עריכת הדף "אברהם דונין"

[[קובץ:אברהם דונין.png|שמאל|ממוזער|250px|הרב אברהם דונין]]
[[קובץ:חוברת דונין.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שער חוברת שי"ל לזכרו]]
הרב '''אברהם דונין''' ([[ז' חשון]] [[תרצ"ח]]-[[כ"ב טבת]] [[תשע"א]]) היה חסיד נלהב של [[הרבי]], ו[[שליח]] [[הרבי]] למושב מיטב שבחבל תענך.

==תולדות חיים==
הרב אברהם דונין נולד באור ל[[ז' חשון]] [[תרצ"ח]] ב[[חיפה]], לאביו הרב [[תנחום דונין|תנחום]] ולאמו מרת פייגא-רייזל. 

למשפחה אמנם היו שרשים חב"דיים, ואב סבו, ר' אברהם דאנין היה מחסידי [[אדמו"ר הרש"ב]] אך עם השנים הקשר החב"די של המשפחה לחסידות התרופף. 

אביו ר' תנחום למד בבחרותו בישיבה ליטאית, והחינוך בבית היה באווירה ליטאית, ולאחר שסיים את לימודיו בתלמוד-תורה ליטאי מפורסם בחיפה, עבר (בשנת [[תשי"ד]]) ללמוד בישיבה הקטנה "עטרת ישראל", ולאחר מכן בישיבה הגדולה הליטאית הנחשבת בבני-ברק, ישיבת פונביז'. באותה התקופה התיידד עם הרב [[אליהו לנדא]] והחל להתקרב מעט לחסידות חב"ד.

מה שפעל בו את השינוי הפנימי היה מופת אישי גלוי של [[הרבי]] שזכה לחוות בקשר לסיבוך בהריון של אחותו הגדולה. הקשר שלו עם חסידות חב"ד התחזק כאשר לאחר אחד משיעורי המוסר בהם השתתף יחד עם ידידו אלי לנדא, תבע ממנו חברו הצעיר להשקיע יותר בלימוד החסידות, וסיפר לו על שיעור תניא מחתרתי המיועד לתלמידי הישיבה הליטאית. 

השיעור נמסר על ידי ר' [[לייב זלמנוב]], והבחורים למדו בהתחלה את [[קונטרס "ומעיין"]] של [[אדמו"ר הרש"ב]], ובהמשך השיעור - את ספר ה[[תניא]].

נפשו של אברהם נמשכה אל לימוד החסידות, וחברו הציע לו ללמוד שיעור נוסף ב[[חסידות]] יחד עם אביו (בנוסף לשיעור עם הרב זלמנוב), רבה של [[בני ברק]], הרב [[יעקב לנדא]]. במקביל לשיעורים השבועיים, השתתפו תלמידי השיעור מפעם לפעם ב[[התוועדות|התוועדויות]] עונתיות שהתקיימו מפעם לפעםעם ר' [[פולע כהן|רפאל (פולע) כהן]], והדברים שאמר בהתוועדות השאירו עליו רושם בל ימחה.

===ה[[התקשרות]] לרבי===
לאחר שכבר נכנס עמוק בעולמה של החסידות, כתב מכתב לרבי בו הודיע שהוא מגזע חסידי חב"ד ועל לימודי החסידות שלו, וביקש את ברכתו. הרבי עודד אותו בדרכו החדשה בה צעד, והורה לו ליצור קשר עם רבני חב"ד.

חודשים ספורים עברו, ואברהם הצעיר עבר ללמוד [[תומכי תמימים לוד|בישיבה בלוד]]. בתחילה נרתע מהמצב הגשמי הקשה ששרר במקום, אך לאחר שכתב לרבי וקיבל את ברכתו ועידודו, עבר ללמוד במקום באופן קבוע.

לכשסיים את חוק לימודיו בישיבה, רצתה הנהלת הישיבה לצרף אותו לצוות המגידי שיעורים בישיבה בשל כשרונותיו הברוכים, אך הוא שאל את הרבי, והרבי הורה לו להתעסק דוקא במשרה הקשורה עם בתי הספר של '[[רשת אוהלי יוסף יצחק]]'.

===הנסיעה לרבי===
בערב חג הפסח [[תש"כ]] נסע לראשונה אל הרבי יחד עם חברו לספסל הלימודים ר' [[אברהם יצחק ששונקין]]{{הערה|1=לימים התחתן הרב דונין עם מרת רחל ששונקין, בת דודתו של אברמ'ל, והם הפכו לבני משפחה.}}, לרבי חרף כל הקשיים שעמדו בדרכם, ולמרות ההוצאה הכספים הגדולה שהיתה כרוכה בנסיעה באותם ימים. מי שלקח ערבות על חזרתם על מנת שיקבלו אישור יציאה מהצבא, היה מר יונה כסה, יליד העיר [[יקטרינוסלב]] שהיה ידיד אישי של משפחת הרבי, וכיהן באותה תקופה כמזכיר מרכז מפלגת מפא"י. 

בפעם הראשונה נכנס ל[[יחידות]] בסמיכות לל"ג בעומר, ובפעם השניה - לקראת יום הולדתו, בתחילת חודש [[חשוון]] [[תשכ"א]]. במהלך היחידות הגיש לרבי את הפתק, בו היה כתוב כי יום הולדתו חל ב-ו' בחשוון. הרבי לקח את הפתק לידיו, וכשהגיע לתאריך יום ההולדת קרא בקול : "ו', ז'" ומהתייחסות זו של הרבי הבין בצורה ברורה שחלה טעות בחישוב תאריך יום-ההולדת שלו, דבר שקיבל את אישור אימו לאחר שחזר לארץ.

למרות שנגמרה אשרת השהיה שלהם, קיבלו השניים אישור מהרבי להישאר תקופת זמן נוספת, אך לאחר תקופת זמן נוספת הורה להם הרבי לחזור לארץ על מנת שלא לנעול את הדלת בפני בחורים אחרים.

בדרכם חזור, נסעו באניה, והרבי הטיל על כל אחד מהשלושה לשהות בחניית הביניים במדינה אחרת ולהפיץ בה חסידות. הרב [[דב טייכמן]] עצר באיטליה, הרב [[אברהם ששונקין]] באנגליה, והרב דונין ב[[ברינואה]] שב[[צרפת]].

===ההצטרפות ל'רשת' והחתונה===
כשחזר משהותו אצל הרבי, חזר ללמוד בישיבה במשך חצי שנה, עד שבאחד הימים הגיע הרב [[זלמן אבלסקי]] לישיבה, וניסה לגייס מורים ל'[[רשת אהלי יוסף יצחק]]'. בעקבות תשובה ברורה שקיבל מהרבי, פנה לרב [[דוד חנזין]], והצטרף לעבודה ב'רשת' בבית הספר ב[[קרית גת]].

ב[[יו"ד סיון]] [[תשכ"ב]] התחתן עם רעייתו מרת רחל, בתו של ר' [[אשר ששונקין]] ונכדתו של [[נחום שמריהו ששונקין]] רב קהילת חב"ד ב[[ירושלים]]. החתונה התקיימה בחצר בית הספר, ואף בבוקרו של אותו יום לימד ר' אברהם את תלמידיו. בשנה הראשונה שלאחר נישואיו המשיך בעבודתו בבית הספר לבנים בקריית-גת, ורעייתו לימדה בכיתה א' בבית הספר לבנות, ולאחר מכן בעקבות בקשתו של הרב דוד חנזין והוראתו של הרבי, עברו הזוג הצעיר יחד עם ר' [[משה סלונים]] לבית הספר של הרשת בחבל התענכים שבצפון הארץ.

לאחר מספר שנים, נקרא ר' אברהם לנהל את בית הספר של ה'רשת' במושב ברוש שבנגב, וניהל אותו במשך שש שנים במסירות נפש, כשאשתו נותרת באביטל, וממשיכה את תפקידה כמורה בבית הספר. רק לאחר שש שנים חזר לתענך, ואת מקומו בניהול בית הספר במושב ברוש החליף ר' [[ישבעם סגל]].

הם התגוררו בישוב 'מיטב', ולאחר ששימש במשך שנה כמורה בכיתה ח', מונה למנהל בית הספר, וניהל אותו ביד רמה במשך ארבע שנים. בחלוף ארבע שנים, סיים את תפקידו כמנהל, והמשיך לשמש כמורה בבית הספר. 

===פעילות תוססת===
באותם שנים, מספרם של חסידי חב"ד בכל הצפון היה מועט ביותר, והחסידים המעטים שהתגוררו באזור היו צריכים לפעול בכל האזור כולו. הזוגות הצעירים שהתרכזו סביב בית הספר בתענך, היו יוצאים ל"ערבי חב"ד"ול'מבצעים' בכל אזור הצפון.

עוד לפני שהרבי יצא ב'מבצע חינוך', הבינו הרב דונין ואשתו כי הרבי רוצה שיפעלו עם הילדים הצעירים של המושב, ויצאו במבצע 'יבנה וחכמיה', במהלכו שיננו התלמידים את י"ב הפסוקים, צברו נקודות, חזרו דברי תורה, וקיבלו ממתקים ופרסי עידוד. הרבי רווה נחת רוב רב מפעולות אלו, ובאחת מהיחידויות שנכנסו בני הזוג דונין, רמז להם הרבי כי ברצונו לקבל אלבום תמונות מהפעילות הברוכה.

יחד עם עיסוקיו הרבים בהפצת היהדות, דאג גם לעזרה גשמית ליהודים שהתגוררו בסמיכות אליו, ומידי יום חמישי היה יוצא אל השוק ב[[עפולה]] ומתרים את בעלי הדוכנים על הסחורה שנותרה להם עבור משפחות נזקקות.

כשהוקם תיכון 'בית חנה' ב[[צפת]], התנדב ר' אברהם להגיע מידי שבוע למסור חוג שבועי לבנות התיכון, כשאת הדרך הארוכה היה עושה בטרמפים, ומכתת את רגליו במשך שעות רבות.

לאחר שפרש לגימלאות, הקים את ארגון הבוגרים הפרטי שלו, בו איגד את הכתובות ומספרי הטלפון של תלמידיו, ושמר עמם על קשר לאורך כל השנה, בביקורי בית ובשיחות טלפוניות. שיאה של הפעילות היה בסמיכות לחג הפורים, בו היה שולח אלפי משלוחי מנות לתלמידיו הרבים הפזורים ברחבי הארץ.

בשנותיו האחרונות, שימש כמשגיח של מחלבת תנובה ב'תל יוסף' מטעם הרב ויטמן, ובזמנו הפנוי היה פועל בקרב העובדים בחיזוק היהדות ובהפצת מעיינות החסידות.
 
===פטירתו===
ב[[יום הכיפורים]] [[תשע"א]] חש ברע, וכאשר ביקר בחודש חשון אצל חתניו בדרום הארץ, חש חולשה רבה והובהל לבדיקה ב[[בית רפואה|בית הרפואה]] סורוקה שב[[באר שבע]], ובצילומי CT התגלתה בגופו המחלה הארורה.

במשך חצי שנה סבל הרב דוינן את כאביו וייסוריו בדומיה, ונשאר צלול בדעתו עד יומו האחרון. ביום שלישי [[כ"א טבת]], היה שרוי בחולשה גדולה, ולא יכל להניח [[תפילין]]. 

בשעת אחר הצהריים, התאספו אצלו שלשת חתניו שיחיו והוא ביקש לפתע טלית קטן חדשה. בשעה ארבע אחר-הצהריים סייעו לו שלושת חתניו להתעטר בתפילין, לבקשתו, והוא קרא 'שמע ישראל'. כמה דקות אחר כך - בשעת בין השמשות, איבד את הכרתו, וזמן קצר לאחר מכן השיב את נשמתו ליוצרה{{הערה|1=יום קודם לכן, במוצאי כ' טבת, כתב אחד מחתניו בקשת ברכה מהרבי באמצעות ה[[אגרות קודש]], ובמענה קיבל מכתב בכרך טז, עמ' רי"ב: "נעם לי לקבל ידיעות אשר השיעור נלמד בקביעות ובהמשך ובאותם הענינים בם למדו בחיים חיותו של בעלה הרב להבדיל בין חיים כו'. והרי זוהי המעלה הכי גדולה בקורת רוח שגורמים לנשמת הנפטר כשממשיכים באותם ד' אמות כפשוטו ובד' אמות רוחנים, ז. א. המשפחה בכללה ובני הבית ביחוד, באותו הכיוון הגורם עליית נשמה בעולם האמת".}}, ונטמן ב[[בית עלמין|בית העלמין]] בהר הזיתים ב[[ירושלים]].

==אל המעיין==
בשנת [[תשל"א]] החל לעסוק בהכנת דף שבועי, המלקט את [[שיחה|שיחותיו]] של [[הרבי]] על פרשת השבוע, שנקרא בשם 'אל המעיין'.

היוזמה התחילה כעזרה טכנית לאחותו הצעירה מרת שרה אייברהמס, שלמדה באותה עת בתיכון 'בית יעקב', ונדרשה להגיש חומר שבועי על פרשת השבוע, וביקשה את עזרתו בהכנת החומר ועריכתו. לאחר תקופת זמן ממושכת, הצטבר אצלו חומר תוכני ערוך, וכאשר הוקם הסניף של ה'רשת' בבית הספר ב[[נצרת עלית]] בניהולו של ר' [[איצ'קע גאנזבורג]] - חליט ר' איצקע להוציא לאור דף צבעוני שבועי (דבר נדיר ביותר באותם ימים) ובו נקודה אקטואלית משיחותיו של הרבי בקשר עם פרשת השבוע.

בתחילת הוצאתו לאור, יועד הדף ל[[בית כנסת|בתי כנסת]], שם היו תולים את הדף על לוח המודעות, ותדירות הוצאתו לאור של הגליון היתה אחת לחודש. לאחר שר' איצ'קע נפל למשכב ונאלץ לעזוב את תפקידו כמנהל בית הספר, חיפש אדם אחראי שיקח על עצמו את המשך הוצאתו לאור של הגליון, והרב דונין לקח זאת על עצמו יחד עם גיסו, הסופר יצחק מרקוביץ' מבני ברק.

מיד כשלקח על עצמו את האחריות, הגביר את תדירות הוצאתו לאור של הגליון, ואף הרחיב את דפי הגליון לארבעה עמודים שבועיים, בהם הופיעו מלבד הנקודות משיחותיו של הרבי, אמרות חסידיות, תשבץ הקשור עם תוכן הפרשה, ושאלות ותשובות מעוררות ענין, שנועדו לגרות את סקרנותם של הקוראים.

באותה תקופה עדיין לא הומצא מכשיר הפקס, ולצורך הכנת הגליון היה הרב דונין נוסע מידי שבוע עד לבני ברק, שם היה עמל במשך לילה שלם יחד עם גיסו על כתיבת העלון, ומיד עם סיום הכתיבה היה יוצא בדרך חזרה לתענך, לשם היה מגיע בשעות הבוקר המוקדמות, ומתחיל להתכונן לתפילת שחרית ולסדר יומו הרגיל - לימוד עם בני כיתתו, וביקורי בית במושב מיטב. כשנצרך, היה לוקח כדורי מרץ, על מנת שלא להירדם על משמרתו.

העלון הופץ על ידי [[בית חב"ד]] ב[[עפולה]], ואף נשלח בדיוור ישיר לאלפי מנויים בכל רחבי הארץ.

לאחר מספר שנים של הוצאה לאור, התאספו גליונות רבים שהיוו יחד חומר רב ויקר ערך. הרב דונין אסף את כל השיחות הערוכות שהתפסמו בגליון במשך הזמן שחלף, הדפיס אותן בספר, ושלח עותק אחד ל[[מזכירות הרבי]], [[חיים מרדכי אייזיק חדקוב|לרב חדקוב]]. באותה הזדמנות לא זכה לקבל מענה מהרבי, אך כשהגיע לאחר מספר שנים לביקור אצל הרבי ונכנס ל[[יחידות]], דיבר איתו הרבי על החשיבות הרבה בהפצת המעיינות, ואז הבין שהרבי מכוון להדפסת הספר.

כשחזר לארץ החל להתעסק במשנה מרץ בהוצאתו לאור של הספר, וקרא לו בשם "מן המעיין". הביקוש לספר היה גדול ביותר, והוא אזל מן השוק במהירות. המהדורה השניה, "נחטפה" אף היא תוך פרק זמן קצר, וכך גם אירע עם שאר המהדורות שיצאו לאחר מכן. 

==משפחתו==
*בתו מרת שרה, אשת הרב [[ישראל הרשקוביץ]] - שליח הרבי ב[[אופקים]]
*בתו מרת סימה, אשת הרב [[זאב פיזם]] - שליח הרבי ב[[שדרות]]
*בתו מרת חנה, אשת הרב חיים ישראל ליפש - משלוחי הרבי ב[[נתיבות]]

==מקורביו==
*ה[[שליחות|שליחה]], מרת זיוה פש, קיבוץ 'עין הנציב'.
*פרופסור [[אליהו סורקין]], מנהל יחידת טיפול נמרץ בבית הרפואה בבאר שבע.
*הרב [[דוד קרץ]] - [[משפיע]] קהילת חב"ד ב[[עפולה]] (ז"ל).

==לקריאה נוספת==
*'''[http://www.chabad.info/images/notimage/66284_he_1.pdf חוברת זכרון]''', (שכתב נכדו) [[שלמה צבי ריזל]], כ"ב טבת תשע"ב. {{אינפו}}
*'''[[הטרקטוריסט של הרבי]]''', [[ישראל אלפנביין]].

==קישורים חיצוניים==
*'''[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=59122 הראיון הראשון והאחרון של הרב דונין]''' {{וידאו}} - אתר COL
*'''[http://www.old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=66267 המושבניקים לא שוכחים את הרב דונין]''' - {{אינפו}}
*'''[http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=54414 תחנות חייו של הרב אברהם דונין]''' - שטורעם. נט

{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:דונין, אברהם}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:שלוחים בארץ ישראל]]
[[קטגוריה:שלוחים שנפטרו]]
[[קטגוריה:קהילת חב"ד תענך: אישים]]