עריכת הדף "ליקוטי אמרים - פרק מ"ו"

{{תניא}}
'''פרק מ"ו''' שבספר התניא מבאר כיצד לעורר את האהבה המסותרת בלב כל יהודי לה', על הדרך של "כמים הפנים לפנים" - בהתבוננות של אהבת ה' את עמו ישראל.
==מבוא לפרק==
הפרק מבוסס על הכלל הידוע של כמיפ הפני לפנים, ועל פי משל, אותו מצטט [[אדמו"ר הזקן]]:

:::''"אם [[מלך]] גדול ורב מראה [[אהבה|אהבתו]] הגדולה והעצומה לאיש הדיוט ונבזה ושפל אנשים ומנוול המוטל באשפה, ויורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו יחדיו, ומקימו ומרימו מאשפתו, ומכניסו להיכלו היכל המלך חדר לפנים מחדר, מקום שאין כל עבד ושר נכנס לשם, ומתייחד עמו שם ביחוד וקירוב אמיתי וחיבוק ונישוק, ואתדבקות [[רוח]]א ברוחא בכל לב ונפש - על אחת כמה וכמה שתתעורר ממילא האהבה כפולה ומכופלת בלב ההדיוט ושפל אנשים הזה אל [[נפש]] המלך, בהתקשרות הנפש ממש מלב ונפש, מעומקא ד[[לב|ליבא]] לאין קץ. ואף אם ליבו כלב האבן המס ימס והיה למים, ותשתפך נפשו כמים בכלות הנפש ממש לאהבת המלך".

על פי משל זה, מבאר אדה"ז כי הקרבה של הקב"ה לעם ישראל היא הרבה יותר מכך, ולכן גם האהבה שהיא כמיפ הפנים לפנים צריכה להיות בהתאם.

==גוף הפרק==
{{פרק תניא|פרק=מו|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק מ"ו}}}}

==סיכום הפרק==
כדי לעורר את האהבה לה' על האדם להתבונן באהבה שה' אוהב אותנו, שכולם בטלים אליו יתברך בביטול גמור ממש, והוא הניח את כל הברואים עליונים ותחתונים, ובחר בעמו ישראל לקרבם אליו בקדושתו ממש שהיא "סובב כל עלמין" בדרגה שאין יכול להתלבש בעולם, ובקדושת המצוות כל יהודי ויהודי עולה לדרגה נפלאה זו, למרות שלפעמים הוא לא מרגיש בכך, מפני נפשו המגושמת.

ענין זה מבואר בפסוק "ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך", למרות שהאדם הוא בער ואינו מרגיש את היחוד שבנשפוף למרות זאת הדבקות והיחוד בבורא על ידי קיום המצוות הינה קדושה עליונה ועצומה.

==צילום הפרק==
==מושגים יסודיים בפרק==

{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק מ"ה|פרק מ"ה]]|הבא=[[תניא - פרק מ"ז|פרק מ"ז]]}}

[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]