עריכת הדף "בית רומנו" (פסקה)

==קנית חצר רומנו==

עשור לאחר תחלת ההתיישבות החבדי"ת, גדלה הקהילה, ובית הכנסת הקטן לא הספיק לאכלס את כל המתפללים. ראשי העדה רצו לבנות בית כנסת נוסף, והיות ולהם לא היו את האמצעים הדרושים - פנו בבקשת עזרה ל"וועד הפקידים והאמרכלים" באמסטרדם, אולם הוועד דחה את בקשתם ולא אישר להם את העברת הכסף הנחוץ.
רק כעבור שני עשורים נוספים, בשנת [[תרי"ג]], נקנה בית כנסת נוסף מתרומתם של האחים הגבירים מנשה וששון. כעבור שנים, לאחר [[הסתלקות]]ו של אדמו"ר הצמח צדק, נקרא [[בית הכנסת]] הגדול על שמו - "בית מנחם".

משנת [[תר"ל]] החלו היהודים לבנות בתים מחוץ ל"חצר היהודים", שהייתה כמין גטו בתוך העיר חברון. אחד מהראשונים ואולי הראשון שבנה בית מחוץ ל"חצר היהודים" היה הגביר ר' אברהם רומנו, שכינויו היה מרקדו רומנו. בין העולים שבאו מאיסטנבול להשתקע בחברון, והיו ברובם בעלי אמצעים והצליחו לתפוס עמדה חשובה בקרב היישוב החברוני, היה צ'יליבי מרקאדו רומנו. היו לו בנים בקושטא, ששלחו לאביהם כסף רב כדי שיקים ארמון לתפארת בעיר האבות. ואכן, הוא היה אחד מחלוצי העדה היהודית שפרץ את חומות הגיטו והקים לעצמו ארמון של עשרות חדרים בהם השתכנו זקנים עשירים שהגיעו מתורכיה. בתוך הארמון אף בנו בית כנסת בשם "בית הכנסת האיסטנבולי".

בשנת [[תרס"א]] שיכנו באחד הבתים את הרב הגאון חזקיה מדיני, בעל "ה[[שדי חמד]]". באותן שנים, נקלע הגביר אברהם רומנו, בעל הארמון, לקשיים כספיים והוא הציע את הנחלה למכירה. ברכישת הנחלה התעניינו מספר גורמים (ערביי העיר, גורמי המסיון וחברת אליאנס - למטרת הקמת בית ספר), ובשלב מסויים כמעט נמכרה לאחד מנכבדי הערביים בעיר. אך ר' שמעון הויזמאן, שהיה סוחר אמיד מתקיפי הקהילה ועמד בקשרים טובים עם רומנו, הצליח להשפיע עליו להימנע מהמכירה והבטיח למצוא לו קונה יהודי שישלם לו אותו סכום שהבטיח הערבי. למעלה מחמש שנים טיפל הר"ש הויזמאן במכירת הנחלה, בהן עמד תמיד על המשמר שלא תימכר לאחד מערביי חברון, וביום [[כ"א במנחם אב]] [[תרס"ח]] רכש את הנחלה בשליחות אדמו"ר הרש"ב בסך 22.000 רובל.

עם קניית החצר הגדולה, כתב הר"ש הויזמאן מכתב לרבי הרש"ב ול[[אדמו"ר הריי"צ]], בו הוא מציע לקנות גם את החצר הקטנה יותר, הממוקמת סמוך מאוד לחצר הגדולה. הוא כותב עוד, ששביל הכניסה משותף לשתי החצרות וחלונות הבתים סמוכים מאוד זה לזה, וכיון שבעל החצר [משומד בשם דאהוד אפנדי] עומד למכור את החצר, ואי אפשר לדעת מי יקנה אותה ואלו קשיים יסבלו מהשכן החדש - לכן מוטב שיתאמצו להשיג עוד כסף ויקנו גם את החצר הקטנה. גם סביב קניין זה נערמו קשיים וכמעט שהמשומד מכר את תצרו ל[[גוי]] רשע. רק בנס הצליח הר"ש הויזמאן לשכנעו שלא למכור את הנחלה. כעבור כמה חודשים קנה הר"ש הויזמאן את החצר בשליחות הרבי הרש"ב. זמן קצר לאחר סיום הקנייה מת המשומד מיתה חטופה וכך מתאר זאת הר"ש הויזמאן: "הנני לבשרו בשורה טובה מגודל שמחת לבבי והתענוג שהתענגתי ברגשת לבבי יום [[עש"ק]], בישועת ה' שהייתה על ידי בקניית חצר המשומד דאהוד אפנדרי [[יימח שמו|ימ"ש]], כי עש"ק נפגר דאהוד הנ"ל המשומד ימ"ש מחולי פתאומית ר"ל; כל אחינו בני ישראל, ספרדים ואשכנזים, פה אחד דברו על הצלחתי בקניית החצר שהיה מיועד להעשות בית מסגד גאמע ברחוב גאגאזין, ואשר בכל הון לא היה עוד אופן לקנותו, וגודל הפחד והסכנה שהיה בזה לכל החצרים שבצדו ובפרט לחצר הגדול שקנינו מרומנו שיחי'".

===ישיבת תורת אמת===
{{ערך מורחב|תורת אמת חברון}}
בשנים תרע"ב-תרע"ד, ישיבת תורת אמת שכנה בבית רומנו. תורת אמת בעיר [[חברון]] נוסדה בשנת [[תרע"ב]] על ידי [[אדמו"ר הרש"ב]]. היה זה כאשר בתחילת אותה שנה שלח קבוצה מתלמידי הישיבה ב[[ליובאוויטש]] ובראשם הרב [[שלמה זלמן הבלין]] במטרה לייסד שם ישיבה ברוחה של ישיבת [[תומכי תמימים]].
קבוצת התמימים, מנתה שבעה: הרב [[אלתר שימחוביץ]], הרב [[יחזקאל פייגין]], הרב [[הלל פרוטקין]], הרב צבי הירש קצב, הרב ישראל זלמן אסנאס, הרב [[אברהם אליהו אשרוב]] והרב [[מנחם (נאחע) קרסיק]]. עם פתיחתה של המחלקה בחברון הצטרפו אליה תלמידים נוספים מבני המקום, והישיבה בחברון הייתה למוסד תורני רב-השפעה ולמרכז ל[[חסידות]] בכלל, ולמשנת חב"ד בפרט.

למימון הישיבה דאגו [[אדמו"ר הרש"ב]] ואדמו"ר הריי"צ. את התרומות שקיבלו עבור הישיבה, וכספים שהשיגו במאמצים רבים, העבירו דרך הרב [[שלמה יהודה לייב אליעזרוב]] ואחרים, עבור הישיבה. הלימודים נמשכו במשך שלוש שנים, עד לשלהי שנת [[תרע"ד]], אז פרצה [[מלחמת העולם הראשונה]]. התורכים, ששלטו אז בארץ הקודש, הצטרפו במלחמה לצד [[גרמניה]], והתלמידים אזרחי [[רוסיה]] נעשו לאזרחי ארץ אויב ונצטוו לעזוב את הארץ ובכך תמה תקופת ישיבת תורת אמת בחברון.

בוגרי הישיבה מפורסמים: הרב [[יצחק אביגדור אורנשטין]], הרב [[אברהם חיים נאה]], הרב [[משה אריה לייב שפירא]], הרב [[שמעון גליצנשטיין]].