עריכת הדף "טומאה"

המושג '''טומאה''' משמש בתורה לשלושה עניינים שונים: '''א.''' לטומאת מגע ומשא{{הערה|לדוגמא "נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא וכו'" (ויקרא ה' ב').}}. '''ב.''' [[איסור|לאיסור אכילה]]{{הערה|לדוגמא "ואת הארנבת כי מעלת גרה הוא ופרסה לא הפריסה טמאה הוא לכם" (ויקרא י"א ו').}} '''וג.''' לטומאה היוצאת מגופו של אדם{{הערה|והן [[צרעת|טומאות מצורע]], זב, [[זבה]], [[נידה]] ו[[יולדת]].}}.

בתורת החסידות{{הערה|כפי שיתבאר לקמן בערך זה.}} מבואר שטומאת מגע היא המקיף דקליפות והשתיים האחרות הן פנימיות הרע.

יש להעיר, שאם כי באופן פרטי '[[סטרא אחרא]]' ו'טומאה' הם שני עניינים שונים{{הערה|[[תניא – פרק ו']]}}: ה'[[סטרא אחרא]]'  כולל גם את ענייני הרשות (קליפת נוגה){{הערה|כי סטרא פירושו צד, ואחרא פירושו אחר. כלומר – '''כל''' מה שאינו קדושה ממש).}}, ואילו "טומאה" משמעותו [[רע|רע גמור]] (שלוש קליפות הטמאות) - אך באופן כללי יותר פעמים רבות משתמשים גם במושג טומאה לענייני רשות, וכל מקום ילמד מעניינו.

==טומאת מגע ומשא==
;עניינה בחסידות
טומאת מגע היא בחינת '''[[אור מקיף|המקיף]] דקליפה'''{{הערה|שם=אוה"ת במדבר|אוה"ת במדבר א' עמ' 95.}} (ומנגדת למקיף דקדושה). ולכן: '''א.''' לא שייך בה בירור{{הערה|משמע מתו"א (תולדות כ' ב' ואילך) ומתורת מנחם (תשכ"ט עמ' רנא), שבנבראים עצמם נפלו ניצוצות קדושה (משבירת הכלים דתוהו) ולכן שייך וצריך לברר את הטוב שבהם מהרע, אבל המקיף שלהם הוא רע גמור ואין בו טוב כלל, ולכן אין שייך בו בירור.}} אלא ביטול והעברה לגמרי. ו'''ב.''' העברה זו היא ע"י המקיף דקדושה{{הערה|כי "המקיף מסמא עיני החיצוניים".}}. כלומר, '''בירור''' הטוב מהרע זהו ע"י [[אור פנימי]] ([[עבודת הבירורים#שני שלבים בבירור|בחכמה אתברירו]]), אבל פעולת המקיף אינה בירור אלא '''כליון''' הרע לגמרי{{הערה|וראה באוה"ת נשא בענין בני גרשון נושאי היריעות, שמזה נמשך לגרש את הרע "גרש האמה הזאת כו'".}}.

;טעם ש[[כוונת המקווה|נטהרת במקווה]]
ועל פי זה יובן עניין המקווה{{הערה|שם=אוה"ת במדבר}} שמטהר דוקא טומאת נגיעה: דמכיון שטומאה זו עניינה המקיף דקליפה, העברתה מהעולם היא ע"י מי המקווה שהם בחינת הכתר (=מקיף דקדושה), ובעבודה הוא ע"י בחינת הדעת (כי הדעת הוא בקו האמצעי ולכן שייך לכתר ועולה עד הכתר). {{ערך מורחב|ערך=[[כוונת המקווה]]}}

;שייכת לבחינת ה[[ריח]]
כשם שבגוף ישנן בחינות פנימית ומקיף (שהם העניינים דמאכל וריח), כך הדבר ברוחניות הנפש{{הערה|שם=אוה"ת במדבר}}: ה[[קרבנות]] (שבעבודה הוא עניין ה[[עבודת התפילה|תפילה]]) הם [[אור חיות וכח|פנימיות החיות]], ואילו הטהרה והטומאה (שהם רק ע"י נגיעה ומשא) שייכות לריח. וכמאמר "הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח", והן בחינת מקיף, וכמו שה[[קטורת]] ([[עבודת התפילה|שבעבודה]] הוא עניין ה[[תשובה]]) הוא למעלה מכל הקרבנות: שהם ב[[מזבח העולה|מזבח החיצון]] והיא ב[[מזבח הקטורת|מזבח הפנימי]] וב[[קודש הקודשים]].

;ההבדל בין מקיף דטומאה למקיף דלבוש ([[שעטנז]])
הטומאה היא '''דביקת''' המקיף על האדם{{הערה|שם=אוה"ת במדבר}}, שהרי נטמא גופו ע"י זה וצריך טהרה גם אחרי שפרש מהנגיעה בטומאה. מה שאין כן בשעטנז, שכשפושט הלבוש ליכא האיסור. היינו, למרות שגם שעטנז הוא מקיף דקליפה (וקשה ביותר{{הערה|ראה המשך תער"ב א' עמ' רט.}}), הנה טומאת מגע ומשא קשה ועמוקה ממנה{{הערה|ולא התבאר כיצד, וצ"ע.}}.

==טומאת [[תאווה|תאוות]] ו[[איסור|איסורים]]==
פעמים רבות טומאה משתמשים במושג 'טומאה' לאוטם הלב והמוח הנגרמים לא מנגיעה בדבר טמא אלא כתוצאה מעבירה על איסור. היינו, שמפרשים 'טומאה' מלשון אטימות וטמטום{{הערה|המושג ההלכתי של טומטום הוא אדם שלא עלינו נולד כשאברי המין שלו מכוסים ולא ניכר בין זכר לנקיבה.}}

ופעמים רבות מודגש{{הערה|תניא פרק כט, ד"ה לפיכך נקראו הראשונים סופרים תשט"ז, להבין עניין טמטום המוח והלב לאדמו"ר הזקן (מאמרים הקצרים עמ' תפב ועוד}} שטמטום המוח והלב נגרמים לא רק כשנכשל בעוונות, אלא אפילו כשמשקיע עצמו בתאוות '''היתר'''. שאז גם כשמתבונן ומשכיל בעבודת ה' אין הדברים חודרים ומאירים בו.

בכללות טמטום המוח והלב נגרמים שניהם משיקוע בתאוות, אך בפרטיות כשנמשך האדם לתאוות גשמיות גורם בעיקר לטמטום הלב, ואילו השיקוע בחכמת אומות העולם{{הערה|הנקראים מדע ולימודי ליב"ה.}} מטמטם את המוח מלהכיר בקדושה{{הערה|תניא פרק ח'.}}.

;טמטום (או ערלת) הלב
כיסוי גס ועב שחופף ומכסה על נקודת פנימיות הלב, שלבו אטום וקשה לבלתי יוכל להתפעל כלל בהתפעלות אהבה אלקית וגם לא בהתעוררות תשובה שבלב נשבר כלל וכלל. טמטום זה אינו רק במי שבא לכלל טומאה גמורה במעשה (שעבירה מטמטמת לבו של אדם), אלא אפילו אם נקי הוא מכל עון ורק שיש בלבו גסות והחומריות (שלבו מתאוה לכל תאוה חומרית במותרות תענוגי עולם הזה){{הערה|על פי תו"ח לאדמו"ר האמצעי מקץ ריג ע"ב.}}.
{{ערך מורחב|ערך=[[טמטום הלב]]}}

;טמטום המוח
זהו מצב בו הטומאה אוטמת ומטמטמת את שכל האדם מלחשוב ולהשכיל בעבודת ה'. וכמו שיצר הרע נחלש כוחו מכח הקדושה (כמאמר רז"ל "אם פגע בך האי מנוול (היצר הרע) משכהו לבית המדרש") ויצר הטוב מתגבר – כך הוא לאידך גיסא, בהיות האדם אוכל דבר טמא נפשו מתהפכת מהמאכל ההוא ויצר הטוב נחלש ויצר הרע מתגבר{{הערה|עפ"י אשל אברהם בשם רמ"ק.}}
{{ערך מורחב|ערך=[[טמטום המוח]]}}

==טומאה היוצאת מהגוף==
{{להשלים}}

==ג' קליפות הטמאות==
ג' קליפות הטמאות הן החיות הכוללת של [[שבעים שרים|שבעים השרים]], מהם מקבלים את חיותם כל האיסורים, [[זהירות מהסתכלות בבעלי חיים לא טהורים|בעלי החיים הטמאים]] ו[[חוץ לארץ|ארצות הגויים]]{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ו א', עמ' קיא.}}.

קליפות אלו הן רע גמור ואין בהן טוב כלל, ולכן אין להן עליה לעולם{{הערה|בשונה מקליפת נוגה, שהיא חיות דברים '''המותרים''',  שמחד גיסא יכול האדם להורידם לג' קליפות הטמאות אך מאידך גיסא יכול הוא גם להעלותם לקדושה.}} ומובן, שתקנתן היא רק שבירתן וביטולם והעברתן מן העולם.{{ערך מורחב|ערך=[[תניא - פרק ז']]}}.
===אבי"ע דקליפות===
כתב הרמ"ז על הזוהר{{הערה|אמור דף צ"ה.}}, שקליפת נוגה היא דוגמת כתר לג' קליפות הטמאות. ומסבירה תורת החסידות{{הערה|אוה"ת ביאורי זהר עמ' רמה ובכמה מקומות.}}, שקליפת נוגה היא בחינת 'אצילות' דקליפה וג' קליפות הטמאות עצמן (רוח סערה, ענן גדול ואש מתלקחת{{הערה|הקשר בין שלושת אלו דוקא לאבי"ע מתבאר באוה"ת תצווה עמ' א'תרעז-תרעח.}}) הן בריאה יצירה עשיה דקליפה. והיינו, דכשם שהמשכת חיות הקדושה בעולמות בי"ע אפשרית רק ע"י אצילות (שהיא הממוצע בין האין סוף לנבראים), כך לא יכולות הקליפות הטמאות לקבל חיות אלא ע"י קליפת נוגה.

ואחד העניינים בזה [[עבודת ה'|בעבודה]], שאם ימנע עצמו האדם מתאוות היתר (קליפת נוגה), בדרך ממילא לא יהיה לקליפות הטמאות לגמרי (איסורים) מקום להאחז בו.

===שתי הדרגות שבג' קליפות הטמאות===
;רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת{{הערה|יחזקאל א' ד'.}}
קליפות אלו  נמצאות אמנם מתחת ל[[קליפת נוגה|נוגה]] והן רע גמור, אך מכיון שהן קרובות יותר לקדושה קל יותר להכניען. ולכן יש איסורים שקל יותר להשמר מהם כגון איסורי מאכל, [[איסור גזל|גזל]], [[איסור עריות|עריות]] ו[[איסור שפיכת דם|שפיכות דם]]{{הערה|וראה אריכות ההסבר בזה במאמרי אדמו"ר האמצעי חלק י' (במדבר ה') עמ' א'תתעב, ומאמרי אדמו"ר הזקן תקע"א עמ' רכז.}}.

;נחש שרף ועקרב
הדרגה הנמוכה יותר בטומאה היא שלושת הקליפות הרמוזות בכתוב "נחש שרף ועקרב"{{הערה|דברים ח' טו.}}, והן הקליפות הרחוקות ביותר מהקדושה והן תקיפות מאד וקשות מאד.

הרבי מסביר{{הערה|תורת מנחם יז עמ' 146.}} את עניינן בעבודת ה':
'''נחש''' – "ארסו חם"{{הערה|שם=ערכי הכינויים|ערכי הכינויים (לבעל מחבר סדר הדורות), ערך נחש.}}, והיינו שמתחיל האדם להתחמם ולהתלהב בענייני העולם, והתלהבות זו מפחיתה אצלו את ההתלהבות שבקדושה.
'''שרף''' - ההתלהבות בהעולם נעשית אצלו בתוקף כל כך, עד שלא זו רק ממעטת את ההתלהבות בקדושה אלא ששורפת אותה לגמרי.
'''עקרב''' – "ארסו קר"{{הערה|שם=ערכי הכינויים, ערך ארס.}}, וענין זה הוא גרוע יותר מנחש ושרף. כי בשעה שיש לו התלהבות וחום הנה הגם שזה אצלו ב[[עולם העשיה הגשמי|עניני העולם]] אבל אף על פי כן הרי זה מורה על חיות - ובמילא יכולים להחליף זאת בחיות והתלהבות של קדושה. אבל בהיותו בקרירות שזהו סימן על היפך החיות הרי זה גרוע הרבה יותר.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]
[[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]