עריכת הדף "מראי מקומות"

[[קובץ:מראי מקומות ב.png|ממוזער|250px|[[מוגה|הגהת]] [[הרבי]] על [[שיחה|שיחת]] [[פרשת נצבים]] [[תש"י]]. ניתן לראות (למטה) את ההערות ומראי מקומות שהוסיף הרבי לשיחה.]]
'''מראי מקומות''' או '''הערות''' הם הערות שבשולי הגיליון של דברי תורה, בהם נכתבים '''מקורות''' לנאמר בגוף המאמר, והוספות והערות על התוכן.

==אצל רבותינו נשיאינו==
ה[[צמח צדק]] נהג להכניס מראי מקומות לחיבוריו ב[[נגלה]] וב[[חסידות]] ב[[כתב יד]]ו בגוף מאמריו. בנוסף לכך, הוא הכניס גם ל[[ליקוטי תורה]] בהגהותיו חלק מהמקורות לדברי ה[[אדמו"ר הזקן]].

חוץ ממנו, מעטים היו המקורות המצוינים בדברי [[רבותינו נשיאינו]].

===הערות הרבי===
הרבי היה אשר התחיל להוסיף מקורות בשיטתיות במאמרי חסידות. את המקורות התחיל להכניס עוד במאמרי חותנו - ה[[אדמו"ר הריי"צ]] אותם ערך, וציין זאת, כל פעם ב[[פתח דבר]] אותם כתב, ולפעמים ציין שזאת בפקודת הרבי הריי"צ.

את מבנה ציון ההערות שינה הרבי כמה פעמים, במטרה לעודד את העיון בהם{{הערה|ניתן לראות במאמרי [[ספר המאמרים תש"ט]].}}.

לאחר [[קבלת הנשיאות של הרבי|קבלת נשיאותו]], המשיך הרבי ביתר שאת בכתיבת הערות ומראי מקומות לשיחותיו ומאמריו. בהערותיו מוסיף הרבי גם הרבה תוכן ועיונים, ולפעמים גם ביטוים מפורשים ב[[עניני משיח וגאולה]]{{הערה|לדוגמה, הערה 92 ב[[קונטרס בית רבינו שבבבל]]}}. בהערות (שבשיחות ה[[מוגה|מוגהות]]), השקיע הרבי מאמץ וזמן רב, ודרש מהחסידים ללומדם. לפעמים התבטא הרבי בחריפות ובכאב על שאין החסידים לומדים ומעיינים בהערות (ראה בפסקה [[#חשיבותםומטרתם|חשיבותם ומטרתם]]).

==חשיבותם ומטרתם==
כשהתחיל הרבי בכתיבת ההערות, היה זה בגדר של חידוש לגבי החסידים שלא הורגלו בכך קודם לכן, היו מהחסידים שטענו לרבי שהמאמר עצמו הוא המקור ואין להביא אליו מקור חיצוני. על טענות אלו ענה הרבי במכתב מ[[ט' טבת]] [[תשי"א]]{{הערה|נדפס ב[[אגרות קודש]] כרך י"א עמוד 117.}}:{{ציטוט|מרכאות=לא|תוכן=ומה שכותב אשר יש אומרים שאין נוגע כל כך למצוא מקור או מקום מ[[חז"ל]] או דין שהובא ב[[דא"ח]] כי זהו בעצמו המקור - '''אני לא כן הוא עמדי'''. ולא עוד, אלא כשרואים במקור הרי כמה וכמה פעמים '''נתוסף הבנה גם בהענין בדא"ח'''... ובמוחש נראה בהגהות הצ"צ [=[[צמח צדק]]] בדא"ח '''עד כמה נתיגע בזה.'''}}

פעמים רבות התבטא הרבי בכאב, על כך שהוא משקיע מאמץ של שעות בכתיבת המראי מקומות, ואילו החסידים אינם מעיינים בהם.

לדוגמה, בשיחת [[שמחת תורה]] [[תשי"ט]] אמר הרבי: {{ציטוטון|בכל פעם שמזכירים ומציינים למאמר מסויים, הכוונה היא אכן שיעיינו בו...בהנוגע לציון למאמרים, הנה מאז שהתחלתי להגיה את המאמרים, הנני מציין מראה-מקומות, מתוך כוונה שילמדו את המאמרים ביתר עיון, שכן לימוד ענין שלם על אתר, אינו דומה ללימוד הענין לאחרי שמעיינים גם במקומות אחרים שבו נתבאר הענין, '''וזוהי כוונת הציון למקומות אחרים – לעורר שיעיינו בהם''', שעל-ידי-זה יהיה לימוד הענין ביתר עיון.}} בהמשך השיחה, העיד הרבי על העומק המוסתר בכל הערה, ושבמבט שטחי לא שמים לב אליה עד שילמדו אותה בעיון.

===בקובץ פלפולים===
הרבי תבע{{הערה|התוועדויות תשד"מ כרך ג' עמוד 2081.}} מה[[תמימים]] שכתבו [[פלפול]]ים ו[[חידושי תורה]], שיכתבו גם מראי מקומות, כי על ידי זה מתוסף בהבנת הענין. הרבי גם הוסיף ש{{ציטוטון|תבוא עליהם ברכה על שלא הסתפקו במראה-מקום אחד, אלא ציינו כמה מראי-מקומות, שכן '''כל מראה-מקום מסייע ומוסיף בהבנת העניין'''}}.

==חסידות אינה צריכה מקורות==
למרות שהרבי עצמו השתדל מאוד בכתיבת מקורות, בנוגע למאמרי חסידות של קודמיו כתב שאינם צריכים מקור, וש'''הם בעצמם המקור'''{{הערה|בשיחת פרשת האזינו תשכ"ז.}}.

כך הרבי התבטא פעם{{הערה|התוועדויות תשמ"ה כרך ב' עמוד 1341}} על האדמו"ר הזקן: {{ציטוטון|אדמו"ר הזקן אינו זקוק ל"מראי-מקומות" – אין זה עניינינו אם היו לו הוכחות לכך ממה שנאמר ב[[קבלה]] או ששמע מ[[הלכה למשה מסיני|משה רבינו שקיבל מסיני]] או '''ששמע מ[[עצמות ומהות]]!'''}}.

כך גם כותב הרבי{{הערה|התוועדויות תשמ"ג כרך א' עמוד 306}}, שאין לחשוש מחידושיהם של רבותינו נשיאינו, כי לכל דבר שכותבים (גם בחסידות) יש להם מקור ואסמכתא מ[[נגלה]].

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגי יסוד]]