עריכת הדף "ואתה תצווה (תוכן מאמר)"

המאמר 'ואתה תצוה' תשמ"א -  מיוסד על המאמר של [[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|אדמו"ר הריי"צ]] '[[וקבל היהודים]]' שנאמר בשנת [[תרפ"ז]], בזמן המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, תקופה קצרה לפני מאסרו הידוע.

במאמר זה מדובר אודות מהות תפקידו של [[משה רבינו]] בדורו וכמו כן של נשיאי ישראל שבכל דור שהם ה'משה רבינו' שבכל דור - לעורר את ההתקשרות של היהודים עם הקב"ה, על ידי שהוא מעורר את [[עצם הנשמה]] שלהם.

==תוכן המאמר==
{{להשלים}}

===סעיף א'===
"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד". על פסוק זה יש ארבע שאלות: 
'''א.''' בכל המצוות נאמר '''"צו את בני ישראל"''' ולמה כאן נאמר "ואתה תצוה את [[בני ישראל]]". 

'''ב.''' מדוע נאמר '''"ויקחו אליך "''' שיביאו את השמן ל[[משה]], הרי העלאת הנרות הייתה על ידי [[אהרן]]?

'''ג.''' מדוע נאמר '''"למאור"''' ולא "להאיר"? 

'''ד.''' למה בפסוק '''"ואתה תצווה"''' נאמר "להעלות נר תמיד"; ובפסוק שלאחריו נאמר "מערב עד בוקר"?
===סעיף ב'===
על השאלה הראשונה (מדוע נאמר "ואתה תצוה"), עונה [[אדמו"ר הריי"צ]], ש'ציווי' הוא מלשון 'צוותא וחיבור'. [[משה]] מקשר ומחבר את [[בני ישראל]] ל[[הקב"ה]]. ועל ידי ש[[משה]] מחבר את [[בני ישראל]] ל[[הקב"ה]], 

[[משה]] עצמו מתעלה לדרגה גבוהה יותר, ולכן ממשיך הכתוב '''"ויקחו אליך"''' (למשה), כי על ידי ש[[משה]] מחבר ומקשר את [[בני ישראל]] ל[[הקב"ה]]  [[ישראל]] מוסיפים בו תוספת אור וגילוי אלוקי (בכך מתורצת השאלה השנייה).

===סעיף ג'===
כדי לבאר כיצד [[משה]] מקשר ומחבר את [[ישראל]] ל[[הקב"ה]], מבאר [[אדמו"ר הריי"צ]] מדוע [[משה רבינו]] נקרא '[[רעיא מהימנא]]', ומביא שני פירושים בזה: 

א) כפשוטו ש[[משה רבינו]] הוא הרועה הנאמן של [[ישראל]]. 

ב) "[[רעיא מהימנא]]" -'רועה האמונה'. [[משה]] 'זן' ומפרנס את [[ישראל]] באמונה ב[[הקב"ה]]. אמנם כל [[ישראל]] הם "מאמינים בני מאמינים", אך האמונה יכולה להיות באופן '[[מקיף]]'. ו[[משה]] מחדיר את האמונה בפנימיות.


'''וממשיך''': ש"אתפשטותי' דמשה בכל דרא ודרא". בכל דור יש צדיק, שמחדיר את ה[[אמונה]] בפנימיות. וכמו [[מרדכי היהודי]], עליו נאמר במדרש: '''"מרדכי בדורו כמשה בדורו"''', שבזמן הגזרות הקשות הקהיל קהילות ברבים, וחיזק את אמונתם של [[ישראל]]. 

כאן עובר [[אדמו"ר הריי"צ]] לבאר את המילים '''"כתית למאור"'''. ומבאר, שבזמן ה[[גלות]], כל אחד שבור ומדוכא "כתית", 

ועל ידי זה ניתן להגיע ל"מאור" - [[עצם הנשמה]] ועל כך שואל הרבי: שני עניינים אלו המבוארים במאמר - חיזוק האמונה הנעשה על ידי [[משה]] (ואתפשטותא דילי'), ו"כתית למאור", לכאורה אין ביניהם קשר,

ומדוע [[אדמו"ר הריי"צ]] מחבר ביניהם?

===סעיף ד'===
ומנסה ליישב:

מאמרו של [[אדמו"ר הריי"צ]] פותח בפסוק '''"וקבל היהודים את אשר החלו לעשות"''' ומבאר ב[[מאמר]], שב[[פורים]] היהודים קבלו על עצמם את מה שהותחל לפני כן. בפורים קבלו עליהם היהודים את התורה שנתנה במתן תורה. 

וכותב, שזהו דבר פלא:
ב[[מתן תורה]] היה גילוי אלוקות באופן הנעלה ביותר, ואילו בימי [[אחשוורוש]], שרר העלם והסתר וחושך רוחני גמור. ובכל זאת, ב[[מתן תורה]], הייתה רק ההתחלה, ודווקא בימי [[אחשוורוש]], היה גמר [[קבלת התורה]]? 

'''התשובה היא''': שבזמן [[אחשוורוש]] זכו [[בני ישראל]] ל[[מסירות נפש]]. ולכן זכו לגמר [[קבלת התורה]]. ניתן לומר, שבהמשך לזה, מביא [[אדמו"ר הריי"צ]] את הסברו ב"כתית למאור". 

כי לכאורה עדיין דרוש ביאור: כיצד באמת ייתכן, שדווקא כשישראל היו בשפל המדרגה, זכו להגיע ל[[מסירות נפש]]?


על כך מביא [[אדמו"ר הריי"צ]] את הביאור ב'''"כתית למאור"''', שכשנמצאים במצב של קושי, מגיעים ל"מאוֹר"  [[עצם הנשמה]], וכשמתגלה [[עצם הנשמה]] - יהודי מוסר את נפשו. 

אך מכך ש[[אדמו"ר הריי"צ]] כותב את הביאור כהמשך לביאור ב"ואתה תצווה" משמע שביאור זה לא נועד רק כדי להסביר את מה שהיה ב[[פורים]], אלא שהעניינים של '''"ואתה תצווה"''' ו'''"כתית למאור"''' קשורים אחד בשני.
אם כן יש להבין, מהו הקשר בין "כתית למאור" ל'רעיא מהימנא'.
===סעיף ה'===
כדי להבין את הקשר בין 'רעיא מהימנא' ו"כתית למאור" יש לבאר תחילה מהיכן נובעת האמונה החזקה של [[ישראל]]. ומצינו בזה שני הסברים: '''א)''' כיוון ש"מזלייהו חזי" '''ב)''' כיוון שעצם הנשמה ("מאור") קשורה בהתקשרות עצמית לאלוקות.

האמונה שמצד המזל היא באופן '[[מקיף]]'; והאמונה שמצד [[עצם הנשמה]] חודרת באדם בפנימיות כי היא מהותו האמיתית של האדם.

וזה הקשר בין 'רעיא מהימנא' ו"כתית למאור": תפקידו של ''''רעיא מהימנא'''' הוא לזון ולפרנס את ה[[אמונה]] שלא תהיה באופן [[מקיף]] אלא תחדור ב[[פנימיות]]. ולכן [[רעיא מהימנא]] מגלה את ה[[אמונה]] שמצד [[עצם הנשמה]] "מאור". 

ומה שנאמר בכתוב "כתית למאור" כי "כתית" מביא ל[[מסירות נפש]]. וזהו הביטוי החזק ביותר של ה[[אמונה]] מצד [[עצם הנשמה]].
===סעיף ו'===
בסעיף זה מוסבר מדוע ה"מאור" מתבטא על ידי [[מסירות נפש]]:

ה[[אמונה]] הבאה מצד ראיית המזל, למרות ש'ראיה' מביאה לוודאות מוחלטת, הרי בכל זאת, מציאותו שלו והדבר שהוא רואה הם שני דברים. ולכן הוא לא מוכרח למסור את הנפש. 

אולם, מצד ה[[אמונה]] הנובעת מ[[עצם הנשמה]], לא קיימת כלל אפשרות אחרת. זו כל מציאותו שהוא ו[[אלוקות]] 'כולא חד'.

לכן - [[מסירות נפש]] היא ביטוי של ההתקשרות העצמית. על ידי ש[[יהודי]] מוסר את נפשו, הוא מראה שאינו יכול להיות 'נפרד' מ[[אלוקות]].

לפי זה מבואר עוד עניין במאמר דתרפ"ז:

[[אדמו"ר הריי"צ]] מתחיל לבאר שרועי ישראל ממשיכים את דרכו של [[משה]], ומסיים שהם פעלו דבר שונה מ[[משה רבינו]]. [[מש]]ה פעל שה[[אמונה]] תחדור ב[[דעת]], 

ואילו רועי ישראל שלאחריו, וכמו מרדכי בדורו, פעלו לעורר את העם ל[[מסירות נפש]].

ולכאורה מדוע [[אדמו"ר הריי"צ]] פותח בעניין אחד ומסיים בעניין אחר?

'''והביאור הוא:''' שעיקר פעולת [[רעיא מהימנא]] היא לרעות את ה[[אמונה]] עצמה, על ידי גילוי [[עצם הנשמה]]. ואת זה עשה [[משה]], וממשיכים לעשות כל רועי ישראל שבכל דור ודור. וזו הנקודה העיקרית. 

מה ש[[משה]] ממשיך את ה[[אמונה]] ב[[דעת]], זה תוצאה מגילוי [[עצם הנשמה]], שעל ידה [[יהודי]] יכול להתחבר ולהרגיש ענייני [[אלוקות]].

בימי מרדכי התגלתה תוצאה נוספת שנובעת מה[[אמונה]] של [[עצם הנשמה]]. בימי מרדכי היה צורך ב[[מסירות נפש]] בפועל, ולכן המשכת ה[[אמונה]] התבטאה גם בהתעוררות של [[מסירות נפש]].

והסיבה ש[[אדמו"ר הריי"צ]] מדגיש את התוצאה שנתגלתה בימי מרדכי היא, כי התעוררות כח ה[[מסירות נפש]] היא הביטוי העיקרי של ה[[אמונה]] וההתקשרות עצמית של [[עצם הנשמה]].
===סעיף ז'===
שני העניינים שגילו [[משה]] ו[[מרדכי]] – '[[דעת]]' ו'[[מסירות נפש]]' – פעלו באופן גלוי על כל דורם:

דורו של [[משה]] היה '''"דור דעה"''', ודורו של [[מרדכי]] היה '''"דור המסירות נפש"'''. על כך כותב הרבי-  שבזה פסק בעל המאמר גם על עצמו, שגם השפעתו חודרת ותחדור על כל הדור, ובגלוי.
===סעיף ח'===
על הפסוק '''"ואתה תצוה"''', מבאר [[אדמו"ר הריי"צ]] ש[[משה]] רועה ומפרנס את ה[[אמונה]].

בהמשך לזה כותב, שגם '''"אתפשטותא דמשה"''' שבכל דור מחזקים את ה[[אמונה]], וכמו [[מרדכי]] בדורו. ואחרי שמסיים לבאר את פעולת רועי ישראל שבכל דור, מבאר את המשך הכתוב '''"כתית למאור"''' (כפי שהוסבר לעיל).

הסיבה ש[[אדמו"ר הריי"צ]] מפסיק בין '''"ואתה תצוה"''' ל'''"כתית למאור"''' עם הסברת עניינם של שאר רועי ישראל היא מכיוון שה'''"כתית למאור"''' נפעל בעיקר על ידי רועי ישראל שאחרי [[משה]]. 

אך לכאורה אם כן  איך זה מתאים עם פשטות הפסוק שעוסק ב[[משה]]?

הביאור הוא, שגם פעולת רועי ישראל שאחרי [[משה]], נעשית מכוחו של [[משה]].

אך עדיין לשון הפסוק אינו מובן. לפי האמור, המילים '''"כתית למאור"''' מהוות המשך ל'''"ואתה תצוה את בני ישראל"''', אולם, בפסוק, המילים '''"כתית למאור"''' אינן מופיעות בהמשך למילים '''"ואתה תצוה את בני ישראל"''', אלא רק אחרי המילים '''"ויקחו אליך שמן זית זך"'''. 

ויוצא, שהמילים '''"כתית למאור"''' שייכות לתוספת האור ש[[ישראל]] מוסיפים ב[[משה רבינו]]. ויש להבין מהי השייכות בין שני העניינים הללו.

מכח שאלה זו, יבאר מהלך חדש בסעיף הבא.
===סעיף ט'===
הפסוק '''"וקבל היהודים את אשר החלו לעשות"''' עוסק בפשטות בזמן שאחרי ה[[נס]] של [[פורים]] לפי זה יש לומר שגם ההתעוררות ו[[קבלת התורה]] מחדש היו (גם) אחרי ה[[נס]] ויוצא שהיו שתי קבלות,  

האחת בזמן הגזרה כמפורש במאמר וקבלה נוספת שהייתה לאחר הנס,

גם ב"כתית למאור" קיימים שני זמנים (ומצבים):

א) כשיש גזירות על קיום ה[[תורה ומצוות]] (כמו בזמן גזרת המן ובזמן אמירת ה[[מאמר]] ד[[תרפ"ז]]) ויהודים עומדים בתוקף וב[[מסירות נפש]] בזה מתגלה ה'''"מאור"''' ש[[בנשמה]];

ב) גם כש[[ישראל]] נמצאים במצב של הרחבה בגשמיות וברוחניות אלא שנמצאים ב[[גלות]] והם שבורים מעצם ההימצאות ב[[גלות]] גם זה נקרא "כתית (המביא) למאור"

'''"כתית"''' זה ייתכן גם אם [[יהודי]] חש גילוי כפי שהיה ב[[בית המקדש]] כי עדיין חסר לו את גילוי עצמות הבורא. לכן 'חולה' בגימטרייה מ"ט כי גם אם משיג [[מ"ט שערי בינה]] הוא חולה מכך שחסר לו את גילוי [[שער הנו"ן]] עצמות הבורא. וכפי שהיה אומר [[רבינו הזקן]]: '''"איך וויל זע גאר ניסט איך וויל ניט דאיין גן עדן איך וויל ניט דאיין עולם הבא . . איך וויל מער ניט אז דיך אליין"'''.

ותחושת '''"כתית"''' מהעדר גילוי ה[[אלוקות]] בזמן ה[[גלות]] נובעת מההתקשרות עצמית של [[עצם הנשמה]] (ולכן זה שובר את כל מציאותו) וכך היא מגלה את ה"[[מאור]]".