עריכת הדף "שבע התורות"

{{בעבודה}}
'''שבע התורות''' של הבעל שם טוב שנתגלו ל[[אדמו"ר הרש"ב]], הם תורות שאמר מורנו הבעש"ט בגן עדן בשנת [[תרנ"ב]]. ב[[שמיני עצרת]] [[תרנ"ג]] סיפר אדמו"ר הרש"ב פרטי המאורע (ברבים או בסעודתו בלבד). ומאז כלל לא נזכר כ"ז במשך יותר מארבעים שנה, ובשנת [[תרצ"ז]] נתגלה ונתפרסם לרבים על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]].

==שייכות התורות לחסידות חב"ד בדווקא==
אע"פ שחלק מז' התורות (ב' תורות הראשונות) נאמרו בהקהל, במעמד כל תלמידי הבעש"ט ותלמידי תלמידיהם והחסידים שלהם, מכל מקום, התגלותם למטה לא היתה ע"י שאר תלמידי הבעש"ט, אלא ע"י נשיאי חב"ד – כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע (ששמע בעצמו ז' התורות שאמר מורנו הבעש"ט בגן עדן), ואדמו"ר הריי"צ (שגילה ופירסם תורות אלו ברבים), ממלאי מקום של (רבותינו נשיאינו שלפניהם עד ל)אדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד.

ישנם הטוענים על חסידי חב"ד: היתכן ש"לוקחים לעצמם" ("זיי נעמען אַריין צו זיך") גם את הבעש"ט (וכן את תלמידו ממלא מקומו המגיד), בה בשעה שישנם עוד כמה וכמה תלמידי הבעש"ט?! – הנה טענה זו יש לה מקום רק בנוגע להתורות שאמר הבעש"ט בחיים חיותו בעלמא דין, שנמסרו גם לשאר תלמידי הבעש"ט, "נהרא נהרא ופשטי'", אבל בנוגע להתורות שאמר הבעש"ט (לאחרי הסתלקותו) בגן עדן, הרי לא נמסרו למטה ע"י שאר תלמידי הבעש"ט אלא ע"י נשיאי חב"ד דוקא.

ונקודת הענין – שבמשך הזמן הולך ומתגלה יותר הקשר והשייכות שבין תורת החסידות הכללית לתורת חסידות חב"ד, שאינם ב' ענינים בפני עצמם, אלא ענין אחד, שתורת חסידות חב"ד "היא היא תורת הבעש"ט", ועל ידה נעשה עיקר הענין ד"יפוצו מעינותיך (דהבעש"ט) חוצה"{{הערה|כתר שם טוב הוספות ק"כ}}.

==תיאור מעמד מסירת התורות==

ביום ו' עש"ק [[יו"ד אלול]] [[תרנ"ב]] הי' חתונת הרבנית [[מוסיא]], השבע ברכות האחרונות היו ביום ה', ביום הזה נסע אאמו"ר על האוהל.
בבואו מהאוהל ביום ה' הנ"ל הי' השבע ברכות ואמר מאמר שוש תשיש, ואמר כי הוא מאמר הל"ב שאמר אביו (אאזמו"ר) אחר חתונתו6.

ביום ו' עש"ק נסע עוד הפעם על האוהל, והי' שם עד זמן מאוחר, ובבואו הי' ניכר בעיניו (עס זיינען געווען געשוואָלן די אויגן), אצל המקורבים הי' כל הענין לפלא בעיניהם נסיעתו ביום השבע ברכות על האוהל וגם למחרתו.

בש"ק תבוא הי' מאמר והי' כי תבוא. אופן התפלה בש"ק תבוא הנ"ל היה שלא כדרך הרגיל (עס האָט געשאָסן פייער), דרכו הי' בש"ק ללמוד שיעורים לפני הקידוש, וישנם שיעורים שהי' לומד לאחר הקידוש, ובעת הקידוש היה מברך על פירות העץ והאדמה להרבות בברכות, בש"ק ההוא מחמת גמרו התפלה בשעה מאוחרת הספיק רק לקדש ולהתפלל מנחה וליטול הידים לסעודת ש"ק.

בשמע"צ [[תרנ"ג]] בעת הפאַרברענגען סיפר אאמו"ר אודות היותו על האוהל ביום ה', ואמר כי דרכו אשר כל מאמר שרוצה לומר ברבים הנה אחרי היגיעה בו אינו אומרו עד שיש לו הוראה על זה, און די הוראה איז אז דער ענין ווערט בַא עם נתעצם (כלומר ההוראה על פרסום מאמר ברבים היא התעצמות והבהרת המאמר בשכלו).

המאמר והי' כי תבוא, גם אחרי היגיעה בו לא נתעצם עמו, ואמר: "אלך לבעל השמועה". ונסע להאוהל, ולא פעל, וכדבריו "שהענין עדיין לא נתעצם", ונסע למחר עוד הפעם על האוהל, ואז שהענין נתעצם אצלו.

בתמורה ליגיעה להפצת תורת החסידות, אמר לו [[אדמו"ר מהר"ש]] השבת ההוא הי' ח"י אלול יום הולדת הבעש"ט, קום לאָמיר גיין הערן תורה פון דעם בעש"ט (הבה נלך ונשמע תורה ממרן הבעש"ט), ולקחו עמו. ואז שמע באותו הש"ק מהבעש"ט שבעה תורות בזמנים מיוחדים.