עריכת הדף "פרשת צו"

'''פרשת צו''' היא ה[[פרשה]] השניה ב[[ספר ויקרא]] (מפרק ו' פסוק א' עד פרק ח' פסוק ל"ו). 

==הפרשה בקצרה==
'''הקדמה''': בפרשה הקודמת, [[פרשת ויקרא]], כתוב על הדינים של הסוגים השונים של ה[[קורבנות]] שאנשים מביאים להקריב ב[[משכן]] או ב[[בית המקדש]]. בפרשה זו מסופר על [[משה רבינו]] שמעביר את הדינים של עבודת ה[[כהנים]] על הקרבנות הללו.

*'''ראשון''' - ניתנים ההוראות לעבודת הכהנים הקשורים לקרבנות שנשרפים על ה[[מזבח]] וכן קרבנות שנאכלים על ידי הבעלים או הכהנים. ה[[תורה]] גם מצווה שכל אוכל שנוגע ב[[בשר]] [[קדוש]] - הופך באופן מיידי לקדוש אף הוא.

*'''שני''' - הקרבנות אותם מקריבים הכהנים בעצמם. כהן רגיל ("הדיוט") מביא את הקרבן המדובר רק ביום בו הוא מוכשר לעבודה, כאשר לעומת זאת כהן גדול מביא את הקרבן מידי יום. מעניין לציין כי סוג הקרבן הזה נשרף כולו על גבי המזבח ואין לכהנים חלק ממנו לאכול. בהמשך כתובים גם את פרטי הדינים לגבי קרבן [[שגגה]] או [[קרבן חטאת]] שאדם מביא לאחר שחטא לה'.

*'''שלישי''' - קרבן השלמים. כמו כן אנו מצווים שלא לאכול [[דם]] של כל [[חיה]] או [[עוף]]. זאת הסיבה בשלה אנו (או הקצב בבית המטבחיים) מולחים את ה[[בשר]] או העוף קודם האכילה כדי להוציא ממנו כל טיפת דם.

*'''רביעי''' - משה מושח את [[אהרן]] ואת בניו להיות [[כהן גדול]] וכהנים כדי שיוכלו לעבוד במשכן. משה אוסף את כל בני ישראל ומטביל את אהרן ואת בניו ב[[מקווה]]. לאחר מכן הוא מלביש אותם את [[בגד|בגדי]] הכהונה, ואז מושח בשמן המשחה את המשכן ואת כל כליו, וכמובן את אהרן ובניו.

*'''חמישי''' - המשך תיאור מינויו של אהרן ובניו לכהנים, על ידי הקרבת [[שור]] לקרבן לחטאת ואייל שנשרף על גבי המזבח.

*'''שישי''' - המשך תיאור מינוי הכהנים ותהליך הכנת הקרבנות, כאשר הוקרב אייל נוסף וחלק מהדם הותז על אהרן ובניו.

*'''שביעי''' - סיום תיאור תהליך מינוי הכהנים. משה משח אותם בשמן המשחה וציווה אותם לאכול [[בשר]] מסויים בפתח אוהל מועד. כל התהליך לקח שבעה ימים.

==בתורת החסידות==
[[הרבי מליובאוויטש]] מבאר{{הערה|[[לקוטי שיחות]] ח"ז עמ' 37 ואילך}} בעבודת האדם לקונו, ש"חסרון
כיס" מרמז על מצוות הצדקה, ומצוה זו נצרכת
לזירוז מיוחד:
מבואר בספר התניא {{הערה|פל"ז}} שהטעם לזה
שמצוות הצדקה שקולה כנגד כל המצות {{הערה|ב"ב
ט, א}}, ומעלתה גדולה ביותר הוא מפני שכאשר
נותנים מעות, ש"במעות אלו היה יכול לקנות חיי
נפשו החיונית", הנה כאשר במקום זה נותן מעות
אלו לצדקה, נמצא ש"נותן חיי נפשו" ממש לה'.
מצות הצדקה אינה קשורה רק ל"חיי נפש"
האדם אלא גם להעולם שחוץ ממנו, שהרי
הממון הניתן לצדקה הוא מחוץ לגופו של הנותן,
והרי זה חלק מהעולם החיצוני. ונמצא שבנתינת
צדקה מעלה האדם את כללות "נפשו החיונית"
לה', וגם את העולם שמחוץ ממנו.
והנה, כדי לזכך ולהעלות את הנחות ביותר
צריך כוח נעלה ביותר. ועל פי זה מובן שהצדקה
שמעלה היא את כללות נפשו החיונית לה' ואף
את העולם שמחוצה לו, הרי הכח למצוה זו הוא
מעומק פנימיות הנשמה.
וזהו "ביותר צריך הכתוב לזרז" – מתי צריך
האדם זירוז מיוחד ונתינת כח גדול "ביותר"?
כאשר זה: א. "במקום" – כאשר הדבר קשור
ל"מקום" ושטח העולם שחוץ לאדם המקיים
את המצוה. ב. "שיש בו חסרון כיס" - גם באדם
עצמו נוגע הדבר לכללות נפשו החיונית, בזה
שהוא מחסר מעצמו דבר אשר "הי' יכול לקנות
חיי נפשו החיונית".
==קישורים חיצונים==
*[http://www.chabad.co.il/?template=topic&topic=265 רעיונות לפרשת צו] - {{חב"ד בישראל}}
*[http://www.chabad.co.il/?template=article&topic=265&article=2478 טקסט פרשת צו עם פירוש רש"י] - {{חב"ד בישראל}}
*[http://chabad.co.il/?template=article&topic=198&article=2506 פרשת צו בקצרה לילדים] - {{חב"ד בישראל}}
*[http://old2.ih.chabad.info/php/audio.php?action=playsong&id=1529 קריאת התורה של פרשת צו עם טעמי המקרא (חב"ד), ר' מיכאל סלוין] {{שמע}} {{אינפו}}
{{הערות שוליים}}
{{פרשות השבוע}}
[[קטגוריה:פרשות השבוע|ג]]
[[קטגוריה:חומש ויקרא|2]]