עריכת הדף "באר"

'''באר מים''' הוא מושג יסודי ב[[תורת הנגלה]] וב[[תורת החסידות]] כאחד. 
==רקע==
מימי קדם הייתה מציאת מקורות מים צורך חשוב מאין כמוהו להישרדותו של האדם ולהתפתחות הציוויליזציה, ולכן בארות המים היו מהמבנים הראשונים שהוקמו. ב[[תנ"ך]] ישנו תיעוד של בארות עוד מתקופת [[אברהם אבינו]], והתורה אף מסקרת בהרחבה מריבה בין רועי [[יצחק]] לרועי אבימלך, אודות בארות שמצא יצחק אבינו. בהלכה ניתן לעולי רגל היתר מיוחד הקרוי פסי ביראות לשאיבת מים בשבת להשקיית בהמותיהם בלבד, אף שבדבר יש איסור דרבנן של הוצאה מרשות לרשות.
==בתורת הנגלה==
בתורת הנגלה, משמשת באר מים כאחד מדרכי הטהרה. כאשר אדם נטמא בטומאה חמורה, כמו זב או זיבה, הוא זקוק לטבול באחד מדרכי הטהרה המהודרים יותר, כמו טבילה במעיין שהיא הטבילה המהודרת ביותר, וזו מועילה אף לטבילת טהרה לזב, זבה, בשונה מטבילה במקווה המועילה רק לטבילת טהרה, ולטבילת נידה. למעיין ובאר מים ישנם מעלה מיוחדת על פי מקווה הנחשב לכזה, רק אם מימיו אינם "זוחלין" - נדים ונעים, אלא ב"אשבורן" - מים העומדים על מקומם ללא תנועה, ואילו מעיין ובאר מים מטהר אפילו אם מימיו זורמים, כדרך המעיין.
==בתורת החסידות==
למעשה, מסביר אדמו"ר הצמח צדק{{הערה|1=[[אור התורה]] [[חומש במדבר]] כרך ג, [[פרשת חקת]] [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/zz/oht/otb3/1/30/879&search=%D7%9E%D7%A2%D7%99%D7%9F+%D7%91%D7%99%D7%93%D7%99+%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%9D מאמר מהו נהר ומעיין ובאר] תתעט}}, קיים חילוק גדול בין מעיין לבאר מים. בעוד שמעיין משקה את סביבותיו ואת השותים ממנו מאליו, שכן מימיו זורמים בשטף ובהתמדה, הרי שבאר אינו משקה אלא רק לאחר מעשה מצד האדם, ששואב ממנו. דבר זה מסמל את החילוק בין [[אתערותא דלעילא]] ל[[אתערותא דלתתא]], מעיין מרמז אתערותא דלעילא, התעוררות הבאה מלמעלה לאדם ללא שיעשה מעשה מיוחד מצידו, ואילו באר מרמז על אתערותא דלתתא, התעוררות שבאה מצד האדם, ורק אז מקבל את ההשפעה מלמעלה.

מהותו של מעיין הוא, {{ציטוטון|מעין בידי שמים ואין בו תפיסת אדם}}, מעיין מים שנוצר על ידי שמים, ולא נוצר על ידי אדם כלל. מקור המים הוא טבעי ונוצר בידי שמים, ואף המים באו למקום המעיין ממקורו ללא סיוע אדם, בשונה ממקווה, שמקומו נוצר על ידי אדם. אף מעיין שמעורבים בו מעשי ידי אדם ואפילו באופן חלקי, כמו למשל מעיין שהרחיבו את מקומו על ידי חפירת בריכות, אסור לטבול בו (במקומות המורחבים) לפי שיטת כמה מהראשונים{{הערה|הוא פסול לפי שיטת הר"ש מקוואות פרק א' משנה ז'}}, וגם לפי ראשונים אחרים שסבורים שמקווה כזה כשר, קיימת עדיפות למקומות שנוצרו על ידי שמים באופן טבעי, שגם אם באו בו רוב מי גשמים לא נתבטל ממנו מי מעיין, בשונה מהמקומות שבו המעיין הורחב מעבר למקומו הטבעי, שאם רובו מי גשמים, הוא פסול{{הערה|שיטת הר"ן במסכת נדרים ל"ד ע"ב}}.. אך, למרות זאת, מסביר הצמח צדק, נחשב גם באר כמעיין שנוצר בידי שמים, ולמרות שהוא נחפר בידי אדם. שכן, פעולת האדם ביצירת הבאר היא רק '''לסלק''' את שכבת האדמה המסתירה ומכסה את המים, אך המים עצמם, ואף מקומם, טבעים הם - "מים חיים", ואין יד אדם מעורבת בהם.

כך גם, אתערותא דלתתא, פועלת רק לבטל את הרצון הטבעי המסתיר ומונע מה"אתערותא דלעילא" לבוא, וכאשר האדם אך מסלק את המניעות מצידו, פנויה הדרך להשפעת האתערותא דלעילא.