עריכת הדף "רב (אמורא)"

'''רב''' הוא גדול ה[[אמוראים]] שבדורו, והיה בדורו של [[שמואל]] ושל [[רבי יוחנן]]. בן דודו של רבה בר בר חנה.

הוא אחיינו של [[רבי חייא]], שהיה גם תלמידו של [[רבי יהודה הנשיא]]. למרות שרב נחשב לאמורא, ולרוב אינו חולק על ה[[תנאים]], ישנם מקרים בודדים בהם הגמרא אומרת כי כוחו גדול כשל תנא ויכול הוא לחלוק עליהם.<REF>[[כתובות]] ח, א.</REF>[[המהר"ל]]<REF>הליכות עולם.</REF> מסביר כי למרות שלתנא נחשב רק מי ששמו מוזכר ב[[משנה]], הכוונה היא שכוחו וחשיבותו היא כשל תנא. לפי שיטת הערוך<REF>ערך רב.</REF> רב אכן היה תנא, בדורם של תנאים רבים אחרים: לוי, בר קפרא, רבי שמעון בר רבי ורבי גמליאל בן רבי, וגם היה בכלל אמורא, שהרי היה חבירו של שמואל ובני דורו, ולכן נחשב הוא משניהם.


ישנה מסורה המופיעה ב[[סדר הדורות]] כי רבי אבא הוא [[רב (אמורא)|רב]] שלאחר שכבר היה אדם גדול למד את תורת הקבלה אצל רבי שמעון בר יוחאי, ולאחר מכן חזר ולמד שוב בישיבתו של [[רבי יהודה הנשיא]] את [[תורת הנגלה]].

== בתורת החסידות ==
לרב היו כמה בנים שמוזכרים ב[[תלמוד בבלי|תלמוד]], אחד מהם היה חייא בר רב, אודות שמו יש מאמר של הבעל שם טוב, הקושר זאת עם אדם שיש לו חיות מתורה.

כאשר אחד מתלמידיו של ה[[בעל שם טוב]]{{הערת שוליים|מוזכר בשם ר' מרדכי.}} הגיע אליו לראשונה, פירש לו הבעל שם טוב{{הערת שוליים|1=[[כתר שם טוב]] הוספות.}} את המאמר הבא ב[[מסכת שבת]]{{הערת שוליים|ס"ט ע"ב.}}:

אמר [[רב הונא]] היה מהלך במדבר ואינו יודע אימתי [[שבת]], מונה ששת ימים{{הערת שוליים|מיום ששם אל לבו שכחתו, ומשמר השביעי – רש"י.}} ומשמר יום אחד, חייא בר רב אומר משמר יום אחד ומונה ששה, במאי קמיפליגי מר – רב הונא – סבר כברייתו של עולם{{הערת שוליים|ימי חול נמנו תחלה – רש"י.}} ומר – חייא בר רב – סבר כאדם הראשון{{הערת שוליים|שנברא בע"ש, ויום ראשון למנינו שבת היה – רש"י.}}

מפרש הבעל שם טוב: ישנן שני מיני עבודות, העבודה של ששת ימי החול, והעבודה של שבת, וכל שבוע הוא בן ששה ימין המכוון נגד הששה [[ספירות]], ובימי חול עצמם ישנם שני מיני עבודות, האחד הוא ששבת הוא השכר של כל הששה ימים, והשני ששבת הוא המשפיע לכל הששה ימים.

העבודה של שבת היא [[תפילה]], והעבודה של ימי החול היא [[תורה]]. אמר רב הונא, אם אדם הולך במדבר - הוא שקוע בתורה, ואינו יודע מה הוא שבת, הוא לא יודע מהעבודה של תפילה, העצה לכך היא למנות ששה ימים, מונה ששה ימים, עליו לעבוד בכל השש מידות שלו לזכור לשם מה הוא בא לעולם, ולהתבונן בגדלות השם, וזהו העבודה של תפילה. זה הוא מאמר רש"י מיום ששם אל לבו שכחתו, ואח"כ משמר יום אחד שזה הוא יום השביעי העבודה של תפילה עם [[קבלת עול מלכות שמים]], שזו היא סיבת המלכוה, חייא בר רב, מי שיש לו חיות בתורה, וזהו מי שלומד תורה לשמה, אצלו הסדר הפוך, משמר יום אחד ומונה ששה ימים, אצלו העבודה של תפילה נותנת חיות בעבודה של תורה, "ברייתו של עולם" היא הרי בשביל עבודת הבירורים, ולכן העבודה של תורה קודמת אצלו, ושכרו היא עבודה של שבת שזו היא עבודת התפילה, הנותנת חיות בתורה.
{{הערות שוליים}}
{{אמוראים}}
[[קטגוריה:אמוראים]]