עריכת הדף "גרמניה"

'''גרמניה''' היא מדינה במרכז אירופה. בצפונה גובלת גרמניה בים הצפוני, בדנמרק, ובים הבלטי; במזרחה בפולין ובצ'כיה; בדרומה באוסטריה ובשווייץ ובמערבה היא גובלת בצרפת, בלוקסמבורג, בבלגיה ובהולנד.

==תנועת ההשכלה==
במאה ה-18 החלה להתפתח בגרמניה תנועת ההשכלה היהודית, שאימצה את ערכי הנאורות הנוצריים, עודדה השתלבות בחברה הגויית, ודגלה ברכישת הידע, המנהגים והשאיפות של אומות העולם שביניהן חיו היהודים. תוכניתה של ההשכלה, שהובלה על ידי אישים כגון משה מנדלסון ונפתלי הרץ וייזל, הייתה להרחיב את אופקיה של האוכלוסייה היהודית ובמיוחד של הנוער היהודי, ולהכין את הנוער במידת האפשר למקצועות יצרניים. כן נלחמו המשכילים באמונות התפלות שלדעתם היו נפוצות בתנועת החסידות.

כ"ק ה[[צמח צדק]] וכן רבותינו נשאינו שלאחריו לחמו חזק נגד תנועת ההשכלה. (ראה [[אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה]])

==תחת השלטון הנאצי==

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת [[תרצ"ג]], התפתחה מדיניותם בנושא היהודים בשתי דרכים: חקיקת חוקים וגזירות נגד היהודים, ומעשי אלימות והשפלה ללא קשר לחוק. לאחר שקיבלו הנאצים רוב ברייכסטאג, הם החלו בחקיקה אנטישמית שמטרתה הייתה לסלק את כל היהודים מגרמניה.

משלב זה החלו פוגרומים ביהודים, יהודים פוטרו מעבודתם, ובחנויות שהיו בבעלות יהודים - הפסיקו לקנות. ב-9 במרץ [[תרצ"ג]] התרחשו פרעות ביהודי ברלין.

ב-11 במרץ [[תרצ"ג]], התפרצו אנשי ה-אס אה (פלוגות-הסער של המפלגה הנאצית) לבניין בית המשפט בורוצלב (פולין) וסילקו ממנו את כל היהודים - שופטים, פרקליטים ועורכי דין. באותו חודש היו פוגרומים ביהודים גם במקומות אחרים בגרמניה.

עם התבססות המשטר הנאצי בגרמניה, גברה המדיניות האנטי-יהודית ונחקקו חוקי נירנברג. 

באוקטובר [[תרצ"ט]] הכריזו הנאצים על גירושם של יהודי גרמניה שאזרחותם פולנית אל שטח פולין. היהודים הועברו אל הגבול, אך ממשלת פולין סירבה לקבלם, והיהודים שהו בשטח ההפקר שבין שתי המדינות במשך החורף, ללא מזון, מים וקורת גג. יהודי פולין ניסו לתמוך במגורשים, אך רובם מתו בתנאים קשים.

על רקע הגירוש, סטודנט יהודי בשם הרשל גרינשפן, שהוריו היו בין המגורשים, התנקש בחייו של יועץ השגרירות הגרמנית בצרפת, ארנסט פום ראט.

בתגובה להתנקשות נערך ב-9 בנובמבר [[תרצ"ט]] פוגרום נקמה של אנשי המשטרה הפוליטית ביהודי ברלין, ולראשונה נחשפו יהודי גרמניה לאלימות ולסכנת חיים. במהלך הפוגרום התנפלו הפורעים על בתי יהודים, הכו אלפי יהודים, הרגו 92 יהודים, שרפו מאות בתי-כנסת, בתי-ספר וחנויות, הרסו כ–7,500 בתי-עסק ואסרו 30 אלף יהודים במחנות ריכוז. הפוגרום כונה "ליל הבדולח", על-שם שברי הזכוכיות של חלונות-הראווה בחנויות היהודים. מ–1938, לאחר "ליל הבדולח", היגרו מגרמניה כ–150 אלף יהודים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נותרו בגרמניה כ-220,000 יהודים, פחות ממחצית יהודיה. פרוץ המלחמה סגר סופית את שערי גרמניה להגירה יהודית החוצה, למעט במסגרת גירושים יזומים ומכוונים בידי השלטונות. חלק ניכר מן הפליטים היהודים שנמלטו או גורשו מגרמניה נמצאו במדינות ובשטחי אירופה שנכבשו בהדרגה בידי הגרמנים. חלקם המשיכו את מסע הימלטותם מזרחה, דרומה או מערבה ככל שהתקדמו הכיבושים הגרמניים, ואחרים נלכדו בשטחים שנכבשו ומצאו עצמם שוב, וביתר שאת, קורבנות לרדיפה הנאצית.

תשומת לבם של הגרמנים הייתה נתונה, בראש ובראשונה, לטיפול במיליוני היהודים בשטחים החדשים שנכבשו במזרח אירופה. בשלב הראשון רוכזו יהודי פולין בגטאות, ובהמשך התחילו לפעול יחידות איינזצגרופן לחיסול קהילות יהודיות שלמות בשטחים שנכבשו מברית המועצות. בערי גרמניה עצמה לא הוקמו גטאות לריכוז היהודים, ולא פעלו בעיירותיה ובכפריה יחידות איינזצגרופן, אלא הלכה והתגבשה התפיסה שאת שארית יהודי גרמניה יש לגרש לשטחים במזרח, שם יזכו לטיפול דומה לזה של היהודים המקומיים. באוקטובר 1941 התחיל גירושם של יהודי גרמניה ואוסטריה לגטאות לודז', מינסק, קובנה וריגה.

בוועידת ואנזה שהתקיימה בברלין בינואר 1942 נתקבלו ההחלטות על המנגנון לביצועו של הפתרון הסופי. בפרוטוקול הוועידה צוין מספר היהודים בשטחי גרמניה "הישנה" כ-131,800, ובאוסטריה עוד 43,700. לאלה יועד גורל דומה לזה של כלל יהודי אירופה, 11 מיליון במספר. במהלך כשנה לאחר הוועידה קיבלו יהודי גרמניה הנותרים צווי גירוש בהם נדרשו להתייצב בתחנות הרכבת של ערי גרמניה השונות, שם הועלו על רכבות ונשלחו אל מחנות ההשמדה.

ב-19 במאי 1943 הוכרזה גרמניה "יודנריין" (Judenrein – נקייה מיהודים). יוצאי דופן אחדים שניצלו מן ההשמדה היו חלק מאלה שנישאו ב"נישואי תערובת" לארים, בני תערובת, וקומץ יהודים ששרדו במחבוא בסיוע חסידי אומות העולם. רק בודדים מבין יהודי גרמניה ששרדו את המלחמה מחוץ לגבולות גרמניה שבו אליה לאחר המלחמה.

==הרבי בגרמניה==
[[תמונה:הרבי ברלין.jpg|left|thumb|250px|הרבי, ברלין, מעט אחרי נישואיו]]
בחודש [[חשון]] [[תרפ"ח]] עזב [[הרבי]] את גבולות ברית המועצות, והצטרף ל[[אדמו"ר הריי"צ]] ששהה ב[[ריגא]] ושימש כמזכירו האישי. מאוחר יותר, בחודש[[טבת]] עבר לברלין בירת גרמניה. שם התרשם ע"פ הוראת [[אדמו"ר הריי"צ]] ללימודים אקדמיים סדירים באוניברסיטת הומבולט.

לאחר [[חג הפסח]] [[תרפ"ט]], חודשים אחדים לאחר חתונת הרבי עם [[הרבנית חיה מושקא]] ב[[י"ד כסלו]] חזר הרבי יחד עם הרבנית והתגוררו בברלין. באותה תקופה [[הרבי הריי"צ]] ביקש מהרבי שיחד עם אחיו הרב [[ישראל אריה לייב]] - שאף הוא שהה בברלין באותם ימים - יאתרו כתבי יד עתיקים, ספרים נדירים ועוד. 

בי"ב [[טבת]] [[תרצ"ג]] הגיע [[אדמו"ר הריי"צ]] לברלין עקב סיבות רפואיות, שם שהה במשך למעלה מחודשיים בבית הבראה.

בגלל המצב הקשה בגרמניה האנטישמית של אותם שנים חשבו הרבי והרבנית לעזוב את המדינה. ואכן, מספר חודשים לאחר עליית היטלר לשלטון, עזבו את גרמניה והיגרו לפריז, אליה הגיעו בתחילת חודש [[ניסן]] [[תרצ"ג]].

==מחנה פליטים פוקינג==
{{ערך מורחב|ערך=פוקינג}}

פוקינג היא כפר קטן ע"י מינכן שבגרמניה. לאחר ה[[שואה]] הקימו שם האמריקאים מחנה לפליטי מלחמה. מאות [[חסיד]]ים שיצאו את [[רוסיה]] בשנת [[תש"ו]] התיישבו בפאקינג. בט"ו [[אלול]] [[תש"ו]] ייסד עסקני אנ"ש בראשות ר' [[ניסן נמנוב]] את [[אגודת חסידי חב"ד פאקינג]], ואגודה זו הקימה ב[[ח"י אלול]] [[תש"ו]] את [[תומכי תמימים פאקינג]]. ראש הישיבה היה הרב [[אברהם אליהו פלאטקין]], ה[[משפיע]]: הרב [[ניסן נמנוב]], הר"מ: הרב [[זלמן שמעון דבורקין]], והמשגיח היה הרב [[זלמן לויטין]].

במשך השנים ביקרו בישיבה כמה שליחי [[הרבי הריי"צ]]: [[הרש"ג]] ור' [[בנימין אליהו גורודצקי]].

==גרמניה היום==

בשנת תש"נ מנתה קהילת יהודי גרמניה 26,000 יהודים, מרביתם מהגרים מארצות מזרח אירופה שאחרי מלחמת העולם השנייה.
עם התפוררות ברית המועצות, פתחה ממשלת גרמניה את שערי המדינה בפני היהודים, בהתאם לחוק השבות הישראלי והחוק הגרמני לניצולי ספינות. 104,000 יהודים ובני משפחתם ניצלו זכות זו, בעיקר מרוסיה, אוקראינה והמדינות הבלטיות. קהילת יהודי גרמניה היא כיום השלישית בגודלה באירופה המערבית, ומתגוררים בה כ-250,000 יהודים, מתוכם כ-130,000 איש רשומים כחברים בקהילות היהודיות. כמו כן, מתגוררים בגרמניה כ-10,000 ישראלים.

==בתי חב"ד בגרמניה==
[[תמונה:עוד מעט עלה אותה.jpg|left|thumb|250px|השלוחים בתמונה משותפת]]
* '''בית חב"ד אופנבך''' - תחת הנהלתו של השליח הרב מנחם מענדל גורביץ.
* '''בית חב"ד ברלין''' - תחת הנהלתו של השליח הרב יהודה טייכטל.
* '''בית חב"ד דוסלדורף''' - תחת הנהלתו של השליח הרב חיים ברכהן.
* '''בית חב"ד דרעסדן''' - תחת הנהלתו של השליח הרב שניאור הבלין.
* '''בית חב"ד המבורג''' - תחת הנהלתו של השליח הרב שלמה ביסטריצקי.
* '''בית חב"ד הנובר''' - תחת הנהלתו של השליח הרב בנימין וואלף.
* '''בית חב"ד ווירטמבורג''' - תחת הנהלתו של השליח הרב זלמן טרבניק. 
* '''בית חב"ד מינכן''' - תחת הנהלתו של השליח הרב ישראל דיסקין.
* '''בית חב"ד נירנברג''' - תחת הנהלתו של השליח הרב אליעזר חיטריק.
* '''בית חב"ד פוצדם''' - תחת הנהלתו של השליח הרב נחום פרסמן.
* '''בית חב"ד פרנקפורט''' - תחת הנהלתו של השליח הרב [[שניאור זלמן גורביץ]].
* '''בית חב"ד קלן''' - תחת הנהלתו של השליח הרב מנחם מענדל שטרוקס.
* '''בית חב"ד קרלסרוה''' - תחת הנהלתו של השליח הרב מרדכי מנדלסון.

==ישיבות חב"ד בגרמניה==
* [[תומכי תמימים פרנקפורט]].
* [[תומכי תמימים ברלין]].
* ישיבה לבעלי תשובה - ברלין.

==לקריאה נוספת==

*הרב זושא וואלף, '''[[אדמו"רי חב"ד ויהדות גרמניה]]''', הוצאת [[היכל מנחם ירושלים]] לרגל חנכות הבית של [[בית חב"ד ברלין]], [[אלול]], [[תשס"ח]].
*[[חב"ד בשואה]] - סידרה בת חמישים וחמישה מאמרים על תנועת [[חסידות חב"ד]] בתקופת [[השואה]]. המאמרים נכתבו על ידי הסופר [[שניאור זלמן ברגר]] ופורסמו ב[[שבועון בית משיח]].

==קישורים חיצוניים==


* [http://www.chabadgermany.com האתר של חב"ד גרמניה]
{{ויקיפדיה}}
[[קטגוריה:קהילות חב"ד באירופה]]