עריכת הדף "פרשת הספרים"

[[תמונה:770.jpg|left|thumb|250px|הספרים חוזרים]]
'''משפט הספרים''' הינו השם הכוללני לפרשיה שהתרחשה בחסידות חב"ד משנת [[תשמ"ה]], כאשר ספרים יקרי ערך נגנבו מ[[ספריית ליובאוויטש]]. הפרשיה הגיעה לבית משפט. [[הרבי]] היה מעורה בכל מהלך הפרשיה, וכן נתן הוראות בכל פרט ופרט בנוגע למשפט. הרבי התייחס לעניין ברצינות רבה, וראה במשפט קיטרוג על חסידות חב"ד בדורנו.

עיקר הפרשיה - "[[דידן נצח]]" - הסתיימה בשנת [[תשמ"ז]] ביום [[ה' טבת תשמ"ז|ה' טבת]] כאשר פסק השופט כי הספריה והספרים שייכים ל[[אגודת חסידי חב"ד]]. בהמשך הגיש הצד שכנגד ערעור לבית משפט אותו דחה השופט. סיום הפרשיה הגיעה רק בשנת [[תש"נ]].

==השתלשלות הפרשיה==

משפט הספרים החל למעשה בגניבת הספרים מ[[ספרית ליובאוויטש]]. בחורף [[תשמ"ה]], כאשר ספרים יקרי ערך לחסידות וליהדות כולה, הכוללים הן פרשנות נדירה על ספרי קבלה והן פירושים מופלאים על ספרי תנ"ך, נעלמו מן המדפים. 

כל הנסיונות לגלות את האחראי להיעלמות הספרים לא נשאו פרי, עד אשר מצלמה נסתרת הותקנה במקום. שבועות מספר, סרט המצלמה נשאר ריק, עד אשר תועדה עליו כניסתו של בארי גוראריה - ממשפחת [[פורטל:בית רבי|בית הרב]] ובנו של ר' [[שמריהו גוראריה]] - למרתף הספריה בשעות המאוחרות של הלילה, ועזיבתו של הנ"ל זמן קצר לאחר מכן תוך כדי שהוא נושא עמו שקיות מלאות ספרים. 

כשהנ"ל נתבקש להחזיר את הספרם הוא סירב, באומרו שאמו נתנה לו רשות לקחת ככל שלבו חפץ מהספריה. הוא התעקש שהספרים שייכים לו, והוא מתכונן למכור אותם תמורת סכום הגון. הוא גם טען שדודתו ([[הרבנית חיה מושקא]]) נתנה לו אישור על כך, אך כששאלו אצל הרבנית, הטענה הוכחשה מכל וכל ונמצאה שקר גמור הבדוי מלבו של ב.ג.. כתגובה לגניבה הוחלפו המנעולים של הספריה ומערכת אזעקה הופעלה. 

בינתיים נתברר שהנ"ל החל במכירת ארבע מאות הספרים שהספיק לגנוב מהספריה. סוחרי ספרים באירופה ישראל וארה"ב, גילו התעניינות רבה בקנית הספרים הללו. הגדה של פסח משנת [[תקי"ז]] נמכרה בסך של 96.000$ לסוחר שוויצרי, כאשר הלה מוכר את ההגדה לסוחר עתיקות שמוכן לשלם 150,00$. מאוחר יותר נודע לחסידי חב"ד שהנ"ל פנה לבית מכירה פומבית השייך לכנסיה במנהטן, אך ב"ה הצוות חשד במכירת סחורה גנובה, ונענה בשלילה לבקשת הנ"ל לסייע לסחור בספרים. 

לאחר שהנ"ל סירב שוב ושוב להחזיר את הספרים, על אף הפצרותיו של אביו, ובקשות אגו"ח באופן ידידותי - הועבר העניין להכרעת בית המשפט, שעיקל מיד את כל הספרים הגנובים, עד ל"[[דידן נצח]]" הסופי.

== המשפט ==

משפט הספרים החל ב[[י"ט כסלו תשמ"ו]], ושמיעת העדויות החלה למחרת, [[כ' כסלו תשמ"ו]].

=== עורכי הדין ===

צוות המשפטנים שניהל את המאבק להשבת הספרים, הורכב מעורכי דין מפורסמים מניו-יורק, וושינגנטון ופילדלפיה, ובראשם עמד עורך הדין [[נתן לוין (עו"ד)|נתן לוין]] (המכונה נאט לואין). לוין היה היועץ המשפטי של נשיא ארצות הברית ריצ'ארד ניקסון, הוא ניהל 27 משפטים בבית משפט העליון של ארצות הברית (אחד מהם היה בנוגע להצבת מנורה בשטח ציבורי), ונחשב לאחד מעורכי הדין המוצלחים ביותר בארצות הברית. 

שותפו של לוין, עורך הדין יוסף (ג'רי) שסטק מפילדלפיה, עזר לאגו"ח שנים רבות בנוגע להשבת כתבי היד השייכים לרבי מ[[וורשה]], ובהחזרת כתבי היד שנמצאו בבית הספרים הלאומי ב[[ירושלים]]. 

למרות שמאז שנבחר להיות עורך הדין הראשי במשפט הספרים, הוזמן פעמים רבות להשתתף [[התוועדות|בהתוועדויות]] של הרבי, והפך לתומך גדול בפעולותיו של הרבי - את המשפט ניהל לוין לא כחסיד, אלא כמשפטן. הרבי אמר באותה תקופה לאנשים שהיו קשורים במשפט: "תנו לעורך דין להיות עורך דין, אל תעשו ממנו [[חסיד]]". 

במהלך המשפט נפגשו לוין ושוסטק כמה פעמים ביחידות עם הרבי. הרבי אמר להם לבסס את ההוכחה לבעלות אגודת חסידי חב"ד על הספריה, על מכתבו של הרבי הריי"צ לפרופ' אלכסנר מארקס, מגדולי הספרנים בניו יורק, מאדר ראשון תש"ו, בו כותב בין השאר, ש"הספרים האלה הם רכוש אגודת חסידי חב"ד . . כתבי היד וספרים אלה הנם אוצרות רוחנים גדולים רכוש האומה". לבסוף, כאשר ניתן פסק הדין של השופט, התברר שמכתב זה אכן הכריע את הפסק לטובת אגודת חסידי חב"ד.

==פסק הדין==

ביום [[ה' טבת תשמ"ז]] בבוקר, התקבלה ב[[מזכירות]] הרבי הודעה מבית המשפט, שהשופט חתם על פסק הדין, ואפשר לבוא לקחת את הפסק. כעבור זמן קצר הוגש לרבי פסק הדין, המשתרע על 40 עמודים, ובסיכומו נאמר: 

"לאחר שמיעת העדויות במשפט ולאחר התבוננות במסמכי הראיות המרובים שהוצגו על ידי שני הצדדים, הגעתי למסקנה שהספרייה לא היתה חלק מרכושו הפרטי של [[אדמו"ר הריי"צ|הרב יוסף יצחק שניאורסאהן]] בשעת [[הסתלקות|הסתלקותו]]. בהתאם לזאת, התביעות שכנגד בטלות, מאחר שאין מחלוקת שחוץ מבתורת ירושה אין לנאשם שום זכויות על הספריה. לאגודת חסידי חב"ד יש זכות בדין בתביעתה להחזרת הרכוש". 

ברגע שהודיעו לרבי על הבשורה הטובה, צהבו פניו הק' של הרבי והוא נראה בחדווה גדולה. הרבי הורה לטלפן לעורכי-הדין ולהודות להם על מאמציהם, וכן לטלפן מיד לרבנית ולהודיע לה על פסק הדין.

==הערעור==

לאחר ה"דידן נצח" בה' טבת, ערערו הנתבעים על פסק הדין. בתחלה - באותו בית משפט פדרלי עצמו, ולאחרי דחיית הערעור שם, פנו בערעור נוסף לבית המשפט לערעורים של מדינת ניו-יורק. 

לאחר דיונים ארוכים שנערכו בקיץ תשמ"ז, ניתן פסק-הדין המוחלט, על ידי שלושת השופטים של בית המשפט לערעורים - פה אחד: דחיית הערעור מכל וכל. 

הפסק ניתן ב[[כ"ה חשוון תשמ"ח]], ושלוש ימים אחר-כך ניתן הצו הסופי - להחזיר את הספרים שנלקחו מהספריה. ב[[ב' כסלו תשמ"ז]] הוחזרו בהצלחה הספרים למקומם ב"ספריית אגודת חסידי חב"ד". כאשר הוחזרו הספרים הורה הרבי להדפיס מיד בהוצאת [[קה"ת]] את הספר "[[דרך אמונה]]", ולמוכרו במחיר של דולר 1.

[[קטגוריה:ערכים חב"דים]]
[[קטגוריה:אירועים בחסידות]]