עריכת הדף "יגיעה"

'''יגיעה''' היא דרך מוכרחת ב[[עבודת השם]], כשהאדם נדרש לא רק לעשות את המוטל עליו, אלא שזה יבוא על ידי יגיעה דווקא, להתאמץ יותר מרגילותו הטבעית, ולהתמיד ביגיעה דווקא.

==במקורות חז"ל==
חז"ל קבעו בגמרא, שבכל מה שנוגע לעבודת השם {{ציטוטון|אם יאמר לך אדם: 'יגעתי ולא מצאתי - אל תאמן'. 'לא יגעתי ומצאתי - אל תאמן'. 'יגעתי ומצאתי - תאמן'}}{{הערה|מגילה ו, ב.}}. זאת בשונה ממה שקשור לעניני מסחר ומשא ומתן - שההצלחה תלויה בסייעתא דשמיא וכמה שאדם יתאמץ - זה לא בהכרח ישפיע על הצלחתו{{הערה|כך גם בנוגע ל'''זכירת''' הלימוד הדבר תלוי בסייעתא דשמיא.}}.

כך גם מסבירים מפרשי המשנה את דברי חז"ל בפרקי אבות "בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר, לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא"{{הערה|פרק ה, משנה כג.}}, שמה שנחקק באדם מהלימוד זה דווקא מה שטרח ועמל על לימודו מתוך יגיעה, אבל מה שקורא ולומד מתוך תענוג ומנוחה אין בזה לא קיום ולא תועלת{{הערה|פירוש המשניות לרמב"ם. בדומה לכך פירש המהרש"א.}}.

היגיעה לא חייבת להתבטא במאמץ שכלי, אלא כל מאמץ ויגיעה לצורך הלימוד{{הערה|מנחות ז, א. ברש"י: "משום יגעתי ומצאתי".}}.

===ברכת התורה===
לפי חלק מהדעות, הנוסח בברכת התורה הוא ''''לעסוק''' בדברי תורה', ועל כך מבואר שהכוונה היא דווקא לעמל והטורח והיגיעה בתורה{{הערה|ב"ח וט"ז אורח חיים סימן מז. ואדמו"ר הריי"צ מבאר שהוא בדוגמת העוסק במסחר גשמי שלא מסתפק ברווח שמגיע לו בדרך ממילא, אלא טורח ומתייגע בזה ואכפת לו להרוויח כמה שיותר, ואף אם יגדיל את הרווחים, לא יסתפק בכך ויתייגע עוד יותר להרוויח סכום גדול יותר (אמר ריב"ל ... כל העוסק בתורה" תרפ"ח לקראת סופו).}}.

==בתורת החסידות==
===עבודת הבינוני===
על פי ביאור אדמו"ר הזקן בתניא, הכינוי בפסוק לבינוני הוא 'עובד אלוקים'{{הערה|מלאכי ג, יח.}}, כשהניגוד אליו הוא 'לא עבדו'{{הערה|הגמרא במסכת חגיגה (ט, ב) מתרצת על כפל הלשון בפסוק "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו", שאין זה כפל לשון, אלא מושגים שונים, ש'צדיק' כוונתו למי שאין רע בקרבו, וממוצא הדבר מבאר אדמו"ר הזקן שב'עובד אלוקים' הכוונה היא לבינוני.}}, וכפי שמאריך שם אדמו"ר הזקן, שהתואר לבינוני הוא דווקא לשון עבודה, הכרוכה בעמל ויגיעה דווקא, שלכן מי שעושה דבר מסויים מתוך תענוג - אינו צריך לעמול ולהתאמץ וזה לא נקרא 'עבודה', ודווקא מה שכרוך בעמל ויגיעה נקרא 'עבודה', כשעיקר התואר בעמל ויגיעה הוא מה שנוגד את טבעו שכובש את רגילותו ומתאמץ{{הערה|המשך 'מים רבים' תרל"ו פרק צ'. המשך תרס"ו סוף עמוד שה.}}, ולכן מתואר הבינוני בשם 'עובד אלוקים' בלשון הווה, כיון שתמיד יש לו את הצד שכנגד שמפריע לו בעבודת השם והוא צריך להתאמץ ולהתייגע ללחום נגדו{{הערה|תניא פרק ט"ו. ואילו התואר המתאים לצדיק הוא 'עבד השם'.}}.

החשיבות שהאדם יתייגע בעבודת השם, היא עד כדי כך גדולה, שאדם שנולד עם טבע כזה שלא קשה לו לקיים את רצון השם והוא לומד תורה ומקיים מצוות אך לא מתאמץ ומתייגע לשנות את רגילותו - מכונה בפסוק 'אשר לא עבדו', כשהפסוק משווה אותו ל'רשע'{{הערה|המוזכר בחלק הראשון של הפסוק: "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו".}}.

זו גם כוונת הגמרא בכך שמי ששונה פרקו רק מאה פעמים - נחשב 'אשר לא עבדו', כיון שזו הרגילות שלו והוא לא נצרך להתייגע עבור כך, ורק מי שמתאמץ ומתייגע לשבור את רגילותו ושונה פרקו מאה פעמים ואחת - נחשב 'עובד אלוקים', כיון שהתייגע על כך, ובדוגמת התשלום לפועלים שעושים יותר מרגילותם, שהתשלום הוא גדול שלא בערך לעבודה שלפי הרגילות שלהם, ובעבודת השם{{הערה|המשך הגמרא בחגיגה, וכביאור אדמו"ר הזקן בתניא פרק ט"ו.}}.

יתירה מכך, אדם שמצליח להגיע לשבירת הרגילות על ידי שמעורר בקרבו אהבת השם, האיכות והמעלה של שבירת הרגילות, עולה במעלה על כל עבודת השם שבאה מצד הרגילות, כיון שבאמצעותה יוכל לנצח כל אתגר שיהיה לו בעבודת השם, היות והוא שולט על הרגילות והטבע שלו.

===חשיבות היגיעה===
במשנת החסידות זוכה היגיעה בעבודת השם ליחס מיוחד, כדבר עיקרי ויסודי. כך לדוגמא, כאשר הצדיק רבי [[שלמה מקרלין]] ביקש לקבוע את מקומו ב[[בישנקוביץ]] בשטח עליו הופקד אדמו"ר הזקן, אדמו"ר הזקן התנה זאת בשלושה תנאים, ביניהם, שיקבע בין [[התקשרות|מקושריו]] את חובת היגיעה בעבודת השם{{הערה|לקוטי דיבורים חלק א' ליקוט ה' חלק שני אות לא. אוצר סיפורי חב"ד חלק ג' עמוד 144.}}, גם אצל הרבי רואים את החשיבות שמייחס לענין זה, כאשר קבע באמירת [[י"ב הפסוקים ומאמרי חז"ל]], הכוללים נקודות עיקריות בחינוך החסידי - את דברי חז"ל במסכת מגילה 'יגעתי ולא מצאתי - אל תאמין, לא יגעתי ומצאתי - אל תאמין, יגעתי ומצאתי - תאמין'.

הרבי ביאר במספר הזדמנויות שבמידה ואדם זוכה להצלחה בעניני עבודת השם ובלימוד התורה גם ללא יגיעה, צריך הוא להוסיף מאמץ ולהשתדל שהדבר יבוא ביגיעה דווקא, ושהיגיעה תתבטא אף בגשמיות{{הערה|1=[https://www.chabadlibrary.org/books/admur/tm/5/3/49.htm שיחת חג הפורים תשי"ב].}}, ולא להסתפק בהצלחה הבאה לו שלא על ידי יגיעה. על האדם להתייגע ולהשתדל, ולא להתפלל שיצליח בלי יגיעה, ורק בצד הטומאה הדברים מגיעים בלא יגיעה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/10/3266.htm אגרות קודש חלק י' אגרת ג'רסו].}}.

בדומה לכך ביאר [[אדמו"ר הריי"צ]] ש[[ברכת שהחיינו]] שמברכים בשמחת תורה על התורה, המילה 'והגיענו' הוא גם מלשון 'יגיעה', שכאשר אדם מרגיש את החשיבות והתענוג שבדבר, הוא מתייגע בו ומתאמץ בו יותר מיכולתו הרגילה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/5727-1/125/index.htm על פי ביאור הרבי בשיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשכ"ז].}}, ודווקא כאשר אדם מתאמץ ככל יכולתו, כמה שיכול להתייגע - זוכה הוא שישפיעו לו מלמעלה ענינים שלא בערך ליגיעתו, באופן של 'מתנה'{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/3/27/168.htm שבת פרשת שלח מברכים החודש תמוז תשי"א], [https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/2/21/182.htm?q=%D7%9E%D7%99%D7%9D שבת פרשת מקץ, זאת חנוכה תשמ"ג], ועוד.}}.

===עצות והדרכות===
על האדם להתבונן, שהיגיעה נדרשת לא רק בעבודת השם אלא גם בכל עניני הבריאה שבשביל להצליח בהם דרושה יגיעה, וההשקעה כדאית כיון שבאמצעות היגיעה המועטה שמתייגע כעת - יקבל מכך תועלת שתימשך שנים ארוכות קדימה{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4737.htm גרות קודש חלק י"ג אגרת ד'תשל"ז].}}.

חשבתי על הכיוון של פרק ט"ו בתניא (אולי גם ל'), אגרת הקודש סי' יב. אבל אני בטוח שזה רק קצה הקרחון, ואפשר יהיה לשרטט את מפת הערך רק אחר עבודת מחקר על הנושא בחסידות כולה, שאין הזמ"ג, ולכן איני יודע לפרט ברמת כותרות, ועל כך שאלתי ובקשתי... -- קרייזי אבאוט משיח • מביאים אותו ביחד - 15:55, י' באב ה'תשפ"א

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:עבודת השם]]