עריכת הדף "משתמש:ר.ז./מצוות מינוי מלך"

מצוות עשה היא למנות עלינו מלך מישראל, כפי שנאמר בספר דברים (יז, טו): "שום תשים עליך מלך...". המצווה דורשת ממני ישראל לבחור ולהמליך מלך, שיהיה בראשם, ינהל אותם וינהיג את האומה לפי רצונו, בתנאי שישמור על מצוות התורה ויעשה צדק.

שורש המצווה

מצוות מינוי מלך נובעת מהצורך לאחד את העם תחת מנהיג אחד, שמסוגל להוביל את האומה בתיאום עם רצון ה'. הדבר חשוב גם מהיבט של שלום סדר הציבורי ומניעת כאוס שנגרם ממספר מנהיגים המתחרים ביניהם. כבר בסיפור ספר שופטים אנו רואים את התוצאות השליליות של תקופה בה לא היה מלך: "היה איש הישר בעיניו יעשה". מינוי מלך מישראל מבטיח לא רק סדר וביטחון אלא גם עמידה על מצוות ה' והכוונה המוסרית של העם.

מדיני המצווה

לפי ההלכה, מינוי המלך חייב להיות בהסכמת בית דין של שבעים זקנים, ולפני שנכנס לתוקף, יש לקבל את אישורו של נביא, כפי שנעשה עם דוד המלך, ששימש כמודל לדורות. אסור למנות אישה למלכה, כפי שנאמר "מלך ולא מלכה". המינוי כולל משיחה בשמן המשחה, וזהו מעין טקס המקדש את המלך ונותן לו סמכות למלוך על ישראל.

המלך שזכה במלכות הוא הבעל זכויות על ממלכתו ויורשיו. זכויות אלה מועברות לבניו וזרעו, ובן הגדול זוכה למלוך אחריו, אם כי יש לשמור על עקרונות דתיים ומוסריים בתהליך הירושה. כל מי שאין בו יראת שמיים או אינו צדיק, לא ראוי להיבחר למלך, גם אם חכמתו רבה.

למלך יש סמכויות נרחבות: הוא יכול להטיל מורא על העם, לקבוע חוקים, ולפעול גם ללא עדויות ברורות. הוא יכול אפילו לדון את העם כפי מה שהוא מוצא לנכון, כל עוד לא יפגע במצוות התורה. מאידך, המלך חייב לשמור על כבודו, ואין להעליב אותו או להתנהג אליו בבוז. כל מי שממרה את פיו או מפר את צווי המלך, נמצא באחריותו של המלך וניתן להעניש אותו בהתאם.

המצווה בזמן הזה

המצווה נוהגת בזמן שישראל שוכנים בארץ ישראל, ובזמן שיש סנהדרין ועם סמיכה. עם זאת, בימינו, כאשר אין סמיכה ואין מלכות כמשמעותה ההיסטורית, מצוות מינוי המלך מתבטלת למעשה, אך עדיין יש לשאוף למנוע שלטון שאינו תואם את עקרונות התורה.

על פי החסידות

כפי שנאמר בספרי החסידות, מינוי מלך מישראל הוא לא רק פעולה של מינוי מנהיג פוליטי, אלא יש לו ערך רוחני עמוק. המלך מייצג את הביטול המוחלט לה' ולתורה, ובזכות הביטול הזה, העם ישראל מתבטל אליו ומקבל ממנו את הכוונה האלוקית. עבודה זו אינה מתאימה רק לתלמידי חכמים שמבינים את התורה בצורה מושלמת, אלא גם לאותם שנדרשים למלך כדי שינהיג אותם וימדר אותם.

הביטול לה' דרך המלך נעשה באופן עמוק כל כך, עד שהמלך עצמו לא מרגיש עצמו כישות נפרדת מהאל. כל הממלכה תחת שלטונו חייבת להתבטל אליו, ובאמצעותו מתקיימת הזיקה בין ישראל לה' אלוקיהם.



You said:
נא לעזור לי לכתוב את שני הטעמים למינוי מלך המתוכן דלקמן: 
ChatGPT said:
בכבוד! הנה שני הטעמים למינוי מלך כפי שכתובים בתוכן הבא:

הטעם הראשון - צורך להנהגת העם ויציבות המדינה:

הטעם הראשון במינוי המלך הוא הצורך בהנהגה יציבה וסדר בממלכה. כל עם זקוק למנהיג אחד שיהיה אחראי להנהיגו ולסדר את ענייניו. ללא מלך, העם עלול להיות מפולג ומבולבל, עם כל אחד פועל לפי רצונו האישי, דבר שיכול להוביל לבעיה של חוסר יציבות. המלך, בהיותו שליט אחד, נותן לעם סדר, כיוון ואחדות. בזכותו העם מתפקד בצורה מסודרת ויכולים לעמוד מול אויבים חיצוניים, כמו גם להשליט סדר פנימי.

המלך אחראי לדאוג למוסר ולצדק בממלכה, להבטיח שהצדק ייצא לאור ושהחוקים יתקיימו. הוא זה שמנהל את ענייני העם על פי רצון ה', ומבטיח שכל פעולה בממלכה תהיה מתואמת לעקרונות התורה והצדק.

הטעם השני - ביטול היש והקשר הרוחני לה':

הטעם השני למינוי המלך נוגע לביטול היש. המלך, בהיותו דמות נעלה ומרוממת, מייצג את הכניעה המוחלטת לה' ולתורתו. כאשר העם מקבל את המלך ומקבל את מרותו, הם למעשה מתבטלים בפניו ובפני רצון ה', דבר שמאפשר להם להיות כלי לקבלת אור אלוקי. הביטול הזה, שנעשה דרך המלך, לא רק שמסייע לאדם להישאר צמוד לאל, אלא גם מוודא שההנהגה והמערכת הפוליטית יהיו בהכוונה רוחנית.

המלך עצמו מהווה מודל לביטול זה, מאחר שהוא מתפקד לא מתוך רצונו הפרטי אלא מתוך רצון לשרת את ה'. ברגע שהעם מבטל את ישותו האישית ומתחבר למלך שמייצג את התורה והצדק, הוא מוצא את עצמו ממוקם במקום רוחני גבוה שמחבר אותו עם ה' באופן מעשי.