עריכת הדף "ישראל אלדד"

ד"ר ישראל אלדד (שייב) ([[ט' חשוון]] ה'תרע"א - [[א' שבט]] ה'[[תשנ"ו]]) היה ממנהיגי ארגון הלח"י, הוגה דעות וסופר.

==תולדות חייו==

הוא נולד בעיירה פודבולוצ'יק שב[[גליציה]] תחת השם ישראל שייב.

בצעירותו למד ב[[ישיבה]] בווינה, ולאחר מכן עבר לאוניברסיטה, שם קיבל תואר דוקטור. לאחר שסיים את חוק לימודיו עבר ל[[פולין]], שם היה ממנהיגי תנועת הנוער היהודית בית"ר.

לאחר שעלה לארץ בשנת ה'תש"א הצטרף למחתרת הלח"י, ולאחר מות מנהיג הארגון, אברהם (יאיר) שטרן, היה להוגה הדעות המרכזי של הארגון וחבר בהנהגתו, יחד עם [[יצחק שמיר]] ו[[נתן ילין-מור]].

בשנת ה'[[תש"ד]] נעצר על ידי השלטונות הבריטיים, ושהה בבית הסוהר עד שחולץ משם בפעולה נועזת בשנת ה'[[תש"ו]].

לאחר קום [[מדינת ישראל|המדינה]] שימש כמורה לתנ"ך, הוציא לאור ירחון בשם 'סולם' ובו ביקר את ממשלת ישראל, ועסק בתרגום ספרים.

לאחר [[מלחמת ששת הימים]] היה ממקימי 'התנועה למען [[שלימות הארץ|ארץ ישראל השלימה]]'.

==קשריו עם הרבי==

קשריו של הד"ר אלדד עם הרבי החלו כאשר שלח לו הרבי קודם [[חג הפסח]] ה'[[תשי"ח]] חבילה של [[מצה שמורה]], יחד עם ה[[מכתב כללי]] ששלח הרבי באותה שנה לקראת חג הפסח, בו מסביר הרבי כי עניינו של חג הפסח הוא היציאה ממצרים.

זמן מה לאחר מכן שיגר אלדד מכתב לרבי, בו התלונן כי מהכתוב במכתב משתמע שאין ענין בכניסה לארץ. בתגובה ענה לו הרבי במכתב ארוך, בו מסביר לו הרבי שאין המשמעות כן, אך לאידך מאריך את הסכנות הרוחניות בארץ ישראל יחסית ל[[ארצות הברית]] ו[[ברית המועצות]].

בשנת ה'[[תשכ"א]] נכנס ד"ר אלדד ל[[יחידות]] אצל הרבי. ברשימה שפרסם לאחר מכן בעיתון 'ידיעות אחרונות' כתב אלדד שניסה להעלות במהלך היחידות את דעת הציונות הדתית, אך הרבי דפק על השולחן ואמר "הרב קוק טעה".

בשמחת תורה ה'[[תשכ"ו]] הגיע ד"ר אלדד לביקור אצל ידידו הרב [[משה צבי סגל]] בכפר חב"ד. את רשמיו מהחג פרסם בעיתון 'ידיעות אחרונות'.