עריכת הדף "שינה"

'''שינה''' ('''דורמיטא''' ב[[ארמית]]) היא מצב בו גוף האדם נמצא במנוחה והחיות הגלויה של הגוף מסתלקת ממנו. בזמן השינה המודע של האדם (השכל שלו) אינו מתגלה בשיא כוחו (אלא באופן של "[[מקיף]]"), ורק תת ההכרה של האדם מתגלה. במהלך השינה הגוף מתרענן וצובר כוחות למשך היום הבא. כחלק מהתרעננות זאת מופיעים גם ה[[חלומות]].

בתורת [[הקבלה]] ו{{קח|תורת|החסידות}} "דורמיטא" מכנה מצב בו פנימיות התחתון עולה למעלה, ובכך משאירה למטה רק את החיצוניות.

==בהלכה==
קודם השינה נוהגים לומר [[קריאת שמע שעל המיטה]] ו[[ברכת המפיל]], ולאחריהן אין לדבר. [[הרמב"ם]] כתב בספרו{{הערה|הלכות דעות פרק ד הלכה טז.}} שצריך להתפנות לפני השינה ולאחריה.

מקובל מפי חסידים שלפני השינה מקפידים על סדר של [[מעשה דיבור ומחשבה]]: מכינים [[נטילת ידיים]] על יד המיטה - [[מעשה]], אומרים קריאת שמע שעל המיטה - [[דיבור]], ולאחר ברכת המפיל חושבים [[תניא בעל פה]] עד שנרדמים - [[מחשבה]].
וקימה בסדר של [[מחשבה דיבור ומעשה]]: כשמתעוררים, חושבים על כך ש[[מלך מלכי המלכים]] ניצב עליו{{הערה|[[שלחן ערוך]] סימן א.}} - [[מחשבה]], אומרים [[מודה אני]] - [[דיבור]], ו[[נוטלים ידיים]] - [[מעשה]].

השינה שהאדם נצרך לה, היא שליש היממה - שמונה שעות{{הערה|הלכות דעות ל[[הרמב"ם]] פרק ד הלכה ד.}}. 

==הגלות==
הגלות נמשלה לשינה, כמו שבשינה ישנו באדם כל הכחות הקיימים בו בשעה שהוא ער, רק שהם בו בהעלם והסתלקות אל עצמות נפשו, כמו חושי ה[[ראיה]] ו[[שמיעה]], כך הגלות נמשל לשינה, וכמו שדרשו "אני ישנה" - בגלותא.

הנמשל הוא בכך שבזמן הגלות אין מאיר חוש הראיה הרוחני כמו שכתוב "אותותינו לא ראינו", שאינו מאיר בגילוי בחינת ראיה שהוא בחינת [[נבואה]] כמו בזמן ש[[בית המקדש]] קיים שהיה מאיר בחינת נבואה ב[[אספקלריא המאירה]] או שאינה מאירה. אלא שבכל זאת היה מאיר בהם נבואה אבל לא בבחינת ראיה.

בחינת שינה שייכת רק לגבי ספירות [[זעיר אנפין]], אבל לגבי [[עצמות ומהות]] הקב"ה בעצמו לא שייך ענין זה כמובן, כמו שנאמר "ולבי ער", לבי הוא קוב"ה וכמ"ש צור לבבי וחלקי אלקים לעולם, שהקב"ה נקרא צור לבבי, וכמו שכתוב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, שאין שייך שם שינה כלל.

==בעבודה==
בעבודה ענין שינה זהו שאף על פי שישנו כל הכחות בהעלם, דהיינו שאף על פי שנפש האדם משכלת ומתבוננת בגדולת [[אור אין סוף ב"ה]] שכשמו כן הוא אין לו סוף ואין ערוך אליו כו' וכולא קמיה כלא חשיבא, ואי לזאת תכלה אליו ה[[נפש]] ממש בבחינת [[ביטול]] ממש להיות גילוי אור אין סוף למטה כמו למעלה, - מכל מקום עכשיו "אותותינו לא ראינו" שאינו נראה ונגלה גילוי אור אין סוף ה[[סובב כל עלמין]] בבחינת גילוי ממש בנפש האדם להיות התפעלות הנפש כו', מחמת שאינו מאיר בגילוי, אך אעפ"כ ולבי ער היינו בחינת פנימיות הלב בחינת [[רעווא דרעוין]], שם הוא מאיר בגילוי בחינת אור אין סוף ממש.

ענין זה נמשל ל[[אריה]] שעליו נאמר - כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו, היינו שאף על פי שכרע שכב דהיינו בגלותא שהוא בבחינת שינה, מכל מקום הוא כארי ששוכב, וכמו שאנו רואים שאף על פי שהארי ישן מכל מקום מתייראין ממנו להגיע אליו, כך נשמות ישראל אף על פי שאני ישינה אך מכל מקום ולבי ער{{הערה|1=אדמו"ר מהר"ש [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharash/tsh/639b/1/10/429&search=%D7%A0%D7%9E%D7%A8 תרל"ט ח"ב מאמר ובשכבך ובקומך].}}.
==שינה במועדים שונים==
===בראש השנה===
כחלק מתהליך ה[[נסירה]] שבו נעשית המלכות [[פנים בפנים]], חייבת להיות הסתלקות המוחין מזעיר אנפין על מנת שהמוחין דגבורות יבואו לספירת המלכות על ידי הבינה ושלא על ידי זעיר אנפין, ומצב זה נקרא דורמיטא. החזרת המוחין לתוך זעיר אנפין נעשית בהדרגה ב[[עשרת ימי תשובה]] המכוונת כנגד החזרת המוחין ל[[עשרת הספירות]] של זעיר אנפין.

הרבי מלך המשיח ישן שעות בודדות בלילה, ולגבי זמן השינה של הרבי - עיין להלן.

==השינה אצל הרבי==
===משך השינה אצל הרבי===
העיד הרבי הריי"צ על הרבי, שמעולם אינו ישן ב-4 לפנות בוקר, או שעוד לא הלך לישון, או שכבר קם.
בשנת תשל"ח אחרי האירוע הבריאותי אצל הרבי, ישן הרבי 4 שעות ברצף, והעידה הרבנית [[חיה מושקא]], שמעולם לא ראתה את הרבי ישן כל כך הרבה.
אומרים חסידים, שהרבי לא ישן כלל ב7 ימי הסוכות.

===שונות===
לזוג שכתב לרבי שבנם (שכבר אינו קטן כל כך) מרטיב בבגדים בשעת השינה, כתב הרבי שישתדלו לא לתת לו לשתות בסמיכות לשינה.

==ראו גם==
*[[שינה בסוכה]]
*[[שינה בשבת תענוג]]
*[[חלום]]

==קישורים חיצוניים==
*הרב [[יוסף שמחה גינזבורג]], [http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?26888& סדר קריאת שמע על המיטה], עומר, [[תשס"א]].

{{הערות שוליים|}}
[[קטגוריה:מושגים בתורת החסידות]]
[[קטגוריה:צרכי הגוף]]