עריכת הדף "תבנית:ספר התניא/שער היחוד והאמונה - פרק ה'"

והנה על זה אמרו רז"ל בתחלה עלה ב[[מחשבה]] לברוא את העולם ב[[מדת הדין]], ראה שאין ה[[עולם]] מתקיים שתף בו מדת [[רחמים]], דהיינו התגלות אלהות על ידי [[צדיקים]] ואותות ומופתים שבתורה. והנה על זה אמרו בזהר, דלעילא בסטרא ד[[קדושה]] עילאה אית ימינא ואית שמאלא דהיינו [[חסד]] ו[[גבורה]], פירוש דשתיהן הן מדות אלהות למעלה מ[[שכל]] הנבראים והשגתם, דאיהו וגרמוהי חד ב[[עולם האצילות]] ואף השגת [[משה רבינו]] עליו השלום בנבואתו לא היתה בעולם האצילות אלא על ידי התלבשותו ב[[עולם הבריאה]], ואף גם זאת לא בשתי מדות אלו חסד וגבורה אלא על ידי התלבשותן במדות שלמטה מהן במדרגה שהן מדות [[נצח]] [[הוד]] [[יסוד]] [כמ"ש בשער הנבואה], רק שמתן שכרם של צדיקים ב[[גן עדן]] הוא השגת התפשטות החיות ו[[אור]] הנמשך משתי מדות אלו חסד וגבורה והוא מזון נשמות הצדיקים [[לימוד התורה|שעסקו בתורה]] לשמה ב[[עולם הזה]], כי מהתפשטות שתי מדות אלו נמתח רקיע על הנשמות שבגן עדן ורקיע זה נקרא רזא דאורייתא ובו סוד כ"ב אותיות התורה הנתונה משתי מדות אלו כדכתיב מימינו אש דת למו, ומרקיע זה נוטף טל למזון הנשמות, דהיינו ידיעת סוד כ"ב אותיות התורה, כי הרקיע הזה הוא סוד ה[[דעת]] והתורה היא מזון הנשמות בגן עדן וה[[מצות]] הן לבושים כמבואר כל זה [בזהר ויקהל דף ר"ט ור"י ובע"ח שער מ"ד פרק ג']: