עריכת הדף "יידיש"

'''אידיש''' היא השפה המדוברת אצל רוב ישראל מעדות אשכנז בדורות האחרונים, והיא בליל (ז'ארגון) של [[לשון הקודש]] עם שפות לע"ז הארופאיות.

בעולם החסידות יש לשפה האידית מקום מיוחד. א. [[הבעש"ט]] ז"ל וכן [[המגיד ממזריטש]], [[רבינו הזקן]] וכל [[רבותינו נשיאינו]] אמרו דברי תורה באידיש דוקא, ולא בלשון הקודש.  

ומהטעמים שבדבר, בנוסף לעובדה שעל ידי זה מבררים את ה[[ניצוצות]] שנפלו ל[[קליפות]], הנה עוד והוא העיקר, שע"י שמיעת דברי תורה בלשון המדוברת והרגילה בין בני אדם - נקלטים הדברים היטב בהבנה והשגה עד לשכל של [[נפש בהמית|הנפש הבהמית]], יותר משמיעת דברי תורה בלשון הקודש שאין בני אדם רגילים בהם.

ולפיכך, יש חשיבות רבה ללמוד את דברי החסידות בלשון המקור, מאשר ללמוד עפ"י תרגום, שככל שיהיה אותנטי אבל הוא בבחינת "כלי שני", אלא אם כן - נכתבו ה[[מאמר|מאמרים]] וה[[שיחה|שיחות-קודש]] בלשון הקודש ע"י [[רבותינו נשיאינו]].

ב. מהעובדה שרבותינו נשיאינו בחרו לומר דברי תורה באידיש דוקא הרי זו הוכחה ששפה זו מסוגלת מצד עצמה לאמירת דברי חסידות יותר משפות אחרות. ולאחר שנאמרו בה מאמרי חסידות, עלתה במעלה - עוד יותר ממעלת סגולתה העצמית.

ג. [[ספר התניא]] - תורה שבכתב לחסידות, כולל בתוכו את כל תורת החסידות שנאמרו ונכתבו במשך כל הדורות, גם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בה. ומכיון שאת ספר התניא קדישא חיבר אדמו"ר הזקן מ"תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש כו'", נמצא שהתחלת ההתגלות והאמירה של התכנים בספר התניא היתה באידיש - השפה בה דיבר אדמו"ר הזקן עם הפונים אליו.

כל הנ"ל מדגיש במיוחד את הקירבה של האידיש אל הקדושה, יותר מאשר כל שאר לשונות הגויים - לע"ז, וגם מדגיש את החשיבות בשימוש בשפה זו לצרכי הפצת הקדושה בעולם הגלותי.

==מקורות לעיון:==

*[[לקו"ש]] חכ"א 447, [[ספר השיחות (אדמו"ר שליט"א)|ספר השיחות]] [[תשמ"ח]] 158.

{{סגל}}

{{מבט}}