עריכת הדף "בניין המלכות" (פסקה)

==הצורך בבנין המלכות==
{{ציטוט-צף|עבודת היום של ראש השנה היא קבלת עול מלכות שמים, שזה עניינו של 'בניין המלכות'. בית בונים משלושה חומרים עיקריים: אבנים, עפר ומים. 'אבנים' – אותיות; 'עפר' – ביטול; 'מים' – דמעות. על ידי אמירת אותיות התפילה בביטול ובתחנונים, בבכיות מעומק הלב, בונים את ספירת המלכות|ספר המאמרים קונטרסים}}
[[האריז"ל]] גילה שבכל שנה כאשר מסתיימת השנה מסתלקת החיות האלוקית מהעולמות, והיא חוזרת ונכללת במקורה, וכדי להמשיך אותה מחדש, צריך לעורר בקב"ה מחדש את הרצון לחזור ולמלוך על העולמות. כיון ששורש ההשפעה של האור האלוקי לרדת בפועל ולהימשך לעולמות הוא ב[[ספירת המלכות]], שמצד עצמה אין לה כל תכלית מלבד המשכת האלוקות בעולמות, מכונה הדבר בשם 'בנין המלכות', כי כאשר בני ישראל מצליחים לעורר את הרצון במלוכה, הם מחדשים את פעולתה של ספירת המלכות{{הערה|פרי עץ חיים שער כד (שער ר"ה) פרק א בתחילתו. שער הכוונות שם.}}.

הסבר זה מבוסס על לשון הפסוק: ""ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלקיך בה, מרשית השנה ועד אחרית שנה"{{הערה|דברים יא, יב.}}, שאף שהקב"ה דורש את ארץ ישראל תמיד, בכל זאת הפסוק מכנה זאת בלשון 'מראשית השנה ועד אחרית שנה', כיון שבאחרית כל שנה החיות מסתלקת, ועם ראשית השנה, באמצעות עבודתם של בני ישראל בראש השנה - הם פועלים את 'בנין המלכות'. 

במשך הזמן שבין סיום השנה להתחדשות בנין המלכות בתקיעת שופר של בוקר ראש השנה, משול המצב בעולם לאדם שהלך לישון ועיקר החיות שלו הסתלקה, וכל החיות של הגוף היא בבחינת [[קיסטא דחיותא]], והגוף ממשיך להתקיים מחיצוניות החיות שהותירה הנשמה בגוף, ולכן זהו מצב מאויים, בו הקב"ה מנהיג את העולם בחיצוניות אך בלי עונג ורצון פנימי. גם עובדה זו נרמזת בפסוק במילה "תמיד", שלמרות שיש זמן שבו יש הפסק לצורך חידוש המלוכה, עדיין באופן חיצוני המלוכה ממשיכה באופן רציף ותמידי.

עבודה זו נרמזת בנוסח תפילת מוסף של ראש השנה "זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון", שכפי שבתחילת מעשה בראשית היה צריך את עבודתו של האדם שיאמר "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו" ובכך ימשיך את החיות בעולמות, כך גם בכל שנה מחדש צריך להמשיך זאת.