עריכת הדף "ציפורניים"

[[קובץ:שוחט בפעולה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שוחט בבדיקת סכינו על ידי צפרניו]]
[[קובץ:גוזז.JPG|שמאל|ממוזער|250px|כלי העשוי לגזיזת צפרנים]]
'''צפרניים''' הוא כעין עור עבה המכסה על קצות האצבעות של הידים והרגלים ושומר עליהם מפני נזק העשוי להגרם להם. בקבלה מבואר כי חלק הצפרניים שמחובר לגוף שייך ללבושי הקדושה השומרים על הקדושה, ואילו החלק העודף מהידים שייך ל[[קליפות]] ועל ידי גידולם האדם מוסיף חיות בקליפות.
==בהלכה==
הצפרניים משמשים לעיתים כחפץ של מצוה, כאשר הם משמשות ל[[שוחט]] לבדיקת הסכין, וכמו שמובא בגמרא ש"צריכא בדיקה אבישרא ואטורפא"{{הערה|1= [[חולין]] יז, ב. וראה [[רשימות]] חוברת ט (ילקוט) ע' 6.}}.

ענינו בעבודה, שהשוחט צריך לבדוק את עצמו שלא יהיו לו צפרניים{{הערה|1=ראה ספר המאמרים קונטרסים חלק ב' שב, ב ואילך. [[אגרות קודש (אדמו"ר הריי"צ)]] חלק ב' ע' תקכה. חלק ד' ע' יד ואילך. נעתק ב[[היום יום]] [[כ"ב באלול]].}} דוקרות... וכן צריך לבדוק את דיבורו, תוכן הדברים וסגנונם, שיהיה כדבעי למהוי, ובלאו הכי אינו אלא "סקאטאבאיעץ", איש בעל מאכלת שהורג בהמות, ואז טוענת נגדו הבהמה: מדוע נוטל אתה את החיות שלי, במה הנך יותר טוב ממני?!...{{הערה|1= [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/25/3/26&search=%D7%96'+%D7%90%D7%93%D7%A8 תורת מנחם, שמחת תורה תשי"א]}}.

גם ה[[מוהל]] משתמש בציפרנו למלאכת ה[[פריעה]] שהיא הסרת הערלה הדקה, כעין עור דק המכסה את עטרת המילה.
ב[[ספר התניא]] מסביר [[אדמו"ר הזקן]], שכפי שבערלת הבשר הגשמי ישנם שני שלבים{{הערה|שלב של מילה בה מורידים עם סכין את חתיכת הבשר העבה המכסה על הגיד, ושלב של פריעה בה מסיר המוהל באמעות ציפרנו קרום דק המכסה את הגיד.}}, כך גם ב'ברית המילה' של עורלת הלב ישנם שני שלבים, כשבשלב הראשון צריך האדם להסיר את העורלה הגסה ובשלב השני להסיר את העורלה הדקה{{הערה|[[תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - ד'|תניא אגרת הקודש פרק ד']].}}.
====מלאכת גוזז===
{{ערך מורחב|ערך=[[גוזז]]}}
כמו כן מוזכרים הצפרנים בהלכות שבת בקשר לאיסור [[מלאכת גוזז]]:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו זוֹ בָזוֹ, אוֹ בְ[[שינים|שִׁנָּיו]], וְכֵן [[שער|שְׂעָרוֹ]], וְכֵן שְׂפָמוֹ, וְכֵן [[זקן|זְקָנוֹ]], וְכֵן הַגּוֹדֶלֶת, וְכֵן הַכּוֹחֶלֶת, וְכֵן הַפּוֹקֶסֶת, [[רבי אליעזר|רַבִּי אֱלִיעֶזֶר]] מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין מִשּׁוּם שְׁבוּת. הַתּוֹלֵשׁ מֵעָצִיץ נָקוּב, חַיָּב, וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב, פָּטוּר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בָּזֶה וּבָזֶה|מקור=שבת פרק י' משנה ו'}}

מפרש [[הרמב"ם]]{{הערה|בפירוש המשניות מסכת שבת פרק י משנה ו}}: 
הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו כו'. התולש מעציץ נקוב חייב כו' - וכן שערו וכן שפמו וכן זקנו, רוצה לומר מי שנטל אלו בידו מעצמו כמו צפרניו בזה הוא המחלוקת שזכר, אבל מי שנטל אחת מהם במספרים ודומה לו מכלי הגלוח, כיון שנטל שתי שערות יתחייב לו לדברי הכל, וכמו כן אם עשה בזה לאדם אחר אפילו ביד שהוא חייב, ודע כי שער הראש כשנפסק או נתלש רובו ונשאר תלוי מן הראש ומצער אותו מותר לו לכרתו בידו בשבת.

בגזיזת צפרנים נחלקו הראשונים, שלפי דעת התוספות גזיזת הצפרנים נחשבת [[מלאכה שצריכה לגופה]], מכיון שהיא נצרכת לבן אדם למרות שהצפרנים עצמם אינן נצרכות, אבל הריב"ש חולק על כך וסובר שגזיזת הצפרנים נחשבת [[מלאכה שאינה צריכה לגופה]], מכיון שאין תועלת בחפץ שבו נעשה המלאכה דהיינו הצפרנים{{הערה|ראה בחידושי הצמח צדק על משניות מסכת שבת פ"י שדן בזה}}.

==בחסידות==
בחסידות נמשלים הצפרניים שברגליים כמשל לנשמות הנמוכות ביותר בכללות [[נשמות ישראל]], ומביע את גודל היחוד של כללות נשמות ישראל בהקב"ה. [[הקב"ה]] אב לישראל - שנאמר: "בני בכורי ישראל", "בנים אתם לה' אלקיכם" פירוש; כמו שכל אברי הבן - אפילו הצפרניים שברגליו - נתהוו ונמשכו מטפת מוח האב, על ידי השהייה תשעה חדשים בבטן ה[[אם]], ובתקופה זו ירדה טפה זו מבחינת איכותה ומהותה, ממדריגה למדריגה - להשתנות ולהתהוות ממנה כל אברי [[גוף]] הבן, ואפילו צפרניים שאיכותן שפלה לאין שיעור מאיכות חומר טיפת מוח האב - גם אלו נתהוו ממנה. נמצא ששרש כל האברים - אפילו הצפרניים - הוא מוח האב.

ולא עוד אלא גם בירידתן למדריגת צפרניים, הן עדיין קשורות ומיוחדות ביחוד נפלא ועצום - במהותן ועצמותן הראשון שהיו חומר מוח האב, ומסוגלים לחיות.

ועל ידי התקשרותן ודבקותן במוח הבן, יונקים ממנו חיותם - החיות הבאה ממוח האב. כך -כביכול- נשמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו וחכמתו של אבינו שבשמים, הנקראת על-דרך [[משל]] - "מוח האב".

ואפילו ה[[נשמה|נשמות]] של עמי הארץ ופחותי הערך, שהם על דרך משלבחינת "צפרנים" של עם ישראל לעומת [[ראשי אלפי ישראל]] - עיני העדה, גם אלו שרשם ב"מוח האב" - גם בהם יש גילוי [[אור אין סוף]] ב"ה, וזאת על ידי התקשרותם ודבקותם בראש ומוח ה"בן" - "בני בכורי ישראל", שהוא [[הרבי]] - ראש בני ישראל. 

כמו כן ב[[תבנית:היום יום/כ"ב באלול|בהיום יום]] מובא: [[תורת החסידות]] דורשת, כי תחלה להוכחה צריכים להסיר את הצפרנים, ניט שטעכען זיך, כי בטופרהא אחידן, יעדער שטאך איז [[קליפה]] וסטרא אחרא, ואחר נטילת הצפרנים צריך להיות נטילת ידים כמבואר ענינה ב[[דברי אלוקים חיים]], המשכת ה[[מוחין]] ל[[מדות]].- (תרגום: [[תורת החסידות]] דורשת, כי תחלה להוכחה צריכים להסיר את הצפרנים, לא להידקר, כי "בצפרנים הן - ([[הסטרא אחרא]]) - נאחזות", כל דקירה היא [[קליפה]] וסטרא אחרא, ואחר נטילת הצפרנים צריך להיות [[נטילת ידים]], כמבואר ענינה ב[[דברי אלוקים חיים]], המשכת ה[[מוחין]] ל[[מדות]].)

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה: