עריכת הדף "מלאכת הוצאה מרשות לרשות"

'''מלאכת המוציא מרשות לרשות''' היא אחת מ[[ל"ט מלאכות שבת|ל"ט המלאכות]] האסורות ב[[שבת]].  מלאכה זו נקראת גם 'טלטול'.
==האיסור==
אסור להוציא בשבת דברים וחפצים מרשות אחת לשנייה. ובתוך ‘רשות היחיד’, אפילו היא בית גדול שיש בו חדרים רבים, מותר לטלטל חפצים ללא הגבלה, מפני שכל ‘רשות היחיד’ נחשבת לרשות אחת, והזזת החפצים בתוכה אינה נחשבת הוצאה מהרשות. אבל ב’רשות הרבים’ רשאי אדם לטלטל חפץ בתוך ד’ אמותיו בלבד, משום ש’רשות הרבים’ שייכת לכולם, וכיוון שכך, מותר לכל אדם להשתמש רק באותן ד’ אמות שהוא בתוכן.
אם מקיפים את ‘רשות הרבים’ בחומה או גדר, ואף סוגרים את השערים בלילות, מגלים בה את היסוד האחדותי, את המכנה המשותף, ואזי היא נעשית מתוקנת כ’רשות היחיד’, ומותר לטלטל בכולה. וכדי לתקן ‘כרמלית’, אין צורך להקיף אותה בגדר או חומה, אלא די להקיפה ב’צורות הפתח’ בלבד, ועל ידי כך היא נעשית כ’רשות היחיד’ שמותר לטלטל בתוכה {{הערה| שבת, כט, ב}}.


==טלטול נר==
===טעם האיסור===
בגמרא {{הערה|שבת, מד א}} מצינו  שהאיסור בנר שהיה דולק בשבת וכבה, הוא מטעם מוקצה מחמת איסור. ואף שדבר זה מבואר בדעת ר' יהודה, מ"מ בזה גם ר' מאיר מודה לו, ולא מסתבר שנחלקו בטעם האיסור בזה. ומבואר ב[[רש"י]] {{הערה|ד"ה חוץ מן הנר שהדליקו}}  ובגמרא {{הערה|שבת, קנז א}} מוקצה מחמת איסור אסור.

===פסק הלכה===
הגמרא {{הערה|שבת קנז א}} מביאה מחלוקת של [[רב אחא]] ו[[רבינא]]. לדעת אחד מהם הלכה לפי ר' שמעון מלבד מוקצה מחמת מיאוס, ולדעת האחר גם במוקצה מחמת מיאוס הלכה כר' שמעון, ורק במוקצה מחמת איסור אין הלכה כמותו.

הגמרא מסיימת שם  שבמוקצה מחמת חסרון כיס גם ר' שמעון מודה שאסור.

==טלטול מת==
טלטול מת הוא איסור טלטול של אדם שמת, ואין בו רוח חיים. בנושא הטלטול של המת ישנה מחלוקת גדולה בין רב לשמואל. רב  סובר שאסור, בגלל שזה טלטול מהצד , אך שמואל סובר שמותר (ע"י כך ששמים עליו ככר או תינוק) 

בגמרא  מבואר שגם לרב מותר לטלטל את המת על ידי שיניח עליו ככר או תינוק.

===היתר הטלטול===
הריטב"א{{הערה|שבת, מג ב ד"ה איתמר}} אומר שמכיוון שהכיכר או התינוק עושה את המת טפל אליהם , מותר לטלטל על ידם.  

ומה שהתירו במת על ידי כיכר או תינוק, אמר רש"י {{הערה|קמב ב ד"ה אלא למת}} שהוא משום כבוד הבריות, והרמב"ם {{הערה|שבת כו כא}} אומר שהוא משום שאדם בהול על מתו.

==טלטול שברי כלים==
כלים שנשברו בשבת או בערב שבת, אסור לטלטלם בשבת.
===בתלמוד ובהלכה===
בגמרא {{הערה|שבת מב א}} כתוב  שקוץ שנמצא ברשות הרבים מותר להוליכו פחות פחות מארבע אמות, ובכרמלית (מקום גדול)  מותר אף להוציאו בעקירה אחת. ומבואר שם הטעם שהוא משום היזקא דרבים שלא גזרו שבות במקום היזקא, וכפי שהתירו שם לכבות גחלת של מתכת ברשות הרבים, שאינו אלא איסור דרבנן.

כתב הראבי"ה {{הערה|שבת רב ד"ה המיחם}} שעל פי זה יש להתיר כל מידי שיש לחוש להיזקא, כגון מנורה התלויה במקום שיש חשש שתזיק, ואין לחוש לזה משום מוקצה. גם המרדכי {{הערה|כירה עט ד}} העתיק דברים אלו בשם הראבי"ה.
ובארחות חיים לוניל {{הערה|שבת שסא}} כתב בשם יש אומרים, ששברי כלים אף שאינם ראויים למלאכה כלל, אם הם במקום היזק כגון על השלחן או באמצע הבית, מותר לפנותן דומיא דקוץ בכרמלית, וכן הוא בכלבו {{הערה|לא ד"ה זה הכלל כל דבר}}.

===פסיקת ההלכה===
כל הפוסקים פסקו כדעת תנא קמא, שמותר לטלטל שברי כלים בין שנשברו בערב שבת ובין שנשברו בשבת, ובלבד שיהיו ראויים לעשות מעין מלאכה. 

בירושלמי {{הערה|יז ה}} נשאלה שאלה למה כאן אסור לטלטל אלא אם כן ראוי למלאכה, ואילו לענין הוצאה מצאנו שחייב על הוצאת זכוכית אפילו אם יש בו כדי לגרור ראש הכרכר. ועונה הירושלמי לחלק בין זכוכית עבה לזכוכית דקה, יש מפרשים שלענין הוצאה מדובר בדקה ולכן אפילו הוציא כדי לגרור בו חייב, ואילו לענין מוקצה מדובר בעבה שצריך שיוכל לקבל בו מיקפה, ויש שפירשו להיפך.
תירוץ נוסף של הירושלמי לחלק בין איסור טלטול לאיסור הוצאה, שלענין הוצאה אפילו בשימוש כלשהו סגי על מנת להתחייב, אך לענין היתר טלטול בעינן שיהיה כלי ממש.
הפוסקים לא הזכירו דברי הירושלמי בזה, ואינם מחלקים בין זכוכית דקה לעבה. אפשר שסוברים שהעיקר כהתירוץ השני של הירושלמי ואין חילוק בין זכוכית דקה לעבה, או שסוברים שהבבלי חולק על הירושלמי בזה.

==טלטול מן הצד==
טלטול מן הצד הוא האופן בו מותר לטלטל מוקצה בשבת, כאשר אינו מגביהו ומטלטלו טלטול גמור.

===צנון הטמון בקרקע וקש שעל גבי המטה===

המשנה {{הערה|שבת כ ה}} אומרת שאם יש קש על גבי המטה ורוצה אדם לישון עליה, מותר לו לנענע את הקש בגופו אבל לא בידו, אלא אם כן היה הקש מיוחד למאכל בהמה שאז אינו מוקצה ומותר לנענעו בידו.
ממשנה זו מוכיחה הגמרא {{הערה|שבת קמא א}} שטלטול מן הצד לא שמיה טלטול, ושלא כדברי רב נחמן שאסר לטלטל צנון  הטמון בקרקע כאשר הוא טמון מלמטה למעלה, כלומר שראשו הצר כלפי חוץ, לפי שכשמושך את הצנון הרי הוא מטלטל איתו עפר, ואף שזהו טלטול מן הצד אסור. אמנם אם היה טמון מלמעלה למטה, כלומר שראשו הרחב כלפי חוץ מתיר רב נחמן, לפי שאז אינו מטלטל עפר. אך מהמשנה הנ"ל מוכח שלא כדבריו שהרי התירה לנענע את הקש שעל המטה בגופו, ומבואר מזה שטלטול מן הצד לא שמיה טלטול.
במקום אחר בגמרא {{הערה|שבת קכג א}} מבואר שרב נחמן חזר בו מדבר זה, וגם הוא סובר שטלטול מן הצד מותר.
===פסיקת ההלכה===
השולחן ערוך {{הערה|אורח חיים שיא ח}} פסק שטלטול מן הצד מותר כאשר הוא לצורך דבר המותר, אך לצורך דבר האסור אסור, וזהו כדעת הרי"ף כפי שהבינוהו רוב הראשונים ופסקו כוותיה. וכן כתב השו"ע  להתיר לטלטל את המת אם צריך למקום המת כיון שלצורך דבר המותר הוא. ודבריו בזה הם על פי רבנו ירוחם {{הערה|כח א רלג ג}} והובאו דבריו בבית יוסף והסכים להם.
{{הערות שוליים}}