עריכת הדף "מגילת איכה"

[[קובץ:מגילת איכה.jpg|ממוזער|העמוד הראשון במגילת איכה שנכתבה בכשרות על קלף ובדיו]]
'''מגילת איכה''' (נקראת גם '''קינות'''<ref>בבא בתרא יד, ב. ועוד.</ref>) היא מגילה שנכתבה על ידי [[ירמיהו]] ה[[נביא]]{{הערה|ראה גיטין נח, א. תענית כב, ב. תוספתא תענית ב, י. איכה רבתי א, נג. ועוד}} לפני [[חורבן בית המקדש הראשון]], כקינה על [[חורבן בית המקדש]] וה[[גלות]], ונכללת בין ספרי ה[[כתובים]] ב[[תנ"ך]]. הספר מכיל קינות על מצבם הנורא של [[ירושלים]] ושל [[עם ישראל]] במצור ערב החורבן ולאחר החורבן, כאשר הקינות מסתיימות בתקווה לנחמה לעם ישראל ולנקמה באויבים. נהוג לקרוא במגילה זו בליל וביום [[תשעה באב]].

== כתיבתה ==
ב[[ספר ירמיה]] מתואר ציווי ה' לירמיה בשנה הרביעית למלכותו של [[יהויקים]] - בהמשך לנבואותיו לעם ישראל לשוב בתשובה מעוונותיהם, ואזהרתו מפני החורבן אם לא ישובו, נבואות שעד אז לא הועילו:
{{ציטוט|תוכן=קַח לְךָ מְגִלַּת סֵפֶר וְכָתַבְתָּ אֵלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה וְעַל כָּל הַגּוֹיִם מִיּוֹם דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ מִימֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה: אוּלַי יִשְׁמְעוּ בֵּית יְהוּדָה אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם לְמַעַן יָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְסָלַחְתִּי לַעֲוֺנָם וּלְחַטָּאתָם:|מקור=ירמיהו לו, ב-ג}}
[[חז"ל]] מבארים שמגילה זו היתה מגילת איכה<ref>מועד קטן כו, א. הובא ברש"י ומפרשים נוספים בירמיהו שם, וכן ברש"י ריש איכה.</ref>. ירמיהו הקריא את המגילה בעודו כלוא לתלמידו [[ברוך בן נריה]], שהקריא אותה ליהודים נוספים ב[[בית המקדש]]. לאחר מכן התבקש ברוך לקרוא את המגילה לשרי המלך, שהתרגשו מאוד, ואחד מהם העביר את תוכנה למלך יהויקים. כאשר שמע יהויקים את הקריאה קרע את המגילה ושרפה באח. יום קריעת המגילה נכלל בימי ה[[תענית]] הנזכרים ב[[שולחן ערוך]]<ref>אורח חיים סימן תקפ סעיף ב (בכ"ח בכסלו; וראה במגן אברהם שם ס"ק ה גירסאות נוספות לתאריך המאורע).</ref>.

לאחר קריעת המגילה הכתיב ירמיהו מחדש את המגילה לברוך, "וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה"{{הערה|ירמיהו שם, לב.}}. חז"ל מבארים שהתוספת היא הקינה "אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי" (איכה פרק ג), הכוללת שלש פסוקי קינות בכל אחת מאותיות ה[[אל"ף בי"ת]], כנגד שלושת הקינות באותיות האל"ף בית שבפרקים האחרים{{הערה|רש"י ריש איכה, מאיכה רבה פתיחתא כח (וראה שם דעה נוספת).}}.

אמנם, לפי אחת הדעות בחז"ל, המגילה המתוארת בירמיהו היתה מגילת תוכחה, ולא מגילת איכה הכוללת קינות. לדעה זו איכה נכתבה רק אחרי החורבן<ref>איכה רבה א, א. אבן עזרא ריש איכה.</ref>.

== קריאתה ==
נהוג לקרוא מגילה זו בליל [[תשעה באב]] אחרי [[תפילת ערבית]] בציבור{{הערה|שו"ע אורח חיים סימן תקנט סעיף ב. וראה רמ"א שם סעיף א.}}, ונהוג לקראה גם ביום תשעה באב אחר אמירת ה[[קינות לתשעה באב|קינות]]<ref>מגן אברהם ריש סימן תקנט. וראה היום יום ט' באב.</ref>. המקור הראשון לקריאת המגילה בתשעה באב מופיע במסכת סופרים{{הערה|יד, ג; יח, ד}}, ובתלמוד ירושלמי{{הערה|שבת עט, א}} מובא על אמוראים שנהגו לקרוא בה בתשעה באב.

==בחסידות==
בחסידות מוסבר{{הערה|1=רשימות ה[[צמח צדק]] לאיכה ([http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=31665&st=&pgnum=305&hilite= אור התורה נ"ך ח"ב, א' לד ואילך.]). [https://drive.google.com/file/d/1C-_CN7-shqCcnuBYGnpHzYgmWkq3aGqd/view סה"מ מלוקט א' ע' קיט]. ד"ה ציון במשפט תשל"ד. שיחת ש"פ פנחס תשמ"ח ס"ג. ש"פ דברים תשמ"ט הערה 68.}} שכשם שכל הקללות שבתורה יהפכו לברכות, גם לפסוקי מגילת איכה המכילים צרות קשות יש פירוש פנימי חיובי{{הערה|1=וראה [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=4629&hilite=d4209898-4019-4f13-b2bd-9f975f478b51&st=%D7%AA%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%95%D7%9F&pgnum=378 שיחת ש"פ דברים תשמ"א], שכבר בפרקי אבות מצינו מעין זה.}}.

בין הפסוקים המבוארים לחיוב בחסידות:

*'''"איכה ישבה בדד העיר רבתי עם הייתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות הייתה למס{{הערה|א, א}}"''' - עם ישראל ירד לגלות שאז הקב"ה אינו בגילוי וזהו מצב של "כאלמנה". ולכן נקראים אז בני ישראל בלשון "עם" - אשר לשון זה מורה על הפירוד מהקב"ה, ויש ריבוי והתחלקות, ובאופן ש[[דעת עליון]] ו[[דעת תחתון]] מחולקים אחד מהשני - "רבתי" (מלשון ריבוי),ובגלות זה מתעסקים בני ישראל עם שבעים אומות - "בגויים", וגם כח ההתנשאות והתוקף "שרתי" הוא "המדינות". וכך גם בספירת המלכות הנקראת "עיר", שעל ידי ירידתה לעולמות [[בי"ע]] (שהם ה"מדינות"), היא "בדד", כלומר שאינה מתייחדת עם הספירות שלמעלה ממנה, והיא "הייתה כאלמנה", שהנשמות אינם עולים להתכלל בה, והיא יורדת לשלוט על ע' שרים ("רבתי בגויים").{{ש}}אמנם, התכלית של כל זה הוא להגיע לעליה: דווקא על ידי הירידה בגלות מגיעים לעבודה של: "הייתה למס" - שהיא העבודה של [[קבלת עול]], ולעבודת ה[[תשובה]], וזהו עניין "רבתי" - עם יו"ד בסוף - כלומר שלמרות שעם ישראל רבים ובהתחלקות, יש להם את היו"ד שזהו ה[[ביטול]] לה', ואז נעשה [[בנין המלכות]] "שרתי" אותיות [[תשרי]] - שבחודש זה נעשה בניין המלכות, ועל ידי זה "הייתה כאלמנה" המורה על גילוי שורש [[ב"ן]] - ה[[מקבל]], ששרשו למעלה משרש [[מ"ה]] - משפיע, ואז יתגלה בחינת "בדד" המורה על גילוי נעלה של הקב"ה שלמעלה מ[[סדר ההשתלשלות]] ולמעלה אף מ[[עשר ספירות הגנוזות]], שזהו הגילוי של בחינת [[יחיד]]. וגילוי שמתבטא באות א' של "איכה", נמשך באופן של התיישבות "ישבה" על ידי שמתגלה בעשר ספירות של עולם האצילות המתבטאים באות י' של המילה "איכה", ולאחר מכן ב"כה" המורה על ספירת המלכות כפי שיורדת לבי"ע.{{ש}}דבר זה, שמירידה כל כך גדולה מגיעים לעליה גדולה הוא דבר שלמעלה מטעם ודעת ולכן אומר זאת הנביא בלשון של תמיהה: "איכה?". ולכן כתוב: "'''כ'''אלמנה", שאין הכוונה לאלמנה ממש, אלא להסתר פנים חיצוני שכל מטרתו העלייה שבאה לאחר מכן{{הערה|אור התורה שם. ושם ע' א'מ ואילך. סה"מ מלוקט שם}}.{{ש}}עוד מוסבר, שראשי התיבות: "'''א'''יכה '''י'''שבה '''ב'''דד '''ה'''עיר" הוא איבה, לרמז על סיבת חורבן בית שני - שנאת חינם{{הערה|אוה"ת שם ע' א'מ. וראה לקוטי שיחות חלק לד דברים ב סעיף ו.}}.

*'''בכה תבכה בלילה דמעתה על לחייה אין מנחם לה'''{{הערה|א, ב}}: בכיה מרוב עוצם הגילוי שמאיר אפילו בלילה, על ידי זה שבחינת 'אין' מנחם לה.
*'''גלתה יהודה מעני ומרב עבדה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח כל רדפיה השיגוה בין המצרים'''{{הערה|א, ג}}: 'גלתה יהודה' - מלשון גילוי, שלעתיד לבוא תתגלה [[מעשה|מעלת]] [[יהודה]] שדרגתו למעלה מ[[יוסף הצדיק|יוסף]], וזהו על ידי 'מעוני' עבודת ה[[אתכפייא]], ועל ידי ההתבוננות בכך שכל העולמות הם כטיפה מן הים לגבי הקב"ה - שזהו העניין של "בין המצרים", על ידי זה מגיעים אל הדרגא העליונה של "מן המיצר"{{הערה|תהלים קיח, ה}} שזוהי הדרגה ש[[לית מחשבה תפיסא ביה|אין בה תפיסה והבנה]], הקשורה עם המרחב האמיתי "מרחב י-ה"{{הערה|תהלים שם}}, והכוונה ב"כל רודפיה" היא לאמת של ה' שהקב"ה רוף אחר עם ישראל, ש"יותר מעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק"{{הערה|אור התורה שם ע' א, לו. [[לקוטי שיחות]] [https://drive.google.com/file/d/1LY4uZIhDJ5zKsZjorcx1xF6BWgrAm-GX/view חלק ל"ח ע' 124 ואילך]}}.
*'''"לוא עליכם כל עוברי דרך, הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי אשר הוגה ה' ביום חרון אפו{{הערה|א, יב}}"''' - יש שני פירושים מיהם העוברי דרך: א. הרשעים שבגיהנום שהעבירו דרכי ה', אך צער השכינה גדול מצערם. ב. הצדיקים שעולים מ[[גן עדן]] התחתון לגן עדן העליון ואין הם מצטערים בצער הגלות, היות שהשגתם מבחינת [[אריך אנפין]] ו[[זעיר אנפין]] שלמעלה מה[[שכינה]] שהיא ספירת המלכות של עולם האצילות - כפי שיורדת לעולמות [[בי"ע]], ואומרים להם שלמרות זאת ישתתפו בצער השכינה{{הערה|אור התורה שם א'לט ואילך}}.
*'''איכה יעיב באפו ה' את בת ציון'''<ref>ב, א.</ref>: כשם שישנה בחינה של [[עב]] ו[[ענן]] ב[[קליפה]], שענינה העלם והסתר, כך ישנה בחינה כזו בקדושה, וכפי שמצינו בהקמת [[המשכן]] "ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן"<ref>פקודי מ, לה.</ref>. לגילוי נעלה זה של העב בקדושה מגיעים על ידי בירור העב בקליפה, ולכן בגאולה נאמר "מי אלה כעב תעופינה". לכן גם נקרא עם ישראל בפסוק זה בשם "בת ציון", שהוא שם המורה על חיבתם הגדולה של ישראל שתתגלה בגאולה{{הערה|אור התורה נ"ך ח"ב ע' א'ע ואילך. ד"ה ציון במשפט תשל"ד.}}.

==קישורים חיצוניים==
*'''[https://77012.blogspot.com/2023/07/blog-post_90.html מגילת 'איכה': ביאור מרתק של 'רשימות' הרבי ה'צמח צדק']''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}}
*'''[https://77012.blogspot.com/2024/07/blog-post_6.html איכה ישבה בדד: מאמר חסידות של הרבי לתשעה באב]''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}}

{{בין המצרים}}
{{ספרי התנ"ך}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תנ"ך]]
[[קטגוריה:בין המצרים]]