עריכת הדף "יששכר דב גורביץ'"

[[קובץ:הרב גורביץ מקבל פני אחיו.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הרב יששכר דוב גורביץ' מקבל את פני אחיו יצחק, בתחנת הרכבת]]
הרב '''יששכר דב גורביץ'''' (שמו המדוייק והמלא '''ישכר דוב בער הלוי הורוויץ'''. היה ידוע ומוכר כ'''ר' בערל גורעוויטש''') ([[תרע"ז]]-[[תשס"ח]]) היה [[חסיד]]ם של [[אדמו"ר הריי"ץ]] ו[[הרבי]], לימד תורה במחתרת ב[[ברית המועצות]] ונאסר על כך. לאחר צאתו משם, ניהל יותר מיובל שנים את המוסד [[בית רבקה]] ב[[צרפת]] ושימש כ[[משפיע]] [[אנ"ש]] בקהילה.

==קורות חייו==
===לידתו וצעירותו===
[[קובץ:הרב גורביץ מניח תפילין ליהודי.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הרב גורביץ' (משמאל) בצעירותו, מניח [[תפילין]] ל[[יהודי]]]]
הרב גורביץ' נולד בשנת [[תרע"ז]] בעיר [[ז'לובין]] שב[[רוסיה]], לרב [[שלום גורביץ']], חסיד [[קאפוסט]] ומצאצאי ה[[של"ה]]. אביו היה [[מלמד]] בכיתה הגבוהה ב[[תלמוד תורה]] בעיר, לקראת המעבר ל[[ישיבה|ישיבת]] [[תומכי תמימים ליובאוויטש|תומכי תמימים בליובאוויטש]], ונרצח על ידי הנאצים בעיר הומיל בשנת [[תש"ב]]. 

בבחרותו נשלח הרב גורביץ' ללמוד בישיבת תומכי תמימים, שהתקיימה אז במחתרת ונדדה ממקום למקום. במשך עשר שנים למד ונדד בסניפים שונים, כאשר בשנת [[תר"צ]] (בערך), באחד הנדודים, למד אצל הרב [[שלמה יוסף זווין]] שכיהן כ[[רב]] העיירה ולימד במקביל בסניף תומכי תמימים המחתרתי שבעירו. 

הרב גורביץ' הצטיין בלימודי ה[[נגלה]] וה[[חסידות]] ואף בהנהגתו החסידית. עדות לכך נמצא בדו"ח ששלחה הנהלת הישיבה, בשנת [[תרצ"ב]] אל [[אדמו"ר הריי"ץ]] (ששהה באותה עת ב[[ריגה]]). בדו"ח מופיעה הערכה קצרה על כל תלמיד וליד שמו של התמים גורביץ' מופיעה המילה: "יקר"{{הערה|הדו"ח מופיע בספר "[[תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית]]", עמוד רצ"ז.}}. בשנת [[תרצ"ח]] כיהן הרב גורביץ', אז בחור בוגר, כ[[מגיד שיעור]] ב[[חסידות]] לקבוצת נערים כבני שלושה עשרה, לצידו של האחראי על הישיבה ר' [[משה רובינסון]] בסניף [[תומכי תמימים ברדיצ'ב]].

===בישיבה והמאסר הראשון===
{{חלונית 
|כותרת = קטע מיומנו של הרב גורביץ' על מאסרו 
|תוכן = "מהחינוך ומהשפעת הרביים הקדושים, וכן מהדוגמא שקיבלנו אנחנו הקטנים, הבחורים, התלמידים, לא היה לנו רגש שאנחנו בעלי מסירות נפש עבור התורה והיהדות, רק זה היה כמו דבר שבלתי אפשרי אחרת. ולא היה לנו חשבון שאנחנו סובלים עבור קיום התורה, אלא להפך, שזה מגיע לנו, בחינת אם בטלת מהתורה - יש לך בטלים הרבה. וכנראה לא שמרנו הזמן היקר, נכשלנו בביטול תורה, לא היינו מרוצים באכילת לחם לבדו והלכנו לשוק לבקש עוד דבר, כמו דג מלוח או ריבה וכדומה, ועוד חטאים מעין זה. החלטנו שבאם נזכה לצאת לחירות, נשמח אם יהיה לנו אפילו רק לחם לשובע, ולא נבטל אף רגע לבטלה ונלמד בשמחה. כהמשך להחלטה הזו, לא אכלתי אפילו רק הלחם בבית האסורים, והיה נשאר כמעט כל יום ממנו. איני יודע באיזה חשבון עשיתי זאת. חשבתי למה צריכים בכלל לאכול. צריכים להרגיל את הגוף בלי אכילה. עד שנלחשתי מאוד..."
|מקור=מתוך כתב ידו של הרב גורביץ'
}}
בתאריך [[כ"ד בטבת]] באותה שנה, באמצע [[התוועדות]] פשטה המשטרה החשאית על מחבואם בבית הכנסת, וכל הצוות ותלמידי הישיבה נאסרו ועונו בחקירות. לאחר מכן נשלחו התלמידים הצעירים לבית יתומים קומוניסטי, ממנו ברחו לאחר זמן קצר. הרב גורביץ', לעומתם, יחד עם הרב רובינסון ועוד שני בחורים בוגרים, הושבו במאסר קשה. במהלכם, נחקר הרב גורביץ', הוכה והורעב, תוך שהוא שומר במסירות נפש על יהדותו. סוהריו נהגו לומר לו: "אנחנו נטחן את בשרך עד שיהיה ממך קציצות"{{הערה|1=תיאור מפורט על מאסרו, ראו [http://www.teshura.com/teshurapdf/Mishulovin-Gorowitz%20-%20Marcheshvan%2013%2C%205777.pdf תשורה]}}. עקב מצבו הרפואי המתדרדר, הועבר הרב גורביץ' לבית הרפואה בכלא. בשלב מסוים חלה הפחתה בחומרת היחס לאסירים ובערב יום [[י"ט בכסלו]] [[תרצ"ט]] שחררו אותו. 

בתקופה שלאחר מכן המשיך בלימודיו במוסקבה, אך גם שם רדפה אותו המשטרה החשאית ה[[נ.ק.וו.ד.]] והוא שוב נעצר לחקירה ממושכת וקשה למשך כמה ימים. לבסוף חוקריו שחררוהו ודרשו ממנו לשמש כמלשין בקרב חסידי ליובאוויטש בעיר. הוא יידע את ידידיו החסידים על כך, והם המליצו לו לברוח ממוסקבה. הוא נסע לז'לובין וכאשר חיפשו אותו גם שם, המשיך לברוח לבברויסק.

עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] גויס לצבא האדום, שם שירת בחזית, נפצע בקרבות ורק ב[[נס]] נשאר בחיים. לאחר תום המלחמה קבעו הרשויות כי הוא חייב לשרת שנתיים נוספים. בהשתדלותם של בני משפחת ר' [[יעקב יוסף רסקין]] ערק מהצבא והם השתדלו להשיג עבורו ניירות כיסוי. בשנת [[תש"ה]], עבר  ל[[סמרקנד]], שם שהו חסידים רבים. ביום [[ט"ו במנחם אב]] שנת [[תש"ו]], [[נישואים|נשא]] לאשה את רעייתו, מרת חנה לבית פעווזנער (בת ר' שמואל פעווזנער מ[[קלימוביץ']], מצאצאי ר' [[מרדכי (אח אדמו"ר הזקן)|מרדכי]], אחיו של [[אדמו"ר הזקן]]).

===הבריחה והמאסר השני===
[[קובץ:מכתב אדמורייץ לרב גורביץ.png|שמאל|ממוזער|250px|מכתב מענה מ[[אדמו"ר הריי"צ]] על בשורת יציאתו מרוסיה של הרב גורביץ' ובואו ללודז']]

לאחר חתונתם, יצאו בני הזוג גורביץ' לעיר הגבול [[לבוב]], על מנת להבריח את הגבול ולצאת מרוסיה (במסגרת הסכם החזרת פליטים בין רוסיה לפולין. ה"[[עשאלונים]]"). הם שילמו עבור דרכונים פולנים, אך לפועל סידרו דרכון רק עבור אשתו ואילו לו הובטח שיקבל דרכון תוך כדי נסיעה. יום [[ט' בכסלו]] [[תש"ז]] היה תאריך יציאת הרכבת. באותה רכבת בוצעה בדיקת דרכונים מיד עם הכניסה לרכבת והרב גורביץ' נתפס ללא מסמכים והורד על ידי החיילים מהרכבת שכן הואשם בניסיון בריחה מרוסיה. בכך, הופרד מאשתו חמישה חודשים בלבד לאחר חתונתם. [[רב|הרבנים]] ששהו ברכבת – הרב [[שמריהו ששונקין]], הרב [[בצלאל וילשאנסקי]], והרב [[זלמן שמעון דבורקין]] – שקלו לסדר על המקום [[גט]] על תנאי, מחשש שהזוג הצעיר לעולם לא ייפגש שוב. אך למעשה, עקב לחץ הזמן לא בוצע הדבר והרעיה המשיכה לפולין בעוד בעלה צפוי לעונש מאסר שסופו לא ידוע. 

כשהגיעה מרת חנה לפולין, רצתה לשוב לרוסיה כדי לעמוד לצד בעלה במאסר, לסייע לשחרורו ולהיות לעזרתו לאחר השחרור. משפחתה התנגדה לכך בתוקף והוחלט לשאול את דעתו של [[אדמו"ר הריי"ץ]] (ששהה ב[[ארה"ב]]). מרת חנה שיגרה ל[[רבי]] מכתב באמצעות נוסע ל[[ניו יורק]]. תשובת הרבי הייתה (התוכן): "וואס דארף זי פארן אאין, אז ער וועט קומען א הער" [=מדוע היא צריכה לנסוע לשם, כאשר הוא זה שיגיע לפה]. המשפחה ראו בזה הבטחה מהרבי שהבעל יצליח לצאת. מאז קיבלה וקיימה על עצמה לצום כל יום שני וחמישי עד שבעלה יחזור{{הערה|פרטי המעשה מופיעים ב[[שבועון כפר חב"ד]], גיליון 1394; ותשורה שמופיע ב"קישורים חיצונים".}}.

שנתיים היה הרב גורביץ' במחנה עבודה, תוך שהוא שומר ב[[מסירות נפש]] על [[יהדות]]ו{{הערה|וכך מתאר הרב גורביץ' ברשימותיו את המאסר: "בימי הפסח הייתי רעב מאוד. כך עבר החג ברעב ובמצוק, ובעיקר העדר השתייה שהציקני מאוד. לא שתיתי, כי המים הובאו לאסירים באותם כלים שהובא בהם המרק. לאחר העברת המרק, לא הקפידו לנקות אותם ובמים נראו פירורים. לפי ידיעתי, היו אלה שרידי קטניות. התאפקתי עד אחרון של פסח, יום השמיני ולא שתיתי. באותו יום פגשתי אחד נושא שני כלים עם מים. היה קשה לי להוסיף ולסבול, ונזכרתי אז את ששמעתי פעם ש[[אדמו"ר הרש"ב]] התבטא באחרון של פסח "ב"ה שנפטרנו מאיסור 'משהו' בפסח" מזה הערכתי כי יכולים להקל בספק כזה. סימנתי לאיש אפוא שייתן לי לשתות ורווח לי".}}. מי שסייעה בידו ושלחה לו חבילות מזון ותפילין, הייתה מרת [[שרה קצנלבויגן]], שאף שיחדה את הפקידים ופעלה רבות למען שחרורו. במהלך המאסר שמר במסירות נפש על הנחת תפילין ועשה תחבולות רבות כדי שלא לחלל את השבת. עמידתו על עקרונותיו ויושרו ונאמנותו לדתו, הרשימו חלק ממפקדי המחנה והם מינו אותו לשומר על המחסנים. בכך לא נזקק לעשות מלאכות עבודה בשבת.

כעבור שנה וחצי שוחרר מהמאסר והועבר לגבול הרוסי, שם הניחו אותו בעיר בריסק שבצד הפולני ואמרו לו "לך לאן שאתה רוצה"{{הערה|1=שבועיים לפני כן חלם הרב גורביץ' שנמצא בחדר עם [[אדמו"ר הרש"ב]] ובנו [[אדמו"ר הריי"ץ]] "והנה האחד מתכונן לצאת מהחדר, אמרתי "רבי, איר לאזט מיר איבער?! (=אתם עוזבים אותי?!)" וענה: לא, אני הנני חוזר תכף, וכך היה, הוא תכף חזר וכשנכנס כל החדר הבהיק ונעשה כולו אור ואני אמרתי בקול רם מהתפעלות "רבי העלפט מיר" (=רבי עיזרו לי). ומתוך זה נתעוררתי, והיה לי הרגש שזה רמז והכנה לישועה"}}. הרקע לשחרור היה הסכם בין רוסיה לפולין כי אותם שנאסרו על הברחת הגבול ולא היה להם דרכון רוסי ואף לא פולני – ישוחררו ויעברו לפולין{{הערה|מהלך השחרור היה רצוף ניסים והשגחות פרטיות. ראו קישור ל"תשורה" המופיע ב"קישורים חיצוניים".}}. היה זה הסכם שהתבטל כעבור זמן קצר. את קורותיו במאסר נמנע הרב גרוביץ לפרסם במשך שנים רבות, ורק לאחר עידוד מ[[הרבי]] והבנה שסיפור הדברים מביא תועלת חיובית לדור הצעיר, הסכים לפרסם את פרשת מאסרו (ראו מסגרת) {{הערה|[[שבועון כפר חב"ד]], גיליון 1280}}.

===השליחות בצרפת===
[[קובץ:הרב גורביץ רוקד עם ר' ניסן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב גורביץ' בריקוד חסידי עם ה[[משפיע]] ר' [[ניסן נמנוב]]]]
[[קובץ:הרב גורביץ'.jpg|ממוזער|שמאל|250px|הרב גורביץ' בשיחה עם תלמידי ישיבת [[ברינוא]] ב[[נאות דשא]]]]
הרב גורביץ' הגיע לוורשא ומשם המשיך ל[[לודז']]. בלודז' הפנה אותו אחד מאנ"ש לתמים פייבל גרינר שנתן לו את כתובתו של הרב [[יצחק גולדין]] מפריז. הרב גורביץ' הבריק לרב גולדין מברק בבקשה כי ימסור לרעייתו שהוא בחיים ושנמצא בפולין. בדעתו להשיג מסמכים כדי להגיע לגרמניה ומשם לצרפת. לדברי מרת גורביץ', היא התגוררה במלון שבו אוכסנו הפליטים בעזרת ארגון ה[[ג'וינט]] והרב גולדין התגורר קומה אחת מעליה. מידי יום היה הרב גולדין מעודד את רוחה שבעלה ישוב ולמעשה הוא זה שזכה לספר לה את הבשורה הטובה על שחרור בעלה. 

ב[[חודש ניסן]] [[תש"ח]] הבריח הרב גורביץ' את הגבול הפולני לצ'כוסלובקיה אל העיר פראג, שם סודר לו דרכון רשמי של פליט. עקב בעיות גיאופוליטיות, נאלץ לנדוד דרך אוסטריה וגרמניה עד שלאחר תלאות הגיע ב[[חודש אדר]] [[תש"ט]], לפריז שבצרפת. שם שוב התאחד עם רעייתו, משפחתו ומשפחתה. בשנים הבאות עסק בהוראה ב[[תלמוד תורה]]. 

בסביבות שנת [[תשי"ג]], מונה, בברכת [[הרבי]], למנהל בית ספר לבנות "[[בית רבקה]]" בעיירה יֶר הסמוכה לפריז. בתפקיד זה שימש במשך למעלה מחמישים שנה. תחילה כיהן כמנהל כללי של מוסדות התיכון והסמינר. בתקופה זו ביסס את רוח המקום והיה הדמות הרוחנית הדומיננטית במוסד. לאחר מכן, עקב התרחבות המוסד, דאג באופן אישי, יחד עם הרב [[בנימין אליהו גורודצקי]] בא כח הרבי לאירופה וצפון אפריקה, לאתר ולמנות מנהלי משנה כאשר הוא מתמקד בניהול בית הספר התיכון. 

כמעט מידי שנה למסע גיוס משאבים עבור "[[בית רבקה]]" בארצות [[אירופה]], [[ארה"ב]] ו[[קנדה]]. במהלך עבודתו קיבל למעלה ממאה [[אגרות קודש]] מהרבי ובהן הוראות והדרכות רבות במגוון נושאי חינוך, כגון: העסקת התלמידות בימי [[ימי החופש|חופשת הקיץ]], סדר הלימוד ב[[תניא]] עם התלמידות המבוגרות, בחירת מקצועות מתאימות ללימוד, הגדלת מספר התלמידות, להמנע ככל האפשר מהוצאת תלמידה מהמוסד גם במצב קיצוני, בחירת מחנכים מתאימים, ועוד. חלק מהמכתבים ששלח הרבי לרב גורביץ' הודפסו בסדרת [[אגרות קודש (אדמו"ר שליט"א)|אגרות קודש]].

אלפי תלמידות קיבלו את [[חינוך|חינוכן]] אצל הרב גורביץ'. לא מעטות היו ילידות [[מרוקו]] שעלו לצרפת ללא הוריהם, והרב גורביץ' היה זה שדאג לכל מחוסרם, ב[[גשמיות]] וב[[רוחניות]]. היו כאלו שהוא אף חיתן ודאג לכיסוי הוצאות [[חתונה|חתונתן]]. מגוריו של הרב גורביץ' היו בכל השנים בתוך מתחם בית רבקה וביתו היה פתוח לכל מי שהייתה צריכה דבר מה או להתייעץ. 

באחת השנים ענה הרבי לשאלת הרב גורביץ' ב[[יחידות]], ששליחותו העיקרית (ה"זהיר טפי" שלו) היא לעסוק בחינוך התלמידות וניהול מוסד בית רבקה. בעקבות כך התמיד הרב גורביץ' בעבודת הניהול במשרה מלאה, עד הגיעו לגיל 85. רק בגיל מופלג זה החל להפחית משעות העבודה והאציל רוב סמכויותיו ותפקידיו, אך נשאר עד יומו האחרון מעורה ומשפיע על הנעשה במוסד.

===פטירתו ודמותו===
[[קובץ:יששכר דב גורביץ.jpeg|שמאל|ממוזער|200px|הרב גורביץ' לעת זקנתו]]

לקראת חג הפסח הגיע לביקור בעיר ליאון שב[[צרפת]], שם מכהנים שנים מבניו בשליחות. ביום ראשון של [[חג הפסח]], [[ט"ו ניסן]] [[תשס"ח]] התמוטט ב[[מקוה]] ונפטר, והוא בן תשעים ואחת שנים. הובא למנוחות בהר הזיתים בירושלים, לצד רעייתו.

משפחתו ומכריו מספרים על אישיות שבלטו בה התכונות של ניצול כל רגע החל מהשכם לפנות בוקר עד מאוחר בלילה. רגע פנוי ממלאכת הקודש ב[[בית רבקה]], הוקדש ללימוד תורה בהתמדה או לפעילות עם מקורבים. מדי ערב היתה לו קביעות ב[[ישיבה|ישיבת]] [[תומכי תמימים]] בעיירה הסמוכה [[ברינוא]], ב[[גמרא]] ו[[שולחן ערוך]]. חי בפשטות ובצניעות. התמסר לעזרה למען הזולת, והקפיד לדבר אך טוב על כל אדם. היה ידוע כאיש אמת ישר וישיר, שגם הקפיד לרשום בפינקס מיוחד שנשא עימו כל פרוטה ממש שהשתמש בה וחשש כי היא מקופת המוסד. הרבה לעסוק בהשכנת שלום בין איש לאשתו ובקרב אנ"ש. הקפדתו על [[תפילה]] בציבור היתה מופלגת, ובשבתות וחגים צעד כמה קילומטרים לעיירה הסמוכה [[ברינוא]] בכל מזג אויר שיהיה כדי להתפלל במנין. היה [[מקושר]] לרבי בכל נימי נפשו והתמסר בכל לב לענייניו, ביניהם גם לעידוד הציפיה ל[[גאולה]] ו[[משיח]].

==משפחתו==
'''רעייתו''': מרת חנה גורביץ'. נפטרה בערב [[ראש חודש]] [[אייר]] בשנת [[תש"ס]] בגיל שבעים וארבע.

'''בניו''':
* הרב [[שמואל גורביץ (ליאון)|שמואל גורביץ]] - [[שליח]] [[הרבי]] לליאון, [[צרפת]].
* הרב [[יוסף יצחק גורביץ]] - [[משפיע]] בישיבת [[תומכי תמימים מגדל העמק]].
* הרב [[מנחם מענדל גורביץ' (ברינואה)|מנחם מענדל גורביץ]] - חבר הנהלת ישיבת [[תומכי תמימים ברינוא]] ב[[צרפת]]. 
* הרב שלום גורביץ - שליח הרבי לליאון, [[צרפת]].
* הרב פסח גורביץ - עובד בישיבת תומכי תמימים ברינוא ב[[צרפת]].
* הרב [[שניאור זלמן גורביץ]] - שליח הרבי לפרנקפורט דמיין, [[גרמניה]].

'''בנותיו''':
* גברת רסקין - אשת הרב [[שלמה רסקין]], מנהל [[בית חנה (צפת)|בית חנה]] ב[[צפת]].
* גברת ליברמן - אשת הרב [[יעקב שלמה ליברמן]], מ[[שלוחי הרבי לארץ הקודש]] ומנהל [[רשת גני חב"ד]] ב[[ארץ הקודש]].
* גברת שפרינגר - אשת הרב יוסף יצחק שפרינגר, [[כפר חב"ד]].
* גברת בידרמן - אשת הרב [[יעקב יצחק בידרמן]] - שליח הרבי לוינה, אוסטריה.
* גברת פינסון - אשת הרב נחום פינסון - [[משפיע]] שיעור א' ישבה קטנה - [[תומכי תמימים ברינוא]].
* גברת אברהמ'ס - אשת הרב מענדל אברהמ'ס - [[משפיע]] שיעור ב' ישבה קטנה - [[תומכי תמימים ברינוא]].

==לקריאה נוספת==
*יהודה טייכער, '''באחרית ימיו חש סיפוק משני דברים''', כתבה בתוך [[שבועון כפר חב"ד]], גליון 1280.

==קישורים חיצוניים==
*'''[http://www.teshura.com/teshurapdf/Mishulovin-Gorowitz%20-%20Marcheshvan%2013%2C%205777.pdf תשורת נישואי גורביץ'-מישולובין - יומנים חיים ממסכת מאסרו והצלתו של הרב גורביץ בצירוף מכתבי הרבי אליו]'''{{PDF}}
*'''[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=37634 זיידע שלא היה סמל ולא דיוקן אלא שהיה עצמו]''' - מכתב שכתב חתנו הרב יעקב בידרמן לילדיו, לאחר פטירתו של חמיו.
*'''[http://shturem.net/index.php?section=news&id=47413 תשורה משמחת חתונת בידרמן-דייטש]''' - כולל קובץ מכתבים ששיגר הרבי לסב החתן (אבי אמו) הרה"ח ר' יששכר דב גורביץ' ע"ה מצרפת 

{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:גורביץ, יששכר דב}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:חסידים שנאסרו ברוסיה הסובייטית]]
[[קטגוריה:קהילת חב"ד פריז: אישים]]