עריכת הדף "רבקה שניאורסון (אשת אדמו"ר המהר"ש)"

[[קובץ:אהל הרבנית רבקה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אהל הרבנית רבקה]]'''הרבנית רבקה''' אשת כ"ק [[אדמו"ר המהר"ש]] (בזיווג שני), הייתה אחת הדמויות המשפיעות ב[[חסידות חב"ד]].

==ימי קטנותה==

נולדה לאבי' הרב [[אהרון אלכסנדרוב|אהרון אלכסנדרוב משקלוב]] ולאמה הרבנית [[חיה שרה (בת אדמו"ר האמצעי)|חיה שרה]], בתו של [[אדמו"ר האמצעי]], בשנת [[תקצ"ג]]<ref>[[לוח היום יום]], [[הקריאה והקדושה]], [[ספר התולדות אדמו"ר המהר"ש (אדמו"ר שליט"א)]], וראה בדברי ימי הרבנית רבקה עמ' כ"ד שמרת גיטל אחותה נולדה בשנת תקצ"ג.</ref> או ב[[י' מרחשוון]] [[תקצ"ה]]<ref>רשימת [[דברי ימי הרבנית רבקה]], וראה שם עמ' ד' הערה 9.</ref> בעיירה [[ליובאוויטש]].

בכ"ד [[אייר]] [[תקצ"ז]] נפטר אבי' ר' [[אהרן אלכסנדרוב]].

בצעירותה סיפרה לה אימה סיפורים רבים על [[רבותינו נשיאנו]], ואף הביאה לה ספר הכתוב בכתב ידו של אבי' הכולל סיפורים ששמע<ref>לסיפורים אלו הייתה השפעה רבה על מהלך חיי' לאחר מכן (ראה [[ספר השיחות - אדמו"ר הריי"צ]], קיץ [[ש"ת]] עמ' 170 ואילך)</ref>.

בשנת [[תר"ג]] נישאה אימה לר' [[אהרון זסלבסקי]] בן [[הרבנית פריידא]], והוא גידל אותה בשלושת השנים הבאות, והיא התבטאה עליו מאוחר יותר כי היא 'זוכרת אותו לטוב'<ref>[[דברי ימי הרבנית רבקה]], ועיין עוד בקובץ [[פרקים בתולדות חב"ד]] מאת הרב [[שלום דובער לוין]].</ref>.

בשנת [[תר"ה]] חלתה אימה מאד, ואירוע זה - שנמשך כשנה - השפיע על האחיות מאד, עד שנהיו מדוכאות מאד.

בי' [[אדר]] [[תר"ו]] נפטרה אימה. בחצי השנה הבאה התגלגלו בבית קרובים ובחודש [[מנחם אב]] [[תר"ו]] סבתה, [[הרבנית שיינא]] אספה אותה ואת אחותה [[צביה גיטל למפרט]] וגידלה אותם בביתה.

אחותה צבי' גיטל השגיחה עלי' מאד, הן בגשמיות והן ברוחניות, הרבנית סיפרה כי פעמים גרמה לה אחותה לבכות, עם זאת, השגחת אחותה עלי' השפיעו עלי' לאורך כל ימי'.

==שידוכה ונשואיה==

ב[[ח' בסיוון]] [[תר"ח]] נשא [[אדמו"ר המהר"ש]] את רעייתו הרבנית סטערנא, בת רבי [[חיים שניאור זלמן שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)]].

אמנם, לא ארכו הימים ונפטרה הכלה.

מיד עם פטירתה שלחה [[הרבנית שיינא]] שליח לחתנה, [[אדמו"ר הצמח צדק]], לבקשו להשתדך עם אחת מב' נכדותי' היתומות הגדלות בביתה. הרבנית רבקה הייתה אז בת 15 או 13 שנה.

אמנם, עמדו אז על הפרק הצעות אחרות, וכך התעכבו העניינים.

בשנת [[תר"ט]], הושב בי"ד של ג' אנשים: הרב [[אברהם הכהן]] - רב העיירה [[ליובאוויטש]], הרב זלמן מינאוויטש ורבי [[יהודה לייב שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)]], לדון בעניין השידוך עם האחיות.

במהלך הדיונים נזכר [[אדמו"ר המהר"ש]] כי בהיותו בן שלוש אמר כי יקח את הילדה רבקה (היינו רבנית רבקה) לאשה, והנוכחים שחקו עליו, אמנם כעת נזכר במעשה זה וחשב כי לא בחינם היה העניין, אמנם ירא לקחתה מפני כבוד אחותה בכורתה.

בתוך כך פסק בית הדין כי יש להתעניין בהצעת האחיות הנ"ל, אמנם לא החליט מי מהם תיבחר.

כאשר נודע ל[[אדמו"ר הצמח צדק]] על החלטת בית הדין נהנה מאד, כי אף הוא תמך בהצעה, והחל מספר בשבח אביהם ר' אהרן.

כעבור מספר חודשים כינס שוב את בית הדין, והוחלט כי עקב המעשה שאירע בקטנותם, ינשאו [[אדמו"ר המהר"ש]] והרבנית זל"ז, ולא יחושו לעניין הבכורה.

בחודש [[ניסן]] [[תר"י]]-([[תר"ט|ט]]) הגיע ר' אברהם הכהן לבית הרבנית שיינא, סיפר לה כי בית הדין פסק לקחת את אחת מנכדותי', ואמר לה כי [[אדמו"ר הצמח צדק]] קורא לנכדתה צבי' גיטל לבוא אליו.

צבי' גיטל הגיע אליו, והוא דיבר איתה ושאלה אם היא מוחלת, ואמר לה כי הוא ידאג לה כאב לביתו, והיא אמרה כי היא מוחלת מחילה גמורה, ובאותו בערב התקיימו התנאים בין הרבנת רבקה למהר"ש ברוב עם ובפאר גדול.

ביום ה', [[י"א בניסן]] [[תר"י]]<ref>כן ברשימת [[דברי ימי הרבנית רבקה]], ב[[רשימות]] חוב' קע"ה נכתב כי יש ספק בדבר. התאריך של [[תר"ט]] מופיע ב: [[היום יום]], [[הקריאה והקדושה]], [[ספר השיחות - אדמו"ר הריי"צ]] ועוד. וב[[ספר השיחות - אדמו"ר הריי"צ]] - [[תש"ד]] עמ' 5 כתוב שנישאו ב[[תרי"א]], וצ"ע.</ref>, נערכה חתונת אדמו"ר המהר"ש והרבנית רבקה, בפאר והדר.

==מנהלת ה'חצר'==

כידוע [[אדמו"ר האמצעי]] היה מנותק מ[[גשמיות]], עד שלא ראה צורת מטבע. בכל השנים הייתה מנהלת העניינים הכספיים והטכניים בחצר [[חסידות חב"ד]] ב[[ליובאוויטש]] [[הרבנית שיינא]].

יחד עמה ניהלה את ה'חצר' בתה, [[הרבנית חיה מושקא (אשת אדמו"ר הצמח צדק)]], עם פטירת הרבנית ב[[ח' טבת תרכ"א]], הסתגר [[אדמו"ר הצמח צדק]] בחדרו הק', ובניו הק' היו עסוקים ב[[רוחניות]], הפקיד אדמו"ר הצ"צ את כלתו הצעירה, הרבנית רבקה, על ניהול החצר<ref>[[ספר השיחות - אדמו"ר הריי"צ]], [[תרפ"ט]], עמ' 26</ref>.

בכתבי [[אדמו"רי ליובאוויטש]] וה[[חסיד]]ים נמצאים תיאורים רבים על דרכי הניהול שלה את החצר<ref>[[יומן תרס"ו]] של אדמו"ר הריי"צ, ועוד.</ref>.

==בעלת צדקה וחסד==

כך מתאר את החסדים שלה נכדה, אדמו"ר הריי"צ<ref>[[ספר הזכרונות]] ח"ג.</ref>:

:::"היא היתה מפורסמת כבעלת צדקה גדולה שטוב לבה לא ניתן להערכה. אדמו"ר מהר"ש היה היחיד מאדמו"רי ליובאוויטש שחי בעשירות אך ככל שנתן לה יותר כך היה לה פחות שכן היא נהגה לחלק הכל לנצרכים כאשר לא היה לה האומץ לבקש כסף מבעלה היתה ממשכנת את תכשטי' ובכסף שקיבלה השתמשה לצדקה".

סיפורים מצדקותי' וחסדי' סיפר [[הרבי מלך המשיח]] בכמה הזדמנויות<ref>[[שיחה|שיחות]], [[פורים]] [[תשט"ו]], [[י"ג תשרי]] [[תשד"מ]], ועוד.</ref>.

==בעלת שמועה==

משחר ילדותה אספה הרבנית [[סיפור|סיפורים]] שונים, ברובם על [[אדמו"רי ליובאוויטש]], סיפורים אלו סיפרה לאדמו"ר הריי"צ, ומהם נוצרו [[ספר הזכרונות]] [[ליקוטי דיבורים]], [[ספר השיחות - אדמו"ר הריי"צ]] ועוד ועוד. אלפים מהם לא באו בדפוס, והולכים ונדפסים בסדרת "[[רשימות היומן - אדמו"ר הריי"צ]]".

ב[[ליל שבת]] היו מגיעים אלי' נשים מכל ליובאוויטש והיא הייתה קוראת בפניהם [[צאינה וראינה]], [[יוסיפון]] ו[[שארית ישראל]]<ref>[[רשימות]], חוברת קנ"ו.</ref>.

==לאחר הסתלקות אדמו"ר המהר"ש==

בערב כ"ט [[אלול]] [[תרמ"ג]] נכנס אדמו"ר המהר"ש אל הרבנית ואמר לה מילים אחדות. הרבנית הבינה כי באותה שנה יסתלק מהעולם ושאלה מה יהיה על הילדים הקטנים. אדמו"ר המהר"ש השיב: 'אני אעלה 32 מדרגות למעלה ואת תעלי 32 מדרגות למטה'. אלו היו 32 השנים שהרבנית המשיכה לחיות אחר הסתלקותו עד לחורף [[תרע"ד]] בו הסתלקה<ref>[[עטרת מלכות]] פ"ד.</ref>.

לאחר [[הסתלקות]] [[אדמו"ר המהר"ש]] המשיכה הרבנית לדור בדירתו שבחצר ליובאוויטש<ref>ע"פ הוראתו בצוואתו ([[אגרות קודש אדמו"ר המהר"ש]] אגרת ח').</ref>.

[[אדמו"ר הרש"ב]] היה מבקרה מידי יום, ודברים רבים היה נוהג לעשות בדירתה, כגון [[אפיית מצות]].

רבים מ[[תלמידי התמימים]] ד[[תומכי תמימים ליובאוויטש]] היו סועדים על שולחנה.

==ב'תומכי תמימים'==

מיד עם הקמת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] ב[[ט"ו באלול]] [[תרנ"ז]] נרתמה הרבנית למען הישיבה, היא עבדה בפועל למען הקמת המטבח וסידור החדרים, היא הייתה מתעניינת תכופות במצבו ובמעמדו של כל תלמיד.<ref>[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] של אדמו"ר הריי"צ, ועוד.</ref>. היא הקימה בעצמה את [[בית תבשיל (ליובאוויטש)|בית התבשיל של הישיבה]], והקדישה לו כמה מחדרי ביתה הפרטי<ref>[[דברי ימי התמימים]] מאת הרב [[משה רוזנבלום]].</ref>.

יחסה אל תלמידי הישיבה היה כאל בנים ממש, מלבד אשר תלמיד הישיבה - במיוחד התלמידים הבאים מחו"ל - היו אוכלים אצלה תכופות, היא התייחסה אליהם כאל בני בית ממש(!), כאשר נפתחה ישיבת [[תומכי תמימים]] ומוהרש"ב דאג לצד הגשמי שלה, אמרה לו: "מה אתה דואג? מה שנאכל אנו יאכלו גם הם..."<ref>שיחת י"ג שבט [[תש"ט]], [[לקוטי דיבורים]] ח"ג.</ref>. היא הייתה מכנה את ה[[תמימים]] "די קינדער"<ref>[[לשמע אוזן]] עמ' 87.</ref>.

==הסתלקותה==

בשנותי' האחרונות סבלה רבות ממחלות קשות, ונסעה להירפא במקומות מרפא<ref>ב[[סיוון]] [[תרס"ב]] ל[[ריגא]], בקיץ [[תרס"ג]] לדובלען ולריגא (יחד עם [[הרז"א]]), ב[[שבט]] [[תרס"ד]] לבדיקת רופאים בחו"ל, ב[[תמוז]] [[תרס"ה]] ל[[יאנושפל]], מ[[תמוז]] [[תרס"ז]] ועד [[חשוון]] [[תרס"ח]] לדובלען ול[[ריגא]], ובתמוז [[תרס"ח]] שוב לדובלען. מאז לא איפשר לה מצב בריאותה לנסוע שוב.</ref>, וכל אותו הזמן דיברה ש[[הסתלקות|תסתלק]] בגיל שמונים, זאת כיוון ש[[אדמו"ר הצמח צדק]] בירכה באריכות ימים, וכיוון שברכת צדיק לאריכות ימים היא לשמונים שנה, הרי שתסתלק בגיל שמונים<ref>[[ספר הזכרונות]] - חלק ג'.</ref>.

ב[[יום חמישי]] [[ט' בשבט]] [[תרע"ד]], לעת ערב, החלה לדבר ולספר רבות אודות חותנה [[אדמו"ר הצמח צדק]] ובעלה [[אדמו"ר המהר"ש]].

במהלך הלילה שהה [[אדמו"ר הריי"צ]] ליד מיטתה, בד בבד, נשלח מברק מיוחד ל[[אדמו"ר הרש"ב]] להודיעו על המצב, כיוון שהי' אז מחוץ למדינה.

לעת בוקר של [[י' בשבט]] [[תרע"ד]], ביקשה מהרבי הריי"צ את ה[[סידור]], היא קראה [[קריאת שמע]] והתפללה [[תפילת שמונה עשרה]], לאחר מכן הניחה את ידי' על ראש הרבי ואמרה "יישר כח פאר דער טרחה" <ref>[[רשימות]] חוברת ה' עמ' 26.</ref> הרבי ניגש להניח את הסידור על מקומו, וכשחזר ראה שנפטרה<ref>לגרסאות אחרות ראה [[זכרון לבני ישראל]] עמ' מ"ג, [[לקוטי סיפורים]] עמ' רכ"ה, ועוד. והגרסא דכאן עיקר.</ref>.

לאחר הפטירה התלבט [[אדמו"ר הריי"צ]] היכן לקברה - האם ב[[אהל]] הרבניות או ב[[אוהל אדמו"ר המהר"ש]], וכיוון שאאדמו"ר הרש"ב ששהה אז בחו"ל היה כבר בתוך [[שבת]], לא הייתה אפשרות להיוועץ עמו. לבסוף החליט אדמו"ר הריי"צ לקברה באוהל המהר"ש וכאשר חזר אדמו"ר הרש"ב אמר לו 'יפה עשית'<ref>[[ליובאוויטש וחייליה]].</ref>.

בזמן ההלוויה בכה [[אדמו"ר הריי"צ]] מאד, ונשען על מלווים לגודל צערו. הוא חזר ואמר שוב ושוב 'נטלה עטרת תפארת משפחתנו'. הוא אמר לא' ממלויו: "כאשר נכנסים לרביים שיכנסו גם אלי', היא הכירה את כולם'.<ref>ה[[משפיע]] הרב [[שמואל גרונם אסתרמן]] התלבט רבות למה הייתה כוונת הרבי הריי"צ - האם הכוונה שהכירה את כל הטומנים האהל זה או שהכירה את כל ה[[תמימים]], ולבסוף בהגיע למסקנה ששניהם אמת. ([[ליובאוויטש וחייליה]]).</ref>.

לאחר ההלווי' החל א' ה[[חסיד]]ים לבכות מאד, כאשר שאלוהו: "מדוע אתה בוכה, הרי..." אמר "ראו כמה סובל [[הרבי הרש"ב|הרבי שליט"א]]"<ref>[[רשימות דברים]] לחסיד ר' [[יהודה חיטריק]], מהדורת קפלן, [[תשס"ט]].</ref>.

בשנת ה'תש"ב יסד הרבי הריי"צ את מוסדות "[[בית רבקה]]" - רשת של מוסדות חינוך לבנות, על שמה.

==לקריאה נוספת==

*[[דברי ימי הרבנית רבקה]] מאת [[אדמו"ר מוהריי"צ]].

==משפחתה==

'''בעלה:''' [[אדמו"ר המהר"ש]]

'''בניה:'''
* [[רבי אברהם סענדער (בן המהר"ש)|רבי אברהם סענדער]]
* [[רבי שניאור זלמן אהרן (בן המהר"ש)|רבי שניאור זלמן אהרן]]
* [[אדמו"ר הרש"ב|רבי שלום דובער]]
* [[רבי מנחם מענדל (בן המהר"ש)|רבי מנחם מענדל]]

'''בנותיה:'''

* [[הרבנית דבורה לאה (בת המהר"ש)|הרבנית דבורה לאה]]
* [[הרבנית חיה מושקא (בת המהר"ש)|הרבנית חיה מושקא]]
{{בית רבי/אדמו"ר המהר"ש}}
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:נשות רבותינו נשיאנו|4]]
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר המהר"ש]]
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הרש"ב]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בבית העלמין בליובאוויטש]]