עריכת הדף "סוף מעשה במחשבה תחילה"

"סוף מעשה ב[[מחשבה]] תחילה" - הינו קטע מפיוט [[לכה דודי]] הנאמר בתפילת קבלת שבת בליל שבת. נתחבר על ידי הרב שלמה אלקבץ מהמקובלים בעיר צפת, בזמן הרמ"ק והאריז"ל.

==הפירוש הפשוט==

כחלק מהפיוט המדבר בכללות על מעלת ותפארת ה[[שבת]], משפט זה מבאר שלמרות שהשבת הינה ה"דבר" האחרון שאלוקים ברא, ביום השביעי ל[[מעשה בראשית]], אבל בדרגה היא "תחילה" דהיינו נעלה מכל הבריאות והימים שלפני כן.

דווקא לכן היא הגיעה בסוף הבריאה, כמנוחה לאחר ששת ימי עבודה, ב[[מדרש]] מובא [[משל]] לפשט זה: [[משל]] למלך שעמל, בנה, הכין, וערך, חופת חתונה לבנו, ורק לאחר שהכל היה מוכן, חסר היה רק הכלה, אך ברור שהכלה זה עיקר החתונה. 

==בחסידות==

אחד מרעיונות החסידות החוזרים על עצמם באין ספור [[מאמרי חסידות]], היא אשר לכל דבר תחתון וגשמי יש הסתכלות אחרת ומיוחדת - כל נברא באשר הוא מושרש במחשבתו של [[הקב"ה]], ומשם שואב את קיומו והתהוותו.

ישנם שלושה שלבים בביצוע כל דבר, [[מחשבה דיבור ומעשה]] ה[[מחשבה]] הינה שלב יותר דק ו[[רוחני]] הקשור עם [[נפש]] האדם, הדיבור הינו משהו חיצוני אך עדיין קשור למחשבה, והמעשה הוא חיצוני לחלוטין ואינו מוכרח להיות קשור לנפש.

ככל שהעשיה הוא יותר תחתון ויותר גשמי או אפילו שלילי, - "סוף מעשה", שורשו הוא הרבה יותר נעלה - "ב[[מחשבה]] תחילה".

דוגמא לדבר ניתנת מכותל אבנים גבוה שנפל והתפרק, האבנים אשר היו למעלה יפלו במרחק מהכותל ואילו האבנים התחתונות יפלו קרוב לכותל, כי "כל הגבוה גבוה נופל למטה למטה". 

משפט זה משמש גם כביטוי לאדם העושה מעשים ללא [[מחשבה]] קודמת, ולכן עושה גם מעשים אשר אחר כך מתחרט עליהם.

[[קטגוריה:פסוקים במבט החסידות]]
[[קטגוריה:חסידות]]