חב"דפדיה - תרומות המשתמש [he]

שיחה:שרגא מלך קפלן

2020-12-17T09:14:16Z

שאלעם:

שמו הוא ר' שרגא מלך - ולא אלימלך - קפלן.

היהודי שבתמונה הוא כמובן אביו, ר' אריה ליב קוסוביצקי-קפלן, ולא הבן ר' מלך.
ליתר דיוק: בתמונה העליונה זהו אביו ובתחתונה זה הוא. יש עוד משהו שלא ערוך בדף שלו?--[[משתמש:שנהב|שנהב]] - [[שיחת משתמש:שנהב|שיחה]] 20:56, 29 באפריל 2017 (UTC)
:טופל. תודה --[[משתמש:שיע.ק|שיע]] • [[שיחת משתמש:שיע.ק|שיחה]] כ"ו בתשרי ה'תשע"ח 21:25, 16 באוקטובר 2017 (UTC)

== תאונה תשל"ד ==

הוא היה מעורב בתאונה שהיתה בתשל"ד בה נפטרו הרב גרליק וכו'. יש צורך לכתוב בגוף הערך? [[משתמש:זלמן|זלמן]] - [[שיחת משתמש:זלמן|שיחה]]
:כן. ראה [[ז' סיון תשל"ד (תאונה)]]. ---בואו לעזרת ולהרחבת ה[[משיח]]! '''[[משתמש:חסיד|חסיד חב"ד]] - [[שיחת משתמש:חסיד|חדר אורחים]]'''

== תוספת למשפחתו ==

חתנו, הרב משה צבי יודלביץ בן הרה"ג שמואל אהרון יודלביץ, נשוי לבתו טובה יודלביץ.
בנו, הרב לייבה קפלן, ראש ישיבה ממונטריאול, קנדה. {{אנונימי|}}
:עודכן. תודה. --[[משתמש:שיע.ק|שיע]] • [[שיחת משתמש:שיע.ק|שיחה]] כ"ז באדר ה'תשע"ז 23:38, 25 במרץ 2017 (UTC)

== סיפורים ==

איך אני יכול להוסיף סיפורים לערך שאני לא יודע את התאריך וכו' אבל אני יודע את הסיפור [[משתמש:שאלעם|שאלעם]] - [[שיחת משתמש:שאלעם|שיחה]], 19:21, א' בטבת, ה'תשפ"א 19:21, 16 בדצמבר 2020 (UTC)
:בכל מקרה בדרך כלל לא כותבים סיפורים ¤ '''[[משתמש:חבר|חבר]]''' ([[שיחת משתמש:חבר|שיחה]]) נכתב בשעה 19:25 - היום, [[א' בטבת]] [[תשפ"א]] מגיע משיח.

תודה [[משתמש:שאלעם|שאלעם]] - [[שיחת משתמש:שאלעם|שיחה]], 09:14, ב' בטבת, ה'תשפ"א 09:14, 17 בדצמבר 2020 (UTC)

שיחה:שרגא מלך קפלן

2020-12-16T19:21:41Z

שאלעם: /* סיפורים */ פסקה חדשה

שרגא מלך קפלן

2020-12-16T19:05:22Z

שאלעם: /* תולדות חיים */תיקנתי שגיאה

{{לעריכה}}
[[קובץ:מלך קפלן.jpg|שמאל|ממוזער|400px|הרב שרגא מלך קפלן בהתוועדות]]
הרב '''שרגא מלך קפלן''', ( מכונה: ר' '''מיילך דער שווארצער'''; [[י"ח אדר|י"ח באדר שני]] [[תרע"ג]] - [[כ"ד חשוון]] [[תשמ"א]]), שימש בתפקידים שונים בישיבת [[תומכי תמימים לוד]] וכ[[משפיע]] לקהילת חב"ד בעיר.

==תולדות חיים==
[[קובץ:קפלן קסברוב.jpg|שמאל|ממוזער|180px||אביו הרב אריה לייב קפלן]]
נולד ב[[י"ח אדר|י"ח באדר שני]] [[תרע"ג]] ב[[עיירה]] [[מלאט]] שב[[פולין]], לאביו הרב [[אריה לייב קפלן (קסברוב)|אריה לייב קפלן]] - קוסביצקי, שכיהן כרב בכמה מערי [[ברית המועצות]], ולאמו הרבנית דאברע בת הרב ברוך גרוסברד. בהיותו ילד צעיר פרצה מלחמת העולם הראשונה, ברח יחד עם משפחתו לעיירה [[פטרובסק]], שם סבלו מעוני והתפרנסו מהעזרה שקיבלו מארגון הג'וינט.

מאימת קבוצות פורעים ברחה המשפחה לעיירה קטנה בשם [[גראדישץ]] ליד [[קרמנצ'וג]]. בני המשפחה סבלו מרעב כבד וממחלות מדבקות. לאחר שנות סבל עברה המשפחה לעיירה סמוכה בשם [[קרילוב]].

אביו של הרב קפלן רצה לעלות לארץ ישראל, אך לבסוף הורה לו אדמו"ר הריי"צ שלא לעלות, הרב קפלן הסתובב וקיבל משרות רבנות בעיירות שונות, עד חזרתו לקירילוב.

בהגעת הרב קפלן לגיל ישיבה. אביו התלבט להיכן לשלוח את בנו, שכן ידע כי הישיבות הליטאיות לא יכלו לנצח את הרוח הבולשביקית. הוא העלה בדעתו שתי ישיבות אפשריות: ישיבת [[החפץ חיים]] שבראדין, או ישיבת [[תומכי תמימים]]. לבסוף החליט על ליובאוויטש באומרו: "ללמוד תורה יכולים גם בבית, אבל כדי לקבל קורטוב של [[יראת שמים]] צריך לנסוע לליובאוויטש".

הוא נסע ל[[תומכי תמימים קרמנצ'וג]] ונבחן על ידי ראש הישיבה הרב [[יחזקאל הימלשטיין]], למרות אזהרות הרופאים כי הנער הצעיר הנו חלש ועדין מידי כדי לצאת מבית הוריו.

התנאים הגשמיים ששררו באותם ימים בישיבה, פגעו קשות בבריאותו, כבר בימים הראשונים לשהותו בישיבה הוא נדבק במחלת הקדחת.
אביו, שהכיר בחולשתו הגופנית של בנו, שב לראות מצבו, והחליט להחזיר את בנו הביתה. בדרכם ביקרו אצל רופא שקבע כי הנער צריך לנפוש כל חודשי הקיץ. כששמע הרופא כי הנער היה אמור ללמוד מחוץ לבית, נדהם ואבחן כי על הנער להיות כמה חודשים במנוחה מוחלטת.

הוחלט כי הילד יתאושש בביתו, בעוד אביו ילמדו באופן פרטי. מידי יום יצאו האב ובנו אל היער הסמוך, שם לימד האב את בנו, וכך גם קיימו את הוראת הרופא לנפוש ולשאוף אויר צח.

הלימוד ביער לא סיפק את הנער הצעיר, וזאת למרות שאביו היה למדן מופלג, והוא ביקש לשוב לישיבה. בתחילה הוריו לא שמעו לטענותיו מחשש לבריאותו, אולם התקבל בבית המשפחה מכתב מהרב הימלשטיין, ראש ישיבת 'תומכי תמימים' בקרמנצ'וג, בו הוא התנצל בפני ההורים, וכתב כי במשך כל הקיץ לא כתב להם מאומה, כיוון שהוא עצמו לא שהה בישיבה בחודשים אלו מחמת חולשתו ומחלתו. ואילו לקראת החורף הוא מבקש שהנער יחזור לישיבה והוא מבטיח לסדר לו מקום לינה, וכן הסדר 'ימים'{{הערה|באותם ימים היה הנוהג שבחורי הישיבה היו אוכלים בכל יום בבית תושב אחר בעיר}} במקום מכובד.

לאחר הפצרות מרובות של מיילך, נשלח שוב לישיבה, כאשר הפעם נכנס ללמוד בשיעור של הרב הימלשטיין. זה האחרון סידר לו 'ימים' בבתי הגבירים של קרמנצ'וג, בעוד שאת מקום השינה קבע לו בביתה של אלמנה שאף בניה למדו בישיבה.

כחלק מלמודיו בישיבה אומנם למד '[[תורת הנגלה|נגלה]]' בהתמדה, אולם סירב ללמוד חסידות, כשטען שמעולם לא למד אביו חסידות או הלך בדרכיה, ומשום כך נמנע מלהשתתף ב'[[שמירת הסדרים|סדר]] [[חסידות]]' והתפלל בנוסח אותו נהג עד לתחילת לימודיו בישיבה, ומשום כך כינו אותו ה[[תמים|תמימים]] בישיבה "[[מתנגד]]".

באחד הימים הוחלט על ידי הנהלת הישיבה להעבירו מבית האלמנה בו [[שינה|ישן]], בכדי שלא יושפע מבנה הבכור של האלמנה שהחל לפרוק עול והחזיק בביתו ספרים חיצוניים, והנער חזר באופן זמני לישון ב[[עזרת נשים|עזרת הנשים]], עד שכמה ימים לאחר מכן סידרה לו ההנהלה שינה בביתו של יהודי מבוגר שגר לבדו, ואליו צורף התמים העשיל חורכין{{הערה|שלבסוף נרצח [[השואה|בשואה]]}} שיפקח על מעשיו, ועם הזמן השפיע עליו רבות ואף הצליח לקרבו לדרכי החסידות. כבר בלילה הראשון, כאשר מיילך התכוון לעלות על יצועו, ראה אותו העשיל קורא [[קריאת שמע שעל המיטה]] שלא כפי נוסח חב"ד, ומיד תבע ממנו כי יקרא [[קריאת שמע]] בנוסח החב"די המקובל. ר' מיילך שנשכב לישון ללא [[ציצית]] כפי שהורגל מנעוריו, קיבל מיד הסבר מחברו הבוגר כי יש 'עניין רוחני' לישון עם ציצית. מידי ערב לפני השינה, היה העשיל מספר לחברו [[סיפורי חסידים]], וכך הכניסו אט אט לעולמם של חסידים.

לקראת [[חודש ניסן]] החלו רבים מתלמידי הישיבה להתכונן לנסיעה לביתם, וגם ר' מיילך החליט לבקר בבית לאחר חצי שנה של שהות רצופה בישיבה.

בחג הפסח שהה בביתו, ולאחר פסח נפל למשכב. הרופא אצלו ביקר הזהיר את אביו כי יש לשמור על בריאותו, ואסר לשלוח אותו ללימודים מחוץ לעיר הרחק מהבית. תחת זאת הורה לנער לנפוש בנאות דשא.

לאחר הקיץ המשיך ר' מיילך את לימודיו ב[[תומכי תמימים פולוצק]], אליה עברו תלמידי הישיבה מקרמנצ'וג.

בלילות לן בביתו של ה[[שו"ב]] ר' שמעריל פלאגרין. ר' שמעריל היה חסיד מזן מיוחד שהותיר רושם עז על ר' מיילך.

בפולוצק החל מיילך ללמוד [[תניא]] לראשונה, וזאת בזכות הסבריו המאלפים והמרתקים שנתן הרב [[שלמה חיים קסלמן]] על התניא.

בהיותו בפולוצק ר' מיילך כבר לא התארח בבתי הגבירים כפי שהורגל קודם לכן, ולכן לעיתים נאלץ היה ללכת מרחק רב בקור העז כדי להשביע רעבונו בארוחת ערב דלה, ולעיתים אף היה מוותר על כך.

מפולוצק עבר לישיבת [[תומכי תמימים נעוועל]], שם שמע שיעורים מראש הישיבה הרב [[יהודה הבר]]. במשך זמן היה תחת הדרכתו של ה[[משפיע]] הרב החסיד ר' [[מענדל פוטרפס]] שהיה מבוגר ממנו רק בשנים אחדות.

בחורף [[תרפ"ט]] נסגרה הישיבה בנעוול, והתמימים התפזרו בערים השונות ברחבי ברית המועצות. ר' מיילך יחד עם חבריו עבר ליקטרינוסלב, שם כיהן ברבנות הגאון ה[[קבלה|מקובל]] רבי [[לוי יצחק שניאורסון]], אביו של [[הרבי]] מלך המשיח.

בתקופת שהותו ביקטרינוסלב, זכה להיות מקורב ביותר לרבי לוי יצחק, ופעמים רבות אף זכה לשמוע ממנו דברי חסידות.

בהמשך נדד ממקום למקום כדי שיוכל להמשיך וללמוד. בשלב מסויים ביקש לברוח מברית המועצות יחד עם עוד כמה מחבריו התמימים. כדי שיוכל להסתדר בארץ הקודש, ביקש מרבי לוי יצחק כתב המלצה, בו כתב עליו בין היתר: "אברך יקר ונכבד אשר כל עסקו ולימודו הוא בתורה ויראת ה', ועושה בה חיל, הולך בתום בדרך התורה והמצוה. וראוי הוא להתקרבות יתירה בכל מאי דאפשר בסבר פנים יפות וחיבה יתירה. ועל זה באתי על החתום יום א' כ"ט [[ניסן]] ה'תרצ"ב".

בתקופה בה למד ביקטרינוסלב, הגיע אביו לבקרו, ואף שמח להיפגש עם רבי לוי יצחק. השניים כבר הכירו מפגישה קודמת באסיפת הרבנים הידועה בקורוסטין.

מיקטרינוסלב המשיך ר' מיילך בנדודיו לגרוזיה, שם התיישב עם כמה תמימים בעיר סצחרי. התמימים ניצלו את השקט היחסי והמשיכו בלימודיהם בהתמדה ובשקידה.

זמן מה לאחר מכן, נודע להם על אפשרות להבריח את הגבול מגרוזיה לטורקיה ומשם הדרך קלה לעלות לארץ הקודש. הוא וחבריו באו במשא ומתן עם מבריח מקצועי. כמה ימים לפני חג הפסח תרצ"ג, התאספו בעיר באטום שבגרוזיה עשרים ושלושה יהודים שהגיעו מכל רחבי גרוזיה ואוזבקיסטן. כמה מהם היו תמימים. עיר זו היתה רחוקה מהגבול עם טורקיה מרחק של עשרה קילומטרים בלבד. בין אנשי הקבוצה למבריחים סוכם על סיסמה מסויימת, כאשר מיד עם הישמע הסיסמא עליהם להתחיל לעבור את הגבול. הסיסמא אמנם נשמעה די מהר, ואנשי הקבוצה החלו לצעוד במהירות לעבר הגבול. אלא שתוך רגעים נדהמו לראות את אנשי [[המשטרה החשאית]] סוגרים עליהם מכל עבר. עד מהרה הבינו כי נפלו במלכודת של אנשי המשטרה החשאית, ששלחה סוכן במסווה של מבריח מקצועי.

ר' מיילך סבל רבות בכלא. כאשר הובא לכלא והוכנס לתאו, מיד ניגשו אליו האסירים הוותיקים והורידו לו בגסות את הכיפה. לימים סיפר כי ידע שאסור להראות כעס, שכן אז האסירים מתנכלים עוד יותר; משום כך שתק ולא הגיב. רק כאשר ראה שהאסירים לא מבחינים, לקח את הכיפה וחבש אותה חזרה לראשו. כעבור זמן קצר שוב הורידו לו האסירים את הכיפה, והוא שתק. כך כמה פעמים עד שהאסירים הפסיקו.

לאחר זמן קיבל חבילה מהבית ובה דברי מאכל. הוא נתן את כל האוכל למנהיג האסירים, ומאז ההתייחסות אליו השתנתה מהקצה לקצה.

בזמן בו שהו בכלא, נעשו מאמצים בין-לאומיים לשחררם. הרב [[שמואל קוסוביצקי]], דודו של ר' מיילך, שהתגורר בלונדון, סיפר על המקרה לעיתונאים בלונדון, ובעקבות זאת החלה העיתונות בעולם לרעוש על העוול שנעשה לקבוצת אזרחים תמימים שביקשו לצאת את ברית המועצות.

בד בבד התבקש ראש [[המשטרה החשאית]] על ידי אישים יהודיים מרחבי העולם להביא לשחרורם של האסירים.

באותה תקופה לא היו יחסים דיפלומטיים בין ארצות-הברית לברית-המועצות, וזו האחרונה שאפה לקשרים. בדיוק באותם ימים ערך שר החוץ הרוסי, ליטווינוב (שהיה יהודי) ביקור מיוחד בארצות-הברית כדי לנסות ולסדר את נושא היחסים הדיפלומטיים.

ר' איצ'ה דער מתמיד שהה אז ב[[ארצות הברית]] בשליחות אדמו"ר הריי"צ, והוא הצליח לסדר פגישה אישית עם השר ליטוינוב, בסיועו של אחד הסנטורים. בפגישה עמו סיפר לו אודות הקבוצה שנאסרה בגלל רצון אנשיה לעבור את הגבול, וכי גם בנו לייזר (הרב [[אליעזר הורוביץ]], לימים [[משגיח]] בישיבת 'תומכי תמימים' לוד) נאסר יחד עם אנשי הקבוצה.

שר החוץ הסובייטי לא הרגיש עצמו בנוח בפני השלטונות האמריקאיים, כאשר קבוצת צעירים יושבת בכלא בגין רצונם לצאת את המדינה. הוא הפעיל מיד את השפעתו וזו הביאה לשחרורם כעבור זמן קצר.

כאשר ר' מיילך קפלן יצא מהכלא, נסע לקייב, שם כיהן באותם שנים אביו כרב העיר וראש ישיבת [[תומכי תמימים קייב]]. ר' מיילך למד בישיבה של אביו.

חודשים ספורים חלפו מאז ששוחרר, ושוב הוא נעצר והפעם בגין אפיית מצות.

ראש המשטרה בקייב היה אדם אכזר במיוחד ושונא יהודים. לכן, למרות שידע כי ר' מיילך הוא תושב חוקי ולא עשה כל עוול, שלח אותו מיד אל בית הסוהר העירוני 'לוקיאנובסקה', כדי להמתין שם לגזר דינו.

אביו המודאג התייעץ עם עורך דין וזה הציע לו להיפגש עם נשיא [[אוקראינה]] (באותם שנים [[אוקראינה]] הייתה אחת מרפובליקות ברית המועצות, כאשר לכל רפובליקה היה גם מימשל מקומי משלה) פטרובסקי, שהיה ידוע כבעל מזג טוב ולב רחום.

הרב קפלן נסע מיד לחרקוב שם התגורר הנשיא. מידי בוקר השכים לפתחו של פטרובסקי מתוך תקווה לפגוש בו. בינתיים הפעילה הקהילה היהודית בחרקוב קשרים בקרב חוגי הממשל, ובסופו של דבר אושרה פגישתו עם הנשיא.

פטרובסקי האזין לדבריו של הרב קפלן ברוב קשב ובסבר פנים יפות. הוא הסביר לנשיא עד כמה בנו חולה וחלש מטבעו, ובגין כך לא יוכל לשרוד עונש מאסר או גלות. דבריו נפלו על אוזניים קשובות. הנשיא החליט להתיר לאסיר להישאר בינתיים במאסר בעיר קייב, ולאחר מכן יחוננו בזכות היותו חולה וחלש.

אך המציאות הייתה שונה לחלוטין. ר' מיילך הוגדר כתלמיד ישיבה לא ליגאלית שמעולם לא עבד, וזה סיבך את המצב. היה הכרח להשיג מסמכים המאשרים שלר' מיילך יש עבר של פועל מן השורה כדי שהחנינה תצא לפועל. כעבור זמן קצר הושגו האישורים כי ר' מיילך הנו עובד במפעל לייצור בקבוקי [[חלב]]. המסמכים הגיעו לגורמים המתאימים, הנשיא אישר את החנינה, ור' מיילך חזר ללמוד בישיבה בקייב.

זמן קצר לאחר מכן, עבר ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים קורסק]].

ר' מיילך קפלן הפך למגיד שיעור, והוא מסר שיעורים בפני תלמידים שהיו צעירים ממנו בשנים אחדות.

זקנו עוד היה קצר למדי, כך שאנשי [[המשטרה החשאית]] שהגיעו לעיתים למקומות הלימוד, לא שיערו כי הוא אשר מלמד את התמימים. התלמידים, שבעצמם כבר היו מזוקנים, טענו כי הם לומדים לבד, דבר שלא היווה עבירה.

למרות זאת, פעמים אחדות נעצר ונכלא בגין היותו מגיד שיעור.

בשנת [[תרצ"ז]] [[נישואין|נשא]] את מרת יהודית סיגלוב, בת למשפחת רבנים. לאחר נישואיהם התגוררו בחרקוב רבתי.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גוייס לצבא בעל כורחו, למרות הפטור שהיה לו מהצבא, שכן בימי חירום אלה בוטלו כל ה'פטורים'. לאחר תקופה קצרה, הצליח להימלט מהשירות הצבאי, ולשוב לביתו. הוא ארז את חפציו ומיד נסע לקזחסטן עם רעייתו ובנו התינוק, שם כבר שהה אביו בגלות.

לאחר פטירתו של אביו, נסע ר' מיילך עם משפחתו ל[[סמרקנד]] לשם הגיעו בשנות המלחמה חסידי חב"ד רבים שנמלטו מהאיזורים שנכבשו על ידי הנאצים.

משפחתו של ר' מיילך סבלה מהרעב אך לא היה לו במה להאכיל את רעייתו וילדיו שנולדו בינתיים בימי המלחמה. המצב הלך והחמיר עד שלא היתה בבית אפילו חתיכת לחם.

עם סיום המלחמה יצא את ברית המועצות דרך הגבול ליד העיר לבוב ב'[[יציאת רוסיה תש"ו|בריחה הגדולה]]', ומשם הגיע לפוקינג שבגרמניה. הוא התגורר שם עם משפחתו במחנה פליטים גדול, לצד חסידים נוספים. מיד בהתחלה הוקם במקום [[תלמוד תורה]] חב"די והוא מונה ל'מלמד'. הפעם יכל ללמד תורה לילדי ישראל ללא פחד.

כאשר הודיע ר' מיילך ל[[אדמו"ר הריי"צ]] כי הוא מתעתד לעלות ארצה, הטיל עליו [[אדמו"ר הריי"צ]] משימה חשובה: במענה על כתבו כי מתכוננים לנסוע עם חבורה גדולה של יהודים דתיים ה' עליהם יחיו דרך חוף מארסעל, בוודאי ישתדל לעורר את קהל הנוסעים ובני ביתם יחיו אשר ישתדלו להסתדר בסביבות של יראים ובראשית ביאתם יסדרו ענייני הלימוד בשיעורי תורה ולילדיהם יחיו לסדר ב[[חיידר|חדרים]] וישיבות יראי אלוקים ומאוד אתענג לשמוע משלום כולם והסתדרות (אגרת מכ' חשון תש"ט).

הרב אלימלך קפלן הגיע לארץ הקודש בתחילת שנת תש"ט, עם רעייתו מרת יהודית, וילדיו.

בתחילה התגורר במעברת באר יעקב ומשם הגיע ללוד, שם התיישבו באותה עת כמה משפחות חב"דיות.

זמן קצר לאחר מכן, מיד לאחר יסוד ישיבת [[תומכי תמימים לוד]], ב[[חודש שבט]] תש"ט, על ידי הרב [[זושא וילימובסקי]], התמנה ר' מיילך למגיד שיעור הראשון בישיבה.

במשך כשלושים שנה עבד ר' מיילך בישיבה. חלק מהשנים שימש כמגיד שיעור, ובחלק מהשנים כיהן גם כ[[משגיח]] על התלמידים המבוגרים. התייחס לתלמידיו כמו אם הדואגת לבנה. כשתלמיד היה מתקשה בהבנת סוגיה בגמרא, היה ר' מיילך מסביר לו שוב ושוב באותה מתינות אופיינית לו. הוא קירב במיוחד את התלמידים מעדות המזרח שהוריהם לא היו חסידי חב"ד; הוא היה להם כאב רחום, ועודד אותם לכל אורך הדרך.

גם בשנים האחרונות כאשר חלה, המשיך לבוא לישיבה ושימש כ'משיב'.

במשך שלושים שנות עבודתו לא חשב מעולם על משכורת גבוהה, או על תוספת וותק וכדו' להיפך: מספר פעמים נסע לחוץ לארץ כדי לגייס כספים עבור הישיבה.

במקביל לעבודתו בישיבה, כיהן כרב [[שיכון חב"ד לוד]]. הוא לא קיבל על כך שכר, ואת כל עבודתו ברבנות עשה בהתנדבות ובמסירות אין קץ. הוא היה מוסר שיעורי תורה ומתוועד בבתי הכנסת של השיכון הוא לא הסתפק בכך, והלך גם לבתי כנסת נוספים בלוד כדי למסור שיעורים ולשאת נאומים בפני המתפללים.

הוא גם יזם את הקמת ה[[תלמוד תורה]] בשכונה, והיה מבוני המקווה באיזור. כאשר נבנה המקווה, נרתם הרב קפלן לגיוס תרומות, ואף כתב על כך לרבי. הרבי השיב לו במכתב אותו סיים: והשם יתברך יצליחו בעבודתו בקודש הנ"ל וכן בעבודתו בהישיבה, שבדרך ממילא ישפיע זה גם ברכה והצלחה בעניניו הפרטיים. בברכת הצלחה לכל המשתתפים בעבודה קדושה זו.

כל השנים שמר על סדר יומו. הוא היה מתפלל [[שחרית]] במנין הראשון בבית כנסת חב"ד. מלבד עבודתו בישיבה והשיעורים שמסר בבית כנסת, היו לו גם חברותות עמם למד במשך היום, וכן שיעורים קבועים שלמד לעצמו.

בשנת [[תשל"ד]] כשחזר מחתונה חסידית ב[[ירושלים]] נפצע ב[[ח' סיוון תשל"ד (תאונה)|תאונת דרכים]] בה נהרגו ארבעה מחסידי חב"ד בהם הרב [[שניאור זלמן גרליק]] רבה של [[כפר חב"ד]].

כמה שנים לפני פטירתו לקה בשבץ מוחי, ומאז סבל ייסורים רבים. למרות זאת המשיך להגיע לישיבה ולענות לשאלות בלימוד, וכך גם לתושבי השיכון.

ביום שני [[כ"ד בחשוון]] נכנס לבית הכנסת של הגרוזינים לתפילת מנחה. הוא נהג תמיד להתפלל [[מנחה]] בבית כנסת זה, כאשר מידי פעם אף נשא דברי חיזוק בפני המתפללים. ר' מיילך נעמד לתפילת שמונה-עשרה ליד ארון הקודש, כשלפתע הסידור נפל מידיו וראשו נשמט לאחור כשהוא שעון על ארון הקודש. ונפטר.

==משפחתו==
*בנו, הרב [[נחום קפלן]], [[משפיע]] שיכון חב"ד [[לוד]].
*בנו, הרב ברוך קפלן, ירושלים.
*בנו, הרב אריה לייב (לייבל) קפלן, ראש ישיבת [[תומכי תמימים מונטריאול]], קנדה
*חתנו, הרב [[מרדכי צבי אלפנביין]].
*חתנו, הרב [[משה צבי יודלביץ]] (נשוי לביתו טובה).

==לקריאה נוספת==
* יוסף אשכנזי, [[אוצר החסידים (ספר)|אוצר החסידים]] - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בארץ הקודש, בהוצאת [[חזק (בית הוצאה לאור)|חזק]], תשע"ב

{{הערות שוליים}}

{{מיון רגיל:קפלן, שרגא אלימלך}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:רבני חב"ד בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:רבני קהילות חב"ד]]
[[קטגוריה:אישים בלוד]]
[[קטגוריה:בוגרי תומכי תמימים קורסק]]
[[קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בבריחה הגדולה]]
[[קטגוריה:משפחת קפלן]]
[[קטגוריה:חסידים שנאסרו בברית המועצות]]

זוסמן רבקין

2020-12-16T12:17:30Z

שאלעם: /* משפחתו */עידכנתי פרטים

[[קובץ:זוסיק רבקיןPictureFileName.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' זוסיק רבקין ברפת]]
ר' '''זוסמן (זוסיק) רבקין''' כיהן כרב"ש [[כפר חב"ד]] במשך שנים, היה ידוע בעיקר בזכות הרפת אותה הקים וניהל.

== תולדות חיים ==
נולד בעיר [[הומיל]] שב[[בלרוס]] בשנת [[תרפ"ט]] להוריו ר' מאיר ומרת חיה ריבקין [[חסיד|חסידי חב"ד]].

כשהגרמנים פלשו ל[[רוסיה]] היה בן 12. אביו גויס לצבא האדום ושאר בני המשפחה ברחו מזרחה, עד [[טשקנט]]. אחרי המלחמה, נדדה המשפחה למחנות עקורים באוסטריה ובצרפת, שם התאחדו עם האב ששב מהצבא, והגיעו ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[תש"ט]] (1949) למעברת פרדס חנה, משם עברו ל[[כפר חב"ד]], שאז הוקם.

לאחר חתונתו קיבל ר' זוסמן הוראה מ[[הרבי]] לעסוק בחקלאות. ועל פי הוראה זו הקים רפת בכפר חב"ד. במשך השנים הפך להיות מסמלי הכפר הבולטים.

ארבע שנים מאוחר יותר נשא לאשה את יהודית ונולדו להם שני בנים ושלושה בנות.

בשנת [[תשל"ז]] נפטרה בתו הקטנה צביה.

בשנת [[תשנ"ג]], לאחר 36 שנות [[נישואין]], חלתה אשתו יהודית ונפטרה.

שנתיים אחרי שהתאלמן נישא ב[[נישואין]] שניים לגברת אוריאלה. ר' זוסמן שימש בעבר במשך 22 שנה כרב"ש (רכז ביטחון שוטף) של [[כפר חב"ד]] ובשנות ה-‏50 שירת ב[[צה"ל]] כמקלען פלוגתי במבצע קדש.

ב[[כ' תמוז]] [[תשס"ז]] נפטר ב[[בית רפואה|בית הרפואה]] תל השומר.

==משפחתו==
;בניו
* ר' יצחק ריבקין
* ר' נפתלי ריבקין

;בנותיו
* גב' עדינה אלינסון
* גב' רחל זבדי

;אחיו
* ר' יצחק ריבקין ז"ל
* ר' ירחמיאל ריבקין ז"ל
* ר' נחמן יהושוע ריבקין שיחי'

;אחותו
* מרת סוני' ליפסקר שתחי'

==קישורים חיצוניים==
*'''[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=30349 "הרפת בכפר היתה סמל ורבקין בעצמו היה הדגל"]''' {{בית משיח|}} בתוך [[שבועון בית משיח]] - {{אינפו}}
*דבורה גינזבורג, '''[http://www.chabad.info/php/articleold.php?set=30110&lang=he הרפתן החסיד]''', עיתון 'מעריב' {{אינפו}}
*ראיון עם הרב ריבקין ב[[עיתון 'הארץ']], '''[http://www.col.org.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%99%D7%9C%D7%93_%D7%91%D7%9B%D7%A4%D7%A8%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%95%D7%99%D7%93%D7%90%D7%95_29537.html?artID=716 התפקיד שלי בעולם הזה הוא להיות רפתן]''' - אתר COL

{{מיון רגיל:רבקין, זוסמן}}
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א|ריבקין זוסמן]]
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]

זוסמן רבקין

2020-12-16T12:16:28Z

שאלעם: /* משפחתו */עידכנתי פרטים

[[קובץ:זוסיק רבקיןPictureFileName.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' זוסיק רבקין ברפת]]
ר' '''זוסמן (זוסיק) רבקין''' כיהן כרב"ש [[כפר חב"ד]] במשך שנים, היה ידוע בעיקר בזכות הרפת אותה הקים וניהל.

== תולדות חיים ==
נולד בעיר [[הומיל]] שב[[בלרוס]] בשנת [[תרפ"ט]] להוריו ר' מאיר ומרת חיה ריבקין [[חסיד|חסידי חב"ד]].

כשהגרמנים פלשו ל[[רוסיה]] היה בן 12. אביו גויס לצבא האדום ושאר בני המשפחה ברחו מזרחה, עד [[טשקנט]]. אחרי המלחמה, נדדה המשפחה למחנות עקורים באוסטריה ובצרפת, שם התאחדו עם האב ששב מהצבא, והגיעו ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[תש"ט]] (1949) למעברת פרדס חנה, משם עברו ל[[כפר חב"ד]], שאז הוקם.

לאחר חתונתו קיבל ר' זוסמן הוראה מ[[הרבי]] לעסוק בחקלאות. ועל פי הוראה זו הקים רפת בכפר חב"ד. במשך השנים הפך להיות מסמלי הכפר הבולטים.

ארבע שנים מאוחר יותר נשא לאשה את יהודית ונולדו להם שני בנים ושלושה בנות.

בשנת [[תשל"ז]] נפטרה בתו הקטנה צביה.

בשנת [[תשנ"ג]], לאחר 36 שנות [[נישואין]], חלתה אשתו יהודית ונפטרה.

שנתיים אחרי שהתאלמן נישא ב[[נישואין]] שניים לגברת אוריאלה. ר' זוסמן שימש בעבר במשך 22 שנה כרב"ש (רכז ביטחון שוטף) של [[כפר חב"ד]] ובשנות ה-‏50 שירת ב[[צה"ל]] כמקלען פלוגתי במבצע קדש.

ב[[כ' תמוז]] [[תשס"ז]] נפטר ב[[בית רפואה|בית הרפואה]] תל השומר.

==משפחתו==
;בניו
* ר' יצחק ריבקין
* ר' נפתלי ריבקין

;בנותיו
* גב' עדינה אלינסון
* גב' רחל זבדי

;אחיו
* ר' יצחק ריבקין
* ר' ירחמיאל ריבקין
* ר' נחמן יהושוע ריבקין

;אחותו
* מרת סוני' ליפסקר.

==קישורים חיצוניים==
*'''[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=30349 "הרפת בכפר היתה סמל ורבקין בעצמו היה הדגל"]''' {{בית משיח|}} בתוך [[שבועון בית משיח]] - {{אינפו}}
*דבורה גינזבורג, '''[http://www.chabad.info/php/articleold.php?set=30110&lang=he הרפתן החסיד]''', עיתון 'מעריב' {{אינפו}}
*ראיון עם הרב ריבקין ב[[עיתון 'הארץ']], '''[http://www.col.org.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%99%D7%9C%D7%93_%D7%91%D7%9B%D7%A4%D7%A8%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%95%D7%99%D7%93%D7%90%D7%95_29537.html?artID=716 התפקיד שלי בעולם הזה הוא להיות רפתן]''' - אתר COL

{{מיון רגיל:רבקין, זוסמן}}
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א|ריבקין זוסמן]]
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]

זוסמן רבקין

2020-12-16T12:13:46Z

שאלעם: /* תולדות חיים */עידכנתי פרטים

[[קובץ:זוסיק רבקיןPictureFileName.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' זוסיק רבקין ברפת]]
ר' '''זוסמן (זוסיק) רבקין''' כיהן כרב"ש [[כפר חב"ד]] במשך שנים, היה ידוע בעיקר בזכות הרפת אותה הקים וניהל.

== תולדות חיים ==
נולד בעיר [[הומיל]] שב[[בלרוס]] בשנת [[תרפ"ט]] להוריו ר' מאיר ומרת חיה ריבקין [[חסיד|חסידי חב"ד]].

כשהגרמנים פלשו ל[[רוסיה]] היה בן 12. אביו גויס לצבא האדום ושאר בני המשפחה ברחו מזרחה, עד [[טשקנט]]. אחרי המלחמה, נדדה המשפחה למחנות עקורים באוסטריה ובצרפת, שם התאחדו עם האב ששב מהצבא, והגיעו ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[תש"ט]] (1949) למעברת פרדס חנה, משם עברו ל[[כפר חב"ד]], שאז הוקם.

לאחר חתונתו קיבל ר' זוסמן הוראה מ[[הרבי]] לעסוק בחקלאות. ועל פי הוראה זו הקים רפת בכפר חב"ד. במשך השנים הפך להיות מסמלי הכפר הבולטים.

ארבע שנים מאוחר יותר נשא לאשה את יהודית ונולדו להם שני בנים ושלושה בנות.

בשנת [[תשל"ז]] נפטרה בתו הקטנה צביה.

בשנת [[תשנ"ג]], לאחר 36 שנות [[נישואין]], חלתה אשתו יהודית ונפטרה.

שנתיים אחרי שהתאלמן נישא ב[[נישואין]] שניים לגברת אוריאלה. ר' זוסמן שימש בעבר במשך 22 שנה כרב"ש (רכז ביטחון שוטף) של [[כפר חב"ד]] ובשנות ה-‏50 שירת ב[[צה"ל]] כמקלען פלוגתי במבצע קדש.

ב[[כ' תמוז]] [[תשס"ז]] נפטר ב[[בית רפואה|בית הרפואה]] תל השומר.

==משפחתו==
;בניו
* ר' יצחק ריבקין
* ר' נפתלי ריבקין

;בנותיו
* גב' עדינה אלינסון
* גב' רחל זבדי

==קישורים חיצוניים==
*'''[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=30349 "הרפת בכפר היתה סמל ורבקין בעצמו היה הדגל"]''' {{בית משיח|}} בתוך [[שבועון בית משיח]] - {{אינפו}}
*דבורה גינזבורג, '''[http://www.chabad.info/php/articleold.php?set=30110&lang=he הרפתן החסיד]''', עיתון 'מעריב' {{אינפו}}
*ראיון עם הרב ריבקין ב[[עיתון 'הארץ']], '''[http://www.col.org.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%99%D7%9C%D7%93_%D7%91%D7%9B%D7%A4%D7%A8%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%95%D7%99%D7%93%D7%90%D7%95_29537.html?artID=716 התפקיד שלי בעולם הזה הוא להיות רפתן]''' - אתר COL

{{מיון רגיל:רבקין, זוסמן}}
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א|ריבקין זוסמן]]
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]

יחיאל יוסף ריבקין

2020-12-16T12:10:17Z

שאלעם: /* משפחתו */הוספתי פרטים

[[קובץ:5555.jpg|שמאל|ממוזער|280px|הרב יחיאל יוסף ריבקין]]
ה[[חסיד]] ר' '''יחיאל יוסף ריבקין''' ([[תרנ"ד]] - [[תשכ"א]]) נולד בשנת תרנ"ד ב[[עיירה]] החסידית חוטימסק שברוסיה הלבנה, להוריו ר' נחמן יהושע ומרת רישא רחל.

ר' יחיאל יוסף, לא היה רב ולא [[משפיע]], לא ראש ישיבה ולא מנהיג - אבל הוא היה חסיד אמיתי ספוג וגדוש ב[[אהבת ישראל]] אמיתית, מסור ונתון לזולת. פעמים רבות היה מוכן למסור את נפשו בשביל אחרים, ובלבד שלא להזיק להם.

ב[[א' אב|ראש חודש מנחם אב]] [[תשכ"א]] נפטר ר' יחיאל יוסף ריבקין באופן פתאומי.

==ימי צעירותו==

ר' יוסף ריבקין, חונך וגדל באווירה חסידית. בבית הוריו קיבל דוגמה חיה לחיי חסידים אמיתיים. אביו היה מרבה לנסוע ל[[ליובאוויטש]] לחסות בצל [[אדמו"ר המהר"ש]] ו[[אדמו"ר הרש"ב]].

בשנת [[תרע"ז]], כאשר המהפכה הקומוניסטית עמדה בפתח, הקים בית חסידי עם רעייתו מרת שיינא, בתם של החסיד הרב משה ניסן ומרת חיה שרה אזימוב, מהעיר [[קלימוביץ']] שבביילורוסיה.

לאחר החתונה קבע ר' יוסף ריבקין את מקום מגוריו בעיר [[קרמנצ'וג]] שבאוקראינה, שם הייתה קהילה חסידית לתפארת. הוא פתח את ביתו בפני החסידים שהגיעו [[התוועדות חסידית|להתוועד]], בעיקר בימי מועד ופגרא. לאחר מכן עבר להתגורר בעיר קלימוביץ', סמוך לחמיו וחמותו, ושנים מספר לאחר מכן העתיק את מגוריו להומיל.

ר' יוסף ריבקין השקיע את [[חלב]]ו ודמו כדי לחנך את ששת ילדיו בדרכי היהדות והחסידות.

==מאסרו ושחרורו==

באחד הימים דפקו אנשי [[המשטרה החשאית]] על דלת ביתו של ר' יוסף וביקשו ממנו את ה[[זהב]] שברשותו.

ר' יוסף הכחיש כי ברשותו זהב, הם לא האמינו לו ואסרו אותו.

בבית הסוהר סבל ייסורים רבים. בתחילה רצו הרשעים לחתוך את זקנו שעיטר את פניו, אבל הוא התנגד בכל תוקף. הוא לא חשש מהם ואמר: 'אם אתם מתעקשים לחתוך את הזקן, תחתכו קודם את הראש'... כשראו את עמידתו התקיפה, עזבוהו לנפשו.

מאז עבר מסכת ארוכה של חקירות ועינויים, במהלכן הבהירו לו החוקרים שיודה על ה[[זהב]] שברשותו. לאחר שעמד על דעתו, "ויתרו" לו, ואמרו כי כיוון שהוא נמנה על נכבדי הקהילה, בוודאי הוא יודע מי מחביא זהב. ר' יוסף סירב לומר מילה. כשהחלו לענותו, אמר להם: "גם אם תהרגו אותי, לא אגלה לכם דבר". הוא עונה עינויים קשים אך מילא פיו [[מים]] בכל הקשור ליהודים אחרים. החוקרים הציעו לו כי יגלה את הידוע לו על חבריו והוא ישתחרר מיידית לביתו, אך הוא בז להם.

מחדר החקירות הובל ר' יוסף למרתף צר בו שהו עשרות אסירים בצפיפות איומה. הוא הולבש במעיל עבה והועמד ליד התנור הלוהט שדלק במרתף. ר' יוסף שהיה חלש מהחקירות והעינויים, הצליח לעמוד רק בקושי; האסירים בעלי הכוח דחפו אותו כדי שיהיה להם מקום מרווח יותר לעמוד בו. הוא נדחק וסבל סבל רב, עד שלקה בליבו.

כשראו שלא יוכלו להוציא ממנו כלום, שלחו אותו הביתה, לא לפני ששלחו עמו שוטרים שייקחו ממנו את עשרת הדולרים והטבעת אותם אמר שיש ברשותו.

==ניסיונות בריחה מרוסיה==

בעקבות עמידתו על ערכיו לא לעבוד ב[[שבת]] פוטר מכל מקומות עבודתו. כך נשארה המשפחה, הורים ושישה ילדים קטנים, ללא פרנסה. ר' יוסף הבין כי אי אפשר להמשיך לחיות כך, והחל לחפש לעצמו תעסוקה אחרת. הוא החל לעבוד בעבודות מזדמנות כמו תיקון מנעולים וכדומה.

באחד הימים נודע לר' יוסף, כי ב[[עיירה]] יגורבסק הסמוכה ל[[מוסקבה]] ישנה אפשרות לקבל עבודה הביתה; הווה אומר עבודה עם אפשרות לשמירת שבת. הוא נסע לשם, ולאחר שבירר את העניין לאשורו, חזר הביתה והחליט לעבור ולהתגורר שם.

עם הגיעו למקום, החל לייצר סיכות ראש. בידיו הברוכות ובכשרונו המיוחד המציא פטנט מיוחד לייצור סיכות צבעוניות. למרות שהיה זה פטנט בלעדי, הוא לימד את הסוד גם לחסידים נוספים מבלי לחשוש להסגת גבול. לנגד עיניו עמדה המטרה לעזור ולהיטיב עם חסידים נוספים. העובדה שזה יגזול מפרנסתו הדחוקה, לא הטרידה אותו.

קיץ תש"א. הגרמנים ימ"ש פלשו לרוסיה, וכל הגברים נקראו להתגייס. ר' יוסף, שזקנו הלבין בטרם עת מחמת הצרות הרבות, התייצב בלשכת הגיוס וטען כי הוא מבוגר בעשר שנים מהגיל הרשום בתעודותיו. כהוכחה לדבריו הציג בגאון את זקנו הלבן. קציני הגיוס התרשמו שדבריו אמת, והוא נשלח לועדה הרפואית שקבעה כי אכן חלה טעות בתעודות, וכי עבר את גיל הגיוס.

לאחר שזכה לקבל את הפטור, נפתחה בפניו הדרך לברוח מאזור [[מוסקבה]] שהופגז ללא הרף על ידי מטוסי הגרמנים.

יחד עם רבבות אזרחים, ובהם גם חסידים רבים, נמלטה משפחת ריבקין מאזורי הקרבות אל תוככי [[רוסיה]], ולאחר טלטולים ממושכים הגיעו ל[[טשקנט]] שבאוזבקיסטן.

שם חיו במצב לא נורמלי לחלוטין. כעשרים בני משפחה - המשפחה המורחבת - גרו בתוך דירת חדר! זו הייתה דירה של אוזבקים שלא היה בה ריצפה, ועל האדמה פוזר קש עליו ישנו עשרים איש. בצד אחד של החדר ישנו הגברים ובצד השני הנשים.

רק לאחר תקופה ממושכת, מצאה כל משפחה דירת מגורים אחרת, והעניינים החלו לשוב למסלולם.

בתום המלחמה החלו אנ"ש חסידי חב"ד לברוח מברית המועצות דרך לבוב, באמצעות פספורטים פולניים מזויפים (בריחתם ההמונית של אלפי החסידים נקראה לימים בשם "[[יציאת רוסיה תש"ו]]"). רבים מחסידי חב"ד הגיעו ללבוב, שם המתינו להזדמנות נאותה לבריחה.

גם ר' יוסף עם ילדיו, יחד עם קרובי משפחה נוספים, הגיעו ללבוב כדי לנסות לברוח מברית המועצות.

לקראת הבריחה הקימו החסידים ועד מיוחד ולצדו בית דין, שארגנו את כל ענייני הבריחה. הועד הודיע כי כל אחד מאנ"ש צריך לתת את כל כספו לועד כדי שיהיה מספיק כסף להוצאות האדירות שהיו כרוכות בבריחה. ר' יוסף לא חשב פעמיים, ואת כל הכסף שהיה לו נתן לועד. לא עזרו תחנוני ילדיו שיותיר מעט לעצמם כדי שיהיה להם מה לאכול. הוא ביקש לסייע כמה שיותר בהצלת נפשות ולסייע לחסידים לצאת את מדינת הרשע.

באותם ימי אימה, נצטוו כל החסידים להישאר בבתים ולא לצאת לרחובות מחשש שייתפסו, יעונו ויגלו את הסוד הגדול של הבריחה. למרות המצב הקשה, ר' יוסף לא ויתר, ואירגן בביתו מנייני תפילה.

החששות היו מוצדקים, שכן בשלב מסוים נודע שהייתה הלשנה.

==בדרך לארץ ישראל==

בשלב מסוים הגיע לר' יחיאל ר' [[לייבל מוצקין]], חבר ועד הבריחה, ואמר שאם רוצים - יש אפשרות לצאת מרוסיה דרך זלוטשוב'. המקום נמצא במרחק של 30 ק"מ מלבוב.

לאחר שקיבל את אישור הרבנים יצא עם כל בני המשפחה במשאיות עד זלוטשוב. שם עלו על הרכבת שיעדה פולין. תחנתה הראשונה הייתה בלבוב, וזו גם התחנה האחרונה לפני הגבול.

כשהגיעו לגבול, נצטוו לצאת מהקרונות לצורך בדיקת הפספורטים. בדיקת הפספורטים החלה, וזה היה החלק המסוכן ביותר בנסיעה הזאת. הניירות היו מזויפים, והזיוף לא היה המוצלח ביותר בעולם, בלשון המעטה. לפתע החלה לנשב רוח חזקה וגשם עז שטף את בני המשפחה בה נמנו גם תינוקות. שוטרי משמר הגבולות שראו את המשפחה עם פעוטות, ריחמו עליהם והאיצו בהם לעלות חזרה לקרון הסגור והמוגן.

מיד לאחר שהרכבת עזבה את הגבול, אמרו "לחיים" בהתרגשות עצומה.

ב[[פולין]] שהו כמה שבועות ולאחר מכן עברו לצ'כוסלובקיה, ומשם במשאיות סגורות הוברחו לאוסטריה, שם שיכנו אותם במחנות פליטים. גם זו היתה תחנת מעבר עד שהגעו לפריז, בה התגוררו כשנתיים ימים.

לאחר שנתיים ימים בצרפת, עלתה משפחת ריבקין ארצה, ובראשה ר' יוסף. בתחילה התגוררו במעברת העולים 'באר יעקב', ורק לאחר מכן הגיע עם משפחתו ל[[כפר חב"ד]] שהיה באותם ימים בשלבי הקמה.

היה ממייסדי וממקימי כפר חב"ד.

במשך כל השנים התפרנס ר' יוסף מיגיע כפיו. כמו תושבים נוספים, גידל ר' יוסף בחצר ביתו עגבניות, אך את רובם חילק למשפחות נצרכות בכפר חב"ד.

==פטירתו==

ב[[א' מנחם אב|ראש חודש מנחם אב]] [[תשכ"א]] נפטר ר' יחיאל יוסף ריבקין באופן פתאומי. היה זה יום שישי, כאשר בנו, ר' זושא, הבחין כי אביו לא הגיע ל[[תפילת שחרית]] כמידי בוקר. הוא הלך לביתו שם מצא אותו על מיטתו ללא רוח חיים. נטמן בבית העלמין שומרי השבת, בני ברק.

==משפחתו==

* בתו, מרת פרידא (לוין) אשת הרב [[בנימין לוין]]
* בנו, ר' צבי הירשל
* בתו, מרת גיטא צייטלין אשת הרב [[יהודה לייב צייטלין]] - ממייסדי קהילת חב"ד ב[[מונטריאול]].
* בנו, ר' [[זושא ריבקין]]
* בתו, מרת רישא רחל רייכמן
* בנו, ר' [[חיים ריבקין]]
* אחיו, מאיר ריבקין - ממייסדי כפר חב"ד.
* אחיו, צבי הירש ריבקין.
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:ריבקין, יחיאל יוסף}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:אישים בקרמנצ'וג]]
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]
[[קטגוריה:חסידים שיצאו מרוסיה בבריחה הגדולה]]
[[קטגוריה:חסידים שנאסרו בברית המועצות]]
[[קטגוריה:משפחת ריבקין]]