עריכת הדף "חורבן ליובאוויטש"

[[קובץ:מפת ליובאוויטש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפת העיירה [[ליובאוויטש]]]]

'''חורבן ליובאוויטש''' הוא כינוי לתקופת עשרת השנים בין [[הסתלקות]] [[הרבי המהר"ש]] עד לקבלת הנשיאות של בנו [[הרבי הרש"ב]] ([[י"ג תשרי]] [[תרמ"ג]] - [[ראש השנה]] [[תרנ"ד]]), בהם סרבו שני בני הרבי המהר"ש הרבי הרש"ב ואחיו הבכור [[הרז"א]] לקבל את הנשיאות, ו[[חסידות חב"ד]] נשארה ללא נשיא רשמי{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31619&st=&pgnum=428&hilite= חלק ג' עמ' שפח].}}. תקופה זו מכונה חורבן היות ובה הצטמצמו משמעותית ממדי חסידות חב"ד.

==תיאור התקופה==
ב[[י"ג תשרי]] [[תרמ"ג]] בלילה, הסתלק הרבי [[המהר"ש]] לאחר מחלה קשה, בגיל 48.
 
בנו בכורו, הרב [[הרז"א|שניאור זלמן אהרן]] - הרז"א, היה אמור למלא את מקומו בהנהגת [[חסידות חב"ד]], אך הוא סירב לקבל את הנשיאות.
 
ביום השני של [[חג הסוכות]], פתח [[הרבי הרש"ב]] ואמר [[מאמר חסידות]] ברבים ב[[דיבור המתחיל]] "כתר יתנו לך". אף אחיו הגדול, הרז"א, החל לומר חסידות ברבים, הנהגה שהייתה שמורה ל[[רבותינו נשיאנו|נשיאי ליובאוויטש]] לדורותיהם. מאז החלו האחים להשמיע מאמרים לפני קהל החסידים גם בשבתות הבאות.

האחים הסכימו לומר מאמרי חסידות בפני החסידים, אך מלבד זאת, בכל הקשור לענייני הנשיאות, למשל בקבלת [[פ"נ|פ"נים]], או בשאלות של חסידים בענייני [[גשמיות]] או [[רוחניות]] לא הסכימו לעסוק.

במשך הזמן, חסידים בודדים, זכו לקבל מענות מהרז"א ומאדמו"ר הרש"ב בנושאים חשובים ודחופים.

לאחר סיום ה'שלושים' ל[[הסתלקות אדמו"ר מהר"ש]] זקני החסידים בתקופה אז, קיימו אסיפה. לפני האסיפה הלכו החסידים להשתטח על ציונו של אדמו"ר מוהר"ש ולאחר מכן הגיעו הנאספים לביתה של [[הרבנית רבקה]]. למרות הפצרותיהם ובקשותיהם של החסידים, הרז"א ואדמו"ר הררש"ב לא הסכימו לקבל את הנשיאות, אלא רק להמשיך בלהגיד [[מאמר חסידות]].
 
בסיום ה'שנה' פנה הרז"א לעסוק במסחר על מנת לפרנס את בני המשפחה. לשם כך פתח בית חרושת בליובאוויטש, והפסיק מאמירת מאמרי החסידות. העיניים הופנו אל הבן השני, הרש"ב, אך הוא העדיף להסתגר בחדרו, בהתבודדות פנימית, ולעסוק ב[[לימוד התורה]] וב[[תפילה]].

ב[[חודש שבט]] [[תרמ"ג]], חלה הרש"ב כתוצאה מעגמת נפש, ונאלץ לנסוע ל[[פטרבורג]] בכדי להתייעץ עם רופאים ולהתרפא. מאז, במשך חייו נסע פעמים רבות למקומות מרגוע בשביל בריאותו, לנאות דשא ולמקומות בהם האוויר היה חם, וכך חודשים ארוכים לא היה ב[[ליובאוויטש (עיירה)|ליובאוויטש]].

כך בימים אז, חסידות חב"ד נשארה ללא מנהיג. כמו כן מסופר שבאחד הימים הגיע לליובאוויטש החסיד רבי גרשון-דובער מנעוול, וקרא בכאב: "[[אדמו"ר הזקן]] הדליק את נר חסידות ואתם רוצים לכבותה!" הרש"ב בשמעו זאת, פרץ בבכי...

==קבלת הנשיאות==
בשנת [[תרמ"ט]], מאות חסידים החלו להתארגן בעיירות שונות כדי לפעול לבניינה המחודש של ליובאוויטש. באותה שנה התקיימו שלוש אסיפות גדולות בערים החסידיות - [[קרמנצ'וג]], [[צ'רניגוב]] ו[[פולוצק]], בהן דנו על המצב ועל דרכים להביא לחידוש הנשיאות בפועל. בראש אסיפות אלו עמדו גדולי החסידים. אחת ההחלטות שנתקבלו באסיפות אלו, הייתה להתחיל לנסוע לליובאוויטש בקביעות, ובפרט ב[[חודש תשרי]].
 
לקראת [[ראש השנה]] [[תר"נ]], הגיעו לליובאוויטש קבוצות גדולות של [[חסידי חב"ד]] מכל הערים ו[[עיירה|העיירות]], הכפרים הקרובים והרחוקים. כשש מאות{{הערה|1=הרבה מהתיאורים כאן מובאים מסיפורים שכתב הרב [[שמואל מאזינקער]] עליו העיד הרבי הרש"ב: "הוא איש אמונים, ומדייק בלישנא ובדבר
שהיה אצלו איזה ספק לא היה כותב" את ספריו נתן לרבי הריי"צ שהעתיק זאת לזכרונותיו. ראה [[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31619&st=&pgnum=425 חלק ג' אגרת תשעט, עמ' שפה ואילך].}} חסידים מילאו ב[[חודש תשרי]] את החצר בליובאוויטש.

לקראת ראש השנה [[תרנ"ג]] הגיע לליובאוויטש קהל רב. זו הייתה הפעם הראשונה שהרבי הרש"ב אמר [[חסידות]] ברבים בבית המדרש הגדול, מה שעד אז נעשה בדרך כלל בחדרו. 
 
מתחילת שנת [[תרנ"ד]] החל אצל [[אדמו"ר הרש"ב]] סדר חדש של הנהגה. הצעד המכריע של קבלת הנשיאות, אירע בליל ראש השנה [[תרנ"ד]], כאשר ב[[תפילת ערבית]] הסכים [[אדמו"ר הרש"ב]] לקבוע את מקום תפילתו ב[[בית הכנסת]], באותו מקום בו התפלל אביו.

==קישורים חיצוניים==
*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=27504 חורבן ליובאוויטש ותקומתה / היסטוריה חב"דית], תיאור התקופה מאת [[מנחם זיגלבוים]] {{אינפו}}

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תולדות חייו של אדמו"ר הרש"ב]]
[[קטגוריה:אירועים והיסטוריה חב"דיים]]