עריכת הדף "שינה"

'''שינה''' ('''דורמיטא''' בלשו הקבלה) היא מצב בה ה[[מוחין]] של האדם מסתלקים, והוא עובר למצב של "תת הכרה" (בלשון הזוה"ק נחשב הדבר שהמוחין נהפכים להיות בבחינת "מקיף" בלבד).

==הגלות==
הגלות נמשלה לשינה, כמו שבשינה ישנו באדם כל הכחות הקיימים בו בשעה שהוא ער, רק שהם בו בהעלם והסתלקות אל עצמות נפשו, כמו חושי ה[[ראיה]] ו[[שמיעה]], כך הגלות נמשל לשינה, וכמו שדרשו "אני ישנה" - בגלותא.

הנמשל הוא בכך שבזמן הגלות אין מאיר חוש הראיה הרוחני כמו שכתוב "אותותינו לא ראינו", שאינו מאיר בגילוי בחי' ראיה שהוא בחינת [[נבואה]] כמו בזמן ש[[בית המקדש]] קיים שהיה מאיר בחי' נבואה ב[[אספקלריא המאירה]] או שאינה מאירה. אלא שבכל זאת היה מאיר בהם נבואה אבל לא בבחינת ראיה.

בחינת שינה שייכת רק לגבי ספירות [[זעיר אנפין]], אבל לגבי [[עצמות ומהות]] הקב"ה בעצמו לא שייך ענין זה כמובן, כמו שנאמר "ולבי ער", לבי הוא קוב"ה וכמ"ש צור לבבי וחלקי אלקים לעולם, שהקב"ה נק' צור לבבי, וכמו שכתוב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל שאין שייך שם שינה כלל.
==בעבודה==
בעבודה ענין שינה זהו שאעפ"י שישנו כל הכחות בהעלם, דהיינו שאעפ"י שנפש האדם משכלת ומתבוננת בגדולת [[אור אין סוף ב"ה]] שכשמו כן הוא אין לו סוף ואין ערוך אליו כו' וכולא קמי' כלא חשיבא, ואי לזאת תכלה אליו הנפש ממש בבחי' ביטול ממש להיות גילוי אוא"ס ב"ה למטה כמו למעלה, - מכל מקום עכשיו "אותותינו לא ראינו" שאינו נראה ונגלה גילוי אוא"ס ב"ה הסוכ"ע בבחי' גילוי ממש בנפש האדם להיות התפעלות הנפש כו', מחמת שאינו מאיר בגילוי, אך אעפ"כ ולבי ער היינו בחי' פנימיות הלב בחי' [[רעווא דרעוין]], שם הוא מאיר בגילוי בחי' אוא"ס ממש.

ענין זה נמשל ל[[אריה]] שעליו נאמר - כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו, היינו שאעפ"י שכרע שכב דהיינו בגלותא שהוא בבחי' שינה, מ"מ הוא כארי ששוכב, וכמו שאנו רואים שאעפ"י שהארי ישן מ"מ מתייראין ממנו להגיע אליו, כך נשמות ישראל אעפ"י שאני ישינה אך מ"מ ולבי ער{{הערה|אדמו"ר מהר"ש [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharash/tsh/639b/1/10/429&search=%D7%A0%D7%9E%D7%A8 תרל"ט ח"ב מאמר ובשכבך ובקומך].}}.
==בראש השנה==
כחלק מתהליך ה[[נסירה]] שבו נעשית המלכות [[פנים בפנים]], חייבת להיות הסתלקות המוחין מזעיר אנפין על מנת שהמוחין דגבורות יבואו לספירת המלכות על ידי הבינה ושלא על ידי זעיר אנפין, ומצב זה נקרא דורמיטא. החזרת המוחין לתוך זעיר אנפין נעשית בהדרגה ב[[עשרת ימי תשובה]] המכוונת כנגד החזרת המוחין ל[[עשרת הספירות]] של זעיר אנפין.
{{הערות שוליים|}}
[[קטגוריה:מושגים בתורת החסידות]]