עריכת הדף "גילוי עריות"

'''גילוי עריות''', היא מצוות לא תעשה, מהאיסורים החמורים ביותר בתורה. האיסור כולל איסור משכב עם קרובי משפחה, או אשה נשואה, משכב זכר ובהמה וי"א שבכלל איסור זה גם כן עם אשה נשואה (ואפילו היא אשתו) או פנויה נידה. 

איסור זה כולל על פי הרמב"ם 24 מצוות לא תעשה שונות. מהתורה ("ראשונות לעריות") ישנו איסור על 11 קרובות משפחתו של גבר: אימו, אחותו, בתו, אשת אביו, אשת אחיו, ואשת דודיו, דודותיו, כלתו ונכדותיו. ו-7 קרובות משפחת אשתו שנוצרו בשל זיקת הנישואין: אמה, סבתותיה מצד אמה ואביה, ובתה ונכדותיה מצד בנותיה ובניה, ואחותה{{הערה|רמב"ם הלכות איסורי ביאה ב ז}}. מדרבנן ("שניות לעריות") קיימים 20 סיווגים נוספים של קרובות משפחה, שרובן הן בדור השני לפניו כמו סבתא, וסבתא רבתא (הן שלו והן של אשתו), ובדורות השלישי הרביעי לאחריו כמו כלת הנכד ונינה. על פי רוב הפוסקים הטווח של חלק מהאיסורים הללו הוא עולמי, עד סוף כל הדורות לשני הכיוונים. קרובי משפחה שמותרים בחיתון הם בני דודים, דוד ואחייניתו, ואחים חורגים.

== יהרג ואל יעבור ==

על אף שעל כל המצוות הדין הוא שאם כפו והכריחו אותו לעבור על עבירה מסוימת יעבור ואל יהרג, וזאת מכיון שהתורה מצווה אותנו "אשר יעשה אותם האדם '''וחי בהם'''", שונים הם שלושת העבירות החמורות והם [[עבודה זרה]], [[גילוי עריות]], ו[[שפיכות דמים]], עליהם הדין "יהרג ואל יעבור".

לא רק במצוות אלו עצמן חומר האיסור הוא עד כדי כך ש"יהרג ואל יעבור", אלא אף בדברים שהינם שייכים לעבודה זרה ואינם גוף ועיקר האיסור, אלא גוררים את האדם לאיסור או שיש בהם שמץ מהאיסור, גם הם ב"יהרג ואל יעבור". הן באיסור גילוי עריות, והן בשני האיסורים האחרים.

בגילוי עריות יש לאו מיוחד של "לא תקרב" בה אסרה התורה גם קרבה של גילוי עריות, ולכן כל קרבה כל שהיא המביאה לידי האיסור, הרי היא בכלל האיסור דאורייתא של לא תקרב, ויהא ביהרג ואל יעבור. בין איסורים אלו נמנים: הסתכלות - המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל כו', שמיעת קולה - קול באשה ערווה, וכדומה.

== איסור יחוד ==

איסור יחוד עם אשת איש הוא איסור מהתורה. מדרבנן גזרו גם על יחוד עם אשה פנויה. סנהדרין כא. ב. 

בשנת [[תנש"א]] התריע [[הרבי]] על הפירצה בה בת ואשה נוסעים עם נהג גבר במונית (טעקסי) בה עוברים לפעמים על איסור ד[[אורייתא]] של יחוד.

גדולי הפוסקים מתייחסים לנושא<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=919&hilite=cf615a7c-739e-473b-88cf-28138fa81446&st=%u05d9%u05d7%u05d5%u05d3&pgnum=148 שו"ת אגרות משה חלק ה' סימן פ"ב]</REF> וקובעים כי אם נוסעים במקום שאין עוברים בה רבים, עוברים על איסור יחוד. יש להחמיר גם בדרך שעוברים בה רבים, אם הוא באופן שקשה לראות מבעד לחלון את הנעשה במונית. בשעת הדחק יש להקל באופן האחרון.

כמו כן להורים ששאלו אודות אימוץ, אמר [[הרבי]] כי עליהם לקחת בחשבון שלא להיכשל באיסור יחוד,<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14937&hilite=28239931-d67c-4804-8fe0-6453dd073b79&st=%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%A8+%D7%99%D7%97%D7%95%D7%93&pgnum=201 לקוטי שיחות חלק י"ב עמ' 193]</REF> וחיבוק ונישוק, שהרי דין הילד המאומץ כדין זר.<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15831&hilite=4674a804-fd89-4429-aaf8-0a4dd19d13f4&st=%u05d0%u05d9%u05e1%u05d5%u05e8+%u05d9%u05d7%u05d5%u05d3 לקוטי שיחות חל"ז עמ' 197]</REF>

== איסור הסתכלות בנשים ==

בענין איסור הסתכלות נאמר בגמרא: אסור להסתכל באשה נאה, ואפילו פנויה, אשת איש ואפילו מכוערת.

בגמרא<REF>ברכות סא, ב.</REF> כתוב: המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו בשביל שיסתכל בה
אפילו דומה למשה לא ינקה מדינה של גהינם. הפוסקים מבארים כי האיסור הוא כהדגשת לשון הגמרא "כדי להסתכל בה".<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=888&hilite=63d2bf1f-5d9e-4285-8575-3cfdab3dfe5a&st=%D7%99%D7%93+%D7%9C%D7%99%D7%93+%D7%9C%D7%90+%D7%99%D7%A0%D7%A7%D7%94&pgnum=299 שו"ת באר משה חלק ד' סימן ו' עמ' י"ג]</REF> (מלבד החילוקים הנוספים: א. בין מעות שהם דבר קטן ושם שייך יותר ה"להסתכל בה".<REF>ראה שם.</REF> ב. המרצה פרש"י<REF>עירובין יח ב</REF> מונה.)

מבואר בחסידות{{הערה|קונטרס העבודה פרק ב'}} שבחוש הראיה נמצא ומתגלה תענוג האדם{{הערה|"ולכן אדם עיוור אינו מתענג בשום דבר}}" ולכן אדם הרואה ומסתכל בהסתכלות אסורה הראיה נחקקת בו ומורידה אותו מטה מטה ומביאה לידי רע בפועל. (ואפילו אדם עובד ה' שפעל בעצמו שאין לו שייכות לדברים רעים גם עליו פועלת הראיה איזו שהיא התפעלות אלא שמצד היותו עובד ה' הרי זה עובר ואינו נחקק בנפשו ומיד חוזר לעבודת ה'. אלא אם כן מדובר באדם שעל ידי עבודתו הרי הוא מופשט לגמרי מכל גשם (בשעת עבודתו{{הערה|ראה שם וראה תניא פרק י"ב שלכאורה דרגה הנ"ל הוא דרגת ה[[בינוני]] בשעת התפילה. אמנם ה[[צדיק]] הוא מופשט תמיד מכל ענין הגשם ואינו מתפעל כלל.}}) שאז אין זה פועל בו שום התפעלות).

וגם אדם עובד ה' שאין לו שייכות לרע (ברגש וכיו"ב) שחש שיש לו משיכה להסתכל ואינו מרגיש "[[התפעלות]]" בשעת ההסתכלות כי אם מסתכל בקור רוח. משיכה זו נובעת מעומק הנפש ו[[מכחות הנעלמים]] שיכול שבכוחותיו הגלויים הרי הוא עובד ה' אמנם בכוחות הנעלמים הוא מקושר ומושקע ברע ולכן נמשך להסתכל. (וכשמקור המשיכה הוא מכוחות הנעלמים הרי זה בא בקור רוח לפי שהתענוג בראיה הוא מתענוג הנעלם שלא בא בהתגלות בהתפעלות) ובזה שמסתכל הוא מגלה את הרע שבו ולא יעבור בלי התגלות בפועל שיביאו לידי רע בפועל רחמנא ליצלן.

ועל כן מוכרח האדם בתחילה לעורר בעצמו [[יראת חטא]] ו[[קבלת עול]] לגדור את כל החושים שלו כלומר, שיחוש שאינו פתוח לראות כל מה שבא מול עיניו אלא החושים מוגדרים ואינם חופשיים.ובפרט את חוש הראיה שהוא השרש לכל דבר רע ועל ידי זה ינצל מבלבולי הרע ויפעל ישועות בנפשו על ידי עבודת ה'.

"וכל מי שחש לנפשו שלא להביאה לידי רע רחמנא ליצלן, יגדיר את עצמו בחוש הראיה. ואם הדבר קשה לו יתגבר על עצמו בכל תוקף ועוז וידע אשר ממש בנפשו הוא ואם לא יגדיר את עצמו בזה כל עבודתו כאין ואפס נחשב ולא יפעול דבר בעבודתו ויגעתו ואדרבה ירד ר"ל מטה מטה..וגם אם יהיה ניכר לא יחוש לשיחת בני אדם..והכבדות בזה היא רק בעת הראשונה.. ובמשך הזמן יתרגל כך.."{{הערה|קונטרס העבודה פרק ב}}

== הסתכלות בנשים שנפטרו, ובבגדי נשים ==

לאחר הסתלקות הרבנית ב[[כ"ב שבט תשמ"ח|כ"ב שבט]], יצא לאור קובץ בשם "אמנו המלכה", ובתחילת החוברת נדפסה תמונתה. בעקבות פרסום הקובץ, כתב אחד הרבנים לרבי שלכאורה מן הראוי שלא לפרסם תמונות נשים. הרבי שלל את הערות וכמנהגו הכניס את התשובה תוך נוסח המכתב. נוסח המכתב הוא של הרב [[גבריאל ציננער]], וההדגשות הם מ[[הרבי]].

{{ציטוטון|ב"ה, [[י"א באדר]] [[תשמ"ח]] לכבוד כ"ק אדמו"ר הגה"ק שליט"א.}} 

{{ציטוטון|באתי להעיר אודות שיצא לאור ספר אמנו "המלכה" '''בודאי הבחין בהפשוט גם בלא הסתכלות כלל - אשר במהדורא אחרת הוסיפו בלי צבעים תמונה מהרבנית ע"ה''' ולפי עניות דעתי אינו נכון - ואף דאמרו חז"ל [[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] מכל מקום גמירי אין [[יצר הרע]] שולט אלא במה שעיניו רואות '''ושולל בנוגע לאחרנייתא''' וגם קיימא לן ב[[אבן העזר]] סימן כ"א ס"א דאסור '''1)''' להסתכל אף בבגדי '''2)''' צבעונים של אשה '''3)''' שהוא מכירה '''ומכלל הן אתה שומע שלילת האיסור כאשר אין ג' הנ"ל, ובפרט - כל הג'''' (ועי' באוצר הפוסקים סקי"ב בשם שו"ת הב"ח סימן י"ד דגם בבגד אשה שכבר מתה עיי"ש) מה שאין כן בנידון דידן, ועל כל פנים מדת חסידות להחמיר, '''אלא שעל ידי זה יתמעט ב"והחי יתן אל לבו" - כנראה במוחש (ואולי זוהי סברת המוסיפים הנ"ל).}}.<REF>[http://chabad.info/index.php?url=article_he&id=35291 חב"ד אינפו]</REF>

במכתב זה מדגיש [[הרבי]] את ההיתרים לפרסם את תמונת הרבנית, מתוכם נשקפת בהירות כללית להלכות ההסתכלות. גם הרב השואל כותב במכתבו את הגמרא בסנהדרין כי חומר האיסור בראיית פני אשה הוא באשה אשר חיה, מה שאין כן באשה שמתה כבר קיים הכלל המקובל בידי חכמי הגמרא כי "אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות", ומכיון שמדובר באשה שאיננה בין החיים - לא חל איסור הסתכלות.

הרב השואל הדגיש במכתבו את האיסור להסתכל בפני ובבגדי אשה גם אם מתה, על פי האיסור שאסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, והב"ח פוסק כי אף באשה שהיא מתה קיים איסור זה. בתגובה לכך משיב הרבי דווקא מדברי הגמרא מודגשים שלושה תנאים לחלות האיסור: א. הסתכלות - ולא ראייה בעלמא לחוד. ב. בגדי צבעונים, - ועל כך השיב הרבי בראש המכתב כי במהדורה השניה של הספר פרסמו את התמונה ללא צבעים, כך שלא קיים איסור זה. ג. שהוא מכירה. ולכן באופן שחסר אפילו אחד מהתנאים הנ"ל, לא קיים האיסור - וכל שכן היכן שאין את כל שלושת התנאים.

על טענת הרב כי "עכ"פ מידת חסידות להחמיר" משיב הרבי כי מאידך יש להחמיר גם ב"והחי יתן אל לבו".<REF>[http://chabad.info/index.php?url=article_he&id=35291 חב"ד אינפו]</REF>
{{מצוות}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מצוות]][[קטגוריה:הלכה בתורת חב"ד]]