עריכת הדף "בן ציון שם טוב" (פסקה)

== תולדות חיים ==
הרב בנציון שמטוב נולד ב[[ט"ז חשון]] [[תרס"ב]] בעיר [[דרויא]]{{הערה|בברכת אדמו"ר הרש"ב, לאחר שלפניו נולדו תינוקות שלא האריכו ימים, ואדמו"ר הרש"ב הורה שילבש בגדי פשתן לבן עד גיל 7 ואיחל כי יאריך ימים מתוך בריאות.}} לאביו ר' [[כתריאל שמטוב (דרויע)|כתריאל]] ולבתיה [[הי"ד]]. למד בישיבת [[תומכי תמימים פולטובה|תומכי תמימים בפולטבה]] משנת [[תרע"ה]] עד שנת [[תרפ"ה]]. ר' בנציון עשה חיל בלימודים ונמנה עם מצטייני התלמידים וכך כתב עליו [[אדמו"ר הריי"צ]]: {{ציטוטון|בנציון שי' הוא בחור למדן וירא שמים, בעל כשרון נעלה בלימוד הנגלה ודא"ח, בקי בגמרא ובהרבה הלכות ביורה דעה וחושן משפט, ועתידות טובות בעילוי הלימוד נבאו לו}}<ref>[[אגרות קודש (אדמו"ר הריי"צ)|אגרות קודש שלו]] ח"ב ע' קמט.</ref>.

נישא לגב' אסתר גולדה - אחות ה[[משפיע]] ר' [[מענדל פוטרפס]].

==== עסקנותו ושליחותו ====
היה בין עשרת ה[[תמימים]] ש[[אדמו"ר הריי"צ]] [[מנין כריתת הברית|כרת איתם ברית]] להתמסר עד טיפת דמם האחרונה לעניני [[יהדות]] ו[[חסידות]]. ומסר נפשו בפועל.

בתחילת שנת [[תרפ"ו]] שלח [[אדמו"ר הריי"צ]] את ר' בנציון ואברך נוסף לעיירות וואהלין, לחזק את היהודים שם בענייני [[תורה]] ו[[מצוות]]. פלך וואהלין היה מקום שבו שלטה ה'[[יבסקציה]]' במלוא תוקפה, וברוב הערים לא היו [[תלמוד תורה|חדרים]] ומוסדות תורה, והיהודים פחדו לנהל שם חיי [[תורה]] ו[[מצוות]].

ר' בנציון וחברו הגיעו למקום ו'הפכו' את וואהלין, וכך כתב עליו [[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|אדמו"ר הריי"צ]]: {{ציטוטון|הוא הראשון אשר גילה דעתו, כי חפץ הוא בעבודה, וניתן לו פלך ואהלין, לעבדה לנסוע בהעיירות ולעורר על דבר חדרים, שיעורי לימוד ברבים, תיקוני [[מקווה|מקוואות]] ועוד. שתי שנים ומחצה עבד בעזה"י בחריצות גדולה, וייסד הרבה עשיריות חדרים, ונשא נאומים נלהבים על דבר קביעות עתים לתורה, לייסד חברות לומדי [[גמרא]], [[משניות]] [[הלכה]] והגדה, תפארת בחורים, ודברי התעוררות על דבר טהרת בנות ישראל יחיו, ורוח אחרת לבשה וואהלין. בארבעה מקומות, נוסדו ישיבות גדולות (בחשאי) עם ראשי ישיבות מופלגי תורה, וכשלש מאות תלמידים למדו בהד' מקומות גמרא בעיון רב, ובהנהגה טובה}}<ref>שם.</ref>

בין השאר הוא גם היה מעורר על עריכת [[סעודה שלישית|שלוש סעודות]] והיה מספר [[סיפורי צדיקים]] וחיזק את ה[[חסידות]] בכלל. ובכל עיר שהיו מגיעים, היו מדווחים ל[[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|רבי הריי"צ]] בנוגע למצב הרבנים, החדרים, ה[[מקווה|מקוואות]] ו[[בית כנסת|בתי הכנסת]]. פעם באמצע הפעילות אסרו אותו, וכאשר לא ענה על שאלותיהם ולא היה לו תעודה מזהה - שחררו אותו.

==== מאסרו ====
בסוף שנת [[תרפ"ז]] עלו אנשי ה[[יבסקציה]] על עקבותיו ואסרוהו, וכך כתב [[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|אדמו"ר הריי"צ]]: {{ציטוטון|כשלושה חדשים הרגיש, אשר יש לו צל השומר את עקבותיו, וסופר צעדיו, אמנם להיותו מסור ונתון לעבודתו, לא מצא די כח בעצמו לעזוב את המלאכה, ולנסוע על איזה חדשים בנגב אחר, ובאחד הימים בחודש אדר ראשון תרפ"ז לכדוהו בעיר [[אוורוטש]], וישלחוהו אסור בכבלי ברזל בשמירה מעולה לעיר חרקוב, וישימוהו בכלא, ה[[תפילין]] נתנו לו, וישב שם כשני חדשים... וימלאו את בקשתו, לתת לו חופש על ימי החג... ובבואו חזרה אמרו לו אשר חפשי הוא לשבת בחרקוב עד אשר יתירו לו לנסוע כלה. חפצם היה לראות במה יתעסק בעת ההיא למען אשר על ידי זה יוכלו להיוודע עם מי הוא בא בדברים, ואם כי התעסק בענייני עבודתו, כמובן בסוד גמור, בכל זה ת"ל לא יכלו למצוא דבר}}.

כשלקחו את [[אדמו"ר הריי"צ]] למאסר ב[[י"ד בסיון]] [[תרפ"ז]], באותו יום לקחו אותו בחזרה לכלא (אחרי ששחררו אותו בתנאי שישאר ב[[חרקוב]] כנ"ל) וחקרו אותו על הפעולות של [[רבי יוסף יצחק שניאורסון (אדמו"ר הריי"צ)|אדמו"ר הריי"צ]] והוא כמובן לא גילה כלום.

ר' בנציון הוחזק בכלא חודש נוסף ושוב שחררו אותו בתנאי שישאר ב[[חרקוב]]. ב[[חשוון]] [[תרפ"ח]] אסרוהו ושלחו אותו בשמירה מיוחדת למוסקבה, ושם הושיבו אותו במאסר, וגם [[תפילין]] לא נתנו לו. כאות מחאה עשה שביתת רעב וכשבעה ימים (!) לא בא אוכל לפיו עד שנתנו לו תפילין. ישב בכלא במאסר שלושה חדשים, ואז נידון לשלוש שנות גלות ב[[סיביר]]. לאחר ששוחרר, אחרי מסכת תלאות ארוכה, המשיך בפעולותיו בהפצת ה[[תורה]] וה[[מצוות]] בקרב יהודי [[רוסיה]] וסביבותיה.

==== יציאתו מרוסיה ====
עם תום המלחמה, כאשר ניתנה הרשות לאזרחי [[פולין]] שברחו ל[[רוסיה]], לחזור למדינתם, נוצרה האפשרות גם לאזרחי [[רוסיה]], להצטייד בתעודות מזוייפות בתור אזרחים פולניים, ולצאת את [[רוסיה]]. ר' בנציון ניצל את ההזדמנות ויצא מ[[רוסיה]] בשנת [[תש"ז]] באחת מרכבות המשא שממשלת רוסיה הקצתה לפולניים.

הגיע ל[[פולין]] ומשם המשיך ל[[אנגליה]] ושימש כ[[שד"ר]] של [[הרבי]] שם. ידוע לכל, על דבר התמסרותו לרבי, במבצעיו הק', בפרסום [[ספרי אדמו"ר שליט"א|תורתו]], ובעיקר בהתמסרותו לשכנע את זקני חסידי חב"ד ב[[אירופה|אירופא]] שיקבלו על עצמם את נשיאותו של [[הרבי]].

היה מסור בלב ונפש ל[[רבי]].

[[קובץ:מצבת בנצ שמטוב.jpg|ממוזער|מצבת ר' בנציון שמטוב]]