עריכת הדף "שלמה קרליבך"

{{לעריכה|מידע לא מבוסס מספיק!}}
[[קובץ:שלמה קרליבך1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלמה קרליבך נראה לומד מאמר של אדמו"ר הרש"ב]]
[[קובץ:שלמה קרליבך.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלמה קרליבך עומד מימין הרבי ב[[התוועדות]] בשנת [[תשי"ב]]]]
'''שלמה קרליבך''' ([[תרפ"ה]] - [[תשנ"ה]]) הי' מנהיג דתי שקירב יהודים ללימוד תורה וקיום מצוותיה, אך ספג ביקורת מרבנים ואדמורי"ם רבים על דרכו להקל באיסורים רבים. 

== ביוגרפיה ==
שלמה קרליבך נולד (עם אחיו התאום ר' [[אליהו חיים קרליבך]]), ב[[ברלין]], [[גרמניה]] ב[[י"ח בטבת]] [[תרפ"ה]], לאביו ר' נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית, ולאמו, פסיה. לאחר עליית ה[[נאצים]] לשלטון, עזבה משפחתו את [[גרמניה]], ולאחר שהות קצרה בבאדן וינה שב[[אוסטריה]], הגיעה ב-[[תרצ"ט]] ל[[ניו יורק]]. שם התמנה אביו לרב של קהילה מקומית ב[[מנהטן]]. ר' שלמה למד בישיבת "תורה ודעת", בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, ובאוניברסיטת קולומביה. ר' שלמה נחשב לעילוי יוצא דופן ובלט בגילו הצעיר (14) בין תלמידי ישיבת תורה ודעת שהיו מבוגרים יותר. רבותיו, בהם ר' [[אהרון קוטלר]], צפו לו עתיד מזהיר כתלמיד חכם ולמדן מן השורה הראשונה. בעת לימודיו [[סמיכה|הוסמך לרבנות]], התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כ[[שליח ציבור|חזן]] ב[[הימים הנוראים|ימים הנוראים]]{{הערה|חלק מהחומר על קורו חייו נלקח מויקיפדיה}}. 

באותה תקופה התקרב יחד עם אחיו הרב [[אליהו חיים קרליבך]] לחסידות [[חב"ד]]. 

הרב קרליבך החל להפיץ החסידות בסגנון חדש, ששאב את אופיו מה"גל החדש" ששטף את ארצות הברית בשלהי שנות ה-50 ושנות ה-60 והושפע מתורתם של [[נחמן מברסלב|רבי נחמן מברסלב]] והרבי מאיז'ביצה. בליווי הגיטרה שלו נדד ברחבי המדינה להופעות ועשיית נפשות לדרך החסידות. אז גם החל לקבץ סביבו קהל חסידים שהתלהבו מהסגנון התואם את הלך הרוח של התקופה.

ב-[[תשכ"ג]] הופיע במועדון וילג' גייט להופעה מוקלטת ראשונה, והפריצה המשמעותית יותר בקריירה המוזיקלית שלו הייתה ב-[[תשכ"ו]], בגריניץ' וילג' לאחר פגישה עם גדולי הזמרים. קרליבך נדד לחוף המערבי והחליט להישאר בסן פרנסיסקו כדי לקרב ליהדות צעירים "היפים" ומחוסרי בית. למטרה זו הקים שם את "בית אהבה ותפילה". ב-[[תשכ"ז]] נפטר אביו וקרליבך התמנה תחתיו, יחד עם אחיו התאום אלי (אליהו חיים) לרב הקהילה. באותן שנים החל קרליבך להסתובב בקהילות יהודיות בעולם, והגיע גם ל[[ארץ ישראל]] להופעות, בליווי חסידיו, שאחדים מהם שימשו להקת הליווי שלו. בעקבות התלהבותו מהשירה וריקודיו במהלך ההופעה, דבק בו הכינוי "הרבי המרקד".

ב-[[תשכ"ח]] הקימו חסידיו את היישוב "מבוא מודיעים"{{הערה|בשנת [[תשמ"ד|תשד"מ]], לאחר פטירתו של רבי מאיר קאליש - האדמו"ר מאמשינוב,הוחלף שמו של היישוב ל"מאור מודיעים", אך שם זה לא התקבל בוודעת השמות של המדינה.}} על יד לטרון. הוא בנה שם את ביתו, וחילק את זמנו בין המגורים במושב וביתו בארצות הברית. במקביל המשיך קרליבך להופיע ולערוך קונצרטים ברחבי העולם. ב-[[תש"ל]], בפסטיבל הזמר החסידי הראשון, זכה שירו "והאר עינינו" במקום השני, ושמעו של קרליבך הגיע לתודעת הציבור בישראל. לאחר מכן הוכרה "שירת קרליבך" כז'אנר מתפתח, ולחניו חדרו לקהל התלמידים בישיבות ובקהל הדתי-לאומי. במסעותיו באירופה נהג להסתובב ב[[בית כנסת|בתי כנסת]] ולאסוף ספרים תורניים שהיו מיועדים לגניזה, מהם הרכיב ספרייה תורנית גדולה. 

קרליבך ניצל את הסדקים הראשונים שנוצרו בחומת השלטון הקומוניסטי לעריכת מספר מסעות בהם הופיע במדינות חבר העמים בשנים [[תשמ"ט]] ו-[[תשנ"א]]. במסעות אלה ביקש להביא "שמחה ואהבה", כדבריו, ליהודים הרבים שביקשו להיזכר ביהדותם. אבל הוא לא הסתיר גם את מטרתו להפיג את האנטישמיות בקרב הגויים באמצעות אותן "שמחה ואהבה".

הרבי דחף אותו שיתחתן, ופעם כשעבר ב[[כוס של ברכה]] אמר לו הרבי שצריך להתחתן, והיה נראה שהרבי מאד לא מרוצה מזה. הוא התחתן רק בגיל 48 למרת נעילה (גליק) מטורונטו. לבני הזוג נולדו שתי בנות – נשמה ונדרה.

קרליבך נפטר ב[[ט"ז בחשוון]] [[תשנ"ה]], מהתקף לב, במטוס שהיה בעיצומה של המראה. בלילה שלפני הנסיעה ישב והתוועד במשך הלילה עם התמימים של ישיבת חב"ד במנשסטר. במסע הלוייתו שרו המלוים חלק מפזמוניו וניגוניו. כיוון שפיזר הרבה מכספו לצדקה, נפטר קרליבך חסר פרוטה, ותלמידיו נאלצו לקבץ תרומות כדי לארגן את מסע הלוויתו. ונטמן (למחרת, י"ז חשוון) בהר המנוחות ב[[ירושלים]]. על מצבתו נכתב "תלמיד מובהק לאדמו"ר מוהריי"צ מליובאוויטש".

==אישיותו==
קרליבך, היה זמר ורב מלהיב שהצליח למלא אולמות מלאים במעריצים, נחשב למנהיג כריזמטי וסוחף. באורח חיים המבוסס על אהבה וקרבה, כנות ופשטות, ירידה לעומק הלבבות ולימוד זכות ואהבת כל יהודי באשר הוא. רבים הוקסמו מהאהבה ומהחיבה שהפגין וכן מקולו הרך והנעים. קרליבך ראה את אהבת האדם ובייחוד אהבת כל יהודי ויהודי כערך עליון לצד אהבת ה'. שעל כך ביסס את שירתו. כמו רבים מאמני תקופתו, ניגן בגיטרה וגידל שיער ארוך. נוהגו לנשק ולחבק כל אדם היה לחלק בלתי נפרד מאישיותו. כמי שהקדיש את חייו לקירוב לבבות הגיע קרליבך למקומות נידחים רבים ופעל ב[[מסירות נפש]] ועשיית [[צדקה]]. בעיקר באמצעות שירה וסיפורים חסידיים. מורשתו החסידית מתובלת בעקרונות המשולבים ב[[חסידות]], ובמסורת היהודית.

קרליבך הותיר אחרי מותו מורשת רוחנית ומוזיקלית עשירה, ושירתו מתנגנת בבתי כנסיות רבים. אישיותו המוחצנת גרמה לאנשים דתיים לחוש שלא בנוח – השיער הארוך, הניגון בגיטרה, לא נעמו לאוזניים דתיות מסורתיות. קרליבך גם התנהג בחופשיות, והמגעים הפיזיים בעיקר עם נשים, הוציאו אותו אל מחוץ לגדר המחנה הדתי השמרני. עם זאת, דווקא תכונות אלו משכו והלהיבו רחוקים וכן חלקים מן הדור הצעיר וגרמה להם להעריץ את קרליבך, לדבוק בתורתו ולנהור אל המופעים שלו.

קרליבך נגע לאנשים עמוק בלב. היה גאון עצום וחבל שהיו לו קשיים בנושא הביטול לרבי.

==קשר עם חב"ד==
===עם אדמו"ר הריי"צ===
בסביבות שנת [[תרצ"א]] כש[[אדמו"ר הריי"צ]] היה בווינה נכנס לבית של ר' נפתלי קרליבך, והוא לקח את שתי ילדיו, האחים שלמה ואליהו חיים קרליבך הצידה ואמר, אני מברך אותכם כי ביום מן הימים תהיו חסידישע יידן (חסידים), ושלא תהיו ילדים גרמנים{{הערת שוליים|[http://www.havurahshirhadash.org/shlomoarticle15.html מתוך ראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997]}}.

לאחר שהגיעו לניו יורק, ולמד בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, הוא נהג להגיע מהישיבה עם אחיו, אלי חיים, ולעיתים היו נשארים לכמה ימים, עד שאביהם היה דואג עוברם, והיה שולח מישהו להחזיר אותם הבייתה, והם תמיד היה מבקשים שיתנו להם עוד יום אחד{{הערת שוליים|מתוך הסרט "לעולם אינך יודע" המסקרת את דמותו של שלמה קרליבך}}{{הערת שוליים|מסופר כי כאשר הגיעו האחים שלמה ואליהו חיים קרליבך ל[[אדמו"ר הריי"צ]] אמרו לו ב[[יחידות]] שהם רוצים לברך 'שהחיינו' על שהגיעו ל[[חסידות]]. אדמו"ר הריי"צ שלל זאת מכל וכל, ולאחר שיצאו אמר לר' [[אליהו סימפסון]] כי הוא חושש שאצל האח השני' שלמה תהי' זו ברכה לבטלה... (מפי השמועה)}}.

בתקופת ההיא ביקש ממנו ה[[אדמו"ר הריי"צ]] להפיץ ולקרב את בני הנוער{{הערת שוליים|מספר שיצא לזכרו}}. אהרן קוטלר אמר עליו אז, שחבל על 'בן תורה' כמוהו שיתבזבז על קירוב יהודים ולא ישב וילמד.

פעם כששאלו את שלמה קרליבך מי הם הרבי'ס שלו, וענה: הרבי בנגלה הוא אהרן קוטלר, הרבי בנגינה הוא הרבי ממודזיטש, והרבי בחסידות הוא ה[[אדמו"ר הריי"צ]].

===עם הרבי===
כבר לפני קבלת הנשיאות של הרבי כששלמה קרליבך הי' בא מלייקווד, ל-[[770]] הי' נכנס לרבי ומדבר איתו בלימוד. הרבי רצה לדעת מה לומדים בישיבה. הרבי אז שלח אותו לבני ישיבה, לדבר איתם בלימוד ובחסידות. וכן דחף אותו אז לקרב יהודים ליהדות. כמו"כ באחד מאותו שנים הביא ר' שלמה קבוצה גדולה של סטודנטים להרבי.

הרב קרליבך סיפר בהזדמנות{{הערת שוליים|[http://www.havurahshirhadash.org/shlomoarticle15.html בראיון עם מגזין 'תיקון', שפורסם בשנת 1997]}}: "כשהתחלתי לקרב יהודים, הייתי בבעיה, ודיברתי על כך עם הרבי. אמרתי לרבי כי יום אחד היה לי מאה אנשים שבאו ללמוד ולשיר איתי, אבל כשאמרתי להם שנשים וגברים חייבים לשבת בנפרד, איבדתי 90 אנשים, וכשאמרתי להם שנשים אינם יכולות לשיר, איבדתי עוד 9, אז האדם אחד שנשאר הרגיש אידיוט. אז במקום לבלות שעתיים עם אנשים שרצו לדעת משהו על היהדות, בזבזתי את הזמן שלי על אידיוט אחד. הבה נניח כי זה מאוד חשוב כי גברים ונשים אסורים לשבת יחד. ובכל זאת, זה כמו מניקור ליהדות, מה שהופך את זה למשהו יפה, אבל אם האדם עובר התקף לב  לא נותנים לו מניקור. ככה אני לא יכול לקרב יהודים!"

"הרבי אז אמר לי כי הוא לא יכול לתת לי לעשות את זה בדרך שלי. אבל מצד השני הוא גם לא יכול לא לתת לי לא לעשות את זה בדרך שלי. לכן אם אני רוצה לעשות את זה לבד, שה' יהי' איתי."

"אז נפרדו"... סיים הרב קרליבך{{הערת שוליים|באותו ראיון אמר שלמה קרליבך ואמר :אם הייתי נשאר, והרבי הלך עם מה שאמרתי, הוא היה יכול להיות הרבי של העולם, לא רק של חסידי הרבי. קח את וודסטוק. למה אחרים הלכו לשם - למה לא הרבי מלובביץ'? זה היה יכול להיות געוואלד - זה היה משנה דור שלם. אך הרבי בחר להיות הרבי של החסידים."}}.

בהזדמנות אחרת סיפר, כי הוא בא לרבי וסיפר לו שבסיום אחת מהופעותיו כאשר לחץ את ידי הקהל, ניגשה אליו אשה וביקשה ללחוץ את ידו. שלמה הגיב כי אינו לוחץ ידי נשים. האשה נפגעה, והגיבה כי חשבה להתקרב ליהדות אבל בעקבות פגיעה זו היא חוזרת בה, ושוב לא תתקרב ליהדות.

[[הרבי]] הגיב לשמע הסיפור, שכתוב ב[[משנה]]{{הערת שוליים|אבות א יב}} "אהרן אוהב את הבריות '''ומקרבן לתורה'''". רואים מכך, כי אין לקרב את '''התורה''' אל '''הבריות''', על ידי כריתת חלקים "קטנים" כביכול מהתורה על מנת לצמצם את הפער בין הבריות ל[[תורה]]; במקרה כזה - אמר הרבי - אין הבריות מתקרבים ל[[תורה]] כלל. תורה אשר איננה כמותה עם כל התרי"ג איברין ושס"ה גידין שבה; הכנעה גמורה ל[[תורה]] - אין זה [[תורה]] כלל. זה דבר טוב ויפה, נחמד מאוד אפילו; אבל אין זה [[תורה]]. לכן יש לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה. - לקרב '''אותם''' אל '''התורה'''. קרליבך אמר על כך כי "מאז נפרדו דרכינו... הבנתי כי דרכינו שונות"...{{הערה|מפי הרב יוסף יצחק פלטיאל}}.

במשך השנים החל ר' שלמה לפרוץ את גדרי הצניעות ברבים, והרבי לא היה נוחה מהדרך בו פועל כלל. יש אומרים שהרבי אז ביקש ממנו שלא ישתמש בשם חב"ד{{הערת שוליים|בהסרט "לעולם אינך יודע" המסקרת את דמותו של שלמה קרליבך נאמר שהרבי אמר לו "אם אתה לא רוצה להקשיב אלי, אתה אמנם תיהי' שלמה קרליבך, אבל לא ליובאוויטש".}}. ופעם ענה הרבי לאחד ששאל את הרבי האם קרליבך קשור לרבי: "לפלא ולצער גדול הוא לי שחושד אותי בכגון דא". 

לאחד ששאל אותו כי שמע שסילקו אותו מליובאוויטש, ענה: "מען האט מיר ארויסגעווארפן, אבער איך האב זיך ניט ארויסגעווארפן" (חב"ד סילקו אותי, אבל אני מעולם לא הסתלקתי) {{הערת שוליים|לר' [[נחמן הולצברג]] בעת שנפגש עמו ב[[ירושלים]] בשנת [[תשכ"א]].}}{{הערת שוליים|[http://www.col.org.il/pics/nf_43506_2180694.bmp בראיון עם עיתון 'שעה טובה' שנערך עמו שבועות ספורים לפני שהלך לעולמו]}} כמו"כ התבטא פעם כי 'ליובאוויטשער הייתי וליובאוויטשער אשאר!{{הערת שוליים|1=[http://www.chabad.info/forums/theforum_he/viewtopic.php?t=483&highlight=%F7%F8%EC%E9%E1%EA מפי אחד מחשובי אנ"ש].}}

הוא מצידו המשיך לכבד את הרבי וחסידי חב"ד, כן המשיך ללמוד חסידות, מאמרים ושיחות של הרבי{{הערת שוליים|לפעמים כשהי' מגיע ל[[סינסינטי]] להופעה והי' נאלץ להשאר לשהות ב[[שבת]] בבית מלון (ללא מנין) הי' מגיע בערב שבת ל[[בית חב"ד]] ולווה ספרים. תמיד היו אלו ספרי חסידות ולרוב הי' זה אחד מספריו של הרבי, כמו [[ספר המאמרים]], ו[[לקוטי שיחות]]. (מפי [[שליח]] הרבי ל[[סינסינטי]], הרב [[שלום בער קלמנסון]]).}}. בכלל היה בכיסו מאמר ושיחה שיצאו אז, היו לו כל השיחות ומאמרים של הרבי עד האחרון שבאחרון. כמו"כ היה שולח את מושפעויו לבתי חב"ד בעולם{{הערת שוליים|[http://www.haaretz.com/culture/books/shlomo-carlebach-rabbi-of-love-or-undercover-agent-of-orthodox-judaism-1.382475 בכתבת מעת שפע סיגל מעיתון 'הארץ'] שבועיים לפני שנפטר אמר לאחד שנסע ללמוד חודשיים באקולוגיה, נפאל, שלא ישכח שיש [[בית חב"ד]] בקטמנדו, והמשיך בחיוך. "אתה יודע כי כאשר קולומבוס גילה את אמריקה, הוא גילה כי חב"ד כבר היה שם?"...}}.

בראיון עם עיתון 'שעה טובה' שנערך עמו שבועות ספורים לפני שהלך לעולמו התבטא על הרבי "הרבי הנוכחי הוא גם כן גאון עצום ונורא. הרבי הוא גם עמוק וגם בקיא עד לב השמים. ממש כל מילה מהתורה מאירה לפני עיניו הקדושות"{{הערת שוליים|[http://www.col.org.il/pics/nf_43506_2180694.bmp עיתון 'שעה טובה']}}.

==שמיעת שיריו==
כאשר הרב שליאמע, המנהל בבית רבקה בצרפת, שאל את הרבי ביחידות האם מותר לשמוע התקליטים של שלמה קרליבך? ענה הרבי (התוכן לא הלשון): הרי יש מספיק מוזיקה יהודית בלעדיו.

כשאירגינו השלוחים באוסטרליה ערב עם מוזיקה יהודית, ביקש המזכיר חודקוב כמה וכמה פעמים לוודאות שלא ישירו שם שירי של שלמה קרליבך{{הערת שוליים|ימי תמימים}}.

פעם כשר' יחזקאל הכהן דערען הזכיר את שלמה קרליבך בשיחה עם [[הרבנית חנה]], הגיבה "..א מענטש וואס האט גורם געווען עגמ"נ צו מיין זון ("הוא איש שגרם עגמ"נ לבני"), מיד שינתה את נושא השיחה{{הערת שוליים|מפי נכדו}}.

יש לציין שאחד המנגינות של הניגון '[[ניגון ווי וונט משיח נאו|ווי וונט משיח נאו]]', שיר שהפך במהלך השנים להמנון של תנועת הנוער [[צבאות ה']], הוא ממנגינתו של שלמה קרליבך על המילים 'מקימי מעפר דל'. כמו"כ הוא הילחין את השיר "ידעלעך שריי..." שבמשך השנים נפך ל"ידעלעך שריי עד מתי..."{{הערת שוליים|כל זה צריך בירור}}.

==קישורים חיצוניים==
* [http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=50897 סיפור על יהודי שהביא שלמה קרליבך לרבי]
{{הערות שוליים}}
{{ערך חסר}}
[[קטגוריה:ידידי חב"ד|קרליבך שלמה]]