עריכת הדף "בדד" (פסקה)

==הביטוי==
בפן הגשמי מבטאת המילה בדידות והפרשה מבני אדם, כמובא בציווי ל[[צרעת|מצורע]]{{הערה|ויקרא י"ג מ"ו.}}: {{ציטוטון|בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ}}

בתחילת [[מגילת איכה]] נכתב: {{ציטוטון|איכה ישבה בדד העיר רבתי עם..}} על פי פשוטו מתאר הכותב את מצב עם ישראל ו[[ירושלים]] בזמן החרבן, שיושב אבל וזנוח לבדו ('בדד').

כן מופיע הביטוי עוד הפעם באיכה, בפסוק{{הערה|פרק ג', פסוק כ"ח.}} "ישב בדד וידום כי נטל עליו" - המתאר אדם השרוי בבדידות ושותק, כתוצאה מהנטל הכבד שהוא נושא. 

דורשי רשומות כתבו, כי 'בדד' הינם ראשי התיבות של הפסוק{{הערה|משלי ג, ו.}} 'בכל דרכיך דעהו', היינו שגם בדרכי הגלות צריך כל איש מישראל לדעת כי הנהגתו יתברך קיימת בכל תוקפה, ועליו לדבוק גם במצב זה בה' ובתורתו{{הערה|לשון השפת אמת דברים - ת"ב תר"ס.}}.

הביטוי מוזכר גם בהקשר חיובי בפרשת [[האזינו]]: {{ציטוטון|ה' בדד ינחנו ואין עמו א-ל נכר}} - פסוק המורה על הנהגתו המיוחדת של הקב"ה עם עמו ישראל, באופן ייחודי משאר העמים - שנתון להנהגתו והשגחתו הפרטית והבלעדית של הקב"ה, למעלה מהטבע ושאר כוחות העולם{{הערה|ולכן אין מזל לישראל.}}.

באותו הקשר מובא הביטוי גם בנבואת [[בלעם]]{{הערה|במדבר כ"ג, ט}}: {{ציטוטון|הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב}}, זאת אומרת ש[[לעתיד לבוא]] יראו בגלוי איך שבני ישראל הם עם לבדד בהנהגה המיוחדת של הקב"ה לבני ישראל באופן יחודי משאר העמים, וזה יהיה כך אז על ידי [[מעשינו ועבודתינו]] עתה, באופן שבני ישראל מתנהגים בשונה בשאר העמים, כמו שבני ישראל זכו ל[[יציאת מצרים]] על ידי שהיו מצויינים - ולא שינו את [[שם|שמם]] ו[[בגד|לבושם]] ולשונם{{הערה|ע"פ אג"ק חט"ו ע' קיח.}}.