עריכת הדף "הגאון מווילנא"

{{דמות
|שם=הגאון אליהו מוילנא
|כינוי= הגאון מוילנא
|תמונה=[[תמונה:הגאון.jpg|200px]]
|תיאור= ציור המיוחס כתואר פני הגר"א
|תאריך לידה=[[ט"ו בניסן]] [[ת"פ]]
|מקום לידה= 
|תאריך פטירה= [[י"ט בתשרי]] [[תקנ"ח]]
|מקום פטירה= 
|מקום פעילות=[[ליטא]]
|תפקידים נוספים= 
|רבותיו= 
|תלמידיו= רבי [[חיים מוולוז'ין]], רבי אברהם בן הגר"א, הרב דנציג בעל החיי אדם
|חיבוריו= ביאור הגר"א על התורה ועל ה[[שו"ע]], הגהות הגר"א על הש"ס
|השתייכות= [[:קטגוריה:רבני ליטא|ליטא]]
}}
הגאון '''רבי אליהו בן שלמה זלמן מוילנא''' (נולד ב[[ט"ו בניסן]] [[ת"פ]] - נפטר [[י"ט בתשרי]] [[תקנ"ח]]), הידוע בכינויו '''הגר"א''', מגדולי הדור בליטא ומראשי ההתנגדות לחסידות.

==תולדות חיים==
הגר"א נולד בעיירה סעלץ שבליטא לאביו הרב שלמה זלמן קרמר, כבר בצעירותו נודע כעילוי ובגיל 6 דרש בבית המדרש דרשה בדרך הפלפול והפליא את השומעים. לאחר חתונתו יצא הגר"א ל[[גלות]] כמנהג באותם שנים, בה התהלך בעילום שמו על מנת שלא לקבל כבוד, מפני שכבר נודע בעולם כעילוי וגאון. לאחר שנים מספר התיישב בוילנא, שם היה לומד בבדידות רוב שעות היממה, ומאוחר יותר הנהיג את ה'קלויז' המפורסם. אף לאחר הפצרות חוזרות ונשנות מראשי ופרנסי קהילת ווילנא (שאחדים מהם היו מחסידיו המובהקים של כ"ק [[אדמו"ר הזקן]] כדוגמת ר' מאיר רפאל'ס ובנו), ובכל זאת הוא סירב לקבל עליו את רבנות העיר.

== ההתנגדות לחסידות ==
עם התפשטות תורת החסידות, קמו לה מתנגדים בטענה אשר החסידות מביא חלישות ב[[יראת שמים]] ואף מעודדת ביטול [[מצוות]] כתיקונן. סיבת ההתנגדות שורשה, בפחד מפני משיח השקר [[שבתאי צבי]] ששאריות תלמידיו עדיין המשיכו לפעול באירופה. המתנגדים חששו שהחסידות היא המשך לשבתאות.

מחרחרי ריב ב[[וילנא]] בעלי השפעה העידו בפני הגר"א עדות כשרה עם שני [[עדים]] כשרים על פי דין [[תורה]] הקדושה, שהם בעיניהם ראו את ה[[חסידים]] ורבם (כ"ק [[אדמו"ר הזקן]]) שביטלו את ה[[צומות]] אשר קבעו חז"ל ואף אוכלים בהם בפרהסיא בסעודה ומשתה [[יין]]. פרט אחד עיקרי הם השמיטו מהעדות, שהיה זה ב[[תשעה באב]] שחל ב[[שבת]], שאז לא רק שמותרים באכילה ושתיה והצום הוא נדחה, אלא שיש להרבות באכילה ושתיה לאפוקי הסלקא דעתך שאסור{{הערה|וראה בתחילת שיחת [[דברים]] נ"ב - "[[דבר מלכות]]"}}. 

עוד אותם עדים העידו אשר ראו אותם רוקדים במעורב, היה זה כאשר כ"ק אדמו"ר הזקן רקד עם בתו. ובנוסף העידו שהם אף כופרים ב[[אמונה]]. היה זה ככל הנראה בעקבות דברים שהבינו שלא כדת וכדין באשר נכתב ב[[צוואת הריב"ש]] שבעקבותם נכתב פרק ב[[ספר התניא]] המסביר את הנושא, ויצוין, כי אותו [[אביגדור]] ה'מוסר' הידוע רבה של פינסק אף כתב זאת במכתב הלשנתו לקיסר רוסיה דאז. 

לאור כל אלה, הגר"א שהיה יהודי ירא שמים והאמין לעדים הכשרים שהובאו לפניו, כנ"ל, לא היה מודע באופן אמין למתחולל בעולם, ולכן הוציא כמתבקש על פי דין תורה חרם כנגד החסידים בו הוא מגדירם כמינים וכופרים. בעקבות חרם זה החלו הרדיפות האיומות כנגד החסידות, עד שנאלצו כל גדולי החסידות באותה תקופה - תלמידי המגיד לברוח מבתיהם אל [[המגיד ממעזריטש]].

בשנת ה'[[תקל"ד]], [[אדמו"ר הזקן]] בא יחד עם רבו רבי [[מנחם מנדל מויטבסק]] לגר"א לבקשו ולהסביר לו את דרך החסידות על מנת למנוע ולהפסיק את הרדיפות. אך מקורביו של הגר"א, מנעו בעדו מלהכנס לשם, ואף נעלו אותם במרתף סגור במשך יומיים. מאוחר יותר התבטא הר' חיים מוולוז'ין בעל "נפש החיים" כי לאחר מכן רצה הגר"א ללכת הוא לפגוש את כ"ק אדמו"ר הזקן אך אמו מנעה בעדו כשנשכבה בשעת מעשה על הכביש ולא נתנה להם בשום אופן להמשיך בדרכם. או אז נאלץ הגר"א לסגת אחור אף מצד כיבוד אם.

לפי גרסא אחרת ופחות מקובלת<REF>הרב [[יוסף דוב סולובייצ'יק]] ז"ל.</REF> כאשר ראה הגאון את פניו הקדושות של אדמו"ר הזקן, הוא קפץ מבעד לחלון, מכיון שחשש שלא יוכל לעמוד בפני קדושתו של אדמו"ר הזקן ויעזוב את דרכו.

מסופר כי בהזדמנות מסוימת רצה הגר"א לנסוע ל[[המגיד ממזריטש]], וכאשר כל תחנוניהם של מקורביו לא עזרו, קראו הם לאמו של הגר"א, אשר נשכבה לפני גלגלי העגלה כדי שלא יוכל לנסוע למגיד. כך גם, לפי עדות רבי [[חיים מוולוז'ין]], אמו של הגר"א היא גם זו שמנעה בעדו מלקבל אליו את [[אדמו"ר הזקן]] ורבי [[מנחם מנדל מויטבסק]]. {{הערת שוליים|נשיאי חב"ד ובני דורם עמ' 36.}}

יש מהחוקרים הטוענים כי חתימת הגר"א על החרם מזויפת ומעורבותו בהתנכלויות תלויים בספק רב. ישנם אף סימוכין לזה דלטעמייהו של הטוענים כך הגר"א היה אז בגיל מבוגר מאוד ולא שלט באופן מלא על הנעשה סביבו וקל היה להציג בפניו את הדברים שלא כדין. או שאכן שלט בחושיו וכו' אלא שביודעם כי הוא יודע את האמת הרי פרסמו בשמו ושלא בידעתו (כך מסתברא לומר) את החרם<REF>[http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=23647&hilite=b189386e-2ca0-4d97-a8fc-7a4adb507a91&st=%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%99+%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94+%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%99+%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%9D&pgnum=153 כרם חב"ד].</REF>.

סמוך לפטירתו בחוה"מ פסח ערכו החסידים התוועדות גדולה בחצר אחד החסידים בווילנא שם שתו לחיים ואמרו מי שברך בפרהסיא לרפואתו של הגר"א. באותו הזמן נכנס אחד ממחרחרי הריב והחל לצעוק כיצד זה עושים מסיבות הוללות בו בזמן שהגר"א גוסס והחל להתסיס את ההמונים לכיוון המקום שם.
מיד לאחר פטירתו, בי"ט תשרי ה'תקנ"ח, ביקש כ"ק אדמו"ר הזקן כי יש לכבד אותו ואת תלמידיו ואף התבטא עליו במכתבו בתואר הגאון החסיד ז"ל. (כ"ק אדמו"ר, אם אינני טועה, ושרי לי מארי, התבטא פעם שהטעו את הגר"א ולכן חשב כך נגד עדת החסידים). 
לאחר פטירתו, התחדשו הרדיפות אחר החסידים ביתר שאת, שבעקבותיה נאסר אדמו"ר הזקן, במוצאי חג הסוכות תקנ"ט, דבר שהוביל ל[[י"ט כסלו]]. מכך יש המוכיחים, כי דווקא המצאותו של הגר"א מנעה מהמתנגדים להחריף את צעדיהם. וכן נראה.<REF>כרם חב"ד.</REF>

תלמידו המובהק של הגר"א, רבי [[חיים מוולוז'ין]], היה ידידם של אדמו"ר הזקן ובנו [[אדמו"ר האמצעי]].

== ההתנגדות בימינו ==

עם השנים, ההתנגדות לחסידות בצורה קיצונית, הלכה ופחתה. המתנגדים לא החלו ללמוד חסידות, אבל היו בקשרים טובים עם החסידים. במשך כמאה שנים, לא היתה כל התנגדות, וכל צאצאי המתנגדים גדולי התורה היו בקשרים טובים עם גדולי החסידות בכלל ועם נשיאי חב"ד בפרט.<REF>[[הרבי]] בשיחה עם הרב [[צבי כהנא]].</REF> 

הרבי כתב במכתב, כי למעשה, ככל שאדם דבוק במידה רבה יותר ומעריץ יותר את הגאון מווילנה, שהיה המתנגד הראשי לחסידות באותם ימים, כך הוא ייעשה לחסיד גדול ונאמן יותר. 

הרבי הסביר גם, כי הסיבה לזה פשוטה: אותם מכתבים ציינו גם את הסיבות להתנגדות כלפי החסידים, דהיינו, החשש שהם עלולים להחליש את יסודות התורה והמצוות. ומובן מאליו עד כמה שגויים היו חששות אלו. עצור כל יהודי ברחוב, אפילו אחד שנמנה על התומכים הנאמנים ביותר של "המחנה האחר", ושאל אותו: "מהו [[חסיד]] ומהי דרך החיים שלו?". ללא היסוס הוא יענה משהו כמו זה: "חסיד הוא יהודי בעל זקן ופיאות ארוכות, שלבוש בסגנון עתיק, אדם שמניח שני זוגות [[תפילין]], מתפלל באריכות הרבה יותר מהאחרים, מחרים את הסרטים, נזהר לאכול רק [[מצה]] 'שמורה' ב[[פסח]], וכולי וכולי".<REF>[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=2090 לקריאת כל המכתב.]</REF>

בשנת [[תשכ"ז]] כאשר רבי [[ישראל מרדכי טברסקי]] האדמור מ[[רחמסטריווקא]] ביקר ב[[יחידות]] אצל הרבי, ובמהלכה דיבר עמו הרבי על הצורך להנהיג בישיבות סדר לימוד חסידות לפני התפילה ("לאו דווקא [[תניא]] ו[[לקוטי תורה]], אלא גם [[מאור עינים]]), כדי לסייע לקיום ההלכה שאין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש ומתוך התבוננות בגדולת ה'. ציטט לו הרבי מפירוש [[הגר"א]] לספר [[משלי]] שמי שלא למד [[פנימיות התורה]], לא ייתכן שידע דין לאמיתו{{הערת שוליים|1=[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=59229 חב"ד אינפו].}}.

==מצאצאיו==
*בנו ר' אברהם. נפטר ב[[תקס"ט]].

ע"פ השמועה, כ"ק אדמו"ר הזקן ברך את הגאון שמצאצאיו יצאו חסידים, ואף חסידי חב"ד, ואכן כיום ישנם רבים מחסידי חב"ד וגם מחסידויות אחרות שהינם מצאצאיו של הגאון. בין צאצאיו המפורסמים מחסידי חב"ד נמנים הרב [[אליעזר קרסיק]], הרב [[יוסף קרמר]] (בן אחר בן), הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]], הרב [[אליהו יוחנן גוראריה]], הרב [[שלום דובער וולפא]] ועוד.

==קישורים חיצוניים==
[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=6781&CategoryID=1391 '''הרבי ותורת הגר"א'''], מגליון [[התקשרות (עלון)|התקשרות]], באתר צעירי חב"ד. 
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:רבני ליטא]]