

==מבעלי התוספות==
(רשימה חלקית)
*[[ר"י הזקן]]
*[[רבינו תם]]
*[[רבינו פרץ]]
*[[מהר"ם מרוטנבורג]]
*[[רשב"ם]]
*שמשון מקוצי

==ראו גם==
*[[פירוש רש"י]]

==קישורים חיצוניים==
*[https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=26724#p=8&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr= בעלי התוספות הראשונים], [[שיחות לנוער]] [[חשוון]] [[תשי"ט]]
*[[מנחם ברונפמן]], [https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3180687 הכירו את עולמם של תוספות, והרשב"ם - מהראשונים שבהם]
*[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3206280/jewish/-.htm היצירה התוספותית] באתר בית חב"ד {{בית חבד (אתר)|}}

{{הערות שוליים}}
{{ראשונים}}
[[קטגוריה:ראשונים]]

תנועת המוסר

2020-12-06T22:10:00Z

מן ההר: /* המוסר כיום */ עריכה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}
'''תנועת המוסר''' הייתה תנועה שייסד ר' [[ישראל מסלנט]] במזרח-אירופה במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל להקים תנועה שתתמודד מצד אחד עם הסחף האדיר במזרח אירופה לחסידות ומן הצד השני עם ההידרדרות הנוראה למשכילות ואפיקורסיות.

ר' ישראל סלנטר היה מתלמידיו של רבי יוסף זונדל מסלנט שהיה מגדולי תלמידיו של רבי [[חיים מוולוז'ין]]. רבי יוסף זונדל, היה דמות נחבאת אל הכלים, שרבים לא הכירוהו אך לפי דברי תלמידיו היה דמות מוסרית משכמה ומעלה, והוא היה מקורב עם גדולי ישראל - ובראשם [[אדמו"ר המהר"ש]]. סביבו בישיבת וולוז'ין התקבץ חוג מוסרי שניתן לראות בו גלגול ראשוני של תנועת המוסר.

כמו אנשי מוסר שקדמו לו, האמין גם הרב ישראל בלימוד ספרי מוסר מסוגים שונים. אולם הוא טען שלא די בכך כדי להניע את האדם לקיים את כל המצוות כראוי, כולל [[מצוות]] שישנה נטייה לזלזל בהן, כמו מצוות שבין אדם לחברו למשל; מסיבה זו - הוא טען - על האדם לחדור אל מעבר לצד השכלי, אל תוך "הכוחות הכהים" שבנפשו. והדרך לכך היא "לימוד מוסר בהתפעלות", תוך חזרה על משפטי מפתח ובניגון מתאים, עד שיחדרו הדברים לתוך טבעו של האדם. פרקטיקה נוספת שפיתח הרב ישראל היא הקמת "בתי מוסר" המיועדים למטרה זו של לימוד מוסר בהתפעלות.
==תלמידיו==
תלמידיו נחלקו בדרך הנחלת המוסר:

*שיטת "הסבא מקלם", ר' שמחה זיסל זיו, שהתייחדה בשיטת [[חינוך]] קפדנית, ובתביעה למנוחת הנפש, לסדר וניקיון ולמשמעת עצמית חמורה.

*שיטת "הסבא מסלובודקה", ר' נתן צבי פינקל. אסכולת סלובודקה הדגישה את החדרת המוסר דרך ה[[שכל]] וההכרה דווקא. במסגרת זו הדגיש הסבא את עקרון "גדלות האדם" - שהוא גדול יותר אפילו מן המלאכים, וממילא עליו להתנהג בהתאם. עיקרון זה התבטא גם בהקפדה על חזות חיצונית אירופאית מכובדת.

*שיטת "הסבא מנובהרדוק", ר' יוסף יוזל הורוביץ, שהחזיק בשיטה הפוכה מן הקודמת, שהדגישה את שפלות האדם. בספרו "מדרגת האדם" מדגים הסבא עד כמה האדם שפל ומלא "נגיעות", כלומר אינטרסים פרטיים המעכבים בעדו להגיע ל[[אמת]]. לכן דגלה שיטה זו בשבירת המידות ובהשפלת האדם, כולל על ידי פעולות קיצוניות ולעיתים גם מוזרות. אסכולה זו הדגישה מאוד גם את מידת ה"[[ביטחון]]" כלומר ביטחון בקב"ה שיספק את כל צורכי האדם ללא כל השתדלות מצדו.

תלמידים בולטים נוספים שהנחילו את תורת המוסר אך לא יצרו אסכולות משלהם:
*רבי יצחק (איצל'ה) בלאזר, שהוציא את כתבי רבו בספר ″אור ישראל″, מחבר ספר ″כוכבי אור″ במוסר ושו″ת פרי יצחק הלמדני.
*רבי נפתלי אמסטרדם.
*רבי אליעזר שולביץ, ראש ישיבת לומז'א הישיבה המוסרית הראשונה באזורי פולין החסידית.

==ההתנגדות לתנועת המוסר==

השינוי של תנועת המוסר, ובפרט המהלך של הכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי.

בעקבות הפולמוס, התפצלה ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה המוסרית, כשהפורשים הקימו את ישיבת כנסת בית יצחק.

== המוסר כיום ==
כיום מקובל כמעט בכל הישיבות הליטאיות סדר מוסר בן 30 דקות ואמירת שיחות מוסריות וועדים על ידי רבני הישיבה ובפרט המשגיח. זאת גם בישיבות שלומדות בדרך הלימוד של ה[[חזון איש]] שלא היה מזוהה עם תנועת המוסר, כישיבות סלבודקה וזיכרון מיכאל.

בחלק מכוללי האברכים גם כן מקובל סדר מוסר, אם כי קצר יותר ומעת לעת שיחת מוסר.

את שיטתה היחודית של קלם ישנו מכון שמפיץ בספרים ערוכים בלשון דורינו, בשלב זה יצאו שני כרכים בשם '''להתעלות'''.

==ייחס החסידות ורבותינו נשיאנו למוסר==
{{ערך מורחב|תורת המוסר}}

[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תנועת המוסר

2020-12-06T22:06:46Z

מן ההר: /* המוסר כיום */ עריכה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}
'''תנועת המוסר''' הייתה תנועה שייסד ר' [[ישראל מסלנט]] במזרח-אירופה במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל להקים תנועה שתתמודד מצד אחד עם הסחף האדיר במזרח אירופה לחסידות ומן הצד השני עם ההידרדרות הנוראה למשכילות ואפיקורסיות.

ר' ישראל סלנטר היה מתלמידיו של רבי יוסף זונדל מסלנט שהיה מגדולי תלמידיו של רבי [[חיים מוולוז'ין]]. רבי יוסף זונדל, היה דמות נחבאת אל הכלים, שרבים לא הכירוהו אך לפי דברי תלמידיו היה דמות מוסרית משכמה ומעלה, והוא היה מקורב עם גדולי ישראל - ובראשם [[אדמו"ר המהר"ש]]. סביבו בישיבת וולוז'ין התקבץ חוג מוסרי שניתן לראות בו גלגול ראשוני של תנועת המוסר.

כמו אנשי מוסר שקדמו לו, האמין גם הרב ישראל בלימוד ספרי מוסר מסוגים שונים. אולם הוא טען שלא די בכך כדי להניע את האדם לקיים את כל המצוות כראוי, כולל [[מצוות]] שישנה נטייה לזלזל בהן, כמו מצוות שבין אדם לחברו למשל; מסיבה זו - הוא טען - על האדם לחדור אל מעבר לצד השכלי, אל תוך "הכוחות הכהים" שבנפשו. והדרך לכך היא "לימוד מוסר בהתפעלות", תוך חזרה על משפטי מפתח ובניגון מתאים, עד שיחדרו הדברים לתוך טבעו של האדם. פרקטיקה נוספת שפיתח הרב ישראל היא הקמת "בתי מוסר" המיועדים למטרה זו של לימוד מוסר בהתפעלות.
==תלמידיו==
תלמידיו נחלקו בדרך הנחלת המוסר:

*שיטת "הסבא מקלם", ר' שמחה זיסל זיו, שהתייחדה בשיטת [[חינוך]] קפדנית, ובתביעה למנוחת הנפש, לסדר וניקיון ולמשמעת עצמית חמורה.

*שיטת "הסבא מסלובודקה", ר' נתן צבי פינקל. אסכולת סלובודקה הדגישה את החדרת המוסר דרך ה[[שכל]] וההכרה דווקא. במסגרת זו הדגיש הסבא את עקרון "גדלות האדם" - שהוא גדול יותר אפילו מן המלאכים, וממילא עליו להתנהג בהתאם. עיקרון זה התבטא גם בהקפדה על חזות חיצונית אירופאית מכובדת.

*שיטת "הסבא מנובהרדוק", ר' יוסף יוזל הורוביץ, שהחזיק בשיטה הפוכה מן הקודמת, שהדגישה את שפלות האדם. בספרו "מדרגת האדם" מדגים הסבא עד כמה האדם שפל ומלא "נגיעות", כלומר אינטרסים פרטיים המעכבים בעדו להגיע ל[[אמת]]. לכן דגלה שיטה זו בשבירת המידות ובהשפלת האדם, כולל על ידי פעולות קיצוניות ולעיתים גם מוזרות. אסכולה זו הדגישה מאוד גם את מידת ה"[[ביטחון]]" כלומר ביטחון בקב"ה שיספק את כל צורכי האדם ללא כל השתדלות מצדו.

תלמידים בולטים נוספים שהנחילו את תורת המוסר אך לא יצרו אסכולות משלהם:
*רבי יצחק (איצל'ה) בלאזר, שהוציא את כתבי רבו בספר ″אור ישראל″, מחבר ספר ″כוכבי אור″ במוסר ושו″ת פרי יצחק הלמדני.
*רבי נפתלי אמסטרדם.
*רבי אליעזר שולביץ, ראש ישיבת לומז'א הישיבה המוסרית הראשונה באזורי פולין החסידית.

==ההתנגדות לתנועת המוסר==

השינוי של תנועת המוסר, ובפרט המהלך של הכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי.

בעקבות הפולמוס, התפצלה ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה המוסרית, כשהפורשים הקימו את ישיבת כנסת בית יצחק.

== המוסר כיום ==
כיום מקובל כמעט בכל הישיבות הליטאיות סדר מוסר בן 30 דקות ואמירת שיחות מוסריות וועדים על ידי רבני הישיבה ובפרט המשגיח. זאת גם בישיבות שלומדות בדרך הלימוד של ה[[חזון איש]] שלא היה מזוהה עם תנועת המוסר, כישיבות סלבודקה וזיכרון מיכאל.

בחלק מכוללי האברכים גם כן מקובל סדר מוסר, אם כי קצר יותר ולעיתים שיחת מוסר.

==ייחס החסידות ורבותינו נשיאנו למוסר==
{{ערך מורחב|תורת המוסר}}

[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תנועת המוסר

2020-12-06T14:44:32Z

מן ההר: /* המוסר כיום */ עריכה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}
'''תנועת המוסר''' הייתה תנועה שייסד ר' [[ישראל מסלנט]] במזרח-אירופה במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל להקים תנועה שתתמודד מצד אחד עם הסחף האדיר במזרח אירופה לחסידות ומן הצד השני עם ההידרדרות הנוראה למשכילות ואפיקורסיות.

ר' ישראל סלנטר היה מתלמידיו של רבי יוסף זונדל מסלנט שהיה מגדולי תלמידיו של רבי [[חיים מוולוז'ין]]. רבי יוסף זונדל, היה דמות נחבאת אל הכלים, שרבים לא הכירוהו אך לפי דברי תלמידיו היה דמות מוסרית משכמה ומעלה, והוא היה מקורב עם גדולי ישראל - ובראשם [[אדמו"ר המהר"ש]]. סביבו בישיבת וולוז'ין התקבץ חוג מוסרי שניתן לראות בו גלגול ראשוני של תנועת המוסר.

כמו אנשי מוסר שקדמו לו, האמין גם הרב ישראל בלימוד ספרי מוסר מסוגים שונים. אולם הוא טען שלא די בכך כדי להניע את האדם לקיים את כל המצוות כראוי, כולל [[מצוות]] שישנה נטייה לזלזל בהן, כמו מצוות שבין אדם לחברו למשל; מסיבה זו - הוא טען - על האדם לחדור אל מעבר לצד השכלי, אל תוך "הכוחות הכהים" שבנפשו. והדרך לכך היא "לימוד מוסר בהתפעלות", תוך חזרה על משפטי מפתח ובניגון מתאים, עד שיחדרו הדברים לתוך טבעו של האדם. פרקטיקה נוספת שפיתח הרב ישראל היא הקמת "בתי מוסר" המיועדים למטרה זו של לימוד מוסר בהתפעלות.
==תלמידיו==
תלמידיו נחלקו בדרך הנחלת המוסר:

*שיטת "הסבא מקלם", ר' שמחה זיסל זיו, שהתייחדה בשיטת [[חינוך]] קפדנית, ובתביעה למנוחת הנפש, לסדר וניקיון ולמשמעת עצמית חמורה.

*שיטת "הסבא מסלובודקה", ר' נתן צבי פינקל. אסכולת סלובודקה הדגישה את החדרת המוסר דרך ה[[שכל]] וההכרה דווקא. במסגרת זו הדגיש הסבא את עקרון "גדלות האדם" - שהוא גדול יותר אפילו מן המלאכים, וממילא עליו להתנהג בהתאם. עיקרון זה התבטא גם בהקפדה על חזות חיצונית אירופאית מכובדת.

*שיטת "הסבא מנובהרדוק", ר' יוסף יוזל הורוביץ, שהחזיק בשיטה הפוכה מן הקודמת, שהדגישה את שפלות האדם. בספרו "מדרגת האדם" מדגים הסבא עד כמה האדם שפל ומלא "נגיעות", כלומר אינטרסים פרטיים המעכבים בעדו להגיע ל[[אמת]]. לכן דגלה שיטה זו בשבירת המידות ובהשפלת האדם, כולל על ידי פעולות קיצוניות ולעיתים גם מוזרות. אסכולה זו הדגישה מאוד גם את מידת ה"[[ביטחון]]" כלומר ביטחון בקב"ה שיספק את כל צורכי האדם ללא כל השתדלות מצדו.

תלמידים בולטים נוספים שהנחילו את תורת המוסר אך לא יצרו אסכולות משלהם:
*רבי יצחק (איצל'ה) בלאזר, שהוציא את כתבי רבו בספר ″אור ישראל″, מחבר ספר ″כוכבי אור″ במוסר ושו″ת פרי יצחק הלמדני.
*רבי נפתלי אמסטרדם.
*רבי אליעזר שולביץ, ראש ישיבת לומז'א הישיבה המוסרית הראשונה באזורי פולין החסידית.

==ההתנגדות לתנועת המוסר==

השינוי של תנועת המוסר, ובפרט המהלך של הכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי.

בעקבות הפולמוס, התפצלה ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה המוסרית, כשהפורשים הקימו את ישיבת כנסת בית יצחק.

== המוסר כיום ==
כיום מקובל כמעט בכל הישיבות הליטאיות סדר מוסר בן 30 דקות ואמירת שיחות מוסריות וועדים על ידי רבני הישיבה ובפרט המשגיח. זאת גם בישיבות שלומדות בדרך הלימוד של ה[[חזון איש]] שלא היה מזוהה עם תנועת המוסר, כישיבות סלבודקה וזיכרון מיכאל.

בחלק מכוללי האברכים גם כן מקובל סדר מוסר, אם כי קצר יותר.

==ייחס החסידות ורבותינו נשיאנו למוסר==
{{ערך מורחב|תורת המוסר}}

[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תנועת המוסר

2020-12-06T14:44:08Z

מן ההר: /* ההתנגדות לתנועת המוסר */

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}
'''תנועת המוסר''' הייתה תנועה שייסד ר' [[ישראל מסלנט]] במזרח-אירופה במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל להקים תנועה שתתמודד מצד אחד עם הסחף האדיר במזרח אירופה לחסידות ומן הצד השני עם ההידרדרות הנוראה למשכילות ואפיקורסיות.

ר' ישראל סלנטר היה מתלמידיו של רבי יוסף זונדל מסלנט שהיה מגדולי תלמידיו של רבי [[חיים מוולוז'ין]]. רבי יוסף זונדל, היה דמות נחבאת אל הכלים, שרבים לא הכירוהו אך לפי דברי תלמידיו היה דמות מוסרית משכמה ומעלה, והוא היה מקורב עם גדולי ישראל - ובראשם [[אדמו"ר המהר"ש]]. סביבו בישיבת וולוז'ין התקבץ חוג מוסרי שניתן לראות בו גלגול ראשוני של תנועת המוסר.

כמו אנשי מוסר שקדמו לו, האמין גם הרב ישראל בלימוד ספרי מוסר מסוגים שונים. אולם הוא טען שלא די בכך כדי להניע את האדם לקיים את כל המצוות כראוי, כולל [[מצוות]] שישנה נטייה לזלזל בהן, כמו מצוות שבין אדם לחברו למשל; מסיבה זו - הוא טען - על האדם לחדור אל מעבר לצד השכלי, אל תוך "הכוחות הכהים" שבנפשו. והדרך לכך היא "לימוד מוסר בהתפעלות", תוך חזרה על משפטי מפתח ובניגון מתאים, עד שיחדרו הדברים לתוך טבעו של האדם. פרקטיקה נוספת שפיתח הרב ישראל היא הקמת "בתי מוסר" המיועדים למטרה זו של לימוד מוסר בהתפעלות.
==תלמידיו==
תלמידיו נחלקו בדרך הנחלת המוסר:

*שיטת "הסבא מקלם", ר' שמחה זיסל זיו, שהתייחדה בשיטת [[חינוך]] קפדנית, ובתביעה למנוחת הנפש, לסדר וניקיון ולמשמעת עצמית חמורה.

*שיטת "הסבא מסלובודקה", ר' נתן צבי פינקל. אסכולת סלובודקה הדגישה את החדרת המוסר דרך ה[[שכל]] וההכרה דווקא. במסגרת זו הדגיש הסבא את עקרון "גדלות האדם" - שהוא גדול יותר אפילו מן המלאכים, וממילא עליו להתנהג בהתאם. עיקרון זה התבטא גם בהקפדה על חזות חיצונית אירופאית מכובדת.

*שיטת "הסבא מנובהרדוק", ר' יוסף יוזל הורוביץ, שהחזיק בשיטה הפוכה מן הקודמת, שהדגישה את שפלות האדם. בספרו "מדרגת האדם" מדגים הסבא עד כמה האדם שפל ומלא "נגיעות", כלומר אינטרסים פרטיים המעכבים בעדו להגיע ל[[אמת]]. לכן דגלה שיטה זו בשבירת המידות ובהשפלת האדם, כולל על ידי פעולות קיצוניות ולעיתים גם מוזרות. אסכולה זו הדגישה מאוד גם את מידת ה"[[ביטחון]]" כלומר ביטחון בקב"ה שיספק את כל צורכי האדם ללא כל השתדלות מצדו.

תלמידים בולטים נוספים שהנחילו את תורת המוסר אך לא יצרו אסכולות משלהם:
*רבי יצחק (איצל'ה) בלאזר, שהוציא את כתבי רבו בספר ″אור ישראל″, מחבר ספר ″כוכבי אור″ במוסר ושו″ת פרי יצחק הלמדני.
*רבי נפתלי אמסטרדם.
*רבי אליעזר שולביץ, ראש ישיבת לומז'א הישיבה המוסרית הראשונה באזורי פולין החסידית.

==ההתנגדות לתנועת המוסר==

השינוי של תנועת המוסר, ובפרט המהלך של הכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי.

בעקבות הפולמוס, התפצלה ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה המוסרית, כשהפורשים הקימו את ישיבת כנסת בית יצחק.

== המוסר כיום ==
כיום מקובל כמעט בכל הישיבות הליטאיות סדר מוסר בן 30 דקות ואמירת שיחות מוסריות וועדים על ידי רבני הישיבה ובפרט המשגיח. זאת גם בישיבות שלומדות בדרך הלימוד של ה[[חזון איש]] שלא היה מזוהה עם תנועת המוסר, כישיבות סלבודקה וזיכרון מיכאל
בחלק מכוללי האברכים גם כן מקובל סדר מוסר, אם כי קצר יותר.

==ייחס החסידות ורבותינו נשיאנו למוסר==
{{ערך מורחב|תורת המוסר}}

[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תנועת המוסר

2020-12-06T14:43:16Z

מן ההר: /* המוסר כיום */ עריכה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}
'''תנועת המוסר''' הייתה תנועה שייסד ר' [[ישראל מסלנט]] במזרח-אירופה במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל להקים תנועה שתתמודד מצד אחד עם הסחף האדיר במזרח אירופה לחסידות ומן הצד השני עם ההידרדרות הנוראה למשכילות ואפיקורסיות.

ר' ישראל סלנטר היה מתלמידיו של רבי יוסף זונדל מסלנט שהיה מגדולי תלמידיו של רבי [[חיים מוולוז'ין]]. רבי יוסף זונדל, היה דמות נחבאת אל הכלים, שרבים לא הכירוהו אך לפי דברי תלמידיו היה דמות מוסרית משכמה ומעלה, והוא היה מקורב עם גדולי ישראל - ובראשם [[אדמו"ר המהר"ש]]. סביבו בישיבת וולוז'ין התקבץ חוג מוסרי שניתן לראות בו גלגול ראשוני של תנועת המוסר.

כמו אנשי מוסר שקדמו לו, האמין גם הרב ישראל בלימוד ספרי מוסר מסוגים שונים. אולם הוא טען שלא די בכך כדי להניע את האדם לקיים את כל המצוות כראוי, כולל [[מצוות]] שישנה נטייה לזלזל בהן, כמו מצוות שבין אדם לחברו למשל; מסיבה זו - הוא טען - על האדם לחדור אל מעבר לצד השכלי, אל תוך "הכוחות הכהים" שבנפשו. והדרך לכך היא "לימוד מוסר בהתפעלות", תוך חזרה על משפטי מפתח ובניגון מתאים, עד שיחדרו הדברים לתוך טבעו של האדם. פרקטיקה נוספת שפיתח הרב ישראל היא הקמת "בתי מוסר" המיועדים למטרה זו של לימוד מוסר בהתפעלות.
==תלמידיו==
תלמידיו נחלקו בדרך הנחלת המוסר:

*שיטת "הסבא מקלם", ר' שמחה זיסל זיו, שהתייחדה בשיטת [[חינוך]] קפדנית, ובתביעה למנוחת הנפש, לסדר וניקיון ולמשמעת עצמית חמורה.

*שיטת "הסבא מסלובודקה", ר' נתן צבי פינקל. אסכולת סלובודקה הדגישה את החדרת המוסר דרך ה[[שכל]] וההכרה דווקא. במסגרת זו הדגיש הסבא את עקרון "גדלות האדם" - שהוא גדול יותר אפילו מן המלאכים, וממילא עליו להתנהג בהתאם. עיקרון זה התבטא גם בהקפדה על חזות חיצונית אירופאית מכובדת.

*שיטת "הסבא מנובהרדוק", ר' יוסף יוזל הורוביץ, שהחזיק בשיטה הפוכה מן הקודמת, שהדגישה את שפלות האדם. בספרו "מדרגת האדם" מדגים הסבא עד כמה האדם שפל ומלא "נגיעות", כלומר אינטרסים פרטיים המעכבים בעדו להגיע ל[[אמת]]. לכן דגלה שיטה זו בשבירת המידות ובהשפלת האדם, כולל על ידי פעולות קיצוניות ולעיתים גם מוזרות. אסכולה זו הדגישה מאוד גם את מידת ה"[[ביטחון]]" כלומר ביטחון בקב"ה שיספק את כל צורכי האדם ללא כל השתדלות מצדו.

תלמידים בולטים נוספים שהנחילו את תורת המוסר אך לא יצרו אסכולות משלהם:
*רבי יצחק (איצל'ה) בלאזר, שהוציא את כתבי רבו בספר ″אור ישראל″, מחבר ספר ″כוכבי אור″ במוסר ושו″ת פרי יצחק הלמדני.
*רבי נפתלי אמסטרדם.
*רבי אליעזר שולביץ, ראש ישיבת לומז'א הישיבה המוסרית הראשונה באזורי פולין החסידית.

==ההתנגדות לתנועת המוסר==

השינוי של תנועת המוסר, ובפרט המהלך של הכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי.

בעקבות הפולמוס, התפצלה ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה המוסרית, כשהפורשים הקימו את ישיבת כנסת בית יצחק.

ℳ== המוסר כיום ==
כיום מקובל כמעט בכל הישיבות הליטאיות סדר מוסר בן 30 דקות ואמירת שיחות מוסריות וועדים על ידי רבני הישיבה ובפרט המשגיח. זאת גם בישיבות שלומדות בדרך הלימוד של ה[[חזון איש]] שלא היה מזוהה עם תנועת המוסר, כישיבות סלבודקה וזיכרון מיכאל
בחלק מכוללי האברכים גם כן מקובל סדר מוסר, אם כי קצר יותר.

==ייחס החסידות ורבותינו נשיאנו למוסר==
{{ערך מורחב|תורת המוסר}}

[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תורת המוסר

2020-12-06T14:40:14Z

מן ההר: /* ספרי מוסר מפורסמים */ עריכה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}

'''[[תורת המוסר]]''' היא חכמת [[ביטול החומר]], על ידי הוראת שקוץ ותיעוב כל הענינים [[גוף|הגופניים]] וה[[חומר]]יים{{הערה|היום יום ז' כסלו}}.
==תורת המוסר והקמת תנועת המוסר==
ספרי מוסר היו קיימים ביהדות יותר מאלף שנה, ואליהם מדברים התייחסויות הרביים שלהלן.

[[קובץ:גלינסקי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב יעקב גלינסקי, מדרשני תורת המוסר, זכה לקבל הוראות והדרכות מהרבי]]
בדור האחרון מקימי [[תנועת המוסר]] הם גדולי ליטא רבי ישראל סלנטר, תלמידו הסבא מסלבודקא ועוד.

ראה אודות זה בערך מורחב: [[תנועת המוסר]].

יסוד שיטה זו מיוסדת על "סור מרע", עקירת המידות הרעות מנפש האדם, ויחוד זמן מסויים מדי יום על עבודת המידות. זאת, בשונה מתורת החסידות שעיקרה התבוננות בגדלות ה', והפיכת הרע לטוב על ידי "עשה טוב".

לא כל גדולי ליטא הסכימו עם שיטה זאת, ורבים אחרים מגדולי ליטא (כמו [[שושלת בריסק]] דהיינו רבי [[חיים מבריסק]] ורבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]]) התנגדו לשיטה זאת בטענה שהמוסר כלול בתורה עצמה.

גם בדורינו היו וישנם רבנים ליטאים ההלכים בשיטת בעלי ה[[מוסר]], ביניהם נמנו רבי [[בנימין יהושע זילבר]], רבי [[אביגדור מילר]], רבי [[אריה לייב פרידמן]], רבי [[יעקב גלינסקי]], ועוד.

==ספרי מוסר מפורסמים==
מהדורות הראשונים:

*[[חובות הלבבות]] לרבנו בחיי אבן פקודה
*[[שערי תשובה]] לרבינו יונה מגרונדי
*[[אורחות צדיקים]]
*מנורת המאור - לרבי יצחק אבוהב
*ספר חרדים - לרבי אליעזר אזכרי
* ראשית חכמה - לרבי אליהו די ווידאש
* שני לוחות הברית
*[[מסילת ישרים]], לרמח"ל
*שבט מוסר - לרבי אליהו מאיזמיר

מכתבי תנועת המוסר:
*אור ישראל - לרבי ישראל מסלנט
*מכתבי רבי ישראל סלנטר
*כוכבי אור - לרבי איצלה בלאזר
*דעת חכמה ומוסר - לסבא מקלם
*בית קלם
*מדריגת האדם - לסבא מנובהרדוק
*חכמה ומוסר - לרבי ירוחם ליבוביץ' ממיר
*אהבת מישרים ויסודי הדעת - לרבי משה רוזנשטיין מלומז'א
*אור יהל - לרבי לייב חסמן
*תורת אברהם - לרבי אברהם גרודז'ינסקי משגיח בישיבת סלבודקה
*מכתב מאליהו - לרבי אליהו אליעזר דסלר מפוניבז'
*אור יחזקאל - לרבי יחזקאל לווינשטיין מפוניבז'
*לב אליהו - לרבי אליהו לופיאן
*שפתי חיים - לרבי חיים פרידלנדר מפוניבז'
*ועוד

מחלקה בפני עצמה חולקים ספרי המוסר החזון איש שלא היה מזוהה עם תנועת המוסר ואף ביקר חלק מרעיונותיהם, וכתבי תלמידיו.
*אמונה ובטחון - ל[[חזון איש]].
*אגרות חזון איש
*התעוררות - ליקוט מכתבי החזון איש
*מכתבי התעוררות - לקט מכתבי רבי חיים גריינמן, אחיינו ותלמידו של החזון איש
*אורחות יושר - לרבי חיים קניבסקי, אחיינו ותלמידו של החזון איש

==שיטת המוסר לעומת תורת החסידות==
תורת החסידות כוללת בתוכה את תורת המוסר באופן של עשה טוב, אך מעלה יתירה יש בה, בהיות תורת המוסר עוסקת בסור מרע, והמידות הרעות משתנות מזמן לזמן, גם [[היצר הרע]] מתגבר בכל זמן מסויים על ענין מסויים בדווקא, אבל תורת החסידות עוסקת בהתבוננות בגדלות ה', וזו כמובן לא משתנית כלל.

שיטת המוסר לעומת-זאת, מתעסקת בתיקון המידות.

[[אדמו"ר הריי"צ]] מסביר את עניינה של שיטת המוסר בשיחה שאמר, ונדפסה ב[[קונטרס תורת החסידות]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=.. והאדם כשהוא מתנהג כבעל חי, הנה הוא גרוע יותר מבעל חי. דהבעל חי אין לו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת ה[[גוף]] ותאוותיו. אבל האדם שיש בו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת הגוף, כמו במעלת המדות טובות, ובמעלת המושכלות, ובוחר בתאוות גופניות הוא גרוע ומזוהם יותר מכמו, להבדיל, הבעל חי.

וחכמת ביטול החומר הבא על ידי הוראת מיאוסם שקוצם ותיעובם של תענוגות ותאוות גופניות, וגודל העונש ביסורי [[גיהנום]] והדומה, אשר יענש האדם בגלל המשכתו אחר תאוות הגוף, היא חכמת המוסר}}

תורת המוסר אם-כן, עוסקת ב"חבישת הפצעים החיצוניים", בתיקון מידת הגאוה, העצלות, הכעס וכדומה. דוגמא מצוינת לקו הזה נמצא בספר "מסילת-ישרים" להרמח"ל, למשל.

תורת החסידות לא באה לבטל את עניינם של שתי השיטות האחרות, שיטת המוסר ו[[שיטת החקירה]], אלא להוסיף עליהן.

תורת החסידות טוענת שאין להסתפק בפניה אל השכל האנושי והתעסקות איתו בלבד, כמו גם אין להתעסק ב"חבישת הפצעים החיצוניים" לבד.
תורת החב"ד אמנם פונה אל השכל האנושי ודורשת שהוא יקבל בשכלו בהבנה ברורה ועיונית את המושכלות שתורת החסידות מציעה לפניו, אך המושכלות עצמן אין מקורן בשכל אנושי, כי אם אלוקי.

בתורת החסידות מבוארים דרגות אלוקיות כפי שהם משתלשלים מהעולמות העליונים עד למטה, בסדר מסודר ובהיר, עם משלים שמקפידים שהאדם לא יְגַשֵּׁם ח"ו את הדברים והדרגות האלוקיות עליהן הוא לומד לדברים גשמיים, ועם-זה ירגיש שייכות לחומר הנלמד עד שזה יפעל עליו את פעולתו.

וכפי שממשיך וכותב אדמו"ר הריי"צ:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= אמנם יתרון לתורת החסידות בזה, אשר מעוררת גם רגשי הלב להתפעל באותה המידה שבלב המחויבת מידיעתה והשכלתה של ההשכלה ההיא, אשר למד בתורת החסידות}}

==שבירת הגוף==
בניגוד לתורת המוסר שדוגלת בשבירת הגוף על ידי סיגופים ותעניות, הרי [[תורת החסידות]] מסבירה שיש לרתום את הגוף לצרכי עבודת ה', וכלשון [[הרמב"ם]] "היות הגוף בריא ושלם מדרכי ד' הוא"{{הערה|1=הל' דעות ד, א.}}. וכביאור [[הבעש"ט]] על הפסוק "כי תראה [[חמור]] שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו"{{הערה|1=שמות כג, ה.}}, שפירושו: כי תראה את חומריות ה[[גוף]] - שהוא שונא שלך, ותחשוב שצריך אתה לשוברו, עליך לדעת שצריך לעזב עימו, דווקא עם הגוף.

אמנם, ב[[תורת החסידות]] מבואר היטב שה[[גוף]] הוא [[משכא דחויא]], וחיותו היא מ[[נפש הבהמית]] שבגוף (אצל ה[[בינוני]], מה שאין כן אצל הצדיקים, שאצלם ה[[גוף]] הוא בבחינת זר אצלו, וכמאמר הלל כשהיה הולך לבית המרחץ היה נוהג לומר שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה), ויתרה מזו שהוא מפריע בעבודת ה' מצד גסותו וחומריותו. אולם דרכי שבירת ה[[גוף]] בדרך [[חסידות חב"ד]], היא דוקא ב[[התבוננות]] רוחנית בשפלות האדם ורוע מעשיו ולא בשבירה גשמית של הגוף.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ספרי חקירה ומוסר]]
[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תנועת המוסר

2020-12-06T12:57:12Z

מן ההר: /* תלמידיו */ עריכה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}
'''תנועת המוסר''' הייתה תנועה שייסד ר' [[ישראל מסלנט]] במזרח-אירופה במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל להקים תנועה שתתמודד מצד אחד עם הסחף האדיר במזרח אירופה לחסידות ומן הצד השני עם ההידרדרות הנוראה למשכילות ואפיקורסיות.

ר' ישראל סלנטר היה מתלמידיו של רבי יוסף זונדל מסלנט שהיה מגדולי תלמידיו של רבי [[חיים מוולוז'ין]]. רבי יוסף זונדל, היה דמות נחבאת אל הכלים, שרבים לא הכירוהו אך לפי דברי תלמידיו היה דמות מוסרית משכמה ומעלה, והוא היה מקורב עם גדולי ישראל - ובראשם [[אדמו"ר המהר"ש]]. סביבו בישיבת וולוז'ין התקבץ חוג מוסרי שניתן לראות בו גלגול ראשוני של תנועת המוסר.

כמו אנשי מוסר שקדמו לו, האמין גם הרב ישראל בלימוד ספרי מוסר מסוגים שונים. אולם הוא טען שלא די בכך כדי להניע את האדם לקיים את כל המצוות כראוי, כולל [[מצוות]] שישנה נטייה לזלזל בהן, כמו מצוות שבין אדם לחברו למשל; מסיבה זו - הוא טען - על האדם לחדור אל מעבר לצד השכלי, אל תוך "הכוחות הכהים" שבנפשו. והדרך לכך היא "לימוד מוסר בהתפעלות", תוך חזרה על משפטי מפתח ובניגון מתאים, עד שיחדרו הדברים לתוך טבעו של האדם. פרקטיקה נוספת שפיתח הרב ישראל היא הקמת "בתי מוסר" המיועדים למטרה זו של לימוד מוסר בהתפעלות.
==תלמידיו==
תלמידיו נחלקו בדרך הנחלת המוסר:

*שיטת "הסבא מקלם", ר' שמחה זיסל זיו, שהתייחדה בשיטת [[חינוך]] קפדנית, ובתביעה למנוחת הנפש, לסדר וניקיון ולמשמעת עצמית חמורה.

*שיטת "הסבא מסלובודקה", ר' נתן צבי פינקל. אסכולת סלובודקה הדגישה את החדרת המוסר דרך ה[[שכל]] וההכרה דווקא. במסגרת זו הדגיש הסבא את עקרון "גדלות האדם" - שהוא גדול יותר אפילו מן המלאכים, וממילא עליו להתנהג בהתאם. עיקרון זה התבטא גם בהקפדה על חזות חיצונית אירופאית מכובדת.

*שיטת "הסבא מנובהרדוק", ר' יוסף יוזל הורוביץ, שהחזיק בשיטה הפוכה מן הקודמת, שהדגישה את שפלות האדם. בספרו "מדרגת האדם" מדגים הסבא עד כמה האדם שפל ומלא "נגיעות", כלומר אינטרסים פרטיים המעכבים בעדו להגיע ל[[אמת]]. לכן דגלה שיטה זו בשבירת המידות ובהשפלת האדם, כולל על ידי פעולות קיצוניות ולעיתים גם מוזרות. אסכולה זו הדגישה מאוד גם את מידת ה"[[ביטחון]]" כלומר ביטחון בקב"ה שיספק את כל צורכי האדם ללא כל השתדלות מצדו.

תלמידים בולטים נוספים שהנחילו את תורת המוסר אך לא יצרו אסכולות משלהם:
*רבי יצחק (איצל'ה) בלאזר, שהוציא את כתבי רבו בספר ″אור ישראל″, מחבר ספר ″כוכבי אור″ במוסר ושו″ת פרי יצחק הלמדני.
*רבי נפתלי אמסטרדם.
*רבי אליעזר שולביץ, ראש ישיבת לומז'א הישיבה המוסרית הראשונה באזורי פולין החסידית.

==ההתנגדות לתנועת המוסר==

השינוי של תנועת המוסר, ובפרט המהלך של הכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי.

בעקבות הפולמוס, התפצלה ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה המוסרית, כשהפורשים הקימו את ישיבת כנסת בית יצחק.

== המוסר כיום ==
כיום מקובל כמעט בכל הישיבות הליטאיות סדר מוסר בן 30 דקות ואמירת שיחות מוסריות וועדים על ידי רבני הישיבה ובפרט המשגיח.
בחלק מכוללי האברכים גם כן מקובל סדר מוסר, אם כי קצר יותר.

==ייחס החסידות ורבותינו נשיאנו למוסר==
{{ערך מורחב|תורת המוסר}}

[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תנועת המוסר

2020-12-06T01:22:35Z

מן ההר: /* תלמידיו */ עריכה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}
'''תנועת המוסר''' הייתה תנועה שייסד ר' [[ישראל מסלנט]] במזרח-אירופה במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל להקים תנועה שתתמודד מצד אחד עם הסחף האדיר במזרח אירופה לחסידות ומן הצד השני עם ההידרדרות הנוראה למשכילות ואפיקורסיות.

ר' ישראל סלנטר היה מתלמידיו של רבי יוסף זונדל מסלנט שהיה מגדולי תלמידיו של רבי [[חיים מוולוז'ין]]. רבי יוסף זונדל, היה דמות נחבאת אל הכלים, שרבים לא הכירוהו אך לפי דברי תלמידיו היה דמות מוסרית משכמה ומעלה, והוא היה מקורב עם גדולי ישראל - ובראשם [[אדמו"ר המהר"ש]]. סביבו בישיבת וולוז'ין התקבץ חוג מוסרי שניתן לראות בו גלגול ראשוני של תנועת המוסר.

כמו אנשי מוסר שקדמו לו, האמין גם הרב ישראל בלימוד ספרי מוסר מסוגים שונים. אולם הוא טען שלא די בכך כדי להניע את האדם לקיים את כל המצוות כראוי, כולל [[מצוות]] שישנה נטייה לזלזל בהן, כמו מצוות שבין אדם לחברו למשל; מסיבה זו - הוא טען - על האדם לחדור אל מעבר לצד השכלי, אל תוך "הכוחות הכהים" שבנפשו. והדרך לכך היא "לימוד מוסר בהתפעלות", תוך חזרה על משפטי מפתח ובניגון מתאים, עד שיחדרו הדברים לתוך טבעו של האדם. פרקטיקה נוספת שפיתח הרב ישראל היא הקמת "בתי מוסר" המיועדים למטרה זו של לימוד מוסר בהתפעלות.
==תלמידיו==
תלמידיו נחלקו בדרך הנחלת המוסר:

*שיטת "הסבא מקלם", ר' שמחה זיסל זיו, שהתייחדה בשיטת [[חינוך]] קפדנית, ובתביעה למנוחת הנפש, לסדר וניקיון ולמשמעת עצמית חמורה.

*שיטת "הסבא מסלובודקה", ר' נתן צבי פינקל. אסכולת סלובודקה הדגישה את החדרת המוסר דרך ה[[שכל]] וההכרה דווקא. במסגרת זו הדגיש הסבא את עקרון "גדלות האדם" - שהוא גדול יותר אפילו מן המלאכים, וממילא עליו להתנהג בהתאם. עיקרון זה התבטא גם בהקפדה על חזות חיצונית אירופאית מכובדת.

*שיטת "הסבא מנובהרדוק", ר' יוסף יוזל הורוביץ, שהחזיק בשיטה הפוכה מן הקודמת, שהדגישה את שפלות האדם. בספרו "מדרגת האדם" מדגים הסבא עד כמה האדם שפל ומלא "נגיעות", כלומר אינטרסים פרטיים המעכבים בעדו להגיע ל[[אמת]]. לכן דגלה שיטה זו בשבירת המידות ובהשפלת האדם, כולל על ידי פעולות קיצוניות ולעיתים גם מוזרות. אסכולה זו הדגישה מאוד גם את מידת ה"[[ביטחון]]" כלומר ביטחון בקב"ה שיספק את כל צורכי האדם ללא כל השתדלות מצדו.

==ההתנגדות לתנועת המוסר==

השינוי של תנועת המוסר, ובפרט המהלך של הכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי.

בעקבות הפולמוס, התפצלה ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה המוסרית, כשהפורשים הקימו את ישיבת כנסת בית יצחק.

== המוסר כיום ==
כיום מקובל כמעט בכל הישיבות הליטאיות סדר מוסר בן 30 דקות ואמירת שיחות מוסריות וועדים על ידי רבני הישיבה ובפרט המשגיח.
בחלק מכוללי האברכים גם כן מקובל סדר מוסר, אם כי קצר יותר.

==ייחס החסידות ורבותינו נשיאנו למוסר==
{{ערך מורחב|תורת המוסר}}

[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תנועת המוסר

2020-12-06T01:20:33Z

מן ההר: /* המוסר כיום */

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}
'''תנועת המוסר''' הייתה תנועה שייסד ר' [[ישראל מסלנט]] במזרח-אירופה במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל להקים תנועה שתתמודד מצד אחד עם הסחף האדיר במזרח אירופה לחסידות ומן הצד השני עם ההידרדרות הנוראה למשכילות ואפיקורסיות.

ר' ישראל סלנטר היה מתלמידיו של רבי יוסף זונדל מסלנט שהיה מגדולי תלמידיו של רבי [[חיים מוולוז'ין]]. רבי יוסף זונדל, היה דמות נחבאת אל הכלים, שרבים לא הכירוהו אך לפי דברי תלמידיו היה דמות מוסרית משכמה ומעלה, והוא היה מקורב עם גדולי ישראל - ובראשם [[אדמו"ר המהר"ש]]. סביבו בישיבת וולוז'ין התקבץ חוג מוסרי שניתן לראות בו גלגול ראשוני של תנועת המוסר.

כמו אנשי מוסר שקדמו לו, האמין גם הרב ישראל בלימוד ספרי מוסר מסוגים שונים. אולם הוא טען שלא די בכך כדי להניע את האדם לקיים את כל המצוות כראוי, כולל [[מצוות]] שישנה נטייה לזלזל בהן, כמו מצוות שבין אדם לחברו למשל; מסיבה זו - הוא טען - על האדם לחדור אל מעבר לצד השכלי, אל תוך "הכוחות הכהים" שבנפשו. והדרך לכך היא "לימוד מוסר בהתפעלות", תוך חזרה על משפטי מפתח ובניגון מתאים, עד שיחדרו הדברים לתוך טבעו של האדם. פרקטיקה נוספת שפיתח הרב ישראל היא הקמת "בתי מוסר" המיועדים למטרה זו של לימוד מוסר בהתפעלות.
==תלמידיו==
תלמידיו נחלקו בדרך הנחלת המוסר:

*שיטת "הסבא מקלם", ר' שמחה זיסל זיו, שהתייחדה בשיטת [[חינוך]] קפדנית, ובתביעה למנוחת הנפש, לסדר וניקיון ולמשמעת עצמית חמורה.

*שיטת "הסבא מסלובודקה", ר' נתן צבי פינקל. אסכולת סלובודקה הדגישה את החדרת המוסר דרך ה[[שכל]] וההכרה דווקא. במסגרת זו הדגיש הסבא את עקרון "גדלות האדם" - שהוא גדול יותר אפילו מן המלאכים, וממילא עליו להתנהג בהתאם. עיקרון זה התבטא גם בהקפדה על חזות חיצונית אירופאית מכובדת.

*שיטת "הסבא מנובהרדוק", ר' יוסף יוזל הורוביץ, שהחזיק בשיטה הפוכה מן הקודמת, שהדגישה את שפלות האדם. בספרו "מדרגת האדם" מדגים הסבא עד כמה האדם שפל ומלא "נגיעות", כלומר אינטרסים פרטיים המעכבים בעדו להגיע ל[[אמת]]. לכן דגלה שיטה זו בשבירת המידות ובהשפלת האדם, כולל על ידי פעולות קיצוניות ומוזרות. אסכולה זו הדגישה מאוד גם את מידת ה"[[ביטחון]]" כלומר ביטחון בקב"ה שיספק את כל צורכי האדם ללא כל השתדלות מצדו.

==ההתנגדות לתנועת המוסר==

השינוי של תנועת המוסר, ובפרט המהלך של הכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי.

בעקבות הפולמוס, התפצלה ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה המוסרית, כשהפורשים הקימו את ישיבת כנסת בית יצחק.

== המוסר כיום ==
כיום מקובל כמעט בכל הישיבות הליטאיות סדר מוסר בן 30 דקות ואמירת שיחות מוסריות וועדים על ידי רבני הישיבה ובפרט המשגיח.
בחלק מכוללי האברכים גם כן מקובל סדר מוסר, אם כי קצר יותר.

==ייחס החסידות ורבותינו נשיאנו למוסר==
{{ערך מורחב|תורת המוסר}}

[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תנועת המוסר

2020-12-06T01:19:55Z

מן ההר: עריכה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}
'''תנועת המוסר''' הייתה תנועה שייסד ר' [[ישראל מסלנט]] במזרח-אירופה במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל להקים תנועה שתתמודד מצד אחד עם הסחף האדיר במזרח אירופה לחסידות ומן הצד השני עם ההידרדרות הנוראה למשכילות ואפיקורסיות.

ר' ישראל סלנטר היה מתלמידיו של רבי יוסף זונדל מסלנט שהיה מגדולי תלמידיו של רבי [[חיים מוולוז'ין]]. רבי יוסף זונדל, היה דמות נחבאת אל הכלים, שרבים לא הכירוהו אך לפי דברי תלמידיו היה דמות מוסרית משכמה ומעלה, והוא היה מקורב עם גדולי ישראל - ובראשם [[אדמו"ר המהר"ש]]. סביבו בישיבת וולוז'ין התקבץ חוג מוסרי שניתן לראות בו גלגול ראשוני של תנועת המוסר.

כמו אנשי מוסר שקדמו לו, האמין גם הרב ישראל בלימוד ספרי מוסר מסוגים שונים. אולם הוא טען שלא די בכך כדי להניע את האדם לקיים את כל המצוות כראוי, כולל [[מצוות]] שישנה נטייה לזלזל בהן, כמו מצוות שבין אדם לחברו למשל; מסיבה זו - הוא טען - על האדם לחדור אל מעבר לצד השכלי, אל תוך "הכוחות הכהים" שבנפשו. והדרך לכך היא "לימוד מוסר בהתפעלות", תוך חזרה על משפטי מפתח ובניגון מתאים, עד שיחדרו הדברים לתוך טבעו של האדם. פרקטיקה נוספת שפיתח הרב ישראל היא הקמת "בתי מוסר" המיועדים למטרה זו של לימוד מוסר בהתפעלות.
==תלמידיו==
תלמידיו נחלקו בדרך הנחלת המוסר:

*שיטת "הסבא מקלם", ר' שמחה זיסל זיו, שהתייחדה בשיטת [[חינוך]] קפדנית, ובתביעה למנוחת הנפש, לסדר וניקיון ולמשמעת עצמית חמורה.

*שיטת "הסבא מסלובודקה", ר' נתן צבי פינקל. אסכולת סלובודקה הדגישה את החדרת המוסר דרך ה[[שכל]] וההכרה דווקא. במסגרת זו הדגיש הסבא את עקרון "גדלות האדם" - שהוא גדול יותר אפילו מן המלאכים, וממילא עליו להתנהג בהתאם. עיקרון זה התבטא גם בהקפדה על חזות חיצונית אירופאית מכובדת.

*שיטת "הסבא מנובהרדוק", ר' יוסף יוזל הורוביץ, שהחזיק בשיטה הפוכה מן הקודמת, שהדגישה את שפלות האדם. בספרו "מדרגת האדם" מדגים הסבא עד כמה האדם שפל ומלא "נגיעות", כלומר אינטרסים פרטיים המעכבים בעדו להגיע ל[[אמת]]. לכן דגלה שיטה זו בשבירת המידות ובהשפלת האדם, כולל על ידי פעולות קיצוניות ומוזרות. אסכולה זו הדגישה מאוד גם את מידת ה"[[ביטחון]]" כלומר ביטחון בקב"ה שיספק את כל צורכי האדם ללא כל השתדלות מצדו.

==ההתנגדות לתנועת המוסר==

השינוי של תנועת המוסר, ובפרט המהלך של הכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי.

בעקבות הפולמוס, התפצלה ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה המוסרית, כשהפורשים הקימו את ישיבת כנסת בית יצחק.

== המוסר כיום ==
כיום מקובל כמעט בכל הישיבות הליטאיות סדר מוסר בן 30 דקות ואמירת שיחות מוסריות וועדים על ידי רבני הישיבה ובפרט המשגיח.
בחלק מכוללי האברכים גם כן מקובל סדר מוסר.

==ייחס החסידות ורבותינו נשיאנו למוסר==
{{ערך מורחב|תורת המוסר}}

[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תנועת המוסר

2020-12-06T01:18:41Z

מן ההר: /* ההתנגדות לתנועת המוסר */ עריכה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}
'''תנועת המוסר''' הייתה תנועה שייסד ר' [[ישראל מסלנט]] במזרח-אירופה במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל להקים תנועה שתתמודד מצד אחד עם הסחף האדיר במזרח אירופה לחסידות ומן הצד השני עם ההידרדרות הנוראה למשכילות ואפיקורסיות.

ר' ישראל סלנטר היה מתלמידיו של רבי יוסף זונדל מסלנט שהיה מגדולי תלמידיו של רבי [[חיים מוולוז'ין]]. רבי יוסף זונדל, היה דמות נחבאת אל הכלים, שרבים לא הכירוהו אך לפי דברי תלמידיו היה דמות מוסרית משכמה ומעלה, והוא היה מקורב עם גדולי ישראל - ובראשם [[אדמו"ר המהר"ש]]. סביבו בישיבת וולוז'ין התקבץ חוג מוסרי שניתן לראות בו גלגול ראשוני של תנועת המוסר.

כמו אנשי מוסר שקדמו לו, האמין גם הרב ישראל בלימוד ספרי מוסר מסוגים שונים. אולם הוא טען שלא די בכך כדי להניע את האדם לקיים את כל המצוות כראוי, כולל [[מצוות]] שישנה נטייה לזלזל בהן, כמו מצוות שבין אדם לחברו למשל; מסיבה זו - הוא טען - על האדם לחדור אל מעבר לצד השכלי, אל תוך "הכוחות הכהים" שבנפשו. והדרך לכך היא "לימוד מוסר בהתפעלות", תוך חזרה על משפטי מפתח ובניגון מתאים, עד שיחדרו הדברים לתוך טבעו של האדם. פרקטיקה נוספת שפיתח הרב ישראל היא הקמת "בתי מוסר" המיועדים למטרה זו של לימוד מוסר בהתפעלות.
==תלמידיו==
תלמידיו נחלקו בדרך הנחלת המוסר:

*שיטת "הסבא מקלם", ר' שמחה זיסל זיו, שהתייחדה בשיטת [[חינוך]] קפדנית, ובתביעה למנוחת הנפש, לסדר וניקיון ולמשמעת עצמית חמורה.

*שיטת "הסבא מסלובודקה", ר' נתן צבי פינקל. אסכולת סלובודקה הדגישה את החדרת המוסר דרך ה[[שכל]] וההכרה דווקא. במסגרת זו הדגיש הסבא את עקרון "גדלות האדם" - שהוא גדול יותר אפילו מן המלאכים, וממילא עליו להתנהג בהתאם. עיקרון זה התבטא גם בהקפדה על חזות חיצונית אירופאית מכובדת.

*שיטת "הסבא מנובהרדוק", ר' יוסף יוזל הורוביץ, שהחזיק בשיטה הפוכה מן הקודמת, שהדגישה את שפלות האדם. בספרו "מדרגת האדם" מדגים הסבא עד כמה האדם שפל ומלא "נגיעות", כלומר אינטרסים פרטיים המעכבים בעדו להגיע ל[[אמת]]. לכן דגלה שיטה זו בשבירת המידות ובהשפלת האדם, כולל על ידי פעולות קיצוניות ומוזרות. אסכולה זו הדגישה מאוד גם את מידת ה"[[ביטחון]]" כלומר ביטחון בקב"ה שיספק את כל צורכי האדם ללא כל השתדלות מצדו.

==ההתנגדות לתנועת המוסר==

השינוי של תנועת המוסר, ובפרט המהלך של הכנסת תכנים נוספים לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, נתקל בהתנגדות חריפה. המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה סביבה את העולם הרבני הליטאי.

בעקבות הפולמוס, התפצלה ישיבת כנסת ישראל בסלבודקה המוסרית, כשהפורשים הקימו את ישיבת כנסת בית יצחק.

==ייחס החסידות ורבותינו נשיאנו למוסר==
{{ערך מורחב|תורת המוסר}}

[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תחפושות (פורים)

2020-12-06T01:09:10Z

מן ההר: עריכה

[[קובץ:תחפושת.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ילד מחופש עובר לפני הרבי בחלוקת דולרים שהתקיימה בחג הפורים]]
'''תחפושת''' הוא ממנהגי [[חג הפורים]] המסורתיים, על פיו נוהגים ילדי ישראל לעטות עליהם מסכות ותלבושות שונות. למנהג זה ניתנו טעמים שונים, ובהם: כדי להרבות בשמחה ולתת ביטוי סימלי לכך שגם כאשר יהודי חוטא – כמו שאירע בסיפור המגילה, שבני ישראל חטאו ונהנו מסעודתו של אחשורוש – זה רק 'תחפושת' חיצונית.

הרבי מעורר לכוון את הילדים ללבוש תחפושות חינוכיות וערכיות, ולהימנע מתחפושות בעלות מסר שלילי.

==מקור המנהג==
בשולחן ערוך{{הערה|אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצו סעיף ח.}} הובא המנהג{{הערה|והוא מיוסד על תשובת המהר"י מינץ סימן ט"ז: "על דבר לבישת הפרצופים שנוהגין ללבוש בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים בפורים. הנה ראיתי שכבר פסק להתיר אהובי ועמיתי מחות' כרכא דכולא ביה אבקת הרוכלי' ריש כלה וריש גולה האשל הגדול מהר"ר אליקים סג"ל יצ"ו והוציא כאור משפטו כאשר נמוקו עמו. וראיותיו מוכיחין עליו כאלו יצאו מפי הגבורה ע"כ המהרהר אחריו כמהרהר אחר השכינה אף אני אמרתי להביא ראיה להתיר לא כמהרהר אחרי הרב הגדול יצ"ו ולא כמחזיק דבריו כי אינו צריך ועוד כי ראיותיו דידיה אלימי מראיות דידי. אבל באתי לטול שכר שיבא מכשורא דמצוה ליתן טעם ולהביא ראיה מה ראו על ככה גדולי' וחסידי עולם ז"ל שנתגדלתי אצלם אשר ראו בניהם ובנותיהם חתניהם וכלתיהם /וכלותיהם/ לובשין אותן פרצופים ושינוי בגדיהם מבגדי איש לבגדי אשה וכן להיפך. ואם היה ח"ו נדנוד עבירה חלילה וחס להם לשתוק ולא ימחו וכ"ש וק"ו באיסור לאו אלא ודאי היה להם ראיה וסמך שהיתר גמור הוא ואין בלבוש זו הרהור עבירה לאפוקי מלבו של פלגאה וצדוקי ומוחרם גרשם בונה פאצ"ו המדבר והמהרהר אחר מטתן של גדולים וחסידי עולם זצ"ל".}}: "נהגו ללבוש פרצופים בפורים".

המנהג מוזכר בהרבה מספרי המנהגים בכל תפוצות ישראל ועל פני מאות רבות של שנים, ברבים מהם מוזכר שאף המבוגרים נהגו להתחפש בתלבושות שונות וב″פרצופים″.

וכן [[הרמ"א]] פסק שם להלכה, שאף שיש הטוענים שאסור לגבר להתחפש כאשה ולאשה כגבר, המנהג שנפסק להלכה בפועל הוא שהדבר מותר.

עם זאת, כבר יצאו גדולי עולם באזהרות ודברי התעוררות שלא להתחפש גברים במלבושי נשים ונשים במלבושי גברים, וכמו שכתב הרמ"א עצמו: "אבל טוב להחמיר ולעבוד ה' בשמחה ולהיות גילה ברעדה"{{הערה|דרכי משה על המקום.}}, וכן כתב השל"ה: "לאו משנת חסידים הוא ושומר נפשו ירחק מזה . . כי זה הוא שמחת הוללות, וכבר כתבנו לשמוח בשמחה של מצוה"{{הערה|של"ה מסכת מגילה פרק נר מצוה.}}. וכן כתב הב"ח{{הערה|אורח חיים סימן תרצ"ו, ושם מפנה לדבריו בנושא זה ביורה דעה סוף סימן קפ"ב.}}, והמהר"ש אבוהב: "כל ימינו נצטערנו על דברי הרמ"א בהגהה . . שבוודאי דברים תמוהים הם לעקור לאו מן התורה"{{הערה|ספר הזכרונות עמוד סא.}}, והט"ז: "השומע לאסור תבוא עליו הברכה, כי יש הרבה מכשולות חס-ושלום מזה"{{הערה|יורה דעה סימן קפב סעיף קטן ד'.}}, וה'דבר שמואל': "הירא את דבר השם ירחיק את בניו ובני ביתו מכל כי האי איסורא ופריצותא"{{הערה|סימן רמז.}}, ובבאר הגולה: "הרבה גזירות וחורבנות נולדו על ידי זה, ואשרי המבטלם"{{הערה|יורה דעה סימן קפב.}}.

בספרות ההלכתית ישנה גם התייחסות לעמידה בתפילה בחג הפורים כאשר האדם מחופש, כאשר הרב [[שמואל וואזנר]] פסק להתיר, ובלבד שיעמוד בדרך כבוד ויראה כעומד לפני המלך{{הערה|שו"ת שבט הלוי חלק י' סימן י"ח.}}.

==טעמי המנהג==
*להוסיף בשמחה{{הערה|'הרבי מדבר לילדי ישראל' עמוד 245.}}.
*לסמל שגם כאשר יהודי חוטא – כמו שאירע בסיפור המגילה, שבני ישראל חטאו ונהנו מסעודתו של אחשורוש – זה רק 'תחפושת' חיצונית{{הערה|בני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר ט'.}}.
*הסתעפות של מצוות '[[עד דלא ידע]]', שאינו יכול להבחין מי הוא העומד מולו.
*ביטוי להסתרת פנים האלוקית שהיתה בזמן מאורעות המגילה.
*לאחר עליית קרנו של מרדכי, הגויים פחדו והתחפשו ליהודים כדי שלא יפגעו בהם.
*המקור לשנאת המן הוא משנאת עשיו ליעקב, שלקח ממנו את הברכות כשהוא 'מחופש'.
*זכר למרדכי שיצא בלבוש מלכות{{הערה|אליה רבה סימן תרצ"ו סעיף קטן ט"ו.}}.

==הוראת הרבי==
[[קובץ:הרבי מגילה ותחפושת.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ילדים מחופשים עומדים מאחורי הרבי בצאתו מתפילת שחרית ביום הפורים]]
בשיחת [[תענית אסתר]] [[תשמ"ג]] עורר הרבי על שימת לב חינוכית בתחפושות ובהצגות פורים, ולאחר מכן הורה אף לחזור ולהדפיס שיחה זו ולפרסם אותה{{הערה|התוועדויות תשמ"ג חלק ב' עמוד 1031. לקוטי שיחות חלק ל"א עמוד 279. התוועדויות תשמ"ח חלק ב' עמוד 413. ועוד.}}:

בשיחה מעורר הרבי, שכאשר ילד מתחפש לדמות מסויימת, הוא רוצה לעשות זאת על הצד הטוב ביותר כדי לקבל מחמאות, ולכן כאשר הוא מתחפש לדמות שלילית, הוא מנסה בכל כוחו להידמות לדמות זו, והדבר מותיר בו חותם בנפש, ואף אם עושה זאת לזמן קצר בלבד – הרושם של הדמות השלילית נותר מוטבע בנפש.

בנוסף, כותב הרבי: "בימי הפורים נהגו הקטנים והקטנות ללבוש "עטרה", ותבוא עליהם ברכה"{{הערה|שיחת שבת פרשת ויקרא תשמ"ח. התוועדויות חלק ב' עמוד 484.}}, וכן שההתחלה בענין המסכות והתחפושות מתחיל כבר בתענית אסתר, ערב פורים, שמכינים את הכל שיהיה מוכן כבר בערב לקריאת המגילה{{הערה|התוועדויות תשמ"ט חלק ב' עמוד 438.}}.

==קישורים חיצוניים==
*'''[http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/650789 ילדים מחופשים עוברים לפני הרבי בחלוקת דולרים]''' {{וידאו}} {{בית חבד}}
*'''[http://beismoshiachmagazine.org/katavot/2017/3/9/819913341153.html תחפושת חינוכית]''' {{בית משיח}} ערב חג הפורים תשע"ז
*הרב ירחמיאל בלינוב, '''[http://chabad.info/blogs/%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%95-%D7%AA%D7%97%D7%A4%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%A8-%D7%9C%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%A9-%E2%80%A2-%D7%93%D7%A2%D7%94/ אילו תחפושות עלינו להתיר לילדנו ללבוש? • דעה]''' {{אינפו}} פורים תשע"ז

{{פורים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:פורים]]
[[קטגוריה:מנהגים לחגי השנה]]

תחפושות (פורים)

2020-12-06T01:07:46Z

מן ההר:

[[קובץ:תחפושת.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ילד מחופש עובר לפני הרבי בחלוקת דולרים שהתקיימה בחג הפורים]]
'''תחפושת''' הוא ממנהגי [[חג הפורים]] המסורתיים, על פיו נוהגים ילדי ישראל לעטות עליהם מסכות ותלבושות שונות. למנהג זה ניתנו טעמים שונים, ובהם: כדי להרבות בשמחה ולתת ביטוי סימלי לכך שגם כאשר יהודי חוטא – כמו שאירע בסיפור המגילה, שבני ישראל חטאו ונהנו מסעודתו של אחשורוש – זה רק 'תחפושת' חיצונית.

הרבי מעורר לכוון את הילדים ללבוש תחפושות חינוכיות וערכיות, ולהימנע מתחפושות בעלות מסר שלילי.

==מקור המנהג==
בשולחן ערוך{{הערה|אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצו סעיף ח.}} הובא המנהג{{הערה|והוא מיוסד על תשובת המהר"י מינץ סימן ט"ז: "על דבר לבישת הפרצופים שנוהגין ללבוש בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים בפורים. הנה ראיתי שכבר פסק להתיר אהובי ועמיתי מחות' כרכא דכולא ביה אבקת הרוכלי' ריש כלה וריש גולה האשל הגדול מהר"ר אליקים סג"ל יצ"ו והוציא כאור משפטו כאשר נמוקו עמו. וראיותיו מוכיחין עליו כאלו יצאו מפי הגבורה ע"כ המהרהר אחריו כמהרהר אחר השכינה אף אני אמרתי להביא ראיה להתיר לא כמהרהר אחרי הרב הגדול יצ"ו ולא כמחזיק דבריו כי אינו צריך ועוד כי ראיותיו דידיה אלימי מראיות דידי. אבל באתי לטול שכר שיבא מכשורא דמצוה ליתן טעם ולהביא ראיה מה ראו על ככה גדולי' וחסידי עולם ז"ל שנתגדלתי אצלם אשר ראו בניהם ובנותיהם חתניהם וכלתיהם /וכלותיהם/ לובשין אותן פרצופים ושינוי בגדיהם מבגדי איש לבגדי אשה וכן להיפך. ואם היה ח"ו נדנוד עבירה חלילה וחס להם לשתוק ולא ימחו וכ"ש וק"ו באיסור לאו אלא ודאי היה להם ראיה וסמך שהיתר גמור הוא ואין בלבוש זו הרהור עבירה לאפוקי מלבו של פלגאה וצדוקי ומוחרם גרשם בונה פאצ"ו המדבר והמהרהר אחר מטתן של גדולים וחסידי עולם זצ"ל".}}: "נהגו ללבוש פרצופים בפורים".

המנהג מוזכר ברבים מספרי המנהגים בכל תפוצות ישראל ועל פני מאות רבות של שנים.

וכן [[הרמ"א]] פסק שם להלכה, שאף שיש הטוענים שאסור לגבר להתחפש כאשה ולאשה כגבר, המנהג שנפסק להלכה בפועל הוא שהדבר מותר.

עם זאת, כבר יצאו גדולי עולם באזהרות ודברי התעוררות שלא להתחפש גברים במלבושי נשים ונשים במלבושי גברים, וכמו שכתב הרמ"א עצמו: "אבל טוב להחמיר ולעבוד ה' בשמחה ולהיות גילה ברעדה"{{הערה|דרכי משה על המקום.}}, וכן כתב השל"ה: "לאו משנת חסידים הוא ושומר נפשו ירחק מזה . . כי זה הוא שמחת הוללות, וכבר כתבנו לשמוח בשמחה של מצוה"{{הערה|של"ה מסכת מגילה פרק נר מצוה.}}. וכן כתב הב"ח{{הערה|אורח חיים סימן תרצ"ו, ושם מפנה לדבריו בנושא זה ביורה דעה סוף סימן קפ"ב.}}, והמהר"ש אבוהב: "כל ימינו נצטערנו על דברי הרמ"א בהגהה . . שבוודאי דברים תמוהים הם לעקור לאו מן התורה"{{הערה|ספר הזכרונות עמוד סא.}}, והט"ז: "השומע לאסור תבוא עליו הברכה, כי יש הרבה מכשולות חס-ושלום מזה"{{הערה|יורה דעה סימן קפב סעיף קטן ד'.}}, וה'דבר שמואל': "הירא את דבר השם ירחיק את בניו ובני ביתו מכל כי האי איסורא ופריצותא"{{הערה|סימן רמז.}}, ובבאר הגולה: "הרבה גזירות וחורבנות נולדו על ידי זה, ואשרי המבטלם"{{הערה|יורה דעה סימן קפב.}}.

בספרות ההלכתית ישנה גם התייחסות לעמידה בתפילה בחג הפורים כאשר האדם מחופש, כאשר הרב [[שמואל וואזנר]] פסק להתיר, ובלבד שיעמוד בדרך כבוד ויראה כעומד לפני המלך{{הערה|שו"ת שבט הלוי חלק י' סימן י"ח.}}.

==טעמי המנהג==
*להוסיף בשמחה{{הערה|'הרבי מדבר לילדי ישראל' עמוד 245.}}.
*לסמל שגם כאשר יהודי חוטא – כמו שאירע בסיפור המגילה, שבני ישראל חטאו ונהנו מסעודתו של אחשורוש – זה רק 'תחפושת' חיצונית{{הערה|בני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר ט'.}}.
*הסתעפות של מצוות '[[עד דלא ידע]]', שאינו יכול להבחין מי הוא העומד מולו.
*ביטוי להסתרת פנים האלוקית שהיתה בזמן מאורעות המגילה.
*לאחר עליית קרנו של מרדכי, הגויים פחדו והתחפשו ליהודים כדי שלא יפגעו בהם.
*המקור לשנאת המן הוא משנאת עשיו ליעקב, שלקח ממנו את הברכות כשהוא 'מחופש'.
*זכר למרדכי שיצא בלבוש מלכות{{הערה|אליה רבה סימן תרצ"ו סעיף קטן ט"ו.}}.

==הוראת הרבי==
[[קובץ:הרבי מגילה ותחפושת.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ילדים מחופשים עומדים מאחורי הרבי בצאתו מתפילת שחרית ביום הפורים]]
בשיחת [[תענית אסתר]] [[תשמ"ג]] עורר הרבי על שימת לב חינוכית בתחפושות ובהצגות פורים, ולאחר מכן הורה אף לחזור ולהדפיס שיחה זו ולפרסם אותה{{הערה|התוועדויות תשמ"ג חלק ב' עמוד 1031. לקוטי שיחות חלק ל"א עמוד 279. התוועדויות תשמ"ח חלק ב' עמוד 413. ועוד.}}:

בשיחה מעורר הרבי, שכאשר ילד מתחפש לדמות מסויימת, הוא רוצה לעשות זאת על הצד הטוב ביותר כדי לקבל מחמאות, ולכן כאשר הוא מתחפש לדמות שלילית, הוא מנסה בכל כוחו להידמות לדמות זו, והדבר מותיר בו חותם בנפש, ואף אם עושה זאת לזמן קצר בלבד – הרושם של הדמות השלילית נותר מוטבע בנפש.

בנוסף, כותב הרבי: "בימי הפורים נהגו הקטנים והקטנות ללבוש "עטרה", ותבוא עליהם ברכה"{{הערה|שיחת שבת פרשת ויקרא תשמ"ח. התוועדויות חלק ב' עמוד 484.}}, וכן שההתחלה בענין המסכות והתחפושות מתחיל כבר בתענית אסתר, ערב פורים, שמכינים את הכל שיהיה מוכן כבר בערב לקריאת המגילה{{הערה|התוועדויות תשמ"ט חלק ב' עמוד 438.}}.

==קישורים חיצוניים==
*'''[http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/650789 ילדים מחופשים עוברים לפני הרבי בחלוקת דולרים]''' {{וידאו}} {{בית חבד}}
*'''[http://beismoshiachmagazine.org/katavot/2017/3/9/819913341153.html תחפושת חינוכית]''' {{בית משיח}} ערב חג הפורים תשע"ז
*הרב ירחמיאל בלינוב, '''[http://chabad.info/blogs/%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%95-%D7%AA%D7%97%D7%A4%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%A8-%D7%9C%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%A9-%E2%80%A2-%D7%93%D7%A2%D7%94/ אילו תחפושות עלינו להתיר לילדנו ללבוש? • דעה]''' {{אינפו}} פורים תשע"ז

{{פורים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:פורים]]
[[קטגוריה:מנהגים לחגי השנה]]

תחפושות (פורים)

2020-12-06T01:07:14Z

מן ההר: /* מקור המנהג */ עריכה

[[קובץ:תחפושת.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ילד מחופש עובר לפני הרבי בחלוקת דולרים שהתקיימה בחג הפורים]]
'''תחפושת''' הוא ממנהגי [[חג הפורים]] המסורתיים, על פיו נוהגים ילדי ישראל לעטות עליהם מסכות ותלבושות שונות. למנהג זה ניתנו טעמים שונים, ובהם: כדי להרבות בשמחה ולתת ביטוי סימלי לכך שגם כאשר יהודי חוטא – כמו שאירע בסיפור המגילה, שבני ישראל חטאו ונהנו מסעודתו של אחשורוש – זה רק 'תחפושת' חיצונית.

הרבי מעורר לכוון את הילדים ללבוש תחפושות חינוכיות וערכיות, ולהימנע מתחפושות בעלות מסר שלילי.

==מקור המנהג==
בשולחן ערוך{{הערה|אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצו סעיף ח.}} הובא המנהג{{הערה|והוא מיוסד על תשובת המהר"י מינץ סימן ט"ז: "על דבר לבישת הפרצופים שנוהגין ללבוש בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים בפורים. הנה ראיתי שכבר פסק להתיר אהובי ועמיתי מחות' כרכא דכולא ביה אבקת הרוכלי' ריש כלה וריש גולה האשל הגדול מהר"ר אליקים סג"ל יצ"ו והוציא כאור משפטו כאשר נמוקו עמו. וראיותיו מוכיחין עליו כאלו יצאו מפי הגבורה ע"כ המהרהר אחריו כמהרהר אחר השכינה אף אני אמרתי להביא ראיה להתיר לא כמהרהר אחרי הרב הגדול יצ"ו ולא כמחזיק דבריו כי אינו צריך ועוד כי ראיותיו דידיה אלימי מראיות דידי. אבל באתי לטול שכר שיבא מכשורא דמצוה ליתן טעם ולהביא ראיה מה ראו על ככה גדולי' וחסידי עולם ז"ל שנתגדלתי אצלם אשר ראו בניהם ובנותיהם חתניהם וכלתיהם /וכלותיהם/ לובשין אותן פרצופים ושינוי בגדיהם מבגדי איש לבגדי אשה וכן להיפך. ואם היה ח"ו נדנוד עבירה חלילה וחס להם לשתוק ולא ימחו וכ"ש וק"ו באיסור לאו אלא ודאי היה להם ראיה וסמך שהיתר גמור הוא ואין בלבוש זו הרהור עבירה לאפוקי מלבו של פלגאה וצדוקי ומוחרם גרשם בונה פאצ"ו המדבר והמהרהר אחר מטתן של גדולים וחסידי עולם זצ"ל".}}: "נהגו ללבוש פרצופים בפורים".
המנהג מוזכר ברבים מספרי המנהגים בכל תפוצות ישראל ועל פני מאות רבות של שנים.

וכן [[הרמ"א]] פסק שם להלכה, שאף שיש הטוענים שאסור לגבר להתחפש כאשה ולאשה כגבר, המנהג שנפסק להלכה בפועל הוא שהדבר מותר.

עם זאת, כבר יצאו גדולי עולם באזהרות ודברי התעוררות שלא להתחפש גברים במלבושי נשים ונשים במלבושי גברים, וכמו שכתב הרמ"א עצמו: "אבל טוב להחמיר ולעבוד ה' בשמחה ולהיות גילה ברעדה"{{הערה|דרכי משה על המקום.}}, וכן כתב השל"ה: "לאו משנת חסידים הוא ושומר נפשו ירחק מזה . . כי זה הוא שמחת הוללות, וכבר כתבנו לשמוח בשמחה של מצוה"{{הערה|של"ה מסכת מגילה פרק נר מצוה.}}. וכן כתב הב"ח{{הערה|אורח חיים סימן תרצ"ו, ושם מפנה לדבריו בנושא זה ביורה דעה סוף סימן קפ"ב.}}, והמהר"ש אבוהב: "כל ימינו נצטערנו על דברי הרמ"א בהגהה . . שבוודאי דברים תמוהים הם לעקור לאו מן התורה"{{הערה|ספר הזכרונות עמוד סא.}}, והט"ז: "השומע לאסור תבוא עליו הברכה, כי יש הרבה מכשולות חס-ושלום מזה"{{הערה|יורה דעה סימן קפב סעיף קטן ד'.}}, וה'דבר שמואל': "הירא את דבר השם ירחיק את בניו ובני ביתו מכל כי האי איסורא ופריצותא"{{הערה|סימן רמז.}}, ובבאר הגולה: "הרבה גזירות וחורבנות נולדו על ידי זה, ואשרי המבטלם"{{הערה|יורה דעה סימן קפב.}}.

בספרות ההלכתית ישנה גם התייחסות לעמידה בתפילה בחג הפורים כאשר האדם מחופש, כאשר הרב [[שמואל וואזנר]] פסק להתיר, ובלבד שיעמוד בדרך כבוד ויראה כעומד לפני המלך{{הערה|שו"ת שבט הלוי חלק י' סימן י"ח.}}.

==טעמי המנהג==
*להוסיף בשמחה{{הערה|'הרבי מדבר לילדי ישראל' עמוד 245.}}.
*לסמל שגם כאשר יהודי חוטא – כמו שאירע בסיפור המגילה, שבני ישראל חטאו ונהנו מסעודתו של אחשורוש – זה רק 'תחפושת' חיצונית{{הערה|בני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר ט'.}}.
*הסתעפות של מצוות '[[עד דלא ידע]]', שאינו יכול להבחין מי הוא העומד מולו.
*ביטוי להסתרת פנים האלוקית שהיתה בזמן מאורעות המגילה.
*לאחר עליית קרנו של מרדכי, הגויים פחדו והתחפשו ליהודים כדי שלא יפגעו בהם.
*המקור לשנאת המן הוא משנאת עשיו ליעקב, שלקח ממנו את הברכות כשהוא 'מחופש'.
*זכר למרדכי שיצא בלבוש מלכות{{הערה|אליה רבה סימן תרצ"ו סעיף קטן ט"ו.}}.

==הוראת הרבי==
[[קובץ:הרבי מגילה ותחפושת.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ילדים מחופשים עומדים מאחורי הרבי בצאתו מתפילת שחרית ביום הפורים]]
בשיחת [[תענית אסתר]] [[תשמ"ג]] עורר הרבי על שימת לב חינוכית בתחפושות ובהצגות פורים, ולאחר מכן הורה אף לחזור ולהדפיס שיחה זו ולפרסם אותה{{הערה|התוועדויות תשמ"ג חלק ב' עמוד 1031. לקוטי שיחות חלק ל"א עמוד 279. התוועדויות תשמ"ח חלק ב' עמוד 413. ועוד.}}:

בשיחה מעורר הרבי, שכאשר ילד מתחפש לדמות מסויימת, הוא רוצה לעשות זאת על הצד הטוב ביותר כדי לקבל מחמאות, ולכן כאשר הוא מתחפש לדמות שלילית, הוא מנסה בכל כוחו להידמות לדמות זו, והדבר מותיר בו חותם בנפש, ואף אם עושה זאת לזמן קצר בלבד – הרושם של הדמות השלילית נותר מוטבע בנפש.

בנוסף, כותב הרבי: "בימי הפורים נהגו הקטנים והקטנות ללבוש "עטרה", ותבוא עליהם ברכה"{{הערה|שיחת שבת פרשת ויקרא תשמ"ח. התוועדויות חלק ב' עמוד 484.}}, וכן שההתחלה בענין המסכות והתחפושות מתחיל כבר בתענית אסתר, ערב פורים, שמכינים את הכל שיהיה מוכן כבר בערב לקריאת המגילה{{הערה|התוועדויות תשמ"ט חלק ב' עמוד 438.}}.

==קישורים חיצוניים==
*'''[http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/650789 ילדים מחופשים עוברים לפני הרבי בחלוקת דולרים]''' {{וידאו}} {{בית חבד}}
*'''[http://beismoshiachmagazine.org/katavot/2017/3/9/819913341153.html תחפושת חינוכית]''' {{בית משיח}} ערב חג הפורים תשע"ז
*הרב ירחמיאל בלינוב, '''[http://chabad.info/blogs/%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%95-%D7%AA%D7%97%D7%A4%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%A8-%D7%9C%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%A9-%E2%80%A2-%D7%93%D7%A2%D7%94/ אילו תחפושות עלינו להתיר לילדנו ללבוש? • דעה]''' {{אינפו}} פורים תשע"ז

{{פורים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:פורים]]
[[קטגוריה:מנהגים לחגי השנה]]

משתמש:מן ההר

2020-12-06T01:02:09Z

מן ההר: עריכה

משתמש זה מצפה ומחכה לגאולה השלימה.
ליום שבו כל עם ישראל ידע שכולנו עדה אחת, כולנו כורדים, צאצאי אברהם אבינו עליו השלום.

בעלי התוספות

2020-12-06T00:56:34Z

מן ההר: /* מהדורות */

{{לעריכה|ללא מקורות, אי דיוקים, חסר הרבה בכלל ובפרט קשר חב"די}}
'''בעלי התוספות''' הוא הכינוי לקבוצת [[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]] שחיו ופעלו במשך כמאתיים שנה בתקופת ה[[ראשונים]], בעיקר ב[[צרפת]] ו[[אשכנז]]. בעלי התוספות מוכרים כיום בעיקר בעקבות פירושיהם על ה[[תלמוד בבלי]] שמתוכם נדפס פירוש ה"תוספות" בצמוד לדף ה[[גמרא]].

==שיטתם==
שיטת התוספות היא שיטה עיונית ופלפולית{{הערה|עיין בהקדמת המהרש"ל ל"ים של שלמה" על מסכת בבא קמא}}. שלא כשיטת [[רש"י]] בפירושו שדרכו להתמקד אך ורק בנושא הסוגיה הנלמדת ולא לערב בה נושאים ממקורות אחרים, פירושי התוספות בנויים בעיקר על קושיות ותירוצים, חלקם הגדול מתוך השוואה לסוגיות אחרות בתלמוד, בירור הנוסח וניתוח הסוגיה.

==פירושם על הגמרא==
בדפוסים הראשונים של התלמוד שהודפסו באיטליה, נדפסו התוספות לצד [[פירוש רש"י]], ומאז נשמרה צורת הדפסה זו בכל הדפוסים. פירוש התוספות נדפס בצד החיצוני של עמוד הגמרא, בעוד פירוש רש"י נדפס בצד הפנימי של העמוד{{הערה|ראה בדפי הגמרא}}.

בפועל בעלי התוספות כלל לא כתבו את חידושיהם בגמרא כדי לפרש אותה. פירושם על הגמרא נבע בעקבות דרך לימודם הייחודית, דרך לימודם היה כדרך הלימוד של ה[[אמוראים]] בישיבות [[ישיבת נהרדעא|נהרדעא]] ו[[ישיבת סורא|סורא]]. לדרך לימוד זו יש שני מאפיינים עיקריים: המאפיין הראשון היה שיעורים כלליים של ראש הישיבה שבה משתתפים קבוצות קבוצות כל קבוצה עם הרב שלו, והמאפיין השני היה לימוד ה[[חברותא|חברותות]] שבהם הם חזרו על השיעורים בדרך עיונית ופלפולית{{הערה|ראה פסקה [[בעלי התוספות#שיטתם|שיטתם]]}}.

בסוף כל שיעור היו התלמידים כותבים מעין סיכום מהשיעור ואת מהלך הדברים והסוגיות של ראש הישיבה, וכך גם במהלך לימוד החברותות בבית המדרש, בבית המדרש היו התלמידים מתפלפלים ביניהם, מקשים קושיות ומתרצים תירוצים ואת כל מהלך הסוגיות היו רושמים לפניהם.

עיקר לימודם היה על פי פירושי הגמרא שנכתבו לפניהם, כדוגמת [[פירוש רש"י]] (לכן יש הרבה קושיות של בעלי התוספות עליו), וכך כל פעם שהם גמרו סוגיה הם כתבו עוד סיכום של מהלך הסוגיות והפלפולים שהם התדיינו ביניהם, וכך נוצר פירוש התוספות.

פירוש התוספות מלכתחילה לא היה פירוש על הגמרא כנ"ל, אלא היה סיכום הדיונים והשיעורים של התלמידים, זה היה השלב הראשון שבו נכתבו פירושי התוספות.

==פירושם על התורה==
{{להשלים|פיסקא=כן}}

==הפצת פירושם==
כשהחלו להדפיס את התלמוד במהדורת דפוס שונצינו, מצאו חלק נכבד מסיכומי השיעורים והדיונים של בעלי התוספות בכתבי יד, כאשר מצא זאת אחד מעורכי ה[[תלמוד]] הוא צירף את סיכומיהם לגמרא במחשבה שדבר זה יטיב עם לומדי הגמרא{{הערה|שם=עוז והדר|ראה הקדמה לגמרות "עוז והדר"}}. ומאז עוד ועוד מהדורות של התלמוד הוסיפו את פירוש התוספות למהדורות שלהם{{הערה|שם=עוז והדר}}. כך נפוץ פירוש התוספות בכל מהדורות ה[[תלמוד]].

==מהדורות==
מכיון שהיו הרבה מבעלי התוספות שכתבו לעצמם סיכומים ממהלך הדיונים בבית המדרש, יש היום הרבה מאוד מהדורות של התוספות.

פירושי התוספות הנדפסים כיום במסכתות הש"ס הם בעיקר תוספות מתלמידי [[רבינו פרץ]], רבי אליעזר מטוך, חכמי איוורא ועוד.

בין פירושי התוספות שמצויים בידינו חוץ מאלה שנוספו ל[[גמרא]] ניתן למנות את תוספות ה[[רא"ש]], תוספות [[רבינו פרץ]], [[תוספות שאנץ]], ועוד.

על רבות מן המסכתות ידוע מי סידר את התוספות לאותה המסכת, למשל ידוע כי
תוספות למסכת ברכות הוא לרבי יהודה שריליאון

==לימוד התוספות ב[[חב"ד]]==
[[אדמו"ר האמצעי]] בהקדמתו ל[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] מורה בתוך סדר הלימוד ל"למי שיש לו שעת הכושר לעסוק בעיון", שילמד {{ציטוטון|המסכת עם התוספות {{מונחון|אשר לדינא|אלו השייכים להלכה}}}}.

[[אדמו"ר הריי"צ]] הורה לכמה מבוגרי ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]]{{הערה|לדוגמה, הרב [[ברוך פריז]].}} שלימוד הגמרא שלהם צריך לכלול בנוסף ל[[פירוש רש"י]], גם {{ציטוטון|איזה תוס' מלוקטים}}{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31683&st=&pgnum=237 כרך ח עמוד קצט]. וראו עוד ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31625&st=&pgnum=95 כרך יא עמוד סב]. לאידך ראו [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31602&st=&pgnum=417 כרך ב עמוד שנ"א].}}.

הרב [[יואל כהן]] נכנס בבחרותו ל[[יחידות]] אל [[אדמו"ר שליט"א]]{{הערה|בקיץ [[תש"י]], קודם [[קבלת הנשיאות]].}} והרבי הורה לו סדר בלימוד. בין הדברים אמר לו הרבי כי לימוד גמרא ללא פירוש התוספות אינו נחשב לימוד כלל{{הערה|[[ימי מלך]] כרך ג עמוד 1103}}.

פעם הורה הרבי שכחלק מלימוד בעיון צריך לעיין בכל סוגיא ממסכתות אחרות המצוינת בתוספות{{הערה|'[[היכל מנחם (ספר)|היכל מנחם]]' כרך א}}.

ב[[תומכי תמימים|ישיבות חב"ד]] נוהגים ללמוד ברוב שעות הנגלה{{הערה|סדר היום שקבע [[אדמו"ר הרש"ב]] לישיבות הוא חצי יום לימוד נגלה, וחצי יום לימוד [[חסידות]], בחצי היום של הנגלה זה מתחלק ללימוד גמרא לעיון (עם תוס' ופירושים אחרים), וללימוד גמרא {{מונחון|לגירסא|לרכישת בקיאות}} (בדרך-כלל גמרא ו[[רש"י]] בלבד).}} [[גמרא]] לעיון, (מכונה 'עיונא'). הלימוד העיוני כולל תמיד את לימוד התוספות, לעומת הלימוד לגירסא שפעמים רבות הינו ללא תוספות{{הערה|ראה לבוש מרדכי על מסכת [[בבא קמא]] בהקדמה}}{{הערה|אם כי יש ישיבות בודדות בהם לומדים גם ב'גירסא' תוספות.}}.
{{להשלים|פיסקא=כן}}

==מבעלי התוספות==
(רשימה חלקית)
*[[ר"י הזקן]]
*[[רבינו תם]]
*[[רבינו פרץ]]
*[[מהר"ם מרוטנבורג]]
*[[רשב"ם]]
*שמשון מקוצי

==ראו גם==
*[[פירוש רש"י]]

==קישורים חיצוניים==
*[https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=26724#p=8&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr= בעלי התוספות הראשונים], [[שיחות לנוער]] [[חשוון]] [[תשי"ט]]
*[[מנחם ברונפמן]], [https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3180687 הכירו את עולמם של תוספות, והרשב"ם - מהראשונים שבהם]
*[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3206280/jewish/-.htm היצירה התוספותית] באתר בית חב"ד {{בית חבד (אתר)|}}

{{הערות שוליים}}
{{ראשונים}}
[[קטגוריה:ראשונים]]

בעלי התוספות

2020-12-06T00:55:09Z

מן ההר: /* מהדורות */ עריכה

{{לעריכה|ללא מקורות, אי דיוקים, חסר הרבה בכלל ובפרט קשר חב"די}}
'''בעלי התוספות''' הוא הכינוי לקבוצת [[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]] שחיו ופעלו במשך כמאתיים שנה בתקופת ה[[ראשונים]], בעיקר ב[[צרפת]] ו[[אשכנז]]. בעלי התוספות מוכרים כיום בעיקר בעקבות פירושיהם על ה[[תלמוד בבלי]] שמתוכם נדפס פירוש ה"תוספות" בצמוד לדף ה[[גמרא]].

==שיטתם==
שיטת התוספות היא שיטה עיונית ופלפולית{{הערה|עיין בהקדמת המהרש"ל ל"ים של שלמה" על מסכת בבא קמא}}. שלא כשיטת [[רש"י]] בפירושו שדרכו להתמקד אך ורק בנושא הסוגיה הנלמדת ולא לערב בה נושאים ממקורות אחרים, פירושי התוספות בנויים בעיקר על קושיות ותירוצים, חלקם הגדול מתוך השוואה לסוגיות אחרות בתלמוד, בירור הנוסח וניתוח הסוגיה.

==פירושם על הגמרא==
בדפוסים הראשונים של התלמוד שהודפסו באיטליה, נדפסו התוספות לצד [[פירוש רש"י]], ומאז נשמרה צורת הדפסה זו בכל הדפוסים. פירוש התוספות נדפס בצד החיצוני של עמוד הגמרא, בעוד פירוש רש"י נדפס בצד הפנימי של העמוד{{הערה|ראה בדפי הגמרא}}.

בפועל בעלי התוספות כלל לא כתבו את חידושיהם בגמרא כדי לפרש אותה. פירושם על הגמרא נבע בעקבות דרך לימודם הייחודית, דרך לימודם היה כדרך הלימוד של ה[[אמוראים]] בישיבות [[ישיבת נהרדעא|נהרדעא]] ו[[ישיבת סורא|סורא]]. לדרך לימוד זו יש שני מאפיינים עיקריים: המאפיין הראשון היה שיעורים כלליים של ראש הישיבה שבה משתתפים קבוצות קבוצות כל קבוצה עם הרב שלו, והמאפיין השני היה לימוד ה[[חברותא|חברותות]] שבהם הם חזרו על השיעורים בדרך עיונית ופלפולית{{הערה|ראה פסקה [[בעלי התוספות#שיטתם|שיטתם]]}}.

בסוף כל שיעור היו התלמידים כותבים מעין סיכום מהשיעור ואת מהלך הדברים והסוגיות של ראש הישיבה, וכך גם במהלך לימוד החברותות בבית המדרש, בבית המדרש היו התלמידים מתפלפלים ביניהם, מקשים קושיות ומתרצים תירוצים ואת כל מהלך הסוגיות היו רושמים לפניהם.

עיקר לימודם היה על פי פירושי הגמרא שנכתבו לפניהם, כדוגמת [[פירוש רש"י]] (לכן יש הרבה קושיות של בעלי התוספות עליו), וכך כל פעם שהם גמרו סוגיה הם כתבו עוד סיכום של מהלך הסוגיות והפלפולים שהם התדיינו ביניהם, וכך נוצר פירוש התוספות.

פירוש התוספות מלכתחילה לא היה פירוש על הגמרא כנ"ל, אלא היה סיכום הדיונים והשיעורים של התלמידים, זה היה השלב הראשון שבו נכתבו פירושי התוספות.

==פירושם על התורה==
{{להשלים|פיסקא=כן}}

==הפצת פירושם==
כשהחלו להדפיס את התלמוד במהדורת דפוס שונצינו, מצאו חלק נכבד מסיכומי השיעורים והדיונים של בעלי התוספות בכתבי יד, כאשר מצא זאת אחד מעורכי ה[[תלמוד]] הוא צירף את סיכומיהם לגמרא במחשבה שדבר זה יטיב עם לומדי הגמרא{{הערה|שם=עוז והדר|ראה הקדמה לגמרות "עוז והדר"}}. ומאז עוד ועוד מהדורות של התלמוד הוסיפו את פירוש התוספות למהדורות שלהם{{הערה|שם=עוז והדר}}. כך נפוץ פירוש התוספות בכל מהדורות ה[[תלמוד]].

==מהדורות==
מכיון שהיו הרבה מבעלי התוספות שכתבו לעצמם סיכומים ממהלך הדיונים בבית המדרש, יש היום הרבה מאוד מהדורות של התוספות.

פירושי התוספות הנדפסים כיום במסכתות הש"ס הם בעיקר תוספות מתלמידי [[רבינו פרץ]], רבי אליעזר מטוך, חכמי איוורא ועוד.

בין פירושי התוספות שמצויים בידינו חוץ מאלה שנוספו ל[[גמרא]] ניתן למנות את תוספות ה[[רא"ש]], תוספות [[רבינו פרץ]], [[תוספות שאנץ]], ועוד.

על רבות מן המסכתות ידוע מי סידר את התוספות לאותה המסכת.
תוספות למסכת ברכות הוא לרבי יהודה שריליאון

==לימוד התוספות ב[[חב"ד]]==
[[אדמו"ר האמצעי]] בהקדמתו ל[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] מורה בתוך סדר הלימוד ל"למי שיש לו שעת הכושר לעסוק בעיון", שילמד {{ציטוטון|המסכת עם התוספות {{מונחון|אשר לדינא|אלו השייכים להלכה}}}}.

[[אדמו"ר הריי"צ]] הורה לכמה מבוגרי ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]]{{הערה|לדוגמה, הרב [[ברוך פריז]].}} שלימוד הגמרא שלהם צריך לכלול בנוסף ל[[פירוש רש"י]], גם {{ציטוטון|איזה תוס' מלוקטים}}{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31683&st=&pgnum=237 כרך ח עמוד קצט]. וראו עוד ב[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31625&st=&pgnum=95 כרך יא עמוד סב]. לאידך ראו [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31602&st=&pgnum=417 כרך ב עמוד שנ"א].}}.

הרב [[יואל כהן]] נכנס בבחרותו ל[[יחידות]] אל [[אדמו"ר שליט"א]]{{הערה|בקיץ [[תש"י]], קודם [[קבלת הנשיאות]].}} והרבי הורה לו סדר בלימוד. בין הדברים אמר לו הרבי כי לימוד גמרא ללא פירוש התוספות אינו נחשב לימוד כלל{{הערה|[[ימי מלך]] כרך ג עמוד 1103}}.

פעם הורה הרבי שכחלק מלימוד בעיון צריך לעיין בכל סוגיא ממסכתות אחרות המצוינת בתוספות{{הערה|'[[היכל מנחם (ספר)|היכל מנחם]]' כרך א}}.

ב[[תומכי תמימים|ישיבות חב"ד]] נוהגים ללמוד ברוב שעות הנגלה{{הערה|סדר היום שקבע [[אדמו"ר הרש"ב]] לישיבות הוא חצי יום לימוד נגלה, וחצי יום לימוד [[חסידות]], בחצי היום של הנגלה זה מתחלק ללימוד גמרא לעיון (עם תוס' ופירושים אחרים), וללימוד גמרא {{מונחון|לגירסא|לרכישת בקיאות}} (בדרך-כלל גמרא ו[[רש"י]] בלבד).}} [[גמרא]] לעיון, (מכונה 'עיונא'). הלימוד העיוני כולל תמיד את לימוד התוספות, לעומת הלימוד לגירסא שפעמים רבות הינו ללא תוספות{{הערה|ראה לבוש מרדכי על מסכת [[בבא קמא]] בהקדמה}}{{הערה|אם כי יש ישיבות בודדות בהם לומדים גם ב'גירסא' תוספות.}}.
{{להשלים|פיסקא=כן}}

==מבעלי התוספות==
(רשימה חלקית)
*[[ר"י הזקן]]
*[[רבינו תם]]
*[[רבינו פרץ]]
*[[מהר"ם מרוטנבורג]]
*[[רשב"ם]]
*שמשון מקוצי

==ראו גם==
*[[פירוש רש"י]]

==קישורים חיצוניים==
*[https://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=26724#p=8&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr= בעלי התוספות הראשונים], [[שיחות לנוער]] [[חשוון]] [[תשי"ט]]
*[[מנחם ברונפמן]], [https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3180687 הכירו את עולמם של תוספות, והרשב"ם - מהראשונים שבהם]
*[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3206280/jewish/-.htm היצירה התוספותית] באתר בית חב"ד {{בית חבד (אתר)|}}

{{הערות שוליים}}
{{ראשונים}}
[[קטגוריה:ראשונים]]

חיים סולובייצ'יק

2020-12-05T22:15:34Z

מן ההר: /* תלמידיו */ עריכה

{{דמות
|שם=חיים סולובייצ'יק
|כינוי=ר' חיים מבריסק
|תמונה=[[קובץ:Chaim Soloveitchik.JPG|250px]]
|תיאור= ראש ישיבת וולוז'ין ומחבר ספרים
|תאריך לידה=[[שושן פורים]] [[תרי"ג]]
|מקום לידה=
|תאריך פטירה=[[כ"א במנחם אב]][[תרע"ח]]
|מקום פטירה=
|מקום פעילות=[[בריסק]]
|תפקידים נוספים=
|רבותיו=
|תלמידיו= רבי [[ברוך בער ליבוביץ']] רבי [[שמעון יהודה שקופ]], רבי [[אלחנן בונם ווסרמן]], העילוי ממייצ'עט, רבי [[יחזקאל אברמסקי]], רבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]], רבי [[איסר זלמן מלצר]].
|חיבוריו= חידושי רבי חיים הלוי, חידושי הגר"ח
|השתייכות=[[:קטגוריה:רבני ליטא|ליטא]]
}}
[[רב|הרב]] '''חיים הלוי סולוביצי'ק''' (מכונה '''ר' חיים מבריסק''' או '''ר' חיים בריסקער'''), מגדולי הדמויות הרבניות בדור הקודם, ממשפחת [[שושלת בריסק|רבני משפחת בריסק]], ואבי השיטה הלימודית הידועה - שיטת בריסק.
==תולדות חיים==
רבי חיים נולד בשנת [[תרי"ג]] לאביו רבי [[יוסף דב סולובייצ'יק|יוסף דוב הלוי (רבי יושע בער) סולובייציק ה"בית הלוי"]], שהיה מגדולי הדור. בצעירותו למד עם הגאון ר' [[יוסף רוזין]] (שבא ללמוד אצל אביו ה"בית הלוי"). הוא למד בישיבת וולוז'ין, ובהגיעו לפרקו לקח אותו הנצי"ב מוולוז'ין ששימש כראש הישיבה, כחתן לנכדתו (בת לחתנו ר' רפאל שפירא שכיהן לצידו כמשנה ראש ישיבת וולוזי'ן ואחר כך היה לראש הישיבה ואב"ד וולוז'ין). לאחר נישואיו הלך לסלוצק בעקבות אביו שנאלץ לפרוש מהישיבה. אך הוא חזר אליה בשנת [[תרל"ג]]. בגיל 27 התמנה לר"מ בישיבה, וכמשנה לראש הישיבה. נקבר ליד סב אשתו הנצי"ב בבית הקברות היהודי בעיר ורשה.

בשנת [[תרנ"ב]] עם סגירת הישיבה נעשה ל[[רב]] העיר בריסק, אם כי התנה את הרבנות בהבאת רבי שמחה זליג ריגר כמורה הוראה לצידו כדי שלא יתעסק בפסיקת הלכה יומיומית.

== פועלו וקירבתו לחסידות ==
רבי חיים היה ידוע במיוחד בחכמתו{{הערה|[[רשימות הרבי]] חוברת ח', "הוא היה אדם חכם מאוד".}} ובצדקתו. הוא אהד ביותר את ה[[חסיד]]ים בדורו ובהתאם לכך הוא גם רצה להשתדך עם יהודים שנמנו על תנועת החסידות. כל בניו ובנותיו שידך לחסידים ואנשי מעשה, למעט משידוך אחד{{הערה|יש אומרים ששידוך זה נעשה ללא רשותו ושלא בידיעתו}}.

רבי חיים היה ממנהיגי היהדות האורתודוקסית באותה תקופה, אותה הנהיג יחד עם שאר גדולי ישראל: אדמו"ר הרש"ב, [[החפץ חיים]] רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, רבי דוד פרידמן מקרלין, האדמו"ר [[מגור]] - רבי [[יהודה אריה לייב אלתר (השפת אמת)]] (לאחר פטירתו של השפת אמת זירז הגר"ח להוציא לאור את כתביו על מסכתות סדר מועד וקדשים) ועוד.

== ידידותו עם [[אדמו"ר הרש"ב]] ==
היה ידיד קרוב של [[אדמו"ר הרש"ב]]. הידידות הגיעה עד לכדי כך שכאשר הקים [[הרש"ב]] את ישיבת [[תומכי תמימים]] ורצונו היה שהתמימים יהיו שקועים ראשם ורובם בהויות התורה ב[[עיון]] ובהעמקה כנהוג בחב"ד, הוא רצה למנות את הגאון רבי חיים מבריסק לראש הישיבה, והציע לו את ההצעה, אך ההצעה לא יצאה לפועל מסיבות שונות.

במכתבים שיתפרסמו לאחרונה מספריית לנין ברוסיא משנת תרס"ח צילום מכתב יד קודש של אדמו"ר מהוריי"צ אנחנו יכולים ללמוד על גודל הערכה והידידות ששרו בין כ"ק הרבי מהורש"ב ובין ר' חיים מבריסק:

אדמו"ר הרש"ב כותב אל ר' חיים וזלה"ק{{הערה|שלח העתק ממכתבים אלו לבנו אדמו"ר הריי"צ, בצירוף אגרת אליו - מיום כ"ז מנחם אב תרס"ח (נדפסה באג"ק ח"ד ע' שטז) -}}:

"כבוד הגאון הגדול המפורסם בקצוי תבל תפארת ישראל מעוז ומשגב יראת ד' אוצרו כש"ת [כבוד שם תפארתו] מוהר"ר חיים הלוי שליט"א אבד"ק בריסק דליטא נרו יאיר ויזרח לעד אחד"ש הדר"ג [= אחרי דרישת שלום הדרת גאונו].."

והרב סולבייטשיק כותב על הרבי מהורש"ב את התוארים דלהלן:

ברכה מרובה לכבוד הרב המאוה"ג סוע"ה [= המאור הגדול סיני ועוקר הרים] מפורסם בתורתו ויראתו וצדקתו ומעשיו מכריזין, לזכות הרבים כוננו וכו' מוהר"ר שלום דובער שליט"א, וכ"ט לכ"ג [= וכל טוב לכבוד גאונו] הרמה שליט"א.

בעת מחלתו האחרונה של ר' חיים, כתב הרבי מהורש"ב מכתב התעררות חריף, לבני קהילת בריסק, הכיצד אינם משתדלים כדבעי ואינם משלמים כדרוש על רפואתו של ר' חיים, והרבי כתב מילים מיוחדות, לבאר את גודל מעלתו, שבני קהילתו לא משיגים בה.

השתתפו יחד בפעולות ואסיפות שונות לחיזוק היהדות. באסיפות השתתפו גם [[אדמו"ר הריי"צ]], [[רבי דוד מקרלין]] ועוד גדולי ישראל{{הערה|1=
[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31635&hilite=18070500-0a5c-4851-adfa-0924250abd19&st=%u05de%u05d1%u05e8%u05d9%u05e1%u05e7&pgnum=367 אגרות קודש - אדמ"ר הרש"ב]}}.

===האסיפה בשנת תע"ר===
ב[[שבט]] [[תע"ר]] התקיימה וועדה של הרבני לסדור משרת ה"רב מטעם", בה השתתפו כל גדולי הדור. באותה אסיפה היו חלוקי דיעות האם על הרב מטעם לדעת את השפה הרוסית ודברים מינימיליים. רבי [[מאיר שמחה מדווינסק]] בתמיכתו של הגאון רבי דוד פרידמן מקרלין ורבי [[שמריה נח שניאורסון]] מבויברויסק צידדו בחיוב, ואילו רבי חיים מבריסק, בתמיכתו של [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[החפץ חיים]] צידדו בתוקף שלא ילמדו בשום פנים ואופן לימודים אחרים. הגר"ח נאם באסיפה, ובמהלך האסיפה, קרא הגר"ח לחפץ חיים שיבוא וינאם, על אף זקנותו וחולשתו{{הערה|תורת חיים עמ' ר'.}}.

בהפסקות שהתקיימו באותה אסיפה, הוא היה נוהג לספר סיפורי צדיקים כדרכו. הוא סיפר כי אמירת ה[[כתר]] של רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] ב[[ימים הנוראים]] היה בכוחה לפקוד עקרות ששמעו אותה, ורבי חיים אף הוכיח זאת על פי [[הלכה]] ב[[נגלה]], וזקני החסידים מאוד התפעלו מכך{{הערה|[[רשימות הרבי]], חוברת ח'.}}

בימים שבהם התנהלו אותם אסיפות, שהו הגאונים גדולי הדור במלון מיוחד לשם כך, רבי חיים שהה ברוב הזמן עם ידידו [[אדמו"ר הרש"ב]]. לשאלת ידידיו מה ראה לעשות כך, הוא השיב: אמנם ה[[תורה]] ניתנה על [[הר סיני]], אך [[בית המקדש]] נבנה דווקא על [[הר המוריה]] בו נעקד [[יצחק אבינו]], שכן [[קדושה]] באה דווקא על ידי [[מסירות נפש]]{{הערה|תורת חיים, אמרים ועובדות לבית בריסק על התורה, עמ' כט.}}.

[[אדמו"ר הריי"צ]] סיפר, כי הוא היה משמש את הגדולים שהשתתפו באסיפה. באחת מהפעמים נכנס לחדרו של רבי חיים כדי להגיש לפניו צלוחית [[מים]] חמים. במקום שהה רבי [[יעקב ליפשיץ]] שדיבר אודות חסידים ומתנגדים. באמצע דיבוריו של הרב ליפשיץ נפלט מפיו של אדמו"ר הריי"צ: מתנגד הוא בעצם, דבר מזוהם.. רבי חיים שמע ושתק{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15870&st=%D7%98%D7%95%D7%95%D7%A2%D7%A8%D7%A1%D7%A7%D7%99&pgnum=66&hilite=66dc6e09-66b4-4442-b5a9-094ed730d5d9 ספר השיחות] [[תרפ"ד]] {{הב}}}}.

באחת מהאסיפות הכפויות שקיימה הממשלה, השתתפו גדולי הדור החרדים ולהבדיל המשכילים. הגר"ח נאם נאום חוצב להבות אש, ומכיון שלמשכילים לא היה מה לענות, הם גיחכו וצחקו באמצע דבריו של הגר"ח. בראות זאת אדמו"ר הרש"ב, הוא עזב את האסיפה, כשהוא משאיר פתק ביד נאמן ביתו ר' [[מנדל חן]]. לאחר האסיפה דרש ר' מנדל שהאסיפה תברר את דבר [[הסתלקות]]ו של הרש"ב מהאסיפה, ותוך כדי דיבור פתח את הפתק שמסר בידו [[אדמו"ר הרש"ב]] בה היה כתוב: "לא אוכל להשתתף באסיפה בה לועגים לגדולי ישראל". לאות הזדהות עם דברי אדמו"ר הרש"ב, עזבו כל גדולי הדור את האסיפה. באותה הזדמנות אמר הגר"ח: אני מקנא ברש"ב, שבין מקורביו נמצא אדם נפלא כר' מנדל חן.

===המסע לאסיפה ובחזור===

אחר אותה אסיפה, ב[[אייר]] תע"ר באו הגר"ח ו[[אדמו"ר הרש"ב]] ל[[פטרבורג]], והתעכבו בה עד סוף [[חודש סיוון]], בכדי לסדר ענינים נחוצים עבור הכלל. ב[[חג השבועות]] התארח הגר"ח אצל אדמו"ר הרש"ב, שהתגורר בעיר באותה תקופה. [[אדמו"ר הרש"ב]] אמר מאמר על המדרש רבה {{ציטוטון|ברכי נפשי את ה', מה [[הקב"ה]] ממלא את כל ה[[עולם]] אף [[נשמה]] ממלאת את כל הגוף}}, והסביר אותה על פי שיטת [[הרס"ג]], שכמו שהאדם מכיר חיותו על ידי שרואה בעין חיות נפשו, כך נכרת חיות ה' הממלאת ומחיית את כל העולם בעין. הגר"ח אמר מאמר על הפסוק תורת ה' תמימה, ועל פי המובא במדרש רבה: {{ציטוטון|[[רבי ירמיה]] וחרינא, רבי ירמיה אמר למה היא תמימה משום שהיא משיבת נפש, וחרינא אמר למה היא משיבת [[נפש]] לפי שהיא תמימה}}{{הערה|[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] מכתב א' תל"ט, תורת חיים עובדות ואמרות לבית בריסק.}}.

מסופר, כי כאשר נסעו הגר"ח ו[[אדמו"ר הרש"ב]] יחד בדרכם לאסיפה, ועברו דרכם בעיירות שונות, באו החסידים לקבל את פניו של אדמו"ר הרש"ב, ואילו את הגר"ח לא באו לקבל. אמר הגר"ח: עכשיו אני מבין את החילוק בין [[חסידים]] למתנגדים. החסידים מכבדים את רבם בחייו, אך כאשר רבם נפטר הם קוברים אותו מיד ללא שהיות והספדים. לעומת זאת, ה[[מתנגדים]] מכבדים את רבם דווקא לאחר [[מיתה|פטירתו]], ואז הם מכבירים בהספדים ארוכים, אך בעודו חי אינם מעוניינים לכבדו{{הערה|תורת חייפ לפרשת ויקרא עמ' קי"ב.}}.

באחד ממסעותיהם, נעצרו הגר"ח והרש"ב ב[[עיירה]] נידחת, והתפללו בבית כנסת של קנטוניסטים. הם ראו את אחד מהקנטוניסטים ניגש לעמוד התפילה ואומר: רבונו של עולם, מה יש לנו להתפלל אליך. נתפלל על אריכות ימים? מה טעם יש לנו מחיים כאלו. בָּנֵי? אנו כבר זקנים מדי, ודבר זה לא ייתכן על פי דרך ה[[טבע]]. מזוני? יש לנו ממון ו[[מזון]] די הצורך. אלא על מה נתפלל רבונו של עולם? ש{{ציטוטון|יתגדל ויתקדש שמיה רבה!}}{{הערה|ספר זכרון לרבי [[יעקב ליפשיץ]], קונטרס נאד של דמעות.}}.

==סמיכת רבנים להוראה==
רבי חיים, כגדול הדור, היה סומך רבנים אחרים [[סמיכה להוראה|להוראה]]. כאשר הרה"ק רבי [[לוי יצחק שניאורסאהן]], אבי [[הרבי]], רצה לקבל סמיכה, בא רבי לוי יצחק לרבי חיים מבריסק, שאכן הסמיך אותו. דרכו היה שבנוסף לשאלות אותם שאל את הנבחן, היה גם נותן לנבחן להשיב על שאלות שבאו לפניו בשעת מעשה.

כאשר בא אליו רבי יצחק לוי, היה אז [[חג הסוכות]], והתעוררה באותו זמן שאלה בנוגע לשבת של סוכות במקום מסוים ששכחו לערב בו [[ערובי חצרות]], וממילא לא יכלו תושבי המקום לטלטל את המאכלים ולהוציאם מן הבית אל הסוכה שבחצר ולקיים מצוות עונג שבת. השאלה באה לפני רבי חיים, שהציג את השאלה בפניו של רבי לוי יצחק, ורבי לוי יצחק פסק כי ה[[סוכה]] עצמה מערבת, ומותר במקרה זה לטלטל ולהביא מאכלים מן הבית לסוכה בשבת.

הרבי הסביר את הפסק בכך ש"עירוב חצירות" ענינו שהחצר כולה נעשית רשות אחת, והיינו על ידי זה שלוקחים פת או איזה ענין של [[מזון]] שבו משתתפים כל דיירי החצר, ומניחים בדירתו של אחד מהם, וכיון ש"דירתו של אדם אינה נמשכת אלא אחר מקום פתו", נעשה מקום זה רשות משותפת של כל דיירי החצר. ובכן במה דברים אמורים שיש צורך בכך - בשבתות של כל השנה, שכל אחד אוכל בדירתו, ולא בדירת חבירו, ולכן, כדי שיוכלו לטלטל בחצר, צריך להוסיף ענין בפני עצמו, שתהי' גם פת ואכילה משותפת לכל דיירי החצר; אבל ב[[חג הסוכות]], שממילא אוכלים כולם בסוכה שבחצר, ודעתו של אדם היא במקום שאוכל סעודתו - אין צורך בעירוב בפני עצמו, כיון שסעודת כל דיירי החצר היא באותו מקום ובאותו ענין{{הערה|1= [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25066&hilite=c79d1412-8e2d-42f4-afa7-b3108ec817a9&st=%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F&pgnum=241 תורת מנחם חל"ד [[תשכ"ב]] חלק ג' עמ' 214 (241)] ו[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14932&st=&pgnum=119&hilite= לקוטי שיחות ח"ט עמ' 91 (עמ' 119)]}}.

==שיטתו==
===שיטתו הלימודית===
רבי חיים חידש שיטת לימודית הידועה בשם "שיטת בריסק". שיטה זו נפוצה ביותר בעולם הישיבות.

שיטה זו הוגדרה בזמנה על ידי הרב [[שלמה יוסף זוין]]{{הערה|"אישים ושיטות" ע' 46.}}, כשהוא מטיב להגדיר את יחודיותו של הרב חיים, וקורא לזה "ראשוניות":

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ויש ו"ראשוניות" גם משום שלימות. הקרעים והחצאים, הפיזור והפירוד, באים בריחוק מקום בריחוק זמן מן המקור והשרש. בנקודה השרשית אין "קיצוץ בנטיעות". ושלימות ראשונית זו יש במשנתו של רבי חיים. לא שלימות בשטח ובהיקף, אלא זו החודרת לתוך תוכו של דבר ותופסת את מהותו ועצמותו. כל מהותו וכל עצמותו. כל עוד שלא השגנו את הדבר בעמקי גנזיו, איננו ברשותנו בכל שלימותו. אפשר, למשל, שיודע אדם את "כל התורה" ואף על דבר אחד מן התורה לא נוכל להגיד ש"תלמודו בידו". אפשר, שיבין אדם סוגיא שלימה על כל נושאי כליה, ראשונים ואחרונים, ואת תמצית הנקודה לא ירגיש. אפשר, שיפלפל אדם בסוגיא ידועה גם בחריפות וגם בבקיאות, ולאו דוקא ב[[פלפול]] של הבל, אלא בדברים של טעם, ובכל זאת הוא סובב הולך מסביב לנקודה ואליה לא הגיע. לקוי'ה אז השלימות בשני מובנים: בחסר וביתר. חסר ה"מעמקים", פנימיותו של דבר, ויתרים כל אותם הסברות והחידושים, שנדבקו לנושא הנידון מן החוץ, ובעצם אינם עניין לכאן. השלימות מחברת ומבדלת כאחת. מחברת את כל חלקי הדבר, ומבדלת את הזמורות הזר, שנתערבו לתוכו.}}
===אודות ההתנגדות לחסידות===
רבי חיים היה נכד של הגאון [[רבי חיים מוולוז'ין]], שהיה היחיד מתלמידי ה[[גר"א]] שלא אבה להשתתף באסיפות שרקמו ה[[מתנגדים]] כנגד מחנה ידידי ה' של [[הבעל שם טוב]] ותלמידיו, ואף לא נטל צעד בכל הצעדים שרקמו נגדם. כאשר שאלו את רבי חיים מבריסק לימים אודות התחברותו עם החסידים למרות המלחמה נגדם על ידי הגר"א ותלמידיו, אמר: בשעת המחלוקת עם החסידים היו שתי מחנות בקרב המתגדים; אלו שחיפשו את האמת ומצאו אותה לבסוף, ולעומתם אלו שחיפשו לחרחר ריב. מנכדיהם של האחרונים, צריכים לשמור מרחק כמפני אש{{הערה|תורת חיים.}}.

רבי חיים מבריסק נפטר בשנת [[תרע"ח]], ונקבר ליד סב אשתו, הנצי"ב מוולוז'ין.

== ספריו ==
רבי חיים חיבר בעצמו את ספרו "חידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם". הספר נודע בחשיבותו המיוחדת, ואף הרבי מזכירו ב[[ליקוטי שיחות]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15930&hilite=284bb8b3-971b-462e-92b2-9da33225bbd9&st=%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99+%D7%94%D7%92%D7%A8%22%D7%97&pgnum=83 לקוטי שיחות חלק ל"ד].}} מספר פעמים ודן בו, בייחוד בחידושו בהלכות תפילה{{הערה|ראה אגרות קודש חלק ח' עמ' של"ב, ו[[ליקוטי שיחות]] חלק כ"ב שיחה הא' לפ' אמור.}}.

ספרים נוספים יצאו לאחר פטירתו מתוך כתבי ידיו וכתבי תלמידיו, והם:

*חידושי הגר"ח על הש"ס.
*חידושי הגר"ח על ב"ק (מ' אורייתא).
*חידושי הגר"ח על ב"מ (מ' אורייתא).
*כתבי הגר″ח והגרי″ז (מהעתקות הרב אפרים מרזכי גינזבורג)
*מגנזי הגר″ח (יוהנסבורג תשמ″ט)

== תלמידיו ==
*הגאון רבי [[ברוך בער ליבוביץ']] - בעל ה"ברכת שמואל"
*הגאון רבי [[שמעון יהודה שקופ]] - בעל ה″שערי יושר″
*הגאון רבי [[אלחנן בונים ווסרמן]] בעל ה″קובץ שיעורים″ ו″קובץ הערות″
*הגאון רבי שלמה פוליאצ'ק, העילוי ממייצ'עט.
*הגאון רבי [[יחזקאל אברמסקי]] בעל ה″חזון יחזקאל″
*בנו הגאון רבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]] - ר' ועלול'ה.
*בנו הגאון רבי [[משה סולובייצ'יק]]
*הגאון רבי [[איסר זלמן מלצר]] מסלוצק, בעל ה″אבן האזל″

==קישורים חיצוניים==
*הרב [[שלמה יוסף זוין]] '''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33467&st=&pgnum=33 ר' חיים סולובייצ'יק]''', בספר "אישים ושיטות"
{{אחרונים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:סולובייצ'יק, חיים}}
[[קטגוריה:רבני ליטא]]
[[קטגוריה:אחרונים]]

חיים סולובייצ'יק

2020-12-05T22:13:45Z

מן ההר: /* ספריו */ עריכה

{{דמות
|שם=חיים סולובייצ'יק
|כינוי=ר' חיים מבריסק
|תמונה=[[קובץ:Chaim Soloveitchik.JPG|250px]]
|תיאור= ראש ישיבת וולוז'ין ומחבר ספרים
|תאריך לידה=[[שושן פורים]] [[תרי"ג]]
|מקום לידה=
|תאריך פטירה=[[כ"א במנחם אב]][[תרע"ח]]
|מקום פטירה=
|מקום פעילות=[[בריסק]]
|תפקידים נוספים=
|רבותיו=
|תלמידיו= רבי [[ברוך בער ליבוביץ']] רבי [[שמעון יהודה שקופ]], רבי [[אלחנן בונם ווסרמן]], העילוי ממייצ'עט, רבי [[יחזקאל אברמסקי]], רבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]], רבי [[איסר זלמן מלצר]].
|חיבוריו= חידושי רבי חיים הלוי, חידושי הגר"ח
|השתייכות=[[:קטגוריה:רבני ליטא|ליטא]]
}}
[[רב|הרב]] '''חיים הלוי סולוביצי'ק''' (מכונה '''ר' חיים מבריסק''' או '''ר' חיים בריסקער'''), מגדולי הדמויות הרבניות בדור הקודם, ממשפחת [[שושלת בריסק|רבני משפחת בריסק]], ואבי השיטה הלימודית הידועה - שיטת בריסק.
==תולדות חיים==
רבי חיים נולד בשנת [[תרי"ג]] לאביו רבי [[יוסף דב סולובייצ'יק|יוסף דוב הלוי (רבי יושע בער) סולובייציק ה"בית הלוי"]], שהיה מגדולי הדור. בצעירותו למד עם הגאון ר' [[יוסף רוזין]] (שבא ללמוד אצל אביו ה"בית הלוי"). הוא למד בישיבת וולוז'ין, ובהגיעו לפרקו לקח אותו הנצי"ב מוולוז'ין ששימש כראש הישיבה, כחתן לנכדתו (בת לחתנו ר' רפאל שפירא שכיהן לצידו כמשנה ראש ישיבת וולוזי'ן ואחר כך היה לראש הישיבה ואב"ד וולוז'ין). לאחר נישואיו הלך לסלוצק בעקבות אביו שנאלץ לפרוש מהישיבה. אך הוא חזר אליה בשנת [[תרל"ג]]. בגיל 27 התמנה לר"מ בישיבה, וכמשנה לראש הישיבה. נקבר ליד סב אשתו הנצי"ב בבית הקברות היהודי בעיר ורשה.

בשנת [[תרנ"ב]] עם סגירת הישיבה נעשה ל[[רב]] העיר בריסק, אם כי התנה את הרבנות בהבאת רבי שמחה זליג ריגר כמורה הוראה לצידו כדי שלא יתעסק בפסיקת הלכה יומיומית.

== פועלו וקירבתו לחסידות ==
רבי חיים היה ידוע במיוחד בחכמתו{{הערה|[[רשימות הרבי]] חוברת ח', "הוא היה אדם חכם מאוד".}} ובצדקתו. הוא אהד ביותר את ה[[חסיד]]ים בדורו ובהתאם לכך הוא גם רצה להשתדך עם יהודים שנמנו על תנועת החסידות. כל בניו ובנותיו שידך לחסידים ואנשי מעשה, למעט משידוך אחד{{הערה|יש אומרים ששידוך זה נעשה ללא רשותו ושלא בידיעתו}}.

רבי חיים היה ממנהיגי היהדות האורתודוקסית באותה תקופה, אותה הנהיג יחד עם שאר גדולי ישראל: אדמו"ר הרש"ב, [[החפץ חיים]] רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, רבי דוד פרידמן מקרלין, האדמו"ר [[מגור]] - רבי [[יהודה אריה לייב אלתר (השפת אמת)]] (לאחר פטירתו של השפת אמת זירז הגר"ח להוציא לאור את כתביו על מסכתות סדר מועד וקדשים) ועוד.

== ידידותו עם [[אדמו"ר הרש"ב]] ==
היה ידיד קרוב של [[אדמו"ר הרש"ב]]. הידידות הגיעה עד לכדי כך שכאשר הקים [[הרש"ב]] את ישיבת [[תומכי תמימים]] ורצונו היה שהתמימים יהיו שקועים ראשם ורובם בהויות התורה ב[[עיון]] ובהעמקה כנהוג בחב"ד, הוא רצה למנות את הגאון רבי חיים מבריסק לראש הישיבה, והציע לו את ההצעה, אך ההצעה לא יצאה לפועל מסיבות שונות.

במכתבים שיתפרסמו לאחרונה מספריית לנין ברוסיא משנת תרס"ח צילום מכתב יד קודש של אדמו"ר מהוריי"צ אנחנו יכולים ללמוד על גודל הערכה והידידות ששרו בין כ"ק הרבי מהורש"ב ובין ר' חיים מבריסק:

אדמו"ר הרש"ב כותב אל ר' חיים וזלה"ק{{הערה|שלח העתק ממכתבים אלו לבנו אדמו"ר הריי"צ, בצירוף אגרת אליו - מיום כ"ז מנחם אב תרס"ח (נדפסה באג"ק ח"ד ע' שטז) -}}:

"כבוד הגאון הגדול המפורסם בקצוי תבל תפארת ישראל מעוז ומשגב יראת ד' אוצרו כש"ת [כבוד שם תפארתו] מוהר"ר חיים הלוי שליט"א אבד"ק בריסק דליטא נרו יאיר ויזרח לעד אחד"ש הדר"ג [= אחרי דרישת שלום הדרת גאונו].."

והרב סולבייטשיק כותב על הרבי מהורש"ב את התוארים דלהלן:

ברכה מרובה לכבוד הרב המאוה"ג סוע"ה [= המאור הגדול סיני ועוקר הרים] מפורסם בתורתו ויראתו וצדקתו ומעשיו מכריזין, לזכות הרבים כוננו וכו' מוהר"ר שלום דובער שליט"א, וכ"ט לכ"ג [= וכל טוב לכבוד גאונו] הרמה שליט"א.

בעת מחלתו האחרונה של ר' חיים, כתב הרבי מהורש"ב מכתב התעררות חריף, לבני קהילת בריסק, הכיצד אינם משתדלים כדבעי ואינם משלמים כדרוש על רפואתו של ר' חיים, והרבי כתב מילים מיוחדות, לבאר את גודל מעלתו, שבני קהילתו לא משיגים בה.

השתתפו יחד בפעולות ואסיפות שונות לחיזוק היהדות. באסיפות השתתפו גם [[אדמו"ר הריי"צ]], [[רבי דוד מקרלין]] ועוד גדולי ישראל{{הערה|1=
[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31635&hilite=18070500-0a5c-4851-adfa-0924250abd19&st=%u05de%u05d1%u05e8%u05d9%u05e1%u05e7&pgnum=367 אגרות קודש - אדמ"ר הרש"ב]}}.

===האסיפה בשנת תע"ר===
ב[[שבט]] [[תע"ר]] התקיימה וועדה של הרבני לסדור משרת ה"רב מטעם", בה השתתפו כל גדולי הדור. באותה אסיפה היו חלוקי דיעות האם על הרב מטעם לדעת את השפה הרוסית ודברים מינימיליים. רבי [[מאיר שמחה מדווינסק]] בתמיכתו של הגאון רבי דוד פרידמן מקרלין ורבי [[שמריה נח שניאורסון]] מבויברויסק צידדו בחיוב, ואילו רבי חיים מבריסק, בתמיכתו של [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[החפץ חיים]] צידדו בתוקף שלא ילמדו בשום פנים ואופן לימודים אחרים. הגר"ח נאם באסיפה, ובמהלך האסיפה, קרא הגר"ח לחפץ חיים שיבוא וינאם, על אף זקנותו וחולשתו{{הערה|תורת חיים עמ' ר'.}}.

בהפסקות שהתקיימו באותה אסיפה, הוא היה נוהג לספר סיפורי צדיקים כדרכו. הוא סיפר כי אמירת ה[[כתר]] של רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] ב[[ימים הנוראים]] היה בכוחה לפקוד עקרות ששמעו אותה, ורבי חיים אף הוכיח זאת על פי [[הלכה]] ב[[נגלה]], וזקני החסידים מאוד התפעלו מכך{{הערה|[[רשימות הרבי]], חוברת ח'.}}

בימים שבהם התנהלו אותם אסיפות, שהו הגאונים גדולי הדור במלון מיוחד לשם כך, רבי חיים שהה ברוב הזמן עם ידידו [[אדמו"ר הרש"ב]]. לשאלת ידידיו מה ראה לעשות כך, הוא השיב: אמנם ה[[תורה]] ניתנה על [[הר סיני]], אך [[בית המקדש]] נבנה דווקא על [[הר המוריה]] בו נעקד [[יצחק אבינו]], שכן [[קדושה]] באה דווקא על ידי [[מסירות נפש]]{{הערה|תורת חיים, אמרים ועובדות לבית בריסק על התורה, עמ' כט.}}.

[[אדמו"ר הריי"צ]] סיפר, כי הוא היה משמש את הגדולים שהשתתפו באסיפה. באחת מהפעמים נכנס לחדרו של רבי חיים כדי להגיש לפניו צלוחית [[מים]] חמים. במקום שהה רבי [[יעקב ליפשיץ]] שדיבר אודות חסידים ומתנגדים. באמצע דיבוריו של הרב ליפשיץ נפלט מפיו של אדמו"ר הריי"צ: מתנגד הוא בעצם, דבר מזוהם.. רבי חיים שמע ושתק{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15870&st=%D7%98%D7%95%D7%95%D7%A2%D7%A8%D7%A1%D7%A7%D7%99&pgnum=66&hilite=66dc6e09-66b4-4442-b5a9-094ed730d5d9 ספר השיחות] [[תרפ"ד]] {{הב}}}}.

באחת מהאסיפות הכפויות שקיימה הממשלה, השתתפו גדולי הדור החרדים ולהבדיל המשכילים. הגר"ח נאם נאום חוצב להבות אש, ומכיון שלמשכילים לא היה מה לענות, הם גיחכו וצחקו באמצע דבריו של הגר"ח. בראות זאת אדמו"ר הרש"ב, הוא עזב את האסיפה, כשהוא משאיר פתק ביד נאמן ביתו ר' [[מנדל חן]]. לאחר האסיפה דרש ר' מנדל שהאסיפה תברר את דבר [[הסתלקות]]ו של הרש"ב מהאסיפה, ותוך כדי דיבור פתח את הפתק שמסר בידו [[אדמו"ר הרש"ב]] בה היה כתוב: "לא אוכל להשתתף באסיפה בה לועגים לגדולי ישראל". לאות הזדהות עם דברי אדמו"ר הרש"ב, עזבו כל גדולי הדור את האסיפה. באותה הזדמנות אמר הגר"ח: אני מקנא ברש"ב, שבין מקורביו נמצא אדם נפלא כר' מנדל חן.

===המסע לאסיפה ובחזור===

אחר אותה אסיפה, ב[[אייר]] תע"ר באו הגר"ח ו[[אדמו"ר הרש"ב]] ל[[פטרבורג]], והתעכבו בה עד סוף [[חודש סיוון]], בכדי לסדר ענינים נחוצים עבור הכלל. ב[[חג השבועות]] התארח הגר"ח אצל אדמו"ר הרש"ב, שהתגורר בעיר באותה תקופה. [[אדמו"ר הרש"ב]] אמר מאמר על המדרש רבה {{ציטוטון|ברכי נפשי את ה', מה [[הקב"ה]] ממלא את כל ה[[עולם]] אף [[נשמה]] ממלאת את כל הגוף}}, והסביר אותה על פי שיטת [[הרס"ג]], שכמו שהאדם מכיר חיותו על ידי שרואה בעין חיות נפשו, כך נכרת חיות ה' הממלאת ומחיית את כל העולם בעין. הגר"ח אמר מאמר על הפסוק תורת ה' תמימה, ועל פי המובא במדרש רבה: {{ציטוטון|[[רבי ירמיה]] וחרינא, רבי ירמיה אמר למה היא תמימה משום שהיא משיבת נפש, וחרינא אמר למה היא משיבת [[נפש]] לפי שהיא תמימה}}{{הערה|[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] מכתב א' תל"ט, תורת חיים עובדות ואמרות לבית בריסק.}}.

מסופר, כי כאשר נסעו הגר"ח ו[[אדמו"ר הרש"ב]] יחד בדרכם לאסיפה, ועברו דרכם בעיירות שונות, באו החסידים לקבל את פניו של אדמו"ר הרש"ב, ואילו את הגר"ח לא באו לקבל. אמר הגר"ח: עכשיו אני מבין את החילוק בין [[חסידים]] למתנגדים. החסידים מכבדים את רבם בחייו, אך כאשר רבם נפטר הם קוברים אותו מיד ללא שהיות והספדים. לעומת זאת, ה[[מתנגדים]] מכבדים את רבם דווקא לאחר [[מיתה|פטירתו]], ואז הם מכבירים בהספדים ארוכים, אך בעודו חי אינם מעוניינים לכבדו{{הערה|תורת חייפ לפרשת ויקרא עמ' קי"ב.}}.

באחד ממסעותיהם, נעצרו הגר"ח והרש"ב ב[[עיירה]] נידחת, והתפללו בבית כנסת של קנטוניסטים. הם ראו את אחד מהקנטוניסטים ניגש לעמוד התפילה ואומר: רבונו של עולם, מה יש לנו להתפלל אליך. נתפלל על אריכות ימים? מה טעם יש לנו מחיים כאלו. בָּנֵי? אנו כבר זקנים מדי, ודבר זה לא ייתכן על פי דרך ה[[טבע]]. מזוני? יש לנו ממון ו[[מזון]] די הצורך. אלא על מה נתפלל רבונו של עולם? ש{{ציטוטון|יתגדל ויתקדש שמיה רבה!}}{{הערה|ספר זכרון לרבי [[יעקב ליפשיץ]], קונטרס נאד של דמעות.}}.

==סמיכת רבנים להוראה==
רבי חיים, כגדול הדור, היה סומך רבנים אחרים [[סמיכה להוראה|להוראה]]. כאשר הרה"ק רבי [[לוי יצחק שניאורסאהן]], אבי [[הרבי]], רצה לקבל סמיכה, בא רבי לוי יצחק לרבי חיים מבריסק, שאכן הסמיך אותו. דרכו היה שבנוסף לשאלות אותם שאל את הנבחן, היה גם נותן לנבחן להשיב על שאלות שבאו לפניו בשעת מעשה.

כאשר בא אליו רבי יצחק לוי, היה אז [[חג הסוכות]], והתעוררה באותו זמן שאלה בנוגע לשבת של סוכות במקום מסוים ששכחו לערב בו [[ערובי חצרות]], וממילא לא יכלו תושבי המקום לטלטל את המאכלים ולהוציאם מן הבית אל הסוכה שבחצר ולקיים מצוות עונג שבת. השאלה באה לפני רבי חיים, שהציג את השאלה בפניו של רבי לוי יצחק, ורבי לוי יצחק פסק כי ה[[סוכה]] עצמה מערבת, ומותר במקרה זה לטלטל ולהביא מאכלים מן הבית לסוכה בשבת.

הרבי הסביר את הפסק בכך ש"עירוב חצירות" ענינו שהחצר כולה נעשית רשות אחת, והיינו על ידי זה שלוקחים פת או איזה ענין של [[מזון]] שבו משתתפים כל דיירי החצר, ומניחים בדירתו של אחד מהם, וכיון ש"דירתו של אדם אינה נמשכת אלא אחר מקום פתו", נעשה מקום זה רשות משותפת של כל דיירי החצר. ובכן במה דברים אמורים שיש צורך בכך - בשבתות של כל השנה, שכל אחד אוכל בדירתו, ולא בדירת חבירו, ולכן, כדי שיוכלו לטלטל בחצר, צריך להוסיף ענין בפני עצמו, שתהי' גם פת ואכילה משותפת לכל דיירי החצר; אבל ב[[חג הסוכות]], שממילא אוכלים כולם בסוכה שבחצר, ודעתו של אדם היא במקום שאוכל סעודתו - אין צורך בעירוב בפני עצמו, כיון שסעודת כל דיירי החצר היא באותו מקום ובאותו ענין{{הערה|1= [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25066&hilite=c79d1412-8e2d-42f4-afa7-b3108ec817a9&st=%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F&pgnum=241 תורת מנחם חל"ד [[תשכ"ב]] חלק ג' עמ' 214 (241)] ו[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14932&st=&pgnum=119&hilite= לקוטי שיחות ח"ט עמ' 91 (עמ' 119)]}}.

==שיטתו==
===שיטתו הלימודית===
רבי חיים חידש שיטת לימודית הידועה בשם "שיטת בריסק". שיטה זו נפוצה ביותר בעולם הישיבות.

שיטה זו הוגדרה בזמנה על ידי הרב [[שלמה יוסף זוין]]{{הערה|"אישים ושיטות" ע' 46.}}, כשהוא מטיב להגדיר את יחודיותו של הרב חיים, וקורא לזה "ראשוניות":

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ויש ו"ראשוניות" גם משום שלימות. הקרעים והחצאים, הפיזור והפירוד, באים בריחוק מקום בריחוק זמן מן המקור והשרש. בנקודה השרשית אין "קיצוץ בנטיעות". ושלימות ראשונית זו יש במשנתו של רבי חיים. לא שלימות בשטח ובהיקף, אלא זו החודרת לתוך תוכו של דבר ותופסת את מהותו ועצמותו. כל מהותו וכל עצמותו. כל עוד שלא השגנו את הדבר בעמקי גנזיו, איננו ברשותנו בכל שלימותו. אפשר, למשל, שיודע אדם את "כל התורה" ואף על דבר אחד מן התורה לא נוכל להגיד ש"תלמודו בידו". אפשר, שיבין אדם סוגיא שלימה על כל נושאי כליה, ראשונים ואחרונים, ואת תמצית הנקודה לא ירגיש. אפשר, שיפלפל אדם בסוגיא ידועה גם בחריפות וגם בבקיאות, ולאו דוקא ב[[פלפול]] של הבל, אלא בדברים של טעם, ובכל זאת הוא סובב הולך מסביב לנקודה ואליה לא הגיע. לקוי'ה אז השלימות בשני מובנים: בחסר וביתר. חסר ה"מעמקים", פנימיותו של דבר, ויתרים כל אותם הסברות והחידושים, שנדבקו לנושא הנידון מן החוץ, ובעצם אינם עניין לכאן. השלימות מחברת ומבדלת כאחת. מחברת את כל חלקי הדבר, ומבדלת את הזמורות הזר, שנתערבו לתוכו.}}
===אודות ההתנגדות לחסידות===
רבי חיים היה נכד של הגאון [[רבי חיים מוולוז'ין]], שהיה היחיד מתלמידי ה[[גר"א]] שלא אבה להשתתף באסיפות שרקמו ה[[מתנגדים]] כנגד מחנה ידידי ה' של [[הבעל שם טוב]] ותלמידיו, ואף לא נטל צעד בכל הצעדים שרקמו נגדם. כאשר שאלו את רבי חיים מבריסק לימים אודות התחברותו עם החסידים למרות המלחמה נגדם על ידי הגר"א ותלמידיו, אמר: בשעת המחלוקת עם החסידים היו שתי מחנות בקרב המתגדים; אלו שחיפשו את האמת ומצאו אותה לבסוף, ולעומתם אלו שחיפשו לחרחר ריב. מנכדיהם של האחרונים, צריכים לשמור מרחק כמפני אש{{הערה|תורת חיים.}}.

רבי חיים מבריסק נפטר בשנת [[תרע"ח]], ונקבר ליד סב אשתו, הנצי"ב מוולוז'ין.

== ספריו ==
רבי חיים חיבר בעצמו את ספרו "חידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם". הספר נודע בחשיבותו המיוחדת, ואף הרבי מזכירו ב[[ליקוטי שיחות]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15930&hilite=284bb8b3-971b-462e-92b2-9da33225bbd9&st=%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99+%D7%94%D7%92%D7%A8%22%D7%97&pgnum=83 לקוטי שיחות חלק ל"ד].}} מספר פעמים ודן בו, בייחוד בחידושו בהלכות תפילה{{הערה|ראה אגרות קודש חלק ח' עמ' של"ב, ו[[ליקוטי שיחות]] חלק כ"ב שיחה הא' לפ' אמור.}}.

ספרים נוספים יצאו לאחר פטירתו מתוך כתבי ידיו וכתבי תלמידיו, והם:

*חידושי הגר"ח על הש"ס.
*חידושי הגר"ח על ב"ק (מ' אורייתא).
*חידושי הגר"ח על ב"מ (מ' אורייתא).
*כתבי הגר″ח והגרי″ז (מהעתקות הרב אפרים מרזכי גינזבורג)
*מגנזי הגר″ח (יוהנסבורג תשמ″ט)

== תלמידיו ==
*הגאון רבי [[ברוך בער ליבוביץ']] - בעל ה"ברכת שמואל"
*הגאון רבי [[שמעון יהודה שקופ]] - בעל ה'שערי יושר'
*הגאון רבי [[אלחנן בונים ווסרמן]] בעל ה'קובץ שיעורים'
*העילוי ממייצ'עט.
*הגאון רבי [[יחזקאל אברמסקי]]
*בנו הגאון רבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]] - ר' ועלול'ה.
*בנו הגאון רבי [[משה סולובייצ'יק]]
*הגאון רבי [[איסר זלמן מלצר]] מסלוצק.

==קישורים חיצוניים==
*הרב [[שלמה יוסף זוין]] '''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33467&st=&pgnum=33 ר' חיים סולובייצ'יק]''', בספר "אישים ושיטות"
{{אחרונים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:סולובייצ'יק, חיים}}
[[קטגוריה:רבני ליטא]]
[[קטגוריה:אחרונים]]

חיים סולובייצ'יק

2020-12-05T22:01:15Z

מן ההר: /* תולדות חיים */

{{דמות
|שם=חיים סולובייצ'יק
|כינוי=ר' חיים מבריסק
|תמונה=[[קובץ:Chaim Soloveitchik.JPG|250px]]
|תיאור= ראש ישיבת וולוז'ין ומחבר ספרים
|תאריך לידה=[[שושן פורים]] [[תרי"ג]]
|מקום לידה=
|תאריך פטירה=[[כ"א במנחם אב]][[תרע"ח]]
|מקום פטירה=
|מקום פעילות=[[בריסק]]
|תפקידים נוספים=
|רבותיו=
|תלמידיו= רבי [[ברוך בער ליבוביץ']] רבי [[שמעון יהודה שקופ]], רבי [[אלחנן בונם ווסרמן]], העילוי ממייצ'עט, רבי [[יחזקאל אברמסקי]], רבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]], רבי [[איסר זלמן מלצר]].
|חיבוריו= חידושי רבי חיים הלוי, חידושי הגר"ח
|השתייכות=[[:קטגוריה:רבני ליטא|ליטא]]
}}
[[רב|הרב]] '''חיים הלוי סולוביצי'ק''' (מכונה '''ר' חיים מבריסק''' או '''ר' חיים בריסקער'''), מגדולי הדמויות הרבניות בדור הקודם, ממשפחת [[שושלת בריסק|רבני משפחת בריסק]], ואבי השיטה הלימודית הידועה - שיטת בריסק.
==תולדות חיים==
רבי חיים נולד בשנת [[תרי"ג]] לאביו רבי [[יוסף דב סולובייצ'יק|יוסף דוב הלוי (רבי יושע בער) סולובייציק ה"בית הלוי"]], שהיה מגדולי הדור. בצעירותו למד עם הגאון ר' [[יוסף רוזין]] (שבא ללמוד אצל אביו ה"בית הלוי"). הוא למד בישיבת וולוז'ין, ובהגיעו לפרקו לקח אותו הנצי"ב מוולוז'ין ששימש כראש הישיבה, כחתן לנכדתו (בת לחתנו ר' רפאל שפירא שכיהן לצידו כמשנה ראש ישיבת וולוזי'ן ואחר כך היה לראש הישיבה ואב"ד וולוז'ין). לאחר נישואיו הלך לסלוצק בעקבות אביו שנאלץ לפרוש מהישיבה. אך הוא חזר אליה בשנת [[תרל"ג]]. בגיל 27 התמנה לר"מ בישיבה, וכמשנה לראש הישיבה. נקבר ליד סב אשתו הנצי"ב בבית הקברות היהודי בעיר ורשה.

בשנת [[תרנ"ב]] עם סגירת הישיבה נעשה ל[[רב]] העיר בריסק, אם כי התנה את הרבנות בהבאת רבי שמחה זליג ריגר כמורה הוראה לצידו כדי שלא יתעסק בפסיקת הלכה יומיומית.

== פועלו וקירבתו לחסידות ==
רבי חיים היה ידוע במיוחד בחכמתו{{הערה|[[רשימות הרבי]] חוברת ח', "הוא היה אדם חכם מאוד".}} ובצדקתו. הוא אהד ביותר את ה[[חסיד]]ים בדורו ובהתאם לכך הוא גם רצה להשתדך עם יהודים שנמנו על תנועת החסידות. כל בניו ובנותיו שידך לחסידים ואנשי מעשה, למעט משידוך אחד{{הערה|יש אומרים ששידוך זה נעשה ללא רשותו ושלא בידיעתו}}.

רבי חיים היה ממנהיגי היהדות האורתודוקסית באותה תקופה, אותה הנהיג יחד עם שאר גדולי ישראל: אדמו"ר הרש"ב, [[החפץ חיים]] רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, רבי דוד פרידמן מקרלין, האדמו"ר [[מגור]] - רבי [[יהודה אריה לייב אלתר (השפת אמת)]] (לאחר פטירתו של השפת אמת זירז הגר"ח להוציא לאור את כתביו על מסכתות סדר מועד וקדשים) ועוד.

== ידידותו עם [[אדמו"ר הרש"ב]] ==
היה ידיד קרוב של [[אדמו"ר הרש"ב]]. הידידות הגיעה עד לכדי כך שכאשר הקים [[הרש"ב]] את ישיבת [[תומכי תמימים]] ורצונו היה שהתמימים יהיו שקועים ראשם ורובם בהויות התורה ב[[עיון]] ובהעמקה כנהוג בחב"ד, הוא רצה למנות את הגאון רבי חיים מבריסק לראש הישיבה, והציע לו את ההצעה, אך ההצעה לא יצאה לפועל מסיבות שונות.

במכתבים שיתפרסמו לאחרונה מספריית לנין ברוסיא משנת תרס"ח צילום מכתב יד קודש של אדמו"ר מהוריי"צ אנחנו יכולים ללמוד על גודל הערכה והידידות ששרו בין כ"ק הרבי מהורש"ב ובין ר' חיים מבריסק:

אדמו"ר הרש"ב כותב אל ר' חיים וזלה"ק{{הערה|שלח העתק ממכתבים אלו לבנו אדמו"ר הריי"צ, בצירוף אגרת אליו - מיום כ"ז מנחם אב תרס"ח (נדפסה באג"ק ח"ד ע' שטז) -}}:

"כבוד הגאון הגדול המפורסם בקצוי תבל תפארת ישראל מעוז ומשגב יראת ד' אוצרו כש"ת [כבוד שם תפארתו] מוהר"ר חיים הלוי שליט"א אבד"ק בריסק דליטא נרו יאיר ויזרח לעד אחד"ש הדר"ג [= אחרי דרישת שלום הדרת גאונו].."

והרב סולבייטשיק כותב על הרבי מהורש"ב את התוארים דלהלן:

ברכה מרובה לכבוד הרב המאוה"ג סוע"ה [= המאור הגדול סיני ועוקר הרים] מפורסם בתורתו ויראתו וצדקתו ומעשיו מכריזין, לזכות הרבים כוננו וכו' מוהר"ר שלום דובער שליט"א, וכ"ט לכ"ג [= וכל טוב לכבוד גאונו] הרמה שליט"א.

בעת מחלתו האחרונה של ר' חיים, כתב הרבי מהורש"ב מכתב התעררות חריף, לבני קהילת בריסק, הכיצד אינם משתדלים כדבעי ואינם משלמים כדרוש על רפואתו של ר' חיים, והרבי כתב מילים מיוחדות, לבאר את גודל מעלתו, שבני קהילתו לא משיגים בה.

השתתפו יחד בפעולות ואסיפות שונות לחיזוק היהדות. באסיפות השתתפו גם [[אדמו"ר הריי"צ]], [[רבי דוד מקרלין]] ועוד גדולי ישראל{{הערה|1=
[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31635&hilite=18070500-0a5c-4851-adfa-0924250abd19&st=%u05de%u05d1%u05e8%u05d9%u05e1%u05e7&pgnum=367 אגרות קודש - אדמ"ר הרש"ב]}}.

===האסיפה בשנת תע"ר===
ב[[שבט]] [[תע"ר]] התקיימה וועדה של הרבני לסדור משרת ה"רב מטעם", בה השתתפו כל גדולי הדור. באותה אסיפה היו חלוקי דיעות האם על הרב מטעם לדעת את השפה הרוסית ודברים מינימיליים. רבי [[מאיר שמחה מדווינסק]] בתמיכתו של הגאון רבי דוד פרידמן מקרלין ורבי [[שמריה נח שניאורסון]] מבויברויסק צידדו בחיוב, ואילו רבי חיים מבריסק, בתמיכתו של [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[החפץ חיים]] צידדו בתוקף שלא ילמדו בשום פנים ואופן לימודים אחרים. הגר"ח נאם באסיפה, ובמהלך האסיפה, קרא הגר"ח לחפץ חיים שיבוא וינאם, על אף זקנותו וחולשתו{{הערה|תורת חיים עמ' ר'.}}.

בהפסקות שהתקיימו באותה אסיפה, הוא היה נוהג לספר סיפורי צדיקים כדרכו. הוא סיפר כי אמירת ה[[כתר]] של רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] ב[[ימים הנוראים]] היה בכוחה לפקוד עקרות ששמעו אותה, ורבי חיים אף הוכיח זאת על פי [[הלכה]] ב[[נגלה]], וזקני החסידים מאוד התפעלו מכך{{הערה|[[רשימות הרבי]], חוברת ח'.}}

בימים שבהם התנהלו אותם אסיפות, שהו הגאונים גדולי הדור במלון מיוחד לשם כך, רבי חיים שהה ברוב הזמן עם ידידו [[אדמו"ר הרש"ב]]. לשאלת ידידיו מה ראה לעשות כך, הוא השיב: אמנם ה[[תורה]] ניתנה על [[הר סיני]], אך [[בית המקדש]] נבנה דווקא על [[הר המוריה]] בו נעקד [[יצחק אבינו]], שכן [[קדושה]] באה דווקא על ידי [[מסירות נפש]]{{הערה|תורת חיים, אמרים ועובדות לבית בריסק על התורה, עמ' כט.}}.

[[אדמו"ר הריי"צ]] סיפר, כי הוא היה משמש את הגדולים שהשתתפו באסיפה. באחת מהפעמים נכנס לחדרו של רבי חיים כדי להגיש לפניו צלוחית [[מים]] חמים. במקום שהה רבי [[יעקב ליפשיץ]] שדיבר אודות חסידים ומתנגדים. באמצע דיבוריו של הרב ליפשיץ נפלט מפיו של אדמו"ר הריי"צ: מתנגד הוא בעצם, דבר מזוהם.. רבי חיים שמע ושתק{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15870&st=%D7%98%D7%95%D7%95%D7%A2%D7%A8%D7%A1%D7%A7%D7%99&pgnum=66&hilite=66dc6e09-66b4-4442-b5a9-094ed730d5d9 ספר השיחות] [[תרפ"ד]] {{הב}}}}.

באחת מהאסיפות הכפויות שקיימה הממשלה, השתתפו גדולי הדור החרדים ולהבדיל המשכילים. הגר"ח נאם נאום חוצב להבות אש, ומכיון שלמשכילים לא היה מה לענות, הם גיחכו וצחקו באמצע דבריו של הגר"ח. בראות זאת אדמו"ר הרש"ב, הוא עזב את האסיפה, כשהוא משאיר פתק ביד נאמן ביתו ר' [[מנדל חן]]. לאחר האסיפה דרש ר' מנדל שהאסיפה תברר את דבר [[הסתלקות]]ו של הרש"ב מהאסיפה, ותוך כדי דיבור פתח את הפתק שמסר בידו [[אדמו"ר הרש"ב]] בה היה כתוב: "לא אוכל להשתתף באסיפה בה לועגים לגדולי ישראל". לאות הזדהות עם דברי אדמו"ר הרש"ב, עזבו כל גדולי הדור את האסיפה. באותה הזדמנות אמר הגר"ח: אני מקנא ברש"ב, שבין מקורביו נמצא אדם נפלא כר' מנדל חן.

===המסע לאסיפה ובחזור===

אחר אותה אסיפה, ב[[אייר]] תע"ר באו הגר"ח ו[[אדמו"ר הרש"ב]] ל[[פטרבורג]], והתעכבו בה עד סוף [[חודש סיוון]], בכדי לסדר ענינים נחוצים עבור הכלל. ב[[חג השבועות]] התארח הגר"ח אצל אדמו"ר הרש"ב, שהתגורר בעיר באותה תקופה. [[אדמו"ר הרש"ב]] אמר מאמר על המדרש רבה {{ציטוטון|ברכי נפשי את ה', מה [[הקב"ה]] ממלא את כל ה[[עולם]] אף [[נשמה]] ממלאת את כל הגוף}}, והסביר אותה על פי שיטת [[הרס"ג]], שכמו שהאדם מכיר חיותו על ידי שרואה בעין חיות נפשו, כך נכרת חיות ה' הממלאת ומחיית את כל העולם בעין. הגר"ח אמר מאמר על הפסוק תורת ה' תמימה, ועל פי המובא במדרש רבה: {{ציטוטון|[[רבי ירמיה]] וחרינא, רבי ירמיה אמר למה היא תמימה משום שהיא משיבת נפש, וחרינא אמר למה היא משיבת [[נפש]] לפי שהיא תמימה}}{{הערה|[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] מכתב א' תל"ט, תורת חיים עובדות ואמרות לבית בריסק.}}.

מסופר, כי כאשר נסעו הגר"ח ו[[אדמו"ר הרש"ב]] יחד בדרכם לאסיפה, ועברו דרכם בעיירות שונות, באו החסידים לקבל את פניו של אדמו"ר הרש"ב, ואילו את הגר"ח לא באו לקבל. אמר הגר"ח: עכשיו אני מבין את החילוק בין [[חסידים]] למתנגדים. החסידים מכבדים את רבם בחייו, אך כאשר רבם נפטר הם קוברים אותו מיד ללא שהיות והספדים. לעומת זאת, ה[[מתנגדים]] מכבדים את רבם דווקא לאחר [[מיתה|פטירתו]], ואז הם מכבירים בהספדים ארוכים, אך בעודו חי אינם מעוניינים לכבדו{{הערה|תורת חייפ לפרשת ויקרא עמ' קי"ב.}}.

באחד ממסעותיהם, נעצרו הגר"ח והרש"ב ב[[עיירה]] נידחת, והתפללו בבית כנסת של קנטוניסטים. הם ראו את אחד מהקנטוניסטים ניגש לעמוד התפילה ואומר: רבונו של עולם, מה יש לנו להתפלל אליך. נתפלל על אריכות ימים? מה טעם יש לנו מחיים כאלו. בָּנֵי? אנו כבר זקנים מדי, ודבר זה לא ייתכן על פי דרך ה[[טבע]]. מזוני? יש לנו ממון ו[[מזון]] די הצורך. אלא על מה נתפלל רבונו של עולם? ש{{ציטוטון|יתגדל ויתקדש שמיה רבה!}}{{הערה|ספר זכרון לרבי [[יעקב ליפשיץ]], קונטרס נאד של דמעות.}}.

==סמיכת רבנים להוראה==
רבי חיים, כגדול הדור, היה סומך רבנים אחרים [[סמיכה להוראה|להוראה]]. כאשר הרה"ק רבי [[לוי יצחק שניאורסאהן]], אבי [[הרבי]], רצה לקבל סמיכה, בא רבי לוי יצחק לרבי חיים מבריסק, שאכן הסמיך אותו. דרכו היה שבנוסף לשאלות אותם שאל את הנבחן, היה גם נותן לנבחן להשיב על שאלות שבאו לפניו בשעת מעשה.

כאשר בא אליו רבי יצחק לוי, היה אז [[חג הסוכות]], והתעוררה באותו זמן שאלה בנוגע לשבת של סוכות במקום מסוים ששכחו לערב בו [[ערובי חצרות]], וממילא לא יכלו תושבי המקום לטלטל את המאכלים ולהוציאם מן הבית אל הסוכה שבחצר ולקיים מצוות עונג שבת. השאלה באה לפני רבי חיים, שהציג את השאלה בפניו של רבי לוי יצחק, ורבי לוי יצחק פסק כי ה[[סוכה]] עצמה מערבת, ומותר במקרה זה לטלטל ולהביא מאכלים מן הבית לסוכה בשבת.

הרבי הסביר את הפסק בכך ש"עירוב חצירות" ענינו שהחצר כולה נעשית רשות אחת, והיינו על ידי זה שלוקחים פת או איזה ענין של [[מזון]] שבו משתתפים כל דיירי החצר, ומניחים בדירתו של אחד מהם, וכיון ש"דירתו של אדם אינה נמשכת אלא אחר מקום פתו", נעשה מקום זה רשות משותפת של כל דיירי החצר. ובכן במה דברים אמורים שיש צורך בכך - בשבתות של כל השנה, שכל אחד אוכל בדירתו, ולא בדירת חבירו, ולכן, כדי שיוכלו לטלטל בחצר, צריך להוסיף ענין בפני עצמו, שתהי' גם פת ואכילה משותפת לכל דיירי החצר; אבל ב[[חג הסוכות]], שממילא אוכלים כולם בסוכה שבחצר, ודעתו של אדם היא במקום שאוכל סעודתו - אין צורך בעירוב בפני עצמו, כיון שסעודת כל דיירי החצר היא באותו מקום ובאותו ענין{{הערה|1= [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25066&hilite=c79d1412-8e2d-42f4-afa7-b3108ec817a9&st=%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9F&pgnum=241 תורת מנחם חל"ד [[תשכ"ב]] חלק ג' עמ' 214 (241)] ו[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14932&st=&pgnum=119&hilite= לקוטי שיחות ח"ט עמ' 91 (עמ' 119)]}}.

==שיטתו==
===שיטתו הלימודית===
רבי חיים חידש שיטת לימודית הידועה בשם "שיטת בריסק". שיטה זו נפוצה ביותר בעולם הישיבות.

שיטה זו הוגדרה בזמנה על ידי הרב [[שלמה יוסף זוין]]{{הערה|"אישים ושיטות" ע' 46.}}, כשהוא מטיב להגדיר את יחודיותו של הרב חיים, וקורא לזה "ראשוניות":

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ויש ו"ראשוניות" גם משום שלימות. הקרעים והחצאים, הפיזור והפירוד, באים בריחוק מקום בריחוק זמן מן המקור והשרש. בנקודה השרשית אין "קיצוץ בנטיעות". ושלימות ראשונית זו יש במשנתו של רבי חיים. לא שלימות בשטח ובהיקף, אלא זו החודרת לתוך תוכו של דבר ותופסת את מהותו ועצמותו. כל מהותו וכל עצמותו. כל עוד שלא השגנו את הדבר בעמקי גנזיו, איננו ברשותנו בכל שלימותו. אפשר, למשל, שיודע אדם את "כל התורה" ואף על דבר אחד מן התורה לא נוכל להגיד ש"תלמודו בידו". אפשר, שיבין אדם סוגיא שלימה על כל נושאי כליה, ראשונים ואחרונים, ואת תמצית הנקודה לא ירגיש. אפשר, שיפלפל אדם בסוגיא ידועה גם בחריפות וגם בבקיאות, ולאו דוקא ב[[פלפול]] של הבל, אלא בדברים של טעם, ובכל זאת הוא סובב הולך מסביב לנקודה ואליה לא הגיע. לקוי'ה אז השלימות בשני מובנים: בחסר וביתר. חסר ה"מעמקים", פנימיותו של דבר, ויתרים כל אותם הסברות והחידושים, שנדבקו לנושא הנידון מן החוץ, ובעצם אינם עניין לכאן. השלימות מחברת ומבדלת כאחת. מחברת את כל חלקי הדבר, ומבדלת את הזמורות הזר, שנתערבו לתוכו.}}
===אודות ההתנגדות לחסידות===
רבי חיים היה נכד של הגאון [[רבי חיים מוולוז'ין]], שהיה היחיד מתלמידי ה[[גר"א]] שלא אבה להשתתף באסיפות שרקמו ה[[מתנגדים]] כנגד מחנה ידידי ה' של [[הבעל שם טוב]] ותלמידיו, ואף לא נטל צעד בכל הצעדים שרקמו נגדם. כאשר שאלו את רבי חיים מבריסק לימים אודות התחברותו עם החסידים למרות המלחמה נגדם על ידי הגר"א ותלמידיו, אמר: בשעת המחלוקת עם החסידים היו שתי מחנות בקרב המתגדים; אלו שחיפשו את האמת ומצאו אותה לבסוף, ולעומתם אלו שחיפשו לחרחר ריב. מנכדיהם של האחרונים, צריכים לשמור מרחק כמפני אש{{הערה|תורת חיים.}}.

רבי חיים מבריסק נפטר בשנת [[תרע"ח]], ונקבר ליד סב אשתו, הנצי"ב מוולוז'ין.

== ספריו ==
רבי חיים חיבר בעצמו את ספרו "חידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם". הספר נודע בחשיבותו המיוחדת, ואף הרבי מזכירו ב[[ליקוטי שיחות]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15930&hilite=284bb8b3-971b-462e-92b2-9da33225bbd9&st=%D7%97%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99+%D7%94%D7%92%D7%A8%22%D7%97&pgnum=83 לקוטי שיחות חלק ל"ד].}} מספר פעמים ודן בו, בייחוד בחידושו בהלכות תפילה{{הערה|ראה אגרות קודש חלק ח' עמ' של"ב, ו[[ליקוטי שיחות]] חלק כ"ב שיחה הא' לפ' אמור.}}.

ספרים נוספים יצאו לאחר פטירתו מתוך כתבי ידיו וכתבי תלמידיו, והם:

*חידושי הגר"ח על הש"ס.
*חידושי הגר"ח על ב"ק (מ' אורייתא).
*חידושי הגר"ח על ב"מ (מ' אורייתא).

== תלמידיו ==
*הגאון רבי [[ברוך בער ליבוביץ']] - בעל ה"ברכת שמואל"
*הגאון רבי [[שמעון יהודה שקופ]] - בעל ה'שערי יושר'
*הגאון רבי [[אלחנן בונים ווסרמן]] בעל ה'קובץ שיעורים'
*העילוי ממייצ'עט.
*הגאון רבי [[יחזקאל אברמסקי]]
*בנו הגאון רבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]] - ר' ועלול'ה.
*בנו הגאון רבי [[משה סולובייצ'יק]]
*הגאון רבי [[איסר זלמן מלצר]] מסלוצק.

==קישורים חיצוניים==
*הרב [[שלמה יוסף זוין]] '''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33467&st=&pgnum=33 ר' חיים סולובייצ'יק]''', בספר "אישים ושיטות"
{{אחרונים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:סולובייצ'יק, חיים}}
[[קטגוריה:רבני ליטא]]
[[קטגוריה:אחרונים]]

תורת המוסר

2020-12-05T21:57:54Z

מן ההר: /* ספרי מוסר מפורסמים */ עריכה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}

'''[[תורת המוסר]]''' היא חכמת [[ביטול החומר]], על ידי הוראת שקוץ ותיעוב כל הענינים [[גוף|הגופניים]] וה[[חומר]]יים{{הערה|היום יום ז' כסלו}}.
==תורת המוסר והקמת תנועת המוסר==
ספרי מוסר היו קיימים ביהדות יותר מאלף שנה, ואליהם מדברים התייחסויות הרביים שלהלן.

[[קובץ:גלינסקי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב יעקב גלינסקי, מדרשני תורת המוסר, זכה לקבל הוראות והדרכות מהרבי]]
בדור האחרון מקימי [[תנועת המוסר]] הם גדולי ליטא רבי ישראל סלנטר, תלמידו הסבא מסלבודקא ועוד.

ראה אודות זה בערך מורחב: [[תנועת המוסר]].

יסוד שיטה זו מיוסדת על "סור מרע", עקירת המידות הרעות מנפש האדם, ויחוד זמן מסויים מדי יום על עבודת המידות. זאת, בשונה מתורת החסידות שעיקרה התבוננות בגדלות ה', והפיכת הרע לטוב על ידי "עשה טוב".

לא כל גדולי ליטא הסכימו עם שיטה זאת, ורבים אחרים מגדולי ליטא (כמו [[שושלת בריסק]] דהיינו רבי [[חיים מבריסק]] ורבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]]) התנגדו לשיטה זאת בטענה שהמוסר כלול בתורה עצמה.

גם בדורינו היו וישנם רבנים ליטאים ההלכים בשיטת בעלי ה[[מוסר]], ביניהם נמנו רבי [[בנימין יהושע זילבר]], רבי [[אביגדור מילר]], רבי [[אריה לייב פרידמן]], רבי [[יעקב גלינסקי]], ועוד.

==ספרי מוסר מפורסמים==
מהדורות הראשונים:

*[[חובות הלבבות]] לרבנו בחיי אבן פקודה
*[[שערי תשובה]] לרבינו יונה מגרונדי.
*[[אורחות צדיקים]]
*מנורת המאור - לרבי יצחק אבוהב
*ספר חרדים - לרבי אליעזר אזכרי
* ראשית חכמה - לרבי אליהו די ווידאש
* שני לוחות הברית
*[[מסילת ישרים]], לרמח"ל
*שבט מוסר - לרבי אליהו מאיזמיר

מכתבי תנועת המוסר:
*אור ישראל - לרבי ישראל מסלנט.
*מכתבי רבי ישראל סלנטר
*כוכבי אור - לרבי איצלה בלאזר.
*דעת חכמה ומוסר - לסבא מקלם.
*בית קלם
*מדריגת האדם - לסבא מנובהרדוק.
*חכמה ומוסר - לרבי ירוחם ליבוביץ' ממיר
*אהבת מישרים ויסודי הדעת - לרבי משה רוזנשטיין מלומז'א
*אור יהל - לרבי לייב חסמן
*מכתב מאליהו - לרבי אליהו אליעזר דסלר מפוניבז'
*אור יחזקאל - לרבי יחזקאל לווינשטיין מפוניבז'
*לב אליהו - לרבי אליהו לופיאן
*שפתי חיים - לרבי חיים פרידלנדר מפוניבז'
*ועוד

מחלקה בפני עצמה חולקים ספרי המוסר החזון איש שלא היה מזוהה עם תנועת המוסר ואף ביקר חלק מרעיונותיהם
*אמונה ובטחון - ל[[חזון איש]].
*אגרות חזון איש

==שיטת המוסר לעומת תורת החסידות==
תורת החסידות כוללת בתוכה את תורת המוסר באופן של עשה טוב, אך מעלה יתירה יש בה, בהיות תורת המוסר עוסקת בסור מרע, והמידות הרעות משתנות מזמן לזמן, גם [[היצר הרע]] מתגבר בכל זמן מסויים על ענין מסויים בדווקא, אבל תורת החסידות עוסקת בהתבוננות בגדלות ה', וזו כמובן לא משתנית כלל.

שיטת המוסר לעומת-זאת, מתעסקת בתיקון המידות.

[[אדמו"ר הריי"צ]] מסביר את עניינה של שיטת המוסר בשיחה שאמר, ונדפסה ב[[קונטרס תורת החסידות]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=.. והאדם כשהוא מתנהג כבעל חי, הנה הוא גרוע יותר מבעל חי. דהבעל חי אין לו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת ה[[גוף]] ותאוותיו. אבל האדם שיש בו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת הגוף, כמו במעלת המדות טובות, ובמעלת המושכלות, ובוחר בתאוות גופניות הוא גרוע ומזוהם יותר מכמו, להבדיל, הבעל חי.

וחכמת ביטול החומר הבא על ידי הוראת מיאוסם שקוצם ותיעובם של תענוגות ותאוות גופניות, וגודל העונש ביסורי [[גיהנום]] והדומה, אשר יענש האדם בגלל המשכתו אחר תאוות הגוף, היא חכמת המוסר}}

תורת המוסר אם-כן, עוסקת ב"חבישת הפצעים החיצוניים", בתיקון מידת הגאוה, העצלות, הכעס וכדומה. דוגמא מצוינת לקו הזה נמצא בספר "מסילת-ישרים" להרמח"ל, למשל.

תורת החסידות לא באה לבטל את עניינם של שתי השיטות האחרות, שיטת המוסר ו[[שיטת החקירה]], אלא להוסיף עליהן.

תורת החסידות טוענת שאין להסתפק בפניה אל השכל האנושי והתעסקות איתו בלבד, כמו גם אין להתעסק ב"חבישת הפצעים החיצוניים" לבד.
תורת החב"ד אמנם פונה אל השכל האנושי ודורשת שהוא יקבל בשכלו בהבנה ברורה ועיונית את המושכלות שתורת החסידות מציעה לפניו, אך המושכלות עצמן אין מקורן בשכל אנושי, כי אם אלוקי.

בתורת החסידות מבוארים דרגות אלוקיות כפי שהם משתלשלים מהעולמות העליונים עד למטה, בסדר מסודר ובהיר, עם משלים שמקפידים שהאדם לא יְגַשֵּׁם ח"ו את הדברים והדרגות האלוקיות עליהן הוא לומד לדברים גשמיים, ועם-זה ירגיש שייכות לחומר הנלמד עד שזה יפעל עליו את פעולתו.

וכפי שממשיך וכותב אדמו"ר הריי"צ:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= אמנם יתרון לתורת החסידות בזה, אשר מעוררת גם רגשי הלב להתפעל באותה המידה שבלב המחויבת מידיעתה והשכלתה של ההשכלה ההיא, אשר למד בתורת החסידות}}

==שבירת הגוף==
בניגוד לתורת המוסר שדוגלת בשבירת הגוף על ידי סיגופים ותעניות, הרי [[תורת החסידות]] מסבירה שיש לרתום את הגוף לצרכי עבודת ה', וכלשון [[הרמב"ם]] "היות הגוף בריא ושלם מדרכי ד' הוא"{{הערה|1=הל' דעות ד, א.}}. וכביאור [[הבעש"ט]] על הפסוק "כי תראה [[חמור]] שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו"{{הערה|1=שמות כג, ה.}}, שפירושו: כי תראה את חומריות ה[[גוף]] - שהוא שונא שלך, ותחשוב שצריך אתה לשוברו, עליך לדעת שצריך לעזב עימו, דווקא עם הגוף.

אמנם, ב[[תורת החסידות]] מבואר היטב שה[[גוף]] הוא [[משכא דחויא]], וחיותו היא מ[[נפש הבהמית]] שבגוף (אצל ה[[בינוני]], מה שאין כן אצל הצדיקים, שאצלם ה[[גוף]] הוא בבחינת זר אצלו, וכמאמר הלל כשהיה הולך לבית המרחץ היה נוהג לומר שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה), ויתרה מזו שהוא מפריע בעבודת ה' מצד גסותו וחומריותו. אולם דרכי שבירת ה[[גוף]] בדרך [[חסידות חב"ד]], היא דוקא ב[[התבוננות]] רוחנית בשפלות האדם ורוע מעשיו ולא בשבירה גשמית של הגוף.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ספרי חקירה ומוסר]]
[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תורת המוסר

2020-12-04T00:35:49Z

מן ההר: /* ספרי מוסר מפורסמים */ עריכה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}

'''[[תורת המוסר]]''' היא חכמת [[ביטול החומר]], על ידי הוראת שקוץ ותיעוב כל הענינים [[גוף|הגופניים]] וה[[חומר]]יים{{הערה|היום יום ז' כסלו}}.
==תורת המוסר והקמת תנועת המוסר==
ספרי מוסר היו קיימים ביהדות יותר מאלף שנה, ואליהם מדברים התייחסויות הרביים שלהלן.

[[קובץ:גלינסקי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב יעקב גלינסקי, מדרשני תורת המוסר, זכה לקבל הוראות והדרכות מהרבי]]
בדור האחרון מקימי [[תנועת המוסר]] הם גדולי ליטא רבי ישראל סלנטר, תלמידו הסבא מסלבודקא ועוד.

ראה אודות זה בערך מורחב: [[תנועת המוסר]].

יסוד שיטה זו מיוסדת על "סור מרע", עקירת המידות הרעות מנפש האדם, ויחוד זמן מסויים מדי יום על עבודת המידות. זאת, בשונה מתורת החסידות שעיקרה התבוננות בגדלות ה', והפיכת הרע לטוב על ידי "עשה טוב".

לא כל גדולי ליטא הסכימו עם שיטה זאת, ורבים אחרים מגדולי ליטא (כמו [[שושלת בריסק]] דהיינו רבי [[חיים מבריסק]] ורבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]]) התנגדו לשיטה זאת בטענה שהמוסר כלול בתורה עצמה.

גם בדורינו היו וישנם רבנים ליטאים ההלכים בשיטת בעלי ה[[מוסר]], ביניהם נמנו רבי [[בנימין יהושע זילבר]], רבי [[אביגדור מילר]], רבי [[אריה לייב פרידמן]], רבי [[יעקב גלינסקי]], ועוד.

==ספרי מוסר מפורסמים==
מהדורות הראשונים:

*[[חובות הלבבות]] לרבנו בחיי אבן פקודה
*[[שערי תשובה]] לרבינו יונה מגרונדי.
*[[אורחות צדיקים]]
*מנורת המאור - לרבי יצחק אבוהב
*ספר חרדים - לרבי אליעזר אזכרי
* שני לוחות הברית
*[[מסילת ישרים]], לרמח"ל

מכתבי תנועת המוסר:
*אור ישראל - לרבי ישראל מסלנט.
*מכתבי רבי ישראל סלנטר
*כוכבי אור - לרבי איצלה בלאזר.
*דעת חכמה ומוסר - לסבא מקלם.
*בית קלם
*מדריגת האדם - לסבא מנובהרדוק.
*חכמה ומוסר - לרבי ירוחם ליבוביץ' ממיר
*אהבת מישרים ויסודי הדעת - לרבי משה רוזנשטיין מלומז'א
*אור יהל - לרבי לייב חסמן
*מכתב מאליהו - לרבי אליהו אליזר דסלר מפוניבז'
*אור יחזקאל - לרבי יחזקאל לווינשטיין מפוניבז'
*לב אליהו - לרבי אליהו לופיאן
*שפתי חיים - לרבי חיים פרידלנדר מפוניבז'
*ועוד

מחלקה בפני עצמה חולקים ספרי המוסר החזון איש שלא היה מזוהה עם תנועת המוסר ואף ביכר חלק מרעיונותיהם
*אמונה ובטחון - ל[[חזון איש]].
*אגרות חזון איש

==שיטת המוסר לעומת תורת החסידות==
תורת החסידות כוללת בתוכה את תורת המוסר באופן של עשה טוב, אך מעלה יתירה יש בה, בהיות תורת המוסר עוסקת בסור מרע, והמידות הרעות משתנות מזמן לזמן, גם [[היצר הרע]] מתגבר בכל זמן מסויים על ענין מסויים בדווקא, אבל תורת החסידות עוסקת בהתבוננות בגדלות ה', וזו כמובן לא משתנית כלל.

שיטת המוסר לעומת-זאת, מתעסקת בתיקון המידות.

[[אדמו"ר הריי"צ]] מסביר את עניינה של שיטת המוסר בשיחה שאמר, ונדפסה ב[[קונטרס תורת החסידות]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=.. והאדם כשהוא מתנהג כבעל חי, הנה הוא גרוע יותר מבעל חי. דהבעל חי אין לו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת ה[[גוף]] ותאוותיו. אבל האדם שיש בו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת הגוף, כמו במעלת המדות טובות, ובמעלת המושכלות, ובוחר בתאוות גופניות הוא גרוע ומזוהם יותר מכמו, להבדיל, הבעל חי.

וחכמת ביטול החומר הבא על ידי הוראת מיאוסם שקוצם ותיעובם של תענוגות ותאוות גופניות, וגודל העונש ביסורי [[גיהנום]] והדומה, אשר יענש האדם בגלל המשכתו אחר תאוות הגוף, היא חכמת המוסר}}

תורת המוסר אם-כן, עוסקת ב"חבישת הפצעים החיצוניים", בתיקון מידת הגאוה, העצלות, הכעס וכדומה. דוגמא מצוינת לקו הזה נמצא בספר "מסילת-ישרים" להרמח"ל, למשל.

תורת החסידות לא באה לבטל את עניינם של שתי השיטות האחרות, שיטת המוסר ו[[שיטת החקירה]], אלא להוסיף עליהן.

תורת החסידות טוענת שאין להסתפק בפניה אל השכל האנושי והתעסקות איתו בלבד, כמו גם אין להתעסק ב"חבישת הפצעים החיצוניים" לבד.
תורת החב"ד אמנם פונה אל השכל האנושי ודורשת שהוא יקבל בשכלו בהבנה ברורה ועיונית את המושכלות שתורת החסידות מציעה לפניו, אך המושכלות עצמן אין מקורן בשכל אנושי, כי אם אלוקי.

בתורת החסידות מבוארים דרגות אלוקיות כפי שהם משתלשלים מהעולמות העליונים עד למטה, בסדר מסודר ובהיר, עם משלים שמקפידים שהאדם לא יְגַשֵּׁם ח"ו את הדברים והדרגות האלוקיות עליהן הוא לומד לדברים גשמיים, ועם-זה ירגיש שייכות לחומר הנלמד עד שזה יפעל עליו את פעולתו.

וכפי שממשיך וכותב אדמו"ר הריי"צ:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= אמנם יתרון לתורת החסידות בזה, אשר מעוררת גם רגשי הלב להתפעל באותה המידה שבלב המחויבת מידיעתה והשכלתה של ההשכלה ההיא, אשר למד בתורת החסידות}}

==שבירת הגוף==
בניגוד לתורת המוסר שדוגלת בשבירת הגוף על ידי סיגופים ותעניות, הרי [[תורת החסידות]] מסבירה שיש לרתום את הגוף לצרכי עבודת ה', וכלשון [[הרמב"ם]] "היות הגוף בריא ושלם מדרכי ד' הוא"{{הערה|1=הל' דעות ד, א.}}. וכביאור [[הבעש"ט]] על הפסוק "כי תראה [[חמור]] שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו"{{הערה|1=שמות כג, ה.}}, שפירושו: כי תראה את חומריות ה[[גוף]] - שהוא שונא שלך, ותחשוב שצריך אתה לשוברו, עליך לדעת שצריך לעזב עימו, דווקא עם הגוף.

אמנם, ב[[תורת החסידות]] מבואר היטב שה[[גוף]] הוא [[משכא דחויא]], וחיותו היא מ[[נפש הבהמית]] שבגוף (אצל ה[[בינוני]], מה שאין כן אצל הצדיקים, שאצלם ה[[גוף]] הוא בבחינת זר אצלו, וכמאמר הלל כשהיה הולך לבית המרחץ היה נוהג לומר שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה), ויתרה מזו שהוא מפריע בעבודת ה' מצד גסותו וחומריותו. אולם דרכי שבירת ה[[גוף]] בדרך [[חסידות חב"ד]], היא דוקא ב[[התבוננות]] רוחנית בשפלות האדם ורוע מעשיו ולא בשבירה גשמית של הגוף.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ספרי חקירה ומוסר]]
[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תורת המוסר

2020-12-04T00:34:16Z

מן ההר: /* ספרי מוסר מפורסמים */

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}

'''[[תורת המוסר]]''' היא חכמת [[ביטול החומר]], על ידי הוראת שקוץ ותיעוב כל הענינים [[גוף|הגופניים]] וה[[חומר]]יים{{הערה|היום יום ז' כסלו}}.
==תורת המוסר והקמת תנועת המוסר==
ספרי מוסר היו קיימים ביהדות יותר מאלף שנה, ואליהם מדברים התייחסויות הרביים שלהלן.

[[קובץ:גלינסקי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב יעקב גלינסקי, מדרשני תורת המוסר, זכה לקבל הוראות והדרכות מהרבי]]
בדור האחרון מקימי [[תנועת המוסר]] הם גדולי ליטא רבי ישראל סלנטר, תלמידו הסבא מסלבודקא ועוד.

ראה אודות זה בערך מורחב: [[תנועת המוסר]].

יסוד שיטה זו מיוסדת על "סור מרע", עקירת המידות הרעות מנפש האדם, ויחוד זמן מסויים מדי יום על עבודת המידות. זאת, בשונה מתורת החסידות שעיקרה התבוננות בגדלות ה', והפיכת הרע לטוב על ידי "עשה טוב".

לא כל גדולי ליטא הסכימו עם שיטה זאת, ורבים אחרים מגדולי ליטא (כמו [[שושלת בריסק]] דהיינו רבי [[חיים מבריסק]] ורבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]]) התנגדו לשיטה זאת בטענה שהמוסר כלול בתורה עצמה.

גם בדורינו היו וישנם רבנים ליטאים ההלכים בשיטת בעלי ה[[מוסר]], ביניהם נמנו רבי [[בנימין יהושע זילבר]], רבי [[אביגדור מילר]], רבי [[אריה לייב פרידמן]], רבי [[יעקב גלינסקי]], ועוד.

==ספרי מוסר מפורסמים==
מהדורות הראשונים:

*[[מסילת ישרים]], לרמח"ל
*[[אורחות צדיקים]]
*[[חובות הלבבות]] לרבנו בחיי אבן פקודה
*[[שערי תשובה]] לרבינו יונה מגרונדי.

מכתבי תנועת המוסר:
*אור ישראל - לרבי ישראל מסלנט.
*מכתבי רבי ישראל סלנטר
*כוכבי אור - לרבי איצלה בלאזר.
*דעת חכמה ומוסר - לסבא מקלם.
*בית קלם
*מדריגת האדם - לסבא מנובהרדוק.
*חכמה ומוסר - לרבי ירוחם ליבוביץ' ממיר
*אהבת מישרים ויסודי הדעת - לרבי משה רוזנשטיין מלומז'א
*אור יהל - לרבי לייב חסמן
*מכתב מאליהו - לרבי אליהו אליזר דסלר מפוניבז'
*אור יחזקאל - לרבי יחזקאל לווינשטיין מפוניבז'
*לב אליהו - לרבי אליהו לופיאן
*שפתי חיים - לרבי חיים פרידלנדר מפוניבז'
*ועוד

מחלקה בפני עצמה חולקים ספרי המוסר החזון איש שלא היה מזוהה עם תנועת המוסר ואף ביכר חלק מרעיונותיהם
*אמונה ובטחון - ל[[חזון איש]].
*אגרות חזון איש

==שיטת המוסר לעומת תורת החסידות==
תורת החסידות כוללת בתוכה את תורת המוסר באופן של עשה טוב, אך מעלה יתירה יש בה, בהיות תורת המוסר עוסקת בסור מרע, והמידות הרעות משתנות מזמן לזמן, גם [[היצר הרע]] מתגבר בכל זמן מסויים על ענין מסויים בדווקא, אבל תורת החסידות עוסקת בהתבוננות בגדלות ה', וזו כמובן לא משתנית כלל.

שיטת המוסר לעומת-זאת, מתעסקת בתיקון המידות.

[[אדמו"ר הריי"צ]] מסביר את עניינה של שיטת המוסר בשיחה שאמר, ונדפסה ב[[קונטרס תורת החסידות]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=.. והאדם כשהוא מתנהג כבעל חי, הנה הוא גרוע יותר מבעל חי. דהבעל חי אין לו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת ה[[גוף]] ותאוותיו. אבל האדם שיש בו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת הגוף, כמו במעלת המדות טובות, ובמעלת המושכלות, ובוחר בתאוות גופניות הוא גרוע ומזוהם יותר מכמו, להבדיל, הבעל חי.

וחכמת ביטול החומר הבא על ידי הוראת מיאוסם שקוצם ותיעובם של תענוגות ותאוות גופניות, וגודל העונש ביסורי [[גיהנום]] והדומה, אשר יענש האדם בגלל המשכתו אחר תאוות הגוף, היא חכמת המוסר}}

תורת המוסר אם-כן, עוסקת ב"חבישת הפצעים החיצוניים", בתיקון מידת הגאוה, העצלות, הכעס וכדומה. דוגמא מצוינת לקו הזה נמצא בספר "מסילת-ישרים" להרמח"ל, למשל.

תורת החסידות לא באה לבטל את עניינם של שתי השיטות האחרות, שיטת המוסר ו[[שיטת החקירה]], אלא להוסיף עליהן.

תורת החסידות טוענת שאין להסתפק בפניה אל השכל האנושי והתעסקות איתו בלבד, כמו גם אין להתעסק ב"חבישת הפצעים החיצוניים" לבד.
תורת החב"ד אמנם פונה אל השכל האנושי ודורשת שהוא יקבל בשכלו בהבנה ברורה ועיונית את המושכלות שתורת החסידות מציעה לפניו, אך המושכלות עצמן אין מקורן בשכל אנושי, כי אם אלוקי.

בתורת החסידות מבוארים דרגות אלוקיות כפי שהם משתלשלים מהעולמות העליונים עד למטה, בסדר מסודר ובהיר, עם משלים שמקפידים שהאדם לא יְגַשֵּׁם ח"ו את הדברים והדרגות האלוקיות עליהן הוא לומד לדברים גשמיים, ועם-זה ירגיש שייכות לחומר הנלמד עד שזה יפעל עליו את פעולתו.

וכפי שממשיך וכותב אדמו"ר הריי"צ:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= אמנם יתרון לתורת החסידות בזה, אשר מעוררת גם רגשי הלב להתפעל באותה המידה שבלב המחויבת מידיעתה והשכלתה של ההשכלה ההיא, אשר למד בתורת החסידות}}

==שבירת הגוף==
בניגוד לתורת המוסר שדוגלת בשבירת הגוף על ידי סיגופים ותעניות, הרי [[תורת החסידות]] מסבירה שיש לרתום את הגוף לצרכי עבודת ה', וכלשון [[הרמב"ם]] "היות הגוף בריא ושלם מדרכי ד' הוא"{{הערה|1=הל' דעות ד, א.}}. וכביאור [[הבעש"ט]] על הפסוק "כי תראה [[חמור]] שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו"{{הערה|1=שמות כג, ה.}}, שפירושו: כי תראה את חומריות ה[[גוף]] - שהוא שונא שלך, ותחשוב שצריך אתה לשוברו, עליך לדעת שצריך לעזב עימו, דווקא עם הגוף.

אמנם, ב[[תורת החסידות]] מבואר היטב שה[[גוף]] הוא [[משכא דחויא]], וחיותו היא מ[[נפש הבהמית]] שבגוף (אצל ה[[בינוני]], מה שאין כן אצל הצדיקים, שאצלם ה[[גוף]] הוא בבחינת זר אצלו, וכמאמר הלל כשהיה הולך לבית המרחץ היה נוהג לומר שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה), ויתרה מזו שהוא מפריע בעבודת ה' מצד גסותו וחומריותו. אולם דרכי שבירת ה[[גוף]] בדרך [[חסידות חב"ד]], היא דוקא ב[[התבוננות]] רוחנית בשפלות האדם ורוע מעשיו ולא בשבירה גשמית של הגוף.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ספרי חקירה ומוסר]]
[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תורת המוסר

2020-12-04T00:32:18Z

מן ההר: /* ספרי מוסר מפורסמים */ עריכה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}

'''[[תורת המוסר]]''' היא חכמת [[ביטול החומר]], על ידי הוראת שקוץ ותיעוב כל הענינים [[גוף|הגופניים]] וה[[חומר]]יים{{הערה|היום יום ז' כסלו}}.
==תורת המוסר והקמת תנועת המוסר==
ספרי מוסר היו קיימים ביהדות יותר מאלף שנה, ואליהם מדברים התייחסויות הרביים שלהלן.

[[קובץ:גלינסקי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב יעקב גלינסקי, מדרשני תורת המוסר, זכה לקבל הוראות והדרכות מהרבי]]
בדור האחרון מקימי [[תנועת המוסר]] הם גדולי ליטא רבי ישראל סלנטר, תלמידו הסבא מסלבודקא ועוד.

ראה אודות זה בערך מורחב: [[תנועת המוסר]].

יסוד שיטה זו מיוסדת על "סור מרע", עקירת המידות הרעות מנפש האדם, ויחוד זמן מסויים מדי יום על עבודת המידות. זאת, בשונה מתורת החסידות שעיקרה התבוננות בגדלות ה', והפיכת הרע לטוב על ידי "עשה טוב".

לא כל גדולי ליטא הסכימו עם שיטה זאת, ורבים אחרים מגדולי ליטא (כמו [[שושלת בריסק]] דהיינו רבי [[חיים מבריסק]] ורבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]]) התנגדו לשיטה זאת בטענה שהמוסר כלול בתורה עצמה.

גם בדורינו היו וישנם רבנים ליטאים ההלכים בשיטת בעלי ה[[מוסר]], ביניהם נמנו רבי [[בנימין יהושע זילבר]], רבי [[אביגדור מילר]], רבי [[אריה לייב פרידמן]], רבי [[יעקב גלינסקי]], ועוד.

==ספרי מוסר מפורסמים==
מהדורות הראשונים:

*[[מסילת ישרים]], לרמח"ל
*[[אורחות צדיקים]]
*[[חובות הלבבות]] לרבנו בחיי אבן פקודה
*[[שערי תשובה]] לרבינו יונה מגרונדי.

מכתבי תנועת המוסר:
*אור ישראל - לרבי ישראל מסלנט.
*מכתבי רבי ישראל סלנטר
*כוכבי אור - לרבי איצלה בלאזר.
*דעת חכמה ומוסר - לסבא מקלם.
*בית קלם
*מדריגת האדם - לסבא מנובהרדוק.
*חכמה ומוסר - לרבי ירוחם ליבוביץ' ממיר
*אהבת מישרים ויסודי הדעת - לרבי משה רוזנשטיין מלומז'א
*אור יחזקאל - לרבי יחזקאל לווינשטיין.
*ועוד

מחלקה בפני עצמה חולקים ספרי המוסר החזון איש שלא היה מזוהה עם תנועת המוסר ואף ביכר חלק מרעיונותיהם
*אמונה ובטחון - ל[[חזון איש]].
*אגרות חזון איש

==שיטת המוסר לעומת תורת החסידות==
תורת החסידות כוללת בתוכה את תורת המוסר באופן של עשה טוב, אך מעלה יתירה יש בה, בהיות תורת המוסר עוסקת בסור מרע, והמידות הרעות משתנות מזמן לזמן, גם [[היצר הרע]] מתגבר בכל זמן מסויים על ענין מסויים בדווקא, אבל תורת החסידות עוסקת בהתבוננות בגדלות ה', וזו כמובן לא משתנית כלל.

שיטת המוסר לעומת-זאת, מתעסקת בתיקון המידות.

[[אדמו"ר הריי"צ]] מסביר את עניינה של שיטת המוסר בשיחה שאמר, ונדפסה ב[[קונטרס תורת החסידות]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=.. והאדם כשהוא מתנהג כבעל חי, הנה הוא גרוע יותר מבעל חי. דהבעל חי אין לו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת ה[[גוף]] ותאוותיו. אבל האדם שיש בו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת הגוף, כמו במעלת המדות טובות, ובמעלת המושכלות, ובוחר בתאוות גופניות הוא גרוע ומזוהם יותר מכמו, להבדיל, הבעל חי.

וחכמת ביטול החומר הבא על ידי הוראת מיאוסם שקוצם ותיעובם של תענוגות ותאוות גופניות, וגודל העונש ביסורי [[גיהנום]] והדומה, אשר יענש האדם בגלל המשכתו אחר תאוות הגוף, היא חכמת המוסר}}

תורת המוסר אם-כן, עוסקת ב"חבישת הפצעים החיצוניים", בתיקון מידת הגאוה, העצלות, הכעס וכדומה. דוגמא מצוינת לקו הזה נמצא בספר "מסילת-ישרים" להרמח"ל, למשל.

תורת החסידות לא באה לבטל את עניינם של שתי השיטות האחרות, שיטת המוסר ו[[שיטת החקירה]], אלא להוסיף עליהן.

תורת החסידות טוענת שאין להסתפק בפניה אל השכל האנושי והתעסקות איתו בלבד, כמו גם אין להתעסק ב"חבישת הפצעים החיצוניים" לבד.
תורת החב"ד אמנם פונה אל השכל האנושי ודורשת שהוא יקבל בשכלו בהבנה ברורה ועיונית את המושכלות שתורת החסידות מציעה לפניו, אך המושכלות עצמן אין מקורן בשכל אנושי, כי אם אלוקי.

בתורת החסידות מבוארים דרגות אלוקיות כפי שהם משתלשלים מהעולמות העליונים עד למטה, בסדר מסודר ובהיר, עם משלים שמקפידים שהאדם לא יְגַשֵּׁם ח"ו את הדברים והדרגות האלוקיות עליהן הוא לומד לדברים גשמיים, ועם-זה ירגיש שייכות לחומר הנלמד עד שזה יפעל עליו את פעולתו.

וכפי שממשיך וכותב אדמו"ר הריי"צ:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= אמנם יתרון לתורת החסידות בזה, אשר מעוררת גם רגשי הלב להתפעל באותה המידה שבלב המחויבת מידיעתה והשכלתה של ההשכלה ההיא, אשר למד בתורת החסידות}}

==שבירת הגוף==
בניגוד לתורת המוסר שדוגלת בשבירת הגוף על ידי סיגופים ותעניות, הרי [[תורת החסידות]] מסבירה שיש לרתום את הגוף לצרכי עבודת ה', וכלשון [[הרמב"ם]] "היות הגוף בריא ושלם מדרכי ד' הוא"{{הערה|1=הל' דעות ד, א.}}. וכביאור [[הבעש"ט]] על הפסוק "כי תראה [[חמור]] שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו"{{הערה|1=שמות כג, ה.}}, שפירושו: כי תראה את חומריות ה[[גוף]] - שהוא שונא שלך, ותחשוב שצריך אתה לשוברו, עליך לדעת שצריך לעזב עימו, דווקא עם הגוף.

אמנם, ב[[תורת החסידות]] מבואר היטב שה[[גוף]] הוא [[משכא דחויא]], וחיותו היא מ[[נפש הבהמית]] שבגוף (אצל ה[[בינוני]], מה שאין כן אצל הצדיקים, שאצלם ה[[גוף]] הוא בבחינת זר אצלו, וכמאמר הלל כשהיה הולך לבית המרחץ היה נוהג לומר שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה), ויתרה מזו שהוא מפריע בעבודת ה' מצד גסותו וחומריותו. אולם דרכי שבירת ה[[גוף]] בדרך [[חסידות חב"ד]], היא דוקא ב[[התבוננות]] רוחנית בשפלות האדם ורוע מעשיו ולא בשבירה גשמית של הגוף.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ספרי חקירה ומוסר]]
[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תורת המוסר

2020-12-04T00:29:42Z

מן ההר: /* ספרי מוסר מפורסמים */

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}

'''[[תורת המוסר]]''' היא חכמת [[ביטול החומר]], על ידי הוראת שקוץ ותיעוב כל הענינים [[גוף|הגופניים]] וה[[חומר]]יים{{הערה|היום יום ז' כסלו}}.
==תורת המוסר והקמת תנועת המוסר==
ספרי מוסר היו קיימים ביהדות יותר מאלף שנה, ואליהם מדברים התייחסויות הרביים שלהלן.

[[קובץ:גלינסקי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב יעקב גלינסקי, מדרשני תורת המוסר, זכה לקבל הוראות והדרכות מהרבי]]
בדור האחרון מקימי [[תנועת המוסר]] הם גדולי ליטא רבי ישראל סלנטר, תלמידו הסבא מסלבודקא ועוד.

ראה אודות זה בערך מורחב: [[תנועת המוסר]].

יסוד שיטה זו מיוסדת על "סור מרע", עקירת המידות הרעות מנפש האדם, ויחוד זמן מסויים מדי יום על עבודת המידות. זאת, בשונה מתורת החסידות שעיקרה התבוננות בגדלות ה', והפיכת הרע לטוב על ידי "עשה טוב".

לא כל גדולי ליטא הסכימו עם שיטה זאת, ורבים אחרים מגדולי ליטא (כמו [[שושלת בריסק]] דהיינו רבי [[חיים מבריסק]] ורבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]]) התנגדו לשיטה זאת בטענה שהמוסר כלול בתורה עצמה.

גם בדורינו היו וישנם רבנים ליטאים ההלכים בשיטת בעלי ה[[מוסר]], ביניהם נמנו רבי [[בנימין יהושע זילבר]], רבי [[אביגדור מילר]], רבי [[אריה לייב פרידמן]], רבי [[יעקב גלינסקי]], ועוד.

==ספרי מוסר מפורסמים==
מהדורות הראשונים:

*[[מסילת ישרים]], לרמח"ל
*[[אורחות צדיקים]]
*[[חובות הלבבות]] לרבנו בחיי אבן פקודה
*[[שערי תשובה]] לרבינו יונה מגרונדי.

מכתבי תנועת המוסר:
*אור ישראל - לרבי ישראל מסלנט.
*מכתבי רבי ישראל סלנטר
*כוכבי אור - לרבי איצלה בלאזר.
*דעת חכמה ומוסר - לסבא מקלם.
*בית קלם
*מדריגת האדם - לסבא מנובהרדוק.
*אור יחזקאל - לרבי יחזקאל לווינשטיין.
*ועוד

מחלקה בפני עצמה חולקים ספרי המוסר החזון איש שלא היה מזוהה עם תנועת המוסר ואף ביכר חלק מרעיונותיהם
*אמונה ובטחון - ל[[חזון איש]].
*אגרות חזון איש

==שיטת המוסר לעומת תורת החסידות==
תורת החסידות כוללת בתוכה את תורת המוסר באופן של עשה טוב, אך מעלה יתירה יש בה, בהיות תורת המוסר עוסקת בסור מרע, והמידות הרעות משתנות מזמן לזמן, גם [[היצר הרע]] מתגבר בכל זמן מסויים על ענין מסויים בדווקא, אבל תורת החסידות עוסקת בהתבוננות בגדלות ה', וזו כמובן לא משתנית כלל.

שיטת המוסר לעומת-זאת, מתעסקת בתיקון המידות.

[[אדמו"ר הריי"צ]] מסביר את עניינה של שיטת המוסר בשיחה שאמר, ונדפסה ב[[קונטרס תורת החסידות]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=.. והאדם כשהוא מתנהג כבעל חי, הנה הוא גרוע יותר מבעל חי. דהבעל חי אין לו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת ה[[גוף]] ותאוותיו. אבל האדם שיש בו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת הגוף, כמו במעלת המדות טובות, ובמעלת המושכלות, ובוחר בתאוות גופניות הוא גרוע ומזוהם יותר מכמו, להבדיל, הבעל חי.

וחכמת ביטול החומר הבא על ידי הוראת מיאוסם שקוצם ותיעובם של תענוגות ותאוות גופניות, וגודל העונש ביסורי [[גיהנום]] והדומה, אשר יענש האדם בגלל המשכתו אחר תאוות הגוף, היא חכמת המוסר}}

תורת המוסר אם-כן, עוסקת ב"חבישת הפצעים החיצוניים", בתיקון מידת הגאוה, העצלות, הכעס וכדומה. דוגמא מצוינת לקו הזה נמצא בספר "מסילת-ישרים" להרמח"ל, למשל.

תורת החסידות לא באה לבטל את עניינם של שתי השיטות האחרות, שיטת המוסר ו[[שיטת החקירה]], אלא להוסיף עליהן.

תורת החסידות טוענת שאין להסתפק בפניה אל השכל האנושי והתעסקות איתו בלבד, כמו גם אין להתעסק ב"חבישת הפצעים החיצוניים" לבד.
תורת החב"ד אמנם פונה אל השכל האנושי ודורשת שהוא יקבל בשכלו בהבנה ברורה ועיונית את המושכלות שתורת החסידות מציעה לפניו, אך המושכלות עצמן אין מקורן בשכל אנושי, כי אם אלוקי.

בתורת החסידות מבוארים דרגות אלוקיות כפי שהם משתלשלים מהעולמות העליונים עד למטה, בסדר מסודר ובהיר, עם משלים שמקפידים שהאדם לא יְגַשֵּׁם ח"ו את הדברים והדרגות האלוקיות עליהן הוא לומד לדברים גשמיים, ועם-זה ירגיש שייכות לחומר הנלמד עד שזה יפעל עליו את פעולתו.

וכפי שממשיך וכותב אדמו"ר הריי"צ:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= אמנם יתרון לתורת החסידות בזה, אשר מעוררת גם רגשי הלב להתפעל באותה המידה שבלב המחויבת מידיעתה והשכלתה של ההשכלה ההיא, אשר למד בתורת החסידות}}

==שבירת הגוף==
בניגוד לתורת המוסר שדוגלת בשבירת הגוף על ידי סיגופים ותעניות, הרי [[תורת החסידות]] מסבירה שיש לרתום את הגוף לצרכי עבודת ה', וכלשון [[הרמב"ם]] "היות הגוף בריא ושלם מדרכי ד' הוא"{{הערה|1=הל' דעות ד, א.}}. וכביאור [[הבעש"ט]] על הפסוק "כי תראה [[חמור]] שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו"{{הערה|1=שמות כג, ה.}}, שפירושו: כי תראה את חומריות ה[[גוף]] - שהוא שונא שלך, ותחשוב שצריך אתה לשוברו, עליך לדעת שצריך לעזב עימו, דווקא עם הגוף.

אמנם, ב[[תורת החסידות]] מבואר היטב שה[[גוף]] הוא [[משכא דחויא]], וחיותו היא מ[[נפש הבהמית]] שבגוף (אצל ה[[בינוני]], מה שאין כן אצל הצדיקים, שאצלם ה[[גוף]] הוא בבחינת זר אצלו, וכמאמר הלל כשהיה הולך לבית המרחץ היה נוהג לומר שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה), ויתרה מזו שהוא מפריע בעבודת ה' מצד גסותו וחומריותו. אולם דרכי שבירת ה[[גוף]] בדרך [[חסידות חב"ד]], היא דוקא ב[[התבוננות]] רוחנית בשפלות האדם ורוע מעשיו ולא בשבירה גשמית של הגוף.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ספרי חקירה ומוסר]]
[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

שיחה:תורת המוסר

2020-12-04T00:27:36Z

מן ההר: /* איחוד */ עריכה

מי מוכן להוסיף [[:קטגוריה:תנועת המוסר]] לאישים המוזכרים בערך? --'''[[משתמש:שלום|שָׁלוֹם]] - [[שיחת משתמש:שלום|חַסִידִִים מְשׂוֹחֲחִים]]''' כ"ו באב ה'תשע"ו, למניינם 05:56, 30 באוגוסט 2016 (UTC)

==איחוד==
די פשוט לי ששני הערכים הכפולים - זה ו[[תנועת המוסר]] - נפתחו בגלל רשלנות. ואיך שלא יהיה, צריך לאחד אותם. אינני יודע מה השם היותר כדאי לערך. • [[משתמש:קרייזי אבאוט משיח|קרייזי אבאוט משיח]] • [[שיחת משתמש:קרייזי אבאוט משיח|מביאים אותו ביחד]] - 05:13, ז' בכסלו ה'תשע"ז

אין כל ספק שצריך להיות שני ערכים נפרדים, אחד על תורת המוסר ואחד על תנועת המוסר. אולם צריך לבדוק האם בערך כאן מדובר על התורה או על התנועה (לא בדקתי). וכפי שברור שצריך להיות ערך נפרד על תורת החסידות ועל תנועת החסידות, ויותר נכון לומר, שצריך להיות ערך נפרד על [[חסידי אשכנז]] הקדומים ועל תנועת החסידות של הבעל שם טוב (אף אם נניח שהבעש"ט ינק מהם והתבסס על תורתם - לא נראה לי). '''<span class="mw-userlink">[[משתמש:שף ויתיב|שף ויתיב]]</span>''' • '''[[שיחת משתמש:שף ויתיב|קאנפרענץ רום]]''' 02:04, 11 בינואר 2017 (UTC)
: כעיקרון הם צריכים להיות שלושה ערכים נפרדים 1. תנועת המוסר, כתנועה. 2. תורת המוסר של תנועת המוסר. 3. תורת המוסר הקדומה שאיננה קשורת עם ההגות של תנועת המוסר. [[משתמש:מן ההר|מן ההר]] - [[שיחת משתמש:מן ההר|שיחה]], 00:27, י"ח בכסלו, ה'תשפ"א 00:27, 4 בדצמבר 2020 (UTC)

שיחה:תורת המוסר

2020-12-04T00:27:18Z

מן ההר: /* איחוד */ עריכה

תורת המוסר

2020-12-03T22:41:42Z

מן ההר: /* ספרי מוסר מפורסמים */ עריכה

{{לאיחוד|תורת המוסר|תנועת המוסר}}

'''[[תורת המוסר]]''' היא חכמת [[ביטול החומר]], על ידי הוראת שקוץ ותיעוב כל הענינים [[גוף|הגופניים]] וה[[חומר]]יים{{הערה|היום יום ז' כסלו}}.
==תורת המוסר והקמת תנועת המוסר==
ספרי מוסר היו קיימים ביהדות יותר מאלף שנה, ואליהם מדברים התייחסויות הרביים שלהלן.

[[קובץ:גלינסקי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב יעקב גלינסקי, מדרשני תורת המוסר, זכה לקבל הוראות והדרכות מהרבי]]
בדור האחרון מקימי [[תנועת המוסר]] הם גדולי ליטא רבי ישראל סלנטר, תלמידו הסבא מסלבודקא ועוד.

ראה אודות זה בערך מורחב: [[תנועת המוסר]].

יסוד שיטה זו מיוסדת על "סור מרע", עקירת המידות הרעות מנפש האדם, ויחוד זמן מסויים מדי יום על עבודת המידות. זאת, בשונה מתורת החסידות שעיקרה התבוננות בגדלות ה', והפיכת הרע לטוב על ידי "עשה טוב".

לא כל גדולי ליטא הסכימו עם שיטה זאת, ורבים אחרים מגדולי ליטא (כמו [[שושלת בריסק]] דהיינו רבי [[חיים מבריסק]] ורבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]]) התנגדו לשיטה זאת בטענה שהמוסר כלול בתורה עצמה.

גם בדורינו היו וישנם רבנים ליטאים ההלכים בשיטת בעלי ה[[מוסר]], ביניהם נמנו רבי [[בנימין יהושע זילבר]], רבי [[אביגדור מילר]], רבי [[אריה לייב פרידמן]], רבי [[יעקב גלינסקי]], ועוד.

==ספרי מוסר מפורסמים==
מהדורות הראשונים:

*[[מסילת ישרים]], לרמח"ל
*[[אורחות צדיקים]]
*[[חובות הלבבות]] לרבנו בחיי אבן פקודה
*[[שערי תשובה]] לרבינו יונה מגרונדי.

מכתבי תנועת המוסר:
*אור ישראל - לרבי ישראל מסלנט.
*מכתבי רבי ישראל סלנטר
*כוכבי אור - לרבי איצלה בלאזר.
*דעת חכמה ומוסר - לסבא מקלם.
*בית קלם
*מדריגת האדם - לסבא מנובהרדוק.
*אור יחזקאל - לרבי יחזקאל לווינשטיין.
*אמונה ובטחון - ל[[חזון איש]].
*ועוד.

==שיטת המוסר לעומת תורת החסידות==
תורת החסידות כוללת בתוכה את תורת המוסר באופן של עשה טוב, אך מעלה יתירה יש בה, בהיות תורת המוסר עוסקת בסור מרע, והמידות הרעות משתנות מזמן לזמן, גם [[היצר הרע]] מתגבר בכל זמן מסויים על ענין מסויים בדווקא, אבל תורת החסידות עוסקת בהתבוננות בגדלות ה', וזו כמובן לא משתנית כלל.

שיטת המוסר לעומת-זאת, מתעסקת בתיקון המידות.

[[אדמו"ר הריי"צ]] מסביר את עניינה של שיטת המוסר בשיחה שאמר, ונדפסה ב[[קונטרס תורת החסידות]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=.. והאדם כשהוא מתנהג כבעל חי, הנה הוא גרוע יותר מבעל חי. דהבעל חי אין לו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת ה[[גוף]] ותאוותיו. אבל האדם שיש בו דעת לרצות ולבחור במעולה יותר מכמו עניני חמדת הגוף, כמו במעלת המדות טובות, ובמעלת המושכלות, ובוחר בתאוות גופניות הוא גרוע ומזוהם יותר מכמו, להבדיל, הבעל חי.

וחכמת ביטול החומר הבא על ידי הוראת מיאוסם שקוצם ותיעובם של תענוגות ותאוות גופניות, וגודל העונש ביסורי [[גיהנום]] והדומה, אשר יענש האדם בגלל המשכתו אחר תאוות הגוף, היא חכמת המוסר}}

תורת המוסר אם-כן, עוסקת ב"חבישת הפצעים החיצוניים", בתיקון מידת הגאוה, העצלות, הכעס וכדומה. דוגמא מצוינת לקו הזה נמצא בספר "מסילת-ישרים" להרמח"ל, למשל.

תורת החסידות לא באה לבטל את עניינם של שתי השיטות האחרות, שיטת המוסר ו[[שיטת החקירה]], אלא להוסיף עליהן.

תורת החסידות טוענת שאין להסתפק בפניה אל השכל האנושי והתעסקות איתו בלבד, כמו גם אין להתעסק ב"חבישת הפצעים החיצוניים" לבד.
תורת החב"ד אמנם פונה אל השכל האנושי ודורשת שהוא יקבל בשכלו בהבנה ברורה ועיונית את המושכלות שתורת החסידות מציעה לפניו, אך המושכלות עצמן אין מקורן בשכל אנושי, כי אם אלוקי.

בתורת החסידות מבוארים דרגות אלוקיות כפי שהם משתלשלים מהעולמות העליונים עד למטה, בסדר מסודר ובהיר, עם משלים שמקפידים שהאדם לא יְגַשֵּׁם ח"ו את הדברים והדרגות האלוקיות עליהן הוא לומד לדברים גשמיים, ועם-זה ירגיש שייכות לחומר הנלמד עד שזה יפעל עליו את פעולתו.

וכפי שממשיך וכותב אדמו"ר הריי"צ:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= אמנם יתרון לתורת החסידות בזה, אשר מעוררת גם רגשי הלב להתפעל באותה המידה שבלב המחויבת מידיעתה והשכלתה של ההשכלה ההיא, אשר למד בתורת החסידות}}

==שבירת הגוף==
בניגוד לתורת המוסר שדוגלת בשבירת הגוף על ידי סיגופים ותעניות, הרי [[תורת החסידות]] מסבירה שיש לרתום את הגוף לצרכי עבודת ה', וכלשון [[הרמב"ם]] "היות הגוף בריא ושלם מדרכי ד' הוא"{{הערה|1=הל' דעות ד, א.}}. וכביאור [[הבעש"ט]] על הפסוק "כי תראה [[חמור]] שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב תעזב עמו"{{הערה|1=שמות כג, ה.}}, שפירושו: כי תראה את חומריות ה[[גוף]] - שהוא שונא שלך, ותחשוב שצריך אתה לשוברו, עליך לדעת שצריך לעזב עימו, דווקא עם הגוף.

אמנם, ב[[תורת החסידות]] מבואר היטב שה[[גוף]] הוא [[משכא דחויא]], וחיותו היא מ[[נפש הבהמית]] שבגוף (אצל ה[[בינוני]], מה שאין כן אצל הצדיקים, שאצלם ה[[גוף]] הוא בבחינת זר אצלו, וכמאמר הלל כשהיה הולך לבית המרחץ היה נוהג לומר שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה), ויתרה מזו שהוא מפריע בעבודת ה' מצד גסותו וחומריותו. אולם דרכי שבירת ה[[גוף]] בדרך [[חסידות חב"ד]], היא דוקא ב[[התבוננות]] רוחנית בשפלות האדם ורוע מעשיו ולא בשבירה גשמית של הגוף.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ספרי חקירה ומוסר]]
[[קטגוריה:דרכים בעבודת השם]]

תנועת המוסר

2020-12-03T22:38:00Z

מן ההר: /* תלמידיו */ עריכה

יעקב ישראל קנייבסקי

2020-12-03T22:35:30Z

מן ההר: עריכה

{{דמות
|שם=יעקב ישראל קנייבסקי
|כינוי= הסטייפלר
|תמונה=[[קובץ:קנייבסקי.jpg|ללא מסגרת|ממוזער]]
|תיאור=
|תאריך לידה=[[ט' בתמוז]] [[תרנ"ט]]
|מקום לידה= הורנסטייפל, אוקראינה
|תאריך פטירה= [[כ"ג באב]] [[תשמ"ה]]
|מקום פטירה= בני ברק
|מקום פעילות=[[ליטא]]
|תפקידים נוספים=
|רבותיו=
|תלמידיו=
|חיבוריו= קהילות יעקב, קריינא דאיגרתא
|השתייכות= [[:קטגוריה:רבני ליטא|ליטא]]
}}
הרב '''יעקב ישראל קנייבסקי''' (מכונה '''הסטייפלר''') ([[ט' בתמוז]] [[תרנ"ט]] - [[כ"ג באב]] [[תשמ"ה]]) כיהן כראש ישיבת נובהרדוק בפינסק וב[[בני ברק]] וממנהיגי הציבור הליטאי-[[מתנגד]]י ב[[ארץ הקודש]], יחסיו עם [[חסידות חב"ד]] ו[[הרבי]] היו מורכבים.

==תולדות חייו==

הסטייפלר נולד ב[[עיירה]] הורון-סטייפלא בשנת [[תרנ"ט]] לאביו ה[[חסיד]] ר' חיים פרץ קנייבסקי, חסידו של ה[[אדמו"ר]] רבי [[מרדכי דב טברסקי (הורונסטפייל)|מרדכי דב טווערסקי-שניאורסאהן מסטייפלא]], שהיה נכדו של [[אדמו"ר האמצעי]] ובנו של ר' [[מנחם נחום (בן אדמו"ר האמצעי)]]. הוא נקרא ע"ש מייסד השושלת, רבי [[יעקב ישראל מטשערקאס]], בנו של ר' [[מרדכי מטשרנוביל]] וחתנו של [[אדמו"ר האמצעי]], בעל בתו [[הרבנית דבורה לאה (בת אדמו"ר האמצעי)]]. ר' מרדכי היה הסנדק שלו.{{הערה|את הערכתו לשורשיו החסידיים ניתן ללמוד מהסיפור הבא: "הרה"ג והרב [[ברוך שמעון שניאורסון]] ראש ישיבת "כוכב מיעקב" טשיבין סיפר בשם בעל ה"קהילות יעקב"' שנקרא על שמו של רי"י: בהיות אבותיו תושבי העיר הורנסטייפל ונמנו על חסידיו שכל ה[[יראת שמים]] שיש לו הוא בגלל שאביו היה לומד עמו בילדותו כל בוקר מתוך הספר "עמק תפילה" [להרי"י מטשערקאס]." (תולדותיהם של צדיקים דף י'). הוא נהג ללמוד מידי שב"ק בספה"ק נועם אלימלך כשראשו חבוש שטריימל שהיה של הרה"ק מטשערקאס, וישנה גם תמונה שלו בשטריימל. הוא גם מביא בכתביו מעניני החסידות. בנו הגר"ח שליט"א העיד שאביו היה הוגה ב'''כל''' ספרי החסידות.}}.

בהיותו בן שש נפטר עליו אביו, וכעבור שנתיים, שלחה אותו אמו מרת ברכה קנייבסקי לישיבת נובהרדוק, מישיבות [[תנועת המוסר]] למרות היותו מבית [[חסיד]]י, כיוון שבסביבתם לא הייתה ישיבה חסידית.

הוא גדל ב[[תורה]] וב[[עבודת ה']] ועד מהרה יצא לו שם של 'עילוי', ומונה על ידי ה'סבא' מנובהרדוק לשמש כראש ישיבה בכמה מסניפי הישיבה. בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]] גוייס לצבא הקומוניסטי, שם שמר ב[[מסירות נפש]] על ה[[יהדות]]{{הערה|1=[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=1200 מאמר בנושא מאת החוקר החב"די הרב יהושע מונדשיין ובו מביע תמיהות רבות על סיפורי המסי"נ הללו]}}.

בשנת [[תרפ"ה]] פירסם את חיבורו הראשון שעורר רעש בעולם התורני{{הערה|[[שבועון כפר חב"ד]] גל' 205}} קונטרס חידושי תורה בשם: 'שערי תבונה', בראש ספרו זה הופיעו הסכמות של גדולי חכמי ה[[חסידות]] - רבי [[יחיאל מאיר מאוסטרובצה]] והגה"ח ר' [[מנחם זמבא]], וכן של ר' [[חיים עוזר גרודז'ינסקי]].

שנה לאחר הוצאת הקונטרס ראה ה[[חזון איש]] את הקונטרס והתפעל ממחברו. כאשר בירר אודות המחבר, הובהר לו כי הינו רווק, ומרוב התפעלות דאג החזו"א לשדך את אחותו עם הרב קנייבסקי.

בשנת [[תרצ"ה]] עלה ל[[ארץ הקודש]] והתיישב ב[[בני ברק]] שם עמד בראש ישיבת נובהרדוק. שמו נודע כמרביץ תורה וכגאון גדול, והיה ממנהיגי הציבור הליטאי.

נפטר בליל [[שבת קודש]], כ"ג [[מנחם אב]] [[תשמ"ה]].

==קשריו עם חסידות חב"ד==
===אות בספר התורה - תש"ב===
[[קובץ:אות בסת.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שמו של הסטייפלר מופיע ברשימת רוכשי האותיות המוצגת ב[[ספריית חב"ד]].]]

בשנת [[תש"ב]] רכש הסטייפלער שתי אותיות ב[[ספר תורה של משיח]]. אחד לעצמו והשני, ככל הנראה, לרעייתו. שמו הופיע ברשימת הקונים עליה היה אחראי ב[[ארץ הקודש]], הרב [[שלמה יהודה לייב אליעזרוב]]. כיום מוצג הדף עם שם הסטייפלער ב[[ספריית אגודת חסידי חב"ד]].

===ירא שמיים===

בטרם צאתו של הרב [[אוריאל צימר]] לארץ הקודש בראשית קיץ [[תשט"ז]] הטיל עליו [[הרבי]] ב[[יחידות]] בת כמה שעות שורה של הוראות לביצוע באה"ק, רובן בהקשר ל[[הפצת המעיינות]] ב[[הציבור החרדי]]. בין השאר אמר לו הרבי "יש ל[[חזון איש]] גיס (הסטייפלר) שאומרים עליו שהוא [[יראת שמים|ירא שמים]] וכדאי לסור אליו להשפיע עליו ללמוד [[חסידות]]". הביקור לא יצא אל הפועל מסיבות צדדיות{{הערה|עדות מקורבו של הרב צימר, הרב [[טוביה בלוי]], [[פרד"ס חב"ד]] גליון 14 עמ' 165 בהערה.}}.

===אות בספר התורה של משיח - תש"ל===

גם בשנת [[תש"ל]] קנה הסטייפלר אות ב[[ספר תורה של משיח]].

היה זה בחודש [[שבט]]. על מנת לסיים את הספר, יצאו ה[[תמימים]] לזכות [[יהודי]]ם בקניית אותיות. ב[[בני ברק]] החתימו התמימים [[קלונימוס קופצ'יק]] ו[[אליהו אריה פרידמן]]. הם סבבו בין בתי כנסת וגדולי תורה.

כשעברו ליד בית הסטייפלר ברח' רשב"ם, הציע פרידמן להיכנס אליו. עקב ידיעה שהתפרסמה בימים ההם שראש ישיבה בפוניבז' טען כי עניין הס"ת שייך ל[[עבודה זרה]], והלה היה מידידיו הטובים ביותר של הסטייפלר חשש קופצ'יק שגם הסטייפלר מחזיק בדעותיו, אך פרידמן התעקש, והם עלו, ודפקו בדלת. הרבנית פתחה את הדלת, והם נכנסו לסלון.

הסטייפלר היה כבד שמיעה והפניה אליו נעשתה בכתב. הוא סימן להם בשאלה: "מה רצונכם?" והם כתבו לו על דף נייר: "היות ומסיימים ס"ת של משיח ברצוננו לזכות אותו באות" הוא ענה שאין ברצונו להשתתף, כי ידוע על מספר פעמים שגדולי ישראל דיברו על הקץ וקם כנגדם גדול בישראל ונשבע שמשיח לא יבוא באותו קץ, והנימוק לשבועה היה, כי אם ח"ו יגיע התאריך ומשיח לא יבוא ח"ו, שלא תיגרם חלישות באמונה כי יתלו את אי-ביאת המשיח בכך שהצדיק נשבע שלא יבוא".

הם ענו לו בכתב: "כאן לא מדובר בתאריך שיתגלה המשיח - אלא בתאריך שבו עומדים לסיים את כתיבת ספר-התורה שאיתו יצאו לקראת המשיח, אלא שהליצנים שברחוב אומרים שהכוונה לקץ".

הסטייפלר נעמד על רגליו ואמר: "אתם [[חסיד]]ים של [[הרבי]] שלכם ואתם חייבים לשמוע בקולו ואם הרבי הוא ה[[משיח]] גם אני ארוץ אחריו, אבל בגלל הסיבה שאמרתי קודם, אני לא משתתף". השניים איחלו לו ערב טוב ופנו לצאת מהבית.

כאשר יצאו לחדר המדרגות יצא אחריהם הסטייפלר ואמר: "כתיבת ס"ת היא מצווה חשובה מאוד, ובמיוחד ס"ת שמשתתפים בו כל כך הרבה יהודים, ולכן אני מבקש מאתנו שתזכו לי בפרוטה משלכם". המטבע הובא לסטייפלר, ושמו נוסף לרשימה{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=52100#full עדות הרב קופצ'יק], שליחו של [[הרבי מלך המשיח]] ב[[חדרה]].}}.

במקום אחר{{הערה|[[שבועון כפר חב"ד]] גליון מס' 205.}} מסופר, כי בהזדמנות זו נעמד על רגליו לכבודו של [[הרבי]].

===למען חוק 'מיהו יהודי'===

בזמן המאבק על [[מיהו יהודי]] חתם הסטייפלר, יחד עם מאות גדולי תורה, על כרוז למען המאבק{{הערה|קובץ 'בית מנחם' עמ' 16.}}.

===עמידה בפרץ נגד המלחמה בחסידות===
[[קובץ:מחאת המנגדים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מחאה נגד התהלוכות עליה חתום גם הסטייפלער]]
בימים הסוערים כשרב מסוים בציבור הליטאי וראשי הציבור הליטאי, באמצעות העיתון 'יתד נאמן' אשר התייסד על ידי ראש ישיבת פונוביז' והסטייפלער, נלחמו ב[[חסידות]] וב[[רבי]], הרב [[טוביה בלוי]] עמד כנגדם והחזיר מלחמה שערה.

לאחר שנים העיד הרב בלוי: "מחרחרי הריב ניסו לנצל את שמו למלחמה ב[[חסידות]] אך הוא נשאר נאמן לחסידות וברוב המקרים אף סיכל את מזימותיהם בעמדו בתוקף על סירובו להצטרף למעשים אלו".

פעם אחת חרג ממנהגו וחתם יחד עם ראש ישיבת פוניבז' על כרוז נגד [[תהלוכת ל"ג בעומר]] - בשנת [[תש"מ]]. עם זאת, יש מבני משפחתו{{הערה|נכדו הרב ברים.}} הטוענים כי קריאה זו לא הייתה על דעתו.

===הקפדה על מנהג חסידי===
היה מקפיד על המנהג החסידי לאכול [[מצה]] ב[[פסח שני]] על אף ש[[הגר"א]] לא נהג כן וגיסו ה[[חזון איש]] שלל זאת ואף קבע שיש בזה חשש של בל תוסיף{{הערה|אורחות רבינו}}

===מכתבו אודות תפילה על דעת הבעש"ט והצמח צדק===
באחד ממכתביו הנדפס בספרו קריינא דאיגרתא שח על בחור חסיד חב"ד שהתמודד עם מחשבות זרות ונהג לערוך לפני התפילה מסירת מודעה שמתפלל על דעת האריז"ל וכו' עד הבעש"ט והצ"צ, כשבשעת התפילה עצמה כיוון להתפלל "בהתחברות צדיק המפורסם" כשככל הנראה הנראה הכוונה ל[[רבי]]. הסטייפלער מסיים את תיאור המעשה באומרו שהאריך בסיפורו כדי שיוכל ללמוד מזה מי שמתמודד עם בעיה דומה וזה לשון המכתב:

"למעלת כבוד ידידי... קבלתי מכתבו... הדעת נותנת שכל אלו המחשבות הבלתי טהורות... אין בהם ממש: היה לי ג"כ עסק עם בחור יקר אחד אשר נתבלבל במחשבות עבודה זרה רחמנא ליצלן כו', ונתברר שהועיל לו מאד כשעשה לפני התפילה מסירת מודעה שהוא מתפלל על דעת האריז"ל והט"ז והש"ך והמגן אברהם '''וזה שטיפלתי עמו הי' חסיד ואמר גם כן על דעת הבעל שם טוב והצמח צדק ואחר כך בשעת התפילה התכוון שהוא מתפלל בהתחברות צדיק מפורסם'''... ונודע לי שזה הועיל לו לגמרי כמעט להתפלל בלי מחשבות רעות... גם הבחור שעסקתי עמו הוא כהיום אברך יקר ומוצל מכל הרהורים תודה לשם יתברך, ונתרפא לגמרי כפי הנראה מדבריו... הארכתי בזה כי אולי יהי' זה להצלתו..."{{הערה|קריינא דאגרתא עמ' קסא - ב}}.

===עם הגרא"ח נאה===

בתקופת הפולמוס ההלכתי בין גיסו, [[החזון איש]], לבין הגאון הרב [[אברהם חיים נאה]], תקף הסטייפלער את דברי הרב נאה בכדי להגן על שיעורי גיסו ואף הוציא לאור מספר קונטרסים לתקוף את שיעורים אלו. במסגרת הפולמוס אף הוציא הסטייפלער קונטרס בשם "שיעורין דאורייתא" ובו ציטוטים מסולפים מהספר "שיעורין של תורה" של ר חיים נאה. ר' חיים נאה טען כי הסטייפלער מזייף שוב ושוב את דבריו. לאחר מכן הסטייפלער עצמו הודה שלא עיין במקורות המדברים בנושאי השיעורים, ועל כך יצא הקצף של ר' חיים נאה.

הרב נאה כתב כמה קונטרסים ומכתבים חריפים ביותר להשיב לו. וקונטרס אחד גנז, ועל כך מסופר: הרב נאה החל לכתוב תשובותיו והשגותיו{{הערה|חלק-שני לקונטרס "אבני צדק" שנדפס בסוף-ספר "שיעור מקוה"}} להשיב על חיבורו של הסטייפלר כשהוא סותר ותוקף בחריפות את השגותיו בעניין השיעורים. לאחר גמר העבודה כשרצה הרב [[ברוך נאה]] להכניסו לדפוס, לא הסכים הגרא"ח בשום פנים ואופן להדפיסו ואף קרעו לקרעים וגנזו, כשהוא מתבטא לבנו ר' ברוך ואומר: "כי מה שכותבים בעידנא דריתחא אין להדפיסו"{{הערה|הרב ישראל נאה, המבשר, מוסף תורני, כ' תמוז [[תשס"ט]].}}.

כמו כן התנגד הסטייפלר לתקנת ה[[מקווה]] [[בור על גבי בור]] של [[אדמו"ר הרש"ב]]{{הערה|הרב [[לוי יצחק הלפרין]], ראש 'המכון המדעי-טכנולוגי להלכה' מספר כי בנו, ר' חיים תומך בתקנה}}.

===עם החסיד ר' זלמן לייב אסטולין===

הגאון ה[[חסיד]] ר' [[זלמן לייב אסטולין]] היה מתפלל תקופה מסוימת בבית הכנסת של הסטייפלער. בתקופה זו, נוכח הסטייפלער לעמוד על גדולתו בתורה, והיה מחבבו ומקרבו ביותר. לא פעם היה ניגש אליו אחר התפילה לדבר עימו בלימוד. בכלל, כשהיה ר' זלמן לייב ניגש אל הסטייפלער, היה האחרון נעמד לכבודו, והיו מתווכחים מי ישב ראשון. כך כיבדו זה את זה, והיו משוחחים בקביעות בדברי תורה. מכרי הרב קנייבסקי מספרים שהסטייפלער נהנה מאוד מחברתו, וביניהם נוצרה קביעות בלימוד. מדי כמה ימים היו מעלים סוגיות שונות שהיו דנים בהן בלהט.

אף את בר-המצוה של בנו דוד-אליהו, כיבד הסטייפעלער בנוכחותו, ואף העניק לחתן הבר-מצווה דורון דרשה{{הערה|ספר [[גאון וחסיד]].}}.

==='המותר בפיך'===
בספרו 'קריינא דאיגרתא' מקשה הסטייפלער על שיטת [[אדמו"ר הזקן]] ב[[ליקוטי אמרים - פרק ל"ח]] בעניין 'המותר בפיך'. הרב [[שלום דובער וולפא]] חיבר ספר לתרץ את קושיית הסטייפלר. יש שכתבו{{הערה|1=[http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=20799 כתבה בחב"ד אינפו]}} כי בנו, הגאון ר' [[חיים קנייבסקי]] קיבל את הספר והודה לרב וולפא, ויש שפקפקו{{הערה|1=[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=673 תגובות בשטורעם]}}.

===ציפיה לביאת המשיח===

הסטייפלר ציפה כל ימיו לביאת המשיח, מלבד קניית האות ב[[ספר תורה של משיח]], התבטא מספר פעמים: "אנו קרובים מאד לביאת המשיח". בנו ר' [[חיים קנייבסקי]] אף התבטא כי "לאבא היה מעיל מיוחד לביאת משיח"{{הערה|1=ראה: [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=53556 יוזמה חדשה: עשיית מנוי לקרבן פסח], [[חב"ד אינפו]].}}.

===לוחות הברית===

בשנת [[תשמ"א]] יצא [[הרבי]] בקריאה לשינוי ציורי [[לוחות הברית]] מעגולות למרובעות, על יסוד ה[[גמרא]] ב[[מסכת בבא בתרא]] ועוד. הסטייפלר נשאל על הדבר, והשיב שהרבי צודק ובבית מדרשו 'לדרמן' שינו את הלוחות למרובעות{{הערה|1= [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=2247 חב"ד אינפו]}}. עמיתו, מראשי ישיבת פוניבז' כתב לר' [[יחזקאל סופר]] כי לדעתו הלוחות צריכות להיות עגולות, אבל עקב הוראת הסטייפלר גם הוא תומך בתיקון ציורי הלוחות{{הערה|המכתב נדפס בחוברת 'על חטא העיגול' מהדורת [[תש"ע]].}}.

==ספריו==

*שערי תבונה

*קריינא דאגרתא

*קהילות יעקב

==משפחתו==
*בנו הגאון ר' [[חיים קנייבסקי]].
*בתו הרבנית יוספה ברזם{{הערה|תלמידתו של ה[[משפיע]] הרב [[נחום גולדשמיד]]}}.
*בתו הרבנית אהובה ברמן רעייתו של הרב מרדכי שלמה ברמן, שלמד בצעירותו בתלמוד תורה וישיבת [[אחי תמימים תל אביב]]{{הערה|שם למד בחברותא עם ר' [[יואל כהן]]}}.

{{הערות שוליים|טורים=כן}}
{{מיון רגיל:קנייבסקי יעקב ישראל}}
[[קטגוריה:רבני ליטא]]
[[קטגוריה:אישים בבני ברק]]

יוסף רוזין

2020-12-03T22:16:50Z

מן ההר: /* חיבוריו */ עריכה

{{פירוש נוסף|נוכחי=גאון הרוגוצ'ובי|אחר=נציג ה[[ג'וינט]] ברוסיה|ראו=[[יוסף רוזין (ד"ר)]]}}
{{דמות
|שם=רבי יוסף רוזין
|תמונה=[[קובץ:יוסף רוזין.jpg|ללא מסגרת|250px]]
|כינוי=הגאון מרוגוצ'וב (הרוגוצ'ובר. בלשון הרבי: הרוגוצו'בי)
|תיאור=
|תאריך לידה=שנת [[תרי"ח]]
|מקום לידה=רגצ'וב, בלארוס
|תאריך פטירה=[[י"א באדר]] [[תרצ"ו]]
|מקום פטירה=[[וינה]]
|מקום פעילות=דווינסק
|תפקידים נוספים=רב ומשיב
|רבותיו=הרב [[יוסף דוב סולובייצ'יק]] והרב יהושע לייב דיסקין
|תלמידיו=
|חיבוריו="צפנת פענח", "מכתבי תורה" [[יוסף רוזין#חיבוריו|ועוד]]
|השתייכות=[[חסידות חב"ד]]
}}
הרב '''יוסף'''{{הערה|השם חיים נוסף לו ככל הנראה כשחלה.}}''' רוזין''' (מכונה '''הגאון מרוגוצ'וב''', '''הרוגוצ'ובֶר''') היה נצר למשפחת חסידי חב"ד, ידיד [[אדמו"רי חב"ד]] ומחבר הספר "[[צפנת פענח (ספר)|צפנת פענח]]". נולד בשנת [[תרי"ח]] בעיר רוגצ'וב בבלארוס ונפטר ביום [[י"א באדר]] שנת [[תרצ"ו]] בהיותו ב[[וינה]]. מנוחתו כבוד בעיר רבנותו - דווינסק.

==תולדות חיים==
[[קובץ:הרב יוסף רוזין בצעירותו.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הרב רוזין בתקופת היותו [[רב]] בעיר דווינסק]]
הרב רוזין נולד בשנת [[תרי"ח]] בעיר רוגצ'וב שבבלארוס (פלך מוהליב) לר' אפרים פישל ושרה רוזין. אביו היה [[תלמיד חכם]] ו[[חסיד חב"ד]]. אימו הייתה נכדה של ר' גרשון, מראשוני חסידי [[אדמו"ר הזקן]] ברוגצ'וב. בילדותו לקחו אביו ל[[אדמו"ר הצמח צדק]] ב[[ליובאוויטש]] שבירכו שיהיה למדן, תוך כדי שבנו של אדמו"ר הצמח צדק, ר' [[יהודה לייב שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|יהודה לייב שניאורסון]], שלימים היה האדמו"ר הראשון מ[[קאפוסט]], מניח עליו את ידיו.
כאשר היה אצל אדמו"ר הצ"צ הורה לו הרבי ללמוד מסכת נזיר, ומזה הבין שעליו לנהוג בנזירות, וכן נהג כל חייו.
(אף כי בענינים מסויימים לא נהג בנזירות, כגון שהיה אוכל ענבים).
כבר בילדותו נודע כחריף ובעל זכרון לא שגרתי. בהיותו בן שמונה שנים כבר ידע את כל [[סדר נזיקין]] בעל פה. בגיל שלוש עשרה הביאו אביו לסלוצק אל הגאון רבי יוסף דוב הלוי (רבי יושע בער) סולובייצ'יק "הבית לוי", ושם למד בחברותא עם בנו ר' [[חיים סולובייצ'יק]]. אחר כך נסע ללמוד אצל ר' יהושע לייב דיסקין בשקלוב. באותה תקופה היה מבקר גם אצל ר' [[שלמה שניאור זלמן שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)|שלמה שניאור זלמן שניאורסון]], ה[[אדמו"ר]] מ[[קפוסט]]. לפני חתונתו נסע אל רבי [[שניאור זלמן מלובלין]] ושם נהיה לחסיד [[חסידות חב"ד]].

בגיל שמונה עשרה התחתן עם בתו של הרב משה גורפינקל מ[[ורשה]], זמן קצר לאחר נישואיהם נפטרה אשתו ולבקשת חמיו [[נישואין|נשא]] את בתו השניה. במשך שמונה שנים עסק רק ב[[תורה]] כשחמיו דואג לכלכלו. בשנת [[תרמ"ט]] התמנה על ידי [[שלמה זלמן שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)|רבי שלמה זלמן שניאורסון]] ל[[רב]] בעיר דווינסק, שהייתה מאוכלסת ברובה בחסידי [[חב"ד - קפוסט]]. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] נתקע ב[[פטרבורג]] ובמשך עשר שנים שימש כרב עדת החסידים בעיר. לאחר מכן חזר לדווינסק.

הרב יוסף רוזי'ן היה יוצא דופן בהתמדתו ב[[תורה]]. חריפותו וגאונותו הם נדירים ביותר ובודדים שמשתווים לו{{הערה|[[הרב]] [[אליעזר ננס]] ביקר פעם אצל הרב רוזין ושאל אותו "אומרים שאינך לומד [[אחרונים]]". ענהו הרב רוזין: "שקר וכזב. אתה יכול לבחון אותי על כל הנושאי כלים של ה[[שולחן ערוך]] ונספחיהם ואומר לך אותם מילה במילה" (מגדל עוז פענח רזא).}}. ספריו "צפנת פענח" על התורה, ה[[ש"ס]] וה[[רמב"ם]], עמוקים מאוד ורק יחידי סגולה יכולים לרדת לסוף דעתו. למען פענוח ספריו הוקם ב[[ארצות הברית]] על ידי ישיבת יצחק אלחנן, מכון "צפנת פענח" המביא את כל המקורות אליו הוא מפנה.

וכך כתב עליו הרב [[שלמה יוסף זווין]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן|
|מקור='''אישים ושיטות''', הרב [[שלמה יוסף זווין]]
|תוכן=הרוגצ'ובי היה "חד בדרא" לא במליצה ולא בשגרה. לא נמצא שני לו בדורנו, וגם בדורות הרבה לפניו ולאחריו, בבחינת ידיעה בקיאותית מופלאה של כל התורה כולה, לכלליה ולפרטיה ולפרטי פרטיה, לחדרי חדריה ולעמקי סתריה.. יודע הגאון הרוגאצ'ובי את ערכו, לא נכחד עצמו ממנו. אין הוא מחשיב כלל.. אפילו את ראשוני האחרונים. לא מזכירם ולא מביאם כלל. ואפילו את הראשונים ([[רש"י]], [[תוספות]], [[הרא"ש]] וכו') שהוא מצטט אותם לפי דרכו, ומראה לנו פנינים נפלאות בדבריהם, אפילו את הראשונים האלה אין הוא מקבל את מרותם באופן מוחלט.}}

פעם, בעת הולכו עם בתו ברחוב, ראו שלט הכתוב בשפה זרה, ואז אמר לבתו שהוא יכול ללמוד כל שפה ב-8 שעות.

ביום [[י"א באדר]] בשנת [[תרצ"ו]] נפטר בוינה ומנוחתו כבוד בעיר רבנותו, דווינסק. לאחר פטירתו הוקם סניף של ישיבת תומכי תמימים על שמו "זכרון יוסף" בדווינסק.

==קשריו עם חב"ד==
===על אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי===
[[קובץ:הלוויית הרב יוסף רוזין.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הלווית הרב רוזין בעיר דווינסק]]
הרב רוזין העריך מאוד את [[אדמו"ר הזקן]]. בספרו צפנת פענח הוא מכנה אותו "הגאון האמיתי{{הערה|"צפנח פענח" דפוס דווינסק שנת [[ת"ש]], חלק א' סימן נ"ח.}}. על "קונטרס אחרון" של [[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך (אדמו"ר הזקן)|שולחן ערוך]] אמר פעם: {{ציטוטון|יש צורך ב[[גידים]] כאלה{{הערה|כשאמר זאת הראה על אצבעו.}} במוח לומר סברות של הקונטרס אחרון}}{{הערה|מופיע ב[[לקוטי סיפורים]] מהרב [[חיים מרדכי פרלוב]]. התבטאויות נוספות של הרב רוזין על אדמו"ר הזקן, ראה ספר [[תורת מנחם - התוועדויות]] שנת [[תשמ"ה]], חלק ד' ע' 2282.}}. כשלמד את ה"קונטרס אחרון" על הלכות תלמוד תורה{{הערה|פרק ג' סק"א ד"ה וסמ"ק.}} הוא רץ בהתפעלות אנה ואנה ואמר: "הוא כאחד הראשונים הוא כאחד הראשונים"{{הערה|בשם ר' [[אלטר שימחוביץ]], [[משפיע]] בישיבת [[תורת אמת ירושלים]].}}. פעם תיאר הרב רוזין את גדלותו התורנית של [[הגאון מווילנא]] ובסיום דבריו אמר: "אבל לדעת ללמוד - זאת ידע אדמו"ר הזקן"!{{הערה|במקור ב[[אידיש]] "אבער קענען לערנען?! דאס האט גיקענט דער אלטער רבי"!. הרב [[יהושע מונדשיין]] בספרו "מגדל עוז" ע' צ"ב, בשם הרב יעקב ברמן ששמע זאת מהרב רוזין.}}

באחד ההזדמנויות אמר על אדמו"ר הזקן:

{{ציטוט|מרכאות=כן|
|מקור=ר' [[אליעזר ננס]] שמע מהרב רוזין.
|תוכן=מאז חתימת ה[[ש"ס]] היו אלפי גאונים ויראים, ברם רק שנים הם שירדו לסוף דעתם של חכמי הש"ס, והם [[הרמב"ם]] ו[[אדמו"ר הזקן]]
}}

בתקופה שטרם הודפסו כתביו של ה[[אדמו"ר האמצעי]], אמר, שמעיון בספרי החסידות שלו ובמיוחד בספר "[[אמרי בינה]]" אפשר לראות שהוא היה "גאון הגאונים" גם ב[[נגלה]].

===עם אדמו"ר הצמח צדק===
ביקר אותו בילדותו וקיבל ברכה, ראו לעיל בפסקה [[#קורות חייו]].

===עם אדמו"ר הרש"ב===
[[קובץ:מכתב מהרבי אל הרב רוזין.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מכתב מהרבי אל הרב רוזין]]

הרב רוזין היה בקשרי ידידות עם [[אדמו"רי חב"ד]] שהיו בתקופתו ([[אדמו"ר הרש"ב]], אדמו"ר הריי"צ ו[[הרבי]]){{הערה|ראו [[שיחה|שיחת]] [[הרבי]] מיום [[י"ט בכסלו]] שנת [[תשמ"ב]].}}. התכתב גם עם אדמו"ר הרש"ב. הרב [[יעקב לנדא]], מבאי ביתו של אדמו"ר הרש"ב, סיפר, שכאשר היה מתקבל מכתב מהרב רוזין, הייתה התרגשות גדולה ו"נתמלא הבית כולו אורה". בשנת [[תרע"ז]] ביקר [[אדמו"ר הרש"ב]] ב[[לנינגרד]] והיה במצב רוח טוב. כשנשאל מה גרם למצב רוחו, השיב: "היום קיבלתי ברכה מהגאון הרוגאצ'ובי שאמר לי: "אני מברך אתכם בכח התורה שלי, שתהיה לכם הצלחה בכל ענייניכם"".

באחד ממכתביו כותב עליו אדמו"ר הרש"ב:
{{ציטוט|מרכאות=כן|
|מקור=
|תוכן=ידיד עליון וידיד נפשי, הרב הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי תבל, יראת ה' אוצרו
}}

לעומתו השיב הרב רוזין:

{{ציטוט|מרכאות=כן|
|מקור="מגדל עוז"
|תוכן=כאשר כבוד-קדושתו שליט"א עומד תמיד בפרץ ומחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור וכאשר ברוך השם דבריו נשמעים בכל מקום, באתי לעורר את כבוד קדושתו לעיין בזה..
}}

הרב רוזין גם נפגש עם [[אדמו"ר הרש"ב]] ובפגישתם שוחחו בנושא "אויר של [[ארץ ישראל]]" ו"קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא", כשהוא מתנצל על שאינו מדבר ב[[חסידות]] ו[[קבלה]], כיוון שאדמו"ר הצמח צדק בירך אותו שידע ללמוד [[נגלה]]. אדמו"ר הריי"צ תיאר אחר כך את הפגישה ואמר שבמקום הפגישה היה "אויר של [[גן עדן]]"{{הערה|[[ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ)|ספר השיחות]] ע' 107-108.}}. לאחר תקופה הסביר [[אדמו"ר הרש"ב]] עניין בתורת [[הקבלה]] בהתבסס על דברי הרב רוזין בפגישתם.

כשהרב רוזין היה ב[[פטרבורג]] הציע לו [[אדמו"ר הרש"ב]] עזרה כלכלית, אך הרב רוזין דחה את ההצעה והשיב שגם עתה מונחת צנצנת המן ב[[קודש הקודשים]]{{הערה|בכך רצה לרמוז, שכמו המן שהיה [[לחם]] מן השמים, כך הוא - בקודש הקודשים - ניזון מספיק ואינו צריך עזרה.}}.

בשכנות לרב רוזין בדווינסק התגורר זוג שלא היה להם ילדים במשך עשר שנים מחתונתם. הם נכנסו אצל הרב רוזין לשאול האם להתגרש, כפי שההלכה דורשת. הוא הפנה אותם לאדמו"ר הרש"ב, שאמר להם שלא יתגרשו ו"משנה מקום משנה מזל" ושיעברו לגור באמריקה וברכם שיזכו שם לילדים ולאריכות ימים{{הערה|הרב דניאל כהן מספר על סבתו, מרת דבורה מרים קווין שחיית עד מאה ועשר שנים - [[שבועון כפר חב"ד]] גיליון 1179 ע' 48.}}.

בשנת [[תר"פ]], לאחר [[הסתלקות]] אדמו"ר הרש"ב, שלח הרב [[יהושע נימוטין]] מכתב אל הרב רוזין בו הוא מספר לו על פטירת אדמו"ר הרש"ב. למשמע הבשורה הגיב הרב רוזין: {{ציטוטון|שקולה מיתת צדיקים כשרפת בית אלקינו.. כל זמן שהוא חרב הוה בכל רגע חורבן חדש.. וכל רגע ורגע הוה חורבן}}{{הערה|מכתב מיום [[ד' בסיוון]] שנת [[תר"פ]]. מודפס בשלמות בקובץ "לב לדעת" - [[י' בשבט]] [[תש"נ]] ע' כ"ז, כ"ח.}}.

ב[[חג השבועות]] שנת [[תרפ"ג]] ביקרו הרב [[שמחה גורודצקי]] והרב [[שמואל מיכל טריינין]] אצל הרב רוזין והועלתה שאלה לגבי [[עישון]] ב[[יום טוב]]. העיר ר' שמואל מיכל טריינין ש[[אדמו"ר הרש"ב]] נהג לעשן ביום טוב בצנעה. השיב לו הרב רוזין: {{ציטוטון|הרי הוא [[צדיק]] עליון והעישון שלו הוא ענין אחר לגמרי}}.

בהזדמנות ביאר הרב רוזין לתלמידי [[ישיבת תומכי תמימים]], מהו רבי: {{ציטוטון|כל ערב סוקר הרבי את העולם כולו, ובאם רואה שבקצוי ארץ נמצא אברך במצוקה גשמית, פונה הוא בתביעה אל הרבש"ע שיוריד ממנו את דאגותיו הגשמיות, ומבטיח "ובחנוני נא" שעל ידי זה בוודאי יתעלה גם ברוחניות, ולכן נקרא הצדיק "עיני העדה", בגלל ראיתו בכל עניני עדתו}}. באותה הזדמנות גם הביע הערצתו לתלמידי תומכי תמימים, ש[[אדמו"ר הרש"ב]] גידלם להיות בעלי מסירות נפש.

===עם אדמו"ר הריי"צ===
[[קובץ:רוזין, יוסף (הרגאצ'ובער) (3).jpg|ממוזער|הרגאצ'ובער]]
הרב רוזין ואדמו"ר הריי"צ היו בקשרי ידידות והערצה הדדיים. בשנת [[תר"פ]], מיד לאחר [[הסתלקות]] אדמו"ר הרש"ב, חלה אדמו"ר הריי"צ במחלת הטיפוס והוא ביקש שישלחו בקשת רפואה ("[[פדיון נפש]]") אל הרב רוזין שהשיב במכתב הפותח במילים: {{ציטוטון|נשיא בישראל, אלוף ביהודה גזע תרשישים}}. בגוף המכתב הוא מבאר של[[אדמו"ר הזקן]] היה גם כתר תורה וגם כתר נשיאות ואת שניהם הוריש לבניו. כדי לעבור מכתר תורה לכתר נשיאות צריך "ליבון" וזה הסבר לסיבת המחלה. את המכתב הוא מסיים: {{ציטוטון|הנני גוזר בכוח התורה שיבריא}}{{הערה|הרב [[שמחה גורודצקי]] העיד שראה בעצמו את המכתב.}}. בהזדמנויות נוספות ביקש אדמו"ר הריי"צ מהרב רוזין שיברכו "ברכת התורה".

באחד ממכתביו כותב אדמו"ר הריי"צ אל הרב רוזין: {{ציטוטון|הוד כבוד שר התורה, הנאמן בבית אלקים, נשיא ישראל, נרו הדרתו ותפארתו, הנודע בכל קצוי תבל, גאוני עם אלקי אברהם באצילות הודו יתהללו, יראת ה' אוצרו, כבוד שם תפארתו מרנא ורבנא יוסף שליט"א}}{{הערה|מכתב מיום [[י"ז בשבט]] שנת [[תרפ"ב]]. מובא ב[[שבועון בית משיח]] גיליון 270 ע' 30 ואילך.}}. אדמו"ר הריי"צ גם סייע לו כלכלית באופן אישי, כפי שעולה מכותבו: {{ציטוטון|לצרכי רום מעלת גאונו הפרטי}}{{הערה|מופיע ב[[שבועון בית משיח]] גיליון 219 ע' 18-19. ראה שם מכתבים נוספים.}}.

בשנת [[תרפ"ד]] התגברו הרדיפות נגד הפצת התורה והיהדות ב[[רוסטוב]] ואדמו"ר הריי"צ רצה לעבור ללנינגרד. לפני כן שלח שלושה חסידים שיביקשו את רשותו של הרב רוזין, שהיה רב בללנינגרד באותה תקופה, האם הוא יכול להגיע לעיר. החסידים הלכו לרב רוזין ובחוצפתם הציעו לו שיחזור לדווינסק. הרב רוזין חייך ולא ענה להם. כשנודע לאדמו"ר הריי"צ מה שהם אמרו לרב רוזין, הוא שלח להודיע להם שהם משחקים באש ושילכו מיד אל הגאון ויבקשו ממנו מחילה. אחד מהם ניגש ואמר לרב רוזין שהרבי צוה עליו לבקש מחילה. הגיב הרב רוזין: "זהו [[חסיד]] אמיתי.. הוא מבקש מחילה רק מפני שהרבי ציווהו.. הנהגה כזו כה יקרה לי, עד כי רק בזכותה הנני מוחל בלב שלם". השניים האחרים לא ביקשו מחילה ואחד מהם נהרג על ידי הקומוניסטים והשני יצא מדעתו{{הערה|ראו באריכות ב[[שבועון בית משיח]], גיליון 520 ע' 48-49, מרשימתו של הרב [[שניאור זלמן חנין]].}}.

ב[[חודש סיון]] [[תרפ"ד]] הגיע אדמו"ר הריי"צ ללנינגרד והלך עם הרב [[שמואל נימוטין]] לבקר את הרב רוזין. הרב נימוטין תיאר אחר כך שאדמו"ר הריי"צ התכונן לפגישה כמו לפגישה עם מלך. ר' שמואל נכנס אל הרב רוזין והודיע שהרבי הגיע והוא יצא לקבל את פניו. הפגישה נמשכה כשעתיים. בהזדמנות אחרת נשלח הרב נימוטין על ידי אדמו"ר הריי"צ לקרוא לרב רוזין שהתבטא כששמע את הקריאה: "הנשיא קורא!" מיד ביקש את מעילו ורצה לצאת לנסיעה. כששמעה זאת אשתו, אמרה שהוא עדיין לא אכל היום כלום והניחה לפניו סרדינים קטנים, עוגיה וכוס [[חלב]]. הגאון טעם משהו מהדג, לגם לגימה מהחלב, ואמר: "צריך להזדרז, הנשיא מחכה".

כשחלה הרב רוזין כתב אליו אדמו"ר הריי"צ שהוא בצער ממצב בריאותו וכל חסידי חב"ד מתפללים לרפואתו. הוא בירך אותו ברפואה שלמה וביקשו שיעדכן את בשורות הטובות{{הערה|ממכתב ליום [[ב' בשבט]] שנת [[תרצ"ו]].}}.

בשנת [[תרפ"ה]] הגיע שוב ר' שמחה גורדוצקי לפטרבורג והרב רוזין שאל אותו "הגעת לרבי ללנינגרד?", ענה הרב שמחה "כן הגעתי ללנינגרד לרבי". שאל הרב רוזין שוב: "הגעת ללנינגרד לרבי או לרבי ללנינגרד"? ומיד ציין שישנן שבע עשרה השלכות הלכתיות בין שני האופנים{{הערה|את אחד מהם הוא פירט: אם באת לרבי הרי אתה פטור מן ה[[סוכה]] ואם באת ללנינגרד, אתה חייב בסוכה. "ולגבי יתר השש עשרה - אמר - תשבור את הראש בעצמך.}}. בעת שהותו של הרב רוזין ב[[לנינגרד]] הוא למד ב'חברותא' עם הרב [[מנחם מנדל גולומבוביץ]] שהיה [[חסיד]] של [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]].

כאשר הרב רוזין יעץ שהיהודים יעזבו את רוסיה{{הערה|בהתבסס על דברי ה[[רמב"ם]] שאומר שאסור לאדם לשהות במדינה שמעשיה מקולקלים.}}, שאלו אותו, והרי אדמו"ר הריי"צ נמצא ברוסיה, על-כך הוא ענה: {{ציטוטון|הרי הוא [[צדיק]] עליון ומה לנו להשתוות אליו}}.

===עם הרבי===
[[קובץ:גלויית הרב יוסף רוזין אל הרבי.JPG|שמאל|ממוזער|250px|גלויה ששלח הרב רוזין אל [[הרבי]]]]
ע"פ עדותה של הרבנית חנה מתחילים קשריו של הרבי עם הרוגוצ'ובר כבר בהיות הרבי כבן 16.

בשנת [[תרפ"ב]] כש[[הרבי]] היה כבן עשרים שנה, היה מבקר רבות אצל הרב רוזין והם היו משוחחים בדברי תורה. בהמשך אף נתן הרב רוזין לרבי [[סמיכה|הסמכה לרבנות]]. במקביל הם היו גם בקשרי מכתבים{{הערה|[[חנה שניאורסון (אם אדמו"ר שליט"א)|אמו של הרבי]] העידה שהתכתבות זו החלה כשהרבי היה בגיל שש עשרה או שבע עשרה. בחוברת "לב לדעת", גליון 1 ([[ניסן]] [[תש"נ]]) ע' 4; מסופר שתקופה ארוכה הסתיר הרבי את עובדת ההתכתבות ולשם כך היה מוציא את הדואר בעצמו, עד שפעם לא חש בטוב ונודע הדבר. לעומת זאת, בקונטרס "[[עבודת הקודש אצל הרבי מליובאוויטש]]" ע' קס"ה, מאת הרב [[שלום דובער לוין]], הוא כותב, שבאחד ממכתבי הרבי אל הרב רוזין חתם הרבי בשם "מ. גוראריה" והוא כתב לרבי "לא נתברר אצלנו טעם העלמת השם והכתובת, אם הוא כדי להעלים מעין הצנזורה, או שהוא כדי להעלים מבני הבית את דבר ההתכתבות עם הגאון מרוגאצ'וב". בתשובה על כך אישר הרבי את האפשרות הראשונה (העלמה מהצנזורה) ועל ההאפשרות השניה (העלמה מהמשפחה) כתב: "?! אין לזה שחר כלל - כפשוט".}}. באגרת מיום [[ט"ו בטבת]] [[תרפ"ה]]{{הערה|הודפסה ב[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]], אגרת ז'תשנט.}} עונה הרבי למכתב של הרב רוזין ובין היתר דנים בעניין 'נקב בבהמה' שנרפאה על ידי רופא שהרב רוזין טען שאינה כשרה. הרבי מביא במכתב יותר מארבעים מקורות מה[[ש"ס]] וה[[רמב"ם]], להוכיח שהטריפה חוזרת להכשירה. במכתב מיום [[כ"ב בשבט]] [[תרפ"ח]] כותב הרבי מכתב תורני נוסף הפותח במילים: {{ציטוטון|כבוד הרה"ג המפורסם לשם ולתהלה, איש האשכולות טוביינא דחכימי תל תלפיות, מרי דחטי סיני ואוצר בלום סודרן ופלפלן וכו' וכו' מוהרר"י ראזין שליט"א}}. יומיים לאחר מכן, ביום [[כ"ד בשבט]] התקבלה תשובה ארוכה מהרב רוזין{{הערה|מכתבים נוספים מהרבי אל הרב רוזין, ראה: מכתב מיום [[כ"א באדר]] שנת [[תרפ"ח]] בעניין חכמת התכונה (המכתב הודפס ב[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]], חלק א' אגרת א'. תשובת הרב רוזין הודפסה עם פיענוח ב[[שבועון כפר חב"ד]] גליון 704). מכתב נוסף מיום [[ז' באב]] [[תרצ"ב]] בענין דין הפקר ביובל, אם יוצאת מיד הזוכה מן ההפקר וחוזרת ליד המפקיר וביאור בפירוש ה[[משניות]] לרמב"ם ב[[מסכת נדה]] (דף מ"ה עמוד ב') בטעם הדין ששנות הנקבה לענין הנדרים הם פחות משני הזכר. ביום [[כ"ז באב]] שואל הרבי שוב בענין דין הפקר ביובל. במכתבו הוא מאשר את מכתבו של הגאון אליו, אולם מציין שבנקודה זו עדיין לא קיבל תשובה ולכן שואל שוב.}}.

חלק ממכתבי הרבי אל הרב רוזין נמצאו בין דפי שלוש מסכתות של הרב רוזין, בהם גם נהג לציין את חידושיו בשולי הגמרא{{הערה|מפי הרב [[יהודה לייב גרונר]].}}.

המכתב הראשון ב[[אגרות קודש]] של הרבי הוא אל הרב רוזין.

ב[[התוועדות עם הרבי|התוועדות]] הרבי ביקש לברר את מנהג הרב רוזין בקשר עם שתיית ד' כוסות בחג הפסח, מחמת היותו נזיר{{מקור}}.

==הרבי ושיטת הרגצ'ובר==
הרב [[מנחם מענדל כשר]] שיחד עם בנו ר' משה עסק בההדרת כתבי הרב רוזין, אמר ש"הרבי הוא המבין הגדול ביותר והמפיץ הגדול ביותר של תורת הרוגאצ'ובי"{{הערה|ההתבטאות נאמרה לר' מנחם מענדל טננבוים המתעסק עם תורתו ומורשתו של הרב רוזין.}}. דברים דומים אמר גם הרב [[שלמה יוסף זוין]] אל הרב [[מיכאל הלפרין]]: "אין כמו הרבי בהבנת דברי הרוגאצ'ובער". בקובץ "מבית הגנזים" מודפס מכתבו של הרב כשר בו הוא מודה לרבי על שדאג שהג'וינט יתמוך בעבודתו על תורת הרב רוזין.

בשנת [[תש"כ]] הוציא הרב משה חיים אפרים בלוך ספר בשם "דובב שפתי ישנים" ובו מכתבים נגד ה[[ציונות]] שצוין עליהם שהם מהרב רוזין. הוא שלח עותק מהספר לרבי שהשיב לו: {{ציטוטון|לאחרי בקשת סליחתו, נצטערתי על שצוין על כמה מכתבים שהם להגאון הרוגאצ'ובי - וכל הרגיל בסגנונו יראה תיכף שאינו}}{{הערה|מכתב מ[[חודש כסלו]] [[תש"כ]], אגרת ז'צו.}}. כשניסה להתווכח על קביעה זו, כתב לו הרבי שוב: {{ציטוטון|אלפי מכתבים שאלות ותשובות ועמודים בחידושי תורה נמצאים מהגאון הרוגאצ'ובי, ומשתרעים הם על משך תקופה של כמה וכמה שנים, עשיריות בשנים. והצד השוה בכל המכתבים, שו"ת, חידושי תורה אלו, מבלי יוצא מן הכלל בהחלט, הוא סגנון המיוחד לו, שכל אחד יכירו, ויכיר גם כן את מה שאינו שייך לו בהחלט. ומכתבים הנדפסים בספר "דובב שפתי ישנים" הם בסגנון הפכי בתכלית הכי החלטית מסגנון הרוגאצ'ובי.. (ולא עוד אלא שבאם היתה מציאות שיבוא הרוגאצ'ובי ויעיד שהוא כתב המכתבים, לא יאמינו לו ולא ישמעו לקולו)}}{{הערה|מכתב מיום [[כ"ו בטבת]], אגרת זקעא.}}.

הרב רוזין התנגד רבות ל[[ציונות]], הוא כתב על כך מכתב בספר [[אור למישרים]] וחתם על מכתבים שונים נגד תנועת [[המזרחי]]. מסופר לאחר ששמע שבגלל התנגדותו לציונות מאיימים על בתו שגרה בארץ, הפסיק לפרסם את דעתו באומרו: "הם [הציונים] חשודים על 3 העברות של יהרג ובל יעבור" - וממילא עלולים לרצוח את בתו{{מקור}}.

הסופר ר' [[חיים בלוך]] פרסם בספר "דובב שפתי ישנים" ארבעה מכתבים משמו של הרב רוזין נגד תנועת המרחי אך [[הרבי]] כתב{{הערה|באגרות קודש, חלק י"ט איגרת ז'קעא.}} שמכתבים אלו מזויפים משום שאינם כתובים בסגנון שלו.

את שיטתו של הרב רוזין בתורה הגדיר הרבי כאירוע מיוחד ש[[הקב"ה]] גילה בתקופה שלפני ביאת המשיח{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16075&st=&pgnum=624&hilite= שיחת חג הפורים תשמ"ז. התוועדויות ח"ב ע' 627].}}. במכתב לרב שלמה טרשנסקי, שהוציא לאור את חידושיו של הרב רוזין במורה נבוכים של [[הרמב"ם]] כותב הרבי {{ציטוטון|ובאמת אין התואר "חידושים" הולמם ומכילם, כי חידושיו הם שלא בערך למעלה ממובן הרגיל של מלת "חידוש". ובסגנון המונחים בתורת החסידות, מלאים הם אור הממלא את הכלי, ועוד כהנה וכהנה אשר לא יכילנו הכלי ומקיף עליו מלמעלה}}{{הערה|מכתב מיום [[ד' בשבט]] [[תשכ"ה]]. אגרת ח'תתקכ"ט. וראה גם במכתב מיום [[י"א באדר]] [[תשל"ז]] אל מהדירי ספרי "צפנת פענח". מודפס ב[[קובץ יגדיל תורה ירושלים]], חוברת י"ד ע' 36.}}. למרות שהעולם מתפעל מהזכרון הנדיר שלו - אומר הרבי - שלא היה כמותו מאות שנים, הרי שמעלתו היותר גדולה היא היכולת למצוא את המכנה המשותף לריבוי נושאים בתורה{{הערה|מודפס ב[[שיחות קודש]] שנת [[תשל"ו]], כרך א' ע' 140.}}.

שיטתו של הרב רוזין בתורה הייתה למצוא בכל הנושאים והמחלוקות שבכל חלקי התורה, את הנקודה המשותפת להם. וכפי שכותב הרבי: {{ציטוטון|היתה לו דרך נפלאה בלימוד התורה, בקיאים היו הרבה, אך שיטתו היא למצוא לכל ענין בתורה - כלל, או שמגלה ענין כללי "לשיטתיה", שמאה וחמישים - מאתיים שנה לא היה דבר כזה". בחסידות - מצאנו כך אצל אדמו"ר ה"צמח צדק}}{{הערה|בסעודת ליל א' של [[חג הסוכות]] [[תשכ"ט]]}}. וכן: {{ציטוטון|על דרך שהבליט והדגיש הגאון הרוגאצ'ובי, למצוא המשותף שבענין פרטי זה שבתורה, עם עוד פרטים, הכלל והגדר המאחדים. ומובנת העמקות, ועל אחת כמה וכמה הרחבות, הבאות על ידי זה.}} הרבי גם אמר ששיטת הלימוד שלו עצמו היא כמו של הרב רוזין{{הערה|מופיע בספר "תשובות וביאורים" [[תשמ"ז]] ע' 273.}}.

הרב משה גרוסברג, מחבר הספר "העמק עיון" על ה"צפנת פענח" של הרב רוזין, מספר שכאשר היה ב[[יחידות]] אצל הרבי, ביטא את התפעלותו מהשילוב הנדיר בין [[נגלה]] ופנימיות אצל הרב רוזין. בהקשר לכך הזכיר הרבי את הספר [[דרך מצוותיך]] של [[אדמו"ר הצמח צדק]] והוסיף שהוא נקרא על שמו (מנחם מענדל) ולכן הוא משתדל לנהוג גם בדרכיו{{הערה|[[המלך במסיבו (ספר)|המלך במסיבו]] חלק ב' ע' רנ"ט.}}.

הרבי סיפר ששמע מיהודי שהיה נוכח בשעת הדפסת אחד מספרי הרב רוזין בחייו והמדפיס צילצל ואמר לו כי נשארו שני עמודים ריקים. אמר הרב רוזין: "חכה חכה, הנה הנה אני מביא עוד"{{הערה|סופר בליל א' של [[חג הסוכות]] [[תשכ"ט]].}}.

{{פסקה חסרה}}

==חיבוריו==
[[קובץ:הרוגוצ'ובי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כריכת הספר 'הרוגוצ'ובי' על הרב רוזין]]
*הרוגוצ'ובר התכתב עם אנשים רבים, חלופות מכתבים ניתן למצוא בקובץ תלמידי ישיבת חכמי לובלין (כוכבי אור) ובקובץ מאמרים לרב אלחנן וסרמן.
*צפנת פענח - שני כרכים של פירוש על הרמב"ם.
*חיבור על מורה נבוכים.
*צפנת פענח - פירוש על התורה (שלשה כרכים).
*צפנח פענח על הש"ס (בבלי, ירושלמי, תוספתא, רי"ף ורא"ש) בבא קמא, בבא מציעא, סנהדרין, הוריות, עדויות ומסכתות קטנות.
*שלמת יוסף -(יצא לאור בשנת [[תשט"ז]]) התכתבות של הרוגוצ'ובר עם רבי שלמה סובול.
*מכתבי תורה -(יצא לאור בשנת [[תרצ"ז]]) התכתבות של הרוגוצ'ובר עם רבי מרדכי קלינא.
*צפנת פענח - שאלות ותשובות בנושאים שונים (הספר המפורסם ביותר שלו) נערך סמוך למלחמת העולם השניה. השו"ת יצא בשתי מהדורות:
מהדורת דוינסק - יצא לאור על ידי בתו (מרת רחל אשת רבי ישראל אבא ציטרן).

#חלק ראשון - יצא לאור בשנת [[ת"ש]]
#חלק שני - יצא לאור בשנת [[תש"א]]

מהדורת ורשה (שלשה חלקים) יצא לאור בשנת [[תרצ"ה]]. ב[[תשנ"ט]] יצא לאור בספר אחד הנקרא ספרי שאלות ותשובות צפנת פענח כל חמשת החלקים (היינו מהדורת דוינסק ורשה) יחד עם שלמת יוסף ומכתבי תורה.

*שו"ת הרוגצ'ובר החדשות - שלש חלקים, הכולל תשובות חדשות, מענות ומכתבים, הגהות על הטור והערות על שירי ריה"ל. יצא לאור על ידי מכון הרוגצ'ובר החדש ב[[מודיעין עילית]] בשנת [[תשס"ט]].
* ליקוטים מפירושי הרגצ'ובר כולל פענוח והסבר דבריו על ידי הרב אברהם בן שמעון ממוטנריאול, בהוצאת מוסד הרב קוק
#ספר צפנת פענח על גרושין (תשס"ט).
#ספר צפנת פענח על שבת (תש"ע).
#ספר צפנת פענח על אישות ח"א הלכות קדושין (תשע"ב).
#ספר צפנת פענח על אישות ח"ב הלכות כתובות (תשע"ג).

===חיבורים על חיבוריו===
*מפענח צפונות - הסברת סוגיות יסודיות בתורת הרוגוצ'ובי. הרב מ. כשר.
*רזין דאורייתא - 200 ערכים בתורת הרוגוצ'ובי עם ביאורי [[הרבי]]. מכון להוראה ודיינות ביתר עילית (תשס"ח).

==משפחתו==
*חתנו, הרב אבא דוד גולדפיין
*חתנו, רבי ישראל אבא ציטרון

==לקריאה נוספת==
*הרב [[שלמה יוסף זוין]], '''אישים ושיטות''', עמודים 71-132.
*הרב [[שלום דובער וולפא]], '''[[שמן ששון מחבריך (ספר)|שמן ששון מחבריך]]''', חלק ד' עמודים 169-187.
*הרב [[יהושע מונדשיין]], '''פענח רזא''', דמותו החסידית של הרוגצובי (מאמר בספר [[מגדל עז]], [[ירושלים]] [[תש"מ]]).
*הרב [[אברהם חנוך גליצנשטיין]], '''[[אוצר סיפורי חב"ד]]''', [[כפר חב"ד]] [[תשנ"ד]], חלק י' עמ' 136.
*[[יאיר בורוכוב]], '''הרוגוצ'ובי''', ביוגרפיית הרב יוסף רוזין, הוצאת המחבר, [[רחובות]] [[תשס"ד]] (מהדורה שנייה עם הוספות - תשע"ד).
*יהושע מנחם נויהויזר, '''הצפנת פענח במשנת הרבי''', [[ועד להפצת שיחות]], [[תשס"ג]].
*'''[http://www.teshura.com/teshurapdf/Tenenbaum-Shatz%20-%20Tammuz%201,%205774.pdf רב החובל החב"די בים התלמוד]''', סקירת הפן החב"די באישיותו של הרוגוצ'ובר, בתוך [[תשורה]] לנישואי משפחת טננבוים (כפר חב"ד תמוז תשע"ד)

==קישורים חיצוניים==
* [http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=59851 פלא הדורות: הרוגצ'ובי והתבטלותו לאדמו"רי חב"ד] - מאמר שפורסם ב[[עיתון]] "שעה טובה" מאת הרב [[דוד מאיר דרוקמן]] {{אינפו}}
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=59704 בנו העלום של הרוגצ'ובער] - יעקב ב. פרידמן, עיתון בקהילה {{אינפו}}
*ישראל אורי מייטליס, '''[http://asif.co.il/?wpfb_dl=2360 הלמדנות הפילוסופית של רבי יוסף רוזין בדרשותיו של הרבי מליובאוויטש]''', בהוצאת אוניברסיטת בר אילן, באתר אסיף {{PDF|}}
*ישראל אורי מייטליס, '''[http://www.teshura.com/teshurapdf/Mathless-Landau%20-%20RC%20Adar%20Beis%2C%205776.pdf חקירות והתבוננויות חסידיות בחידושים של הגאון הרוגוצ'ובי בסוגיות קידושין ונישואין]''', תשורה מחתונתו, תשע"ו
{{אחרונים}}
{{הערות שוליים|טורים=כן}}
{{מיון רגיל:רוזין, יוסף}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר המהר"ש]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:חסידי קאפוסט]]
[[קטגוריה:רבני חב"ד מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:אחרונים]]

יוסף רוזין

2020-12-03T22:15:35Z

מן ההר: /* משפחתו */

{{פירוש נוסף|נוכחי=גאון הרוגוצ'ובי|אחר=נציג ה[[ג'וינט]] ברוסיה|ראו=[[יוסף רוזין (ד"ר)]]}}
{{דמות
|שם=רבי יוסף רוזין
|תמונה=[[קובץ:יוסף רוזין.jpg|ללא מסגרת|250px]]
|כינוי=הגאון מרוגוצ'וב (הרוגוצ'ובר. בלשון הרבי: הרוגוצו'בי)
|תיאור=
|תאריך לידה=שנת [[תרי"ח]]
|מקום לידה=רגצ'וב, בלארוס
|תאריך פטירה=[[י"א באדר]] [[תרצ"ו]]
|מקום פטירה=[[וינה]]
|מקום פעילות=דווינסק
|תפקידים נוספים=רב ומשיב
|רבותיו=הרב [[יוסף דוב סולובייצ'יק]] והרב יהושע לייב דיסקין
|תלמידיו=
|חיבוריו="צפנת פענח", "מכתבי תורה" [[יוסף רוזין#חיבוריו|ועוד]]
|השתייכות=[[חסידות חב"ד]]
}}
הרב '''יוסף'''{{הערה|השם חיים נוסף לו ככל הנראה כשחלה.}}''' רוזין''' (מכונה '''הגאון מרוגוצ'וב''', '''הרוגוצ'ובֶר''') היה נצר למשפחת חסידי חב"ד, ידיד [[אדמו"רי חב"ד]] ומחבר הספר "[[צפנת פענח (ספר)|צפנת פענח]]". נולד בשנת [[תרי"ח]] בעיר רוגצ'וב בבלארוס ונפטר ביום [[י"א באדר]] שנת [[תרצ"ו]] בהיותו ב[[וינה]]. מנוחתו כבוד בעיר רבנותו - דווינסק.

==תולדות חיים==
[[קובץ:הרב יוסף רוזין בצעירותו.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הרב רוזין בתקופת היותו [[רב]] בעיר דווינסק]]
הרב רוזין נולד בשנת [[תרי"ח]] בעיר רוגצ'וב שבבלארוס (פלך מוהליב) לר' אפרים פישל ושרה רוזין. אביו היה [[תלמיד חכם]] ו[[חסיד חב"ד]]. אימו הייתה נכדה של ר' גרשון, מראשוני חסידי [[אדמו"ר הזקן]] ברוגצ'וב. בילדותו לקחו אביו ל[[אדמו"ר הצמח צדק]] ב[[ליובאוויטש]] שבירכו שיהיה למדן, תוך כדי שבנו של אדמו"ר הצמח צדק, ר' [[יהודה לייב שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|יהודה לייב שניאורסון]], שלימים היה האדמו"ר הראשון מ[[קאפוסט]], מניח עליו את ידיו.
כאשר היה אצל אדמו"ר הצ"צ הורה לו הרבי ללמוד מסכת נזיר, ומזה הבין שעליו לנהוג בנזירות, וכן נהג כל חייו.
(אף כי בענינים מסויימים לא נהג בנזירות, כגון שהיה אוכל ענבים).
כבר בילדותו נודע כחריף ובעל זכרון לא שגרתי. בהיותו בן שמונה שנים כבר ידע את כל [[סדר נזיקין]] בעל פה. בגיל שלוש עשרה הביאו אביו לסלוצק אל הגאון רבי יוסף דוב הלוי (רבי יושע בער) סולובייצ'יק "הבית לוי", ושם למד בחברותא עם בנו ר' [[חיים סולובייצ'יק]]. אחר כך נסע ללמוד אצל ר' יהושע לייב דיסקין בשקלוב. באותה תקופה היה מבקר גם אצל ר' [[שלמה שניאור זלמן שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)|שלמה שניאור זלמן שניאורסון]], ה[[אדמו"ר]] מ[[קפוסט]]. לפני חתונתו נסע אל רבי [[שניאור זלמן מלובלין]] ושם נהיה לחסיד [[חסידות חב"ד]].

בגיל שמונה עשרה התחתן עם בתו של הרב משה גורפינקל מ[[ורשה]], זמן קצר לאחר נישואיהם נפטרה אשתו ולבקשת חמיו [[נישואין|נשא]] את בתו השניה. במשך שמונה שנים עסק רק ב[[תורה]] כשחמיו דואג לכלכלו. בשנת [[תרמ"ט]] התמנה על ידי [[שלמה זלמן שניאורסון (נכד אדמו"ר הצמח צדק)|רבי שלמה זלמן שניאורסון]] ל[[רב]] בעיר דווינסק, שהייתה מאוכלסת ברובה בחסידי [[חב"ד - קפוסט]]. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] נתקע ב[[פטרבורג]] ובמשך עשר שנים שימש כרב עדת החסידים בעיר. לאחר מכן חזר לדווינסק.

הרב יוסף רוזי'ן היה יוצא דופן בהתמדתו ב[[תורה]]. חריפותו וגאונותו הם נדירים ביותר ובודדים שמשתווים לו{{הערה|[[הרב]] [[אליעזר ננס]] ביקר פעם אצל הרב רוזין ושאל אותו "אומרים שאינך לומד [[אחרונים]]". ענהו הרב רוזין: "שקר וכזב. אתה יכול לבחון אותי על כל הנושאי כלים של ה[[שולחן ערוך]] ונספחיהם ואומר לך אותם מילה במילה" (מגדל עוז פענח רזא).}}. ספריו "צפנת פענח" על התורה, ה[[ש"ס]] וה[[רמב"ם]], עמוקים מאוד ורק יחידי סגולה יכולים לרדת לסוף דעתו. למען פענוח ספריו הוקם ב[[ארצות הברית]] על ידי ישיבת יצחק אלחנן, מכון "צפנת פענח" המביא את כל המקורות אליו הוא מפנה.

וכך כתב עליו הרב [[שלמה יוסף זווין]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן|
|מקור='''אישים ושיטות''', הרב [[שלמה יוסף זווין]]
|תוכן=הרוגצ'ובי היה "חד בדרא" לא במליצה ולא בשגרה. לא נמצא שני לו בדורנו, וגם בדורות הרבה לפניו ולאחריו, בבחינת ידיעה בקיאותית מופלאה של כל התורה כולה, לכלליה ולפרטיה ולפרטי פרטיה, לחדרי חדריה ולעמקי סתריה.. יודע הגאון הרוגאצ'ובי את ערכו, לא נכחד עצמו ממנו. אין הוא מחשיב כלל.. אפילו את ראשוני האחרונים. לא מזכירם ולא מביאם כלל. ואפילו את הראשונים ([[רש"י]], [[תוספות]], [[הרא"ש]] וכו') שהוא מצטט אותם לפי דרכו, ומראה לנו פנינים נפלאות בדבריהם, אפילו את הראשונים האלה אין הוא מקבל את מרותם באופן מוחלט.}}

פעם, בעת הולכו עם בתו ברחוב, ראו שלט הכתוב בשפה זרה, ואז אמר לבתו שהוא יכול ללמוד כל שפה ב-8 שעות.

ביום [[י"א באדר]] בשנת [[תרצ"ו]] נפטר בוינה ומנוחתו כבוד בעיר רבנותו, דווינסק. לאחר פטירתו הוקם סניף של ישיבת תומכי תמימים על שמו "זכרון יוסף" בדווינסק.

==קשריו עם חב"ד==
===על אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי===
[[קובץ:הלוויית הרב יוסף רוזין.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הלווית הרב רוזין בעיר דווינסק]]
הרב רוזין העריך מאוד את [[אדמו"ר הזקן]]. בספרו צפנת פענח הוא מכנה אותו "הגאון האמיתי{{הערה|"צפנח פענח" דפוס דווינסק שנת [[ת"ש]], חלק א' סימן נ"ח.}}. על "קונטרס אחרון" של [[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך (אדמו"ר הזקן)|שולחן ערוך]] אמר פעם: {{ציטוטון|יש צורך ב[[גידים]] כאלה{{הערה|כשאמר זאת הראה על אצבעו.}} במוח לומר סברות של הקונטרס אחרון}}{{הערה|מופיע ב[[לקוטי סיפורים]] מהרב [[חיים מרדכי פרלוב]]. התבטאויות נוספות של הרב רוזין על אדמו"ר הזקן, ראה ספר [[תורת מנחם - התוועדויות]] שנת [[תשמ"ה]], חלק ד' ע' 2282.}}. כשלמד את ה"קונטרס אחרון" על הלכות תלמוד תורה{{הערה|פרק ג' סק"א ד"ה וסמ"ק.}} הוא רץ בהתפעלות אנה ואנה ואמר: "הוא כאחד הראשונים הוא כאחד הראשונים"{{הערה|בשם ר' [[אלטר שימחוביץ]], [[משפיע]] בישיבת [[תורת אמת ירושלים]].}}. פעם תיאר הרב רוזין את גדלותו התורנית של [[הגאון מווילנא]] ובסיום דבריו אמר: "אבל לדעת ללמוד - זאת ידע אדמו"ר הזקן"!{{הערה|במקור ב[[אידיש]] "אבער קענען לערנען?! דאס האט גיקענט דער אלטער רבי"!. הרב [[יהושע מונדשיין]] בספרו "מגדל עוז" ע' צ"ב, בשם הרב יעקב ברמן ששמע זאת מהרב רוזין.}}

באחד ההזדמנויות אמר על אדמו"ר הזקן:

{{ציטוט|מרכאות=כן|
|מקור=ר' [[אליעזר ננס]] שמע מהרב רוזין.
|תוכן=מאז חתימת ה[[ש"ס]] היו אלפי גאונים ויראים, ברם רק שנים הם שירדו לסוף דעתם של חכמי הש"ס, והם [[הרמב"ם]] ו[[אדמו"ר הזקן]]
}}

בתקופה שטרם הודפסו כתביו של ה[[אדמו"ר האמצעי]], אמר, שמעיון בספרי החסידות שלו ובמיוחד בספר "[[אמרי בינה]]" אפשר לראות שהוא היה "גאון הגאונים" גם ב[[נגלה]].

===עם אדמו"ר הצמח צדק===
ביקר אותו בילדותו וקיבל ברכה, ראו לעיל בפסקה [[#קורות חייו]].

===עם אדמו"ר הרש"ב===
[[קובץ:מכתב מהרבי אל הרב רוזין.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מכתב מהרבי אל הרב רוזין]]

הרב רוזין היה בקשרי ידידות עם [[אדמו"רי חב"ד]] שהיו בתקופתו ([[אדמו"ר הרש"ב]], אדמו"ר הריי"צ ו[[הרבי]]){{הערה|ראו [[שיחה|שיחת]] [[הרבי]] מיום [[י"ט בכסלו]] שנת [[תשמ"ב]].}}. התכתב גם עם אדמו"ר הרש"ב. הרב [[יעקב לנדא]], מבאי ביתו של אדמו"ר הרש"ב, סיפר, שכאשר היה מתקבל מכתב מהרב רוזין, הייתה התרגשות גדולה ו"נתמלא הבית כולו אורה". בשנת [[תרע"ז]] ביקר [[אדמו"ר הרש"ב]] ב[[לנינגרד]] והיה במצב רוח טוב. כשנשאל מה גרם למצב רוחו, השיב: "היום קיבלתי ברכה מהגאון הרוגאצ'ובי שאמר לי: "אני מברך אתכם בכח התורה שלי, שתהיה לכם הצלחה בכל ענייניכם"".

באחד ממכתביו כותב עליו אדמו"ר הרש"ב:
{{ציטוט|מרכאות=כן|
|מקור=
|תוכן=ידיד עליון וידיד נפשי, הרב הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי תבל, יראת ה' אוצרו
}}

לעומתו השיב הרב רוזין:

{{ציטוט|מרכאות=כן|
|מקור="מגדל עוז"
|תוכן=כאשר כבוד-קדושתו שליט"א עומד תמיד בפרץ ומחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור וכאשר ברוך השם דבריו נשמעים בכל מקום, באתי לעורר את כבוד קדושתו לעיין בזה..
}}

הרב רוזין גם נפגש עם [[אדמו"ר הרש"ב]] ובפגישתם שוחחו בנושא "אויר של [[ארץ ישראל]]" ו"קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא", כשהוא מתנצל על שאינו מדבר ב[[חסידות]] ו[[קבלה]], כיוון שאדמו"ר הצמח צדק בירך אותו שידע ללמוד [[נגלה]]. אדמו"ר הריי"צ תיאר אחר כך את הפגישה ואמר שבמקום הפגישה היה "אויר של [[גן עדן]]"{{הערה|[[ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ)|ספר השיחות]] ע' 107-108.}}. לאחר תקופה הסביר [[אדמו"ר הרש"ב]] עניין בתורת [[הקבלה]] בהתבסס על דברי הרב רוזין בפגישתם.

כשהרב רוזין היה ב[[פטרבורג]] הציע לו [[אדמו"ר הרש"ב]] עזרה כלכלית, אך הרב רוזין דחה את ההצעה והשיב שגם עתה מונחת צנצנת המן ב[[קודש הקודשים]]{{הערה|בכך רצה לרמוז, שכמו המן שהיה [[לחם]] מן השמים, כך הוא - בקודש הקודשים - ניזון מספיק ואינו צריך עזרה.}}.

בשכנות לרב רוזין בדווינסק התגורר זוג שלא היה להם ילדים במשך עשר שנים מחתונתם. הם נכנסו אצל הרב רוזין לשאול האם להתגרש, כפי שההלכה דורשת. הוא הפנה אותם לאדמו"ר הרש"ב, שאמר להם שלא יתגרשו ו"משנה מקום משנה מזל" ושיעברו לגור באמריקה וברכם שיזכו שם לילדים ולאריכות ימים{{הערה|הרב דניאל כהן מספר על סבתו, מרת דבורה מרים קווין שחיית עד מאה ועשר שנים - [[שבועון כפר חב"ד]] גיליון 1179 ע' 48.}}.

בשנת [[תר"פ]], לאחר [[הסתלקות]] אדמו"ר הרש"ב, שלח הרב [[יהושע נימוטין]] מכתב אל הרב רוזין בו הוא מספר לו על פטירת אדמו"ר הרש"ב. למשמע הבשורה הגיב הרב רוזין: {{ציטוטון|שקולה מיתת צדיקים כשרפת בית אלקינו.. כל זמן שהוא חרב הוה בכל רגע חורבן חדש.. וכל רגע ורגע הוה חורבן}}{{הערה|מכתב מיום [[ד' בסיוון]] שנת [[תר"פ]]. מודפס בשלמות בקובץ "לב לדעת" - [[י' בשבט]] [[תש"נ]] ע' כ"ז, כ"ח.}}.

ב[[חג השבועות]] שנת [[תרפ"ג]] ביקרו הרב [[שמחה גורודצקי]] והרב [[שמואל מיכל טריינין]] אצל הרב רוזין והועלתה שאלה לגבי [[עישון]] ב[[יום טוב]]. העיר ר' שמואל מיכל טריינין ש[[אדמו"ר הרש"ב]] נהג לעשן ביום טוב בצנעה. השיב לו הרב רוזין: {{ציטוטון|הרי הוא [[צדיק]] עליון והעישון שלו הוא ענין אחר לגמרי}}.

בהזדמנות ביאר הרב רוזין לתלמידי [[ישיבת תומכי תמימים]], מהו רבי: {{ציטוטון|כל ערב סוקר הרבי את העולם כולו, ובאם רואה שבקצוי ארץ נמצא אברך במצוקה גשמית, פונה הוא בתביעה אל הרבש"ע שיוריד ממנו את דאגותיו הגשמיות, ומבטיח "ובחנוני נא" שעל ידי זה בוודאי יתעלה גם ברוחניות, ולכן נקרא הצדיק "עיני העדה", בגלל ראיתו בכל עניני עדתו}}. באותה הזדמנות גם הביע הערצתו לתלמידי תומכי תמימים, ש[[אדמו"ר הרש"ב]] גידלם להיות בעלי מסירות נפש.

===עם אדמו"ר הריי"צ===
[[קובץ:רוזין, יוסף (הרגאצ'ובער) (3).jpg|ממוזער|הרגאצ'ובער]]
הרב רוזין ואדמו"ר הריי"צ היו בקשרי ידידות והערצה הדדיים. בשנת [[תר"פ]], מיד לאחר [[הסתלקות]] אדמו"ר הרש"ב, חלה אדמו"ר הריי"צ במחלת הטיפוס והוא ביקש שישלחו בקשת רפואה ("[[פדיון נפש]]") אל הרב רוזין שהשיב במכתב הפותח במילים: {{ציטוטון|נשיא בישראל, אלוף ביהודה גזע תרשישים}}. בגוף המכתב הוא מבאר של[[אדמו"ר הזקן]] היה גם כתר תורה וגם כתר נשיאות ואת שניהם הוריש לבניו. כדי לעבור מכתר תורה לכתר נשיאות צריך "ליבון" וזה הסבר לסיבת המחלה. את המכתב הוא מסיים: {{ציטוטון|הנני גוזר בכוח התורה שיבריא}}{{הערה|הרב [[שמחה גורודצקי]] העיד שראה בעצמו את המכתב.}}. בהזדמנויות נוספות ביקש אדמו"ר הריי"צ מהרב רוזין שיברכו "ברכת התורה".

באחד ממכתביו כותב אדמו"ר הריי"צ אל הרב רוזין: {{ציטוטון|הוד כבוד שר התורה, הנאמן בבית אלקים, נשיא ישראל, נרו הדרתו ותפארתו, הנודע בכל קצוי תבל, גאוני עם אלקי אברהם באצילות הודו יתהללו, יראת ה' אוצרו, כבוד שם תפארתו מרנא ורבנא יוסף שליט"א}}{{הערה|מכתב מיום [[י"ז בשבט]] שנת [[תרפ"ב]]. מובא ב[[שבועון בית משיח]] גיליון 270 ע' 30 ואילך.}}. אדמו"ר הריי"צ גם סייע לו כלכלית באופן אישי, כפי שעולה מכותבו: {{ציטוטון|לצרכי רום מעלת גאונו הפרטי}}{{הערה|מופיע ב[[שבועון בית משיח]] גיליון 219 ע' 18-19. ראה שם מכתבים נוספים.}}.

בשנת [[תרפ"ד]] התגברו הרדיפות נגד הפצת התורה והיהדות ב[[רוסטוב]] ואדמו"ר הריי"צ רצה לעבור ללנינגרד. לפני כן שלח שלושה חסידים שיביקשו את רשותו של הרב רוזין, שהיה רב בללנינגרד באותה תקופה, האם הוא יכול להגיע לעיר. החסידים הלכו לרב רוזין ובחוצפתם הציעו לו שיחזור לדווינסק. הרב רוזין חייך ולא ענה להם. כשנודע לאדמו"ר הריי"צ מה שהם אמרו לרב רוזין, הוא שלח להודיע להם שהם משחקים באש ושילכו מיד אל הגאון ויבקשו ממנו מחילה. אחד מהם ניגש ואמר לרב רוזין שהרבי צוה עליו לבקש מחילה. הגיב הרב רוזין: "זהו [[חסיד]] אמיתי.. הוא מבקש מחילה רק מפני שהרבי ציווהו.. הנהגה כזו כה יקרה לי, עד כי רק בזכותה הנני מוחל בלב שלם". השניים האחרים לא ביקשו מחילה ואחד מהם נהרג על ידי הקומוניסטים והשני יצא מדעתו{{הערה|ראו באריכות ב[[שבועון בית משיח]], גיליון 520 ע' 48-49, מרשימתו של הרב [[שניאור זלמן חנין]].}}.

ב[[חודש סיון]] [[תרפ"ד]] הגיע אדמו"ר הריי"צ ללנינגרד והלך עם הרב [[שמואל נימוטין]] לבקר את הרב רוזין. הרב נימוטין תיאר אחר כך שאדמו"ר הריי"צ התכונן לפגישה כמו לפגישה עם מלך. ר' שמואל נכנס אל הרב רוזין והודיע שהרבי הגיע והוא יצא לקבל את פניו. הפגישה נמשכה כשעתיים. בהזדמנות אחרת נשלח הרב נימוטין על ידי אדמו"ר הריי"צ לקרוא לרב רוזין שהתבטא כששמע את הקריאה: "הנשיא קורא!" מיד ביקש את מעילו ורצה לצאת לנסיעה. כששמעה זאת אשתו, אמרה שהוא עדיין לא אכל היום כלום והניחה לפניו סרדינים קטנים, עוגיה וכוס [[חלב]]. הגאון טעם משהו מהדג, לגם לגימה מהחלב, ואמר: "צריך להזדרז, הנשיא מחכה".

כשחלה הרב רוזין כתב אליו אדמו"ר הריי"צ שהוא בצער ממצב בריאותו וכל חסידי חב"ד מתפללים לרפואתו. הוא בירך אותו ברפואה שלמה וביקשו שיעדכן את בשורות הטובות{{הערה|ממכתב ליום [[ב' בשבט]] שנת [[תרצ"ו]].}}.

בשנת [[תרפ"ה]] הגיע שוב ר' שמחה גורדוצקי לפטרבורג והרב רוזין שאל אותו "הגעת לרבי ללנינגרד?", ענה הרב שמחה "כן הגעתי ללנינגרד לרבי". שאל הרב רוזין שוב: "הגעת ללנינגרד לרבי או לרבי ללנינגרד"? ומיד ציין שישנן שבע עשרה השלכות הלכתיות בין שני האופנים{{הערה|את אחד מהם הוא פירט: אם באת לרבי הרי אתה פטור מן ה[[סוכה]] ואם באת ללנינגרד, אתה חייב בסוכה. "ולגבי יתר השש עשרה - אמר - תשבור את הראש בעצמך.}}. בעת שהותו של הרב רוזין ב[[לנינגרד]] הוא למד ב'חברותא' עם הרב [[מנחם מנדל גולומבוביץ]] שהיה [[חסיד]] של [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]].

כאשר הרב רוזין יעץ שהיהודים יעזבו את רוסיה{{הערה|בהתבסס על דברי ה[[רמב"ם]] שאומר שאסור לאדם לשהות במדינה שמעשיה מקולקלים.}}, שאלו אותו, והרי אדמו"ר הריי"צ נמצא ברוסיה, על-כך הוא ענה: {{ציטוטון|הרי הוא [[צדיק]] עליון ומה לנו להשתוות אליו}}.

===עם הרבי===
[[קובץ:גלויית הרב יוסף רוזין אל הרבי.JPG|שמאל|ממוזער|250px|גלויה ששלח הרב רוזין אל [[הרבי]]]]
ע"פ עדותה של הרבנית חנה מתחילים קשריו של הרבי עם הרוגוצ'ובר כבר בהיות הרבי כבן 16.

בשנת [[תרפ"ב]] כש[[הרבי]] היה כבן עשרים שנה, היה מבקר רבות אצל הרב רוזין והם היו משוחחים בדברי תורה. בהמשך אף נתן הרב רוזין לרבי [[סמיכה|הסמכה לרבנות]]. במקביל הם היו גם בקשרי מכתבים{{הערה|[[חנה שניאורסון (אם אדמו"ר שליט"א)|אמו של הרבי]] העידה שהתכתבות זו החלה כשהרבי היה בגיל שש עשרה או שבע עשרה. בחוברת "לב לדעת", גליון 1 ([[ניסן]] [[תש"נ]]) ע' 4; מסופר שתקופה ארוכה הסתיר הרבי את עובדת ההתכתבות ולשם כך היה מוציא את הדואר בעצמו, עד שפעם לא חש בטוב ונודע הדבר. לעומת זאת, בקונטרס "[[עבודת הקודש אצל הרבי מליובאוויטש]]" ע' קס"ה, מאת הרב [[שלום דובער לוין]], הוא כותב, שבאחד ממכתבי הרבי אל הרב רוזין חתם הרבי בשם "מ. גוראריה" והוא כתב לרבי "לא נתברר אצלנו טעם העלמת השם והכתובת, אם הוא כדי להעלים מעין הצנזורה, או שהוא כדי להעלים מבני הבית את דבר ההתכתבות עם הגאון מרוגאצ'וב". בתשובה על כך אישר הרבי את האפשרות הראשונה (העלמה מהצנזורה) ועל ההאפשרות השניה (העלמה מהמשפחה) כתב: "?! אין לזה שחר כלל - כפשוט".}}. באגרת מיום [[ט"ו בטבת]] [[תרפ"ה]]{{הערה|הודפסה ב[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]], אגרת ז'תשנט.}} עונה הרבי למכתב של הרב רוזין ובין היתר דנים בעניין 'נקב בבהמה' שנרפאה על ידי רופא שהרב רוזין טען שאינה כשרה. הרבי מביא במכתב יותר מארבעים מקורות מה[[ש"ס]] וה[[רמב"ם]], להוכיח שהטריפה חוזרת להכשירה. במכתב מיום [[כ"ב בשבט]] [[תרפ"ח]] כותב הרבי מכתב תורני נוסף הפותח במילים: {{ציטוטון|כבוד הרה"ג המפורסם לשם ולתהלה, איש האשכולות טוביינא דחכימי תל תלפיות, מרי דחטי סיני ואוצר בלום סודרן ופלפלן וכו' וכו' מוהרר"י ראזין שליט"א}}. יומיים לאחר מכן, ביום [[כ"ד בשבט]] התקבלה תשובה ארוכה מהרב רוזין{{הערה|מכתבים נוספים מהרבי אל הרב רוזין, ראה: מכתב מיום [[כ"א באדר]] שנת [[תרפ"ח]] בעניין חכמת התכונה (המכתב הודפס ב[[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]], חלק א' אגרת א'. תשובת הרב רוזין הודפסה עם פיענוח ב[[שבועון כפר חב"ד]] גליון 704). מכתב נוסף מיום [[ז' באב]] [[תרצ"ב]] בענין דין הפקר ביובל, אם יוצאת מיד הזוכה מן ההפקר וחוזרת ליד המפקיר וביאור בפירוש ה[[משניות]] לרמב"ם ב[[מסכת נדה]] (דף מ"ה עמוד ב') בטעם הדין ששנות הנקבה לענין הנדרים הם פחות משני הזכר. ביום [[כ"ז באב]] שואל הרבי שוב בענין דין הפקר ביובל. במכתבו הוא מאשר את מכתבו של הגאון אליו, אולם מציין שבנקודה זו עדיין לא קיבל תשובה ולכן שואל שוב.}}.

חלק ממכתבי הרבי אל הרב רוזין נמצאו בין דפי שלוש מסכתות של הרב רוזין, בהם גם נהג לציין את חידושיו בשולי הגמרא{{הערה|מפי הרב [[יהודה לייב גרונר]].}}.

המכתב הראשון ב[[אגרות קודש]] של הרבי הוא אל הרב רוזין.

ב[[התוועדות עם הרבי|התוועדות]] הרבי ביקש לברר את מנהג הרב רוזין בקשר עם שתיית ד' כוסות בחג הפסח, מחמת היותו נזיר{{מקור}}.

==הרבי ושיטת הרגצ'ובר==
הרב [[מנחם מענדל כשר]] שיחד עם בנו ר' משה עסק בההדרת כתבי הרב רוזין, אמר ש"הרבי הוא המבין הגדול ביותר והמפיץ הגדול ביותר של תורת הרוגאצ'ובי"{{הערה|ההתבטאות נאמרה לר' מנחם מענדל טננבוים המתעסק עם תורתו ומורשתו של הרב רוזין.}}. דברים דומים אמר גם הרב [[שלמה יוסף זוין]] אל הרב [[מיכאל הלפרין]]: "אין כמו הרבי בהבנת דברי הרוגאצ'ובער". בקובץ "מבית הגנזים" מודפס מכתבו של הרב כשר בו הוא מודה לרבי על שדאג שהג'וינט יתמוך בעבודתו על תורת הרב רוזין.

בשנת [[תש"כ]] הוציא הרב משה חיים אפרים בלוך ספר בשם "דובב שפתי ישנים" ובו מכתבים נגד ה[[ציונות]] שצוין עליהם שהם מהרב רוזין. הוא שלח עותק מהספר לרבי שהשיב לו: {{ציטוטון|לאחרי בקשת סליחתו, נצטערתי על שצוין על כמה מכתבים שהם להגאון הרוגאצ'ובי - וכל הרגיל בסגנונו יראה תיכף שאינו}}{{הערה|מכתב מ[[חודש כסלו]] [[תש"כ]], אגרת ז'צו.}}. כשניסה להתווכח על קביעה זו, כתב לו הרבי שוב: {{ציטוטון|אלפי מכתבים שאלות ותשובות ועמודים בחידושי תורה נמצאים מהגאון הרוגאצ'ובי, ומשתרעים הם על משך תקופה של כמה וכמה שנים, עשיריות בשנים. והצד השוה בכל המכתבים, שו"ת, חידושי תורה אלו, מבלי יוצא מן הכלל בהחלט, הוא סגנון המיוחד לו, שכל אחד יכירו, ויכיר גם כן את מה שאינו שייך לו בהחלט. ומכתבים הנדפסים בספר "דובב שפתי ישנים" הם בסגנון הפכי בתכלית הכי החלטית מסגנון הרוגאצ'ובי.. (ולא עוד אלא שבאם היתה מציאות שיבוא הרוגאצ'ובי ויעיד שהוא כתב המכתבים, לא יאמינו לו ולא ישמעו לקולו)}}{{הערה|מכתב מיום [[כ"ו בטבת]], אגרת זקעא.}}.

הרב רוזין התנגד רבות ל[[ציונות]], הוא כתב על כך מכתב בספר [[אור למישרים]] וחתם על מכתבים שונים נגד תנועת [[המזרחי]]. מסופר לאחר ששמע שבגלל התנגדותו לציונות מאיימים על בתו שגרה בארץ, הפסיק לפרסם את דעתו באומרו: "הם [הציונים] חשודים על 3 העברות של יהרג ובל יעבור" - וממילא עלולים לרצוח את בתו{{מקור}}.

הסופר ר' [[חיים בלוך]] פרסם בספר "דובב שפתי ישנים" ארבעה מכתבים משמו של הרב רוזין נגד תנועת המרחי אך [[הרבי]] כתב{{הערה|באגרות קודש, חלק י"ט איגרת ז'קעא.}} שמכתבים אלו מזויפים משום שאינם כתובים בסגנון שלו.

את שיטתו של הרב רוזין בתורה הגדיר הרבי כאירוע מיוחד ש[[הקב"ה]] גילה בתקופה שלפני ביאת המשיח{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16075&st=&pgnum=624&hilite= שיחת חג הפורים תשמ"ז. התוועדויות ח"ב ע' 627].}}. במכתב לרב שלמה טרשנסקי, שהוציא לאור את חידושיו של הרב רוזין במורה נבוכים של [[הרמב"ם]] כותב הרבי {{ציטוטון|ובאמת אין התואר "חידושים" הולמם ומכילם, כי חידושיו הם שלא בערך למעלה ממובן הרגיל של מלת "חידוש". ובסגנון המונחים בתורת החסידות, מלאים הם אור הממלא את הכלי, ועוד כהנה וכהנה אשר לא יכילנו הכלי ומקיף עליו מלמעלה}}{{הערה|מכתב מיום [[ד' בשבט]] [[תשכ"ה]]. אגרת ח'תתקכ"ט. וראה גם במכתב מיום [[י"א באדר]] [[תשל"ז]] אל מהדירי ספרי "צפנת פענח". מודפס ב[[קובץ יגדיל תורה ירושלים]], חוברת י"ד ע' 36.}}. למרות שהעולם מתפעל מהזכרון הנדיר שלו - אומר הרבי - שלא היה כמותו מאות שנים, הרי שמעלתו היותר גדולה היא היכולת למצוא את המכנה המשותף לריבוי נושאים בתורה{{הערה|מודפס ב[[שיחות קודש]] שנת [[תשל"ו]], כרך א' ע' 140.}}.

שיטתו של הרב רוזין בתורה הייתה למצוא בכל הנושאים והמחלוקות שבכל חלקי התורה, את הנקודה המשותפת להם. וכפי שכותב הרבי: {{ציטוטון|היתה לו דרך נפלאה בלימוד התורה, בקיאים היו הרבה, אך שיטתו היא למצוא לכל ענין בתורה - כלל, או שמגלה ענין כללי "לשיטתיה", שמאה וחמישים - מאתיים שנה לא היה דבר כזה". בחסידות - מצאנו כך אצל אדמו"ר ה"צמח צדק}}{{הערה|בסעודת ליל א' של [[חג הסוכות]] [[תשכ"ט]]}}. וכן: {{ציטוטון|על דרך שהבליט והדגיש הגאון הרוגאצ'ובי, למצוא המשותף שבענין פרטי זה שבתורה, עם עוד פרטים, הכלל והגדר המאחדים. ומובנת העמקות, ועל אחת כמה וכמה הרחבות, הבאות על ידי זה.}} הרבי גם אמר ששיטת הלימוד שלו עצמו היא כמו של הרב רוזין{{הערה|מופיע בספר "תשובות וביאורים" [[תשמ"ז]] ע' 273.}}.

הרב משה גרוסברג, מחבר הספר "העמק עיון" על ה"צפנת פענח" של הרב רוזין, מספר שכאשר היה ב[[יחידות]] אצל הרבי, ביטא את התפעלותו מהשילוב הנדיר בין [[נגלה]] ופנימיות אצל הרב רוזין. בהקשר לכך הזכיר הרבי את הספר [[דרך מצוותיך]] של [[אדמו"ר הצמח צדק]] והוסיף שהוא נקרא על שמו (מנחם מענדל) ולכן הוא משתדל לנהוג גם בדרכיו{{הערה|[[המלך במסיבו (ספר)|המלך במסיבו]] חלק ב' ע' רנ"ט.}}.

הרבי סיפר ששמע מיהודי שהיה נוכח בשעת הדפסת אחד מספרי הרב רוזין בחייו והמדפיס צילצל ואמר לו כי נשארו שני עמודים ריקים. אמר הרב רוזין: "חכה חכה, הנה הנה אני מביא עוד"{{הערה|סופר בליל א' של [[חג הסוכות]] [[תשכ"ט]].}}.

{{פסקה חסרה}}

==חיבוריו==
[[קובץ:הרוגוצ'ובי.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כריכת הספר 'הרוגוצ'ובי' על הרב רוזין]]
*הרוגוצ'ובר התכתב עם אנשים רבים, חלופות מכתבים ניתן למצוא בקובץ תלמידי ישיבת חכמי לובלין (כוכבי אור) ובקובץ מאמרים לרב אלחנן וסרמן.
*צפנת פענח - שני כרכים של פירוש על הרמב"ם.
*חיבור על מורה נבוכים.
*צפנת פענח - פירוש על התורה (שלשה כרכים).
*צפנח פענח על הש"ס (בבלי, ירושלמי, תוספתא, רי"ף ורא"ש) בבא קמא, בבא מציעא, סנהדרין, הוריות, עדויות ומסכתות קטנות.
*שלמת יוסף -(יצא לאור בשנת [[תשט"ז]]) התכתבות של הרוגוצ'ובר עם רבי שלמה סובול.
*מכתבי תורה -(יצא לאור בשנת [[תרצ"ז]]) התכתבות של הרוגוצ'ובר עם רבי מרדכי קלינא.
*צפנת פענח - שאלות ותשובות בנושאים שונים (הספר המפורסם ביותר שלו) נערך סמוך למלחמת העולם השניה. השו"ת יצא בשתי מהדורות:
מהדורת דוינסק - יצא לאור על ידי בתו (מרת רחל אשת רבי ישראל אבא ציטרן).

#חלק ראשון - יצא לאור בשנת [[ת"ש]]
#חלק שני - יצא לאור בשנת [[תש"א]]

מהדורת ורשה (שלשה חלקים) יצא לאור בשנת [[תרצ"ה]]. ב[[תשנ"ט]] יצא לאור בספר אחד הנקרא ספרי שאלות ותשובות צפנת פענח כל חמשת החלקים (היינו מהדורת דוינסק ורשה) יחד עם שלמת יוסף ומכתבי תורה.

*שו"ת הרוגצ'ובר החדשות - הכולל תשובות חדשות, מענות ומכתבים, הגהות על הטור והערות על שירי ריה"ל. יצא לאור על ידי מכון הרוגצ'ובר החדש ב[[מודיעין עילית]] בשנת [[תשס"ט]].
* ליקוטים מפירושי הרגצ'ובר כולל פענוח והסבר דבריו על ידי הרב אברהם בן שמעון ממוטנריאול, בהוצאת מוסד הרב קוק
#ספר צפנת פענח על גרושין (תשס"ט).
#ספר צפנת פענח על שבת (תש"ע).
#ספר צפנת פענח על אישות ח"א הלכות קדושין (תשע"ב).
#ספר צפנת פענח על אישות ח"ב הלכות כתובות (תשע"ג).

===חיבורים על חיבוריו===
*מפענח צפונות - הסברת סוגיות יסודיות בתורת הרוגוצ'ובי. הרב מ. כשר.
*רזין דאורייתא - 200 ערכים בתורת הרוגוצ'ובי עם ביאורי [[הרבי]]. מכון להוראה ודיינות ביתר עילית (תשס"ח).

==משפחתו==
*חתנו, הרב אבא דוד גולדפיין
*חתנו, רבי ישראל אבא ציטרון

==לקריאה נוספת==
*הרב [[שלמה יוסף זוין]], '''אישים ושיטות''', עמודים 71-132.
*הרב [[שלום דובער וולפא]], '''[[שמן ששון מחבריך (ספר)|שמן ששון מחבריך]]''', חלק ד' עמודים 169-187.
*הרב [[יהושע מונדשיין]], '''פענח רזא''', דמותו החסידית של הרוגצובי (מאמר בספר [[מגדל עז]], [[ירושלים]] [[תש"מ]]).
*הרב [[אברהם חנוך גליצנשטיין]], '''[[אוצר סיפורי חב"ד]]''', [[כפר חב"ד]] [[תשנ"ד]], חלק י' עמ' 136.
*[[יאיר בורוכוב]], '''הרוגוצ'ובי''', ביוגרפיית הרב יוסף רוזין, הוצאת המחבר, [[רחובות]] [[תשס"ד]] (מהדורה שנייה עם הוספות - תשע"ד).
*יהושע מנחם נויהויזר, '''הצפנת פענח במשנת הרבי''', [[ועד להפצת שיחות]], [[תשס"ג]].
*'''[http://www.teshura.com/teshurapdf/Tenenbaum-Shatz%20-%20Tammuz%201,%205774.pdf רב החובל החב"די בים התלמוד]''', סקירת הפן החב"די באישיותו של הרוגוצ'ובר, בתוך [[תשורה]] לנישואי משפחת טננבוים (כפר חב"ד תמוז תשע"ד)

==קישורים חיצוניים==
* [http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=59851 פלא הדורות: הרוגצ'ובי והתבטלותו לאדמו"רי חב"ד] - מאמר שפורסם ב[[עיתון]] "שעה טובה" מאת הרב [[דוד מאיר דרוקמן]] {{אינפו}}
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=59704 בנו העלום של הרוגצ'ובער] - יעקב ב. פרידמן, עיתון בקהילה {{אינפו}}
*ישראל אורי מייטליס, '''[http://asif.co.il/?wpfb_dl=2360 הלמדנות הפילוסופית של רבי יוסף רוזין בדרשותיו של הרבי מליובאוויטש]''', בהוצאת אוניברסיטת בר אילן, באתר אסיף {{PDF|}}
*ישראל אורי מייטליס, '''[http://www.teshura.com/teshurapdf/Mathless-Landau%20-%20RC%20Adar%20Beis%2C%205776.pdf חקירות והתבוננויות חסידיות בחידושים של הגאון הרוגוצ'ובי בסוגיות קידושין ונישואין]''', תשורה מחתונתו, תשע"ו
{{אחרונים}}
{{הערות שוליים|טורים=כן}}
{{מיון רגיל:רוזין, יוסף}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר המהר"ש]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:חסידי קאפוסט]]
[[קטגוריה:רבני חב"ד מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:אחרונים]]

רב יוסף

2020-12-03T22:10:41Z

מן ההר: עריכה

{{חז"ל|
]
|דור=דור שלישי ל[[אמוראים|אמוראי]] [[בבל|בבלי]]
|רבותיו=רב [[יהודה בר יחזקאל]]
|חבריו=[[רבה בר נחמני]]
|תלמידיו=[[אביי]], [[רב אויא]]
|בית מדרש=[[ישיבת פומבדיתא]]
}}'''רב יוסף בר חייא{{הערה|ראה חולין יח ע"ב.}}''' היה [[אמורא]] תלמידו המובהק של [[רב יהודה]]{{הערה|שם. שבת ל"ד ע"ב. ל"ז ע"א ועוד.}} בדורו של [[רבה בר נחמני]], ונחשבו לגדולי הדור בדורם. תלמידיהם היו [[אביי]] ו[[רבא]].

רב יוסף חלה ושכח תלמודו ואביי תלמידו הזכירו לו.

לאחר שנפטר [[רב יהודה]], עלתה השאלה את מי למנות, את רב יוסף הידוע כבקיא עצום והיה מכונה כ"סיני" מכיון שהיה יודע כל מה שניתן בסיני, או את [[רבה]] שהיה ידוע יותר כחריף ועוקר הרים. שלחו את השאלה לפני חכמי ישראל, שפסקו כי רב יוסף עדיף בשל היותו בקיא, שכן מעלה זו נצרכת יותר ותמיד צריכים לזה שיודע הכל.

למרות זאת, רב יוסף סירב למינוי, שכן היתה קבלה בידו שהוא יהיה ראש הישיבה במשך שנתיים וחצי, ולכן ידע שאם יתמנה לרב וראש ישיבה יפטר מהעולם לאחר שנתיים וחצי. הכתירו את עמיתו רבה, ורק לאחר שרבה נפטר כעבור כעשרים שנה, מינוהו לראש הישיבה, והוא נפטר כעבור שנתיים וחצי{{הערה|[[הוריות]] י"ד ע"א}}.

== בתורת הרבי ==

בסיום [[מסכת סוטה]]{{הערה|1=[[סוטה]] כו, א.}} שנינו: "משמת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] בטלה [[ענוה]] ויראת [[חטא]]. אמר לי' רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא{{הערה|שאני ענוותן - פרש"י.}}, אמר ליה רב נחמן לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא".

מקשה [[הרבי]]: רב יוסף הוא [[אמורא]], ואיך יכול לחלוק על ה[[תנא]] ולומר לו: "לא תיתני ענוה", "לא תיתני יראת חטא"? עוד מקשה הרבי, שהמאמר "לא תיתני ענוה דאיכא '''אנא'''", ובלשון [[רש"י]] "שאני ענוותן" - הוא לכאורה היפך הענוה?

מסביר הרבי, כי בענין ה[[ענווה]] מבואר, שהעניו יודע מעלת עצמו, ויודע שהמעלות הללו הם חשובים ביותר, אבל להיותו מכיר את האמת אינם חושבם למעלה ומדריגה שלו, שמכיר את האמת דכל ענין הטוב שיש לו אינו מצד עצמו כי אם מה שבא ב[[ירושה]] מ[[אבות|אבותינו]] כו', ולא עוד אלא שעושה חשבון בנפשו שאילו היו אלו הכוחות אצל אחר אפשר היה מגלה את הכוחות יותר.{{הערה|סד"ה וירא העם - קונטרס [[חג השבועות]] שנה זו (ספר המאמרים [[תש"י]] ע' 236).}}.

זה הוא גם הביאור כאן, רב יוסף בוודאי ידע גודל מעלתו ב[[לימוד התורה]] - כאמרו "אי לאו האי יומא דקא גרים (שלמדתי תורה ונתרוממתי) כמה יוסף איכא בשוקא"{{הערה|1=[[פסחים]] סח, ב ובפרש"י.}} - עד שנקרא בשם "סיני"{{הערה|1=[[מסכת ברכות]] והוריות בסופן.}}, ע"ש ש"[[משניות]] וברייתות סדורות לו כנתינתן מהר סיני"{{הערה|1=פ[[רש"י]] [[הוריות]] שם.}}, ולמרות זאת לא החזיק טובה לעצמו, בידעו שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה, ובלשונו: "אי לאו האי יומא דקא גרים". ולכן היה יכול לומר "אני ענוותן" - כיון שמדת הענוה אינה בסתירה כלל לידיעת מעלת עצמו, כולל גם מעלת הענוה עצמה.

לכן גם אמר רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה, מצד ענוותנותו של רב יוסף שהכיר שכל מעלותיו ניתנו לו במתנה מלמעלה - ייחס אותן לא לעצמו, אלא לרבי. ובאמרו לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא", לא התכוין לחלוק על דברי התנא שאמר משמת רבי בטלה ענוה, כי הרי ללא רבי אין עוד מעלת הענוה, כי אם התכווין לומר שהעובדה שהוא ענוותן מוכיחה ש[[רבי יהודה הנשיא|רבי]] לא מת.

ענוה אמיתית - ידיעת מעלת עצמו, מחד גיסא, ותכלית הביטול בידעו שמעלותיו אינם מצד עצמו, לאידך גיסא - אפשרית רק על ידי רבי.
==משפחתו==
*בנו '''מר זוטרא בריה דרב יוסף'''
*בנו '''רב נחמן בריה דרב יוסף'''
*נכדו '''רב דימי בריה דרב נחמן בריה דרב יוסף'''{{הערה|ראה [[סנהדרין]] כד, א.}}
{{אמוראים}}
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:אמוראים|יוסף]]

שיחת משתמש:מן ההר

2020-12-03T18:11:31Z

מן ההר: /* תגים */ תודה

לוד

2020-12-03T13:54:11Z

מן ההר: עריכה

{{קהילת חב"ד|
|שם=קהילת חב"ד
|תמונה=[[קובץ:שיכון חבד לוד11.jpg|מרכז|ללא מסגרת|ממוזער|240px]]
|כתובית=שיכון חב"ד בשנות הלמדי"ם
|עיר=לוד
|מדינה=[[ארץ ישראל]]
|שכונה חב"דית=שיכון חב"ד
|מייסדי הקהילה=
|רב הקהילה=הרב [[ברוך בועז יורקוביץ']]
|[[משפיע]] הקהילה=הרב [[נחום קפלן]]
|מוסדות בקהילה=ת"ת בנים, בסי"ס בנות, ישיבה קטנה, ארגון נשי ובנות חב"ד, ארגון החסד יד ביד
|שלוחים מרכזיים= הרב מנחם מיכאלשווילי, הרב אברהם חזן, הרב חיים ברוד, הרב סגל והרב דב קוק
|מספר שלוחים=4
|מספר בתי חב"ד=4
|מספר משפחות בקהילה= מעל 1000
|ראו גם='''ראו גם'''
|אישים בקהילה (קטגוריה)=[[:קטגוריה:אישים בלוד|אישים בלוד]]
|מוסדות בקהילה (קטגוריה)=[[:קטגוריה:מוסדות וארגונים בלוד|מוסדות וארגונים בלוד]]
|שלוחים בקהילה (קטגוריה)=
}}
'''לוד''' היא עיר במרכז [[ארץ הקודש]], ומתגוררים בה כ-75,000 תושבים.
<br>
העיר הינה מהעתיקות בעולם, היא מוזכרת במשנה ובגמרא פעמים רבות והייתה מקום מגוריהם והרבצת תורתם של הרבה מגדולי התנאים.

==שיכון חב"ד==
[[קובץ:שיכון חבד לוד1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הזמנה ל[[חנוכת הבית|חנוכת]] הבלוק הראשון]]

שיכון חב"ד בלוד הנו הריכוז ההתיישבותי החב"די הראשון שייסד [[הרבי]] ב[[ארץ הקודש]] (קדם לו [[כפר חב"ד]] שנוסד על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]]), כאשר לאחריו נוסדו והתפתחו [[שיכון חב"ד]] בירושלים, [[נחלת הר חב"ד]] ב[[קריית מלאכי]], קריית חב"ד ב[[צפת]] ועוד.
בראשית שנת [[תשכ"ד]] הגיע לארץ הרב [[בנימין גורודצקי]], כשהוא מצויד בהוראה של [[הרבי]] לבניית שיכון [[חב"ד]] בעיר לוד. הוא פנה ליוסף וייץ שעמד בראש מנהל מקרקעי ישראל וקנה ממנו את השטח. הרב גורודצקי הביא עמו עשרת אלפים דולר מהרבי. בסכום הזה הרב גורודצקי והרב [[אפרים וולף]] רכשו את הקרקע והתחילו להכשיר את השטח. את יתר הכסף תרם הנדיב ר' אברהם פרשן ונעשה כעין שותף.
[[קובץ:שיכון חבד לוד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הנחת אבן הפינה לבניין הראשון של השיכון, כ' [[מנחם אב]] תשכ"ה]]

בהמשך הדרך היו קשיים גדולים. בשלב מסויים כתב הרב וולף לרבי על [[מחשבה]] להחזיר חלק מהמגרש. את התשובה קיבל במברק בו הרבי שלל לחלוטין את הרעיון.

הנחת אבן הפינה לשיכון התקיימה פעמיים. ב[[כ' באב]] [[תשכ"ה]] הונחה אבן-הפינה לתחילת הבנייה, ובפעם השנייה היה אירוע גדול לאחר [[מלחמת ששת הימים]], הרב [[זושא וילימובסקי]] פעל בעניין במרץ והביא את [[מנחם בגין]], את שר הדואר ישראל ישעיהו, וגם ראש העיר צבי איצקוביץ בא ונשא נאום נרגש.
[[קובץ:הנחת אבן הפניה לוד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הנחת אבן הפינה]] לשיכון חב"ד ב[[כ' מנחם אב]] [[תשכ"ה]]]]

הרבי השתתף במעמד בדרך מיוחדת - מכתב שנשלח על ידי אחד מבני משפחת קרמר. הוא הגיע מארצות הברית באותו ערב, היישר לחגיגה.

כאשר בנו את בלוק חמש שהוא הגבוה מכולם, הרבי הורה שהבנייה תהיה באופן משוכלל במיוחד ובכלל זה מעלית שנחשבה אז לוקסוס. קשיים מיוחדים התעוררו בבניית הבלוק האחרון, ושוב, כאשר חשבו על הפסקת הבנייה, הרבי שלל את זה והורה להמשיך.

בשנת [[תש"ל]], כשהרב אפרים וולף שהה אצל הרבי ב[[י"ט בכסלו]], אמר לו הרבי, שהוא רוצה להשקיע אלף דולר נוספים בבניית השכונה. באותו זמן לא היה ביקוש מיוחד לדירות, אך הרבי צפה את היציאה מ[[רוסיה]] ומגרוזיה וזמן קצר אחר-כך הגיעו לשיכון שלושים משפחות מגרוזיה.

== ביקור [[אדמו"ר הריי"צ]] בעיר ==
[[אדמו"ר הריי"צ]] ביקר בעיר בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת [[תרפ"ט]]. תיאור מהביקור{{הערה|על פי יומנים מהתקופה, עיבוד: מנחם זיגלבוים, ב[[שבועון בית משיח]]}}:
ביום חמישי, ב' במנחם אב, בשעה שש בבוקר, הגיעה הרכבת לתחנת הרכבת בלוד. הרבי יצא מהרכבת, ורגליו דרכו לראשונה על אדמת ארץ הקודש, ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה, הארץ אליה כספו וגם כלו רבותינו נשיאנו, אך רק השישי בשושלת האדמו"רים זכה לחון בעפרה - -

בצעדי הוד איטיים, רבי רושם, פסע הרבי על הרציף בדרכו אל הרכבת העולה ירושלימה. במקום כבר התאספו עשרות רבות של אנשים שלא יכלו להמתין לבואו של הרבי בשערי ירושלים, ובאו ללוד לקבל את פני הדרת קודשו.

".. בתחנת לוד שם הגיעו בלי עין הרע כמה מאות יהודים מירושלים, חברון, צפת, יפו, חלק מהם זקנים, כאלו שהיו אצל ההורים", כתב [[הרבי הריי"צ]] לבתו הצעירה הרבית שיינא חודשים אחדים לאחר מכן. "היו מוכרחות לעבור עשר דקות עד שיכלתי לצאת מהקרון. במשך הזמן הזה נעמדו הזקנים והקיפו את דלת הקרון, ואיך שניגשתי לדלת, בעודני עומד בדלת, הם אמרו את ה'שלום עליכם' בהתרגשות. ה'ברוך הבא' היה מוצף בדמעות חמות של שמחה קדושה. בין רגע הם נעשו יותר צעירים, גאים מלאי חיות. בעוד אני עומד על המדרגות הראשונות, כדי לקבל את ה'שלום עליכם' החם ובעודני רואה איך כל אחד מהם מחפש בי את זכרונות הקודש הישנים שלו, הרצון לראות בי את הצמח-צדק הקדוש, הרצון הוא לראות בי את הסבא הקדוש מליובאוויטש, את הדוד מהרי"ל, את הסבא מהרי"ן, ואת הסבא רבי יוסף יצחק, ואת האבא. העיניים בורקות והמצחים החיוורים חסרי השערות, מכוסים בטפות זיעה, שמחים ונרעשים.. הרגע הזה השפיע עלי מאד ורומם אותי לעולם אחר לגמרי".

==הקהילה כיום==
[[קובץ: לוד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[התוועדות]] ב[[בית הכנסת בית אריה (לוד)|בית הכנסת "בית אריה"]]]]
קהילת חב"ד כיום מונה יותר מ-1000 משפחות המתגוררות בשיכון חב"ד ברחובות [[צמח צדק]] ו[[אדמו"ר האמצעי]] ולאור הגידול בקהילת חב"ד ומחוסר דיור בשכונה, חלקם עברו להתגורר בסמיכות לשיכון, בשכונת נווה אורנים וברחובות הסמוכים - דוד רמז, פנקס, יוספטל ועוד.

[[בית הכנסת בית אריה (לוד)|בית הכנסת הגדול - "בית אריה"]] נמצא במרכז השכונה ומשמש מידי יום יותר מאלף מתפללים שמגיעים מרחבי העיר לוד ורמלה. כמו כן בשכונה ישנם עוד ארבעה בתי כנסת.

בשנת [[תשס"ה]] לאחר שבקהילה נפטרו כמה חברים בטרם עת, התכנסה הקהילה לאסיפת חרום בה הוחלט לכתוב [[ספר תורה]] לזכות תושבי השכונה, הספר הוכנס לבית הכנסת "בית אריה".

בשנת [[תשס"ו]] בעקבות גניבות חוזרות ונשנות שהתבצעו על ידי ערבים הדרים בשכונה הסמוכה, הוקם "משמר השכונה" בו חברים כ-37 מתנדבים היוצאים בתורנות לסיורים מידי לילה.

רבני הקהילה בעבר: הרב [[שרגא מלך קפלן]], הרב [[מנחם מענדל ריבקין]]. כיום: הרב [[ברוך בועז יורקוביץ']].
[[משפיע]] הקהילה בעבר: הרב [[דב בעריש רוזנברג]]. כיום: הרב [[נחום קפלן]].

== חב"ד בעירייה ==
עירית לוד קראה רחובות הקשורים לחב"ד: רח' [[אדמו"ר האמצעי]] ורח' הצמח צדק הנמצאים בשיכון חב"ד וכן בעיר ישנה כיכר בשם: כיכר הרבי מלובאוויטש הנמצאת קרוב לשיכון חב"ד. (כיכר ליד תחנת אוטובוס ויקטורי)

== בתי כנסת ==
*[[בית אריה|בית הכנסת בית אריה (לוד)]]
*בית דוד ורפאל (צעירים)
*אנשי ליובאוויטש
*צעירי הצעירים
*חזון זכריה
*מחזיקי הדת
*ניסן
*בית הכנסת חב''ד גני איילון. מנהל: אלי בר אברהם.

==מוסדות חב"ד בעיר==
*[[בית הכנסת בית אריה (לוד)|בית הכנסת "בית אריה"]].
*[[תומכי תמימים לוד |ישיבה קטנה]].
*בית משיח.
*[[תלמוד תורה לוד|תלמוד תורה]] - בנים.
*בית ספר - בנות.
*בית הספר רסקו.
*ארגון נשי ובנות חב"ד.
*ארגון החסד - [[יד ביד]].

==בתי חב"ד בעיר==
*בית חב"ד המרכזי. מנהל: הרב מנחם מיכאלשווילי.
*בית חב"ד ליהודי עולי גרוזיה. מנהל: הרב שבתאי מיכאלי.
*שכונת שערי עליה. מנהל: הרב אברהם חזן.
*שכונת גני אביב. מנהל: דב קוק.

==קישורים חיצונים==
*[http://www.chabad.info/images/notimage/51851_he_2.pdf ייסודו והתפתחותו של שיכון חב"ד לוד]{{PDF}} - ההוראות, הדיווחים ואגרות-הקודש
*[http://he.shaareyaliya.org/ לאתר חב"ד לוד - שערי עליה]
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=50159 שמחת בית השואבה בשיכון] {{תמונה}} {{אינפו}}

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ערים שמסרו את מפתח העיר לרבי]]
[[קטגוריה:מסע הרבי הריי"צ בארץ הקודש]]
[[קטגוריה:לוד]]

לוד

2020-12-03T12:36:04Z

מן ההר: עריכה

{{קהילת חב"ד|
|שם=קהילת חב"ד
|תמונה=[[קובץ:שיכון חבד לוד11.jpg|מרכז|ללא מסגרת|ממוזער|240px]]
|כתובית=שיכון חב"ד בשנות הלמדי"ם
|עיר=לוד
|מדינה=[[ארץ ישראל]]
|שכונה חב"דית=שיכון חב"ד
|מייסדי הקהילה=
|רב הקהילה=הרב [[ברוך בועז יורקוביץ']]
|[[משפיע]] הקהילה=הרב [[נחום קפלן]]
|מוסדות בקהילה=ת"ת בנים, בסי"ס בנות, ישיבה קטנה, ארגון נשי ובנות חב"ד, ארגון החסד יד ביד
|שלוחים מרכזיים= הרב מנחם מיכאלשווילי, הרב אברהם חזן, הרב חיים ברוד, הרב סגל והרב דב קוק
|מספר שלוחים=4
|מספר בתי חב"ד=4
|מספר משפחות בקהילה= מעל 1000
|ראו גם='''ראו גם'''
|אישים בקהילה (קטגוריה)=[[:קטגוריה:אישים בלוד|אישים בלוד]]
|מוסדות בקהילה (קטגוריה)=[[:קטגוריה:מוסדות וארגונים בלוד|מוסדות וארגונים בלוד]]
|שלוחים בקהילה (קטגוריה)=
}}
'''לוד''' היא עיר במרכז [[ארץ הקודש]], ומתגוררים בה כ-75,000 תושבים.
העיר הינה מהעתיקות בעולם ומוזכרת במשנה פעמים רבות.

==שיכון חב"ד==
[[קובץ:שיכון חבד לוד1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הזמנה ל[[חנוכת הבית|חנוכת]] הבלוק הראשון]]

שיכון חב"ד בלוד הנו הריכוז ההתיישבותי החב"די הראשון שייסד [[הרבי]] ב[[ארץ הקודש]] (קדם לו [[כפר חב"ד]] שנוסד על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]]), כאשר לאחריו נוסדו והתפתחו [[שיכון חב"ד]] בירושלים, [[נחלת הר חב"ד]] ב[[קריית מלאכי]], קריית חב"ד ב[[צפת]] ועוד.
בראשית שנת [[תשכ"ד]] הגיע לארץ הרב [[בנימין גורודצקי]], כשהוא מצויד בהוראה של [[הרבי]] לבניית שיכון [[חב"ד]] בעיר לוד. הוא פנה ליוסף וייץ שעמד בראש מנהל מקרקעי ישראל וקנה ממנו את השטח. הרב גורודצקי הביא עמו עשרת אלפים דולר מהרבי. בסכום הזה הרב גורודצקי והרב [[אפרים וולף]] רכשו את הקרקע והתחילו להכשיר את השטח. את יתר הכסף תרם הנדיב ר' אברהם פרשן ונעשה כעין שותף.
[[קובץ:שיכון חבד לוד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הנחת אבן הפינה לבניין הראשון של השיכון, כ' [[מנחם אב]] תשכ"ה]]

בהמשך הדרך היו קשיים גדולים. בשלב מסויים כתב הרב וולף לרבי על [[מחשבה]] להחזיר חלק מהמגרש. את התשובה קיבל במברק בו הרבי שלל לחלוטין את הרעיון.

הנחת אבן הפינה לשיכון התקיימה פעמיים. ב[[כ' באב]] [[תשכ"ה]] הונחה אבן-הפינה לתחילת הבנייה, ובפעם השנייה היה אירוע גדול לאחר [[מלחמת ששת הימים]], הרב [[זושא וילימובסקי]] פעל בעניין במרץ והביא את [[מנחם בגין]], את שר הדואר ישראל ישעיהו, וגם ראש העיר צבי איצקוביץ בא ונשא נאום נרגש.
[[קובץ:הנחת אבן הפניה לוד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הנחת אבן הפינה]] לשיכון חב"ד ב[[כ' מנחם אב]] [[תשכ"ה]]]]

הרבי השתתף במעמד בדרך מיוחדת - מכתב שנשלח על ידי אחד מבני משפחת קרמר. הוא הגיע מארצות הברית באותו ערב, היישר לחגיגה.

כאשר בנו את בלוק חמש שהוא הגבוה מכולם, הרבי הורה שהבנייה תהיה באופן משוכלל במיוחד ובכלל זה מעלית שנחשבה אז לוקסוס. קשיים מיוחדים התעוררו בבניית הבלוק האחרון, ושוב, כאשר חשבו על הפסקת הבנייה, הרבי שלל את זה והורה להמשיך.

בשנת [[תש"ל]], כשהרב אפרים וולף שהה אצל הרבי ב[[י"ט בכסלו]], אמר לו הרבי, שהוא רוצה להשקיע אלף דולר נוספים בבניית השכונה. באותו זמן לא היה ביקוש מיוחד לדירות, אך הרבי צפה את היציאה מ[[רוסיה]] ומגרוזיה וזמן קצר אחר-כך הגיעו לשיכון שלושים משפחות מגרוזיה.

== ביקור [[אדמו"ר הריי"צ]] בעיר ==
[[אדמו"ר הריי"צ]] ביקר בעיר בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת [[תרפ"ט]]. תיאור מהביקור{{הערה|על פי יומנים מהתקופה, עיבוד: מנחם זיגלבוים, ב[[שבועון בית משיח]]}}:
ביום חמישי, ב' במנחם אב, בשעה שש בבוקר, הגיעה הרכבת לתחנת הרכבת בלוד. הרבי יצא מהרכבת, ורגליו דרכו לראשונה על אדמת ארץ הקודש, ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה, הארץ אליה כספו וגם כלו רבותינו נשיאנו, אך רק השישי בשושלת האדמו"רים זכה לחון בעפרה - -

בצעדי הוד איטיים, רבי רושם, פסע הרבי על הרציף בדרכו אל הרכבת העולה ירושלימה. במקום כבר התאספו עשרות רבות של אנשים שלא יכלו להמתין לבואו של הרבי בשערי ירושלים, ובאו ללוד לקבל את פני הדרת קודשו.

".. בתחנת לוד שם הגיעו בלי עין הרע כמה מאות יהודים מירושלים, חברון, צפת, יפו, חלק מהם זקנים, כאלו שהיו אצל ההורים", כתב [[הרבי הריי"צ]] לבתו הצעירה הרבית שיינא חודשים אחדים לאחר מכן. "היו מוכרחות לעבור עשר דקות עד שיכלתי לצאת מהקרון. במשך הזמן הזה נעמדו הזקנים והקיפו את דלת הקרון, ואיך שניגשתי לדלת, בעודני עומד בדלת, הם אמרו את ה'שלום עליכם' בהתרגשות. ה'ברוך הבא' היה מוצף בדמעות חמות של שמחה קדושה. בין רגע הם נעשו יותר צעירים, גאים מלאי חיות. בעוד אני עומד על המדרגות הראשונות, כדי לקבל את ה'שלום עליכם' החם ובעודני רואה איך כל אחד מהם מחפש בי את זכרונות הקודש הישנים שלו, הרצון לראות בי את הצמח-צדק הקדוש, הרצון הוא לראות בי את הסבא הקדוש מליובאוויטש, את הדוד מהרי"ל, את הסבא מהרי"ן, ואת הסבא רבי יוסף יצחק, ואת האבא. העיניים בורקות והמצחים החיוורים חסרי השערות, מכוסים בטפות זיעה, שמחים ונרעשים.. הרגע הזה השפיע עלי מאד ורומם אותי לעולם אחר לגמרי".

==הקהילה כיום==
[[קובץ: לוד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[התוועדות]] ב[[בית הכנסת בית אריה (לוד)|בית הכנסת "בית אריה"]]]]
קהילת חב"ד כיום מונה יותר מ-1000 משפחות המתגוררות בשיכון חב"ד ברחובות [[צמח צדק]] ו[[אדמו"ר האמצעי]] ולאור הגידול בקהילת חב"ד ומחוסר דיור בשכונה, חלקם עברו להתגורר בסמיכות לשיכון, בשכונת נווה אורנים וברחובות הסמוכים - דוד רמז, פנקס, יוספטל ועוד.

[[בית הכנסת בית אריה (לוד)|בית הכנסת הגדול - "בית אריה"]] נמצא במרכז השכונה ומשמש מידי יום יותר מאלף מתפללים שמגיעים מרחבי העיר לוד ורמלה. כמו כן בשכונה ישנם עוד ארבעה בתי כנסת.

בשנת [[תשס"ה]] לאחר שבקהילה נפטרו כמה חברים בטרם עת, התכנסה הקהילה לאסיפת חרום בה הוחלט לכתוב [[ספר תורה]] לזכות תושבי השכונה, הספר הוכנס לבית הכנסת "בית אריה".

בשנת [[תשס"ו]] בעקבות גניבות חוזרות ונשנות שהתבצעו על ידי ערבים הדרים בשכונה הסמוכה, הוקם "משמר השכונה" בו חברים כ-37 מתנדבים היוצאים בתורנות לסיורים מידי לילה.

רבני הקהילה בעבר: הרב [[שרגא מלך קפלן]], הרב [[מנחם מענדל ריבקין]]. כיום: הרב [[ברוך בועז יורקוביץ']].
[[משפיע]] הקהילה בעבר: הרב [[דב בעריש רוזנברג]]. כיום: הרב [[נחום קפלן]].

== חב"ד בעירייה ==
עירית לוד קראה רחובות הקשורים לחב"ד: רח' [[אדמו"ר האמצעי]] ורח' הצמח צדק הנמצאים בשיכון חב"ד וכן בעיר ישנה כיכר בשם: כיכר הרבי מלובאוויטש הנמצאת קרוב לשיכון חב"ד. (כיכר ליד תחנת אוטובוס ויקטורי)

== בתי כנסת ==
*[[בית אריה|בית הכנסת בית אריה (לוד)]]
*בית דוד ורפאל (צעירים)
*אנשי ליובאוויטש
*צעירי הצעירים
*חזון זכריה
*מחזיקי הדת
*ניסן
*בית הכנסת חב''ד גני איילון. מנהל: אלי בר אברהם.

==מוסדות חב"ד בעיר==
*[[בית הכנסת בית אריה (לוד)|בית הכנסת "בית אריה"]].
*[[תומכי תמימים לוד |ישיבה קטנה]].
*בית משיח.
*[[תלמוד תורה לוד|תלמוד תורה]] - בנים.
*בית ספר - בנות.
*בית הספר רסקו.
*ארגון נשי ובנות חב"ד.
*ארגון החסד - [[יד ביד]].

==בתי חב"ד בעיר==
*בית חב"ד המרכזי. מנהל: הרב מנחם מיכאלשווילי.
*בית חב"ד ליהודי עולי גרוזיה. מנהל: הרב שבתאי מיכאלי.
*שכונת שערי עליה. מנהל: הרב אברהם חזן.
*שכונת גני אביב. מנהל: דב קוק.

==קישורים חיצונים==
*[http://www.chabad.info/images/notimage/51851_he_2.pdf ייסודו והתפתחותו של שיכון חב"ד לוד]{{PDF}} - ההוראות, הדיווחים ואגרות-הקודש
*[http://he.shaareyaliya.org/ לאתר חב"ד לוד - שערי עליה]
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=50159 שמחת בית השואבה בשיכון] {{תמונה}} {{אינפו}}

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ערים שמסרו את מפתח העיר לרבי]]
[[קטגוריה:מסע הרבי הריי"צ בארץ הקודש]]
[[קטגוריה:לוד]]

לוד

2020-12-03T12:34:43Z

מן ההר: /* בתי כנסת */ עריכה

{{קהילת חב"ד|
|שם=קהילת חב"ד
|תמונה=[[קובץ:שיכון חבד לוד11.jpg|מרכז|ללא מסגרת|ממוזער|240px]]
|כתובית=שיכון חב"ד בשנות הלמדי"ם
|עיר=לוד
|מדינה=[[ארץ ישראל]]
|שכונה חב"דית=שיכון חב"ד
|מייסדי הקהילה=
|רב הקהילה=הרב [[ברוך בועז יורקוביץ']]
|[[משפיע]] הקהילה=הרב [[נחום קפלן]]
|מוסדות בקהילה=ת"ת בנים, בסי"ס בנות, ישיבה קטנה, ארגון נשי ובנות חב"ד, ארגון החסד יד ביד
|שלוחים מרכזיים= הרב מנחם מיכאלשווילי, הרב אברהם חזן, הרב חיים ברוד, הרב סגל והרב דב קוק
|מספר שלוחים=4
|מספר בתי חב"ד=4
|מספר משפחות בקהילה= מעל 1000
|ראו גם='''ראו גם'''
|אישים בקהילה (קטגוריה)=[[:קטגוריה:אישים בלוד|אישים בלוד]]
|מוסדות בקהילה (קטגוריה)=[[:קטגוריה:מוסדות וארגונים בלוד|מוסדות וארגונים בלוד]]
|שלוחים בקהילה (קטגוריה)=
}}
'''לוד''' היא עיר במרכז [[ארץ הקודש]], ומתגוררים בה כ-75,000 תושבים.

==שיכון חב"ד==
[[קובץ:שיכון חבד לוד1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הזמנה ל[[חנוכת הבית|חנוכת]] הבלוק הראשון]]

שיכון חב"ד בלוד הנו הריכוז ההתיישבותי החב"די הראשון שייסד [[הרבי]] ב[[ארץ הקודש]] (קדם לו [[כפר חב"ד]] שנוסד על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]]), כאשר לאחריו נוסדו והתפתחו [[שיכון חב"ד]] בירושלים, [[נחלת הר חב"ד]] ב[[קריית מלאכי]], קריית חב"ד ב[[צפת]] ועוד.
בראשית שנת [[תשכ"ד]] הגיע לארץ הרב [[בנימין גורודצקי]], כשהוא מצויד בהוראה של [[הרבי]] לבניית שיכון [[חב"ד]] בעיר לוד. הוא פנה ליוסף וייץ שעמד בראש מנהל מקרקעי ישראל וקנה ממנו את השטח. הרב גורודצקי הביא עמו עשרת אלפים דולר מהרבי. בסכום הזה הרב גורודצקי והרב [[אפרים וולף]] רכשו את הקרקע והתחילו להכשיר את השטח. את יתר הכסף תרם הנדיב ר' אברהם פרשן ונעשה כעין שותף.
[[קובץ:שיכון חבד לוד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הנחת אבן הפינה לבניין הראשון של השיכון, כ' [[מנחם אב]] תשכ"ה]]

בהמשך הדרך היו קשיים גדולים. בשלב מסויים כתב הרב וולף לרבי על [[מחשבה]] להחזיר חלק מהמגרש. את התשובה קיבל במברק בו הרבי שלל לחלוטין את הרעיון.

הנחת אבן הפינה לשיכון התקיימה פעמיים. ב[[כ' באב]] [[תשכ"ה]] הונחה אבן-הפינה לתחילת הבנייה, ובפעם השנייה היה אירוע גדול לאחר [[מלחמת ששת הימים]], הרב [[זושא וילימובסקי]] פעל בעניין במרץ והביא את [[מנחם בגין]], את שר הדואר ישראל ישעיהו, וגם ראש העיר צבי איצקוביץ בא ונשא נאום נרגש.
[[קובץ:הנחת אבן הפניה לוד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הנחת אבן הפינה]] לשיכון חב"ד ב[[כ' מנחם אב]] [[תשכ"ה]]]]

הרבי השתתף במעמד בדרך מיוחדת - מכתב שנשלח על ידי אחד מבני משפחת קרמר. הוא הגיע מארצות הברית באותו ערב, היישר לחגיגה.

כאשר בנו את בלוק חמש שהוא הגבוה מכולם, הרבי הורה שהבנייה תהיה באופן משוכלל במיוחד ובכלל זה מעלית שנחשבה אז לוקסוס. קשיים מיוחדים התעוררו בבניית הבלוק האחרון, ושוב, כאשר חשבו על הפסקת הבנייה, הרבי שלל את זה והורה להמשיך.

בשנת [[תש"ל]], כשהרב אפרים וולף שהה אצל הרבי ב[[י"ט בכסלו]], אמר לו הרבי, שהוא רוצה להשקיע אלף דולר נוספים בבניית השכונה. באותו זמן לא היה ביקוש מיוחד לדירות, אך הרבי צפה את היציאה מ[[רוסיה]] ומגרוזיה וזמן קצר אחר-כך הגיעו לשיכון שלושים משפחות מגרוזיה.

== ביקור [[אדמו"ר הריי"צ]] בעיר ==
[[אדמו"ר הריי"צ]] ביקר בעיר בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת [[תרפ"ט]]. תיאור מהביקור{{הערה|על פי יומנים מהתקופה, עיבוד: מנחם זיגלבוים, ב[[שבועון בית משיח]]}}:
ביום חמישי, ב' במנחם אב, בשעה שש בבוקר, הגיעה הרכבת לתחנת הרכבת בלוד. הרבי יצא מהרכבת, ורגליו דרכו לראשונה על אדמת ארץ הקודש, ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה, הארץ אליה כספו וגם כלו רבותינו נשיאנו, אך רק השישי בשושלת האדמו"רים זכה לחון בעפרה - -

בצעדי הוד איטיים, רבי רושם, פסע הרבי על הרציף בדרכו אל הרכבת העולה ירושלימה. במקום כבר התאספו עשרות רבות של אנשים שלא יכלו להמתין לבואו של הרבי בשערי ירושלים, ובאו ללוד לקבל את פני הדרת קודשו.

".. בתחנת לוד שם הגיעו בלי עין הרע כמה מאות יהודים מירושלים, חברון, צפת, יפו, חלק מהם זקנים, כאלו שהיו אצל ההורים", כתב [[הרבי הריי"צ]] לבתו הצעירה הרבית שיינא חודשים אחדים לאחר מכן. "היו מוכרחות לעבור עשר דקות עד שיכלתי לצאת מהקרון. במשך הזמן הזה נעמדו הזקנים והקיפו את דלת הקרון, ואיך שניגשתי לדלת, בעודני עומד בדלת, הם אמרו את ה'שלום עליכם' בהתרגשות. ה'ברוך הבא' היה מוצף בדמעות חמות של שמחה קדושה. בין רגע הם נעשו יותר צעירים, גאים מלאי חיות. בעוד אני עומד על המדרגות הראשונות, כדי לקבל את ה'שלום עליכם' החם ובעודני רואה איך כל אחד מהם מחפש בי את זכרונות הקודש הישנים שלו, הרצון לראות בי את הצמח-צדק הקדוש, הרצון הוא לראות בי את הסבא הקדוש מליובאוויטש, את הדוד מהרי"ל, את הסבא מהרי"ן, ואת הסבא רבי יוסף יצחק, ואת האבא. העיניים בורקות והמצחים החיוורים חסרי השערות, מכוסים בטפות זיעה, שמחים ונרעשים.. הרגע הזה השפיע עלי מאד ורומם אותי לעולם אחר לגמרי".

==הקהילה כיום==
[[קובץ: לוד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[התוועדות]] ב[[בית הכנסת בית אריה (לוד)|בית הכנסת "בית אריה"]]]]
קהילת חב"ד כיום מונה יותר מ-1000 משפחות המתגוררות בשיכון חב"ד ברחובות [[צמח צדק]] ו[[אדמו"ר האמצעי]] ולאור הגידול בקהילת חב"ד ומחוסר דיור בשכונה, חלקם עברו להתגורר בסמיכות לשיכון, בשכונת נווה אורנים וברחובות הסמוכים - דוד רמז, פנקס, יוספטל ועוד.

[[בית הכנסת בית אריה (לוד)|בית הכנסת הגדול - "בית אריה"]] נמצא במרכז השכונה ומשמש מידי יום יותר מאלף מתפללים שמגיעים מרחבי העיר לוד ורמלה. כמו כן בשכונה ישנם עוד ארבעה בתי כנסת.

בשנת [[תשס"ה]] לאחר שבקהילה נפטרו כמה חברים בטרם עת, התכנסה הקהילה לאסיפת חרום בה הוחלט לכתוב [[ספר תורה]] לזכות תושבי השכונה, הספר הוכנס לבית הכנסת "בית אריה".

בשנת [[תשס"ו]] בעקבות גניבות חוזרות ונשנות שהתבצעו על ידי ערבים הדרים בשכונה הסמוכה, הוקם "משמר השכונה" בו חברים כ-37 מתנדבים היוצאים בתורנות לסיורים מידי לילה.

רבני הקהילה בעבר: הרב [[שרגא מלך קפלן]], הרב [[מנחם מענדל ריבקין]]. כיום: הרב [[ברוך בועז יורקוביץ']].
[[משפיע]] הקהילה בעבר: הרב [[דב בעריש רוזנברג]]. כיום: הרב [[נחום קפלן]].

== חב"ד בעירייה ==
עירית לוד קראה רחובות הקשורים לחב"ד: רח' [[אדמו"ר האמצעי]] ורח' הצמח צדק הנמצאים בשיכון חב"ד וכן בעיר ישנה כיכר בשם: כיכר הרבי מלובאוויטש הנמצאת קרוב לשיכון חב"ד. (כיכר ליד תחנת אוטובוס ויקטורי)

== בתי כנסת ==
*[[בית אריה|בית הכנסת בית אריה (לוד)]]
*בית דוד ורפאל (צעירים)
*אנשי ליובאוויטש
*צעירי הצעירים
*חזון זכריה
*מחזיקי הדת
*ניסן
*בית הכנסת חב''ד גני איילון. מנהל: אלי בר אברהם.

==מוסדות חב"ד בעיר==
*[[בית הכנסת בית אריה (לוד)|בית הכנסת "בית אריה"]].
*[[תומכי תמימים לוד |ישיבה קטנה]].
*בית משיח.
*[[תלמוד תורה לוד|תלמוד תורה]] - בנים.
*בית ספר - בנות.
*בית הספר רסקו.
*ארגון נשי ובנות חב"ד.
*ארגון החסד - [[יד ביד]].

==בתי חב"ד בעיר==
*בית חב"ד המרכזי. מנהל: הרב מנחם מיכאלשווילי.
*בית חב"ד ליהודי עולי גרוזיה. מנהל: הרב שבתאי מיכאלי.
*שכונת שערי עליה. מנהל: הרב אברהם חזן.
*שכונת גני אביב. מנהל: דב קוק.

==קישורים חיצונים==
*[http://www.chabad.info/images/notimage/51851_he_2.pdf ייסודו והתפתחותו של שיכון חב"ד לוד]{{PDF}} - ההוראות, הדיווחים ואגרות-הקודש
*[http://he.shaareyaliya.org/ לאתר חב"ד לוד - שערי עליה]
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=50159 שמחת בית השואבה בשיכון] {{תמונה}} {{אינפו}}

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ערים שמסרו את מפתח העיר לרבי]]
[[קטגוריה:מסע הרבי הריי"צ בארץ הקודש]]
[[קטגוריה:לוד]]

לוד

2020-12-03T12:33:30Z

מן ההר: /* בתי חב"ד בעיר */

{{קהילת חב"ד|
|שם=קהילת חב"ד
|תמונה=[[קובץ:שיכון חבד לוד11.jpg|מרכז|ללא מסגרת|ממוזער|240px]]
|כתובית=שיכון חב"ד בשנות הלמדי"ם
|עיר=לוד
|מדינה=[[ארץ ישראל]]
|שכונה חב"דית=שיכון חב"ד
|מייסדי הקהילה=
|רב הקהילה=הרב [[ברוך בועז יורקוביץ']]
|[[משפיע]] הקהילה=הרב [[נחום קפלן]]
|מוסדות בקהילה=ת"ת בנים, בסי"ס בנות, ישיבה קטנה, ארגון נשי ובנות חב"ד, ארגון החסד יד ביד
|שלוחים מרכזיים= הרב מנחם מיכאלשווילי, הרב אברהם חזן, הרב חיים ברוד, הרב סגל והרב דב קוק
|מספר שלוחים=4
|מספר בתי חב"ד=4
|מספר משפחות בקהילה= מעל 1000
|ראו גם='''ראו גם'''
|אישים בקהילה (קטגוריה)=[[:קטגוריה:אישים בלוד|אישים בלוד]]
|מוסדות בקהילה (קטגוריה)=[[:קטגוריה:מוסדות וארגונים בלוד|מוסדות וארגונים בלוד]]
|שלוחים בקהילה (קטגוריה)=
}}
'''לוד''' היא עיר במרכז [[ארץ הקודש]], ומתגוררים בה כ-75,000 תושבים.

==שיכון חב"ד==
[[קובץ:שיכון חבד לוד1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הזמנה ל[[חנוכת הבית|חנוכת]] הבלוק הראשון]]

שיכון חב"ד בלוד הנו הריכוז ההתיישבותי החב"די הראשון שייסד [[הרבי]] ב[[ארץ הקודש]] (קדם לו [[כפר חב"ד]] שנוסד על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]]), כאשר לאחריו נוסדו והתפתחו [[שיכון חב"ד]] בירושלים, [[נחלת הר חב"ד]] ב[[קריית מלאכי]], קריית חב"ד ב[[צפת]] ועוד.
בראשית שנת [[תשכ"ד]] הגיע לארץ הרב [[בנימין גורודצקי]], כשהוא מצויד בהוראה של [[הרבי]] לבניית שיכון [[חב"ד]] בעיר לוד. הוא פנה ליוסף וייץ שעמד בראש מנהל מקרקעי ישראל וקנה ממנו את השטח. הרב גורודצקי הביא עמו עשרת אלפים דולר מהרבי. בסכום הזה הרב גורודצקי והרב [[אפרים וולף]] רכשו את הקרקע והתחילו להכשיר את השטח. את יתר הכסף תרם הנדיב ר' אברהם פרשן ונעשה כעין שותף.
[[קובץ:שיכון חבד לוד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הנחת אבן הפינה לבניין הראשון של השיכון, כ' [[מנחם אב]] תשכ"ה]]

בהמשך הדרך היו קשיים גדולים. בשלב מסויים כתב הרב וולף לרבי על [[מחשבה]] להחזיר חלק מהמגרש. את התשובה קיבל במברק בו הרבי שלל לחלוטין את הרעיון.

הנחת אבן הפינה לשיכון התקיימה פעמיים. ב[[כ' באב]] [[תשכ"ה]] הונחה אבן-הפינה לתחילת הבנייה, ובפעם השנייה היה אירוע גדול לאחר [[מלחמת ששת הימים]], הרב [[זושא וילימובסקי]] פעל בעניין במרץ והביא את [[מנחם בגין]], את שר הדואר ישראל ישעיהו, וגם ראש העיר צבי איצקוביץ בא ונשא נאום נרגש.
[[קובץ:הנחת אבן הפניה לוד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הנחת אבן הפינה]] לשיכון חב"ד ב[[כ' מנחם אב]] [[תשכ"ה]]]]

הרבי השתתף במעמד בדרך מיוחדת - מכתב שנשלח על ידי אחד מבני משפחת קרמר. הוא הגיע מארצות הברית באותו ערב, היישר לחגיגה.

כאשר בנו את בלוק חמש שהוא הגבוה מכולם, הרבי הורה שהבנייה תהיה באופן משוכלל במיוחד ובכלל זה מעלית שנחשבה אז לוקסוס. קשיים מיוחדים התעוררו בבניית הבלוק האחרון, ושוב, כאשר חשבו על הפסקת הבנייה, הרבי שלל את זה והורה להמשיך.

בשנת [[תש"ל]], כשהרב אפרים וולף שהה אצל הרבי ב[[י"ט בכסלו]], אמר לו הרבי, שהוא רוצה להשקיע אלף דולר נוספים בבניית השכונה. באותו זמן לא היה ביקוש מיוחד לדירות, אך הרבי צפה את היציאה מ[[רוסיה]] ומגרוזיה וזמן קצר אחר-כך הגיעו לשיכון שלושים משפחות מגרוזיה.

== ביקור [[אדמו"ר הריי"צ]] בעיר ==
[[אדמו"ר הריי"צ]] ביקר בעיר בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת [[תרפ"ט]]. תיאור מהביקור{{הערה|על פי יומנים מהתקופה, עיבוד: מנחם זיגלבוים, ב[[שבועון בית משיח]]}}:
ביום חמישי, ב' במנחם אב, בשעה שש בבוקר, הגיעה הרכבת לתחנת הרכבת בלוד. הרבי יצא מהרכבת, ורגליו דרכו לראשונה על אדמת ארץ הקודש, ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה, הארץ אליה כספו וגם כלו רבותינו נשיאנו, אך רק השישי בשושלת האדמו"רים זכה לחון בעפרה - -

בצעדי הוד איטיים, רבי רושם, פסע הרבי על הרציף בדרכו אל הרכבת העולה ירושלימה. במקום כבר התאספו עשרות רבות של אנשים שלא יכלו להמתין לבואו של הרבי בשערי ירושלים, ובאו ללוד לקבל את פני הדרת קודשו.

".. בתחנת לוד שם הגיעו בלי עין הרע כמה מאות יהודים מירושלים, חברון, צפת, יפו, חלק מהם זקנים, כאלו שהיו אצל ההורים", כתב [[הרבי הריי"צ]] לבתו הצעירה הרבית שיינא חודשים אחדים לאחר מכן. "היו מוכרחות לעבור עשר דקות עד שיכלתי לצאת מהקרון. במשך הזמן הזה נעמדו הזקנים והקיפו את דלת הקרון, ואיך שניגשתי לדלת, בעודני עומד בדלת, הם אמרו את ה'שלום עליכם' בהתרגשות. ה'ברוך הבא' היה מוצף בדמעות חמות של שמחה קדושה. בין רגע הם נעשו יותר צעירים, גאים מלאי חיות. בעוד אני עומד על המדרגות הראשונות, כדי לקבל את ה'שלום עליכם' החם ובעודני רואה איך כל אחד מהם מחפש בי את זכרונות הקודש הישנים שלו, הרצון לראות בי את הצמח-צדק הקדוש, הרצון הוא לראות בי את הסבא הקדוש מליובאוויטש, את הדוד מהרי"ל, את הסבא מהרי"ן, ואת הסבא רבי יוסף יצחק, ואת האבא. העיניים בורקות והמצחים החיוורים חסרי השערות, מכוסים בטפות זיעה, שמחים ונרעשים.. הרגע הזה השפיע עלי מאד ורומם אותי לעולם אחר לגמרי".

==הקהילה כיום==
[[קובץ: לוד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[התוועדות]] ב[[בית הכנסת בית אריה (לוד)|בית הכנסת "בית אריה"]]]]
קהילת חב"ד כיום מונה יותר מ-1000 משפחות המתגוררות בשיכון חב"ד ברחובות [[צמח צדק]] ו[[אדמו"ר האמצעי]] ולאור הגידול בקהילת חב"ד ומחוסר דיור בשכונה, חלקם עברו להתגורר בסמיכות לשיכון, בשכונת נווה אורנים וברחובות הסמוכים - דוד רמז, פנקס, יוספטל ועוד.

[[בית הכנסת בית אריה (לוד)|בית הכנסת הגדול - "בית אריה"]] נמצא במרכז השכונה ומשמש מידי יום יותר מאלף מתפללים שמגיעים מרחבי העיר לוד ורמלה. כמו כן בשכונה ישנם עוד ארבעה בתי כנסת.

בשנת [[תשס"ה]] לאחר שבקהילה נפטרו כמה חברים בטרם עת, התכנסה הקהילה לאסיפת חרום בה הוחלט לכתוב [[ספר תורה]] לזכות תושבי השכונה, הספר הוכנס לבית הכנסת "בית אריה".

בשנת [[תשס"ו]] בעקבות גניבות חוזרות ונשנות שהתבצעו על ידי ערבים הדרים בשכונה הסמוכה, הוקם "משמר השכונה" בו חברים כ-37 מתנדבים היוצאים בתורנות לסיורים מידי לילה.

רבני הקהילה בעבר: הרב [[שרגא מלך קפלן]], הרב [[מנחם מענדל ריבקין]]. כיום: הרב [[ברוך בועז יורקוביץ']].
[[משפיע]] הקהילה בעבר: הרב [[דב בעריש רוזנברג]]. כיום: הרב [[נחום קפלן]].

== חב"ד בעירייה ==
עירית לוד קראה רחובות הקשורים לחב"ד: רח' [[אדמו"ר האמצעי]] ורח' הצמח צדק הנמצאים בשיכון חב"ד וכן בעיר ישנה כיכר בשם: כיכר הרבי מלובאוויטש הנמצאת קרוב לשיכון חב"ד. (כיכר ליד תחנת אוטובוס ויקטורי)

== בתי כנסת ==
*[[בית אריה|בית הכנסת בית אריה (לוד)]]
*בית דוד ורפאל (צעירים)
*אנשי ליובאוויטש
*צעירי הצעירים
*חזון זכריה
*מחזיקי הדת
*ניסן

==מוסדות חב"ד בעיר==
*[[בית הכנסת בית אריה (לוד)|בית הכנסת "בית אריה"]].
*[[תומכי תמימים לוד |ישיבה קטנה]].
*בית משיח.
*[[תלמוד תורה לוד|תלמוד תורה]] - בנים.
*בית ספר - בנות.
*בית הספר רסקו.
*ארגון נשי ובנות חב"ד.
*ארגון החסד - [[יד ביד]].

==בתי חב"ד בעיר==
*בית חב"ד המרכזי. מנהל: הרב מנחם מיכאלשווילי.
*בית חב"ד ליהודי עולי גרוזיה. מנהל: הרב שבתאי מיכאלי.
*שכונת שערי עליה. מנהל: הרב אברהם חזן.
*שכונת גני אביב. מנהל: דב קוק.

==קישורים חיצונים==
*[http://www.chabad.info/images/notimage/51851_he_2.pdf ייסודו והתפתחותו של שיכון חב"ד לוד]{{PDF}} - ההוראות, הדיווחים ואגרות-הקודש
*[http://he.shaareyaliya.org/ לאתר חב"ד לוד - שערי עליה]
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=50159 שמחת בית השואבה בשיכון] {{תמונה}} {{אינפו}}

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ערים שמסרו את מפתח העיר לרבי]]
[[קטגוריה:מסע הרבי הריי"צ בארץ הקודש]]
[[קטגוריה:לוד]]