עריכת הדף "רקיעים"

ה'''רקיע''' הוא, על-פי ה[[פשט]] כינוי יחידני כולל ל[[שמים]] שנבראו ביום השני ל[[בריאת העולם]]. אך [[חז"ל]] מבארים שבפרטיות ישנם כמה רקיעים, ונחלקו [[חז"ל]] בכמות הרקיעים הקיימים. הקביעה שהתקבלה היא שישנם שבעה רקיעים.

מהות הרקיעים מבוארת בהרחבה הן ב[[נגלה]] והן ב[[תורת החסידות]]; לעיתים מפורש שהם '''רוחניים''' ולעיתים שהם '''גשמיים'''.

==בריאת הרקיע==
הרקיע התהווה ביום השני ל[[בריאת העולם]] על-ידי הבדלת המים העליונים מהמים התחתונים{{הערה|[[בראשית]] א, ו. [[מדרש רבה]] בראשית ד, ב.}}, אך המים ברקיע נבראו רוחניים{{הערה|שם=מונ|1=[[מורה נבוכים]] חלק ב' פרק ל'.}}. ב[[תניא]]{{הערה|תניא שער היחוד והאמונה פרק י"ב.}}, שבמאמר "יהי רקיע" נברא לא רקיע אחד אלא כמה.

==כמות הרקיעים==
נחלקו ב[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת חגיגה]] י"ב, ב'.}} האם הם שניים (דעת רבי יהודה, שנאמר{{הערה|[[דברים]] י', ד'.}} "השמים ושמי השמים") או שבעה (דעת [[ריש לקיש]]: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות{{הערה|וילון . . נכנס שחרית ויוצא ערבית (אחראי לזריחה ולשקיעה), ומחדש בכל יום מעשה בראשית . . רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין . . שחקים שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים . . זבול שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי (ברוחניות) ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן . . מעון שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה . . מכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד . . ערבות שבו צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים". (וגם ריש לקיש לומד הכל מפסוקים).}}).

==רוחניים או גשמיים==
===הרוחניים===
כשנכנסו ארבע מהתנאים ל"פרדס", אמר [[רבי עקיבא]] לחבריו שנכנסו כמותו: {{ציטוטון|כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו '[[מים]]! מים!', שכך כתוב{{הערה|[[תהלים פרק ק"א]], ז׳.}} "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי"}}{{הערה|[[תלמוד בבלי]] [[מסכת חגיגה]] יד, ב.}} ה[[רמב"ם]] מסביר שבכך התכוון רבי עקיבא להזהיר שבעלייתם הרוחנית לא יטעו לחשוב שמדובר במים [[גשמיות|גשמיים]].

'''מהותם:''' במאמר ד"ה באתי לגני (והמדרש רבה) מדבר על הסתלקות השכינה מרקיע לרקיע ע"י החטאים (והמשכתה חזרה ע"י הצדיקים), ומשמע שסילוק זה הוא בשבע הספירות דהמידות , וכן משמע בד"ה להבין עניין הברכות{{הערה|בלקו"ת לג' פרשיות, אות ח'.}}. אבל הקשר הפרטי של כל אחד מה"רקיעים" שבגמרא למידה פרטית לא התבאר.

'''הטעם ש"עובי" כל רקיע ת"ק שנה''' מוסבר ב[[לקוטי תורה]] של [[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|אדמו"ר הזקן]]{{הערה|אמור ל"ד א'.}}: הרקיע הוא השמיים העשויים מאש ומים{{הערה|בראשית רבה, פרשה ד' אות ט', והובא בפרש"י על התורה.}}, ואש ומים הם כללות המידות (קו הימין וקו השמאל). עצם המידות הן חמש בלבד{{הערה| כי במידת היסוד אין תוכן  "עצמי" משלה, עניינה רק להשפיע את המידות האחרות לזולת.}} המוזכרות בפסוק{{הערה|דברי הימים א' כ"ט י"א.}} "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד", וכפי שכל אחת מהן כלולה מעשר הרי הן ת"ק (חמש מאות).

===הגשמיים===
לעיתים המילה רקיע מכוונת ל[[שמים]], ולעיתים למה שמעל השמים{{הערה|שם=מונ}}.

ב[[ספר החקירה]] להצ"צ{{הערה|סוף פרק ט'.}} מבאר, ששבעת הרקיעים הם שבעת הגלגלים (=שבעת הכדורים השקופים) עליהם כותב ה[[רמב"ם]]{{הערה|ל' יסודי התורה פרק ג'.}} שבהם קבועים הכוכבים.

ובלשון הרמב"ם{{הערה|בהלכה ג'.}} "כל הגלגלים אינן לא קלים ולא כבדים ואין להם לא עין (צבע) אדום ולא עין שחור ולא שאר עינות. וזה שאנו רואין אותם כעין התכלת למראית העין בלבד הוא לפי גובה האויר. וכן אין להם לא טעם ולא ריח לפי שאין אלו המאורעין מצויין אלא בגופות שלמטה מהן". דהיינו, אף שהם גשמיים- אין זו הגשמיות שאנו מכירים אלא נעלית ומזוככת ממנה.

===תיווך הדיעות===
[[הרבי]] מביא{{הערה|ב"שיעורים בספר התניא" שעהיוה"א פרק י"ב הערה 3.}} את דברי "המפרש" על הרמב"ם{{הערה|בהלכות יסודי התורה פרק ג'.}}, המבאר את מחלוקת ר' יהודה וריש לקיש{{הערה|בחגיגה י"ב, ב'.}}, וזו לשונו:

{{ציטוט|וכשתתבונן, תמצא שאין בין ר' יהודה וריש לקיש מחלוקת, אלא שר' יהודה מנה השמים הנראים (הגשמיים) בלבד. וריש לקיש מנה השמים הנראים ו(בנוסף) מנה דברים רוחניים שהם למעלה מן השמים במדרגה וקרא לכל מעלה מהם שמים". ובהמשך שם מבאר שגם שני הרקיעים שעליהם דיבר ר' יהודה, אינם רקיעים גשמיים ממש, כמו הנבראים שבארץ שלנו התחתונה, כי "נתבאר באמת שאין בעולם דבר גשמי נקרא שמים אלא הרקיע שנברא באויר והשמים שבהם הכוכבים והמזלות הם הנקראים גלגלים ונקראים שמים.}}

דהיינו, ר' יהודה וריש לקיש אינם חולקים, אלא שריש לקיש דיבר על הרקיעים "הנראים" (שבהם צבא השמים: השמש, הירח והכוכבים), ור' יהודה דיבר גם על רקיעים רוחניים. רבינו מוסיף בהערתו שם בשיעורים בספר התניא, שעל פי דברי המפרש, מיושבת גם ה'סתירה' בדעת ר' יהודה, שבספר הזהר{{הערה|חלק א' ל"ב ב'.}} אומר במפורש כדעת ריש לקיש!

[[הרבי]] מבאר{{הערה|התוועדויות חלק יח עמ' 276 ועוד.}}, שהרקיע השני נחלק בעצמו לשבעה רקיעים, והם הגלגלים שמוזכרים ברמב"ם הלכות יסודי התורה שם, שכל כוכב קבוע בגלגל אחר, וכל הכוכבים נמצאים ברקיע השני שבשבעת הרקיעים (כמבואר גם בגמרא חגיגה שם). ובלשונו: "הכוכבים הם ברקיע השני; אלא שרקיע זה גופא נחלק לשבעה רקיעים שהם שבעה כוכבי לכת (ומוסיף גם:) ומלבדם ישנו רקיע השמיני שבו כל שאר הכוכבים שנראים ברקיע".

דהיינו, יש שני רקיעים גשמיים- אבל גם הם לא גשמיים ממש (כי גשמיותן מזוככת מאד, וקרובה לרוחניות), ובהם נמצא צבא השמים (כל הכוכבים). ולמעלה מהם יש חמישה רקיעים רוחניים ו'דקים' עוד יותר.

==עניינם הפרטי==
====וילון====
"אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}". [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק)|הצ"צ]]{{הערה|אוה"ת נביאים כתובים א' עמ' רל"ו.}} מסביר  שהוילון אינו "פועל" כלום, אלא הוא מסך המסתיר על האור. בשעה שיוצא ומסתיר נהיה לילה, וכשהוא נכנס לתיקו אינו מסתיר עוד ואז הוא יום. מציאות הוילון הייתה עוד לפני בריאת השמש והירח, שהרי אדרבה – כל עוד לא נבראו השמש והירח היה החלל '''כולו''' מאיר ומואר (ולא רק מנקודה אחת שמאירה לכל עבר).

====רקיע====
"שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועים בו כו'{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}", דהיינו, בו קבועים כל ה[[כוכבים]]{{הערה|התוועדויות חלק יח עמ' 276 ועוד.}} (בשבעת הרקיעים שבו, שהם שמונת הגלגלים שברמבם{{הערה|הלכות יסודי התורה פ"ג.}}).

====שחקים====
"שבו רחים עומדות וטוחנות מן לצדיקים כו'{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}", עניינו מוסבר בתניא{{הערה|אגה"ק ט"ו.}} שהם ה"כליות היועצות". דהיינו, מידות נצח והוד, ה"מפוררות" את ההשפעה{{הערה|בנצח והוד יש עניינים נוספים, אבל אינם נוגעים לנושא ה"רקיעים".}} על מנת שהמקבל יוכל להכילה. לדוגמא, אב הרוצה ללמד משהו את בנו צריך לפורר את ההשכלה לחלקים קטנים וללמדו דבר אחר דבר בסדר מסודר.

====זבול====
"שבו ירושלים ובהמ"ק ומזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}". זבול הוא "ירושלים של '''מעלה'''" שהיא שלימות היראה (יראה עילאה). ירושלים של מטה הוא  יחוד ז"א ומלכות (יחודא תתאה, "ביטול היש"), וירושלים של מעלה הוא יחוד חכמה ובינה (יחודא עילאה "ביטול במציאות"). עניינו של ה"מזבח" שב"ירושלים של מעלה" הוא העלאת נשמות הצדיקים מדרגת "ביטול היש" ל"ביטול במציאות"{{הערה|לקו"ת פקודי, ד"ה אלא פקודי המשכן אות ד'.}}.

====מעון====
"שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}". עניינו של "מעון"{{הערה|בכל הבא לקמן ראה ספר הליקוטים להצ"צ בערך "יום".}} הוא שירת המלאכים. נשמות ישראל הן מבחינת הפנימיות (ז"א) ושירתן שייכת ליום, והמלאכים  מהחיצוניות (מלכות), ועיקר שירתן בלילה{{הערה|ואמירת המלאך ליעקב שהגיע זמנו לומר שירה, מתרץ הצ"צ ואכ"מ.}}. בלילה מסתלקת מהעולמות השפעת ז"א למקורה ושורשה{{הערה|שלמעלה מהעולמות, באריך אנפין. וזהו עניין שהקב"ה בלילה "שט על כרוב קל שלו בח"י אלף עולמות", ואכ"מ.}}, ומאירה בהם רק מידת ה"מלכות". בהבדל ב"עולמות" בין "יום" לבין "לילה" שני עניינים: '''א.''' ביום היא השפעה פנימית (כדרך אדם ער) ובלילה חיצונית (כדרך אדם ישן, שאז השכל והמידות אינם בפעולה, אבל  דוקא אז מתגלה כח העיכול הבונה את הגוף, וזהו עניין המלכות היורדת בלילה לעולמות "ליתן טרף לביתה"). '''ב.''' ביום העיקר הוא השפעה מלמעלה למטה (כדרך השמש המאירה), ובלילה עליית המקבל (על דרך הזכר המשפיע כל טוב לביתו).

====מכון====
" שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליית טללים רעים ועליית אגלים וחדרה של סופה [וסערה] ומערה של קיטור ודלתותיהן אש{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}". רקיע זה הוא מקור כל הדברים הרעים{{הערה|בהבא לקמן ראה לקו"ת לג' פרשיות ד"ה להבין עניין הברכות אות ח'.}}, כמו שכתוב "ובורא רע". דהיינו, הקב"ה בעצמותו הוא טוב בלבד{{הערה|כמאמר "לית שמאלה בהאי עתיקא", וגם בחינת הגבורה שבו ("[[בוצינא דקרדוניתא]]" אינה "רע"}}, אבל בשביל להעניש את הרשעים נדרשת גם בחינת "רע", ורקיע זה הוא המקור לו.

====ערבות====
"צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמותן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתידים להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}". ערבות {{הערה|בהבא לקמן ראה אוה"ת דברים ד"ה עניין כי עם ה' החסד עמ' א'תקצ"א, וש"נ.}} הוא הרקיע השביעי, החביב משאר הרקיעים כערך שבת לגבי ששת ימי המעשה{{הערה|זוהר שמות, תרומה קס"ה ב', ובמדרש רבה פרשת אמור ס"פ כ"ט.}}, ועיקר עניינו "גנזי חיים וגנזי שלום" עליהם לומדת הגמרא מהפסוק{{הערה|תהילים ל"ו י'.}} "כי עמך מקור חיים". מקור חיים הוא [[אור אין סוף]], והוא "מקור כל התענוגים ומקור כל החיים שנהנין הנשמות עמך בעצמותך"{{הערה|לקו"ת בשלח ד"ה ראו כי ה' נתן לכם את החיים.}}, ועניינו מבואר באריכות במקומות רבים בתורת החסידות.

==לקריאה נוספת==
*[[תלמוד בבלי]] [[מסכת חגיגה]], דף יב, עמוד ב
*[[הרמב"ם]], [[משנה תורה]] ספר המדע, הלכות יסודי התורה פרק ג'; [[מורה נבוכים]] חלק ב' פרק ל'
*[[אדמו"ר הצמח צדק]], [[ספר הליקוטים]] '''[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58826&pgnum=799 ערך רקיע]'''

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תורת החסידות]]