חב"דפדיה - תרומות המשתמש [he]

חנה גוראריה

2016-05-24T04:17:20Z

Shmuel Munkes:

[[תמונה:חנה גוראריה.jpg|left|thumb|250px|מרת גורארי' ובנה [[בארי גוראריה (נכד אדמו"ר הריי"צ)|בארי]] לאחר ביקור אצל האדמו"ר ממונקץ' בבורו-פארק]]
מרת '''חנה גוראריה''' ([[כ"ה אב]] [[תרנ"ט]]-[[ט"ז אדר]] [[תשנ"א|תנש"א]]) היתה בתו הבכורה של [[אדמו"ר הריי"צ]], שנישאה לרב [[שמריהו גוראריה]] מנהל רשת ישיבות [[תומכי תמימים]]. לאחר הסתלקות אביה תמכה במינוי בעלה כיורשו וממשיך דרכו, ומאוחר יותר התייצבה ב[[משפט הספרים]] לצד בנה כאשר העלים ספרים מהאוסף האישי של [[אדמו"ר הריי"צ]] ומכר אותם לאספנים. בעקבות פעולות אלו נוצר חייץ בינה לבין חסידי חב"ד.

==תולדות חייה==
===צעירותה===
[[קובץ:חנה גוראריה בצעירותה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מרת גוראריה בצעירותה]]
נולדה ב[[יום שני]]{{הערת שוליים|ראה [[רשימות היומן]] עמ' קי"ז, שי"ח}}, [[כ"ה מנחם אב]] [[תרנ"ט]]<ref>מבוא ל[[קונטרס ומעיין]], מתוך יומנו ורשימותיו של [[אדמו"ר הריי"צ]]</ref> בעיירה [[ליובאוויטש]] לאביה [[אדמו"ר הריי"צ]] ולאמה [[הרבנית נחמה דינה]].

כ'מתנה' ללידה נתן [[אדמו"ר הרש"ב]] ל[[אדמו"ר הריי"צ]] את ה[[מאמר]] "ברוך שעשה ניסים" שנאמר ב[[כ"ה בכסלו]] על-ידי [[אדמו"ר הזקן]] בשנת [[תקס"ג]]{{הערת שוליים|תיאור המאמר, הבוך ועניין המתנה - [[ספר השיחות - אדמו"ר הריי"צ]], [[תרצ"א]], עמ' 249-251}}

בילדותה היו לה קירובים מיוחדים מסביה [[כ"ק אדמו"ר הרש"ב]] {{הערת שוליים|דוגמאות להם נמצאים ב[[רשימות הרב"ש]].}}.

בשנת [[תרע"ח]] עקרה עם המשפחה מ[[ליובאוויטש]] ל[[רוסטוב]].

ב[[י"א סיון תרפ"א]] נישאה עם הרב [[שמריהו גוראריה]]. החתונה נערכה במעמד מצומצם עקב הרדיפות שהיו באותם ימים. בחתונה השתתפו אדמו"ר הריי"צ וכמה מחשובי החסידים.

ב[[ט"ו סיון תרפ"ז]] בעת שבאו אנשי הנ.ק. וו. ד לעצור את אביה, [[אדמו"ר הריי"צ]], התווכחה אתם ב[[מסירות נפש]]<ref>מסירות נפשה כלפי אנשי הק.ג.ב. מתוארת בידי אבי', [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharyatz/sichos/680-7/maftechot/1/3&search=%D7%97%D7%AA%D7%9F+%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95\%22%D7%A8 ברשימת המאסר].</ref>

למחרת [[שמחת תורה]] [[תרפ"ח]] יצאה יחד עם משפחתה ל[[ריגא]], ובשנת [[תרצ"ג]] עקרה ל[[ורשה]].

בחודש [[מנחם אב]] [[תרצ"ג]] יצאה עם אמה, [[הרבנית נחמה דינה]] ל[[ריגא]] בשליחות [[אדמו"ר הריי"צ]]{{הערת שוליים|[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] אגרת תרע"ט}}.

ב[[תרצ"ה]] עקרה יחד עם אביה ל[[אטוואצק]].

בכ"ו [[שבט]] [[תרצ"ו]] נערכה חגיגת [[בר מצווה]] לבנה [[שלום דובער גוראריה|בערי]], בהשתתפות אדמו"ר הריי"צ.

בימי [[מלחמת העולם השנייה]] היתה לצד אביה, בוורשה, ובכל מסעותיו. ב[[ט' אדר ת"ש]] הגיעה יחד עם משפחתה ל[[ארצות הברית]].

===בארה"ב===
[[תמונה:חנה גורארי'.jpg|left|thumb|250px|מרת גורארי' (בחלון השמאלי וכלתה מינא ב(חלון בצד ימין ב)[[פאראד]] שב[[תהלוכת ל"ג בעומר]], [[תשד"מ]].]]
בחודש [[אלול]] [[ת"ש]] התיישב [[אדמו"ר הריי"צ]] בבבנין [[770]] ומרת חנה עם בעלה ובנו התיישבו ב[[770#הקומה השלישית|הקומה השלישית של 770]].

משנת [[תש"י]] הייתה [[ספריית אדמו"ר הריי"צ]] באחריותה, והספרן [[חיים ליברמן]] עבד מטעמה.

מאז ההסתלקות שימשה את אמה [[הרבנית נחמה דינה]] במסירות, והעסיקה בחורים שונים שיטפלו באמה.

בין שנת [[תש"י]] ועד להסתלקות אמה ב[[י' טבת תשל"א]] ניהלה יחד עם אחותה [[הרבנית חיה מושקא]] את קרן [[רייונדשל]].

בשנת [[תשי"ג]] נשא בנה [[בערי גוראריה]] לאישה את מ' [[מינא גוראריה]], בת הרב [[אלתר דובער חסקינד]]{{הערת שוליים|על-פי דרישתה, לא השתתף [[הרבי]] בחתונה (מיומני הרב [[יואל כהן]]).}}.

ב[[שמחת תורה תשל"ח]], כאשר קיבל [[הרבי]] אירוע [[לב]], דאגה לו גיסתו מאד, היא ירדה לחדרו וניסתה לשכנע אותו לאכול. לאחר מכן שוחחה בתדירות גבוהה עם רופאי הרבי, ביקשה מידע על המצב ועודדה אותם להמשיך במלאכתם{{הערת שוליים|עפ"י יומני אותה תקופה ועדויות הרופאים}}.

ב[[קיץ]] [[תש"מ]] ביקשה למנות את הרב [[שלום דובער לוין]] שהיה באותו הזמן ספרן ספריית מרכז לענייני חינוך, לספרן בספרית אגודת חסידי חב"ד, אלא ש[[הרבי]] התנגד למינוי{{הערת שוליים|תיאור הפרשה בהרחבה בעדותו של הרב לוין עצמו - [[משפט הספרים - דידן נצח (חוברת)]] עמ' ה', וראה גם [[עבודת הקודש אצל הרבי מליובאוויטש]] עמ' קכ"ח}}. בשנת [[תשמ"ז]] לאחר [[דידן נצח]] הורה הרבי לאחד את שתי הספריות לספריה אחת, ושהרב שלום דובער לוין יהיה ספרן ראשי בשניהם.

==משפט הספרים==
בשנת [[תשמ"ה]], כאשר גנב בנה, [[בערי גוראריה]] את הספרים, בתקופה הידועה המכונה [[משפט הספרים]] עמדה היא לצידו ותבעה בבית המשפט להעביר חלק מהספרים אליו, ואילו בעלה, הרב [[שמריהו גוראריה]], נשאר נאמן לרבי, בעקבות כך, במהלך המשפט יצאה מביתה ועברה לגור אצל בנה ב[[ניו ג'רזי]], כאשר בעלה נותר לבדו.

במהלך אירועי המשפט נצרכה חנה לעבור ניתוח מסוכן, והייתה בסכנת חיים. בלילה שלפני הניתוח הוטב מצבה מאד, ובבוקר, כאשר בדקה הרופא, אמר: "מישהו עבד פה בלילה..." וקבע שאינה צריכה ניתוח. כאשר שמע [[הרבי]] את הדברים, שאל האם הרופא ידע מי-הוא-זה שעבד בלילה...{{הערת שוליים|מפי הגה"ח ר' [[יואל כהן]], בסעודת [[ליל שבת]], שהתקיימה בביתו, [[פרשת תרומה]] [[תשס"ח]]}}

===פטירתה===
[[קובץ:מצבת חנה גורארי'.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|מצבת מרת גוראריה בית הקברות בפלוראל-פארק, ניו-ג'רסי]]
נפטרה ב[[ט"ז אדר]] [[תשנ"א]], בהלוויתה השתתפו רבים מחסידי [[סאטמר]] והעבירו את ארונה מול [[770]]. מנוחתה כבוד בחלקת מונקאטש-סאטמר בבית הקברות בפלוראל-פארק, ניו-ג'רסי (Floral Park Cemetery).

[[הרבי]] רצה מאד שתיקבר בחלקת [[אגודת חסידי חב"ד]] בסמוך ל[[אוהל אדמו"ר הריי"צ]], ואף שלח משלחת מיוחדת אל בנה, [[בארי גוראריה]] אך בנה סירב. חברי המשלחת היו: הרב [[חיים מאיר בוקיעט]], הרב [[שמואל צבי הירש פוקס]], הרב [[חיים שלום דובער ליפסקר]] והרב [[משה בוגומילסקי]]{{הערת שוליים|הרב משה בוגולומסקי, קונטרס 'ה' טבת - דידן נצח'.}}.

{{הערות שוליים}}
{{בית רבי/אדמו"ר הריי"צ}}
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הריי"צ|גוראריה חנה]]
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר שליט"א|גוראריה חנה]]
[[קטגוריה:נשים|גוראריה חנה]]
[[קטגוריה:חברי קרן רייונדשל|גוראריה חנה]]
[[קטגוריה:משפחת גוראריה|ג]]

2013-05-31T14:36:44Z

Shmuel Munkes:

{{לעריכה|מועתק. חסר ויקיזיציה בסיסית}}
[[קובץ:שלום מענדל קלמנסון.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב שלום מענדל קלמנסון]]
הרב '''שלום מענדל קלמנסון''' נולד בשנת תרפ"ב בעיר '[[ויטבסק]]' להוריו הרב שניאור זלמן ומרת מנוחה קלמנסון.

בשנים הבאות עברה המשפחה לפושקינה – פרבר לנינגרדי (כיום – '[[פטרבורג]]') בו החלה להתפתח באותן השנים קהילה חב"דית.

== בתומכי תמימים ==

בגיל חמש עשרה בלבד נשלח ללמוד בישיבת '[[תומכי תמימים]]' בעיר [[קורסק]], ישיבה שהתקיימה בתנאי מחתרת. באותם ימים טרופים נדדו התלמידים מעיר אחת לאחרת בגין רדיפות הקלגסים הקומוניסטים. זה היה גם גורלו של הת' שלום מענדל שנאלץ היה לנדוד מקורסק אל העיר קלינצי.

בשלב מסוים נפתח סניף של הישיבה בעיר מליטופול שבחצי האי קרים, ושלום מענדל נדד גם לשם. אביו ר' זלמן, חשש שמא אימו לא תתן את הסכמתה למסע ארוך שיגרום לניתוקו מהבית והמשפחה, אך מאידך גיסא, הנער צריך ללמוד תורה, לכן ליווה ר' זלמן את בנו לתחנת הרכבת והעלהו על הרכבת שיצאה לדרכה. רק מששב לביתו הודיע לרעייתו כי בנם נסע ללמוד בסניף '[[תומכי תמימים]]' המרוחק אלפי ק"מ מביתם.

במליטופול למד יחד עם חמשה או ששה תמימים. הוא שהה בישיבה זו כשנתיים ימים, משנת תרח"צ עד חורף ת"ש, או אז נסע לסניף '[[תומכי תמימים]]' ב[[כותאיס]] שב[[גרוזיה]], שם למד אצל הרב [[יוסף גולדברג]]. לימים התמנה שלום מענדל בעצמו להיות מגיד שיעור בישיבה, והוא בן שמונה עשר שנים בלבד.

גם בגרוזיה עקבו אנשי המשטרה החשאית אחרי הישיבות החב"דיות ורדפו אחריהן. בשלב מסוים פשטו הרשעים על הישיבה, ולקחו את כל ניירותיו של שלום מענדל . בדרך כלשהי הצליח להימלט והתחבא בבית משפחה לא יהודית, שם שהה חודשים מספר עד שקיבל בחזרה את ניירותיו. משנרגעו קמעה הרוחות, נסע לעיירה סינקי שבגרוזיה, שם ניהל מחלקת 'תומכי תמימים' עד תום ימי המלחמה, או אז נסע ל[[סמרקנד]], לשם הגיעו בני משפחתו שברחו מביתם בלנינגרד. שמחת המפגש הייתה גדולה מאוד.

בחודשים הבאים הגיע הת' שלום מענדל ללבוב, עיר הגבול, ומשם הצליח בבריחה הידועה לצאת מרוסיה ולהגיע עד למחנה העקורים [[פוקינג]].

== פוקינג==

בתחילת חורף תש"ז החליטו אנ"ש במחנה הפליטים '[[פוקינג]]', שיש צורך להושיב אנשים קבועים בפראג כדי שיתעסקו בהצלת החסידים ששהו בפולין ובמדינות אחרות שהיו בשליטת הקומוניסטים. בניגוד לפוקינג, בפראג היתה אפשרות לטלפן ולעמוד בקשר רצוף עם הרבי הריי"צ ששהה אז בניו יורק.
ועד אנ"ש בפוקינג בראשות המשפיע הרב [[ניסן נמנוב]], שלחו לפראג שלושה חסידים: הרב שלום מענדל קלמנסון, הרב [[הלל פבזנר]] (לימים רב קהילת חב"ד בצרפת) ומרת [[הדסה גרליק]] (פרמן). לא חלף זמן רב, ור' שלום מענדל נותר לבדו (מלבד זמן מוגבל בו שהה עמו ידידו הוותיק ר' [[משה מרוזוב]]). ר' שלום מענדל פעל בפראג במסגרת '[[הלשכה]]' בהנהלת הרב [[בנימין גורודצקי]], ובהכוונת [[הרבי הריי"צ]].

על פי הוראות [[הרבי הריי"צ]], המשיך הת' שלום מענדל לסייע לחסידים להמשיך דרכם מהמדינות הקומוניסטיות אל מדינות המערב כמו צרפת וגרמניה. הוא אף סייע להקים מוסד חינוכי '[[בית שרה]]' עבור בנות הפליטים. ועסק בפועל בניהולו במשך תקופה. בד בבד זכה לשמש כאיש הקשר בין הרבי לאמו הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה שהגיעה באותה עת לצרפת.

הוא אף עסק בשליחויות שונות על פי הוראות אדמו"ר הריי"צ והרבי, בין היתר גם בהדפסת ספרי [[קה"ת]]. כפי העולה מסדרת ספרי "אגרות קודש", זכה ר' שלום מענדל לקבל מהרבי אגרות רבות באותן שנים, ובהן הוראות רבות, הן לגבי ההדפסה והן לגבי הפליטים. רבות מתכתובות אלו עברו דרך הרב קלמנסון, שכתב לרבי בחורף תש"ז: "אני הנה כל עניני בתור מקשר וזה אני עושה כפי היכולת".

בתחילת קיץ תש"ז ביקש רשות מהרבי לעזוב את פראג, אך לא קיבל תשובה חיובית עד לט"ו מר חשוון תש"ח, כאשר אדמו"ר הריי"צ השיב לו: "'''ועל שאלתו אודות עצמו, יעתיק מושבו לפאריז'''".

בחודשים הבאים עבר לפריז, לשם כבר הגיעו רבים מהחסידים שיצאו מרוסיה.

== אוברוויליע ==

בשנת [[תש"ט]] הקים את ביתו עם הרבנית בתיה, בת החסיד הנודע הרב [[עוזיאל חזנוב]]. בשנים שלאחר החתונה, למד את אמנויות השחיטה והמילה, מלאכות קודש שבהן עסק במסירות במשך עשרות שנים.

חלפה עוד תקופה ממושכת עד שהחסידים הפליטים מרוסיה החלו להתיישב באזורים שונים בפריז ובסביבותיה. וכך, בשנים הבאות דאג הרב [[בנימין גורודצקי]] ליישב כמה משפחות חב"דיות בעיר [[אוברוויליע]] הסמוכה לפריז. בקבוצת משפחות זו הייתה גם משפחת קלמנסון הצעירה. מלבדה התיישבו באותה עת גם משפחות וילשאנסקי, מנקין, בלינוב, איידלמאן ועוד.

עם התיישבותם במקום, דרש מהם הרבי לערוך פעילות עם יהודי [[אוברוויליע]]. החסידים טענו בפני הרבי כי אין כמעט יהודים בעיר, אך הרבי השיב שיש בעיר לפחות מאתיים יהודים! בעקבות כך החל ר' שלום מענדל להסתובב בין בתי העיר, כאשר הוא תר ובולש אחר שמות יהודיים בתיבות דואר ובשערי הבתים. בעבודה איטית וממושכת איתר עוד ועוד משפחות יהודיות, עמן החל לפעול בקירובן לדרך המצוות.

פעילות זו נעשתה על אש קטנה. השינוי הדרמטי אירע בשנת [[תשכ"ב]], כאשר אלג'יריה הכריזה על עצמאות. בעקבות זאת עזבו אלפי יהודים את המדינה ועברו לצרפת, רבים מהם התיישבו באיזור אוברוויליע בפריז. הרב קלמנסון פגש באלפי יהודים שלא היה להם כל בית רוחני. על פי הוראות הרבי מה"מ, הקים בשנת תשכ"ג את קהילת "שניאור". בשלב ראשון נפתח בית כנסת בו התפללו חסידים לצד יוצאי אלג'יר. הדגש בפעילות ניתן על תפילות ושיעורי תורה שקירבו את יוצאי אלג'יר לקהילה החדשה. ר' שלום מענדל כיתת רגליו מבוקר ועד ערב בבניינים רבי קומות באזור שבו שוכנו יוצאי אלג'יר, פגש וסייע להם ככל יכולתו. וכך, צעד אחר צעד קירב רבים מהם לקהילה החדשה.

המוסדות שהקים ר' שלום מענדל, נקראו בשם "שניאור", משום שאותה שנה, תשכ"ג, הוכרזה על ידי הרבי כ"[[שנת הק"ן]]" להסתלקות [[אדמו"ר הזקן]] והרבי קרא לקיים פעולות שונות לכבוד אדמו"ר הזקן. על שם זה קרא ר' שלום מענדל את קהילתו החדשה בשם זה. בהתבטאות נדירה אמר פעם הרבי, כי מוסדות "שניאור" ראויים לשמם.

[[אוברוויליע]] רחוקה רק שבעה קילומטרים מפריז. באותה תקופה התגוררו בה כשבעים אלף נפש, ומתוכם יהודים מעטים. משפחות אנ"ש, כאמור, היו בודדות ביותר. זו הסיבה שהילדים נסעו בכל בוקר ללמוד במוסדות חב"ד בפריז ובעיר יער שבפרברי פריז. בשל המרחק וטלטולי הדרך, הילדים לא שבו לביתם בכל יום, אלא נותרו ללון בפנימיות של אותם מוסדות. רק הפעוטות עד גיל 5 לא נשלחו לפנימיות ונשלחו למוסדות המקומיים עבור הגיל הרך. כאשר הרב קלמנסון כתב על כך לרבי, קיבל תשובה חריפה מאוד, שתוכנה היה – ברוסיה היתה לכם מסירות נפש עבור חינוך ואילו כאן שאיש אינו רודף אתכם, אתם שולחים את הילדים למוסדות גויים?

בו במקום נטל על עצמו הרב קלמנסון לפתור את הבעיה, והקים גן לגיל הרך.

בשנת תשכ"ה ביקש להקים בית ספר יהודי על טהרת הקודש. ר' שלום מענדל, למרות יציאתו מברית המועצות, עדיין היה צריך לחוש את טעמם של הקומוניסטים ששלטו בעיריית אוברוויליע. אמנם הם לא יכלו לאסור את לימוד התורה, אבל הם הקשו את המלאכה והערימו קשיים ככל יכולתם. משהבין זאת הרב קלמנסון, החליט ללכת באופן של "לכתחילה אריבער". בדרך הרגילה היה עליו להגיש לעירייה בקשה להקמת מוסד חינוכי, ולאחר אישורים מצדם היה צריך לפנות למשרד הפנים כדי שיאשרו אף הם את המוסד. ר' שלום מענדל עקף את הסדר הרגיל והגיע היישר למשרד הפנים. הללו אישרו את הקמת הבית ספר אך שלחו את התוכניות והבקשות לעירייה תוך ציון העובדה כי זכותה לערער על ההחלטה בתוך חודשיים ימים.

פקידי העירייה שהבינו כי הערימו עליהם, זעמו ותכננו להגיש ערעור, אולם איש לא הבין מה קרה שהערעור לא הוגש אלא חודשיים ויום אחד. הרב קלמנסון ביקש לדחות את ערעורם שכן הוא הוגש לאחר החודשיים הקבועים בחוק. משרד הפנים הצדיק את דבריו המבוססים לפי החוק, ובית הספר 'שניאור' היה לעובדה מוגמרת!

עם השנים, גם העירייה החלה להעריך ולהוקיר את פועלו של ר' שלום מענדל ואף החלה לסייע למוסדות.

ר' שלום מענדל ותבלחט"א הרבנית בתיה פעלו כל העת על פי הוראות מיוחדות שקיבלו מהרבי. בשנים הראשונות להקמת המוסד זכו לקבל שפע של הוראות, ברכות ותשובות מעודדות. באחת היחידויות של הרבנית בתיה, אמר לה הרבי: "את צריכה להיות בשמחה כי הקב"ה שמח מהעבודה שלכם".

עומס העבודה הגדול, שנפל על כתפיה של הרבנית בתיה, היה קשה מדאי, ובאחת הפעמים שנסעה ל"בית חיינו", נכנסה ל'יחידות' ושטחה בפני הרבי את הקושי הגדול בעבודתה, החל מהשכמת יום ועד שעת לילה מאוחרת, תוך עבודה רצופה וקשה כאשר בבית ממתינים לה תשעה ילדים קטנים. הרבי השיב בקצרה ובפשטות: "המוסדות צריכים להקים 'גן ישראל'". התשובה הדהימה אותה ואת בני המשפחה. היא הרי הסבירה כי יש לה עומס עבודה, והנה הרבי משיב כי יש לפתוח עוד פרויקט, ומהיכן יקחו מי שיעשה זאת? מהיכן יגייסו מימון ל"גן ישראל" כאשר לא עמדו בנטל המימוני של בית הספר עצמו?

אבל עם תשובה של הרבי, הרב קלמנסון והרבנית לא התווכחו. כבר בקיץ הקרוב הוקם 'גן ישראל' באוברוויליע. לקעמפ הגיעו תלמידים יהודים שלמדו בבתי ספר אחרים. חלקם התרשמו לטובה מהדרך החב"דית וממנהלי הקעמפ, הלא הם משפחת קלמנסון, ובשנת הלימודים הבאה גדל מספר התלמידים והתרחב. במשך השנים הבאות הביא 'גן ישראל' עוד ועוד תלמידים לבית הספר, מה שהביא לתקציבים מוגדלים מצד משרדי הממשלה. בזכות 'גן ישראל' הגיע גם תקציב לנהג אוטובוס, לטבחית ולמנקה, והרבנית בתיה קלמנסון יכלה להוריד מעט מהנטל.

פועלו המבורך קנה לו שם טוב, והרשויות בצרפת הוקירו את פועלו באמצעות הענקת פרס מיוחד על מפעל חיים למען קהילת אוברוויליע והסביבה. כמו כן קיבל מדלית זהב מאת הממשלה הצרפתית.

היחס של הרבי לפעילות ר' שלום מענדל ורעייתו היה מיוחד במינו. בני המשפחה מספרים, כי כאשר בתם מרת פייגא לויטין המתגוררת בניו -הייבן התכוננה ללידתה הראשונה, הגיעה אליה אמה הרבנית בתיה כדי לסייע לה. מיד לאחר הלידה, היישר מבית הרפואה נסעה הרבנית ל-770 ונכנסה ל'יחידות'. עוד לפני שהספיקה להודיע לרבי על הבשורה הטובה, איחל לה הרבי "מזל טוב", ושאלה עד מתי היא מתכוננת להישאר בניו יורק, משהשיבה על כוונתה להישאר עד אחרי הברית, הורה לה הרבי באופן מפתיע לחזור מיד לצרפת. הוראה זו גרמה לה לשמחה רבה; היא נוכחה לדעת עד כמה הרבי מייקר את עבודתה במוסדות "שניאור". כבר למחרת עלתה על מטוס שיעדו צרפת, ואת איחוליה לברית המילה מסרה באמצעות הטלפון.

== פטירתו ==

ביום שני [[כ"ג כסלו]] [[תשע"ב]], השיב הרב שלום מענדל קלמנסון את נשמתו לבוראה והוא בן 89 שנים. במסע ההלוויה שלו שהחל בפאריז, נחסמו רחובות על ידי קהל רב מכל החוגים, תלמידים ומכרים ובני משפחותיהם, אשר בזכותו הם הולכים בדרך היהדות והחסידות. אלפי התלמידים שלמדו במוסדותיו במשך השנים, באו להיפרד ממי שעמד שנים רבות בראשות המוסדות במסירות אמיתית.

הלווייתו שיצאה מצרפת, המשיכה לארץ הקודש ולאחר מסע רב-משתתפים נטמן בהר הזיתים.

== משפחתו ==
* הרב יוסף יצחק קלמנסון - אוברוויליע.
* הרב מאיר שמחה קלמנסון – אוברוויליע.
* גב' ביילה גנזבורג – מילאנו איטליה.
* גב' רבקה ליפסקר – ניו יורק.
* גב' רחל ברוכשטט – ניו יורק.
* גב' פייגא לויטין – ניו הייבן.
* גב' שטערנא שרה דייטש – מגדל העמק.
* גב' לאה רסקין – אוסטרליה.
* גב' חיה ניסלביץ – אוברוויליע.

[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|קלמנסון שלום מענדל]]

קובץ:שלום מענדל קלמנסון.jpg

Shmuel Munkes:

[[תמונה:לוגו אשל.jpg|left|thumb|150px|סמל הארגון]]
[[קובץ:מכתב מארלו לאש"ל.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מכתב מ[[בית דין צדק קראון הייטס|בית דין צדק של קראון הייטס]] לאש"ל]]
ארגון '''אש"ל הכנסת אורחים''' הוקם במטרה לספק לאורחים הרבים הפוקדים את חצר [[הרבי שליט"א]] מלך המשיח את צרכיהם הגשמיים והרוחניים.

את הארגון הקים וניהל במשך שנים רבות הרה"ח ר' [[משה ירוסלבסקי]] ע"ה.

במשך מספר שנים הארגון לא היה פעיל, עד להתחדשותו בשנת [[תשנ"ה]] על ידי הרב [[שלמה הלפרן]], הרב [[שניאור זלמן הרצל]] ור' [[מנחם מענדל הנדל]].

כיום פועל הארגון בעיקר בחודש [[תשרי]] בהיקף אדיר, והוא מנוהל ע"י [[תמים|תמימים]], תחת [[מרכז חב"ד העולמי לקבלת פני משיח]].

בקיץ תשס"ו הודיעה המחלקה הרוחנית של אש"ל הכנסת אורחים, על פתיחת מבצע גדול בשיתוף עם קרן 'דור דעה'. במסגרת המבצע משננים תלמידי הישיבות החב"דיות משניות, [[מאמר|מאמרים]] ו[[תניא]] בעל-פה ומתוגמלים במלגות לנסיעה לרבי לחודש תשרי. את המבצע מממן הנגיד החסידי [[שלום בער דרייזין]].

בחודש תשרי [[תשס"ט]] תרם הנגיד יוסף פופאק מ[[קראון הייטס]] דירת מרתף גדולה המאכלסת כשמונים מיטות עבור האורחים שמגיעים בחודש תשרי וב[[כינוס השלוחים]].

לקראת חודש תשרי [[תשע"ג]], עמל הצוות הטכני של הארגון על בניית מאות מיטות קומותיים, הניתנות לפירוק והרכבה קלים, דבר שהביא לשיפור והטבה משמעותיים בתנאים הגשמיים שמספק הארגון לאורחים מכל רחבי תבל.

==מחלקות הארגון==
הפעילות הגדולה של הארגון בחודש תשרי הגודלת משנה לשנה, גרמה לפיצול התפקידים השונים למחלקות. כיום מונה הארגון מחלקות רבות:
המחלקות הרוחניות - לצרכיהם הרוחניים והלימודיים של האורחים.
* '''התוועדיות''' - מארגנת בכל הזדמנות אפשרית [[התוועדות|התוועדויות]] בהשתתפות [[משפיע|משפיעים]] מרחבי העולם.
* '''כינוסים והרצאות''' - במהלך החודש נערכים כינוסי התעוררות והרצאות בנושאים מגוונים העומדים על הפרק.
* '''שיעורי גאולה ומשיח''' - בכל יום לאחר תפילת מנחה מארגנת המחלקה שיעור מרכזי בנושאי [[גאולה]] ו[[משיח]].
* '''הוצאה לאור''' - את האורחים מלווים סדרת חוברות הכוללות חומר לימודים בתורת הנגלה ובתורת החסידות.
* '''שיעורים''' - בכל יום נערכים שיעורים בחומר הנלמד. השיעורים נמסרים בדרך כלל, ע"י [[ר"מ|רמי"ם]] מישיבות [[תומכי תמימים]].
* '''השגחה''' - את התלמידים מלווה צוות השגחה הדואג למחסורם וצרכיהם וכן להשתתפותם בסדרי הלימודים.
כמו כן מפעיל הארגון '''צוות יקיצה''', '''צוות פיקוח''' ו'''וועד המסדר'''.

המחלקות הגשמיות - לטיפול וסידור הצרכים הטכניים והפיזיים.
* '''דירות''' - הכשרת מבנים ודירות בשכונה לשיכון האורחים, ותפעולם התקין במהלך במשך החודש.
* '''רישום''' - קליטת האורחים, וחלוקתם לדירות השונות.
* '''עזרה ראשונה''' - הגשת עזרה רפואית ראשונית.
* '''מטבח''' - בישול אלפי מנות מידי יום ביומי לסיפוק צרכי האורחים.
* '''צילום ותיעוד''' - תיעוד האירועים ההרצאות והשיעורים המתקיימים במהלך החודש, ופרסומם באמצעי המדיה השונים, לתועלת כלל אנ"ש בארץ ובעולם.

כמו כן מפעיל הארגון מסגרת לילדים. המסגרת מתקיימת במתכונת [[מחנה קיץ|קעמפ]] תחת השם [[קעמפ מחנה משיח|'מחנה משיח']]. בנוסף יש מחלקות מיוחדות הפועלות בקרב הנשים והנערות המגיעות להתארח בחודש תשרי.

==בית הכנסת אורחים==
בשנת [[תש"ס]] רכש הארגון את הבניין ששוכן ממול [[770]] (על רחוב קינגסטון, אחרי הבנק), בכדי להפכו ל'בית הכנסת אורחים'. במהלך הבנייה נערכו מספר מבצעי התרמה לקידום הבנייה.
במהלך התרמה שנערכה בשנת [[תשס"ב]] הבטיח הארגון, שכל משפחת שתחתום על הוראת קבע לתרומה בסך כולל של 770$, תהיה זכאות לקבלת חדר אירוח לשבוע בשנה.
בשנת [[תשס"ח]] התקבלה תרומה גדולה להמשך הבנייה, מהנדיב החסידי ר' [[שלום בער דרייזין]]. בהמשך לכך הפך שמו של הבניין ל'בית אברהם ושרה' ע"ש הוריו של הרב דרייזין.

הבנין נפתח לשימוש במהלך שנת [[תשע"א]], וכיום הוא משמש ללינה בעלויות מסובסדות וכן להתוועדויות ואירועים.

==קישורים חיצוניים==
[http://http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=45382 ידיעה בחב"ד אינפו על השלמת חזית בניין אש"ל]
{{ערך חסר}}
[[קטגוריה:מוסדות וארגונים בארה"ב]]

קובץ:מכתב מארלו לאש"ל.jpg

2012-10-25T13:27:00Z

Shmuel Munkes:

ירח

2012-10-25T13:02:44Z

Shmuel Munkes: /* דעת הרבי */

[[קובץ:לבנה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הלבנה]]
'''לבנה''' היא שמה של הירח בלשון חז"ל.

==הירח במבט החסידות==
ללבנה, כמו ל[[שמש]], יש [[נפש]], [[דיעה]] ו[[בינה]], וכאמור בנוסח התפילה: "טובים מאורות שברא אלקינו יצרם בדעת ובבינה ובהשכל", וחכמתם גדולה יותר משל האדם וקטן יותר משל ה[[מלאכים]].{{הערת שוליים|1=[[רמב"ם]] הלכות דיעות.}}

על פי [[הקבלה]] ישראל נמשלים ללבנה, ולכן התחדשותה היא סימן להתחדשות העתידית של ישראל לעתיד לבוא, כאמור ב[[קידוש לבנה]], "עטרת תפארת היא לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה". לכן גם הגילוי שלה היא דווקא אחרי ההעלם והביטול, כמו הגילוי אלוקות שנמשך בכלל ישראל דווקא על ידי הביטול העצמי. {{הערת שוליים|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19859&hilite=c2cde357-e22c-4641-8b3e-0cdfca449dec&st=%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%97 הרבי].}}

מנין השנים היהודי הוא לפי שנות הלבנה, כמנין שנ"ה ימים ב[[שנה]].

על פי תורת החסידות לבנה היא דוגמה למקבל, ולכן "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה", מכיון שגם תורתו של יהושע נמשך מתורתו של משה רבינו.
==הנחתת אדם על הירח==
הנחיתה של האדם הראשון על הירח בוצעה ב-21 ביולי 1969 בשיא המירוץ לחלל שהושפע מהמלחמה הקרה בין ברית המועצות לארצות הברית. האדם הראשון שדרך על אדמת הירח היה האסטרונאוט ניל ארמסטרונג, מפקד האפולו 11. הנחיתה התבצעה במסגרת תוכנית אפולו, שבמהלכה בוצעו שש נחיתות בירח בשנים 1969-1972. הפעם האחרונה בה הילך אדם על הירח הייתה בדצמבר 1972 במשימת אפולו 17, כאשר האסטרונאוט יוג'ין סרנן הלך על הירח.

למרות שנחיתת האדם על הירח ידועה בתור עובדה מוצקה, יש הטוענים שנחיתה זו מעולם לא קרתה. זאת תאוריית קשר מפורסמת ביותר, לתאורייה זו יש מאמינים רבים בכל העולם שטוענים שכף רגלו של האדם מעולם לא דרכה על הירח, ועל פיה הנחיתה על הירח לא התרחשה בפועל אלא זויפה בידי נאס"א (סוכנות החלל של ארצות הברית).

===דעת הרבי===
[[קובץ:קלמנסון וג'ון גלן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב [[שלום דובער קלמנסון]] עם ג'ון גלן. האסטרונאוט האמריקאי השלישי שהגיע לחלל, והראשון שהשלים הקפה של כדור הארץ]]
כבר בשנת [[תשכ"ב]] כאשר הצליחה נאס"א לשגר חללית שתקיף את כדור הארץ, עם אסטרונאוט בשם ג'ון גלן, בהמשך לפיתחה טכנולוגיות במטרה להגיע אל הירח, אמר הרבי (ב[[יחידות]] עם העיתונאי [[שלמה נקדימון]]) כי להגיע לירח זה ענין טכני שניתן לבצעו. את מה שימצאו שם נראה כאשר נגיע. אם אגיד מה שימצאו שם, לא ירצו להגיע אל הירח... ולתורה אין התנגדות להמשיך ולחקור{{הערת שוליים|"הרבי" עמ' 39}}.

במשך השנים, ובפרט לאחר הנחיתה הראשונה על הירח ב[[אב]] [[תשכ"ט]] הסביר הרבי כי בהנחיתה על הירח סתירה למש"כ "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם"{{הערת שוליים|תהילים קטו, טז}} ולהנאמר בברכת [[קידוש לבנה]] "ואיני יכול לנגוע בך" וכדומה{{הערת שוליים|ראה ממכתב אלול תשל"א - לקו"ש טו עמ' 479}}{{הערת שוליים|ממכתב אייר תשכ"א - רעיון השבוע ה עמ' 9. תרגום מאנגלית}}, ואף למד מזה הוראה בעבודת השם{{הערת שוליים|בהתוועדות שבת ז' טבת תשכ"ט, ימים ספורים לאחר שמשימת 'אפולו 8' הסתיימה בהצלחה כשלראשונה בהיסטוריה חגה חללית מאויישת סביב לירח.}}.

{{ציטוט
|מרכאות=כן
|מקור=ממכתב [[אלול]] [[תשל"א]]
|תוכן=שאלה: הרי בברכת קידוש לבנה אומרים "ואיני יכול לנגוע בך".

תשובה: שוברה בצדה וקודם לה - "הרי אני רוקד כנגדך ואיני יכול (על ידי רקידה זו) לנגוע בך כך לא יוכלו כו'".}}

{{ציטוט
|מרכאות=כן
|מקור=ממכתב [[אייר]] [[תשכ"א]]
|תוכן=שאלה: כיצד ניתן לתרץ את הסתירה בין חקר החלל, במיוחד בנוגע לאפשרות נחיתה על הירח, ובין הנאמר "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם".

תשובה: הפסוק משתמש במושג "ארץ" במובנו הרחב - הכולל לא רק את כדור הארץ, אלא גם את האטמוספירה ואת כל עולמנו הפיזי, המעסיק את האנושות ומשפיע עליו ישירות. אין לערבב את המושג "שמים" עם המושג "כוכבי לכת". הכוכבים, כוכבי לכת, הירח וכו' - אינם קרויים "שמים", כיון ש"שמים" הוא דבר רוחני, ואילו "גרמי השמים" האמורים הם פיזיים ושייכים לעולם הגשמי.

הקב"ה ברא את "גרמי השמים" כדי לשמש את העולם, לספק לו אור, חום ואנרגיה, ואת מקומם קבע ברקיע השמים, במרחק מסויים מכדור הארץ. עובדה זו אינה צריכה להוציא מכלל אפשרות את התענינותו של האדם בהם. כך גם העובדה שהקב"ה ברא ירח וקבעו ברקיע השמים כדי שיאיר לעולם, אינה צריכה להוציא מכלל אפשרות שבזמן מן הזמנים, ינחת אדם על הירח.

משמעותו של הפסוק "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", היא: בעוד שהקב"ה נמצא בכל מקום, לרבות ב"שמים", הרי את מקומו של האדם קבע ב"ארץ" - בעולם הפיזי, שהאדם הוא חלק ממנו, ועליו לנצל את חייו על האדמה בצורה הטובה ביותר.}}

== ראו עוד ==
* [[אור הירח]]
* [[ליקוי ירח]]
*[[קידוש לבנה]]
{{הערות שוליים}} [[קטגוריה:בריאת העולם]]

2012-08-26T09:22:52Z

2012-08-09T05:51:55Z

Shmuel Munkes:

שלמה קרליבך

2012-08-08T01:12:50Z

Shmuel Munkes: /* עם הרבי */

[[קובץ:שלמה קרליבך1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלמה קרליבך נראה לומד מאמר של אדמו"ר הרש"ב]]
[[קובץ:שלמה קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלמה קרליבך עומד מימין הרבי ב[[התוועדות]] בשנת [[תשי"ב]]]]
'''שלמה קרליבך''' ([[תרפ"ה]] - [[תשנ"ה]]) הי' מנהיג דתי שקירב יהודים ללימוד תורה וקיום מצוותיה, אך ספג ביקורת מרבנים ואדמורי"ם רבים על דרכו להקל באיסורי תורה.

== ביוגרפיה ==
שלמה קרליבך נולד (עם אחיו התאום ר' [[אליהו חיים קרליבך]]), ב[[ברלין]], [[גרמניה]] ב[[י"ח בטבת]] [[תרפ"ה]], לאביו ר' נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית, ולאמו פסיה. לאחר עליית ה[[נאצים]] לשלטון, עזבה משפחתו את [[גרמניה]], ולאחר שהות קצרה בעיר באדן שליד וינה שב[[אוסטריה]], הגיעה ב-[[תרצ"ט]] ל[[ניו יורק]], שם התמנה אביו לרבה של קהילה מקומית ב[[מנהטן]]. ר' שלמה למד בישיבת "תורה ודעת", בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי ובאוניברסיטת קולומביה. הוא נחשב לעילוי יוצא דופן וכבר בגילו הצעיר (14) בלט בין תלמידי ישיבת תורה ודעת שהיו מבוגרים יותר. רבותיו, בהם ר' [[אהרון קוטלר]], צפו לו עתיד מזהיר כתלמיד חכם ולמדן מן השורה הראשונה. בעת לימודיו [[סמיכה|הוסמך לרבנות]], התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כ[[שליח ציבור|חזן]] ב[[הימים הנוראים|ימים הנוראים]]{{הערה|חלק מהחומר על קורות חייו נלקח מוויקיפדיה}}.

באותה תקופה התקרב יחד עם אחיו הרב [[אליהו חיים קרליבך]] לחסידות [[חב"ד]].

הרב קרליבך החל להפיץ חסידות בסגנון חדש ששאב את אופיו מה"גל החדש" ששטף את ארצות הברית בשלהי שנות ה-50 וה-60 והושפע מתורתם של [[נחמן מברסלב|רבי נחמן מברסלב]] והאדמו"ר מאיז'ביצה. בליווי הגיטרה שלו נדד ברחבי המדינה להופעות ועשיית נפשות לדרך החסידות. אז גם החל לקבץ סביבו קהל חסידים שהתלהבו מהסגנון התואם את הלך הרוח של התקופה.

בשנת [[תשכ"ג]] הופיע במועדון וילג' גייט להופעה מוקלטת ראשונה, והפריצה המשמעותית יותר בקריירה המוזיקלית שלו הייתה ב-[[תשכ"ו]] בגריניץ' וילג' לאחר פגישה עם גדולי הזמרים. קרליבך נדד לחוף המערבי והחליט להישאר בסן פרנסיסקו כדי לקרב ליהדות צעירים "היפים" ומחוסרי בית. למטרה זו הקים שם את "בית אהבה ותפילה". ב-[[תשכ"ז]] נפטר אביו וקרליבך התמנה תחתיו, יחד עם אחיו התאום אלי (אליהו חיים) לרב הקהילה. באותן שנים החל קרליבך להסתובב בקהילות יהודיות בעולם, והגיע גם ל[[ארץ ישראל]] להופעות, בליווי חסידיו, שאחדים מהם שימשו להקת הליווי שלו. בעקבות התלהבותו מהשירה וריקודיו במהלך ההופעה, דבק בו הכינוי "הרבי המרקד".

ב-[[תשכ"ח]] הקימו חסידיו את היישוב "מבוא מודיעים"{{הערה|בשנת [[תשמ"ד|תשד"מ]], לאחר פטירתו של רבי מאיר קאליש - האדמו"ר מאמשינוב - הוחלף שמו של היישוב ל"מאור מודיעים", אך שם זה לא התקבל בוועדת השמות של המדינה.}} על יד לטרון. קרליבך בנה שם את ביתו וחילק את זמנו בין המגורים במושב וביתו בארצות הברית. במקביל המשיך קרליבך להופיע ולערוך קונצרטים ברחבי העולם. ב-[[תש"ל]], בפסטיבל הזמר החסידי הראשון, זכה שירו "והאר עינינו" במקום השני, ושמעו של קרליבך הגיע לתודעת הציבור בישראל. לאחר מכן הוכרה "שירת קרליבך" כז'אנר מתפתח, ולחניו חדרו לקהל התלמידים בישיבות ובקהל הדתי-לאומי. במסעותיו באירופה נהג להסתובב ב[[בית כנסת|בתי כנסת]] ולאסוף ספרים תורניים שהיו מיועדים לגניזה, מהם הרכיב ספרייה תורנית גדולה.

קרליבך ניצל את הסדקים הראשונים שנוצרו בחומת השלטון הקומוניסטי לעריכת מספר מסעות בהם הופיע במדינות חבר העמים בשנים [[תשמ"ט]] ו-[[תנש"א|תשנ"א]]. במסעות אלה ביקש להביא "שמחה ואהבה", כדבריו, ליהודים הרבים שביקשו להיזכר ביהדותם. אבל הוא לא הסתיר גם את מטרתו להפיג את האנטישמיות בקרב הגויים באמצעות אותן "שמחה ואהבה".

הרבי דחף אותו להתחתן, ופעם כשעבר ב[[כוס של ברכה]] אמר לו הרבי שצריך להתחתן, והיה נראה שהרבי מאד לא מרוצה מזה. הוא התחתן רק בגיל 48 למרת נעילה (גליק) מטורונטו. לבני הזוג נולדו שתי בנות – נשמה ונדרה.

==אישיותו==
קרליבך, היה זמר ורב מלהיב שהצליח למלא אולמות מלאים במעריצים, נחשב למנהיג כריזמטי וסוחף. באורח חיים המבוסס על אהבה וקרבה, כנות ופשטות, ירידה לעומק הלבבות ולימוד זכות ואהבת כל יהודי באשר הוא. רבים הוקסמו מהאהבה ומהחיבה שהפגין וכן מקולו הרך והנעים. קרליבך ראה את אהבת האדם ובייחוד אהבת כל יהודי ויהודי כערך עליון לצד אהבת ה'. שעל כך ביסס את שירתו. כמו רבים מאמני תקופתו, ניגן בגיטרה וגידל שיער ארוך. נוהגו לנשק ולחבק כל אדם היה לחלק בלתי נפרד מאישיותו. כמי שהקדיש את חייו לקירוב לבבות הגיע קרליבך למקומות נידחים רבים ופעל ב[[מסירות נפש]] ועשיית [[צדקה]]. בעיקר באמצעות שירה וסיפורים חסידיים. מורשתו החסידית מתובלת בעקרונות המשולבים ב[[חסידות]], ובמסורת היהודית.

קרליבך הותיר אחרי מותו מורשת רוחנית ומוזיקלית עשירה, ושירתו מתנגנת בבתי כנסיות רבים. אישיותו המוחצנת גרמה לאנשים דתיים לחוש שלא בנוח – השיער הארוך, הניגון בגיטרה, לא נעמו לאוזניים דתיות מסורתיות. קרליבך גם התנהג בחופשיות, והמגעים הפיזיים בעיקר עם נשים, הוציאו אותו אל מחוץ לגדר המחנה הדתי השמרני. עם זאת, דווקא תכונות אלו משכו והלהיבו רחוקים וכן חלקים מן הדור הצעיר וגרמה להם להעריץ את קרליבך, לדבוק בתורתו ולנהור אל המופעים שלו.

קרליבך נגע לאנשים עמוק בלב. היה גאון עצום וחבל שהיו לו קשיים בנושא הביטול לרבי.

==קשר עם חב"ד==
[[קובץ:האחים שלמה ואליהו חיים קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|250px|האחים שלמה (שמאל) ואליהו חיים קרליבך (ימין)]]
===עם אדמו"ר הריי"צ===
בסביבות שנת [[תרצ"א]] כש[[אדמו"ר הריי"צ]] היה בווינה לצורכי רפואה, הביא ר' נפתלי קרליבך את שתי ילדיו, התאומים שלמה ואליהו חיים קרליבך לקבל ברכה מ[[אדמו"ר הריי"צ]]. הרבי אמר להם "שתהיו חסידישע יידן (חסידים), ולא תהיו ילדים נוסח [[גרמניה]], שתישנו עם טלית קטן, ותעבדו את ה' בשמחה", [[הרבי שליט"א]] עמד אז בפתח הדלת.{{הערת שוליים|[http://www.havurahshirhadash.org/shlomoarticle15.html מתוך ראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997] Michael Lerner, "Practical wisdom from Shlomo Carlebach", Tikkun Magazine, Sept/Oct 1997, vol. 12, issue 5, pp. 53-56.}}.

מיד לאחר ש[[אדמו"ר הריי"צ]] הגיע לניו יורק בשנת [[ת"ש]], הגיע ר' נפתלי קרליבך עם שתי בניו שוב פעם לקבל ברכה, [[אדמו"ר הריי"צ]] אמר אז שהוא הכיר אותם מאז פגישה האחרונה. קרליבך התחיל אז ללמוד בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, הוא נהג להגיע מהישיבה עם אחיו, אלי חיים, ולעיתים היו נשארים לכמה ימים, עד שאביהם היה דואג עוברם, והיה שולח מישהו להחזיר אותם הבייתה, והם תמיד היה מבקשים שיתנו להם עוד יום אחד{{הערת שוליים|מתוך הסרט "לעולם אינך יודע" המסקרת את דמותו של שלמה קרליבך}}{{הערת שוליים|מסופר כי כאשר הגיעו האחים שלמה ואליהו חיים קרליבך ל[[אדמו"ר הריי"צ]] אמרו לו ב[[יחידות]] שהם רוצים לברך 'שהחיינו' על שהגיעו ל[[חסידות]]. אדמו"ר הריי"צ שלל זאת מכל וכל, ולאחר שיצאו אמר לר' [[אליהו סימפסון]] כי הוא חושש שאצל האח השני' שלמה תהי' זו ברכה לבטלה... (מפי השמועה)}}.

ב[[י"ט כסלו]] [[תש"י]] ביקש [[אדמו"ר הריי"צ]] משלמה קרליבך וחברו, זלמן שלומי שכטר{{הערת שוליים|יהודי שהתקרב לחב"ד בשנות הארבעים אצל אדמו"ר הריי"צ. הוסמך לרבנות בשנת [[תש"ז]] בעת לימודו ב[[תומכי תמימים המרכזית 770]] בעל כשרון גדול ואישיות כראמזטית מושכת, והוציא ספרים רבים הבנויים על מודל החסידות. בתחילת שנות חמישים סטה הלא ממסלול הדת ויצר לעצמו מין זרם חדש בדת. הוא נחשב מיוצרי הזרם ה'התחדשות יהודית'}} לצאת לקמפוסים לקרב סטודנטים ליהדות וחסידות. ולקראת [[חנוכה]] הם אירגונו מסיבת חנוכה באונברסיטה בריינדס, הם הגיעו עם 13 זוגות תפילין והתוועדו ושרו עם הסטודנטים במשך שעות{{הערת שוליים|יוטא הלברשטם-מנדלבום, הרב המקרן הרחוב (תרגום מאנגלית דוד הלל), תש"ע, הוצאת רשימו עמ' 23-35.}}{{הערת שוליים|Yaakov Ariel, "Hasidism in the Age of Aquarius: The House of Love and Prayer in San Francisco, 1967–1977," Religion and American Culture, Summer 2003, Vol. 13, no. 2, pp. 139–165.}}.

פעם כששאלו את שלמה קרליבך מי הם הרבי'ס שלו, וענה: הרבי בנגלה הוא אהרן קוטלר, הרבי בנגינה הוא הרבי ממודזיטש, והרבי בחסידות הוא ה[[אדמו"ר הריי"צ]].

===עם הרבי===
כבר לפני קבלת הנשיאות של הרבי כששלמה קרליבך הי' בא מלייקווד, ל-[[770]] הי' נכנס לרבי ומדבר איתו בלימוד{{הערת שוליים|יש אומרים שהיה זה בהוראת [[אדמו"ר הריי"צ]].}}. הרבי רצה לדעת מה לומדים בישיבה. הרבי אף דחף אותו בשנת [[תשי"א]] לקבל [[סמיכה לרבנות]], בכדי שיהי' לו יותר השפעה, והוא הוסמך על ידי הרב יצחק הוטנר, שהיה אז ראש ישיבת רבינו חיים ברלין.

הרבי היה שלח אותו לבני ישיבה, לדבר איתם בלימוד ובחסידות. וכן דחף אותו אז לקרב את בני הנוער ליהדות. כששלמה הגהיב כי ברצונו לשבת וללמוד, הגהיב הרבי שיפסיק לחשוב כל כך הרבה על עצמו. "הייתי אז ממש יד ימנו של הרבי" אמר קרליבך{{הערת שוליים|[http://www.havurahshirhadash.org/shlomoarticle15.html בראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997]}}.

כמו"כ באחד מאותו שנים הביא ר' שלמה קבוצה גדולה של סטודנטים להרבי. אהרן קוטלר אמר עליו אז, שחבל על 'בן תורה' כמוהו שיתבזבז על קירוב יהודים ולא ישב וילמד{{הערת שוליים|מספר שיצא לזכרו - 'למען אחי ורעי'.}}.

הרב קרליבך סיפר בהזדמנות{{הערת שוליים|[http://www.havurahshirhadash.org/shlomoarticle15.html בראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997]}}: "כשהתחלתי לקרב יהודים, הייתי בבעיה, ודיברתי על כך עם הרבי. אמרתי לרבי כי יום אחד היה לי מאה אנשים שבאו ללמוד ולשיר איתי, אבל כשאמרתי להם שנשים וגברים חייבים לשבת בנפרד, איבדתי 90 אנשים, וכשאמרתי להם שנשים אינם יכולות לשיר, איבדתי עוד 9, אז האדם אחד שנשאר הרגיש אידיוט. אז במקום לבלות שעתיים עם אנשים שרצו לדעת משהו על היהדות, בזבזתי את הזמן שלי על אידיוט אחד. הבה נניח כי זה מאוד חשוב כי גברים ונשים אסורים לשבת יחד. ובכל זאת, זה כמו מניקור ליהדות, מה שהופך את זה למשהו יפה, אבל אם האדם עובר התקף לב לא נותנים לו מניקור. ככה אני לא יכול לקרב יהודים!"

"הרבי אז אמר לי כי הוא לא יכול לתת לי לעשות את זה בדרך שלי. אבל מצד השני הוא גם לא יכול לא לתת לי לא לעשות את זה בדרך שלי. לכן אם אני רוצה לעשות את זה לבד, שה' יהי' איתי."

"אז נפרדו"... סיים הרב קרליבך{{הערת שוליים|באותו ראיון אמר שלמה קרליבך: "אם הייתי נשאר, והרבי הלך עם מה שאמרתי, הוא היה יכול להיות הרבי של העולם, לא רק של חסידי הרבי. קח את וודסטוק. למה אחרים הלכו לשם - למה לא הרבי מלובביץ'? זה היה יכול להיות געוואלד - זה היה משנה דור שלם. אך הרבי בחר להיות הרבי של החסידים."}}.

בהזדמנות אחרת סיפר, כי הוא בא לרבי וסיפר לו שבסיום אחת מהופעותיו כאשר לחץ את ידי הקהל, ניגשה אליו אשה וביקשה ללחוץ את ידו. שלמה הגיב כי אינו לוחץ ידי נשים. האשה נפגעה, והגיבה כי חשבה להתקרב ליהדות אבל בעקבות פגיעה זו היא חוזרת בה, ושוב לא תתקרב ליהדות.

[[הרבי]] הגיב לשמע הסיפור, שכתוב ב[[משנה]]{{הערת שוליים|אבות א יב}} "אהרן אוהב את הבריות '''ומקרבן לתורה'''". רואים מכך, כי אין לקרב את '''התורה''' אל '''הבריות''', על ידי כריתת חלקים "קטנים" כביכול מהתורה על מנת לצמצם את הפער בין הבריות ל[[תורה]]; במקרה כזה - אמר הרבי - אין הבריות מתקרבים ל[[תורה]] כלל. תורה אשר איננה כמותה עם כל התרי"ג איברין ושס"ה גידין שבה; הכנעה גמורה ל[[תורה]] - אין זה [[תורה]] כלל. זה דבר טוב ויפה, נחמד מאוד אפילו; אבל אין זה [[תורה]]. לכן יש לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה. - לקרב '''אותם''' אל '''התורה'''. קרליבך אמר על כך כי "מאז נפרדו דרכינו... הבנתי כי דרכינו שונות"...{{הערה|מפי הרב יוסף יצחק פלטיאל}}.

במשך השנים החל ר' שלמה לפרוץ את גדרי הצניעות ברבים, והרבי לא היה נוחה מהדרך בו פועל כלל. יש אומרים שהרבי אז ביקש ממנו שלא ישתמש בשם חב"ד{{הערת שוליים|בהסרט "לעולם אינך יודע" המסקרת את דמותו של שלמה קרליבך נאמר שהרבי אמר לו "אם אתה לא רוצה להקשיב אלי, אתה אמנם תיהי' שלמה קרליבך, אבל לא ליובאוויטש".}}. ופעם ענה הרבי לאחד ששאל את הרבי האם קרליבך קשור לרבי: "לפלא ולצער גדול הוא לי שחושד אותי בכגון דא".

לאחד ששאל אותו כי שמע שסילקו אותו מליובאוויטש, ענה: "מען האט מיר ארויסגעווארפן, אבער איך האב זיך ניט ארויסגעווארפן" (חב"ד סילקו אותי, אבל אני מעולם לא הסתלקתי) {{הערת שוליים|לר' [[נחמן הולצברג]] בעת שנפגש עמו ב[[ירושלים]] בשנת [[תשכ"א]].}}{{הערת שוליים|[http://www.col.org.il/pics/nf_43506_2180694.bmp בראיון עם עיתון 'שעה טובה' שנערך עמו שבועות ספורים לפני שהלך לעולמו]}} כמו"כ התבטא פעם כי 'ליובאוויטשער הייתי וליובאוויטשער אשאר!{{הערת שוליים|1=[http://www.chabad.info/forums/theforum_he/viewtopic.php?t=483&highlight=%F7%F8%EC%E9%E1%EA מפי אחד מחשובי אנ"ש].}}

הוא מצידו המשיך לכבד את הרבי וחסידי חב"ד, כן המשיך ללמוד חסידות, מאמרים ושיחות של הרבי{{הערת שוליים|לפעמים כשהי' מגיע ל[[סינסינטי]] להופעה והי' נאלץ להשאר לשהות ב[[שבת]] בבית מלון (ללא מנין) הי' מגיע בערב שבת ל[[בית חב"ד]] ולווה ספרים. תמיד היו אלו ספרי חסידות ולרוב הי' זה אחד מספריו של הרבי, כמו [[ספר המאמרים]], ו[[לקוטי שיחות]]. (מפי [[שליח]] הרבי ל[[סינסינטי]], הרב [[שלום בער קלמנסון]]).}}. בכלל היה בכיסו מאמר ושיחה שיצאו אז, היו לו כל השיחות ומאמרים של הרבי עד האחרון שבאחרון. כמו"כ היה שולח את מושפעויו לבתי חב"ד בעולם{{הערת שוליים|[http://www.haaretz.com/culture/books/shlomo-carlebach-rabbi-of-love-or-undercover-agent-of-orthodox-judaism-1.382475 בכתבת מעת שפע סיגל מעיתון 'הארץ'] שבועיים לפני שנפטר אמר לאחד שנסע ללמוד חודשיים באקולוגיה, נפאל, שלא ישכח שיש [[בית חב"ד]] בקטמנדו, והמשיך בחיוך. "אתה יודע כי כאשר קולומבוס גילה את אמריקה, הוא גילה כי חב"ד כבר היה שם?"...}}.

בראיון עם עיתון 'שעה טובה' שנערך עמו שבועות ספורים לפני שהלך לעולמו התבטא על הרבי:

{{ציטוטון|הרבי הנוכחי הוא גם כן גאון עצום ונורא. הרבי הוא גם עמוק וגם בקיא עד לב השמים. ממש כל מילה מהתורה מאירה לפני עיניו הקדושות}}{{הערת שוליים|[http://www.col.org.il/pics/nf_43506_2180694.bmp עיתון 'שעה טובה']}}.

כמו"כ התבטא פעם בכאב כשדיבר על מצב הנוער של היום:

{{ציטוטון|איך זה שיותר אנשים מכירים יותר את מרטין לותר קינג מ[להבדיל] הרבי}}{{הערת שוליים|1=[http://youtu.be/TSyUIgJihrk?t=2m38s]}}.

==פטירתו==
[[קובץ:מצבתו של קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצבתו של שלמה קרליבך עליו נכתב "תלמיד מובהק לאדמו"ר מוהריי"צ מליובאוויטש"]]
שלמה קרליבך נפטר ב[[ט"ז בחשוון]] [[תשנ"ה]], מהתקף לב, במטוס שהיה בעיצומה של המראה. בלילה שלפני הנסיעה ישב והתוועד במשך הלילה עם התמימים של ישיבת חב"ד במנשסטר{{הערת שוליים|מפי אחד התמימים שהשתתף בההתוועדות}}. במסע הלוייתו שרו המלוים חלק מפזמוניו וניגוניו. כיוון שפיזר הרבה מכספו לצדקה, נפטר קרליבך חסר פרוטה, ותלמידיו נאלצו לקבץ תרומות כדי לארגן את מסע הלוויתו.

נטמן (למחרת, [[י"ז בחשוון]]) בהר המנוחות ב[[ירושלים]]. על מצבתו נכתב "תלמיד מובהק לאדמו"ר מוהריי"צ מליובאוויטש".

==שירת קרליבך==
שלמה קרליבך הוא בין האומנים הבולטים במוזיקה החסידית. הוא הושפע מניגונים חסידיים רבים ובמיוחד מניגוני חב"ד ומודז'יץ, וממהפכת המוזיקה של שנות ה-60. במוזיקה שלו הוא שילב אלמנטים של מוזיקת רוק ומוזיקת נשמה.

שירי קרליבך נהפכו לחלק אינטגרלי מהמוזיקה החסידית, שיריו מושרים בבתי כנסיאות מסביב לעולם, ואף בהרבה [[בית חב"ד|בתי חב"ד]].

בין היתר הלחין קרליבך מנגינות לקטעי תפילה ובייחוד מתפילות השבת. לחנים אלו התקבלו במקומות מסוימים והם ידועים כ"נוסח קרליבך".

קרליבך הקליט למעלה מ-1000 מנגינות ושירים. רק מיעוטם יצא לאור ורבים אחרים נגנזו או אבדו.

יש לציין שאחד המנגינות של הניגון '[[ניגון ווי וונט משיח נאו|ווי וונט משיח נאו]]', שיר שהפך במהלך השנים להמנון של תנועת הנוער [[צבאות ה']], הוא ממנגינתו של שלמה קרליבך על המילים 'מקימי מעפר דל'. כמו"כ הוא הילחין את השיר "ידעלעך שריי שבת" שבמשך השנים הפך ל"ידעלעך שריי עד מתי..."{{הערת שוליים|ככל הנראה שתי השירים הושרו מול הרבי. אבל כל זה צריך בירור}}.

===שמיעת שיריו===
כאשר הרב שליאמע, המנהל בבית רבקה בצרפת, שאל את הרבי ביחידות האם מותר לשמוע התקליטים של שלמה קרליבך? ענה הרבי (התוכן לא הלשון): הרי יש מספיק מוזיקה יהודית בלעדיו.

כשאירגינו השלוחים באוסטרליה ערב עם מוזיקה יהודית, ביקש המזכיר חודקוב כמה וכמה פעמים לוודאות שלא ישירו שם שירי של שלמה קרליבך{{הערת שוליים|ימי תמימים}}.

פעם כשר' יחזקאל הכהן דערען הזכיר את שלמה קרליבך בשיחה עם [[הרבנית חנה]], הגיבה "..א מענטש וואס האט גורם געווען עגמ"נ צו מיין זון ("הוא איש שגרם עגמ"נ לבני"), מיד שינתה את נושא השיחה{{הערת שוליים|מפי נכדו}}.

==קישורים חיצוניים==
* [http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=50897 סיפור על יהודי שהביא שלמה קרליבך לרבי]
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ידידי חב"ד|קרליבך שלמה]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|קרליבך שלמה]]