עריכת הדף "אלקים" (פסקה)

==שמש ומגן ה' אלקים==
פשט הפסוק הוא שהקב"ה משפיע שפע לנבראים על דרך השמש, וגם שומר ומגן עליהם כדרך סככה שעושים לצל. אך פירושו הפנימי של הפסוק הוא{{הערה|תניא, שער היחוד והאמונה פרקים ד-ו.}} ששם אלוקים אינו מגן '''מפני''' השמש אלא הוא '''חלק מהשמש''' עצמה. היינו, שהבריאה אינה משם הוי' לבד אלא בשיתוף עם שם אלוקים: עצם התהוות הנבראים היא ע"י שם הוי', אך "צורתם" (הן הצורה הגשמית והן תכונותיהם הרוחניות) היא משם אלקים.

וביאור העניין בקצרה, מצד שם הוי' הנבראים בטלים במציאות בשורשם, מאוחדים ומיוחדים בו – עד שאינם עולים בשם מציאות כלל (על דרך אור השמש כפי שכלול במקורו בגוף כדור השמש טרם שיצא להאיר בחלל העולם). מצד שם זה אין כמובן העלם והסתר, ואין מקום לקיום תורה ומצוות (שהרי תורה ומצוות עניינם להמשיך אלוקות בעולם. ומה טעם להמשיך אלוקות במקום שממילא הוא אלוקות?).

וזה שהנבראים מרגישים עצמם למציאות הוא מצד שם אלוקים ה"מצייר" צורות בשם הוי' (על דרך זכוכית צבעונית שמעבירים דרכה אור לבן – שהזכוכית לא משנה את מהות האור, אך משנה את "פעולתו", שקודם היה לבן וכעת הוא ירוק).

ונמצא ש'''ה' הוא האלקים''' – מדת הגבורה ושם אלוקים אינו דבר הפוך ונפרד ממדת החסד ושם הוי', אלא הם דבר אחד ממש (וראה הרחבה בעניין זה בערך [[התכללות (המדות)|גבורה שבחסד]].