הליכת יעקב לחרן

2023-12-20T10:13:22Z

5.28.177.69: /* חלום יעקב */

'''הליכת יעקב לחרן''' או בשמו המלא '''יציאת יעקב מבאר שבע והליכתו לחרן''' הוא המאורע בו עזב [[יעקב אבינו]] את בית הוריו - [[יצחק]] ו[[רבקה]], והלך לחרן לבית דודו - לבן הארמי, בשביל להתחתן עם בתו. בין הזמן בו יצא מבית הוריו ועד שהגיע לבית לבן, שהה יעקב [[ארבע עשרה]] שנים ב[[ישיבה|ישיבת]] שם ועבר ו[[לימוד תורה|למד תורה]].

מאורע זה, מתואר באריכות ב[[פרשת ויצא]], בהיותו [[#הביאור החסידי|מסמל ענין יסודי]] - ירידת הנשמה לגוף הגשמי.

==רקע==
הרקע ליציאתו טמון בסיפור המסופר בפרשה הקודמת ([[תולדות]]), שיעקב נטל את ה[[ברכה|ברכות]] שרצה לברך [[יצחק]] את [[עשיו]] אחיו. עשיו כעס מאוד על יעקב אחיו, והחליט ב[[לב]]ו, שאחרי שימות אביו - יהרוג את יעקב (כדי שלא לצער את אביו). ובלשון הפסוק: {{ציטוטון|וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת-יַעֲקֹב, עַל-הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי.}}

הדבר נאמר ל[[רבקה]] ב[[רוח הקודש]], והיא קראה ליעקב וסיפרה לו על כך, ויעצה לו שיברח לחרן אל אחיה - לבן, עד שינוח כעסו של עשיו - ואז תשלח [[שליח]] לקחתו משם. רבקה שלא רצתה לצער את בעלה - יצחק, ולספר לו שעשו רוצה להרוג את יעקב, אמרה לו ש"קצתי בחיי" מבנות הארץ ושאינה רוצה שיעקב יתחתן עמם. יצחק קרא ליעקב ובירכו שוב, ואמר לו שילך לפדן ארם ושיקח אשה מבנות לבן - אחי רבקה{{הערה|על פי בראשית כז מא - כח ז, ורש"י שם.}}.

==בישיבת שם ועבר==
לפני שהגיע לחרן, שהה יעקב [[ארבע עשרה|14]] שנה בישיבה של שם - בנו של [[נח]], ועבר - נכדו. בארבע עשרה שנים אלו, למד יעקב תורה [[יום|יומם]] ו[[לילה]], ובמשך 14 שנים אלו - אפילו לא נשכב [[שינה|לישון]], ורק נמנם עם ראשו בין ברכיו (!). כפי שאומר הפסוק{{הערה|כח יב ורש"י שם.}} לאחר שעזב יעקב את הישיבה: {{ציטוטון|וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא}} שבקום ההוא - ישן; אך כל השנים שהיה בישיבה - לא ישן.

על 22 השנים ששהה יעקב רחוק מבית אביו ולא קיים את מצוות [[כיבוד אב]], נענש בכך שנבצר ממנו לראות את בנו [[יוסף]] למשך 22 שנה. בחשבון ה-22 שנים, לא נכללים השנים שלמד בישיבת שם ועבר, כי זכות [[לימוד התורה]] הגנה עליו{{הערה|רש"י סוף פרשת ויצא.}}.

==בבית א-ל==
כשסיים את שנות לימודיו בישיבת עבר, החל יעקב בדרכו לחרן. באמצע דרכו, [[שקיעה|שקעה]] לפתע ה[[שמש]] שלא בזמנה, והוא נאלץ לישון במקום בו עמד. כפי שאומר הפסוק: {{ציטוטון|וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ}}. על המלה {{ציטוטון|וַיִּפְגַּע}} דרשו [[חז"ל]]{{הערה|ברכות כו א.}}, ש"פגיעה" הוא לשון של [[תפילה]]. ומכאן נלמד, שיעקב תיקן את [[תפילת ערבית]].

יעקב פחד מחיות רעות, ולכן הקיף את [[ראש]]ו ב[[אבן|אבנים]]. האבנים התחילו לריב בינהם, על מי יזכה יעקב להניח את ראשו. וה' עשה [[נס]], וחיבר את כולם לאבן אחת, כך שכולם היו חלק מהאבן עליה הניח יעקב את ראשו.

===חלום יעקב===
יעקב ישן, וב[[חלום|חלומו]] ראה סולם מוצב בארץ, וראשו מגיע לשמים. בסולם עלו לשמים המלאכים שליווהו ב[[ארץ ישראל]], וירדו המלאכים שילווהו לעתיד בשהותו ב[[חוץ לארץ]]. ה' נגלה אליו בחלום ואמר אליו שהוא ה' אלוקי אבותיו, והבטיח לתת לזרעו את הארץ שהוא שוכב עליה - ארץ ישראל, והבטיח לשמרו בכל אשר ילך.

יעקב קם נרגש מהחלום ואמר: {{ציטוטון|אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי}} יעקב ירא מאוד מן המקום ואמר עליו {{ציטוטון|אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹקִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.}} שהמקום הזה היה בדיוק ב[[הר המוריה]] בו עתיד להבנות [[בית המקדש]], ואם ידע זאת קודם לא היה שוכב שם. וה' בכונה גרם לו לישון שם, כי רצה כביכול 'לארח' את יעקב ב'ביתו'.

יעקב נטל את האבן שהקיף בה ראשו, העמידה ועשאה מצבה - [[מזבח]] לה', ויצק על ראשה [[שמן]], וקרא למקום ההוא (שעד אז, נקרא "לוז") - "בית א-ל". יעקב נדר [[נדר]] לה' ואמר, שאם ה' יהיה עמו וישמרו בדרך הזו יתתן לו [[לחם]] מזון ו[[בגד]]ים, וישוב בשלום לבית אביו - ה' יהיה לו לאלוקים והמצבה שהעמיד כאן תהיה לבית אלוקים, והוא יתן [[מעשר]] מכל רכושו{{הערה|פרק כח פסוקים יא - כב.}}.

ואכן, כשחזר יעקב מבית לבן{{הערה|פרק לה.}} , הוא עצר בבית א-ל ובנה שם מזבח לה', וקרא למקום "א-ל בית א-ל" כי שם נגלה אליו האלוקים כשברח מפני אחיו.

==הביאור החסידי==
ב[[פנימיות התורה|תורת החסידות]]{{הערה|[[דבר מלכות ויצא]]}} מבואר, פרשה זו מסמלת את [[ירידת הנשמה לגוף]] ול[[עולם הזה]] ה[[גשמי]], ודרכי ההתמודדות עמו.

*'''וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ חָרָנָה''' - הוא מה שהנשמה יוצאת מבאר שבע - [[ספירת הבינה]] שממנה מגיעים שבע ה[[מדות]] עליונות - שבה אוחזת הנשמה לפני ירידתה לעולם הזה, והולכת ל'''חרן''' - מלשון '''חרון''' אף של מקום - ה'. והמטרה ירידה זו, הוא כדי שבחרן עצמו יתגלה אור ה', וכדי שהנשמה עצמה תתעלה - כמו שיעקב בנה את משפחתו שהייתה הבסיס של כל [[עם ישראל]] דוקא בחרן. וזה מה שכתוב "וילך חרנ'''ה'''" - גילוי הה' - האות מ[[שם הוי"ה]] שבה נברא [[עולם הזה]]. כלומר, גילוי כח הפועל (הבורא) בנפעל (נברא).

*'''וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו''' - מדוע יעקב הקיף רק את ראשו באבנים, ולא את כל גופו להגנה מחיות רעות? וגם, שהרי חיות יכולות לקפוץ מעל הגדר? '''הביאור''' כשיעקב ירד לתוך העולם, בשביל להגן על עצמו ב[[רוחניות]], הוא הקיף את ראשו באבנים שמראות על תוקף וכח - התוקף שבגילוי [[עצם הנשמה]] שאז אין תפיסת מקום לבלבולי העולם. '''ולכן''' הקיף רק את ראשו כי משכן הנפש האלוקית היא ב[[מוחין]] שבראש.

*'''התחילו מריבות זו עם זו..''' המריבה של האבנים, הייתה בין אבני הראש לאבני שאר הגוף, שתבעו שגם בהם יהיה גילוי עצם הנשמה כמו בראש. ואכן ה' קיים את זה, וחיבר את כולם לאבן אחת - שהגילוי של עצם הנשמה יהיה כולו אחד בכל הדרגות שבגוף.

*'''וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא''' - מדוע בכל ה-14 שנים שלמד יעקב בישיבת עבר - לא ישן אף לילה אחד; ואילו מיד כשמגיע למקום המקדש היה מוכרח לישון? '''הביאור:''' הענין הוא שדוקא אז '''שכב''' לישון{{הערה|שבישיבת עבר גם ישן אלא שלא שכב}}, כי שכיבה הוא כשה[[ראש]] וה[[רגל]]ים הם באותו גובה - רמה. שזהו על ידי שמתגלה ה[[עצמות]] שלגביו גם הדרגה העליונה ביותר וגם התחתונה ביותר - הם שוים. '''ולכן''' זה היה דוקא במקום המקדש, שבו מתגלה העצמות.

*'''וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה''' - זהו הענין שבחלומו ראה את הסולם שמגיע מהארץ עד ל[[שמים]], שעל ידי גילוי העצמות נשעה חיבור העליונים לתחתונים. וזהו גם מה שאומר יעקב '''"וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי"''', שהיה שם גילוי של העצמות שלמעלה מכל ידיעה.

*'''אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹקִים''' - כמו בדירה שבה האדם מתגלהבכל מציאותו ועצמותו, כך שם היה הגילוי של ה' בכל מציאותו ועצמותו.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חומש בראשית]]

חב"דפדיה - תרומות המשתמש [he]

הליכת יעקב לחרן