עריכת הדף "המכתב הארוך"

"'''המכתב הארוך'''" באידיש: "'''דער לאנגע בריוו'''", הוא כינוי לאגרת קודש<ref>אגרות קודש אדמו"ר מהוריי"צ כרך ג'.</ref> של כ"ק אדמו"ר הריי"צ שכתב לבתו [[הרבנית חיה מושקא]], בשנת תרצ"ה – בה סיפר בארוכה על שלשה חסידים: של מורנו הבעל שם טוב ודרכם הארוכה בהתקרבותם לדרך החסידות.

השלושה הם:
*רבי [[מרדכי הצדיק]]
*רבי [[יששכר בער מליובאוויטש]], מרבותיו של אדמו"ר הזקן
*רבי [[חיים פרוש]], רבו של רבי [[אברהם מקאליסק]]

==מהות המכתב==
אגרת זו מציירת לפנינו "תמונה חיה" מהמפיכה הגדולה שחוללה שיטת החסידות בהשקפותיהם ושאיפותיהם של בני תורה בדור ההוא. ככל שהקורא ממשיך לקרוא את האגרת הוא מתחיל להרגיש "המהפכה הנפשית" של חסידי הבעל-שם-טוב הראשונים, ואת גודל התמסרותם להפיץ את דרך החסידות שנתגלתה על ידי מורנו הבעש"ט.

אדמו"ר הריי"צ מזכיר סיפור זה בכמה מאגרותיו ושיחותיו, אך באגרת זו בא הסיפור בארוכה ובפרטיות.

וכך הוא כותב באגרת אחרת<ref>ח' תמוז תרצ"ט.</ref>:
{{ציטוט|תוכן="שלשה אנשים תלמידי ישיבת סמארגאן אשר היו הראשונים שהביאו תורתו והדרכתו של מורינו הבעש"ט נ"ע בשנת תק"י-י"ב בערך ברוסיא הלבנה, ואחד מהם הי' ר' מרדכי נ"ע אשר הוא הי' הראשון ביניהם אשר לסיבה מן הסיבות הלך לחבל וואהלין ושם שמע את שמע מורנו הבעש"ט נ"ע והלך למעזיבוז.
בהיותו במעזיבוז משך זמן רב וכבר תודה לא-ל למד ארחות חיים בהדרכת הבעש"ט הנה באחד הימים שמע מאת הבעש"ט מאמר זה:
א נשמה קומט אראפ אויף דער וועלט און לעבט אפ זיעבעציג אכציג יאהר צוליב טאן א טובה א אידין אין רוחניות ובפרט אין גשמיות.
דברי קדש מורנו הבעש"ט נ"ע עשו רושם אדיר על הר' מרדכי ויעזוב את מעזיבוז וילך לחפש את העילויים ר' ישכר דוב ור' חיים חבריו מלפנים בישיבת סמארגאן להודיעם את הדרך החדשה אשר קיבל בבית מדרשו של מורנו הבעש"ט נ"ע ואחר נדודים רבים מצא אותם ומהם – מהשלשה אלה – הושתו כרם החסידות ברוסיא הלבנה".}}

==קיצור המכתב==
ר' מרדכי שזכה להכיר את הבעש"ט ולהתקרב לאורו, נזכר בחבריו הטובים מנוער ר' יששכר דוב ור' חיים ועלה בלבו לחפשם ולקרבם למורנו הבעש"ט. לאחר נידודים רבים מצא את ר' חיים בעיר דוברוונא וראה שבמרוצת השנים הפך ל"פרוש" שהתנתק מכל הסובב אותו. 

צער רב נתמלא ר"מ בראותו את הנהגת חברו העובד את ה' בעצבות, מתוך ישות וגאוה ומנותק מכל הסובבים אותו (היפך מדרך החסידות). 

לאט לאט הצליח הר"מ להשפיע על הר"ח לשנות את דרכיו. כשראו זאת אנשי העיר ושמו לב לכך שר"ח מעריך מאוד את ר"מ, החליטו אנשי העיר למנות את ר' מרדכי ל"מגיד העיר". ר"מ קיבל את ההצעה והתגלה לקהל כפה מפיק מרגליות המעורר לעבודת ה' באופן נפלא. השפעתו של ר"מ החל לתת את אותותיו בעיר ובמיוחד היה הדבר ניכר על ר"ח שנהי' איש זריז ומלא חיות וראו עליו שינוי מן הקצה אל הקצה. 
אותה שנה, בה שהה ר' מרדכי בעיר דוברוונה בימים הנוראים נחקקה היטב בזכרון האנשים. תפילותיו של ר"מ בראש השנה ויוהכ"פ שארכו שעות רבות עוררו את כל הקהל ובמיוחד פעל הדבר על ר"ח, שהגיע במוצאי יוהכ"פ לר"מ והנה רואה כיצד הוא עדיין עומד בעיצומה של התפילה.

לאחר תפילת ערבית וקידוש לבנה יצאו ר"מ ור"ח בריקוד נלהב ולאחר מכן החל ר"מ לשוחח בענין "מצוה בלא כוונה" ואופן עבודת ה' הנכון והרצוי ובסיימו את הדברים לימד את כל הקהל הגדול שהתקבצו סביבו את הניגון המכונה "חפש ומצא" – ניגון שנהגו לנגן במחיצת הבעש"ט – וביאר את תוכנם של כל תנועות הניגון. 

למחרת היתה כל העיר כמרקחה עקב מה שאירע במוצאי היום הקדוש, במיוחד כשנודע שכעת עומד המגיד בעיצומה של תפילת שחרית בבית המדרש הגדול. תיכף התפתחה שיחה תורנית בין גדולי הלמדנים, בה דנו על הנהגתו של המגיד שלמרות שכבר הגיע זמן מנחה הוא אוחז עדיין בתפילת שמו"ע של שחרית. מטבע הדברים המשיכו לשוחח אודות הבעש"ט. 

אחד מגדולי הלומדים נזכר בסיפור מהבעש"ט שסיפר להם המגיד ר' מרדכי. לאחר מכן המשיכו לספר עניינים ומעשיות ששמעו מר' מרדכי.

==התגלות האגרת==
המכתב נכתב על ידי הרבי הריי"צ שכנראה לא סיים לכתובו אך מסרו לבתו הרבנית חיה מושקא, המכתב המקורי נמצא ב[[ספריית ליובאוויטש]].

המכתב מסתובב בקרב חסידי חב"ד כבר מהשנים הראשונים (עוד טרם הדפסת האגרות קודש) ישנם שמועות שהמכתב נגנב מבית הרבי, אך ככל הנראה הרבנית נתנה אותו ל א' החסידים לקרא, והוא עשה העתק מהמכתב,והחזיק את המקורי לרבנית.

==הדפסות שונות של האגרת==
האגרת נדפסה על ידי [[היכל מנחם בורו פארק]] בתשע"א, תחת השם "חסידי הבעש"ט בראשית דרכם" כאשר בעמוד בצד אחד של העמוד נמצא המקור<ref>המוצאים לאור השמיטו מספר קטעים בתחילת האגרת.</ref> ומולו התרגום ללה"ק, 

בספר "[[שמועות וסיפורים]]", ו[[אוצר סיפורי חב"ד]], נדפסו שני תרגומים שונים של האגרת.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ספרי אדמו"ר הריי"צ]]