עריכת הדף "גאווה" (פסקה)

==חומרת הגאווה==
חסידות מתייחסת למידת הגאווה בשלילה מוחלטת, ורואה בה שורש לכל המידות הרעות של האדם, ולכל התאוות והרצונות השליליים שלו. אצל חסידים הדגישו רבות את ענין ה[[ביטול]], המסמל את ההיפך המוחלט מגאווה והתנשאות.

למרות שבתורה אין איסור מפורש על מידת הגאוה, נאמר בגמרא על אדם שמתגאה {{ציטוטון|אין אני והוא יכולין לדור בעולם}}{{הערה|[[מסכת סוטה]] דף ה.}}, והחסידות רואה בגאווה חומרה כל כך גדולה, כנראה מכך שבזוהר הקדוש השווה האדם המתגאה לאדם העובד [[עבודה זרה]], מפני שעצם העובדה שהוא מתגאה מורה שהוא מייחס את כוחותיו והצלחותיו לעצמו, ושוכח שהכל ניתן לו מהקב"ה, ובכך הוא כופר כביכול בשליטה האלוקית המוחלטת{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/9/13/119.htm שיחת שבת פרשת עקב תשי"ג].}}. דבר זה מסביר את העובדה שהתורה לא מנתה את הגאווה כחלק מהאיסורים, מכיון הגאווה אינה אלא הסתעפות של איסור עבודה זרה.

על פי דבריו של [[אדמו"ר הצמח צדק]], שימוש במידת הגאווה עלול להביא את האדם לידי דלות ועוני{{הערה|כך מסר [[אדמו"ר הריי"צ]] בשמו בשיחת חג [[אחרון של פסח]] [[תרצ"ה]] סי"ד.}}.