עריכת הדף "שבעה"

{{בעבודה מתמשכת|הפסקאות הקשורות לרבותינו נשיאינו, הוספת תמונות שיאווררו את הערך הארוך הזה, הוספת קישורים פנימיים וחיצוניים, הגהה, עיצוב}}
מנהג ה'''שבעה''' הוא אחד מדיני [[אבלות]], החל על קרובי המשפחה מדרגה ראשונה של הנפטר, המחוייבים במשך שבעה ימים להישאר באותו בית ולקבל תנחומים, וכן חלים עליהם בימים אלו איסורים נוספים (ראו [[שבעה (אבלות)#דינים ומנהגים|להלן]]). ימים אלו נספרים מאז שעת הקבורה, ואף אם הספיקו לשבת ולקבל תנחומים רק זמן מועט לפני שהחשיך - נחשב מקצת היום ככולו ועולה למנין שבעת ימי אבלות.

בשבת שבתוך שבעת ימי השבעה חלים דיני אבלות רק בדברים שבצנעה אך האבלים הולכים לבית הכנסת, וכן כאשר באמצע ימי השבעה חל חג, האבלות נעצרת ומתבטלת{{הערה|אך אם לא הספיקו להתחיל לשבת שבעה, וכן כאשר נפטר בחג ונטמן בחול המועד וכיוצא בזה - השבעה נדחית ויושבים שבעה ימים לאחר החג.}}.

==מקור המנהג==
המקור הראשון לניחום אבלים הוא ב[[מסכת סוטה]]{{הערה|דף יד.}}, שם מסופר שלאחר פטירת [[אברהם אבינו]] הגיע הקב"ה לנחם את יצחק, כמו שכתוב: "ויהי אחר מות אברהם, ויברך אלקים את יצחק בנו"{{הערה|בראשית פרק כה פסוק י"א.}}.

מקור התקנה הוא מ[[משה רבינו]], שתיקן להם לישראל שלושה ימים לבכי ושבעה להספד.

הרמב"ם בהלכות אבלות{{הערה|פרק יד, הלכה א'.}} כותב שמצוות אבלות הינה מדרבנן, אך ישנם דעות אחרות{{הערה|תלמידי רבינו יונה על מסכת ברכות, ריש פרק 'מי שמתו מוטל לפניו'.}} הסוברות שמצווה זו הינה מדאורייתא, ונכללת במצוות גמילות חסדים.

על אף שלכל הדעות זוהי מצווה, אין מברכים עליה מכיון שקיומה תלוי באבלים שצריכים להתנחם בדברים ששומעים, וכל מצווה שקיומה תלוי בידי אחרים אין מברכים עליה{{הערה|תולדות הרשב"א חלק א' סימן י"ח, אבודרהם שער ג.}}.

==דינים ומנהגים==
שבעת ימי האבלות כרוכים בדינים ומנהגים רבים, חלקם מדברי סופרים, וחלקם לפי מנהגי חב"ד. להלן מצויינים המנהגים לפי סדר ימי השבעה, על פי המופיע בספרי חב"ד ועל פי הנהגות שנהגו רבותינו נשיאינו בעצמם בימי האבלות אחר קרוביהם. בהערות מובאים מקורות המנהגים ומקרים החורגים מהדין הפשוט.

בדיני אבלות ישנם פרטים נוספים רבים התלויים בגורמים שונים, עליהם יש לשאול רב מורה הוראה, אך ההוראה הכללית היא להקל{{הערה|עירובין מו, א: "הלכה כדברי המקל באבל". הובא על ידי הרבי בנוגע להנחת תפילין לאחר הקבורה ביום הראשון של האבלות בלא ברכה (תורת מנחם מנחם ציון, ח"ב ע' 356).}}.

===הנחת תפילין ביום הראשון===
אף שבשולחן ערוך כתוב שאסור על האבל להניח תפילין ביום הקבורה{{הערה|סימן שפח סעיף א. דין הנלמד מהפסוק 'פארך חבוש עליך'.}}, מנהג חב"ד להניח תפילין לאחר הקבורה אם עדיין לא שקעה השמש, ולהניח בלא ברכה{{הערה|מובא במעבר יבק מאמר שפת אמת פרק לד. וכן נהג אדמו"ר הריי"צ באבלות אחר אמו [[הרבנית שטערנא שרה]]. מדברי הרבי בניחום אבלים אצל משפחת גורדון, תורת מנחם מנחם ציון, ח"ב ע' 356.}}, וכן מניחים [[תפילין דרבינו תם]]{{הערה|להרחבה בנושא, ראו חקרי מנהגים להרב [[אליהו יוחנן גוראריה]] חלק א'.}}.

===סעודת הבראה===
הסעודה הראשונה שאוכל האבל לאחר הקבורה - אסורה להיות משלו, וידידיו ושכניו מביאים לו סעודה הקרויה סעודת הבראה{{הערה|לסעודה זו יש מספר יוצאים מן הכלל: א) כאשר הנפטר נקבר לאחר חצות של יום שישי שאסור לקבוע סעודה. ב) כאשר הנפטר הוא תינוק שלא מלאו לו שלושים יום. ג) כאשר האבל יושב בנידוי.}}. בסעודה זו נוהגים לתת לאבל לאכול ביצים או תבשיל של עדשים, המסמלים את האבלות שהינה כגלגל החוזר בעולם.

===ישיבה ושכיבה===
על האבלים לשבת על חפץ{{הערה|כאשר הרבי היה באבלות, ישב על הארגז שישב בציבור בתשעה באב.}} או כסא שגובהו פחות משלושה טפחים (24 ס"מ).

באם בין האבלים ישנם כאלו שהישיבה על מקום נמוך קשה להם, יכולים לשבת על כסא רגיל.

אסור לשבת על הרצפה, אלא בהפסק של חפץ כל שהוא, אך לא בהפסק בגד המשמש כלבוש.

===פתיחה בדברים===
אף שהאבל צריך לפתוח בדברים, אין הוא צריך לפתוח בדברים עם כל אחד ואחד מהמנחמים, אלא ברגע שפתח לאחד, אף שלאחר מכן מצטרפים אנשים נוספים לשיחה - אין הוא צריך לפתוח עמם בדברים ומותר להם להשתתף בשיחה{{הערה|תשובות וביאורים, סימן רכא.}}.

===נוסח הניחום===
לפני שהמנחמים נפטרים מלפני האבלים, אומרים להם (לכתחילה צריכים האבלים עצמם לשבת{{הערה|ש"ך, שולחן ערוך סימן שפז סעיף קטן א.}}, אך אסור לומר להם לשבת{{הערה|דרכי חסד סימן כה סעיף ב.}}): "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים"{{הערה|ביאור הנוסח, ראו אגרות קודש חלק כ"ג עמוד רז. לקוטי שיחות חלק י' עמוד 209. תורת מנחם מנחם ציון חלק ב' עמוד 347.}}, ועל המנחמים להשיב אמן.

בדוחק, מותר לנחם את האבל גם בשבת, ומי שמנחם את האבל בשבת לא יאמר בנוסח הרגיל אלא יאמר: "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא".

===איסורי הנאה ומלאכה===
במשך שבעת ימי האבלות אסור לאבלים לעסוק במלאכה{{הערה|אלא אם כן הם מוכרחים עד שלא יהיה להם מה לאכול אם לא יעסקו בכך, שאז מותר להם לעשות בדוחק בצנעה.}} ובמסחר, וכן אסורים בכתיבה{{הערה|למעט מה שהותר לכתוב בחול המועד.}}, ואסורים לצאת מהבית בו יושבים ומקבלים תנחומים{{הערה|איסור היציאה הוא לצורך טיול ולצורך מסחר, אך במקרה הצורך מותר בשביל דברים אחרים.}}.

בנוסף לכך, אסורים בדברים המביאים להם הנאה, הכוללים את איסורי ההנאה שבתעניות{{הערה|רחיצה של כל הגוף (את הפנים והידיים מותר לרחוץ במים קרים), סיכה, נעילת נעלי עור, ותשמיש המיטה.}}, וכן אסורים להסתפר ולגלח את שערם, לגהץ את בגדיהם או ללבוש בגדים חדשים או לכבס את בגדיו, והגברים צריכים ללבוש את הבגד העליון שקרעו בזמן הקבורה במשך כל שבעת הימים.

כמו כן האבלים אסורים בכל דבר שמביא אותם לידי שמחה, ובשל כך אסורים אפילו להחזיק תינוק בידיהם.

===תפילות בבית האבל===
נוהגים לסדר מניני תפילה בבית האבלים, והוא זכות לנשמת הנפטר. במקרה שיש מספר אבלים מעל גיל בר מצווה, מארגנים מנין נפרד לכל אחד.

את פרק המשניות 'איזהו מקומן' שקודם התפילה, מסיימים האבלים בלחש היות ואסור ללמוד בציבור, ואחד המתפללים אומר זאת בקול במקומם{{הערה|תורת מנחם חלק מא עמוד 44.}}, וכן אין אומרים [[ברכת כהנים]] בחזרת הש"ץ, ולא תחנון ונפילת אפיים {{הערה|גם במקרה שהתפילה בבית הנפטר מתקיימת שלא בנוכחות אחד האבלים.}}, והאבל לא יעלה לתורה, אפילו אם בטעות קראו לו.

בסיום התפילה ואמירת שיעור התהילים היומי (שגם אותו מסיימים האבלים בלחש{{הערה|תורת מנחם רשימות היומן עמוד תיג. צדיק למלך חלק ז' עמוד 234.}}), מסיים אחד המתפללים את פרקי המשניות בקול והאבלים אומרים קדיש, ולאחר מכן אומרים המתפללים את מזמור מ"ט בתהילים והאבל אומר קדיש נוסף.

גם בתפילת מנחה נוהגים לומר את מזמור מ"ט.

===לימוד תורה===
האבל אסור בלימוד תורה, ואיסור זה כולל גם [[בעל קורא|קריאה בתורה]] בשעת התפילה ועליה לתורה{{הערה|כך פסק ר"ת וכן נהג הרבי באבלות אחר קרוביו, בשונה מ[[אדמו"ר הריי"צ]] שעלה לתורה, ואף בעליות שלא היה רגיל בהם שלא בזמן האבלות ועל כך כתב הרבי: "לא מצאתי טעם על זה, ובמילא לא מלאני ליבי לנהוג ככה" (אג"ק ח"ו ע' קד).}}, אך מותר לו ללמוד את ספר איוב, ואת נבואת ירמיהו על החורבן, וכן את הלכות אבלות ב[[שולחן ערוך]] ואת פרק 'אלו מגלחין' שבמסכת [[מועד קטן]], וגם זה מותר לו ללמוד רק לעצמו אך לא ללמד לאחרים{{הערה|לרב מורה הוראה שיושב שבעה מותר לענות באופן פרטי למי ששואל אותו.}}.

מותר ללמוד חסידות - ספר המנהגים (ע"ז?) והחי יתן אל ליבו עמוד נב

והרבי אף הסביר את הטעם לכך שהיות וכתוב ש"אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו", וטעם איסור לימוד תורה באבלות היות שדברי התורה משמחים לב, אין סתירה בין איסור הלימוד לבין ההיתר ללמוד חסידות שהינה רזי תורה ונמסרת רק למי שלבו 'דואג בקרבו'{{הערה|המלך במסיבו חלק ב' עמוד סא.}}.

===הספדים===
על פי מנהג חב"ד, לא מספידים את הנפטר, אך בימי השבעה מספרים סיפורים ופתגמים אודות הנפטר.

===אבלות בשבת===
בערב שבת מתפללים מנחה מוקדם ככל האפשר, ולאחר תפילת מנחה לא אומרים את פרק מט, ומזמן מנחה קטנה ואילך מותר להתחיל בהכנות לשבת, ומי שנוהג לטבול במקווה - יכול לטבול בערב שבת אף כשהוא אבל.

בשבת אסורים לנהוג במנהגי אבלות שבפרהסיא, ובשל כך מותר ללכת להתפלל בבית הכנסת, ללבוש בגדים מכובסים, ונשים מותרות להתאפר, ויש להיזהר מלהראות מנהגי אבלות ברבים.

מנהגי אבלות שבצנעה נותרים גם בשבת, והאבל אסור בלימוד תורה ובתשמיש.

===סיום השבעה===
ביום האחרון של השבעה נוהגים להתפלל מוקדם יותר משאר הימים{{הערה|אף שכתוב 'בהשכמה', לא נהג כך הרבי בסיום השבעה אחר הסתלקות [[הרבנית חיה מושקא]], וכשנשאל על כך על ידי הרב [[גבריאל ציננער]], השיב הרבי שזה לאו בדוקא היות וקשור עם טרחא דציבורא (נטעי גבריאל הלכות אבלות חלק א' עמוד תשמז.}}.

לאחר התפילה יושבים האבלים, והמתפללים במניין יוצאים מהחדר וחוזרים ומנחמים אותם, ולאחר מכן גוערים בהם ומקימים אותם, אומרים "המקום יגדור פרצות עמו ישראל" ומברכים אותם באריכות ימים ושנים, ולאחר מכן נועצים מסמר ברצפה{{הערה|ספר המנהגים עמוד 77: "נועצים מסמר באבן פשוטה שאין שם כלי עליה במקום שישב שם האבל". אדמו"ר הריי"צ הורה שינעצו דווקא באבן ולא בברזל.}} במקום שישבו שבעה.

נוהגים לומר 'לחיים' בסיום השבעה{{הערה|כך שאל הרבי את חותנו בסיום השבעה, והסכים עמו, וכן נהג בעצמו לאחר סיום השבעה אחר הרבנית חיה מושקא, שהורה לערוך התוועדות ב[[פרזידנט1304|ביתו הפרטי]] (יומן שנת הקהל תשמ"ח עמוד 171.}}.

אין נוהגים להקיף את הבית בו ישבו שבעה{{הערה|בסיום השבעה אחר אמו [[הרבנית חנה (אם אדמו"ר שליט"א)|הרבנית חנה]] הקיף הרבי את הבית, אך בשנת תשמ"ח בימי האבלות אחר רעייתו [[הרבנית חיה מושקא]]  בירר הרבי את מקור המנהג, ומשלא מצא את מקורו לא הקיף את הבית בסיום השבעה.}}, ויש הנוהגים להיכנס לבית של גוי בסיום השבעה{{הערה|קובץ יגדיל תורה חלק א' עמוד כ"א בשם [[אדמו"ר הצמח צדק]], שביאר את הטעם לכך שהשטן לא שולט בשתי אומות. וכן נהג הרבי בסיום השבעה אחר אמו בשנת תשכ"ה, שניגש לחנות של גוי וקנה מספר פריטים (אך יש הטוענים שהיה זה מכיון שהקימה הייתה בערב יום כיפור כאשר כל החנויות היהודיות סגורות).}}.

לאחר שקמים מהשבעה, בטלים דיני אבלות ומותר להתרחץ ולהחליף את הבגדים, ונוהגים לעלות אל הקבר ולומר שם פרקי תהילים{{הערה|נוהגים לומר מזמורים: ל"ג, ט"ז, י"ז, ע"ב, צ"א, ק"ד, וק"ל, וכן לומר מתוך פרק קיט את קבוצות הפסוקים המתחילים באותיות שמו הפרטי של הנפטר וכן אותיות 'נשמה'.}} וקדיש.

==בתורת רבותינו נשיאינו==
*היות שעיקר מצוות הניחום הוא שדעתו של האבל תתיישב על ידי דברי הניחומים, ניתן לנחם גם על ידי מכתב{{הערה|תשובות וביאורים, סימן רכא.}}

==אבלות אצל רבותינו נשיאינו==
===אדמו"ר הזקן===
לא ישב שבעה. אף שידע ברוח הקודש על פטירת אביו ר' ברוך ובנו ר' משה, לא רצה לשבת שבעה כדי שלא תיגרם קולא בעקבות שימוש ברוח הקודש.
{{פסקה חסרה}}

===אדמו"ר הצמח צדק===
ראה חיים עם אשה אשר אהבת, וביאור הרבי.
{{פסקה חסרה}}

===אדמו"ר הרש"ב===
אבלות בערב חג, הספיק לשוחח בלי נעליים עם הרי"מ בזפלוב.
{{פסקה חסרה}}

===אדמו"ר הריי"צ===
====אחר הרבנית שטערנא שרה====
אמו, [[הרבנית שטערנא שרה]] נפטרה ב[[י"ג שבט]] [[תש"ב]], בהיותו ב[[שיקגו]]. מי שהתעסק עם סידורי הלוויה והקבורה היה חתנו, [[הרבי שליט"א]].

כאשר הגיע לניו יורק, נהג במנהגי השבעה.
{{פסקה חסרה}}

===הרבי שליט"א===
{{פסקה חסרה}}
*אביו, הרב [[לוי יצחק שניאורסון]] - [[כ' אב]] [[תש"ד]]
*חותנו, כ"ק [[אדמו"ר הריי"צ]] - [[י' שבט]] [[תש"י]]
*אחיו, הרב [[ישראל אריה לייב שניאורסון]] - [[י"ג אייר]] [[תשי"ב]]
*אמו, [[הרבנית חנה]] - [[ו' תשרי]] [[תשכ"ה]]
*רעייתו, [[הרבנית חיה מושקא]] - [[כ"ב שבט]] [[תשמ"ח]]

==ניחום אבלים אצל רבותינו נשיאינו==
לאורך השנים, אירעו מספר הזדמנויות שהרבי הלך בעצמו לנחם אבלים{{הערה|דברי הרבי במעמדים אלו נדפסו בספר תורת מנחם מנחם ציון חלק ב'.}}:
*הרב [[מנחם מענדל קונין]], אחר פטירת זוגתו שרה רבקה - תחילת [[אלול]] [[תש"ג]]
*משפחת העכט, אחר פטירת אביהם ר' [[יהושע העכט]]{{הערה|נפטר ב[[כ"ב תמוז]] [[תשי"ג]].}} - [[תמוז]] [[תשי"ג]]
*[[יואל טייטלבוים|האדמו"ר מסאטמר]], אחר פטירת בתו חיה רוזה - [[י"ט חשון]] [[תשי"ד]]
*[[יהודה אריה פרלוב|האדמו"ר מנובומינסק]], אחר פטירת זוגתו אסתר רייזל - [[ט' טבת]] [[תשי"ד]]
*[[אברהם יהושע העשיל מקופיטשניץ|האדמו"ר מקופישניץ]], אחר פטירת אחותו מרת חוה, אשת [[אליעזר הגר|האדמו"ר מוויז'ניץ]] - [[י' אדר שני]] [[תשי"ד]]
*[[מאיר ירחמיאל קאליש|האדמו"ר מאמשינוב]], אחר פטירת אביו [[שמעון שלום מאמשינוב|האדמו"ר מאמשינוב]] - [[מנחם אב]] [[תשי"ד]]
*משפחת גורדון, אחר פטירת אמם מרת זישא, אשת הרב [[יוחנן גורדון]] - [[כ"ט תמוז]] [[תשי"ז]]
*[[אברהם יהושע העשיל מקופיטשניץ|האדמו"ר מקופישניץ]], אחר פטירת אחיו ר' מרדכי שרגא - [[ג' מנחם אב]] [[תשי"ח]]
*משפחת בוטמן, אחר פטירת אמם מרת יהודית, אשת הרב [[שניאור זלמן בוטמן]] - [[כ"ג אדר]] [[תש"כ]]
*הרב [[שמריהו גוראריה]], אחר פטירת אמו מרת שיינדל, אשת הרב [[מנחם מענדל גוראריה]] - [[כ"ה תשרי]] [[תש"ל]]
*הרב [[שמריהו גוראריה]], אחר פטירת אחות מרת סוניה, אשת הרב [[חיים יוסף רוזנבלום]] - [[י' אדר]] [[תשל"ד]]

==לקריאה נוספת{{הערה|כאשר ניגש רב ושאל את הרבי בנוגע לרצונו לערוך ספר על דיני אבלות, השיב לו הרבי: "אצלנו אין כותבים ספרים על אבלות, כתוב ספר על מועדים וימי שמחה". אך כאשר נשאלה אותה שאלה על ידי הרב [[גבריאל ציננער]], השיב לו הרבי שזה נצרך, וכדאי לתרגם את הספר גם לאנגלית (שלחן מנחם ח"ד ע' רמד).}}==
*[[ועד הנחות בלשון הקודש]], '''תורת מנחם - מנחם ציון''', [[קה"ת]] [[תשנ"ה]]
*[[היכל מנחם ירושלים]], '''שלחן מנחם''' חלק ה' סימנים קנג-קנח
*[[יצחק דב אושפאל]], '''דרכי חסד''', ניו יורק תשל"ה
*[[לוי יצחק גרליק]], '''הקיצו ורננו שוכני עפר'''
*[[ישראל גרנובטר]], '''מעשה מלך''', פרק כ"ו - שמחות ויארצייט
*[[משה צבי נאה]], '''נחמו עמי'''
*[[שמעון גדסי]], '''שמירת השמחות''', עמוד 193-212, כפר חב"ד תשע"ד
*[[גבריאל ציננער]], '''נטעי גבריאל הלכות אבלות'''

{{הערות שוליים|טורים=כן}}
[[קטגוריה:מנהגי חב"ד]]