עריכת הדף "מאיר גרינברג"

{{בעריכה}}
ר' '''מאיר גרינברג''' נולד בי"ד [[חשוון]] [[תרע"ז]] ב[[ברוקלין]] שב[[ניו יורק]] להוריו ר' יהושע פאלק וזוגתו, שהיגרו לשם מהעיירה אזאריץ שב[[רוסיה]]. הרב גירנברג כיהן כראש ישיבת [[תומכי תמימים מוריסטון]] וכרבה של העיר פטרסון ב[[ניו ג'רזי]] למעלה מארבעים שנים. הוא זכה להיות מראשוני ה[[תמים|תמימים]] ב[[אמריקה]], ומראשוני ה[[שליח|שלוחים]] של [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי מלך המשיח]]. נפטר בגיל תשעים ואחד שנים בג' [[אלול]] [[תשס"ח]]. 
      
הרב גרינברג היה בעל נגלה, [[עובד]], [[שליח]] ורב. הוא היה ממחזקי האמונה ברבי כמלך המשיח עוד לפני [[ג' תמוז תשנ"ד]] וגם אחריו. זכה לקירובים נדירים מ[[רבותינו נשיאינו]].

== ימי נעוריו ==
בילדותו התגוררה משפחתו באיזור איסט ניו יורק, מקום בו גרו יהודים רבים. אביו ר' יהושע פאלק ואחיו ר' יוסף ור' יקותיאל, התפללו בבית הכנסת "אנשי בברויסק" בבראונזויל, בית כנסת שבו התפללו בנוסח האר"י. בשנת [[תרפ"ו]], התמנה רב חדש שזה עתה הגיע מרוסיה כרב בית הכנסת – ר' [[ישראל ג'יקובסון]]. תלמידו הראשון של ר' ישראל, היה מאיר, שהיה אז ילד כבן תשע שנים. ר' ישראל שאהב לקרב ילדים, קירב את הילד ולימד אותו לומר "[[שש זכירות]]", קרבנות וכדומה.

לקראת בר המצוה של מאיר, בחשון [[תר"צ]], שידל ר' ישראל ג'יקובסון את אביו להיכנס ל[[יחידות]] לאדמו"ר הריי"צ שהיה אז בביקור בארצות הברית, לקבל ברכתו לבר המצוה. האב והבן אכן נכנסו והרבי בירך אותם.

ב[[חורף]] תר"צ, נרשם מאיר לישיבת "[[תורה ודעת]]". הוא שובץ למחלקת התחלת לימוד גמרא. הרב ג'יקובסון שרצה לקדם אותו למד איתו שעה וחצי כל יום, על מנת שב[[חודש אלול]] [[תרצ"א]], יכנס כבר לכיתה המתקדמת יותר. ואכן בשנה הבאה היה הוא כבר במחלקה הגבוהה של הישיבה, בה לימד הרב שפירא.

ר' ישראל סיפר למאיר על שיטת חב"ד ואדמו"רי חב"ד, וקבע איתו שיעור ב[[ספר התניא]] פעם בשבוע. עם הזמן השיעור התרחב וכמעט כל הבחורים שהגיעו לחב"ד בשנים ההם, הגיעו משיעור זה.
 
מאיר היה רשום כחבר ועד הפועל של "[[אחי תמימים]]" – בא כוח "תורה ודעת" וכך זכה לקרב יהודים לחסידות, כבר מגיל צעיר. 

ר' מאיר, היה תלמידו המובהק של הרב שלמה היימן, ראש הישיבה הידוע של "תורה ודעת". 

== נסיעתו לרבי הריי"צ ==
בשנת [[תרצ"ט]] היה ר' מאיר מששת הבחורים האמריקאים הראשונים שנסעו לרבי הריי"צ, ל[[אטווצק]]. בדרך לאטווצק, עברו ב[[פריז]], שם פגשו את [[הרבי מלך המשיח]], שהעביר באמצעותם תרופות לרבי הריי"צ. בהמשך הנסיעה, נפגשו הבחורים בחיילים גרמנים שבדקו את כל חפציהם, וכשהגיעו לחבילה שאלו מה יש בה. ר' מאיר ענה: "כלום", ובנס המשיכו החיילים הלאה.

הבחורים הגיעו לרבי בתחילת [[חודש אלול]] תרצ"ט, ולא זכו לשהות שם זמן רב, מחמת [[מלחמת העולם השניה]] שפרצה בי"ז אלול תרצ"ט. 
למחרת כבר היו הם ברכבת ל[[וורשה]], משם ל[[ריגא]], שם שהו בחודש החגים, ומשם בחזרה ל[[ארצות הברית]]. 

לפני שנסעו, נכנסו לרבי הריי"צ ליחידות, והרבי הריי"צ בירך אותם. הרבי הריי"צ התבטא באותה יחידות: "שהשי"ת זאל העלפין אז מיר זאלין זיך זעהן געזונטרהייט[=שהש"ית יעזור שנתראה בבריאות].
בסיום היחידות ביקש הרבי מכל הבחורים לצאת, מלבד מאיר גרינברג. כשנשאר לבד, בירך אותו הרבי אישית, ואז מסר לו שליחות לר' [[מרדכי דובין]], העסקן החסידי הנודע מ[[לטביה]], שעסק רבות בהצלת הרבי.

כשחזר לאמריקה, זכה ר' מאיר להיות מה[[תמים|תמימים]] הראשונים שהחלו ללמוד ב"[[תומכי תמימים 770]]" שהקים הרבי הקודם, עם בואו לאמריקה. 

==  השליחות לשיקגו ==
כבר באלול [[ת"ש]], נשלח ר' מאיר בשליחותו של הרבי הקודם לשיקגו למשך חצי שנה, בה ביקר גם ב[[דטרויט]] ו[[מילווקי]] (כיום בתו ובעלה ר' יוסף שלמה סעמיועלס נמצאים שם בשליחות הרבי). מטרת השליחות היתה להפיץ את אור החסידות, ולפעול בין היהודים בעיקר בקרב אלו שהיו מגזע חסידי חב"ד.
 
לפני שהגיע למקום שלח הרבי מכתב לקהילת [[אנ"ש]] בעיר ובה הוא מבקשם לדאוג לתלמידו החשוב. כך כתב הרבי גם לר' [[שלום פויזנר]] שהתגורר אז בעיר. במכתב זה מכנה הרבי את ר' מאיר "תלמידנו היקר והחביב".

במסגרת השליחות, ביקר ר' מאיר אצל רבנים מכל האיזור.

בחשון [[תש"א]], הגיע לארצות הברית ר' [[משה לייב רודשטיין]], ונשלח לשיקגו על ידי הרבי. בשיקגו הקים הוא את [[אגודת חסידי חב"ד]] בשיקגו. במכתב אליו, כותב לו הרבי לחזק את ידיו של ר' מאיר, ששהה שם בשליחות.

==  חבר הנהלה בתומכי תמימים ==

ר' מאיר המשיך ללמוד בשקידה והתמדה, וקבל סמיכה לרבנות מהישיבה ב-[[770]], מתורה ודעת, ומר' [[משה פיינשטיין]]. הוא היה מהראשונים שקבלו סמיכה מהגאון, שבשביל לקבל ממנו סמיכה, היה צריך לדעת כמעט את כל השולחן ערוך, והמבחן בביתו היה אורך כמה שבועות.

אחרי שסיים את ה"סמיכה", התמנה ר' מאיר ללמד את התלמידים הצעירים ב-[[770]]. אחד מתלמידיו היה [[יהודה קלמן מארלו]], המד"א של שכונת [[קראון הייטס]]. אחרי שחלה, והרופא אסר עליו להמשיך ללמד, התמנה ר' מאיר כמשגיח בזאל.

בשנת תש"ב, היה ר' מאיר אחד מארבעים הרבנים שנקראו לאסיפה מיוחדת אצל הרבי הקודם, באסיפה זו אמר הרבי "ה' עזר ויסדנו פה ישיבה, אולם כעת צר לנו המקום". הרבי תבע מהרבנים המשתתפים לעזור ב"[[קרן הבנין]]", עבור ישיבת תומכי תמימים.

בשנים שאחר כך, ניתן למצוא את שמו של ר' מאיר מופיע כחבר ההנהלה המרכזית באסיפות  "[[אחי תמימים]]", אותם ישיבות שנפתחו על מנת לשמור את הנוער היהודי באמריקה מהתבוללות ומרדת שחת.

בשנת [[תש"ד]], בתאריך [[י"ד כסלו]], נישא ר' מאיר. לקראת חתונתו זכה לקבל מכתב מיוחד מהרבי מה"מ, בו מסביר לו הרבי את ענין ה[[חתונה]], שמגיעה אחרי שלמות העבודה האישית, והיא תחילת העבודה בעולם. 

כשנתיים אחרי החתונה יצאו בני הזוג ל[[שליחות]] בעיר וואסטר שבמסצ'וסטס, שם התמנה ר' מאיר לרב הראשי של העיר, תפקיד שמחייב להיות גם הרב של חמשת בתי הכנסת ששכנו בה.

בשנת [[תש"י]], היה ר' מאיר בקשר רציף עם הרבי מלך המשיח בעניני עסקנות הכלל, אולם שיחות הטלפון הארוכות שהתקיימו ביניהם, לא הסתפקו בכך, והרבי מצא בו בן שיחה ראוי גם לשיחה לימודית. ר' מאיר סיפר, שבכל פעם שהרבי ענה לו לשאלה, היה זה באופן של נדמה לי, אני חושב וכדומה. כמובן, שכל מה שהרבי אמר היה בדיוק מוחלט.

==  "חזק כחלמיש צור" ==
בחודש חשון [[תשי"ד]], עבר לעיר פטרסון שבניו ג'רזי, בה כיהן כרב במשך 45 שנה. פטרסון באותם הימים היתה מרכז יהודי גדול מאד. בעיר התגוררו ארבעים אלף יהודים, והרב גרינברג מונה כרבם של שבעת בתי הכנסת. שם התגלה כוח הנאום שלו. ב[[יום הכיפורים]], היה הרב עובר בכל שבעת בתי הכנסת, כאשר בכל בית כנסת היה נושא דרשה שונה. כאשר שאלו אותו למה להכין שבע דרשות, הרי בכל בית כנסת מתפללים אחרים – אמר, שמכיון שיש אדם מלווה אותו, הוא לא רוצה שהוא ישתעמם לשמוע שוב ושוב אותה דרשה.

בכ"א [[אייר]] [[תש"ח]], עוד שהיה רב בוואסטר, קיבל הרב גרינברג מכתב מהרבי ובו כותב לו:
" . . במענה על כתבו על אודות השתתפותו בישיבת ועד העיר, ודרש מהם כי יסגרו עסקיהם ביום השבת. הנה מילא חובתו עפ"י התורה, ובשום ענין ואופן אין לעשות שום קולות והתחכמות, רק לעמוד חזק – בדברי אהבה וקירוב – אבל חזק כחלמיש צור, שהוא בתולדתו אבן המוציא אש להבה. מנהיג עדה בישראל בכל הנוגע לשמירת התורה והמצוה צריך להיות קשה כאבן. ובהנוגע לעשות טובה בעניני פרנסה והסתדרות צריך הרב להשתדל בשביל כל אחד ואחד מבני ובנות קהילתו בהתעוררות הלב . . "

בתור ראש ישיבה, כיבד מאד את הרבנים שעבדו תחתיו ואת תלמידיו. הרב [[רפאל ווילשאנסקי]], שהחליף אותו כראש הישיבה במוריסטון, סיפר כי הוא התייחס אליהם ממש כאילו היו בגילו. 

ב[[תשי"ח]], נכנס ר' מאיר ליחידות ביחד עם אחד מאנשי הקהילה אותו הביא לרבי. סתם כך, לא היה ר' מאיר נכנס ליחידות, אולם מכיון שהביא עמו מקורב, נכנס עמו. באמצע היחידות, פרץ היהודי בבכי: "רבי, אני מת. הרופאים אומרים שלא נשאר לי הרבה זמן לחיות." הרבי ענה: "חס ושלום. דער אויבערשטער קען געבן נאך צוואנציג יאר לעבן". היהודי נפטר בשנת [[תשל"ח]], בערך באותה התקופה.

באותה היחידות הרבי שאל את היהודי אם הוא מכיר את הרבי הקודם. כשהשיב היהודי בשלילה, נענה הרבי: "אה (כמו חבל). אבער, דו וויסט וואס? קוק אויף ראביי גרינבערג'ס אייגן, ער האט געזען מיין שווער, קוק אויף עם און דו קענסט זען מיין שווער דורך עם."  [=אבל אתה יודע מה? תסתכל על העיניים של הרב גרינברג , הוא ראה את השווער, ואתה יכול לראות את השווער דרכו].

==  ראש ישיבת תומכי תמימים בניו ג'רזי ==

ב[[תשי"ט]], התמנה לראש ישיבת [[תומכי תמימים נוארק]]. גם כאן, מי שדחף אותו לתפקיד היה מורו – ר' ישראל ג'יקובסון. בין תלמידיו מהשנה הראשונה, ניתן למצוא את הרב [[מרדכי אשכנזי]], רבו של [[כפר חב"ד]]. הוא כיהן כראש הישיבה במשך שנים, גם אחרי שהישיבה עברה למוריסטון. 

בישיבה, החלה גאונותו המפורסמת של ר' מאיר לבוא לידי ביטוי. השיעורים שלו היו מאד עמוקים, והיה צריך "לאחוז ראש" בשביל להבין אותם, אבל ביאוריו היו בשפה ברורה ומובנת לכל. 

לפני שמסר את שיעורו בגמרא, הרב גרינברג היה נשאר ער רוב שעות הלילה כדי להכין אותו, על כל הסברות שיכולות לצוץ במהלך השיעור. על שיעור אחד, היה יכול הוא להתעכב מעשר בלילה עד חמש בבוקר. הוא היה שותה כוס קפה אחר כוס קפה כדי להישאר ער. מי שרשם את שיעוריו, היה ר' ישראל פרידמן ראש ישיבת [[אהלי תורה]], שהיה אז משגיח בישיבה.

כחלק מעבודת הרבנות שלו, היה ר' מאיר חבר ב"[[איגוד הרבנים בארה"ב וקנדה]]", ואף כיהן כנשיאו, תפקיד בו זכה לפעול גדולות ונצורות בעבור הרבי, בעניינים שבהם הרבי לא רצה לפעול רשמית בשם חב"ד. הרב [[חדקוב]] התקשר, למשל, פעם בשביל שהרב גרינברג ישלח מכתב דחוף לממשלת רוסיה, דבר שלא יכל היה להיות בשם חב"ד, כידוע.

ב[[שנות המ']] נשלח הרב גרינברג על ידי הרבי מלך המשיח ל[[ברזיל]], לדאוג לכך שהרב בלומנפלד, יקבל את עול הרבנות של אביו.

==  למדן אדיר ==

באחת ה[[התוועדות|התוועדויות]] בה רצה הרבי לדבר על מעלתו של יהודי פשוט, הביא דוגמא משלושה תמימים שנסעו לשליחות מסויימת, האחד "גרויסע למדן" (למדן גדול), השני "גרויסע משכיל" (משכיל גדול) והשלישי יהודי פשוט, ודווקא הוא הצליח לפעול במה שלא הצליחו שני חבריו. ה"גרויסע למדן" שבסיפור, הוא ר' מאיר גרינברג.

על יחסו של הרבי לרב גרינברג יכולה ללמדנו ההתייחסות הבאה: אחרי פטירתו של ר' [[זלמן שמעון דווארקין]], החלו הדיבורים על בחירות בשכונה. כשר' [[זלמן גוראריה]] היה אצל הרבי הוא העלה כמה שמות שיכולים לכהן כרבני השכונה, וכשאמר את שמו של ר' מאיר גרינברג, אמר הרבי: "ער קען זיין א רב אין (אולי: אין א שטאט ווי) וורשה [=הוא יכול להיות רב בוורשה]".

גם בעולם הליטאי החזיקו ממנו כלמדן עצום. הוא עמד בהתכתבויות בהלכה עם רבים מגדולי התורה, כמו ר' משה פיינשטיין ועוד. בכל שנה בתאריך י"ח כסלו, יום היארצייט של הרב היימן שהיה ראש הישיבה שלו ב"תורה ודעת", היה מוסר שיעור בישיבה.

עוד בהיותו תלמידו של הרב היימן ב"תורה ודעת", הגיע פעם לבקר בישיבה ר' יצחק הוטנר, בעל ה"פחד יצחק", שכבר אז היה נחשב לאחד מגדולי הדור. הרב הוטנר הציג בפני תלמידי השאלה קושיא עצומה שהייתה לו, ואמר שאם למישהו תהיה תשובה עליה, הוא "יאכל את הכובע". ר' מאיר שנכח במקום ענה לו תשובה שעלתה בדעתו. כששמע הרב היימן את התשובה, פנה לר' יצחק ואמר לו: "דו דארפסט עסן די היטל (אתה צריך לאכול את הכובע).

הרב גרינברג, היה אף בידידות רבה עם הרב סולובייצ'יק, שהיה ראש ה"ישיבה יוניברסיטי". ידידות זאת, סייעה שנים אחר כך לבנו הרב העשיל כשהגיע ביחד עם ר' [[יצחק שפרינגר]] ור' אליעזר טורן, לבקש מהרב סולובייצ'יק לצאת בגילוי דעת – אותו גילוי דעת מפורסם שעשה רעש ביהדות החרדית באמריקה בו כותב הרב סולובייצ'יק, כי לאמונתם של חסידי חב"ד ברבי כמלך המשיח, יש מקורות איתנים.

==   ==

בכל תחום בו יכל ר' מאיר לפעול בשביל הרבי, פעל ועשה. למשל, ב[[תש"ה]], בעת שהקים הרבי הקודם את חברת "[[עדינו]]" שמטרתה הייתה כלשונו הק' "בשביל אברכים ותלמידי הישיבות העוסקים בתורה, להזדמן ולהפגש מזמן לזמן, בכינוס של תלמידי חכמים, לשוחח בחידושי תורה ולהתועד בסעודת מצוה ויומא טבא לרבנן", מונה ר' מאיר כ"סגן מנהל יושב ראש הועד" – יושב הראש היה ר' מרדכי מענטליק ע"ה. 

ר' מאיר היה גם יהודי בעל חסד עצום. כבר בשנת תש"ז, היה הוא מזכיר הנהלת "ועד ביקור חולים" שתחת "מחנה ישראל". הועד, שקיבל ברכות ועידודים לרוב מהרבי הקודם, היה יוזמה ראשונית מסוגה, לדאגה לחולים מקרב אנ"ש, וכן לחיילים ופצועי המלחמה היהודים.

הוא היה גם בעל רגש גדול, ובעל בכי. תושבי בופאלו, העיר בה גר בימיו האחרונות, סיפרו בהתפעלות לבנו, כי אביו החל לבכות מסיפוריהם תוך כמה דקות של היכרות. לא היה מדובר בידידים ותיקים, אבל הוא "חי" עם הצרות של היהודים אותם פגש כאילו הם כאלה. 

עבודת התפלה היתה אצלו משהו מיוחד. הוא היה מתבונן בחסידות לפני התפילה במשך שעה ארוכה. בנו ר' יוסף יצחק מספר, כי בתור ילד, היה מחפש את אביו ולא מבין לאן הוא נעלם. אמא לא הסבירה, ורק אחר כך התברר לו כי אביו היה נועל את עצמו במשרד ומתפלל שעות על גבי שעות, תוך כדי שהוא מדייק בכל מילה ומילה. 

אחרי התפילה, היה נוהג לומר את פרקי התהלים של כל המשפחה, עד לאחרון הנכדים. ואיך הוא זכר מתי להחליף כל פרק של נכד? לר' מאיר, שהיה בעל מוחין רחבים מאד, היה חוש באלקטרוניקה. היה לו שעון, שהזכיר לו את יום ההולדת של כל נכד ונכד. 

בכלל, המח שלו היה משהו נדיר גם בענייני העולם. הרבגוניות שבו הייתה מדהימה. היה אפשר לשאול אותו בגמרא ולקבל תשובה, ובאותה מידה בענייני העולם ולקבל תשובה גאונית. אפשר היה לשאול אותו "כמה זמן לוקח לטוס מספרד למרוקו", והוא היה עונה תוך שניות, אחרי שחישב את זמן הטיסה לפי המרחק. החוש שלו באלקטרוניקה, היה לא יאומן. ראש הישיבה שכל חייו חי על הגמרא היה מתקן רכבים שהתקלקלו...

הוא הקפיד מאד על ברכות מתוך הסידור. אפילו את ברכת "על המחיה", אמר תמיד מתוך הסידור, וזאת למרות שמדובר היה בגאון עצום שהיה זוכר קטעים שלמים בגמרא בעל פה. 

"מח שליט על הלב", היה ניכר אצלו בכל מהותו. שבת אחת, כשחזר מבית הכנסת, עצר אותו נער שחור חמוש, "ראביי, גיב מי מני!". הרב גרינברג שאל אותו בחיוך, מה הוא חושב שאלוקים יעשה לו אם הוא יראה אותו עם רובה. הנער הסתובב וברח...

היה לו גם חוש בנגינה. הוא היה יושב לבדו ומנגן במתיקות נפלאה. היה פשוט "געשמאק" לשמוע אותו. הרגש העצום שבו התבטא כשישב לבדו וניגן.


==  אמונה פשוטה ==

הפן המפתיע ביותר באישיותו של ר' מאיר, הוא האמונה הפשוטה שלו. אף על פי שמדובר בבעל נגלה, למדן עצום, חי הוא באמונה פשוטה שהרבי הוא מלך המשיח, וכך חינך אף את ילדיו. 

כשהתקשר אליו בנו ר' יוסף יצחק אחרי שבת פרשת [[שופטים ה'תנש"א]], וסיפר לו מה הרבי דיבר בשבת, התרגשותו לא ידעה גבולות. כשרק היה מעיף מבט בשיחה, היו הדמעות עולות בעיניו.

גם אחרי [[ג' תמוז תשנ"ד]], המשיכה אמונתו שהרבי מלך המשיח חי וקיים ללא ספקות. הוא היה מראשוני החותמים על פסק הדין שהרבי הוא מלך המשיח. 

בנו ר' יוסף יצחק מספר, שלילה אחד, אחרי ג' תמוז, מתקשר אליו אביו ובפיו שאלה: "מת המשלח - מה הדין?". הוא לא הבין מה רוצה ממנו אביו, ומה פתאום הוא עושה לו מבחן בשולחן ערוך, אבל האב לא הרפה: "נו נו, תחשוב קצת. מה אומר הקצות בקפ"ח?", כשענה סוף סוף "בטלה שליחותו", ענה לו אביו "זה מה שרציתי לדעת. לילה טוב." ורק כשאחז את השפופרת המיותמת, הבין מה כוונתו של אביו...

הוא חי עם העובדה שלא שייך להיות מצב של "מת המשלח בטלה שליחותו", וחזר על כך בכל הזדמנות. כבעל נגלה, הוא הביא את הוכחתו לאמונה הפשוטה שקיננה בו, מעניינים של נגלה.

כשהיה בגיל שבעים, ברך אותו הרבי "יאריך ימים על ממלכתו". הברכה התקיימה. הרב מאיר גרינברג, זכה להאריך ימים ולכהן עוד עשרות שנים כרב וראש ישיבה.


== פטירתו ==

בג' אלול ה'תשס"ח, החזיר את נשמתו הטהורה ליוצרה, כשהוא משאיר אחריו דור ישרים יבורך: בנו ר' העשיל, שליח כ"ק אד"ש מה"מ בבופאלו וראש ישיבת חב"ד בניו ג'רזי, בנו ר' יוסף יצחק, מראשי ישיבת "תפארת מנחם" בסי גייט, בנו ר' מנחם מענדל מניו ג'רזי, בתו מרת שטערנא, ובתו מרת חאשע פריידא – אשת ר' יוסף שלמה סעמיועלס שליח כ"ק אד"ש מה"מ מילווקי.

גם ספרים נשארו מר' מאיר: "שיעורי גיטין" על מסכת גיטין, ו"שיעורי מסכתות" על סדר מועד. כעת עובדים בני המשפחה על הדפסת חידושי התורה הנוספים שנשארו מר' מאיר. עם פטירתו אבד לחסידי חב"ד רב חסידי, גאון עצום ומקושר אמיתי לרבי מלך המשיח. יהי זכרו ברוך