עריכת הדף "מרירות"

{{בעבודה|{{א|צוברענגען משיח}}}}
'''מרירות''' היא רגש של אדם כלפי מצב נתון שבו הוא נמצא. המעלה שיש ברגש זה על ה[[עצבות]], היא תנועת החיות שמגיעה לאחר המרירות, המביאה לפעולה לשינוי המצב.{{הערה|ראה [[תניא]] פרק ל"א}}

==מהותה, מעלתה==
המרירות בעבודת ה' היא כאשר האדם מרגיש את עובדת היותו רחוק מהקדושה, ובעקבות כך הוא נמצא במצב של דכדוך הנפש. למרות שגם ב[[עצבות]] ישנה תנועה דומה של דכדוך הנפש, ישנו חילוק מהותי ביניהם: בעוד שהעצבות באה מ[[יסוד העפר]] שבאדם, ועל כן הוא נעשה כבד כעפר, ואינו נחלץ לעשות מאומה לשיפור מצבו. לעומת זאת - המרירות מכילה בעצמה אנרגיות של עשיה חיובית לשינוי המצב.

זוהי הסיבה גם לכך, שמרירות מביאה לאחריה ל[[שמחה]], כיוון שהאדם רואה את העתיד - שהמצב עומד לעבור שינוי (על ידי עבודתו העתידית){{הערה|[[תניא - פרק כ"ו]].}}.

מסיבה זו, למרות ש{{קח|תורת|החסידות}} שוללת בתכלית את רגש העצבות, מעודדת היא את רגש המרירות, כפתגמו של [[אדמו"ר הזקן]]: {{ציטוטון|עצבות ו[[מרה שחורה]] - הם דברים אסורים, מרירות היא רפואה בדוקה ומנוסה להצלחה בלימוד ובדרכי עבודת ה'}}{{הערה|1=[[אגרות קודש (אדמו"ר הריי"צ)|אגרות קודש]] [[אדמו"ר הריי"צ]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31604&st=&pgnum=252 באגרת ב'תתקצב] בשם [[אדמו"ר הצמח צדק]].}}.

כפי שמבואר ב[[ספר התניא]]{{הערה|פרק ל"א}} שאת רגש ה[[עצבות]] בנוגע לענייני [[עולם הזה]] או סתם עצבות - יש "להפוך" לרגש המרירות - הפועל על האדם וגורם לו לעבוד - בנוגע למצבו הרוחני, מה שגם יבטל את העצבות שלו בענייני עולם הזה. 

המרירות מאופיינת כקטנות וצמצום בעבודת ה' בשונה מה[[התבוננות]] בגדולת ה' המאופיינת כגדלות והרחבה{{הערה|מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ס"ע קסג ואילך, הובא גם ב[https://drive.google.com/file/d/1_x6ZbcIAQCSNLqpiqXzy6NtBGiU6GbPj/view מאמר הרבי מש"פ מקץ מבה"ח טבת ד' דחנוכה תשכ"ד.]}}.

== עבודה מתוך שמחה ==
אמנם תורת החסידות דורשת לעיתים עבודה מתוך מרירות אך כיצד הדבר מסתדר עם הצד שני אשר ידוע ומזוהה יותר עם עדת החסידים והחסידות והוא העניין של עבודה מתוך שמחה. "על פי הידוע בביאור לשון חז"ל תשובה ומעשים טובים, שעל ידי התשובה המעשים (דהמצוות) הם טובים ומאירים, יש לומר, דעל ידי שהתשובה היא בשמחה... על ידי זה מיתוסף בהשמחה ובהשלימות דלימוד התורה וקיום המצוות שלאחרי התשובה {{הערה|ספר המאמרים מלוקט ה' עמוד ס'.}}".

מסופר על רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצוק"ל, שפעם מצאוהו לפנות בוקר רוקד בשמחה גדולה. על השאלה לפשר שמחה זו, ענה, שכאשר התעמק בברכות השחר בפירוש הברכה "שלא עשני גוי", והתבונן ממה ניצול ומה טוב חלקו גורלו וירושתו שהוא יהודי, הנה אין לך שמחה גדולה מזו.

כן מסופר כי בימי הבעש"ט התגורר בעיירה ליובאוויטש יהודי שהיה מהדמויות הבולטות בעיירה, וכינויו - רבי ישראל השמח. הוא היה נוהג לומר: "מצוה בלא כוונה כגוף בלא נשמה" וכוונת המצווה היא שהמצווה באה מן המְצַוֶוה (הקב"ה). מצוה היא צו שבא מהמְצַוֶוה, והמְצַוֶוה הוא "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", הבורא ברוך הוא, המוציא מכל בוץ. ובכן, כשאני, ישראליק, אפס האדם, זוכה לקיים ציוויו של א-ל יחיד יתברך, הרי עלי לכרכר ולפזז ולרקוד בשמחה רבה {{הערה|ליקוטי דיבורים, א-ב, עמ' 251.}}.

"עבודת ה' צריכה להיות בשמחה כמו שכתוב: "עבדו את ה' בשמחה" וכתיב: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב". ומכיוון שהאדם צריך לעבוד את ה' בכל ענייניו, "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" (ויתירה מזו) "בכל דרכיך דעהו", ועד שזהו (עבודת ה') תכלית כל בריאתו כמאמר רז"ל: אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני, הרי נמצא שצריך להיות תמיד בשמחה {{הערה|מאמר ש"פ תצא, י"ג אלול תשמ"א.}}".

בהיום יום ח' כסליו מובא: אדם יתבונן, כמה גדולים חסדי ברוך-הוא שכזה קטן שבקטנים כמו האדם, יכול הוא לעשות נחת רוח גדול ועצום לגדול הגדולים וכמו שכתוב "ולגדולתו אין חקר", צריך האדם להיות תמיד במצב-רוח מרומם ולעשות את העבודה בלב ונפש חפצה.

א"כ לפי"ז נשאלת השאלה - מהי הדרך בעבודת ה' בה החסידות תובעת שנעבוד בה, עבודה מתוך שמחה או שמא עבודה מתוך מרירות?

== שילוב המרירות עם השמחה ==

הרבי מסביר באחת מן השיחות{{הערה|כרך מא, עמ' 293.}} שיש שני אופנים בעבודה במרירות- א. בליל שישי לפעול עם עניין המרירות, ובשבת עם השמחה.

ב. '''לפעול עם שני העניינים יחד'''.

בקונטרס העבודה, כותב הרבי הרש"ב, כי ישנם שני סוגי עבודות - עבודה כללית ועבודה פרטית. עבודה כללית ענינה היא שמחה, עבודה פרטית ענינה מרירות. עבודה כללית לדוגמא התבוננות בציור כללי, כלומר, בלי להתבונן בפרטי הציור אלא בציור הכללי. עבודה פרטית – התבוננות בפרטי הציור.

"וזהו גם הביאור בדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר, שח"י אלול מביא חיות בכל עניני אלול, גם בענייני המרירות שבאלול - כי, מרירות אמתית ותקיפה, מתעוררת כתוצאה מהרגש האדם עד כמה נוגעת עבודתו למעלה, ורגש זה בא ע"י חיות ושמחה דווקא..." הרמב"ם כותב [בהלכות לולב בסופן], שחיוב השמחה הוא בכל מצווה ובכל עניין של עבודת ה'. כלומר, כל דבר שקשור לעבודת ה', צריך להיעשות בשמחה דווקא. "...ומזה מובן, שגם עניין המרירות, צ"ל בשמחה – דכיוון שהמרירות שייכת למצוות ועבודת התשובה, הרי זה בכל עניני המצוות ועבודת ה' שצריכים להעשות בשמחה דווקא". ומדוע שיהודי יתמרמר, ויהיה שמח מכך? הסיבה לשמחה במרירות, היא שבשעה שרואה יהודי שהוא עצמו, מתמרמר ע"כ ש"אנוכי אסתר הסתיר פני מהם כו'" מזה שרואה שהוא במרירות על ההסתר, (וע"כ – על עבודו הרוחנית מתמרמר), יתמרמר כולו מתוך שמחה...{{הערה|תורת מנחם - כרך ו, שיחת ח"י אלול תשי"ב, עמ' 158.}}".

==סוגים שונים==
קיימים סוגים שונים של מרירות:
אחד מהם הוא מרירות השיעבוד{{הבהרה|מהי בדיוק? תוספת הסברה}} הגורמת צער{{הערה|כמו "שורש פורה ראש"{{הבהרה}}}}. מרירות זו, למרות היותה שפלה ונמוכה, ולעיתים אף אסורה{{הבהרה|מתי?}}, שורשה מגיע ממקום גבוהה{{הבהרה}}. דרגה זו נרמזת בשמו של [[אחשורוש]]{{מקור}}.

דרגה נוספת היא, המרירות שבאופן של [[זית]]{{הערה|1=על משקל מאמר הגמרא ([http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=3&daf=18b&format=pdf מסכת עירובין דף י"ח עמוד ב']): "אמרה יונה לפני [[הקב"ה]]: [[רבונו של עולם]]! יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך ואל יהיו מתוקין כ[[דבש]] ותלוין ביד בשר ודם"}}. מרירות זו אינה קדושה אלא נובעת מה[[סטרא אחרא]], ועליו להלחם בה{{מקור}}.

==המרירות בהיסטוריה החסידית==
חסידים רבים הייתה עבודתם באופן של [[מרירות]], ביניהם ניתן למצוא את ר' [[הלל מפאריטש]],{{מקור}} ר' [[ישראל נח שניאורסון (בן אדמו"ר הצמח צדק)|ישראל נח שניאורסון]] {{הערה|מסופר שבשעה שהסתלק הצ"צ, קיימו מנינים רבים כדי שכל בני הצ"צ יוכלו לעלות לפני התיבה. אחד הרבנים מנכדי הצ"צ, תאר את תפילתם של שלשה מבניו: רבי יהודה לייב- היה מתפלל מבחינת תענוג. רבי חיים ש"ז- בחינת אהבה. '''ר' ישראל נח-בבחינת מרירות'''. והרבי המהר"ש-לא הראה שום דביקות, ולא האריך בתפילה (לראיית המתפללים) אלא שמו לב לכך שהרבי מסתתר מתחת לטלית. בשעת אמירת 'ובא לציון', אחד הציץ מתחת לטליתו וראהו מחליף תפילין דשמושא רבה והרבי נתן לו סנוקרת על אפו - בית רבי, ח"ג, פ"ח.}} והרב [[יעקב מרדכי בזפלוב]] (הרב מפולטובה){{הערה|תורת מנחם כרך ד, עמ' רעו.}} חסידו של [[אדמו"ר המהר"ש]] ובהמשך של בנו [[אדמו"ר הרש"ב]].

גם בין [[ניגוני חב"ד]] ישנם [[ניגונים]] הכוללים תנועות מרירות המכילים גם [[שמחה]] כמו: [[ניגון דביקות מיוחס לאדמו"ר הצמח צדק]], [[וואלאך לר' מאיר שלמה ינובסקי]] (אשר חלקו הראשון הוא מרירות והשני שמחה) ו[[ניגון לברכת כהנים]].

ישנם [[ניגונים]] הכוללים דווקא מרירות בלבד, כגון [[ניגון מארץ ישראל]] ו[[ניגון מיוחס לחסידי אדמו"ר הזקן]].

==מרירות בזמננו==
בזמננו הנוכחי, מציין [[הרבי]]{{הערה|[[מאמר]] דיבור המתחיל "מרגלא בפומי' דרבא" [[תשמ"ו]]}}, כי {{הדגשה|ענין המרירות שבתשובה אינו שייך בדורנו זה האחרון, דרא ד[[עקבתא דמשיחא]], כיון שבדורנו אין לנו כח לענין המרירות וכו', וצריכים התחזקות והתעודדות יתירה כו', ולכן בדורנו זה עבודת התשובה היא מתוך שמחה דוקא ואין צריך להיות כלל ענין של מרירות}}.

הרבי מדגיש שאף בדורות הקודמים, הייתה המרירות נדרשת לרגע קטן בלבד, ואילו מיד לאחריה חזרו לעבוד באופן של שמחה. אך בדורנו היא אינה נדרשת כל כך: {{הדגשה|הנה עוד זאת, הרי מבואר ב[[אגרת התשובה]] שם, שהתשובה מתוך מרירות היא תשובה תתאה, והתשובה מתוך שמחה היא תשובה עילאה, והרי בדורנו זה, ב[[עקבתא דמשיחא]], אחרי כל הצרות והיסורים וכו'.. הרי כל ישראל הם במצב הכי עליון והכי נעלה, ושייכים לתשובה עילאה דייקא, שהיא מתוך שמחה}}.

פעם פגש ר' [[מענדל פוטרפאס]] באחד מתלמידיו החביבים, הרב [[טוביה בולטון]], כשהיה נדמה שפניו לא זוהרות במיוחד. הייתכן, פנה אליו ר' מענדל, שחסיד לא יהיה בשמחה?! כשר' טוביה ניסה להתנצל על הסיבות שגרמו לו שלא להאיר פנים באותו רגע, אמר לו ר' מענדל: יודע אתה כי נשלחתי, בעוונותי הרבים נגד המשטר הסובייטי, אל ה"לאגער" - מחנה העבודה ב[[סיביר]], ושהיתי שם במשך כמה וכמה שנים. היה לי קשה מאד לשמור שם את יום השבת קודש, ובכל זאת הצלחתי במשימה – ואינני מחזיק טובה לעצמי על זה. היה לי קשה מאד לשמור שם על כשרות האכילה והשתייה, והיו אפילו זמנים שלא היה מה לאכול כלל מלבד מאכלים לא כשרים, וברוך ד' החזקתי מעמד – ואינני מחזיק טובה לעצמי גם על זה. רק על דבר אחד הנני מחזיק טובה לעצמי: על שבכל השנים הללו בהם שהינו במקום כה מדכא – לא נפלתי אפילו פעם אחת ב[[עצבות]] ואפילו לא במרירות. רק על כך הנני יכול להחזיק טובה לעצמי {{הערה|חוברת עבודת השמחה, לעבדך באמת.}}.

[[הרבי]] אמר פעם, ש[[הרבי הריי"צ]] העיד על עצמו, שתנועת הנפש שלו היא שמחה, לכן, עבד על עצמו נגד מידה זו, עד ששונא הוא הוללות וליצנות בכל ליבו. והרבי אמר שאצלו הדבר הוא להפך - תנועת הנפש שלו היא מרירות, וכיוון שעבד על עצמו, הוא שונא מרירות ועצבות {{הערה|מובא בריש ח"א של סדרת הספרים 'פניני התניא' לרב חיים לוי יצחק גינזבורג.}}.

== ראו גם ==
*[[שמחה]]
*[[עצבות]]
*[[אחשורוש]]
*[[זית]]

==קישורים חיצוניים==
*'''[https://77012.blogspot.com/2023/02/blog-post_96.html הרבי בשנת תשנ"ב: יש להתחזק ברגש המרירות ולעורר אחרים בזה]''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}}
*'''[https://77012.blogspot.com/2023/10/blog-post_57.html התוועדות מרתקת של הרבי הרש"ב על ההתעסקות במרירות בעבודת השם]''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]'{{לחלוחית}} 

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מידות ורגשות]]