עריכת הדף "שבועות"

{{בעריכה}}
[[קובץ: מעמד הר סיני.jpg|שמאל|ממוזער|250px|איור של [[מעמד הר סיני]]]]
'''חג השבועות''' הוא [[חג]] השני מבין [[שלוש רגלים]]. הוא חל ב[[ו' בסיון]], והוא כולל יום אחד ב[[ארץ ישראל]] ושני ימים בחוץ לארץ. ביום זה ניתנה ה[[תורה]] ב[[מעמד הר סיני]] ובימי [[בית המקדש]] הוקרב בחג השבועות קרבן מיוחד שנקרא קרבן שתי הלחם והחלה בו העונה של הבאת הביכורים. 

==שמות החג==
*'''שבועות''' - שם זה הוא השם הנפוץ של החג. ונקרא כך על שם שבעת השבועות המחברים בין [[חג הפסח]] לחג השבועות, במהלכם אנו סופרים את [[ספירת העומר]]. סיבה נוספת: המילה "שבועות" יכולה גם להתפרש במובן "שבועה", לרמז על השבועה שנשבע הקדוש-ברוך-הוא לבני ישראל בשעת מתן תורה, שלעולם לא יחליף את עם ישראל בעם אחר. היהודים אף הם נשבעו, מצידם, כי ישמרו אמונים לה' ולתורתו. (ולכן שבועות לשון רבים)

*'''זמן מתן תורתנו''' (או חג מתן תורה) - ביום זה, בשנת 2448 לבריאת העולם, התגלה ה' על [[הר סיני]] ונתן לעם ישראל את ה[[תורה]]. מעמד זה מכונה "[[מעמד הר סיני]]".

*'''חג הביכורים''' - החל מחג השבועות, החלו החקלאים להביא את ביכוריהם – ראשית הפירות שצמחו בשדותיהם – אל [[בית המקדש]]. את הביכורים היה ניתן היה להביא רק מחג השבועות ואילך, עד ל[[חג הסוכות]].

*'''עצרת''' - משמעות המילה עצרת היא סיום ונעילה. חג השבועות הוא הסיום והנעילה של [[חג הפסח]] (בשל תקופת [[ספירת העומר]] המחברת ביניהם).סיבה נוספת: "עצירה מעשיית מלאכה" - שכן בחג אסור לעשות מלאכות חול. ואף שבכל החגים אסורות המלאכות, אומר [[הרבי]]{{הערת שוליים|התוועדויות תשמ"ג, חלק ג', עמ' 2601}} בשם רבי [[לוי יצחק מברדיצ'וב]], בשבועות ניכרת איסור-עצירת המלאכה יותר משאר החגים, כי בכולם סימני היכר אחרים ואילו בשבועות איסור המלאכות הוא סימן ההיכר היחידי.

*'''חג הקציר''' - ב[[ארץ ישראל]], תקופת קציר החיטים החלה לפני חג השבועות. במהלך החג היו מביאים [[קרבן]] מיוחד המציין עובדה זו. הקרבן כונה בשם "שתי הלחם", והיה מורכב משתי חלות העשויות חיטה.

*'''חג המוצי"ם''' - מכיוון שהחג לא מרובה בהלכות והרבנים (מוצי"ם - ראשי תיבות "מורי-צדק") יכולים לעזוב את קהילתם, נוהגים רבני הקהילות לנסוע אל רבם בחג.

==ימי ההגבלה==
{{ערך מורחב|ערך=שלושת ימי ההגבלה}}
שלושת הימים שלפני [[מתן תורה]] (חג השבועות), נקראים "ימי ההגבלה", בימים האלה הכינו בני ישראל את עצמם לקבלת התורה ב[[הר סיני]].

==האיחולים לקראת החג==
במכתביו בשיחותיו, נוהג [[הרבי]], בימים שלפני חג השבועות לאחל בנוסח: "לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות". [[הרבי]] מסביר את הברכה ששמחה ופנימיות זה היסוד לקבלת התורה:

'''[[שמחה]]:''' בגלל ש[[לימוד התורה]] וקיום ה[[מצוות]] קשור בנסיונות ובהעלמות והסתרים, לכן צריכה להיות קבלת התורה ב[[שמחה]], כמאמר חכמינו ז"ל "מצות שקבלו עליהן בשמחה, עדיין עושין אותה בשמחה, שבמילא מתקיימות יותר".

'''פנימיות:''' קיום התורה וה[[מצוות]] צריך להיות בכל פנימיות עצם נפשו. לא רק ב[[לבושים|לבושי]] הנפש [[מחשבה]] [[דיבור]] ו[[מעשה]], וגם לא רק בכוחות הנפש ד[[שכל]] ו[[מדות]]. הכל זה חיצוניות לגבי עצם הנפש, וקיום התורה והמצוות צריך להיות בפנימיות, בעצם נפשו.<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15885&hilite=a274d2de-236f-4aa8-a049-7c9a884f04ca&st=%u05d7%u05d2+%u05d4%u05e9%u05d1%u05d5%u05e2%u05d5%u05ea שערי המועדים לחג השבועות עמ' קכד (עמ' 115)]</REF>

==משמעות החג==
ב[[תורת החסידות]] מוסבר כי 'חג' הוא יום התגלות אלוקית וככל שההתגלות חזקה יותר - כך עוצמתו חשובה ונעלית יותר. ההתגלות האלוקית הנעלית ביותר שהיתה מאז ומעולם - התקיימה במעמד מתן-תורה. [[עצמות]]ו ומהותו של הקדוש ברוך הוא התגלתה לעיני כל בני-ישראל, לכן שבועות הוא חג בעל מעלה נשגבת משאר החגים, יום עילאי שאין כמוהו.

[[האריז"ל]] גילה שבשבועות מידי שנה מתגלית אותה קדושה אלוקית נשגבת שהיתה במעמד הר-סיני. לכן חג שבועות מידי שנה הוא יום קדושה לעילא ולעילא. [[הרבי]] אומר כי עיקר ההתגלות היא בקריאת "עשרת הדברות", כי אמנם אנו שומעים אותם מפי בעל-הקורא, אך בתוך קולו הגשמי מוסתר קול סמוי של "עצמותו ומהותו יתברך" הקורא את עשרת-הדברות בכל בית כנסת כמו במעמד הר סיני. לכן, ציווה הרבי "שבעשרת הדברות יהיו כל בתי-הכנסת מלאים באנשים נשים וטף (בנפרד כמובן), וכדאי להביא גם ילדים קטנים "מבן חודש ומעלה", והמהדרים יביאו אפילו תינוקות יותר רכים". 

כותב [[אדמו"ר הריי"צ]]{{הערת שוליים|מכתב לתלמידי הישיבות, [[אגרות קודש מוהריי"צ]] חלק ה', עמ' עו-עח}}: בחג-השבועות שהוא זמן [[מתן תורה|מתן תורתנו]], בשני ימים הבהירים הללו שהם מועדי ה', מתגלים ומאירים אותם ה[[אורות]] והגילויים שהאירו ונתגלו בשעת [[מתן תורה]]. חג-השבועות הוא זמן [[עת רצון]] למעלה, ו[[השי"ת]] מטריד את המקטרג על [[עם ישראל]], כדוגמת הטרדתו בשעת התקיעות ב[[ראש השנה]] ויום הקדוש ד[[צום כיפורים]]. זאת אומרת, אשר חג-השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכל לטובת לימוד ה[[תורה]] והעבודה ב[[יראת שמים]], וכן להתעסק ב[[תשובה]] בהנוגע לתורה, באין מפריע משטן המקטרג כדוגמת זמן ה[[תקיעות]] בראש-השנה ויום הקדוש דצום הכיפורים..."

==השמחה בחג==
"היום-טוב של שבועות, מלבד זאת שהוא ככל [[יום טוב]], מועדים ל[[שמחה]], יש בו שמחה נוספת, שמחת מצוה, מצד זה ש[[בני ישראל]] קיבלו את ה[[תורה]], וכשם שכשמביאים ילד ל"חדר" ללמוד תורה עושים "שמחה", כך גם בשבועות שבני ישראל נכנסו ל"חדר" לקבל את התורה, הרי זו שמחה, נוסף על שמחת המועדים{{הערת שוליים|[[ליקוטי שיחות חלק ו'}}".

"השמחה שבמתן תורה שייכת לכל אחד ואחד מישראל, בכל מקום ובכל זמן. שמחה זו פועלת עליו שימשיך הנהגה טובה זו על כל השנה כולה, כי שמחה פורצת גדר, גדרי הזמן וגדרי המקום, שבכל מקום ובכל זמן יוכל לקבל את התורה{{הערת שוליים|[[ליקוטי שיחות חלק ו'}}". 

==הלכות ומנהגי חב"ד בחג==
בניגוד לכל יום טוב בו יש את המצוות המיוחדות שלו (בחג המצות - סיפור יציאת מצרים, אכילת מצה וכו'; בחג הסוכות - ישיבה בסוכה, ד' מינים) הרי שבחג השבועות אין בו שום מצוה מיוחדת. 

הסיבה לכך היא: כל הימים-טובים מבטאים ענינים פרטיים בקשר של הקב"ה עם בני ישראל, ולכן הקשר עם הקב"ה הוא באופן מסויים בלבד. ואילו חג השבועות, מתן תורתנו, מבטא את עצם הבחירה של הקב"ה בבני ישראל ואת הבחירה של בני ישראל בקב"ה. זהו עניין כללי-עצמותי, לכן אי אפשר להביע זאת במצווה פרטית.
{{ערך מורחב|ערך=שבועות (מנהגים)}}
חג השבועות הוא החג היחיד שמחויבים לאכול סעודת חג, כלשון הגמרא: "חלקהו, חציו לה', וחציו לכם". 

נהוג לאכול בחג השבועות מאכלי חלב. אחד מהטעמים הוא, לזכר מאכלי החלב שבני ישראל אכלו ביום קבלת התורה. כיון שבמתן תורה נצטוו בני [[ישראל]] על מצות השחיטה מיד נאסרו כל מאכלי הבשר שלהם והכלים שהשתמשו בהם, והם לא יכלו לאכול שום מאכל ותבשיל של בשר, הם גם לא יכלו בו ביום לשחוט בהמות כשרות כי מתן תורה היה ב[[שבת]]. ולכן היו מוכרחים לאכול רק מאכלי חלב.<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15885&hilite=a274d2de-236f-4aa8-a049-7c9a884f04ca&st=%D7%97%D7%92+%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA&pgnum=346 שערי המועדים לחג השבועות עמ' שסד (עמ' 346)]</REF>

בליל שבועות המנהג הוא להיות ערים כל הלילה ולומר ״תקון ליל שבועות״ ואף לומדים תורה. ה״תיקון" הוא מאסף מהפסוקים הראשונים והאחרונים של כל פרשות התורה ושל כל ספרי נביאים וכתובים, כמו כן קטעים ראשונים ואחרונים של המשנה והזוהר וכדומה. פרשיות מתן התורה, שמע וכו' הועתקו בשלמותן לתוך ה״תיקון".

==מוצאי חג השבועות==
מוצאי חג השבועות חל בארץ ישראל ביום ז' בסיון, ובחוץ לארץ ביום ט' בסיון. יום זה הינו כיום חג, ואסור להתענות בו.

על פי הסבר [[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך]]<REF>סימן תצ"ד סעיף י"ט.</REF> הטעם לכך הוא מכיון שלדברי [[בית שמאי]] אסור היה להקריב עולות ראיה ביום טוב עצמו מכיון שאין בהן צורך אוכל נפש, ולכן אסור לחלל עליהם את יום החג, ועל אף שההלכה היא כבית הלל, בדבר זה נהגו בית הלל כבית שמאי וכן נהגו כל ישראל.

מקורו של [[רבינו הזקן]] אינו ברור, ו[[הרבי]]<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15916&hilite=84270edb-112e-442b-a7bd-555e1846a07f&st=%D7%A8%D7%91%D7%99+%D7%98%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%9F&pgnum=36 לקוטי שיחות חכ"ח עמ' 24 (36)]</REF> מסביר כי מקורו הוא מהגמרא<REF> חגיגה יח א.</REF> שם מובא כי [[רבי טרפון]] אסר להספיד ביום זה, ומכך מוכח שבית הלל גם כן נהגו לטבוח ביום זה, שלולא כן לא היה רבי טרפון פוסק כבית שמאי.

לפי שיטת ה[[תוס' רי"ד]] הסיבה לכך שטבחו ביום זה הינו מפני שלא הספיקו להקריב את כל קרבנות הראיה בחג השבועות עצמו, ולא מפני שלא שחטו אותם, אם כי מלשון אדה"ז משמע שבית הלל נהגו כבית שמאי מפני סיבה הלכתית, ולא מכורח המציאות.

הסיבה לכך שאדה"ז אינו מקבל את שיטת התוס' רי"ד היא, מכיון שלא מסתבר שמפני דבר שנעשה מכורח המציאות יהפך יום זה ליום חג.
[[קובץ:קבלת התורה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ומשה ניגש לבדו אל הערפל]]



== קישורים חיצוניים == 
*[http://www.chabad.co.il/?template=topic&topic=113 חג השבועות, הלכות ומנהגים, מאמרים וסיפורים] - {{חב}}
*[http://video.chabad.info/newvideo/video.php?id=1475 הרבי מחלק כוס של ברכה במוצאי חג השבועות]{{וידאו}} - {{אינפו}}
*[http://chabad.info/images/notimage/54835_he_1.pdf קובץ חג השבועות התש"ע], בהוצאת [[ועד חיילי בית דוד]]{{PDF}} - {{אינפו}}

{{הערות שוליים}}
{{חגים ומועדים}}
[[קטגוריה:חגים וזמנים]]