עריכת הדף "מעשינו ועבודתינו"

'''מעשינו ועבודתינו''' הוא מטבע לשון שטבע [[אדמו"ר הזקן]] ב[[תניא פרק ל"ז]], שכולל את כללות עבודת השם במשך זמן ה[[גלות]] המביאה את הגאולה.

רבותינו נשיאינו השתמשו רבות במטבע לשון זו, והיא מופיעה בריבוי מיוחד בשיחותיו ומאמריו של [[הרבי]].

בדיוק כפל הלשון והמשמעות שלו, נאמרו ביאורים שונים.

==כפל הלשון מעשינו ועבודתינו==
לשון אדמו"ר הזקן היא: "והנה תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים . . תלוי במעשינו ועבודתינו{{הערה|בגוף התניא מופיע 'עבודתנו' בלי יו"ד, אך הרבי מעיר בלקוטי שיחות חלק כ"ה עמוד 352 הערה 40 שיש לגרוס עם יו"ד. וכן נדפס בתניא מהדורה קמא.}}". כלומר שהוא מדייק בכפל הלשון{{הערה|והרבי מעיר בספר השיחות תשמ"ט חלק א' עמוד 197 הערה 69 שגם הרמב"ם בהלכות תשובה פרק י' משתמש בשתי הלשונות 'מעשה' ו'עבודה'.}} ומחלק את הגאולה ל-2 פרטים ('ימות המשיח' ו'תחיית המתים'), וכנגד זה 2 פרטים בעבודת השם שמביאה לגילויים אלו ('מעשינו' ו'עבודתינו'){{הערה|לקוטי לוי יצחק על התניא, עמוד טו.}}{{הערה|אך לאחר תקופה זו של תחיית המתים, יגיע הזמן של 'האלף השביעי' שאינו תלוי כלל במעשינו ועבודתינו אלא הוא גילוי בדרך מתנה מלמעלה שלא בערך לעבודת התחתונים. ראו תניא עם פירוש חסידות מבוארת חלק א' עמוד קמה ואילך.}}, וכמו שממשיך אדמו"ר הזקן מייד לאחר מכן, שכל גילוי הוא מעין הפעולה עצמה ("כי הגורם שכר מצווה היא המצווה בעצמה").

משמעות הדברים היא, ש'מעשינו' מביאים את ימות המשיח{{הערה|על פי המבואר באגרת הקודש י"ב, 'והיה '''מעשה''' הצדקה שלום'.}}, ו'עבודתינו' מביאים את תחיית המתים{{הערה|בחילוק בין 'ימות המשיח' ו'תחיית המתים' ראו תניא עם פירוש חסידות מבוארת חלק ו' עמוד קכו.}}, ותוכן הדברים בעבודת השם, ש'מעשה' הוא מה שאדם עובד את השם על פי טבעו, וזה מביא את העניין של ימות המשיח, שהוא טבע מוכרח בבריאת העולם{{הערה|כמו שכתוב 'קץ שם לחושך', כלומר שכבר מלכתחילה כשקב"ה ברא את העולם, הוא שם 'קץ' וגבול לחושך הגלות.}}, ואילו 'עבודתינו' מורה על האופן בו אדם עובד את ה' למעלה מטבעו ורגילותו{{הערה|כהמשך הפסוק המבואר באגרת הקודש י"ב, 'ועבודת הצדקה השקטע ובטח עד עולם'.}}, שעבודה זו פועלת ומביאה לתחיית המתים, שהיא היפך טבע העולם{{הערה|1=[biurim.co.il/wp-content/uploads/2022/09/%D7%95%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%A2%D7%A7%D7%91-%D7%AA%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%9F.pdf מאמר ד"ה 'והיה עקב תשמעון' פרשת עקב תשכ"ז סעיף ג'].}}.

הרבי מוסיף על כך, שהלשון 'מעשינו' הוא מלשון כפיה{{הערה|לקוטי תורה בחוקותי מח, א. מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא חלק ב' עמוד תשסא. ועוד.}}, ו'עבודתינו' הוא מלשון עיבוד עורות{{הערה|תורה אור משפטים עו, א.}}, כלומר שהלשון הראשונה מורה רק שהאדם כופה את עצמו '''כעת''' לעשות את רצון ה' ולא משנה את עצמו לגמרי (אתכפיא), ואילו הלשון השניה מורה על שינוי פנימי יותר, כמו עור שמעבדים אותו והוא הופך להיות ראוי ללבישה ולשימוש (אתהפכא){{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ה עמוד 352 הערה 42. וראה ספר המאמרים מלוקט חל' ה' עמוד קסד שמבאר באופן הפוך, ש'מעשינו' הוא קיום המצוות כפי הטבע, אתהפכא, ואילו 'עבודתנו' הוא היגיעה בתורה ומצוות היפך הטבע, אתכפיא.}}.

באופן נוסף מבואר{{הערה|בדומה ללשון האריז"ל בטעמי המצוות פרשת בהר שימות המשיח תלוי' ב"תפלתינו ומעשינו בעולם הזה". וראו המבואר בשיחות קודש ה'תש"מ חלק ג' עמוד 747.}} בפי חסידים ש'מעשינו' פירושו קיום המצוות, שאדם פועל עם העולם שמחוץ אליו, ואילו 'עבודתינו' פירושו עבודת התפילה, עבודת האדם עם עצמו{{הערה|מפי ר' שלמה חיים קסלמן, נעתק בתניא עם פירוש 'בנתיבי הביאור' חלק ד' עמוד 124.}}.

===העבודה בגלות והמצב בדורנו===
אדמו"ר הצמח צדק מקשר את כללות העבודה בגלות עם מאמר חז"ל אודות ההבדל בין זיווג ראשון ו[[זיווג שני]], שזיווג ראשון נקבע מלמעלה עוד לפני יצירת הולד, ואילו זיווג שני הוא על פי מעשיו של האדם, ועל פי זה, כל זמן הגלות, ואפילו בזמן בית המקדש - הוא זיווג שני, והכל תלוי לפי מעשינו ועבודתינו, ודווקא השלימות של הזיווג שני הוא "יום שמחת ליבו", שלימות השמחה של הקב"ה עוד יותר מאשר בזיווג ראשון{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58825&pgnum=75 ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק דא"ח צמח צדק ערך זיווג עמוד סט].}}.

בשיחות של השנים ה'תנש"א-ה'תשנ"ב התבטא הרבי פעמים רבות שכבר השלמנו את 'מעשינו ועבודתינו' הנצרכים להבאת הגאולה, וכעת אין כל סיבה לעיכוב נוסף של הגאולה, ועבודת השם כעת היא עניין מיוחד{{הערה|ראו לדוגמא – שיחת שבת פרשת מטות מסעי תנש"א. אות י"ג. דבר מלכות וישלח. דבר מלכות שופטים. ועוד.}}.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מילון חסידי]]