עריכת הדף "מרכז לעניני חינוך"

[[תמונה:מרכז לעניני חינוך.jpg|left|thumb|250px|לוגו המרכז]]
'''מרכז לעניני חינוך''' (מכונה בקיצור '''מל"ח''') הינו הגוף האחראי על כל פעילות [[הפצת המעיינות]] של [[חסידות חב"ד]], ומרכז את [[מפעל השליחות]] העולמי. 

השביעי - משיחיות בדור השביעי של חב"ד 

יצחק קראוס. סדרת יהדות כאן ועכשיו, הוצאת ידיעות ספרים, 235 עמ', 88 שקלים 

שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה. 

כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש). 

הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי. 

ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת. 

לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים. 

קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית. 

זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה. 

שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים. 
 
 
==ייסוד המרכז==

המרכז הוקם ב[[חודש תמוז]] שנת [[תש"א]] על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]] במטרה לרכז את פעילות ה[[חינוך]] וה[[יהדות]] ב[[ארצות הברית]]{{הערה|במקביל ל[[מחנה ישראל]] שמטרתו הייתה לאחד את כלל [[יהודי]] ה[[עולם]] והוצאת הספרים [[קה"ת]].}}.

בראש המרכז הועמד חתנו, [[כ"ק אדמו"ר שליט"א]], שהגיע [[כ"ח סיוון תש"א|באותה העת]] ל[[ארצות הברית]]; כמנהל המרכז מונה עוזרו של הרבי שליט"א, הרב [[חיים מרדכי אייזיק חודקוב]], וכמזכיר מונה הד"ר [[ניסן מינדל]]; כמשרד המל"ח נקבע [[גן עדן העליון|חדר]] ב[[מפת הקומה הראשונה|קומה הראשונה]] של [[770|770 איסטרען פארקווי]], (לאחר מספר חודשים בהם התגורר [[הרבי]] במקום), לימים הפך החדר לחדרו האישי של הרבי, כאשר משרדי המל"ח מועתקים לחדר המזכירות{{הערה|לאחר כעשרים שנה עברו משרדי המל"ח לחדרו של הרב [[חודקוב]] בקצה השני של [[770]].}}.

בין עובדי משרד המרכז בימי הבראשית נמנו גם הרב [[אברהם פריז]] והרב [[מאיר ליבר קלר]].

תוך זמן קצר נפתחו למרכז עשרות סניפים בכל רחבי [[ארצות הברית]], בערים המרכזיות ובערי השדה; אנשי המרכז פתחו בנוסף לסניף המרכזי גם בתי ספר של [[בית רבקה]] ו[[בית שרה]], [[מסיבות שבת]] ו[[של"ה]] והפיצו את חוברות ועלוני המרכז{{הערה|במקומות מסוימים שימש נציג המל"ח גם כנציג [[מרכז הישיבות תומכי תמימים ליבואוויטש]] וניהל סניף של [[אחי תמימים]] במקום.}}.

בהמשך התרחבה פעילות המרכז לשאר חלקי העולם; סניפים נפתחו ב[[פוקינג]] - על-ידי הרב [[דוד ברוומן]]; ב[[קנדה]] - על ידי הרב [[יצחק הנדל]], כשבראש המרכז עומדים הרב [[משה אליהו גרליצקי]] והרב [[מנחם זאב גרינגלאס]], ובפועל משתתפים בניהולו גם הרב [[יוסף ראדאל]]; ב[[אנגליה]]{{הערה|בחודש [[חשוון]] [[תש"ט]].}} - על ידי הרב [[ירחמיאל בנימינסון]]{{הערה|בסיוע ד"ר [[הלל זיידמן]] ובפיקוח הרב [[שניאור זלמן גוראריה]] - [[זכרון הרש"ז גוראריה]] סי' רכ"ד}}; ב[[ארץ הקודש]]{{הערה|בחודש [[אייר]] [[תש"ט]].}} - על ידי הרב [[אברהם פריז]] וב[[מרוקו]]{{הערה|בשנת [[שי"ת]].}} - על ידי הרב [[מיכאל ליפסקר]].

==פעילות המרכז==
[[קובץ:מסיבות שבת תשב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרבי עם כפתור-סמל, בכינוס שלל מסיבות שבת מטעם מל"ח, תש"ב]]
מרכז לענייני חינוך ריכז את כל פעילות ה[[יהדות]] וה[[חינוך]] ב[[ארצות הברית]], מלבד ישיבות וחדרים{{הערה|שהיו תחת [[מרכז הישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש]] בהנהלת [[הרש"ג|הרב שמריהו גורארי']].}}; בין פעולותיו נמנו{{הערה|ע"פ 'סקירה קצרה' שבסוף [[לוח היום יום]], [[סידור תהלת השם]] ([[תש"ה]] ו[[תש"ז]]) ו[[תולדות חב"ד בארצות הברית]].}}:

*'''בתי ספר לנערות''' - [[בית רבקה]] (ע"ש [[הרבנית רבקה]]) ו[[בית שרה]] (ע"ש [[הרבנית שטערנא שרה]]); בתי ספר כאלו הוקמו על-ידי סניפי המל"ח בערי השדה, והשפעתם הייתה גדולה: למדו בהם מאות תלמידות שהשפיעו על הוריהם וגרמו למשפחות רבות להתקרב ל[[יהדות]]{{הערה|עדות [[אדמו"ר הריי"צ]] ב[[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ|אג"ק שלו]] ח"ז אגרת א'תתקס"ב.}}. הסניף המרכזי של [[בית רבקה]] שכן ב[[קראון הייטס]].

*'''[[מסיבות שבת]]''' - מידי [[שבת קודש]] התכנסו עשרות ילדים וילדות{{הערה|בצורה נפרדת}} בכל סניף [[מל"ח]], שמעו מפי מדריכים על קדושת ה[[שבת]], על [[יהדות]] ו[[ענייני דיומא]]; פעילויות מיוחדות בנושאי יהדות אורגנו על-ידי כל סניף; מידי פעם - בדרך כלל ב[[ל"ג בעומר]], התכנסו ילדי הסניפים למעין [[פאראד]] בחצר [[770]], ו[[כ"ק אדמו"ר שליט"א]] הי' נושא לפניהם דברים על [[יהדות]] ו[[חסידות]].

*'''[[שיעורי לימודי הדת]]''', לילדים היהודיים הלומדים בבתי ספר עממיים, הוקם ארגון 'של"ה', שברשיון החוק האמריקני מסר מידי [[יום רביעי]] שיעור בו למדו אודות [[יהודי|יהדותם]] ומשמעותה בחיי היום-יום שלהם; שעה שבועית זו כונתה 'מיטוואך שעה'; את מחלקה זו ניהל הרב [[יעקב יהודה הכט]] (לימים היא הפכה ל[[וועד מגיני ומרחיבי החינוך הכשר]]).

*'''המחלקה לאיכרים יהודיים''', שפעלה בערי השדה אצל האיכריים היהודיים, הרחוקים ממרכזים עירוניים; היא ארגנה הסברה בנושאים יהודיים; סיפקה להם צרכי דת (כ[[טלית]] ו[[תפילין]]); ופעלה לסידור [[חינוך]] [[יהודי]] לילדיהם (המחלקה הייתה משותפת למל"ח ול[[מחנה ישראל]]).

*'''מחלקת המצו"ת''' (=ה'ספקת [[מזוזה|מ'זוזות]] [[ציצית|צ'יצית]] ו[[תפילין|ת'פילין]]), שפעלה לסיפוק תשמישי קדושה וספרים לפליטי [[השואה]] ויוצאי [[רוסיה]] ששהו מעבר לים, במחנות הפליטים וכו' וכן ב[[סין]] וב[[יפן]]; את הסניף המרכזי של המחלקה, ממנו סופקו המצרכים לכל אירופה, ב[[פוקינג]], ניהל הרב [[דוד ברוומן]]; הסניף שסיפק תשמישי קדושה וספרים לפליטים שברחו למזרח הרחוק, נוהל בידי רבה של [[שנחאי]], הרב [[מאיר אשכנזי]].

*'''המחלקה ליוצאי צבא''' התעסקה עם החיילים היהודיים בצבא [[ארצות הברית]]; לתשמישי קדושה; ספרים לקריאה וללימוד; חוברות מיוחדות שהוצאו בשבילם ([[סידור]]ים ו[[מחזור]]ים, [[ברכת המזון]], ספרונים של [[שיחות]] וספרוני עידוד וחיזוק; והתעסקות באופן כללי עם כל צרכיהם (גם מחלקה זו הייתה משותפת ל[[מחנה ישראל]]).

*'''שיעורי ערב''' - שיעורים תורניים לבעלי-בתים [[יהודים]] העסוקים בפרנסתם בשעות היממה, שהתקיימו בשעות הערב על-ידי ה[[מל"ח]] בבתי הכנסת או בסניף המקומי; בשנת [[תש"ה]] עבר ארגון השיעורים לידי מחלקת [[אשל התורה]] של [[מחנה ישראל]]; בשנת [[תש"ז]] חזר ארגון השיעורים לידי מל"ח. 

*'''תעמולה''' למען [[חינוך]] יהודי נערכה בין ההורים היהודיים ב[[ארצות הברית]] בקנה מידה ארצי; כל סניף מל"ח אחראי הי' על מחוז מסויים, והוא דאג לתעמולה; ספרים, חוברות, שלטים, דגלים, דגלונים, שיחות פנים אל פנים ופרסומות בעיתונים, הוקדשו כולם למען "תעמולת החינוך הכשר" - למען שליחת הילדים היהודיים לבתי ספר של ה[[מל"ח]].

*'''מחלקת המורים''' ש- א) ארגנה שיעורים פדגוגים בחינוך למורי בתי הספר של ה[[מל"ח]] ובתי ספר אחרים ב) סידרה משרות חינוכיות למורים יהודיים.

*'''מחלקה לתמיכה''' כספית במוסדות חינוך יהודיים, הן השייכים ל[[מל"ח]] ו[[תות"ל]] והן שאינם שייכים ל[[חב"ד]], כמו [[בית יעקב]] וכו'.

*'''שליחויות לערי שדה''' - [[מרכז שליחות]], בחורים שיצאו כ[[שליח נודד|שלוחים נודדים]] לסיורים של הפצת [[יהדות]] בערי השדה; מחלקה זו פועלת עד היום{{הערה|בניהול האחים הרב [[משה יהודה קוטלרסקי|משה]] ומענדל קוטלרסקי.}}; [[הרבי]] מלך המשיח ייקר מאד מחלקה זו, והקדיש לה [[שיחה|שיחות]] רבות.

*'''כינוסים והרצאות''' - מל"ח ארגן כינוסים והרצאות רבים בכל תחומי ה[[יהדות]], כשההתכנסות המרכזית מביניהם היא ההתכנסות השנתית של תלמידי הישיבות ב[[חג הסוכות]] ב[[770]]; כ"ק אדמו"ר הי' מדבר בהתכנסויות אלו באופן קבוע{{הערה|משיחותיו בהזדמנויות אלו - יצאו לאור בקונטרסים בשנים [[תשנ"ג]] - [[תשנ"ד]] ע"י [[קה"ת]], חלקם באו בסדרת ה[[רשימות]] וחלקם נלקטו בס' [[שיחות קודש - קודם הנשיאות]].}}.

*'''מחלקת הוצאה לאור''' הוציאה לאור עשרות ספרי לימוד וחומרי קריאה עבור הילדים היהודיים, הראויים לציון: [[לוח היום יום]] ו[[ילקוט יומי - אנצקלופדיה של כיס]] (ב"ח) בעריכת [[הרבי]], ירחון "שמועסן פאר קינדער או יוגנד" - ב[[אנגלית]]: "טעקס ענד טיילס"{{הערה|שתרגומו נדפס בירחון [[שיחות לנוער]].}}, ספר המקראה 'ספרנו', [[סידור תהלת ה']], [[סדר ברכות ותפלות באנגלית]], "תורה וישראל" (הסטורי'), "תפילין", "שבת", "מעשה" ([[אנגלית]]), "ספר השנה", "לא תשתחוו" ו"הגדה של פסח" ([[לה"ק)]]), "דוד המלך", "בית המקדש" ועוד. את הספרים ערך הד"ר [[ניסן מינדל]], והם הודפסו בסיוע '''[[קרן סטולמן]]'''.

==תש"י ואילך==

לאחר [[י' שבט תש"י]] הפך [[כ"ק אדמו"ר]] לנשיא המל"ח, בנוסף לפתקידו כ'יו"ר'; בניירות תש"נ נרשם כי הרב חודקוב הוא יו"ר המל"ח.

בשנים אלו התמקד מל"ח בניהול [[מפעל השליחות]] ברחבי העולם; בחירת השלוחים, עזרה ראשונית ותקציבים; נפתחו ע"י המל"ח אלפי [[בית חב"ד|בתי חב"ד]] - שהוכרו כסניף מל"ח; פעילות המל"ח שהייתה עד-אז עברה לאחריותו של כל [[שליח]] בכל אתר ואתר.

יחד עם זאת, בשנים אלו ריכז מל"ח עניינים רבים ב[[חב"ד]]: ניהל את כל [[מפעל השליחות]] המסועף, את [[כינוס השלוחים]] וכו';  החזיק בבעלות על בית הרבי ב[[פרזידנט 1304]]; הי' בעלים של ספריית [[אדמו"ר שליט"א]] בחדרו{{הערה|עד שאוחדה עם [[ספריית אגודת חסידי חב"ד]] בשנת [[תשמ"ח]].}} ושל בניין ספריית ליובאוויטש שע"י 770; ועוד עניינים רבים שנוהלו ע"י הרב חודקוב במסגרת מל"ח.

במשך השנים הצטרפו למוסד הרב [[יהודה קרינסקי]] שפיקח על קשרים עם נדיבים שונים וסייע לרב חודקוב בארגון [[כינוס השלוחים]] והרב [[משה יהודה קוטלרסקי]] שניהל מטעם המל"ח את [[מפעל השליחות]].

בשנת [[תשמ"ט]], על-פי הוראת הרבי, הוכנס נציג מל"ח לוועד להרחבת [[770]] - הנציג הי' הרב [[שלום מענדל סימפסון]]{{הערה|כנציג מחנ"י הוכנס הרחי"ק.}}.

==מינויים ודיונים==

===שטר צוואה===

בי"ז [[סיוון]] [[תשמ"ח]], נכתבה (ע"פ הוראת הרבי) 'שטר צוואה' ע"י הרבנים [[חודקוב]], [[ניסן מינדל]] ו[[ישראל יצחק פיקרסקי]] בנוגע להנהגת מוסדות [[ליובאוויטש]]; בשטר מונו להנהלה הראשית של המרכז, שלושתם ביחד וכל אחד לחוד: הרב [[חודקוב]], [[ניסן מינדל]] והרב [[שלום מענדל סימפסון]]{{הערה|1=[http://www.chabad.info/forums/theforum_he/viewtopic.php?t=3562&highlight=%F6%E5%E5%E0%E4 צילום הצוואה].}}. הצוואה הוגהה על-ידי [[הרבי]], אך למעשה אין בידינו עותק חתום. הטענה היא שהרבי חתם על עותק מסוים, אלא שהוא הועלם. כך גם העיד הרב [[ניסן מינדל]], וכך העיד הרב [[שניאור זלמן לבקובסקי]] ששמע מהרב [[ישראל יצחק פיקרסקי]]. ועד מיוחד של ארבעה רבנים, שנבחרו על-ידי כלל רבני חב"ד בעולם: הרב [[יהודה קלמן מארלו]], הרב [[יצחק הענדל]], הרב [[יצחק מאיר הרץ]] והרב [[דוד שוחט]], פסק כי חובה לקיים את הצוואה ולמנות את הרב מינדל והרב סימפסון להנהלת המרכז, משום שהיא צוואת הרבי{{הערה|1=[http://chabad.info/index.php?url=article_he&id=57696 צילום הפסק]}}. לפסק זה הצטרפו אחדים מרבני [[ועד רבני ליובאוויטש]], רבנים נוספים ומאנשי המל"ח.

הנהלת המרכז בראשות קרינסקי טוענת כי הצוואה לא חתומה ולמעשה אין לה תוקף. לקביעה זו הצטרפו רוב [[ועד רבני ליובאוויטש]]. עקב אי קיום הצוואה, הוציא [[בד"ץ קראון הייטס]] כתב 'לא ציית לדינא' נגד הרב קרינסקי; בשנת ה'[[תש"ע]] פירסם הרב [[אברהם אזדאבא]] מכתב, בו הוא מבטל את כתב ה"לא צייתא לדינא"{{הערת שוליים|1=[http://col.org.il/show_news.rtx?artID=54204 חב"ד און ליין]}}, אך על פי פסיקת הרב רונזברג בסוגיית [[קראון הייטס]], הרי כל החלטה שתתקבל על ידי רב אחד בלבד, בטלה{{הערת שוליים|1=[http://chabad.info/index.php?url=article_he&id=54190 פסק דין ברור: להחלטות צד אחד אין כל תוקף] - [[חב"ד אינפו]]}}.

===ניירות רשמיים===

בשנת [[תש"נ]] הכינו{{הערה|על-פי הוראת הרבי ב[[יחידות]] לחברי אגו"ח, ט' [[מרחשוון]] [[תשמ"ט]].}} חברי שלושת המוסדות המרכזיים - [[אגודת חסידי חב"ד]], [[מחנה ישראל]] ומל"ח, ניירות חדשים למוסדותיהם, ובהם נכנסו חברים חדשים, הניירות אושרו על-ידי הרבי בחתימת יד קדשו.

למרכז לענייני חינוך מונו החברים: הרב [[חיים מרדכי אייזיק חודקוב]], ד"ר [[ניסן מינדל]], הרב [[שמואל דוד רייטשיק]], הרב [[בנימין אליהו גרודצקי]] והרב [[בערל יוניק]], ויבדלו לחיים: הרב [[דוד רסקין]], הרב [[שלום מענדל סימפסון]], הרב [[אברהם יצחק שם טוב]], הרב [[חיים יהודה קרינסקי]] והרב [[זאב יחזקאל כ"ץ]]{{הערה|כממלא מקום אביו הרב [[משה פנחס כ"ץ]].}}.

לאחר שנת [[תשנ"ה]] היו וויכוחים בקשר לתוקפם של הניירות; היו שטענו שניירות אלו משקפים את דעת הרבי מלך המשיח בנוגע למל"ח ולחבריו; היו שטענו שהניירות נכתבו לצרכי הממשלה ואין להם תוקף ממשי. 

===שני מרכזים===
לאחר דיונים וויכוחים בשנים [[תשנ"ה]]-[[תשנ"ז]], נוצר מצב של שני 'מרכזים'. האחד, נתמך בידי [[וועד רבני ליובאוויטש]] ומחזיק בפועל בניהול רובו הגדול של [[מפעל השליחות]] וכן מארגן מידי שנה 'באנקט'. מרכז זה מתנהל על ידי ר' [[חיים יהודה קרינסקי]], ר' [[משה יהודה קוטלרסקי]] ור' זלמן  אהרן גרוסבאום. במרכז זה היו חברים (עד לשנת [[תש"ע]]) גם הרבנים: [[אברהם יצחק שם טוב]], [[נחמן סודאק]], ישראל דערן, [[שלום דובער לויטין]], [[שמואל קפלן]],  ו[[דניאל מוסקוביץ']].

מרכז נוסף, בראשות הרב [[שלום מענדל סימפסון]], מחזיק באחריות כמה [[בית חב"ד|בתי חב"ד]], מארגן באנקעט שנתי נוסף (ב[[770]]){{הערה|ע"פ פסק בית הדין המיוחד.}} ומארגן יוזמות שונות לטובת השלוחים. המרכז נתמך על-ידי [[בד"צ קראון הייטס]].

===זבל"א===
עקב סכסוכים בין היו"ר, הרב [[חיים יהודה קרינסקי]] והרב [[ירחמיאל בנימין קליין]], מורשה החתימה בעמותה, לבין הרב [[אברהם יצחק שם טוב]], הרב [[משה יהודה קוטלרסקי]] ושאר חברי ההנהלה החוקית, הוכרז בשנת [[תש"ע]] על [[זבל"א]] במסגרת [[ועד רבני ליובאוויטש]] בו השתתפו הרב [[משה יהודה לייב לנדא]], הרב [[משה בוגמילסקי]] והרב [[דוד משה ליברמן]]. במרכז הוויכוח עמדו ניירות תש"נ - האם הם רק לצרכי הממשלה (טענת קרינסקי) או הם משקפים את דעת הרבי (טענת קוטלרסקי ושם-טוב).

ב[[חודש אב]] [[תש"ע]] יצאה פסיקה זמנית{{הערה|1=[http://www.chabad.info/forums/theforum_he/viewtopic.php?t=4485 צילום].}} בו בוטל התואר יו"ר ומונה ועד פועל זמני בו חברים קרינסקי, קוטלרסקי והרב [[זלמן אהרן גרוסבאום]]. פסיקה סופית אמורה להינתן ב[[חנוכה]] [[תשע"א]].

{{הערות שוליים}}
{{ערך חסר}}
[[קטגוריה:מוסדות וארגונים בארה"ב]]