https://chabadpedia.co.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=%D7%A9%D7%99%D7%A2+%D7%91%D7%95%D7%98 2026-05-07T00:45:01Z תרומות המשתמש MediaWiki 1.43.1 https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%A0%D7%97%D7%AA_%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%94&diff=844518 2026-04-26T19:46:23Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>[[קובץ:הנחת אבן הפינה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הנחת אבן הפינה - הרבי מכסה את העפר במעמד הנחת אבן הפינה להרחבת 770]]<br /> '''מעמד הנחת אבן הפינה''' הוא מעמד - מנהג יהודי עתיק, כאשר בונים בניין חדש לתורה או לתפילה, מתאספים ומכבדים אדם חשוב בהנחת אבן הפינה. <br /> <br /> אבן הפינה היא אבן הראשונה שממנה מתחילים לבנות את הבניין, והנחתה בפינה נובעת משיקולי בנייה, משום שנוח להתחיל בפינה וממנה להמשיך את הבנייה מאשר להתחיל את הבנייה באמצע, ובאופן זה מתקבלת בנייה מדויקת יותר וללא סטיות.<br /> <br /> האבן בפינה מוזכרת כבר במקרא:<br /> <br /> {{ציטוט|תוכן=אֶבֶן, מָאֲסוּ הַבּוֹנִים - הָיְתָה, לְרֹאשׁ פִּנָּה|מקור=תהלים, קי&quot;ח, כ&quot;ב|מרכאות=כן}}<br /> ==מהות הנחת אבן הפינה==<br /> ב[[הנחת אבן הפינה להרחבת 770|מעמד הנחת אבן הפינה שהתקיים להרחבת 770]] ב[[י&quot;ז אלול]] [[תשמ&quot;ח]], הרבי דיבר על משמעות השם המוענק לאירועים מסוג זה ב'שפת המדינה' - 'גראונד ברייקינג' - שבירת הקרקע. הרבי הסביר את משמעות המילים הרומזות על ענין השבירה והביטול שיש לשתף באירועים כאלו, וכי יש לדעת שהכל ניתן מאת [[הקב&quot;ה]] וחלילה לא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. בין היתר התייחס הרבי למשמעות הרוחנית של הנחת אבן הפינה בהשוותו זאת לאבן השתייה ממנה הושתת כל העולם כולו ומקום משכנה היה דווקא בקודש הקדשים.<br /> <br /> אופן הנחת אבן הפינה: הרבי ניגש סמוך לבור שנכרה לפני כן עבור אבן הפינה, לקח בידו את חפירה והסיט קמעא את החול לצדדים. אחר התכופף מלא קומתו ונשא בשתי ידיו הק' אבן גדולה שעמדה בסמוך, והניחה בתוך הבור. שוב נטל לידו את החפירה וכיסה את האבן במעט חול.<br /> <br /> כיום מוצבת האבן בכניסה ל[[בית הכנסת 770]]. בשנת [[תשס&quot;ה]] חוללו פורעים וואנדליזם במקום, שברו ועקרו את האבן במקומה{{הערה|[https://col.org.il/news/7935 דיווח באתר] {{COL}}}}. לאחר מכן נקבעה האבן מחדש במקום במסגרת חדשה.<br /> <br /> ==מנהגים להנחת אבן הפינה==<br /> במכתבו ל&quot;הנחת אבן הפנה של שכון חב&quot;ד שיוקם בע&quot;ה פעיה&quot;ק ירושלים ת&quot;ו&quot;{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/19/7218.htm]}} - הרבי כתב כמה הנהגות רצויות למעמד הנחת האבן:<br /> # להשמיע דברי תורה לפני הנחת האבן. רצוי ד&quot;ת שקשורים לענין הבניה, ובפרט מתורת רבותינו נשיאינו, כגון ד&quot;ה מזמור שיר חנוכת הבית שבלקוטי תורה.<br /> # ראוי להניח את האבן ע&quot;י תשב&quot;ר - שלא טעמו טעם חטא.<br /> # רצוי שהאבן הראשונה תהיה אבן שבידי שמים (ולא לבנה הנעשית בידי אדם).<br /> # לא מומלץ לכתוב &quot;מגילת יסוד&quot;, ובוודאי שלא בכתב אשורי.<br /> <br /> בענין &quot;מגילת יסוד&quot; - ראוי לציין גם כי כאשר ביקר רבי [[פנחס מנחם אלתר]] ה'פני מנחם' מ[[חסידות גור|גור]] אצל [[הרבי]], גילה לו הרבי באחד השיחות, שהתכוון פעם לצאת חוצץ נגד הנוהג הנפסד להטמין מגילת יסוד באדמה בעת הנחת אבן-פינה לבתי-תורה ותפילה, שלדעתו יש בזה משום הליכה בדרכי הגויים שהוא איסור מהתורה {{ציטוטון|ובחוקותיהם לא תלכו}}, אך נמנע מלעשות כן בשל תמונה שהגיעה לידו ובה נראה [[דוב בעריש ווידנפלד|הגאון מטשעבין]] חותם על מגילת יסוד לישיבתו.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חנוכת הבית]]<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> *'''[https://chabadpedia.co.il/images/1/12/%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%9C%D7%94%D7%A0%D7%97%D7%AA_%D7%90%D7%91%D7%9F_%D7%A4%D7%99%D7%A0%D7%94.PDF הוראות הרבי להנחת אבן פינה]''' {{PDF}}<br /> *[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&amp;id=31275 תיאור מעמד הנחת אבן הפינה להרחבת 770] {{אינפו}}<br /> *[http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=460 מעמד הנחת אבן הפינה] {{וידאו}} {{אינפו}}<br /> *'''גלריות מהמעמד:''' [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=77621 גלריה א'] [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=56688 גלריה ב'] {{אינפו}}<br /> *[http://www.col.org.il/show_news.rtx?fromAdmin=yes&amp;artID=107229 ודיאו הסוקר את כל מעמד הנחת אבן הפינה להרחבת] [[770]] {{חב&quot;ד און ליין}}<br /> *'''[https://col.org.il/news/133152 הרבי הציע לעשות 'דיל', ולהפתעת כולם הגיע ברכבו לאירוע]''' {{COL}}<br /> *הרב יהושע הרשקוביץ, '''[https://drive.google.com/file/d/1dr-iGoUrRt1_kl87LU9S0KgjXoWI3nUu/view הנחת אבן הפינה לבית תורה ותפילה]''', קובץ הערות וביאורים אהלי תורה גליון פרשת ראה תשפ&quot;ב עמוד 36<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:מנהגי חב&quot;ד]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%99%D7%9F_%D7%A2%D7%A6%D7%9D_%D7%9E%D7%A1%D7%AA%D7%99%D7%A8_%D7%A2%D7%9C_%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%95&diff=844520 2026-04-26T19:46:22Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''אין עצם מסתיר על עצמו''' הוא הסבר המובא ב[[תורת החסידות|חסידות]] לכך שהצמצום שפעל [[שם אלוקים]] אינו מעלים על [[עצמותו]] ויתירה מכך שגם אינו מעלים על [[אור אין סוף]], וכל פעולתו הוא רק להעלים על האור ביחס ל[[נבראים]]. טענה זו מובאת כהסבר לתוכן הפסוק{{הערה|דברים ד, לט.}} &quot;כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים&quot;. ומבארת כי היות ושם אלקים מאוחד עם שם הויה, לכן אין בכוחו להעלים עליו מהטענה כי &quot;אין עצם מסתיר על עצמו&quot;.<br /> <br /> ==מקור==<br /> מקורו הראשון של הטענה כלשונה הוא ב[[מאמר]] שאמר ה[[אדמו&quot;ר הזקן]]: <br /> {{ציטוט<br /> |תוכן=&quot;ואמנם יובן למשכיל דלגבי עצמותו ית' אין בחינת מגן המבדיל דשם אלקים הבדלה והעלם אמתי, '''מאחר שהוא עצמו המעלים ומבדיל''' כו' ועיקר ענין ההבדלה וההעלמה הוא רק לנבראים בלבד כדי שיתקיימו במציאות יש ודבר כנ&quot;ל, אבל לא לגבי עצמותו.<br /> וזהו שאמר דקמיה כחשכה כאורה כו' וכמו שנתבאר במקום אחר. וזהו &quot;כִּי הוי' הוּא הָאֱלֹקים&quot; ית' דהבדלה דשם אלקים מתיחד בעצמותו ית' בתכלית היחוד ולזאת &quot;אֵין עוֹד&quot; (המשך הפסוק) שאין הנבראים תופסים מקום כלל, אפילו בדרך בחינת עוד ודבר טפל..&quot;<br /> |מקור=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32915&amp;st=&amp;pgnum=73 מאמרי אדמו&quot;ר הזקן - תקס&quot;ד, עמוד סה.]<br /> }}<br /> <br /> וכעין הדברים מובא בתורת חיים ל[[אדמו&quot;ר האמצעי]] <br /> {{ציטוט<br /> |תוכן=&quot;ומאחר שהוא בעצמו ית' עשה בחינת המגן ונרתק זה דשם אלקי' כדי שיהי' בריאה בעל גבול כו' אם כן אין זה הגבלה וצמצום כלל לגבי עצמותו רק למקבלים לבד כדי שיהיו במציאות יש וגבול כו'.<br /> |מקור=[http://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/s2/3/1/305a.htm שמות חלק ב, עמוד שה, א]<br /> }}<br /> <br /> ==תוכן הטענה==<br /> הטענה היא שכאשר המסתיר ומניעו הם בעצם דבר אחד עם הדבר המוסתר אין בזה הסתרה אמתית. מכיוון שכאשר ההסתר היא תוצאה של [[הגבלה עצמית]] בכוחו של המוסתר לבטל ברגע את ההסתרה שנוצרה ממנו עצמו. במובן עמוק יותר הטענה טוענת כי אין כלל הסתרה, וממבטו של המציאות המוסתרת אין כלל תחושה של הסתרה, ופעולתו מעלימה רק כלפי הזולת, אך כלפי עצמו הוא לא יכול להסתיר. ולעומת זאת כאשר הסתרה נובעת מכח חיצוני אזי הוא באמת מעלים ומסתיר.<br /> <br /> בביאור העניין בפרטיות ישנם בספרי החסידות שני מהלכים כלליים:<br /> * התאחדות שני הקווים מצד '''שורשם בעצמות''' - מכיוון שבעצמות כלולים שני הכוחות, שההעדר ההגבלה של העצם מחייב שיהיו לו ב' הכוחות &quot;שכשם שישנו כח בבלתי בעל גבול כך ישנו כח בגבול&quot;{{הערה|עבודת הקודש חלק תחילת פרק ח}}. ממילא כשהם כלולים בו עניינם ומהותם של שני הכוחות הוא לא הציור שלהם המבדיל אותם זה מזה, אלא נרגש בהם מהותם שהם כוחות העצמות, לכן אינם מנגדים זה לזה. משום שמהות שניהם אחד - כוחות של העצמות, שנרגש בכח הגילוי שמהותו הוא כח העצם, וכך נרגש גם בכח ההעלם שהוא כח העצמות.{{הערה|1=עוד בעניין התאחדותם בעצמות ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15919&amp;st=&amp;pgnum=208 בספר &quot;מאמרי אדמו&quot;ר האמצעי&quot; - דברים א עמוד רה ואילך].}}<br /> * התאחדות שני הקוים מצד '''מטרת הצמצום''' - מכיוון שהצמצום הוא חלק מתהליך הגילוי לכן אינו מעלים על הגילוי ובו ומצד המתגלה הוא נמצא בו בגילוי גם כשמתעלם מהמקבל. (כמדומה שכן הוא מהלך הדברים בוידעת מוסקווה, וכן הוא המשמעות במאמר להבין בלקוטי תורה אות ה אף כי שלא במפורש ממש)<br /> <br /> קיימת מעלה בכל אחד משני האופנים, באופן הא' התאחדות הכוחות גילוי וצמצום היא בעצם מהותם. כל עצם המושג צמצום הוא רק מצד העצמות וכל מהותו ועניינו הוא ביטוי לכח העצמות שהוא גם המקור לכח הגילוי וההתפשטות. בניגוד לאופן השני בו הכוחות עצמם אכן שונים והפוכים זה מזה, ורק '''מטרת''' הצמצום זהה למטרת הגילוי, אבל בעצם מהותו וציורו הצמצום שונה בניגוד לגמרי מתנועת הגילוי. <br /> <br /> אולם קיימת מעלה גם באופן השני שהתאחדות הכוחות היא בפעולתם הגלויה. כלומר, גם כשמתגלה בכל אחד מהם ציורו הפרטי שבו הוא שונה בתכלית מזולתו למרות זאת מתאחדים ופועלים יחד.<br /> בניגוד לאופן הא' שהתאחדות הכוחות בעצם אינו מחייב שגם כשהתנועות יבואו בהתגלות הם יהיו מאוחדים, כי למרות שמצד העצם מהות שניהם אחד כשבאים בגילוי ומתגלה ציורם הפרטי הם סותרים ומנגדים זה לזה בתכלית, שזו תנועת גילוי (חסד) וזו תנועת העלם וההסתר (גבורה).{{הערה|ראה ערך [[ה' הוא אלוקים]] כי תתכן התגלות הייחוד של הכוחות כפי שהוא בעצם (אופן הא'), ואזי מתגלה האחדות ביניהם באופן עמוק יותר (ממאמר דיבור המתחיל &quot;גדול יהיה&quot; תשכ&quot;ב אות ח-ט.)}} אולם באופן הב' ההתאחדות של שני התנועות היא גם בהתגלותם, כי ניגודם של שני הקווים מותנה בכך שהם יהיו שני [[קוים]] שונים ונפרדים בלי שייכות זה לזה{{הערה|כלומר יתכן כי העצם יחליט מטעמים השמורים עמו להעלים עצמו לגמרי ללא שום גילוי (ואז לא יהיה בהעלם גילוי).}}. אולם כשכל תנועת הצמצום באה למטרת גילוי התאחדות הקווים היא גם בהתגלותם, משום שכל תוכן ומהות תנועת הצמצום הוא למטרת וחלק מתנועת הגילוי. {{ש}}אולם מבואר בחסידות{{הערה|1=ראה מאמר וידעת מסקווה [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31674&amp;st=&amp;pgnum=55 ספר המאמרים תרנ&quot;ז עמוד מח].}} שלולי התאחדות שני הקווים מצד שרשם לא היו באים מתאחדים גם בהתגלותם, והתאחדות התנועות בהתגלותם ושילובם זה בזה הוא רק מצד שבשרשם מהותם אחד{{הערה|1=ראה [[שער היחוד והאמונה]] פרק ו' {{ציטוטון|כי מאחר שהן ביחוד גמור עמו, לכן הן מתייחדות זו בזו וכלולות זו מזו...}}.}}<br /> <br /> ==משלים==<br /> ===השפעת הרב על ידי משל===<br /> כ[[משל]] והמחשה לטענה זו מובא ב[[תורת החסידות]] משל מהשפעת [[שכל]] מ[[רב]] ל[[תלמיד]]. משל זה מובא לראשונה במאמרי ה[[אדמו&quot;ר האמצעי]] (ספר [[מאמרי אדמו&quot;ר האמצעי]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15932&amp;st=&amp;pgnum=361 שמות חלק ב עמוד תערג]) משל שהורחב והתבאר על ידי [[רבותינו נשיאנו]] במאמריהם במשך הדורות.<br /> <br /> המשל מתאר, רב חכם גדול הרוצה להשפיע &quot;דבר-שכל&quot; לתלמיד שכישוריו השכליים נמוכים וקטנים בערך לשכלו של הרב. להצלחת המשימה נדרש המשפיע לצמצם ולהתאים את שכלו וחכמתו שבעת ההשפעה לא יגלה רק את רמת השכל השייכת לפי ערך התלמיד. השכלה זו תהיה רק קיצור ותמצות של שכל הרב ו[[הארה]] חיצונית המותאמת לפי ערך כלי המקבל. מלבד זאת, לעתים כאשר עולמו של התלמיד זר ומנותק לגמרי מעולמו של הרב, על הרב להעלים את השכל במשל מתאים מעולמו של התלמיד. מהותו של המשל ופרטיו הנם זרים לעומק שכלו והשגתו השכלית של הרב, והרי המשל כ[[לבוש]] שמחד גיסא מעלים על לובשו, ומאידך גיסא מותאם למידתו. כן הוא גם במשל ונמשל, שהמשל הוא דבר זר משכל והשכלת הרב ומעלים עליו אלא שהוא מותאם לפרטי הנמשל ולכן הוא מגלה את השכל לעולמו של התלמיד.<br /> <br /> המורם מכך, שבעת שעוסקים הרב והתלמיד בשכל המקוצר או בפרטי המשל, עצם שכלו של הרב וסברותיו נעלמים ומוסתרים, וסברותיו המופשטות של הרב אינם גלויים. אולם הסתר זה אינו אמתי כלפי הרב שהרי אין לומר שהסברות נמחקו מידיעתו, אלא נהפוך הוא כל פרט בשכל המקוצר אותו משפיע הרב וכן בכל פרט במשל רואה בו הרב בגילוי כל עומק השכל שיש לו במוח זיכרונו.<br /> <br /> ויתירה מכך, שכל התוכן של ההתעלמות של שכל הרב והבאתו בצמצום במשל הוא בכדי שבסופו של דבר השפעת הרב תגיע ותושפע למקומות נמוכים יותר בשכל התלמיד הנמוך והקטן.<br /> <br /> וכן הוא גם בהשפעה האלוקית בעולמות, אשר למרות ההסתרה והצמצום שבהשפעה לצורך התאמה והתלבשות בנבראים הסתרה זו היא רק מצד הנבראים אולם מצד הבורא (במשל - הרב) בכל פרט בבריאה מאיר שורשו האלוקי וחיותו כפי שהוא מצידו לפני צמצומו.{{הערה|שם=תרנ&quot;ז|1=[[הרבי הרש&quot;ב]], [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31674&amp;st=&amp;pgnum=55 ספר המאמרים תרנ&quot;ז עמוד מח ואילך].}}{{הערה|שם=תרס&quot;ה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31680&amp;st=&amp;pgnum=190&amp;hilite= ספר המאמרים תרס&quot;ה עמוד קפב ואילך.]}}<br /> <br /> לאמתו של דבר, כשמדובר ברב ותלמיד במשל סוף סוף ישנו צמצום בעת הכנת הרב להשפיע שבאמצעות צמצום השכל על יד הרב נמצא שכל ששיך למקבל, ורק שלאחר מכן מפני שבמוח זכרונו של הרב מאיר השכל בכל עמקו לכן גם בפרטים הקצרים אין הצמצום ומאיר בהם מצד הרב כל השכל. משאין כן במשל גם בעת הצמצום עצמו אין בכך שום הסתר על הבורא מצד הבורא כי כל מטרת הצמצום הוא רק ביחס לאור ששיך לנבראים שהוא לא ירגיש את האו הבלי גבול ומצד הבורא תמיד הוא היה נבדל מהאור הבלי גבול ולכן גם בעת הצמצום עצמו הוא אינו צמצום ביחס לבורא.{{הערה|שם=תרס&quot;ה}}{{הערה|הרבי, מאמר גדול יהיה תשכ&quot;ב (ספר המאמרים מלוקט ([http://www.chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/12/118.htm מהדורה חדשה - חלק ד עמוד 118]).}} <br /> <br /> ===לימוד אותיות המסכת===<br /> תקדים ומעין משל זה מביא האדמו&quot;ר הזקן ב[[לקוטי תורה]] במאמר &quot;להבין מה שכתוב באוצרות חיים&quot; אות ה' משל לחכם הבקי באיזו מסכת בכל פרטיו וכל הקושיות והתירוצים לעומקן הכל תפוס בשכלו באר היטב ופרטי סברותיה תפוסים בשכלו והשגתו בתכלית. חכם זה כשמעיין וחושב ומדבר בה אזי אור השכל והחכמה שבמסכת מתגלה ומתלבש באותיות בשכלו. אולם כשפוסק מלעיין רק חוזר על לימודו לבד בלי עיון, כגון חזרת לשון המשנה. במקרה זה אם כי ישנם האותיות מסתלקת מהן כל העמקות והרחבת השכל ואינו מתגלה כלל באותיות אלו. והאותיות הם רק בחינת [[רשימו]] לגבי אור השכל שאינו מתגלה כלל לזולת השומע ממנו אותיות אלו. אולם ההעלם זה הוא רק לגבי הזולת (או אפילו לגבי הדבור שלו שבאותיות הדבור שלו אין בגילוי אור השכל) אבל לגבי האדם עצמו המדבר, מאחר שהשכל כולו גלוי וידוע אצלו בלי שום יגיעה (וסוקר במחשבה אחת מה שצריך לפרש בדבור זמן רב כנודע) וכיון שכן הרי גם בשעה שחוזר על האותיות לבד גלויים וידועים ונסקרים במוחו ומחשבתו כל עומק השכל שיש במסכת זו ואינן כלל בבחי' העלם והסתלקות מהשכל והמחשבה שלו.{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/14/53c.htm לקוטי תורה ויקרא נג, ג].}}<br /> <br /> ===כיסוי הראש===<br /> מובא בשולחן ערוך בקשר ל[[כיפה|כיסוי הראש]]{{הערה|סימן צא סעיף ד.}}:&quot;..הנחת היד על הראש לא חשיבה כיסוי..&quot; ומקורו בשו&quot;ת תרומת הדשן ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14655&amp;st=&amp;pgnum=15 סימן י']) שנימק את הדין: &quot;משום דהראש... והיד חד גוף אינון '''ואין הגוף יכול לכסות על עצמו'''..&quot;{{הערה|הובא בית יוסף וב&quot;ח שם, וכך כותב גם אדמו&quot;ר הזקן בשולחן ערוך שלו (אורח חיים סימן צא סעיף ד.): &quot;הנחת ידו על ראשו אינה חשובה כיסויי לפי שהיד והראש גוף אחד הן ואין הגוף יכול לכסות את עצמו&quot;}} כלומר, היות ותוכנו של כיסוי הראש הוא הסתרת מציאותו אין בכוחו להסתיר את מציאותו על ידי גופו שלו עצמו{{הערה|ראה ספר המאמרים תרס&quot;ה עמוד קפב בתילת העמוד.}} משל זה מבאר את ההתאחדות של הכוחות כפי שהם מצד העצם שאין בכוחם להעלים זה על זה לפי שהמהות של שניהם הוא אותו העצם.{{הערה|מאמרי האדמו&quot;ר הרש&quot;ב: &quot;ת&quot;ר נר חנוכה&quot;, תרמ&quot;ג. &quot;וידעת היום&quot;, תרנ&quot;ז. &quot;ראה קראתי בשם בצלאל&quot; תרס&quot;ה.}}<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[ה' הוא האלוקים]]<br /> *[[צמצום כפשוטו]]<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:צמצום]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9A&diff=844519 2026-04-26T19:46:22Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>{{פירוש נוסף|נוכחי=שליח ה'|אחר=קבוצת [[חסידי חב&quot;ד]] שהתפצלה בתקופת [[אדמו&quot;ר הרש&quot;ב]]|ראו=[[מלאכים (קהילה חסידית)]]}}<br /> {{מלאכים}}<br /> '''מלאכים''' הם נבראים רוחניים המשמשים את [[הקב&quot;ה]] ומקומם הוא ב[[עולמות בי&quot;ע]]. תרגומה של המילה מלאך פירושו שליח{{הערה|ראה [[רש&quot;י]] עה&quot;פ &quot;וישלח יעקב מלאכים&quot; - שליחים.}}, משום שתפקידם להעביר את השפע האלוקי בעולמות ומבצעים שליחויות שונות.<br /> <br /> בניגוד לכוחות האלוקיים ב[[עולם האצילות]] ובעולמות שמעל עולם האצילות, אשר הנם מאוחדים עם הקב&quot;ה, עד שלא נקראים בשם עולם, הרי שב[[עולמות בי&quot;ע]] ישנו פירוד והתחלקות, ובעולמות אלו ישנם מלאכים. המלאכים נוצרו מן נפילת האורות ב[[שבירת הכלים]], שנפלו בבחינת חלקים נפרדים ושורשם מעולם התוהו.<br /> <br /> עבודת המלאכים היא בבחינת [[רצוא ושוב]], עם זאת נקראים המלאכים &quot;עומדים&quot;{{הערה|בתיווך הדברים נאמר כי המלאכים אמנם מתעלים במדריגות (שזהו ענין הרצוא ושוב), אך הם נותרים לעולם באופן עבודה יחיד, כגון [[מיכאל]] ב[[אהבה]] ו[[גבריאל]] ב[[גבורה]], ואינם יכולים להחליף את סוג עבודתם ולכן הם &quot;עומדים&quot; תמיד בדרגתם.}}.<br /> <br /> ==מלאכים ונשמות==<br /> [[נשמה|נשמות]] ישראל נמשכו מ[[פנימיות]] העולמות, ומלאכים נמשכו מחיצוניות העולמות. שוני זה [[משפיע]] גם עניינו של כל אחד ועבודתו. המשכת המלאכים הוא מחיצוניות העולמות, שנמשכו מ[[זיווג נשיקין]], בשונה מ[[נשמה|נשמות]] ישראל שנמשכו מבחינת [[זיווג גופני]] שהוא מפנימיות העולמות. ולכן, ה[[נשמה|נשמות]] הם בבחינת [[אדם]] שעומדים בבחינת קומה שלימה (והיינו, עיקרם הוא שכל), לעומת המלאכים שהם בבחינת [[בהמה]] (היינו, שעיקרם הוא מידות, שהם בתוקף ההתפעלות, ולכן נקראים [[אביר|אבירים]]). ולכן נחלקו המלאכים למחנות, פני [[אריה]] ופני [[שור]] וכו'. שענין פני אריה הוא מלאכים הנמשכים מ[[ספירת החסד]], ועבודתם היא באהבה, ופני [[שור]] עבודתם היא ביראה. וענין זה הוא רק במלאכים, שאדם הוא בבחינת קומה שלימה, וכלול מעשר ספירות.<br /> <br /> ==גופות המלאכים==<br /> בשונה מגופות הנבראים הגשמיים, גוף המלאכים הוא [[ארבע יסודות|מיסודות]] האש והרוח בלבד. מקור הדברים הוא ב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|שער הגמול.}}, שכתב &quot;שהמלאכים יש להם גוף מיסוד הרוח הפשוט ומיסוד האש הפשוט&quot;. ומסבירה [[תורת החסידות]]{{הערה|החל מלקוטי תורה לאדמו&quot;ר הזקן (צד עמ' ד, ומובא במקומות רבים}} שהכוונה היא '''ל[[רוחניות]]''' יסודות אלו. והעניין בזה, '''כל''' ה[[נבראים]]{{הערה|וכן הנוצרים והנעשים: נבראים - בעולם הבריאה, נוצרים - בעולם היצירה, ונעשים – בעולם העשיה.}} נבראו באופן של גוף ו[[נשמה]], הנשמה שבכל נברא היא המשכלת והמרגשת ואילו גופו הוא [[דומם]]{{הערה|מאמרים תרנ&quot;ד, עמ' רנד.}}. אלא שגופו של כל נברא מתאים לדרגת נשמתו: גוף הנבראים [[גשמיות|הגשמיים]] כלול מכל [[ארבע יסודות|ארבעת היסודות]] (עפר, מים, רוח ואש), ואילו גוף המלאכים הוא מיסודות האש והרוח בלבד{{הערה|שהם הדקים שמבין ארבעת היסודות. שכן האש והרוח דקים יותר ממים ועפר.}} - וגם זאת, לא מהם עצמם אלא מהרוחניות שלהם.<br /> <br /> ==חילוקי דרגות==<br /> ה[[רמב&quot;ם]] בהל' יסוה&quot;ת{{הערה|פ&quot;ב ה&quot;ז.}} מונה עשרה דרגות במלאכים ומציין את שמותיהם מלמעלה למטה: &quot;חיות הקדש .. ואופנים ואראלים וחשמלים ושרפים ומלאכים ואלהים ובני אלהים וכרובים ואישים&quot;.<br /> <br /> בפרטות יותר מוסברת ב[[תורת החסידות]] מהות ג' מהדרגות המנויות לעיל:<br /> <br /> ===שרפים===<br /> שרפים הוא שמם של המלאכים העומדים ב[[עולם הבריאה]] בו שורה [[ספירת הבינה]] של [[עולם האצילות]], כמאמר &quot;[[אמא עילאה מקננת בתלת ספירן בכורסיא]]&quot;. עבודתם של השרפים היא בהבנה שכלית של האלוקות ועליהם נאמר &quot;עומדים ממעל לו&quot;, שעומדים הם מעל בחינת הכסא.<br /> <br /> השרפים הם בריה בפני עצמה בציור קומה שלם ושורשם מבחינת ה[[קו]]. כמו כן הם בבחינת מקבלים.<br /> <br /> ===חיות הקודש===<br /> חיות הקודש הוא שמם של המלאכים העומדים ב[[עולם היצירה]] ועבודתם בבחינת [[אהבה]] ו[[יראה]] [[טבע]]יים שלא באה כתוצאה של ההתבוננות. חיות הקודש, יחד עם האופנים נושאים את הכיסא.<br /> {{ערך מורחב|ערכים=[[כמראה הבזק]], [[רצוא ושוב]]}}<br /> <br /> ===אופנים===<br /> אופנים הוא שמם של המלאכים העומדים ב[[עולם העשייה]] ועבודתם היא בבחינת הודאה (ביטול) מרחוק בלבד, שאין מרגישים הם את מקורם.<br /> <br /> אופנים הם בבחינת משפיעים, שמשפיעים את ההשפעות למטה. ולכן אומרים הם &quot;ברוך כבוד ה' ממקומו&quot;, שענינו המשכת האלוקות למטה.<br /> <br /> ==מחנות מלאכים==<br /> המלאכים מתחלקים בכללות לארבע מחנות. כל מחנה כולל בתוכו שלושה פרקים, והוא [[י&quot;ב בקר]] שהים עומד עליהם מלמעלה:<br /> <br /> #מחנה מיכאל - מלאכים העובדים בבחינת אהבה ונמשכים הם מבחינת פני אריה שב[[מרכבה]].<br /> #מחנה גבריאל - מלאכים העובדים בבחינת היראה ונמשכים הם מבחינת פני [[שור]] שבמרכבה.<br /> #מחנה רפאל - מלאכים העובדים בבחינת רחמנות ונמשכים הם מבחינת פני [[נשר]] שבמרכבה.<br /> #מחנה אוריאל.<br /> <br /> ==מלאכים שונים==<br /> ===גבריאל המלאך===<br /> גבריאל הוא שמו של המלאך העומד בראש מחנה גבריאל, המחנה מונה קבוצת [[מלאכים]] העובדים במידות [[יראה]] ו[[פחד]]. מחנה גבריאל נמשך מ[[פני שור]] שבמרכבה, העומד לצד צפון, שהוא צד ה[[גבורה]].<br /> <br /> מקומו הוא כמו רוב המלאכים הוא ב[[עולם היצירה]].<br /> <br /> תפקידו של גבריאל הוא להעיר בחצות את ה[[צדיקים]] ב[[גן עדן]] על מנת שיתענגו ויהנו מ[[זיו השכינה]] שב[[גן עדן התחתון]] וב[[גן עדן העליון]],<br /> ממנו [[השתלשלות|משתלשלת]] קריאת התרנגול המעיר את ה[[אדם]] בחצות לילה ב[[עולם הזה]] הגשמי{{הערה|[[הרבי המהר&quot;ש]], [[תורת שמואל]] מאמר ד&quot;ה מי כמוכה תרכ&quot;ט.}}.<br /> <br /> ===מט&quot;ט===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[מט&quot;ט]]}}<br /> '''מט&quot;ט''' הוא הקיצור המקובל למטטרו&quot;ן, שהוא שמו של [[מלאכים|מלאך]] אשר &quot;שמו כשם רבו&quot; ואין הוגים אותו. מקומו של מט&quot;ט בימות השבוע הוא בו' קצוות ד[[יצירה]], ובמעמד זה הוא נקרא בשם &quot;נער&quot;. בשבת, בזמן של [[עליית העולמות בשבת|עליית העולמות]], עולה מט&quot;ט מבחינת קטנות לבחינת גדלות ונקרא &quot;עבדו זקן ביתו&quot;, ומקומו הוא בו' קצוות ד[[בריאה]].<br /> <br /> ===מיכאל===<br /> '''מיכאל''' הוא שמו של המלאך העומד בראש מחנה מיכאל, שהם ה[[מלאכים]] העובדים בבחינת ה[[אהבה]].<br /> <br /> מיכאל הוא שר של מים, ו[[גבריאל]] הוא שר של אש. והעניין, שכמו שמים ענינם שהם מתפשטים ממקום גבוה לנמוך, כך מיכאל הוא בחינת התפשטות החסד, שמיכאל הוא בבחינת [[אהבה]] ו[[חסד]], בניגוד ל[[גבריאל]] שהוא בחינת [[יראה]] ו[[גבורה]].<br /> <br /> מיכאל נקרא גם בשם [[כהן גדול]], שמקריב [[נשמה|נשמות]] על גבי המזבח, שמקריבן ב[[דביקות]] האהבה ש[[משפיע]] בהם. ובפרטיות יותר, ישנם שני בחינות [[כהן גדול]]: הראשון הוא מיכאל, שעניינו הוא [[אהבת עולם]] הנמשכת מבחינת חסד לאברהם, והשני הגבוה יותר הוא בחינת [[אהרון הכהן|אהרן]] [[כהן גדול]] שענינו הוא [[אהבה רבה]] הנמשכת מזקן אהרון שיורד על פי מידותיו.<br /> <br /> אמרו חכמינו זכרונם לברכה: מיכאל באחת גבריאל בשתים, שמיכאל טס את העולם כולו בטיסה אחת. והעניין שהוא נקרא בשם [[כהן גדול]], ושורש כהן גדול הוא בבחינת [[רב חסד]] שבעצמיות המאציל שהוא למעלה מן החכמה, ולכן כאשר נמשך למטה אין מונע ומעכב בכלל רק נמשך מריש כל דרגין לסיפא בכל דרגין בשיטה אחת. מה שאין כן גבריאל שהוא [[חסד עולם]] שנמשך על פי קו המידה של [[ספירת החכמה]], שגבריאל בשתים, שתחילה יש דין האם יתגלה החסד ב[[עולם האצילות]], ואחר כך יש דין האם יתגלה ב[[עולמות בי&quot;ע]].<br /> <br /> ====מחנה מיכאל====<br /> מחנה מיכאל נמשך מבחינת [[פני אריה]] שב[[מרכבה]], שעומד הוא לצד דרום שהוא צד ה[[חסד]]. מחנה מיכאל כולל את כל המלאכים העובדים בבחינת [[חסד]] ו[[אהבה]] וזהו שאמרו: מיכאל מקריב [[נשמה|נשמות]] על גבי המזבח, כלומר, מקריבן ב[[דביקות]] האהבה ש[[משפיע]] עליהן.<br /> <br /> ===רפאל===<br /> המקום הראשון בו מוזכר רפאל הוא בספר בראשית, כשהוא הגיע לרפא את [[אברהם אבינו]] לאחר הברית מילה.<br /> וזהו תפקידו; [[רפואה]]. באחד מ[[סיפורי חב&quot;ד]] מובא שליד כל רופא ישנו מלאך שעוזר לו לרפא. וליד רופאים גדולים נמצא המלאך רפאל.<br /> <br /> ===סנד&quot;ל===<br /> '''סנד&quot;ל''' הוא הקיצור המקובל לסנדלפו&quot;ן, שהוא [[מלאך]] אשר אין הוגים את שמו. מבואר ב[[קבלה]] וב[[חסידות]] כי ענינו של [[סנד&quot;ל]] הוא [[ו' קצוות]] של [[עולם העשייה]].<br /> <br /> עוד מובא כי סנד&quot;ל קושר כתרים לקב&quot;ה מתפילותיהם של ישראל{{הערה|רקאנטי פרשת קדושים.}}.<br /> <br /> מט&quot;ט וסנד&quot;ל הם שני מלאכים אשר נתייחדו בשמותיהם. ענין [[מט&quot;ט]] הוא [[ו' קצוות]] של [[עולם היצירה]], וסנד&quot;ל הוא [[ו' קצוות]] של [[עולם העשייה]]. כן מבואר כי מט&quot;ט וסנד&quot;ל הם [[זעיר אנפין]] ו[[נוקבא]] של [[עולם הבריאה]], ומבואר כי ענין ה[[כרובים]] הוא [[מט&quot;ט]] ו[[סנד&quot;ל]].<br /> <br /> ==לקריאה נוספת==<br /> *הרב [[ראובן מרגליות]], '''מלאכי עליון''', אנציקלופדיה לענייני מלאכים, [[ירושלים]], [[תש&quot;ה]]<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:מלאכים]]<br /> [[קטגוריה:סדר השתלשלות]]<br /> [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]<br /> [[en:Angel]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A2%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%99%D7%95%D7%A9%D7%A8&diff=844516 2026-04-26T19:46:22Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>{{סדר ההשתלשלות}}<br /> '''עיגולים ויושר''' הם שני אופנים כלליים בהאצלת הספירות: כפי שנאצלו בעולם התוהו הן בבחינת עיגולים (ובדרגת נפש), וכפי שנאצלו בעולם התיקון הן בבחינת יושר (ובדרגת רוח). היינו, הספירות כפי שהן בעולם התוהו הן בבחינת קטנות, לעומת עולם התיקון שם הן בגדלות{{הערה|שם=דרך מצוותיך|דרך מצוותך עמ' קסא.}}.<br /> <br /> ==מקור המושג==<br /> מקור המושג הוא בכתבי האר&quot;י ז&quot;ל{{הערה|שם=ע&quot;ח|ע&quot;ח היכל א&quot;ק פ&quot;ג.}}: &quot;תחלה נאצלו עשר ספירות בבחינת עגולים והם עשרה כלים (...), ואח&quot;כ נאצלו עשר ספירות בבחינת יושר כמראה אדם - והם יותר מעולים במעלה מן העגולים כי הם בחי רוח&quot;. היינו, זה שעולם התוהו גבוה מהתיקון הוא רק מצד ה&quot;אורות&quot; שבו (האורות של הספירות, שהן &quot;אורות מרובים&quot;), אבל מצד הכלים עולם התיקון הוא המעולה יותר (&quot;כלים מרובים&quot;).<br /> <br /> ==עניינם{{הערה|ראה באריכות בלקוטי תורה שלח במדבר לז, ג.}}==<br /> עיגול הוא שורש עניין ההעלם, ומשתלשלים ממנו כל ענייני ההעלם: אלו שלמעלה מאצילות (לפני האצילות), אלו שבארבעת העולמות (אצילות בריאה יצירה ועשיה), ואלו שבעולם הזה הגשמי. היינו, שמהעיגולים הוא שורש הכלים (המגבילים את האורות), ולמטה מזה ההיכלות, ועד לעולם הזה הגשמי, שבו עיגול הארץ, המים, הרוח והשמים מעלימים ומכסים בתכלית על האלוקות שבתוכם.<br /> <br /> וכשם שהוא בעיגולים כך הוא בעניין היושר: שבכל דרגה ודרגה ישנה בחינת היושר שבה, שהוא עניין הגילוי וההתחלקות לפרטים.<br /> <br /> ==שורשם==<br /> ידוע הכלל שכל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר, וכן הוא בענייננו. דלמרות שבחינת העיגולים נמוכה מהיושר, הנה שורשם גבוה יותר (על דרך הצומח ששורשו גבוה מהמדבר){{הערה|אור התורה שמות ח&quot;ז עמ' ב'תצג, תרומה ע' א'תעא.}}. היינו, ששורש העיגולים הוא בעיגול הגדול שלפני הצמצום, ושורש היושר הוא מה[[אור הקו|קו וחוט]].<br /> <br /> אך למרות זאת, הנה שורש שורשו של היושר גבוה עוד יותר משורש העיגולים (וכידוע, שהכוונה הפנימית היא גילוי ולא העלם){{הערה|לקוטי תורה נשא כד ד'.}}.<br /> <br /> ==המשלים בחסידות==<br /> משל אחד לעיגולים ויושר הוא מאופן הבנת שכל חדש, שבתחילה מבינים רק את כללות העניין ורק לאחר מכן באה ההבנה וההסברה השלימה. להבנה שלימה יש אורך עומק ורוחב, סברות ומסקנות, פרטים ופרטי פרטים – ומשום שיש לה ראש תוך וסוף נקראת &quot;יושר&quot;. אמנם לפני שמבין התלמיד את הסברה לעומקה (בתחילת קבלתו מהרב) נמצאת אצלו רק הנקודה הכללית, שבדומה לעיגול אין פינה או קצה שאפשר לתפוס בה – ולכן נקראת &quot;עיגולים&quot;{{הערה|[[לקוטי תורה]] פרשת שלח, ד&quot;ה &quot;ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר&quot;.}}.<br /> <br /> במקום אחר בחסידות{{הערה|שם=דרך מצוותיך}} מובא משל המקשר את קטנות הכלים לכך שאין בהם חלוקה לפרטים: כשמשווים שכלו של ילד למבוגר{{הערה|פרטים בזה ראו בערך [[מוחין דגדלות ומוחין דקטנות|מוחין דקטנות ודגדלות]].}} רואים שקטנות שכל הילד גורמת לכך שהבנתו פשוטה ובלי פרטים: ראשית אנו רואים, שהילד אינו יכול לסבול שום דבר שיעשו נגד רצונו ומיד מתכעס וימלא חימה וקצף גדול. דמפני ששכלו קטן לכן כשתופס בהשקפה ראשונה שזה הדבר הוא רע לו הרי מתמלא כל מוחו בזה ולא נשאר אצלו שום מקום פנוי שיוכל לעיין בהטוב הנמצא בדבר זה מצד אחר. משא&quot;כ מי שהוא בר דעת ודעתו ושכלו רחבים לא יכעוס כל כך מדבר שנגד רצונו, דיחד עם זה שהוא בכעס, כיון שמוחו רחב נשאר בו מקום לעיין ולהבין שיש גם טוב הנמצא בדבר הרע - ומחמת זה לא יהיה בכעס כך כך. ומכיון שהתפעלות הילד ממלאת את כל מוחו וליבו, נמצא שיש אצלו רק מחשבה אחת לבד בלי התחלקות לפרטים, והוא כמו עיגול שאין בו התחלקות (מה שאין כן הגדול שדעתו רחבה, תפיסתו את הענין היא בהתחלקות לחלקים ולפרטים להעמיק בכל חילוקי ענינים שבזה לטוב ולמוטב כנ&quot;ל, כמו ראש תוך סוף - כציור פרצוף.<br /> <br /> ==לקריאה נוספת==<br /> *[[לקוטי תורה]] פרשת שלח, ד&quot;ה &quot;ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר&quot;.<br /> *[[דרך מצוותיך]] ד&quot;ה לרוקע הארץ על המים, עמ' קסא.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:צמצום]]<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:מושגים בחסידות]]<br /> [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]<br /> [[en:Igulim and Yosher]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%A9_%D7%A9%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%95%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%94&diff=844515 2026-04-26T19:46:22Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>בחלק ממדרשי חז&quot;ל נאמר שהתורה ניתנה &quot;אש שחורה על גבי אש לבנה&quot; ובחלקם הפוך - &quot;אש לבנה על גבי אש שחורה&quot;.<br /> <br /> בתורת החסידות מוסבר שהאופן הראשון הוא [[אותיות (התורה)|אותיות התורה]] הכתובת על גבי ה[[קלף]] (שהוא [[עצם]] התורה) והאופן השני הוא שהאש השחורה היא [[אלוקות]] שאינה שייכת לגילוי והלבנה היא השייכת לגילוי.<br /> <br /> בנוסף לשני הביאורים הנ&quot;ל (המבוססים על מדרשי חז&quot;ל), מובא בחסידות הסבר נוסף לשתי &quot;אישים&quot; אלו המבוסס על שני הגוונים שבאש (הכהה הקרוב לפתילה, והלהבה הבהירה): ה[[אור]] הנעשה מ[[עבודת הבירורים]] והאור העצמי של [[נפש אלוקית|הנפש האלוקית]].<br /> <br /> == עצם התורה ואותיות התורה==<br /> '''אש שחורה על גבי אש לבנה''' (הלבנה למעלה מהשחורה): דרשו חז&quot;ל{{הערה|בתחילת מדרש תנחומא, ובגמרא שקלים ט&quot;ז ב.}} על הפסוק &quot;קווצותיו תלתלים שחורות כעורב&quot;{{הערה|שה&quot;ש ה' א'.}} שהתורה ניתנה באש שחורה על גבי אש לבנה.<br /> <br /> מסבירה [[תורת החסידות]]{{הערה|ביאו&quot;ז לצ&quot;צ שופטים תתנה&quot;ו ואילך, תתרלב-ג, ועוד.}} שאש לבנה היא [[ספירת החכמה|חכמה]], ואש שחורה - [[ספירת הבינה|בינה]]. דהיינו, עצמיות התורה היא [[מוחין דאבא]] בו שורה [[אור אין סוף]].<br /> <br /> ונמשלה בחינה זו ל'''אש לבנה''' כי כשם שהאש מאירה בלי צורה מוגדרת כך בחינה זו היא עצם האור ולא מלובשת בשום בחינה והמשכה פרטית. אבל '''אש שחורה''' היא בחינת בינה, והם אותיות ו[[לבוש]]ים המעלימים קצת על עצם האור, ומאפשרות התגלות בחינות פרטיות שאותם יכולים הנבראים לקבל.<br /> <br /> וכך הוא גם בגשמיות: התורה הנגלית לנו כתובה בדיו שחור על גבי קלף לבן. הקלף הוא עצם התורה והדיו מעלים קצת על חלקים ממנו. לקלף בלי דיו אין שום הבנה, כל ההבנה במה שכתוב בקלף היא רק על ידי האותיות. אך מצד שני לאותיות עצמן אין שום קיום בלי הקלף – כל מציאותן היא רק מה שהן מעלימות על הקלף (ועל ידי זה מגלות את מה שניתן לגלות).<br /> <br /> והמשל לזה הוא משכל ו[[מחשבה]]: בעצם השכל אין לאדם שום השגה, כל ההשגה, ההבנה והתפיסה באות רק על ידי אותיות המחשבה – כדי להבין עניין שכלי מסויים צריך האדם לדבק את עצמו בעיניין זה עד שמצליח להלביש ולהגביל אותו באותיות המחשבה – רק אז הוא יכול לתפוס בו ולהבינו (מה ששייך לרדת לאותיות ולהבין).<br /> <br /> ==האלוקות שאינה שייכת לגילוי, וזו השייכת לגילוי==<br /> '''אש שחורה שלמעלה מאש לבנה''' על פי ביאור זה{{הערה|אור התורה חוקת תת&quot;ז, ויקרא ז'.}} אש שחורה היא דרגת האלוקות שאינה שייכת לגילוי ([[חכמה סתימאה]]{{הערה|וראה עוד בערך [[כתר]].}}), ולבנה היא האלקות השייכת לגילוי ([[חכמה|חכמה דאצילות]]).<br /> <br /> העניין ב[[עבודת השם]]:<br /> <br /> מבואר{{הערה|לקוטי תורה אמור ל&quot;ג ב.}} שה[[מלאכים]] הנקראים [[שרפים]] מקומם ב[[בריאה]], והם עומדים בתשוקה עצומה לאלוקות ומכריזים &quot;[[קדוש קדוש קדוש|קדוש]]&quot;. פירוש הכרזה זו הוא שמלאכים אלו נמצאים בתנועה של, [[רצוא]]&quot; - עליה והתכללות למעלה, ואין מהם השפעה למטה – ולכן עבודתם היא &quot;[[חושך]]&quot; – אש שחורה{{הערה|ראה גם בתו&quot;א ד&quot;ה וקבל היהודים (צ&quot;ו ג') בעניין אש היסודית.}}.<br /> <br /> לעומתם, המלאכים הנמצאים ב[[יצירה]] (חיוֹת) וב[[עשיה]] ([[אופנים]]) אומרים &quot;[[ברוך כבוד ה' ממקומו|ברוך]]&quot;{{הערה|מלשון &quot;להבריך&quot; את הגפן – להורידה לקרקע, מלשון ברך – הפרק המאפשר לכפוף את הרגל, ומלשון &quot;בריכה&quot; אליה יורדים המים.}} - המשכה והשפעה למטה, ולכן עבודתם מאירה והיא אש לבנה. ועל דרך זה הוא בעבודת האדם: כשהוא עובד עם עצמו הרי זו אש שחורה, וכשעובד עם הזולת הרי היא לבנה.<br /> <br /> ==אור הבירורים והאור העצמי==<br /> '''נהורא אוכמא ונהורא חוורא:''' בכמה מקומות בחסידות{{הערה|נ&quot;ך ק&quot;ח, וכן בדרמ&quot;צ 32.}}, מקושרים המושגים אש שחורה ולבנה לעניין שלישי – שני הגוונים שבשלהבת הנר. על פי ביאור זה אש שחורה (האש הכהה הקרובה לפתילה) היא עבודת הבירורים (כשהאש האלוקית &quot;תופסת&quot; ומכלה משהו אחר, שאינו אלוקות), ואש הלבנה האור העצמי של הנפש האלוקית{{הערה|אור התורה חנוכה 638, לך לך ע&quot;ה, נ&quot;ך ק&quot;ח - והוא ע&quot;ד הביאור [[תבנית:עץ תניא/מבט כולל פרקים נ&quot;א-נ&quot;ג|בסוף התניא]] בלשון הינוקא שבזהר הקדוש.}}.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%A8%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%AA%D7%A9%D7%A2&diff=844514 2026-04-26T19:46:22Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>{{להשלים|כל הערך=כן}}<br /> {{מספר<br /> | תמונה = מספר 49.png<br /> }}<br /> ארבעים ותשע מורה על השלימות שהאדם בא על ידי עבודתו, בבירור המידות כפי שכל אחד מהשבע מידות כלולים מכל אחד, [[שבע]] פעמים שבע.<br /> * &quot;[[חולה]]&quot; בגמטריא ארבעים ותשע. כי אפילו כשמשיג [[מ&quot;ט שערי בינה]] אלא שחסר לו רק [[שער הנו&quot;ן]], הרי הוא חולה{{הערה|טעהמ&quot;צ להאריז&quot;ל פ' וירא. לקוטי תורה ברכה צז, ב. המשך וככה תרל&quot;ז פס&quot;ג (ע' צט). ד&quot;ה ואתה תצוה תשמ&quot;א, סה&quot;מ מלוקט ו'.}}.<br /> * ארבעים ותשע ימים [[ספירת העומר]].<br /> * [[ארבעים ותשע שערי טומאה]].<br /> * מ&quot;ט פנים טמא ומ&quot;ט פנים טהור{{הערה|ירושלמי סנהדרין פ&quot;ד ה&quot;ב. מדרש תהלים יב, ז. ועוד. - &quot;על כל דבר ודבר . . הי' אומר לו (הקב&quot;ה למשה) מ&quot;ט פנים טמא ומ&quot;ט פנים טהור, אמר משה רבש&quot;ע מתי נעמוד על בירורן של דברים, א&quot;ל הקב&quot;ה אחרי רבים להטות, רבו המטמאין טמא רבו המטהרין טהור&quot;.}}.<br /> * ארבעים ותשע שביעיות (ס&quot;ה 343) ש[[והיה אור הלבנה כאור החמה|אור השמש תגדל לעתיד לבא]]{{הערה|ישעי' ל, כו. ופי' רש&quot;י שם.}}.<br /> * ארבעים ותשע אותיות בפסוק [[שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד|שמע]] ו[[ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד|ברוך שם]] ביחד{{הערה|מאמר תרומה תשמ&quot;א, וש&quot;נ.}}.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%91%22%D7%A7&diff=844517 2026-04-26T19:46:21Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>{{עריכה|כל הערך=כן}}<br /> '''יבוק''' הוא נחל איתן באורך כ-105 ק&quot;מ. מקורו במעיין עין ע'אזל{{הערה|בירדן של היום, בצפון מזרח עמאן.}} בגובה 776 מטר. בתחילה הוא נמשך צפונה אך בהמשך פונה למערב. בתקופות הקדומות שימש נחל זה כגבול בין מואב לעמון.<br /> <br /> ==בתורה==<br /> כשחזר יעקב מארם נהריים לארץ (אחרי שהיה עשרים שנה בבית לבן הארמי), היה צריך לעבור את היבוק, ושם נלחם בו המלאך (שרו של עשיו הרשע){{הערה|שם=בראשית|בראשית לב כג-כה.}}.<br /> <br /> בספר יהושע{{הערה|יב ב'.}} מוזכר היבוק כגבול שבין עמון למואב.<br /> <br /> ==בקבלה==<br /> שם הנחל כתוב בתורה בכתיב חסר – '''יבק''', בכמה מקומות בזוהר{{הערה|זח&quot;ב קטז סע&quot;א, זח&quot;ג רט&quot;ז ע&quot;ב, תקזו&quot;ח קי רע&quot;א ועוד. ובחסידות לקוטי תורה ברכה צג ד וש&quot;נ.}} נאמר על זה שיב&quot;ק הם ראשי תיבות {{הדגשה|'''י'''חוד '''ב'''רכה ו'''ק'''דושה}}, והובא ונתבאר בכמה מקומות בספרות הקבלה{{הערה|בפרדס בעה&quot;כ ערך יבק, במאורי אור (אות ב' סעיף ס&quot;ו ובאות יוד סעיף כ&quot;ג), בר&quot;מ: בפרשת משפטים (קט&quot;ז סע&quot;א ובקי&quot;ט א') ופרשת פקודי (דרס&quot;ב א'), בהרמ&quot;ז על הזוהר בפרשת תצא (דרע&quot;ז א') בד&quot;ה ומברך בה, ועוד.}}<br /> <br /> ==בחסידות==<br /> '''יב&quot;ק''' הוא הפרסה המפרידה בין כתר לחכמה, והוא ה&quot;נהר היוצא מעדן להשקות את הגן&quot;{{הערה|בראשית ב' י'.}}. '''מעבר יבק''' הוא ה&quot;מעבר&quot; והדרך להמשיך ולגלות את הלמעלה מהעולמות בתוך העולמות. היינו, ע&quot;י '''יחוד ברכה וקדושה''' ממשיכים את גילוי אור האין סוף ב&quot;ה היחיד והמיוחד, בחינת &quot;חד ולא בחושבן&quot;{{הערה|מתוך פתח אליהו, בהקדמה השניה לתיקוני זוהר.}} להיות &quot;ונגלה כבוד ה'&quot;{{הערה|ישעיהו מ' ה'.}}, &quot;עין בעין יראו&quot;{{הערה|ישעיהו נב ח'.}}{{הערה|לקוטי תורה ברכה צ&quot;ג ד', תו&quot;ח וישלח קצ&quot;ו ואילך.}}.<br /> <br /> ===הרחבה===<br /> על הפסוק &quot;בעבר הנהר ישבו אבותיכם&quot;{{הערה|יהושע כ&quot;ד ב'.}} אומר הזוהר שע&quot;י נהר זה יכולה להיות לנשמות השגה כלשהי באלוקות. והיינו, '''עדן''' עצמו הוא בחינת פנימיות הכתר ממש (חכמה שבכתר) – שהוא למעלה לגמרי מהעולמות ובו אין לנשמות שום השערה והשגה. '''הנהר''' היוצא מעדן הוא שורש ההתחלקות וההתכללות (והוא בחינת בינה שבכתר), ועל ידי &quot;נהר&quot; זה יכול להיות התגלות אלוקות גם ב'''גן''' עדן (בעולם התיקון{{הערה|שכללותו אצילות, אך בפרט הוא כולל את כל סדר השתלשלות אבי&quot;ע}}).<br /> <br /> והדרך &quot;לעבור את הנהר&quot; (להמשיך אלוקות בעולמות) רמוזה במעשה יעקב - &quot;ויקח את שתי נשיו כו' ויעבור את מעבר יב&quot;ק&quot;{{הערה|שם=בראשית}}. הפכים קטנים שהעביר יעקב רומזים לקיום המצוות (עניין יחוד הקדושה) ועל ידיהם נמשך עצם האלוקות (הברכה) בעולם הזה.<br /> <br /> עולם התיקון נקרא יב&quot;ק (יחוד ברכה וקדושה) כי דוקא בו שייך עניין היחודים שעל ידיהם ממשיכים את הברכה. עיקר בחינת עולם התיקון היא התכללות ריבוי האורות בריבוי כלים. ע&quot;י קיום המצוות (שהן הכלים) מתייחדים האורות עם הכלים ומיחוד זה נולד אור חדש בתוספת מרובה על העיקר. כשאומר ברוך אתה ה' אשר קדשנו וכו' נעשה ונמשך מזה ברכה עליונה העליונה מאור אין סוף בתוספת אור וקדושה מרובה (בדוגמת שאמר לאדם ואשתו פרו ורבו, שזכות השראת השכינה להוליד תולדות רבות היא דווקא ביחוד איש ואשה{{הערה|כי איש הוא משפיע – חסד, ואשה מקבל – גבורה, וחיבורם יחד הוא יחוד חסד וגבורה.}}. ולכן נקרא יעקב בעל עולם התיקון – שאפילו כשהיה עובד ללבן הי' עוסק בלי הרף ביחודים{{הערה|כדוגמת השימוש במקלות הגשמיים אשר פצל כמ&quot;ש בזהר.}} וזהו &quot;ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו&quot;, שהתעסק בדברים הגשמיים שמקליפת נוגה להעלותם ולבררם ע&quot; המצוות, להביאם לבחינת יחודא עילאה. וזהו &quot;ויותר יעקב לבדו&quot; - שדוקא כמו שהוא בשרשו בעצמות אא&quot;ס, חלק הוי' ממש שלפני צמצום הראשון אז ביכולתו לברר ולהפוך חשוכא לנהורא לעשות מתוהו תיקון.<br /> <br /> ===בעבודה===<br /> עניין יב&quot;ק בעבודה הוא על דרך צדיק גמור כאשר מתווספת בו מעלת התשובה, היינו – היחוד של קיום המצווה עם הכוונה והרוחניות שבה. בחינת צדיק גמור היא העבודה דקיום המצוות ובעל תשובה היא העבודה דדביקות רוחנית{{הערה|תשוקה לאלוקות – אבל את מעשה המצווה בפועל הרי לא קיים.}}. כשקיום המצוות נעשה מתוך תנועה של תשובה עילאה (תשוקה עצומה לידבק באלוקות) - אז לא זו בלבד שהחושך מתבטל אלא עוד זאת שהופך לאור (וראיה מן הגרים, אף על פי שמכירים באלוקות, ונדבקים בתשובה אמיתית במסירות נפש - אם אינם מקבלים תורה ומצוות בפועל אינן נכנסים '''כלל''' תחת כנפי השכינה).<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:מושגים בחסידות]]<br /> [[קטגוריה:מושגים בתורת החסידות]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9B%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A8_%D7%A9%D7%9C_%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97_%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%94%D7%91%D7%90&diff=844521 2026-04-26T19:46:20Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''כינור של ימות המשיח''' הוא כינור מיוחד שיהיה ב[[ימות המשיח]] ובו שמונה נימין-מיתרים. '''כינור של עולם הבא''' הוא כינור מיוחד שיהיה ב[[עולם הבא]] ובו יהיו עשרה נימין-מיתרים.<br /> <br /> ==המקור==<br /> הגמרא מתארת את הכינור המיוחד שיהיה בימות המשיח ובעולם הבא:<br /> <br /> {{ציטוט|תוכן=תניא, רבי יהודה אומר, [[כנור]] של מקדש של שבעת נימין היה, שנאמר{{הערה|תהלים טז, יא.}} שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ, אל תיקרי שובע אלא [[שבע]], ושל ימות המשיח [[שמונה]], שנאמר{{הערה|תהלים יב, א.}} לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית, על נימא שמינית, של עולם הבא [[עשר]]{{הערה|ובתוספתא ובמדרש שם: &quot;לעתיד לבוא עשר&quot;.}}, שנאמר{{הערה|תהלים צב, ד.}} עֲ‍לֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר, ואומר{{הערה|תהלים לג, ב-ג (בדילוג).}} הוֹדוּ לַה' בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ, שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ&quot;.|מרכאות=כן|מקור=תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י&quot;ג עמוד ב{{הערה|ועל דרך זה בתוספתא ערכין פרק ב' ה&quot;ז. מדרש במדבר רבה טו, ח.}}}}<br /> <br /> == טעם הפנימי למספר הנימין ==<br /> <br /> === שבע נימין ===<br /> הסיבה לכך שכנור [[בית המקדש]] עשוי משבעה נימין היא, כי [[תבנית:מספר|מספר]] [[שבע]] היא השלימות של (ז' ימי) עולם,{{הערה|לקוטי תורה תזריע (כא,ד).}} שהבירור שלו היא על ידי &quot;שבע כתות של צדיקים&quot; (על ידי ה[[שבע מידות]] ואופנים ב[[עבודת ה']]){{הערה|באתי לגני תשכ&quot;ט סי&quot;ב, ומבאר שם שלכן מביא הצ&quot;צ ענין הכנור בהמשך להז' כתות.}}.<br /> <br /> === שמונה נימין ===<br /> לעתיד לבוא יוסיפו נימה שמינית, אף ששבעת הנימין הקיימים יישארו, כדי לסמל ולהורות ש[[גילוי אלקות לעתיד לבוא|גילוי האלקות המאיר בגאולה]] הוא אמנם נעלה מהעולם אך חודר ותלבש בתוך העולם{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז שמיני שיחה א ס&quot;ה.}}.<br /> <br /> ה[[מהרש&quot;א]]{{הערה|ערכין שם. וכן כתב בילקוט מעם לועז תהלים יב, א.}} מבאר על דרך ה[[פשט]], שהוספת הנימה בכינור [[לעתיד לבוא]] היא על השמחה שתהיה לעתיד לבוא מביטול שיעבוד מלכויות.<br /> <br /> על פי [[חסידות]], כינור זה רומז לספירת ה[[בינה]], שבה מאיר גילוי בחינת [[עתיק]]{{הערה|ראה [[אור התורה]] (שמות, א, ע' פה). ועוד.}}, ובמקומות מסויימים מבואר שרומז על בחינת בינה שבמלכות{{הערה|מאמר דיבור המחיל קטונתי ה'תשל&quot;ז.}}. ובמקום אחר מבואר שרומז על דרגה גבוהה בשם [[הוי']] - הוי' דלעילא, שהיא למעלה משבעה דרגות קודמות בשם הוי'{{הערה|[[המשך תער&quot;ב]] עמוד א'רי. וראה באור התורה כי תשא ע' שיב, שהוא הארת שם הוי' דרך הבינה, ולא דרך המידות כבזמן המקדש.}}, שבכללות הכוונה לאור ה[[סובב כל עלמין]]{{הערה|[[המשך תער&quot;ב]] עמוד א'רצג.}}.<br /> <br /> === עשרה נימין ===<br /> ב[[עולם הבא]] (הכוונה בעולם הבא כאן היא לתקופה מאוחרת בימות המשיח{{הערה|[[התוועדויות]] [[תשמ&quot;ג]] ח&quot;ג ע' 1276.}}), לכינור יהיה עשרה נימין.<br /> <br /> המהרש&quot;א{{הערה|חולין שם}} מבאר, שזה שהכינור בעולם הבא יהיה בעל עשרה נימין, קשור זה עם מה שעולם הבא נברא ב[[י|יו&quot;ד]].<br /> <br /> על פי [[חסידות]], כינור של עשרה נימין רומז על גילוי כל [[עשר הספירות]], כולל ספירת ה[[כתר]] (היינו גילוי [[כתר|כ]][[ספירת החכמה|ח]]&quot;[[ספירת הבינה|ב]]){{הערה|אור התורה וארא ע' קסא. ראה, ע' תרסא. דברים ע' תרנב}}. ועד לעצם פנימיות [[עתיק]]{{הערה|אור התורה שמות שם.}}. ובמקומות נוספים מבואר שהוא מורה על גילוי [[עצמות אור אין סוף]]{{הערה|המשך תער&quot;ב ע' א'רצג. וראה אור התורה בשלח ע' קלב שכינור של עשרה נימין הוא העליה בכח&quot;ב שבעצמות. ובאור התורה כי תשא ע' שא: אור אין סוף שבפנימיות הכתר.}}.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> * [[השירה העשירית]]<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> *'''[http://torashageula.org/%D7%9B%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97 כינורו של משיח]''' ערך תורני מפורט באתר [[תורת הגאולה (אתר)|תורת הגאולה]]<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%A2%D7%A8%D7%99_%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%94&diff=844512 2026-04-26T19:46:20Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''חמישים שערי בינה''' הם חמישים המשכות אלוקיות הנמשכות מ[[ספירת הבינה]] ל[[מידות (ספירות)|מידות]] - בדומה למתרחש בנפש האדם, שמהבינה, הבנתו השכלית, נפעלת הטיית השכל לכיוון מידה מסויימת ([[מידות שבשכל|מידה שבשכל]]). ומכיון שלכל מידה יש &quot;שער&quot; המיוחד לה - כלומר, התבוננות מסויימת שתפעל את התפעלות המידה ההיא - לכן נחלקים ל'''מ&quot;ט שערי בינה''', כמספר [[שבעת המידות]] כפי שכל אחת כלולה משבע (מ[[חסד שבחסד]] עד [[מלכות שבמלכות]]).<br /> <br /> בנוסף למ&quot;ט השערים ישנו '''שער החמשים''', הכולל את כולם ונעלה מכולם - שהוא עצם ההבנה שלמעלה משייכות למידות, וענינו הוא חיבור ה[[חכמה]] עם ה[[בינה]] בכח ההמשכה מ[[כתר]].<br /> <br /> ==ענינם==<br /> חמשים שערי בינה נזכרים בגמרא{{הערה|ראש השנה כא, ב.}}: &quot;נ' שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו ל[[משה]] חסר אחד, שנאמר: ותחסרהו מעט מאלקים&quot;.<br /> <br /> ענינם של שערים אלו - מבואר בקבלה ובחסידות, שהם המשכות אלוקיות מ[[ספירת הבינה]] ל[[שבעת המידות]]. ספירת הבינה היא חלק מה[[מוחין]] והשכל, אולם מפרטי ההתבוננות שבה מתפתחות מסקנות המשפיעות על המידות - [[מידות שבשכל]]. מסקנות אלו הם שערי בינה, ומתחלקים לארבעים ותשעה שערים - בהתאם להתחלקות שבעת המידות הכלולות כל אחת משבע (מ[[חסד שבחסד]] עד [[מלכות שבמלכות]]; וזאת מלבד שער החמשים, כלהלן). ונקראים &quot;שערים&quot;, כי על ידם יוצאת הבנת השכל אל המידות שנחשבות כ&quot;חוץ&quot; ביחס לשכל{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/23/85b.htm לקוטי תורה מטות פה, ב]. [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31656&amp;st=&amp;pgnum=240&amp;hilite= אור התורה בראשית (ח&quot;ג) תקפו, ב]. [https://chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/1/34/263.htm המשך תער&quot;ב ח&quot;א ע' רסג] ואילך. [https://chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/46/1031.htm ח&quot;ב ס&quot;ע א'לא] ואילך. [http://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=31678#p=97&amp;fitMode=fitwidth&amp;hlts=&amp;ocr= סה&quot;מ תרע&quot;ח ע' פז]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/23/7/78.htm#_ftnref_422 ד&quot;ה שלח תשח&quot;י].}}.<br /> <br /> על שערים אלו נאמר בפסוק{{הערה|משלי לא, כג.}} &quot;נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ&quot;, שמשמעותו לפי הקבלה שהקב&quot;ה נותן לכל נשמה את האפשרות לדעת אותו בהתאם לאופיה ותכונתה: &quot;נודע בשערים בעלה דא קב&quot;ה, דאיהו אתידע ואתדבק לפום מה דמשער בלביה, כל חד כמה דיכיל לאדבקא ברוחא דחכמתא&quot;{{הערה|זהר ח&quot;א קג, סע&quot;א.}}. &quot;שערים&quot; והמשכות אלו, הניתנים לכל אחד לפי שיעורו, הם חמשים שערי בינה{{הערה|לקוטי תורה מטות ובשאר דרושים הנ&quot;ל.}}. ומכיון שענינם של ה&quot;שערים&quot; הוא המשכה לכל אחד לפי אופיו ותכונותיו - לכן, יש הרבה יותר מחמשים סוגים של המשכות; אלא שבאופן כללי נחלקת ההמשכה מבינה לחמשים שערים, ואחר כך במידות נחלקים לעוד הרבה פרטים בהתאם לאופיים של שישים ריבוא נשמות{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/46/1032.htm המשך תער&quot;ב ח&quot;ב ע' א'לב]. ד&quot;ה שלח תשח&quot;י הנ&quot;ל.}}.<br /> <br /> על ידי פעולתם של שערי בינה נמשכת הבנת המוח גם ב[[לב]], וזו הסיבה שפעמים רבות בפסוקים ובדברי חז&quot;ל מיוחסת חכמה והבנה (תכונות שכליות) אל הלב (שענינו מידות ורגשות) - למשל: &quot;וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה&quot;{{הערה|תשא לא, ו.}}; &quot;וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה&quot;{{הערה|קהלת א, טז.}}; &quot;הלב רואה, שנאמר: ולבי ראה הרבה חכמה. הלב שומע, שנאמר: ונתת לעבדך לב שומע . . הלב מחשב&quot; וכו'{{הערה|קהלת רבה עה&quot;פ שם.}}; &quot;היכן היא החכמה מצויה . . ר' יהושע אומר בלב&quot;{{הערה|ילקוט שמעוני משלי רמז תתקכט.}}; &quot;בינה ליבא ובה הלב מבין&quot;{{הערה|תיקוני זוהר בהקדמה}}; ועוד{{הערה|לקוטי תורה מטות שם. סה&quot;מ תרנ&quot;ח ע' רלח. ועוד.}}.<br /> <br /> ===שער החמשים===<br /> {{להשלים}}<br /> שער החמשים הוא נעלה מארבעים ותשעת השערים וכולל את כולם. הוא אינו מתייחס להשפעה אל המידות, אלא שייך לבינה - ההבנה עצמה, עוד קודם שנמשכת להשפיע למידות.<br /> <br /> אודות מדרגתו של שער החמשים ישנם כמה ביאורים: לעיתים מבואר שהוא חלק מספירת הבינה, והוא הממוצע המחבר בין [[ספירת החכמה]] לספירת הבינה. ולעיתים מבואר שדרגתו ב[[כתר]], שהוא הממוצע המחבר את המאציל עם הנאצלים. בתיווך הדברים ישנם שני הסברים: (א) מדרגתו אכן בבינה, ומה שמבואר שדרגתו בכתר - הכוונה אינה לכתר כפשוטו כי אם לכתר ד[[ז&quot;א]], שהוא אכן בבינה. (ב) מדרגתו היא בכתר עצמו, ומה שמבואר שדרגתו בבינה - הכוונה ל[[אריך אנפין]], שהוא חלק מהכתר, ונקרא לפעמים בינה{{הערה|ראה בכל זה [https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/15/12a.htm לקוטי תורה במדבר יב, א] ואילך.}}.<br /> <br /> מכיון ששער החמשים הוא ממוצע (בין חכמה לבינה, או בין המאציל לנאצלים), לכן כולל בתוכו משני הענינים שאותם מחבר, ונחלק לשנים: הבחינה התחתונה שבו, הכוללת את מ&quot;ט השערים; והבחינה העליונה שבו, שלמעלה משייכות אליהם{{הערה|1=לקוטי תורה במדבר שם. [http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16015&amp;st=&amp;pgnum=407 ד&quot;ה והחכמה מאין תמצא תשמ&quot;ח].}}.<br /> <br /> ==דרגות בשערי בינה==<br /> בחמשים שערי בינה עצמם ישנן שתי דרגות (וכנגדן מופיע בתהלים פעמיים הפסוק &quot;שאו שערים ראשיכם&quot;): כפי שהן במקומם, בבינה, וכפי שיורדים ונמשכים ל[[ספירת המלכות]]. כשהם במקומם בבינה נקראים &quot;תרעין עילאין&quot; [=שערים עליונים], וכשיורדים למלכות נקראים &quot;תרעין תתאין&quot; [=שערים תחתונים]{{הערה|שם=תרעח}}. יש מקומות שבהם מוסבר שהשערים שבדרגה העליונה נקראים השערים שמ&quot;[[יובל]]&quot; (ספירת הבינה עצמה, הנקראת יובל), והשערים שבדרגה התחתונה נקראים השערים שמ&quot;סטרא דיובלא&quot; (לא מהבינה עצמה, אלא ממה שנמשך ממנה){{הערה|שם=ויזרע|1=[http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31650&amp;st=&amp;pgnum=287&amp;hilite= אור התורה בראשית (ח&quot;א) קלט, א]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/1/46/index.htm#_ftnref_3113 ד&quot;ה ויזרע יצחק תשכ&quot;ז] ס&quot;ד.}}.<br /> <br /> הדוגמה לכך בנפש היא משני הסוגים של הטיה שכלית אל המידה: השערים בבינה הם בדוגמת הטיה שכלית גרידא בלי שום התפעלות בלב (כמו השופט הפוסק דין &quot;זכאי&quot; או &quot;חייב&quot;, שאינו מתפעל מזה); והשערים שבמלכות הם בדוגמת הטיה שכלית הפועלת התפעלות בלב, שבשכל עצמו מונח שהענין הוא (לא טוב סתם, אלא) טוב '''עבורי'''{{הערה|שם=תרעח|סה&quot;מ תרע&quot;ח שם.}}.<br /> <br /> בברכת ה' ליבול שדותיו של [[יצחק אבינו]] נאמר{{הערה|תולדות כו, יב.}}: &quot;וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִיא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה שְׁעָרִים&quot;. ומבואר בחסידות, שמאה השערים שמצא יצחק הם כנגד שתי הדרגות בחמשים שערי בינה - שמיובל ומסטרא דיובלא - סך הכל מאה שערים{{הערה|שם=ויזרע}}.<br /> <br /> ==ענינים השייכים לשערי בינה==<br /> {{להשלים}}<br /> [[משה רבינו]] השיג רק עד שער החמישים, ולא עד בכלל.<br /> <br /> שנת היובל ענינה שער הנ' דבינה, וכשם ששנת היובל עולה לכאן ולכאן, כלומר שהיא נספרת גם כשנה החמישים של היובל המסתיים וגם כשנה הראשונה של תחילת הספירה מחדש, כך שער החמישים הוא גם שער הא' של הדרגה הנעלית יותר.<br /> <br /> ב[[ספירת העומר]] אנו משיגים את מ&quot;ט שערי הבינה ושער החמישים - שבועות מגיע מעצמו, כי אינו שייך להשגה על ידי האדם עצמו כי כמתנה מלמעלה.<br /> <br /> מוסבר שהמן הרשע עשה את העץ שהכין למרדכי בגובה חמישים אמה, כי כוונתו הייתה להגיע לדרגה זו, ששם לא שייך ענין הזכות והדרגה העצמית.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[מ&quot;ט שערי טומאה]]<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8_%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%99%D7%95%D7%A6%D7%A8_%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA&diff=844511 2026-04-26T19:46:20Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''שיעור קומה''' של יוצר בראשית היא אמרה הלקוחה מפרקי היכלות רבתי{{הערה|שם=ע&quot;ח|האמרה מובאת בע&quot;ח שער מ&quot;א פ&quot;ד (שער דרושי אבי&quot;ע) בשם פרקי היכלות, אבל בפרקי היכלות שלפנינו אינו.}} (המיוחס לרבי [[רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול|ישמעאל כהן גדול]]), ומתארת את גודלו של הבורא לעומת הנבראים. ששיעור קומתו של יוצר בראשית היא רל&quot;ו פרסאות, ואילו את השמיים תיקן בזרת אחת בלבד (&quot;וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן&quot;{{הערה|ישעיהו מ' יב.}}).<br /> <br /> זרת היא אחד מעשרים וארבע באמה, אמה היא אחת מח' אלפים בפרסה, ושיעור הקומה של יוצר בראשית הוא רל&quot;ו אלפים רבבות פרסאות (2,360,000,000 פרסאות). היינו, שהבחינה הנעלית ביותר בעולם (שמים) תיכן ה' בחלק אחד מ-453,120,000,000,000 מאורו.<br /> <br /> בתורת החסידות מבואר{{הערה|ביאוה&quot;ז להצ&quot;צ ח&quot;א עמ' עא נדפס בהוספות להגהות לד&quot;ה פתח אליהו, אור התורה פ' חיי שרה קז א, סה&quot;מ תרס&quot;ט ע' לב ועוד.}} שהכוונה ב'שיעור קומה' היא לעשר הספירות דאצילות: שמחד גיסא יש בהן התחלקות לפרטים רבים '''עד אין קץ'''{{הערה|דבר המלמד על אין סופיות, על בלי גבול. ראה פירוט בזה בתניא אגה&quot;ק סימן ה' (ויעש דוד שם).}} אבל מאידך כל אחד מהפרטים בפני עצמו הוא מוגבל (וראה בעומק יותר בפסקה '''חשבון רל&quot;ו).<br /> <br /> ==מקור הביאור==<br /> המקור '''הכתוב''' לשיעור הקומה של יוצר בראשית הוא בכתבי האר&quot;י{{הערה|שם=ע&quot;ח}}, המצטט זאת מתוך פרקי היכלות רבתי, אבל בפרקי היכלות שבידינו אינו נמצא. <br /> <br /> יחד עם זאת, בציונים ומראי מקומות על לקוטי תורה{{הערה|של אדמו&quot;ר הזקן, שה&quot;ש ח' ג'.}} מציין שלמרות שבפירוש לא מצאנו לשון זו, הנה העניין עצמו '''כן''' מבואר, ובכמה ספרי קבלה: בהקדמת ספר שערי אורה לר' יוסף גיקטילייא, במערכת אלקות{{הערה|דל&quot;ד-וגל&quot;ה ע&quot;ב.}} לר' יהודה חייט ובטעמי המצות מראקנטי{{הערה|טעמי המצוות הנ&quot;ל הובא בפרדס לרמ&quot;ק ז&quot;ל ריש שער עצמות וכלים, ושם מובא ספ&quot;א מספר מנחת יהודה לר' יהודא חייט הנ&quot;ל. והפרקי היכלות הובא בע&quot;ח שער דרושי אבי&quot;ע רפ&quot;ב).}}. בנוסף למקומות אלו ישנו ספר &quot;שיעור קומה&quot; להרמ&quot;ק - ובו נתבארו עניינים אלו בכמה פרקים ובאריכות גדולה.<br /> <br /> ==טעם שהספירות דאצילות נקראות &quot;שיעור קומה&quot;==<br /> {{הערה|פסקה זו נכתבה על פי הביאור בתו&quot;ח נח עמ' עד ב'.}}שלימות האדם נראית בשעה שהוא עומד וכל איבריו על מקומם, &quot;שאין שלימות ליד ימין בלא יד שמאל, או לרגל בלא יד וכו', מאחר שבכללותם '''דוקא''' נקרא ציור קומת אדם&quot;.<br /> <br /> ומאחר וציור אדם התחתון משתלשל מציור אדם העליון, נמצא שגם באדם העליון (הספירות דאצילות) ישנם כל רמ&quot;ח האברים כדוגמת שהוא באדם{{הערה|ואדרבה, אברי האדם הגשמי הם השתקפות קלושה של עניינים אלו באצילות.}}.<br /> <br /> והלשון '''שיעור''' קומה, מורה של'קומה' זו (של אדם העליון) יש שיעור, גבול ומידה – עד כמה יתפשטו.<br /> <br /> ==חשבון רל&quot;ו==<br /> חשבון רל&quot;ו הוא הגימטריא של &quot;גדול אדוננו '''ורב כח'''&quot;{{הערה|סידור עם דא&quot;ח ס' ב' על פי מאו&quot;א אות ר' סעיף כט. ראה גם סה&quot;מ תקס&quot;ז עמ' מג, אור התורה עניינים עמ' קסח, רעב. מובא ומוסבר קצת בלקוטי תורה לאדמו&quot;ר הזקן בהוספות לספר ויקרא נד ב'. אור התורה וארא עמ' קצז, ובליקוט פירושים לאגה&quot;ק סימן כ' בתחילתו. וראה הנסמן במילואים למ&quot;מ במאמרי אדה&quot;א במדבר א עמ' דש (לעמוד לא), וכן בספר פלח הרמון שמות עמ' שס.}}, ומשמעות הפסוק (על פי פנימיות התורה), שספירת המלכות (כח הדיבור האלוקי הבורא את הנבראים) כלול משני עניינים – חסד וגבורה. &quot;גדול אדוננו&quot; היא בחינת הגדולה (חסד שבמלכות) – שהיא אין סופית ובלי גבול ומידה, ו&quot;ורב כח&quot; היא כח ההגבלה (גבורה שבמלכות) הפועלת שהתפשטות האור להוות את העולמות יהיה בגבול ומידה.<br /> <br /> ובפרטות יותר מבואר{{הערה|באור התורה ענינים עמ' ערב, על פי המאו&quot;א אות ר כט.}}, שמספר רל&quot;ו דשיעור קומה הוא הגימטריא של ארבעת השמות ע&quot;ב, ס&quot;ג, מ&quot;ה, וב&quot;ן וד' כוללים{{הערה|72+63+45+52+4=236, ובגימטריה הוא רל&quot;ו.}}. היינו, שמספר זה רומז לארבעת הבחינות בשם הוי'{{הערה|הגימטריה של שם הוי' במילוי א' (יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א) היא מ&quot;ה, במילוי י' היא ע&quot;ב (יו&quot;ד ה&quot;י וי&quot;ו ה&quot;י) או ס&quot;ג (יו&quot;ד ה&quot;י ו&quot;ו ה&quot;י), ובמילוי ה' היא ב&quot;ן (יו&quot;ד ה&quot;א ו&quot;ו ה&quot;א).}}, שהוא האור שמאיר בכלים (בספירות) של אצילות: '''מצד עצמו''' הוא אור אלוקי אין סופי, אך '''פעולתו''' היא לעשות הגבלה (נבראים נפרדים).<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:מושגים בחסידות]]<br /> [[קטגוריה:מושגים בקבלה]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%9F_%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%AA&diff=844513 2026-04-26T19:46:19Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''בין השמשות''' הוא &quot;זמן המעבר&quot; מה[[יום]] ל[[לילה]], והוא בחינת ה&quot;[[יש ואין|אין]]&quot; המחבר את ההופכים.<br /> <br /> ==השיטות בחישוב זמן בין השמשות{{הערה|השיטות כאן מוסברות לפי ביאורו של הרה&quot;ת [[יעקב הורוביץ|יעקב הלוי הורביץ]], בשער המילואים לקיצור הלכות משו&quot;ע אדמו&quot;ר הזקן (עמ' צ&quot;ב ואילך). יש להדגיש שהדברים עמוקים מני ים, וגם בין רבני אנ&quot;ש המומחים בתחום זה ישנן שיטות והבנות אחרות '''שכולן''' &quot;מתלבשות&quot; היטב בלשונותיו של אדמו&quot;ר הזקן, והמעיין יבחר.}}==<br /> לגבי '''סיום''' בין השמשות פסק [[אדמו&quot;ר הזקן]] (לגבי יציאת שבת, לחומרא) שהוא בצאת ג' כוכבים קטנים עומדים רצופים זה ליד זה{{הערה|אף שמעיקר הדין די בכוכבים בינונים, מכל מקום צריך להמתין ליציאת כוכבים קטנים, כי אין אנו בקיאים בבינונים (ע&quot;פ שו&quot;ע הרב סימן רצג א').}}. אבל לגבי '''תחילתו''' (הנוגע בהלכה לכניסת שבת) ישנן (בכללות) ארבע דעות{{הערה|[[סידור אדמו&quot;ר הזקן]], סדר הכנסת שבת.}}:<br /> <br /> א. דעת כמה מ[[הראשונים]]{{הערה|הרא&quot;ם והיראים השלם סי' רעד. הובא בהגהות מרדכי סו&quot;פ במה מדליקין, אגודה סי' מט, ב&quot;ח ס&quot;ב ובשו&quot;ת שלו סי' קכו וסי' קנד, ובחדשות סי' נא. מ&quot;א ס&quot;ק ט.}}, שצאת הכוכבים הוא '''בשקיעה''' (ואז הוא לילה גמור), וממילא בין השמשות (לשיטתם) מתחיל 18 דקות '''לפני''' השקיעה. אדמו&quot;ר הזקן פוסק לחומרא כדיעה '''זו'''{{הערה|שוע&quot;ר רסא ה', על פי המגן אברהם ברסא ס&quot;ק י.}}, וכן יש מכתבים כאלו מהרבי{{הערה|לדוגמא, מכתב הנדפס בלקו&quot;ש חט&quot;ז עמ' 577.}}.<br /> <br /> ב. דעת ר' יהודה{{הערה|שבת לד ב.}}, שהוא מהשקיעה ועד 18 דקות אחריה.<br /> <br /> ג. דעת ר' יוסי{{הערה|שם.}}, שמתחיל בסיום זמן בין השמשות דר' יהודה, ונמשך 2 דקות בלבד.<br /> <br /> ד. דעת ר&quot;ת{{הערה|תוספות שבת לה א, ד&quot;ה תרי.}} ש'''מתחיל''' משעה אחרי השקיעה (ועד אז הוא לשיטתו יום גמור) ונמשך 12 דקות.<br /> <br /> והיינו, שלכולי עלמא נפסקה הלכה כרבי יהודה, אלא שיש הסוברים שזמן הלילה לשיטתו היא השקיעה, יש הסוברים שהוא ח&quot;י רגעים אחרי השקיעה, ויש הסוברים שהוא מהלך ד' מילין (72 דקות) אחרי השקיעה.<br /> <br /> ==השיטות במהותו של זמן בין השמשות==<br /> לגבי מהותו של לזמן זה ישנן בהלכה שלוש דיעות{{הערה|לקוטי שיחות יב עמ' 81..}}:<br /> <br /> א. שהוא ספק יום ספק לילה.<br /> <br /> ב. שאינו יום וגם אינו לילה.<br /> <br /> ג. שהוא גם יום וגם לילה.<br /> <br /> אחת הדוגמאות לנפקא מינה בין השיטות, היא בדבר שחייבים לעשותו ביום (כגון [[ברית מילה]]): לפי הסברא השלישית יהיה מותר לעשותו בין השמשות, מה שאין כן לפי הסברא הראשונה והשניה.<br /> <br /> ==חידושו של אדמו&quot;ר הזקן==<br /> [[קובץ:זוית השמש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המחשה לשקיעה האמיתית]]ב&quot;סדר הכנסת שבת&quot;{{הערה|שב[[סידור אדמו&quot;ר הזקן]], ונדפס בהוצאה החדשה דשוע&quot;ר (בפסקי הסידור שבסוף חלק ב') עם מראי מקומות והערות.}} חידש אדמו&quot;ר הזקן חידוש גדול בהגדרת זמן השקיעה. שזמן השקיעה '''אינו''' &quot;שקיעה הנראית&quot;, אלא &quot;שקיעה האמיתית&quot;, כדלקמן:<br /> <br /> '''שקיעה הנראית''' מגדיר אדמו&quot;ר הזקן כמצב בו השמש כבר שקעה (ירדה מתחת לאופק ואינה נראית), אך היא מאירה עדיין על צמרות העצים (מלמטה למעלה). גובה &quot;ארץ המישור&quot; בישראל הוא כשלושים מטרים מעל פני הים, וזמן השקיעה בגובה זה הוא כדקה אחרי השקיעה בגובה פני הים{{הערה|קיצור הלכות משו&quot;ע אדמה&quot;ז עמ' צח הערה 27.}}.<br /> <br /> '''שקיעה האמיתית'' הוא הזמן בו מסתלקת השמש מראשי ההרים הגבוהים שבארץ ישראל{{הערה|היינו, או הכרמל או להר הצופים, ויש ראיות לכאן ולכאן.}}, והוא כחמש דקות אחרי השקיעה בגובה פני הים – וכארבע דקות אחרי שקיעה הנראית.<br /> <br /> ונמצא, שזמן בין השמשות והשקיעה מאוחרים יותר (לשיטת אדמו&quot;ר הזקן) בכארבע דקות{{הערה|ויש לעיין האם כוונתו שכך הוא בכל העולם (שארץ ישראל &quot;קובעת&quot; לכל העולם, שבכל העולם השקיעה האמיתית היא 4 דקות אחרי שקיעה הנראית), או שבכל מקום מחשבים את הזמן לפי עניינו (גובה פני השטח וריחוקו במעלות מקו השווה) - ויש בזה ראיות לכאן ולכאן.}} משאר הפוסקים.<br /> <br /> ==עניינו בחסידות==<br /> בין השמשות הוא ה[[כתר]] המחבר [[ימין ושמאל]], מעלה ומטה, [[חול ושבת]]{{הערה|אור התורה וירא 200-קא.}}.<br /> <br /> ===מחבר ימין ושמאל===<br /> בין השמשות הוא בחינת ה[[כתר]] המחבר את ההופכים יום ולילה{{הערה|בלק&quot;ת סד&quot;ה וידעת היום שהתכללות זו ע&quot;י והנורא כו', ושם דאין בחי' כתר.}}, שעניינם [[אהבה ויראה]]{{הערה|או&quot;ת להרב המגיד.}}. ולכן אמרו חז&quot;ל{{הערה|אבות ה.}} שהאיל ד[[יצחק]] הוא מעשרה דברים שנבראו בין השמשות, כי ע&quot;י האיל נעקד (התחבר, התכלל) יצחק ([[יראה]]) ב[[אברהם]] ([[חסד]]).<br /> <br /> ===מחבר מעלה ומטה===<br /> על ידי ביטול היש (שהוא ה&quot;אין&quot; שמלמטה למעלה) מעורר בחינת אין העליון (הכתר, מלמעלה למטה) {{הערה|אג&quot;ה סי' י&quot;ב ע&quot;פ והי' מעשה הצדקה שלום.}}, ועל דרך המבואר{{הערה|בת&quot;א פ' ויקהל בד&quot;ה קחו מאתכם תרומה.}} בענין [[מצה]] שהוא [[אתכפיא]] (לחם עוני, בחינת אין) הממשיך גילוי [[סובב כל עלמין]] (כתר). ועל דרך זה גם העילוי ממדרגה למדרגה הוא ע&quot;י בחינת אין שבינתיים (לדוגמא, ה[[גן עדן#העמוד|עמוד]] שעל ידו עולים מגן עדן התחתון לעליון הוא חלול (אין){{הערה|לקוטי תורה ד&quot;ה מראיהם ומעשיהם, וד&quot;ה והאיש משתאה.}}).<br /> <br /> ===מחבר חול וקודש===<br /> שני ביאורים בזה שבין השמשות הוא ממוצע בין ימי המעשה לשבת:<br /> <br /> '''א.''' ימי המעשה הם [[בי&quot;ע]]{{הערה|עולמות בריאה, יצירה, ועשיה.}} (חול) ו[[שבת]] היא [[אצילות]] ([[קודש]]). לביאור זה בין השמשות הוא [[קודש הקודשים|היכל קודש הקודשים]] (שבבריאה, שהוא ממוצע בין בי&quot;ע לאצילות), ולכן נברא בו [[קבר משה|קברו של משה]] שב[[הר נבו]]. נבו הוא אותיות נ'-בו (הרומזות ל[[שער החמשים|שער החמישים]]), שהוא ממוצע בין היש לאין - בין ה[[בינה]] הנקראת &quot;יש&quot; לבין ה[[חכמה]] שהיא &quot;אין&quot;{{הערה|כמ&quot;ש בלק&quot;ת גבי שבועות ב&quot;ביאור מעט ע&quot;פ וספרתם לכם&quot;.}}.<br /> <br /> '''ב.''' בששת ימי המעשה נברא העולם ע&quot;י [[דיבור]], ובשבת שבת מלדבר (וישנו רק גילוי ה[[מחשבה]]). לביאור זה בין השמשות הוא הממוצע המחבר את הדיבור ל[[מחשבה]] והוא הנקרא [[הגיון]]. שלפעמים נקראת המחשבה הגיון (כגון &quot;הגיון לבי&quot;{{הערה|תהלים יט טו.}}), ולעיתים נקרא כך הדיבור{{הערה|כמו שהתבאר בענין הגי, שהוא גם מלשון &quot;כאשר הוגה מן המסלה&quot; (אור התורה נ&quot;ך ב' עמ' תשלז).}} והוא מחשבה שבדבור, שנמשך מעצמיות המחשבה להיות מקור לדבור){{הערה|אור התורה שבת שובה אתקמ, ועיין חוקת תתה.}}.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%95%D7%AA%D7%9D&diff=844509 2026-04-26T19:46:19Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''חותם''' הוא צורה בולטת או שוקעת (בדרך כלל על טבעת), המיועדת להטבעה על שעווה{{הערה|משנה כלים י&quot;א ב'.}} לצורך סימון ואישור. הקשר בין בליטת החותם לשקע בשעווה משמש בחסידות כמשל לאהבה המביאה ליראה (ולהיפך).<br /> <br /> ==בהלכה==<br /> מהפסוק &quot;לא תעשון אתי אלקי כסף, ואלקי זהב לא תעשו לכם{{הערה|יתרו כ' כ'}}&quot; לומדת הגמרא{{הערה|ר&quot;ה כ&quot;ד.}} שאיסור עשיית צורה הוא דווקא כשהיא בולטת, מה שאין כן בצורה שוקעת אין איסור: &quot;טבעת חותמו בולט אסור להניחה (באצבעו,{{הערה|רש&quot;י שם}}) ומותר לחתום בה (שחתימתה שוקעת, {{הערה|רש&quot;י שם}}).<br /> <br /> ==בחסידות==<br /> ===[[אתערותא דלתתא|מלמטה למעלה]] (ב[[עבודה|עבודת האדם]]{{הערה|לקוטי תורה עקב, ד&quot;ה ארץ הרים ובקעות}})===<br /> [[אהבת ה']] היא תנועת [[דביקה חשיקה וחפיצה|השתוקקות]] של האדם להתעלות ולהידבק בה'. בשל היות תנועה זו &quot;בליטה&quot; היא נקראת &quot;הר&quot; (ומטעם זה נקראו ה[[אבות]] &quot;הרים&quot; וה[[אמהות]] &quot;גבעות&quot;. שיסוד עבודת כולם (גם יצחק ויעקב) הוא אהבת ה'), &quot;[[אהבה כרשפי אש|אש]]&quot; ו'''חותם בולט'''. היראה לעומתה היא תנועה של [[ביטול]], &quot;משים עצמו כשיריים&quot; – ונקראת חותם שוקע.<br /> <br /> כפי שפעולת החותם בשעווה הפוכה מתכונתו (חותם בולט עושה צורה שוקעת וכך להיפך), כך הוא ברוחניות: אהבת ה' ממשיכה מלמעלה חותם שוקע (גילוי אלוקות מצומצם לפי ערך הכלים), אך יראה וביטול ממשיכות את אור אין סוף הבלתי מוגבל (חותם בולט ש&quot;מלמעלה&quot;).<br /> <br /> ===[[אתערותא דלעילא|מלמעלה למטה]] (בהמשכת [[אלוקות]])===<br /> בחותם בולט ושוקע &quot;מלמעלה למטה&quot; (הדבר הפוך בדיוק מאשר בעבודת האדם{{הערה|ראה פסקה הקודמת.}}): ההמשכה מלמעלה בבחינת חותם בולט עושה למטה חותם שוקע, וחותם שוקע למעלה עושה חותם בולט למטה.<br /> <br /> כך לדוגמא, תפילין של ראש הם חותם בולט{{הערה|לקוטי תורה שה&quot;ש ד&quot;ה שחורה אני ונאוה (דף ד ע&quot;ג).}}: גילוי אורות '''נעלים''' (שלא יכולים להתגלות אצל האדם) - המרומזים ב&quot;בורא '''חושך'''&quot;. לעומת זאת תפילין של יד הם חותם שוקע (אורות נמוכים השייכים לרדת ולהתלבש בכלים) – ומרומזים ב&quot;בורא אור&quot;.<br /> <br /> דוגמה נוספת לכך{{הערה|לקוטי תורה עקב יג ג.}} היא מאש היורדת על מזבח כאריה האוכל קורבנות: אריה הוא בחינת גילוי אהבה (חותם בולט) הגורם למטה בעולמות יראה (חותם שוקע). ולעומת זאת בחינת הגבורה והצמצום שלמעלה (חותם שוקע, פני שור מהשמאל) מעורר למטה אהבה (חותם בולט).<br /> <br /> ==בתפילה==<br /> פסוקי דזמרה מכוונים כנגד חותם שוקע. תפילת עמידה מכוונת כנגד חותם בולט.<br /> <br /> מסבירה תורת החסידות{{הערה|לקוטי תורה שה&quot;ש מ&quot;ה א.}}, דע&quot;י עבודת האדם בפסוקי דזמרה (עבודה &quot;ברעש גדול&quot; של אהבת ה') נמשך מלמעלה גילוי בבחינת חותם שוקע - תפילין של יד (שהם על הזרוע). וע&quot;י עבודת האדם בתפילת עמידה (עבודת ה&quot;יראה&quot;, שהיא בדממה, חותם שוקע) נמשך מלמעלה גילוי בבחינת חותם בולט- עזה כמות אהבה, אור הסובב כל עלמין, ומעין הגילוי לעתיד לבוא.<br /> <br /> ובקשת כנסת ישראל היא '''&quot;שימני כחותם על ליבך כחותם על זרועך{{הערה|שה&quot;ש ח' ו'.}}&quot;''' – שאהבה עזה זו &quot;תחתם&quot; באדם ותשפיע עליו למשך כל היום כולו (גם כשפונה לעסקיו).<br /> <br /> ==בזמן==<br /> עשרת ימי תשובה = חותם שוקע, סוכות = חותם בולט.<br /> <br /> בכללות עבודת האדם הקשורה בזמן{{הערה|אור התורה דברים ג' עמ' א'תג, ד&quot;ה וימינו תחבקני.}}, חותם שוקע הוא עשרת ימי תשובה (שעניינם הכללי יראה), חותם בולט הוא סוכות (שעניינו הכללי גילוי האהבה והשמחה בה' – &quot;וימינו תחבקני{{הערה|שה&quot;ש ב' ו'.}}&quot;, והחותם הכללי (הממשיך את הגילוי שישפיע על האדם כל השנה) הוא הושענא רבה{{הערה|תו&quot;מ מ' עמ' 98, מהזוהר ח&quot;ג ל&quot;א סע&quot;ב.}}<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%98%D7%99_%D7%95%D7%9C%D7%90_%D7%9E%D7%98%D7%99&diff=844506 2026-04-26T19:46:19Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''מטי ולא מטי''' (תרגום: נוגע ואינו נוגע ופירושו: מתפשט ואינו מתפשט) הוא המקור לבחינת [[רצוא ושוב]]. המשל מכוחות הנפש הוא בהרצון{{הערה|שם=ס&quot;ו|ד&quot;ה ויכולו השמים תרס&quot;ו ([[המשך תרס&quot;ו]] ע' מא ואילך).}}.<br /> <br /> ==ענינו==<br /> מטי ולא מטי הוא סדר התפשטות והמשכה (והשפעה) של [[אור אין סוף]] לתוך העולמות. וכיוון שאור אין סוף כשמו כן הוא - בלי גבול, התפשטותו לעולמות הוא באופן שאינו בא בהתחלקות. אלא, תיכף עם המשכה יש הסתלקות, כי אם לא, ה[[כלים]] (והעולמות) היו מתבטלים {{הערה|[[תורה אור]] [[פרשת בראשית]] ב, ד.}}, בהיותם נבדלים ממקורם. מה שאין כן רצו&quot;ש שעניינו הוא סדר קבלת החיות (וסדר העבודה של ה[[מלאכים]] וה[[נשמות]]) של הנבראים מאור אין סוף. ולכן הסדר הוא הפוך, בתחילה רצוא ו[[ביטול]] למקורו ואחר כך שוב והמשכה בעולמות.<br /> <br /> הסיבה לזה שהאור מסתלק מיד כשנמשך מובן מעניין [[אור הכלול]]{{הערה|ראה הנסמן בהערה 1. ראה גם בעניין האור בכללות ב[[אור התורה]] [[פרשת תרומה]] ס&quot;ע א'שסח.}} במקורו. בראשית התגלות של האור, האור עדיין כלול במקורו, וגם כשהוא נמשך (כי הרי גם בגוף השמש נמצא אור השמש), הוא עדיין בהעלם במקורו, ולכן אינו משתנה ממהות למהות אחרת. ויוצא שגם כשהאור מתפשט (מטי), אינו מתפשט (לא מטי) באופן שישתנה למהות נפרדת ממקורה. מה שאין כן לגבי הנברא (שמהותו היא היותו נבדל ממקורו), כשמסתלק ממציאותו מסתלק ממהותו להיות כלול במקורו. וכן הוא גם באור המתיישב בכלי. מאחר והכלי פועל שינוי בצורת ההתגלות של האור (היינו הגוון), כשמרגיש הריחוק ממקורו, משתוקק להסתלק ולהתכלל במקורו {{הערה|שם=ס&quot;ו}}.<br /> <br /> ===משל מכח הרצון===<br /> ומובן ממשל בכוח ה[[רצון]] מכוחות הנפש. כל עניינו של הרצון הוא הטיית הנשמה. ונמצא שכל מהותו הוא התפשטות הנשמה לחוץ. וכמו כן, בגילוי הרצון מורגשת מציאות הנשמה בגלוי, ומיד כשמסתלקת הנשמה מאותו רצון אז מיד מתבטל הרצון. מה שאין כן לגבי שאר כוחות הנפש, לדוגמה מהשכל. גם אחרי הסתלקות הנשמה מהשכל נשאר קיים מה שהשכיל כבר. מה שאין כן בהרצון, שלא נשאר כלום ממנו{{הערה|סד&quot;ה ביום השמיני עצרת וגו' הראשון תרס&quot;ו (המשך תרס&quot;ו ע' לט-מ).}}.<br /> <br /> ===בגוף האדם===<br /> ב[[גוף האדם]], סדר המשכת החיות הוא באופן שבהתחלה יש המשכה ('מטי') של החיות מהלב אל שאר אברי הגוף, ומיד שנמשך חוזר ומסתלק ('לא מטי') להיות כלול ב[[לב]] וכך חוזר חלילה{{הערה|תורה אור פרשת בראשית ב, ג (בסופו).}}.<br /> <br /> ===עולם שנה ונפש===<br /> 'מטי ולא מטי' הוא השורש הראשון לזמן, מעין השייכות של [[מקיף]] הקרוב לעניין ה[[זמן]]&lt;ref&gt;ראה לקוטי תורה חקת סה, א; דרך מצותיך מצות האמנת אלקות פי&quot;ב (נח, ב) ועוד; וראה ע&quot;ח ש&quot;ז (מטי ולא מטי) פ&quot;ב.&lt;/ref&gt;.<br /> <br /> == לקריאה נוספת ==<br /> * מאמר דיבור המתחיל 'ויכולו' [[תרס&quot;ו]] (נדפס בהמשך [[המשך יום טוב של ראש השנה תרס&quot;ו|יום טוב של ראש השנה תרס&quot;ו]] ע' מא ואילך).<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:עולמות]]<br /> <br /> [[en:Mati V'lo Mati]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%97%D7%95%D7%93%D7%90_%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%90%D7%94_%D7%95%D7%99%D7%97%D7%95%D7%93%D7%90_%D7%AA%D7%AA%D7%90%D7%94&diff=844508 2026-04-26T19:46:18Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''יחודא עילאה ויחודא תתאה''' או 'יחוד עליון ויחוד תחתון' הם שמות כלליים לשני אופני התאחדות ה[[עולם (בחסידות)|עולמות]] עם ה[[אלוקות]], ובאים לידי ביטוי ב[[סדר ההשתלשלות]], באופן [[בריאת העולם|התהוות העולמות]], ב[[נפש]] האדם וב[[עבודת השם]].<br /> <br /> יש להעיר שעניין זה מוסבר בחסידות בשני אופנים שונים: לעיתים מוסבר שיחודא עילאה ותתאה הם שני אופני יחוד '''העולמות''' עם אלוקות{{הערה|וראה אודות זה ב[[שער היחוד והאמונה]] (מעיינותיך), עיונים לפרק ז' סעיף ב'.}} אך בערך זה מוסבר רק האופן השני, שהם שני אופני יחוד באלוקות גופא (וראה בפירוט [[יחודא עילאה ויחודא תתאה#שני אופני היחוד של זעיר-אנפין ומלכות|כאן בהמשך]]).<br /> ==עניינן הכללי==<br /> המילה [[יחוד (קבלה)|'יחוד']] מורה על התאחדות שני דברים בצורה מושלמת. למעלה מקירוב, למעלה מדביקות{{הערה|אף על פי שנפסק להלכה ש&quot;דבק הוי חיבור&quot;, כששני דברים דבוקים יחד הם עדיין שני דברים שונים, שכל אחד מהם מוגדר בעניינו הוא.}}, למעלה מקשר ולמעלה אפילו מהתאחדות. ב'יחוד' שני העניינים הופכים לדבר '''יחיד''' – שאינו ניתן כלל לחלוקה.<br /> <br /> למרות זאת, גם ביחוד ישנם שני אופנים כלליים '''יחודא עילאה''' הוא אופן בו התחתון כלול בעליון ובטל אליו במציאות (אינו מציאות לעצמו), ואילו '''יחודא תתאה''' הוא להיפך בדיוק – שהעליון מתלבש בתחתון ומתעלם בו עד שנרגשת מציאותו של התחתון בלבד, והדוגמה ה'קלאסית' לזה הוא ההבדל שבין אצילות לעולמות{{הערה|שם=לקוטי תורה ר&quot;ה|לקוטי תורה דרושים לר&quot;ה עמ' נו.}} (שהוא ההבדל בין 'עילה ועלול' לבין 'יש מאין', וכדלקמן).<br /> <br /> ===[[אצילות]] – [[עילה ועלול]]===<br /> מציאות{{הערה|שם=לקוטי תורה ר&quot;ה|}} הספירות באצילות היא באופן של '''עילה ועלול'''. שהגם שיש [[ספירת החסד]] (לדוגמא), אין היא מורגשת כמציאות בפני עצמה, אלא כלולה ומוקפת בבחינת [[ספירת החכמה|החכמה]]{{הערה|כי חסד הוא [[מקו הימין]], והוא ענף החכמה.}}, והחכמה מקפת אותו מכל צד ופינה. הדבר נמשל לשכל התלמיד כפי '''שהרב''' רואה אותו: הרב תופס ומשיג את כל השגת התלמיד מכל צד ופינה, וכל שכל התלמיד נכלל בשכל הרב (כי בכלל מאתיים מנה), ונמצא שהשגת התלמיד אינה בבחינת יש ודבר נפרד אלא כלולה ובטלה בהשגת הרב.<br /> <br /> ומאחר ו'מציאות' הספירות דאצילות בטלות בתכלית לאלוקות ועד שאינן עולות בשם כלל, לכן עולם האצילות כולו אינו נברא ואין בו נבראים (וכידוע הלשון{{הערה|הקדמת פרע&quot;ח בסופה.}} &quot;מי נתן מלאך באצילות&quot;), אלא הוא אלוקות ממש (כפי ש'מצטייר' בציור של ספירות{{הערה|פרדס שער עצו&quot;כ פ&quot;ד, הובא בדרמ&quot;צ נב, א' ועוד. וראה בספר הערכים כרך ד', אורות דספירות – פשיטותם וציורם עמ' קכא ואילך.}}).<br /> <br /> ===בי&quot;ע – יש מאין===<br /> מה שאין כן [[עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה|בעולמות בריאה יצירה עשיה]], הדבר הפוך בדיוק. דבר ה' מתעלם בעולמות אותם הוא בורא, שופע בהם בהעלם בבחינת אין ואינו מורגש כלל. והמשל בזה הוא משכל ומידות{{הערה|ישנם בחסידות לעניין זה כמה משלים נוספים, והובא כאן דוקא זה כי הוא פשוט יותר להבנה.}}: למרות שהשכל הוא הוא המוליד את המידות, הנה אחרי שהתעוררה המידה לא מורגש בה שום עניין שכלי, מה שמורגש הוא רגש הלב בלבד, ונדמה לאדם שאין כאן אלא רגש בלבד בלא שכל כלל.<br /> ==מקום ארון אינו מן המידה==<br /> בחסידות מובאת הדוגמה של '[[מקום הארון אינו מן המדה]]' הן ליחודא עילאה והן ליחודא תתאה.<br /> <br /> ===יחודא עילאה===<br /> בחלק מהמאמרים{{הערה|ראו לדוגמה תרמ&quot;ג עמ' ק.}} מפרשים ש'מקום ארון' הכוונה למקום הארון '''עצמו''' (לנפח שהוא תופס).<br /> <br /> לפירוש זה, העובדה שהארון לא תפס מקום הוא משום ש'''הארון'''{{הערה|שבו לוחות הברית, בהם מתגלית האלוקות בגילוי גמור '''בגשמיות העולם'''.}} הוא בחינת יחודא עילאה, ולכן התבטל כל גדר מציאותו ולא תפס מקום. היינו, 'עולם' היא מציאות שמוגדרת ע&quot;י מקום (וזמן), ומכיון שמציאות העולם (במקום הארון) בטילה לאלוקות – לכן גם בגשמיות הוא לא תפס מקום. שתים וחצי האמות של רוחב הארון לא תפסו שום מקום ולא הייתה בהם לא בחינת צפון ולא דרום, אלא היו נקודה אחת בלבד (כי באותן שתים וחצי אמות 'האירה' האלוקות שלמעלה מהעולם בגילוי, ומציאות העולם התבטלה והתכללה באלוקות). {{ערך מורחב|ערך=[[גדר המקום|רוחות העולם]]}}<br /> <br /> <br /> ===יחודא תתאה===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[יחודא תתאה]]}}<br /> <br /> במאמרים אחרים{{הערה|לדוגמה עטר&quot;ת עמ' קמב.}} מפרשים ש'מקום הארון' הוא קודש הקודשים, היינו, המקום '''בו מונח''' הארון (ולא מקום הארון עצמו, כדלעייל). לפירוש זה נשאר המקום נשאר בגדר מציאות, כפי שבפועל אכן היה אפשר להצביע היכן הצפון והיכן הדרום, ואפשר היה למדוד את רוחבו (20 אמה) - אלא שבמקום זה גופא התגלתה האלוקות.<br /> <br /> עניין זה הוא דוגמה ל'יחודא תתאה', האור האלוקי מאיר ונמצא בעולם, אך אינו משנה את מציאותו. הארון נמצא כאן - אבל השפעתו מתעלמת בעולם, ו'מקומו' (קודש הקודשים) נשאר מוגדר בגדרי המקום והזמן.<br /> <br /> ==שני אופני היחוד של זעיר-אנפין ומלכות==<br /> בתניא{{הערה|שער היחוד והאמונה פרק ז'.}} מבואר שישנו הבדל בין האופן בו נראים העולמות מצד [[זעיר אנפין|המידות]] לבין האופן בו הם נראים מצד [[ספירת המלכות|המלכות]]:<br /> <br /> מצד המלכות, למרות שאין לנבראים 'מציאות'{{הערה|כדוגמת דמות המשתקפת לאדם במראה. אם כי ודאי שהדמות היא מציאות בפני עצמה נפרדת מהאדם המסתכל במראה, מאחר וכל 'מציאותה' תלויה באדם העומד אנו אומרים שאין לה מציאות עצמאית משל עצמה. יש להעיר ולהדגיש שעניין זה עמוק מאד, ומשל זה אינו מכוון בכל הפרטים. כדי להבין את העניין לאשורו ולעומקו יש להביא עוד כמה משלים ולהסביר עוד כמה צדדים של הנושא.}} הנה 'חשיבות' '''יש''' להם (שאם לא היה בהם צורך למה נבראו?), אבל מצד המידות (חסד וכו') אין להם גם שום חשיבות כלל{{הערה|כי מצד המידות כל מציאות העולם היא רק התפשטות '''שלהן''' של המידות.}}.<br /> <br /> אלא שהעולם לא נברא רק ממלכות וגם לא רק מהמידות, אלא משילובן - ובשילוב זה שני אופנים:<br /> <br /> ===שילוב אדני בהוי'ה===<br /> שם ה' מורה על המידות הקדושות, ושם אדני לספירת המלכות, ומובא בקבלה{{הערה|זוהר חלק ג רעד א', פרע&quot;ח שער הברכות פרק ז'.}} שישנם שני אופנים בהם משתלבים השמות. אופן אחד הוא שילוב ספירת המלכות והתכללותה באלוקות. בשילוב זה האות הראשונה שהיא הגוברת{{הערה|לקוטי תורה שבת שובה סה ד.}} היא משם ה': י' א' ה' ד' ו' נ' ה' י'.<br /> <br /> היינו, מצד מידת המלכות כפי שכלולה במידות העליונות גם הדברים הנבראים ממנה (המקום והזמן) בטלים '''בתכלית'''. לא כביטול אור הנר לשמש (שרק אינו מועיל אבל אי אפשר לומר שאינו קיים) אלא כביטול אור השמש בשמש (טרם התפשט ויצא להאיר בחלל העולם). המשל המובא לזה בחסידות{{הערה|שם=מאמרים מלוקט|מאמרים מלוקט ד' עמ' ס&quot;ז ובנסמן שם.}} הוא מעניין הניסים שמעל הטבע: שורש ניסים אלו הוא משם הוי', וכשמאיר שם זה בעולם מתבטלים גדרי העולם. למרות ששם זה מאיר '''בעולם''', הנה באותו רגע מפסיק העולם להתנהג בגדריו הרגילים ומה שמורגש היא המציאות '''שמעל''' העולם.<br /> <br /> ===שילוב הוי'ה באדני===<br /> האופן השני הוא שילוב שם ה' באדנות (א' י' ד' ה' נ' ו' י' ה'). בשילוב זה (יחודא תתאה) המורגש הוא '''העולם''' – אלא שאף על פי כן בהעלם מאיר בו שם הוי'. והמשל לזה{{הערה|שם=מאמרים מלוקט}} הוא ניסים המלובשים בטבע, וכדוגמת נצחון המכבים. שהנצחון בא ע&quot;י מלחמה (פעולה טבעית), אלא שזה שמעטים ניצחו את הרבים (היפך הסדר הרגיל), הוא מפני ששם הוי' פעל שהטבע הנמשך משם אלוקים יפעל בהתאם לרצונו. משל נוסף לזה מובא מעניין השוחד: השופט פוסק על פי שכלו ואינו מרגיש כלל שהשוחד היטהו, ואף על פי כן למסתכל מהצד ברור שהשוחד הוא הוא זה שהיטה את שכלו.<br /> <br /> ==בדרגות האדם==<br /> בכללות דרגות האדם, עבודת הצדיקים{{הערה|שם=לקו&quot;ש|ראה לקו&quot;ש ח&quot;ה, שיחה ב' לבראשית, סעיף יא ואילך.}} היא דרגת יחודא עילאה, ואילו עבודת הבינונים עניינה יחודא תתאה.<br /> <br /> ==בעבודת ה'==<br /> אצל כל אחד בפרט הזמן שהוא מקדיש לתפילה{{הערה|שם=לקו&quot;ש}} הוא בחינת יחודא עילאה{{הערה|בכללות יותר כן הוא גם בלימוד התורה וקיום המצוות, אלא שבתפילה מודגש ומורגש יותר ביטולו לאלוקות, שהרי זהו כל עניינה של התפילה.}}, ויחודא תתאה הוא הזמן בו הוא נושא ונותן באמונה (וכיו&quot;ב) – שאז למרות שהעיקר אצלו הוא ענייני העולם, הנה הם גופא מונהגים בהתאם לרצון ה'.<br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [[אחדות ה' ויחוד ה' (ההבדל ביניהן)]]<br /> * [[דעת עליון ודעת תחתון]]<br /> * [[יחודא תתאה]]<br /> <br /> ==לקריאה נוספת==<br /> * [[ספר הערכים]] חלק ט' אחדות ה' (ו).<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> *שלמה מייזלס, '''[https://drive.google.com/file/d/1zFSqpHJ2CC948G5yOJQ3Rq6VAzNbbLtJ/view כמה ביאורים כללים בהבדל בין הביטול דיחו&quot;ע והביטול דיחו&quot;ת]''', הערות וביאורים אהלי תורה גליון א'רסו פרשת תצוה ה'תשפ&quot;ה עמוד 33<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ספירות]]<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:מושגים כלליים]]<br /> [[קטגוריה:אחדות השם]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%94_%D7%99%D7%97%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F&diff=844505 2026-04-26T19:46:18Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>{{אדמו&quot;ר<br /> |כינוי=הרבי מאוז'רוב<br /> |תמונה=משה יחיאל אפשטיין.jpg<br /> |תיאור=רבי משה יחיאל הלוי אפשטיין<br /> }}<br /> הרב '''משה יחיאל הלוי אפשטיין''' ([[ו' טבת]] [[תר&quot;נ]], 1889 – [[תשל&quot;א]], 26 בינואר 1971) היה ה[[אדמו&quot;ר]] מאוז'רוב חנצ'ין, חבר [[מועצת גדולי התורה]] וחתן פרס ישראל לספרות תורנית בשנת [[תשכ&quot;ח]] (1968).<br /> <br /> ==תולדות חיים==<br /> נולד ב[[ו' טבת]] [[תר&quot;נ]] לאדמו&quot;ר רבי אברהם שלמה הלוי מאוז'רוב, מחבר ספר שארית ברכה.<br /> <br /> החל מגיל שלוש, נהג אביו להכניסו לחדר מלא ספרי קודש ולסגור בעדו את הדלת, וכך התרגל ללמוד ללא הפסקה. בילדותו למד אצל אביו ואצל סבו - האדמו&quot;ר הרב אריה לייב (לייבוש). אביו לקחו גם לאדמו&quot;רים מחסידויות אחרות.<br /> <br /> בגיל 17 התחתן הרב משה יחיאל עם הרבנית חנה, בתו של הרב עמנואל וולטפרייד, האדמו&quot;ר מבאפיניץ ריוספשא. בט&quot;ו באייר תרע&quot;ט נפטרה הרבנית בהיותה בת 29 בלבד, ממחלת טיפוס הבטן שבה נדבקה, עת טיפלה בחולים. לאחר מותה נשא את הרבנית קילא, בתו של הרב מנחם מנדל טננבוים, ומאוחר יותר את הרבנית שינדל יוכבד בת הרב משה דוד לנדאו.<br /> <br /> עד גיל 20 למד ר' משה תלמוד ומפרשים. לעיתים למד 20 שעות ברצף. החל מגיל זה החל ללמוד גם קבלה.<br /> <br /> בגיל 22 התמנה לרב באוז'רוב. כדי לקבל את אישור השלטונות למד את שפת המדינה, עם הרב יחזקאל האלטשיק, בנו של האדמו&quot;ר מאוסטרובצה.<br /> <br /> בשנת [[תרפ&quot;ו]] לחץ עליו סבו להגר לאמריקה, באמרו שהתגלה לו שאחד מנכדיו חייב לעבור לשם. הרב משה יחיאל עשה כדבריו ועבר לניו יורק, למרות חששו לחינוך הילדים באמריקה. כמה חודשים לאחר הגיעם לניו יורק נולד לבני הזוג ילדם הרביעי, לאחר ששלושת הקודמים, בן ושתי בנות, נפטרו.<br /> <br /> בי&quot;ז בתמוז תשי&quot;ג עלה ארצה. חסידיו ב[[בני ברק]] רצו רצו לשכור לו דירה שם, כדי שיהיה קרוב אליהם, אך ר' משה העדיף לגור בדרום תל אביב. בארץ היה לנשיא אגודת ישראל. הוא ארגן כנסים ונתן הרצאות כדי לעודד אנשים להצביע למפלגה.<br /> <br /> ר' משה יחיאל היה מראשי היוצאים כנגד חילול השבת ההמוני. הוא עודד אנשים לצאת, להפגין ולהיאבק על השבת שנזנחה. נהג לומר שהמחלל שבת הוא כמי שמבטל את כל התורה, שהרי אמרו חז&quot;ל ש&quot;שקולה שבת כנגד כל המצוות&quot;.<br /> <br /> נפטר באור ל[[ראש חודש שבט]] [[תשל&quot;א]].<br /> <br /> ==קשריו עם חב&quot;ד==<br /> בשנת [[תשכ&quot;ז]] חתם על מכתב קריאה לעידוד [[מבצע תפילין|מבצע התפילין]] על ידי הרבי, כאות תודה לה' על הניסים הגלויים במלחמת ששת הימים{{הערה|1= [[נשיאי חב&quot;ד ובני דורם]] עמ' 129}}.<br /> <br /> לאחר כל ספר שהיה מוציא לאור, היה שולח שליח לרבי להעביר לו את ספרו. הרבי גילה התעניינות רבה בספריו{{הערה|1=מתוך [http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=1335 קלטת וידאו, (23:10 שניות)], [[חב&quot;ד אינפו]]}}.<br /> במכתב מ[[ח' טבת]] [[תשי&quot;ט]] כותב הרבי לאדמו&quot;ר מאוז'רוב: &quot;בהזדמנות זו, אאשר קבלת ספרו אש דת חלק ו', ויהי רצון אשר עוד רבות בשנים ירבה חיילים לאורייתא ויהי רצון שיוסיף בזה בהנקודה התיכונה ע&quot;ד גודל ההכרח על כאו&quot;א מבנ&quot;י ללמוד פנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות, וההדגשה בזה על הענין דלימוד באופן דהשגה והבנה, וכדין לימוד תורה שבע&quot;פ שנחשב ללימוד דוקא באם מבינים ומשיגים, יעוין מג&quot;א שו&quot;ע או&quot;ח סי' נו&quot;ן, הובא בלקוטי תורה לרבנו הזקן בויקרא ד&quot;ה לא תשבית (ה, ב), וכבר מפורסמים דברים חוצבים להבות אש מהרח&quot;ו בהקדמתו לשער ההקדמות, ומבוארים הענינים בארוכה לאדמו&quot;ר מוהרש&quot;ב בקונטרס עץ חיים שלו, ובודאי שלדכוותי' אין הענין דורש אריכות כלל וכלל&quot;. {{הערה|אגרות קודש, חלק יח, ע' קלב.}}.<br /> האדמו&quot;ר מאוז'רוב גם התכתב עם הרבי בנושאי עסקנות הכלל, וחילופי המכתבים בנושא נמצאים אצל נכדו {{הערה|ראו: בלבת אש, חלק ב, ע' רד, ובהערה 37 שם}}.<br /> <br /> בספריו מצטט רבי משה יחיאל רבות מספר ה[[תניא]]{{הערה|ראו למשל [להלן דוגמאות בלבד מתוך הכרכים הרבים של הספר &quot;אש דת&quot;:] בספרו &quot;אש דת&quot;, חלק ז: עמ' קיז, עמ' שפה, עמ' תקסב. בחלק י: עמ' ריז, עמ' שג. חלק יא: עמ' נה. שם, עמ' קיב. עמ' קכח. עמ' תקעח.}}. וכן מספרים נוספים מחסידות חב&quot;ד{{הערה|למשל: לקוטי תורה לאדמו&quot;ר הזקן (אש דת, חלק יא, ע' שי.) בונה ירושלים (אש דת, חלק ח, עמ' תנב. חלק יא, עמ' שנז). סידור עם דא&quot;ח (אש דת, חלק י, עמ' לה. חלק יא, עמ' תרמט).}}<br /> <br /> ==ציפייתו לגאולה==<br /> העיד על עצמו שמיום עמדו על דעתו, לא הסיח דעתו אף לשעה קלה מ[[משיח]] צדקנו.<br /> <br /> בשולחנו האחרון, שערך ב[[ח&quot;י בטבת]], אחד-עשר יום קודם פטירתו, לרגל הילולת זקנו, האדמו&quot;ר מחנצ'ין, דיבר אודות ה[[קץ]] ו[[תחיית המתים]], באותו מעמד גם השמיע אמרה רבת משמעות, שהצדיק בבואו לעלמא דקשוט אומר שם חידושי תורה שבהם הוא מגלה את מדתו שעליה עבד כל ימי חייו.<br /> <br /> שאלו אותו פעם, שכתוב בתלמוד הירושלמי, כי השטן בשומעו את קול השופר,<br /> נבהל שמא זה קול השופר הגדול, שופרו של<br /> משיח, שאז תועבר רוח הטומאה מן הארץ,<br /> ולכן הוא מתבלבל ואינו מקטרג על עם ישראל. עולה כאן השאלה: והלוא השטן שמע גם אשתקד את קול השופר, ונוכח בסופו של דבר<br /> כי זה לא היה שופרו של משיח, ואם כן, מדוע הוא נבהל מחדש?<br /> <br /> השיב האדמו&quot;ר: &quot;תקיעת השופר מעוררת את<br /> הנקודה הפנימית שבכל יהודי, ולכן השטן<br /> נתקף אימה — מי יודע, אולי הפעם יעשו<br /> יהודים תשובה אמיתית ומשיח אכן יבוא<br /> בפועל&quot;{{הערה|מתוך [[שיחת השבוע]]}}.<br /> <br /> ==חיבוריו==<br /> *סדרת הספרים '''אש דת''' - 11 כרכים, הסדרה עוסקת בעיקר בענייני אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל. הספר מסודר לפי פרשיות התורה והוא מבוסס גם על תורת הקבלה.<br /> *סדרת הספרים '''באר משה''' - חמישה כרכים על חומשי התורה וכרך אחד על נביאים.<br /> <br /> ==לקריאה נוספת ==<br /> *'''בלבת אש''', מאת אהרן סורסקי (ב' חלקים), פרקי חייהם ומשנתם של כ&quot;ק ... רבי משה יחיאל הלוי אפשטיין ושלשלת אבותיו ... אדמור&quot;י בית אוז'רוב-חנצ'ין (ניתן לעיין ב&quot;אוצר החכמה&quot;).<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> {{מיון רגיל:אפשטיין משה יחיאל}}<br /> [[קטגוריה:אדמו&quot;רים]]<br /> [[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תר&quot;נ]]<br /> [[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשל&quot;א]]<br /> [[קטגוריה:אישים הטמונים בבית העלמין בבני ברק]]<br /> [[קטגוריה:חברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94_%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%AA%D7%A8%D7%AA&diff=844523 2026-04-26T19:46:17Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>{{אהבה ויראה}}<br /> '''אהבה מסותרת''' היא האהבה הטבעית של הנפש האלוקית, הנמצאת באופן תמידי וקבוע אצל כל אחד מ[[בני ישראל|ישראל]]{{הערה|תניא פרק יח ואילך.}} ולא שייך בה שום שינויים וחלישות.<br /> <br /> אהבה זו אינה גלויה (אלא מסותרת בלב), ויש בה שתי מדריגות כלליות: '''א.''' אהבה שלמעלה משכל גלוי (שנובעת מדרגת '[[חיה (חלק הנפש)|חיה]]' שבנשמה{{הערה|קנטרס ומעיןמכ&quot;ז פ&quot;ב.}}), '''ב.''' אהבה שבלי שום טעם כלל (שנובעת מדרגת '[[יחידה שבנפש|יחידה]]'{{הערה|לקוטי תורה תצא לח ג ואילך, לט ב ואילך, אור התורה תצא עמ' תתקב ואילך ועוד.}}).<br /> <br /> האהבה הנעלית יותר (זו שבלי שום טעם) נחלקת לשתי התנועות דחיוב ושלילה{{הערה|שערי אורה בהקדמה, ויהי אומן עטר&quot;ת תשי&quot;ג ותשכ&quot;ד.}}, המהוות שתי דרגות פרטיות: '''א.''' התשוקה לידבק באלוקות (עד שמואס בחייו) נקראת &quot;[[אור העצם וכח העצם|'''אור''' העצם]]&quot; (ואינה מוטבעת ב[[עצם הנפש]] ממש), '''ב.''' העובדה שמצד אהבה זו אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד (שלכן [[מסירות נפש|מוסר את נפשו]] על [[קידוש ה']]) נקראת &quot;'''כח''' העצם&quot; (ומוטבעת בעצם הנפש ממש).<br /> <br /> ==מעלתה על כל דרגות האהבה האחרות==<br /> מכמה בחינות נעלית אהבה זו מכל דרגות האהבה האחרות:<br /> <br /> '''א. היא אהבה &quot;עצמית&quot;'''{{הערה|היינו, שאין לה סיבה חיצונית, אלא היא עצמה הסיבה והטעם לעצמה.}}, ולכן אינה נעשית על ידי עבודה{{הערה|לקו&quot;ש ד' עמ' 1151.}}, אינה נפסקת ונחלשת על ידי שום דבר{{הערה|לקו&quot;ש שם, לקוטי תורה שמ&quot;ע פו ד, בחוקותי מח ג, ר&quot;ה סב ד, שה&quot;ש ו רע&quot;א}}, התוקף שלה מוחלט והחלטי{{הערה|תניא ספי&quot;ח, בראשית תש&quot;ג פכ&quot;ו, באתי לגני תשי&quot;ג פה.}}, והיא קרובה מאד לכל אחד מישראל{{הערה|תניא פי&quot;ח. ובד&quot;ה אתם נצבים תער&quot;ב מבואר שבנקל יותר להגיע לאהבה זו מאשר אהבה הנולדת מהשכל.}}.<br /> <br /> '''ב. מולידה כל שאר האהבות'''. אהבה זו היא שורש ומקור (ומולידה את) כל שאר מדריגות האהבה{{הערה|לכה דודי תש&quot;י בתחילתו.}}, הן הדרגות ד[[אהבה טבעית]] והן הדרגות ד[[אהבה ויראה שכלית וטבעית|אהבה שכלית]].<br /> <br /> '''ג. היא רק ליחיד''' (ל[[הקדוש ברוך הוא|קב&quot;ה]]), ואינה יכולה להיות מופנית לשום דבר אחר (ללכת שבי{{הערה|היינו, להיות &quot;שבויה&quot; ב[[קליפות]].}} אחר ענייני עולם הזה או אפילו אחר גילוי אלוקות כזה או אחר). אהבה זו נקראת &quot;תשוקה&quot; ו&quot;חשק&quot;{{הערה|אני לדודי תש&quot;ח.}}, כי לשונות אלו מורים על האהבה שבהעלם העצמי של הנפש{{הערה|והחילוק בין שני הלשונות: 'תשוקה' היא האהבה בהעלם שאינו ידוע גם לעצמו, ואילו 'חשק' אמנם ידוע לעצמו - אבל אינו נוגע לפועל, וצריך להביאו לגילוי.}}. ומאחר ודבר עצמי אינו מתחלק{{הערה|דאם אפשר לחלקו נמצא שאינו עצמי אלא מורכב.}}, לכן יכול לאהוב רק דבר אחד.<br /> <br /> '''ד. אין בה שום הגבלות'''. היינו, היא נמצאת אצל 'קל שבקלים' ופושעי ישראל{{הערה|תניא ספי&quot;ח דרך חיים יא סע&quot;ד.}} בשווה לצדיקים גמורים, אין בה הפרש בין דור לדור מ[[אדם הראשון]]{{הערה|דרך חיים לז ב-ג.}} עד [[ימות המשיח|משיח]] ולא בין נשמות גבוהות לנמוכות{{הערה|פדה בשלום (בשעה&quot;ת ח&quot;א) פי&quot;ב, דרך חיים יב א-ב. לז ב-ג.}}, ואין בה חילוק בין זמן מועט לזמן רב (שלכן אינו מוכן לכפור אפילו בחיצוניות ורק לפי שעה ולעשות אחר כך תשובה){{הערה|תניא פרק כה.}}, לא בין שבת ויו&quot;ט לימות החול ולא בין תורה ומצוות לבין &quot;בכל דרכיך דעהו&quot;{{הערה|משלי ג' ו'.}}{{הערה|דמאחר ומצד גילוי אהבה זו כל עצם מהותו הוא קדוש לכן אין הבדל בין זמן אחד לשני ובין מעט לרב. לקו&quot;ש ג' עמ' 918 ואילך, ד' עמ' 1022.}}, ואפילו אין בה את מדידות והגבלות התורה{{הערה|לקו&quot;ש ד' עמ' 1322.}} (שלכן כמה צדיקים מסרו את נפשם גם על עניינים שהדין עלי שו&quot;ע הוא יעבור ואל יהרג).<br /> <br /> '''ה. אהבה זו היא בתכלית הביטול'''. בשאר כל האהבות מעורבת הרגשת עצמו{{הערה|ד&quot;ה ויט משה תש&quot;ה ותש&quot;ו פ&quot;א.}} (שהאוהב רוצה להשיג את הדבר הנאהב '''לעצמו'''), ואילו אהבה זו היא מה '''שבטבעו''' נמשך לאור אין סוף בלי שום חשבון כלל{{הערה|לקוטי תורה תזריע כ ב, תניא פי&quot;ט, תו&quot;א נג א, צט ב.}}.<br /> <br /> ולהעיר, שיחד עם האמור לעיל{{הערה|ובספר הערכים דן בכמה מקומות כיצד אין זה סותר: עמ' שנג, שנה, ובמילואים בהערות 42**, 61.}} '''א.''' ישנה אהבה שהביטול שלה גדול '''יותר''' – האהבה &quot;כברא דאשתדל&quot;{{הערה|ד&quot;ה ואתם תהיו לי תר&quot;ס.}}. כי באהבה הטבעית סוף סוף הרצון להיות כלול בעצמותו (או דבק בו{{הערה|שהם שתי מדריגות באהבה טבעית, ד&quot;ה ואתם תהיו לי שם.}}) הם רצון '''עצמו''', ואילו אהבת הבן את האב אינה מצד הבן אלא מצד '''האב''' (שכל מהותה היא שרוצה לעשות נחת רוח לאביו, ואינו חושב על עצמו '''כלל'''). '''ב.''' לפעמים מבואר שמסירות הנפש שמצד האהבה הטבעית '''אינה''' בתכלית ה[[ביטול]] לגמרי, כי סוף סוף '''כל''' אהבה היא [[ישות]], ואילו תכלית הביטול הוא רק ב[[יראה]] דוקא{{הערה|אמרי בינה שער הק&quot;ש ס&quot;פ צדי&quot;ק.}}.<br /> <br /> ==מקומה '''בנפש'''==<br /> ישנם בחסידות שלושה ביאורים על מקומה של אהבה זו בנפש{{הערה|מאיזו דרגה בנפש היא נובעת.}}, ובכללות נחלקים לשנים: אהבה מבחינת חיה '''ש[[האבות]]''' מורישים לנו, ואהבה שמבחינת יחידה (וניצוץ בורא המלובש בה) שעניינה '''שהקב&quot;ה''' נותן בו נשמה{{הערה|לקוטי תורה שה&quot;ש ו' ב'.}}.<br /> <br /> א. אהבה טבעית שמבחינת &quot;חיה&quot;, שהיא '''פנימיות'''{{הערה|ולא מחיצוניות החכמה (היינו, &quot;ברק המבריק&quot;). כי אף שחיצוניות החכמה אינה נתפסת בהשגה ממש הרי בכל זאת היא חלק משכל '''הגלוי''', ואילו אהבה המסותרת לכל הדיעות '''אינה''' חלק מכוחות הפנימיים.}} ה[[חכמה]]. (קדמות השכל), ובאותיות ה[[הוי&quot;ה (שם)|שם]] היא [[אות יו&quot;ד]] של שם הוי'{{הערה|תניא פי&quot;ח, לקוטי תורה ראה יח א'.}}.<br /> <br /> אהבה זו עם היותה למעלה מהשכל, מכל מקום '''יש''' לה טעם – אלא שהוא למעלה מטעם '''המושג'''. ההתבוננות המגלה אהבה זו היא התבוננות של '''השכל הגלוי''' בההפלאה דאור אין סוף {{הערה|שם=קונטרס העבודה|קונטרס העבודה פ&quot;ה עמ' 30 ואילך, וזאת התרומה עת&quot;ר)}}. אהבה זו היא ירושה מאבותינו, דמאחר ו[[האבות הן הן המרכבה]] זכו להוריש אותה לבניהם{{הערה|תניא פי&quot;ח.}}.<br /> <br /> ב. אהבה טבעית שמבחינת יחידה שבנפש (שלמעלה גם מפנימיות החכמה{{הערה|לקוטי תורה תצא לח ג' ואילך, לט ב' ואילך. אור התורה תצא עמ' תתקפב ואילך. וכן הוא בע&quot;ח שער מ&quot;ב פ&quot;ב וספ&quot;ג.}}). ובארבע אותיות השם היא ב[[קוצו של יוד|קוצו של יו&quot;ד]] (שלמעלה מהיו&quot;ד עצמו){{הערה|לקוטי תורה ויקרא ד ג', תצא לח ג, אור התורה תצא תתקפב.}}.<br /> <br /> באהבה המסותרת שמצד בחינה זו אין שום טעם כלל (אפילו לא כמוס{{הערה|אור התורה תצא עמ' תתקפד.}}), אלא היא טבעית ועצמית, ולכן גם אינה צריכה להתבוננות שתעורר אותה{{הערה|שם=קונטרס העבודה}}. בבחינת הביטול מעלת אהבה זו על הקודמת, שהאהבה דפנימיות החכמה עניינה ביטול הרצון (שלו לאלוקות), ואילו אהבה זו היא שאין לו רצון משל עצמו כלל -אין '''מה''' לבטל. היינו, שאין שייך כלל ביטול הרצון כי אין כלל רצון שצריך לבטל אותו{{הערה|ד&quot;ה וזאת התרומה עט&quot;ר, שבבחינת חיה עדיין יש מה שבטל אבל יחידה מתכללת ממש באוא&quot;ס ב&quot;ה ואין מה לבטל.}}.<br /> <br /> ג. אהבה טבעית שמבחינת ניצוץ קטן בורא המלובש{{הערה|ע&quot;ח שער דרושי אבי&quot;ע רפ&quot;א.}} בניצוץ נברא (הנקרא יחידה{{הערה|תו&quot;א צט ב', לקוטי תורה שה&quot;ש ו' ב', בסוכות עת&quot;ר, אני ישנה תש&quot; פי&quot;א, באתי לגני תשי&quot;ג פ&quot;ה ועוד.}}). שורש דרגה זו הוא בבחינת [[אדם קדמון]]{{הערה|שם=אדם קדמון|ובזה גופא כמה דרגות: שרק '''שורשה''' בא&quot;ק, אבל היא עצמה באצילות (אור התורה שמע&quot;צ א'תתכ), ש'''היא עצמה''' מבחינת א&quot;ק (לקוטי תורה תצא לט ב, אור התורה שמע&quot;צ א'תתו), ושהיא מבחינת עתיק דא&quot;ק (ד&quot;ה במדב&quot;ס תרס&quot;ו, ויהי אומן עטר&quot;ת פ&quot;א)}}.<br /> <br /> ;שני אופני התגלותה<br /> למרות שאהבה זו היא בעצם הנפש (בחינת חיה ויחידה), היא מתגלה בכוחות '''הפנימיים''' – ובשני אופנים:<br /> <br /> '''א.''' כמו שהיא בעצמה, שהאדם מרגיש אהבה גלויה שלמעלה מטעם ודעת. '''ב.''' שמתלבשת ב&quot;תעלומות לב&quot;{{הערה|תניא ספט&quot;ז, פל&quot;ט, קונטרס העבודה פ&quot;א עמ' 5.}} או &quot;התגלות הלב&quot;{{הערה|ד&quot;ה והיה כאשר ירים תרצ&quot;ד ספ&quot;א, בעצם היום הזה תש&quot;א פ&quot;ד.}}.<br /> <br /> ==שרשה ''באלוקות''==<br /> בשורש אהבה זו התבארו כמה מדריגות; משם הוי', מ[[שם י&quot;ה|שם י-ה]], ומהאור ש[[למעלה מהשתלשלות]].<br /> <br /> בכל נשמה יש בחינת שם הוי'{{הערה|תניא ספט&quot;ז, פל&quot;ט.}} כמו שכתוב כי חלק הוי' עמו{{הערה|דברים לב ט'.}}, אלא שבפרטיות יש בזה שתי דרגות{{הערה|לקוטי תורה לג&quot;פ לא ב'.}}: אצל [[בעלי עסקים]] נמשכת הנשמה מבחינת ו&quot;ה, ואצל [[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]] מי&quot;ה (ושתי בחינות אלו הן הנקראות אחותי וכלה, או אהבת עולם{{הערה|שם=אהבת עולם|עולם כאן הוא מלשון נצחיות, והיא '''למעלה''' מאהבה רבה (תנא דבי אליהו חלק א' ריש פ&quot;ו, הובא והוסבר בלקוטי תורה במדבר ט ד'. משכני תרכ&quot;ו פ&quot;א. מים רבים תרל&quot;ו רפנ&quot;ח).}}. הטעם שאין בכח ה&quot;[[מים רבים|מים הרבים]]&quot; לכבות אהבה זו, כי אין בכח רשות הרבים ([[טרדות הפרנסה]]) לכבות רשות היחיד (שם הוי', יחידו של עולם){{הערה|מים רבים תרל&quot;ו פרק ס&quot;א, לקוטי תורה לג&quot;פ נט ב'.}}<br /> <br /> שרש גבוה יותר הוא בשם י-ה{{הערה|לקוטי תורה חקת סו ב'. מים רבים תרל&quot;ו ריש פס&quot;ב.}}. אהבה זו טבעה כרשפי אש (ככתוב רשפיה רשפי אש שלהבת י-ה). ואחד הטעמים שאין המים רבים יכולים לכבותה (הגם שטרדות הפרנסה הם גבורות עצומות), כי תכלית גבורות אלו היא אדרבה - לעורר את האהבה (שעל ידם בא האדם לאהבה נעלית יותר){{הערה|מים רבים תרל&quot;ו פע&quot;ה.}}.<br /> <br /> ושורשה הנעלה ביותר הוא באור שלמעלה מהשתלשלות{{הערה|מים רבים תרל&quot;ו פע&quot;ג. לקוטי תורה לג&quot;פ נט ג'.}}. וטעם שאין המים רבים דנפש הבהמית יכולים לכבותה, כי מעלת שורש נפש הבהמית על האלוקית הוא רק מצד ההשתלשלות{{הערה|ששורשה בתוהו ואילו שורש נפש האלוקית בתיקון.}}, אבל מצד האור שלמעלה מהשתלשלות קודם שורש האדם '''לכל'''{{הערה|דזהו מה שאמרו רז&quot;ל (סנהדרין לח א') '''[[עבירה|דכשחטא]]''' אדם אומרים לו [[יתוש]] קדמך. והחרים תרל&quot;א עמ' יט, לקוטי תורה שמיני עצרת פו ג'}}. אור זה נקרא גם &quot;צור&quot;{{הערה|לקוטי תורה אחרי כו ג.}}, &quot;קדם&quot;{{הערה|לקוטי תורה שמע&quot;צ פג ב-ג, עפ&quot;י אור התורה שמע&quot;צ א'תתכ.}}, &quot;חושך&quot; ו&quot;צל&quot;{{הערה|לקוטי תורה שמע&quot;צ פו ד, אלא ששם מדבר בבחינת [[חושך]] '''שלמעלה''' מאור שנברא ביום הראשון. ואילו בלקוטי תורה שה&quot;ש ה ד מדבר שחושך הוא בחינת יחידה '''שלמטה''' ומקבלת מאור הראשון.}}, &quot;[[אור שנברא ביום הראשון]]&quot;{{הערה|שם=אור שנברא ביום הראשון|תו&quot;א מד ג, לקוטי תורה ראה לב ב.}}.<br /> <br /> ==טעם שנקראת מסותרת==<br /> מצד שני עניינים הופכיים לא מתגלית אהבה זו, שלכן נקראת &quot;מסותרת&quot;:<br /> <br /> '''למעליותא;''' מאחר ונובעת מעומק עצם נקודת הלב היא כה נעלית עד שאינה יכולה להתלבש ברגש גלוי{{הערה|לקוטי תורה שה&quot;ש ה ג-ד. אור התורה תצא עמ' תתקפב. לקוטי תורה שמע&quot;צ פו ד.}}, והוא על דרך משל כשם שאין האדם מרגיש שאוהב את עצמו{{הערה|לקוטי תורה שמע&quot;צ צב ד, פו ד'. אור התורה תצא תתקפב.}}.<br /> <br /> '''לגריעותא;''' מצד התלבשות הנשמה בנפש הבהמית שמעלימה ומסתירה עליה{{הערה|תניא פרק יט. לקוטי תורה שה&quot;ש ע&quot;ג.}}. בהסתר זה שני עניינים (שתי דרגות): א. עצם האהבה כפי שהיא בחכמה שבנפש אין שייך בה [[גלות]], ויכולה להיות רק ב&quot;[[שינה]]&quot;{{הערה|תניא פרק יט.}}. היינו, שמתעוררת רק כשבא לידי נסיון בדבר אמונה, אבל בדרך כלל היא רק בבחינת מקיף (שזוכר את ה' אבל אין זה משפיע על התנהגותו{{הערה|שלכן גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא.}}). ב. אבל בהתפשטות האהבה המתלבשת בכוחות הפנימיים שייך בה גם גלות{{הערה|תניא פרק יט. אגה&quot; סימן יח.}}.<br /> <br /> ==התגלותה – בכח אור הבא מלמעלה==<br /> מכיון שהאהבה המסותרת היא של עצם הנשמה (שמצד עצמה היא למעלה מהתלבשות בגוף), לא יכול האדם לגלותה בעצמו אלא רק בעזרת המשכת נתינת כח מלמעלה, וארבע דרגות בזה:<br /> <br /> '''א'''{{הערה|בשעה שהקדימו תרס&quot;ג.}}. שמתעוררת מעצמה על ידי זמנים שהם &quot;[[עת רצון]]&quot; (כגון [[שבת]]{{הערה|ואפילו ב[[תפילה]], שהיא בחינת השבת שבימות החול (תו&quot;א פ&quot;ח א, לקוטי תורה בלק עב ב)}}) מאירה בחינת [[רעווא דרעווין (בכתר)|רעוא דרעוין]]{{הערה|שהיא מעין הגילוי שהיה בזמן ה[[בית המקדש|בית]] ב[[קודש הקודשים]].}}, וגילוי זה מעורר באדם את אהבתו המסותרת – אלא מכיון שהמשכת אור זה אינה מצד [[עבודת האדם]] אין זה שייך כל כך למציאותו (ל&quot;ציור&quot; שלו). '''ב'''{{הערה|תו&quot;א נג א, לקוטי תורה מטות פא ג-ד, מצה זו תש&quot;ז פ&quot;א.}}. שמתעוררת על ידי [[קיום המצוות]], דמאחר והמצוות הן [[רצון העליון|'''רצון''' העליון]]{{הערה|היינו, דרגת ה&quot;[[כתר]]&quot; שלמעלה מעולמות.}}, מעורר קיום המצוות את האהבה המסותרת (שלמעלה מהשכל) שבאדם. '''ג'''{{הערה|ד&quot;ה יודא אתה תרס&quot;ו.}}. שמתעוררת בעת רצון, אבל ע&quot;י הקדמת העבודה שעל פי טעם ודעת. מאחר וגילוי אהבה המסותרת הוא '''[[מתנה]]''' (שנותנים לאדם מלמעלה), הוא כמשל המתנה כפשוטה, שניתנת רק למי שעשה לנותן נחת רוח{{הערה|כמאמר רז&quot;ל (מגילה כז ב, גיטין נ ב, ב&quot;ב קנו א) אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה מתנתא.}}. ובנמשל, רק אחרי שעבד האדם לייגע את שכלו להוליד אהבה ויראה, הנה רק אז נותנים לו גילוי אהבה מסותרת שלמעלה מערך השגתו. '''ד'''. ועיקר{{הערה|תו&quot;א מז ב, לקוטי תורה ויקרא ג ד (וראה בלקוטי תורה זה בעמ' א' שם שמחלק בין תורה למצוות).}} ה&quot;[[יין]]&quot; שמוציא את הסוד (אהבה המסותרת) לגילוי הוא [[לימוד התורה|לימוד תורה]] בביטול, ובפרט [[לימוד החסידות]]{{הערה|נחמו תרכ&quot;ו פ&quot;ה.}}. והטעם לזה, כי שורש אהבה המסותרת הוא האור שנברא ביום הראשון{{הערה|שם=אור שנברא ביום הראשון}} וגנזו בתורה, ולכן על ידי לימוד התורה הוא מתגלה בנפש האדם.<br /> <br /> ==הצורך בעבודת להתגלותה==<br /> יחד עם האמור למעלה שהאהבה המסותרת מתגלה על ידי אור הבא מלמעלה, הנה בלי עבודת האדם היא לא תתגלה, ושלושה עניינים בזה.<br /> <br /> '''א.''' מכיון שהיא &quot;מתנה&quot;, יש צורך בעבודת האדם שתעשה &quot;נחת רוח&quot; (שתעורר את הרצון לתת לו המתנה). נחת רוח זו נעשית על ידי קיום המצוות ובפרט לימוד התורה בביטול{{הערה|טעמים ג-ד שבסעיף הקודם.}}. '''ב.''' יש צורך הן ב[[ברית מילה|מילה]] גשמית והן במילה רוחנית. היינו, מכיון ששורש אהבה המסותרת הוא בחינת אדם קדמון{{הערה|שם=אדם קדמון}} אי אפשר שתתגלה במקום שיש ערלה וקליפות{{הערה|לקוטי תורה תזריע כא א.}} (ונדרשת מילה בגשמיות), וכן נדרשת מילה ברוחניות (פרישות מתאוות). כי התאוות מפרידות את האדם מהקב&quot;ה ומכסות את ליבו בערלת הלב (אוטמות את ליבו){{הערה|אור התורה חנוכה שיב א, אנכי תש&quot;ה פ&quot;ד.}}. '''ג.''' מכיון שהאדם הוא מבחינת ה[[עולם התיקון|תיקון]] שעיקרו '''[[מוחין]]''' ואילו האהבה המסותרת היא '''טבעית''' – אם לא יתבונן תשאר האהבה (הבאה מלמעלה) בהעלם ובנקודה ולא תתגלה בו{{הערה|לקוטי תורה בחקותי מז ע&quot;ב. תו&quot;א מד סע&quot;ב, דרמ&quot;צ קצ ע&quot;ב.}}.<br /> <br /> ==החסרון שבה לגבי שאר האהבות==<br /> '''א.''' מאחר ואהבה המסותרת טבועה באדם מצד בריאתו, כל עוד קיום המצוות בא רק מצד אהבה זו אינו נקרא [[עובד ה']] כלל{{הערה|תניא פרק טו, לקוטי תורה שיה&quot;ש לה ד, הנחות הר&quot;פ צה.}}. '''ב.''' מכיון שאהבה זו היא טבע הנפש '''האלוקית''', מתעוררת על ידי [[התבוננות]] מצומצמת, וטבעה [[אהבה כמים|אהבה &quot;כמים&quot;]] – אין היא פועלת כל כך על נפש הבהמית (שעיקר הבירור שלה על ידי התבוננות עמוקה ורחבה ותקיעת הדעת, ו[[אהבה כרשפי אש]]){{הערה|ד&quot;ה וכי ימכור אור התורה משפטים פ&quot;ה, קונטרס העבודה פ&quot;ה, תורת שלום עמ' 92.}}. '''ג.''' מאחר והיא עצמה אינה התהוות חדשה{{הערה|כי היא טבועה באדם מלידתו ומטבע בריאתו.}}, לכן גם אינה ממשיכה אור חדש (שלמעלה מהעולמות) אלא רק את האור המחיה ומהווה{{הערה|ולאחותו הבתולה תרכ&quot;ז, ותרכ&quot;ט פ&quot;א ואילך. בלילה ההוא תש&quot;כ (וכן בדודי שלח תרכ&quot;ח פ&quot;ד).}}.<br /> <br /> ==שמותיה, הכיניים והמשלים==<br /> מצד ענייניה הרבים נקראת האהבה המסותרת בשמות רבים ושונים: '''אב'''{{הערה|לקוטי תורה שמע&quot;צ פג ב.}}, כי היא המולידה כל שאר האהבות, '''אהבה רבה'''{{הערה|תו&quot;א מד רע&quot;ג, מז א ואילך.}} (ולפי ביאור זה אהבה שכלית היא אהבת עולם), הן כי מצד שורשה היא למעלה מהדעת, וכן כי כשמתגלה אינה מוגבלת. '''אהבת עולם''', ובזה שני ביאורים הפוכים: &quot;עולם&quot; מלשון העלם – שהיא אהבה הטבעית שמ[[אברהם אבינו|אברהם]], שלמטה מאהבה רבה שנמשכת מ[[אהרן הכהן|אהרון]]{{הערה|אור התורה סוכות א'תשמג, תו&quot;א פב ע&quot;ב.}}, ו&quot;עולם&quot; מלשון נצחיות (כמו &quot;לעולם ועד&quot;){{הערה|שם=אהבת עולם}} - שלפי ביאור זה היא למעלה מאהבה רבה. '''אות ברית''' (ולפעמים &quot;ברית&quot;){{הערה|לקוטי תורה שלח מב ג.}}, כי לא שייך בה שינויים והיא אות הברית ביני וביניכם. ונקראת '''אחותי'''{{הערה|שה&quot;ש ד ט-י, ה' ב' ועוד. לקוטי תורה בהר לט ד'.}}מצד כמה טעמים: כי היא כדוגמת אהבת אח ואחות שהיא טבעית ואי אפשר שתפסק{{הערה|לקוטי תורה שה&quot;ש לד ע&quot;א, אור התורה אמור עמ' קמט, ולאחותו הבתולה תרכ&quot;ז ותרכ&quot;ט פ&quot;א.}}, כי &quot;אחותי&quot; הוא מלשון &quot;איחוי אלכסנדרית&quot; שמחבר שני דברים להיות כגוף אחד ממש{{הערה|לקוטי תורה בהר לט סע&quot;ג, שה&quot;ש כט רע&quot;ג.}}, כי היא מבחינת החכמה שנקראת אחותי{{הערה|משלי ז' ד'.}}, וכי היא ירושה מאברהם שאיחה את כל באי העולם לפני הקב&quot;ה{{הערה|ולאחותו הבתולה תרכ&quot;ז ותרכ&quot;ט פ&quot;ב.}}. '''איתן'''{{הערה|ספר הערכים [אהבת ה'] אהבה מסותרת סעיף ב' (גדריה) ס&quot;ק ג' (בתוקף מוחלטי, בסופו).}} מצד התוקף שבה, כי פירוש איתן הוא תוקף וחוזק{{הערה|נושאי כלי הרמבם הל' יסודי התורה פרק ה' הלכה ד'.}}. '''שש''' הוא אחד מארבעת המינים מהן עשויות יריעות המשכן, ורומז לאהבה המסותרת כי שש הוא [[פשתן]]{{הערה|תוספתא מנחות פ&quot;ט ה&quot;ז, יבמות ד' ב'.}}, ובפשתן כמה עניינים הרומזים לאהבה מסותרת: דכשם שבפשתן מכל גרעין עולה קנה יחידי כך האהבה מסותרת פשוטה ואינה מורכבת (ולכן נקראת גם '''בד''', מלשון [[בדד]]{{הערה|לקוטי תורה במדבר כח ג'.}}), וכן עניינה הוא ליכלל ביחידו של עולם{{הערה|שם=תו&quot;ח|תו&quot;ח שמות תמו ב ואילך, דרמ&quot;צ פז א'. אור התורה אחרי עמ' צ'.}}. בנוסף לכך צבע הפשתן [[לבן (צבע)|לבן]] - צבע עצמי (ואינו כשאר גוונים שהם דבר הנוסף על העצם){{הערה|שם=תו&quot;ח}}. ועוד, שפירוש המילה &quot;שש&quot; היא &quot;ששש בגוונים&quot;. היינו, שהוא שורש לכל שאר הצבעים – וכך אהבה המסותרת שורש לכל שאר האהבות{{הערה|שם=תו&quot;ח}}. והנה, ארבעת המינים שביריעות{{הערה|שש (פשתן), תכלת {צמר צבוע כחול), ארגמן (צמר צבוע אדמדם) ותולעת שני (צמר צבוע אדום) (שמות כו, א').}} הם כנגד ארבעת כלי [[המשכן]]{{הערה| ושני ביאורים בזה. בתו&quot;ח (שמות תמז א'): ארון כנגד שש, שלחן כנגד תולעת שני, ומזבח הפנימי גנגד ארגמן (והחיצון אינו נמנה כי הוא מחוץ למשכן). ואילו בדרך מצותיך (פו ב): ארון ומנורה (נחשבים לאחד) כנגד שש, שלחן כנגד תולעת שני, מזבח הפנימי ארגמן והחיצון כנגד תכלת.}}, ובפרט &quot;שש&quot; הוא כנגד '''[[ארון הברית|ארון]] ו[[מנורת הזהב|מנורה]]''' כי הארון שבו מונחים הלוחות רומז לשורש האהבה המסותרת, והמנורה שמונחת ב[[דרום]] ([[ספירת החסד|חסד]]) רומזת לאהבה המסותרת כפי שבאה לגילוי בלב. '''אש שחורה''' (ולפעמים &quot;שחרות&quot; או &quot;חושך&quot;){{הערה|לקוטי תורה בחקתי מח ג'. שה&quot;ש ה' ג-ד}}, הן מצד שהיא למעלה מבחינת גילוי, והן משום שהיא מכוסה ומוסתרת בנפש הבהמית. '''אש שלמעלה'''{{הערה|לקוטי תורה סוכות עח ד'.}} היא נקראת מצד כמה טעמים: א. שהיא כדוגמת אש שלמעלה שאין המים מכבים אותו, ב. שבאה מלמעלה והתגלותה היא רק אחרי עבודת האדם{{הערה|כדוגמת אש המזבח שיורדת רק אחרי שמביאים מן ההדיוט.}}, ג. כי אש שלמעלה דא [[אוריאל]]{{הערה|רמ&quot;ז לזח&quot;ג כז א'.}} – ב[[גימטריה]] &quot;אברהם&quot; (והתעוררות אהבה זו היא מבחינת אברהם). '''חמאה'''{{הערה|לקוטי תורה שלח מב ד'.}}, כי '[[חלב (משקה)|חלב]]' הוא '''התבוננות''' המגדילה את האהבה, ו'חמאה' (שהיא השומן הצף על גבי החלב) רומזת לאהבה רבה שלמעלה מהכלי. '''יין'''{{הערה|תו&quot;א לא א'. מו ב'. תו&quot;ח מקץ עב ב'. ויחי צה ב'.}}, כי כשם שאת היין מפיקים על ידי ביטוש הענבים ואת היין המשובח דוקא מהענבים הגדלים על הארץ – כך גילוי האהבה המסותרת הוא על ידי [[ביטוש]] וביטול עצמו (ונפשי כ[[עפר]] לכל תהיה{{הערה|סיום שמונה עשרה, מברכות יז א'.}}). '''לבן''' (צבע){{הערה|דרך חיים צט. תו&quot;א מו ב'. תו&quot;ח ויחי צה ב'.}}, כי כמו הצבע הלבן כך גם האהבה המסותרת היא עצמית ואינה מורכבת בשכל. '''סגולה'''{{הערה|ועתה אם שמע תשמעו תר&quot;ס עמ' קלט.}}, כי סגולה הוא דבר שלמעלה מהשגת השכל, וכן &quot;[[סגול (ניקוד)|סגול]]&quot; הם שלוש נקודות הרומזות להתכללות [[חסד גבורה תפארת|חסד-גבורה-תפארת]] (מצד הגילוי שלמעלה מהשתלשלות). '''סוד'''{{הערה|מאמרים תרכ&quot;ט עמ' שסג-שסד.}}, כמו שאמרו{{הערה|עירובין ס&quot;ה סע&quot;א, סנהדרין לח א.}} &quot;נכנס יין יצא סוד&quot;. היינו, דמצד עצמה מוסתרת אהבה זו בהעלם בנפש, ויציאתה לגילוי הוא על ידי יינה של תורה (פנימיות התורה, חסידות וקבלה, וכן על ידי [[קידוש]] של יין{{הערה|ולהעיר שבקידוש יש 70 תיבות, כהגימטריה של יין ושל סוד.}} ו[[ניסוך היין]] על המזבח). '''רז'''{{הערה|לקוטי תורה במדבר יג ד. נשא כד ד.}}, כי היא גנוזה בהעלם הנפש, וזהו &quot;מי גילה לבני רז זה&quot;{{הערה|שבת פח ע&quot;א.}} – כי גילוי בחינת &quot;רז&quot; הוא על ידי בחינת &quot;[[מי]]&quot;, ובזה עצמו שני פירושים: כי התגלות האהבה הטבעית הוא על ידי [[ספירת הבינה|בינה]] (ובינה היא &quot;מי&quot;{{הערה|מאורי אור מ סח.}}), וכי מי הוא סובב מגילוי אהבה זו הוא על ידי המשכה מלמעלה{{הערה|ראה בפסקה &quot;התגלותה – בכח אור הבא מלמעלה&quot;}}. '''עולה'''{{הערה|שם=לקוטי תורה שמע&quot;צ צג|לקוטי תורה שמע&quot;צ צג א.}}, כי אינה בבחינת רשפי אש הנקראים אִשֶה (בסגול){{הערה|שזו האהבה הבאה מבירור נפש הבהמית.}}, אלא בבחינת יחוד בתכלית{{הערה|כי סיבתה הוא עצם הנשמה שהיא חלק ה' ממש.}}. '''[[ציון]]''', כי זה שישראל הם עם ה' מתבטא בכך שמוסרים נפשם עבורו, ומסירות נפשם היא מצד אהבה זו{{הערה|שם= אור התורה דברים עמ' לג|אור התורה דברים עמ' לג}}, כי אהבה זו שבאדם היא ציון ורמז לרצון העליון{{הערה|שם=לקוטי תורה שמע&quot;צ צג}}, כי ציון בגימטריה &quot;[[יוסף הצדיק|יוסף]]&quot;{{הערה|לקוטי תורה להאריז&quot;ל ויצא ד&quot;ה ותקרא. מאו&quot;א צ טו.}} – ואור שנברא ביום הראשון (שממנו באה האהבה המסותרת) נזרע ביוסף הצדיק{{הערה| אור התורה דברים עמ' לג}}, וכי בציון ([[ירושלים]]) נאמר &quot;שם ציווה ה' את הברכה&quot;{{הערה|תהילים קלג ג'.}} וכן אהבה זו היא בחינת ברכה{{הערה|שם=לקוטי תורה דברים א ג| לקוטי תורה דברים א ג.}}. '''ברכה'''{{הערה|שם=לקוטי תורה דברים א ג}}, כי בדרך כלל אהבה היא הממוצע להגיע מהודאה לברכה{{הערה|לקוטי תורה דברים א סע&quot;א}}, אבל אהבה זו היא עצמה בחינת ברכה. '''[[צל]]'''{{הערה|לקוטי תורה שמע&quot;צ פו ד.}}, כי (למרות שהיא מסותרת) בכוחה להגן כל היום{{הערה|כמו שצל הוא מחסה להגן מחום השמש, מזרם ומטר.}} על חיצוניות הלב שלא יפול בתאוות. '''קדושה'''{{הערה|לקוטי תורה שלח מב ע&quot;ג. לקוטי תורה מטות פא ד.}}, כי &quot;קדוש&quot; הוא מובדל. ומובדל באמת אפשר לומר רק על אור אין סוף המובדל מעולמות – שמשם נלקחה אהבה זו. וזהו שנאמר בישראל{{הערה|דברים ז ו.}} &quot;כי עם קדוש אתה&quot;, דעיקר ההבדל שבין ישראל לעמים הוא מצד אהבה זו שלמעלה מהשכל.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> ליקוטי אמרים פרקים [[ליקוטי אמרים - פרק י&quot;ח|יח]]-[[ליקוטי אמרים - פרק כ&quot;ה|כה]]<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> *'''[http://www.chabad.org.il/Concepts/Item.asp?ArticleID=39&amp;CategoryID=200&amp;SubjectID=5 אהבת ה' הטבעית]''', באתר צעירי חב&quot;ד<br /> *[[ספר הערכים חב&quot;ד]], ערך '''[http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30546&amp;st=&amp;pgnum=181&amp;hilite= אהבת ה' - אהבה מסותרת]'''<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה: מושגים בחסידות]]<br /> [[קטגוריה: תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:אהבת השם]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99_%D7%A2%D7%A6%D7%A8%D7%AA&diff=844510 2026-04-26T19:46:17Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>[[קובץ:ריקוד שמחת תורה.jpg|250px|ממוזער|שמאל|הקפות בשמחת תורה. ציור: [[זלמן קליינמן]]]]<br /> '''שמיני עצרת''' הוא [[חג]] הנחגג ב[[כ&quot;ב בתשרי]], היום האחרון שלאחר [[חג הסוכות]]. ב[[ארץ הקודש]] חוגגים ביום זה את החג [[שמחת תורה]], ובחוץ לארץ שמחת תורה נחגג לאחר שמיני עצרת, ב[[יום טוב שני של גלויות]] - כ&quot;ג בתשרי.<br /> <br /> רבותינו נשיאנו דיברו רבות במעלתו של החג, שממנו נמשכת ה[[שמחה]] לכל השנה, ולכן יש להזהר לנצל את הזמן ביום זה ככל האפשר לשמחה וריקודים{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/4/782.htm אגרות קודש אדמו&quot;ר שליט&quot;א חלק ד, אגרת תשפב].}}.<br /> <br /> ==מקור החג==<br /> על חג שמיני עצרת נכתב בתורה:<br /> {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה' פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה, תְּמִימִם. מִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לַפָּר לָאַיִל וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט. וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד, מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ.|מקור=[[חומש במדבר]], כ&quot;ט, ל&quot;ה-ל&quot;ח.}}<br /> <br /> ב[[גמרא]] נכתב ששמיני עצרת נחשב כ[[חג]] בפני עצמו, בששה דינים המנויים בסימן &quot;פז&quot;ר קש&quot;ב&quot;: פ' - פייס, ז' - זמן, ר' - רגל, ק' - קרבן, ש' - שיר, ב' - ברכה{{הערה|[[מסכת ראש השנה]], דף ד', עמ' ב'.}}. ב[[תורת החסידות]] מבואר עניינו של הסימן &quot;פז&quot;ר קש&quot;ב&quot;, שהוא מבטא את כך שע&quot;י &quot;פז&quot;ר&quot; - פיזור וביטול ה[[ישות]], נעשה &quot;קש&quot;ב&quot; - האפשרות להקשיב ולקלוט את ענייני ה[[קדושה]], שזהו ענייני של החג שמיני עצרת - לקלוט את הקדושה{{הערה|[[ליקוטי תורה]], דרושי שמיני עצרת, צ&quot;א, ב.}}.<br /> <br /> ==מצוות ומנהגי החג==<br /> ===ישיבה בסוכה===<br /> ב[[חסידות חב&quot;ד]] מקפידים שלא לאכול ולשתות שום דבר מחוץ ל[[סוכה]] גם בשמיני עצרת (ללא ברכת &quot;לישב בסוכה&quot;), למרות שבשאר העדות, הליטאים והחסידים, לא נוהגים לאכול ולשתות בסוכה ביום זה.<br /> <br /> ===הקפות===<br /> [[קובץ:הקפות.jpg|שמאל|ממוזער|300px|ציור המתאר את ההקפות שערך [[רבי לוי יצחק]], אביו של [[הרבי]], במהלך גלותו ב[[צ'אילי]].]]<br /> {{ערך מורחב|הקפות}}<br /> מנהג ישראל להקיף את בימת [[קריאת התורה]] עם [[ספר תורה|ספרי התורה]] בחג שמחת תורה, ב[[שמחה]], [[שיר]]ים ו[[ריקוד]]ים ולחגוג בדרך זו את סיום קריאת כל התורה. מנהג זה החל בארצות [[יהדות אשכנז|אשכנז]] לפני מאות שנים{{הערה|רבי אייזיק מטירנא בספר המנהגים - שמיני עצרת. [[מרדכי יפה|לבוש]] ו[[רמ&quot;א]] אורח חיים סימן תרסט.}}, ומשם התפשט לקהילות הספרדים. רבי [[חיים ויטאל]] הביא{{הערה|שער הכוונות קד, א.}} שרבו [[האריז&quot;ל]] נהג במנהג זה, וכן הראה מקור למנהג ב[[ספר הזוהר]]:<br /> {{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=זוהר חלק ג' רנו, ב|תוכן=<br /> וְנוֹהֲגִין לְמֶעְבַּד יִשְׂרָאֵל עִמָּהּ חֶדְוָה, וְאִתְקְרִיאַת שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּמְעַטְּרָן לְסֵפֶר תּוֹרָה בְּכֶתֶר דִּילֵיהּ<br /> {{ש}}'''תרגום''': ונוהגים לעשות ישראל עימה שמחה, ונקראת שמחת תורה. ומעטרים לספר התורה בכתר שלו}}<br /> <br /> רבי עמנואל חי ריקי הביא כי המנהג לערוך הקפות הוא לא רק בשמחת תורה אלא גם ב[[שמיני עצרת]] (בחוץ לארץ - שם שמיני עצרת הוא היום הראשון של החג ושמחת תורה הוא היום השני){{הערה|משנת חסידים מסכת ימי מצוה וסוכה, פרק יב.}}, ובעקבותיו [[אדמו&quot;ר הזקן]] פסק כך ב[[סידור אדמו&quot;ר הזקן|סידורו]]{{הערה|ראה בהרחבה בקובץ אור ישראל (מונסי) סא, ע' רס. ובמאמרו של הרב נחום גרינוולד בקישורים חיצוניים.}}. מנהג חב&quot;ד לערוך הקפות בליל שמיני עצרת, בליל וביום שמחת תורה{{הערה|שם=קובץ|[[קובץ ליובאוויטש]] גליון 5, ע' 72.}}.<br /> <br /> אצל רבותינו נשיאנו ההקפות בשמיני עצרת היו ברצינות ביחס להקפות של שמחת תורה, שבהם הייתה השמחה גדולה יותר, למעלה ממדידה והגבלה{{הערה|1=שיחת ליל ה' דחג הסוכות תנש&quot;א. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59224&amp;st=&amp;pgnum=324&amp;hilite= ליל שמחת תורה תשד&quot;מ]. [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/5726-1/115/117.htm יום שמחת תורה תשכ&quot;ו]. תשנ&quot;ב.}}. עם זאת, הנהיג [[הרבי]] שכבר בשמיני עצרת יהיו ההקפות בשמחה שפורצת את כל ההגבלות ממש{{הערה|שיחות תשד&quot;מ ותשנ&quot;ב הנ&quot;ל.}}. הרבי הסביר באריכות את הסיבה לכך - שבזמננו מוכרחים לבטל את ה[[גלות]] על ידי שמחה, ולכן יש לעשות זאת גם בשינוי הסדר הרגיל (בדומה לסיפור על אדמו&quot;ר הזקן שהקדים את [[תקיעת שופר|תקיעת השופר]] לפני התפילה, וכך פעל ברוחניות את הנצחון ב[[מלחמת רוסיה-צרפת]]){{הערה|שיחת תשד&quot;מ הנ&quot;ל.}}.<br /> <br /> ב[[תורת החסידות]] מבוארת מעלת ההקפות בהרחבה, בתור שמחה שלמעלה מכל הגבלה שבה מתאחדים כל ישראל מבלי חילוק, ושמחה זו פועלת התרוממות ב[[לימוד התורה]] של כל השנה.<br /> <br /> <br /> ===עליה לתורה===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[קריאת התורה בשמחת תורה]]}}<br /> בשמחת תורה ישנה הקפדה מיוחדת להשתדל לעלות לתורה, ובקהילות ישראל ישנם מנהגים שונים האם לכפול את הקריאה שוב ושוב עד שכולם יזכו לעלות, או שיעלו כמה ביחד.<br /> <br /> בנוסף, ישנם מנהגים מיוחדים הקשורים עם העליה לתורה, דוגמת עליה מיוחדת לילדים הנקראת בשם 'כל הנערים', עליית [[חתן תורה]] ו[[חתן בראשית]], ופיוטים מיוחדים הקשורים עם קריאה התורה.<br /> <br /> ===יזכור===<br /> בין קריאת התורה לתפילת מוסף אומרים בבית הכנסת את תפילת [[יזכור|יִזְכּוֹר]], בה מזכירים הילדים את נשמות הוריהם שנפטרו, ומבקשים עבור הנשמות שתהיה להם מנוחה בגן עדן. מי שיש לו אב ואם - יוצא מבית-הכנסת בזמן הזכרת נשמות.<br /> <br /> ===תפילת גשם===<br /> ב[[תפילת מוסף]] ביום זה מתחילים להזכיר את הגשם בתפילה באמירת [[משיב הרוח ומוריד הגשם]]{{הערה|משנה וגמרא ריש מסכת תענית.}}. בקשר לכך, נקבעה ב[[חזרת הש&quot;ץ]] של מוסף &quot;תפילת גשם&quot;, הכוללת מספר פיוטים שבהם תפילה לה' על ה[[גשם]].<br /> <br /> ב[[תורת החסידות]] מוסבר שתפילת הגשם שייכת לתוכנו של היום - &quot;שמיני עצרת&quot;, &quot;עצרת&quot; במשמעות קליטה, שביום זה נקלטים באופן פנימי כל ההמשכות שנמשכו ב[[חג הסוכות]] וכך באים בגלוי ונמשכים לכל השנה כולה בגשמיות; וענין זה הוא ענין הגשם{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/38/92d.htm לקוטי תורה שמיני עצרת צב, ד]. ועוד.}}.<br /> <br /> ==בתורת החסידות==<br /> בתורת החסידות מבואר{{הערה|לקוטי תורה דרושים לשמע&quot;צ פו, ג. וראה גם לקוטי תורה דרושים לסוכות עח, סע&quot;ג וריש ע&quot;ד. שם עט, ג. פא, ג.}} ששמיני עצרת הוא מלשון קליטה (עצרת מלשון קליטה{{הערה|לקוטי תורה דרושים לשמע&quot;צ פה, ג. שם פח, ד. צא, א. סידור (עם דא&quot;ח) שער הלולב רסג, ג. מאמרי אדמו&quot;ר האמצעי ויקרא ח&quot;א ס&quot;ע שצ. וש&quot;נ. אור התורה סוכות שם. שם (הוספות) ס&quot;ע א'תתקמו. ובכ&quot;מ.}}) של כל העניינים של חודש תשרי, החל מעניין של &quot;תמליכוני עליכם&quot; שבראש השנה.<br /> <br /> שמיני עצרת (שמיני מלשון שומן{{הערה|אור התורה שמע&quot;צ ע' א'תתיז; סד&quot;ה ביום השמיני עצרת עדר&quot;ת (המשך תער&quot;ב ח&quot;א ע' תלה); סד&quot;ה ביום השמיני שלח תרע&quot;ח (סה&quot;מ תרע&quot;ח ע' מה), ועוד – בשם הה&quot;מ – דשמיני הוא ל' שמן. ובסד&quot;ה ביום השמיני עצרת תרצ&quot;ד (תשי&quot;א) (סה&quot;מ ה'תשי&quot;א ע' 60), תש&quot;ב (סה&quot;מ ה'תש&quot;ב ס&quot;ע 35), תש&quot;ג (סה&quot;מ ה'תש&quot;ג ע' 53) הוא כבפנים. וראה גם אור התורה שם ריש ע' א'תתיח.}}) הוא התמצית וה&quot;עסענץ&quot;{{הערה|ראה אור התורה בלק ע' תתקכו: אַסענצייע, כן אמר אדמ&quot;ו נ&quot;ע על בחי' שמיני עצרת.}} של כל הענינים דחודש תשרי{{הערה|ראה ד&quot;ה ביום השמיני שלח תקס&quot;ג (סה&quot;מ תקס&quot;ב ח&quot;ב ע' תקנו), תרע&quot;ח (סה&quot;מ תרע&quot;ח ע' לט), תרצ&quot;ג (סה&quot;מ קונטרסים ח&quot;א רנד, א). ועוד.}}, ובו נקלטים (עצרת מלשון קליטה) כל ענינים אלו. ועל ידי זה נמשכים (כל הענינים דחודש תשרי) על כל השנה, כמ&quot;ש [[אדמו&quot;ר הצמח צדק]]{{הערה|ב&quot;קיצור מתורה ע&quot;פ ביום השמיני שילח וגו' .. תקס&quot;ג&quot; – אור התורה שמע&quot;צ ס&quot;ע א'תתיח. וראה רד&quot;ה זה תקס&quot;ג שם.}} ש&quot;בו (בשמיני עצרת) מקבלים כל ישראל שפע הנהגתם בתורתם ועבודתם כל השנה&quot;.<br /> <br /> בשמיני עצרת מקבל כל יהודי נתינת כח על כל השנה, שבענייני העולם, שמצד עצמם הם חול, הוא יוכל להחדיר בהם קדושה ולעשות מהם [[דירה בתחתונים]]{{הערה|ד&quot;ה ביום השמיני ספה&quot;מ מלוקט ב'.}}.<br /> <br /> ==ימי חב&quot;ד==<br /> {{ערך מורחב|שמיני עצרת תשל&quot;ח}}<br /> *בליל שמיני עצרת [[תשל&quot;ח]] לקה [[הרבי]] בהתקף לב חמור בעיצומם של ה[[הקפות]], ולא יצא לביתו ולציבור החסידים עד [[ראש חודש כסלו תשל&quot;ח]].<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[שמחת תורה]]<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> *[https://www.mafteiach.app/likkutei_sichos/by_moad/shmini_atzeres לקוטי שיחות מועדים - שמיני עצרת] {{מפתח}}<br /> *[https://chabad.info/wp-content/uploads/2018/09/27-09-2018-07-07-33-לוח-יומי-תשרי-תשעט-חלק-ג.pdf לוח יומי - הלכות ומנהגי שמיני עצרת ושמחת תורה] מאת הרב [[יוסף ישעיה ברוין]], תשרי תשע&quot;ט<br /> *[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30510&amp;st=&amp;pgnum=359&amp;hilite= אוצר מנהגי חב&quot;ד - שמיני עצרת ושמחת תורה]<br /> <br /> {{חגים וזמנים}}<br /> {{סוכות}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:שמיני עצרת ושמחת תורה|*]]<br /> [[קטגוריה:חגים וזמנים]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%93%D7%9D&diff=844507 2026-04-26T19:46:17Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''דם''' הוא נוזל הזורם בגוף האדם, וכן בבעל החיים, המעניק חיים לגוף. משמש כממוצע המחבר את הנפש הרוחנית עם הגוף הגשמי.<br /> <br /> ==עניינו בעבודה==<br /> עניינו בעבודה הוא [[גבורה|גבורות]], ה[[עבודה]] בקו השמאל: ביטול וביטוש ה[[נפש הבהמית]] ע&quot;י [[מרירות]] הבאה מהתבוננות בריחוקו מאלוקות{{הערה|ספר המאמרים תרצ&quot;ט עמ' 234.}}. ע&quot;י עבודה זו נמשך [[אור אין סוף]] (&quot;נשמת&quot; העולמות) להתקשר ולהתחבר ב[[מידות (ספירות)|מידות]] (&quot;גוף&quot; העולמות). כי אוא&quot;ס המאיר במידות הוא כ[[נשמה]] המחיה את ה[[גוף]]{{הערה|לקוטי תורה שיה&quot;ש אני ישנה וליבי ער קול דודי דופק.}}.<br /> <br /> ==רביעית דם שבו תלויה הנפש==<br /> מלבד הדם ה&quot;רגיל&quot; ישנה ב[[לב]] תמיד רביעית דם '''מצד עצמו'''{{הערה|ליקוטי תורה שיר השירים ל&quot;א א'.}} והיא &quot;רביעית דם שהנפש תלויה בו&quot;{{הערה|שבת ל&quot;א סע&quot;ב, חולין ע&quot;ב א'.}}. כלומר, בשונה משאר הדם (שתפקידו לחיות את האברים) הנה רביעית זו היא בשביל הלב עצמו, להיות משכן רוח החיים שבלב{{הערה|משכן הנפש הבהמית, וראה בתניא פרק ט'.}}, והיא כלי לרוח החיים{{הערה|מאמרי אדמו&quot;ר הזקן תקע&quot;א עמ' קצ&quot;ז.}}.<br /> <br /> האופן בו מגיע דם ה[[נפש]] לכל ה[[אברים (בגוף)|איברים]] ומחיה אותם הוא ע&quot;י הדם המתהווה מן המאכלים. תחילה מתעכל המאכל ומתבשל ב[[כבד]] (ששם נעשה דם ומתברר). המובחר שבדם נשלח ללב, מתאחד עם דם הנפש, ועד שנעשה '''הוא עצמו''' דם הנפש ממש{{הערה|לקוטי תורה שיה&quot;ש אני ישנה וליבי ער קול דודי דופק.}}. בתחילה נסגר הדם בתוך הלב, ואחר כך נפתח הלב (ע&quot;י כח שנמשך מן המוח) להמשיך הדם בכל האברים. ומאחר וכל הזמן [[עבודת הבירורים|מתברר]] ונשלח דם חדש מן הכבד אל הלב וכו', לכן דופק הלב תמיד בתנועה דרצוא ושוב בסגירה ופתיחה.<br /> <br /> ==עניינו בעולמות==<br /> החיות והחמימות שבה מחיה הדם את האיברים (וברוחניות, האור האלוקי המחיה את העולמות{{הערה|אור התורה דרושים לשבועות קס&quot;ח, ויצא 354.}}) נמשכת מהגבורות{{הערה|כי חמימות מוספת חיות וקרירות הוא העדר והסתלקות החיות.}}. שורש גבורות אלו הוא בגבורות דעתיק יומין ([[בוצינא דקרדוניתא]] שבפנימיות הכתר) המלובשות במוחא סתימאה (הבחינה העליונה שבחיצוניות הכתר{{הערה|בחיצוניות הכתר שתי בחינות כלליות: בחינה התחתונה שבו היא [[אריך אנפין]] שהוא שורש העולמות, והעליונה היא [[מוחא סתימאה]] שהיא שורש התורה.}}) שמשם עיקר המשכת החיות לכל העולמות{{הערה|כפי שמתבאר בפרק נ&quot;ב בתניא, שחיות העולמות מעיקר השכינה מתאפשר רק ע&quot;י התלבשותה ב[[תורה]].}}. והיינו, עניין הדם ב&quot;עולמות&quot; הוא, שגבורות דעתיק מתלבשות במוחא סתימאה, משם (ע&quot;י בחינת ה&quot;[[שערות]]&quot; היונקות ממנו) נמשכת התורה, ועניין התורה הוא להמשיך ל[[זעיר אנפין]] (שהם העולם עצמו{{הערה|כי המידות הן כדוגמת ה&quot;[[גוף]]&quot;, והאור האלוקי המחיה אותם הוא ה&quot;[[נפש]]&quot;.}} את החיות האלוקית.<br /> <br /> === טעם שנקרא הקב&quot;ה &quot;לב&quot;===<br /> מהפסוק &quot;צור לבבי וחלקי אלוהים לעולם&quot;{{הערה|תהלים ע&quot;ג, כ&quot;ו.}} לומד המדרש{{הערה|שיר השירים רבה ה' ב'.}} &quot;שנקרא הקדוש ברוך הוא '''לבן של ישראל'''.<br /> ומסבירה תורת החסידות{{הערה|לקוטי תורה שיה&quot;ש ל&quot;ד א' בד&quot;ה &quot;אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי כו'&quot;, ומובא גם באור התורה יתרו תתקל&quot;ז ובשה&quot;ש תקי&quot;ח-ט}}, שטעם שנקרא הקב&quot;ה לב הוא משום שהוא מחיה את העולמות כדרך שהלב מחיה את האיברים. ובפרטות, האיברים כולם (כל אחד מהם) מקבל חיותם משלוש בחינות שבדם:<br /> <br /> '''חיצוניות האיברים''' מקבלים את הדם ישירות מהכבד, שהבשר שורשו וחיותו מדם הכבד.<br /> <br /> '''אמצעיות האיברים''' מקבלת מהדם שבלב. היינו, את הדם המובחר שולח הכבד ללב (ולא לאיברים). ולאחר שהזדכך שם זיכוך נוסף נעשה בו בחינה רוחנית, ואז הוא נשלח דרך הגידים{{הערה|למעשה דרך שני סוגי גידים: גידים הדופקים וגידי הרוח. הראשונים מקבלים את הדם מחלל השמאלי שבלב, והשניים מחלל הימני. ו&quot;למעלה&quot; יותר - שני חללי הלב עצמם מקבלים מהמוחין: חלל הימני מקבל מחכמה, והשמאלי מבינה.}} לכלי האמצעי שבכל איבר ואיבר.<br /> <br /> '''פנימיות האיברים''' מקבלת מהמוח. הדם המזוכך ביותר שבלב נשלח למוח, שם הוא מזדכך פעם שלישית ונשלח לכלי הפנימי של כל איבר.<br /> <br /> וזהו שנקרא הקדוש ברוך הוא לב, &quot;דכמו שהלב ממשיך חיות לכל האיברים כך הנה כתיב ואתה מחיה את כלם&quot;{{הערה|תו&quot;א, ד&quot;ה בכ&quot;ה בכסלו יומי דחנוכה.}}. כי כל השפעת החיות לנבראים תלויה באתערותא דלתתא (בדוגמת הדם, שמגיע &quot;מלמטה&quot; מהמאכלים, וע&quot;י שהולך ומזדכך נהיה כלי להמשיך את חיות הנפש באופן פנימי יותר ויותר).<br /> <br /> ==אדם הראשון דמו של עולם היה==<br /> נאמר בירושלמי{{הערה|ספ&quot;ב דשבת ה&quot;ו.}} &quot;אדם הראשון דמו של עולם היה שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך וגו', וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות נדה לאשה&quot;.<br /> מסביר אדמו&quot;ר הצ&quot;צ{{הערה|ביאורי הזוהר תתקמ&quot;ב, על פי פירוש רש&quot;י על הפסוק &quot;ויז נצחם על בגדי&quot; (ישעיה ס&quot;ג ג') ש&quot;נצחם הוא דמם.}}, '''שהדם הוא תוקפו ונצחונו של אדם'''&quot; (שהוא עיקר חיותו). כלומר, כשם שהדם הוא עיקר חיות האדם, כך אדם היה אדם הראשון עיקר חיות העולם (שע&quot;י תורה ומצוות הוא הממשיך את האור האלוקי לחיות את העולמות). והיינו (כיצד הדם הוא תוקפו של האדם), גוף האדם (הכלול מרמ&quot;ח איברים) נמשך מהמידות{{הערה|כי בלי המלכות הן תשע מידות. ומאחר וכל אחת מהן כלולה מכולן עולה החשבון 9X9=81. היות ובכל בחינה פרטית יש ראש, תוך וסוף (שלוש בחינות פרטיות) אז 81X3=43. על זה צריך להוסיף עוד את ה' חסדים המגדילים – ונמצא חשבון האיברים 248.}}. ומאחר והמידות נולדות ע&quot;י התבוננות{{הערה|ראה תניא פרק ג' ובכ&quot;מ.}} נקראת החיות הנמשכת להן מבינה &quot;דם&quot;.<br /> <br /> <br /> וכן הוא על פי הקבלה (בתורת האר&quot;י{{הערה|פרע&quot;ח שער ספירת העומר פרק א'.}}): שאדם אותיות א-ד&quot;ם: האל&quot;ף (של א-דם) רומז לשם אהי&quot;ה, ומשם נמשך הדם (אותיות ד&quot;ם של א-דם).<br /> <br /> '''אהי&quot;ה''' הוא פנימיות הבינה (בחינת עתיק המאירה בה{{הערה|כידוע שהתגלות עתיק היא בבינה.}}, שהיא כח ההולדה שבה להוליד את המידות). וזהו שבשם אהי&quot;ה נרמז עניין הדם. דמכיון שהוא שורש חיות המידות מספרו בגמטריה ד&quot;ם{{הערה|הכוונה למספרו בריבוע: (1+(1+5)+(1+5+10)+(1+5+10+5)=44}}. ו'''דם''' (של א-דם) הוא חיות האדם עצמו, כפי שנמשכה בפועל לחיות את המידות, ועד כפי שהן נעשות רמ&quot;ח איברים.<br /> <br /> ==המשכת דם דקדושה בקליפה==<br /> אברי האדם הם כלים המגבילים את הדם, הדם מחיה אותם באופן שהוא מוגבל בהם, ורק כשיש נקב (פצע) הוא יוצא לחוץ.<br /> <br /> על דרך זו ממש אברי האדם העליות (שהם הכלים הנעשים ע&quot;י רמ&quot;ח המצוות) מקבלים חיותם מהתורה, ומגבילים אותה שלא תצא להחיות את הקליפות{{הערה|שאמנם גם החיות שלהן היא מהקדושה, אך רק יניקה מועטת ביותר מבחינת אחוריים, כפי הראוי להם.}}. וכשעובר האדם (או מבטל) אחת המצוות הרי הוא פוצע את הכלים, ונמשך דרך הפגם ההוא יניקה גם מפנימיות האור האלוקי, וזו סיבת אריכות חורבן בית המקדש והגלות.<br /> <br /> דבר זה נרמז בנגלה דתורה{{הערה|מסכת גיטים נ&quot;ו ב'}} בעניין טיטוס שגדר את הפרוכת ויצא דם: שהראו להם בזה מה שגרמו בעוונם, לתת חיות לקליפות עד שהחריבו את המקדש{{הערה|אור התורה ואתחנן רמו-ז, ומובא במקומות אחרים בחסידות, שם מבוארים בזה פרטים נוספים.}}.<br /> <br /> ==דם נעכר ונעשה חלב{{הערה|מסכת נידה ט' א'.}}==<br /> ===הסבר הביטוי===<br /> מסביר הרבי האמצעי{{הערה|תו&quot;ח שמות וארא נ&quot;א א'.}} שאחר שהפך המאכל לדם ובא ללב, מהמובחר שבו יוצא למוח ושם נהפך מהות הדם לגמרי ונעכר ונעשה מהות חלב. ואותו מיץ החלב{{הערה|על פי משלי ל' ל&quot;ג.}} מחזק כח השכל ואחר כך מתפשט ע&quot;י הגידים היוצאים מהמוח לחיות רוחניות דק מאד לכל האברים והוא חיות נעלם מאד מערך מזג האברים (והעונג המורגש באדם אחר האכילה, הוא חיות זו הבא מהפיכת הדם). עניין זה קיים הן באיש והן באשה, אלא שבאשה הוא בריבוי יותר עד שנשפע ונתגשם ממנו חלב ממש בשדיים (כדי שיקבל התינוק השפעה היותר פנימית, שהחלב נמשך מחיות ההעלם שבמוחה, והוא יתרון היניקה על העיבור).<br /> <br /> ===עניינו בעבודה===<br /> הוא המתקת הגבורות בשורשן (לא המתקת הגבורות ע&quot;י שמתכללות בחסדים אלא), שהגבורות עצמן הופכות להיות חסדים (ע&quot;י שמגלים בהן את שורשן), שלימות התשובה - זדונות נהפכו לו לזכויות{{הערה|מאמרי אדמו&quot;ר האמצעי חג השבועות תקפ&quot;ד, ד&quot;ה להבין עניין הספירה.}}.<br /> <br /> ==דם הקרבנות==<br /> עיקר הקרבנות הוא '''החלב''' (האמורים ש'''מקריבים''' על המזבח) '''והדם''' (ש'''זורקים''' על המזבח).<br /> בעבודה{{הערה|אור התורה פנחס א'עא, חנוכה 570.}}, הדם (הבא מגבורות) הוא העלאה (קריאת שמע, רצוא, אורות), והחלב (שעניינו &quot;תענוג&quot;) הוא המשכה (תפילת עמידה, שוב, כלים).<br /> <br /> והנה, עיקר ההעלאה (אינו בנפש האלוקית) אלא בנפש הבהמית (שלכן מקריבים דם '''הבהמות'''), שע&quot;י העבודה דאתכפיא ואתהפכא תחדור מסירות הנפש לאלוקות גם בה.<br /> <br /> ==דם מילה ופסח==<br /> דם הפסח הוא בירור נפש הבהמית אבל דם המילה חשוב כקטורת{{הערה|כי רגלי הסנדק דומה למזבח כאילו מקטיר קטורת לשמים. מטה משה חלק ז' פרק ד' אות ג'. וראה בדרכי משה יו&quot;ד סי' רסה אות י&quot;א}} – שהוא העלאת נפש האלוקית.<br /> <br /> על פי זה מסביר הרבי הצ&quot;צ{{הערה|אור התורה שה&quot;ש תפ&quot;ז.}} את המדרש (על הפסוק &quot;פתחי לי אחותי&quot;{{הערה|שה&quot;ש ה' ב'.}}) המקשר את יציאת מצרים לזכות שתי המצוות (דם פסח ודם מילה): עניינה של יציאת מצריים היא חיבור אצילות ובי&quot;ע (ובעבודה ביטול נפש הבהמית, שע&quot;י זה היא מתחברת עם נפש האלוקית), ודבר זה נעשה ע&quot;י דם פסח ודם מילה.<br /> <br /> ==מכת דם==<br /> {{ערך מורחב|מכת דם}}<br /> [[מכת דם]] היא המכה הראשונה ב[[עשרת המכות]] אותם הביא ה' על מצרים כהקדמה ל[[יציאת מצרים]], ובה המים ב[[מצרים]] הפכו לדם. המכה הראשונה שבאה על מצרים הייתה דם, מכיוון שכאשר הקב&quot;ה נפרע מאומה הוא נפרע קודם מאלילה. ומכיוון שמצרים סגדו ליאור (הנילוס), לכן המכה הראשונה הייתה בו{{הערה|[[רש&quot;י]] על פסוק יז.}}. אחרי שטען [[פרעה]] &quot;לא ידעתי את [[הוי']]&quot;{{הערה|[[פרשת שמות]] ה, ב.}}, הראה לו ה' בשלושת המכות הראשונות ש&quot;בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי הוי'&quot;. המצריים חשבו שהיאור הוא האלוקים שלהם, והוכיח להם ה' שיש מציאות גבוהה יותר ממנו{{הערה|[[כלי יקר]] [[פרשת וארא]] ז, יז.}}.<br /> <br /> [[הרבי]] מסביר שהתוכן של מכת דם בעבודת ה' של יציאת מצרים הרוחנית שבכל יום הוא: החלפת מי היאור הקרירים לדם אשר בטבעו הוא חם, מרמזים על הדרישה מהיהודי להפוך את הקרירות בעבודת ה' ולהכניס בה חמימות של קדושה{{הערה|[[ליקוטי שיחות]] חלק ב פרשת [[וארא]] עמ'- 119-125}}.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:האדם וגופו]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%94%27_%D7%9E%D7%9C%D7%9A&diff=844502 2026-04-26T19:46:15Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>{{חלונית<br /> |כותרת=ה' מלך<br /> |רוחב=30%<br /> |תוכן=ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד<br /> |ניקוד=כן}}<br /> <br /> '''ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד''' הינם פסוקים הנאמרים לאחר מזמור [[הודו לה' קראו בשמו|הודו]], ובעוד מקומות שונים ב[[תפילה]]. <br /> ==מקור==<br /> המשפט מורכב מצירוף הפסוק &quot;ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד&quot; החותם את [[שירת הים]]{{הערה|[[ספר שמות]] טו, יח.}}, עם תחילת הפסוקים &quot;ה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ&quot;{{הערה|[[תהלים]] י, טז.}} ו&quot;ה' מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים&quot;{{הערה|[[תהלים]] צז, א.}}.<br /> <br /> רבנו מבחיי כותב{{הערה|במדבר ו' כ&quot;ז.}} בפירושו על פסוקי 'ה' מלך', כי מחברים את הפסוקים למזמור אחד, בכדי לרמוז שלשה חלקי הזמן שהם הוה, היה ויהיה, ומזמור זה אינו פסוק אחד כי אם פסוקים מפוזרים המצויים ב[[תהלים]] בסדר הזה.<br /> <br /> ==מעלתם==<br /> עניינם ומעלתם של פסוקים אלו הינם הכרה באחדותו יתברך בהווה, בעבד ובעתיד{{הערה|סדר הפסוקים - לקו&quot;ש חי&quot;ד עמ' 227.}}, וכן כמבואר בתניא{{הערה|פרק ל&quot;ג}}:<br /> {{ציטוט|תוכן=יעמיק מחשבתו ויצייר בשכלו ובינתו ענין יחודו ית' האמיתי, איך הוא... לבדו הוא בעליונים ובתחתונים ממש כמו שהיה לבדו קודם ששת ימי בראשית... וגם עתה כן הוא לבדו בלי שום שינוי כלל.|מקור=ספר ה[[תניא]], [[ליקוטי אמרים - פרק ל&quot;ג|פרק ל&quot;ג]]|מרכאות=כן}}<br /> <br /> ==בתורת החסידות==<br /> [[אדמו&quot;ר הזקן]] כותב במאמר &quot;ויהיו חיי שרה&quot; [[תקס&quot;ו]]{{הערה|ח&quot;א}}, שפירוש 'שרה'{{הערה|ראה לקוטי תורה להאריז&quot;ל חיי שרה כג, ב.}} היא מדת מלכות דאצילות ומקור של 'בי&quot;ע', כי תרגומו הוא מטרוניתא שהיא אימא תתאה - מקור דבי&quot;ע, כנודע ולכן כתוב שחיי שרה הוא פנימיות החיים והאורות הנמשכים לתוך מדת המלכות דאצילות. כמו כן, אדמוה&quot;ז מבאר כי מקור דבי&quot;ע, הוא בגדר זמן כפי שכתוב &quot;ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך כו'&quot;, שהתחלת הזמן ממש הוא ממלכות של אצילות.<br /> <br /> ב[[מכתב כללי]], כותב [[הרבי]]{{הערה|[[תורת מנחם]], ט ,[[תשי&quot;ג]], חלק ג'}}, שרק כאשר גם חלקי חייו ופעולותיו של האדם, שבהם משתווה ל[[חי]], [[צומח]] ואפילו [[דומם]], מזככם ומגביה אותם ומקדשם עד שגם הם חדורים רוחניות וקדושה, אז הוא אדם באמת, נברא אשר כולו אומר: &quot;בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו&quot;, על ידי אורח חיים בדרך התורה והמצוה אשר ה' עושנו נתן לנו, ואשר ביכלתו ותכלית בריאתו היא לפעול אשר כל הבריאה תכריז: &quot;ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד!&quot;.<br /> <br /> ב[[שיחה|שיחת]] [[פרשת תולדות]], [[שבת מרכים]] של [[חודש כסלו]], [[תשי&quot;ז]]{{הערה| תורת מנחם, יח , תשי&quot;ז , חלק א'}}, אומר הרבי שהפסוק <br /> ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך&quot;, בבחינת הגבלה של עבר הוה ועתיד, מאיר בזה בחינת [[אור אין סוף]] בלי גבול, ולכן ההתהוות שמבחינת מלכות היא בבחינת בלי גבול, והגם שהנבראים הם בעל גבי והיה צריך לומר, הגבלה במציאותם הרי הם בבחינת בלי גבול.<br /> <br /> בתניא{{הערה|שער היחוד והאמונה, פרק ז.}} מבואר כי בבחית זמן &quot;ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך&quot;, נמצא שחיות המקום וכן חיות הזמן והתהוותם מאין ליש וקיומם כל זמן קיומם הוא ממדת מלכותו יתברך, ושם אדנות ברוך הוא, ולפי שמדת מלכותו יתברך מיוחדת במהותו ועצמותו, בתכלית היחוד כמו שיתבאר הלכך גם בחינת המקום והזמן בטילים במציאות ממש לגבי מהותו ועצמותו יתברך כביטול אור השמש בשמש וזהו שילוב שם אדנות בשם הוי&quot;ה, כי שם הוי&quot;ה מורה שהוא למעלה מן הזמן שהוא היה הוה ויהיה ברגע א' כפי שכתוב{{הערה|בר&quot;מ [[פרשת פנחס]].}} וכן למעלה מבחינת מקום כי הוא מהוה תמיד את כל בחינת המקום כולו מלמעלה עד למטה ולד' סטרין.<br /> <br /> [[אדמו&quot;ר הצמח צדק]] מבאר{{הערה|פירוש המילות, קד, ג.}}, שהפסוק בתהלים{{הערה|קד,ג.}}&quot;'''ה' מלך'''&quot; הינו בחינת אור אין סוף דאצילות, שהוא כמו &quot;'''ה' מלך''' גיאות לבש&quot; לבש ה' עוז, שהוא ה[[תורה]] עכשיו של מלך במשפט, וכן &quot;'''ה' ימלוך לעולם ועד'''&quot;, בבחינת זו&quot;נ דאצילות והוא מה שכתוב בדניאל, ועל ידי &quot;יתיב... מלכותיה&quot;, מלכות עלם שהוא בחינת כתר שם טוב של [[משיח]] למטה שלמעלה גם מכתר מלכות של דוד למעלה עכשיו.<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> *'''[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=2728&amp;CategoryID=815 ה' מלך]''' באתר חב&quot;ד<br /> {{תפילה}}<br /> {{הלכה}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תפילה]]<br /> [[קטגוריה:תפילת שחרית]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%9E%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%A2&diff=844500 2026-04-26T19:46:15Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''[[אור]] [[מים]] [[רקיע]]''' הן שלושת הדרגות של הווצרות כל מציאות, משורשה הראשון של ועד להתהוותה בפועל.<br /> <br /> ==מקור המושג==<br /> ה[[זוהר]] ב[[פרשת תרומה]]{{הערה|שמות, קסו א'.}} מספר, שבשעה שהתארח ר' יוסי באכסניה מסויימת ראה את ביתו של בעל הבית ואמר לכבודה דברי תורה קצרים על הפסוק &quot;כי נר מצווה ותורה אור&quot;{{הערה|משלי ו' כג. בהמשך הזוהר שם מבואר גם סיום הפסוק &quot;ודרך חיים תוכחת מוסר&quot;.}}. התחילו בעל האכסניה וביתו לבכות, כי דברי התורה נסובו על מעלת התורה ואילו החתן שלהם אפילו [[ברכת המזון]] אינו יודע{{הערה|האמת הייתה שמכיון שזה עתה עלה מבבל (וגם היה צעיר) התבייש לדבר בפני הגדולים, וגזר על עצמו שחודשיים לא ידבר דברי תורה – וחודשיים אלו הסתיימו בדיוק באותו היום. בהמשך מסופר שם שחתן זה היה בנו של רב ספרא.}} - אבל להפתעת כולם החל החתן הצעיר לומר סודות עמוקים על פסוק זה.<br /> <br /> ובסיכום הדברים שם{{הערה|קסז א'.}} מבאר החתן, שאופן היווצרות האדם{{הערה|בכל ג' הדרגות: '''א.''' אדם העליון (ז&quot;א דאצילות), '''ב.''' נשמות האדם, '''ג.''' אדם התחתון הגשמי.}} הוא בשלושה שלבים (שלוש דרגות) הנקראים '''אור מים רקיע''', שהם חסד, גבורה, תפארת (ובימי הבריאה ראשון, שני, שלישי).<br /> <br /> ==בחסידות==<br /> בתורת החסידות מבואר{{הערה|באריכות גדולה בסידור עם דא&quot;ח על מזמור קנ שבסוף פסוקי דזמרה, ומוסבר גם בלקוטי תורה תזריע כב ד, סה&quot;מ תרל&quot;ה ח&quot;א ע' כח, המשך תרס&quot;ו עמ' תצג, סה&quot;מ תרס&quot;ז עמ' קעו, המשך תער&quot;ב ח&quot;ג עמ' א'רלג ועוד.}} ש&quot;אור&quot; הוא שורש ומקור רוחני בלבד, &quot;מים&quot; הוא החומר ההיולי ממנו נוצרת המציאות, ו&quot;רקיע&quot; היא המציאות הממשית עצמה. '''בעולמות''' שלושת דרגות אלו הן: '''אור''' הוא חכמה סתימאה (שהיא שורש ומקור העולמות), '''מים''' היא חכמה דאצילות (שהיא תחילת מציאות העולמות), ו'''רקיע''' היא בינה (שבה מציאות העולם כבר &quot;ממשית&quot;{{הערה|כי בה יש כבר התפשטות מוגדרת של אורך רוחב ועומק. היינו, יחד עם זאת שמדובר על עניינים רוחניים לגמרי שאין לנו כל תפיסה בהם, הרי בינה היא כבר משהו מוגדר באופן 'סופי' ביחס לעצם האלוקות.}}).<br /> <br /> הטעם לשמות שלושת הדרגות הוא, כי אור אינו דבר גשמי ממשי כלל, מים הם מציאות גשמית ממשית - אבל אין לה לא צבע ולא צורה (אלא מקבלים את צורתם וצבעם מהכלי שבו הם נמצאים), והרקיע צורתו קבועה וסופית - כמו מים שקפאו לקרח (וכן מדמה הכתוב{{הערה|יחזקאל א' כב.}} את הדרגה שמעל &quot;חיות הקודש&quot; ל&quot;רקיע כעין הקרח הנורא&quot;).<br /> <br /> ===שלושת המשלים===<br /> '''משל הגרעין''' - מהווצרות הצמחים: &quot;אור&quot; הוא רוחניות כח הצומח שבאדמה (שהוא רק מקור ושורש '''כללי''', אין בו שום צורה ולא שייכות לצורה, והוא מקור '''לכל''' הצמחים כולם), &quot;מים&quot; הוא הגרעין (שכולל כל תכונות הצמח הפרטי, אבל עדיין אין בו שום ממשות של ענפים עלים ופירות וכו', ויכול להתפתח באין סוף צורות שונות), ו&quot;רקיע&quot; הוא הצמח כפי שכבר צמח וגדל – שקיבל את צורתו הסופית ואינו יכול להשתנות עוד.<br /> <br /> '''משל הטיפה''' - מהולדת אדם{{הערה|יש להעיר שמקור משל זה הוא בזוהר עצמו, אך שלושת הדרגות המדוברות שם הן בהולדת הנשמות. היינו, שהדרגה השלישית הנמוכה ביותר (רקיע) היא לידת הנשמה באצילות.}}: מקור ושורש הגוף הוא בטיפה הרוחנית שבמוח האב (שהיא ה&quot;אור&quot;), &quot;מים&quot; היא הטיפה הגשמית (שנוצרה ע&quot;י ירידת הטיפה הרוחנית במוח וחוט השדרה, שעדיין יכולה להשתנות באופנים שונים ואפילו לזכר או נקבה), ו&quot;רקיע&quot; הוא הולד עצמו כפי שמצטיירים איבריו בפועל בבטן האם – שאז קיבל את צורתו הסופית ואינו יכול עוד להשתנות.<br /> <br /> '''משל השכל''' – מהווצרות רעיון שכלי. &quot;אור&quot; במשל זה הוא מקור ושורש השכל הנקרא &quot;קדמות השכל&quot;, שהוא הכח להשכיל השכלות. כח זה לא רק שאין בו שכל בפועל אלא עוד זאת שהוא '''מושלל לגמרי''' ממציאות ומהות שכל{{הערה|סה&quot;מ תרמ&quot;ד עמ' קצז, תרנ&quot;א עמ' נח, תרנ&quot;ז עמ' רד ואילך, עמ' רעא. מאמרים תרנ&quot;ט עמ' ריג, המשך תרס&quot;ו עמ' קט ואילך, תרס&quot;ט עמ' סב ואילך, אעת&quot;ר עמ' ה-ו, תער&quot;ב ח&quot;א עמ' קפו, רמו, ח&quot;ב עמ' תרנו, תרס ועוד.}}. &quot;מים&quot; היא נקודת ההשכלה שבחכמה, שהיא עדיין כחי היולי שיכולים להסביר אותה במיני אופנים שונים{{הערה|מאמרים תרנ&quot;ד עמ' קצז.}} ובריבוי ההסתעפות בהשגה והבנה באורך ורוחב בריבוי הסברים וריבוי הענינים המסתעפים ממנה, וזה משיג נקודת ההשכלה באופן כזה וזה משיג אותה באופן אחר וכמו שסברת &quot;כי יצר לב האדם רע מנעוריו&quot; אפשר ללמוד הן לזכות והן לחוב{{הערה|תו&quot;א וירא טו ב.}}, ו&quot;רקיע&quot; היא הסברא כפי שנמשכה בהשגה והבנה ממש ואי אפשר עוד להטותה לאופן אחר.<br /> <br /> <br /> <br /> {{אור}}<br /> <br /> <br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%9F_%D7%90%D7%A0%D7%9B%22%D7%99&diff=844494 2026-04-26T19:46:15Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>[[קובץ:סמל אנכ&quot;י.png|ממוזער]]<br /> '''מכון אנכ&quot;י''' הינו מכון הוצאה לאור חב&quot;די המתעסק בעיקר בפיענוח [[אגרות קודש]]ו של הרבי.<br /> <br /> ==היסטוריה==<br /> המכון הוקם בשנת [[תשע&quot;ה]] על ידי הרב [[מנחם מענדל גרינפלד]] במטרה לחקור את אגרות הרבי ולפענח אותם באמצעות השוואתם לספרים והאגרות אליהם מתייחסים המכתבים העיוניים שבסדרת ה[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]].<br /> <br /> ראשי התיבות של שם המכון הינן &quot;[[אנא נפשי כתבית יהבית]]&quot;{{הערה|1=מאחז&quot;ל שבת קה, א (כגרסת העין יעקב).}} אשר פירושו הוא{{הערה|1=ראה לקוטי תורה שלח מח, סע&quot;ד ואילך.}}: &quot;את עצמותי ומהותי כתבתי ונתתי&quot;. פירוש הדברים הוא, שהקב&quot;ה &quot;הכניס&quot; את כל עצמותו ומהותו בתוך התורה. הרבי מדגיש{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14950&amp;st=&amp;pgnum=38 לקו&quot;ש חכ&quot;ז ע' 24 ואילך]. וש&quot;נ.}}, אשר תכונה זו קיימת גם אצל צדיקים אשר דומים לבוראם.<br /> <br /> במשך השנים שלח הרבי רבבות [[אגרות קודש]], חלקם עסקו בנושאי עסקנות הכלל, הפצת היהדות וכו' וכן מכתבים תורניים, חלק לא מבוטל ממכתבים אלו הינן הערות על ספרים שמחבריהם שלחו את ספרם אל הרבי, ששלח בתגובה הערות ותיקונים שונים.<br /> <br /> הפרוייקט הנוכחי של המכון מתעסק בביאור ופיענוח מכתבים אלו יחד עם הוצאה לאור מתמדת של חוברת המכונה אגרת מבוארת לערך מדי חודש בחודשו יחד עם כתבה נלווית ב[[שבועון כפר חב&quot;ד]].<br /> <br /> ==הוצאה לאור==<br /> *'''מכתבי פאר''' - אגרות הרבי בנושאי בר מצווה במהדורה עיונית, לרגל שנת המאה לחגיגת הבר מצוה של הרבי ולרגל חגיגת בר המצוה לבנו של יו&quot;ר המכון{{הערה|1={{קישור שטורעם|78197|news|לראשונה: אגרות הרבי בנושאי בר-מצוה במהדורה עיונית|מערכת שטורעם|י&quot;ד בשבט תשע&quot;ה.}}}}.<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> *{{קישור שטורעם|85495|news|תגליות: כש'ידו הגדולה' של הרבי מבקרת ספרים|ר' מנדי גרינפלד|י&quot;ח בשבט תשע&quot;ו}}<br /> <br /> {{תורת הרבי}}<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:מכוני הוצאה לאור בחב&quot;ד]]<br /> [[קטגוריה:מוסדות וארגונים בפתח תקווה]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%AA%D7%9F_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94&diff=844501 2026-04-26T19:46:14Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>{{להשלים|כל הערך=כן}}[[קובץ:מעמד הר סיני.jpg|ממוזער|איור של מעמד הר סיני]]<br /> '''מעמד מתן תורה בהר סיני''' הינו מעמד בו התגלה [[אלוקים]] לבני [[עם ישראל]] למרגלות הר סיני ונתן להם את [[עשרת הדברות]].<br /> המעמד התרחש ב-[[ו' בסיוון]] (ב-[[ז' בסיוון]] לשיטת [[רבי יוסי]]) [[ב'תמ&quot;ח]]{{הערה|בס' סדר עולם רבה השלם עם פי' ימות עולם. (וראה לקו&quot;ש חל&quot;ו ע' 217).}}, 50 יום לאחר צאת [[בני ישראל]] מ[[מצרים]]. בראש [[חודש סיון]] הגיעו בני ישראל למרגלות הר סיני, שלושה ימים נחו ישראל מהדרך, ובשלושה ימים הנוספים התקדשו לקראת קבלת ה[[תורה]], שלושה ימים אלו נקראים [[שלושת ימי ההגבלה]]. לציון יום זה חוגגים מידי שנה את [[חג השבועות]].<br /> <br /> ==הכנה למעמד==<br /> {{להשלים|*. ההכנה למעמד החל כבר על ידי אברהם אבינו, גלות מצרים הוא גם הכנה למעמד זה. 1.ספירת העומר. 2.ר&quot;ח סיוון. 3.שלשת ימי הגבלה כמובן עם כל הפרטים של פעולות משה וכו'}}<br /> ====בחירת ההר====<br /> {{להשלים|יעודו של ההר מבריאת העולם וכו'}}<br /> [[קובץ:הר סיני.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סלע על הר סיני עם תחריטים]]<br /> במדרש מסופר{{הערה|מדרש תהלים מזמור סה.}} על ריב שפרץ בין ההרים על מי ייתן [[הקב&quot;ה]] את התורה, כאשר כל הר מצדד במעלותיו, לבסוף החליט ה' לתת את התורה דווקא על ההר הנמוך מכולם - [[הר סיני]].<br /> <br /> הרבי מסביר את ההחלטה: הכוונה של מתן תורה הוא לחבר שני הפכים: שיהיה [[גשמיות]] אך מהגשמיות לעשות רוחניות. הר סיני מסמל את שני ההפכים: מצד אחד הוא הר ומצד שני הוא ההר הנמוך.<br /> <br /> בלימוד התורה צריך לשלב שני הפכים מצד אחד לימוד בדרך התנשאות - לקיים את ציווי ה[[שולחן ערוך]] &quot;אל יבוש מפני המלעיגים&quot; ומצד שני לימוד בדרך ביטול, מכיוון שעל [[גאווה]] נאמר &quot;אין אני [=הקב&quot;ה] והוא יכולים לדור{{הערה|[[מסכת סוטה]] דף ה' עמוד א'}}&quot;.<br /> <br /> ====נעשה ונשמע====<br /> {{ערך מורחב|נעשה ונשמע}}<br /> כאשר בא [[הקב&quot;ה]] וביקש לתת את התורה לבני-ישראל, הכריזו כל בני-ישראל כאיש אחד &quot;[[נעשה ונשמע]]&quot;{{הערה|שמות כד, ז.}}. אמירה זו שלהם נעשתה מאז סמל ל[[קבלת עול]] ולהתמסרות לרצון ה'.<br /> [[הרבי]] מסביר{{הערה|[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16015&amp;hilite=4f900e77-8bc0-4cbe-84a3-3520edcd19be&amp;st=%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94+%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90&amp;pgnum=230 תורת מנחם התוועדויות תשמ&quot;ח ח&quot;ג].}} כי אמירה זו וקבלת העול הייתה כהכנה ותנאי לקבלת התורה, אף שאמירת ה&quot;נשמע&quot; לכאורה גורעת מה[[קבלת עול]], אך שלימות העבודה בקיום ה[[תורה]] ו[[מצוות]] הוא, שבנוסף לעניין של &quot;נעשה&quot; (קבלת עול), יבין האדם וירגיש ב[[שכל]]ו ו[[מדות]]יו הטוב והיוקר וההכרח של התורה ומצוות (נשמע).<br /> <br /> ====הערבים====<br /> ה[[מדרש]] מספר{{הערה|שיר השירים רבה א, ד.}}, כי כשרצה ה' לתת לעם-ישראל את התורה, ביקש ערבים לכך שהיהודים ישמרו את התורה, אמרו היהודים: &quot;אבותינו הקדושים - הם יהיו ערבים בעדנו&quot;, אך ה' לא קיבל תשובה זו, אמרו עוד היהודים: &quot;נביאינו יהיו ערבים בעדנו&quot;. אך גם תשובה זו לא הסכים ה' לקבל. ואז אמרו היהודים: &quot;בנינו ערבים בעדנו&quot;, כששמע ה' תשובה זו, מצאה חן בעיניו ונתן ליהודים את התורה.<br /> <br /> ==נתינת התורה==<br /> {{להשלים|1.תיאור המעמד על פי פסוקי התורה פרשנות חז&quot;ל ופרשי המקרא, 2.פעולת הגילוי בעולם (גילוי אלוקי), בנשמות ישראל (פרחה נשמתם) 3. דרגת הגילוי האלוקי באותו הזמן.}}<br /> [[חז&quot;ל]] מלמדים שכל ה[[תורה]] כולה, גם ה[[תורה שבעל פה]] ואפילו &quot;כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש&quot;, וכל דברי &quot;ה[[נביאים]] וה[[חכמים]] העומדים בכל דור ודור&quot; - כולם ניתנו ל[[משה]] במתן-תורה ב[[הר סיני]].<br /> גם [[פנימיות התורה]], [[תורת הקבלה]] וה[[חסידות]], ניתנו ב[[הר סיני]], ואדרבה, הם התגלו וניתנו בגלוי לעין-כל יותר מ[[תורת הנגלה|התורה הנגלית]] באותו המעמד.<br /> ====עשרת הדברות====<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[עשרת הדברות]]}}<br /> במרכז המעמד אמר [[ה']] את &quot;[[עשרת הדברות]]&quot; חלקם נאמרו ישירות לעם, ולאחר שהעם התעלף, אמר זאת ה' דרך [[משה]].<br /> ב[[חסידות]] מוסבר הסיבה לכך שפרחו נשמות ישראל: בשל הרצון להתחבר בבורא, הם כאילו &quot;שכחו&quot; את גופם ועניניהם ה[[גשמי]]ים והם עלו מעלה להתחבר ל[[קדושה]] ה[[אלוקות|אלוקית]].<br /> <br /> עשרת הדיברות נחקקו על [[לוחות הברית]].<br /> <br /> ==משמעות המעמד==<br /> מעמד זה מובא ב[[חסידות]] כ[[קישורי תנאים]] בין [[הקב&quot;ה]] לישראל, זה המעמד בו בחר ה' בישראל כ&quot;עם סגולה&quot;.<br /> <br /> בנוסף, לפני מתן תורה [[לימוד התורה]] של יהודי היה כפי הכח שיש לנברא לקבל ולהבין, ואילו לאחר מתן תורה התורה ניתנה לרשות כל אחד.<br /> ===ענינו ופעולתו===<br /> ====בנשמות ישראל====<br /> :'''בחירת העצמות'''<br /> במתן תורה התחדש עניין ה&quot;בחירה&quot;. עד אז חביבותם ושייכותם של בני ישראל ל[[הקב&quot;ה]] היה מצד חביבותם כבנים וכיוצא בזה, זהו שאמר הקב&quot;ה למשה רבינו במצרים &quot;כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל&quot; אמנם במתן תורה התחדש והתגלה קשר של בחירה.<br /> ולכן מובא בהלכה שבעת התפילה בברכת אהבת עולם &quot;כשיאמר ובנו בחרת יזכור מתן תורה&quot;{{הערה|שולחן ערוך אדמו&quot;ר הזקן סימן ס סעיף ד. והוא מהמגן אברהם בשם האריז&quot;ל.}}<br /> וכן מוצאים הבדל בין נוסח ברכת הקידוש של ליל שבת בה לא מתחילים בבחירת [[הקב&quot;ה]] בעמו, לעומת ברכת הקידוש של החגים בה מתחילים בכך שהקב&quot;ה בחר בעמו: &quot;אשר בחר בנו מכל עם&quot;, והסיבה לזה מבוארת:<br /> {{ציטוט|תוכן= והטעם שאין אומרים ב[[שבת]] &quot;אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון&quot; כמו בימים טובים, לפי שבמרה נצטוו על השבת שנאמר: &quot;שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, וְשָׁם נִסָּהוּ&quot;. ואמרו ז&quot;ל: &quot;שבת ודינין במרה אפקוד&quot;. ועדין לא בחר בהם [[הקדוש ברוך הוא]] עד שנתן להם התורה, אבל כשנצטוו על ימים טובים כבר נתן להם התורה ובחר בהם ולכך אין אומרים בשבת אשר בחר בנו&quot;|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26840&amp;st=&amp;pgnum=79 ספר אבודרהם סדר תפילת שבת ופירושה]}}<br /> <br /> החידוש שבבחירה היא בכמה פרטים: בחירה חפשית הגדרתה שהמניע היחידי לבחירה היא רצונו של האדם ללא התייחסות כלל למעלות ולתכונות הדבר הנבחר. כשם שלא תחשב בחירה חופשית בחירה שמונעת על ידי כפייה חיצונית, כך לא תחשב לבחירה חופשית כשהמניע הוא מעלות ותכונות שבדבר הנבחר. וסיבת הדבר, כשם שאפשרי להכריח לבחור בדבר שלא לרצונו, כמו כן בשעה שמעלות ותכונות הדבר עומדים לנגד עיני הבוחר, הרי הדבר עצמו &quot;מכריח&quot; ומושך את הבוחר לבחור בו. וכלשונו של הרבי{{הערה|לקוטי שיחות חלק ד עמוד 1309.}}: &quot;בבר שכל, טעם שכלי מכריחהו וכופהו יותר מכפיה בשוטים&quot;.<br /> <br /> עניין האמור (שבחירה חופשית עניינה: בחירה שאינה מונעת מנטיית האדם למעלות ותכונות הדבר הנבחר) מחייב שבחירה חופשית שייכת רק ב[[עצמות]]. כל הדרגות מכיוון יש להם איזשהו ציור והגדרה, ולכן לא ייתכן שלא תהיה להם נטייה כל שהיא לדברים שמחוץ אליהם. וכמו בנפש האדם מצד כוחותיו בהכרח שיהיה לו נטייה לדברים שמחוץ לאישיותו. ולדוגמה:<br /> אדם בר שכל עניינים שהשכל מחייבם בהכרח שיבחר בהם, ועניינים שהשכל מנגד אליהם בהכרח שיפעלו עליו לנגד להם. כמו כן אדם שרגש לבו חזק דברים שליבו מתפעל מהם בהכרח שיימשך ויבחר בהם או להפך. כמו כן באלקות כל הדרגות הם בעלי ציור וגדר, וממילא יש להם נטיות שאותם הם מחייבות אם לחיוב אם לשלילה. הדרגה היחידה שאין לה נטייה לשום צד היא ה[[עצמות]] משום שאינה מוגדרת בשום גדר, לכן הדבר הנבחר וגדרו אינם תופסים מקום ואינם פועלים בו נטייה, והבחירה בו (לטוב או למוטב) הוא רק מצד הרצון והבחירה שלו.<br /> <br /> וזו מעלת הבחירה שבבני ישראל במתן תורה, האהבה לבני ישראל מצד העניין של &quot;בנים&quot; מכיוון שהאהבה לבן הוא טבעי ובא מצד היותו בן, הרי יש לו גדר ובא מצד &quot;מעלת&quot; ותכונת הבן, לכן יש לקשר זה הגבלה ואינה בעצמות ממש (שם אין תפיסת מקום לעניין ה&quot;בן&quot;) אמנם במתן תורה נוסף העניין של בחירת העצמות - בחירה בבני ישראל לא מצד מעלתם (אדרבה בעצמות אין תפיסת מקום לישראל דווקא ושם (מלאכי א, ב): &quot;אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם ה'&quot; והסיבה ש&quot;וָאֹהַב אֶת-יַעֲקֹב&quot; (מלאכי, שם) הוא לא מצד המעלה שבישראל אלא מצד הבחירה בלבד.) אלא רק מצד רצון העצמות. זה הסיבה לכך ש&quot;החזירה [[הקב&quot;ה]] (לתורה) על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה&quot;{{הערה|מסכת עבודה זרה ב, ב.}} לפי שיסוד הבחירה לתת את התורה לבני ישראל דווקא הוא לא מצד מעלתם (שהם ראויים לקבל את התורה) אלא מצד הבחירת העצמות שמצד דרגתו אין יתרון לבני ישראל על האומות ולכן מצד ההשוואה החזירה לכל האומות ולבסוף נתנה לישראל מצד הבחירה בלבד.{{הערה|ראה בכל עניין זה בלקוטי שיחות חלק ד עמוד 1147, 1309, 1340 ואילך, חלק יא עמוד 5, חלק כח עמוד 80.}}<br /> <br /> ומכל האמור נגזרת המעלה והפלאה שבעניין הבחירה שבמתן תורה באופן הקשר שהתחדש אז. הבחירה בדבר כל שהוא או שלילת דבר כל שהוא מצד מעלותיו או חסרונותיו הוא אינו דבר מוחלט. אמנם כשהוא בא מצד עניין הבחירה הרי הוא מוחלט. האהבה מצד עניין ה&quot;בן&quot; שבישראל או מצד מעלות אחרות מכיוון שהוא מעלות שבהם והוא המניע לבחירה בהם הרי זה בהגבלה. כמו כן השלילה של אומות העולם מצד החיסרון שבהם הוא בהגבלה, לפי שהוא בדרגה שבה יש תפיסת מקום לציור הרע שלהם. אמנם הבחירה בישראל ושלילת אומות העולם מצד בחירת העצמות מכיוון שהוא מצדו בלבד ולא מצד גדרי הנבראים הרי הבחירה וכמו כן השלילה היא מוחלטת בתכלית.{{הערה|לקוטי שיחות חלק ד עמוד 1341 הערה 17.}}<br /> <br /> הבחירה בבני ישראל התחדשה במתן תורה דווקא לפי שעניין הבחירה שייך לנתינת התורה דווקא היות והתורה העניינים שמחייבת והעניינים ששוללת אינם מצד תכונות הדברים אלא מצד הבחירה שבהם.{{הערה|לקוטי שיחות חלק ד עמוד 1341 הערה 15 לקוטי שיחות חלק ה ע' 66 הערה 70, 74 לקוטי שיחות חלק ז ע' 23 סעיף ה.}} ולכן בעת נתינתה התגלה גם מעלה זו בישראל שגם מעלתם אינה מצד התכונות הפרטיות שלהם אלא מצד הבחירה.{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;א הערה 49.}}<br /> <br /> זו אחד הטעמים ש[[חג השבועות]] הוא יום אחד וכן אין בו מצוות מיוחדות לפי שהקשר התבטא ביום זה הוא הקשר העצמי שבין ישראל לקב&quot;ה ולא הקשר ה&quot;פרטי&quot; של המעלות הפרטיות שקיימים בבני ישראל. ולכן החג הוא יום אחד ואין בו מצוות פרטיות אלא רק אסור במלאכה.{{הערה|לקוטי שיחות חלק כח עמוד 80 ואילך.}}<br /> <br /> ====בתורה ומצוות====<br /> קיימו [[האבות]] את התורה עד שלא ניתנה אמנם מ&quot;ת חידשה עניינים שלא היו אצל האבות ובזה ריבוי פרטים כדלהלן:<br /> :'''בהמשכה שעל ידי המצוות'''<br /> לפני מתן תורה המשכת הקדושה היתה רק ברוחניות, ולא בדבר הגשמי שבו קיימו המצוה, אפילו בהמצוות שהאבות קיימו בגשמיות. כי קודם מתן תורה היתה הגזירה דעליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה, ולכן לא היה החיבור של קדושת המצוה (עליונים) עם הדבר הגשמי שבו נעשית המצוה (תחתונים).<br /> <br /> ובנוסף לזה, כמה וכמה מצוות קיימו האבות רק ברוחניות (כמו תפילין שנזכר בהם יציאת מצרים ואז עדיין לא היה גלות מצרים).<br /> <br /> אבל אחרי מתן תורה בטלה הגזירה והמחיצה שבין עליונים לתחתונים, ולכן ההמשכה בקיום המצוות היא בהדבר הגשמי שבו מקיימים את המצוה, ונעשה חיבור של הדבר הגשמי (שבו מקיימים המצוה) עם קדושת המצוה, ועד שבכמה מצוות, נעשה הדבר הגשמי חפצא של מצוה.<br /> <br /> וגם ההמשכה היא נעלית ביותר - המשכת אוא&quot;ס שלמעלה מהגדר דמעלה ומטה (עליונים ותחתונים), וזה נותן את הכח להחיבור של עליונים ותחתונים שנעשה במתן תורה, וכמו כן בקיום המצוות שלאחרי מתן תורה{{הערה|ד&quot;ה וקבל תשי&quot;א סה&quot;מ מלוקט ו. '''וש&quot;נ'''.}}. {{להשלים|המשכת העצמות ( - לקוטי תורה וידבר אלוקים, מאמר כי ישאלך ל&quot;ח, ועוד ועוד}}<br /> :'''בפעולתם בעולם'''<br /> {{להשלים|}}<br /> במתן תורה התבטלה גזירת ה' &quot;תחתונים לא יעלו לעליונים ועליונים לא ירדו לתחתונים&quot;: עד מתן תורה כל [[מצווה]] שקיימו, המצווה לא פעלה על החפץ עצמו, ממתן תורה התבטלה גזירת ה', ומאז, קיום מצווה של יהודי פועל גם על [[גשמיות]] החפץ.<br /> <br /> ====בעולם====<br /> {{להשלים|זיכך את העולם ראה לקו&quot;ש יז [[חג השבועות]] ועוד}}<br /> ==בני ישראל במעמד==<br /> מתן תורה היה הגילוי השלישי לו זכו [[בני ישראל]] מאז יציאתם ממצרים. הגילוי הראשון התרחש בשעת [[יציאת מצרים]], אז [[נגלה]] עליהם [[הקב&quot;ה]] וגאלם. הגילוי השני התרחש בשעת [[קריעת ים סוף]], אז כל אחד הראה באצבעו ואמר &quot;זה א-לי&quot;, והגילוי השלישי היה במעמד הר-סיני, והוא התחיל עם בואם למדבר סיני.<br /> <br /> על-פי ה[[חסידות]], כשיצאו בני ישראל ממצרים היו שקועים ב[[מ&quot;ט שערי טומאה]], לכן צווו על [[ספירת העומר]] ובכל יום עלו בקדושה עד למתן תורה.<br /> ב[[חסידות]] מובא כי כל [[נשמות ישראל]] היו בעת מתן תורה.<br /> <br /> ב[[ספר התניא]] מסביר [[אדמו&quot;ר הזקן]] שבמעמד מתן תורה התעלו כל ישראל לדרגות רוחניות נעלות ונשגבות ביותר, כמו [[האבות]] - [[אברהם]], [[יצחק]] ו[[יעקב]] וכמו [[משה רבינו]] - &quot;שלימות מבחר המין האנושי!&quot;.<br /> <br /> ==מתן תורה כיום==<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[מבצע עשרת הדברות]]}}<br /> התורה ניתנת כל יום מחדש ולכן מברכים בכל יום מחדש ב[[ברכות השחר]] את ברכת התורה ומסיימים &quot;ברוך אתה ה' נותן התורה&quot; - לשון הווה.<br /> <br /> [[הרבי]] עורר לכך שמידי שנה ב[[חג השבועות]] יתאספו הילדים לשמיעת &quot;עשרת הדברות&quot; כבמתן תורה בפעם הראשונה בה ניתנה התורה לכל ישראל אנשים נשים וטף.<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> *הרב יואל כהן '''[https://www.toratchabad.com/החידוש-המהפכני-שנתחולל-במתן-התורה החידוש המהפכני שנתחולל במתן-התורה]''' באתר מעיינותיך<br /> <br /> {{שבועות}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:מתן תורה]]<br /> [[קטגוריה:חומש שמות]]<br /> [[קטגוריה:שבועות]]<br /> [[en:Matan Torah]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C&diff=844497 2026-04-26T19:46:14Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''קדמות השכל''' הוא ראשית ומקור התגלות השכל, ובעולמות הוא 'השורש דהשתלשלות'{{הערה|ספר המאמרים מלוקט חלק ג' ד&quot;ה ועתה יגדל נא.}}. בלשון הקבלה נקרא '''חכמה סתימאה''', בלשון הגאונים '''שכל מופלא''', והוא כח '''השכל ההיולי''' (שמצד עצמו מושלל מכל הגילויים הנמשכים ממנו){{הערה|מאמרים תרפ&quot;ט, ד&quot;ה ביום השמיני עצרת, אות נב.}}.<br /> <br /> ==בנפש==<br /> הביטוי 'קדמות' מבטא את העובדה שהוא ראשון שאין לפניו מאומה, כי כל העניינים שמעליו אינם מציאות לעצמם (אלא הם מהות או ביטוי של הנפש עצמה), ואילו בקדמות השכל מתחילה ההתגלות של מציאות נפרדת (כח '''של''' הנפש).<br /> <br /> כלומר, על אף עליונותה של בחינה זו (הנקראת גם 'פנימיות החכמה', והיא מקור החכמה, שממנה נמשכו שאר כוחות הנפש שכל ומידות), בסופו של דבר גם היא מציאות לעצמה '''שמחוץ''' לנפש (בשונה מהרצון שאינו מציאות לעצמו כלל ורק ביטוי להטיית הנפש).<br /> <br /> ==שורש השכל, הדיבור והאותיות==<br /> ===שורש השכל והדיבור===<br /> קדמות השכל היא המקור לשכל הגלוי. והיינו, הכח המחלק את נקודת הרעיון לפרטים ואת הדיבור לאותיות{{הערה|1=[ https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/3/55/376.htm ספר המאמרים מלוקט חלק ג' ד&quot;ה ועתה יגדל נא]. ביאורי הזוהר פנחס קיג, א.}}. לכן כשמוציא אדם בדיבור את הסברא השכלית היא נעשית יותר ברורה ובהירה אצלו (כי כשמגלה את האותיות מתגלה אצלו עצם השכל (שמשם באו האותיות, והדבר פועל בשכל בירור מכל סיג ופסולת).<br /> <br /> ===שורש האותיות===<br /> ====הראיות ששורשן מקדמות השכל====<br /> גם בשכל הפשוט מובן שהאותיות באות משכל הנעלם וקדמות השכל{{הערה|אגה&quot;ק סימן ה'.}}. שהרי שינוי מבטא האותיות לא נגרם ע&quot;י הבל הלב (המגיע לפה בשווה), וודאי שלא אברי הדיבור עצמם הם הקובעים מה ידבר האדם, וגם כל אחד מרגיש בעצמו שאינו מורה לאברי הדיבור כיצד לנוע{{הערה|בשונה מאומן המנגן בכלי נגינה למשל, שתנועות ידיו להוציא תו אחר תו הן על פי השכל, ולא כבדיבור (שאינו מכוון כלל להוציא אות זו בשפתיים ואח&quot;כ בגרון וכו').}}. ואם מקור האותיות אינו הגוף (אברי הדיבור) ולא הרגש (הבל הלב) ולא השכל, בהכרח שהן באות ממקום '''שלמעלה''' מהשכל - משכל הנעלם וקדמות השכל.<br /> <br /> ראיה נוספת מביא הצ&quot;צ{{הערה|מאמרי אדמו&quot;ר הצמח צדק הנחות תרט&quot;ו סימן קנ&quot;ח.}} מאילם, שיש לו כל אברי הדיבור ושכל ובכל זאת אינו מדבר – כי חסר אצלו כח הדיבור שבעצם הנפש.<br /> <br /> ====שורש האותיות נמשל לאויר{{הערה|תו&quot;א ד&quot;ה ת&quot;ר נר חנוכה משמאל.}}====<br /> האויר הוא הגורם הארת אור הנר, וכשכופים עליו כלי נמנע האויר שסביבו וגורם שיכבה. טעם הדבר הוא לפי שאויר הוא אותיות אור-י', אור הבא מן היו&quot;ד. היו&quot;ד שבאותיות אויר היא אות &quot;נחה&quot; (שאינה נשמעת) ורומזת לדרגת '''העלם''' האור שבו ועל ידו נמשך ויוצא האור מההעלם אל הגילוי. וכך הוא בשורש האותיות:<br /> <br /> ארבע הדרגות נפש רוח נשמה חיה יחידה הן אותיות הדיבור והמחשבה (נפש), הבל הלב (רוח), הבנה והשגה (נשמה), ומקור החכמה (חיה). הטעם שנקרא האדם{{הערה|בראשית ב' ז'.}} &quot;נפש '''חיה'''&quot; הוא כי הדרגה הנעלית שבו היא בחינת &quot;חיה&quot;. ומהותה של בחינה זו היא שבה מושרשות האותיות. בסגנון אחר: מעלת האדם היא בעניין האותיות שבו: מצד אחד נקרא &quot;מין '''המדבר'''&quot; על שם אותיות הדיבור (שהן ביטוי לדרגה '''הנמוכה''' ביותר בנשמה), ומצד שני &quot;נפש '''חיה'''&quot; על שם שורשן (שבדרגה '''הנעלית''' ביותר של נשמתו).<br /> <br /> ועל פי זה מובן מדוע נמשל שורש האותיות ל&quot;אויר&quot;, כי האותיות כפי שהן בשורשן הן בחינת היו&quot;ד (של אויר) והן המגלות את האור (של אויר), שהיא שכל מצוות ואותיות התורה - שנמשכים מחכמה (כנאמר ש&quot;אורייתא מחכמה נפקת&quot;{{הערה|זוהר חלק ב' קכ&quot;א א'.}}).<br /> <br /> ==בעולמות==<br /> למרות שתחילת וראשית העולמות (אבי&quot;ע) היא ספירת החכמה, לה עצמה יש שורש ומקור באלוקות שלמעלה מהעולמות (ב[[כתר]]), ובשורש זה גופא כמה דרגות זו למעלה מזו – ובכללות שתים: &quot;שכל הנעלם&quot; ו&quot;קדמות השכל&quot;.<br /> <br /> ====שכל הנעלם====<br /> היא הדרגא הנקראת בלשון הקבלה [[מוחא סתימאה]], שהוא אור '''[[פנימי]]''' ונמשלת לאש '''שבתוך''' הגחלת{{הערה|מקור משל זה הוא בספר יצירה בתחילתו. באופן פרטי משל האש שבגחלת הוא לדרגת אריך אנפין{{הערה| לקוטי תורה על ג' פרשיות לפרשת נח, ד&quot;ה &quot;לבאר הדברים על פסוק מים רבים&quot;}}, אך בכללות הוא משל '''לכל''' הדרגות שבחיצוניות הכתר{{הערה| שיעורים בהמשך תער&quot;ב, תצא תער&quot;ג עמ' שצ&quot;ד).}}.}}: שיש לה מציאות אש (היא חמה, וקל לגלותה ע&quot;י נפיחה ובמים נכבית) - אך אינה גלויה. דרגה זו היא שורש החכמה.<br /> <br /> ====קדמות השכל====<br /> היא הדרגא הנקראת בקבלה [[אוירא]] המקיף את [[מוחא סתימאה]].<br /> קדמות השכל אינו שכל כלל, אך הוא ה&quot;מאפשר&quot; שתהיה מציאות שכל{{הערה|לקוטי לוי&quot;צ לזח&quot;א ע' רב, ובלקוטי לוי&quot;צ על תנ&quot;ך ומרז&quot;ל ע' נד.}}. הדבר נמשל לאויר המקיף את אור הנר – שמהות האויר אינו כלל ממהות האור, אך הוא תנאי לקיומו. זה גם הטעם ש&quot;אויר&quot; הוא אותיות אור-י (היינו, האות יו&quot;ד רומזת לדרגה שאינה אור ולמעלה מאור, אך מקיפה ומאפשרת את מציאותו){{הערה|בשעה שהקדימו תער&quot;ב חלק ג' עמ' א' שכט.}}.<br /> <br /> אך למרות ש&quot;אוירא&quot; (קדמות השכל) הוא [[מקיף]] ל&quot;מוחא סתימאה&quot; (שהוא אור [[פנימי]]), הוא מקיף הקרוב (כדוגמת הלבוש המתאים לאדם ולחלקי גופו השונים). ואילו הרצון (הנקרא [[גלגלתא]]) הוא [[מקיף הרחוק]] (כדוגמת הבית, שמקיף את האדם עם לבושו, עם רכושו וכו'){{הערה|מאמרים תרס&quot;ה עמוד רסה, מע&quot;ח שער יג (שער א&quot;א).}}.<br /> <br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:מושגים בחסידות]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%98%D7%95%D7%91&diff=844503 2026-04-26T19:46:13Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''יוֹם טוֹב''' הוא כינוי לכל אחד מימי החג הנקראים ב[[תורה]]: מקראי קודש, שמצווה לקדשם בכסות נקייה ובמאכל ובמשתה ובתפילה, ולשמוח בהם, ולעסוק בהם בתורה, ואסור לעשות בהם מלאכה. המלאכות האסורות בחג זהות למלאכות האסורות ב[[שבת]], למעט מלאכות שהן לצורך &quot;אוכל נפש&quot; ומלאכת הוצאה מרשות לרשות. ימי החג שאינם נחשבים יום טוב ומותרת בהם מלאכה נקראים &quot;[[חול המועד]]&quot;.<br /> <br /> המסכת ב[[תלמוד]] העוסקת בדיני יום טוב היא [[מסכת ביצה]].<br /> <br /> ==מספר הימים הטובים==<br /> ===מהתורה===<br /> ה[[תורה]] קבעה שישה ימים טובים:<br /> * [[א' תשרי]] - [[ראש השנה]] המכונה בתורה &quot;יום תרועה&quot; ו&quot;יום זיכרון תרועה&quot;.<br /> * [[ט&quot;ו תשרי]] - היום הראשון של חג ה[[סוכות]].<br /> * [[כ&quot;ב תשרי]] - [[שמיני עצרת]] ו[[שמחת תורה]]. <br /> * [[ט&quot;ו ניסן]] - היום הראשון של חג ה[[פסח]].<br /> * [[כ&quot;א ניסן]] - [[שביעי של פסח]].<br /> * ביום החמישים של [[ספירת העומר]] - חג ה[[שבועות]] המכונה בתורה &quot;יום הביכורים&quot;. כיום חג זה חל תמיד ב[[ו' סיוון]].<br /> <br /> מועד נוסף שקבעה התורה, הוא [[יום הכיפורים]] החל ב[[י' תשרי]]. מועד זה אינו יום טוב מפני שהוא אסור אף במלאכות המותרות ביום טוב. בתורה הוא מכונה &quot;שבת שבתון&quot; אך העונש הנקבע בתורה למחללו קל מהעונש שנקבע למחלל [[שבת]].<br /> <br /> ===מדרבנן===<br /> {{הפניה לערך מורחב|יום טוב שני של גלויות}}<br /> בעקבות אופן קביעת החודשים העבריים בעבר, נוצר ספק ליהודים שגרו בחו&quot;ל מתי בדיוק חל היום טוב (הם לא ידעו האם [[בית דין]] [[קידוש החודש|עיברו את החודש]] או לא). על כן, קבעו [[חז&quot;ל]] שעל כל יהודי שגר בחו&quot;ל לחגוג שני ימים טובים בכל חג. כך שבני חו&quot;ל עורכים ימים טובים גם בתאריכים: [[ט&quot;ז בתשרי]], [[כ&quot;ג בתשרי]], [[ט&quot;ז בניסן]], [[כ&quot;ב בניסן]] ו[[ז' בסיוון]]. ימים אלו נקראים &quot;[[יום טוב שני של גלויות]]&quot;. למרות שבימינו ידוע לכל מתי [[ראש חודש]], שהרי הלל האחרון קידש את ראשי החדשים והתקין לוח קבוע, בכל זאת תיקנו חז&quot;ל לשמור על יו&quot;ט שני של גלויות, כדי לא לשנות את המנהג.<br /> <br /> '''ראש השנה''' - מפאת חלותו בראש החודש עצמו, גם תושבי ארץ ישראל לא יכלו לקבל את הידיעה על קידוש החודש, ולכן קבעו שיעשו חג יומיים בכל מקום.<br /> <br /> '''יום כיפור''' - נקבע כיום אחד בלבד בכל המקומות, כיוון שהוא יום צום ופיקוח נפש הוא שיצומו במשך יומיים{{הערה|[[רמ&quot;א]] אורח חיים תרכד ה.}}.<br /> <br /> '''שמיני עצרת ושמחת תורה''' - בארץ ישראל חוגגים את שניהם ביום [[כ&quot;ב תשרי]] ובחו&quot;ל חוגגים את שמיני עצרת בכ&quot;ב ואת שמחת תורה בכ&quot;ג.<br /> <br /> '''שבועות''' - בחג זה גם בחו&quot;ל לא היה ספק, מאחר שאין לו תאריך קבוע אלא הוא נחגג ביום החמישים לפסח כך ששלוחי בית דין היו מספיקים להגיע גם לחו&quot;ל והסיבה שהוא נחגג יומיים היא כדי לא לחלק במועדות{{הערה|[http://www.shluchim.org/files/weekly/Taamu_Bamidbar-5776~hebfile_2599.pdf יום טוב שני של שבועות]}}.<br /> <br /> ===חגי חב&quot;ד===<br /> חגים אלו נקראים בפי [[רבותינו נשיאנו]] בשם &quot;יום טוב&quot;. נוהגים בהם מנהגי שמחה, ונהגו שלא לומר בהם תחנון.<br /> * [[ראש חודש כסלו]] - יציאת הרבי לראשונה לאחר האירוע הבריאותי ב[[שמיני עצרת תשל&quot;ח]]{{הערה|דברי משיח תשמ&quot;ט חלק ב' עמ' 38: &quot;גוט יום טוב&quot;.}}<br /> * [[י' כסלו]] - [[מאסר וגאולת אדמו&quot;ר האמצעי|חג הגאולה של אדמו&quot;ר האמצעי]]{{הערה|שם=תולדות|ספר השיחות תשנ&quot;ב ח&quot;א פרשת תולדות עמ' 124: &quot;בדורות האחרונים נתוספו ונתגלו גם הימים טובים דתורת החסידות - חג הגאולה של אדמו&quot;ר הזקן בי&quot;ט כסלו, וחג הגאולה של אדמו&quot;ר האמצעי ביו&quot;ד כסלו&quot;.}}<br /> * [[י&quot;ט כסלו]] - [[מאסר וגאולת אדמו&quot;ר הזקן|חג הגאולה של אדמו&quot;ר הזקן]]{{הערה|שם=תולדות}}<br /> * [[ג' תמוז]] - השלב הראשון ב[[מאסר וגאולת אדמו&quot;ר הריי&quot;צ|גאולת אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]]{{הערה|[[ספר המנהגים]] עמ' 98-99: &quot;הטעם שלא קבע כ&quot;ק מו&quot;ח אדמו&quot;ר את יום השלישי בתמוז ליו&quot;ט, ורק את הימים י&quot;ב וי&quot;ג - יש לומר . . אמנם התקשרות חסידים לרבי - נשיא - צריכה להיות לכל מה שהוא, ולכן נ&quot;ל אשר חסידים עליהם לחוג גם את יום הג' בתמוז&quot;.}}<br /> * [[י&quot;ב תמוז|י&quot;ב]] - [[י&quot;ג תמוז]] - שלימות [[מאסר וגאולת אדמו&quot;ר הריי&quot;צ|חג הגאולה של אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]]{{הערה|ספר המנהגים עמ' 98: &quot;הטעם שלא קבע כ&quot;ק מו&quot;ח אדמו&quot;ר את יום השלישי בתמוז ליו&quot;ט, ורק את הימים י&quot;ב וי&quot;ג&quot;.}}<br /> * [[ח&quot;י אלול]] - [[יום הולדת]] שני המאורות הגדולים, [[הבעל שם טוב]] ו[[אדמו&quot;ר הזקן]]{{הערה|1=ספר השיחות תש&quot;ג עמ' 140: &quot;היום נתמלא יובל חמישים השנה מהפעם הראשונה שזכיתי לשמוע בח&quot;י באלול את ה'חג שמח' המודגש. והריני אומר לכם גם-כן: 'גוט יום-טוב' [=חג שמח]. הלוא 'חייב אדם לומר בלשון רבו', ואני אומר לכם את ה'גוט יום-טוב' בלשונו הקדוש, כפי שזכיתי לשמוע: גוט יום-טוב לנו&quot;.}}<br /> <br /> ==דיני יום טוב==<br /> ===שמחה וכבוד יום טוב===<br /> התורה כותבת:{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ|מקור=[[ספר דברים]], פרק ט&quot;ז, פסוק י&quot;ד}}<br /> ואף שפסוק זה נכתב בציווי על חג הסוכות, חז&quot;ל קובעים שעניין זה נוגע אף לשאר החגים.<br /> <br /> הגמרא כותבת{{הערה|[[מסכת פסחים]] ק&quot;ט ע&quot;א}}, כי הדרך לקיים את מצוות השמחה ביום טוב היא באכילת [[בשר]] ושתיית יין. ו[[אדמו&quot;ר הזקן]] פוסק{{הערה|[[שולחן ערוך]] סימן תקנ&quot;ט ס&quot;ז}} שבזמן הבית הייתה עיקר השמחה בבשר השלמים אבל כיום, לאחר [[חורבן בית המקדש]] שאין את בשר השלמים, מצוות השמחה ביום טוב היא בשתיית יין. <br /> <br /> ו[[הרבי]] מוסיף{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב עמ' 432.}}, שהחיוב לשתות יין בחג (מלבד היין של ה[[קידוש]]) הוא מהתורה כי בזמן הזה &quot;ושמחת בחגך&quot; הוא רק על היין, ובמילא ישנו חיוב לשתות יין לא רק בחג אלא גם ב[[חול המועד]].<br /> <br /> '''כבוד יום טוב''' - בנוסף למצוות השמחה ביום טוב, ישנה גם מצווה לכבדו, ועל כן נהוג להסתפר, להתנקות ולהחליף לבגדי חג. כמו כן, יש להכין את הבית כראוי בסידורו ובניקיונו. חלק מעניין כבוד יום טוב הוא גם לטרוח בעצמו בהכנות אף אם יש לו עוזרים רבים שיעשו זאת.<br /> <br /> {{ערך מורחב|סעודת יום טוב}}<br /> '''עונג יום טוב''' - עניין נוסף הוא החובה לענג גופו ביום טוב על ידי ריבוי מאכלים טובים, עריכת שתי סעודות גדולות וריבוי האור בבית. כחלק מעניין זה קבעו חז&quot;ל איסור לאכול בערב יום טוב אחר חצות היום, כדי שיכנס לחג כשהוא רעב ויאכל בתיאבון ובתענוג.<br /> <br /> ===דיני מלאכה ביום טוב===<br /> כל מלאכה שאסורה ב[[שבת]] אסורה גם ביום טוב, למעט מלאכות מסוימות שהתירה התורה לבצען לצורך אוכל נפש ולצורך שמחת החג. המלאכות המותרות הן:<br /> * &quot;מלאכת אוכל נפש&quot; (- מלאכות שהם לצורך הכנת אוכל, כגון: [[מלאכת שוחט|שחיטה]], [[מלאכת בורר|ברירה]], [[מלאכת לש|לישה]], [[מלאכת אופה|אפייה]] ו[[מלאכת  מבשל|בישול]]).<br /> * [[מלאכת מבעיר|הבערת אש]] ו[[מלאכת מכבה|כיבויה]].<br /> * [[הוצאה מרשות לרשות]].<br /> <br /> מלאכת הבישול, ההבערה וההוצאה הותרו לכל צורך של תענוג{{הערה|מתוך שהותרו לצורך אכילה הותרו גם שלא לצורך.}}, ושאר המלאכות המנויות הותרו רק לצורך אוכל נפש{{הערה|מזה שהתורה התירה מלאכת אוכל נפש מובן עד כמה שמחת יום טוב הוא ענין עיקרי במועדים עד שצריך האדם להרגישה במשך כל השנה בכל היום כולו. (לקוטי שיחות חלק י&quot;א עמ' 40).}}. שאר ה[[תבנית:לט מלאכות|ל&quot;ט מלאכות]] לא הותרו כלל, אף לצורך אוכל נפש. כמו כן, לא הותרו מלאכות לצורך &quot;מכשירי אוכל נפש&quot; (- כלים שבאמצעותם ניתן לבצע מלאכת אוכל נפש), כגון לעשות שפוד וסכין, תנור וכיריים{{הערה|&quot;אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם&quot;, הוא - ולא מכשירין. [[מסכת שבת]] כד, ב}}.<br /> <br /> בהבערה, אסרו חכמים להוליד אש חדשה, אך מותר להעביר אש קיימת ולהדליק באמצעותה אש חדשה. אף שהדלקת אש מותרת, כיבויה והחלשתה אסורים. אם התבשיל עומד להישרף על האש ואין ברירה אלא להקטינה - מותר שזהו צורך אוכל נפש.<br /> <br /> כאמור, מלאכת בישול הותרה לכל צורכי היום (כגון לחמם מים לרחיצה וכו'), אך אסור לבשל דבר לצורך יום המחרת. אם היום שלמחרת הוא שבת תיקנו חז&quot;ל שאפשר לבשל אך יש להתקין [[עירוב תבשילין]] מערב יום טוב לצורך כך. בנוסף, אסור לבשל אוכל בשביל אדם שאינו יהודי או בשביל בעלי חיים, אך מותר להרבות בבישול יותר ממה שיצטרך לאותו יום מפני שתמיד ייתכן שיבואו אורחים לא צפויים.<br /> <br /> רוב דיני מוקצה שווים בין יום טוב לשבת, אך ישנם מעט דינים שהחמירו בהם חכמים יותר משבת כדי שלא יזלזלו ביום טוב.<br /> <br /> ===עירוב חצרות ליום טוב===<br /> ככלל, [[עירוב חצרות]] נתקן לגבי שבת ולגבי [[יום הכיפורים]]{{הערה|משנה תורה לרמב&quot;ם ספר זמנים הל' עירובין פ&quot;ח ה&quot;ד.}}. לגבי יום טוב נאמר בגמרא{{הערה|[[מסכת ביצה]] יב, ב.}} &quot;אין עירוב והוצאה ליום טוב&quot;. נחלקו המפרשים בביאור משפט זה. המגיד משנה הסביר בדעת הרמב&quot;ם{{הערה|מגיד משנה הלכות יום טוב פרק א הלכה ד והלכות עירובין פרק ח הלכה ד.}} שאין צורך בעירוב חצרות ביום טוב, וההוצאה מחצר לחצר מותרת גם ללא עירוב. לעומת זאת לדעת [[הרשב&quot;א]]{{הערה|חידושי הרשב&quot;א ביצה יב עמוד א דיבור המתחיל ומ&quot;מ משמע, מובא גם במגיד משנה הלכות עירובין ח ד.}} יש צורך בעירוב חצרות ליום טוב לשם הוצאת דברים שאין בהם צורך היום. ה[[שולחן ערוך]] פסק{{הערה|שולחן ערוך אורח חיים סימן תקכח סעיף א, וראו גם [[משנה ברורה]] שם סעיף קטן א.}} כדעת הרמב&quot;ם שאין צורך בעירוב עבור יום טוב ואילו הרמ&quot;א פסק כדעת הרשב&quot;א{{הערה|שולחן ערוך אורח חיים סימן תקיח סעיף א.}}. דעה שלישית היא דעת [[הריטב&quot;א]], לפיה אין היתר לטלטל ביום טוב דברים שאין בהם צורך היום ואפילו עשה עירוב חצרות אין הדבר מועיל{{הערה|חידושי הריטב&quot;א מסכת ביצה דף יב עמוד א דיבור המתחיל וכתב הריטב&quot;א ז&quot;ל, מובא גם בביאור הלכה סימן תקי&quot;ח דיבור המתחיל ואם הניח עירוב.}}. המשנה ברורה מביא בשם מהרש&quot;ל{{הערה|משנה ברורה סימן תקיח סעיף קטן י.}} שלא נהגו להניח עירוב חצרות ליום טוב, אך טוב שכאשר מניחים עירוב חצרות בערב פסח לצורך כל שבתות השנה יאמרו שעירוב זה מועיל גם לימים הטובים שבה.<br /> <br /> ==דינים נוספים==<br /> === קידוש ===<br /> ביום טוב עורכים [[קידוש]] גם בלילה וגם ביום. נוסח הקידוש שונה מהנוסח של שבת וישנם שינויים קלים מחג לחג. כמו כן, בכל יום טוב מברכים ברכת שהחיינו (נשים מברכות ב[[נרות שבת|הדלקת נרות]] וגברים יוצאים ידי חובה בברכה שבקידוש) חוץ מיום טוב אחרון של פסח.<br /> <br /> הבדל נוסף בין יום טוב אחרון של פסח לבין שאר הימים טובים הוא באמירת ה[[הלל]]. בכל הימים טובים אומרים הלל שלם בברכה, חוץ מיום טוב אחרון של פסח בו אומרים הלל בדילוג ולשיטת הספרדים אף לא מברכים.<br /> <br /> === סעודות החג ===<br /> {{ערך מורחב|סעודת משיח}}<br /> בהלכה נפסק כדעת הראשונים שביום טוב אין מצוות שלוש סעודות כמו בשבת וניתן להסתפק בשתיים.<br /> <br /> יש הנוהגים לאכול [[סעודה שלישית]] ביום טוב [[אחרון של פסח]]{{הערה|אף שבכל שאר הימים טובים אוכלים רק שתי סעודות (ספר השיחות תש&quot;ב עמ' שט).}} על בסיס זה שכך נהג [[הבעש&quot;ט]]{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_46449_127.pdf#toolbar=1&amp;navpanes=0&amp;statusbar=0&amp;view=FitH נטעי גבריאל הל' פסח חלק ג' עמ' קכז].}} וכינה אותה [[סעודת משיח]]. הסיבה שקוראים לה בשם זה הוא כי בזמן זה מאיר גילוי [[אורו של משיח|הארת המשיח]]{{הערה|ספר השיחות ת&quot;ש עמ' עב.}}. ב[[חסידות חב&quot;ד]] מייחסים חשיבות רבה לסעודה זו.<br /> <br /> === תפילות החג ===<br /> [[תפילת העמידה|תפילות העמידה]] כוללות שבע ברכות (בניגוד ליום חול בו יש תשע עשרה ברכות). אך שונות בנוסחן מתפילות שבת. גם בין יום טוב אחד למשנהו יש שינויי נוסח קלים.<br /> <br /> בכל יום טוב [[קריאת התורה|קוראים בתורה]] פרשה המיוחדת לאותו יום, ובמפטיר קוראים את פרשת קרבן המוסף של אותו יום. בכל יום טוב שאינו חל בשבת [[עלייה לתורה|עולים לתורה]] חמישה קרואים ואחד נוסף למפטיר ול[[הפטרה]]. <br /> <br /> === הבדלה ===<br /> גם במוצאי יום טוב עורכים [[הבדלה]] כמו ב[[מוצאי שבת]] אלא שמדלגים על ברכת &quot;מאורי האש&quot; (שתוקן לאמרה כי האש נבראה במוצאי שבת), וכן על ברכת &quot;בשמים&quot; שכן ביום טוב אין נשמה יתירה כמו בשבת.<br /> <br /> ==בגאולה==<br /> ===ביטול המועדים===<br /> {{ערך מורחב|ביטול המועדים לעתיד לבוא}}<br /> לעתיד לבוא [[ביטול המועדים לעתיד לבוא|יתבטלו כל המועדים]], מלבד [[חג הפורים]] (וחגים נוספים על פי חלק מהדעות). על מנת לבאר כיצד הביטול אינו סותר לנצחיות התורה נאמרו פירושים שונים ב[[תורת הנגלה]] וב[[תורת החסידות]]. על פי פירוש תורת החסידות אין הכוונה שיתבטלו לגמרי, אלא שהאור האלוקי המתגלה באותם מועדים, לא יגיע למעלת האור שיתגלה לעתיד לבוא - ולכן גם השמחה בהם לא תורגש כלל ביחס לשמחה הגדולה שתהיה אז.<br /> <br /> ===תעניות ציבור===<br /> {{ערך מורחב|ביטול הצומות לעתיד לבוא}}<br /> ב[[ימות המשיח]], יתבטלו התעניות ויהפכו לימים טובים וימי ששון ושמחה, כנאמר בנביא{{הערה|זכריה ח, יט.}} {{ציטוטון|כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים}}. הרבי מבאר באריכות{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ט&quot;ו, שיחת עשרה בטבת.}} שזוהי מהותה ומטרתה של התענית מלכתחילה - להביא לידי עשיית תשובה וממילא ביטול התענית והפיכתה לשמחה; ולכן נבואה זו הובאה כפסק להלכה כיום, על מנת שבעשיית התשובה שלנו בימי התענית נרגיש שזוהי הכנה להפיכת התענית לשמחה בימות המשיח.<br /> <br /> ===יום טוב שני של גלויות===<br /> {{ערך מורחב|יום טוב שני של גלויות}}<br /> החתם סופר אומר{{הערה|שו&quot;ת או&quot;ח סו&quot;ס קמה.}} שגם בגאולה תושבי חו&quot;ל ימשיכו לחגוג יום טוב שני. הרבי מציין לחת&quot;ס זה וכותב{{הערה|[[דברי משיח]] [[תשמ&quot;ט]] ח&quot;א עמ' 286.}} שצריך לדון האם יהיה יומיים או יום אחד ושידונו בזה בכינוס תורה. לאחר זמן אמר הרבי{{הערה|דברי משיח תש&quot;נ ח&quot;ד עמ' 92.}} שלכאורה יחגגו יומיים מאחר וכיום חוגגים (לא מצד ספיקא דיומא אלא) בשביל שלא לשנות את המנהג וטעם זה יהיה גם בגאולה. ולאחר זמן כתב בפשטות{{הערה|[[ספר השיחות]] תנש&quot;א ח&quot;ב עמ' 565.}} שיעשו יומיים חג ושיקריבו קרבנות ביום זה{{הערה|ולהעיר מדברי משיח תנש&quot;א ח&quot;א עמ' 207 אשר משם מובן דודאי לא יחגגו יומיים חג ויש ספק רק אם יהיה לאחר מכן אסרו חג (מאחר ובפועל היה חג) או לא (ומלמפרע לא יהיה אסרו חג).}}.<br /> <br /> ==בתורת החסידות==<br /> ===גילוי אור===<br /> ביום טוב מאיר [[ספירת המלכות]] - שהוא מקור כל עולמות הנבראים - גילוי מדריגת ה[[מוחין]] שב[[אצילות]]. מעלתם המיוחדת של המוחין הוא שבהם נרגש [[אוא&quot;ס]] באופן של קירוב מקום, כיון שבטלים יותר לאוא&quot;ס{{הערה|לקוטי תורה תבוא מב, ב.}}.<br /> <br /> אמנם ישנו חילוק בין יו&quot;ט רגיל, ל[[ר&quot;ה]] ו[[יוהכ&quot;פ]], שבשאר הימים טובים המשכה זו נעשית באמצעות [[ז&quot;א]] - המדות, ואילו בימים אלו נמשך ישירות למלכות, מבלי לעבור דרך ז&quot;א. הטעם לכך הוא משום שר&quot;ה ויוהכ&quot;פ הוא זמן [[בנין המלכות]], והמקור שממנו נבנה המלכות הוא מהמוחין, וע&quot;כ נמשך למלכות ישירות ממקורו{{הערה|לקוטי תורה שם. ראה אור התורה ר&quot;ה עמוד תתרנב. סה&quot;מ תרנ&quot;ט סוף עמוד יא.}}.<br /> <br /> מכיון שביו&quot;ט ישנו גילוי אלקות נעלה יותר, נאסרה בו עשיית המלאכה, שכן בפני המלך לא ניתן לעשות מעשה המורה על ישות{{הערה|ראה לקוטי תורה ראה לב, א - בנוגע לחודש אלול.}}.<br /> <br /> ישנו חילוק בין מדריגת יו&quot;ט ל[[שבת]], שהרי הקדושה של יו&quot;ט תלויה במעשה מסוים של היהודי, שכאשר [[בית דין]] [[קידוש החודש|מקדשים את החודש]], ובכך מחליטים מתי יחול היו&quot;ט{{הערה|ברכות מט, א: &quot;ישראל אינהו דקדשינו לזמנים&quot;.}}, משא&quot;כ שבת היא קדושה עצמית שאינה תלויה בעבודת האדם{{הערה|ביצה יז, א: &quot;שבת מקדשי וקיימא&quot;.}}, ובספירות: ביו&quot;ט נמשך [[מוחין דאמא]] ואלו בשבת נמשך [[מוחין דאבא]]. דבר זה מתבטא גם בעובדה שמבדילים בין שבת ליו&quot;ט &quot;המבדיל בין קדש לקדש&quot;{{הערה|משנה חולין א, ז.}}, משום שקדושת השבת נעלית מקדושת היו&quot;ט{{הערה|מאמר ד&quot;ה ראה תרמ&quot;ב.}}.<br /> <br /> ביאור זה של תורת החסידות - שלא רק קביעת התאריך של היו&quot;ט תלוי בישראל, אלא אף ההמשכה האלקית של יו&quot;ט, מבאר ומתרץ כיצד יכל ה' לברוא את העולם ביום השישי לבריאה על אף היותו יום טוב - ראש השנה, והיה צריך להיות אסור לעשות בו מלאכה. אך הביאור לכך הוא שמכיון שהאדם טרם נברא, עוד לא נעשה היום ליו&quot;ט{{הערה|מאמר ד&quot;ה זכור את יום השבת תרמ&quot;ב.}}.<br /> <br /> ===יום טוב שני של גלויות===<br /> הסיבה שבחוץ לארץ עושים שני ימי חג והארץ ישראל עושים רק יום אחד היא כי בארץ ישראל שהיא קרובה לאלוקות ומזוככת במעלה יכולים לקבל את אותה הארה ביום אחד, אך בחוץ לארץ שנמצא הריחוק מקום מאלוקות לא יכולה ההארה להתיישב ביום אחד לצריכה ה' ימים.<br /> <br /> משל למה הדבר דומה לפנס שכאשר מאיר למקום קרוב מתמעט כמות האור ונראה קטן אך כאשר מאיר למקום רחוק הוא מתפשט לצדדים ונראה גדול אף שאין שינוי בכמות עצם האור. על פי זה גם יובן המדרש{{הערה|שיר השירים רבה פרשת א' פיסקא ו(ה).}} על הפסוק &quot;שמוני נוטרה את הכרמים{{הערה|שיר השירים א, ו.}}&quot; &quot;אמרה כנסת ישראל בארץ ישראל הייתי שומר יום אחד עכשיו שני ימים הייתי סבורה לקבל שכר על שניהן ואיני מקבל אלא על יום אחד&quot; ועל פי ההסבר הנ&quot;ל יובן שמאחר שגוף האור לא נתרבה יותר בחוץ לארץ מאשר בארץ ישראל והסיבה שעושים ב' ימים היא מצד ריחוק המקום - לכן מקבלת שכר כמו על יום אחד{{הערה|[[דרך מצותיך]] קצח, א.}}.<br /> <br /> ===שמחת יום טוב===<br /> יום טוב נקרא &quot;מועדים לשמחה&quot;{{הערה|שם=מועדים לשמחה|נוסח התפילה דשלוש רגלים. וראה [[לקוטי תורה]] פרשת צו ד&quot;ה ששת הימים. לקוטי תורה דרושים לשמיני עצרת פח, ד.}}, &quot;זמן שמחתנו&quot;, בשונה משבת שלא נזכר בו ענין השמחה אף שהוא נעלה ממנו במדריגה. הסיבה לכך היא כי שמחה ישנה בדבר חידוש כמו עני המתעשר או חבוש שיצא מבית האסורים שמאחר ויצא מאפילה לאור עי&quot;ז ישמח ליבו, וכך הוא ענין יום טוב שהוא חל בימי החול שהם תחת הזמן וכאשר נמשך לשם הארה מבחינת קודש העליון שלמעלה מהזמן תהיה השמחה גדולה, אבל בשבת שהיא עליית העולמות בלמעלה מהזמן לגמרי, לא שייך שם המשל הנ&quot;ל כי אין זה ענין השמחה אלא התענוג.<br /> <br /> הסיבה שבשבת אין שמחה אף שגם אז יש את עליית העולמות '''בלמעלה מהזמן''' ועלייה זו נעלית כמו החג, היא כי בשבת יש את בחינת הביטול ושם לא שייך שמחה כלל{{הערה|[[אור התורה]] פנחס עמ' א'רג.}}.<br /> <br /> ===מלבוש ביום טוב===<br /> ביום טוב כל העולמות לובשים מלבושים רוחניים יקרים ולכן כתוב{{הערה|שם=מועדים לשמחה}} &quot;ומועדים לשמחה&quot;, שמפני זה מתרבה השמחה בהם.<br /> <br /> והענין הוא, ימים נקראים לבושים ובימי החול שהם תחת הזמן הם מלבושים פשוטים, אבל בימים טובים שאז ה' &quot;מקדש ישראל והזמנים&quot; שהוא המשכת הלמעלה מהזמן בזמן, הימים והלבושים טובים ויפים יותר.<br /> <br /> ===ז' ברכות===<br /> תפילת העמידה מכוונת כנגד [[עולם האצילות]] ויש בה 18 ברכות{{הערה|עד לאחר חורבן בית שני.}}. שלושת הברכות הראשונות מכוונים כנגד שלושת [[האבות]] שהם [[חג&quot;ת]] של [[אצילות]], שלושת הברכות האחרונות הם כנגד [[נה&quot;י]] של אצילות וי&quot;ב הברכות האמצעיות הם כנגד [[שבטים|י&quot;ב השבטים]] שהם [[י&quot;ב גבולי אלכסון]] והם 'ענפים' של [[ז&quot;א|חג&quot;ת נה&quot;י]].<br /> <br /> הסיבה שצריך את כל י&quot;ב הברכות האמצעיות היא כי אין אפשרות לקבל את ה[[המשכת גילוי אור|המשכה]] מחג&quot;ת נה&quot;י עצמן אלא רק על ידי '''ענפיהם''' יכולה להיות המשכת גילוי אלוקות בנפש, כיון שבשבת ויו&quot;ט יש את [[עליית העולמות בשבת|עליית העולמות]], בימים אלו מספיק לברך 7 ברכות כי אפשר לקבל את ההמשכה גם מחג&quot;ת נה&quot;י (מהאבות) עצמן{{הערה|[[ביאורי הזוהר]] ל[[אדמו&quot;ר הצמח צדק]] עמ' תנז.}}.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> * [[יום טוב שני של גלויות]]<br /> * [[חול המועד]]<br /> * [[אסרו חג]]<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> *הרב [[מאיר אשכנזי (כפר חב&quot;ד)|מאיר אשכנזי]] '''[https://col.org.il/files/uploads/original/2021/03/60420d1bba529_1614941467.pdf הלכות יום טוב]''', אדר תשפ&quot;א {{PDF}}{{COL}}<br /> *'''[https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/5808534/jewish/Festivals-Moed.htm מועד - מבט פנימי]''', מתוך הספר 'אנשי המילה' {{בית חבד}} (אנגלית)<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:חגים וזמנים|*]]<br /> [[קטגוריה:מצוות]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A7%D7%A5_%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D_%D7%95%D7%A7%D7%A5_%D7%94%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F&diff=844491 2026-04-26T19:46:13Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''קץ הימים''' (מובא בסוף ספר דניאל) בתורת ה[[קבלה]] מורה על סוף זמן ה[[גלות]] בו יתגלה '''קץ הימין''' שהוא סוף ההעלם.<br /> <br /> ==מקור המושג==<br /> ישנם ב[[קבלה]] שני הסברים על הפסוק &quot;ויהי מקץ שנתיים ימים&quot;{{הערה|תחילת פרשת מקץ.}}<br /> <br /> '''הזהר''' מסביר{{הערה|ר&quot;פ מקץ קצ&quot;ג ע&quot;א.}} ש[[ז&quot;א]] ו[[מלכות]] שתיהן נקראות 'שנה'. ופירוש &quot;כעבור שנתיים ימים&quot; הוא [[יחוד (קבלה)|יחוד]] ז&quot;א ומלכות שאז (בזמן היחוד וע&quot;י היחוד) &quot;נולדה&quot; גאולת יוסף (על דרך יחוד איש ואישה שממשיך כח האין סוף - ובכח זה נולד הולד).<br /> <br /> '''האריז&quot;ל'''{{הערה|בלקוטי תורה להאר&quot;י, בפרשת מקץ.}} מבאר, שהפסוק לא מדבר על קץ '''הימים''' אלא על קץ '''הימין'''.<br /> <br /> ==בתורת החסידות==<br /> מסביר [[אדמו&quot;ר הצמח צדק]]{{הערה|שורש ההסבר באור התורה ר&quot;פ מקץ, ופרטים שונים מוסברים במקומות רבים נוספים אצל כל רבותינו נשיאי חב&quot;ד.}}, שאין כאן מחלוקת, אלא הסבר לשני עניינים כלליים שיתרחשו בעת הגאולה:<br /> <br /> :'''קץ הימין''' - סוף ההעלם. תסתיים האפילה ויתגלה האור [[עתיק יומין|דעתיקא קדישא]].<br /> :'''קץ הימים''' - יסתיימו הצמצומים (מיעוט האור). לא זו בלבד שהאור יתגלה, אלא עוד זאת שיתגלה בעצמותו ובכל הדרו{{הערה|ולא כמו עכשיו שבכתר ובחכמה מאיר בקירוב, בבינה מאיר בריחוק, בז&quot;א רק דרך חלון, במלכות דרך נקב ובעולמות רק דרך מסך ובשינוי המהות.}}.<br /> <br /> ==ביאור המילים==<br /> * '''קץ''' - הוא [[בוצינא דקרדוניתא|קו המידה]] - המודד את שיעור התפשטותו של כל כח אלוקי, עד לאן יתפשט והיכן יפסק.<br /> * '''ימין''' - הוא קו החסד, והמדובר כאן הוא על &quot;עצם&quot; החסד - המקום בו אין מקום לצד הגבורה &quot;לית שמאלה בהאי עתיקא&quot;, דהיינו מדרגת [[עתיק יומין|עתיק]].<br /> * '''ימים''' - מלכות נקראת 'שנה' - מלשון 'שינוי'{{הערה|מלכות דאצילות היא סוף עולם האצילות (עולם האחדות), וממנה ומתחילים השינויים. ונקראת שנה כי שורש החילוקים הוא י&quot;ב בקר שבבריאה, שהם י&quot;ב חודשי '''שנת הלבנה'''.}}, והמידות דאצילות ([[זעיר אנפין|ז&quot;א]]) גם הן נקראות 'שנה' - מלשון אני ה' '''לא''' שניתי{{הערה|כי מאיר בהם אור האין סוף שאין בו שינויים. ונקראות המידות גם הן שנה, כי שם הן שס&quot;ה מצוות לא תעשה - שס&quot;ה '''ימות החמה'''.}}<br /> * '''שנתים ימים''' - הוא חיבור ז&quot;א ומלכות - שבזמן הגאולה יאיר אור האצילות בעולמות הפירוד (שאור הלבנה יתחבר עם אור החמה - ותאיר כמוה).<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[קץ הגלות]]<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%94&diff=844504 2026-04-26T19:46:12Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''כוונת המקוה''' היא לטהר את המקיפים ד[[טומאה]]{{הערה|כשם שבקדושה ישנו אור [[פנימי]] ואור [[מקיף]], כך הדבר בג' קליפות הטמאות..}} ע&quot;י המתקת הגבורות בשורשן.<br /> <br /> שכאשר האדם שהוא מן האדמה (עלמא דאתגליא) יטבול במי המקווה (שהן עלמא דאתכסיא), הנה ע&quot;י זה יוכלל ויבוא במקור חוצבו, ומשם יוכל להשתנות{{הערה|סידור עם דא&quot;ח קנט ד'.}}.<br /> <br /> ==מהי טהרה מטומאה==<br /> ===טהרה היא רק '''למקיפים''' דטומאה===<br /> '''פנימיות''' הטומאה היא כשחס ושלום יהודי עובר עבירה. נשמתו יורדת אז לג' קליפות הטמאות ומקבלת מהן את חיותה הפנימית (ותקנתו היא ע&quot;י תשובה).<br /> <br /> אך כשהקשר שלו לטומאה הוא רק ע&quot;י נגיעה '''חיצונית''' (נגיעה בדבר טמא{{הערה|דבר שחיותו מג' קליפות הטמאות, אלא שלא כל הטומאות שוות: יש דברים שהם רק טמאים בעצמם אך לא מטמאים בנגיעתם, ויש שמטמאים טומאה קלה ויש שמטמאים טומאה חמורה..}}) אזי &quot;נדבקת&quot; בו הטומאה מבחוץ{{הערה|אור התורה שלח תרנ&quot;ג-ד.}} (היינו, שהוא מתגשם ומתקשר יותר בענייני עולם הזה ותאוות) – וטהרת טומאה זו היא ע&quot;י טבילה במקווה.<br /> <br /> ===הטהרה היא ע&quot;י [[גבורות ממותקות - המתקת הגבורות#המתקת הגבורות בחסדים|המתקת הדינים בשורשם]]===<br /> פירש הרמ&quot;ז{{הערה|זוהר קדושים דף פ' ע&quot;ב.}}, שהטעם לכך שדברי תורה אינם מקבלים טומאה{{הערה|זוהר שם.}}, כי התורה היא מקור המתקת הדינים{{הערה|לקוטי תורה מצורע כ&quot;ה ב'.}}. וביאור העניין:<br /> <br /> '''הקליפות עצמן''' הן דינים וצמצום האור האלוקי. הדינים והצמצומים הם עד כדי כך שבעולם הזה לא מורגשת האלוקות כלל. היינו, הגם שאדם רואה בעולם &quot;חיים&quot;{{הערה|במין המדבר וכן בבעלי חיים ואפילו בצומח..}} אין הוא מרגיש שחיות זו מקורה באלוקות. העולם מצד עצמו לא &quot;צועק&quot; שהוא חי מהאור האלוקי – ואפילו לא רומז זאת{{הערה|וכפי שרואים בחוש, שישנם אנשים רבים שלא מאמינים בקיום מציאות רוחנית כלשהי, ומייחסים את כל תופעות החיים בעולם לתהליכים גשמיים..}}.<br /> <br /> אך '''שורש הקליפות''' הוא בקדושה, היינו, תכליתן ומטרתן היא '''לגלות''' אלוקות, שהרי רק על ידם ישנה מציאות של נסיונות, והעמידה בהם מגלה באדם את נשמתו האלוקית וכוחותיו הפנימיים, ומביאה את העולם כולו לתכלית שלשמה נברא.<br /> <br /> ומכאן, שכאשר מגלים בדינים והצמצומים את שורשם ומקורם שבקדושה הרי הם מיטהרים, ולא מנגדים עוד לקדושה{{הערה|כתר שם טוב אות מה, לקוטי תורה ויקרא ו' ע&quot;ג ועוד..}} – וזהו עניין &quot;אין הדינים נמתקים אלא בשורשן&quot;.{{הערה|מקור המושג בזהר (ח”ג קמ”א) בלשון יחיד (אין הדין נמתק אלא בשורשו), וכן הוא מובא לרוב בספרי קבלה (כדוגמת עץ חיים שער י&quot;ג פי&quot;א). אבל בחסידות הוא בלשון רבים כבפנים..}}.<br /> <br /> ==כוונת המקווה על פי הבעש&quot;ט==<br /> עיקר{{הערה|אומרנו כאן &quot;עיקר&quot;, כי בפירוט הן חמש טבילות, וכוונותיהן: בראשונה יכוון בשם אהי&quot;ה במילוי ה' (שעולה לחשבון קנ&quot;א כהגימטריה של מקוה), בשניה בשם אגל&quot;א, בשלישית יכוון שמשם אגל&quot;א נעשה שם אל&quot;ד, ברביעית כבפנים – והוא העיקר, ובחמישית יכוון בשילוב שם אהי&quot;ה הפשוט עם שם אל&quot;ד.}} כוונת המקווה על פי הבעש&quot;ט היא שילוב שם אל&quot;ד במילוי שם אהי&quot;ה (כותבים את שם אהי&quot;ה במילוי ה'{{הערה|היינו, שמילוי אותיות ה' הוא בה' נוספת.}}, ואחרי האותיות א' ה' ה' של אהי&quot;ה רושמים את אותיות שם אל&quot;ד), באופן כזה: אלף '''א''' הה '''ל''' יוד הה '''ד'''{{הערה|כתר שם טוב, בהוצאה החדשה עמ' רעג.}}.<br /> <br /> ===שם אל&quot;ד – העלאת המלכות לבינה===<br /> עניינו של שם אל&quot;ד הוא להמשיך את האל&quot;ף{{הערה|אותיות פל&quot;א, הרומז ל&quot;אלופו של עולם. ראה ספר הערכים חלק ה' עמ' פט ואילך, ועמ' קפב ואילך.}} בתוך ספירת המלכות (הנקראת &quot;דל&quot;) על מנת להמתיק את הדינים שבה.<br /> <br /> הטעם (הפנימי{{הערה|ראה בסידור עם דא&quot;ח עמ' קנ&quot;ח, שהטעם הפשוט הוא שהמלכות &quot;מסתתרת בריבוי הצמצומים&quot;, וכמו שכתוב{{הערה|תהלים קטז ו.}} &quot;דלותי ולי יהושיע&quot;.}}) שנקראת המלכות &quot;דל&quot;, כי ממנה יונקות הקליפות. כי הקליפות לא יכולות לינוק מהמידות עצמן (הנקראות &quot;עץ הדעת&quot;) אלא רק למטה מהן - מספירת המלכות (שהיא שורש נשמות ישראל). ומרוב יניקת החיצונים שגורעים ממנה את אורה, נקראת כנסת ישראל בשם &quot;דל&quot;{{הערה|סידור שם קנח ג-ד.}}.<br /> <br /> ומכיון ששורש המלכות הוא בבינה{{הערה|כתר שם טוב סימנים ב' ופז (ב-ד).}} ואין הדינים נמתקים אלא בשורשן{{הערה|לעיל בסעיף הראשון בפסקה השניה.}}, העברת רוח הטומאה וטהרת הקדושה הוא ע&quot;י העלאת כל הטוב עם הרע הכלול בו לבינה – שם מתגלה רוממות עצמות אור אין סוף ופנימיות הכתר (בחינת &quot;עתיק&quot;, פנימיות התענוג האלוקי{{הערה|שהרי &quot;התגלות עתיק הוא בבינה, כמובא מע&quot;ח במקומות רבים, וראה מאמרי אדמהאמ&quot;צ דרושי חתונה ח&quot;ב עמ' תרכב (ועיי&quot;ש), הנחות תקע&quot;ז עמ' ד' וש&quot;נ. וראה זח&quot;ג קע&quot;ח ב', ותו&quot;א לך לך יא סע&quot;ב ואילך, וכן בתו&quot;ח בראשית פא-ב ועטרת ראש דרוש לעשי&quot;ת סג, ובביאורי הזוהר להצ&quot;צ ח&quot;א עמ' שסד ואילך.}}, ובה נמתקים כל הדינים הקשים.<br /> <br /> ===שם אהי&quot;ה – בחינת הכתר===<br /> מיתוק הדינים דמלכות הנ&quot;ל, הוא ע&quot;י שם אהי&quot;ה שבבינה.<br /> <br /> ההבדל בין שם הוי&quot;ה לשם אהי&quot;ה הוא, שהראשון הוא לשון הווה והשני לשון עתיד. שם הוי' (שבחכמה) הוא לשון הווה - שכבר נתהווה ונקבע אופן ההשתלשלות, אבל שם אהי&quot;ה רומז לבחינת הכתר - שממנו יכולה להיות ההשתלשלות באופנים שונים.<br /> <br /> והמשל לזה הוא מפרשת נח: שאותו הטעם בעטיו נגזר המבול &quot;כי רבה רעת האדם{{הערה|בראשית ו' ה'.}}&quot; הוא עצמו היה גם הטעם לברית ש&quot;לא אוסיף עוד לקלל את האדם כי ייצר לב האדם רע מנעוריו&quot; {{הערה|נח ח' כא-כב, בדילוג.}}&quot;. והיינו, כשמתגלה בחינת הכתר הכללי (פנימיות הרצון), יכול אותו השכל עצמו להוביל למסקנה '''הפוכה''', מדין לחסד.<br /> <br /> וזהו ששם אהי&quot;ה ממתיק את הדינים. דלהיותו בבחינת הכתר הוא מושלל מכל ציור ולכן יכול לשנות אותם מדין לחסד, ומצד עונג העליון שבו אינו סובל את העונש והצער שהם היפך התענוג – ולכן מרבה לסלוח{{הערה|סידור עם דא&quot;ח קנז ד' ואילך.}}.<br /> <br /> ===שם אהי&quot;ה מתגלה בבינה===<br /> התגלות שם אהי&quot;ה היא בבינה דוקא, כי שם הוא גילוי הכתר (ושם אהי' הוא בכתר), ועוד, שאהי&quot;ה בריבוע גימטריה ד&quot;ם, ודם רומז לבינה{{הערה|כי דם הוא בלב, ובינה היא &quot;ליבא&quot;{{הערה|לקוטי תורה פקודי ז' ד', מתקו&quot;ז בהקדמה.}}.}}.<br /> <br /> ===שילוב שם אל&quot;ד במילוי שם אה&quot;יה===<br /> על פי כל הנ&quot;ל יובן שילוב השמות בכוונת המקווה. המילוי רומז בכל מקום לגילוי ההעלם{{הערה|תורה אור בראשית ו' ד'.}}, ולכן גילוי בחינת פנימיות התענוג היא ע&quot;י המילוי דווקא. אלא דמכיון שגילוי זה הוא רק בכח ולא בפועל{{הערה|שהרי שם אהי&quot;ה הוא לשון '''עתיד''' בלבד (ולא לשון הווה), היינו רק בכח ולא בפועל.}}, כדי שיומתקו הדינים בפועל הוא ע&quot;י מילויו בשם אל&quot;ד (הרומז כנ&quot;ל – למלכות).<br /> <br /> ==הטבילה בבור ובארבעים סאה מים דווקא==<br /> ===מים===<br /> המים רומזים לחכמה{{הערה|ע&quot;ח שער הכוונת עניין טבילת ובכמה מקומות, ובחסידות אור התורה דברים ג (יוה&quot;כ ע' אתקצג) ובכמה מקומות.}}. והיינו, כשם שאין להם גוון (שקופים) ומקבלים את צבע הכלי בהם שהן בו, כך בחינת החכמה. מצד עצמה היא אור פשוט (היולי), וכשנמשך בכלי הבינה משתנה לפי אופן ההשגה.<br /> <br /> ===ארבעים סאה===<br /> אלא שאור החכמה עצמו אינו יכול להתלבש בבינה כפי שהוא, וכדי שיוכל לרדת צריך הוא להתלבש תחילה בבחינת הגילוי '''שבה''' (הבחינה התחתונה שבחכמה עצמה). בחינת הגילוי שבחכמה גופא הוא המילוי{{הערה|כאמור לעיל, שכל גילוי הוא ע&quot;י המילוי.}}, והמילוי דשם ע&quot;ב (שהוא השם שבחכמה) הוא ד' יודי&quot;ן – '''בגימטריה ארבעים'''{{הערה|והיינו, ע&quot;ב הוא הגימטריה של שם הוי&quot;ה במילוי יו&quot;ד (יו&quot;ד ה&quot;י וי&quot;ו ה&quot;י), ובמילוי זה יש ארבע אותיות י'.}}.<br /> <br /> ===בור===<br /> חפירת המקווה עצמה זהו עניין בינה, המקבלת מארבעת היודי&quot;ן דחכמה שהם ארבעים סאה{{הערה|אור התורה עניינים קצט.}}<br /> <br /> ===מעיין===<br /> מים בכלל הם חכמה, אבל מעיין נקרא מיים '''חיים''', כי הוא מקור המים ורומז '''לנביעת''' החכמה. ומאחר ונביעת החכמה היא ד' יודי&quot;ם (הכוללים את כל ארבעים הסאה של מקווה) אין צריך שיהיו ארבעים סאה בפועל אלא מספיק כלשהו{{הערה|כי יו&quot;ד הוא בחינת נקודה, ונקודה אין לה אורך ולא רוחב וגובה.}}{{הערה|סידור עם דא&quot;חקנט ג-ד.}}.<br /> <br /> ===מיים חיים ולא שאובין===<br /> מי המקווה צריכים להיות דווקא בידי שמיים, כי שינוי הצירופים מדין לחסד הוא ע&quot;י המשכת בחינת הכתר (כנ&quot;ל), וכתר נקרא שמיים{{הערה|לקוטי תורה בחוקותי מה ב, נשא כא ג ועוד.}}. מה שאין כן מים שאובין רומזין להארות והמשכות שכבר ירדו ונמשכו בכלים דזעיר אנפין (שנקרא אדם), וכבר יש להם &quot;גוון&quot;, ואינם יכולים עוד להשתנות ולשנות מדין לחסד{{הערה|סידור עם דא&quot;ח קנט ד'.}}.<br /> <br /> ==המחלוקת עם האר&quot;י==<br /> מובא ב&quot;[[סיפורים נוראים]]{{הערה|בהוצאה דתשע&quot;ח בעמ' לט.}} אשר פעם אחת דרש הבעש&quot;ט לתלמידיו בעניין כוונת המקווה (הנדפס כעת בסידור אדמו&quot;ר הזקן), ותלמידיו היו גאוני ארץ בנגלה ונסתר ואמרו לו: רבינו, הגם בכתבי האריז&quot;ל כתוב הכוונות באופן אחר מכוונות אשר אדוננו מגלה לנו?&quot; <br /> <br /> והמחלוקת היא, שדעת האר&quot;י{{הערה|שער הכוונות דרושי סדר שבת דרוש א', פע&quot;ח שער השבת פ&quot;ג ופ&quot;ד, ובסידור האריז&quot;ל כוונת הטבילה (לפני סדר קבלת שבת.}} בכוונת המקווה הוא, שצריך לכוון לשילוב שם אל&quot;ד בשם אהי&quot;ה '''הפשוט''' (בלי מילוי), וכוונת הבעש&quot;ט היא לכוון לשילוב זה דווקא בשם אהי&quot;ה במילוי ה'.<br /> <br /> והנה, תוכן הסיפור שם הוא שתיכף אשר שמע הבעש&quot;ט דיבור זה מפיהם מיד השליך ראשו לאחוריו, ופניו נעשה לפיד אש ועיניו בולטות (כדרכו בהפשטות הגשם בעת עליתו בעולמות העליונים) ונפל על תלמידיו פחד ורעדה גדולה, ובקצה השולחן ר' נחמן מהורדוק (שהיה צעיר התלמידים), ובחלומו ראה את הבעש&quot;ט מתווכח עם האר&quot;י זמן רב עד שהודה האר&quot;י לבעש&quot;ט בצדקת דבריו.<br /> <br /> ==טבילה לפני שבת==<br /> עניין הטבילה במקווה מובא בקבלה{{הערה|כתבי האר&quot;י שם.}} ובחסידות{{הערה|בסידור עם דא&quot;ח מובאים דרושי המקווה לפני ובסמוך ל&quot;סדר הכנסת שבת&quot;, ובספר המנהגים עמ' 25}} בקשר עם ההכנות לשבת.<br /> <br /> ועל פי האמור לעיל נראה לומר, דכללות העניין דשבת ומקווה אחד הוא, דשבת הוא עת רצון (עליית העולמות{{הערה|לקוטי תורה בהר מא.}}) שמתבטלים אז כל הדינים{{הערה|ש&quot;פ תשא תשי&quot;ז, תו&quot;מ התוועדויות חלק יט עמוד 108, אור התורה תהלים תרל&quot;ג ועוד.}}, וכן המקווה הוא ביטול הדינים ע&quot;י עליית המלכות לשורשה שבבינה (כאמור לעיל). <br /> <br /> ==טבילה לפני התפילה==<br /> כבר בתקופת הבעש&quot;ט נהגו חסידים לטבול לפני התפילה, עדות לכך נמצאת במכתב הרבי הריי&quot;ץ{{הערה|מיום א ט&quot;ו שבט רצ&quot;ה.}} אל &quot;בתי יקירתי חביבתי מרת חי' מושקא תי'&quot;{{הערה|אגרות קודש אדמו&quot;ר מוהריי&quot;צ נ&quot;ע חלק ג' עמודים קנו רעט.}}.<br /> המכתב מספר כיצד ר מרדכי הצדיק (אחד מראשוני המקושרים לבעש&quot;ט) מצליח להשפיע במשך תקופה קצרה (כמה שבועות בלבד) על עיר שלימה (רוב אנשי דוברובנה) להפוך לחסידים, ומסתיים בלוקחו את המקושרים אליו שם למקווה לפני התפילה לראשונה בחייהם.<br /> <br /> במאמרי חסידות מובאת הטבילה למקווה כהכנה לתפילה במקומות בודדים ממש. והעניין בזה{{הערה|לקוטי תורה תבוא מג ב' ואילך.}}, שטומאה וטהרה הוא בחינת המקיפים, ועל כן שייכים לתפילה שגם היא עניין הריח. שהרי תפילות כנגד תמידים תקנום{{הערה|ברכות כו ב').}}, עניין התמידים (קרבנות) הוא &quot;ריח ניחוח להוי'&quot;{{הערה|ויקרא א' ט'.}}, וריח הוא בחינת המקיף{{הערה|ומציין שם לעיין בר&quot;ח שער האהבה פי&quot;א טעם נוסף לזה.}}.<br /> <br /> בנוסף להנ&quot;ל, מסביר זאת הרבי גם גם על פי [[נגלה]]{{הערה|על פי דברי [[הרשב&quot;א]], הובא במגן אברהם ריש סימן ד'}}, אשר האדם בקומו בבקר הוא ככהן המתכונן לעבודה, והרי אין נכנסים לעבודה אלא בטבילה תחלה. ולהעיר, שבשנת [[תשע&quot;ד]] בעקבות התנגדות [[צה&quot;ל]] לאפשר לחיילים חב&quot;דיים טבילה במקווה, פרסם הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]]{{הערה|רבה של [[כפר חב&quot;ד]]}} גילוי דעת הלכתי, בו קובע כי הטבילה במקווה לפני התפילה הינה חובה של ממש לחסידי חב&quot;ד, ועל כן המערכת הצבאית מחוייבת לאפשר זאת לחיילים המשרתים בצה&quot;ל כפי הנוהל לאפשר לחייל למלא את כל התחייבויותיו הדתיות{{הערה|1=[http://www.chabad.info/n/image_gen/cache/adfa99ae2928e8addc15ed238481b440.jpg לתצלום המכתב] {{אינפו}}}}.<br /> <br /> ואף על גב שבשו&quot;ע נפסק שאין צריך טבילה אפילו בעל קרי, מכל מקום כתב תר&quot;י שלדברי הכל התפילה מקובלת יותר עם הטבילה{{הערה|ראה רי&quot;ף פ&quot;ג דברכות ותר&quot;י שם, בשם רב האי.}}.<br /> <br /> ואולי יש להוסיף בכל זה, על פי הידוע שתפילות החול הן בחינת השבת שבכל יום{{הערה|לקוטי תורה בהר, מא א'.}}, לכן כשם שטבילה היא הכנה כללית לשבת כך היא הכנה פרטית לכל תפילה.<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> *'''[https://drive.google.com/file/d/1WFh-qhRBr-vJmDew3tBEqZVjznVEU-tA/view מסורה בסיפור הבעש&quot;ט בכוונת המקווה]''', קובץ הערות וביאורים אהלי תורה גליון א'רמט פרשת פקודי תשפ&quot;ד עמוד 82<br /> *'''[https://77012.blogspot.com/2024/04/blog-post_99.html יש לכוון את 'כוונת המקווה' כשטובלים לפני התפילה? • הרבי במכתב מעניין]''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}}<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%95%D7%92%D7%A8_%D7%96%D7%90%D7%91_%D7%A2%D7%9D_%D7%9B%D7%91%D7%A9&diff=844498 2026-04-26T19:46:12Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>[[קובץ:הרבי וגר זאב עם כבש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מוצג הממחיש את היעוד &quot;וגר זאב עם כבש&quot; עובר מול [[הרבי]] ב[[פאראד]] ([[ל&quot;ג בעומר]] [[תשד&quot;מ]])]]<br /> בנבואת [[ישעיהו הנביא]] נאמר '''וגר [[זאב]] עם [[כבש (בעל חי)|כבש]] ונמר עם [[גדי]] ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נהג בם'''{{הערה|ישעיה יא, ו.}}. המשמעות הפשוטה של יעוד זה הינה, ש[[לעתיד לבוא]] כל הבעלי חיים יעזבו את טבעם המושחת ויפסיקו לטרוף, וכמו שנאמר בתורה &quot;והשבתי חיה רעה מן הארץ&quot;{{הערה|ויקרא כו ו.}}.<br /> <br /> את משמעותו הפנימית של יעוד זה מסביר [[הרמב&quot;ם]] בספרו יד החזקה בהלכות מלכים: &quot;וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, [[משל]] וחידה, ענין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו&quot;ם, המשולים כזאב ונמר, שנאמר זאב ערבות ישדדם, ונמר שוקד על עריהם, ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת עם ישראל שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן&quot;.<br /> <br /> == כפשוטו או &quot;משל וחידה&quot; ==<br /> [[קובץ:זאב עם כבש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|זאב עם כבש]]<br /> בענין קיום יעוד זה כותב [[הרמב&quot;ם]]: &quot;וזה שנאמר בישעיה וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ - משל וחידה, שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו&quot;ם המשולים כזאב ונמר&quot; וכו'. על פניו נראה כי לשיטת הרמב&quot;ם, לא יתקיים ייעוד זה כפשוטו אלא הוא &quot;משל וחידה&quot; (אמנם, בביקור [[אברהם משה רבינוביץ'|האדמו&quot;ר מסקוליא]] אצל כ&quot;ק אד&quot;ש ב[[תשמ&quot;א]], אמר הרבי כי אין כוונת הרמב&quot;ם שיעוד זה לא יתקיים כפשוטו, אלא שכוונתו הוא, שודאי משמעו כפירושו הפנימי, &quot;משל וחידה&quot;, ובדואי יתקיים כפירושו הפנימי, ואם יבוא תלמיד ויוכיח שמשמעותו גם כפשוטו - אז זה יתקיים גם כפשוטו){{הערה|הלכות מלכים פרק יב, הלכה א.}}. אך לפי דעתם של חלק מהראשונים ([[הרמב&quot;ן]]{{הערה|כתבי [[רמב&quot;ן]] כרך א, עמ' קנד-ה.}} ועוד) הסוברים שלעתיד יהיה שינוי במנהגו של עולם, מובן שיעוד זה יתקיים כפשוטו.<br /> <br /> [[הרבי]] מסביר{{הערה|[[ליקוטי שיחות]] כרך כז, עמ' 191.}}, שבדרך כלל בענין היעודים הגשמיים דלעתיד לבוא מבואר שהם יתקיימו גם לשיטת [[הרמב&quot;ם]] כפשוטה אלא שזה יהיה בתקופה השניה ב[[ימות המשיח]]. אמנם לגבי יעוד זה, אומר הרבי, שהנביא הצמיד אתו לענין ה[[משיח]] (הפסוק &quot;וגר זאב עם כבש&quot; בא בסמיכות לפסוקים המדברים בענין משיח &quot;הנה ישכיל עבדי ירום ונשא&quot; כו'), וגדרו של משיח הוא שלימות התומ&quot;צ בגדרי העולם, &quot;עולם כמנהגו נוהג&quot;, ואם כן יעוד זה ושאר היעודים שנכתבו בענין המשיח יתקיימו גם שלא כפשוטם (באופן דמשל וחידה) - לרמב&quot;ם - ובתקופה הא', מלבד מה שיתקיימו כפשוטם בתקופה הב' כשאר היעודים הגשמיים.<br /> <br /> אמנם, באגרת [[תחיית המתים]] כותב הרמב&quot;ם, כי מה שאמר ב[[משנה תורה לרמב&quot;ם|ספר הי&quot;ד]] על &quot;וגר זאב עם כבש&quot; שיתקיים שלא כפשוטו: &quot;אין דברינו זה החלטי&quot;, וייתכן שיתקיים כפשוטו. ומסביר זאת הרבי, שהיעודים הגשמיים זה הנהגה ניסית שהקב&quot;ה עושה עמנו כשכר על קיום התורה ומצוות. ועל כן, אם הגאולה תהיה באופן ד&quot;לא זכו&quot; - יצטרכו את תקופה הא' על מנת להגיע לשלימות התורה ומצוות, ואז יגיע כגמול תקופה הב' עם ההנהגה ניסית של ה'. אך אם נגיע לגאולה כבר במצב של &quot;זכו&quot;, בקיום התורה ומצוות, ממילא כבר בתחילת הגאולה יהיו שתי התקופות יחד, כי כבר אז ה' ינהג באופן ניסי עקב קיום התורה ומצוות שלנו לפני זה. ובמצב כזה, גם לדעת הרמב&quot;ם &quot;וגר זאב עם כבש&quot; יתקיים כפשוטו כבר בתקופה הא', כי אף שהוא קשור למשיח - הרי במצב כזה גם שאר היעודים הגשמיים יתחילו כבר עם תקופה הא'. ונמצא, שבמצב והגאולה תבוא באופן ד&quot;זכו&quot; - לכולי עלמא יתקיימו כל היעודים כפשוטם, וישר עם תחילת ימות המשיח.<br /> <br /> == מהות היעוד ==<br /> [[הרבי]] מבאר{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/1402910026 שמחת בית השואבה, ה'תשכ&quot;ב, תורת מנחם חל&quot;ב ע' 84-89].}} שטעם לייעוד שהחיות לא יטרפו הוא כמו שהפסוק אומר ''&quot;כי מלאה הארץ דעה את הוי'&quot;.''<br /> <br /> קטנות הדעת היא שגורמת תוקפנות, קנאה ומחלוקת, ואילו הרחבת הדעת מוביל לסבלנות, אהבה ושלום פנימי.<br /> <br /> ולכן כאשר העולם יתמלא דעת אלוקית, יתעלה האדם ב&quot;דעה את ה'&quot; ויהיה לו ''רחבות המוחין''. ומאחר שהעולם כולו נברא בשביל ישראל, לכן שינוי במצבו הרוחני של האדם יפעל שינוי גם בטבע העלי חיים, כאשר יתבטל היצר של ריב באדם, יתבטל גם טבע של טריפה וריב בבעלי החיים.<br /> <br /> ב[[אחרון של פסח]] [[תשל&quot;א]] ביאר הרבי, שלעתיד לבוא יתגלה בעולם הדרגות הגבוהות בתורה, הדרגות ששייכות לרצונו יתברך שלמעלה מחכמתו, מדריגות כאלו שמצדם אין שום מונע ומעכב, וממילא אין שום דבר רע בעולם והכל הוא רק טוב. ואם כן, לא יכול להיות מצב רע כזה של זאב הטורף, אלא הוא יהפך לטוב, ואז &quot;וגר זאב עם כבש&quot;.<br /> <br /> שנה אחר כך הביא הרבי את דברי אדמו&quot;ר הזקן ב[[לקוטי תורה]] שמשיח ילמד תורה באופן של ראיה שלמעלה משמיעה, וביאר הרבי, שאין הכוונה לראיה כמו מחזות הנבואות שראו הנביאים, משה רבינו, והאר&quot;י ז&quot;ל (כמובא שם בלקוטי תורה), אלא מדובר על ראיה כזו שהיא ראיה מוחשית, גשמית, שיראו את האלוקות ממש באופן מוחשי וגשמי. ועפ&quot;ז מבאר שם הרבי את היעוד &quot;וגר זאב עם כבש&quot;, שזהו משום שאז משיח יגלה ויראה אלוקות באופן מוחשי, כי ענינו זה דוקא להחדיר את האלוקות בגשמיות.<br /> <br /> == כבר היה לעולמים ==<br /> {{הפניה לערך מורחב|כבר היה לעולמים}}<br /> * בתחילת הבריאה, לפני [[חטא עץ הדעת]]{{הערה|י&quot;ב תמוז תשמ&quot;א. לקו&quot;ש חכ&quot;ז ע' 191 [אות ח], וראה הע'.}}.<br /> * השלום בין החיות שהיו ב[[תיבת נח]] בזמן ה[[מבול]] ושינוי טבעם של החיות הטורפות{{הערה|למרות שהיו חדרים נפרדים לכל חיה, אך אילולי שינוי טבעם היו שורים את המחיצות. התוועדויות תשמ&quot;ג ע' 426.}}.<br /> * ב[[מתן תורה]] השפיע [[גילוי אלקות לעתיד לבוא|גילוי האלוקות]] בעולם גם על מצב בעלי החיים, כאשר &quot;צפור לא צווח ושור לא געה&quot;{{הערה|ראה התוועדות י&quot;ג ניסן תשמ&quot;ב, התוועדויות ח&quot;ג ע' 1252.}}.<br /> *בתקופה של [[בית המקדש הראשון]]{{הערה|מובא בשמחת בית השואבה, ה'תשכ&quot;ב, תורת מנחם חל&quot;ב ע' 84 מתענית כב, ב. אודות חלק השני של הפסוק.}}<br /> <br /> == [[מעשינו ועבודתינו|מעשינו ועבודתנו]] ==<br /> הכנה לזה היא על ידי עבודתינו לרומם את העולם{{הערה|אגרות מלך ח&quot;ב ע' רס, ובהע' ד&quot;ה ולרומם את העולם.}}.<br /> <br /> ועל ידי העבודה של [[אתכפיא]] ו[[אתהפכא]], יקויים הייעוד של &quot;ונער קטן נוהג בם&quot;{{הערה|התוועדויות תשמ&quot;ה ח&quot;ד ע' 2138.}}.<br /> <br /> == [[טעימה מהגאולה בדורנו|טעימה]] ==<br /> הרבי מביא שטועמים אנו כבר מהגאולה בדורינו, גם בקשר לייעוד זה{{הערה|יה&quot;ר שנזכה לטעום… התוועדויות תשמ&quot;ב ח&quot;ג ע' 1209. התוועדויות תשמ&quot;ג ע' 425.}}.<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6562 וגר זאב עם כבש - [[משל]] וגם תופעה]''' {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> <br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:בעלי חיים]]<br /> [[קטגוריה:גאולה ומשיח]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99_%D7%AA%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA&diff=844496 2026-04-26T19:46:12Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>[[קובץ:כתיק רת.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כתב יד קודש של [[אדמו&quot;ר שליט&quot;א|הרבי]], ובו ראשי התיבות בשעטו&quot;מ, בגו&quot;ר]]<br /> '''ראשי תיבות''' היא כתיבת מילים בקיצור, בה נכתבת רק האות הראשונה. למעט מילה שבראשה אות שימוש כ-ו' וה' שאז נכתבת ראש התיבה כאות שניה לאחריה. ככלל טרם האות האחרונה יבואו גרשיים ובאות בודדה יבוא גרש.<br /> <br /> ==משמעות הראשי תיבות==<br /> פעמים רבות דורשים [[חז&quot;ל]] מילה מסויימת המופיעה בתורה בראשי תיבות, ב[[שער היחוד והאמונה]]{{הערה|פרק י&quot;ב.}} מבאר [[אדמו&quot;ר הזקן]] שאין זה רק 'רמז' ו'סימן' למילים ש'מוחבאות' בו, אלא שהאות הראשונה בכל מילה כוללת את כל האותיות שבתוכה, והיא החיות שלהם.<br /> <br /> במספר מקומות{{הערה|ראו שיחת שבת פרשת אחרי קדושים תנש&quot;א, הערה 14.}} מציין הרבי לדברי חז&quot;ל ש&quot;לשון [[נוטריקון]] מן התורה&quot;{{הערה|[[מסכת שבת]] קה, ב.}}.<br /> <br /> == ראשי תיבות חסידיים ==<br /> יחד עם תורת החסידות, התפתחו עשרות רבות של ראשי תיבות יחודיים לחסידות, כגון: [[פ&quot;נ]], [[דא&quot;ח]], ועוד רבים.<br /> <br /> לצורך הקלת השימוש בראשי התיבות, נערכו כמה לוחות של ראשי תיבות המיוחדים ל[[תורת החסידות]] בכלל ולחסידות חב&quot;ד בפרט. הלוח הראשון בתורת החסידות נמצא בסוף [[ספר התניא]]. לאחר מכן הודפס לוח מורחב ב[[ספר הליקוטים]] - מפתחות ל[[אדמו&quot;ר הצמח צדק]]. כמו כן הודפס בסוף ספר ה[[לקוטי תורה]] ישנו לוח ראשי תיבות{{הערה|ובהרבה דפוסים חדשים של מאמרים, בפעם הראשונה שיופיע ראשי תיבות נדיר יופיע הפיענוח בהערה (בשולי הגליון).}}.<br /> <br /> יש להשים לב לפעמים לחפש בלוח את הראשי תיבות ללא האותיות שימוש (ו' מ' ד' כ') שבתחילות הראשי תיבות{{הערה|למשל &quot;דע&quot;מ&quot; או &quot;מע&quot;מ&quot; תמצא ב&quot;ע&quot;מ&quot; ([[עשרה מאמרות]]).}}, וכמו כן לפעמים הראשי תיבות נכתב במאמרי חסידות באופן קצר יותר מהאופן איך שהראשי תיבות מופיע בדרך כלל בספרים אחרים{{הערה|למשל &quot;כמ&quot;כ&quot; במקום &quot;כמו&quot;כ&quot; (כמו כן).}}.<br /> <br /> == ראשי תיבות נפוצים==<br /> {{טורים<br /> | רוחב = 18em<br /> | תוכן = ===א'===<br /> *'''[[אאע&quot;ה]]''' - [[אברהם אבינו]] עליו השלום.<br /> *'''[[א&quot;א]]''' - [[אריך אנפין]]/אי אפשר/אין אומרים.<br /> *'''[[אב&quot;א]]''' - [[אחור באחור]].<br /> *'''[[אבי&quot;ע]]''' - [[עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה|אצילות בריאה יצירה עשיה]].<br /> *'''[[אגה&quot;ק]]''' - [[אגרת הקודש]].<br /> *'''[[אגה&quot;ת]]''' - [[אגרת התשובה]].<br /> *'''[[אג&quot;ק]]''' - [[אגרות קודש]].<br /> *'''[[אדה&quot;ז]]''' - [[אדמו&quot;ר הזקן]].<br /> *'''[[אדה&quot;ר]]''' - [[אדם הראשון]].<br /> *'''[[אדמו&quot;ר]]''' - [[אדוננו מורנו ורבינו]].<br /> *'''[[אהו&quot;י]]''' - [[אהבה ויראה]].<br /> *'''[[אה&quot;ז]]''' - [[אהבה זוטא]].<br /> *'''[[אה&quot;ר]]''' - [[אהבה רבא]].<br /> *'''[[או&quot;א]]''' - [[יחוד או&quot;א|אבא ואמא]].<br /> *'''[[אוא&quot;ס]]''' - [[אור אין סוף]].<br /> *'''[[אור התורה]]''' - [[אור התורה]].<br /> *'''[[או&quot;ח]]''' - [[אור חוזר]].<br /> *'''[[או&quot;י]]''' - [[אור ישר]].<br /> *'''[[או&quot;כ]]''' - [[אורות וכלים]].<br /> *'''[[או&quot;מ]]''' - [[אור מקיף]].<br /> *'''[[או&quot;פ]]''' - [[אור פנימי]] \ [[אור פשוט]].<br /> *'''א&quot;ח עט&quot;ב''' - אשת חיל עטרת בעלה.<br /> *'''אחה&quot;פ''' - אחדות הפשוטה<br /> *'''[[אח&quot;פ]]''' - [[אחדות פשוטה]].<br /> *'''אי&quot;ק''' - [[גימטריה]] של [[יחידות עשרות מאות אלפים רבבות#אי&quot;ק בכ&quot;ר|יחידות עשרות ומאות]].<br /> *'''[[אכו&quot;ש]]''' - [[אכילה]] ושתיה.<br /> *'''[[א&quot;ס]]''' - [[אין סוף]].<br /> *'''[[אצי']]''' - [[אצילות]].<br /> *'''[[א&quot;ק]]''' - [[אדם קדמון]].<br /> *'''[[ארמ&quot;ע]]''' - [[אש רוח מים עפר]].<br /> *'''[[אתעדל&quot;ע]]''' - [[אתערותא דלעילא]].<br /> *'''[[אתעדל&quot;ת]]''' - [[אתערותא דלתתא]].<br /> <br /> ===ב'===<br /> *'''[[בג&quot;ה]]''' - בינה גבורה הוד.<br /> *[[בה&quot;ז]] - ביאורי הזוהר<br /> *'''בחי'''' - [[בחינה]]\בחינת.<br /> *'''[[ביהמ&quot;ק]]''' - [[בית המקדש]].<br /> *'''[[בי&quot;ע]]''' - [[בריאה יצירה עשיה]].<br /> *'''[[בל&quot;ג]]''' - [[בלי גבול]].<br /> *'''במ&quot;א''' - במקום אחר, ב[[מסכת אבות]], ב[[מדרש|מדרש אגדה]], ב[[ספר מלכים|מלכים א']], ב[[מגן אברהם]], ב[[מנהג אשכנז]], ב[[מכתב אליהו]]{{הערה|שם=ספר|(אינו הספר 'מכתב מאליהו')}}.<br /> *'''[[ב&quot;נ]]''' - [[בר נש]].<br /> *'''[[ב&quot;ן]]''' - אחד ממילויי שם [[הוי']].<br /> *'''[[בע&quot;ג]]''' - [[בעל גבול]].<br /> *'''בע&quot;ח''' - בספר [[עץ חיים]].<br /> *'''[[בע&quot;ת]]''' - [[בעל תכלית]] / [[בעל תשובה]].<br /> *'''[[ברה&quot;ע]]''' - [[בריאת העולמות]].<br /> <br /> ===ג'===<br /> *'''[[גוכתי&quot;ק]]''' - [[גוף כתב יד קודש]].<br /> *'''[[ג&quot;ח]]''' - [[גמילות חסדים]].<br /> *'''[[ג&quot;ע]]''' - [[גן עדן]].<br /> *'''[[געה&quot;ע]]''' - [[גן עדן העליון]].<br /> *'''[[געה&quot;ת]]''' - [[גן עדן התחתון]].<br /> *'''[[ג&quot;ק|ג&quot;ק (ה&quot;ט)]]''' - [[שלוש קליפות הטמאות|ג' קליפות]].<br /> *'''[[ג&quot;ר]]''' - ג' ראשונות.<br /> <br /> ===ד'===<br /> *'''[[דא&quot;ח]]''' - [[דברי אלוקים חיים]].<br /> *'''[[ד&quot;ה]]''' - [[דיבור המתחיל]].<br /> *'''[[דו&quot;מ]]''' - [[דיבור (לבוש)|דיבור]] ו[[מעשה]].<br /> *'''[[ד&quot;מ]]''' - דרך משל.<br /> *'''[[דו&quot;ר]]''' - [[דחילו ורחימו]].<br /> *'''[[ד&quot;ע]]''' - [[דעת עליון]].<br /> *'''[[דצח&quot;מ]]''' - [[דומם צומח חי מדבר]].<br /> *'''[[ד&quot;ת]]''' - [[דעת תחתון]].<br /> *'''[[דת&quot;י]]''' - [[דעת]] [[תפארת]] [[יסוד]].<br /> *'''[[דתי&quot;מ]]''' - דעת תפארת יסוד מלכות.<br /> <br /> ===ה'===<br /> *'''[[ה&quot;ג]]''' - [[ה' גבורות]].<br /> *'''[[ה&quot;ח]]''' - [[ה' חסדים]].<br /> <br /> ===ו'===<br /> *'''[[ו&quot;ק]]''' - [[שש קצוות|ו' קצוות]].<br /> <br /> ===ז'===<br /> *'''[[ז&quot;א]]''' - [[זעיר אנפין]] / זאת אומרת.<br /> *'''[[זו&quot;נ]]''' - ז&quot;א [=זעיר אנפין] ו[[ספירת המלכות|נוקביה]].<br /> *'''[[ז&quot;ת]]''' - [[שבע תחתונות|ז' תחתונות]].<br /> <br /> ===ח'===<br /> *'''[[חב&quot;ד]]''' - [[חכמה]] [[בינה]] [[דעת]].<br /> *'''[[חג&quot;ת]]''' - [[חסד]] [[גבורה]] [[תפארת]].<br /> *'''[[חו&quot;ב]]''' - [[חכמה ובינה]].<br /> *'''[[חו&quot;ג]]''' - [[חסד]] ו[[גבורה]].<br /> *'''[[חח&quot;ן]]''' - חכמה חסד נצח.<br /> *'''[[ח&quot;י]]''' - [[חיה (חלק הנפש)|חיה]] [[יחידה]].<br /> *'''[[ח&quot;ס]]''' - [[מוחא סתימאה|חכמה סתימאה]].<br /> *'''[[ח&quot;ע]]''' - [[ספירת החכמה|חכמה עילאה]].<br /> *'''[[ח&quot;ת]]''' - [[חכמה תתאה]].<br /> <br /> ===ט'===<br /> *'''[[טה&quot;ע]]''' - [[טהירו עילאה]].<br /> *'''[[טו&quot;ר]]''' - [[טוב]] ו[[רע]].<br /> *'''[[טנת&quot;א]]''' - [[טעמים נקודות תגין אותיות|טעמים נקודות תגים אותיות]].<br /> *'''[[ט&quot;ס]]''' - [[ספירות|ט' ספירות]].<br /> <br /> ===י'===<br /> *'''[[י&quot;ח]]''' - [[יודעי ח&quot;ן]].<br /> *'''[[יחו&quot;ע]]''' - [[יחודא עילאה]].<br /> *'''[[יחו&quot;ת]]''' - [[יחודא תתאה]].<br /> *'''[[י&quot;ס]]''' - [[ספירות|י' ספירות]].<br /> *'''[[ילהק&quot;ת]]''' - יש להקדים תחילה.<br /> *'''[[יצה&quot;ר]]''' - [[יצר הרע]].<br /> *'''[[יצה&quot;ט]]''' - [[יצר טוב]].<br /> *'''[[יצי&quot;מ]]''' - [[יציאת מצרים]].<br /> *'''[[ישסו&quot;ת]]''' - [[ישראל סבא]] ו[[תבונה]].<br /> <br /> ===כ'===<br /> *'''[[כח&quot;ב]]''' - [[כתר]], [[חכמה]], [[בינה]].<br /> *'''[[כמ&quot;ש]]''' - כמו שכתוב.<br /> *'''[[כנס&quot;י]]''' - [[כנסת ישראל]].<br /> *'''[[כ&quot;ע]]''' - [[ספירת הכתר|כתר עליון]].<br /> <br /> ===ל'===<br /> *'''[[למת&quot;ב]]''' - [[לית מחשבא תפיסא ביה]].<br /> *'''[[לפה&quot;צ]]''' - לפני ה[[צמצום]].<br /> *'''[[לע&quot;ל]]''' - [[גאולה|לעתיד לבוא]].<br /> *'''[[לק&quot;א]]''' - [[לקוטי אמרים]].<br /> *'''[[לקו&quot;ש]]''' - [[לקוטי שיחות]].<br /> *'''[[לקוטי תורה]]''' - [[לקוטי תורה]].<br /> <br /> ===מ'===<br /> *'''מ&quot;א''' - מקום אחר, [[מסכת אבות]], [[מדרש|מדרש אגדה]], [[ספר מלכים|מלכים א']], [[מגן אברהם]], [[מנהג אשכנז]], [[מכתב אליהו]]{{הערה|שם=ספר}}.<br /> *'''[[מ&quot;ד]]''' - [[מיין דוכרין|מיין דכורין]].<br /> *'''[[מדה&quot;ד]]''' - [[מדת הדין]].<br /> *'''[[מדה&quot;ר]]''' - [[מידת הרחמים]].<br /> *'''[[מדוה&quot;ג]]''' - מדידה והגבלה.<br /> *'''[[מ&quot;ה]]''' - אחד ממילויי שם [[הוי']].<br /> *'''[[מהו&quot;ע]]''' - [[עצמות ומהות|מהותו ועצמותו]].<br /> *'''[[מהור&quot;ר]]''' - מורנו הרב ורבינו ר'{{הערה|עפ&quot;י מענה הרבי}}.<br /> *'''[[מה&quot;מ]]''' - [[מלך המשיח]].<br /> *'''[[מוהר&quot;ר]]''' - מורנו ורבינו הרב ר'.<br /> *'''[[מו&quot;ס]]''' - [[מוחא סתימאה]].<br /> *'''[[מחדו&quot;מ]]''' - [[לבושים|מחשבה דיבור ומעשה]].<br /> *'''[[מל&quot;ת]]''' - [[מצוות לא תעשה]]<br /> *'''[[ממכ&quot;ע]]''' - [[אור הממלא כל עלמין|ממלא כל עלמין]].<br /> *'''[[ממ&quot;ש]]''' - [[משיח|'''מ'''שיח]] '''מ'''נחם '''ש'''מו וכן [[מנחם מנדל שניאורסון (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|'''מ'''נחם '''מ'''ענדל '''ש'''ניאורסון]]{{הערה|רבותינו נשיאינו מעולם לא התייחסו לר&quot;ת אילו, אבל מקובל אצל חסידים כך, על יסוד מה שב[[שיחה|שיחת]] [[שבת]] [[פרשת משפטים]] [[תשנ&quot;ב]] אמר הרבי על ביאת הגאולה השלימה: {{ציטוטון|כן תהיה לנו בפועל ממש, ותיכף ומיד ממש, עם כל הפירושים שב&quot;מיד&quot;, וכל הפירושים שב&quot;ממש&quot;, ולכל לראש מיד ממש כפשוטו, ממש ממש ממש}}}}. ממה שנאמר / שאמרנו / שכתוב / שנתבאר.<br /> *'''[[מ&quot;ן]]''' - [[מים נוקבין|מיין נוקבין]]<br /> *'''[[מס&quot;נ]]''' - [[מסירות נפש]].<br /> *'''מ&quot;ע''' - [[מצוות עשה]].<br /> *'''מק&quot;מ''' - [[מקדש מלך]].<br /> *'''[[מק&quot;פ]]''' - [[מקום פנוי]].<br /> *'''[[מרע&quot;ה]]''' - [[משה רבינו]] עליו השלום.<br /> *'''[[מ&quot;ת]]''' - [[מתן תורה]].<br /> <br /> ===נ'===<br /> *'''[[נה&quot;א]]''' - [[נפש האלוקית]].<br /> *'''[[נה&quot;ב]]''' - [[נפש הבהמית]].<br /> *'''[[נוק']]''' - [[ספירת המלכות|נוקבא]].<br /> *'''[[נה&quot;י]]''' - [[נצח]] [[הוד]] [[יסוד]].<br /> *'''[[נהי&quot;ם]]''' - נצח [[הוד]] [[יסוד]] [[מלכות]].<br /> *'''[[נו&quot;ה]]''' - [[נצח]] ו[[הוד]].<br /> *'''[[נח&quot;י]]''' - [[נשמה (חלק הנפש)|נשמה]] [[חיה (חלק הנפש)|חיה]] [[יחידה]].<br /> *'''[[נס&quot;א]]''' - [[שמונה נסיכי אדם|נסיכי אדם]].<br /> *'''[[נפה&quot;א]]''' - [[נפש האלוקית]].<br /> *'''[[נפה&quot;ב]]''' - [[נפש הבהמית]].<br /> *'''[[נר&quot;נ]]''' - [[נפש (חלק הנפש)|נפש]] [[רוח (חלק הנפש)|רוח]] [[נשמה (חלק הנפש)|נשמה]].<br /> *'''[[נרנח&quot;י]]''' - [[נפש (חלק הנפש)|נפש]] [[רוח (חלק הנפש)|רוח]] [[נשמה (חלק הנפש)|נשמה]] [[חיה (חלק הנפש)|חיה]] [[יחידה]].<br /> *'''[[נש&quot;י]]''' - [[נשמות ישראל]].<br /> <br /> ===ס'===<br /> *'''[[ס&quot;ג]]''' - אחד ממילויי שם [[הוי']].<br /> *'''[[סדכ&quot;ס]]''' - [[סתימא דכל סתימין]].<br /> *'''[[סוכ&quot;ע]]''' - [[אור הסובב כל עלמין|סובב כל עלמין]].<br /> *'''[[סט&quot;א]]''' - [[סטרא אחרא]].<br /> *'''[[סש&quot;ב]]''' - [[ספר של בינונים]].<br /> *'''[[סת&quot;ר]]''' - [[סוף תוך ראש]].<br /> <br /> ===ע'===<br /> *'''[[ע&quot;ב]]''' - אחד ממילויי שם [[הוי']].<br /> *'''[[עוה&quot;ב]]''' - [[עולם הבא]].<br /> *'''[[עה&quot;ש]]''' - [[עלות השחר]]<br /> *'''[[עוה&quot;ז]]''' - [[עולם העשייה הגשמי|עולם הזה]].<br /> *'''ע&quot;ד''' - על דרך\על דבר\על דעת.<br /> *'''עד&quot;מ''' - על דרך [[משל]].<br /> *'''[[עה&quot;נ]]''' - עבר הנהר<br /> *'''[[עו&quot;ע]]''' - [[עילה ועלול]].<br /> *'''[[ע&quot;ח]]''' - [[עץ חיים]].<br /> *'''[[ע&quot;י]]''' - [[עתיק יומין]] / על ידי.<br /> *'''[[עי&quot;מ]]''' - [[עיבור, יניקה מוחין]].<br /> *'''[[ע&quot;כ]]''' - [[עשר כתרין]].<br /> *'''[[ע&quot;מ]]''' - [[עשרה מאמרות]].<br /> *'''[[ע&quot;ס]]''' - [[ספירות|עשר ספירות]].<br /> *'''[[ע&quot;ק]]''' - [[עתיקא קדישא]].<br /> *'''[[עדאת&quot;ג|ע(ל)דאת&quot;ג]]''' - [[עלמא דאתגליא]].<br /> *'''[[עדאת&quot;כ|ע(ל)דאת&quot;כ]]''' - [[עלמא דאתכסיא]].<br /> *'''[[ע&quot;ח]]''' - [[עץ חיים]].<br /> <br /> ===פ'===<br /> *'''[[פ&quot;א]]''' - [[פני אריה]].<br /> *'''[[פב&quot;פ]]''' - [[פנים בפנים]]\פלוני בן פלוני\פלונית בת פלונית.<br /> *'''[[פו&quot;מ]]''' - [[פנימי]] ו[[מקיף]] \ פועל ממש.<br /> *'''[[פ&quot;נ]]''' - [[פני נשר]]\[[פדיון נפש]].<br /> *'''[[פע&quot;ח]]''' - [[פרי עץ חיים]].<br /> *'''[[פרד&quot;ס]]''' - פשט רמז דרש סוד.<br /> *'''[[פרד&quot;א]]''' - פרקי דר' אלעזר.<br /> *'''[[פ&quot;ש]]''' - [[פני שור]].<br /> *'''[[פשמ&quot;ט]]''' - [[פמליא של מטה]].<br /> *'''[[פשמ&quot;ע]]''' - [[פמליא של מעלה]].<br /> <br /> ===צ'===<br /> *'''[[צ&quot;ג]]''' - [[צדיק גמור]].<br /> *'''[[צ&quot;ל]]''' - צריך להבין\צריך לומר\צריך להיות.<br /> *'''[[צ&quot;ע]]''' - [[צדיק עליון]].<br /> *'''צ&quot;ע''' - [[צריך עיון]].<br /> *'''[[צ&quot;צ]]''' - [[צמח צדק]].<br /> *'''[[צ&quot;ת]]''' - [[צדיק תחתון]].<br /> <br /> ===ק'===<br /> *'''[[קו&quot;א]], ק&quot;א''' - [[קונטרס אחרון]].<br /> *'''[[קו&quot;ח]]''' - [[קו וחוט]].<br /> *'''[[ק&quot;נ]]''' - [[קליפת נוגה]].<br /> *'''[[קדה&quot;ק|ק(ד)ה&quot;ק]]''' - [[קודש הקודשים]].<br /> <br /> ===ר'===<br /> *'''[[ר&quot;ה]]''' - [[ראש השנה]].<br /> *'''[[רו&quot;ש]]''' - [[רצוא ושוב]].<br /> *'''[[רדל&quot;א]]''' - [[רישא דלא אתידע]].<br /> *'''[[רח&quot;ר]]''' - [[רחמים]] רבים.<br /> *'''[[ר&quot;מ]]''' - [[רעיא מהימנא]].<br /> *'''[[רצה&quot;ע]]''' - [[רצון העליון]].<br /> *'''[[רצה&quot;ת]]''' - [[רצון התחתון]].<br /> *'''[[ר&quot;ר]]''' - [[רחמים]] רבים.<br /> *'''ר&quot;ת''' - [[רבינו תם]]\ראשי תיבות.<br /> *'''[[רת&quot;ס]]''' - [[ראש תוך סוף]].<br /> <br /> ===ש'===<br /> *'''[[שבה&quot;כ]]''' - [[שבירת הכלים]].<br /> *'''[[שה&quot;ש]]''' - [[שיר השירים]].<br /> *'''[[שוה&quot;ג]]''' - [[שולי הגליון]].<br /> *'''[[שליט&quot;א]]''' - שיחי' לאורך ימים טובים אמן.<br /> <br /> ===ת'===<br /> *'''[[תו&quot;א]]''' - [[תורה אור]].<br /> *'''[[תומע&quot;ט]]''' - [[תורה]] ו[[מעשים טובים]].<br /> *'''[[תומ&quot;צ]]''' - תורה ו[[מצוות]].<br /> *'''[[תחב&quot;ס]]''' - [[אור חוזר|תחילתן בסופן]].<br /> *'''תחה&quot;מ''' - [[תחיית המתים]].<br /> *'''[[תרדל&quot;מ]]''' - [[תרין רעין דלא מתפרשין]].<br /> *'''[[ת&quot;ת]]''' - [[תפארת]].<br /> }}<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[סופי תיבות]]<br /> <br /> ==קישורים חיצונים==<br /> *[http://otzar770.com/rt/ מאגר ראשי תיבות ופיענוחם] - [[אוצר 770 (אתר)|אוצר 770]]<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%91%D7%A7%D7%99&diff=844489 2026-04-26T19:46:12Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''בקי''' הוא ראשי תיבות [[ברכה]], [[קדושה]] ו[[יחוד (קבלה)|יחוד]]{{הערה|שם=מאורי אור|מאורי אור ב' סו וביא&quot;נ. לקוטי תורה ברכה צג ד (סד&quot;ה ואתה מרבבות).}}.<br /> <br /> שלושה עניינים אלו בעולמות הם: '''א.''' [[אור הממלא כל עלמין|ממלא כל עלמין]], '''ב.''' [[אור הסובב כל עלמין|סובב כל עלמין]] ו'''ג.''' [[כולא קמיה כלא חשיב]], ובספירות הם: '''א.''' [[ספירת המלכות|מלכות]], '''ב.''' [[זעיר אנפין]], ו'''ג.''' [[ספירת הבינה|בינה]].<br /> <br /> בספר מאורי אור{{הערה|שם=מאורי אור}} כותב ששלושת השמות [[אהי&quot;ה]] [[הוי&quot;ה (שם)|הוי&quot;ה]] [[אדנ&quot;י]] הם ב[[גימטריה]] (שלושתם יחד) בק&quot;י (112).<br /> <br /> ==עניינם בעבודה==<br /> שלושת העניינים דברכה קדושה ויחוד הם שלושת הדרגות דהמשכת קדושה בעולם:<br /> <br /> המשכת האלוקות שלצורך חיות העולמות נרמזת ב'''ברכה''', כי העולם נברא באות ב' שהיא ראש תיבת ברכה{{הערה|בראשית רבה פ&quot;א.}}.<br /> <br /> המשכת האור הסובב כל עלמין נרמזת ב'''קדושה''', כפי שנאמר &quot;אשר קדשנו במצוותיו&quot; – שהקדושה נמשכת ע&quot;י (תורה) ומצוות. והטעם שהמשכת האור הסובב נקראת קדושה, כי קידושין הם אירוסין, ועניין זה שייך דוקא לתורה. וההסבר, על הפסוק &quot;תורה צוה לנו משה מורשה&quot;{{הערה|דברים לג ד'.}} דרשו רז&quot;ל{{הערה|בפסחים מט, ב.}} אל תקרי מורשה אלא מאורסה{{הערה|וקאי על נגלה דתורה, שהרי רק הנגלה דתורה התגלה במתן תורה - ואז הי' אירוסין בלבד}}, וכמארז&quot;ל{{הערה|שם=שמו&quot;ר|שמו&quot;ר ספט&quot;ו}} &quot;העולם הזה אירוסין היו, שנאמר{{הערה|הושע ב, כא.}} &quot;וארשתיך לי לעולם&quot;. אלא שהמשכה זו (שע&quot;י תורה ומצוות, הגם שהיא נעלית ביותר) אינה חודרת בפנימיות העולם, אלא נמשכת בבחינת &quot;מקיף&quot;.<br /> <br /> וה'''יחוד''' הוא (כפי שמסיים במדרש{{הערה|שם=שמו&quot;ר}}): &quot;אבל לימות המשיח{{הערה|שאז יהיה גילוי פנימיות התורה.}} יהיו נישואין, שנאמר{{הערה|ישעיה נד, ה.}} &quot;כי בועליך עושיך&quot;{{הערה|ראה בכ&quot;ז - לקוטי תורה ברכה צ&quot;ג ד. שה&quot;ש מח, א. סידור (עם דא&quot;ח) ברכת נשואין קלח, ג ואילך. אור התורה שה&quot;ש ע' תז, ועוד.}} – ונישואין הוא יחוד פנימי.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:מושגים בחסידות]]<br /> [[קטגוריה:מושגים במבט החסידות]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%94&diff=844488 2026-04-26T19:46:12Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''לידה''' הינה תהליך המסיים את תקופת ה[[הריון]], במהלכו יוצא העובר לאוויר העולם, והשלב בו [[ירידת הנשמה לגוף|הנפש החיונית מתלבשת בגוף העובר]] בגלוי, ומתחיל תהליך התלבשות [[נפש אלוקית|הנפש האלוקית]].<br /> <br /> ==הלכות והנהגות==<br /> ===שיר המעלות===<br /> [[קובץ:מגזרת נייר קמע לידה.jpg|ממוזער|מגזרת נייר עתיקה כ[[קמע ליולדת ולתינוק|סגולה לשמירה והגנה]]]]<br /> {{ערך מורחב|קמע ליולדת ולתינוק}}<br /> זמן הלידה הוא זמן סכנה, כמאמר המשנה: על שלושה דברים [[נשים]] מתות בשעת לידתן וכו'. <br /> <br /> כיון שבזמן סכנה צריכים לנהוג בשמירה יתירה, בשנת [[תשמ&quot;ז]] עורר הרבי לתלות בחדר היולדת ובחדר הוולד, ואפילו ב[[בית רפואה|בית הרפואה]] ובמקומות זמניים בדוגמת אלו - שיר המעלות, או מזמורים אחרים שיש בהם סגולה לשמירה{{הערה|1=[[שלשלת היחס]] עמוד 31, משיחת י&quot;ט כסלו תשמ&quot;ז.}}.<br /> <br /> ===אמירת תהלים===<br /> בשעת הלידה נהוג{{הערה|על פי הוראות [[אדמו&quot;ר הצמח צדק]] לבניו בשעת לידת [[אדמו&quot;ר מהר&quot;ש]]. ספר התולדות אדמו&quot;ר המהר&quot;ש עמ' 20.}} שהבעל וקרובי המשפחה אומרים את הפרקים הבאים מספר תהלים: [[תהלים א'|א]], [[תהלים ב'|ב]], [[תהלים ג'|ג]], [[תהלים ד'|ד]], [[תהלים כ'|כ]], [[תהלים כ&quot;א|כא]], [[תהלים כ&quot;ב|כב]], [[תהלים כ&quot;ג|כג]], [[תהלים כ&quot;ד|כד]], [[תהלים ל&quot;ג|לג]], [[תהלים מ&quot;ז|מז]], [[תהלים ע&quot;ב|עב]], [[תהלים פ&quot;ו|פו]], [[תהלים צ'|צ]], [[תהלים צ&quot;א|צא]], [[תהלים ק&quot;ד|קד]], [[תהלים קי&quot;ב|קיב]] עד סוף הספר.<br /> <br /> ===הזכרת שמות רבותינו נשיאינו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[הזכרת שמות רבותינו נשיאינו]]}}<br /> אדמו&quot;ר הרש&quot;ב הורה פעם לאשה המקשה לילד שיאמרו את כל שמות רבותינו נשיאינו ובכך תיוושע{{הערה|ספר השיחות תרצ&quot;ט עמוד 322.}}.<br /> <br /> ===זירוז לידה===<br /> הרבי שלל את הקדמת הלידה בחודש התשיעי באופן יזום, והורה שיש להעדיף לידה טבעית ובזמנה{{הערה|מתצלום כתב ידו של הרבי: &quot;למה להתערב בסדר הזמנים דהקב&quot;ה - והרי טוב שתהי' לידה טבעית ובזמנה. אזכיר עה&quot;צ.}}.<br /> <br /> === נוכחות הבעל בחדר לידה===<br /> אף שבזמן הלידה נשים רבות רוצות שהבעל יהיה נוכח בסמיכות אליהן, דבר זה הוא היפך ה[[צניעות]], וגדולי ישראל עוררו נגד דבר זה.<br /> <br /> ב[[התוועדות]] מוצאי [[י&quot;ט כסלו]] [[תשמ&quot;ז]] אמר הרבי שאין להתיר את המנהג השונה ומשונה - כלשונו, של כניסת הבעל או כל איש - פרט לרופא - לחדר-הלידה בזמן הלידה, זהו היפך השולחן-ערוך ולא ייתכן שמעשה המנוגד לשולחן-ערוך יהיה טוב. <br /> <br /> בעקבות זה, שאלה הנהלת נשי חב&quot;ד ביום ב' ד[[ראש חודש]] [[טבת]] [[תשמ&quot;ז]] אודות דברי [[הרבי]] לשלול את כניסת הבעל וכו' לחדר הלידה, האם הכוונה בזה גם ל&quot;חדר צירים&quot;. <br /> <br /> מענה{{הערה|1=נדפס בספר מאוצר המלך חלק א' עמ' 236}} [[הרבי]] היה:<br /> <br /> {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=1) אין עניינה [של הנהלת נשי חב&quot;ד] להיכנס לפלפולים.<br /> <br /> 2) בשני הנ&quot;ל היפך ה[[צניעות]] וכו' ועיין [[מסכת נדה]] יז, א{{הערה|1=לשון הגמרא שצויינה: &quot;שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו&quot;.}} ובשו&quot;ע{{הערה|1=או&quot;ח סימן רמ סעיף יא. אמר אביי כו'.}}.<br /> <br /> 3) אם בתמיד צריכות להיות זכיות, על אחת כמה וכמה כשעומדת ללדת ([[מסכת שבת]] לא, סע&quot;ב{{הערה|1=במשנה &quot;על שלוש עבירות [[נשים]]... בשעת לידתן&quot;, ובגמרא שם (בלשון [[רש&quot;י]] ד&quot;ה אבב חוטרא): &quot;האשה כשהיא בבריאות - פעמים שזכויותיה תולין ואין כוח במקטרג להזכיר עוונה, אבל משהגיעה לפתח הסכנה וצריכה לניסים - שם מזכירין עוונותיה ומעשיה אם ראוייה היא לנס אם לאו&quot;.}}) ופשיטא לא להוסיף ההיפך - ובנקודה זו צריכות להרעיש וכו'.<br /> <br /> 4) האומנם אין ידוע שיש מכתב פסק דין בזה שנדפס מהרב [[משה פיינשטיין]]?!}}.<br /> <br /> הכוונה היא שהמציאות בהרבה מקומות היא, שגם בחדר צירים בודקים את האשה (או נשים אחרות), כדי לוודא את התקדמות תהליך הלידה, ומגלים את לבושיה וכו'. והכוונה שרק במצב כזה אסור לבעל לראות כך את אשתו (וכל-שכן אחרות), וכשם שיש לצאת אז מחדר הלידה כך יש לצאת מחדר הצירים, אבל כשאין מצב כזה, מובן וגם פשוט שאין שום איסור על הבעל להיות נוכח שם, ממש כשם שאין עליו שום איסור (הלכתי, או מצד הדאגה לריבוי זכויות וכו') להיות נוכח בחדר הלידה עצמו כל עוד אין שם מצב של היפך הצניעות.{{הערה|1=התפרסם ב[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&amp;id=50695 חב&quot;ד אינפו]}}.<br /> <br /> אבל בלא בעיה זו בוודאי שמותר, וכן ב[[ספר התולדות]] - [[אדמו&quot;ר מהר&quot;ש]] שבעריכתו (עמ' 5), מסופר אודות לידת [[אדמו&quot;ר מהר&quot;ש]] ש&quot;כשהודיעו להצמח-צדק על-דבר זה, מיהר לבוא, ויעמוד בחדר ופניו אל הכותל כל זמן הלידה&quot;.<br /> <br /> לאחר שנשי חב&quot;ד פירסמו בעיתונות הדתית בניו-יורק שאסור לבעל להיות נוכח בחדר לידה, התחילו להתווכח עמהן בעיתונות, וכתבו שם גם רבנים שאין בזה איסור, ואילו הן כתבו בשם הרבי שישנו איסור וכו'.<br /> <br /> לכן הורה הרבי במענה זה לנשי חב&quot;ד, שאין עניינן להיכנס לפלפולים הלכתיים, אלא עליהן להרעיש בנקודה זו שבזמן לידה צריך להוסיף בזכיות ולא ההיפך מזה.<br /> <br /> ===ברכת ההודאה===<br /> כאשר מסתיים תהליך הלידה בשלום והבעל מתבשר מכך, באם זהו בן, על הבעל ועל אשתו לברך &quot;הטוב והמטיב&quot; בשם ומלכות, ואם לא בירך בעת הבשורה על הולדת בנו יכול לברך כל זמן השמחה חזקה בלבו.<br /> <br /> בלידת בת, כשאביה רואה אותה בפעם הראשונה ונהנה בראייתה מברך '[[שהחיינו]]'{{הערה|סדר ברכת הנהנין יב, יב. קצות השולחן סו, ב.}}.<br /> <br /> ==משמעות הלידה==<br /> מבואר בחסידות שכוח ההולדה הוא בכוח [[אור אין סוף]], שהרי זה יש מאין, שמשום דבר כמעט, נעשה ולד חי, עם כל הפרטים שבאדם. <br /> <br /> כיון שזמן ירידת הנשמה בגוף הוא פעולה המזרזת את הגאולה, כדברי חז&quot;ל בגמרא: אין [[משיח|בן דוד]] בא עד שיכלו כל ה[[נשמה|נשמות]] שבאוצר ה[[נשמה|נשמות]] הקרוי &quot;גוף&quot;{{הערה|1=יבמות סב, א, וברש&quot;י.}}, לידת ילד יהודי אינה רק שמחה פרטית של בני משפחתו והקרובים אליו, אלא של כלל ישראל{{הערה|שיחת שבת פרשת במדבר, מברכים החודש סיון תשי&quot;ז.}}.<br /> <br /> ===משל לגאולה===<br /> הלידה בחסידות היא גם [[משל]] ל[[גאולה]]. הלידה היא יציאה מן ה[[העלם]] אל ה[[גילוי]], וכמו כן היא ה[[גאולה]]. כמו שלפני הלידה בעת ה[[הריון]] היה תינוק עם הפרטים, אך זה היה בהעלם, התינוק לא יודע ולא מכיר את העולם שבחוץ, ופתאום הוא מגלה עולם חדש לגמרי, כך גם יהיה איתנו בגאולה{{הערה|ראו עוד בענין זה לקוטי תורה פרשת תזריע ועוד.}}.<br /> <br /> ==טומאת יולדת==<br /> {{להשלים}}<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[פריה ורביה]]<br /> *[[עידוד הילודה]]<br /> *[[יום הולדת]]<br /> *[[עיבור ולידת הנשמה|לידת הנשמה]]<br /> <br /> ==לקריאה נוספת==<br /> *'''בשעה טובה''', מוסף 'נשי' לשבועון כפר חב&quot;ד גליון 1873 עמוד 22<br /> *'''[[שמירת השמחות]]''' עמ' 23-27<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> *'''[https://vaa770.org/wp-content/uploads/2020/04/%D7%97%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%95%D7%A2%D7%93-%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%99-%D7%90%D7%A0%D7%A9-%D7%A6%D7%A4%D7%AA.pdf חוברת הדרכה - מהלידה ועד הברית]''', בהוצאת [[ועד אברכי אנ&quot;ש]] [[צפת]]<br /> <br /> {{לידה}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:יורה דעה]]<br /> [[קטגוריה:אירועים במעגל החיים]]<br /> [[קטגוריה:הריון ולידה]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%22%D7%92_%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%A8%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%9D&diff=844487 2026-04-26T19:46:12Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>{{יג מידות הרחמים}}<br /> '''י&quot;ג מדות הרחמים''' הן שלוש עשרה המידות שבהן קרא משה ל[[הקב&quot;ה]] לאחר חטא העגל. בקבלה ובחסידות מבואר כי י&quot;ג מדות אלו הן המשכות ש[[למעלה מההשתלשלות]], ולמעלה מ[[שם הוי&quot;ה]]. י&quot;ג מדות הרחמים נקראות גם בשם י&quot;ג מכילין דרחמי, וכן בשם י&quot;ג תיקוני דיקנא. וכנגדן מכוונות [[י&quot;ג מדות שהתורה נדרשת]] בהן.<br /> <br /> ==ענינם==<br /> <br /> י&quot;ג מדות הרחמים מאירות בחודש [[אלול]], ומתגלות ב[[יום כיפור]].<br /> <br /> המשכה של י&quot;ג מדות הרחמים מ[[חכמה סתימאה]] אינה אלא בבחינת י&quot;ג תיקוני דיקנא. שהוא על דרך [[משל]] שלשערות אין ערך ויחוס כלל עם המוחין שבראש ואין עיקר חיות המוחין מתפשט בהם כלל, שאין מתפשט בשערות אלא הארה מצומצמת בלבד להיות להם אחיזה במוחין. וכך המשכת ההארה מ[[חכמה סתימאה]] להוות י&quot;ג מדות הרחמים שהן מקור לבחינת עלמין, עולמות [[אבי&quot;ע]], הוא רק על ידי צמצומים עצומים.<br /> <br /> י&quot;ג מדות הרחמים הן רחמים גדולים בלי גבול, ואף על פי כן נקראו בשם מידות שנמשכות הן בבחינת גבול.<br /> <br /> י&quot;ב שבטים יחד עם שבט לוי הם י&quot;ג שהם כנגד י&quot;ג מדות הרחמים. י&quot;ג מדות שהתורה נדרשת בהן הן כנגד י&quot;ג מדות הרחמים{{הערה|קדושת לוי פרשת כי תשא דיבור המתחיל 'ויעבור'. אור תורה (קה&quot;ת) פרשת בהעלותך אות קלז. ראה לקוטי תורה פ' ראה סד&quot;ה אני לדודי (השני). סה&quot;מ תרפ&quot;ח ע' קמט.}}.<br /> <br /> כמו כן ל&quot;שושנה&quot; ישנם י&quot;ג עלים, ולכן כנסת ישראל נמשלה לשושנה.<br /> <br /> ==י&quot;ג המדות==<br /> י&quot;ג המדות הן שלוש עשרה המדות המוזכרות בפסוקים (שמות לד, ו-ז): &quot;ויעבר הוי&quot;ה על פניו ויקרא הוי&quot;ה הוי&quot;ה אל רחום וחנון [[ארך אפים]] ורב חסד ואמת: נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים&quot;. שלוש עשרה המדות מוזכרות החל משם הוי&quot;ה הראשון ועד המילה &quot;ונקה&quot;.<br /> <br /> חלוקתן לי&quot;ג מידות: א. [[א&quot;ל|אל]]; ב. [[רחום]]; ג. [[וחנון]]; ד. [[ארך]] ה. [[אפים]]; ו. [[ורב חסד]]; ז. [[ואמת]]; ח. [[נוצר חסד]]; ט. [[לאלפים]]; י. [[נושא עון]]; י&quot;א. [[ופשע]]; י&quot;ב. [[וחטאה]]; י&quot;ג. [[ונקה]]{{הערה|זוהי חלוקת המידות על פי דעת [[הזוהר]] וקבלת [[האריז&quot;ל]]. ישנם שלוש דעות נוספות באופן חלוקת המדות, אבל ההכרעה המקובלת היא על פי דעה זו. להרחבה, ראו [[ליקוטי שיחות]] חלק ד' עמוד 1348.}}.<br /> <br /> כשמשה רבנו רצה להמשיך את י&quot;ג מדות הרחמים, כתוב &quot;ושמתיך בנקרת הצור&quot;, ופירושו מבחינת צור עליון מקור ושרש כל ההתהוויות. וזהו כמו שנאמר &quot;הביטו אל צור חצבתם&quot;, ונקרא צור כמו למשל צור החלמיש שמכים בו להוציא האש, שיסוד האש שבו הוא בכח ובהעלם ולא בפועל.<br /> <br /> שמונת התיקונים הראשונים הם בבחינת מקיפים, ומשם נמשכים [[שמונה נסיכי אדם]].<br /> <br /> ==מקור המספר י&quot;ג==<br /> מובא בעץ חיים{{הערה|חלק א' שער י&quot;ג שער א&quot;א פרקים ד-ה}} שבחיצוניות ה[[כתר]] יש [[אור פנימי]] ([[אריך אנפין]]) ו[[אור מקיף]].<br /> באור המקיף עצמו יש שלוש בחינות זו למעלה מזו, שהן שלוש שמות הוי&quot;ה{{הערה|כל אחת בניקוד אחר, המורה על אור פנימי, אור מקיף, ואור מקיף לשניהם בשווה}}, שהם 12 אותיות, ויחד עם עניינם הכללי הם 13.<br /> <br /> בפרטיות יותר נחלק המקיף עצמו לשלושה מקיפים זה למעלה מזה: [[מוחא סתימאה]] מאיר בו [[שם מ&quot;ה]], עליו [[אויר]] שמאיר בו [[שם ס&quot;ג]] ועליו [[גולגלתא]] שמאיר בו [[שם ע&quot;ב]]. בכל אחד משלושת המקיפים נמצאות כל שלושת הבחינות (הנקראות ג' הויות): אור פנימי, אור מקיף ואור המקיף לשניהם בשווה, ויחד עם השם עצמו (ע&quot;ב, ס&quot;ג או מ&quot;ה) יש באופן פרטי בכל אחד משלושת המקיפים י&quot;ג בחינות.<br /> <br /> י&quot;ג מידות הרחמים הם י&quot;ג הבחינות שבמקיף העליון ביותר - הגולגלתא.<br /> <br /> ==י&quot;ג המדות של מיכה==<br /> מלבד י&quot;ג מדות הרחמים שאמר משה, ישנן י&quot;ג מדות שאמר מיכה שהם במיכה פרק ז פסוקים יח - כ. חלוקתם לשלוש עשרה מדות היא לפי סדר זה: א. מי אל כמוך; ב. [[נושא עון]]; ג. ועבר על פשע ד. לשארית נחלתו; ה. לא החזיק לעד אפו; ו. כי חפץ חסד הוא; ז. ישוב ירחמנו; ח. יכבש עונתינו; ט. ותשליך במצלות ים כל חטאותם; י. תתן אמת ליעקב; יא. חסד לאברהם; יב. אשר נשבעת לאבתינו; יג. מימי קדם.<br /> <br /> ב[[תשליך]] אומרים את י&quot;ג מדות שאמר מיכה, ומכוונים בהן כנגד י&quot;ג מדות הרחמים שאמר משה.<br /> <br /> עניינן מבואר כי י&quot;ג מדות שאמר מיכה הם בבחינת [[עתיק]], והם למעלה מן י&quot;ג מדות שאמר משה. שמשה המשיך למטה ב[[זעיר אנפין]], שמדות אלו הם לחיי העולם הזה שהיה צריך משה לכך. וזה לפי ש[[הקב&quot;ה]] אמר למשה &quot;ועתה הניחה לי ויחר אפי וכו'&quot;, ועל זה נאמר במשה &quot;ויקוד [[ארץ הקודש|ארצה]] וישתחו&quot;, שהשתחואה היא המשכה שהמשיך למטה. אבל י&quot;ג מדות רחמים שאמר מיכה הן י&quot;ג מדות של [[אריך אנפין]] שהן לחיי ה[[נשמה|נשמות]], שהוא חיי אלקות.<br /> <br /> ==שני שמות הוי&quot;ה==<br /> כהקדמה לי&quot;ג המדות מופיעים בפסוק שני שני שמות [[הוי&quot;ה]], וביניהם יש הפסק טעם, כמו שנאמר בזוהר כי [[פסיק טעמא בגווייהו]]. ומבואר החילוק בין שני השמות, ששם הראשון הוא שם [[הוי&quot;ה דלעילא]], שם הוי&quot;ה באור אין סוף שלפני ה[[צמצום]], ושם הוי&quot;ה השני הוא שם הוי&quot;ה שבאור ה[[קו]]. וענין &quot;פסיק טעמא בגווייהו&quot; הוא הפסק הצמצום בין [[אור אין סוף]] לאור הקו.<br /> <br /> שם הוי&quot;ה הראשון הוא בחינת גילוי אור עליון שלמעלה מההשתלשלות, והוא בחינת רצון העליון, וזהו ענין שמו הגדול, &quot;יהא שמיה רבא מברך וכו'&quot;. ושם הוי&quot;ה השני הוא בחינת שם הוי&quot;ה שבהשתלשלות, שאות יו&quot;ד היא חכמה, ואות ה&quot;א [[בינה]] וכו'. ובשם זה שייך פגימה כמו שנאמר בקריאת שמע שעל המיטה, שאם פגמתי באות יו&quot;ד וכו'.שם זה יאיר לעתיד לבוא, שיהיה גילוי ממקום עליון יותר, ונרמז בפסוק &quot;והיה הוי' לי לאלקים&quot;, ששם הוי' המאיר עתה על ידי התורה, יחשב לעתיד - רק כ[[שם אלוקים]] לעומת שם הוי' - שיאיר לעתיד לבוא.<br /> <br /> וזהו &quot;אור הוי'&quot; האור שלמעלה מ[[סדר השתלשלות]] המאיר לתוך שם הוי'.<br /> <br /> עוד מבואר, ששם הוי&quot;ה הראשון הוא בחינת תיקוני הראש, כמו הציץ שהוא בחינת [[רעוא דכל רעוין]], ושם הוי&quot;ה השני הוא בחינת פאות הראש.<br /> <br /> השם השני הוא [[שם הוי']] המאיר בזמן הזה שנמשך ונתגלה בעולם על ידי [[מתן תורה]], שאז האיר שם הוי', והיה זה גילוי גדול באין ערוך לעומת ההמשכה האלקית שהייתה בזמן ה[[אבות]] - לפני מתן תורה. כי בזמן [[האבות]] האיר רק שם שד-י, וכמו שכתוב: &quot;וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי הוי&quot; לא נודעתי להם&quot;.<br /> <br /> שם שד-י הוא אור מצומצם ומוגבל, וכפירוש חז&quot;ל, &quot;שד-י&quot; - שאמר לעולמו די, כלומר, שמגבלות ה[[נברא|נבראים]] בעולם באים משם שד-י, שהוא למטה לגמרי משם הוי&quot; הבלי-גבול שהתחיל להאיר מזמן מתן תורה ואילך{{הערה|[[תורה אור]] נ. ג', [[אור התורה]] שם, [[ספר הערכים]] בערכו ובהמצוין שם}}.<br /> <br /> ==תיקון ראשון &quot;א&quot;ל&quot;==<br /> מהתיקון הראשון שהוא תיקון [[א&quot;ל]] נמשכים עולמות [[בי&quot;ע]]. וזהו מה שנאמר באדרא רבא (ד' קל&quot;ב ע&quot;א) בעניין תלת עלמין דנפקין מתקונא קדמאה כו'. וזהו לכאורה פליאה גדולה איך יהיה דילוג המדרגה מבחינת י&quot;ג תיקוני דיקנא ד[[אריך אנפין]] אל [[עולם האצילות]] ושיומשך מזה ג' עולמות [[בי&quot;ע]]. אלא הענין הוא משום שאדרבה כדי שיבוא האור עד למטה כל כך בעולמות [[בי&quot;ע]] צריך שיבוא ממקום הנעלה ביותר, כי לעוצם הרוממת יוכל להשפיל את עצמו למטה יותר. וזהו שתיקון זה הוא &quot;מי אל כמוך&quot;, שפירושו מי אל כמוך שיוכל לישפל את עצמו כך כל למטה מטה.<br /> <br /> המשכה של תיקון א&quot;ל לעולמות [[בי&quot;ע]] היא על ידי שלושת השמות [[א&quot;ל שד&quot;י]], [[א&quot;ל הוי&quot;ה]], [[א&quot;ל אדנ&quot;י]]. ששם [[א&quot;ל שד&quot;י]] ממשיך מתיקון א&quot;ל ל[[עולם הבריאה]], ושם [[א&quot;ל הוי&quot;ה]] ממשיך אל [[עולם היצירה]], ושם [[א&quot;ל אדנ&quot;י]] ממשיך ל[[עולם העשייה]].<br /> <br /> מיקום על פי משנת חסידים: א&quot;ל (מי א&quot;ל כמוך) השערות הסמוכות לאזנים.<br /> <br /> ==תיקון שביעי &quot;ואמת&quot;==<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[ואמת]]}}<br /> התיקון השביעי מי&quot;ג תיקוני דיקנא הוא תיקון &quot;ואמת&quot;, שהוא מדה השביעית שאמר משה. וענינו הוא שבתיקון השביעי נמשך ומתגלה אור ה[[חכמה סתימאה]] שלא על ידי צמצום בבחינת שערות. וזהו שנאמר באדרא &quot;תקונא שביעאה פסיק שערא ואתחזין תרין תפוחין וכו' הדא הוא דכתיב באור פני מלך חיים&quot;. ופירוש &quot;פסיק שערא&quot; הוא כמו שבפנים אין שום צמיחת שערות ועל כרחך נקרא בחינה זו &quot;ואמת&quot;, דהיינו גילוי האמת כמו שהוא לבדו הוא ואין זולתו. ואין זאת אלא בתיקון &quot;ואמת&quot; לבדו ולא בשאר תיקונים, שאף שהם המידות היותר עליונות מכל מקום כיוון ששייכים לבחינת עלמין אין בהם גילוי עצמיות [[חכמה סתימאה]] שהוא כמו שהוא לבדו, שההמשכה היא על ידי בחינת שערות בלבד.<br /> <br /> ==מזל &quot;נוצר&quot; ומזל &quot;ונקה&quot;==<br /> המזל השמיני, מזל &quot;[[נוצר]]&quot;, והמזל השלושה עשר, מזל &quot;[[ונקה]]&quot;, הם מקורות של [[חכמה]] ו[[בינה]] של [[עולם האצילות]]. ש[[ספירת החכמה]] של עולם האצילות, הקרויה בשם [[אבא עילאה]], יונקת מן מזל נוצר, ו[[ספירת הבינה]] של עולם האצילות, הקרויה בשם [[אמא עילאה]] יונקת מן מזל ונקה. שמזל נוצר הוא שורש כל ה[[מים דוכרין]], ומזל ונקה הוא שורש כל [[מים נוקבין]].<br /> <br /> בענין מזל &quot;נוצר&quot; שהוא שורש [[אבא עילאה]] מבואר כי &quot;נוצר&quot; הוא [[אותיות]] &quot;צנור&quot;, ואותיות &quot;[[רצון]]&quot;. ו&quot;[[נוצר חסד]]&quot; הוא מקור לחכמה כי &quot;חסד&quot; ב[[גימטריא]] ע&quot;ב, כ[[שם ע&quot;ב]] שהוא בבחינת [[חכמה]]. וכן מבואר כי [[החכמה מאין תמצא]], שמקור [[ספירת החכמה]] הוא מן האין, מספירת ה[[כתר]] שהיא בחינת רצון. ואין הארה זו רק בחינת המשכה מצומצמת כמו הקילוח דרך הצינור. <br /> <br /> ==תיקון תשיעי &quot;לאלפים&quot;==<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[לאלפים]]}}<br /> תקון תשיעי של י&quot;ג מדות הרחמים הוא תיקון &quot;לאלפים&quot;, וענינו הוא בחינת [[אור פנימי]]. ששמונה התיקונים הראשונים הם בבחינת [[אור מקיף]], ולכן הם שורש ל[[שמונה נסיכי אדם]]. ותקון &quot;לאלפים&quot; הוא בחינת [[אאלפך חכמה אאלפך בינה]], שאבא ואמא יונקים מב' מזלות של [[אריך אנפין]] ויניקה זו היא בבחינת [[אור פנימי]]. ולכן ה[[אל&quot;ף]] תמונתו היא [[יו&quot;ד]] למעלה ויו&quot;ד למטה ו[[וי&quot;ו]] באמצע, כי המשכה בפנימיות היא על ידי צמצום.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ספירות]]<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]][[קטגוריה:י&quot;ג מידות הרחמים]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%98%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%9D_%D7%A0%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%AA%D7%92%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=844499 2026-04-26T19:46:11Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>{{אות<br /> |שם=כתיבת אותיות התורה<br /> |תמונה=אותיות אב.jpg<br /> }}<br /> '''[[טעמי המקרא|טעמים]] [[ניקוד|נקודות]] [[תגים|תגין]] [[אותיות]]''' (ר&quot;ת: טנת&quot;א) הם ארבעת הפרטים השונים בכתיבת אותיות התורה, והם רומזים לארבעת הבחינות השונות שבכללות סדר ההשתלשלות: טעמים הם ב[[כתר]], נקודות ב[[חכמה]], תגים בבינה ואותיות בז&quot;א{{הערה|[[זעיר אנפין]] ו[[מלכות]].}}.<br /> <br /> ==המקור בקבלה==<br /> בשער טנת&quot;א שבעץ חיים{{הערה|היכל א&quot;ק שער חמישי.}} מבאר הרח&quot;ו, שכל בחינת &quot;אדם&quot;{{הערה|(הן אצילות שנקראת 'אדם', הן דרגת 'אדם קדמון', וכן כללות ופרטות סדר ההשתלשלות - כל דרגת &quot;אדם&quot; עליה מדברים.}} הרי היא כלולה מארבעה שמות הוי'{{הערה|[[שם ע&quot;ב]], [[שם ס&quot;ג]], [[שם מ&quot;ה]] ו[[שם ב&quot;ן]].}}, הנרמזים בארבעת הפרטים שבכתיבת אותיות התורה:<br /> '''טעמים''' הם הנשמה (כתר), '''נקודות''' הן הרוח (חכמה), '''תגים''' הם הנפש המלובשת בדם (בינה), '''ואותיות''' הן האיברים{{הערה|וכן הוא בפרדס שער האותיות הוא שער כ&quot;ז פ&quot;ג, ובשער הנקודות פ&quot;ו ובשער הטעמים פ&quot;ה.}}.<br /> <br /> האר&quot;י ז&quot;ל מבסס את הביאור על הנאמר בספר יצירה, שהקב&quot;ה ברא את העולם ע&quot;י ל&quot;ב נתיבות חכמה שהן עשר הספירות ועשרים ושתים האותיות. עשר הספירות רמוזות בתשע הנקודות{{הערה|קמץ, פתח, צירה, סגול, שווא, חולם, חיריק, קובוץ ושורוק. המלכות, כאמור לעיל, אינה בדרגת &quot;רוח&quot; אלא &quot;נפש&quot; – ולכן אין ניקוד כנגדה.}}, ועשרים ושתים האותיות נחלקות לשלוש דרגות כלליות: שלוש אימות{{הערה|אמהות לכל האותיות - אמ&quot;ש.}}, שבע כפולות{{הערה|האותיות המקבלות דגש - בג&quot;ד כפר&quot;ת.}}, וי&quot;ב הפשוטות{{הערה|האותיות ה&quot;רגילות&quot;: ה&quot;ו ז&quot;ח ט&quot;י ל&quot;נ ס&quot;ע צ&quot;ק.}}.<br /> <br /> ==בתורת החסידות==<br /> ===טעמים בכתר===<br /> {{הערה|שם=אור התורה וארא|אור התורה וארא ב'תקנח, נח 1328}}שורש הטעמים (זרקא מקף שופר כו') הוא בכתר{{הערה|פרדס שער הטעמים פ&quot;ה. ובמא&quot;א אות ט' סי&quot;ח: טעמים בסוד עתיק וא&quot;א.}} (שהוא אור '''מקיף'''), שלכן אינם משנים את משמעות המילים, שגם אם יש על המילה טעם זרקא או טעם אחר משמעות המילה נשארת כפי שהיא (מה שאין כן הניקוד כן משנה, ועד '''שהופך''' את פירוש המילה, וכמו שע&quot;י הניקוד אנו קורין חֲטָאִים וְלֹא חוֹטְאִים {{הערה|פ&quot;ק דברכות דף יוד ע&quot;א.}}) - מפני שטעמים הוא בחי' שלמעלה מהחכמה. ודבר זה מתבטא בכך שהם ניגון ונעימה - המשכות התענוג עליון (ש'''למעלה''' מהשכל){{הערה|אור התורה ב'תקעד, דרמ&quot;צ מג־86 וקלג&quot;ד.}}.<br /> <br /> ויובן בהקדם הניכר בחוש, שהשכל נמשך מהתענוג{{הערה|שהוא עצם הנפש, ה&quot;למעלה מן השכל&quot; שבנפש.}}: כל אחד רואה בעצמו שכשמשכיל ונופל לו שכל חדש הוא מתמלא תענוג. והטעם לזה, כי ברגע שנמשך השכל מעצמיות הנפש (ששם הוא בחינת התענוג) נמשך יחד איתו גם תענוג. לכן נאמר &quot;אז תתענג '''על''' ה'&quot;. הוי' הוא בחינת חכמה{{הערה|כמ&quot;ש בזהר בפרשת בלק &quot;הוי' שירותא דנקודה עילאה&quot;.}}, והעונג (שהוא '''על''' הוי'&quot;, למעלה משם הוי') הוא למעלה מהחכמה. היינו, שהתענוג נמשך מהכתר שלמעלה מהחכמה {{הערה|סידור עם דא&quot;ח שער השבת, בביאור מאמר הזהר דפ' יתרו דפ&quot;ח בענין סעודות דשבת.}}.<br /> <br /> וזהו ענין הטעמים - שהם '''ניגון''', בחינת התענוג, שהוא מבחינת &quot;אז תתענג '''על''' הוי'&quot;{{הערה|ולכן הטעמים לא כתובים בתורה וגם לא משנים את משמעות המילים, אלא הם &quot;למעלה&quot; מעניין של הבנה ושכל.}}, אלא עניינם הוא להמשיך את אור אין סוף (שלמעלה מהתורה) להיות נמשך ומאיר בהחכמה שהיא התורה{{הערה|כי &quot;אורייתא (תורה) &quot;מחכמה נפקת&quot; (יצאה)&quot; – שנמשכה מ'''החכמה'''.}}<br /> <br /> ===נקודות בחכמה===<br /> הנקודות הם מחכמה ולכן על ידם משתנה פירוש התיבה{{הערה|אור התורה וארא ב'תקעג־ד.}}, כי אִם בחיריק הוא פירוש אחר מֵאֵם בצרי, כי מקור הדיבור מהחכמה (כמו שנאמר [[אבא יסד ברתא]]{{הערה|שלכן הנקודות שהם מחכמה עושים הפירוש בהתיבה וכ&quot;ה בפרדס שער הנקודות פ&quot;ו וכ&quot;כ במא&quot;א אות נו&quot;ן ס&quot;ל - נקודות בכל מקום מצד החכמה.}}.<br /> <br /> וכן הוא בעולמות – שחכמה נקראת &quot;נקודה עילאה&quot; והיא ה[[נקודה בהיכלא]] (נקודת השכל סביבה מסתובבת הבנת הבינה), וכן הוא בנפש - שבחינת הביטול שלמעלה מהשכל היא בחינת נקודה){{הערה|לקוטי תורה פי ראה בד&quot;ה ראה אנכי נותן.}}.<br /> <br /> ===תגין בבינה===<br /> התגים הם בבינה, כי הם כמו קוין. היינו, יש ג' בחינות: נקודה קו שטח. נקודה וקו הם חכמה ובינה, כי חכמה הוא אין, ובינה הוא כמו שמהנקודה נעשה אורך או רוחב (אבל שטח הוא כשנמשך לידת המידות, והוא עניין האותיות){{הערה|שם=אור התורה וארא}}.<br /> <br /> והנה, אם כי לעיתים נאמר שתגים הם בכתר אין זה סותר לנאמר כאן (שהם בבינה), וזה שייך לעניין [[השתלשלות הכתרים]] זה מזה. כי התגים הם ב'''תפארת''' דבינה, ותפארת דבינה נעשית '''כתר''' לז&quot;א. היינו, עתיק ואריך הם כתר הכללי, ותפארת דבינה הוא כתר הפרטי, וכמו שידוע שהתגלות עתיק הוא בבינה{{הערה|אור התורה ראה ב'תקעג.}}.<br /> <br /> ===אותיות בז&quot;א===<br /> {{הערה|שם=אור התורה וארא}}שטח הוא כשנמשך לידת המדות, וכנודע מעניין [[אור מים רקיע]], שהאותיות הם ציורים של ההמשכות. היינו, צורתן היא לפי מהות ההמשכה וכידוע שציור מורה על מדה וגבול. ולכן האותיות הם בבחינת המדות. וההסברה בזה (בקשר המידות לאותיות), כי שרש האותיות היינו שהם בחינת כלים, כי הן כלים להמשיך את אור השכל מהרב לתלמיד, שאם לא האותיות לא הייתה יכולת לאדם להשפיע לזולתו דבר חכמה. והיינו{{הערה| ועמ&quot;ש ע&quot;פ מי שם פה לאדם.}}, דלפי שנתחלקו לחלקים (היינו כ&quot;ב הברות) על כן יוכלו להיות כלים: כמו שיוצק מחביות גדולה לתוך כלים קטנים, כך על ידי חלוקת השכל למשפטים, מילים ואותיות יוכל התלמיד לקבל.<br /> <br /> והתחלקות זו היא עניין התכללות המידות, וכמו גבורות גשמים )שיורדים '''בגבורה''' טפין טפין - וזהו עיקר '''החסד'''). על כן האותיות נמשכים מבחי' חג&quot;ת: כי התחלקותן היא מצד הגבורה, וצירופן להיות תיבה זהו ע&quot;י החסד{{הערה|וכמ&quot;ש בסש&quot;ב ח&quot;ב פי&quot;ב.}}.<br /> <br /> ובפרטות יותר{{הערה|סידור שער ר&quot;ה אד' שפתי תפתח ובספר יצירה.}} נחלקות כ&quot;ב האותיות עצמן לשלשה קוים: חסד דין ורחמים. שעטנ&quot;ז ג&quot;ץ הם מבחינת הגבורה, בד&quot;ק חי&quot;ה הן מבחינת התפארת, ואוכ&quot;ל מספר&quot;ת מהחסד.<br /> <br /> הסבר נוסף שמובא לגבי הקשר בין מידות להאותיות הוא, שהאותיות הם כלים{{הערה|תניא ח&quot;ב ספ&quot;ד &quot;הכלים הן הן האותיות&quot;.}}. הכלי יש בו ג' בחינות: פנימי אמצעי חיצון, והיא בחינת המידות שכלולות מחג&quot;ת{{הערה|עיין בלקוטי תורה פי שלח בד&quot;ה ענין הנסכים, ושם פ&quot;א גבי כחות אלו הם בחי' אברהם יצחק ויעקב כו' עכ&quot;ה, וכן הוא בפרדס שער האותיות פ&quot;ג.}} נמצא האותיות הם מחג&quot;ת{{הערה|אור התורה וארא ב'תקעב ג. ועי' חוקת תשסח}}.<br /> <br /> ==דרגות אחרות בטנת&quot;א==<br /> ===למטה יותר - טעמים בחכמה===<br /> הנה לפעמים אמרו בענין טנת&quot;א טעמים בחכמה (ולא בכתר כדלעייל), נקודות בבינה תגין בז&quot;א אותיות במלכות. והענין בזה{{הערה|אור התורה נ&quot;ך תתקמג}}, כי יש שתי בחינות טעמים, טעם שלמעלה מהשכל וטעם המושג בשכל{{הערה|וכענין.}} - כשמדובר על טעם המובן בשכל זהו ענין &quot;טעמים בחכמה&quot;, וכשמדובר על טעם שלמעלה מהשכל והשגה זהו &quot;טעמים בכתר&quot;.<br /> <br /> טעמים המושגים בשכל הם על דרך מאי טעמא דר&quot;מ, וכן ר' שמעון דרש טעמיה דקרא, וטעמים שמעל השכל נקראים טעם הכמוס, והוא בחינת התענוג שהוא הטעם הפנימי לכל מעשי האדם. היינו, אפילו לשכל – שמצד שיש לאדם תענוג בדבר מסויים הרי זה יכריח אפילו את שכלו להבין כפי התענוג שיש לו בהדבר{{הערה|וכמ&quot;ש מזה בביאור הזהר פ' נשא על המאמר בחללא דגלגלתא קרומא דאוירא דמו&quot;ס כו' וע&quot;ד סתימא דכל סתימין. כי חו&quot;ב נק' ג&quot;כ סתימין כמו ש&quot;הנסתרות להוי' אלקינו&quot; הם חו&quot;ב - ועכ&quot;ז הטעמים שבחכמה רק '''לגבי המדות''' נק' סתימין . ועיין בלק&quot;ת בשה&quot;ש בד&quot;ה באתי לגני אך סתימא דכ&quot;ס שגם מהסתימא הוא סתום וזהו&quot;ע מו&quot;ס, וע' מזה ג&quot;כ בלקוטי תורה פי בחקתי בהביאור ע&quot;פ אם בחקתי בענין פי' שתוק כך עלה במחשבה ובהביאור ע&quot;פ אני הוי אלקיכם דפי ציצית דרוש השני, וזהו ענין הטעמים שהם בעתיק וא&quot;א}}. וזהו עניין '''חכמות''' בחוץ תרונה - שתי בחינות חכמה: חכמה דאצילות וחכמה סתימאה{{הערה|וארא ב'תקעה. ועי' דרושים לר&quot;ה ב'קא-ב.}}.<br /> <br /> ===למעלה יותר - טעמים בא&quot;ק===<br /> למעלה יותר מוסברות{{הערה|אור התורה ברכה א'תתסד. משפטים א'שו.}} ארבע בחינות טנת&quot;א בדרגת &quot;אדם קדמון&quot; (א&quot;ק); טעמים במצחא דא&quot;ק, נקודות הם אורות העיניים וכו'{{הערה|וצויין כאן רק משום שמובא בחסידות, אבל לכאורה לא נמצא '''ביאור''' ע&quot;ד החסידות.}}.<br /> <br /> ==טנת&quot;א כנגד דצח&quot;מ==<br /> ארבעת הבחינות טנת&quot;א ה גם כנגד ד' הבחינות{{הערה| אמור תקפט. יתרו א'ג.}} דצח&quot;מ{{הערה|דומם, צומח חי ומדבר.}}.<br /> <br /> '''האותיות''' הם בחינת''' דומם'''.<br /> <br /> '''התגין''' הם שעולים וצומחים על האותיות, ורומזים לעניינים נעלים שבאותיות. וכמו '''הצומח''' שהוא מערך הדומם כך התגין אינן נפרדות מהאותיות לעולם.<br /> <br /> אבל '''הנקודות'''{{הערה|ע' בע&quot;ח שער טנת&quot;א פ&quot;ו ופרק א'.}} אינן מערך האותיות כלל, ולגבי האותיות הן כערך '''בעל חי''' לגבי הדומם. שע&quot;י הניקוד ישתנה פירוש האותיות{{הערה|אם יקרא האות בניקוד קמץ עד&quot;מ יהי' פי' התיבה כך אם יקרא בחיריק יהי' משתנה הפי' לענין אחר.}}, הרי שהנקודות מהפכים את האותיות ממהות למהות, והם כמשל הבעל חי - שהוא בעל תנועה ממקום למקום כרצונו.<br /> <br /> ו'''הטעמים''' (זרקא, שופר וכו') הם גבוהים מהנקודות כיתרון המדבר על החי, שלכן לא נתגלו בתורה שבעל פה - שאין בתשבע&quot;פ שום ביאור ופי' על הטעמים שבתורה שבכתב. (כי הטעמים גבוהים מאד: דהחכמה נקראת &quot;חי&quot; (והחכמה תחיה בעליה{{הערה|קהלת ז' י&quot;ב.}}), ואורייתא '''מחכמה''' נפקת (יצאה) - ומבחינה זו יכול להמשך בתשבע&quot;פ. אבל הטעמים הן למעלה מהחכמה ולא יכול להיות להן ביטוי בתושבע&quot;פ{{הערה|וראה בפסקה הבאה, ועיין מ&quot;ש במ&quot;א בפי אמור ע&quot;פ והניף אותם על לחם כו'.}}.<br /> <br /> ==הטעמים - רק בתורה שבכתב==<br /> רוב התורה שבע&quot;פ לומדת ומסבירה את אותיות התורה שבכתב, ויש בה גם הסברים על כמה מהנקודות והתגים – אבל עניין הטעמים והניגון נמצא אך ורק בתורה שבכתב. והטעם על זה הוא כי תורה שבכתב ושבעל פה הם חכמה ובינה – וכל מה שיש בחכמה יכול להתגלות בבינה. אבל הטעמים '''אינם כתובים''' בתורה (אלא רק &quot;מנגנים&quot; אותם בעל פה) – ורומזים על בחינת הכתר והמקיף '''שלמעלה''' מהחכמה (ולכן לא יכולים להתגלות בבינה – בתורה שבעל פה){{הערה|לקוטי תורה אמור ד&quot;ה והניף הכהן אותם, הובא והתבאר באור התורה נ&quot;ך תתקמ&quot;ב-ג.}}.<br /> <br /> {{סתם}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:אותיות]]<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]<br /> [[קטגוריה:מושגים בחסידות]]<br /> [[קטגוריה:מושגים בתורת החסידות]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A8%D7%90%D7%A9&diff=844495 2026-04-26T19:46:11Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>{{מפנה|ראש}}{{תבנית:איברים}}<br /> ה'''ראש''' הוא האיבר הכללי שבאדם. לא זו בלבד שהוא למעלה מכל האיברים, ומנהיג אותם וממנו נמשכת חיותם, אלא שחיות כולם '''כלולה''' בו. בחינת הראש נמצאת בכל שלושת המימדים עולם, שנה ונפש (עש&quot;ן): כפי שהיא בעולמות, כפי שהיא בזמן (שנה), וכפי שהיא בנפש (באדם).<br /> <br /> ==באדם (נפש)==<br /> ===ב[[גוף]]===<br /> הראש כלול ממוח וגולגולת. במוח שלוש אונות (הימנית, השמאלית והאחורית), וכן בגולגולת כמה חלקים (ה[[מצח]] הפנוי משערות, מקום השערות וכו').<br /> <br /> חיות כל האיברים '''נמשכת''' מהמוח (שהוא המנהיג אותם ומורה ליד לנוע ולרגל ללכת, וכן בכולם), וחיות כולם '''כלולה''' בו. לכן כל מה שנעשה עם כל אחד מהאיברים בפרט - נרגש במוח{{הערה|דרך מצותיך מצות אהבת ישראל בתחילתו, מאמרים תרס&quot;ג ד&quot;ה והיה כי תבוא עמ' שנ&quot;ד ועוד.}}.<br /> <br /> ===ב[[נשמה]]===<br /> שלושת ה&quot;מוחין&quot; דהנשמה הם [[חכמה]], [[בינה]] ו[[דעת]], וה&quot;גולגולת&quot; היא בחינת ה&quot;רצון&quot;- עצם הנשמה שלמעלה מהתלבשות בגוף.<br /> <br /> ===ב[[עבודה]]===<br /> {{הערה|לקו&quot;ט במדבר בתחילתו.}}עניין ה&quot;מוח&quot; בעבודה הוא ההתבוננות בגדולת ה' המתגלה בבריאה (באלוקות המחיה את העולמות) בדביקות, בהעמקה ובהתקשרות גדולה.<br /> <br /> ועניין ה&quot;גולגולת&quot; (דרגת ה&quot;רצון&quot;, שמעל השכל.{{הערה|להבדיל מרצון '''שנמשך''' מהשכל ונולד כתוצאה מהתבוננות, אלא '''טבעה''' של עצם הנפש להשתפך אל חיק אביה שבשמים.}}) הוא ההתבוננות{{הערה|ומה שאומרים שהתגלות רצון זה '''אינה''' ע&quot;י התבוננות הוא משני טעמים: א. ההתבוננות לא &quot;מולידה&quot; אותו, אלא רק '''מגלה''' אותו. ב. ההתבוננות אינה באלוקות '''שמתגלה''' (בעולמות) אלא '''בהפלאת''' האלוקות. דהיינו ההתבוננות היא בזה '''שאי אפשר''' להתבונן.}}<br /> <br /> ==בעולמות (באלוקות)==<br /> ===בפרט ובכלל===<br /> בכל דרגה ועניין בחינת ה&quot;ראש&quot; שלה היא הדרגה הכוללת ומחיה כל מה שתחתיה. '''מלכות''' נקראת ראש{{הערה|לדוגמא, מאמרי אדמו&quot;ר הזקן תורה ומועדים עמ' תקכ&quot;ג.}} כי ממנה התהוות כל העולמות, '''חכמה''' דאצילות נקראת ראש{{הערה|לדוגמא, מאמרים תשל&quot;ח ד&quot;ה ושבתי בשלום הערה 92.}} כי בה לבד שורה אוא&quot;ס ב&quot;ה{{הערה|תניא פרק ל&quot;ה בהגהה.}} והיא &quot;ראשית ההשתלשלות&quot;, '''אריך אנפין''' נקרא ראש{{הערה|לדוגמא, ליקו&quot;ת נצבים נ&quot;ג ב'.}} כי הוא &quot;ראש ומקור לנאצלים&quot;, '''עתיק''' נקרא &quot;ראש צורים&quot;{{הערה|לדוגמא, ספר המאמרים תשכ&quot;ח ד&quot;ה ומראש צורים אראנו.}}, '''א&quot;ק''' נקרא ראש{{הערה|ראה בשעה שהקדימו אות קסז, וראה בביאור מכון &quot;דעת – לימוד היהדות באור החסידות&quot;, שמבאר זאת על פי המובא במשנת חסידים מסכת כללות העולמות רפ&quot;ב: דא&quot;ק לגבי '''כל''' עולמות אבי&quot;ע כמו א&quot;א לגבי אצילות '''בלבד''', וכמ&quot;ש בע&quot;ח ושע&quot;ק.}}, וכן '''אור הקו''' נקרא ראש{{הערה|לדוגמא, המשך תרס&quot;ו ש&quot;פ ניצבים-וילך עמ' שמ&quot;ו.}} שהרי כולל הכל.<br /> <br /> ===שלושת הראשים הכלליים===<br /> שלושת ה&quot;ראשי ראשים&quot; הם אור קדמון אור צח ואור מצוחצח. מקור המושג בפרדס להרמ&quot;ק{{הערה| שער א' רפ&quot;ז, שער שער הצחצחות פ&quot;א.}} (בשם רב האי גאון) שי&quot;ג מידות הרחמים הן עשר ספירות וג' ראשי-ראשים.<br /> <br /> מוסבר על זה בתורת החסידות{{הערה|אור התורה חיי שרה עמ' 260, מאמרים תרס&quot;ד עמ' ק&quot;ב ועוד}}, שה&quot;ראשים&quot; הם שורש עשר הספירות{{הערה|הספירות כפי שהן בדרגת ה[[כתר]].}}, ו&quot;ראשי ראשים&quot; הוא מקורן ושורשן הראשון (דהיינו, כתר-חכמה-בינה הגנוזות, שהם שורש האבות, ונקראים גם &quot;עשר ספירות הגנוזות&quot;).<br /> <br /> '''ובעבודה:''' כללות כל העבודה היא להמשיכם בגלוי בעולמות בי&quot;ע ע&quot;י עבודת הבירורים{{הערה|ד&quot;ה ויקח לו יעקב תרע&quot;ח סה&quot;מ תרע&quot;ח ע' עו ואילך.}}<br /> <br /> {{ערך מורחב|ערך=[[צחצחות]]}}<br /> <br /> ==בזמן (שנה)==<br /> ===ראש חודש===<br /> הבחינה הפרטית ביותר של &quot;ראש&quot; היא ראש חודש{{הערה|שבת אינה ראש השבוע, כי עם היות שממנו מתברכים כל ימי השבוע מכל מקום ההמשכה אינה בהשתלשלות. תורת מנחם חלק י עמודים 150, 159.}}, שנקרא '''ראש''' חודש ולא '''תחילת''' החודש מכיון שכולל כל ימי החודש{{הערה|לקו&quot;ש ט' עמ' 290 הערה 14, ובמקומות רבים.}}.<br /> <br /> '''עניינו בעבודה'''' ראש חודש הוא מולד הלבנה, שאז היא נקודה בלבד – ביטול, ולכן זהו הזמן המוכשר לגלות כח הביטול שישנו בכל אחד מישראל{{הערה|ספר המאמרים מלוקט, ד&quot;ה בחודש השלישי, מבה&quot;ח סיון תשכ&quot;ט.}}. <br /> <br /> הדבר נובע מכך שמצד אחד דומה ראש חודש לימות החול (שמותר במלאכה), אך מצד שני לשבת (שאינו בכלל ימי המעשה){{הערה|לומדים זאת מהפסוק ביחזקאל (מ&quot;ד ב') &quot;שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החודש יפתח&quot;. וראה רד&quot;ק על הפסוק, &quot;שהיה מנהגם שלא לעשות מלאכה בר&quot;ח כמו הנשים היום&quot;.}}<br /> <br /> דמיונו לשבת הוא שאז מקבלת כנסת ישראל באופן ישיר מחכמתו{{הערה|ולא רק מהמידות כבימי המעשה. ואז גם באדם מאירות בחינות חב&quot;ד שלמעלה מהמדות הטבעיות ומורגשת האמת האלקית שהוא לבדו ואין זולתו}}, ולכן הוא שעת הכושר לישראל להתבוננות באמיתת מציאותו של הקב&quot;ה, ועד שמצד ההתבוננות ירגיש את האלוקות וימנע עצמו '''כל היום''' מעשיית מלאכה.<br /> <br /> מצד שני דומה הוא לימי המעשה, שהרי האור האלוקי יורד ומתלבש בבריאה (ולא &quot;שובת&quot; ומסתלק למקורו ושורשו- שאז מתגלה העונג העליון, והאדם '''אסור''' במלאכה.) {{הערה|ד&quot;ה והיה מדי חודש בחודשו, לקוטי תורה ברכה צ&quot;ו ד}}<br /> <br /> ===ראש השנה===<br /> ראש השנה נקרא '''ראש''' (ולא &quot;תחילה&quot;) כי הוא חיות כללי על כל השנה, ואח&quot;כ נתחלק לפרטים שהם י&quot;ב חדשים, והיום הוא הפרט מכלל החדש (ומקבל ממנו חיותו){{הערה|לקוטי תורה ניצבים מ&quot;ו ב' (בדילוגים), ומובא בכמה מקומות.}}.<br /> עניינו בעבודה הוא קבלת עול '''כללית''' (כדרך הראש, בו כלולים האיברים במקורם, ואינם ניכרים בפני עצמם.), &quot;קבלו מלכותי ואחר כך קבלו גזרותי&quot;, דהיינו, לא קבלת עול פרטית (על תורה ומצוות) אלא כללית{{הערה|לקו&quot;ש ב' בהוספות לח&quot;י אלול, אות ט'.}}.<br /> <br /> ===ארבעה ראשי שנים===<br /> ארבעת ראשי השנים{{הערה|במשנה, תחילת מסכת ראש השנה.}} שייכים זה לזה{{הערה|הגהות מיימוניות לרמב'ם הלכות שופר פרק א' אות א'.}}, וכל אחד מהם מהווה &quot;ראש&quot; לעניינו על כל השנה.<br /> <br /> ====למלכים ולרגלים====<br /> עניינו של ראש השנה למלכים ולרגלים בעבודה{{הערה|לקו&quot;ש לו, שיחה לחמשה עשר בשבט.}} הוא העמל וה[[יגיעה]] בתורה, המצמיחים הצלחה שלא בערך ושמחה אמיתית.<br /> <br /> &quot;צמיחת&quot; הנשמה באה ע&quot;י שני עניינים: ביטול (רקבון) ושמחה (גידול). דבר זה מתבטא הן ב&quot;רגלים&quot;{{הערה|המחברים את ה&quot;רגל&quot; (ביטול) עם ה(מועדים) ל'''שמחה'''.}} והן ב&quot;מלכים&quot;{{הערה|המחדירים בעם ביטול, וע&quot;י זה מעלים אותם בעליה גדולה ביותר.}}. <br /> <br /> ====למעשר בהמה====<br /> בעבודה{{הערה|ביאורי הזהר להצ&quot;צ פרשת בלק אות ג'.}}, בהמה היא נפש הבהמית, וכשבשעת תפילת י&quot;ח עולה בבחינת ביטול להכלל בנפש האלוקית נקראת '''מעשר בהמה'''{{הערה|דהיינו, מכיון שבחינת הביטול שבעל עניין היא המדריגה העשירית שבה, שהיא נקודה בלבד. כפי שמבואר שם באות הקודמת.}}.<br /> ונתינת הכח לנפש הבהמית לביטול זה היא מר&quot;ח אלול, כי אז נפתחים י&quot;ג מדות הרחמים ששורשן ממלכות דא&quot;ק - '''בהמה רבה'''. וממנה הכח לנפש הבהמית להתבטל (להיות בבחינת &quot;מעשר&quot; בהמה).<br /> <br /> ====לשנים לשמיטים ליובלות לנטיעה ולירקות====<br /> בשבת, שמיטה ויובל נפסקת עבודת הבירורים, והמלכות עולה מירידתה לבי&quot;ע חזרה למקורה ושורשה. אלא שבשבת היא עולה מעלה מעלה עד שמתכללת במקורה הראשון באור אין סוף ברוך הוא, ואילו בשמיטה היא עולה למקורה בעולם האצילות אך לא למעלה מזה{{הערה|ללמוד את המועדים (גופין) פרק ג'.}}.<br /> <br /> ====לאילן====<br /> אילן הוא עניין התענוג בלימוד התורה{{הערה|אילן בכלל רומז לתורה &quot;כי האדם עץ השדה&quot; ופירשו בגמרא (תענית ז' א') דקאי על תלמידי חכמים, ופירות אינם נצרכים אלא לתענוג}}, המחדיר תענוג בכל שאר העניינים. מטעם זה הוא היחיד מבין ארבעת ראשי השנים שחל באמצע החודש (כשהלבנה במילואה) ולא בתחילתו (כשהיא בבחינת נקודה, ביטול) – כי ע&quot;י התורה נמשך התענוג בכל השאר העניינים – ועד שאפילו קבלת העול היא בתענוג{{הערה|ד&quot;ה חמישה עשר בשבט תשל&quot;א.}}.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:אברי הגוף]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90&diff=844492 2026-04-26T19:46:10Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>[[קובץ:חברותא.jpg|250px|ממוזער|שמאל|יהודים לומדים תורה בחברותא (פינסק, תרפ&quot;ד)]]<br /> [[קובץ:חברותא לקוטי תורה.png|ממוזער|ר' [[מנחם מענדל פוטרפס|מענדל פוטערפאס]] ור' [[אשר סאסאנקא|אשר ששונקין]] לומדים [[לקוטי תורה]] ([[ו' בתשרי|ו' תשרי]] [[תשמ&quot;א]])]]<br /> '''חַבְרוּתָא''' היא שיטת לימוד נפוצה בתרבות הישיבתית - יהודית שבה זוג-לומדים קורא יחד את הטקסט ודן בו. שיטת לימוד זו מקובלת בלימוד תורה, ובמיוחד בלימוד תלמוד. כמו כן, חברותא היא כינויו של כל אחד מזוג הלומדים.<br /> <br /> ==מקור השם==<br /> המילה חברותא מגיעה מן הארמית ופירושה &quot;חברות&quot;.<br /> ==מעלתה==<br /> על שיטת הלימוד בחברותא נאמר בגמרא{{הערה|תענית ז, א.}}: &quot;מה ברזל זה אחד מחדד את חברו – אף שני תלמידי חכמים מחדדים זה את זה בהלכה&quot;. וכן: &quot;למה נמשלו דברי תורה כאש? לומר לך: מה אש אינו דולק יחיד – אף דברי תורה אין מתקיימים ביחידי&quot;.<br /> <br /> בגמרא במסכת תענית{{הערה|תענית כג, א.}} מופיע סיפורו יוצא הדופן של [[חוני המעגל]], על החלום שנמשך 70 שנה וסופו העצוב כשראה חוני שהוא לא מקבל את ההכרה הראויה לו, לא אצל בני משפחתו ולא אצל תלמידי החכמים בבית המדרש; הבין שאין לו טעם בחייו, התפלל לרחמי שמיים ומת. אמר על כך האמורא [[רבא]], הנה לנו דוגמה מוחשית לפתגם העממי 'או חברותא או מיתותא' (=או חברותא או מוות)&quot;.<br /> <br /> הלימוד בחברותא עוזר לשיפור הזיכרון{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/22/8369.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך כב ח'שסט.]}} וחידוד הדברים כיוון שברגע שאדם רוצה להעביר משהו בדיבור לחבירו עליו להשקיע בזה קצת [[מחשבה]] שזו גורמת שיתחדד ויתווסף אצלו ב[[זיכרון]].<br /> <br /> ==במשנת הרבי==<br /> הרבי מסביר, שלימוד לבד לעצמו, קשה לפעול בעצמו חיות, והעצה לזה היא הלימוד בחברותא, וכפי שהרבי כתב, &quot;בטח יוכל למצוא עתה במחנו חברותא בזה ויגעת ומצאת תאמין&quot;{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/5/1435.htm אגרות קודש כרך ה אגרת א'תלה.]}}. ה&quot;עצה היעוצה&quot; להעדר סדר הוא &quot;שתהי' ההסכמה וההחלטה בת קיימא כשמתקשרים בזה (מ'פארבינדט זיך) עם חבר וחברותא, שזה מעיק (מאכט איינג) שלא לקיים ההחלטה, כיון שעי&quot;ז גורם אי נעימות לשני&quot;{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/admur/ig/20/7729.htm אגרות קודש כרך כ ז'תשכט.]}}. החברותא הוא הגורם המביא להצלחה המיוחלת{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/admur/ig/18/6820.htm אגרות קודש כרך י&quot;ח ו'תתכ.]}}. ובאמצעות כך מתקשר לנושא הנלמד יותר{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/10/3080.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך י ג'פ.]}}, והלימוד הוא &quot;בר קיימא&quot; ואינו בהתבודדות{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/12/4152a.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך יב ד'קנב*.]}}. וזהו רק לטובת עצמו ולא אף אחד אחר, מכיון שבמבחן התוצאה הסופית יהיה שמח מתוצאות לימודו{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/14/4847.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך יד ד'תתמז.]}}.<br /> <br /> ==בחירת חברותא==<br /> הלימוד בחברותא אינו רק ענין משותף ברמה הלימודית אלא התאמה לא רק בידיעות ובכשרונות אלא גם בתכונות הנפש ועוד{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/admur/ig/20/7664.htm אגרות קודש כרך כ ז'תרסד.]}}. ובזה מתקיים &quot;דיבוק חברים טובים&quot;{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/8/2445.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך ח ב'תמה ועוד.]}}, שהוא אחד מהארבעים ושמונה דברים,{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/11/3563.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך יא ג'תקסג.]}} בה התורה נקנית{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/10/3080.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך י ג'פ.]}}. אך גם במקרה של חברותא שיש לו כמה נקודות בלתי רצויות צריך לנסות להדגיש את המשותף והטוב שבזולת{{הערה|לדוגמה שאינו מאריך בתפילה וכדומה}}{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/18/6653.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך יח ו'תתכ.]}}. בנוסף, צריך לנסות להשפיע עליו הן בדרכי התורה והמצוות{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/maharyatz/sichos/688-91/7/9/210.htm ספר השיחות — תרצ&quot;א פורים תרצ&quot;א עמוד 210.]}} והן ב'טוב' שבלימוד שיוכלו לדבר בענינים זכים ונעלים.{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/maharyatz/sichos/680-7/6/3/40.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 ספר השיחות תרפ&quot;ג י&quot;ט כסלו תרפ&quot;ג עמוד 40.]}}<br /> <br /> במסגרת של ישיבה או קהילה הרבי מפנה את מי שאין לו חברותות לההנהלה או לסמכות התורנית בקהילה זו{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/8/2445.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך ח ב'תמה.]}}{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4358.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך יג ד'שנח.]}}{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/14/5114.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך יד ה'קיד /.]}}, והאחריות בזה רובצת על כתיפם{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/21/8103.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך כא ח'קג.]}}. במסגרות כאלו הרבי מייעץ שעריכת החברותות מועילה יהיה באופן שסוג ב' (נחות יותר בהבנה) ילמד עם סוג א' וסוג ג' עם סוג ב'{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/11/3749.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך יא ג'תשמט.]}}.<br /> מצד סדרי הישיבה הוא &quot;ההנהגה הכי נחוצה ללמוד בחברותא&quot;{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/14/5001.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך יד ה'א.]}}. &quot;אם אין נמצא במחיצתו מי שיבין הלימוד כמותו, יהי' עכ&quot;פ מי שלמטה הימנו, והרי נאמר ומתלמידי יותר מכולם&quot;{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/12/3974.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך יב ג'תתקעד.]}}.<br /> <br /> בנוגע למי שאין לו חברותא הרבי כותב:<br /> {{ציטוט|תוכן=ובהנוגע לפועל גם במקרה שלך, בנוסף לזה שבגיל כמו שלך אין העיקר החבר אלא ההתמדה והשקידה שלך, ואזי לא תצטרך לחפש חבר, אלא החברים 'ירדפו' אחריך ללמוד איתך בחברותא{{הערה|[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4477.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 על דרך זה ראה אגרות קודש כרך יג ד'תעז.]}}.|מרכאות=כן}}<br /> במכתב אחר הרבי מנמק ומפרט, שפשוט שאין להבטל חלילה מתלמוד תורה, גם אם אין חבר, וכן כבר אמרו רז&quot;ל, שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה עליו נאמר אבוא אליך וברכתיך{{הערה|אבות ג' ו'}}{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/11/3563.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 ראה ג&quot;כ אגרת הקדש לרבנו הזקן בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - והשולחן ערוך - פוסק בנגלה דתורה, סימן כ&quot;ג]}}. <br /> גם אם יש רק &quot;חברותא בלתי מתאימה, שזה ממעט גם בהצלחת הלימוד, בכל אופן גם אם אין חברותא מובן שמוכרח לימוד התורה&quot;{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/14/5190.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך יד ה'קצ.]}} בשאר ימי השבוע{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/17/6164.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך יז ו'קסד.]}}., ואין לך דבר העומד בפני הרצון{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/16/5897a.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך טז ה'תתצז*.]}}.<br /> <br /> מי שיש לו כבר חברותא ולומדים בטוב אין כל סיבה לשנות לחברותא אחרת - כיון שמסתבר שהשינוי הוא רק לגריעותא{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4706.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך יג ד'תשו.]}}.<br /> <br /> ==אברכים==<br /> הרבי מדגיש ש&quot;גם לאחר זמן שהותו של האברך ב[[כולל]] צריך להיות קביעות עיתים בתורה בחברותא{{הערה|1=ראה [http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/28/10952.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך כח י'תתקנב.]}} - ולכן לדור בעיר שיש שם אפשריות זו&quot;{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/28/10901.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך כח י'תתקא.] צילום גוף כתי&quot;ק ראה כאן (ע' 2): [http://www.col.org.il/files/0.98328362836_1562239.pdf]}}. הרבי תבע לימוד בנגלה וחסידות בחברותא כל יום{{הערה|1=צילום גוף כתי&quot;ק ראה כאן (ע' 5): [http://www.col.org.il/files/0.98328362836_1562239.pdf]}}. אף באם יש לו חברותא רק פעם אחת בשבוע צריך למצוא פתרון מהיר לכך, אבל לכל הפחות צריך ללמוד ביחידות בשאר הימים{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/16/5897a.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך טז ה'תתצז*.]}}. באחת [[התוועדות|ההתוועדויות]] הרבי הורה שהבעלי-עסק שיש להם קביעות ללמוד בחברותא לכל הפחות פעם בשבוע – יאמרו לחיים{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/2/16/105.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 שיחת ש&quot;פ ויצא, ט' כסלו ה'תשי&quot;א.]}}.<br /> <br /> ==דברים אשר הרבי כותב ללמוד בחברותא==<br /> בחברותא באופן כללי, חוץ מלימוד נגלה וחסידות{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/maharyatz/ig/14/5264.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 ראה אגרות קודש ריי&quot;צ כרך יד ה'רסד.]}}, ישנם דברים מוגדרים אשר יש ללמוד אותם בחברותא:<br /> * הלכות הצריכות בתור הכנה לחיי נשואין{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/5/1339.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך ה א'שלט.]}}{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/17/6246.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך יז ו'רמו.]}} (ראו גם: [[הדרכת חתנים]]).<br /> *גם נשים צריכות ללמוד בחברותא{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/14/5198.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 ראו לדוגמה אגרות קודש כרך יד ה'קצח.]}}, פעם פעמים בשבוע{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/17/6164.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 אגרות קודש כרך יז ו'קסד.]}}.<br /> *עיון והעמקה בעניני גאולה ומשיח{{הערה|1=[https://drive.google.com/open?id=0B91KHRkDr3SAYmxpWHRmdFZqaFk שיחת שבת פרשת תזריע מצורע תנש&quot;א סעיף י&quot;ג הערה 118 ובבלתי מוגה]}}.<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים ==<br /> *[http://www.col.org.il/files/0.98328362836_1562239.pdf קובץ תשובות ומענות בקשר ללימוד בכולל]<br /> *[http://chabadlibrary.org/books/maharyatz/sichos/706-10/5/22/205.htm?q=%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90 על מה התבטא אדמו&quot;ר הריי&quot;צ &quot;אַ שיינע פיינע חברותא&quot;]<br /> *[https://chabad.info/beis-medrash/%D7%9E%D7%94-%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%A3-%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%9C%D7%91%D7%93-%D7%90%D7%95-%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%90/ הרב ברוין:מה עדיף: לימוד לבד או לימוד בחברותא?]<br /> *ליקוט מענות של הרבי על לימוד בחברותא בהערת הרב לוי מנדלזון, קובץ [[הערות וביאורים בתורת כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א]], [https://drive.google.com/drive/folders/1Y9NICS_g-J664mbqzSK0qX9CdqoH6yD8 גליון רעה עמ' 23]<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:מושגים ישיבתיים]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%AA_%D7%94%D7%91%D7%99%D7%AA&diff=844490 2026-04-26T19:46:10Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>[[קובץ:תומכי תמימים קווינס.jpg|שמאל|ממוזער|250px|טקס חנוכת הבית בישיבת [[תומכי תמימים קווינס]]. מימין לשמאל: הרב [[יצחק שפרינגר]], הרב [[רפאל וילשנסקי]], הרב [[יוסף ישעיה ברוין]], הרב [[אהרן יעקב שווי]], וראש הישיבה הרב [[מנחם מענדל שארף]]]]<br /> מעמד '''חנוכת הבית''' הוא טקס חגיגי הנערך לציון כניסה ל[[בית מגורים|דירה חדשה]], וכן נוהגים לערוך טקס דומה בחנוכת בית כנסת, בית חב&quot;ד, ישיבה, וכדומה. המעמד מתאפיין בדרך כלל באווירה תורנית, ובמהלכה נאמרים דברי תורה וברכה הקשורים עם הכניסה לבית החדש.<br /> <br /> חסידים נוהגים לכרוך מעמד זה עם [[התוועדות חסידית]] וקריאת [[י&quot;ב הפסוקים]] בבית על ידי חיילי [[צבאות ה']].<br /> <br /> מקורו של ה[[מנהג]] הינו קדום ביותר, ונהוג לערוך גם אירועים מסוג זה לחניכת בניינים חדשים של מוסדות וארגונים.<br /> <br /> ==מקור המנהג==<br /> בשאילתות דרב אחא ובמדרש תנחומא נכתב ש{{ציטוטון|[[הקב&quot;ה]] נח ביומא דשבתא וברכו וקדשו, כאינש דבני ביתא.. עביד הילולא חד יומא}} [= [[הקב&quot;ה]] נח ביום השביעי של מעשה בראשית וברכו וקידשו, כמו אדם שבונה בית.. ועושה חגיגה יום אחד].<br /> <br /> יש שראו בקיום הסעודה הזו בארץ ישראל קיום מצוות עשה של שמחה שעל האדם לשמוח כאשר זוכה לבנות את ביתו בארץ ישראל{{הערה|'''הגיע זמן חנוכת הבית''' הרב שמואל קרלינסקי בטאון קדושת ציון כסלו תשפ&quot;א, עמוד ל, ובהרחבה יותר בספר 'בית ראובן'.}}.<br /> <br /> ===בתורת החסידות===<br /> על פי חסידות, מקורו של מנהג זה הוא מכיוון שהצורך הכי נעלה של האדם מבין צרכיו הגשמיים הוא רכישת דירה, עד שה[[גמרא]] ב[[מסכת יבמות]]{{הערה|דף סג עמוד א.}} אומרת ש&quot;כל אדם שאין לו בית אינו אדם&quot;, וכאשר נשלם צורך זה, גורם הדבר לשמחה גדולה אצל האדם{{הערה|1=[http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=43365&amp;st=&amp;pgnum=48 סידור עם דא&quot;ח עמוד 58].}}.<br /> <br /> החסידות רואה בבניית בית השתקפות גשמית של מצבו של האדם, ועושה הקבלה בין תפקידו של הבית להגן על האדם מפגעים חיצוניים, לבין תפקידו של האדם לבנות לעצמו בית רוחני שיגן עליו מהשפעות לא רצויות שעלולים להרוס את מצבו הרוחני, ולקרר אותו בעניני קדושה, או לחמם אותו בענינים שנוגדים את הרצון האלוקי{{הערה|1=מתוך מכתב לחנוכת 'בית ליובאוויטש' בפריז, [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/28/10597 אגרות קודש חכ&quot;ח אגרת י'תקצז].}}.<br /> <br /> מוסבר בחסידות שבשעה שאדם חונך לראשונה בית הרי הוא זקוק לתוספת ברכה וכח בבית, שכשם שב[[חינוך]] ילד שבימיו הראשונים בלימוד נותנים לו מתנות רבים כדי לתת לו תוספת כוח בימיו הראשונים והמטרה היא בכדי שאחר כך ילך מעצמו ללמוד{{הערה|לקוטי תורה ברכה צח ב-ג'}}, כך גם בחנוכת הבית שעניינה להביא תוספת כח וברכה בהשפעות הבית. ולכן עושים סעודה ומשתה{{הערה|1=בנוגע לגדר של סעודה זו כסעודת מצווה, ב[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/13/4579 מכתבו לרב יאללעס] מציין הרבי למספר מקומות מהם משמע שאכן יש לסעודה זו גדר של סעודת מצוה.}} ומגיעים החברים ונותנים מתנות ומברכים ברכות שבזה יהיה לו תוספת ברכה והצלחה והרי זה ממשיך מהמזל העליון לתת כח וברכה בבית בכל העניינים בני חיי ומזוני ועל ידי זה נמשך ברכה בבית &quot;מצד מקום הבית עצמו שיצליח בו ויומשך בו כל ברכה ושפע בכל אשר יעשה בבית הזה&quot;{{הערה|ספר המאמרים [[תרס&quot;ו]] עמוד קכה (מהדורה החדשה - קסו).}}<br /> <br /> ==מנהגי חב&quot;ד בחנוכת הבית==<br /> [[קובץ:מלא חסידים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חנוכת הבית לישיבת [[אחי תמימים ראשון לציון]]. מימין לשמאל: הרב [[שלום בער בוטמן]], ראש העיר, הרב [[עזריאל זליג סלונים]], הרב [[חנניה יוסף הלפרין]], הרב [[שמריה נח ששונקין]], ר' [[יוסף שמוטקין]] (נואם), הרב [[פייבל רימלר]], הרב [[יוסף רוזנפלד (צפת)|יוסף רוזנפלד]] (מוסתר בחלקו), (?), ר' [[יודל שמוטקין]] (?), הרב [[חיים אליעזר קרסיק]], הרב [[חיים שאול ברוק]], הרב [[שניאור זלמן גרליק]]]]<br /> <br /> [[קובץ:שיכון חבד לוד1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הזמנה משנת [[תשכ&quot;ז]] לחנוכת הבניין הראשון ב[[שיכון חב&quot;ד בלוד]]]]<br /> ===ההכנות לחנוכת הבית===<br /> *החפצים הראשונים שיש להכניס לבית לפני שאר הרהיטים והחפצים הם ספרי קודש{{הערה|[[אגרות קודש]] חי&quot;ב אגרת ריח (ושם סידור, חומש, תהלים ותניא).}}<br /> *מנהג ישראל להכניס לבית [[לחם]] ו[[מלח]] קודם הכניסה{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/19/7388 מכתב מתאריך ה' מנחם אב תש&quot;כ].}}.<br /> *על פי הוראת הרבי, יש לקבוע [[קופת צדקה]] שתהיה מחוברת לקיר, כדי לקדש את כותלי הבית ולהפוך אותם לחלק מהמצווה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_15983_407.pdf שיחת ערב ראש השנה תשמ&quot;ט, כ&quot;ט [[אלול]] תשמ&quot;ח]. בשיחה הרבי התבטא ש&quot;על ידי זה שקובעים קופה בבית הרי הוא כבונה בית חדש - &quot;בית של צדקה&quot;, שהרי על פי הלכה, הקופה נעשית חלק מהבית.. ועד שעל ידי זה מוסיפים קיום וחיזוק לבית.}}.<br /> *על פי הוראתו של [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]], בכל בית חסידי צריכים להיות שלושת הספרים [[כתר שם טוב]] [[אור תורה]] ו[[תניא]], של שלושת אבות החסידות [[הבעל שם טוב]] [[המגיד ממעזריטש]] ו[[אדמו&quot;ר הזקן]]{{הערה|1=משיח חג הגאולה יג תמוז [[תש&quot;ט]] סעיף יט, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31667&amp;st=&amp;pgnum=266&amp;hilite= ספר המאמרים [[תש&quot;י]] עמוד 265].}}.<br /> *יש חסידים שנוהגים לא להכנס לדירה לפני שקובעים על הקיר תמונה של הרבי.<br /> <br /> ===זמן החגיגה===<br /> *על פי הוראת הרבי{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/15/5716 אגרות קודש חלק טו אגרת ה'תשטז].}}, יש להשתדל להיכנס לבית ביום שלישי באם הדבר לא כרוך בטרחה מיוחדת. ובכל אופן, יש להימנע מלהיכנס בימים שני ורביעי.<br /> *כאשר זמן החגיגה הוא בסביבות חודש [[מנחם אב]], עדיף לדחות את הכניסה לבית עד לתחילת חודש אלול, מכיון ובחודש זה מאירים מידות הרחמים, והינם הזמן המתאים ביותר להיכנס לדירה חדשה{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/19/7388 אגרות קודש חלק יט אגרת ז'שפח].}}.<br /> <br /> ===החגיגה עצמה===<br /> *התחלת חגיגת חנוכת הבית, היא בהבאת ילדים 'תינוקות של בית רבן' מתחת לגיל בר מצווה, שילמדו שם אותיות [[אל&quot;ף בי&quot;ת]] ופסוקי תורה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_15983_333.pdf שיחת שבת פרשת תבוא תשמ&quot;ח].}}.<br /> *את חנוכת הבית יש לעשות דווקא מתוך משתה ושמחה, ועדיף שיהיה באופן של [[התוועדות|התוועדות חסידותית]], מכיון שכפי שהאדם מעמיד את עצמו בתחילתו של כל דבר, ככה הוא נמשך, וכאשר עורך בתחילת מגוריו בבית התוועדות חסידית, הוא גורם לכך שכל מגוריו בבית יהיו באופן חסידותי{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/12/3972 מכתב מתאריך כ&quot;ב כסלו תשט&quot;ז]. וכן ב[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/15/5329 מכתב מתאריך ב' ניסן תשי&quot;ז].}}.<br /> *נהוג שהחוגגים מעניקים מתנות כגון ספרים או דברי מאכל לבעלי הבית{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_31623_136.pdf ספר המאמרים 'המשך יום טוב של ראש השנה תרס&quot;ו', עמוד קכה].}}.<br /> *רצוי, שחנוכת הבית בדברים הקשורים עם הוספה בתורה ומצוות, יימשכו ליותר מלילה אחד בלבד{{הערה|1=ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31631&amp;st=&amp;pgnum=108&amp;hilite= אגרות קודש אדמו&quot;ר הצמח צדק [[חלב]] ב אגרת יב] מעיר על דברי שו&quot;ת חת&quot;ם סופר, וכתב שהחגיגות צריכות להימשך &quot;יותר מזמן מה&quot;.}}, וכך אכן נהג אדמו&quot;ר הריי&quot;צ בנוגע לדירתו האישית, כאשר במשך שבועיים אחרי החתונה עברו תלמידי ה[[תלמוד תורה]] המקומי ב[[עיירה]] ליובאוויטש ללמוד בביתו החדש{{הערה|1=כך סיפר הרבי ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25037&amp;st=&amp;pgnum=65 שיחת חג הפורים [[תשי&quot;ב]] סעיף כא].}}.<br /> <br /> ===מנהגי ישראל נוספים{{הערה|1=ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24743&amp;st=&amp;pgnum=270 מגדל עז עמוד רטו] מסופר ש[[אדמו&quot;ר המהר&quot;ש]] '''שלל''' קיומם של מנהגים נוספים שלא מקובלים בין חסידי חב&quot;ד בקשר עם חנוכת הבית, באומרו: &quot;אצלנו מקובל ש'כתוב בספרים' אומרים רק על מה שכתוב בגמרא, במדרש, בזוהר ובעץ חיים, ויותר מזה אין כזה דבר &quot;כתוב בספרים&quot;...&quot; להרחבה, ראו בפיסקה [[חנוכת הבית#אצל אדמו&quot;ר המהר&quot;ש|אצל אדמו&quot;ר המהר&quot;ש]].}}===<br /> [[קובץ:אדמור_הרייצ_חנוכת_הבית.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ברכת אדמו&quot;ר הריי&quot;צ לחדרי תורה תמימה בברונקס]]<br /> *רבי [[חיים יוסף דוד אזולאי]] (החיד&quot;א) תיקן סדר לימוד מיוחד לחגיגה, הכולל תפילות ובקשות, כעשרים פרקי [[משנה|משניות]]{{הערה|לפי תקנתו, יש לקרוא את הפרקים ממסכת '''ב'''רכות, מסכת '''י'''ום טוב (ביצה) ומסכת '''ת'''מיד, שיחדיו יוצרים בראשי תיבות את מילת &quot;בית&quot;. יש הנוהגים בטקס מקוצר של המשניות, וקוראים שלוש [[משניות]] בלבד, משנה אחת המתחילה באות ב' אחת באות י' ואחת באות ת'.}}, ופיוטים הקשורים למאורע{{הערה|1=קובץ [http://www.daat.ac.il/daat/vl/hanukatbayit/hanukatbayit01.pdf '''סדר חנוכת הבית'''] על פי החיד&quot;א באתר דעת {{PDF}}}}.<br /> *יש הנוהגים לקבוע את ה[[מזוזות]] כחלק מטקס חנוכת הבית{{מקור}}, אך הרבי שלל מנהג זה והורה לקבוע את המזוזות ברגע הראשון שאפשר ולאחר שלושים יום נוטלים מזוזה אחת לבדוקה (או להחחליפה ביפה יותר ממנה) וקובעים אותה בברכה בכוונה להוציא כל שאר המזוזות{{הערה|כן הורה הרבי לכמה שקנו בית חדשה. ראו לדוגמה [[אגרות קודש]] חי&quot;ט אגרת ז'שפח. להעיר שלכמה מכתבים (ראה אגרות קודש חכ&quot;א אגרת ח'מ) משמע שצריך לקבוע חדשה ,יותר מהודר מהראשונה, ולא רק להחזיר הבדוקה.}}.<br /> *על פי מה שנפסק בשולחן ערוך{{הערה|אורח חיים סימן רכג, סעיף ג.}}שהבונה בית חדש צריך לברך ברכת 'שהחיינו', רבים נוהגים לברך זאת בשעת החגיגה, אלא שכדי לצאת ידי ספק ברכות, מכיון שפעמים רבות רכישת הדירה נעשית באמצעות לקיחת משכנתא וחתימה של הבעלים בה משעבדים את הנכס לבנק ומוסרים אותו לבעלותם עד לסיום תשלומי המשכנתא - נוהגים ללבוש [[בגד]] חדש או לאכול פרי חדש, ולכוון בברכה על הבית החדש.<br /> *הביאור הלכה כתב על דברי השולחן ערוך שכאשר לא מדובר באדם יחיד שחונך בית, אלא באדם בעל משפחה, יש להוסיף ולברך ברכת 'הטוב והמטיב', כפי שנהוג לברך על דברים שמהנים בריות רבות{{הערה|דוגמת ברכת האילנות ב[[חודש ניסן]] על לבלוב העצים בחודש האביב, שהיות ובריות רבות נהנות מפריחה מלבלבת זו, נוהגים לברך ברכת 'הטוב והמטיב'.}}, מכיון שכל בני המשפחה נהנים מבית זה ויש לזה גדר של דבר שנהנים ממנו רבים.<br /> *במהלך הטקס, ישנם הנוהגים לקלף צבע מאחד מקירות הבית בגודל של 'אמה על אמה' (חצי מטר על חצי מטר), על מנת לקיים את הפסוק: &quot;אם אשכחך [[ירושלים]] תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את [[ירושלים]] על ראש שמחתי&quot;{{הערה|תהלים פרק קלז, פסוק ו.}}.<br /> *יש הנוהגים לקרוא קטעים מ[[ספר הזוהר]] [[פרשת תזריע]] העוסקת בקניין בית חדש{{הערה|יש הנוהגים לקרוא מדף נ' עמוד א' במילים &quot;תא חזי&quot; עד &quot;ולא תחטא כתיב&quot;, ויש הנוהגים לקרוא קטעים ארוכים יותר, מסעיף קמ&quot;ה עד סעיף ק&quot;נ.}}.<br /> <br /> ==חנוכת הבית אצל רבותינו נשיאינו==<br /> רבותינו נשיאינו ייחסו חשיבות רבה לחגיגת חנוכת הבית, השתתפו בעצמם בטקסים רבים ונשאו בהם [[מאמר|מאמרי חסידות]] שהוקדשו לבאר את מעלת החגיגה ואת תוכנה הפנימי על פי תורת החסידות, ואף שלחו שלוחים אישיים להשתתף בחגיגות שהתקיימו במקומות מרוחקים.<br /> <br /> ===אצל [[אדמו&quot;ר הזקן]]===<br /> ב[[כ&quot;ה כסלו|ליל א' דחנוכה]] [[תקס&quot;ו]] התקיימה חגיגת חנוכת בית המדרש של [[אדמו&quot;ר הזקן]] ב[[ליאדי]]. [[אדמו&quot;ר הזקן]] השתתף באירוע, ובמהלכו נשא מאמר חסידות שהתחיל במילים &quot;מזמור שיר חנוכת הבית לדוד&quot;, בו ביאר את מעלת עבודת [[נשמה|נשמות]] ישראל על עבודת ה[[מלאכים]] וההתבטאות של זה בבנין בתי כנסת ובתי מדרש בדווקא{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/maamarei/566a/25 המאמר בגירסת טקסט באתר ספריית ליובאוויטש].}}.<br /> <br /> ב[[כ' טבת]] [[תקס&quot;ז]] ערך [[אדמו&quot;ר הזקן]] נסיעה מיוחדת ל[[שקלוב]] להשתתף בחגיגת חנוכת בית החומה שהחסיד ר' [[פנחס רייזס]] בנה לעצמו, ונשא שם מאמר חסידות{{הערה|1=ראו ב[http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_15978_174.pdf הערת המוציא לאור באור התורה פרשת ראה], שם מעתיק מה[[ביכלאך]] המקוריים את הטקסט שנכתב בראש ה[[הנחה]] שנכתבה מהמאמר.}}. מכיון ובאותם ימים בניית בית העשוי מאבנים ולא מעצים הייתה אפשרית רק לבעלי אמצעים, אדם שהחזיק בבית כזה הפך באופן טבעי לבעל מעמד גבוה שהתחשבו בדעתו. מאורע זה היה אחד מאבני הדרך שריכך את שקלוב כמעוז להתנגדות לתורת החסידות, והכשיר את הקרקע להתפשטות רעיונות החסידות בין תושבי העיר.<br /> <br /> ===אצל [[אדמו&quot;ר המהר&quot;ש]]===<br /> באחת מנסיעותיו של [[אדמו&quot;ר המהר&quot;ש]] ממעיינות המרפא ב[[קארלסבאד]] ל[[ליובאוויטש]], עבר דרך [[קישינוב]] ואחד מחסידי חב&quot;ד שנמנה על הגבירים של ה[[עיירה]] שהיה אמור לחנוך את ביתו, החליט להתעכב עם החגיגה עד לבואו של אדמו&quot;ר המהר&quot;ש, כדי לזכות בהשתתפותו בשמחתו הפרטית.<br /> <br /> לקראת בואו של אדמו&quot;ר המהר&quot;ש, קישט הגביר את כל הרחוב וסידר לאורך הרחוב שולחנות מלאים בדברי מאכל משובחים ונגנים וכלי זמר, וכאשר הגיעה עגלתו של אדמו&quot;ר המהר&quot;ש, התקבצו רבים מבני העיר סביבו וחיכו למוצא פיו.<br /> <br /> הגביר שאל את [[אדמו&quot;ר המהר&quot;ש]] מה עליו לעשות בטקס החגיגה, ו[[אדמו&quot;ר המהר&quot;ש]] ענה לו שעליו לספור כמה פתחים יש בבית ובחצר ולאחר שיעברו שלושים יום לקבוע את המזוזות בפתחים{{הערה|בהתאם לדין שנפסק בשולחן ערוך שהקונה בית בחוץ לארץ יקבע בו מזוזות רק לאחר שעוברים שלושים יום.}}, הגביר לא הסתפק בתשובה זו, ויחד עם אחד מזקני החסידים ניסה להפציר ברבי שיצווה לומר את מזמורי התהלים וה[[משניות]] כפי הסדר המופיע בסידור יעב&quot;ץ ובספרי החיד&quot;א וכמו שנהוג אצל [[חסידי פולין]], אך [[אדמו&quot;ר המהר&quot;ש]] התנגד לכך ואמר שזה לא נהוג אצלנו ולא כתוב במקורות עליהם חסידי חב&quot;ד מסתמכים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24743&amp;st=&amp;pgnum=270 מגדל עז עמוד רטו סיפור קמט].}}.<br /> <br /> ===אצל [[אדמו&quot;ר הרש&quot;ב]]===<br /> ב[[ח' תמוז]] [[תרס&quot;א]] נערכה חגיגית חנוכת הבית של ה[[זאל]] דישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] שנתרם על ידי הגביר [[ישעיה ברלין]]{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=23672&amp;st=&amp;pgnum=47 כרם חב&quot;ד גליון שלישי עמוד 49].}}, בהשתתפותו של אדמו&quot;ר הרש&quot;ב.<br /> <br /> בעת נסיעותיו של [[אדמו&quot;ר הרש&quot;ב]] אל מחוץ ל[[ליובאוויטש]], ובכל מקום בו היה משתכן אפילו אם היה זה באכסניה בבעלות של נכרי, הוא היה נוהג לחנוך את כניסתו לדירה בקביעת [[מזוזה]] על פתח הדלת{{הערה|1=הנהגה זו הייתה רק כאשר הוא היה מתאכסן במקום במשך ימים אחדים. ראו פרטים נוספים בזה במאמרו של הרב [[יוסף שמחה גינזבורג]], [[שבועון התקשרות]] [http://chabad-il.org/hit/hit448.htm גליון תמ&quot;ח הערה 14].}}.<br /> <br /> כאשר פרצה [[מלחמת העולם הראשונה]] ו[[אדמו&quot;ר הרש&quot;ב]] עבר להתגורר בתוככי [[רוסיה]] בעיר [[רוסטוב]], שכרו החסידים דירה לצורכי מגוריו, אך הוא נמנע מלקבוע מה מזוזה, באומרו: &quot;[[מזוזה]] היא [[מקיף]], וצריך להמשיך את המקיף בפנימי, וזה דורש עבודה&quot;. רק שבועיים לאחר מכן קבע [[אדמו&quot;ר הרש&quot;ב]] את המזוזה{{הערה|1=על פי עדותו של הרב [[יעקב לנדא]], נדפסה ב[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/13/4443 אגרות קודש חלק יג אגרת ד'תמג, עמוד קסט].}}.<br /> <br /> ===אצל [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]]===<br /> לאחר חתונתו של אדמו&quot;ר הריי&quot;צ ב[[י&quot;ז אלול]] [[תרנ&quot;ז]], קודם שנכנס להשתכן בדירתו החדשה, הזמין את תלמידי ה[[תלמוד תורה]] של ה[[עיירה]] שהיו ילדים של אנשים חסרי אמצעים, על מנת שילמדו בביתו ובכך יחנכו את הדירה. רק אחרי שבועיים של לימודים בדירה, נכנסו אדמו&quot;ר הריי&quot;צ וזוגתו [[הרבנית נחמה דינה]] למשכנם החדש{{הערה|1=קונטרס חג השבועות תש&quot;ט. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25037&amp;st=&amp;pgnum=65 שיחת חג הפורים [[תשי&quot;ב]] סעיף כא].}}. הרבי למד מכך מספר הדגשות: א) [[הכנסת אורחים]] בבית חסידי צריכה להיות בצורה כזו שלא חוששים שהאורחים ילכלכו או יגרמו לנזק וכדומה, וכך ניתן להנחיל נתינה מתוך שמחה והתמסרות לזולת. ב) הענקת יחס מיוחד לבני עניים שמהם תצא תורה, על פי מאמר חז&quot;ל &quot;ויהיו עניים בני ביתך&quot;{{הערה|תורת מנחם חלק לט עמוד 44.}}.<br /> <br /> ביום [[י&quot;ט באלול]] [[ה'ת&quot;ש]] נכנס אדמו&quot;ר הריי&quot;צ להשתכן בבנין מספר [[770]] בשדרת [[איסטרן פארקווי]] בברוקלין ניו יורק, ויומיים אחר כך, ביום [[כ&quot;א באלול]], נערכה חגיגה רשמית של &quot;חנוכת הבית&quot; בה אמר אדמו&quot;ר הריי&quot;צ [[מאמר חסידות]] שהתחיל במילים &quot;על שלושה דברים העולם עומד&quot;{{הערה|1=נדפס ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19800&amp;pgnum=274 ספר המאמרים תרצ&quot;ט-ת&quot;ש עמוד 160 ואילך].}}.<br /> <br /> בשנת [[תש&quot;ד]] התקיימה ב[[מונטריאול]] חגיגת חנוכת הבית של בנין חדש לישיבת [[תומכי תמימים מונטריאול|תומכי תמימים]] המקומית. אדמו&quot;ר הריי&quot;צ שלא יכל להשתתף בעצמו בחגיגה מסיבות בריאותיות, שלח את חתנו [[הרש&quot;ג]] להשתתף בחגיגה.<br /> <br /> ב[[חודש אייר]] [[תש&quot;ו]] הושלמה רכישתו של בניין לשימוש ישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] בברוקלין, ובהוראתו של אדמו&quot;ר הריי&quot;צ נערכו חגיגות חנוכת הבית שנמשכו על פני שבוע שלם. החגיגות החלו ב[[י&quot;א אייר]] והסתיימו רק שבוע לאחר מכן ב[[י&quot;ח אייר]] כשבהם נטלו חלק רבנים ואישי ציבור אמריקאיים בולטים כגון הרב [[אליעזר סילבר]], נשיא אגודת הרבנים בארצות הברית וקנדה. לכבוד החגיגה יצאה לאור חוברת מיוחדת המסקרת את שש שנות פעילותה של הישיבה, ואת סניפיה ביבשת אמריקה.<br /> <br /> ===אצל [[הרבי]]===<br /> בשנת [[תשט&quot;ז]] הרבי שלח באופן אישי את הרב [[שלמה אהרון קזרנובסקי]] לחגיגת חנוכת הבית של [[בית הספר למלאכה]] ב[[כפר חב&quot;ד]].<br /> <br /> בסמיכות ל[[י&quot;ב תמוז]] [[תשט&quot;ז]] נכנס הרבי להתגורר ב[[פרזידנט 1304|ביתו הפרטי]] שב[[רחוב פרזידנט]]. בהקשר לכך, נשא הרבי בעת ההתוועדות שיחה מיוחדת אודות המשמעות הפנימית של מצות מעקה, וכן קישר את המאמר עם מצווה זו, וחסידים קישרו זאת עם כניסת הרבי לבית החדש, בהיעדר סיבה אחרת בה היה ניתן לתלות את ההתייחסות לכך{{הערה|1=ראה ב[http://shturem.net/index.php?section=news&amp;id=89491 חנוכת הבית של הרבי] באתר שטורעם, וכן בהערת המו&quot;ל תו&quot;מ חי&quot;ז ע' 39.}}.<br /> <br /> בשנים בהן [[חלוקת המשקה|חילק הרבי משקה]] לחסידים גם עבור שמחות פרטיות, היו כאלו שקיבלו מהרבי לחיים בקשר עם כניסתם לדירה חדשה{{הערה|1=ראו לדוגמה [https://chabadpedia.co.il/images/6/6b/%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%A9%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%A2%D7%A8%D7%9E%D7%90%D7%9F_%D7%92%D7%90%D7%A0%D7%96%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%92_%D7%AA%D7%A9%D7%A4%D7%93.pdf יומן בתשורה שוסטרמן-גנזבורג עמוד 57].}}.<br /> <br /> בשנת [[תשל&quot;ח]] הושלמה בניית [[בית הכנסת]] '[[בית מנחם (כפר חב&quot;ד)|בית מנחם]]' ב[[כפר חב&quot;ד]], שהיה המבנה הראשון שקיבל את אישורו של הרבי לשאת את שמו. בנייתו החלה ביוזמתו של הרב [[זושא ריבקין]] בשנת [[תשל&quot;ג]], והושלמה לקראת [[י&quot;א ניסן]] [[תשל&quot;ח]], והחסידים ביקשו להזמין את הרבי להשתתף בחנוכת הבית של הבנין. הרבי ביקש שההזמנה תהיה בכתב, וחסידים רבים מתושבי [[כפר חב&quot;ד]] חתמו על טופס מיוחד בו הם מבקשים מהרבי לכבד את המעמד ולהגיע להשתתף בחגיגה המיוחדת.<br /> <br /> בפועל, הרבי לא נסע בעצמו להשתתף בטקס, אך העביר 1800$ לאחראים על הבניה לחלק לכל אחד מהחסידים שחתמו על הבקשה, ובירך: &quot;ש[[הקדוש ברוך הוא]] ייתן להם מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה&quot;{{הערה|1=דבריו המלאים של הרבי נדפסו בחוברת [http://www.hageula.com/magazines/item/pdf/17_5763_Vayikra.pdf הארמון למלך המשיח] {{PDF}}}}, וביום בו התקיימה החגיגה בכפר חב&quot;ד, הרבי השתתף בשמחה באמצעות הזכרת החגיגות בשעת ה[[התוועדות]] שקיים ב-770.<br /> <br /> רבנים רבים ראו בחנוכת [[בית הכנסת]] על שמו של הרבי אירוע מכונן, ושלחו את ברכתם לאירוע. ביניהם, היה הרב [[משה פיינשטיין]], נשיא אגודת הרבנים ב[[ארצות הברית]] וקנדה, שכתב: {{ציטוטון|ליום חנוכת [[בית הכנסת]] &quot;בית מנחם&quot; בכפר חב&quot;ד על שם האדמו&quot;ר מליובאוויטש שליט&quot;א. אנו שולחים לכם ברכותינו החמות, יהי רצון שהבית הזה יהיה בית זבול, מקום רינה ותפילה תורה ויראה}}.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[הנחת אבן הפינה]]<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> *'''[http://www.teshura.com/teshurapdf/Raskin%20-Brod%20-%20Menachem%20Av%2022%2C%205777.pdf חנוכת הבית]''', הוספה לתדפיס 'מסר קטן מאירוע גדול'<br /> *'''[https://drive.google.com/drive/folders/1LfoUfbM9I667N-u-sdzRpD9rxQdnwcD_?usp=drive_link כתבי יד מהרבי בקשר לדירה חדשה]''', רבי דרייב<br /> *'''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4558314 חנוכת הבית: מה זה ומה עושים בדיוק?]''' {{בית חבד}}<br /> <br /> {{אירועים יהודיים}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:מנהגי חב&quot;ד]]<br /> [[קטגוריה:אירועים במעגל החיים]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%97%D7%95%D7%AA_(%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%91%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA%D7%99_%D7%95%D7%9B%D7%99_%D7%AA%D7%91%D7%90)&diff=844486 2026-04-26T19:46:10Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>{{עריכה}}<br /> '''התוכחות''' (בפרשת בחוקותי וכי תבא) הם העונשים והקללות לסרים מדרך התורה.<br /> <br /> == בפנימיות הענינים ==<br /> בחסידות מוסבר שבעצם הקללות אינם קללות כפשוטו ח&quot;ו, אלא '''אדרבה''' הם ברכות נעלות יותר, רק שברכות אלו נמשכות מחסדים המכוסים שלמעלה מחסדים הגלויים, והכוונה היא שגם החסדים המכוסים יומשכו בטוב הנראה והנגלה.<br /> <br /> והטעם שבתורה הא נאמרה באופן בזה מבואר{{הערה|ראה לקוטי תורה בחוקותי מח, סע&quot;א ואילך. ובכ&quot;מ.}}, שדוקא מצד גודל מעלתן נאמרו באופן שלא תזיק להן [[עין הרע|עינא בישא]] של המקטרגים. וכפי שמצינו בגמרא{{הערה|מועד קטן ט, ב.}} ברכות שנאמרו באופן שהזולת היה יכול לפרשם באופן הפכי, מטעם הנ&quot;ל.<br /> <br /> יתירה מכך בחסידות מוסבר, ביאור הפנימי ל&quot;קללות&quot;, שבעצם הקללות אינם ח&quot;ו ליהודי, כי אם הכל הולך על ה[[קליפות]], וזהו תוכן ענין הקללות שיהיה איבוד וכליון בחינת הרע, על ידי התגברות הקדושה{{הערה|שם=:0|אור התורה לה[[צמח צדק]] דברים ח&quot;ב ע' תתרצד ואילך. הובא בתו&quot;מ ש&quot;פ תבא תשי&quot;ג ע' 166 ואילך.}}.<br /> <br /> == ביאורי הפסוקים ==<br /> <br /> === &quot;הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה&quot; ([[כי-תבוא]] כח, מג) ===<br /> &quot;הגר אשר בקרבך היא ה[[שכינה]] . . אשר בלב כל אחד מישראל אשר היא בבחינת [[גלות]] בתוך ה[[גוף]], ונקראת בשם גר שהיא בארץ לא לו שהוא ניצוץ אלקות המחי' את נפשו . . יעלה עליך מעלה מעלה, שיהא בבחי' עילוי רב ועצום . . שאז, ואתה, דהיינו מה שהוא אתה שהוא בחינת ה[[גוף]] וחיצונים, תרד מטה מטה. וכן כל ענין הקללות הם על החיצונים המונעים להעבירם ולהכריתם&quot;{{הערה|שם=:0}}. <br /> <br /> === &quot;והיו שמיך אשר על ראשך נחושת והארץ אשר תחתיך ברזל&quot; (כי-תבוא כח, ד) ===<br /> &quot;ידוע . . כמו שיש בסטרא דקדושה בחי' [[אור פנימי]] ובחי' [[אור מקיף]], כך יש בה[[סטרא אחרא]] בחינת [[אור פנימי]] ו[[אור מקיף]]. ועל זה אמר דהקללה תתפשט בחיצונים בין בבחי' אור פנימי שלהם המקבל להם השפע, בין בבחי' אור מקיף שלהם המביא להם השפע מסטרא דקדושה כו'. וזהו והיו [[שמים|שמיך]], שהן בחי' אורות מקיפים, אשר על ראשך, להשפיע להם מוחין תמיד – [[נחושת]], כמו הנחושת שהוא חם ויבש, היפך טבע ה[[מים]] שהוא קר ולח, וזה מורה על בחי' העדר השפע מן המשפיע הנקרא שמיך, שזהו היפך [[גשם|מטר השמים]] . . והארץ אשר תחתיך, בחי' אור פנימי, מקבל, לא יוכל לקבל מפני קושי שמתקשה כ[[ברזל]] הקשה וכו'&quot;{{הערה|שם=:0}}. <br /> <br /> === &quot;אשה תארש ואיש אחר ישכבנה בית תבנה ולא תשב בו גו'&quot; (כי-תבוא כח, ל) ===<br /> &quot;יש בחי' [[אירוסין]] ו[[נישואין]] בקליפה . . כאשר נתפסה איזה ניצוץ אלקי בידי החיצונים . . בתחלה מארסין אותה בבחי' המקיפים לבלבלה ב[[מחשבות זרות]], ואח&quot;כ מתייחדים אותה בבחי' נישואין ממש לגמור ה[[עבירה]] בפועל ממש . . וזהו שקלל לרע דנוגה, שגם אם יארס ניצוץ מניצוצים הטובים בבחי' המקיפים . . לא יבוא עמה לידי היחוד בהמשכת אור פנימי הנקרא נישואין . . כי איש אחר ישגלנה, מפני שהכל יצאו ממנו גם אחר שתופס בניצוצים הטובים בבחי' מקיפים, ויצאו ויעלה ויתייחד למעלה ביחו&quot;ע האלקי [שזהו&quot;ע איש אחר, דקאי על &quot;ה' איש מלחמה&quot;] ולא יגיע ממנו שום אור יחיד ברע דנוגה&quot;. &quot;ועד&quot;ז יתפרש [[בית מגורים|בית]] תבנה . . בבחי' הבית שוכן המקיף על הבית אחר המשכת אור פנימי, וגם על זה קללו אותם שלא ישב הוא במקיפים דבית אשר תבנה גם לאחר שטרח וגזל אור פנימי כו'&quot;{{הערה|שם=:0}}. <br /> <br /> === &quot;זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה&quot; (כי-תבוא כח, לח) ===<br /> &quot;זרע ר&quot;ב&quot; קאי על ה&quot;ניצוצין העליונים (מ[[רפ&quot;ח ניצוצין]] ד[[עולם התוהו|תהו]]) שנפלו ונזרעו במקום יכולת החיצונים כו'&quot;, &quot;אך מעט מהם תאסוף אליך, ולא יגיעו לך רק חלק א' מריבוי, כי הכל יאכלנו הארבה&quot;, &quot;ארב&quot;ה ב[[גימטריא]] [[יצחק אבינו|יצחק]], והוא בחי' [[גבורות]] דיצחק העליון (גבורות דקדושה) שמכלה ואוכל כל מה שמתברר מרפ&quot;ח ניצוצין דתהו כו'&quot;{{הערה|שם=:0}}. <br /> <br /> === עוד ביאור - &quot;הגר אשר בקרבך יעלה מעלה מעלה&quot; (כי-תבוא כח, מג) ===<br /> ה[[רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|רבי]] מסביר את הפסוק באופן נפלא, שה&quot;גר&quot; - הוא ה[[יצר הטוב]], נקרא גר כי בא לאדם בגיל מאוחר יותר (ב[[בר מצוה]]). <br /> <br /> והברכה היא שה[[יצר טוב]] הוא יעלה מעלה מעלה וישלוט על ה[[יצר הרע]]{{הערה|ש&quot;פ נשא תשד&quot;מ, התוועדויות ע' 1846.}}.<br /> <br /> === &quot;ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד&quot; ([[בחוקותי]] כו, כו) ===<br /> [[לחם]] הוא ענין ה[[תורה]] (שנמשלה ללחם. וגם לחם עשוייה מ[[חיטה|חטה]], ו&quot;חטה&quot; היא ב[[גמטריא]] כ&quot;ב - [[אותיות (התורה)|אותיות]] ה[[תורה]]), ותוכנו הרוחני היוא שיש לאפות הלחם (כי עיסה ללא אפיה לא תהיה דם ובשר כבשרו, אינו ראוי לאכילה), כי [[לימוד התורה]] צריכה להיות בחמימות, &quot;בתנור אחד&quot;, חדורה באהבת אש לידבק הקב&quot;ה על ידי [[עבודת התפילה]], ב[[התבוננות]] ב[[הוי' אחד]], והלימוד צריכה כמו כן להיות ב[[דיבור]], שאז יש התלהבות הלב ביותר.<br /> <br /> וענין &quot;ואפו עשר, נשים&quot;, הוא שחמימות ותשוקה בוי' אחד צריכה להיות בכל ה[[עשר הכוחות|עשר כוחות הנפש]], אך יש לזכור שהאהבה ותשוקה לידבק להקב&quot;ה אינה שלו, כי אם קיבל את האמת ממי שהאמת שלו, שזהו ענין של &quot;נשים&quot; (אישה [-[[נוקבא]]], היא בחינת מקבל){{הערה|ליקוטי תורה פ' בחקותי, מח ב. ו[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58846&amp;st=&amp;pgnum=174 ד&quot;ה ת&quot;ר נר חנוכה תרנ&quot;ט].}}.<br /> <br /> === סיום התוכחה - &quot;והשיבך ה' [[מצרים]] ב[[אוניה|אניות]]&quot; (כי-תבוא כח, סח) ===<br /> הפסוק ''&quot;והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה והתמכרתם שם לאויבך לעבדים ולשפחות ואין קונה&quot; (דברים כ&quot;ח, ס&quot;ח)'' מציין את עונשם של בני ישראל בזמן הגלות, אך מבחינה פנימית, הפירוש טמון במשמעות רוחנית עמוקה. <br /> <br /> על פי הפירוש הפשוט של רש&quot;י, ''&quot;התמכרתם שם לאויבך&quot;'' מתאר את מצב השבי שבו בני ישראל לא רק יהיו עבדים במצרים, אלא במצב כל כך קשה עד שהם ידרשו להיות נמכרים שוב ושוב, ''&quot;לאויבך&quot;'', כלומר המצב יהיה כה גרוע שהם יבקשו את השעבוד. מצב זה מדגיש את התסכול והכאב שבשבי, שבו האומה ישראלית מרגישה חוסר אונים ומבקשת &quot;להימכר&quot; כדי להימלט מכאב ההתמודדות עם העוול.<br /> <br /> בהמשך הפסוק מופיעה המילה ''&quot;ואין קונה&quot;'', שיכולה להיתפס כצעד חיובי, שכן בדרך כלל משמעה שאף אחד לא יכחיש את רצון הנפשות וייקח את העבדים. אולם, רש&quot;י מפרש ''&quot;ואין קונה&quot;'' כמצב קשה, בו אין קונה את בני ישראל לא משום חסרון רצון, אלא כי נגזר עליהם ''&quot;הרג וכליון&quot;''.<br /> <br /> במילים אלו, רש&quot;י מוסיף שכאשר האדם נמצא במצב של שבי רוחני, הוא למעשה סובל מכליה רוחנית, שהיא אובדן הקשר עם האלוקים, שמוביל לאובדן נשמה.<br /> <br /> '''''הירידה לצורך עלייה: הבירור הרוחני'''''<br /> <br /> לפי ההבנה הפנימית, הירידה והסבל המובאים בפסוק הם חלק מתהליך רוחני עמוק של בירור הניצוצות הקדושים. ירידה זו, המובילה לשעבוד ולשבי, אינה חסרת תכלית, אלא נועדה להוציא את הניצוצות הקדושים מההסתר. תהליך זה מתאר את מצב הגלות, שבו, על אף הסבל והקושי, יש לגלות את הקדושה גם מתוך החושך וההסתר.<br /> <br /> רש&quot;י מדגיש כי העילוי לא מסתכם בהעלאת הניצוצות בלבד, אלא גם בתהליך של תיקון רוחני של האדם עצמו. ההשגחה האלוקית מאפשרת לאדם להגיע למדרגת ''&quot;עבודת בעלי תשובה&quot;'', שהיא עבודה מתוך בחירה אישית ורצון פנימי, בניגוד לעבודת הצדיקים שמהותה היא טבעית וכוללת מתנה מלמעלה.<br /> <br /> '''''&quot;והתמכרתם&quot; - עבודה מתוך רצון'''''<br /> <br /> המשמעות של המילים ''&quot;והתמכרתם&quot;'' לפי רש&quot;י, היא שבני ישראל לא יעמדו כעבדים מתוך כפייה, אלא מתוך ''[[אתעדל&quot;ת]]'', שבו האדם עצמו מבקש להיות נמכר. בשונה מהעבודה הטבעית של הצדיקים, שבה הקשר עם אלוקים הוא טבעי ובלתי תלוי ברצון האדם, כאן מדובר בתהליך של תשובה והתחזקות פנימית, בו האדם בוחר בחיבורו לאלוקים מתוך עצמו.<br /> <br /> '''''&quot;שם לאויבך&quot; - בירור הקליפות'''''<br /> <br /> המשמעות של ''&quot;שם לאויבך&quot;'' מתייחסת למקום שבו שוכנות הקליפות, שהם כוחות טומאה שמסתירים את הקדושה. על פי הפירוש הפנימי, הגעת בני ישראל ל&quot;שם&quot;, מקום זה, היא לא רק תוצאה של עונש, אלא חלק מתהליך של בירור ו&quot;תיקון&quot; של המהות, שבו יש צורך להתמודד עם הקליפות ולברר את הקדושה מתוך המקום השפל.<br /> <br /> '''''&quot;ואין קונה&quot; - התשובה והתחייה'''''<br /> <br /> המילים ''&quot;אין קונה&quot;'' ברש&quot;י, מתפרשות כאי-יכולת למצוא מישהו שיקנה את בני ישראל בשוק העבדים, משום שהם עברו תהליך של כליון רוחני. אך בחינה פנימית זו מצביעה על כך שלמעשה ''&quot;אין&quot;'' הוא ה&quot;קונה&quot;, כלומר, הקב&quot;ה עצמו, הוא זה שמציל ומעלה את הנשמות מכליון, ומתוך הירידה והסבל תצא גם הגאולה הרוחנית.<br /> <br /> '''*הירידה באמצעות ''&quot;אניות&quot;'''''<br /> <br /> רש&quot;י מפרש גם את המילה ''&quot;ב[[אוניה|אניות]]&quot;'' (המתייחסת לאוניות שבהן ישעבוד) כהתייחסות לתורה ומצוות שמגינות על האדם. הספינות הן &quot;תרגום&quot; של האניות, כלומר, הירידה הרוחנית מלווה במבנה שמגן ומסייע. הירידה והבירור הם גם בתחום ה&quot;תרגום&quot;, שבו יש להופוך את עמי העולם (המדוברים כע' אומות) לקדושה.<br /> <br /> '''''&quot;והשיבך ה'&quot; - ירידת החטאים מתוך רצון אלוקי'''''<br /> <br /> המשמעות הפנימית של ''&quot;והשיבך ה'&quot;'' היא שהירידה והגלות, על כל סבלותיה, אינן אלא בכדי שהאדם יעבור את תהליך של &quot;והשיבך&quot;, שהוא תיקון ותשובה למדרגה גבוהה יותר{{הערה|ראה באריכות לקו&quot;ש חי&quot;ט פ' תבא שיחה ב'.}}.<br /> <br /> == תוכחה שבגלוי ותוכחה שבנסתר ==<br /> בפרשיות [[פרשת בחוקותי|בחוקותי]] ו[[פרשת כי תבוא|כי תבא]], התוכחה היא גלויה. אבל ב[[פרשת דברים]] [[משה רבינו]] מוכיח את [[עם ישראל]] ב[[רמז]] ובנסתר{{הערה|ראה לקו&quot;ש ריש חי&quot;ד.}}.<br /> <br /> כדי לפעול תיקון בפגם שבכוחות הגלויים של ה[[נשמה]], מספיק תוכחה שבגלוי (ו[[נגלה דאורייתא|נגלה דתורה]]), אך לתקן הפגם שבנסתר, שבכוחות הנעלמים של הנשמה, לזה יש צורך לתוכחה שבנסתר וברמז ([[פנימיות התורה|נסתר דתורה]]){{הערה|ד&quot;ה אלה הדברים תשכ&quot;ה, תו&quot;מ ע' 159 ואילך.}}.<br /> <br /> == כשה[[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו&quot;ר הזקן)|אבא]] [[קריאה בתורה|קורא]] ==<br /> [[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו&quot;ר הזקן)|רבינו הזקן]] היה בעצמו הקורא בתורה. פעם אחת לא היה ב[[ליאזנא]] שבת [[פרשת כי תבוא|פרשת תבא]], ושמע [[רבי דובער שניאורי (אדמו&quot;ר האמצעי)|אדמו&quot;ר האמצעי]] - והוא עודנו נער קודם ה[[בר מצוה]] - הקריאה מאחר. העגמת נפש מהקללות שבתוכחה הביאתו לכאב [[לב]], עד שב[[יום הכיפורים]] נסתפק רבינו הזקן אם יוכל ל[[תענית|התענות]]. כששאלו את [[רבי דובער שניאורי (אדמו&quot;ר האמצעי)|אדמו&quot;ר האמצעי]] הרי בכל שנה קורים פרשה זו, ענה: כשבאבא קורא (&quot;הערט זיך ניט קיין קללות&quot;) לא נשמע קללות{{הערה|[[היום יום]] י&quot;ז אלול.}}.<br /> <br /> == לביאורים נוספים ==<br /> <br /> * [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31645&amp;st=&amp;pgnum=622 אור התורה להצמח צדק]{{היברו בוקס}}<br /> <br /> == ראו גם ==<br /> <br /> * [[תוכחה]]<br /> * [[ביקורת]]<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:חומש ויקרא]]<br /> [[קטגוריה:חומש דברים]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%9B%D7%A8_%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%A9&diff=844485 2026-04-26T19:46:10Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>זהו היסוד האחד עשר מי&quot;ג [[עיקרי האמונה|עקרי האמונה]], שהקדוש ברוך הוא נותן שכר למי שעושה מצות התורה, ויעניש למי שעובר על אזהרותיה.<br /> <br /> === שכר ועונש מסובב מהפעולה או לא ===<br /> בנוגע שכר ועונש ישנם ב' דעות{{הערה|הובא בשל&quot;ה בית אחרון. אגרות קודש כ&quot;ק אדמו&quot;ר מהורש&quot;ב ח&quot;א ע' שצ&quot;ה. לקו&quot;ש חכ&quot;ט ואתחנן שיחה ג'.}}:<br /> <br /> א- שבאים בדרך נסי (או סגולי) ולא באופן של סיבה ומסובב ממש מהמצוה או העבירה.<br /> <br /> ב- תוצאה טבעי מפעולת האדם. שהקב&quot;ה הטביע שהמצוות והעבירות עצמם יביאו את השכר או עונש, באופן דמדה כנגד מדה (וכ&quot;ה הכרעת החסידות).<br /> <br /> == יעודים גשמיים ושכר מצוות ==<br /> ===== יעודים גשמיים (&quot;שכר&quot; גשמי) =====<br /> &quot;יעודים (גשמיים) שבתורה&quot; (אינו ענין צדדי, כ&quot;א) כ&quot;א קשור לעצם ציווי קיום התורה ומצוות. כאדון שנותן ההצטרכויות של העבד בכדי שיעבדו יותר טוב. א&quot;כ אינו &quot;שכר&quot; (לאחרי העבודה), כ&quot;א כעין הכשר (וקודם) להעבודה. שיסיר המונעים אותנו מלעשותה. וזהו הכרח כביכול, שיהי' לנו ההכרחיות עבור קיום המצוות. וזהו בשווה בכל מצוות התורה (כי זיל בתר טעמא).<br /> <br /> ===== '''שכר מצוות (שכר רוחני)''' =====<br /> לעומת זאת &quot;שכר&quot; (הוא ענין צדדי ש)בא בגלל קיום המצוות שעשה. וכמו&quot;כ הם ענינים נוספים שלא בערך, הרבה יותר מההכרחיות בשביל העבודה.<br /> <br /> &quot;שכר מצוות בהאי עלמא ליכא&quot;<br /> <br /> א- עיקר השכר &quot;הקרן&quot;: קימת לעוה&quot;ב. בלשון הרמב&quot;ם מתן שכרן של מצוות... היא העוה&quot;ב.<br /> <br /> במצוות מסויימות – מצוות שבין אדם לחברו (כי אפילו אם יש לו כוונה הפכית, חברו נהנה, ויש לו מצוות אפילו שלא ברצון [כמו נפל מידו סלע ומצאה עני]) – אדם אוכל{{הערה|ת&quot;ק סוף מסכת חולין. וסתם משנה ריש מס' פאה, וכ&quot;ה להלכה ברמב&quot;ם.<br /> <br /> אמנם רבי יעקב במשנה (חולין שם) סובר שאין אדם אוכל אפילו פירותיהן בעוה&quot;ז, רק בעוה&quot;ב &quot;למען יאריכון ימיך&quot;, ליום שכולו ארוך.}} &quot;פירותיהן&quot; (הפירות של השכר, לא עיקר השכר) בעוה&quot;ז{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ט פ' תצא שיחה א, ע' 197 ואילך. וש&quot;נ.}}.<br /> <br /> == סוגי היעודים והשכר ==<br /> ==== סוגי יעודים גשמיים ====<br /> א) מילוי צרכי האדם, ענינים הכרחיים, &quot;לחם לאכול ובגד ללבוש&quot; — כדי שהאדם יוכל לחיות ולהתקיים.<br /> <br /> ב) הסרת כל הדברים המונעים אותנו מקיום התומ&quot;צ כגון חולי ומלחמה ורעב וכיו&quot;ב, והשפעת כל הטובות כו' — ושני פרטים בזה: (א) זה כולל לא רק כל המוכרח בשביל חיי האדם אלא גם מצב של מנוחה ושלוה, (ב) הסרת כל הדברים המונעים (הנ&quot;ל) והשפעת כל הטובות באופן שאינו ע&quot;פ טבע.<br /> <br /> ג) השלימות ביעודים גשמיים — &quot;באותו הזמן (ש)לא יהי' שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהי' מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר&quot; — שאז יהי' כל העולם כולו במצב של שלימות כו', וכמובן בפשטות, דככל שיהי' מצב של מנוחה ושלוה (גשמית) בזמן הזה, אין זה דומה כלל וכלל למצב של שלוה ומנוחה דימות המשיח, וכמ&quot;ש הרמב&quot;ם ש&quot;מפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כו'&quot;. הרי, שאף שהרמב&quot;ם האריך (בהלכה שלפנ&quot;ז) דכאשר איש ישראל עושה התורה בשמחה ובטובת נפש הבטיחה תורה שהקב&quot;ה יסיר ממנו כל הדברים המונעים כו' וישפיע לו כל הטובות כו' — מ&quot;מ, נתאוו אז חכמי ישראל לימות המשיח (ואינם מסתפקים בהסרת המניעות והשפעת הטובות שבזמן הזה), כי המרגוע האמיתי יהי' רק באותו הזמן{{הערה|לקו&quot;ש תצא חל&quot;ד שיחה ב. וש&quot;נ.}}.<br /> <br /> ==== סוגי שכר – &quot;שכרן של מצוות&quot; ====<br /> א - ב[[גן עדן]], עולם הנפשות, מיד אחרי הפטירה, זהו השכר (ל[[נשמה]]) על '''[[לימוד התורה]]'''. לשיטת ה[[רמב&quot;ם]] זהו עיקר תשלום &quot;שכרן של מצוות&quot;.<br /> <br /> ב - ב[[תחיית המתים|עולם התחי]]' (&quot;ימות המשיח ותחיית המתים&quot;), השכר (ל[[גוף]]) עבור [[קיום המצוות|'''קיום''' '''המצוות''']]{{הערה|סהמ&quot;צ להצ&quot;צ מצוות ציצית. ועוד.}}. לשיטת ה[[רמב&quot;ן]] (וכ&quot;ה הכרעת החסידות) זהו עיקר תשלום &quot;שכרן של מצוות&quot;.<br /> <br /> ג - קבלת עיקר השכר – באלף השביעי, אחרי השית אלפי שנין, השכר הזה הוא (אחרי ו)למעלה מכל גדר של עבודה{{הערה|שם=לקוטי|לקו&quot;ש חכ&quot;ט פ' תצא שיחה ג, ע' 138 ואילך. וש&quot;נ.}}.<br /> <br /> ===== שכר מוגבל ובלתי מוגבל =====<br /> א- שכר מוגבל עבור קיום המצות באופן מוגבל, באופן שיש חילוק בין מצוות קלות וחמורות.<br /> <br /> ב- שכר בלתי מוגבל &quot;שכר מצוה – מצוה&quot;!{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ב.}}<br /> <br /> ===== &quot;שכר מצוה – מצוה&quot; =====<br /> 1-השכר היא המצוה עצמה – &quot;מצוה&quot; = &quot;צוותא&quot;.<br /> <br /> 2-שזה יביא אותו לעשות עוד מצוה, וריבוי מצוות – מצוה גוררת מצוה.<br /> <br /> 3-שהקב&quot;ה מביא שזה יביא לריבוי מצוות, ושלימות בהמצוות &quot;כמצות רצונך&quot;{{הערה|שיחת ש&quot;פ עקב תשמ&quot;ט. וש&quot;נ.}}.<br /> <br /> === מקבלים או נוטלים את השכר ===<br /> היעודים גשמיים מקבלים מהקב&quot;ה, ואין צריכים לעוד פעולה בזה.<br /> <br /> לעומת זאת השכר דלעתיד לבא, צריך פעולה של נטילת השכר, כי אפשר להיות עסוק רק בלהנות מ[[זיו השכינה]] במקום ליטול את השכר{{הערה|שם=הדרן}}.<br /> <br /> == תשלום ושכר או מחוייבים ==<br /> ע&quot;פ דיני התורה שבעה&quot;ב חייב לשלם לפועל שכרו, חייב הקב&quot;ה כביכול לתת שכר לאדם עבור עבודתו בקיום התורה ומצוות.<br /> <br /> שכר המצוות, מתחיל בהסתכלות על ישראל כ&quot;פועל&quot; ועושה עבודה לבעה&quot;ב – הקב&quot;ה. והשכר זה כמו ה&quot;תשלום&quot; שהקב&quot;ה ה&quot;בעל הבית&quot; משלם ל&quot;פועלים&quot; שלו – עם ישראל – עבור ה&quot;עבודה&quot; שלהם.<br /> <br /> אבל ישראל הרי הם &quot;אם כבנים, אם כעבדים&quot; חייבים בעבודת ה' (גם) מדין עבד ובן, א&quot;כ מהו ענין דתשלום שכר?<br /> <br /> ==== ביאור א ====<br /> אף שהקב&quot;ה נתן את התורה ומצוות לישראל, ישנם גדרים מצד הנותן שהתורה נשארה של הקב&quot;ה (שלכן דברי תורה אינם מקבלין טומאה), ויש גדרים של המקבל שישראל בעלים של התורה, התורה שייכת להם (שלכן ת&quot;ח שמחל על כבודו, כבודו מחול – כי תורה דילי' היא).<br /> <br /> וכמו כן בחיוב קיום התו&quot;מ: מצד גדר הנותן – יש חיוב לקיים תו&quot;מ כבן ועבד.<br /> <br /> מצד גדרי המקבל – החיוב ע&quot;פ תורה הוא כמו קבלן ושכיר ששייך בזה קבלת שכר{{הערה|שם=הדרן|הדרן על מסכת אבות לקו&quot;ש חי&quot;ז אבות פ&quot;ה שיחה ב. לקו&quot;ש ח&quot;מ א.}}.<br /> <br /> ==== ביאור ב ====<br /> מצד מציאותם של ישראל כפי שנבראו בעולם, עבודתם היא באופן של חובה.<br /> <br /> מצד מציאותם האמיתית של ישראל איך שהם למעלה מהעולם, ירדו לעולם באופן של &quot;רשות&quot; (כביכול) מכיון שהקב&quot;ה נמלך לברוא את העולם, בנשמתן של ישראל{{הערה|שם=תצא|שיחת ש&quot;פ תצא תנש&quot;א.}}.<br /> <br /> == התשלום בזמן או באיחור ==<br /> ישנה מצווה שבעה&quot;ב צריך לשלם '''מיד''' אחרי גמר העבודה &quot;ביומו תתן שכרו&quot; – והקב&quot;ה מקיים בעצמו את אותן המצוות שמצווה את ישראל &quot;מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל&quot;. האם אחרי כל מצוה הקב&quot;ה צריך כבי' לשלם מיד?<br /> <br /> ==== ביאור א ====<br /> בכל מצוה יש גאולה פרטית, את השכר, שהוא התוכן של המצוה בעצמה, כי בעשיית המצוות ממשיך האדם גילוי [[אור אין סוף|אור אין-סוף]] ברוך הוא מלמעלה למטה להתלבש בגשמיות עולם הזה, וזהו התוכן של ימות המשיח ותחיית המתים, שהוא גילוי אור אין-סוף ברוך הוא בעולם הזה הגשמי, רק שזה כמו סגור בתיבה, אך זה בבעלותו של ישראל, והוא יכול כל רגע לפתוח את התיבה ע&quot;י מצוה אחת שיביא את הגאולה, ויראה ויתגלה השכר{{הערה|שם=תצא}}.<br /> <br /> ==== ביאור ב ====<br /> שהתשלום אכן בא מיד אחרי '''סיום''' העבודה. אך ראשית כל יש להגדיר מה הוא ה&quot;עבודה&quot;, ואז נבין איך בסיום העבודה מקבלים מיד את השכר:<br /> <br /> אפשר להסתכל על העבודה כ&quot;שכירות&quot; לזמן מסויים (&quot;ימי שנותינו בהם שבעים שנה&quot;) הזמן של כל החיים שלנו כשכירות אחת, כיוון שכל חיינו אנו משעבדים לעבוד את הקב&quot;ה, &quot;אני נבראתי לשמש את קוני&quot; והתשלום בא מיד אחרי גמר העבודה &quot;שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף&quot;, מיד אחרי הפטירה מקבל [ה&quot;השכיר&quot; – היהודי] את שכרו בג&quot;ע{{הערה|עיון יעקב לע&quot;י עירובין כב, א. ועוד.}}. הסתכלות זו בא בד בבד עם שיטת הרמב&quot;ם שעיקר השכר הוא בג&quot;ע.<br /> <br /> ויש להסתכל יותר עמוק, שהעבודה היא &quot;קבלנות&quot;, וכל ישראל משך כל הדורות הם בגדר &quot;קבלן&quot;, שהקב&quot;ה מסר עולמו לישראל, בכדי לעשותו ל[[דירה בתחתונים|דירה לו ית]]'. ויש להאריך. בכך שהתשלום שכר כללי, עבור כל הדורות של ישראל כאחד, עבור העבודה של עשיית העולם לדירה בתחתונים, מקבלים בתחיית המתים מיד בסיום העבודה. ביאור זה עולה יפה עם שיטת הרמב&quot;ן שקבלת השכר הוא בעולם התחי'.<br /> <br /> (ולכן ישנם גם תשלומים באמצע ולפני סיום העבודה. כי רואים בהלכה ש&quot;כי תבא בכרם רעך, ואכלת ענבים כנפשך שבעך&quot; – לפועלים מותר לאכול ממה שהן עושין בו (אפילו בבהמה &quot;לא תחסום שור בדישו&quot;). ולכן מכיון שישראל נמצאים בכרמו של הקב&quot;ה, לוקחים הם את כל הצרכים שלהם ממה שהן עושין).<br /> <br /> ועוד יותר עמוק, בהעבודה יש לא רק &quot;קבלנות&quot; כ&quot;א גם &quot;שותפות&quot;, היינו שישראל הם שותפים עם הקב&quot;ה. כמו מי (הקב&quot;ה) שיש לו &quot;ביצים&quot; (עולם) ונותן אותן ל&quot;בעל התרנגולין&quot; (ישראל), להושיב התרנגולין עליהם, עד שיצאו האפרוחין (שע&quot;י עבודת בנ&quot;י יתגלה האלקות שבהעלם בעולם), ויגדל אותן, והרווח ביניהם (לעתיד לבא, יחלקו את הרווח: הקב&quot;ה מתענג מזה שנשלם הכוונה שנתאווה לדירה בתחתונים, וישראל יהי' להם התענוג מהגילוי אלקות שפעלו ע&quot;י עבודתם, יראו את כבוד ה', האור אלקי שנמשך ע&quot;י קיום המצוות).<br /> <br /> אך גם בשעת העבודה &quot;בעל הביצים&quot; (הקב&quot;ה) צריך לתת ל&quot;בעל התרגולים&quot; (ישראל) &quot;שכר עמלו ומזונו... בכל יום&quot; (שזהו השכר בעוה&quot;ז – &quot;יעודים גשמיים שבתורה&quot;, בכדי שיוכלו לפעול עבודתם כראוי){{הערה|שם=לקוטי}}.<br /> <br /> == שכר ועונש בדעת תחתון ==<br /> שכר ועונש שייך ב[[דעת תחתון]] דוקא, שהרי ב[[דעת עליון]] הרי &quot;אם צדקת מה תתן לו&quot;, מעשה התחתונים אינם תופסים מקום{{הערה|לקוטי תורה שה&quot;ש ל, ב.}}.<br /> <br /> == תקופתינו ==<br /> עומדים אנו עכשיו בסיום וסוף של [[מעשינו ועבודתינו]], ובהתחלת תקופת השכר &quot;מתן שכרן של צדיקים&quot;.<br /> <br /> בהתאם לכך צריכה להיות ה[[לימוד עניני גאולה ומשיח|לימוד בעניני גאולה ומשיח]], ו[[התוועדות חסידית|התוועדויות]] מתוך [[שמחה]], ובמיוחד בשייכות ל[[נישואין]], בדוגמא ל&quot;אז ימלא שחוק פינו&quot;, בלשון הווה{{הערה|שם=תצא}}.<br /> <br /> == ראו גם ==<br /> * [[גיהנום]]<br /> * [[גן עדן]]<br /> * [[יראת העונש]]<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:שכר ועונש|*]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%93%D7%91_%D7%91%D7%A2%D7%A8_%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%A2%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%A7_(%D7%91%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%AA_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C)&diff=844483 2026-04-26T19:46:10Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>[[קובץ:שארית ישראל.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דף שער ספרו שארית ישראל - מהדורה ראשונה]]<br /> '''הצדיק מווילעדניק''' ([[תקמ&quot;ח]]-[[תקמ&quot;ט]] - [[תר&quot;ט]]) כיהן באדמו&quot;רות ב[[עיירה]] ווילעדניק, תלמידו המובהק של ר' [[מרדכי מטשרנוביל]] והיווה מקור משיכה מסויים ל[[חסידי חב&quot;ד]], חיבר את הספר שארית ישראל, ספר שהיה מקובל גם אצל חסידי חב&quot;ד{{הערה|[[הרבנית רבקה]] הייתה קוראת בספר זה.}}.<br /> <br /> ==תולדות חיים==<br /> בגיל ארבע - חמש, התייתם מאביו, ובגיל תשע - עשר, אמו נפלה גם למשכב, ורגעים אחדים לפני פטירתה ביקשה מבנה ספר כל שהו, אף שלא ידעה עברית, ופתחה אותו והחלה לבכות ולהתחנן לפני ה' שבנה יגדל יהודי ירא שמים{{הערה|סופר על ידי הרב [[בצלאל ווילשנסקי]]}}.<br /> <br /> כבר מילדותו היה נקרא ה&quot;עילוי מקאטלענע&quot; על שם מקום הולדתו, נסע פעם אחת לרבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]], והשתתף בדרשת השבת שלו, במהלך הדרשה הפריע לרבי לוי יצחק בקושיות שונות, ורבי לוי יצחק גילה מורת רוח בעקבות זה, לאחר מכן נסע ונהיה לתלמידו של רבי [[מרדכי מטשרנוביל]], אשר גם הוראה לו לנהוג במנהגים משונים, שיראו כמוזרים על ידי הרואים.<br /> <br /> את חצרו ב[[עיירה]] ווילעדניק פתח עוד בחיי רבו, רבי [[מרדכי מטשרנוביל]] ואף היה נוסע אליו יחד עם חסידיו. שמו התפרסם בכל האזור כבעל מופת וצדיק גדול, אך עם זאת היה ידוע בהנהגותיו המשונות, ואף סגולותיו אשר היה נותן היו משונים, כגון בישול זרדי מטאטא עבור חשוכי בנים, שתיית [[מים]] הנוטפים מפי הסוסים בעת שתייתם, שפיכת ספל [[מים]] על אישה, לזרעא חי וקיימא וכו'{{הערה|מובא בהקדמה לספרו שארית ישראל, הוצאה חדשה}}.<br /> <br /> ==עם ליובאוויטש==<br /> <br /> קשר מיוחד היה בין חסידי חב&quot;ד לבין האדמו&quot;ר, הרבי ה[[צמח צדק]] כיבדו מאד, ואף שלח אליו פעם עגונה, בכדי שיגלה לה על פי [[רוח הקודש]] היכן נמצא בעלה, כמו כן פעם התבטאו בפניו של הצמח צדק, על הרבי מווליעדניק, שהוא אינו למדן אך בכל זאת בעל רוח הקודש, ומיד מחה הרבי ואמר, לא! לא! הוא גאון{{הערה|ליקוטי רשימות ומעשיות אות מה}}.<br /> <br /> סיפורים רבים משקפים, את הקשר שהיה בין חסידי חב&quot;ד לחצר ה&quot;ווילעדנקית&quot;, אולי מיקומה של החצר הייתה סמוכה ל[[עיירה]] ליובאויטש, או אולי בגלל הדרך והשיטה המיוחדת שלו. לאחר פטירת ר' [[אהרון מסטרשלא]] חלק מחסידיו עברו ל[[אדמו&quot;ר האמצעי]] וחלק לא מבוטל עברו והתקשרו לאדמו&quot;ר מווילעדניק{{הערה|בית רבי פרק כ&quot;ו עמ' סח}}.<br /> <br /> מסופר שבמהלכה של סעודת שבת בחצר הווילעדנקית הגישו לפני הרבי מגש עם שני [[דגים]] גדולים, ומיד פתח הרבי וסיפר, יודעים אתם איך הגיעו [[דגים]] אלו לכאן?, שני [[דגים]] שטו בנהר הגדול, ודג אחד פנה לשני ושאלו להיכן אתה שט? ענהו הדג ל[[ליובאויטש]], ולהיכן אתה שאל הדג, לווילעדניק ענה הדג השני, אולי תבוא איתי גם לווילעדניק הציע הדג, ואכן הוא השתכנע וכך הגיעו שנהם לפה, ובדבריו רמז לחסיד חב&quot;ד שנכח בטיש{{הערה|סופר על ידי הרב [[בצלאל ווילשאנסקי]] ששמע מר' [[אברהם אליהו פלאטקין]] ששמע מאחד שהיה בעל המעשה}}.<br /> <br /> סיפור זה מבטא את המשיכה המסויימת שהייתה לכמה וכמה חסידי חב&quot;ד אליו, ואף הגיעו לביקורים אצלו.<br /> <br /> בהתוועדות ש&quot;פ בלק תשט&quot;ז לימד כ&quot;ק אדמו&quot;ר את הניגון על &quot;אסדר לסעודתא&quot;. כ&quot;ק אדמו&quot;ר ניגן את הניגון כמה פעמים. ובאמצע הניגון סיפר:<br /> <br /> {{ציטוטון|פעם בא יהודי אל הרה&quot;צ מווילעדניק, בעל שארית ישראל, וביקש ברכה ללידת בן, ואמר לו, שיפרוש משי (&quot;זייד'נס&quot;) בחדר המטות, ויוולד לו בן. כאשר היהודי הנ&quot;ל יצא, שאלו התלמידים אצל רבם מניין המקור לכך ש&quot;משי&quot; הוא סגולה לבן? והשיב להם, שמפורש הדבר ב&quot;אסדר לסעודתא&quot; – &quot;ואלין מליא יהון לרקיעיא ותמן מאן שריא הלא הוא שמשא&quot;: &quot;מליא&quot; – היינו משי, וכאשר &quot;אלין מליא יהון לרקיעיא&quot; – מלשון פרישה, שיפרשו אותם, אזי &quot;תמן מאן שריא&quot; – מי שיימצא שם, &quot;הלא הוא שמשא&quot; – (שמש בלשון אידיש) &quot;אַ זון&quot;{{הערה|תורת מנחם חי&quot;ז ע' 97}}.}}<br /> <br /> ==ספרו שארית ישראל==<br /> <br /> אמרותיו ודרושיו היו נשגבים, בסגנון חסידות פולין, מסופר שפעם בעת נוכחות כמה חסידי חב&quot;ד בזמן אמירת חסידות שלו, ישבו וכתבו את דבריו, וכשראה זאת, גער בהם שיפסיקו, ואמר שאפילו ה[[מלאכים]] העליונים אינם תופסים את דבריו, ואפילו הוא בעצמו אינו יודע מה ידבר רגע לפני. לפועל נכתבו הדברים ונסדרו והודפסו לראשונה בלבוב בשנת [[תרכ&quot;ה]].<br /> <br /> בשנת [[תרכ&quot;ח]] נדפס הספר שנית ב[[ז'יטאמיר]], &quot;עם הוספות והנהגות ואזהרות מהרב המחבר&quot;, שהם כ&quot;א סעיפים של &quot;הנהגות ואזהרות&quot;. אך עם השמטות למכביר. ועל-פי מהדורה משובשת זו, נדפס הספר שוב ב[[קעניגסבערג]] [[תרל&quot;ז]], בהוצאה שלישית.<br /> <br /> בשנת [[תשכ&quot;ז]] נדפס הספר מחדש במהדורה מהודרת ובסידור אותיות חדש (על ידי הרה&quot;ח ר' ישראל אונגאר שי', ובהשתדלותו של הרה&quot;ק ר' יעקב יוסף מסקווירא זצ&quot;ל), ומאז זכה הספר לריבוי מהדורות.<br /> <br /> בשנת [[תשמ&quot;ה]] נדפס הספר מחדש על ידי הרה&quot;ח ר' יחיאל אבערלאנדער שי', עם מכתב מהאדמו&quot;ר רי&quot;י מפאפא שליט&quot;א ובצירוף &quot;מבוא&quot; קצר, מראי-מקומות ומפתח הצדיקים המובאים בספר מהרה&quot;ח ר' [[גדליה אבערלאנדער]] שי'. כאשר שלח עותק אחד אל הרבי, קיבל מענה:<br /> {{ציטוטון|נתקבל ותשואת חן, וההוצאה לאור דזה וכיוצא בזה הרי זה מהפצת תורת ומעיינות החסידות הבעל שם טוב וכו'. שער הזמנים ו, ד. ד&quot;ה ואכלת בלקוטי תורה צו{{הערה|כלומר: מה שמובא בספר, בשער הזמנים דף ו, טור ד, בשם כ&quot;ק [[אדמו&quot;ר הזקן]] נ&quot;ע, שהוא בלקוטי תורה פ' צו.}}.}}<br /> <br /> בשנת [[תשנ&quot;ח]], הו&quot;ל [[מכון אור ישראל]] הספר כלול בהדרו במהדורה חדשה: סידור אותיות חדש, השוואות והוספות ע&quot;פ כת&quot;י, מראי-מקומות, הערות וציונים ומפתחות - על ידי הרה&quot;ח ר' [[גדליה אבערלאנדער]] שי'; ובראש הספר, מבוא ותולדות - מאת הרה&quot;ח ר' [[יהושע מונדשיין]] ע&quot;ה.<br /> <br /> בשנת [[תשס&quot;ח]], הו&quot;ל מכון אור ישראל ספר [[ליקוטי שארית ישראל]], שהוא &quot;פנינים יקרים ומאמרי קודש המלהיבים לבות בני ישראל לאביהם שבשמים שנשאבו מתוך ספר הקדוש 'שארית ישראל'&quot;.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:אדמו&quot;רים]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=844522 2026-04-26T19:46:08Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>{{לשכתב|כל הערך=כן}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> [[קובץ:הר הזיתים 2.jpg|250px|ממוזער|הר הזיתים]]<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|במדבר יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים, יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה.<br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 8–247 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מדה כנגד מדה|מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות האל&quot;ף בי&quot;ת|אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> ====דיעה אחרת - שהתחיה אחרי שירקב גם עצם הלוז====<br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז.<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ששאלתם האחרון{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;.}} היה רק בנוגע דור המדבר (שבנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל{{הערה|כמובא לקמן מר' יהושע בן חנניא בעצמו.}} שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ווכדין המשנה שכלי (שהיה טמא מת עד&quot;מ) שנשבר מקצתו ותקנו ואח&quot;כ נשבר עוד מקצת עד שנתחדש כל הכלי, הרי הכלי ירד מטומאתו הקודמת לטומאת מגע (עד&quot;מ מגע שמא מת), אבל כשנשבר כל הכלי בפעם אחת וחזר ותקנו הרי הכלי נטהר לגמרי. וכמ&quot;כ בהגוף שאם בניית הגוף היא מעצם הלוז הרי היא נטמאת במגע של הלוז שהיא אבי אבות הטומאות - וא&quot;כ הגוף הוא אב הטומאה וחייב בהזאה), אבל אם נרקב הגוף הקודם אז אין אין הגוף מיטמא ממציאותו הקודמת כיון שהיא כמציאות חדשה (כדין כלי שנשבר כולו).תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> והטעם לזה מבואר בקבלה מפני שה&quot;לוז&quot; לא נהנה מחטא עץ הדעת, וההסבר לזה מבואר בחסידות{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו ע 84 וחל&quot;ב ע 73}} מפני שבאמת בפנימיות כל הגוף לא נפגם בחטא עה&quot;ד רק שבחיצוניות הגוף כן הי' הנאה אבל ה&quot;לוז&quot; שהוא העצמיות של הגוף לא נהנה גם באופן גלוי.<br /> <br /> ומבואר במק&quot;א שלעצם הלוז יש גדר נצחי כמו הארון שנטמן בבית המקדש ומהווה המשך נצחי של בית המקדש{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט) שנצחיות הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot; (רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> }}<br /> <br /> ===תכונת התחיה גם בשאר הגוף (לא רק בעצם הלוז)===<br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים{{הערה|עבור אלו מבנ&quot;י שזכו לקבורה, משא&quot;כ אלו שלא זכו כתוב עליהם הלשון &quot;יקומון&quot; עיי&quot;ש ובנפש החיים.}} הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> וכבר העירו על זה בכמה ספרים (ועיין בארוכה בספר ימות המשיח בהלכה חלק א{{הערה|עמוד שו ואילך}} ), אבל הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף (ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; וראה סנהדרין (צא,א): &quot;דלא הוה חייא דהוה חיי לא כ&quot;ש&quot;) . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}} מסבירם בסגנון אחר שהנס דתחה&quot;מ אינו כשאר הניסים שטבע העולם אינו מוכרח מצד עצמו לנס, אלא לכתחילה נברא הגוף באופן כזה שמוכרח שיקום לתחיה (שהרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה).<br /> <br /> והרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחיית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}},<br /> <br /> ומכיוון ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו, חיות הגוף באה מצד תכונתו של הגוף ולא רק מצד כח עליון{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה ליצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכול היצה&quot;ר לטעון - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|(שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot;) וכיון ש&quot;שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;?<br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בא [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים<br /> <br /> '''מי הקמים לתחייה'''?<br /> :ידועה שיטת הרבי מלך המשיח, שכל עם ישראל יקומו לתחייה, ואפילו הרשעים!<br /> ר' דוד שטוקהאמער שואל את הרבי במכתב &lt;ref&gt;(איגרות קודש חלק ב' איגרת ר')&lt;/ref&gt; איך יכול להיות שככה הרבי אומר, הרי יש כמה וכמה מדרשי חז&quot;ל שאומרים שלרשעים &quot;אין חלק לעולם הבא&quot;?<br /> אז דבר ראשון לפני תשובת הרבי יש כמה תשובות של &quot;מפרשים&quot; על כך<br /> בעל ה&quot;עמק מלך&quot; מבאר זאת מסיבה פשוטה, היות וכל יהודי הוא ברייה של הקב&quot;ה ובריאה של הקב&quot;ה קיימת לעד, וגם רשעים גמורים נכללים ביציר כפיו של הקב&quot;ה לכן מובן שלא יכלו לנצח<br /> ומוכיח &quot;עמק מלך&quot; מן הפסוק &quot;ועמך כולם צדיקים&quot; שכולם צדיקים, השאלה היא כמה זמן ייקח לכל אחד להגיע לדרגת צדיק.<br /> גם ה&quot;מדרש תלפיות&quot; כותב שלכל יהודי יש חלק לעולם הבא ומסביר זאת, שכתוב על האפיקורסים שאין להם חלק לעולם הבא אומר ה&quot;מדרש תלפיות&quot; אין לו חלק, לאדם הזה אין חלק מצד הנשמה שלוו, אבל הם נהנים וניזונים מכמה וכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;! - ובזכות אותם אוצרות יזכו לקום בתחיית המתים!<br /> ואיך יכול להיות שאדם יכול לקום לתחייה אם נמצא במצב שהוא, מצד עצמו לא זכאי?<br /> עונה הרבי: יש שלוש אפשרויות:1: יהודי מוכרח לשוב בתשובה יום אחד לפני מיתתו כמו שהרמב&quot;ם פוסק ש&quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב, יש לו חלק לעולם הבא&quot;!<br /> 2: אם לאדם יש בן צדיק – זה מועיל לו שיהיה לו חלק לעולם הבא<br /> 3: ע&quot;י שאדם גם אם מדובר באדם שלא קשור אליו מתפלל עליו, מועיל הדבר כמו שהיה אצל אלישע בן אבויה<br /> 4: על ידי שנפרעים מן האדם לאחר המיתה על ידי גלגול או יסורים<br /> <br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} הסיבה לכך היא מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ממש ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתברך{{הערה|ליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]] על אבות, [[עמק המלך]] (שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;), וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]] באבות - (&quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.) וב[[משה אלשיך|אלשיך]] (פרשת שמיני) וב[[רמב&quot;ן]] (בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.).}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם לגוף יש תקנה על ידי שישובו בתשובה בסוף ימיהם{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}}, או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקוטי תורה להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל הנשמות יקומו לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל ולהעיר מניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד המובא לקמן].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}},<br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו־58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה&quot;ת פ&quot;ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ועי' לעיל בערך [[תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף]] ולקמן בערך [[כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן]]<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> ואף שנשמה יכולה להתלבש ולהחיות גוף אחד בלבד, (ולאליהו הנביא שנמצא בשתי גופים בבריתות מילה - בגוף מלובש ניצוץ בלבד ולא כל הנשמה{{הערה| דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה (פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א) ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות (כמו שמצינו{ (זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.) שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא)?))<br /> ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;) מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן (כמבואר בחסידות - המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.)}}.<br /> <br /> והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר.<br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שמצינו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נותנים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר דלעיל: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד בהוספות(ע' 444) ותורת מנחם תשל&quot;ד (ע' 254).}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> כל ישראל יקומו בתחיה<br /> משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ובמק&quot;א אומר הרבי{{הערה|ניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד (תורת מנחם ע' 262).}}, שגן עדן תלוי בעבודת האדם, וישנם כמה תנאים כדי לזכות לג&quot;ע, משא&quot;כ עולם התחי' שייך לכאו&quot;א מישראל, &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא&quot;, מבלי הבט על מעמדו ומצבו בעבודת ה'.<br /> <br /> ובנוגע אלה שלא קיימו מצוות?<br /> <br /> אומר הרבי: לכל לראש – לא קיימת מציאות כזו, כמארז&quot;ל{{הערה|ברכות נז, א. עירובין יט, א. וש&quot;נ.}}&quot;אפילו ריקנין שבך (פושעי ישראל) מלאים מצוות כרימון&quot;.<br /> <br /> ויתירה מזה: איתא בגמרא{{הערה|סנהדרין קי, סע&quot;ב.}} &quot;קטן מאימתי בא לעוה&quot;ב .. משעה שנולד, שנאמר{{הערה|תהלים כב, לב.}}יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה&quot; [ויש דעה &quot;משעה שנזרע (אפילו הפילה אמו ונמחה{{הערה|פרש&quot;י סנהדרין שם.}}), דכתיב{{הערה|שם, לא.}}זרע יעבדנו&quot;] – אע&quot;פ ש&quot;בשעה שנולד&quot; אינו שייך עדיין לקיום מצוות, ועכצ&quot;ל, שהענין דתחה&quot;מ הוא מצד מציאות הגוף של איש הישראלי כשלעצמו.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקוטי תורה (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראו בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}).<br /> <br /> אבל לאחרי מ&quot;ת ש&quot;ובנו בחרת&quot;{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש (בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב&quot;ה כ&quot;עבד&quot; ש&quot;הוא מצ&quot;ע ובכח עצמו מתקשר כו׳&quot;{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי&quot;ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ&quot;ס יתגלה (עכ&quot;פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש&quot;יתקע בשופר גדול&quot; דלע&quot;ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ&quot;ב (נדפס בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד ע' 42–1339) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו&quot;ז עד מס&quot;נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע&quot;י שהאדם בוחר ג&quot;כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> [[חסידי אומות העולם]] יקומו לתחיה, ואף חלק מהגילויים שיושפעו לבני ישראל בגאולה תלויים ב[[עבודת הבירורים|בירור]] האומות שיתרחש בגאולה{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א בסנהדרין יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה ([[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;* &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot; (אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה (הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד*. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.) ומבואר ב[[חסידות]](מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י) שחלק (ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם) מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות (&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])) שיהיה לע&quot;ל.}}.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}.<br /> <br /> תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> ובפרטיות, בתחיית המתים יהיה ה[[שכר ועונש|שכר]] לה[[גוף]], עבור קיום ה[[מצוות]] [[צדקה]], שמשום זה ועמך כולם [[צדיק]]ים] שעשה עם הגוף, (השכר ל[[נשמה]] עבור [[לימוד התורה]] הוא ב[[גן עדן]]). אך עיקר המעלה של תחיית המתים הוא גילוי מעלת ישראל עצמם{{הערה|ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו, סה&quot;מ מלוקט ג.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> == כבר היה לעולמים ==<br /> {{הפניה לערך מורחב|כבר היה לעולמים}}<br /> * לאחר שפרחה נשמתן במעמד [[מתן תורה]], החזירה הקב&quot;ה על ידי [[טל תורה]]{{הערה|ראה ד&quot;ה אתה הראת, שבועות תשמ&quot;ו, סה&quot;מ מלוקט א.}}.<br /> * בן האישה הצרפית על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|מלכים א פרק יז, פסוקים יז-כד.}}.<br /> * בן האישה מנשי בני הנביאים על ידי [[אלישע הנביא]]{{הערה|מלכים ב' פרק ד, פסוקים יח-לז.}}.<br /> * [[חזון העצמות היבשות]] על ידי [[יחזקאל הנביא]]{{הערה|בשייכותו להגאולה - ראה התוועדות אחש&quot;פ תש&quot;ל ס&quot;ט. הוראה נפלאה מכך ראה התוועדויות תשמ&quot;ו ח&quot;ג ע' 200.}}.<br /> <br /> == [[מעשינו ועבודתנו]] ==<br /> במקום אשר יחזרו לעפרן לפני תחיית המתים, אפשר להתקיים על ידי העבודה של [[ביטול]], ונפשי כעפר לכל תהי'{{הערה|סה&quot;ש תשמ&quot;ח ח&quot;א ע' 277–278 [ד&quot;ה בלע המוות תשכ&quot;ה, סה&quot;מ מלוקט ב הע' 36].}}.<br /> <br /> תחיית המתים ענינה גילוי אור הסובב - למע' מהשכל, זוכים לזה על ידי אמונה למעלה מהשכל{{הערה|תו&quot;מ ח&quot;ו ע' 112.}}.<br /> <br /> עבודת האדם על דרך זמן התחיי', התעסקות בעניני [[עולם הזה]] בלי הנאה בזה{{הערה|אג&quot;ק ח&quot;ד ע' תנב.}}.<br /> <br /> תחיית המתים ב[[עבודת האדם]] היא, כשה[[עקב (איבר)|עקב]] שב[[רגל]] - שהוא נקרא מלאך המוות שבאדם, ולמרות כך האדם פועל שיהיה רץ לדבר מצווה, הרי הוא פועל תחיית המתים{{הערה|ו' תשרי תש&quot;מ ס&quot;י.}}.<br /> <br /> ע&quot;י מצוות, שמגשמיות - הווה ונפסד - מת, ולמרות כך עושים עם זה ומזה מצווה - נצחי, חיות{{הערה|שם=לקוטי|לקוטי שיחות חלק ג' עמוד 1011.}}.<br /> <br /> ע&quot;י עבודת הבירורים, להעלות הניצוץ - שנפל מדרגי', אקרי' מית - לקדושה, תחה&quot;מ{{הערה|שם=לקוטי}}<br /> <br /> == טעימה, מעין, והתחלה ==<br /> חדשים לבקרים דוגמא לתה&quot;מ{{הערה|מדרש איכ&quot;ר ג, ח.}}, וגם עכשיו נשמות חדשות, דוגמא לזה מולד הלבנה{{הערה|ד&quot;ה ויאמר לו יהונתן דש&quot;פ תולדות תשל&quot;א.}}{{הערה|אחש&quot;פ תשי&quot;ט, שיחו&quot;ק (הוצאה חדשה) ע' 289.}}.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> *'''[https://drive.google.com/file/d/1W5Jl1s8oHD16RGn6r7-i2MRYhP997w4s/view צדיקים קמים תחילה - בשלבים]''', בתוך ספר פלפולים 'הבוטחים בהשם' ישיבת תות&quot;ל המרכזית 770 י&quot;א ניסן ה'תשפ&quot;ו עמוד 151<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]<br /> [[en:Techiyat HaMeytim - Resurrection of the Dead]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%99%D7%9F&diff=844493 2026-04-26T19:46:08Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>[[קובץ:יינות.jpg|ממוזער|250px]]<br /> '''יין''', הוא משקה המיוצר מפירות הגפן, שהם מ[[שבעת המינים]] שנשתבחה בהם [[ארץ ישראל]], כן הוא מכונה בנביא{{הערה|שם=משמח אלוקים|[[ספר שופטים]] ט, יג.}} &quot;משמח אלקים ואנשים&quot;. בשל חשיבותו הוא נקרא &quot;'''ראש וראשון למשקים'''&quot;, ונקבעה לו ברכה מיוחדת. ישנם הלכות מיוחדות בנוגע ליין. כמו כן, הוא אחד מהדברים שנסכו על ה[[מזבח העולה|מזבח]].<br /> <br /> ==שמותיו==<br /> היין נקרא בכתובים בשמות רבים:<br /> <br /> תירוש{{הערה|שם=משמח אלוקים|}}{{הערה|דברים יא, יד. יח, ד.}}, דם ענבים{{הערה|ויחי מט, יא. דברים לב, יד.}}, חמר{{הערה|דברים שם. ישעיה כז, ב.}}, עסיס{{הערה|יואל א, ה.}}, יין הרקח{{הערה|שיר השירים ח, ב.}} ([[יין#יינה של תורה|וראה לקמן]]), שיכר{{הערה|במדבר ו, ג. שם כח, ז. משלי לא, ד-ו. ועוד.}}.<br /> <br /> ==ייצור היין==<br /> [[קובץ:יין בוליביה.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הכנת יין בבית חב&quot;ד בבוליביה לקראת [[ליל הסדר]]]]<br /> היין מיוצר בתהליך ממושך הכולל את בחירת הענבים היותר מובחרים, דריכתם (כיום המעיכה נעשית באמצעים מכנים), התססה (תהליך בו חיידקים מסויימים הופכים את ה[[סוכר]]ים שבמיץ לאלכוהול), סינון ויישון (בתהליך ייצור [[מיץ ענבים]] לעומת זאת, עוצרים את התסיסה, ולא מאפשרים לאלכוהול להיווצר).<br /> <br /> אופן נוסף של ייצור היין הוא בהכנסת צימוקים עם [[סוכר]] ומים לכלי, לאחר מספר ימים האופכים המים ליין.<br /> <br /> לאופני הכנת היין השונים (תסיסה, בלי תסיסה, ריכוז האלכוהול, מצימוקים) יש השפעה על דינים שונים.<br /> <br /> ייצור היין המסורתי נעשה במתקן הנקרא יקב. היקב עשוי משני בורות הנקראים 'גת' ו'יקב'. העליון (הגת) הוא אמבטיה שטוחה שבתוכה דורכים את הענבים, וממנו יוצא צינור לבור תחתון (היקב, שיכול להיות גדול ועמוק) - ובו מצטבר היין.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[יקב]]}}<br /> <br /> ==ברכת היין==<br /> ===לפניו===<br /> לפני שתיית היין מברכים ברכה מיוחדת אשר נתייחדה לו: &quot;ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם בורא פרי הגפן&quot;.<br /> <br /> באם באמצע הסעודה הגיע יין משובח יותר, דהיינו, ששתה יין אדום והגיע יין לבן - שהוא יותר בריא לגוף, או שהגיע יין אדום משובח יותר, או ששתה יין לבן וידוע שהאדום הזה הינו יותר משובח, אומרת ההלכה כי צריך לברך עליו: &quot;ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם הטוב והמטיב&quot;.<br /> <br /> הלכה זו תקיפה גם כאשר הגיע סוג יין שלישי, וגם כאשר היין השני היה על השולחן בשעת הברכה הראשונה. אך לא כאשר היין תסס באותה חבית, גם אם ה&quot;יישון&quot; שלו היה בחבית נפרדת. וכן לא על ברכת היין שלאחר ברכת המזון{{הערה|[[סדר ברכת הנהנין]] פרק יב הלכות יג-כא.}}.<br /> <br /> ===לאחריו===<br /> אם שתה יין שלא בתוך הסעודה, צריך לברך אחריו ברכה אחת מעיין שלוש, עם שינוי מהנוסח הרגיל. דהיינו, שמתחיל באמירת &quot;ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם על הגפן ועל פרי הגפן&quot;, וחותם באמירת &quot;ונודה לך על הארץ ועל פרי הגפן ברוך אתה ה' על הארץ ועל פרי הגפן&quot;.<br /> <br /> ===ברכה על ענבים===<br /> אם בירך בטעות, או שבירך על יין והתכוון גם על אכילת ענבים בברכת &quot;בורא פרי הגפן&quot;, יצא{{הערה|סדר ברכת הנהנין פרק א הלכה טז.}}.<br /> <br /> אם אכל ענבים או צימוקים, ושתה יין ובמקום לברך גם &quot;על הפירות&quot; וגם &quot;על הגפן&quot;, הוא בירך רק &quot;על הגפן&quot;, רק אם הוא כיוון בפירוש לצאת ידי חובה הוא יצא. ולכן לכתחילה לא יעשה כן{{הערה|שם הלכות יד-טו.}}.<br /> <br /> ===ראש למשקין===<br /> מכיון שהיין הוא '''ראש לכל המשקין''', לכן הוא פוטר בברכתו - הן בזו שלפניו, והן בזו שלאחריו - את כל המשקאות שהיה בדעתו לשתות, גם אם הוא לא התכוון להוציאם בברכה.<br /> <br /> אם בירך על היין, אך לא שתה ממנו רביעית, בכדי שיתחייב לברך עליו ברכה אחרונה, אבל שתה משאר משקאות רביעית, צריך לברך עליהם &quot;בורא נפשות&quot; אפילו שלא בירך לפניהם{{הערה|שם הלכה כא.}}.<br /> <br /> ===יין צימוקים===<br /> על יין שנעשה מצימוקים ששרו במים מברכים בורא פרי הגפן.<br /> <br /> אם הצימוקים חסרי לחלוחית, דהיינו, שגם אם ידרכו ברגל או שיכתשו אותם בקורה לא תצא מהם לחלוחית, אין לזה דין יין{{הערה|שולחן ערוך אדמו&quot;ר הזקן סימן ערב, הלכה ב.}}.<br /> <br /> בנוגע לכמויות המים והצימוקים, אפילו שהמים תססו יחד עם הצימוקים, צריך שהמים לא יהיו יותר משש פעמים כנגד מיץ הצימוקים עצמם. ואם אפשר, ראוי להחמיר שלא יהיו יותר משלוש פעמים.<br /> <br /> אם עירב דבר נוסף בתערובת היין והצימוקים, אין מברכים עליו בורא פרי הגפן, כיון שספק אם העיקר הוא טעם הצימוקים או הדבר הנוסף. ואין זה כמו הדין{{הערה|סדר ברכת הנהנין פרק ז הלכה ו.}} שאם נתערבו דבש ופילפלין ביין שמכיון שלא נשתנה טעמו לרעה, אין זה משנה את הברכה, כיון שכאן זה עדיין לא יין{{הערה|שו&quot;ת צמח צדק חלק או&quot;ח סימנים כז-כח.}}.<br /> <br /> ==כוס של ברכה==<br /> בשל חשיבותו של היין, בו משתמשים בכדי ל&quot;קדש&quot; את שבתות ומועדי השנה, וכן במצוות הקשורות לבניין בית בישראל:<br /> *[[קידוש]], *[[הבדלה]], *[[ארבע כוסות]] ב[[ליל הסדר]], *[[חופה]], *[[שבע ברכות]], *[[ברית מילה]], *[[פדיון הבן]], *[[ברכת הזימון]] בסיומה של סעודה.<br /> <br /> אחד מסוגי הנדרים הוא ה[[נזיר]]ות, אשר בו האדם פורש מן היין ושאר חלקי הגפן למשך תקופה ממושכת.<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[כוס של ברכה]]}}<br /> <br /> ==שלוש דרגות ביין==<br /> ישנן שלוש דרגות כלליות ביין: שכולו קדושה, המעורב טוב ברע, שמגיע מהקליפות{{הערה|כל פסקה זו על פי &quot;השבת בקבלה ובחסידות&quot; עמ' 442 ואילך.}}.<br /> <br /> ===יין משומר===<br /> היין המשומר מקורו בקדושה, יש בו רק טוב ואפילו לא ניצוץ קלוש וחבוי של רע. הוא מתלבש ומפעיל רק את הכוחות הטובים והנשמה האלוקית של האדם, ואפילו מי שיש בו כוחות לא טובים הרי טיבו וסגולתו המיוחדת לספק אנרגיה ומרץ רק לטוב ולא לרע. יתירה מזו, הוא לא רק משומר&quot; מפסולת אלא גם &quot;שומר&quot;. לא רק מעורר ומפעיל את כוחות הטוב אלא יתירה מזו גם שומר שכוחות הרע ינוטרלו וייעלמו. וכפי שרואים שמי ששותה יין בשעה שהוא עוסק בשמחה והתלהבות בעבודת ה' גורם לו היין לשקוע בכך כל כולו ולשכוח לגמרי מעניני העולם הזה{{הערה|כדברי ה[[אמורא]] [[רבא]]: &quot;חמרא (יין) וריחא (ריח טוב של 'יין מבושם') 'פקחין', מפקחין את דעתו של האדם לה' ולתורתו.}} יין זה הוא קדוש, יין של מצוה – יין שאומרים עליו ברכה בסעודת מצוה ובעת קיום המצוות - שהוא משפיע אך ורק לטוב על יין זה נאמר &quot;משמח (אלוקים) ואנשים&quot;{{הערה|שם=משמח אלוקים}}, היינו, שהוא פועל על אלו הנקראים &quot;אנשים&quot; - שם המתאר אדם המצוי במצב נעלה, מוחין דגדלות<br /> <br /> ===יין המשכר===<br /> זהו יין שמקורו בקליפת נוגה. הוא מעורב טוב ורע, ומשפיע הן על הכוחות הטובים והן על הכוחות הלא טובים - והדבר תלוי באדם עצמו: מי שתוכו טוב יוציא היין את הטוב שבו, מי שיש בו גם רע יוציא זאת היין לחוץ, וכן מי שיש בו רק רע. יין זה הוא יין כשר ומותר בשתיה, אך אינו יין של מצוה אלא חולין. על יין זה נאמר &quot;ישמח לבב אנוש&quot;{{הערה|תהלים קד טו.}}, היינו, יין נחות הפועל על מי שהוא בדרגת &quot;אנוש&quot; - תואר אדם המצוי בדרגה נחותה{{הערה|וכפי שמובא ב&quot;היום יום&quot; (ד' אלול): במעלת מין האנושי, ישנם ארבענ תוארים: אדם - מעלת המוחין והשכל, איש - מעלת הלב והמדות, אנוש - החלישות באחד מהם בשכל או במדות, או בשתיהם, גבר- מתגבר על עצמו למסיר מהעינות ועיכובים להשיג אחת המעלות או בשכל או במדות, היינו דגבר עוסק עם האנוש להבינו למעלת איז או אדם.}}, מוחיו דקטנות.{{הערה|סידור עם דא&quot;ח דף קב עמוד ג.}}.<br /> <br /> ===יין נסך===<br /> הסוג השלישי הוא יין שמקורו מכוחות הטומאה שיש בהם רק רע בלבד. יין זה נותן כוח רק לכוחות ותכונות הרעים של הנפש הבהמית (ולא לטובים), והוא טרף ואסור בשתיה ובהנאה.<br /> <br /> אמנם התורה אסרה רק יין שהתנסך '''לעבודה זרה''' אבל גזרו חכמים{{הערה|יש להעיר, שמשמעות &quot;גזירה&quot; זו היא שבכח החכמים היה &quot;לאסור&quot; (מלשון &quot;לקשור&quot;) לקליפות גם דברים שהתירה התורה.}} שגם '''סתם יינם''' יחשב כיין נסך. ולכן, '''כל''' יין שנגע בו גוי הופך ליין נסך ונאסר - למעט יין שפסול לניסוך על המזבח, כגון שבושל. אמנם בנוגע ל[[כוס של ברכה]] יש מחמירים יותר (דהיינו, יין מבושל שנגע בו גוי: למרות שמותר בשתיה - אסור לכוס של ברכה).<br /> <br /> &quot;יין נסך [[טמטום המוח|מטמטם את המוח]] [[טמטום הלב|ואת הלב]]&quot;{{הערה|ספר השיחות התש&quot;ה (לה&quot;ק) עמודים ל לא.}}, בסיפורי חב&quot;ד ישנם כמה וכמה סיפורים הממחישים{{הערה|לדוגמא: התמים ח&quot;ג עמ' פח-צג ח&quot;ד עמ' פ-פה, לקו&quot;ד ב' ליקוט לב (לה&quot;ק) עמודים 767-786.}} כיצד שתיית יין נסך גורמת לחסמים נפשיים, המונעים מהאדם להתפעל מהאלוקות במוחו ובליבו.<br /> <br /> ==ניסוך היין על המזבח==<br /> בבית המקדש לאחר הקרבת כל קרבן (למעט חטאת אשם ועופות{{הערה|רמבם קרבנות ריש פ&quot;ב.}}), מנסכים על המזבח יין (על כל כבש רבע הין, על כל איל שליש, ועל כל פר חצי), ובשעת הניסוך היו אומרים ה[[לויים]] שירה, ש&quot;אין אומרים שירה אלא על היין&quot;.<br /> <br /> והנה, חז&quot;ל דימו את הקרבת הקרבנות לקריאת שמע, ואת ניסוך היין לתפילין, שכל הקורא קריאת שמע בלא תפילין &quot;כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים&quot;{{הערה|ברכות יד ע&quot;ב.}}. והיינו, שקריאת שמע הוא כדוגמת הקורבנות, ואילו התפילין הם כדוגמת הנסכים.ויובן{{הערה|מאמרי אדמו&quot;ר האמצעי - ח (במדבר ג) א'קצז.}} על ידי משל:<br /> <br /> ===המשל===<br /> הנפש מחיה את הגוף כי זו מהותה – נפש המחיה, אך למרות זאת '''החיבור''' שלה לגוף נעשה באמצעות אכילה. הלחם &quot;סועד את הלב&quot; שיוכל לקבל את אור הנפש, ועל ידי זה יש בכוחו של הלב לקבל את הנפש ברביעית הדם שבו{{הערה|שנעשה מהמובחר שבלחם, שהתברר מהלחם ע&quot;י הקיבה, המעיים והכבד.}}, ואז היא מתאחדת עם הדם ומחיה באמצעותו את כל הגוף. אלא שכל זה הוא רק החיות &quot;הגשמי&quot; של הגוף, ואילו החיות הפנימי מתגלה דוקא בשתיין יין. אנו רואים בחוש שהיין מעורר ומגלה את ההעלם הפנימי של הנפש: &quot;נכנס יין יצא סוד&quot;{{הערה|מסכת סנהדרין ל&quot;ח ע&quot;א.}}, כל מצפוני הלב והמוח מתגלים ע&quot;י היין: פניו מאדימות ומצהיבות ע&quot;י היין דוקא, ואפילו לענין התגלות אור הנעלם מן השכל הוא ע&quot;י היין דוקא, וכמו שאמרו חז&quot;ל &quot;אגברו חמרי אדרדקי כי היכא דלימרו&quot;{{הערה|סנהדרין לח א. מסופר שם שבני ר' חייא ישבו בפני רבי ולא דברו, ציווה רבי שישקו אותם יין, ואכן פתחו פיהם בדברי חכמה.}}, וכן &quot;אמר חמרא וריחנא פקחין&quot;{{הערה|(יומא עו ע&quot;ב. זו הצהרתו של רבא שם ששתיית היין היא שעשתה אותו ל&quot;פיקח&quot;.}} (אלא שאם שותה יותר מדאי – אף על פי שישמח ביותר – אבל מריבוי אור השכל יותר מכחו שאת יתבלבלו כלי המוח, ויתבלבל וירדם). {{ערך מורחב|ערך=[[ניסוך היין]]}}<br /> <br /> ===הנמשל===<br /> כשם שהלחם מחבר את הנפש לגוף (ע&quot;י '''התעלותו''' והזדככותו) כך הקרבנות ממשיכים את האלוקות לקיום העולם (ע&quot;י '''העלאת''' נפש הבהמה). היין{{הערה|ואם כי נסכים הוא לפעמים שם כולל גם למנחה (סולת ושמן), יחד עם זאת עיקרם הוא היין – שרק אותו '''מנסכים''' על המזבח.}} לעומת זאת הוא '''המשכה''': מנסכים אותו &quot;מלמעלה למטה&quot; על המזבח, והוא יורד (ע&quot;י השיתין) מטה מטה עד התהום (לגלות '''שם''' אלוקות ולברר את הדברים הנמוכים ביותר).<br /> <br /> ===הקשר בין יין לתפילין===<br /> בעניין קריאת שמע ותפילין ידוע שקריאת שמע הוא העלאה (מסירות נפש באחד) ואילו תפילין הן &quot;המשכת המוחין&quot;. ונמצא, שקריאת שמע הוא דבר אחד עם עניין הקורבנות, ותפילין הוא עניין הנסכים. והנה, תכלית האדם הוא לגלות אלוקות למטה, בעולם. תנועת ה&quot;רצוא&quot; (קריאת שמע, קרבנות) הוא רק הכנה ותחילת העבודה – עיקר ותכלית העבודה הוא בירור וזיכוך העולם, שנעשה ע&quot;י הנסכים – ובפרט היין.<br /> <br /> ===תכלית ההמשכה עד התהום – ע&quot;י היין דוקא===<br /> שמן רומז לחכמה{{הערה|מנחות פה ע&quot;ב: &quot;מתוך שרגילים בשמן זית, חכמה מצויה בהם&quot;.}} וסולת לדעת{{הערה|ברכות מ' ע&quot;א: אין התינוק '''יודע''' לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן.}}. חכמה היא דביקות ודעת היא התקשרות. דביקות והתקשרות בתורה בפני עצמם אין בכוחם לברר את העניינים התחתונים שבאדם. רק כשמצטרף אליהם היין (הבינה, התבוננות) – דוקא אז יכול האדם לרדת &quot;בשיתין&quot; (שלו) מטה מטה עד &quot;התהום&quot;, ולברר את המים המלוחים שנמצאים שם מששת ימי בראשית{{הערה|שהרי בראשון עדיין לא נבראו מים גשמיים, אלא רק האור והחושך. וה&quot;מים&quot; היו רוחניים. בשני נפרדו: החלק הרוחני שבמים הזדכך והפסולת שבהם התעבה והתגשם ונהיה מים גשמיים (על דרך חבית יין מעורב בשמרים: כשהיא עומדת היין הצלול צף למעלה ומזדכך יותר מאשר כשהיה מעורב בשמרים. והשמרים שוקעים מטה ונהיים גסים יותר מאשר כשעידן אותם היין), ובשלישי הוריד הקב&quot;ה את המים עוד: תמורת היותם שטוחים '''על''' פני הארץ, הקוום במקום אחד – באוקינוס, בתהום.}}, לתת להם את הכח לעלות דרך גידי הארץ ולהפוך למים חיים{{הערה|לקוטי תורה שלח להבין עניין הנסכים, וראה גם ד&quot;ה זה בספר המאמרים תשמ&quot;ג.}}.<br /> <br /> <br /> <br /> <br /> <br /> ==היין מביא לידי שמחה==<br /> ===בהלכה===<br /> ב[[נביא]] מכונה היין &quot;משמח אלוקים ואנשים&quot;{{הערה|שם=משמח אלוקים}}.<br /> <br /> כמו כן, ה[[גמרא]] ב[[מסכת פסחים]]{{הערה|דף ק&quot;ט ע&quot;א.}}, דנה על דיני שמחה ביום טוב, ומסקנתה: &quot;ועכשיו שאין [[בית המקדש]] קיים אין שמחה אלא ביין שנאמר{{הערה|תהלים קד, טו.}} &quot;ויין ישמח לבב אנוש&quot;&quot;. <br /> <br /> וכן נפסק להלכה, ששמחה נגרמת על ידי [[בשר]] ו'''יין''': &quot;הַקְּטַנִּים נוֹתֵן לָהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וּמִגְדָּנוֹת. וְהַנָּשִׁים קוֹנֶה לָהֶן בְּגָדִים וְתַכְשִׁיטִין נָאִים כְּפִי מָמוֹנוֹ. וְהָאֲנָשִׁים אוֹכְלִין בָּשָׂר וְשׁוֹתִין יַיִן שֶׁאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּבָשָׂר '''וְאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּיַיִן'''&quot;{{הערה|[[הרמב&quot;ם]] הל' שביתת יום טוב, ו' י&quot;ח.}}.<br /> <br /> ומטעם זה חובה היא לשתות בכל סעודת יום טוב יין: &quot;מִצְוַת יוֹם טוֹב לְחַלְּקוֹ חֶצְיוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְחֶצְיוֹ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה... וְחַיָּב לִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת וְ'''לִקְבֹּעַ כָּל סְעֻדָּה עַל הַיַּיִן'''&quot;{{הערה|[[שו&quot;ע]] או&quot;ח תקכט א'.}}. <br /> <br /> ===בחסידות - נכנס יין יצא סוד===<br /> בשונה משאר הפירות הוצאת המיץ מהענבים לא נעשית בסחיטה אלא שרק &quot;פותחים&quot; אותם בלבד (ע&quot;י דריסה ברגליים) – והיין זב מאליו (לגת התחתונה). ומפני ש&quot;טבע&quot; היין הוא יציאה מהעלם לגילוי (שהיה מוסתר בענבים ויצא לגילוי), לכן כך הוא פועל על מי ששותה אותו – שפנימיותו מתגלית. זהו הטעם שבשתיה מרובה מאדימות הפנים: כי הנפש מלובשת בדם, והתאדמות הפנים היא גילוי הנפש (וכשמרבים בשתיה יותר מדאי נרדמים, כי פנימיות הנפש מתגלה יותר משיכול הגוף להכיל){{הערה|לקוטי תורה שלח להבין עניין הנסכים.}}. ומכיון שענינו של יין הוא &quot;גילוי&quot; לכן &quot;נכנס יין יצא סוד&quot;, שהרי '''יין''' הוא ב[[גימטריה]] '''סוד''' (70). ומכיון שמתגלית הפנימיות האמיתית, באמת בשעה ההיא כל העני ורש שוכח מצערו, וכל דבר רע יומתק לטוב, ועד שגם איש רע בטבעו להזיק הנה בשמחת היין יהפך לבו להטיב לכולם.<br /> <br /> ועניין זה הוא הן ביין המשמח (מצד שהוא ממתיק הגבורות הקשות), והן ביין המשכר (מצד שיבלבל הדעת ולא ידע בין ימינו לשמאלו - אשר מסיבה זו יוכל גם הוא להתהפך מקצה אל הקצה שיאמר דעתו לטוב על מי שקטרג עליו כל ימיו, מפני בלבול דעתו מן היין){{הערה|מאמרים תקס&quot;ח עמ' 154.}}.<br /> <br /> ===יינה של תורה===<br /> פנימיות התורה מכונה '''יינה של תורה''', דהיינו, שכאשר לומדים תורה, מתגלים הסודות שבה. ועל כן מכונה היין גם כן &quot;יין הרקח&quot;.<br /> <br /> וכך כותב [[השל&quot;ה]]{{הערה|שער האותיות (פד, ב). ומביא שם ראיה מסנהדרין (לח, רע&quot;א) אגברו חמרא אדרדקי; שבת (סז, ב) רע&quot;ק עשה משתה לבנו ועל כל כוס וכוס כו'. ועוד.}}: שזהו שמצינו &quot;קדושים אשר בארץ ששתו לפעמים הרבה יותר מדאי בסעודות גדולות הייתה כוונתם בזה לש&quot;ש. כי מתוך משתה היין היו מבדחי טובא, ומתוך כך אומרים דברי תורה על השלחן הרבה מאד וכפליים לתושיה. דמתוך שמחה מגלה החכם רזי התורה, כי ברבות השמחה יתחזק הכח השכלי שיש בנפש ואז הוא יותר מוכן לגלות תעלומות חכמה, שעל ידי משתה היין יצאו דברי תורה הנקראת סוד&quot;.<br /> <br /> באופן זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חלק לא שיחה ב לפורים.}} מדוע רבא ורב זירא שעסקו בסודות התורה היו צריכים גם לשתיית יין. {{ערך מורחב|ערך=[[יינה של תורה]]}}<br /> <br /> ==דריכת הענבים==<br /> ===נדרשת הן ליין לבן והן לאדום===<br /> דריכה נדרשת הן לענבים לבנים והן לענבים אדומים, ועניינה בעבודת ה' הוא ביטוש. אלא שיש הבדל בין ביטוש הבעלי תשובה (הנקרא &quot;מרירות&quot;) לזה של הצדיקים (הנקרא &quot;שפלות&quot;):<br /> <br /> מרירות בעלי התשובה (דריכת הענבים האדומות) היא כעס על הרע שבו{{הערה|ועבודת &quot;יין המשכר עצמו&quot; היא התבוננות ב'''תוצאת''' החטא – הריחוק שנגרם בעטיו.}}, הכנעה עצומה הבאה מצד טעם ודעת - החשבון היטב באשר הוא חוטא.<br /> <br /> ואילו הביטוש אצל הצדיקים (דריכת הענבים הלבנים) הוא הכנעה ושפלות עצומה בלי חשבון וטעם כלל, והוא הנקרא &quot;כובד ראש&quot;, שהוא שפלות הנפש מצד העצם, שנפשו כעפר לכל{{הערה|שם=תו&quot;ח}}.<br /> <br /> ===אין מביאים אלא מן הרגליות===<br /> אמרו חז&quot;ל{{הערה|משנה מנחות ח ה.}} שאת היין לנסכים אין מביאים אלא מן ה&quot;רגליות&quot;, היינו, גפן שגדלה על פני הקרקע - '''שלא''' הדלו אותה (על עריס).<br /> <br /> והעניין בזה, שבלי ביטוש עצמו אי אפשר. כדי להביא את העלם הנפש לגילוי הוא דוקא ע&quot;י הקדמת עבודת ביטוש עצמו, ועבודה זו נדרשת הן אצל החוטאים והן אצל הצדיקים, שדוקא השפלות היא הגורמת את השמחה בקיום המצוות בפרט ובעבודת ה' בכלל. ולכן יש מעלה בגפנים הגדלים על הקרקע (רגליות), שכשעצם הגידול הוא בשפלות (ולא בהגבהה) זהו למעלה משפלות ודריכה לפי שעה, כי גידולו בעצם בשפלות שגורם הגבהה בעצם. היינו, עבודת הביטוש עצמה לא מספיקה כדי לעורר את השמחה, אלא צריך להיות בשפלות '''תמידית''' – שפלות '''בעצם''' (שלא מתגלית רק בשעת ההתבוננות){{הערה|שם=תו&quot;ח|ראו באריכות ב&quot;דרך חיים ותוכחת מוסר&quot; לרבי האמצעי, בשער התפילה עמ' קב.}}.<br /> <br /> ==איסור הכהנים ביין==<br /> מכיון ששורש הכהנים הוא בחסד{{הערה|וחסד הוא השפעה מלמעלה למטה.}} לכן עבודתם היא בבחינת החדוה שמצד תגבורת אור החסדים, וכדוגמת שמחת הנפש מדבר טוב, או מחכמה חדשה שמבין ועומד על עומקה.היינו, אמנם גם עבודה זו מביאה לגילוי פנימיות הנפש, אבל, אין זה אהבה ותשוקה שבעקבות המרירות על ריחוקו, אלא שמחה על גילוי האלוקות שבנפשו. <br /> <br /> ומכיון שעניינם גילוי הפנימיות בדרך מלמעלה למטה (ולא מלמטה למעלה) לכן הוזהרו הכהנים &quot;יין ושכר אל תשת&quot;{{הערה|ויקרא י, ט.}} – אל תשתו יין דרך שכרותו{{הערה|כריתות יג ע&quot;ב.}}, שהוא עניין עבודת הבע&quot;ת{{הערה|אור התורה ויחי 1944.}}.<br /> <br /> ==עניינו בספירות==<br /> בספירות רומז היין ל[[ספירת הבינה]] ובעבודת השם מסמל על התבוננות בשעת התפילה{{הערה|תורת מנחם חלק כ&quot;ד עמודים 103 - 104.}}.<br /> <br /> ===יין ומים===<br /> מים הוא חכמה ויין בינה. ומאחר ועניין הבינה הוא להתבונן ולהרחיב את נקודת החכמה, יש למזוג את המים (בחינת ה&quot;סופר&quot;) לתוך היין (שהוא בחינת ה&quot;ספר&quot;, תורה שבכתב, כמו שכתוב יינה של תורה). וזהו שנאמר בזוהר על פסוק ויבא לו יין וישת - ארמי מיא בההוא יין{{הערה|זוהר בלק תקפט סע&quot;א.}}, והוא עניין ושאבתם מים בששון: שבזמן שאיבת המים (חכמה) יש לשמוח ולרקוד (עניין הבינה){{הערה|לקוטי תורה דרושים לסוכות פ ע&quot;ב.}}.<br /> <br /> == ראו גם ==<br /> *[[גפן]]<br /> *[[חטא עץ הדעת]]<br /> *[[יין המשומר]]<br /> *[[כוס של ברכה]]<br /> *[[לחיים]]<br /> *[[תקנת המשקה]]<br /> *[[מיץ ענבים]]<br /> *[[יין לבן ואדום]]<br /> == לקריאה נוספת ==<br /> * סידור עם דא&quot;ח, ד&quot;ה להבין ענין הזימון.<br /> * סה&quot;מ תקס&quot;ו ח&quot;א ד&quot;ה בגמ' דרש רב עוירא, ד&quot;ה הנותן שלג, וד&quot;ה ענין יין המשומר.<br /> * ספר הליקוטים ערך יין.<br /> * לקו&quot;ש חלק לא שיחה ב לפורים.<br /> * דרך חיים ותוכחת מוסר (להרבי האמצעי) בשער התפילה, דף ק ע&quot;ב, אות צה ואילך.<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> * [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&amp;id=62945 היין החב&quot;די המפורסם ביותר] - סיור מצולם במפעל המייצר את יין ברטנורא שבהשגחת הרב [[גרשון מענדל גרליק]]{{וידאו}} - {{אינפו}}<br /> *[http://chabad.info/בעין-העדשה/מה-עושה-בקבוק-קוקה-קולה-בהתוועדות-של-הר/ מה עושה בקבוק קוקה קולה בהתוועדות של הרבי?] {{אינפו}}<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:מאכלים ומשקאות]]<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:מושגים במבט החסידות]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A0%27_%D7%90%D7%9C%D7%A4%D7%99%D7%9D_%D7%99%D7%95%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%AA&diff=844482 2026-04-26T19:46:08Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''נ' אלפים יובלות''' הם מחזורים שונים של שנות קיום העולם (או עולמות נוספים) על פי החשבון המובא בספרי ה[[קבלה]]{{הערה|על פי חשבון זה, ששת אלפי שנות קיום העולם ו[[האלף השביעי]] בו &quot;חד חרוב&quot; הם שמיטה אחת. כמוה ישנם שבע שמיטות, ולאחריהם יובל - סך הכל, חמשים אלף שנה. ומחזור זה חוזר על עצמו חמשים אלף פעמים - סך הכל 2,500,000,000 שנים.}}. מחזורים אלו (על פי ביאור ה[[תורת החסידות|חסידות]]) מבטאים עולמות [[רוחניות|רוחניים]] זה על גבי זה, כאשר מבין כולם רק ה&quot;שמיטה&quot; (שבעת אלפי השנים) שלנו היא [[גשמיות|גשמית]].<br /> <br /> ==ענינם==<br /> ===בקבלה===<br /> נאמר ב[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צז, א.}}: &quot;אמר רב קטינא: [[שית אלפי שני הוו עלמא]] וחד חרוב, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא&quot;. היינו שמשך קיום העולם נחלק לשישה אלפים ולאחריהם ה[[לעתיד לבוא#אלף השביעי|אלף השביעי]], &quot;חד חרוב&quot;{{הערה|משמעותו של ה&quot;חרוב&quot; אינה חורבן וכליון, אלא ביטול המציאות הגשמית וההעלם, ושלימות ה[[שכר]] והעונג ב[[אלוקות]] (ראה [[ספר הליקוטים דא&quot;ח צמח צדק]] ערך חרוב, חד חרוב. ועוד).}} - כמו מחזור ששת ימי המעשה ואחריהם יום ה[[שבת]], וכן ששת שנות העבודה ואחריהם ה[[שמיטה]].<br /> <br /> על יסוד זה, מבואר ב[[קבלה]]{{הערה|ספר התמונה (מיוחס ל[[רבי נחוניא בן הקנה]]). וראה הערת אדמו&quot;ר שליט&quot;א בספר המאמרים [[תרפ&quot;ד]] ע' רמח.}} שמחזור זה - של &quot;שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב&quot; - הוא שמיטה שניה, ולפניה הייתה עוד שמיטה אחת (שעליה נאמר{{הערה|בראשית רבה ג, ז.}} &quot;[[הקב&quot;ה]] בונה עולמות ומחריבן&quot;). ועל פי זה קבעו המקובלים האחרונים שיהיו עוד חמש שמיטות נוספות, ובסך הכל שבע שמיטות - כנגד [[שבע המידות דאצילות|שבע המידות]]. במקומות אחרים מובא שעל פי חשבון זה, של שבע שמיטות ולאחריהן יובל, יהיו 50 אלף מחזורים כאלו (נ' אלפים יובלות){{הערה|1=המקור הראשון לכאורה לחשבון נ' אלפים יובלות הוא ה[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20764&amp;st=&amp;pgnum=120&amp;hilite= ש&quot;ך על התורה ריש פרשת בהר] (לרבי מרדכי הכהן, ממקובלי [[צפת]]). [וב[[רבינו בחיי|בחיי]] על התורה - בהעלותך י, לה - אומר שישנם &quot;ח&quot;י אלף יובלין&quot;]. ב[[תורת החסידות|חסידות]] מובאת כמה פעמים בפשיטות שיטה זו בהמשך לחשבון השמיטות שבספר התמונה. ראה [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15919&amp;st=&amp;pgnum=272&amp;hilite= מאמרי אדמו&quot;ר האמצעי דברים ע' רסח בהערה].}}.<br /> <br /> [[האריז&quot;ל]]{{הערה|בשער מאמרי הרשב&quot;י לאד&quot;ר (מד, ב), בס' הלקוטים פ' כי תשא, שם פ' קדושים. - ראה גם כן שיעור קומה להרמ&quot;ק סי' פג, לבנת הספיר (ירושלים, תרע&quot;ג). - הערת אדמו&quot;ר שליט&quot;א בספר המאמרים תרפ&quot;ד ע' רמט.}} חולק על דעת מקובלים אלו, ואומר שאין עוד שמיטות [[גשמיות]] כמו שלנו.<br /> <br /> ===בחסידות===<br /> ב[[תורת החסידות]] מבואר{{הערה|[[תורה אור]] שמות נא, ד. דרך מצוותיך מצות עבד עברי}}, שגם לדעת האריז&quot;ל הייתה שמיטה לפני העולם שלנו - אך לא כעולם [[גשמיות|גשמי]], אלא [[עולם התוהו]]. על פי זה, לומד [[הרבי]] בדעתו שמודה הוא גם לשאר השמיטות והיובלות שיהיו קיימים כעולמות [[רוחניות|רוחניים]]{{הערה|שם=נח|שיחת ש&quot;פ נח [[תשמ&quot;ט]] הערה 34 ובשוה&quot;ג שם. אגרות קודש מכתב ה'קלד (אגר&quot;ק חי&quot;ד ע' שס&quot;א-שס&quot;ב. לקו&quot;ש ח&quot;י ע' 175).}}.<br /> <br /> ועפ&quot;ז מבואר בחסידות פעמים רבות, וכן מבאר הרבי{{הערה|שם=נח}} - שכל השמיטים ויובלות הם רוחניים, והשמיטה שלנו - שית אלפי שנין דהוי עלמא - היא [[העולם הזה|העולם הגשמי]] היחידי. מכך גם מובן, שעל ידי מעשינו ועבודתנו מתעלים גם כל הנ' אלפים יובלות{{הערה|שיחת ש&quot;פ נח הנ&quot;ל. [[מאמר]] ד&quot;ה להבין ענין שמחת תורה תשמ&quot;ג. ועוד.}}.<br /> <br /> ענין כל שמיטות ויובלים אלו מבואר בחסידות{{הערה|[[לקוטי תורה]] קרח נב, ג. תורה אור מג&quot;א צו, א. ספר המאמרים תקס&quot;ב ע' יז. [[שערי תשובה]] שער התפילה סט, ג. [[דרך מצוותיך]] מצוות ציצית. ועוד.}} שהם עולמות רוחניים זה למעלה מזה. היינו, שכאשר העולם שלנו בשית אלפי שנין יגיע לשלימותו אחרי כל העליות שבו - יקבל השכר ב[[לעתיד לבוא#אלף השביעי|אלף השביעי]], שהוא סוף ושלימות העליות ובו תהיה [[מנוחה]] (כמו יום ה[[שבת]] לאחרי השבוע, ושנת ה[[שמיטה]] לאחרי ששת השנים). ובשמיטה זו, יגיע [[עולם העשייה הגשמי|עולם העשייה]] שלנו למדריגת [[עולם האצילות]], ו[[עולם האצילות]] יתעלה למעלה עליונה יותר. אמנם, מה שלגבי שמיטה זו שלנו נקרא שלימות, בעולם עליון יותר נחשב רק כתחילת הבריאה - שית אלפי שנין, ושלימות השכר בשמיטה הבאה הוא בהתעלות לעולם עליון יותר. וכן הלאה עליה לאחר עליה.<br /> <br /> לאמתו של דבר, היו יכולים להיות עוד הרבה יותר עליות בשמיטים ויובלות לאין קץ, אלא שעלה ברצונו שיהיו נ' אלפים יובלות{{הערה|סה&quot;מ תקס&quot;ב ע' רס. שערי תשובה שער התפילה כט, ב.}}.<br /> <br /> ==דרגתם==<br /> מבואר{{הערה|לקוטי תורה קרח שם. סה&quot;מ תקס&quot;ב ע' רכח. דרך מצוותיך מצוות ציצית. ספר הליקוטים דא&quot;ח צ&quot;צ ערך יובל. ועוד.}}, שכל ענין זה של נ' אלפים יובלות זה למעלה מזה - הוא רק באור ה[[ממלא כל עלמין]], המתלבש בכל עולם ועולם לפי דרגתו, ובהתלבשותו והשתלשלותו של אור זה בעולמות ישנן חילוקי מדרגות אלו של נ' אלפים יובלות. כל עולמות אלו כלולים ב[[ספירת המלכות]], שהיא רק &quot;[[שם]]&quot; והארה מ[[אור אין סוף]]{{הערה|מאמר ד&quot;ה כנשר יעיר קנו תשי&quot;ט. ושם, שעל זה נאמר (תהלים קמה, יג) &quot;מלכותך מלכות כל עולמים&quot;, &quot;'''כל'''&quot; בגימטריא חמשים - שהם החמשים אלף יובלות הכלולים במלכות. ונקראים &quot;עולמים&quot;, היינו שלגבי מה שלמעלה מהם חשובים כהעלם.}}.<br /> <br /> אמנם לגבי אור ה[[סובב כל עלמין]] אין מקום לחילוקי מדרגות אלו, אלא כל העולמות הם בשווה. ולכן, תכלית שלימות ה[[שכר]] וגילוי האור האלוקי, אינה בעליות של עולמות אלו, אלא ב[[עולם התחיה]] שבו יתגלה אור הסובב{{הערה|לקוטי תורה ודרך מצוותיך שם.}}.<br /> <br /> ==השמיטה הראשונה והשניה==<br /> ההבדל בין השמיטה הראשונה - שהייתה שמיטת ה[[תוהו]], לשמיטה השניה - שהיא שמיטת ה[[תיקון]] ([[העולם הזה]]):<br /> <br /> שמיטת התוהו הייתה שמיטת ה[[חסד]] - ולכן אז לא היו דינים, [[צמצום|צמצומים]] וירידות. לעומתה השמיטה שלנו היא שמיטת הפחד וה[[גבורה]] - ומכאן הירידות הגדולות שלה (כמו החטאים הגדולים שסילקו את ה[[שכינה]] מיד בתחילת ה[[בריאת העולם|בריאה]], החל מ[[חטא עץ הדעת]]), וכן הצרות כמו [[חורבן בית המקדש|חורבן בתי המקדש]], ושאר הדינים שהיו בה{{הערה|תורה אור שמות נא, ד. [[תורת חיים]] שמות נט, א. בביאור הטעם שתוהו שייך לחסד ותיקון לגבורה - ראו בארוכה תורת חיים שם, וכן בד&quot;ה ויהי לי [[שור]] תרס&quot;ח (סה&quot;מ תרס&quot;ח ע' מז) וד&quot;ה ואתם הדבקים [[תרפ&quot;ד]] (סה&quot;מ [[תרפ&quot;ד]] ע' רמח).}}.<br /> <br /> אך לאידך, יש לשמיטה זו מעלה, כיון שלעולם התיקון (שעיקרו הוא [[כלים]]) יש מעלה על פני עולם התוהו (שעיקרו הוא [[אורות]]), ששורש הכלים נעלה יותר משורש האורות - כיון ש[[נעוץ תחלתן בסופן]].<br /> <br /> משמיטת התוהו נמשכו לשמיטת התיקון נשמותיהם של חנוך ו[[משה רבינו]], על מנת לתקן את עולם זה ולהמשיך בו את האורות האלוקיים של התוהו{{הערה|וכן נשמת למך, אלא שהיא לא נמשכה כדי לתקן - ראה הערת אדמו&quot;ר שליט&quot;א בתו&quot;א שם.}} זו הסיבה שמשה רבינו התקשה לקבל את השליחות [[יציאת מצרים|לגאול את בני ישראל]], וטען{{הערה|שמות ד, י.}} &quot;כבד פה וכבד לשון אנכי&quot; - כיון שבשרשו הנעלה בתוהו היו אורות גדולים ביותר, שהכלים של עולם התיקון לא היו יכולים להכיל (בענוותנותו חשב שזהו מכיון שחסרה לו מעלת הכלים של התיקון, ולאמתו של דבר היה זה מצד גודל מעלת ריבוי האורות שהיו לו). לכן נזקק משה לנתינת כח מיוחדת מ[[הקדוש ברוך הוא]], שיוכל לחבר את האורות המרובים של התוהו עם הכלים המרובים של התיקון.<br /> <br /> ==לקריאה נוספת==<br /> *[[אדמו&quot;ר הזקן]] - תורה אור שמות נא, ד; ספר המאמרים תקס&quot;ב ע' רס<br /> *[[אדמו&quot;ר האמצעי]] - תורת חיים שמות נט, א. שערי תשובה, שער התשובה הא', פרק יב ואילך<br /> *[[הצמח צדק]] - ספר הליקוטים דא&quot;ח צמח צדק, ערך יובל<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[en:50,000 Jubilees]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%AA_-_%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%9C_%D7%91%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95&diff=844481 2026-04-26T19:46:08Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>{{סדר ההשתלשלות}}<br /> המושג '''יכולת''' מסביר איך יתכן שמ[[אחדות ה'|אחדות פשוטה]] יתהווה ריבוי.<br /> <br /> '''במקור''' הדברים מוסבר שה&quot;יכולת להאיר&quot; שייכת לדרגה הנקראת &quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, שהוא הדרגה העליונה משתי הדרגות ב[[אור אין סוף]] שלפני [[צמצום הראשון|הצמצום]]{{הערה|היינו, &quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, ו&quot;אור אין סוף שלפני הצמצום&quot;. (ולהעיר, שבפרטיות יותר כלולה הדרגה התחתונה עצמה משתי דרגות פרטיות: &quot;עצם האור&quot; ו&quot;התפשטות האור&quot;). תמצית ביאור הדרגות ופרטים שונים בהן הוסברו ונסמנו ב[[ספר הערכים]] חב&quot;ד (כרך ג') בערך &quot;אור אין סוף – דרגות שבו&quot;).}} (ובלשון חז&quot;ל נקראת דרגה זו '''[[הוי&quot;ה (שם)|שמו]]''' של הקב&quot;ה, כפי שאמרו{{הערה|שם=פרקי דרבי אליעזר|פרקי דרבי אליעזר פ&quot;ג.}} &quot;עד שלא נברא העולם היה הוא '''ושמו''' בלבד&quot;).<br /> <br /> '''במאמרים מאוחרים''' יותר &quot;לוקחים&quot; מושג זה כדי להסביר כמה עניינים דומים &quot;נמוכים&quot; יותר.<br /> <br /> ==מקור המושג==<br /> מושג זה הוא &quot;חידוש&quot; של [[תורת החסידות]]{{הערה|שם=לקוטי תורה|בקיצור [[לקוטי תורה (ספר)|בלקוטי תורה]] ואתחנן ב ג, ובאריכות והסבר גדולים ב[[המשך יום טוב של ראש השנה תרס&quot;ו|המשך תרס&quot;ו]] ד&quot;ה כי עמך מקור חיים, עמ' רמד ובהמשך שם רמח (בהוצאה הישנה מתחיל מעמ' קפג).}}. החסידות אמנם מייסדת את הביאור על מאמר רז&quot;ל &quot;קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד&quot;{{הערה|שם=פרקי דרבי אליעזר}} ועל מאמר הזוהר &quot;לאו אינון נהורין&quot;{{הערה|פרשת נח, ס&quot;ה ע&quot;א.}}, אבל למעשה כל העניין כולו (כולל כל השמות המוזכרים בפסקה הקודמת) הם &quot;חידוש&quot; של החסידות{{הערה|שם=לקוטי תורה}}, המסבירה ומרחיבה סוגיה זו ל[[אורך ורוחב (ספירת הבינה)|אורכה לרוחבה]] ולעומקה{{הערה| לאורכה: הסברים ארוכים, משלים ודוגמאות ה&quot;מורידים&quot; את ההשכלה מטה מטה עד ששכל אנושי יכול להבינה. לרוחבה: בהרחבה ובפירוט. לעומקה: להפשיטה מגשמיות. ישנם בנושא זה כמה ביאורים בהמשך תרס&quot;ו, מהרבי הריי&quot;ץ ועד לתורת הרבי, לוקטו, תומצתו ונסמנו בספר הערכים חב&quot;ד בערך אור אין סוף (בעיקר בעניין הדרגות והספירות שבו).}}.<br /> <br /> ==הצורך במושג==<br /> עד המשך תרס&quot;ו היה בסדר ההשתשלות עניין יסודי שלא היה מוסבר כל צורכו: כיצד יתכן שיצא{{הערה|באיזה אופן שלא יהיה: אם בהמשכה אם בהארה או בכל אופן אחר.}} ריבוי מאחדות? דמאחר וה' יתברך הוא אחד ב[[אחדות פשוטה]]{{הערה|בשונה מגוף האדם, שהוא אמנם גוף אחד אבל מורכב מאיברים רבים וכן ישנם כמה וכמה בני אדם - הנה ה' יתברא אינו מורכב ח&quot;ו מחלקים וגם אינו ראשון ח&quot;ו מכמה אלא הוא אחד יחיד ומיוחד מכל צד ופינה.}} – כיצד יתכן שיצא '''ממנו''' ריבוי (עשר ספירות ואח&quot;כ ריבוי נבראים)? ואולי הטעם שדוקא הרבי הרש&quot;ב האריך להרחיב ולהסביר כאן, כי עיקר עניינו היה להביא אפילו את העניינים המופשטים ביותר להבנה והשגה &quot;כמו נגלה&quot;{{הערה|שלצורך זה פתח את [[ישיבת תומכי תמימים]]. לגבי הסברת הצורך והחיוב ללמוד חסידות כמו נגלה וכיצד זה אפשרי ראה ב[[קונטרס לימוד החסידות]] (פרק י&quot;א ואילך). לגבי מקור הפתגם שאופן לימוד החסידות צריך להיות &quot;כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה&quot; ראה אגרת קודש (של הרבי הריי&quot;ץ) שנדפסה ב&quot;התמים ח&quot;א עמ' יג.}}, ולכן דוקא בתורתו{{הערה|שם=לקוטי תורה}} מצאנו אריכות והרחבה עצומה בביאור עניין מופשט זה.<br /> <br /> ==המשל והנמשל==<br /> '''יכולת''' לעשות משהו שונה בתכלית מ&quot;כח&quot; (פוטנציאל לאותו הדבר). כשאומרים על מישהו ש&quot;בכח&quot; הוא מסוגל לדבר זה, המשמעות היא ששורש הדבר כבר נמצא אצלו (לדוגמא, לאדם מבוגר שיש כח לזרוק אבן למרחק גדול יותר מאשר ילד קטן, הנה עוד לפני שזרק את האבן הכח לזה כבר קיים אצלו בפועל). לעומת זאת כשאומרים על מישהו שיש לו &quot;יכולת&quot; לאותו הדבר הכוונה היא שכשם שהוא יכול לעשותו כך '''בשווה ממש''' הוא יכול גם שלא לעשותו. כלומר, בעוד &quot;כח&quot; הוא מציאות (או מקור או שורש למציאות{{הערה|כהפתגם הידוע &quot;אין כח בלא פועל&quot;.}}), הנה מצד ה&quot;יכולת&quot; '''מושללת'''{{הערה|שם=ספר הערכין|ספר הערכין, אור אין סוף – מדרגות שבו, אות ב'.}} המציאות לגמרי{{הערה|דמאחר והעצמות '''מובדלת''' מהאור, לא שייך לומר שכלול בה &quot;אור&quot;, אלא רק שיש בה &quot;יכולת&quot; להאיר (או שלא להאיר). היינו, אם קיום או אי קיום ה&quot;אור&quot; הם בשווה ממש הרי שאין לאותו &quot;אור&quot; שום שורש ושום מקור ביכולת.}}.<br /> <br /> ובנמשל, 'יכולת' היא &quot;קו התפר&quot; או &quot;נקודת החיבור&quot; שבין אחדות ה' הפשוטה לריבוי, הנקודה '''הכללית''' הראשונה בה נעשה המעבר מאחדות לריבוי{{הערה|והוא &quot;אור הכלול בעצמותו&quot;, וכפי שיתבאר בהמשך.}}.<br /> <br /> ==ה[[משל]] להבנת עניינה==<br /> כדי לקרב לשכלנו ולהמחיש כיצד המושג &quot;יכולת&quot; שולל כל [[מציאות]] שאינה עצם האלוקות מביאים בחסידות '''ארבעה''' משלים{{הערה|מובאים במילים פשוטות ומוסברות בנספח לפניני תניא חלק א'.}}: שלושה משלים זה למעלה מזה כדי להסביר מה '''לא''' נקרא יכולת, ומשל נוסף להסביר מה עניינה שלה.<br /> <br /> לגבי ההבדל בין ה[[ספירות]] (ד[[אצילות]]) לבין שורשן (ש[[בכתר]], ב[[אריך אנפין]]) מובא משל מההבדל בין ה[[אש]] כפי שהיא גלויה וכפי שהיא ב[[גחלת]]: הספירות דאצילות נקראות &quot;[[גילוי ההעלם]]&quot; בלבד; כשם שבגחלת אין אש גלויה אבל מציאות אש כן קיימת בה{{הערה|ויש בזה כמה פרטים נוספים ואין כאן מקומם.}}, כך שורש הספירות שבכתר הוא כביכול מציאות ממשית של ספירות - אלא שהן כלולות במקורן ולכן אינן נרגשות. למעלה מזה הן הספירות כפי שהן בדרגת [[עולם העקודים]]. בעקודים עשר הספירות &quot;עקודות בכלי אחד&quot;, היינו שהן דבר אחד ממש עם פשיטות האלוקות. והמשל לזה{{הערה|וזהו המשל השלישי: אש גלויה, אש שבגחלת, אש שבצור החלמיש.}} הוא מהאש כפי שהיא באבן הצור: כשם שב[[אבן צור|אבן הצור]] אין '''שום מציאות''' אש (אלא רק &quot;תכונה&quot; או &quot;כח&quot; שביכולה להוציא אש) כך הספירות דעקודים אינן מציאות ספירות כלל{{הערה|ולדרגה זו קרא הרמ&quot;ק (בפרדס בשער סדר האצילות (שער ה') פרק ד, ובשער הצחצחות (שער יא) פרקים ג', ו'.) &quot;[[עשר ספירות הגנוזות]]&quot;, ומוסבר בכמה מקומות ב[[כתבי האר&quot;י]] שהוא עניין עולם ה&quot;[[עקודים]]&quot;.}}.<br /> <br /> ועל זה מוסיף הרבי הרש&quot;ב{{הערה|בהמשך תרס&quot;ו.}}, שגם משל זה אינו מסביר עדיין את &quot;[[ממוצע|נקודת החיבור]]&quot; בין ריבוי (עשר ספירות) לפשיטות (אחדות ה' הפשוטה), כי בסופו של דבר גם התכונה להוציא אש היא תכונה '''נוספת''' על האבן עצמה, תכונה '''של''' האבן (ולא חלק ממנה עצמה), ומביא את המשל הרביעי - עניין ה&quot;שם&quot;: לילד אין '''שום שייכות''' לשם מסויים עד שבפועל נותנים לו את שמו, כל עוד לא קראו לו בשמו. כשם שאפשר לקרוא לו בשם פלוני כך '''בדיוק''' באותו אופן, בשווה '''ממש''' אפשר לקרוא לו גם בשם אלמוני. לפני שקראו לו בשמו ישנה רק '''אפשרות''' לקרוא לו שם, אבל אין שום 'מציאות' של שם, ואפילו לא 'תכונה' של שם - ישנו רק 'הילד עצמו' '''בלבד'''. משל זה מסביר הייטב את אותה 'נקודת החיבור' שחפשנו בין הפשטות לריבוי, והוא המשל על הספירות כפי שהן באור אין סוף שלפני הצמצום: מצד אחד לא רק שאין כאן מציאות ספירות אלא גם לא שום שורש להן, אבל מצד שני כבר יש כאן 'אפשרות' לספירות.<br /> <br /> ==אור הכלול בעצמותו==<br /> היכולת &quot;נמצאת&quot; כאמור בדרגת האור הכלול בעצמותו (הנעלית מאור אין סוף שלפני הצמצום). דרגה זו אינה כלל [[אור]] ואדרבה - היא '''מושללת''' האור הנמשך ממנה משלוש בחינות: א. שאינה אור, ב. שאינה עניין האור וג. שאינה בגדר האור{{הערה|ובפרטות: אינה אור, כי היא &quot;תכונה&quot; של העצמות (שביכולתה &quot;להאיר&quot;), ומכיון שביכולתה גם שלא להאיר - נמצא שקודם שנמשך האור אין לו מציאות כלל. אינה עניין האור, כי מובן ופשוט שבעצמות ממש לא שייך שום דבר נוסף עליו, ומכיון שדרגה זו כלולה בעצמות - נמצא שאיננה דבר נוסף עליו אלא תכונה '''שלו'''. אינה בגדר אור, כי גדר האור הוא &quot;להאיר&quot;, ומכיון שה[[עצמות ומהות|עצמות]] לא מוגדר בשום גדר - נמצא שאור הכלול בעצמותו מושלל גם מגדר האור. [[ספר הערכים]] חב&quot;ד, אור אין סוף דרגות שבו, אות ב.}}.<br /> <br /> ומכיון שאינה אור, לכן היא שונה מהאור הנמשך ממנה, וכמה עניינים: א. שהיא מאוחדת עם העצמות ממש (בשונה מהאור הנמשך, שהוא &quot;מציאות&quot;), ב. מכיון שהיא מאוחדת עם העצמות היא נצחית, ולכן היא [[אמת לאמיתו]] (ולא [[אמת]] &quot;סתם&quot; כאור הנמשך), ג. דרגה זו [[קדמון|קדומה]] כקדמות העצמות (וזהו שעד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד, שגם &quot;שמו&quot; היה קודם שנברא העולם, והיינו, אור הכלול בעצמותו){{הערה|להרחבה ומקורות לגבי שינויים אלו ועוד ראה [[ספר הערכים]] חב&quot;ד, אור אין סוף דרגות שבו, אות ב.}}.<br /> <br /> אלא שדרגה זו אינה כלל &quot;אור&quot;, אלא רק '''יכולת''' להאיר.<br /> <br /> ==&quot;יכולת&quot; ב[[שם המושאל]]==<br /> במקומות רבים בחסידות מושאל המושג המקורי של 'יכולת' לשני עניינים פרטיים שגם בהם אנו מוצאים מעין מעבר מאחדות פשוטה לריבוי.<br /> <br /> ;א. [[עשר ספירות הגנוזות]]<br /> כיצד יתכן שמאור אין סוף שלפני ה[[צמצום הראשון|צמצום]] (שהוא אור פשוט) יתהוו עשר ספירות? מוסבר בזה שאכן עשר הספירות שבו שונות ונעלות ומובדלות מכמה וכמה בחינות מהספירות שאחרי הצמצום, ועד שאינן כלל &quot;מציאות&quot; בפני עצמן אלא רק '''יכולת''' לעשר ספירות, שיכולות להתהוות מהן '''אחרי''' הצמצום{{הערה|ספר הערכים ח&quot;ג, אור אין סוף – ספירות שבו, אות ה'.}}.<br /> <br /> ולעניין זה 'יכולת' אינה באור &quot;הכלול בעצמותו&quot; אלא באור שכבר נמשך (אור אין סוף שלפני הצמצום). היינו, דלמרות שדרגה זו הינה כבר &quot;מציאות&quot; לגבי האור הכלול בעצמותו{{הערה|ועד כדי כך שאור הכלול בעצמותו '''שולל''' דרגה זו, והוא רק &quot;יכול&quot; להוציאה או שלא להוציאה}}, הנה לגבי האור שאחרי הצמצום ובפרט לגבי עשר הספירות היא נחשבת לאחדות פשוטה ורק &quot;יכולה&quot; להוציא עשר ספירות (ולא מוכרחת בזה).<br /> <br /> ;ב. [[אדם קדמון]]/ נפש נושא כוחות<br /> בדרגה נמוכה עוד יותר מובא מושג ה&quot;יכולת&quot; כדי להסביר כיצד נמשכים העולמות מדרגת אדם קדמון, וכיצד נמשכים [[כוחות הנפש]] מ[[עצם הנפש]]. דהאופן בו כלולים כל פרטי העולמות בא&quot;ק אינו שיש שם מקור להם אלא רק זה שיש ביכולתו להוציאם, וכדוגמת עצם הנפש לעומת כוחות הנפש ([[שכל ומידות]]).<br /> <br /> תורת החסידות מכנה דרגה זו בשם &quot;נפש נושא כוחות&quot;, לומר שבבחינה זו אין שום עניין מלבד הנפש עצמה (גם לא עניין ה[[יחוד (קבלה)|מיוחד]] עם הנפש), כי זה שהנפש נושא כוחות הוא רק '''יכולת''' הנפש{{הערה|ספר הערכים חב&quot;ד ח&quot;ג, &quot;אור אין סוף – ספירות שבו&quot;, אות ג בהערה 75 (ובפרט בבמילואים להערה זו בחלק ד' עמ' תרטו) - שם נתבאר, וגם נסמנו המאמרים המדברים בזה.}}.<br /> <br /> ולגבי עניין זה משייכים את ה&quot;יכולת&quot; לא&quot;ק (או לדרגת הנפש כפי שהיא &quot;נושאת כוחות&quot;), למרות שלגבי אור אין סוף שלפני הצמצום דרגה זו היא כבר &quot;מציאות ממש&quot;.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:סדר השתלשלות]]<br /> [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99_%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94_%D7%9C%D7%92%27_%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA&diff=844479 2026-04-26T19:46:08Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''לקוטי תורה לג' פרשיות''' הוא ספר חסידות של [[אדמו&quot;ר המהר&quot;ש]], שיצא לאור בשנת [[תרמ&quot;ד]]. הספר מבוסס על [[מאמר]]י החסידות של [[אדמו&quot;ר הזקן]] בספרו [[תורה אור]] לשלוש הפרשיות הראשונות בתורה: [[פרשת בראשית|בראשית]], [[פרשת נח|נח]] ו[[פרשת לך לך|לך לך]]. עקב תחבולות של מתנגדיו, הושמטו רובם ככולם של הגהות וביאורי אדמו&quot;ר המהר&quot;ש מהספר, ונשארו בעיקר הגהותיו וביאוריו של אביו [[הצמח צדק]].<br /> <br /> ==רקע==<br /> בספר [[תורה אור]] של אדמו&quot;ר הזקן (על חומשים [[חומש בראשית|בראשית]] ו{{קח|חומש |שמות}}) מודפסים מאמריו של אדמו&quot;ר הזקן בלבד, כמעט בלי הוספות והגהות מאדמו&quot;ר הצמח צדק<br /> - בשונה מהספר המקביל [[לקוטי תורה]] (על חומשים {{קח|חומש |ויקרא}} {{קח|חומש |במדבר}} {{קח|חומש |דברים}}). אדמו&quot;ר המהר&quot;ש, בנו של הצמח צדק, החל בהכנת המאמרים מתורה אור על פרשיות ספר בראשית עם הגהות וביאורים של הצמח צדק וכן הרבה הגהות וביאורים משלו. באופן זה נערכו והוכנו לדפוס מאמרים על שלוש הפרשיות הראשונות של חומש בראשית: {{קח|פרשת |בראשית}}, {{קח|פרשת |נח}} ו[[לך לך]].<br /> <br /> אדמו&quot;ר המהר&quot;ש לא הספיק להדפיס את הספר לפני הסתלקותו. אם כי, [[הרבי]] מספר שספר זה מרומז בדברים שאמר לרעייתו [[הרבנית רבקה]] לפני הסתלקותו: {{ציטוטון|אני אעלה ל&quot;ב מעלות למעלה, ואת תעלי ל&quot;ב מעלות למטה}}. [[הרבי הריי&quot;צ]] שסיפר זאת, הסביר של&quot;ב המעלות למטה של הרבנית - הם 32 שנות חייה מהסתלקות בעלה ועד פטירתה; ול&quot;ב המעלות למעלה - הם 32 המאמרים שהודפסו בספר לקוטי תורה לג' פרשיות{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/admur/tm/2/20/160.htm שיחת ש&quot;פ ויגש תשי&quot;א]. [http://www.chabadlibrary.org/books/admur/tm/4/35/309.htm יו&quot;ד שבט תשי&quot;ב] (- ושם, &quot;'''ל&quot;א''' מדרגות&quot; כנגד &quot;'''ל&quot;א''' מאמרים&quot;).}}.<br /> <br /> ==הדפסת הספר והתחבולות==<br /> לאחר הסתלקות אדמו&quot;ר המהר&quot;ש מינתה רעייתו הרבנית את ר' [[משולם רייך|משולם (שילם) רייך]], חתנו של רבי [[ברוך שלום (בן אדמו&quot;ר הצמח צדק)|ברוך שלום]] בן הצמח צדק, לטפל בהדפסת הספר. ר' שילם נסע ל[[ווילנה]] על מנת להדפיס, אלא שהוא התרשל בתפקידו והענין נסחב משך זמן ארוך מהמשוער. בינתיים התערבו חסידי [[קאפוסט]] - חצר שהתפצלה מחסידות חב&quot;ד-ליובאוויטש, וחלקה על נשיאותו של אדמו&quot;ר המהר&quot;ש - והחליטו לפעול כנגד הדפסת ספרו של הרבי המהר&quot;ש. על ידי תחבולותיהם הצליחו להכניס מאמרים מ[[אדמו&quot;ר הצמח צדק]] לספר.<br /> <br /> לאחר הדפסת הספר, הייתה זו הזדמנות עבורם ללעוג לחסידי חב&quot;ד-ליובאוויטש ולהתקיף אותם, שמדפיסים ספר של אדמו&quot;ר הצמח צדק תחת שמו של אדמו&quot;ר המהר&quot;ש, ואף האדמו&quot;ר רבי [[שלמה זלמן מקאפוסט]] יצא במכתב מחאה נגד הספר. יש לשער שזו הסיבה לאי התפשטותו של הספר{{הערה|הרב [[יהושע מונדשיין]] במאמרו בקישורים חיצוניים.}}.<br /> <br /> המאמרים שבספר לא נדפסו שוב בהוצאה כזו על ידי [[הוצאת הספרים קה&quot;ת]], אלא נכללו בתוך סדרת [[אור התורה]] של הצמח צדק, כאשר בהערת אדמו&quot;ר שליט&quot;א על המאמר הראשון מציין: {{ציטוטון|המאמר נדפס בלקוטי תורה לג&quot;פ במקום מאמר ע&quot;ז מאדמו&quot;ר מהר&quot;ש על ידי תחבולות פ' כו' וכידוע סיפור אדמו&quot;ר (מוהריי&quot;צ) זצוקללה&quot;ה נבג&quot;מ זי&quot;ע}}{{הערה|1=אור התורה בראשית [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31656&amp;st=&amp;pgnum=8&amp;hilite= חלק ג' תע, ב].}}. וכן בשולי המאמרים הבאים ציינו המו&quot;ל היכן נדפסו בלקוטי תורה לג' פרשיות.<br /> <br /> ==לקריאה נוספת==<br /> *הרב יוסף יצחק קעלער, '''החיבור והעריכה של &quot;לקוטי תורה לג' פרשיות&quot;''', בתוך [[היכל הבעש&quot;ט (גיליון)|היכל הבעש&quot;ט]] גליון ו', ע' קנה<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> * '''[https://chabadpedia.co.il/images/9/9f/לקוטי_תורה_לג'_פרשיות.pdf לקוטי תורה לג' פרשיות]''' {{PDF}}<br /> *הרב [[יהושע מונדשיין]], [https://www.kramim.info/article/לקוטי-תורה-לשלוש-פרשיות/88955636 '''לקוטי תורה לג' פרשיות'''] - פרשת ההדפסה עם כתב יד קודש אדמו&quot;ר הריי&quot;צ בפרסום ראשון<br /> *הרב [[שלום בער לוין]], [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=13450&amp;st=&amp;pgnum=48 '''לקוטי תורה לג' פרשיות'''], [[יגדיל תורה (ניו יורק)|יגדיל תורה]] חוברת כו, ע' נב<br /> *הרב אברהם יהושע העשיל גוראריה, '''[https://drive.google.com/file/d/1xNhLuXf7XZsxs13Zz5JLeoQpGiv7Yntf/view לקוטי תורה לג' פרשיות]''', קובץ הערות 'ולמען ילמדו' בופולו י&quot;א ניסן תשפ&quot;ג עמוד 70<br /> <br /> {{ספרי אדמו&quot;ר הצמח צדק}}<br /> {{ספרי אדמו&quot;ר המהר&quot;ש}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:ספרי אדמו&quot;ר הצמח צדק]]<br /> [[קטגוריה:ספרי אדמו&quot;ר המהר&quot;ש]]<br /> [[en:Likkutei Torah for Three Parshiyos]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A6%D7%97&diff=844480 2026-04-26T19:46:07Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''המצח''' הוא חלק הגולגולת המכסה על המוח האמצעי, ועניינו ב&quot;[[עבודה]]&quot; הוא הסכם נפשי חזק למעלה מטעם ודעת (שטעם ודעת לא יכולים לסתור אותו),<br /> {{תבנית:איברים}}<br /> ==עניינו באלוקות==<br /> בכלל אומרת התורה ש&quot;[[מבשרי אחזה אלוקה]]&quot;{{הערה|איוב י&quot;ט כ&quot;ב.}}: מכיוון שצורת האדם ומבנה [[אברים (בגוף)|איבריו]] משתלשלים [[עולם (בחסידות)|מהעולמות]] הרוחניים, מהווים האיברים משל לעולמות, ולכן גם אפשר (וצריך) ללמוד מזה עניינים בעבודת ה'.<br /> <br /> ===מכסה את ה[[דעת]]===<br /> {{הערה|בהבא לקמן ראו במקומות שנסמנו במפתח העניינים שבסוף [[לקוטי תורה]] (בערך &quot;מצח&quot;).}}[[הראש]] בפרט כלול מ[[מוח]] [[כתר|וגולגולת]], הגולגולת הוא משל ל[[רצון]] והמוח ל[[פנימיות הרצון]]{{הערה|דהיינו, לכל רצון יש &quot;סיבה&quot; מדוע הוא רוצה בדבר. הסיבה היא &quot;פנימיות&quot; הרצון, והרצון עצמו הוא רק ה&quot;חיצוניות&quot;.}} אבל רצון לדבר מסויים יכול לנבוע מ'''שתי''' סיבות שונות: או מכיוון ש'''טבע''' האדם להתענג בדבר מסוג זה, או משום שהוא '''מבין''' שהדבר טוב עבורו. על זה אמרו &quot;אית רצון ואית רצון&quot;{{הערה|הובא ונתבאר בסהמ&quot;צ להצ&quot;צ מצות לא תבערו אש פ&quot;ח א' ואילך, ואולי הכוונה לזח&quot;ג קכט א מצחא דאקרי רצון כו' (הערת [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|ב&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א]] בסה&quot;מ תש&quot;ט ע' 113).}} – כשם שבנפש יש רצון תחתון '''הנמשך''' מהשכל, ורצון עליון '''שלמעלה''' מהשכל, כך הדבר למעלה: מצחא דא&quot;א מכסה את פנימיות הכתר{{הערה|דהיינו, א&quot;א הוא חיצוניות ה[[כתר]] – חיצוניות הרצון. ומכיוון שמכסה על [[כתר|עתיק]] (פנימיות הרצון) נקרא &quot;גולגולת&quot; ו&quot;מצח&quot;.}}, ו&quot;מצחא דז&quot;א מכסה על המוחין{{הערה|דהיינו, כש&quot;מסתכלים&quot; על מידות אי אפשר לראות את המוחין שהולידו אותם, כי המידות &quot;מכסות&quot; על המוחין.}}<br /> <br /> ===מקומו פנוי מ[[שערות]]===<br /> {{הערה|לקוטי תורה תזריע כ&quot;ד ד'.}}[[שערות]] מורות על המשכה פנימית, הבאה ע&quot;י [[צמצום הראשון|צמצומים]] (כדי שהמקבל יוכל לקבל מהמשפיע צריך המשפיע לצמצם עצמו).<br /> ולכן, המשכת התורה{{הערה|משורשה בחכמה סתימאה.}} היא על ידי שערות (צמצומים), אבל המצוות הם '''גילוי''' הרצון העליון{{הערה|גולגלתא, שלמעלה מחכמה סתימאה.}} - הארת פנים '''בלא צמצום''' כלל. דהיינו, הרצון אמנם '''מתגלה''' בדברים גשמיים נמוכים, אבל מה שמתגלה בהם הוא הרצון '''עצמו'''.<br /> <br /> ==ב[[עבודה]]==<br /> <br /> ===מצחא דז&quot;א===<br /> {{הערה|תו&quot;ח שמות ב' תצווה שנ&quot;ו ואילך ועוד.}}במוח ג' חללים, והמצח כנגד מח ה[[דעת]]. כוחה הכללי של הגולגולת לכסות את המוח נובע מכך שהיא למעלה ממנו, וכוחו הפרטי של המצח לכסות על הדעת, הוא ההסכם שנשאר במשך היום לילך אחרי ה' ולדבקה בו גם כשיהיה טרוד בעסק המו&quot;מ בטרדא גדולה (דהיינו, ההסכם שאחרי התפילה חזק '''הרבה יותר''' מהרצון הנעשה ע&quot;י כח הדעת בשעת התפילה{{הערה|שהרי אחר התפילה זה חולף וזה נשאר.}}. <br /> <br /> ===מצחא דאריך אנפין===<br /> {{הערה| מאמרי אדמו&quot;ר הזקן אתהלך לאזניא ר&quot;ב, ועוד.}}מצחא דא&quot;א נקרא לעיתים גם מצחא דא&quot;ק או מצחא דעתיקא קדישא{{הערה|והכוונה בשלושת השמות: א&quot;א הוא עצמו המצח המכסה על הפנימיות, ודרגות א&quot;ק ועתיק הן המכוסות בו. דהיינו, בכינוי מצחא דא&quot;ק הכוונה היא שלא&quot;ק יש &quot;מצחא&quot; (והמצח הוא א&quot;א), ובכינוי מצחא דא&quot;א הכוונה היא שא&quot;א עצמו הוא המצח.}}<br /> <br /> ===ההבדלים ביניהם{{הערה|ראה תורת שמואל תרכ&quot;ט ד&quot;ה ועשית ציץ עמ' פ&quot;א, אור התורה שמות ה' א'תשכ&quot;ה, בשעה שהקדימו ג' א'ר&quot;מ ואילך.}}===<br /> א. מצחא דא&quot;א הוא הרצון העליון '''שלמעלה''' מן הטעם &quot;שתוק, כך עלה במחשבה לפני{{הערה|מנחות כ&quot;ט ב.}}&quot;, והוא היפך מצחא דז&quot;א, שהוא הרצון '''שלמטה''' מהשכל.<br /> ב. מצחא דז&quot;א הוא שהמוחין '''הסתלקו''' מהמידות, אבל במצחא דא&quot;א מאיר ח&quot;ס ורדל&quot;א בגילוי, ומה שהוא מעלים עליהם הרי זה רק לגבי '''המקבלים'''.<br /> ג. ולכן ממצחא דז&quot;א יתכנו דינים (כי מצד הדעת אפשר לסבול את ההיפוך, וכשמסתלקים המוחין אינו יכול לסבול עוד), אבל מצחא דא&quot;א כולו חסדים (כי מצד האמת ה&quot;מוחין&quot; שלו לא מסתלקים לעולם, ורק שהמקבלים לא יכולים להשיגם).<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:מושגים בחסידות]]<br /> [[קטגוריה:אברי הגוף]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%95%D7%92%D7%99_%D7%97%D7%9F_%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%AA_%D7%97%D7%91%22%D7%93&diff=844477 2026-04-26T19:46:07Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''&quot;חוגי חן&quot; למשנת חב&quot;ד''' הינו שיעור חסידות בתורת החסידות בעיקר בתורתו של [[אדמו&quot;ר הזקן]] שנמסר מאז [[תש&quot;י]] ב[[ירושלים]]. ברוב השנים נמסר השיעור על ידי הרב [[עדין אבן ישראל]].<br /> [[קובץ:עדין ושזר.jpg|ממוזער|הרב עדין אבן ישראל ומר זלמן שזר.]]<br /> ==היסטוריה==<br /> בבית{{הערה|ראה ספר אבני חן עמוד 344. פרק שלושים ואחת, ובפרק עשרים ותשע.}} הרב [[אברהם חן]], בשכונת רחביה בירושלים, היה שיעור חסידות שבועי, ובין המשתתפים בו היה מר זלמן שז&quot;ר ועוד משמנה וסלתה של ירושלים. לאחר פטירתו ב[[יום כיפור]] [[תשי&quot;ח]] החליטו ידידיו להמשיך את השיעור בביתו, בשם &quot;חוגי חן במשנת חב&quot;ד&quot;, כאשר את מקומו של הרב חן בשיעור החליף [[הרב זוין]]{{דרושה הבהרה|איזה זוין?}}.<br /> <br /> [[קובץ:שזר חן.jpg|ממוזער|הרב [[אברהם חן]], עם ידידו מר [[זלמן שזר]].]]<br /> המגיד שיעור הראשון{{הערה|מכונה במבוא ל[[ספר הק&quot;ן]] כ&quot;מרונו הראשון בחגנו&quot;.}} היה ראש ישיבת תורת אמת, הרב [[משה אריה לייב שפירא]], ולעיתים מסר הרב [[אברהם חן]], ואחריו מסר שיעור [[הרב זוין]]{{הערה|כפי שצויין בסקירה על השיעור במרכז למד את עמי של הרב [[עדין אבן ישראל]], ובעוד מקומות.}}, ואחריו הרב [[עדין אבן ישראל]].<br /> <br /> בעשרות שונות קיומו, עוסק השיעור בלימוד של תורת חב&quot;ד, מן הספרים היסודיים ביותר של תורה זו – [[ספר התניא]], [[ליקוטי תורה]], [[דרך מצוותיך]], [[מאמרי אדמו&quot;ר הזקן (ספר)|מאמרי אדמו&quot;ר הזקן]], וכיום ב[[סידור עם דא&quot;ח]].<br /> <br /> בין המשתתפים הבולטים בחוג ניתן היה מר [[זלמן שז&quot;ר]] - הנשיא השלישי של [[מדינת ישראל]] - שהשתתף בשיעור גם בעת כהונתו, הפרופסור שמואל הוגו ברמן, מלומדים ואישי ציבור נוספים. במסגרת השיעור אף יצא לאור ספר הק&quot;ן, המוקדש ל-150 שנה לפטירתו של [[אדמו&quot;ר הזקן]].<br /> <br /> השיעור פנה לאנשי הציבור בישראל ואישי ציבור ואינטלקטואלים. השיעור התקיים בביתו של הרב חן ברחביה.<br /> <br /> ===סקירה בעיתון &quot;דבר&quot;===<br /> השפעת השיעור ואישיותו המיוחד של הרב [[אברהם חן]], שהייתה לו השפעה רבה אף על חוגי שמאל בארץ, גרמה שבעיתון של &quot;ההסתדרות הכללית&quot; נכתב ידיעה על האוירה בכללות בבית הרב חן, ובמיוחד על השיעור, וכפי שנכתב אז בין ביתר:<br /> <br /> {{ציטוט|תוכן=בקרן רחוב רמב&quot;ן בירושלים עומד ביתו של הרב אברהם חן, איש חב&quot;ד, בעיתות עונג שבת בימי חג ומועד ביל שמחת תורה. יאזין הלך לקול זמר חסידי העולה מן הבית, זמר חרשי בכסופים, חצות ואחר חצות ולפנות שחר ובין זמר לזמר יסלסל הרב בסוד דברי תורה, יתעלה בסוד אומה, עולם ואדם. <br /> <br /> כתרי מחשבה נארגים משפט ורעיון הכל מסביב לנקודה אחת, לחשבון הנפש. <br /> <br /> מי אמר שלמלים אין ממש, שערטילאיות הן, יסור לבית ויאיר עניו! המובים הם בני חוגים שונים, ציבור מגוון, לא רק רבנים וישישים, וחסדים ופרחי רבנים, גם צעירי ישיבות אקמאים, שופטים, וסופרים ומן פרופסורים.}}<br /> <br /> ===מיקום השיעור===<br /> השיעור שהחל בביתו של הרב חן, התקיים עם השנים במקומות רבים. ביניהם, בבית הסטודנט בשכונת טלביה, בית הכנסת &quot;הצבי ישראל&quot; שבאותה שכונה (שם נמסר השיעור במשך שנים רבות) וגם בביתו של הנשיא המדינה מר [[זלמן שז&quot;ר]].<br /> <br /> בשנת [[תש&quot;ע]] לערך, כאשר נפתח מרכז שטיינזלץ בשכונת נחלאות, השיעור השבועי הסתיים.<br /> <br /> ==ייחס הרבי אל השיעור==<br /> הרבי מאוד התערב והתענין בשיעור. ובהמשכו אחרי פטירת הרב חן. במכתב מיוחד{{הערה|אגרות קודש חלק ט&quot;ז אגרת ה'תתקפח}} שלח הרבי לאלמנת הרב חן, הרבנית לאה חן, ב[[י&quot;ד טבת]] [[תשי&quot;ח]], להודות לה על המשך השיעור של בעלה באותה המתוכנת שהיה בחייו.<br /> <br /> בשנת [[תשי&quot;ט]] מר שז&quot;ר התייעץ עם הרבי על השיעור, כפי שמובא באגרת של הרבי מיום [[י&quot;א אדר א']], [[תשי&quot;ט]], בו הרבי כותב:<br /> <br /> {{ציטוט|תוכן=בשאלתו בהנוגע ללימוד התניא, אולי המענה שלי כבר מאורח, אבל לדעתי מכמה טעמים נכון להמשיך, גם בשאר חלקי התניא, אגרת התושבה, ואגרת הקדש.<br /> בשנת תשכ&quot;ד נועץ שז&quot;ר ברבי בטלפון בנוגע לחומר ללימוד בשיעור{{הערה|ראה ספר [[אבני חן]] פרק כ&quot;ט.}}.}} <br /> <br /> בתחילת שנת [[תש&quot;כ]], שלח שז&quot;ר מברק בשאלה מה ילמדו, והרבי השיב באגרת מיום כ&quot;ב חשון{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/19/7084.htm אגרות קודש אגרת ז'פד]}}, כי{{ציטוטון|בנועם קבלתי המברק של כ', ועונה לו במכתב מהיר דחוף, ולא במברק כדי שיהי' ברור יותר, וחושבני שההבדל בימים אחדים לא מעלה ולא מוריד}}.<br /> <br /> בהמשך כותב הרבי, בתגובה למה ששואלים, בנוגע למה ילמדו בהמשך לסיום התניא, כי {{ציטוטון|לדעתי - מהנכון שימשיכו בלימוד ס' '''תורה אור''', ומהטעמים שבזה גם זה שהמקריא או המרצה לפני החוג ימצא ביאורים על המאמרים שבס' תורה אור, בפרט הראשונים, בס' '''תורת חיים''' לאדמו&quot;ר האמצעי, ועל חלק מהמאמרים גם בס' '''אור התורה''' לאדמו&quot;ר הצמח צדק לקוטי תורה לג&quot;פ, וכמובא בהערות וציונים בסוף ס' תורה אור, הוצאת קה&quot;ת, הנשלח לכ' בחבילה בפ&quot;ע. וארשה לי להוסיף על פי מאמר הידוע של חכמינו ז&quot;ל גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, שיהי רצון שיקויים זה גם בלימודם האמור}}.<br /> <br /> בפתק שכתב הרבי קודם מעמד [[הכנסת ספר תורה של משיח]], בו הורה ל[[ועד המסדר]] מי האישים שיכובדו באמירת פסוקי [[אתה הראת]], נכתב {{ציטוטון|שטיינזאלץ (בא כח חוגי לומדי תורה - ובפרט החוג שבנשיאות ידידינו שליט&quot;א{{הערה|כך כונה שז&quot;ר ע&quot;י הרבי פעמים רבות}}}} כשהכוונה לחוג זה{{הערה|עפ&quot;י [https://col.org.il/news/83494 צילום הכתיב יד קודש]}}. <br /> <br /> ===[[ספר הק&quot;ן]]===<br /> [[קובץ:ספר הקן03.jpg|ממוזער|[[ספר הק&quot;ן]] יוצא לאור על ידי &quot;חוגי חן&quot; למשנת חב&quot;ד.]]<br /> לרגל{{הערה|ראה: https://chabad.info/magazine/612692/}} שנת המאה וחמישים להסתלקות אדמו&quot;ר הזקן בשנת תשכ&quot;ג, מר זלמן שזר יזם להוציא ספר מאמרים מחקריים אודות אדמו&quot;ר הזקן ומר שזר כתב על ההצעה לרבי ובאגרת מחנוכה תשכ&quot;ג, השיב הרבי כי היוזמה גורמת לשביעות רצון, אך הרבי מסתייג וכותב כי מקוה כי כל המאמרים שיופיעו בקובץ יהיו מתאימים לגמרי לתורתו של רבנו הזקן, ואם כך יהיה הדבר, יוכל להביע את דעתו הגלויה כי שבע רצון מכך.<br /> <br /> שזר גם הגה רעיון להוציא את הקובץ באמצעות משתתפי &quot;חוגי חן&quot; למשנת חב&quot;ד. <br /> <br /> הרב עדין אבן ישראל, המגיד שיעור של חוגי חן, הופקד על מלאכת עריכת הקובץ הייחודי בו כתבו אישים חשובים, אך מפני סיבות שונות הוצאת הקובץ נדחתה שש שנים, ולרגל הילולת אדמו&quot;ר הזקן [[כ&quot;ד טבת]] בשנת [[תשכ&quot;ט]] יצא הקובץ בשם &quot;ספר הקן&quot; ובו כ-170 עמודים. הקובץ נפתח בדברי הקדמה של שזר.<br /> <br /> ==סגנון השיעור==<br /> [[קובץ:שמואל זלמנוב - חוגי חן.jpg|ממוזער|דו&quot;ח מאת הרב [[שמואל זלמנוב]] על אופן השיעור &quot;חוגי חן&quot;, על ידי הרב [[עדין אבן ישראל]] בבית [[זלמן שזר]].]]<br /> אודות סגנון השיעור, כתב הרב [[שמואל זלמנוב]] דו&quot;ח לרבי על השתתפות בשיעור בי&quot;ד כסלו תשכ&quot;ה על פי בקשת מר [[זלמן שז&quot;ר]].<br /> <br /> ==מגידי שיעור==<br /> *הרב [[משה אריה לייב שפירא]]<br /> *הרב [[אברהם חן]]{{הערה|לפי כמה מקורות משמע שבתחילה מסר את השיעור הרב שפירא, ואח&quot;כ הרב חן.}}<br /> *הרב [[שלמה יוסף זוין]]<br /> *הרב [[עדין אבן ישראל]]<br /> <br /> ==משתתפים מפורסמים==<br /> <br /> *מר זלמן שזר<br /> *פרופסור שמואל הוגו ברגמן{{הערה|פרופ' שמואל הוגו ברגמן היה פילוסוף ישראלי יליד פראג, מאנשי הרוח הבולטים של הציונות, והרקטור הראשון של האוניברסיטה העברית בירושלים.}}<br /> *המשוררת [[זלדה מישקובסקי (שניאורסון)]]<br /> *הסופרת-משוררת מרים ילן-שטקליס (מגזע משפחת וילנסקי החב&quot;דית)<br /> *בכירי משרד הבריאות.<br /> ==שיר על השיעור==<br /> [[קובץ:זלדא על עדין.jpg|ממוזער|המשוררת [[זלדה מישקובסקי (שניאורסון)]] כתבה שיר שבו היא מתארת את השיעור ואת מוסרו הרב [[עדין אבן ישראל]].]]<br /> המשוררת [[זלדה מישקובסקי (שניאורסון)]] אף כתבה שיר על השיעור זלדה אל ידידתה המחנכת והסופרת רחל לרר:<br /> <br /> {{ציטוט|מירכאות=כן|תוכן=איזה שפע איזה עושר ואיזו רעננות. האיש הצעיר שאני שומעת מפיו על ספר 'התניא' יש לו זקן זהב שדומה לכריזנטמה מתולתלת ורוחנית. פתאום הם נראו לי הפרחים הללו כפסוקים בוערים מספר הקבלה.}}<br /> <br /> שטיינזלץ עם זקן הכריזנטמה / שושנים שעלים לה כתומים<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> *'''[https://col.org.il/news/132685 מסמכים היסטוריים: מאחורי הקלעים של 'חוג החן לחסידות']''' {{COL}}<br /> <br /> {{הערות שוליים}}</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%95%22%D7%90_%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%9F&diff=844476 2026-04-26T19:46:07Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>'''או&quot;א עילאין&quot;''' הוא יחוד '''פנימיות''' [[חכמה]] ו[[בינה]] (לעומת [[או&quot;א תתאין]] שהוא יחוד חיצוניות חכמה ובינה).<br /> <br /> ==ה&quot;צורך&quot; בשני אופני היחוד==<br /> כללות ה'צריכותא' בשני אופני יחוד אלו היא{{הערה|ע&quot;ח שער הנסירה רפ&quot;ב, פע&quot;ח שער הק&quot;ש פ&quot;ה ועוד, ומובא בחסידות בלקוטי תורה שה&quot;ש כ&quot;ב ג' ובכמ&quot;ד.}}, שיחוד חיצוניות חכמה ובינה הוא יחוד תמידי שלצורך '''קיום''' העולמות (ועליו נאמר שחכמה ובינה הם &quot;[[חכמה ובינה|תרין ריעין דלא מתפרשין]]&quot; {{הערה|זוהר חלק ב' דף נו א'. חלק ג' דף ד א'.}}), ואילו יחוד פנימיותם עניינו [[תכלית בריאת העולם|הבאת הבריאה לתכליתה]]: המשכת [[אור חדש]] וגילוי האלוקות בעולם.<br /> <br /> ===הקושי שביחוד===<br /> אבל דא עקא, חכמה ובינה מצד מהותם הם הופכים ממש{{הערה|לקוטי תורה פקודי ו' ב' ובכ&quot;ד.}}: חכמה היא &quot;אין&quot;, '''אין לה''' שום גדר (כי אי אפשר להגדיר דבר שאינו קיים) - ובינה היא &quot;יש&quot; (כי כל עניינה של הבנה והשגה הוא '''להגדיר ו&quot;לתפוס&quot;''' את השכל מכל צדדיו). ולכאורה לא רק ש'אין' לא יכול להוות מקור ל'יש' ו'יש' לא יכול להפוך ל'אין', אלא שלא שייך שום חיבור ביניהם (במקום שאין מציאות לא יכולה להיות 'מציאות', ובמקום שיש מציאות לא שייך לומר שהיא אינה קיימת).<br /> <br /> ובמילים אחרות: חכמה היא [[ביטול]] - ולכן היא '''בקירוב''' לאלוקות (ויכול להתלבש בה אור הקו, שבו מלובשת עצמות אין סוף{{הערה|[[ליקוטי אמרים - פרק ל&quot;ה|תניא פרק ל&quot;ה בהגה]].}}), ובינה היא [[מציאות]] - ולכן '''בריחוק''' מן העצם, והיא שורש ה[[השתלשלות]]. <br /> <br /> ונמצא, שמחד גיסא אין בין חכמה לבינה שום חיבור וקישור, אבל מאידך גיסא הן קיום העולמות והן הבאתם לתכליתם תלויה בחיבור ויחוד זה.<br /> <br /> ==אופן היחוד==<br /> האמור לעיל (שחכמה ובינה הם הופכים ואין קישור וחיבור ביניהם) הוא מצד '''כללות''' עניינם, אבל{{הערה|מכאן ואילך הביאור הוא על פי ביאורי הרב גופין על המשך תער&quot;ב, מאמר שלושים וחמש, שבת בהעלותך תער&quot;ג.}} מצד ענייניהם '''הפרטיים''' אכן כן שייך שיתחברו ויתאחדו. היינו, לחיצוניות החכמה יש גדר מסויים של מציאות{{הערה|למרות שבכללות גם היא דרגה ב'חכמה' ועניינה הכללי הוא 'ביטול' ו'אין'.}} – ולכן באפשרותה לרדת ו&quot;להתפס&quot; בבינה. וכן לאידך: לפנימיות הבינה יש &quot;אופי&quot; מסויים של השגת המהות – ולכן היא כלי לפנימיות החכמה.<br /> <br /> והנה, יחוד חיצוניות החכמה עם חיצוניות הבינה נקרא או&quot;א תתאין{{הערה|ופעמים רבות נקרא יחוד ישראל סבא ותבונה.}}, ויחוד פנימיות הבינה עם פנימיות החכמה נקראת או&quot;א עילאין.<br /> <br /> ===פרטי היחוד===<br /> כדי להבין את החיבור שבין חכמה לבינה צריך להכיר את כוחותיהם הפרטיים של החכמה והבינה.<br /> <br /> ====פנימיות וחיצוניות החכמה====<br /> בפנימות החכמה שתי דרגות:<br /> '''א. ראיית המהות''' היא תפיסת הדבר באופן של '''התאמתות'''. עין השכל רואה ממש את עצם המהות שלמעלה מהשגה, וזהו עצמיות החכמה ממש. דרגה זו היא כלי לאור הקו, שבפנימיותו נמצאת עצמות אין סוף ב&quot;ה{{הערה|וכמאמר &quot;פנימיות אבא פנימיות עתיק&quot;.}}. '''ב. ההנחה שבחכמה''' היא שמונח אצלו שדבר מסויים הוא באופן כך וכך. ולמרות '''שאינו''' מסוגל להסביר אותו בשכלו ממש, הוא '''חש''' שהעניין הוא כך דווקא (ולהעיר, שלא מדובר במי שמרמה את עצמו, אלא '''שבאמת''' חש את מהות השכל. אלא שלמרות שחש באמת שבו: אינו יכול &quot;לעלות&quot; ולראות ממש את מהותו, וכל שכן שאינו שייך להורידו לכדי שכל מוגדר).<br /> <br /> ואילו חיצוניות החכמה היא '''הנקודה השכלית''' היא כבר נקודה של שכל גלוי (נקודה של רעיון שכלי ממש), המהווה מקור לפירוט והרחבה של פרטי השכל (בכח הבינה).<br /> <br /> <br /> ====פנימיות וחיצוניות הבבינה====<br /> '''פנימיות הבינה היא''' ההבנה והשגה עצמן. הן עיקר כח הבינה, ועניינן להרחיב ולהגדיר את פרטי השכל, להעמיק בו ולהורידו במשלים ודוגמאות.<br /> <br /> '''ובחיצוניות הבינה שתי דרגות:<br /> א. 'התפעלות שכלית' היא שהאדם חש בנפשו התפעלות מיופי ועומק השכל שעוסק בו, והיא כבר קצת 'מחוץ' להבנה עצמה (למרות שגם היא כח שכלי). ב. 'הטיית השכל' היא המסקנה העולה מהשכל לחיוב או לשלילה, ולמרות שגם היא עדיין כח שכלי (השייך להבנה) – עיקרו של כח זה מופנה חוץ לשכל, מה ששכל זה מחייב, &quot;לאן הוא הולך&quot;. <br /> <br /> <br /> ====יחוד פנימיות הבינה עם פנימיות החכמה====<br /> למרות שעיקר נקודת ההשכלה היא 'ההנחה', הנה בזמן שהאדם מתייגע לקלוט ולהבין אותה נעלם אצלו לגמרי אור ההנחה. אמנם, לאחר שהתבררו לו כל פרטי השכל עושה לעצמו האדם כעין 'סיכום' - מהי &quot;נקודת התמצית&quot; העולה מכל העניין – '''ובנקודה זו''' מאירה עצם נקודת ההשכלה, ומורגשת בה גם ההנחה השכלית.<br /> <br /> היינו, נקודת תמצית ההשכלה היא פנימיות הבינה, והיא היא הכלי לנקודת ההנחה (שהיא פנימיות החכמה): כח הבינה &quot;התפשט&quot; מלבושי ההסברה והתעלה לנקודת תמצית (ודומה לכח החכמה), וכח החכמה יורד ומתיישב בה באופן פנימי (ודומה לכח הבינה).<br /> <br /> <br /> ====נקודה בהיכלא====<br /> ויחוד זה הוא הנקרא במקומות רבים &quot;נקודה בהיכלא&quot;. היינו, נקודת תמצית השכל היא היא ההיכל{{הערה|&quot;היכל המלך&quot; הוא המקום '''הפרטי''' של המלך בארמונו: [[ליקוטי אמרים – פרק מ&quot;ו|&quot;ומכניסו להיכלו היכל המלך, חדר לפנים מחדר, מקום שאין כל עבד ושר נכנסים לשם&quot;]]}} המיוחד להתגלות '''עצם''' השכל (שלמעלה מנקודת השכל).<br /> <br /> ==באותיות שם ה'==<br /> כידוע{{הערה|בהקדמת תז, דף ו' עמ' ב.}}, ארבע אותיות שם הוי' הן החיות הפנימית של ארבעת פרצופי האצילות: אות י' מחיה את פרצוף החכמה, ה' (ראשונה) את הבינה, וכו'. ועניין זה מודגש גם '''בצורת''' האותיות.<br /> <br /> ובהקדמה, שאותיות ו'-ד' רומזות לשתי הדרגות שבבינה - חיצוניות ופנימיות. וכיצד? בינה{{הערה|ככל שאר הספירות שבעולם התיקון.}} כלולה מכל עשר הספירות: ארבעת הדרגות התחתונות שבה (שהן הנקראות &quot;חיצוניות&quot;: נצח, הוד, יסוד ומלכות שבבינה) לא שייכות לעצם ההבנה אלא לאופן בו היא תושפע לזולת. ואילו ששת הכוחות העליונות שבה (חב&quot;ד חג&quot;ת שבבינה) הם הבינה עצמה, ונקראים פנימיות בינה.<br /> <br /> ===י' בחכמה===<br /> כתיבת האות י' כפי שנשמעת בדיבור היא כך: יו&quot;ד. היינו, ה'מילוי' של י' הוא אותיות ו'-ד'. לגלות לך על אות י' של שם הוי' – שהיא עצמה חכמה, אבל כלולות בה האותיות ו'-ד' (הרומזות לבינה).<br /> <br /> היינו, העיקר באות י' (הגלוי שבה, דרגתה הכללית) הוא חכמה – אלא שכלולה בה הבינה (וזוהי מדריגת או&quot;א עילאין).<br /> <br /> ===ה' בבינה===<br /> כתיבת האות ה' של שם הוי'{{הערה|על פי קבלת האר&quot;י, בספרי תורה, תפילין ומזוזות.}} מורכבת משלושת האותיות י' ו' ד': בתחילה עושים בפינה למעלה צורת י', אחר כך מאריכים אותה לצד ולמטה ומציירים ממנה ד', ולבסוף כותבים בתוכה ו' קטנה. ונמצא שצורת האות ה' (הרומזת כאמור לבינה) היא אותיות ד' – ו' (בינה) המקבלות מ-י' (חכמה).<br /> <br /> היינו, העיקר באות ה' (הגלוי שבה, דרגתה הכללית) היא הבינה, אלא שבהעלם רמוז בה שהיא מקבלת מהחכמה (וזוהי דרגת או&quot;א תתאין).<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:מושגים בחסידות]]<br /> [[קטגוריה:מושגים בקבלה]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91_%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99&diff=844475 2026-04-26T19:46:07Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>[[קובץ:מכתבים כלליים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מענה של הרבי על כך שהמכתב כללי מיועד עבור כל אחד באופן פרטי: '''ובמש&quot;כ [=ובמה שכתב] שאיני כותב (עונה) לו כו' - כו&quot;כ פעמים בשנה כתבתי לו (וכן לזוג' תחי') ובארוכה באמצעות המכ' שהתחלתם &quot;אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם&quot; שכו&quot;כ מהם הגיעו אליהם (וקויתי שיגיע כפי' הלקוטי תורה ר&quot;פ שמיני) והמצו&quot;ב בכללם - ואף פעם לא הגעתני ידיעה מהם בתוכן מכתבי אלו. וכששאלתי מן הצד - המענה גם כן &quot;אין ידוע&quot;'''.]]<br /> [[קובץ:מכתב כללי פסח.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מכתב כללי שמפורסם כיום]]<br /> '''מכתב כללי''' הוא מכתב מ[[הרבי]] המפורסם באופן פומבי, וממוען אל כל יהודי באשר הוא. המכתב נשלח בידי הרבי בכל שנה לקראת ההשנה החדשה ולקראת חגים ומועדים{{הערה|נוסח המכתב מתחיל בדרך כלל במילים {{ציטוטון|אל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם, ה' עליהם יחיו}}.}}.<br /> <br /> ==היסטוריית המכתבים==<br /> [[קובץ:לימוד המכתב כללי בתשרי.jpeg|250px|שמאל|ממוזער|[[הרב מנטליק]] מוסר שיעור על המכתב כללי ב[[עשרת ימי תשובה]] ב[[תשרי]], לצידו ר' [[דוד רסקין]]]]<br /> כתיבת המכתבים הכלליים החלה ב[[ח&quot;י אלול]] [[תש&quot;י]]. באותו יום נכתבו שני מכתבים כלליים לקראת השנה החדשה. מאז ואילך הרבי כתב לקראת (כמעט) כל יומא דפגרא, חג או מועד, &quot;מכתב כללי&quot; ובו ביאור על תוכנו של יום בעבודתו של כל יהודי כפרט, ובעבודת העם היהודי כולו בכלל, כהכנה לגאולה האמיתית והשלימה.<br /> <br /> המכתבים נכתבו בדרך כלל ב[[אידיש]] ותורגמו ל[[לשון הקודש]], בתחילה על ידי ר' [[אוריאל צימער]], לאחריו במשך כמה שנים תירגם ר' [[אברהם חנוך גליצנשטיין]] ולאחר מכן על ידי ר' [[טוביה בלוי]]{{הערה|עד שנת [[תש&quot;נ]], אז בעקבות פרשת [[התרגיל המסריח]] עברה מלאכת התרגום לרב [[מנחם מענדל יצחק ברוד]], ומאז ואילך הפסיק הרבי להגיה את התרגומים של המכתבים.}}. חלק מהמכתבים נכתבו הן באידיש והן בלה&quot;ק. מיד עם הדפסתו של כל מכתב כזה, הוא התפרסם בעיתונים רבים ב[[ארצות הברית]] ובארץ הקודש.<br /> <br /> מכתבים ייחודיים אלו נדפסו בסידרת ה[[אגרות קודש]] במקומם הכרונולוגי בין שאר המכתבים, ויצאו לאור בפני עצמם מתורגמים ללה&quot;ק בספר [[אגרות מלך]] (ב' כרכים). כמו כן חלק ממכתבים אלו נדפס בהוספות לכרכי ה&quot;[[לקוטי שיחות]]&quot;.<br /> <br /> בעבר, כאשר התפרסמו המכתבים היו נוהגים המנהלים הרוחניים של ישיבת [[תומכי תמימים המרכזית 770]] לערוך שיעור לתלמידים בתוכנו של המכתב{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=79193 הרב דוד רסקין והרב מרדכי מנטליק בשיעור על המכתב כללי בזאל הקטן] {{תמונה}} {{אינפו}}}}.<br /> <br /> == פרסום המכתב כללי כיום ==<br /> מ[[חג הפסח]] של שנת [[תשס&quot;ו]] התחדשה הדפסת המכתבים בעיתונים בארץ הקודש ביוזמת ארגון [[התאחדות החסידים לקבלת פני משיח]]{{הערה|1=[http://www.chabad.info/n/image_gen/cache/4211b77da0dd318dfc2e9789ddf8ae4c.jpg לצפיה במכתב כללי ל[[יום הכיפורים]] תשע&quot;ד] {{אינפו}}}}.<br /> <br /> בעקבות ההתעוררות לפרסום המכתבים בארץ הקודש, החלו לפרסם את המכתבים גם בעיתונים המתפרסמים בניו יורק ב[[עברית]] ובאנגלית{{הערה|1=[http://www.chabad.info/images/notimage/67907_he_1.pdf המכתב שהתפרסם לקראת חג הפסח תשע&quot;ב] {{PDF}} • [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=66513 המכתב שהתפרסם לקראת י' שבט תשע&quot;ב] {{אינפו}}}}.<br /> <br /> ==ספר &quot;אגרות מלך&quot;==<br /> הספר '''&quot;אגרות מלך&quot;''' הינו ליקוט בן שני חלקים מכל המכתבים הכלליים של [[הרבי]] שנשלחו במשך השנים. נערך על ידי הרב [[פרץ אוריאל בלוי]] ויצא לאור על ידי [[מערכת אוצר החסידים]] ב[[כפר חב&quot;ד]] לכבוד [[י&quot;א ניסן]] [[תשנ&quot;ב]].<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[מכתב כללי פרטי]]<br /> <br /> ==לקריאה נוספת==<br /> *'''מבוא לספר אגרות מלך''' - סקירה נרחבת ומרתקת על המכתבים הכלליים, הרב פרץ אוריאל בלוי.<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> ;אגרות מלך<br /> * '''[http://chabadpedia.co.il/images/4/46/אגרות_מלך_כרך_א'_-_תשרי-אדר.pdf כרך א' - חודשים תשרי-אדר] {{*}} [http://chabadpedia.co.il/images/2/2d/אגרות_מלך_כרך_ב'_-_ניסן-אלול.pdf כרך ב' - חודשים ניסן-אלול]''' {{PDF}}<br /> ;מכתב כללי<br /> * הרב פרץ אוריאל בלוי, [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=77824 מאחורי הקלעים של פרסום ה'מכתב כללי'], חלק מסקירה שהתפרסמה במבוא לספר 'אגרות מלך' {{תמונה}} {{אינפו}}<br /> *'''[https://toratchabad.com/Content/Images/uploaded/special/yozeimL.pdf יוצאים לחירות - 10 מכתבים כלליים של הרבי לחג הפסח]''', בהוצאת 'מעיינותיך' {{PDF}} באתר [[תורת חב&quot;ד לבני הישיבות]]<br /> *'''[https://toratchabad.com/Content/Images/uploaded/special/MathilimShana.pdf מתחילים שנה - 10 מכתבים כלליים של הרבי לראש השנה]''', בהוצאת 'מעיינותיך' {{PDF}} באתר [[תורת חב&quot;ד לבני הישיבות]]<br /> *[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=55&amp;article=2955 המעריץ הערבי - מדוע שינה הרבי מילה במכתב הכללי?], באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[https://col.org.il/news/147749 הרבי שלח לך מכתב / הרב אלי וולף בטור לערב ראש השנה]''' {{COL}}<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:מושגי יסוד]]<br /> [[קטגוריה:אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%9D_%D7%94%D7%95%D7%99%22%D7%94_%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%93_%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%9D&diff=844474 2026-04-26T19:46:07Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>שם '''הוי' בניקוד אלוקים''' נזכר בזוהר{{הערה|חלק ג' פרשת אחרי דס&quot;ה ע&quot;א.}}. ועניינו הוא על דרך שיתוף מדת הרחמים במידת הדין{{הערה|אור התורה דברים ואתחנן קמד, וכמ&quot;ש מזה בהביאור ע&quot;פ כי כארץ תוציא צמחה פ&quot;ג (לקוטי תורה נצבים נא א).}}. והיינו, לצורך הבירורים צריך לשתף מדת הרחמים במידת הדין – שדוקא מבחינה זו יקויים בירור עץ הדעת טוב ורע (מה שלא היה יכול להיות אם היו מאירים רק רחמים פשוטים{{הערה|כמ&quot;ש במד&quot;ר פ' בראשית ס&quot;פ י&quot;ב ע&quot;פ ביום עשות הוי' אלקים ארץ ושמים כו'.}}).<br /> <br /> ==שני ההסברים בחסידות== <br /> שם זה הוא בספירת הבינה, ומורה על ההתכללות שבספירה זו, ויש בזה שני הסברים{{הערה|אור התורה דברים ואתחנן קכג.}}:<br /> <br /> ===א. שילוב שם אלוקים בשם הוי'===<br /> בינה מצד עצמה היא הוי' (בחינת רחמים), אך לפי שממנה דינין מתערין הוא בניקוד אלוקים (וכידוע דשם אלוקים עצמו הוא בקו השמאל).<br /> <br /> ===ב. חיבור אורות וכלים===<br /> שם הוי' הוא כללות האורות דאצילות, שם אלוקים הוא הכלים ושם הוי' בניקוד אלוקים מורה על החיבור דאורות וכלים. והעניין בזה, שהספירות בינה עד מלכות הן הכלים{{הערה|בינה היא נשמת הכלים, ז&quot;א הוא רוח הכלים, ומלכות הוא נפש הכלים.}} ואילו חכמה היא האורות בלבד, כי שם רק איהו וחיוהי חד – ולמעלה מבחינת גרמוהי (=כלים).<br /> <br /> ==מאיר ביום הכיפורים==<br /> בראש השנה מאיר שם אדני ואילו שם הוי' בניקוד אלוקים מאיר ביום הכיפורים.<br /> <br /> שם אדנ&quot;י הוא א-דין. עניינו הכללי דין ומשפט, אבל משפט זה מומתק ע&quot;י אות אל&quot;ף (אותיות פלא, הרומזות לאלופו של עולם), שהרהמים ממתיקים הדין{{הערה|זהר ויקרא דף ט&quot;ו סע&quot;א וע&quot;ב, אמור דף ק', ובלך לך דף פ&quot;ז ע&quot;א על פסוק ומלכי צדק מלך שלם.}}<br /> <br /> שם הוי' בניקוד אלהים הוא בחינת יום הכפורים, שם הוי' שמתגלה אז ממשיך ומביא את הגילוי דשם אלוקים. היינו, ע&quot;י ההארה העצומה המתגלה ביום זה בנפש בנפש האלקית נדחה חשך הנפש הבהמית{{הערה|לקוטי תורה ניצבים כי כארץ תוציא צמחה.}}.<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:מושגים בקבלה]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%93%D7%A2%D7%AA_%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F_%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%AA_%D7%AA%D7%97%D7%AA%D7%95%D7%9F&diff=844484 2026-04-26T19:46:06Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>עניין הדעת באופן כללי הוא התקשרות חזקה של השכל בעניין מסויים עד שהדבר בא ב&quot;הרגשה&quot; – ויש בזה שני אופנים: '''דעת עליון''' הוא כשהשכל מתקשר במה שלמעלה ממנו (בכח המשכיל שברצון), ו'''דעת תחתון''' כשהוא מתקשר במה שלמטה ממנו (במידות).<br /> <br /> לכל אחד משני אופני התקשרות אלו יש שתי &quot;תוצאות&quot;: '''א.''' מהו ה&quot;מורגש&quot;, '''ב.''' איזה &quot;אופי&quot; יש למידות הנולדות מדעת זה. ארבעה עניינים אלו מוסברים בחסידות הן בכוחות הנפש (בדעת האדם) והן באלוקות (בעולמות העליונים). היינו, '''בכללות'''{{הערה|הדגשת המילה &quot;בכללות&quot; מרמזת שבפרטות יש בזה הרבה יותר הסברים. לדוגמא, בדעת עליון שבאלוקות בלבד ישנם כמה הסברים (עניינים): '''א.''' ש'תחתון' הם נבראים ו'עליון' הוא אצילות. '''ב.''' שבאלוקות גופא יש תחתון ועליון. '''ג.''' ובזה גופא כמה הסברים זה למעלה מזה.}} מוסברים בזה בחסידות שמונה עניינים: מהו המורגש ואיזה אופי יש למידות הנולדות מדעת תחתון שבנפש, איך מתבטאים שני עניינים אלו בדעת עליון שבנפש, ואיך הם בדעת תחתון ועליון שבאלוקות (בעולמות העליונים).<br /> <br /> ==בנפש==<br /> בכללות עניין ה&quot;דעת&quot; (דיעה) הוא התקשרות (כמו שכתוב והאדם '''ידע''' את חוה אשתו), וכח ההתקשרות של הנפש כלול משתי בחינות: האופן הנמוך יותר הוא שהאדם מקשר את מה שהבין לעצמו (מה &quot;אומרת לו&quot; ההשכלה שלמד והבין), והיינו - חיבור השכל לרגש. ואילו האופן הנעלה יותר הוא התקשרות השכל ברצון חזק למקור השכל להדבק בו ולהבין דבר שעדיין למעלה משכלו, והיינו - המשכת עצם הנפש בשכל (בחכמה ובינה){{הערה|שם=מאמרים תקס&quot;ט|מאמרים תקס&quot;ט ביאור על מים רבים.}}. ובפרטיות יותר:<br /> <br /> <br /> ===דעת תחתון{{הערה|לקוטי תורה בלק סט ד, שה&quot;ש בביאור על פסוק לבבתני (כט ד ואילך) וש&quot;נ.}}===<br /> דעת תחתון שבנפש הוא הדעת המקשר את השכל אל הרגש, מוליד את המידות ומתפשט בהן. והיינו, שהאדם מחפש בשכל הטהור{{הערה|הכוונה ב'שכל טהור' היא להשכלה 'אובייקטיוית', עניינית, מה פירוש הדברים, מה נכון ומה לא. בלי השפעה של רגש ודיעות קדומות.}} שעוסק בו את הקשר '''אליו''' (מה השכלה זו 'אומרת' לו). התקשרות זו (שמקשר '''דעתו''' בשכל) היא היא המולידה את הרגש ו'מחיה' אותו.<br /> <br /> אך מכיון שדיעה זו נמשכת '''מ'''השכל (ולכן '''למטה''' ממנו), היא יכולה למשוך את האדם הן לטוב והן לרע, ולכן נקראת 'עץ הדעת טוב ורע'.<br /> <br /> ====המידות הנולדות מבחינה זו====<br /> התבוננות חיצונית (בחכמה ובינה בלבד) - מולידה מידות &quot;חיצוניות&quot;, והדעת '''הוא''' הממשיך ומגלה את פנימיות המידות. ההבדל שבין מידות חיצוניות לפנימיות מתבטא בשני עניינים: <br /> <br /> '''א.''' מידות פנימיות (הנמשכות ע&quot;י הדעת) הן בתוקף יותר, וכדוגמת ההבדל בין תינוק או אישה (שאין בהם דעת/ שדעתם קלה - וניתן לפתותם בנקל{{הערה|שבת לג ב' ובכמה מקומות.}}) לאדם בוגר (שגם אם אינו חכם קשה להזיזו מדעתו). <br /> <br /> '''ב.''' הדעת פועלת שהתפעלות המידות עצמה תהיה פנימית (ולא חיצונית בלבד), שהמידות יהיו אמיתיות ו&quot;נקיות&quot; מתערובת רע. לדוגמא: כשהאדם מתפעל בתפילה באהבה כרשפי אש אבל מיד לאחר התפילה יכול להתפעל (להיעלב ולכעוס) כשפוגעים בכבודו או בממונו הרי זו ראיה שגם בשעת התפילה הייתה התלהבותו חיצונית בלבד (כי אם הייתה &quot;נקיה&quot; בתכלית הבירור רק לה' לבדו מאין יבוא לו התלהבות לדבר זר מיד או לכעוס בעבור כבודו וממונו?){{הערה|שם=מאמרים תקס&quot;ט}}<br /> <br /> ===דעת עליון===<br /> דעת עליון שבנפש הוא הנקרא [[מוחין דגדלות]], שיכול להכיל במוחו אף דבר שהוא נגד רצונו ועם כל זה לא יכעוס כלל. שמפני גדלות הדעת לא נמשך ממנו התפעלות, ועד לדרגא שלא יתפעל משום דבר.<br /> <br /> על 'דיעה' זו נאמר בזהר{{הערה|אד&quot;ר דקכ&quot;ח ע&quot;ב.}} סבא דעתוי סתים, כי בחינה זו היא &quot;[[מוחא סתימאה]]&quot; שבנפש{{הערה|ואפילו למעלה מזה - מבחינת [[אוירא דחפיא אקרומא דמוחא]], כפי שנאמר במבוא שערים להאר&quot;י (שער ג' חלק ב' פרק ג'), ובקצרה בע&quot;ח שער א&quot;א רפ&quot;ד, ומוסבר בלקוטי תורה מטות בביאור ע&quot;פ החלצו מאתכם.}}. היינו, דעת עליון היא הממשיכה בנפש את גילוי בחינת היחידה, התקשרות עצם הנשמה באלוקות.<br /> <br /> ===יחודן===<br /> שתי 'דיעות' אלו בנפש אינן נפרדות, אלא דעת עליון מאיר תמיד בדעת תחתון. כי בכל אחת מהן יש יתרון וחסרון, ויחודן משלים זו את זו:<br /> <br /> דעת עליון יתרונה בכך שאין לרע יניקה ממנה, אך חסרונה שהיא בחינת 'מקיף' - נעלית מכדי לעורר את הרגש ולהשפיע עליו. יתרונה של דעת תחתון שהיא יכולה לרדת אל הרגש, להעיר ולהחיות אותו, אך חסרונה שמצידה יכול האדם להתפעל גם מהרע (להמשך לתאוות ואיסורים).<br /> <br /> ולכן 'מאירה' דעת עליון בדעת תחתון: לאחר שהתבונן האדם בגדלות ה' (בשעת התפילה וכיוצא בזה) עד שנולדה אצלו אהבת ה' (או כל מידה קדושה אחרת), הנה בתוך רגש זה מאירה עצם הנשמה{{הערה|אין פירוש 'הארה' זו שהאדם מרגיש בזה, אלא על דרך &quot;נשמה שנתת בי כו' אתה נפחת בי ואתה משמרה בקרבי&quot;. דהגם שעצם הנשמה לא יכול להחיות את הגוף (כי הוא נעלה מכדי התלבשות בגוף גשמי), הנה הוא הוא השומר על הנשמה המחיה את הגוף שלא תצא ממנו.}}, ושומרת עליו שלא יפסק ושלא תהיה ממנו יניקה לחיצונים.<br /> <br /> ===פעולתן===<br /> '''דעת עליון''' עניינו הוא 'התקשרות', ופעולתו לחבר את החכמה לבינה{{הערה|ספר המאמרים תרפ&quot;ח עמ' פב ואילך.}}. נקודת החכמה עצמה היא 'המצאה', ברק המבריק במוחו, מרחפת ובלתי מוגבלת - ולכן מצד עצמה אינה יכולה לבוא בהתיישבות. כח הדעת (שהאדם מקשר עצמו בנקודת ההשכלה) מגביל את נקודת החכמה, וע&quot;י כך יכולה לבוא בהתיישבות בכלי הבינה.<br /> <br /> '''ודעת תחתון''' הוא המחבר מוחין ומידות, היינו, כשלאחר שהתיישבה אצלו הנקודה השכלית מוסיף הוא להתקשר בה, ונכנס בפנימיות השגת הענין עד אשר '''מרגיש''' את הענין ההוא (היינו, שמהרגשת הענין נעשה אח&quot;כ גם הרגשה בלב).<br /> <br /> ==בעולמות העליונים (באלוקות)==<br /> ===מקור המושג===<br /> ====בזוהר====<br /> על הפסוק &quot;אל דעות ה'&quot;{{הערה|שם=שמואל א}} שואל הזוהר{{הערה|ח&quot;ג דף רצא א' באדרא זוטא.}} כיצד יתכן לומר לשון רבים על דעת ה'{{הערה|שלכאורה ה' הוא אחד הפשוט (יחיד ומיוחד), וכך גם מידותיו שמיוחדות איתו בתכלית היחוד.}}? ועונה, ששתי הדיעות הן שני הגוונים שבדעת – נטייתו לחסד ונטייתו לגבורה.<br /> <br /> ====בכתבי האר&quot;י====<br /> בכתבי האר&quot;י מובא עניינם של דעת עליון ותחתון במקומות רבים{{הערה|ע&quot;ח שער כט פרק א, שער כ' פרק ז, שער כ&quot;ה דרוש א', בשער הכוונות ועוד.}}, אך מבאר באופן שונה (לכאורה) מאשר בזוהר: שדעת עליון הוא המחבר חכמה ובינה, ודעת תחתון הוא המוחין המתפשטים במידות{{הערה|ליתר דיוק: מלכות דחכמה ומלכות דבינה שכללות שתיהן נעשה מוחין למידות.}}.<br /> <br /> ====חידושו של אדמו&quot;ר הזקן====<br /> פירושו של אדמו&quot;ר הזקן{{הערה|תו&quot;א בראשית ד&quot;ה ארדה נא ואראה, ומובא בחסידות במקומות רבים מספור.}} מבוסס על דרשת הזוהר{{הערה|אדרא זוטא האזינו, רצא-רצב.}} (השואל על הפסוק &quot;א-ל דיעות ה'&quot;{{הערה|שם=שמואל א}} מה הפירוש שלקב&quot;ה יש ריבוי (שתי) דיעות), אבל &quot;תופס&quot; דוקא את הסברו של האר&quot;י{{הערה|ולא בתירוץ הזוהר. יתר על כן, תירוץ הזוהר לא מובא בשום מקום בחסידות.}}, אלא שמעמיק במשמעותו עד כדי כך ש'עבודת הלוי'{{הערה|בביאורו לאגה&quot;ק [[אגרת הקודש - כ' |כ' - איהו וחיוהי]].}} מתבטא על זה &quot;כמבואר '''ברוח קדשו''' נ&quot;נ על פסוק &quot;כי א-ל דעות ה'&quot;: <br /> <br /> היינו, שדעת עליון ותחתון [אינם רק ה&quot;חיבור&quot; בין שמאל וימין כפי שהם למעלה (במוחין) ולמטה (במידות), אלא] '''כיצד נרגש''' העולם מצד המוחין (שהם למעלה מהעולם) ומצד המידות (שהן שורש העולם).<br /> <br /> ===בחסידות{{הערה|על פי סיכום המאמר פתח אליהו בחוברת להבין ולהשכיל של ר' יואל כהאן.}}===<br /> ביאור החסידות על שני העניינים '''דעת עליון ודעת תחתון''' מיוסד על הפסוק &quot;אל דעות ה'&quot;{{הערה|שם=שמואל א|שמואל א', ב' ג'.}}, שישנן שתי דעות (כביכול) באלוקות – דעת המשפיע ודעת המקבל{{הערה|אור התורה דרושים לסוכות א'תשל.}}. באופן הפשוט ביותר '''דעת עליון''' היא מלמעלה למטה – שלמעלה הוא היש והמטה הוא האין, ו'''דעת תחתון''' היא מלמטה למעלה (דעת הנבראים) - שמפני ההעלם וההסתר מרגישים את עצמם ליש ואת הבורא אינם תופסים כלל ובהרגשתם הוא 'אין'.<br /> <br /> בעומק יותר, שורש שתי דיעות אלו הוא באלוקות גופא, שבה עצמה ישנן שתי ה&quot;דיעות&quot;: א. הדיעה בדרגת האלוקות שלמעלה משייכות לבריאה (לְגַבֶּיהָ הכול כלא חשיב ולעולם אין שום תפיסת מקום), וב. הדיעה בדרגת האלוקות הנעשית מקור לבריאה (לְגַבֶּיהָ לעולם יש תפיסת מקום, ובה מתחשבים בגדריו של כל נברא).<br /> <br /> ובשורש שורשן שתי דיעות אלו הן עניין אחד ממש (שזהו &quot;אל דיעות ה'&quot; – שבחינת א-ל כוללת בתוכה את שתי הדיעות יחדיו).<br /> <br /> ====דעת עליון====<br /> דיעה זו היא בדרגת האלוקות שלמעלה לגמרי משייכות לבריאה. לגבי דרגה זו הכול כלא חשיב ולעולם אין שום תפיסת מקום{{הערה|והטעם לזה, כי בדרגה זו מאיר האור האלוקי בכל תוקפו, ולכן נרגשת האמת האלוקית כפי שהיא – ש&quot;כולא קמיה כלא חשיב&quot;, ולמאומה מלבד אלוקות אין תפיסת מקום.}}. דרגה זו היא השורש לניסים (שבהם [[הקב&quot;ה]] אינו מתחשב בלבושי הטבע אלא מנהיג את הבריאה לפי רצונו). <br /> <br /> דעה זו קשורה לשם הוי', כפי שכתוב &quot;יהללו את שם '''הוי'''' כי הוא ציוה ונבראו&quot;. היינו, כי שם הוי' הוא האור האלוקי שבתפארת (שהיא כללות '''המידות''', למעלה ממלכות – למעלה משורש הנבראים), ולכן הבריאה שמשם זה היא באופן &quot;ממילא&quot;, בלי התעסקות: ה' רק ציוה והעולמות &quot;נבראו&quot; (כביכול מעצמן, לא ע&quot;י התעסקות בבריאתן), הכוח המהווה אינו מתלבש בפעולת ההתהוות (אלא מרומם ומופלא ממנה), ופעולת ההתהוות אינה תופסת מקום לגביו.<br /> <br /> ====דעת תחתון====<br /> דיעה זו היא בדרגת האלוקות הנעשית מקור לבריאה. לגבי דרגה זו לעולם יש תפיסת מקום){{הערה|הטעם שבדרגה זו יש לעולם תפיסת מקום הוא, כי כאן מדובר על האור האלוקי כפי הצטמצם וירד עד שנעשה שורש להתהוות מציאות '''שחוץ''' ממנו, ולכן מצד בחינה זו יש תפיסת מקום למציאות זו.}} והיא השורש להנהגה הטבעית (שבה מתחשבים בגדריו של כל נברא.<br /> <br /> דעה זו קשורה לשם אלוקים, כפי שכתוב &quot;בראשית ברא אלוקים&quot;. היינו, כי אלקים בגימטריה &quot;הטבע&quot;, והוא השם שבמלכות{{הערה|כידוע, שבכל אחת מהספירות מאיר שם אחר: שם אל בחסד, שם אלוקים בגבורה, שם הוי' בתפארת, שם צבאות בנצח והוד (שערי אורה ר&quot;י גיקטליא) שם שדי ביסוד (כמובא כמה טעמים לזה בתורת לוי&quot;צ וכתבי לוי&quot;צ) ושמות אדנ-י ואלוקים במלכות.}} (שורש הנבראים), והדבר בא בפסוק לידי ביטוי במילה &quot;ברא&quot;. היינו, שהבריאה שע&quot;י שם אלוקים אינה בדרך ממילא (כדלעיל בדעת עליון), אלא ע&quot;י התלבשות והתעסקות. הכוח המהווה יורד כביכול ממהותו ומתלבש בפעולת ההתהוות, ולפעולת ההתהוות יש ערך וחשיבות לגביו.<br /> <br /> ===מקומם בעולמות===<br /> ====בפשטות====<br /> בכללות דעת עליון הוא באצילות ותחתון בבי&quot;ע, אבל בפרטיות יותר (בדעת עליון גופא) אצילות הוא דעת תחתון לעומת בחינת הדעת שלמעלה מאצילות{{הערה|המשך תער&quot;ב עמ' רכד.}}.<br /> <br /> ====שורשם====<br /> שורש שתי הדיעות הוא באלוקות גופא (באצילות). דעת עליון הוא כיצד נרגש העולם מצד המידות (ז&quot;א{{הערה|זעיר אנפין.}}) – שם הוי', ודעת תחתון נמשך מצד המסך המסתיר על האלוקות בפני הנבראים – שם אלוקים (ספירת המלכות){{הערה|אור התורה ואתחנן תכג-תכד.}}. או בסגנון אחר קצת: דעת עליון הוא הרגשה בסובב כל עלמין ודעת תחתון הוא הרגשה בממלא כל עלמין{{הערה|לקוטי תורה ואתחנן דף ה' ואילך.}}.<br /> <br /> ====שורש שורשם ותכלית כוונתם====<br /> שורש שורשם{{הערה|ביאורי הזהר ריג.}} של שתי הדיעות הוא משם א-ל, שהוא התיקון הראשון מי&quot;ג תיקוני דיקנא{{הערה|ישנן כמה אופנים בהן סופרים את י&quot;ג מידות הרחמים, אחד האופנים הוא ששני שמות הוי' שבתחילה הם הקריאה שקרא משה לה' ולכן אינן נספרות במניין הי&quot;ג, ונמצא שמדת א-ל היא הראשונה.}}, דמכיון ששם זה הוא למעלה משתי הדיעות הרי הוא כולל את שתיהן, ומכיון שכולל את שתיהן יכול לחברן. היינו{{הערה|אור התורה דרושים לשמע&quot;צ א'תשצו, שופטים תתנב, ביאורי הזהר רכא-ב ועוד.}}, שתכלית הכוונה היא שיהיה חיבור בין שתי הדיעות: שאור אין סוף יתגלה גם למטה ושהמטה לא יסתיר על הדיעה העליונה. עניין זה מוסבר בחסידות בדוגמאות רבות, כגון נס '''המתלבש''' בטבע, עליית משה '''בגופו''' להר סיני, המשכת אור אין סוף '''בפנימיות''' ע&quot;י ד' מינים (ועל דרך זה שאר המצוות המעשיות) – שכל זה בא ע&quot;י התורה (שעניינה ביטול המחיצה שבין עליונים לתחתונים וחיבורם לאחד).<br /> <br /> ===כשהכתר נמנה אין הדעת נמנה===<br /> דעת עליון היא דרגת חיצוניות הכתר המולידה את ספירת החכמה{{הערה|מאמרי אדמו&quot;ר הזקן כתובים ב.}} והטעם שנקראת בחינה זו דעת יובן ממשל אדם הלומד{{הערה|מאמרי אדמו&quot;ר הזקן על מאמרי רז&quot;ל (ש&quot;ס זוהר ותפילה), עמ' תמ.}}: כשמעמיק מאד בלימוד מאד אזי נופלות במוחו קושיות על הפשט הראשון, ומתחדש אצלו פשט חדש ממש. והטעם לזה, כי התעמקות זו היא העלאת הדעת למקורו שבכתר והוא הוא המוליד ומחדש השכלות.<br /> <br /> ובזה יובן הטעם שפעם מונים המקובלים את הכתר במנין עשר הספירות (ולא מונים את הדעת), ופעם מונים את הדעת (ולא את הכתר): כי כשמדברים על חיצוניות הספירות אז מונים את הכתר (והיינו '''חיצוניות''' הכתר, '''שהוא''' דעת עליון), ודעת תחתון אין מונים{{הערה|כי הוא הרי מתלבש ומתפשט במידות, היינו – שהוא אור '''פנימי'''.}}, וכשמונים את פנימיות המידות אז מונים את הדעת התחתון (שהוא פנימי) – ולא את הכתר{{הערה|שהוא 'דעת עליון' – '''חיצוניות''' הכתר.}}.<br /> <br /> ====ציור הספירות תלוי בדעת עליון ותחתון====<br /> על פי הנ&quot;ל (בפסקה הקודמת) יובן מדוע לעיתים מציירים את הספירות בהשתלשלות (זו תחת זו), ולעיתים בשלושה קוים. שני ציורים אלו הם שני אופנים בהתגלות הספירות, ותלוים בדעת המולידה אותם:<br /> <br /> דעת תחתון נמצא בין השכל והמידות והוא המוליד את המידות{{הערה|ליתר דיוק הוא ממשיך את פנימיות השכל בפנימיות המידות. כי עצם התהוות המידות הוא מהבינה ולא מהדעת (כמוסבר בכמה מקומות, ופשוט).}}, ולכן כשמדברים על &quot;סדר השתלשלות&quot; (שהמוחין מולידים את מידות, והמידות את המחשבה דיבור ומעשה) מצויירות הספירות זו תחת זו.<br /> <br /> אבל דעת עליון הוא המקשר את חכמה ובינה אל עצם הנפש ומחבר ביניהן, ולכן מציירים אותו לא מתחתם אלא ביניהן ולמעלה (שהרי שתיהן מקבלות ממנו). ומאחר שדעת זו ממשיכה את עצם הנפש היא פועלת שגם המידות לא יהיו מוגבלות (לפי השכל שהולידן) אלא בלתי מוגבלות: אהבה רבה ויראה עילאה. ומכיון שמידות אלו הן בלתי מוגבלות לכן הן מצויירות בשני קוים (ולא זו תחת זו): גבורה והוד תחת הבינה, חסד ונצח תחת החכמה{{הערה|שם=מאמרים תקס&quot;ט}}.<br /> <br /> {| class=&quot;wikitable&quot; style=&quot;float: left; text-align: center;&quot;<br /> |-<br /> | [[קובץ:תרשים עשר ספירות עם צבעים.jpg|מרכז|ממוזער|180px|עשר הספירות ב-3 קווים, ימין שמאל ואמצע]]<br /> | [[קובץ:חבד חגת נהימ.png|מרכז|ממוזער|100px|עשר הספירות זו תחת זו]] <br /> |}<br /> <br /> ==ראה גם==<br /> * [[דעת עליון]] ו[[דעת תחתון]]<br /> * [[יחודא עילאה]] ו[[יחודא תתאה]]<br /> * [[ביטול היש]] ו[[ביטול במציאות]]<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:תורת החסידות]]<br /> [[קטגוריה:מושגים בחסידות]]<br /> [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]</div>

שיע בוט https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%A7&diff=844473 2026-04-26T19:46:05Z

<p>שיע בוט: החלפת טקסט – &quot;לקו&quot;ת&quot; ב־&quot;לקוטי תורה&quot;</p> <hr /> <div>{{אות|שם=חיריק|תמונה=[[קובץ:hirik.jpg|80px]]}}<br /> '''חִירִיק''' הוא אחת מעשרת סימני ה[[ניקוד]] ב[[לשון הקודש]], המשמש לסימון הצליל i, והוא מסומן כנקודה בודדת המוצבת מתחת לאות. בשונה משאר הנקודות שיש להם צורה ושם שונה לתנועת הקטנה והגדולה, החיריק עצמו הוא גם תנועה קטנה (כשמופיע לבד), וגם [[תנועה גדולה]] (כשלאחריו מופיעה האות י' כאם-קריאה).<br /> <br /> בתורת החסידות, מקביל החיריק לספירת ה[[נצח]], וכן לספירת ה[[מלכות]].<br /> <br /> ==בתורת החסידות==<br /> ב[[תורת החסידות]] מבואר על פי [[הזוהר]], שנקודת החיריק שלמטה מכל האותיות, רומזת לביטול של [[ספירת המלכות]], שאף היא נמצאת בדרגה הנמוכה ביותר ומקבלת מכולן, וספירת המלכות עצמה היא בחינת חיריק דווקא כאשר היא בתכלית השפלות והביטול, כשהיא מקטינה את עצמה.<br /> <br /> כאשר המלכות מקטינה את עצמה עד כדי כך, עלייתה היא רק על ידי עבודת [[בנין המלכות]]{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/ner/2/24b.htm נר מצוה ותורה אור שער האמונה כד, ב]. מאמרי אדה&quot;א בראשית ע' תקיט. וש&quot;נ. מאמר כ&quot;ק אד&quot;ש שבהערה הבאה. ועוד.}}.<br /> <br /> דווקא על ידי ירידת המלכות בבחינת הנקודה שתחת החיריק, יכולה להיות העליה שלה למעלה מכל הדרגות, בדוגמת נקודת ה[[חולם]] שלמעלה מכולם{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/5722-1/247/252.htm מאמר י&quot;ט כסלו תשכ&quot;ב]. ובהנסמן בהערות שם.}}, ומשמעות הדברים ב[[עבודת השם]] היא שעל יהודי להיות בטל לחלוטין לרצון השם, מבלי לחשוב מה התועלת האישית שתצא לו מזה, ולעשות בתמימות את מה שההשגחה העליונה דורשת ממנו ומובילה אותו<br /> {{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/5/1499.htm אגרות קודש חלק ה' אגרת א'תצט]. [https://drive.google.com/file/d/1gF4V1sgQvoOBR4MZERTFI4pjMBK-ik_2/view שיחת ראש חודש אלול תשמ&quot;ב, סעיף כ&quot;ט].}}.<br /> <br /> בחסידות מובא שתיבת חִרִִק ('חיריק' בכתיב חסר) היא אותיות קרח, כיון שהמים מצד עצמם הם בחינת התפשטות בכח וברעש גדול, אך כאשר מנשבת בהם רוח צפונית והם קופאים והופכים לקרח, הם מתבטלים ממציאותם, שזהו גם תוכן ה'חיריק', שענינו בביטול והעדר ההתפשטות{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/maharash/tsh/631a/1/4/index.htm תורת שמואל תרל&quot;א ח&quot;א מאמר ד&quot;ה ויאמר גו' לך לך (ב)]. לקוטי תורה דרושים לשמע&quot;צ פז, ב (בהגה&quot;ה).}}.<br /> <br /> [[אדמו&quot;ר הצמח צדק]] מקשר את דברי [[הפרדס]] בנוגע לג' הבחינות שנקראו כנסת ישראל כלפי הקב&quot;ה 'בתי, אחותי, אמי', מקבילות לג' ה[[נקודות]] חיריק, שורוק, חולם, שחיריק שהוא למטה מהשורה וענינו ביטול מקביל לבחינת 'בתי' שהיא מקבלת מה'אבא', שהדבר מקביל לג' הברכות 'יברכך, יאר, ישא', שמתחילות שלושתן ביו&quot;ד, שענינו הוא דוגמת החיריק{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/zz/oht/otb1/3/15/index.htm אור התורה במדבר כרך א פרשת נשא, כה תברכו].}}.<br /> <br /> הרבי הביא את דברי [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]] שסיפר שאף שאצל ה[[בעל שם טוב]] היה נהוג לאחל בכל המועדים &quot;גיט יום טוב&quot;, בחיריק, כמנהג [[פולין]], בראש השנה ובמוצאי יום הכיפורים דייקו לומר דווקא בשורוק, &quot;גוט יום טוב&quot;{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/5722-1/13/15.htm שיחת יום ב' דראש השנה תשכ&quot;ב], וראו שם, שהטעם לכך כיון ש'גוט' בגימטריא ח&quot;י, להמשיך חיות בימים ושנים ובכל המועדים.}}.<br /> <br /> <br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:נקודות]]</div>

שיע בוט