![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
המושבות היהודיות בפלך חרסון
|
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, חב"דזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
המושבות היהודיות בפלך חרסון, הינם ישובים יהודים שהוקמו בפלך חערסאן על ידי המושל הצבאי של חערסאן בשנות תקס״ז - תרי״ד.
אישור התיישבות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בין הדברים שאדמו"ר הזקן עסק בהם כבר בצעירותו מזמן חתונתו, הוא העברת יהודים לעסוק במלאכת קרקע.
בחוקת היהודים שנתפרסם על ידי הצאר בחודש כסלו תשס״ה הורה על גירוש היהודים מהכפרים ויישובם מחדש באדמות השממה שבפלך חערסאן.
המושב הראשון, שדה מנוחה, הוקם בשנת תקס״ז.
אדמו"ר האמצעי הגיע בשנת תקע״ח לבקר את היהודים שבהקאלאניעס[1].
בשנת תר״ו בהיותו בליובאוויטש, ביקש הרב אברהם דוד לאוואוט (שהתיישב בהמושבה ראמאנאווקע שבפלך חערסאן בשנת תר״א, וכיהן כרב המושבה ההיא) את כ״ק אדמו״ר הצמח צדק שישלח את אחד מיחידי סגולה לבקר בהמושבות שבפלך חערסאן. וכעבור כמה שנים העמיס כ״ק אדמו״ר הצמח צדק משימה זו על ר' הלל מפאריטש שביקר אותם מדי שנה בשנה בחדשי אב-אלול; ובכל שנה כשהיה ר׳ הלל מפאריטש מבקר בהמושבות שבפלך חערסאן, היה הרב לאוואוט מצטרף אליו בנסיעתו.
ר׳ הלל נפטר בחערסאן בי"א מנחם אב תרכ״ד בזמן ביקורו בהקאלאניעס.
אחת הערים היהודיות שהיה בה מרכז יהודי שומרי תורה ומצוה היא העיר ניקולייב עיר הולדתו וילדותו של הרבי.
שדה מנוחה[עריכה | עריכת קוד מקור]
היישוב הראשון שהוקם בשם "שדה מנוחה" (סעידע מענוכא, באידיש). ההתיישבות כונתה "שדה מנוחה הגדולה", לאחר שנוסדה גם "שדה מנוחה הקטנה". ההתיישבות נקראת[2] על שם המנוחה שרצו להעניק להיהודים שיתיישבו שם (כולל פטור מעבודת הצבא).
אסף שמחוני תיאר[3] את החיים במושבות הללו:
"...נאמר על המושבות הללו שנבדלו מסביבתן בכך שמעולם לא נראה בהן איכר שיכור - למעט בשמחת תורה - או איכר שמפליא את מכותיו באשתו. אין ספק שהיו להן עוד כמה מאפיינים ייחודיים. תושביהן שבתו בשבתות ובחגים מכל מלאכה והקפידו לקיים חלק ניכר מתרי"ג המצוות גם כאשר העבודה בשדות כבדה עליהם. "בהתקרב הימים הנוראים", כתב, למשל, מרדכי שמחוני כעבור עשרות שנים, "היה אבא מתחיל לזמזם את התפילות. מכין את הכלים לחריש. את שקי הזריעה. בודק את העגלה אם יש בה כל האבזרים הדרושים, וחוזר על התפילות. ... בערב יום הכיפורים היו יוצאים לבית הקברות לפקוד את קברי היקרים ולאחר מכן מתכנסים לתפילת יממה שלמה בבית הכנסת. בחג הסוכות היו מקימים סוכה ליד כל בית. ... עונת הזריעה באביב קצרה הייתה והמאמץ הכרוך בה גדול כי השדות מרוחקים ורבה החרדה מפני הגשמים העשויים לרדת כל שעה ולהפריע את העבודה. כדי לא לבזבז זמן לנסיעות הלוך ושוב היו נשארים כל השבוע בשדה. מקימים חניון וישנים בבגדים בעגלה מחופה. לשדה היינו יוצאים עם הנץ השחר. כשהגיעה שעת התפילה היה אבא מתעטף בטליתו, מניח תפילין ולוחש תפילותיו תוך כדי נסיעה בעגלה. ... תוך כדי חרישה היה אבא מתפלל בקול רם את תפילת המנחה. רק ב'שמונה עשרה' היה אומר להפסיק ולעמוד על המקום לרגע קל".
בשואה[עריכה | עריכת קוד מקור]
במשך השנים עלו רבים מן המשפחות שם לארץ ישראל והיו לגרעין להתיישבות חקלאית בארץ ישראל
בכ"ד אלול תש"א - ריכזו הנאצים ועוזריהם את 15 אלף יהודי המקום ברפת, הריצו אותם בקבוצות של שישים איש אל התעלה – וירו בהם.
המושבות כיום[עריכה | עריכת קוד מקור]
המושבות קיימות עד היום אך מאוכלסות באיכרים רוסיים שרובם לא מודעים כלל להיסטוריה היהודית ולמשמעות השמות העבריים שנשמרו. מַאלַה שדה מנוחה היא שדה מנוחה הקטנה ו-נגרטוב שזו בעצם הדרך הרוסית לבטא את השם נהר טוב.
כיום יש שתי מצבות של קברי אחים זכר ליהודי שדה מנוחה.
משפחות חב"דיות מיוצאי המושבות[עריכה | עריכת קוד מקור]
- משפחת אדמו"ר שליט"א - צאצאי הרב אברהם דוד לאוואט
- משפחת הורוביץ - צאצאי ר' יצחק מתמיד.
- משפחת חריטונוב
- משפחת וילשאנסקי.
- משפחת פרלוב - צאצאי הרב חיים מרדכי פרלוב.
- חסידי חב"ד תושבי ניקולייב